הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ת"צ 20773-04-19

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ

נציג ציבור (עובדים) מר משה בן דוד
נציג ציבור (מעסיקים) יעקב אורנשטיין

המבקשת בבקשה לאישור התובענה הייצוגית:
רוני צורף
ע"י ב"כ: עו"ד משה וקרט או עו"ד ליאת בן סימון
-
המשיבה בבקשה לאישור התובענה הייצוגית:
מבטח - סימון סוכנויות לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד אייל בריק או עו"ד טליה יונתן דגן

החלטה
כללי

לפנינו בקשה לאישור הסדר פשרה במסגרת תובענה ייצוגית בהתאם לסעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "החוק" או "חוק תובענות ייצוגיות").

ביום 10.4.2019 הגישה הגב' רוני צורף (להלן: "המבקשת"), בקשה לאישור התובענה כייצוגית (להלן: "הבקשה לאישור") בצירוף תובענה ייצוגית, כנגד המשיבה, מבטח סיימון סוכנות ביטוח בע"מ (להלן: "המשיבה").

המבקשת, עבדה מיום 1.11.2016 ועד חודש 22.11.2018 בתפקיד של אשת מכירות בסוכנות הביטוח של המשיבה.

בבקשה לאישור נטען כי על המשיבה ועובדיה חל צו ההרחבה בענף היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות (להלן: " צו ההרחבה הענפי"), ולחלופין הצו חל על עובדי המשיבה המועסקים במחוזות תל אביב והמרכז . זאת משום שלפי הנטען, פעילות של סוכני ביטוח נמנית על ענף שירותי הביטוח, הנמנ ים על רשימת הענפים המפורטים בתוספת לצו זה (עוד נטען כי המשיבה עוסקת בתחום ההשקעות עליו חל גם הצו ). משכך, המבקשת טענה כי בהתאם לצו ההרחבה הענפי עובדי המשיבה זכאים להפרשות לגמל בשיעור של 6%, וזאת ללא תקרת שכר וכן החל מהחודש הראשון להעסקתם.
זאת ועוד, נטען כי עובדי המשיבה זכאים לתשלום כספי בגין אי הענקת יום בחירה ודמי חגים בהתאם לצו ההרחבה הענפי.
נוסף על כך, נטען כי חברי הקבוצה זכאים להפרשים בגין זכויות סוציאליות (דמי חופשה שנתית, דמי מחלה, תשלום הודעה מוקדמת והפרשות לגמל), עקב אי הכללת עמלות מכירה או השכר לפי תפוקה בשכר הקובע לתשלום אותן זכויות.
בית הדין נתבקש גם להורות למשיבה לחדול מלהפר את זכויות חברי הקבוצה מכאן והלאה.
(להלן: "הבקשה לאישור")

בתשובה לבקשה לאישור טענה המשיבה כי יש לסלק אותה על הסף או לגופה . ראשית, משום שלטענתה, צו ההרחבה הענפי אינו חל בענף הביטוח (כשהיא מפנה לפסק הדין בת"צ (ת"א) 45467-09-15 חיים כהן נ' אי.די.אי חברה לביטוח בע"מ (21.5.2018) (להלן: " פסק הדין בעניין חיים כהן") – עליו הוגש ערעור אשר תלוי ועומד (עת"צ 48841-06-18) ). לחלופין המשיבה טענה כי היא כלל אינה מסווגת בענף הביטוח או בענף ההשקעות אלא בפעילויות עזר בלבד משאינה חברת ביטוח או קרן פנסיה, אלא סוכנות ביטוח, העוסקת בתיווך למוצרי ביטוח ומוצרים פנסיוניים ( פעילויות שהוחרגו מהענף הראשי של "ביטוח, ביטוח משנה וקרנות פנסיה" בסיווג האחיד ומופיעות תחת ענף ראשי אחר ).

נוסף על האמור נטען, בין השאר, כי המבקשת נעדרת עילה אישית בכל אחת מהעילות האישיות שבבקשה ומשכך אינה יכולה לשמש כתובעת ייצוגית מה גם שאינה ראויה.

בין השאר, נטען כי עיקר השכר של המבקשת לא היה מורכב מעמלות (שכר הבסיס שלה עמד על 14,000 ₪, וסכום העמלות הממוצע עמד על כ-4,233 ₪).

בכל הנוגע לעמלות נטען כי המבקשת טיפלה בלקוחות המשיבה שהופנו אליה. קרי, מעסיקים קבועים אשר היא נדרשה להסדיר עריכת הסדרים פנסיוניים לעובדים ח דשים שלהם, וכן לקיים עם עובדים (קיימים) של המעסיקים פגישות שירות מעת לעת. כך שתיק הלקוחות של המבקשת היה "תיק" ספציפי סגור, קבוע ומוגדר של עובדים אשר הופנו לטיפולה הבלעדי. בהיעדרה מהעבודה לא התקיימו פגישות והלקוח המתין לשובה.

בכפוף לעריכת הפוליסות, ובשים לב לפרמיות ששולמו, סוג המוצרים שנמכרו ועמידתה בתנאים שנקבעו, נקבעה זכאותה לקבלת עמלות שונות, כמפורט בנספח העמלות להסכם העבודה שלה. בשוטף היו משולמות בגין העמלות מקדמות ומבוצע קיזוז בגין מקדמות שכבר שולמו ואשר הזכאות לקבלן, בוטלה. בנוסף, היא הייתה זכאית למענק מיוחד במסגרת מיזם ייחודי, שחושב מתוך תשלומים בקשר לפוליסות שכבר נמכרו והופקו.

משמעות הדבר היא שלא היה בהיעדרות המבקשת מהעבודה ביום ספציפי (עקב חופשה, מחלה, חג, יום בחירה וכו'), כדי לפגוע בתהליך המכירה ובעמלות שהמבקשת קיבלה ו לא נגרם לה הפסד השתכרות עקב כך.

בנוגע לעילת התביעה בגין הכללת העמלות בחלף הודעה מוקדמת, נטען כי למבקשת אין עילת תביעה אישית משום שהיא עבדה בתקופת ההודעה המוקדמת וקיבלה עמלות. למעלה מהנדרש המשיבה ציינה גם כי בעת תשלום חלף הודעה מוקדמת היא משלמת את השכר הרגיל, וכן לפנים משורת הדין היא כוללת את ממוצע העמלות (כאמור בסעיף 48 לתשובה לבקשה לאישור).

עוד נטען כי לא קיימת "קבוצה" כלשהי שבעניינה מתעוררת שאלה משותפת של עובדה ושל משפט משום שסוכני הביטוח העובדים במשיבה ממלאים תפקידים שונים ולהם הסדרים שונים ותנאי עבודה שונים, ואלה מקימים בפוטנציאל, עילות תביעה שונות אשר ממילא ההכרעה בהן תחייב בדיקה פרטנית ושונה כך שהליך תביעה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת.
המשיבה גם טענה כי לא קיימת אפשרות סבירה להכרעה לטובת הקבוצה ביחס לכל אחת ואחת מעילות התביעה, כפי שיפורט בהמשך.
כמו כן המשיבה טענה כי היה ותאושר הבקשה, היא תעלה טענת קיזוז (בגין תשלומים ששולמו ביתר או מקדמות ששולמו בגין פוליסות שבוטלו וכו').

בטרם התקיים דיון בהליך, ביום 31.1.21, הוגשה בקשה לאישור הסדר פשרה.

עיקרי הסדר הפשרה

להלן עיקרי הסדר הפשרה:
בהתאם לאמור בהסדר "חברי הקבוצה" הם "בעלי רישיון סוכן ביטוח, אשר הועסקו בתפקיד של "מנהלי תיקים" בחברה בתקופה מהמועד לחישוב (לפי העניין) ועד למועד הקובע, לרבות עובדים שסיימו את עבודתם ואשר קיבלו בשכרם עמלות מכירה כהגדרתן להלן. למען הסר ספק, ההסדר לא יחול על עובדים להם הסדרים מיוחדים כגון תפקידי הנהלה ו/או מיזמים".
ההסדר מגדיר "עמלות" כ"עמלות מכירה, תגמול בסיסי חד פעמי בגין מכירת מוצרי ביטוח. למען הסר ספק עמלות מכירה אינן כוללות עמלות יעדים (לרבות באופן של הגדלת עמלות מכירה) ו/או עמלות מיזם וכיוצ"ב עמלות שונות".
ביחס להכללת עמלות בדמי החופשה –
עובדים שקיבלו עמלות מכירה מחודש 4/16 ועד מועד אישור הסדר הפשרה, יקבלו הפרשי חופשה בגין הכללת 30% מהעמלות ששולמו להם בשכר הקובע לחופשה על פי חוק, והכל על פי התחשיב המפורט בסעיף 12 להסדר הפשרה.
ממועד אישור הסדר הפשרה על ידי בית הדין ייכללו מלוא העמלות בשכר הקובע לחופשה, עד תקרת החופשה המגיעה לעובד לפי חוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 (לא כולל מכסות הסכמיות), והכל כמפורט בסעיף 12.5 להסדר הפשרה.
ביחס להכללת עמלות בדמי המחלה –
עובדים שקיבלו עמלות מכירה מחודש 4/13 ועד מועד אישור הסדר הפשרה, יקבלו הפרשי דמי מחלה ב גין הכללת 30% מן העמלות ששולמו להם בשכר הקובע לתשלום דמי מחלה, וזאת החל מהיום השישי להיעדרות עקב מחלה, והכל על פי התחשיב המפורט בסעיף 13 להסדר הפשרה.
ממועד אישור הסדר הפשרה ייכללו מלוא העמלות (כהגדרתן בהסכם הפשרה) בשכר הקובע לדמי מחלה וישולמו דמי מחלה לפי החוק (עובד שיטען להרעה מוחשית בתנאי העבודה עקב השינוי האמור, יהא זכאי לבחור בהסדר הקודם שחל עליו ערב השינוי האמור), כמפורט בסעיף 13.5 להסדר הפשרה.
בהתאם להסדר הפשרה המבקשת מסתלקת מתביעתה להכללת העמלות במסגרת השכר הקובע לעניין דמי החגים;
התביעה בנושא הכללת העמלות במסגרת השכר הקובע לעניין תשלום חלף הודעה מוקדמת וכן בנוגע לרכיבים שנתבעו מכוח צו ההרחבה הענפי (הפרשי גמל ויום בחירה ), נדחית והדבר מהווה מעשה בית דין;
המשיבה היא שתערוך את הבדיקות והחישובים לכלל חברי הקבוצה מיוזמתה ועל חשבונה, והיא תפעל לשלם לעובדים הזכאים את סכומי הפשרה, בפיקוח של ב"כ המבקשת.
הצדדים הסכימו כי תוך 90 יום המשיבה תערוך חישוב של כל הכספים המגיעים לחברי הקבוצה. המשיבה תעביר לידי ב"כ הקבוצה תצהיר מאת בעל תפקיד בחברה, לפיו חישובי החברה נעשו בהתאם למוסכם. ב"כ הקבוצה יערוך בדיקה מדגמית או כללית של נכונות האמור בתצהיר ולצורך כך יוכל לבקש נתונים מצרפיים הנוגעים לחישובים שנעשו ומידע נוסף כפי שהוסכם והוא ישלים בדיקה זו תוך 60 ימים ממועד קבלת מלוא המידע (כאמור בסעיפים 14.3 – 14.4 להסדר הפשרה). במידה שתהיינה השגות לגבי אופן החישוב הן יועברו לתיקון המשיבה ובמקרה של מחלוקת – העניין יועבר להכרעה בין ב"כ הצדדים. בהיעדר הסכמה תועבר המחלוקת תוך 15 ימים לבודק שזהותו תיקבע בהסכמה (סעיף 14.5 להסדר הפשרה). כעבור 30 יום מסיום הבדיקה או ההכרעה במחלוקת, לפי המאוח ר, המשיבה תערוך רשימה סופית של כלל העובדים הזכאים והתשלום המגיע לכל אחד ובסה"כ (בערכי ברוטו) ורשימה זו ת ישלח לב"כ הקבוצה (כאמור בסעיף 14.6 להסדר הפשרה).
המשיבה תשלח מכתב לכל אחד מיחידי הקבוצה המיידע אותו על קיומו של ההליך, פרטיו, עיקרי ההסדר וכי עליהם להעביר תוך 90 יום פרטים לצורך קבלת התשלום מהמשיבה כאמור בהסדר הפשרה. התשלום יועבר תוך 30 יום ממועד השלמת הרשימה הסופית (כמפורט בסעיפים 14.7 – 14.13 להסדר הפשרה). המשיבה תמציא לב"כ הקבוצה תצהיר ערוך כדין על ידי גורם מוסמך מטעמה כי פעלה בהתאם לאמור.
ככל ששיק שנשלח לעובד לא יפדה, אותו עובד לא יהא זכאי לתשלום בחלוף שנתיים מהמועד הקובע, והתשלום בגין השיקים שלא נפדו יועבר לקרן שתיועד לפעילות לטובת העובדים. ב"כ הקבוצה יהא רשאי מעת לעת לבקש דוחות בקשר לאופן השימוש בכספי הקרן (כאמור בסעיף 14.15 להסדר).
המשיבה תמציא תצהיר על ידי גורם מוסמך מטעמה בגין ביצוע הכללת העמלות בדמי החופשה ובדמי המחלה ממועד אישור הסדר הפשרה (כאמור בסעיף 14.17 להסדר).
ב"כ הקבוצה יהיה רשאי לערוך בדיקה מדגמית לעניין ביצוע התשלום בפועל לחברי הקבוצה בהתאם למפורט בסעיף 14.17 להסדר הפשרה.
הצדדים יגישו הודעה משותפת לתיק על ביצוע ההסדר וזאת תוך 30 יום מתום שנתיים ממועד מתן פסק הדין (כאמור בסעיף 14.18 להסדר הפשרה).
אשר לגמול המבקשת – מוצע כי היא תקבל 20,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום ממועד אישור הסדר הפשרה וכן 10,000 ₪ בגין התיקון לעתיד שישולמו תוך 30 יום ממועד השלמת הבדיקה כאמור בסעיף 14.7 להסדר הפשרה. סה"כ – 30,000 ₪.
אשר לשכ"ט ב"כ המבקשת – 30,000 ₪ בתוספת מע"מ, ישולמו ב-3 תשלומים במועדים שונים (כמפורט בסעיפים 16.2.1 – 16.2.3 להסדר הפשרה), וכן מתוך הסכומים שישולמו בפועל לחברי הקבוצה – 15% בתוספת מע"מ (בכלל זה מדובר בכספים שישולמו בהעברות בנקאיות, בשיקים לעובדים או לקופות על פי הסדר זה או סכומים ששולמו לחברי הקבוצה רטרואקטיבית לאחר ועקב הגשת טיוטת התובענה הייצוגית למשיבה ועד למועד הקובע). נוסף על האמור, בגין התיקון לעתיד - ישולמו לב"כ המבקשת 70,000 ₪ ממועד השלמת הבדיקה כאמור בסעיף 14.7 (ראו סעיף 16.3 להסדר הפשרה).

לטענת הצדדים, הסדר הפשרה משקלל את הסיכויים והסיכונים הכרוכים בניהול התובענה מבחינת כל אחד מן הצדדים וכן את החיסכון בזמן ובמשאבים לצדדים, לחברי הקבוצה, ולבית הדין (כשהם מתייחסים לכל רכיב ורכיב – כפי שיפורט בהמשך). כן טענו כ י הם סבורים שיש לאשר את הגמול למבקשת ושכר הטרחה לב"כ המבקשת המומלצים על ידם .

עמדת המדינה ותשובת הצדדים לה

ביום 21.6.21 המדינה הגישה הודעה לפי סעיף 18(ד) לחוק, במסגרתה ציינה כי הגורמים המקצועיים במדינה לא מצאו לנכון להביע עמדה ביחס לבקשה לאישור הסדר פשרה, לחיוב או לשלילה. לצד זאת הגורמים המקצועיים במדינה מבקשים להעיר מספר הערות ביחס להסדר הפשרה המוצע, כדלקמן:
ראשית, המדינה הציעה לשנות את ההסדר כך שעילות התביעה בגין הכללת עמלות במסגרת השכר הקובע לעניין דמי חגים, תשלום הפרשי פנסיה ויום בחירה, לפי צו ההרחבה הענפי והכללת עמלות בתשלום חלף הודעה מוקדמת – ימחקו. זאת משום שלעמדתה, כל עוד לא הובררה באופן חד משמעי בפסיקה שאלת תחולת צו ההרחבה הענפי על ענף הביטוח ועל המשיבה ו כן השאלה מתי יכללו עמלות בשכר הקובע לתשלום זכויות סוציאליות, הסדר הפשרה לא צריך להוות מעשה בית דין בעילות תביעה שהקבוצה אינה מקבלת סעדים ב גינם.

שנית, לעניין ההסדר של הפיצוי בגין דמי מחלה, המדינה טענה כי יש לבחון מדוע תשלום בגין הכללת העמלות בשכר הקובע נעשה החל מהיום השישי בלבד, וזאת כאשר המשיבה הצהירה כי הסדר תשלום דמי המחלה לעובדיה הוא הסדר מיטיב בהשוואה להוראות הדין שכן הוא מקנה תשלום החל מיום המחלה הראשון וכן שעה ש על פי חוק דמי מחלה, התשל"ו-1976, חלה על המעסיק חובה לשלם תשלום מלא לעובד החל מיום המחלה הרביעי. בנוסף, לטענתה, יש לקחת בחשבון כי חופשת מחלה העולה על שישה ימי מחלה רצופים אינה שגרתית ומשכך יש להניח כי בפועל המשיבה לא תשלם הפרש דמי מחלה לעובדים רבין בגין רכיב זה.

שלישית, בנוגע לשכר הטרחה של באי כוח המבקשת סבורה המדינה כי משמעות המלצת הצדדים היא כי שכר טרחה של 100,000 ₪ בתוספת מע"מ ישולם לבא כוח הקבוצה במנותק מן הפיצוי בפועל לחברי הקבוצה. דבר שאינו מתמרץ את בא כוח הקבוצה לגבש לכתחילה הסדר שישיא את טובת חברי הקבוצה ולפקח על ההסדר על מנת להשיא את הפיצוי עבור חברי הקבוצה בפועל. משכך המדינה מציעה כי שכר הטרחה ייקבע באחוזים מסכום הפיצוי בפועל לחברי הקבוצה וכי חלק הארי של שכר הטרחה ישולם לאחר ביצוע ההסדר (מבלי לציין אחוזים וסכומים) .

בתגובה לאמור, הצדדים טענו כי נוכח עמדת המדינה יש לאשר את הסדר הפשרה כפי שהוא. עוד צוין כי למשיבה קיימים טעמים טובים לדחיית התביעה בעילות מכוח צו ההרחבה הענפי בדבר אי ביצוע הפקדות לפנסיה ואי מתן יום בחירה בהתאם לצו ההרחבה הענפי, הן משום שהצו אינו חל על ענף הביטוח נוכח הפסיקה נכון להיום והן משום שהמשיבה טוענת כי היא אינה כלל בסיווג של ענף הביטוח על פי הסיווג האחיד. כמו כן, המשיבה מעניקה ימי בחירה מעבר לקבוע בצו ההרחבה הענפי (וממילא ביחס לדמי החגים אין מעשה בית דין לפי הסדר הפשרה).
עוד נטען כי הסכמת המשיבה לשלם תשלומים במסגרת הפשרה ניתנה בהתייחס לכלל טענות התובענה. על כן, הגם שבעת הגשת הסדר הפשרה לאישור יוחדה התייחסות לכל עילת תביעה ונקבע ההסדר לצידה, הסכמות הצדדים במסגרת הסדר הפשרה הן מכלול אחד שאין להפריד את חלקיו .
עם זאת, הצדדים הודיעו כי הם מסכימים להסדר ביניים ביחס לעילות התביעה מכוח צו ההרחבה הענפי (אי ביצוע הפקדות לפנסיה ואי מתן יום בחירה) וכן ביחס לעילה של הכללת העמלות בתשלום חלף הודעה מוקדמת . לפי הסדר הביניים, לאחר ובכפוף לאישור הסדר הפשרה במתכונת בה הוגש (לרבות דחיית התובענה בעילת צו ההרחבה הענפי), יימסר עדכון לחברי הקבוצה במסגרת הודעת התשלום אשר יאפשר למעוניינים בכך להגיש תביעה אישית תוך 60 יום ממועד משלוח הודעת התשלום וחבר קבוצה שיבחר בכך כתנאי להגשת התביעה האישית ישיב את התשלום ויודיע על ויתור זכויות לפי הסדר הפשרה. אם בתום התקופה כאמור לא תוגש תביעה אישית על ידי חבר הקבוצה – הסדר הפשרה הוא זה שיחייב וחבר הקבוצה יהיה מנוע מהגשת תביעה אישית בעילות התביעה של התובענה הייצוגית (להלן: " הסדר הביניים").

דיון והכרעה
"בעיית הנציג" בהליך של הסדר פשרה
ממאפייניה הייחודיים של התובענה הייצוגית העובדה שבהליך שמנהל התובע המייצג נקבעים זכויותיהם של חברי הקבוצה הנעדרים מן ההליך. מאפיין זה של התובענה הייצוגית מעורר את "בעיית הנציג". "בניגוד לפשרה המסיימת הליכים בתובענה רגילה, אשר איננה יוצרת מעשה בית דין כלפי מי שלא היה צד להליך, פשרה בתובענה ייצוגית...מכריעה בזכויותיהם של כל חברי קבוצת התובעים המיוצגים בה, מבלי שנטלו חלק בעיצובה...מאפיין ייחודי זה של פשרות בתובענות ייצוגיות...בצירוף העובדה שבמקרים רבים עלול להיווצר ניגוד עניינים בין חברי קבוצת התובעים המיוצגים ובין מי שיבקש לייצגם, מוליד חשש כי הצדדים לתובענה הייצוגית יסכמו ביניהם על מתווה פשרה שיטיב עמם על חשבון הקבוצה המיוצגת...על מנת להתמודד עם חשש זה קבע המחוקק את ההסדר שבסעיפים 18 ו-19 לחוק תובענות ייצוגיות, אשר תכליתו "למנוע קנוניה בין התובע המייצג את הקבוצה לבין הנתבע... על חשבון חברי הקבוצה בהליך הייצוגי" (מתוך: רע"א 1644/15 אייל גור נ' דור אלון אנרגיה בישראל (1998) בע"מ, ניתן ביום 27.5.2015, סעיפים 8-9 לפסק הדין).

סעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות קובע כי הסכם ליישוב סכסוך שבעניינו הוגשה בקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית יעשה אך ורק באישור בית המשפט. עוד קובע הסעיף את הכללים הפרוצדוראליים שיש להחיל כתנאי לאישור. בכלל אלה צירוף תצהירים מטעם באי כוחם של הצדדים הכוללים גילוי נאות של הפרטים המהותיים הנוגעים להסדר הפשרה, פרסום הודעה בדבר הגשת הבקשה לאישור הסדר הפשרה לפי סעיף 25 לחוק, משלוח הודעה (בין השאר) ליועץ המשפטי לממשלה, קציבת המועדים להגשת התנגדויות מטעם חברי הקבוצה עליה אמור ההסכם לחול או מטעמם של רשות ציבורית או מטעמו של היועץ המשפטי לממשלה, קבלת תגובה להתנגדות וכן מתן הזדמנות ליתן הודעה על ידי מי מחברי הקבוצה לפיה אין הוא מעוניין שהסכם הפשרה יחול עליו .

הכללים המהותיים לאישור הסדר פשרה בתובענה שהיא תובענה ייצוגיות נקבעו בסעיף 19 לחוק. סעיף 19(א) לחוק קובע, כי " בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית – גם כי התובענה שהוגשה עומדת, לכאורה, בתנאים לאישור תובענה ייצוגית הקבועים בסעיפים 3, 4 ו-8(א) וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין".

במסגרת הליך זה קוימו התנאים הפרוצדוראליים כאמור בסעיף 18 לחוק, בכלל זה פרסום מודעה והגשת תצהירים על ידי ב"כ הצדדים כמתחייב.

עד למועד מתן פסק דין זה לא התקבלה בקשה ליציאה מן הקבוצה עליה אמור לחול ההסדר.

להלן נתייחס האם התקיימו התנאים המהותיים לאישור הסדר הפשרה, כאמור בסעיף 19 לחוק.
האם הסדר הפשרה ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה ?

יוקדם ויצוין כי לאחר שעיינו ושקלנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי הסדר הפשרה כמכלול הוא ראוי, הוגן וסביר, בכפוף לשינוי שיפורט להלן (אשר טעו ן הסכמה של הצדדים להסדר הפשרה).

הסדר הפשרה קובע פיצוי בגין העבר - הכללת רכיב העמלות כהגדרתו בהסדר הפשרה בתשלום דמי מחלה וחופשה שנתית (בהתאם לנוסחאות בסעיפים 12 – 13 להסדר הפשרה), וכן מסדיר את הזכויות לעתיד בגין רכיבים אלו.

נוסף על האמור לעיל, ביחס לעילת התביעה בגין אי תשלום דמי חגים לפי צו ההרחבה הענפי והכללת עמלות מכירה בשכר הקובע לדמי החגים – כאמור בהסדר הפשרה, המבקשת תסתלק מרכיב תביעה זו, כך שממילא אין מעשה בית דין ביחס לרכיב זה .

עם זאת, בכל הנוגע לעילות התביעה בגין אי ביצוע הפקדות לגמל ואי מתן יום בחירה, כמתחייב מצו ההרחבה הענפי וכן עילת הכללת העמלות בהפקדות לגמל ובדמי ההודעה המוקדמת – על פי הסדר הפשרה התביעה בגין רכיבים אלו אמורה להידחות, בבחינת מעשה בית דין. בעניין זה ובדגש על עילת התביעה בגין ההפרשות לגמל (בהתאם לצו ההרחבה הענפי ותוך הכללת העמלות) קיים קושי לאשר את הסדר הפשרה בנוסח שהוצע, וגם בהסדר הביניים בית הדין מציע לערוך שינוי, כפי שיפורט בהמשך.

להלן נתייחס לעילות השונות ולטענות הצדדים ביתר פירוט.

לעניין עילות התביעה מכוח צו ההרחבה הענפי - אי ביצוע הפרשות לגמל ומתן יום בחירה

כאמור לעיל, המדינה סברה כי מאחר שהנושא של תחולת צו ההרחבה הענפי טרם הוברר סופית, אין מקום לדחות את התביעות בגין עילות התביעה מכוחו (אי ביצוע הפקדות לפנסיה, אי מתן יום בחירה ותשלום דמי חגים) כך שהדבר יהווה מעשה בית דין, שעה שהקבוצה אינה מקבלת סעד כלשהו בגין רכיבים אלו, אלא יש אך ורק למחקן.

כפי שציינו הצדדים בעניין זה, אכן בפסיקה של בית הדין האזורי נקבע כי צו ההרחבה הענפי אינו חל על ענף הביטוח - כאמור בפסק הדין בעניין חיים כהן, עליו הוגש ערעור תלוי ועומד (עת"צ 48841-06-18 ). נוסף על האמור, כפי שמציינים בעלי הדין, ב ת"צ (ת"א) 9103-05-18 ורד פקטור – הכשרה היישוב חברה לביטוח , גם עלתה סוגיה זו, ושם מדינת ישראל, לשכת המסחר תל אביב והמרכז וההסתדרות הכללית הגישו עמדות מטעמן, לפיהן צו ההרחבה הענפי אינו חל על ענף הביטוח .

חרף הפסיקה כאמור אנו סבורים כי אכן קיים קושי לדחות בשלב זה את עילת התביעה בגין ההפרשה לגמל מכוח צו ההרחבה הענפי, כל זמן שתלוי ועומד בעניין זה ערעור בבית הדין הארצי לעבודה. בהקשר זה יצוין כי אין באמור כדי להביע עמדה אשר לסיכויי הערעור. כמו-כן, לא נעלמה מעיני בית הדין טענת המשיבה כי היא איננה מסווגת כשייכת ל"ענף הביטוח", ענין שלא הוברר מבחינה עובדתית ומשפטית ואין באמור בהחלטה זו קביעה לגופו של עניין בנוגע לכך.

הקושי באישור דחיית התביעה בגין רכיב ההפרשה לגמל (והיווצרות מעשה בית דין עקב כך ) במקרה דנן הוא כפול – שכן המשמעות היא שלא רק שלא תהיה לחברי הקבוצה האפשרות לתבוע הפר שות לגמל בהתאם לצו ההרחבה הענפי (ככל שבית הדין הארצי יהפוך את החלטת בית הדין האזורי) אלא שלא תהיה לחברי הקבוצה האפשרות גם לתבוע הפרשים בגין אי הכללת עמלות בשכר הקובע לגמל, זאת ללא קשר לסוגיית תחולת צו ההרחבה הענפי (ככל שאכן מדובר ב סוג עמלות שיש לכלול בשכר הקובע לגמל).

בעניין של דחיית התביעה להכללת העמלות בשכר הקובע לגמל (בין אם מכוח צו ההרחבה הענפי ובין אם מכוח צו ההרחבה הכללי החל במשק) הצדדים שתקו בבקשה לאישור הסדר הפשרה וגם בתשובה לעמדת המדינה . הקושי בדחיית התביעה בגין רכיב זה מקבל משנה תוקף משמדובר בתובענה ייצוגית (להבדיל מתביעה אישית) נוכח בעיית הנציג בפשרה בתובענה ייצוגית שיש בה כדי להכריע בזכויותיהם של כל חברי קבוצת התובעים המיוצגים בה, מבלי שנטלו חלק בעיצובה .

עם זאת, ביחס לעילת התביעה בגין ימי הבחירה נראה כי הקושי שהעלתה המדינה באימוץ הסדר הפשרה כך שהעילה בגין רכיב זה תידחה למרות היעדר הכרעה של בית הדין הארצי בעניין תחולת צו ההרחבה הענפי - הוא פחות. זאת משום שהמשיבה הצהירה כי היא ממילא נתנה למבקשת ונותנת לעובדים שלה 2 ימי בחירה בשנה (מעבר לימי החופשה על פי דין), כך שלכאורה (ככל שהדבר נכון מבחינה עובדתית), אין עילת תביעה אישית וקבוצתית בגין האמור.

כאמור לעיל, בכל הנוגע לתביעה להחלת צו ההרחבה הענפי על דמי חגים והכללת עמלות בשכר הקובע בגין דמי החגים, שעה שממילא הצדדים הסכימו על הסתלקות ממנה, אין באמור להוות מעשה בית דין ואין מניעה לאמץ את הסדר הפשרה .

כאמור לעיל, הצדדים הציעו בעקבות עמדת המדינה, הסדר ביניים, לפיו לאחר ובכפוף לאישור הסדר הפשרה במתכונת בה הוגש (לרבות דחיית התובענה בעילת צו ההרחבה הענפי), יימסר עדכון לחברי הקבוצה במסגרת הודעת התשלום אשר יאפשר למעוניינים בכך להגיש תביעה אישית תוך 60 יום ממועד משלוח הודעת התשלום וחבר קבוצה שיבחר בכך כתנאי להגשת התביעה האישית ישיב את התשלום ויודיע על ויתור זכויות לפי הסדר הפשרה. ככל שלא תוגש תביעה בתום 60 יום – הסדר הפשרה הוא זה שיחייב.

אנו סבורים כי נוכח הקושי שתואר לעיל באישור הפשרה כפי שהוא, ההסדר הראוי הוא כי –
בהודעת התשלום שתשלח לחברי הקבוצה, יצוין כי מי שמעוניין לנהל תביעה אישית ישיב את התשלום ויודיע על ויתור זכויות לפי הסדר הפשרה תוך 60 יום ממועד קבלת הודעת התשלום . בכפוף לאמור הוא יהיה רשאי להגיש תביעה אישית בכל עת שימצא לנכון ביחס לעילות הסדר הפשרה (בכפוף לכללי ההתיישנות והוראות הדין).
ככל שלא יודיע חבר הקבוצה תוך 60 יום ממועד משלוח הודעת התשלום כי הוא מוותר על הזכויות מכוח הסדר הפשרה וישיב את התשלום – הסדר הפשרה יחייב אותו והוא יהווה מעשה בית דין ביחס אליו.
הסדר הפשרה יאושר בכפוף לשינוי כאמור בסעיפים א' ו-ב' לעיל, ולא תהייה אפשרות להגיש בקשה נוספת לאישור תובענה ייצוגית מכוח אותן עילות (זולת עילת דמי החגים ממנה הסתלקה המבקשת) .
(יכונה להלן גם: "השינוי המוצע")

הסדר זה נראה כראוי ונכון יותר בעיני בית הדין שכן פרק הזמן המוצע בהסדר הביניים של 60 יום להגשת תביעה אישית הוא קצר מדיי ואינו סביר לצורך היערכות להגשת תביעה, במיוחד בכל מה שנוגע לעובדי חברה שלא סיימו לעבוד ועלולים לחשוש להגיש תביעה כל זמן שהם עובדים במשיבה. יובהר כי אין באמור בהחלטה זו כדי להביע עמדה לגופו של עניין לעצם הזכאות לתשלום כלשהו בגין הרכיבים מושא החלטה זו אלא שבית הדין סבור כי אין מקום לנעו ל את הדלת ולחסום את חברי הקבוצה מהגשת תביעה על דרך של יצירת מעשה בית דין בנסיבות דנן .

יצוין כי בהתאם לסעיף 19(ד)(1) לחוק תובענות ייצוגיות: "מצא בית המשפט כי יש צורך לקבוע בהסדר הפשרה תנאים מסוימים, אשר נראים לו דרושים לשם הגנה על ענינם של חברי הקבוצה שעליה חל ההסדר, לשם הבטחת אכיפת הדין או לשם פיקוח על ביצוע ההסדר, לרבות תנאים והוראות לפי סעיף 20(א) עד (ג) או תנאי בדבר יציאה מן ההסדר, יודיע לצדדים להסדר הפשרה כי מתן אישורו להסדר הפשרה מותנה בהסכמתם לאותם תנאים". משכך הצדדים יודיעו האם הם מסכימים לשינוי המוצע להסדר הפשרה כאמור לעיל עד ליום 15.10.21 .

לעניין עילת התביעה של הכללת העמלות ב תשלום דמי המחלה –

אנו סבורים כי הפשרה המוצעת ביחס לעבר (4/2012 ועד המועד הקובע), בדבר הכללת 30% מהעמלות בשכר הקובע לדמי מחלה (בהתאם לנוסחה בסעיף 13.4 להסדר) וזאת החל מיום המחלה השישי בלבד , היא ראויה. זאת משום שאישור הסדר הפשרה יבטיח כי חברי הקבוצה יזכו בתשלום עבור עמלות מכירה (כהגדרתן בהסדר הפשרה) בגין ימי מחלה מבלי שיצטרכו להוכיח את עצם הזכאות בהתחשב בטענות המשיבה בעניין זה. בכללן טענת המשיבה כי התשלום עבור עמלות מכירה בוצע ללא קשר לימים בהם נכח עובד חבר הקבוצה בעבודה (כך שחיוב בהכללת העמלות בשכר הקובע עלול ליצור "כפל תשלום"). זאת ועוד, טענת המשיבה להיעדר זכאות עקב ההסדר המיטיב שחל אצלה בדבר תשלום עבור יום המחלה הראשון (לפחות עד 5/2020) או זכותה לקזז את התשלומים ביתר אף הן טענות איתן היה צריך להתמודד כל חבר קבוצה ככל שהיה מגיש תביעה אישית.

אמנם לא פורט על ידי הצדדים מדוע בהתאם להסדר הזכאות לתשלום עבור ימי מחלה היא אך ורק במקרים בהם חבר הקבוצה נעדר עקב מחלה משך שישה ימים או יותר (וזאת בשיעור של 30% מממוצע העמלות ששולמו ביחס לימי העבודה בפועל של כל עובד שהוא חבר בקבוצה, כאמור בנוסחה בסעיף 13.4 להסדר הפשרה). עם זאת, זה טיבה של פשרה - לא כל צד מקבל את מלוא תביעתו. מה גם שבהתאם להסדר הפשרה, יחול שינוי לעתיד בעניין זה, באופן שהחל ממועד אישור ההסדר יכללו העמלות בשכר הקובע לדמי המחלה, כאשר דמי המחלה ישולמו לפי החוק (ללא קשר למשך ההיעדרות מפאת המחלה).

יצוין כי בתגובה להודעת המדינה, הצדדים ציינו כי הם מסכימים שתבוטל הסיפא בסעיף 13.5 להס דר הפשרה, לפיה , ביחס לתקופה ממועד מתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה ואילך "עובד שיטען להרעה מוחשית בתנאי העבודה עקב השינוי האמור, יהא זכאי לבחור בהסדר הקודם שחל עליו ערב השינוי האמור" (כאמור בסעיף 14 לתגובת הצדדים לעמדת המדינה). הצדדים לא פירשו ממה נובע השינוי המוצע ואיך זה קשור לאמור בהודעת המדינה. בית הדין לא ירד לסוף דעת הצדדים באשר למהות הסכמה זו. עם זאת, שעה שקיימת הסכמה בין הצדדים להכללת העמלות בשכר הקובע לתשלום דמי מחלה על פי חוק וכן על מחיקת הסיפא, סעיף 13.5 להסדר הפשרה יתוקן בהתאם לאותה הסכמה.

ג. לעניין עילת התביעה להכללת העמלות בתשלום חלף הודעה מוקדמת –

כאמור לעיל, במסגרת הסדר הפשרה הצדדים הסכימו כי התביעה בגין רכיב זה תידחה וכי האמור יהווה מעשה בית דין ביחס למבקשת ולחברי הקבוצה וזאת משום שהמשיבה הצהירה כי היא משלמת את ממוצע העמלות (לפנים משורת הדין) במסגרת חלף ההודעה המוקדמת (סעיף 24 לבקשה לאישור הסדר הפשרה) .

כאמור לעיל, לעמדת המדינה הסדר הפשרה לא צריך להוות מעשה בית דין ביחס לעילה זו משום שהיא לא הוסדרה בהסדר הפשרה והקבוצה לא קיבלה סעד בעניינה, ומשכך יש לקבוע כי רכיב זה רק ימחק.

בתשובה לעמדת המדינה, הודיעו הצדדים כי הם מציעים להחיל את הסדר הביניים גם לעניין עילה זו.

אנו סבורים כי בכפוף להצהרת המשיבה כי היא משלמת לעובדים שלה במסגרת חלף הודעה מוקדמת את ממוצע העמלות, אין מניעה כי התביעה בגין רכיב זה תידחה. ככל שאכן המשיבה משלמת כאמור, אין מדובר במעשה בית דין ביחס לרכיב שאינו משולם (כפי שנטען על ידי המדינה).

ד. לעניין עילת התביעה להכללת העמלות בתשלום דמי החופשה השנתית –

כאמור לעיל בהתאם להסדר הפשרה, עובדים שקיבלו עמלות מכירה מחודש 4/16 ועד מועד אישור הסדר הפשרה, יקבלו הפרשי חופשה בשל הכללת 30% מהעמלות ששולמו להם בשכר הקובע לחופשה על פי חוק, והכל על פי התחשיב המפורט בסעיף 12 להסדר הפשרה.
זאת ועוד, ממועד אישור הסדר הפשרה על ידי בית הדין יכללו מלוא העמלות (כהגדרתן בהסדר) בשכר הקובע לחופשה עד תקרת החופשה המגיעה לעובד לפי חוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 (לא כולל מכסות הסכמיות), והכל כמפורט בסעיף 12.5 להסדר הפשרה.

בהודעה מטעמה, ה מדינה לא הביעה התנגדות להסדר המוצע בעניין רכיב זה.

אנו סבורים כי גם הפשרה המוצעת ביחס ל רכיב זה היא ראויה, סבירה והוגנת נוכח העובדה כי אישור הסדר הפשרה יבטיח כי חברי הקבוצה יזכו בתשלום הפרשים בגין דמי חופשה שנתית עבור החלק של עמלות המכירה (כהגדרתן בהסדר הפשרה) בגין העבר (מ-4/16 ועד מתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה), בהתאם לנוסחה בהסדר הפשרה, מבלי שיצטרכו להוכיח את עצם הזכאות בהתחשב בטענות המשיבה בעניין זה (בכלל זה לעניין אופי העמלות וקיומו של הסדר מיטיב, טענת קיזוז בגין תשלומים ביתר וכו').

מה גם שהצדדים הסכימו כי ממועד אישור הסדר הפשרה על ידי בית הדין יכללו מלוא העמלות (כהגדרתן בהסדר) בשכר הקובע לחופשה עבור ימי החופשה לפי החוק (לא כולל מכסות הסכמיות), והכל כמפורט בסעיף 12.5 להסדר הפשרה .

סיכום ביניים

הנה כי כן, אנו סבורים כי הצעת הפשרה היא ראויה, סבירה והוגנת בנסיבות העניין ביחס לרכיבים השונים (כל אחד לחוד וכמכלול), בכפוף כאמור לעיל לשינוי המוצע בסעיף 36 לעיל.

יצוין כי לא הוגשו לבית הדין התנגדויות (זולת האמור בהודעת המדינה שאף היא לא הביעה עמדה לחיוב או לשלילה ) או בקשות שלא להיכלל בקבוצה עד עצם היום הזה, דבר שגם כן מחזק את המסקנה כי מדובר בפשרה ראויה.

בהסדר זה יש כדי לחסוך המשך ניהול ההליך שעלול לארוך זמן רב בהתחשב במהות התובענה הייצוגית, מגבלותיה, ובסיכויים ובסיכונים של כל אחד מהצדדים הטמונים בהמשך ניהול ההליך, כפי שהם עולים מן התובענה ובקיומן של שאלות משותפות של עובדה ומשפט לכלל חברי הקבוצה. בהסדר הפשרה יש גם כדי לחסוך בזמן שיפוטי יקר.

הצדדים יודיעו עד ליום 15.10.21 האם הם מסכימים לשינוי המוצע ו כמפורט בהמשך בהתאם תינתן החלטה.

לעניין מינוי בודק

לטענת הצדדים, אין צורך במינוי בודק משום שבנסיבות העניין מינוי שכזה יהיה בלתי יעיל, יאריך את הליך אישור ההסדר שלא לצורך ויכביר על הצדדים עלויות לחינם. לטענתם, הסדר הפשרה אינו מצריך בדיקות עובדתיות סבוכות והצדדים ערכו מנגנוני תשלום על בסיס נוסחאות שלבית הדין יש את הכלים לבדוק את סבירותם ונכונותם בהתאם לדין. בנוסף, ב"כ המבקשת נדרש לבצע בדיקות, כמפורט בהסכם, של החישובים שיעשו על ידי המשיבה, על מנת לוודא, לפקח ולהפעיל בקרות על חישובי המשיבה וביצוע תשלומים בפועל לפי הנוסחאות.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי אכן אין צורך במינוי בודק.

כאמור לעיל, הצדדים הסכימו על נוסחאות לחישוב הזכאות לפיצוי בגין דמי חופשה ודמי מחלה שנראה כי הן ראויות וסבירות. נוסחאות אלו, על פניו, ברורות ופשוטות ליישום ואין צורך במינוי בודק אשר יטיל עלויות כבדות על הצדדים, שאינן הכרחיות למטרת הערכת ובחינת הסדר הפשרה. נוסף על האמור, בהסדר הפשרה נקבעו מנגנונים לפיקוח על גיבוש רשימת חברי הקבוצה והתשלום לו הם זכאים, וכן פיקוח על אופן ביצוע התשלומים בפועל (לרבות ההסדר העתידי להכללת עמלות בתשלום דמי מחלה ודמי חופשה) (הכל כמפורט בסעיף 14 להסדר הפשרה).

מינוי בודק במקרה דנן, יהיה בו גם כדי לעכב את ביצוע הסדר הפשרה לתקופה נוספת ולגזול זמן שיפוטי יקר שלא לצורך.

משכך והואיל ואף המדינה לא עמדה על כך כי ימונה בודק, יש כדי להגיע למסקנה כי אין צורך במינוי בודק בנסיבות העניין.

לעניין שיעור הגמול למבקשת ושכר טרחת בא כוחה

בתגובה מטעמה לא התנגדה המדינה לגובה הגמול המוסכם המומלץ של ה מבקשת בסך 30,000 ₪ (שישולם בשני מועדים שונים - 20,000 ₪ תוך 30 יום ממועד אישור הסדר הפשרה וכן 10,000 ₪ בגין התיקון לעתיד שישולמו תוך 30 יום ממועד השלמת הבדיקה כאמור בסעיף 14.7 להסדר הפשרה). משכך והואיל ואנו סבורים כי שיעור הגמול למבקשת הוא סביר וראוי נוכח הטרחה שטרח ה והסיכון שנטל ה על עצמ ה בהגשת ההליך ובניהולו ונוכח התועלת ש הבקשה לאישור התובענה הייצוגית הביאה לחברי הקבוצה ביחס לפיצוי לעבר ולעתיד ביחס לרכיבי דמי החופשה ודמי המחלה, אשר אלמלא הוגש ההליך לא הייתה כנראה מושגת, כי יש לאשר את הגמול המוסכם והמומלץ ל מבקשת.

אשר לשכר הטרחה של ב"כ המבקשת – הגענו לכלל מסקנה כי גם הוא סביר וראוי, חרף טענת המדינה, ונפרט.

ההלכה המנחה בעניין קביעת שכ"ט ב"כ מייצג בתובענות ייצוגיות היא החלטת ביהמ"ש העליון בע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' דן רייכרט ואח' (23.5.2012) (לעיל ולהלן: "הלכת רייכרט"). הלכה זו אומצה על ידי בית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 15001-03-14 עו"ד גור טננבאום נ' הפניקס חב' לביטוח (1.9.2014)).

בהלכת רייכרט אומצה שיטת האחוזים כשיטה המובילה לפסיקת שכר טרחה בתובענות ייצוגיות בהן ניתן סעד כספי סופי. בשיטה זו נקבע שכר הטרחה של ב"כ המייצג כאחוז מתוך הסעד שניתן לקבוצה, כאשר נקבע כי: "שיעור האחוזים שיפסק יושפע הן מנסיבותיו הספציפיות של ההליך, הן מהאופן בו הסתיים ההליך והן מגובה הסכום שנפסק. כמו כן, יחושב שיעור שכר הטרחה מתוך הסכום שנגבה על ידי הקבוצה בפועל. כמו כן, מן הראוי לפסוק את שכר הטרחה בשיעור מדורג, במובן זה שככל שסכום הזכייה גדל, אחוז שכר הטרחה קטן" (סעיף 11 להחלטה).

בהלכת רייכרט הובהר כאמור כי "שכר טרחתו של עורך הדין ייגזר מהסכום שנגבה בפועל על ידי הקבוצה ולא מהסכום שנפסק". זאת בשל הפער, שעשוי להיות משמעותי, בין הסכום אותו קבע בית המשפט או הסכום אליו מגיעים הצדדים בפשרה, לבין הסכום ששולם לחברי הקבוצה בסופו של דבר, וכן על מנת לתמרץ את ב"כ המייצג לפעול להוצאתו של פסק הדין או הסכם הפשרה אל הפועל עד סופו.

עיון בהסדר הפשרה במקרה דנן, מעלה כי שכר הטרחה של ב"כ המבקשת מותנה ברובו בביצוע ההסדר ובמימושו:

ראשית, ב"כ המבקשת יקבל סך של 30,000 ₪ וזאת ב-3 תשלומים שווים במועדים שונים – סך של 10,000 ₪ ישולם בתוך 15 ימים ממועד אישור הסדר הפשרה על ידי בית הדין והפיכתו לחלוט (כאמור בסעיף 16.2.1 להסדר הפשרה ); סך של 10,000 ₪ נוספים מותנה בהשלמת בדיקה של חישובי המשיבה שתיעשה על ידי ב"כ ה מבקשת והיא אמורה להתפרש על פני 60 יום (כאמור בסעיף 16.2.2 להסדר הפשרה); סך של 10,000 ₪ נוספים מותנה בקבלת חישובים סופיים שיתקבלו לאחר גמר הכרעה במחלוקות שיכולות להתגלע בין הצדדים בעקבות בדיקות ב"כ המבקשת ומינוי בודק, במידה שהצדדים לא יגיעו להסכמות (כאמור בסעיף 16.2.3 להסדר הפשרה). משמע, למעט התשלום הראשון בסך של 10,000 ₪ שאינו מותנה במימוש פסק הדין ובביצועו, כל שאר הסכומים מותנים בפיקוח ובקרה על ביצוע ההסדר.

שנית, הסדר הפשרה קובע (בסעיף 16.2.4) כי חלק משכר הטרחה של ב"כ המבקשת יקבע באחוזים (15% בתוספת מע"מ) מתוך הסכום שישולם בפועל . כאמור בהסדר הפשרה , אחוזים אלו ישולמו מתוך ערכי הברוטו אשר בגינם בוצעו העברות בנקאיות או שקים לעובדים, והמותנה בקבלת התצהיר הנזכר בהסכם, לפיו מנגנון איתור ותשלום חברי הקבוצה הושלם. הסדר הפשרה אף קובע כי במקרה של אי פדיון שיק משך שנתיים, יועבר התשלום בגין השיק שלא נפדה לקרן שתיועד לפעילות לטובת העובדים וב"כ המבקשת יהא רשאי מעת לעת לבקש דוחות בקשר לאופן השימוש בכספי הקרן (כאמור בסעיף 14.15 להסדר). משמע, גם בחלוף שנתיים ייתכן שב"כ המבקשת יידרש לעניין.

שלישית, הסך של 70,000 ₪ מהווה תגמול לב"כ המבקשת על ההישג שהביא לקבוצה בגין הכללת מלוא העמלות בשכר הקובע לחופשה ולמחלה החל מן המועד הקובע , וגם התשלום של סכום זה יבוצע רק לאחר ביצוע התשלום לחברי הקבוצה ועריכת בדיקה על ידי ב"כ המבקשת (כאמור בסעיף 16.3 ו-14.17 להסדר הפשרה).

משכך בניגוד לעמדת המדינה איננו סבורים כי התשלום הכולל בסך 100,000 ₪ בצירוף 15% מהסכום שישולם בפועל מנותק מן הפיצוי בפועל לחברי הקבוצה או כי לא יהיה בו כדי לת מרץ את בא כוח הקבוצה לפקח על ההסדר על מנת להשיא את הפיצוי עבור חברי הקבוצ ה.

האמור עולה גם בקנה אחד עם הוראת סעיפים 19(ו) וסעיפים 23(ג) ו-23(ד) לחוק תובענות ייצוגיות המתירים לבית הדין לפסוק שכר טרחה שאינו מותנה כולו במימוש הסדר הפשרה והשלמת ביצועו.

שכר הטרחה כאמור הוא סביר ומידתי ביחס למידת ההשקעה בניהול ההליך (בכלל זה הגשת כתבי טענות וכן ניהול משא ומתן לפשרה) וכן נוכח התרומה לחברי הקבוצה, המאמצים שהושקעו בתובענה בעלת חשיבות ציבורית וכן נוכח החובות שהוטלו על ב"כ המבקשת כאמור בפסק דין זה לעניין הפיקוח על ביצוע הסדר הפשרה.

סוף דבר

מכל הנימוקים כמפורט לעיל, הסדר הפשרה מאושר בזאת, בכפוף לשינוי המוצע שפורט בסעיף 36 לעיל.

כאמור לעיל הצדדים יודיעו עמדתם בנוגע לשינוי המוצע עד ליום 15.10.21 .

ככל שהצדדים יודיעו עד ליום 15.10.21 כי א ין להם התנגדות לשינוי המוצע או ככל שיחלוף המועד להגשת העמדה ולא תוגש כל תגובה מטעם הצדדים לשינוי המוצע, אזי –
החלטה זו תהווה פסק דין בתיק, עליו ניתן להגיש ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין;
הצדדים ימציאו במסירה אישית, תוך 7 ימים מהיום, העתק מהחלטה זו, בצירוף הסדר הפשרה (לאחר תיקונו) על נס פחיו, למנהל בתי המשפט, לשם רישום בפנקס תובענות ייצוגיות בהתאם לסעיף 19 (ה) לחוק ;
נוסף על כך, הצדדים יפרסמו מודעה בעניין אישור הסדר הפשרה בשני עיתונים יומיים. לתיק יוגש נוסח מודעה מתוקן (לרבות השינוי המוצע) תוך 14 יום.

התיק יעלה לעיוני ביום 16.10.21.

ניתן היום, כ"ה אלול תשפ"א, (02 ספטמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר משה בן דוד,
נציג ציבור (עובדים)

אריאלה גילצר-כץ, שופטת
סגנית נשיאה

מר יעקב אורנשטיין,
נציג ציבור (מעסיקים)