הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ת"צ 12827-09-20

03 מרץ 2021
לפני:
כב' השופט דורי ספיבק, סגן הנשיאה
נציגת ציבור מעסיקים גב' שרה אבן
נציגת ציבור עובדים גב' שושנה סוזן סמק

התובע:
פנחס לבקוביץ
ע"י ב"כ עו"ד אסף וייס
-
הנתבע:
הפניקס פנסיה וגמל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יהודה רוזנטל ועו"ד דניאל מנשה

החלטה

בפנינו בקשה המשיבה כי נורה, בהתאם להוראת סעיף 7(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: החוק), על העברת הדיון בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שבפנינו, לבית המשפט המחוזי תל-אביב ולמותב הדן בבקשה לאישור ייצוגית בת"צ 22866-05-20 קעניג נ' מיטב דש גמל ופנסיה (להלן: הבקשה הקודמת).
הבקשה הקודמת הוגשה ביום 12.5.20 לבית המשפט המחוזי תל-אביב, על ידי מר משה קעניג ו-33 מבקשים נוספים, נגד המשיבה שבכותרת ו-13 משיבות נוספות.
ביסוד הבקשה הקודמת עומדות, בין היתר, טענות בנוגע להתנהלות קרנות השתלמות המנוהלות על ידי המשיבה (והמשיבות הנוספות שם), ובמעקב אחר הפקדות המעסיק וסיווג כספים ורישום הפקדות באופן שגוי, כך שרווחים בגין הפקדות אלה חויבו במס שלא כדין, כך לפי הנטען. נטען שם, כי התנהלות המשיבה (והמשיבות האחרות) מקימה נגדה עילות תביעה בגין הפרה של חובת תום הלב, הפרת חובות גילוי מכוח חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"א-2002, הפרה של הוראות חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, הפרת הוראות פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], עשיית עושר ולא במ שפט, הפרת הוראות שונות הקבועות בפקודת הנזיקין [נוסח חדש], והפרת הוראות חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981.
הבקשה שבפנינו הוגשה ביום 7.9.20, דהיינו כארבעה חודשים לאחר הגשת הבקשה הקודמת.
טענות הצדדים
לטענת המשיבה, הבקשה לאישור שבפנינו עוסקת אף היא בהתנהלות קרנות השתלמות המנוהלות על ידה, תוך שנטען כי התנהלות המשיבה ביחס לקרנות ההשתלמות מאפיינת גם את התנהלותה ביחס לקופות גמל ופנסיה נוספות שבניהולה. נוכח כל האמור, טוענת המשיבה שיש להעביר את הבקשה שבפנינו לערכאה ולמותב הדנה בבקשה הקודמת, וזאת בהתאם להוראות סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות. עוד טוענת המשיבה כי המבקש לא מילא אחר חובתו לפי סעיף 5(א)(2) לחוק, ליידע את בית דין זה אודות קיומה של בקשה לאישור קודמת.
לטענת המבקש, לבית המשפט המחוזי אין סמכות לדון בבקשה לאישור הקודמת, ורק בית-דין זה הוא המוסמך לדון, הן בבקשה הקודמת והן בבקשה שבפנינו. עוד טוען המבקש כי קיימת חפיפה חלקית בלבד בין הטענות המועלות בבקשה הקודמת ובזאת שבפנינו. אשר לחובת היידוע, המבקש מדגיש כי מאחר שרק בית הדין לעבודה הוא המוסמך לדון בעילות הבקשה, הוא בדק וחיפש תביעות דומות רק בערכאה הנכונה (לשיטתו). נוכח כל האמור, טוען המבקש שאין להעביר את הבקשה לבית המשפט המחוזי כמבוקש, ויותר מכך, שיש להורות למשיבה לפנות אל המותב הדן בתביעה הקודמת ולהודיעו שאינו מוסמך לדון בבקשה שבפניו.
דיון והכרעה
סעיף 7(א) לחוק תובענות ייצוגיות, קובע כך:
(1)   מצא בית המשפט שאליו הוגשה בקשה לאישור כי תלויה ועומדת בקשה לאישור קודמת או תובענה ייצוגית קודמת, אשר מתעוררות בה שאלות משותפות של עובדה או משפט, הזהות או דומות בעיקרן לשאלות המתעוררות בבקשה לאישור, רשאי הוא, אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות הענין, להורות על העברת הדיון בבקשה לאישור לבית המשפט שאליו הוגשה הבקשה לאישור הקודמת או התובענה הייצוגית הקודמת, ואם נקבע השופט או המותב שידון בבקשה הקודמת או בתובענה הקודמת – לאותו שופט או מותב.

(2)   מצא בית המשפט כי מתקיים האמור בפסקה (1), והיתה הקבוצה שבשמה הוגשה הבקשה לאישור המאוחרת זהה או דומה בעיקרה לקבוצה שבשמה הוגשה הבקשה לאישור הקודמת או התובענה הייצוגית הקודמת, יורה בית המשפט על העברת הדיון בבקשה לאישור המאוחרת לבית המשפט שאליו הוגשה הבקשה לאישור הקודמת או התובענה הייצוגית הקודמת, ואם נקבע השופט או המותב שידון בבקשה הקודמת או בתובענה הקודמת – לאותו שופט או מותב.

בית המשפט העליון (בש"א 1533/12 אלקיים נ' GlaxoSmithKline (11.4.12, כב' הנשיא אשר גרוניס)) הסביר כך את המסלול הדיוני שהותווה על ידי המחוקק בהוראת סעיף 7(א)(2) לחוק:
" סעיף 7(א)(2) לחוק מוסיף וקובע, כי אם הקבוצה שבשמה הוגשה בקשת האישור המאוחרת זהה או דומה בעיקרה לקבוצה שבשמה הוגשה הבקשה הקודמת, יורה בית המשפט על העברה כאמור. המחוקק התווה, איפוא, מסלול דיוני מיוחד וברור לצורך העברת הדיון בבקשות לאישור תובענה ייצוגית, מקום בו הוגשה בקשה מוקדמת לבית משפט אחר".

בעניין דבח (ע"א 5503/11 דבח נ' דינרי (18.1.12)) עמד כב' השופט אליקים רובינשטיין על תכליתה של הוראת חוק זו:
"התכלית שביסוד סעיף 7 לחוק היא לרכז בידי מותב אחד את הדיון בתובענות שבבסיסן שאלות דומות, בפרט כאשר הקבוצה שבשמה הוגשה הבקשה זהה. זאת, מטעמי יעילות הדיון והמערכת השיפוטית, וכמובן טובת הקבוצה שעניינה נדון".

באחת הפרשות, הדגיש בית המשפט המחוזי בתל-אביב (ת"צ 3399-04-14 פטשנקו נ' יורוקום תקשורת סלולרית (1.5.14, כב' השופט עופר גרוסקופף)), ואנחנו מסכימים, כי תכלית הוראת חוק זה הינה לרכז את בקשות האישור באותו עניין "על פי מבחן טכני (מבחן מספר ההליך)", דהיינו על פי קריטריון פשוט שהוא מועד הגשת הבקשה. בפרשה אחרת (ת"צ 20046-02-12 סטורזי נ' הוט – מערכות תקשורת (13.9.12, כב' השופטת אסתר שטמר)) הודגש היתרון הברור של מבחן כרונולוגי טכני זה, בהיותו מבחן אחיד וברור.
נקדים ונאמר, כי מקובלת עלינו עמדת המשיבה, לפיה יש להפעיל את אותו מבחן טכני ופשוט – מבחן מועד הגשת הבקשה – אף כאשר נטענת בבקשה המאוחרת טענה לפיה בית המשפט הנעבר אינו בעל הסמכות העניינית לדון בבקשת האישור. לעניין זה, אנחנו מסכימים עם כב' השופטת דפנה בלטמן קדראי, שבאחת הפרשות (ת"צ 3637-01-17 טיומקין נ' מכבי שירותי בריאות (22.6.17)) נטען בפניה שהן בית המשפט המעביר (מחוזי מרכז באותה פרשה) והן בית המשפט הנעבר (מחוזי ת"א באותה פרשה), נעדרים סמכות עניינית לדון בבקשות, שכן הסמכות העניינית לדון בהן נתונה בכלל לבית הדין לעבודה. כב' השופטת בלטמן קדראי דחתה את הבקשה, וקבעה כך:
"סעיף 7(א)(2) לחוק התובענות הייצוגיות מורה כי העברת ההליך בנסיבות אלה מתחייבת וכי תעשה לבית המשפט אליו הוגשה בקשת האישור הראשונה...

טוען ב"כ המשיבה כי תחילה יש לקבל החלטה בבקשה לעניין הסמכות העניינית של בית המשפט. לטענתו, כאמור, משולל בית משפט זה סמכות עניינית לדון בבקשה האישור, ובהעדר סמכות אינו מוסמך להחליט בכל בקשה, לרבות בבקשה ההעברה.

דעתי אחרת. משהוגשה תביעה לבית המשפט, מוקנית לבית המשפט אליו הוגשה, הסמכות ליתן החלטות מקדמיות בתביעה, אף כאשר קיים ספק לעניין הסמכות העניינית. כך לגבי החלטות דחופות.. וכך אף לגבי החלטות מנהליות הקשורות בניהול התביעה. כך ניתן להחליט בכל תביעה אודות המותב אשר יידון בה, אודות סדרי הדיון בתיק ובבקשה לנושא הסמכות העניינית. החלטות אלה תקפות וחוקיות גם אם בסופו של יום יקבע כי לבית המשפט לא היתה סמכות עניינית לדון באותה תביעה. החלטה שעניינה העברת תובענה ייצוגית לשם דיון בבית המשפט אליו הוגשה תובענה קודמת היא החלטה בעלת אופן מנהלי-דיוני מקדמי, אשר אין מניעה לקבל גם כאשר הוטל ספק בנושא הסמכות העניינית.

שיקולים של יעילות והגשמת ניהול תכליתי מיטבי של ההליכים מצדיקים אף הם את הקדמת הדיון בבקשת ההעברה וקבלתה. טעמים אלה מחייבים להיעתר לבקשה שהוגשה מכוח הוראת סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות, על מנת שהבקשה המשמעותית בנושא הסמכות העניינית תבורר בשתי בקשות האישור יחדיו ועל ידי אותו מותב, ובאופן אשר ימנע פסיקה סותרת ופיצול בירור ההליכים השונים בין כמה ערכאות.

קידום בירור נושא הסמכות העניינית בכל אחת מבקשות האישור בנפרד, עשוי להביא תוצאה שתשבש את ההליך ואף את מטרות החוק. כך, ככל שיוחלט על קבלת הבקשה להעברת הבקשה לבית משפט אחר מוסמך (לבית דין לעבודה או לבית המשפט המנהלי), רק באחת מבקשות האישור, באופן שלא ניתן יהיה לאחר מכן לאחד את הדיון בה עם הבקשה האחרת (שכן העברת מכח סעיף 79 לחוק בתי המשפט מקנה סמכות לבית המשפט הנעבר). כך במיוחד, אם יוחלט באחד מבתי המשפט או בשניהם על פיצול הבקשה והעברת רק חלקה לדיון בפני בית משפט מוסמך. פיצולים כאמור עשויים להגביר את מספר הערכאות המבררות, לגרום לתוצאה משפטית נפסדת ובלתי יעילה ולחתור תחת תכליותיו של חוק תובענות ייצוגיות".

להלכה לפיה יש לפרש את חוק תובענות ייצוגיות באופן שיקדם יעילות, יצמצם במידת הניתן את מספר ההתדיינויות, ויבטיח כי "רכבת התובענות הייצוגיות תנוע במהירות וביעילות על מסילת הברזל המשפטית שנסללה עבור ה, ולא 'תיתקע' בדרך יתר על המידה" ראו: ע"א 7115/14 סירוגה-ברניר נ' סלקום ישראל (3.7.17), וכן מן העת האחרונה, את פסק דינו של בית המשפט העליון בהרכב מורחב: דנ"מ 8267/17 מנירב נ' מדינת ישראל (11.11.20), שבו הדגיש כב' השופט ניל הנדל (בסעיף 28 לחוות-דעתו) כי "ניהול לא יעיל של ההליכים, במתכונת המעודדת ריבוי הליכים ורוכבים חופשיים, ופוגעת בתמריצים להגשת בקשות לאישור תובענה ייצוגית, חותר תחת עצם קיומו של מוסד חשוב זה". ואכן, אף לדעתנו אין זו פרשנות סבירה ויעילה של הוראות סעיף 7(א) לקבוע כי אין הן חלות בסיטואציה לדוגמא שבה הבקשה לאישור הראשונה שהוגשה הינה בסמכותו העניינית של בית-המשפט המחוזי, והבקשה השנייה בסמכות השלום (למשל בשל כך ששוויה של השנייה בלבד אינו עולה על 2,500,000 ₪ ביום הגשתה). בדומה, אין זו פרשנות סבירה ויעילה לקבוע כי הוראות סעיף 7 אינן חלות במקום שבו הבקשה הראשונה הינה בעיקרה בסמכות בית המשפט המחוזי, ואילו הבקשה השניה הינה בסמכותו בית-דין זה (למשל: בשל כך שהיא עוסקת בתת-קבוצה של הקבוצה שמבוקש לייצגה במחוזי, שביחס אליה בלבד הסמכות העניינית נתונה לבית-דין זה).
כן ראו: תצ 26689-06-10 כהן נ' אולמן (22.11.20).
לאור כל האמור, ולאחר בחינת טענות הצדדים, ובשים לב לכך שאין למעשה מחלוקת על כך שהבקשה הקודמת והבקשה הנוכחית מעוררות שאלות משותפות של משפט ועובדה, גם אם לא כל השאלות חופפות, ובשים לב גם לכך שהמשיבה היא צד גם לבקשה הקודמת וגם לבקשה הנוכחית, וקיימת חפיפה חלקית גם בין הקבוצות שמבוקש לייצגן, הגענו לכלל מסקנה שיש להיעתר לבקשה.
סוף דבר
הננו נעתרים לבקשת המשיבה, ומכוח סמכותנו הקבועה בסעיף 7(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות אנו מורים על העברת המשך הדיון בבקשה לאישור זאת לבית המשפט המחוזי תל-אביב ולמותב הדן בבקשה לאישור ייצוגית בת"צ 22866-05-20 קעניג נ' מיטב דש גמל ופנסיה.
המבקש ישילם למשיבה הוצאותיה בבקשה זו בסך 5,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.
ניתנה היום, י"ט אדר תשפ"א, (03 מרץ 2021), בהעדר הצדדים.

גב' שושנה סוזן סמק,
נציגת ציבור עובדים

דורי ספיבק, שופט
סגן הנשיאה

גב' שרה אבן ,
נציגת ציבור מעסיקים