הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ת"פ 62397-01-19

לפני:
כב' הנשיאה הדס יהלום

המאשימה
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד דן טוניק
-
הנאשמת
שיר - א.פ. חברה לשרותי שמירה, אבטחה ונקיון בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד דלית כסלו ספקטור
החלטה

1. בתיק זה נקבע מועד לשמיעת ראיות.
מספר ימים קודם לדיון, הגישה הנאשמת בקשה מכח סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982.
במסגרת הבקשה עתרה לקבלת חומר מודיעיני הנוגע לחקירה ה משטרתית שהובילה לארוע נשוא כתב האישום.
לטענת הנאשמת, החקירה המשטרתית עסקה בחקירה נרחבת אודות רשת שעסקה בזיוף תעודות/דרכונים ואשרות וכי נחקרה חשודה עיקרית בשם "ליילה". נטען כי יש חשיבות רבה בהמצאת החומר לנאשמת, קודם לשמיעת הראיות.

2. דיון בבקשה התקיים בישיבת 18/2/21. בדיון נשמעה תשובת המאשימה והורחב לעניין עמדות הצדדים.

3. ביום 1/3/21 הוגשה לתיק הודעה מוסכמת מטעם הצדדים. כך נאמר בהודעה:

"... כמו כן מודיעים הצדדים כי הם סבורים שהמותב היושב בדין הוסמך ליתן הכרעתו בבקשה שהוגשה לפי סעיף 74 לחסד"פ וזאת מכח הפסיקה המתירה את המשך הברור על ידי המוטב שדן בבקשה, מקום בו לא נחשף לחומר החקירה וטרם נשמעו העדים ועל כך בש"פ 8252/13 מדינת ישראל נ' ליאל שיינר, פ"ד סנ(3) 442 על ההפניות שבו הרצ"ב לנוחיות ביה"ד הנכבד.

4. בהחלטתי מיום 7/4/21 נאמר:
"בבואי ליתן החלטה בבקשה, מצאתי כי הבקשה אינה מפרטת איזה חומר בדיוק מבוקש. לכן, טרם מתן החלטה, נדרשת הנאשמת להגדיר מהו החומר המבוקש במדויק."

5. בתגובת הנאשמת פורטו המסמכים המבוקשים:

"א. חומר מודיעיני שהוביל לתפיסת העובדים וחקירת המתווכת "לילה".
ב. חקירת האחראי הישיר של העובדים – אורן תמם שהיה בקשר עם אותה לילה.
ג. תיעוד נטילת בדיקות הזהות של העובדים [טביעות אצבע, צילומים וכו'].
ד. חקירות העובדים.
ה. מסקנות החקירה.
ו. אישומים, מעצרים או צוי גירוש לעובדים."

עוד טענה הנאשמת כי לא הועברה אליה רשימת חומרי חקירה כאמור בסעיף 79 לחוק סדר הדין הפלילי וכי במסגרת חומר החקירה שהועבר אליה, לא נמצא חומר משטרתי הנוגע לחקירה הראשית שהביאה להגשת כתב האישום.
נטען כי לא נמסר לנאשמת מידע אודות חקירות של העובדים עצמם, וכי החקירה היתה חלק מחקירה רחבה הנוגעת לרשת שעסקה בזיוף תעודות ודרכונים ואשרות, ובראשה חשודה בשם "לילה".
לטענת הנאשמת, החומר שמפורט בבקשה (כמפורט לעיל) הוא חומר מודיעי ני שיש לה זכות לעיין בו.

6. המאשימה הגישה תגובה ביום 27/4/21 בה הועלו טענות רבות אודות בקשת הנאשמת, ובראשם הטענה כי ההליך שבו נקטה הנאשמת – בקשה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, אינו ההליך המתאים, שכן המסמכים המבוקשים אינם "נוגעים לאישום".
באשר לאי מסירת רשימת חומרי חקירה, טענה המאשימה כי הנאשמת מעולם לא ביקשה רשימה כאמור. יחד עם זאת נטען כי כל חומר החקירה נמסר לידי הנאשמת.
באשר למסמכים המבוקשים על ידי הנאשמת, הודיעה המאשימה כי אין בידיה מסמכים אלה.

7. ב"כ המאשימה סקר בתגובה שהגיש את האבחנה בחוק ובפסיקה בין בקשה לפי סעיף 74 (א) לחסד"פ לבין בקשה לפי סעיף 108. לטענתו, הבקשה כאן הינה לפי סעיף 108 ודינה להתברר בתהליך שמיעת העדויות.
לטענת המאשימה, המסמכים המבוקשים אינם רלבנטיים לאישום ולא היתה חובה על המאשימה להחזיקם.
בכל הנוגע לבקשה לקבלת תוצאת חקירת המשטרה, נטען כי לנאשמת אין זכות לקבל מסמך זה שהוא בגדר "מסמך פנימי" וכן אין מדובר בחומר חקירה או במסמך רלבנטי.

8. ב"כ הנאשמת הגיבה ביום 6/5/21 וטענה כי תגובת המאשימה מקוממת, כי היתה חובה על המאשימה למסור לנאשמת רשימת חומרי חקירה אף ללא בקשה מפורשת מטעם הנאשמת.
עוד טענה כי רשימת חומרי חקירה, במקרה שבפנינו, חייבת היתה לכלול התייחסות לכל חומרי החקירה המשטרתית שהתקיימה.
ב"כ הנאשמת טענה כי היה על המאשימה "לברר את מהות החקירה שביצעה המשטרה והובילה למעצרם". עוד נטענו טענות לדברים שנאמרו לנציגי הנאשמת בזמן החקירה המשטרתית (סעיף 23 לתגובה).
ב"כ הנאשמת חזרה על בקשתה לקבל לידה את המסמכים שפורטו בבקשות קודמות.

9. ב"כ המאשימה הגיב וטען כי כל חומר החקירה הועבר לנאשמת וכי בדיעבד, לבקשת הנאשמת, הועברה לה רשימה של חומר החקירה שבתיק.

10. לאחר עיון בכל טענות הצדדים, להלן החלטת בבקשה.

11. החובה למסור רשימת חומרי חקירה
חלה חובה על המאשימה למסור לנאשמים רשימת חומרי חקירה.
הובהר כי המאשימה לא עשתה כן בסמוך לאחר הגשת כתב האישום, אולם מסרה את הרשימה מאוחר יותר (כעולה מהודעתה מיום 27/4/21).
משכך, רופא הפגם של אי מסירת רשימת חומרי החקירה.

12. בקשה לפי סעיף 74(ב)
דרך המלך כפי שנקבעה בחוק ובפסיקה, היא כי השופט שדן בבקשה לפי סעיף 74 לחסד"פ, אינו זה ששומע ראיות.
ראו עפ"א (ארצי) 23777-02-19 מדינת ישראל נ' דוד ויוסף אוכל רחוב בע"מ ואח' (מיום 7/4/19) המפנה לבש"פ 8252/13 הנ"ל.

13. יחד עם זאת, משהוגשה הבקשה בטרם הוחל בשמיעת העדויות ולאור הסכמת הצדדים, אדון בבקשה להלן.

14. כך נקבע בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי:

"עיון בחומר החקירה
74. (א) (1) הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו ;
בסעיף זה, "רשימת כל החומר" – לרבות ציון קיומו של חומר שנאס ף או שנרשם בתיק שאינו חומר חקירה ושל חומר שנאסף או שנרשם בתיק שהוא חסוי על פי כל דין, וכן פירוט של סוג החומר כאמור, נושאו והמועד שבו נאסף או נרשם, ובלבד שאין בפירוט האמור לגבי חומר חסוי כדי לפגוע בחיסיון לפי כל דין; היו בחומר כמה מסמכים מאותו סוג העוסקים באותו עניין, ניתן לפרטם יחד כקבוצה, תוך ציון מספר המסמכים הנכללים בקבוצה;
...
(ב) נאשם רשאי לבקש, מבית המשפט שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא, לטענתו, חומר חקירה ולא הועמד לעיונו.
(ג) בקשה לפי סעיף קטן (ב) תידון לפני שופט אחד ובמידת האפשר היא תובא בפני שופט שאינו דן באישום, ואולם בקשה לעיין בחומר מודיעין תידון לפני בית המשפט הדן באישום, שיהיה רשאי להעביר את הדיון בבקשה לשופט יחיד שאינו דן באישום, ואם היה בית המשפט הרכב – לשופט יחיד שהוא אחד משופטי ההרכב או שאינו דן באישום; נאסף או נרשם חומר המודיעין בידי רשות מודיעין שהיא מערך המודיעין של שירות הביטחון הכללי, של המוסד לתפקידים מיוחדים או של צבא ההגנה לישראל, תידון בהקשה בפני שופט של בית המשפט העליון.
(ד) בעת הדיון בבקשה יעמיד התובע את החומר שבמחלוקת לעיונו של בית המשפט בלבד..."

15. בהתאם לאבחנה שנערכה בפסיקה שהובאה לעיל בין הוראות סעיף 74(ב) להוראות סעיף 108 לתיק, הרי שבקשה לפי סעיף 74(ב) מוגשת בדרך כלל בתחילת ההליך . ככל שהיא מתקבלת, החומר יועבר לעיון הנאשם והוא זה שיחליט אם להגישו לתיק. בית המשפט רשאי לעיין בחומר לפני מתן החלטה בבקשה.

17. מבחינה מהותית, נקבעו האבחנות בין שני הסעיפים בעניין בש"פ 8252/13 הנ"ל וכן עפ"א 23777-02-19 הנ"ל , ועיקרן – האם מדובר בחומר חקירה המצוי בידי המאשימה או בחומר שאינו נכלל בגדר חומר חקירה ולעיתים כלל לא מצוי בידי המאשימה.

18. במקרה שבפנינו, מבוקש לעיין בחומר חקירה משטרתי.
על פי דברי ב"כ המאשימה, אין בידי המאשימה את החומר המבוקש, וכי כל החומר שכן היה בידיה, הועבר לעיון הנאשמים.
עוד טוענת המאשימה כי שעה שמבוקש לעיין בחומר שלא נוגע לכתב האישום, הרי שההליך שבו נקטה הנאשמת, לפי סעיף 74 (ב) לחסד"פ, אינו ההליך המתאים.

19. על כך טענו הנאשמים, בהרחבה, כי החומר המדובר נוגע גם נוגע לכתב האישום וכי לא יעלה על הדעת שיוגש נגד הנאשמת כתב אישום בעבירות שבגינן הואשמה, ללא שהמאשימה עיינה בכל החומר שהנאשמת מבקשת.

20. לאחר שעיינתי בטענות שני הצדדים, אני קובעת כי הבקשה אינה ראויה להתברר לפי סעיף 74(ב) לחסד"פ.
אפרט את הטעמים להלן.

21. הובהר שהמאשימה מסרה לנאשמת את רשימת חומרי החקירה. המסמכים המבוקשים אינם נמצאים ברשימה ולדברי המאשימה – כלל אינם מצויים בידיה.

22. המבחן הקובע בשאלה האם מדובר בחומרי חקירה, הוא מבחן הנגיעה של החומר לאישום (בש"פ 4157/00 נמרודי נ' מדינת ישראל, פד נד (3) 625).
חזר על הדברים בית המשפט העליון בעניין בש"פ 1965/21 בנימין נתניהו נ' מדינת ישראל (מיום 11/4/21):

"זכות הנאשם לגילוי סיטוני של חומר שבידי המשטרה והתביעה בגדרו של סעיף 74 (א) לחסד"פ מוגבלת מעיקרה ל"חומר חקירה" אשר "נוגע לאישום".
"חומר חקירה" שאינו שייך לעניין ... חומר שנוגע לאישום, אך אינו בגדר "חומר חקירה", אף הוא אינו בר-גילוי, והנאשם החפץ להגישו כראיה במשפטו צריך להפעול להשגתו בדרכים "הקמעונאיות" אשר הותוו בסעיף 108 לחסד"פ, וכן בסעיף 1 (א) לפקודת הראיות וסעיף 73 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט).

ובהמשך נאמר:
"לפיכך, ככל שאמצא כי החומרים מושא המחלוקת דכאן אינם עשויים להיות רלבנטיים להליך העיקרי, עררו של העורר ביחס אליהם יידחה, ולעורר גם לא תעמוד הזכות לדרוש את הצגתם במשפטו לפי סעיף 108 לחסד"פ (או לפי סעיף 1(א) לפקודת הראיות וסעיף 73 לחוק בתי המשפט).
כמו כן, ככל שאמצא כי החומרים שבמחלוקת הינם רלבנטיים או עשויים להיות רלבנטיים להליך העיקרי, אך יחד עם כך, אינם בגדר "חומר חקירה" – במובן זה שאיננו בגדר חומר "שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת" – גם אז יהא עלי לדחות את הערר באשר מבוקשו הוא גילוי סיטוני של החומר.
כפי שכבר ציינתי, אם העורר חפץ לעשות שימוש ראייתי בחומר רלבנטי שאיננו בגדר "חומר חקירה", עליו לפעול באפיקים הקמעונאיים אשר נקבעו בסעיף 108 לחסד"פ, בסעיף 1(א) לפקודת הראיות ובסעיף 73 לחוק בתי המשפט.
במסגרת אפיקים אלו, יהא על העורר להגיש לבית המשפט שמנהל את ההליך העיקרי בקשה פרטנית ביחס לחומר כאמור – בקשה שתוכרע על פי כללי הראיות המקובלים שעניינם רלבנטיות, קבילות וחיסיון."

23. ובעניין עפ"א 2232-12-18 לופט אסתר המלכה בע"מ נ' מדינת ישראל (מיום 13/1/19) נאמר:

"ראשית, על מנת להיעתר לבקשה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, על המבקש להראות "קצה חוט" כי החומר שאותו הוא מבקש יכול לסייע לו בהגנתו ...
בשלב הבא, ולאחר שהוכחה על ידי ההגנה הרלוונטית הלכאורית של החומר המבוקש להגנת הנאשם, יעיין בית הדין בחומר החקירה ויקבע האם יש לחשוף אותו בפני ההגנה תוך תשומת לב לפגיעה בזכויות היסוד של המתלונן או העדים האחרים בהליך ...

בענייננו, העוררים לא הוכיחו כי החומר שאותו הם מבקשים יכול לסייע בהגנתם ...
יוער כי העובדה שהמידע המבוקש לא היה מצוי בידיה של המדינה לפני שהגישו העוררים את בקשתם מחזקת את המסקנה שאין להיעתר לבקשה.

המשיבה גם לא מצאה לנכון לדרוש את החומרים הללו במהלך החקירה על מנת לבחון את קיומן של יסודות העבירה והדבר מחזק את התחושה שאין מדובר בחומרים רלוונטיים להגנה. מעבר לכך, כפי שנקבע לעיל המסמכים המבוקשים בערר שלפני אינם רלוונטיים לאישום ולמשיבה לא הייתה החובה להחזיק בהם במהלך ולצורך החקירה."

אם כן, העובדה שהחומר המבוקש אינו נמצא בידי המאשימה, תומכת בטענתה כי אין מדובר בחומרי חקירה ולכן אין לחייב את המאשימה לגלותם.

הנאשמת טוענת כי המאשימה היתה מחוייבת לעיין בחומרים בטרם הגישה את כתב האישום. כן טוענת כי למסמכים המבוקשים יש נגיעה חדש משמעית לעובדות המפורטות בכתב האישום.
לאור עמדת המאשימה בנושא זה, הרי שמדובר בטענה שלא ניתן להכריע בה בשלב זה של ההליך , בטרם נחשף בית הדין לחומר ראיות כלשהו .

24. לאור האמור, הבקשה מכח סעיף 74(ב) לחוק, נדחית.

25. יקבע מועד לשמיעת הוכחות. ככל שבכוונת הנאשמת להגיש בקשה מכח סעיף 108 לחוק, רשאית לעשות כן בכפוף להוראות החוק.

ניתנה היום, 23/5/21, בהעדר הצדדים .