הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ת"פ 34429-02-20

בפני
כבוד ה שופטת, סגנית הנשיאה רוית צדיק

בעניין:
מדינת ישראל

המאשימה

נגד

1.י.ר.א.מ. (2009) קבלנות בע"מ
2.קאסם מחאמיד

הנאשמים

הכרעת דין

הנאשמת, י.ר.א.מ (2009) קבלנות בע"מ (להלן - הנאשמת או החברה), אשר תחום עיסוקה הינו עבודות בנייה, ביצעה עבודות בנייה ברחוב הנרייטה סולד 46, פתח תקווה (להלן - האתר).

מר מאחמיד קאסם הינו מנכ"ל הנאשמת (להלן - הנאשם, ויחד עם הנאשמת יכונו להלן הנאשמים).

ביום 13.2.20 הגישה מדינת ישראל – משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים (להלן - המאשימה) כתב אישום כנגד הנאשמת והנאשם וכן כנגד גב' עאידה מחאג'נה מחאמיד, מנהלת העבודה בנאשמת (להלן תכונה - מנהלת העבודה).

ביום 14.6.17 נערכה ביקורת על ידי מפקחי המאשימה באתר, בה נמצאו ליקויי בנייה בניגוד לדין, כפי שיפורטו להלן.

בעקבות ממצאים אלו הוגש כתב האישום כנגד הנאשמים ומנהלת העבודה.

ביום 4.5.21 הודיעו הצדדים לבית הדין כי הגיעו להסכמות ולהסדר טיעון לפיו הנאשמים יודו במיוחס להם בכתב האישום, יורשעו, ולאחר מכן ייטענו ל עניין העונש אשר יש להשית עליהם. עוד הוסכם למחוק את מנהלת העבודה מכתב האישום וכן את הסעיפים העוסקים בעבירות המיוחסות לה (סעיפים 6.16-6.12 לכתב האישום המקורי).

להלן יפורטו הליקויים שנמצאו ( ללא התייחסות לליקויים הנוגעים למנהלת העבודה מפאת חוסר רלוונטיות ):

הנאשמת אפשרה את ביצוע עבודות הבנייה באתר ללא הנהלתו הישירה והמתמדת של מנהל עבודה, בניגוד לתקנה 2(א) לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה), תשמ"ח-1988 (להלן - תקנות הבנייה).
הנאשמת לא הודיעה למפקח העבודה האזורי, עם התחלת פעולת הבניה, את שמו, גילו, מענו, השכלתו המקצועית וניסיונו בעבודת בנייה של מנהל העבודה, וכן לא רשמה בפנקס הכללי את שמו ומענו של מנהל העבודה, כנדרש בתקנה 2(ב) לתקנות.
הנאשמת לא דאגה לגידור משטחי העבודה או מדרכות המעבר המצויים באתר הבנייה וזאת, בניגוד לתקנה 9 לתקנות.
הנאשמת לא בדקה את הפיגומים המצויים באתר הבנייה מבחינת יציבותם והתאמתם למטרה לה נועדו וזאת, בניגוד לתקנה 20 לתקנות.
הנאשמת לא ווידאה כי פיגומי זקפים המצויים באתר הבנייה מותקנים בהתאם לתקנה 39 לתקנות.
הנאשמת לא ווידאה כי לפיגום זקפים יש חיזוקים אלכסוניים במספר מספיק להבטחת יציבות הפיגום, כנדרש בתקנה 43 לתקנות.
הנאשמת לא ווידאה כי הזקפים הסמוכים למבנה חוברו בהתאם לנדרש בתקנה 44(ג) לתקנות.
הנאשמת לא דאגה ליתן לעובדיה הדרכה על עבודה בגובה כנדרש בתקנה 5(2) לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה), תשס"ז-2007.
הנאשמת לא ניהלה פנקס מפעל כנדרש בסעיף 199 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] תש"ל – 1970 (להלן – פקודת הבטיחות בעבודה).
הנאשמת הפרה צו בטיחות 59397 שעניינו הפסקת עבודות הבנייה עד לתיקון כלל הליקויים שנמצאו במסגרת ביקורת מיום 23.5.17, וזאת בניגוד לסעיפים 7(א)+8(ב) לחוק ארגון הפיקוח על העבודה, התשי"ד-1954 (להלן – חוק ארגון הפיקוח על העבודה).
הנאשם לא נקט באמצעים סבירים ונאותים למניעת העבירות שביצעה הנאשמת כמפורט בסעיפים שלעיל.

על פי כתב האישום, במעשים המתוארים לעיל, עברה הנאשמת והנאשם, כל אחד בנפרד, על 10 יחידות עבירה על הוראות פקודת הבטיחות בעבודה ותקנותיה, וכן על הוראות חוק ארגון הפיקוח על העבודה.

לאור הודאת הנאשמים במסגרת הודעתם לתיק בית הדין מיום 4.5.2021 , הנני מרשיעה את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

ניתן היום, כ"ו טבת תשפ"ב, 30 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.

רוית צדיק, שופטת
סגנית נשיאה

גזר דין

הנאשמים הודו בעובדות כתב האישום והורשעו.

טיעוני המאשימה לעונש
הנאשמים הודו והורשעו על פי הודאתם במיוחס להם בכתב האישום וחסכו זמן שיפוטי יקר, על כן הדבר צריך לבוא לידי ביטוי בענישה כלפיהם.

בא כוח המאשימה הפנה לסעיף 255 לפקודה, הקובע כדלהלן:

"בכפוף לנאמר להלן בפקודה זו, העובר עבירה לפי פקודה זו שלא נקבע לה עונש במפורש, דינו – מאסר ששה חדשים או קנס 10,000 שקלים, ומאסר נוסף ארבעה עשר ימים או קנס נוסף 600 שקלים לכל יום שבו נמשכת העבירה, ובעבירה שהיתה עשויה לגרום מוות או חבלת גוף, דינו – מאסר שנה או קנס 20,000 שקלים, ומאסר נוסף ארבעה עשר ימים או קנס נוסף 600 שקלים לכל יום שבו נמשכת העבירה; אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מאחריות לפי דין אחר".

וכן לסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין , תשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין), הקובע: "אם קבוע לעבירה עונש מאסר עד ששה חודשים או קנס בלבד, או קנס שלא נקבע לו סכום- קנס עד 14,400 שקלים חדשים."

עוד הפנה בא כוח המאשימה לעונש הקבוע בצד הפרת צו הבטיחות מכוח חוק ארגון הפיקוח על העבודה.

בא כוח המאשימה סקר את הדין החל בכל הנוגע לשיקולים שעל בית הדין לשקול בעת מתן גזר הדין וכן את העקרונות המנחים בדבר קביעת מתחם הענישה ומדיניות הענישה , תוך הדגשת חשיבות חקיקת הבטיחות בעבודה והתכלית החברתית והכלכלית ביסוד התקנות.

אשר למדיניות הענישה, הפנה בא כוח המאשימה לשני פסקי דין: האחד, ת"פ 57761-02-14 מדינת ישראל – אפרידר יוזמה והשקעות בע"מ (17.11.16), במסגרתו נקבע מתחם ענישה אשר עמד על 50-30 אחוז מגובה הקנס המקסימלי. ההליך השני, ת"פ 52677-08-18 מדינת ישראל - איציק חזיזה (1.5.19), במסגרתו גזר בית הדין קנס בשיעור של 30% מגובה הקנס המקסימלי.

לטענת בא כוח המאשימה, הגם שלכאורה מדובר באירוע אחד, עסקינן במספר יחידות עבירה ויש לקבוע מתחם נפרד לכל יחידת עבירה ולכל עבירה. בא כוח המאשימה הפנה בעניין זה לע"פ 57160-01-14 מ"י - חדוות הורים בע"מ (8.2.14) (להלן - עניין חדוות הורים)].

עוד נטען כי הנזק שהיה צפוי להיגרם הינו פגיעה בנפש, אולם לא הוכח שבפועל נגרם נזק מביצוע העבירות השונות ולכן מדובר בשיקול לקולא. כמו כן אין אינדיקציה לכך שהנאשם תכנן את ביצוע העבירות. בנוסף, העבודות באתר נועדו לבניית שני גני ילדים ומעון ולטענת הנאשמים הם המשיכו בפעולות הבנייה חרף הוצאת הצו שהוצא מאחר שלא רצו להותיר את הילדים ללא מסגרות.

בהתייחס לנסיבות האישיות של הנאשמים הבהירה המאשימה כי אין להם עבר פלילי, הם שיתפו פעולה עם רשויות החוק והודו בביצוע העבירות וכן תוקנו הליקויים לאחר ביצוע הביקורת.

בהתחשב בשיקולים שלעיל מבקש בא כוח המאשימה לקבוע מתחם ענישה בטווח שבין 50 עד 70 אחוזים מגובה הקנס המקסימלי.

בגין 7 עבירות לפי תקנות הבנייה שבצדן קנס בסך של 14,400 (לכל עבירה), מבוקש להשית קנס בסך של 14,400 ₪ לכל עבירה, ובסך הכל: 100,800 ₪ לכל נאשם.

בגין עבירה אחת לפי תקנות עבודה בגובה שבצידה קבוע קנס בסך 14,400 ₪, מבוקש להשית 14,400 ש"ל לכל נאשם.

בגין עבירה אחת לפי הפקודה שבצדה קבוע קנס בסך 14,400 ₪, מבוקש להשית 14,400 ₪ לכל נאשם.

בגין עבירה אחת לפי הדין בגין הפרת צו בטיחות שבצידה קבוע קנס בסך של 29,200 ₪, ובסך הכל 29,200 ₪ לכל נאשם.

בגין כל העבירות הרף התחתון של הקנס הכולל לכל נאשם יהווה 50% מהקנס המקסימלי סך של 79,400 ₪ והרף העליון יהווה 70% מהקנס המקסימלי, קרי, סך של 111,160 ₪ לכל נאשם. כן מבוקש להורות לנאשמים לחתום על כתב התחייבות בשיעור קנס מקסימלי ולמשך 3 שנים.

טיעוני הנאשמים לעונש
החברה הוקמה בשנת 2009 ועוסקת בעבודות בנייה. כמו כן, הנאשם הינו בן 68 וכל חייו עוסק בעבודות בנייה, כאשר הנאשמים לא הורשעו בעבירות פליליות.

הביקורת נערכה בשנת 2017, ובתקופה שחלפה מאז לא היו עבירות נוספות.

מדובר בפרויקט ל בניית גני ילדים שנעשה תוך זמן קצר על מנת שהילדים ייכנסו לגנים. לאחר מתן צו בטיחות , הליקויים תוקנו ונשלחה הודעה למ שרד העבודה והרווחה על מנת לאשרם. בשל דוחק הזמן נמשכה העבודה, צו הבטיחות בוטל לאחר מכן כאשר התיקונים הנדרשים תוקנו.

אין חולק כי בוצעו עבירות בטיחות בעבודה, אך בפועל לא ארעה פגיעה כלשהי בעובדים.

בנוגע לפיגומים, מדובר במבנה של 2 קומות ולא מבנה רב קומות. יש להבדיל בין 2 קומות של גן ילדים לבין פיגומים מסוכנים בבניינים רבי קומות. כמו כן ליקויים אלו תוקנו מי דית ומשעה ש מדובר בליקויים באותו פרויקט ובמקום אחד לכן יש לראותם כעבירה אחת.

עצם התהליך וניהול התיק גרם לנאשמים בעיה כלכלית בקבלת אשראי בפרט כאשר כל מניות החברה בבעלות הנאשם, בשל כך הדבר מהווה ענישה כפולה.

לטענת בא כוח הנאשמים, בנסיבות העניין ובהתאם לע"פ 4910/13 אחמד בני ג'אבר – מדינת ישראל (29.10.14)(להלן – עניין ג'אבר) יש לקבוע מתחם ענישה אחד. בנוסף, ישנם פסקי דין אשר קבעו מתחם ענישה בין 20%-40% לכן יש ל בחון כל מקרה לגופו. בא כוח הנאשמים טען כי מאחר ומדובר בפרויקט קטן והעבירות תוקנו יש לקבוע מתחם ענישה בין 10%-30% ביחס לנאשם ובין 20%-40% ביחס לנאשמת.

הנאשמים הוסיפו כי קיימת חפיפה בין סעיפי האישום. כתב האישום מתייחס ל- 4 עבירות לגבי פיגומים אך מדובר בנושא אחד. כמו כן, מאחר ומדובר ב-2 קומות בלבד השימוש בהם הוא מינורי כאשר אין עסקינן בפרויקט הכרוך בעלייה לגובה רב תוך סכנה על כן , יש לאבחן בין הנאשם לחברה, ולהשית קנס מקסימלי של 10% לנאשם ו -20% לנאשמת.

דיון והכרעה
ביום 10.1.12 פורסם תיקון מספר 113 לחוק העונשין בדבר "הבניית שיקול הדעת המשפטי בענישה". תיקון 113 נותן עדיפות לעקרון ההלימות, עקרון הגמול. על פי עקרון זה, העונש הראוי לעבריין נגזר ממידת אשמתו ומחומרת מעשיו כאמור בסעיף 40(ב) לחוק העונשין הקובע כי: " העקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה ונסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו (בסימן זה – העקרון המנחה)" [ר' ע"פ 8641/12 מוחמד סעד נ' מדינת ישראל (5.8.2013)(להלן- עניין סעד)].

בעניין סעד בית המשפט העליון עמד על המנגנון התלת-שלבי שיצר המחוקק לגזירת העונש:

"בתיקון 113 קבע המחוקק מנגנון תלת-שלבי לגזירת העונש. בשלב הראשון - המקדמי, נדרש בית המשפט לבדוק האם הנאשם שלפניו הורשע בכמה עבירות, להבדיל מהרשעה בעבירה יחידה. במידה ומדובר בכמה עבירות, על בית המשפט לקבוע האם הן מהוות אירוע אחד או כמה אירועים נפרדים. אם מדובר באירוע אחד, ימשיך בית המשפט 'כרגיל', אל שני השלבים הבאים (קרי, יקבע מתחם ענישה לאירוע כולו ויגזור עונש כולל לכל העבירות הקשורות לאותו אירוע (סעיף 40 יג(א) לחוק העונשין)). לעומת זאת, במידה ובית המשפט מצא כי בעבירות שבהן הורשע הנאשם מדובר בכמה אירועים, יקבע עונש הולם לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן יוכל לגזור עונש נפרד לכל אירוע (בד בבד עם קביעה האם ירוצו העונשים בחופף או במצטבר), או עונש כולל לאירועים כולם (סעיף 40 יג(ב) לחוק העונשין); בעקבות המסקנה שהתקבלה בשלב הראשון ימשיך בית המשפט לשני השלבים הבאים: בשלב השני קובע בית המשפט מתחם ענישה ראוי בהתחשב בעבירה ובנסיבות הקשורות בביצועה; ובשלב השלישי נבחנות הנסיבות שאינן קשורות לעבירה, ובהתחשב בהן גוזר בית המשפט על הנאשם עונש המצוי במתחם הענישה שנקבע בשלב השני (אלא אם מתקיים אחד משני חריגים שיפורטו להלן)."

עוד צוין באשר לנסיבות הנבחנות כדלהלן:

"כאן המקום לציין כי הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה הנבחנות בעת קביעת מתחם הענישה (כמפורט בסעיף 40ט ל חוק העונשין), והנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה הנבחנות בגזירת העונש (כמפורט בסעיף 40יא לחוק העונשין) אינן רשימה סגורה, ואין בנסיבות שציין המחוקק ופֵרטן במפורש, כדי לגרוע מסמכות בית המשפט לשקול נסיבות נוספות (סעיף 40יב לחוק העונשין)."

במסגרת השלב הראשון עלינו לקבוע את מספר האירועים והמעשים היוצרים את המסכת העובדתית. בחינה זו מבוססת על סעיף 40יג' לחוק העונשין, הקובע כדלהלן:
"40יג. (א) הרשיע בית המשפט נאשם בכמה עבירות המהוות אירוע אחד, יקבע מתחם עונש הולם כאמור בסעיף 40ג(א) לאירוע כולו, ויגזור עונש כולל לכל העבירות בשל אותו אירוע.
(ב) הרשיע בית המשפט נאשם בכמה עבירות המהוות כמה אירועים, יקבע מתחם עונש הולם כאמור בסעיף 40ג(א) לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן רשאי הוא לגזור עונש נפרד לכל אירוע או עונש כולל לכל האירועים; גזר בית המשפט עונש נפרד לכל אירוע, יקבע את מידת החפיפה בין העונשים או הצטברותם.
(ג) בגזירת העונש לפי סעיף זה, יתחשב בית המשפט, בין השאר, במספר העבירות, בתדירותן ובזיקה ביניהן, וישמור על יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג העונש, ואם גזר עונש מאסר – לבין תקופת המאסר שעל הנאשם לשאת."

בעניין ג'אבר נערכה הבחנה בין "אירוע" לבין "מעשה" ונקבע, כי "אירוע" הוא מונח רחב יותר אשר יכול לכלול מספר מעשים. בהתאם לקביעתה של כבוד השופטת דפנה ברק ארז כאירוע אחד תחשבנה מספר עבירות שיש ביניהן "קשר הדוק", הבוחן את עוצמת הקשר שבין העבירות, ולא את השאלה האם הן ניתנות להפרדה (ר' סעיף 6 לפסק דינה)[ ר' גם עניין חדוות הורים].

אשר לאבחנה בין "אירוע" ל"מעשה", יפים לעניינו הדברים הבאים עליהם עמד בית הדין הארצי:

"20.ככל שהמדובר באירוע אחד המורכב ממספר מעשים נפרדים כי תקרת העונש המקסימלית אינה מוגבלת לתקרת העונש הקבועה בצד העבירה החמורה ביותר באירוע כולו, אלא היא מהווה סכומן של תקרות העונש המכסימליות בגין כל מעשה נפרד. ודוק, עסקינן בתקרה מכסימלית לאירוע אחד המורכב ממספר מעשים, כשבתוך תקרה זו ייקבע בהמשך מתחם עונש הולם. נבהיר כי גבולות מתחם העונש ההולם ייקבעו בהתאם לעקרונות שנקבעו בתיקון 113, ואין חפיפה בין תקרת העונש המכסימלית שנקבעה לאירוע לבין הגבול העליון של מתחם הענישה הראוי. בהמשך, על בית הדין לגזור עונש כולל לכל העבירות בשל אותו אירוע בהתאם לעקרונות שנקבעו בתיקון 113 ...
21. מהניתוח דלעיל עולה כי כאשר בית הדין קובע כי המדובר באירוע אחד יש חשיבות רבה לבחינה אם עסקינן באירוע אחד המורכב ממעשה אחד או אירוע אחד המורכב ממספר מעשים נפרדים, שכן בחינה זו תשליך על תקרת העונש המכסימלית. נציין כי ניתוח זה משתלב בהלכה שנפסקה בע"פ (ארצי) 12606-04-19‏ ‏ ל.מ. שירותי כח אדם (צפון) בע"מ - מדינת ישראל‏ (16.2.20), לפיה מצבים של ריבוי עבירות בתוך אירוע אחד אין לקביעות אוטומטיות של מתחם הענישה על פי הכפלה אריתמטית של הקנס המנהלי או הקנס הפלילי המרבי הנקוב בחוק במספר "יחידות העבירה" המרכיבות את האירוע ואין קביעתו אוטומטית על פי הקנס המנהלי או הקנס הפלילי המרבי הנקוב בחוק לגבי עבירה יחידה, אלא הענין נתון לשיקול דעת בהתאם לנסיבות הענין...
הנה כי כן, במצבים של ריבוי עבירות בתוך אירוע אחד, הפעלת שיקול הדעת ביחס לתקרת העונש המכסימלי תיעשה בראי הוראת סעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי תוך בחינה אם ראוי להשקיף על האירוע כמעשה אחד או שיש לפצלו למספר מעשים נפרדים. המדובר בבחינה מהותית, ויש לעורכה בזהירות. זאת, על מנת שריבוי העבירות לא יביא להגדלה מלאכותית של תקרת העונש המכסימלית שכן מהותית מדובר במעשה אחד-מזה, ועל מנת שהפסול הטמון בריבוי עבירות לא יישחק עקב אי מתן משקל לכך שהמדובר אמנם באירוע אחד המורכב מהותית ממספר מעשים נפרדים-מזה".
[ע"פ 12602-03-20 מדינת ישראל – באר הנדסה אזרחית בע"מ ואח' (10.12.20)(להלן – עניין באר הנדסה אזרחית בע"מ].

בעניינו, אני מוצאת כי מתקיים בעבירות בהן הורשעו הנאשמים מבחן הקשר ההדוק המתואר בפסיקה, ובהתאם מהוות הן אירוע אחד. העבירות מוש א כתב האישום בוצעו במהלך אותה תקופה ונמצאו בביקורת שנערכה על ידי מפקחי המאשימה ביום 14.6.17. כאמור לעיל, קודם לכן, ביום 23.5.17 נערכה ביקורת נוספת, אך יש לציין שתוכן הביקורת מיום 23.5.17 לא הוצג בפניי וכן לא צוין האם כלל הל יקויים שנמצאו ביום 14.6.17 זהים לאלו שנמצאו בביקורת הראשונה שבוצעה, או שמא התווספו ליקויים נוספים. מכל מקום אין בכך כדי לאיין את הקביעה כי העבירות בוצעו במ הלך אותה תקופה. זאת ועוד, מדובר בעבירות שבוצעו באותו אתר בנייה. העבירות נוגעות לבטיחותם של עובדי הנאשמים, ואכן נפגעו ערכים חברתיים מוגנים, ובמזל רב לא היו נפגעים בנפש כתוצאה מאי קיום הוראות החוק. נוסף על כך, העבירות נבעו כולן מהתעלמות מהוראות הדין ועצימת עיניים באשר לאי קיומן , כאשר היה טמון בכך רווח כלכלי. בהתחשב בדברים הללו, קביעת מתחם ענישה הולם לכל עבירה בנפרד תהווה הפרדה מלאכותית.

על אף שהמדובר באירוע אחד, כולל הוא עשרה מעשי עבירה שעברו כל אחד מהנאשמים, על פי הודאתם. ריבוי מעשי העבירה במסגרת אותו אירוע יבואו לידי ביטוי בבואי לקבוע את מתחם הענישה ההולם, בהתחשב בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, כפי שיפורט להלן.

לאור האמור לעיל, תוצאת הדברים היא כי יש לראות בעבירות שעברו הנאשמים אירוע אחד, אשר בו עשרה מעשים אותם ביצעו כל אחד מהנאשמים, בגינם יש לקבוע מתחם ענישה אחד, באופן שייקח בחשבון את מכלול העבירות והשילוב ביניהן [ר' סעיף 40יג(א) לחוק העונשין, עניין ג'אבר, עניין חדוות הורים, עניין באר הנדסה אזרחית בע"מ].

נוסף על כך, יש לציין, כי בהתאם לפסיקה, תקרת העונש המקסימלית הינה סכומן של תקרות העונש המקסימלי בגין כל מעשה בנפרד [ר' עניין חדוות הורים, עניין באר הנדסה אזרחית].

להלן הקנסות המקסימליים הקבועים לצד סעיפי החוק הרלוונטיים לעבירות מושא גזר הדין:

סעיפים 219 ו- 225 ל פקודת הבטיחות בעבודה וסעיף 61(א) ל חוק העונשין קובעים כי גובה הקנס על עבירה לפי פקודת הבטיחות בעבודה או התקנות שהותקנו מכוחה עומד על סך של 14,400 ₪, ובמידה והעבירה הי יתה עשויה לגרום מוות או חבלת גוף, עומד גובה הקנס המרבי על סך של 29,200 ש"ח.

בהתאם לאמור בתקנה 15 לתקנות הדרכת עובדים וסעיף 61(א) ל חוק העונשין, עבירה על ההוראות הנקובות בתקנות הדרכת עובדים- דינה קנס בגובה 14,400 ש"ח.

בהתאם להוראות סעיף 8(ב) לחוק ארגון הפיקוח וסעיף 61(א)(2) ל חוק העונשין, במידה ולא קוים צו בטיחות, ניתן להשית קנס בסך של על 29,200 ש"ח.

בסך הכל, העונש המקסימלי בגין כל העבירות יחד עומד על סך של 158,800 ₪ ביחס לכל אחד מהנאשמים.

השלב השני בגזירת הדין, הינו קביעת מתחם הענישה ההולם בתוך תקרת העונש המקסימלית. כאמור לעיל, מתחם הענישה ייקבע תוך התחשבות בכך שהמדובר באירוע אחד המכיל בחובו ריבוי עבירות, ובסך הכל עשרה מעשי עבירה שעברו כל אחד מהנאשמים.

קביעת מתחם הענישה קבוע בסעיף 40ג(א) לחוק העונשין הקובע כדלקמן:

"בית המשפט יקבע מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעקרון המנחה, ולשם כך יתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות לביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40 ט".

אמות המידה אשר יסייעו לקביעת מתחם הענישה הן אלו: הערך החברתי אשר נפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו; מדיניות הענישה הנהוגה; נסיבות הקשורות לביצוע העבירה, כמפורט בסעיף 40 ט' ובהן הנזק שצפוי להיגרם מביצוע העבירה; הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה; יכולת הנאשם להבין את אשר הוא עושה וכדומה .עם זאת, הנסיבות האישיות של הנאשם אינן נשקלות בשלב זה, ואלה יבואו במסגרת קביעת העונש המתאים בתוך מתחם הענישה, אך לא בקביעת המתחם עצמו.

הערך המוגן העומד ביסוד העבירות לפי הפקודה הינו מתן הגנה לעובדים. יפים לעניינינו הדברים אשר נפסקו בעניין ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתית בע"מ נ' תנעמי (1.10.13) :

"..הרציונל המונח ביסוד פקודת הבטיחות בעבודה ותקנות הבטיחות בעבודה הוא לספק סביבת עבודה בטוחה ולהגן על חייו ושלמות גופו של כל מי שנמצא במקום העבודה לצורך עבודתו, בין אם הוא עובד ובין אם הוא קבלן עצמאי.."

עוד נפסק :
"...בית הדין קמא לא ייחס את החשיבות הראויה לתכליתה של חקיקת הבטיחות, היינו: הצורך למנוע תאונות בעבודה, וכפועל יוצא מכך להגן על חיי העובדים ולצמצם את התוצאות הכלכליות החמורות של פגיעות בעבודה (כגון: פגיעה ביכולתו של האדם להתפרנס בכבוד, עלות אובדן ימי עבודה, עלות מתן תשלומים לנפגע ולתלויים בו והנטל על המוסד לביטוח הלאומי ועל מערכת הבריאות לטפל בנפגעי תאונות עבודה ושיקומם)...."
[דב"ע (עבודה ארצי) 3-8/נז מדינת ישראל- קיבוץ יחיעם (19.2.98).

בית המשפט העליון, מפי כבוד השופט י' אלרון דחה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, בגדרו נדחה באופן חלקי ערעור המבקש על גזר דינו של בית הדין האזורי לעבודה. במסגרת פסק הדין נקבע כדלקמן:

"למרבה הצער, למרות החשיפה הציבורית לתאונות הרבות בענף הבניה ולתוצאות הטרגיות של תאונות אלה עדיין יש המזלזלים בהנחיות הבטיחות – דבר הגובה מחיר רב בחיי אדם.

בעודי כותב החלטה זו דווח בערוצי החדשות על אסון נוסף בענף הבניה ופורסם דבר קריסת מנוף באתר בניה אשר גבה את חייהם של ארבעה בני אדם. אין דוגמא מובהקת מכך לסיכון הגלום בתאונות הבניה, אף אם עדיין לא התבררו נסיבות התרחשות תאונה ספציפית זו.

תאונות אלה הגובות חיי אדם אינן כורח המציאות או גזרה משמים, והן ממחישות את הצורך להקפיד הקפדה יתירה על קוצו של יו"ד בכללי הבטיחות בענף הבניה אשר נועדו לשמור על שלומם וביטחונם של העובדים בענף.

ענישה הולמת ומרתיעה בשל הפרת כללי הבטיחות נחוצה לשם הגברת ההרתעה ויש בה כדי לבטא את החומרה הרבה שיש לראות באי הציות לכללי הבטיחות בענף הבניה."
[רעפ 2327/19 גוז מרסלו אדוארדו – מדינת ישראל משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים (19.5.19)].

אשר למדיניות הענישה הנהוגה, עיון בפסקי הדין של בתי הדין האזוריים מהעת האחרונה מעלה כי הובאו בחלקם סקירה מקיפה של מתחמי ענישה שנקבעו. לאחרונה, לדוגמה, ערך כבוד השופט אסף הראל מבית הדין האזורי בחיפה סקירה מקיפה של מדיניות הענישה במקרים דומים [ר' תפ (חי') 35285-06-18 מדינת ישראל - ותד עבד אל והאב (21.11.21), ר' סעיפים 13 עד 23 לפסק הדין]. בהתאם לסקירה זו נמצא כי בגזרי דין שניתנו בבית הדין הארצי לעבודה והן בבתי הדין האזוריים לעבודה בהתייחס לסוגי העבירות בהם הורשעו הנאשמים כי טווח הענישה נע בין 25% ל-50% מגובה הענישה המרבי (ראו-ת"פ (אזורי ת"א) 57761-02-14 מדינת ישראל - אפרידר יוזמה והשקעות בע"מ (17.11.2016); ת"פ (אזורי ת"א) 44094-11-14 מדינת ישראל - דבוש גל (2.5.2016); ת"פ (אזורי נצ') 4552-02-15 מדינת ישראל-משרד הכלכלה - בר ובניו חברה לבניין ופיתוח בע"מ (6.9.2015); ת"פ (אזורי ב"ש) 21828-05-14 מדינת ישראל - א.פ. פורמיקה סנטר (1998) בע"מ (26.7.2015)(עניין פורמיקה סנטר); ת"פ (אזורי נצרת) 12416-08-15 מדינת ישראל - כלל הנדסת הגליל בע"מ (3.2.19); ת"פ (אזורי באר שבע) 52677-08-18 מדינת ישראל - איציק חזיזה חברה לעבודות בניה בע"מ ואח' (1.5.19) ; ת"פ (אזורי חיפה) 19432-07-15 מדינת ישראל נ' עדן לבונה – בנין השקעות ויזום (2000) בע"מ ואח' (12.1.17); ת"פ (אזורי חי') 14802-04-17 מדינת ישראל - אלום רמות בע"מ (28.5.20)(להלן – עניין אלום רמות בע"מ); דב"ע (ארצי) נו/3-8 מדינת ישראל - החברה לחקלאות בגליל העליון (ח.ח.ג.ע 1988) בע"מ , פד"ע לא 235 (1996); ע"פ (ארצי) 53735-06-16 גרינברג - מדינת ישראל (14.9.2018) (להלן – עניין גרינברג); ע"פ (ארצי) 49519-05-19 בוחבוט י.י.א.בע"מ – מדינת ישראל, (12.01.20).

יש להעיר, כי בעניין גרינברג מתחם הענישה ההולם עמד על טווח של 45%-75% מגובה הקנס המרבי, אך באותו המקרה נפגעה עובדת פגיעה גופנית קשה, בניגוד למקרה המונח לפתחי.

אשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, המנויות בסעיף 40ט לחוק העונשין, כפי שצוין לעיל, מעשיהם ומחדליהם של הנאשמים בכך שלא פעלו בהתאם להוראות הדין, היו יכולים לגרום לאסון. אמנם, הלכה למעשה, הסכנה הגלומה בכך לא התגבשה לכדי פגיעה בעובדי הנאשמת כדרך נס , אך אין בכך כדי לאיין את הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירות והפגיעה בערך המוגן לרבות החומרה הרבה שיש לראות באי ציות לכללי הבטיחות בענף הבנייה.

עוד יש לציין כי הנאשמים המשיכו בעבודות הבנייה בניגוד לצו בטיחות שאסר זאת תוך התעלמות מהאיסור . בדיון שהתקיים בפניי ביום 20.12.2021 טען בא כוח הנאשמים כי הליקויים תוקנו ונשלחה הודעה למאשימה אשר לא הגיעה לבדוק זאת בשל מחסור בכוח אדם (ר' פרוטוקול, ע"מ 6, שורות 27-26). עוד נט ען, כי בשל מצוקת הזמן, מש העירייה דחקה בהם, המשיכו בביצוע העבודה ו לאחר שנציגי המאשימה הגיעו לביקורת נוספת בוטל צו הבטיחות הואיל והתיקונים בוצעו (פרוטוקול, ע"מ 6, שורות 29-28). עם זאת, תיאור בא כוח הנאשמים אינו מתיישב עם העובדה שביקורת ראשונה בוצעה על ידי מפקחי המאשימה בתאריך 23.5.17, במסגרתה נמצאו ליקויים והוצא צו בטיחות, ולאחר מכן ביום 14.6.17 נערכה ביקורת נוספת בה נמצאו ליקויים . אם כן, נדמה כי טענותיו אלו של בא כוח הנאשמים הינן בקשר לתקופה שלאחר ביצוע הביקורת השנייה. מכל מקום, לכל הפחות מיום 23.5.17 ועד ליום 14.6.17 הליקויים לא תוקנו על כן, לא ניתן לגרוס כי התיקונים בוצעו באופן מידי כדבריו (פרוטוקול, ע"מ 6, שורה 5) .

נוסף על כך , העובדה שמלכתחילה נערכו עבודות בנייה בניגוד להוראות הדין, ובפרט נוכח ניסיונם עתיר השנים של הנאשמים בבנייה, מגלה כי התקיימה בעניינו התנהגות עבריינית אשר זלזלה בדיני הבטיחות באתר. עוד אבהיר , כי אין נפקא מינה לעובדה כי עמדו בפני הנאשמים לוחות זמנים קצרים לביצוע הפרויקט, דבר שהיה ניתן להתגבר עליו, על ידי העסקת עובדים נוספים אשר יאיצו את קצב הבנייה. אין כל מקום לאשר התעלמות מהוראות הדין, על מנת לחסוך בזמן או בעלויות הכרוכות בשכירת עובדים נוספים על חשבון בטיחות העוב דים באתר וסכנת חייהם . עוד יש לציין, כי תאונות עבודה רבות בענף הבניין מתרחשות במהלך עבודה בגובה ולכן יש לייחס חשיבות רבה לכך שלא ניתנה הדרכה לעובדים בעניין זה.

אשר לטענת בא כוח הנאשמים ביחס ל גובהו של המבנה (ר' פרוטוקול, ע"מ 6, שורות 32-30). לא ראיתי לנכון לאבחן בין ביצוע עבירות באתר במבנה של 2 קומות שהינו גן ילדים לבין בניינים רבי קומו ת. ברי, כי חבלות חמורות ואף פגיעה בחיי אדם יכולות להתקיים בנסיבות אלו, ולא בכדי, הדין אינו מאבחן בין סוגי מבנים לצרכי החלתו.

על אף האמור, כפי שאוזכר לעיל, לא נגרם נזק בפועל למי מעובדי האתר והעבירות בוצעו בפרק זמן מצומצם. בנוסף, לאחר ביצוע הביקורת השנייה הליקויים תוקנו על ידי הנאשמים , כפי שאישר בפניי בא כוח המאשימה במעמד הדיון (פרוטוקול, ע"מ 7, שורה 2).

בהתחשב בשיקולים שמניתי לעיל, אגש עתה לקביעת מתחם הענישה, כאשר יובאו בחשבון מכלול העבירות והשילוב ביניהן:

על הנאשמת מוטלת האחריות העיקרית לביצוע העבירות בהן הורשעו הנאשמים. לאור הדברים האמורים, ובהתחשב בעובדה כי מדובר באירוע אחד, המכיל עשר עבירות, אני סבורה כי מתחם הענישה הנהוג, בשיעור 25% עד 50% מגובה הקנס המרבי הקבוע בדין, הולם את נסיבות המקרה שלפניי, ביחס הנאשמת . בהתאם לכך, גובה הקנס ינוע בין 39,700 ₪ לבין 79,400 ₪. אציין, כי רף הענישה לו טוענת המאשימה אינו תואם את מדיניות הענישה הנהוגה אשר היא עצמה מפנה אליה (ר' סעיף 14 לטיעונים לעונש מטעם המאשימה) בהתחשב בנסיבות המקרה שלפניי.

חרף מעמדו, חלקו של הנאשם, מנכ"ל הנאשמת, מצומצם יותר משל הנאשמת [ר' עניין פורמיקה ס נטר וכן עניין אלום רמות בע"מ), לפיכך מתחם הענישה לגביו יעמוד על שיעור של מחצית ממתחם הענישה כפי שנקבע לגבי הנאשמת, דהיינו יעמוד על הטווח שבין 12.5% עד 25%. בהתאם לכך, הסכום ינוע בין 19,850 ₪ לבין 39,700 ₪. אבהיר כי אין מדובר בענישה כפולה, כ טענת בא כוח הנאשמים, בהיותם בעלי אישיות משפטית נפרדת.

בשלב שלישי יש לגזור את עונשם של הנאשמים- לאחר שנקבע מתחם הענישה ההולם למעשה העבירה , יש לגזור את העונש המתאים לנאשמים, בתוך המתחם. לשם כך, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה המפורטות בסעיף 40 ג(ב) ל חוק העונשין כדלקמן-

"בתוך מתחם העונש ההולם, יגזור בית המשפט את העונש המתאים לנאשם בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40 י"א, ואולם בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור, לפי הוראות סעיפים 40 ד ו-40 ה".

הנסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירה, מפורטות בסעיף 40 י"א ל חוק העונשין ובכללן:

"הפגיעה של העונש בנאשם, לרבות בשל גילו, הפגיעה של העונש במשפחת הנאשם, הנזקים שנגרמו לנאשם כתוצאה מביצוע העבירה ומהרשעתו, נטילת אחריות של הנאשם על מעשיו וחזרתו למוטב, מאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי הנזק שנגרם בשלה, שיתוף פעולה של הנאשם עם רשויות אכיפת החוק, כאשר כפירה באשמה וניהול משפט ע"י הנאשם לא ייזקפו לחובתו, התנהגות חיובית של הנאשם ותרומתו לחברה, נסיבות חיים קשות של הנאשם שהייתה להן השפעה על ביצוע מעשה העבירה, התנהגות רשויות אכיפת החוק, חלוף הזמן מאת ביצוע העבירה, עברו הפלילי של הנאשם או העדרו".

במקרה דנן, הנאשמים הודו באישומים שיוחסו להם, מבלי לנהל ישיבת הוכחות, ובכך חסכו זמן שיפוטי יקר; אין להם עבר פלילי הגם שהנאשם פועל שנים רבות בתחום הבנייה; הנאשמים שיתפו פעולה עם רשויות החקירה; הליקויים תוקנו; העבירה בוצעה בשנת 2 017 ויש לתת משקל לחלוף הזמן והעובדה כי מאז ביצוע העבירות מושא גזר הדין לא הוגש כנגדם כתב אישום נוסף . אציין, כי טענת בא כוח הנאשמים כי עצם ניהול התיק גרם לנאשמים לבעיה כלכלית לא גובתה בכל אסמכתא ונטענה בעלמא על כן, לא התחשבתי בכך במסגרת השיקולים להשתת העונש.

לאחר שנתתי דעתי לכל אלה, אני משיתה על הנאשמת קנס כספי בגובה 58,580 ₪, המשקף 35% מהקנס המרבי.

הקנס ישולם על ידי הנאשמת ב-12 תשלומים שווים, הראשון שבהם לא יאוחר מיום 1.2.2022 וכל ראשון לחודש . היה ולא ישולם תשלום מהתשלומים במועדו, תעמוד יתרת הקנס לפירעון מידי.

כמו כן אני משיתה על הנאשם קנס כספי בגובה 2 8,584 ₪, המשקף 1 8% מהקנס המרבי.
הקנס ישולם על ידי הנאשם ב-12 תשלומים שווים, הראשון שבהם לא יאוחר מיום 1 .2.2022 וכל ראשון לחודש. היה ולא ישולם תשלום מהתשלומים במועדו, תעמוד יתרת הקנס לפירעון מידי.

כמו כן, הנאשם יחתום על התחייבות להימנע מביצוע כלל העבירות בהן הורשעו הנאשמים בהליך זה, למשך שלוש שנים, הן בשמו, והן בשם הנאשמת. ההתחייבות תעמוד על גובה הקנס המקסימלי ביחס לכל אחד מהנאשמים.

המזכירות תמציא העתק מגזר הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, כ"ו טבת תשפ"ב, 30 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.