הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ת"פ 17919-08-18

בפני
כבוד ה שופטת דפנה חסון זכריה

בעניין:
מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד דן טוניק ועו"ד חניה אנטואנט
המאשימה

נגד

1.ניקיון אחד מעל כולם בע"מ ח.פ. 514 915537
2. שמואל וייס ת.ז. XXXXXX157
3. שירות ותפעול מעל כולם בע"מ ח.פ. 515497733

4. שוורץ אהרן ת.ז. XXXXXX468
ע"י ב"כ עו"ד אשר אביטן

הנאשמים

גזר דין

הנאשמות 1 ו- 3 הן חברות כוח אדם פרטיות, שסיפקו בזמנים הרלבנטיים לאישומים עובדי ניקיון ועובדים כלליים לסניפי סופרמרקט ולחנויות מרכל.

הנאשם 2 הוא בעל מניות ומנהל בנאשמת 1, ומנהל ודירקטור בנאשמת 3.

הנאשם 4 שימש בזמנים הרלבנטיים לאישום שהוגש כנגדו, כמנכ"ל הנאשמת 3.

כנגד הנאשמים 1-2 הוגשו שלושה כתבי אישום, בשלושה הליכים שונים, וכנגד הנאשמים 2-4 הוגש אישום נוסף, בהליך נפרד. ארבעת ההליכים אוחדו בפניי, בהחלטה מיום 4.2.21.
בתיק 17919-08-18 יוחסה לנאשמים 1ו-2 ביצוע עבירה של אי הסדרת ביטוח רפואי לעובד זר שהועסק על ידה, בימים 1.8.17 ו-2.8.17, בניגוד להוראת סעיף 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים תשנ"א-1991 (להלן- חוק עובדים זרים).
הנאשם 2 הואשם גם בהפרת אחריות נושא משרה לפי סעיף 5 לחוק עובדים זרים.
בתיק 39562-03-19 יוחסו לנאשמים 1ו-2 שלושה אישומים שונים.
במסגרת האישום הראשון, יוחסו לנאשמים ביצוע עבירות של העסקת שני עובדים זרים שהם מסתננים במסגרת משלח ידה של הנאשמת 1 ללא היתר, לפי סעיפים 2(א)(1) ו- 2(א)(2) לחוק עובדים זרים, ובשמונה עבירות של אי הסדרת ביטוח רפואי לאותם עובדים ולששה עובדים נוספים, לפי סעיף 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, משך תקופות משתנות של מספר חודשים (חודש עד חצי שנה).
במסגרת האישום השני, יוחסו לנאשמים ביצוע עבירות של אי הסדרת ביטוח רפואי בגין שני עובדים זרים שהם מסתננים בלא הסדרת ביטוח רפואי, בניגוד להוראות סעיף לפי סעיף 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, משך תקופה של כחודש.
במסגרת האישום השלישי, יוחסו לנאשמים ביצוע עבירות אחת עשרה עבירות של העסקת עובדים זרים שהם מסתננים בלא שהוסדר להם ביטוח רפואי, בניגוד להוראת סעיף 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, לתקופות משתנות בנות חודש עד תשעה חודשים.
הנאשם 2 הואשם אף בהפרת אחריות נושא משרה לפי סעיף 5 לחוק עובדים זרים ביחס לכל שלושת האישומים.
בתיק 49740-10-19 יוחסו לנאשמים 1-2 ביצוע שתים עשרה עבירות של אי הסדרת ביטוח רפואי לעובדים זרים שהם מסתננים, בניגוד להוראת סעיף 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, לתקופות משתנות בנות חודש עד שלושה חודשים.
הנאשם 2 הואשם גם בהפרת אחריות נושא משרה לפי סעיף 5 לחוק עובדים זרים.
בתיק 52250-09-19 יוחסו לנאשמים 2-4 שני אישומים שונים.
במסגרת האישום הראשון, יוחסו לנאשמת 3 ביצוע עבירות של עיסוק כקבלן כח אדם בלא שהיתה בעלת רישיון לעסוק בכך, לפי סעיפים 2(א) ו- 10א(א) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם, תשנ"ו– 1996 (להלן - חוק קבלני כח אדם), בתקופה שמינואר 2018 ועד ליוני 2018. בתקופה זו סיפקה הנאשמת 3 תשעה עובדי ניקיון לסניף של שופרסל, ומשכך ייחס כתב האישום לנאשמים 9 יחידות עבירה.
הנאשמים 2 ו – 4 הואשמו גם בהפרת אחריות נושא משרה לפי סעיף 21(ב) לחוק קבלני כח אדם.
במסגרת האישום השני, יוחסו לנאשמים ביצוע עשרים ושלש עבירות של ניכוי סכומים עבור ביטוח רפואי בשיעור העולה על השיעור שקבע השר בתקנות עובדים זרים (שיעור ניכוי מהשכר בעד דמי ביטוח רפואי), תשס"ב-2001 (להלן - התקנות), בניגוד לסעיפים 1ד(ג), 2(ב)(3) ו-2(ב)(9)(ב) לחוק עובדים זרים ותקנה 2 לתקנות.
הנאשמים 2 ו - 4 הואשמו גם בהפרת אחריות נושא משרה לפי סעיף 5(א) לחוק עובדים זרים ביחס לכל שלושת האישומים.

בנוסף הגישו המאשימה והנאשמים 1-2 לבית הדין הסדר טיעון, במסגרתו הודו הנאשמים 1-2 בעבירות שיוחסו להם בששה תיקי חקירה שנפתחו כנגדם על ידי המאשימה, על פי הפירוט להלן:
בתיק מספר 112279, שעניינו ממצאים שנמצאו בביקורת שבוצעה 24.1.2018 בסניף אושר עד בלוד, יוחסו לנאשמת 1 ביצוע עבירות של העסקת ארבע עשרה עובדים זרים ללא ביטוח רפואי, והעסקת שני עובדים זרים שהם מסתננים שלא כדין.
לנאשם 2 יוחסו עבירות של הפרת אחריות נושא משרה.
בתיק תיק מספר 118185, שעניינו ממצאים שנמצאו בביקורת שבוצעה ביום 1.7.2019 בסניף "אושר עד" בבני ברק, יוחסו לנאשמת 1 עבירות של העסקת שלוש עשרה עובדים זרים ללא ביטוח רפואי. לנאשם 2 יוחסה גם עבירה של הפרת נושא משרה בהתאם.
בתיק מספר 117656, שעניינו ממצאים שנמצאו בביקורת שבוצעה ביום 10.6.2019 בסניף "אושר עד" בחדרה, יוחסו לנאשמת 1 עבירות של העסקת שני עובדים זרים שלא כדין (שאינם מסתננים) ושמונה עבירות של אי הפקדת פיקדון לעובר זר שהוא מסתנן לתקופה שספטמבר 2018 ועד לאפריל 2019 (8 חודשים). לנאשם 2 לא יוחסו עבירות במסגרת תיק חקירה זה.
בתיק מספר 115173, שעניינו ממצאים שנמצאו בביקורת שבוצעה ביום 24.10.2018 בסניף "אושר עד" בחדרה, יוחסו לנאשמת 1 העסקת ארבעה עובדים ללא הסדרת ביטוח רפואי, ולנאשם 2 שתי עבירות של הפרת אחריות נושא משרה בהתאם.
בתיק מספר 115115, שעניינו ממצאים שנמצאו בביקורת שבוצעה ביום 22.10.2018 בסניף "אושר עד" בראשון לציון, יוחסו לנאשמת 1 עבירות של העסקת שני עובדים זרים ללא הסדרת ביטוח רפואי, ולנאשם 2 יוחסו גם עבירות של הפרת אחריות נושא משרה בהתאם.
בתיק מספר 114551, שעניינו ממצאים שנמצאו בביקורת שבוצעה ביום 4.9.2018 בסניף "אושר עד" בפתח תקווה, יוחסו לנאשמת 1 עבירות של העסקת שנים עשר עובדים זרים ללא הסדרת ללא ביטוח רפואי. לנאשם 2 יוחסו גם עבירות של הפרת אחריות נושא משרה.

בסך הכל, יוחסו לנאשמת 1 בכל תיקי החקירה ארבע עבירות של העסקת עובדים זרים שלא כדין, בניגוד להוראות סעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק עובדים זרים; ארבעים וחמש עבירות של העסקת עובד זר ללא ביטוח רפואי, בניגוד לסעיף 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, ושמונה עבירות של העסקת עובד זר שהוא מסתנן ללא הפקדת פיקדון, בניגוד לסעיף 2(ב)(8) לחוק עובדים זרים.
לנאשם 2 יוחסו בכל תיקי החקירה ארבעים ושבע עבירות של הפרת אחריות נושא משרה, בניגוד לסעיפים 5, 2(א)(1), (2) ו-2(ב)(3) לחוק עובדים זרים.
מאחר שלא צוינה התקופה שבה נעברו העבירות, חזקה כי העבירות יוחסו ליום הביקורת בלבד.

במעמד הדיון שהתקיים בפניי ביום 9.6.21 הודו הנאשמים בעבירות שיוחסו להם בכתבי האישום, ובעבירות שיוחסו להם בתיקי החקירה המפורטים לעיל, ועל בסיס הודאתם, ובהתאם להסדר הטיעון שהגישו הצדדים, הרשעתי את הנאשמים בעבירות אלה.

הצדדים ביקשו שבית הדין יגזור את דינם של הנאשמים בגין העבירות בהן הורשעו הן על פי כתבי האישום והן בתיקי החקירה, וטענו לעונש.

באשר לחומרת העונש טענה המאשימה, כי כנגד השיקולים העומדים לקולא ובהם שיתוף פעולה עם רשויות החקירה, חסכון בזמן שיפוטי, העובדה שהנאשמים לקחו אחריות על מעשיהם, והעובדה שחלק מהעבירות נעברו לתקופות קצרות מאד, יש לשקול לחומרא את הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות בהן הורשעו הנאשמים, לרבות הפגיעה בזכויות הבסיסיות של אחת מהאוכלוסיות המוחלשות בישראל, ובפרט הפגיעה בזכותם הבסיסית לבריאות.
המאשימה הוסיפה, כי עבירות אלה פוגעות גם במדיניות ההגירה והתעסוקה של המדינה, ובמצב התעסוקה בה.
המאשימה ביקשה לראות בכל אחד מכתבי האישום כאירוע נפרד העומד בפני עצמו, אך ליתן את הדעת לכך שמדובר באירוע המורכב ממספר רב של מעשים.
המאשימה ביקשה לגזור את דינם של הנאשמים כדלקמן:
בתיק 4970-10-19, ביקשה המאשימה שלא לחרוג ממתחמי הענישה המקובלים, ולגזור על הנאשמת 1 את הקנס המינימלי הקבוע בדין, בסך של 62,000 ₪ בגין שתים עשרה העבירות שבוצעו, ועל הנאשם 2 קנס בסך של 30,000 ₪.
בתיק 17919-08-18, ביקשה המאשימה כי יש לחרוג לקולא ממתחם הענישה ולגזור על הנאשמת 1 קנס בסך של 3,000 ₪, ועל הנאשם 2 קנס של 2500 ₪.
בתיק 39562-03-19 , ביקשה המאשימה להטיל על הנאשמת 1 בגין שלושת האישומים בהם הורשעה קנס בסך של 165,000 ₪ ועל הנאשם 2 קנס בסך של 83,000 ₪.
בתיק 52250-09-19, ביקשה המאשימה לקבוע מתחם ענישה נפרד בגין כל אחד מהאישומים, תוך התחשבות בעובדה שכל אירוע כולל מספר מעשים.
באשר לעבירה של עיסוק כקבלן כח אדם ביקשה המאשימה לגזור על הנאשמים קנס בשיעור של 45% מגובה הקנס המרבי, שגובהו 58,320 ₪ ביחס לנאשמת 3, ו-118,260 ₪ ביחס לנאשמים 2 ו -4.
גם ביחס לעבירה של ניכוי ביטוח רפואי לעובד זר מעל המותר בתקנות ביקשה המאשימה לגזור על הנאשמים הנאשמת 3 קנס בשיעור של 45% מגובה הקנס המקסימלי, בסך של 1,208,880 ₪, ועל כל אחד מהנאשמים 2 ו- 4 מחצית מכך – בסך של 604,440 ₪.
ביחס לתיקי החקירה טענה המאשימה, כי לנאשמת 1 יוחסו חמישים ושבע עבירות ולנאשם 2 - ארבעים ושבע עבירות, והפנתה את תשומת לבו של בית הדין לכך שמתוך ששת תיקי החקירה מיוחסות לו עבירות רק בחמישה תיקים. המאשימה טענה כי מאחר שמדובר בתיקי חקירה שלא הוגש בהם כתב אישום, הרי שהנאשמים לא היו זכאים לעיין בחומר החקירה, ומשכך לא התאפשר להם למצות את זכויות ההגנה העומדות להן בהליך פלילי. בנסיבות אלה, ביקשה המאשימה להסתפק בקנסות המנהליים, וביקשה לגזור על הנאשמת 1 קנס בסך של 5000 ₪ בגין כל אחת מחמישים ושבע יחידות העבירה, קרי קנס בסך כולל של כולל של 285,000 ₪. על הנאשם 2 ביקשה לגזור קנס בגובה בסך של 10,000 ₪ בגין כל אחד מחמשת תיקי החקירה, ובסך כולל של 50,000 ₪ בגין כלל העבירות בהן הוא הורשע בכל תיקי החקירה.
המאשימה הודיעה כי היא משארה לשיקול דעתו של בית הדין בכמה תשלומים ישולם הקנס שיוטל. עם זאת ביקשה המאשימה, שבית הדין יקח תחת שיקוליו את העובדה שמדובר בקנס עונשי, ומשכך הפריסה צריכה להלום את שיקולי ההרתעה העונשיים.

הנאשמים 1-3 ביקשו שבית הדין ישית עליהם את העונש המינימלי הקבוע בדין, ואילו הנאשם 4 ביקש שלא להשית עליו קנס כלל, מאחר שהיה שכיר בחברה משך תקופה קצרה בלבד, כך שלא צמחה לו תועלת אישית או כלכלית מביצוע העבירות.
הנאשמים ביקשו שבית הדין ישקול לקולא את העובדה ששיתפו פעולה עם רשויות החקירה, הודו באישומים שיוחסו להם, וחסכו בזמן שיפוטי יקר.
הנאשמים ביקשו שבית הדין יראה בכל העבירות ובכל האישומים בהם הורשעו משום אירוע אחד ומעשה אחד, ויקבע מתחם ענישה אחד לכלל האישומים בהם הורשעו.
הנאשמים הוסיפו, כי 31 מתוך 34 העובדים שהועסקו בלא שהוסדר עבורם ביטוח רפואי, היו מבוטחים בביטוח רפואי כדין לכל הפחות 50 ימים טרם מועד הביקורת שביצעו מפקחי משרד הכלכלה, וכי בפועל העובדים שופו בגין הסכומים שנוכו להם ביתר. מאחר שההפרה תוקנה, הרי שמתייתר הצורך בהרתעה בעניין זה.
הוסיפו הנאשמים וטענו, כי העבירות וההפרות בהן הם הורשעו מינוריות ביחס להיקפה של החברה. לטענתם, הנאשמת 1 העסיקה אלפים רבים של עובדים זרים , וכי מיום הקמתה, רק 0.4% מכלל העובדים הזרים בחברה לא בוטחו בביטוח רפואי. מכאן ברי שאין מדובר בשיטה, או בעבירות שנעשות בכוונה תחילה, כי אם בטעות אנוש.
לתמיכה בטענתם, צירפו הנאשמים את הפוליסות שנערכו לכלל העובדים הזרים לאורך השנים.
הנאשמים 2 ו -4 הוסיפו, כי הגם שהודו בעבירות שיוחסו להם בתיק 52250-09-19, הרי שבפועל לא היו מודעים לביצועם, וודאי שלא היתה להם כוונת זדון.
עוד טענו הנאשמים, כי יש לשקול לקולא אף את העובדה כי בפועל לא נגרם נזק למי מהעובדים בגין ההפרות.
בנוסף ביקשו הנאשמים להתחשב במצבם הכלכלי, שנפגע, לטענתם, בשל משבר הקורונה. הנאשם הוא 2 בעל משפחה של 5 נפשות ואילו הנאשם 4 הוא אב לתשעה ילדים, ומתגורר בשכירות. ככל שיוטלו על הנאשמים קנסות גבוהים, לא תצמח מכך תועלת ציבורית שכן מצבם הכלכלי יוחמר באופן שעלול להוביל לסגירת הנאשמת 1, ועובדים רבים יאבדו את פרנסתם.
באשר לתיקי החקירה טענו הנאשמים, כי הם הודו באישומים שיוחסו להם בהזדמנות הראשונה, על מנת להקל על המאשימה. עם זאת, משעה שלא הוגש כנגדם כתב אישום, לא עלה בידיהם להתגונן בפני האישומים, ויש לראות בכך נסיבה חריגה ביותר המצדיקה להכיר גם בכל תיקי החקירה כאירוע אחד ומעשה אחד, ולחרוג באופן משמעותי מהקנס המנהלי המינימלי הקבוע בדין.
הנאשמים ביקשו לפרוס את הקנסות שיוטלו עליהם ל- 150 תשלומים לכל הפחות.

דיון והכרעה

סימן א'1 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין), עוסק בהבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה, כפי שתוקן במסגרת תיקון מס' 113 לחוק העונשין. על פי הקבוע שם, את גזירת הדין יש לקבוע בשלושה שלבים, כאשר העיקרון המנחה, שנקבע בסעיף 40ב' לחוק הוא "קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו".

בשלב הראשון יש לקבוע מהו מספר האירועים והמעשים היוצרים את המסכת העובדתית.

בע"פ 4910/13 אחמד בני ג'אבר – מדינת ישראל (2014) נערכה הבחנה בין "אירוע" לבין "מעשה" ונקבע, כי "אירוע" הוא מונח רחב יותר אשר יכול לכלול מספר מעשים. "לפי דעת הרוב (מפי השופטת דפנה ברק-ארז), כאירוע אחד תחשבנה מספר עבירות שיש ביניהן "קשר הדוק" דוגמת סמיכות זמנים או היותן חלק מאותה תוכנית עבריינית" (( ראו גם: ע"פ (ארצי) 57160-01-14 מדינת ישראל - חדוות הורים בע"מ (8.11.14) להלן – ענין חדוות הורים).

בענייננו, ביחס לכל אחד מהאישומים בתיקים 17919-08-18, 39562-03-19, ו- 49740-10-19, מתקיים בין העבירות מבחן "הקשר ההדוק", שכן בכל אחד מהם הורשעו הנאשמים באותן העבירות, שעניינן פגיעה בזכויות העובדים הזרים שהועסקו על ידי הנאשמת 1 במסגרת משלח ידה. כל העובדים הועסקו באותו אתר, בפרקי זמן זהים או דומים, ו בכל אחד מהאירועים, נמצאו כל העבירות במהלך ביקורת אחת, שנערכה באותו המועד.
התכלית העבריינית בכל אחת מהעבירות שבוצעו במסגרת כל אחד מהאישומים אף היא היתה זהה- הפחתת עלויות.
משכך, יש לטעמי לראות בכל אחד מהאירועים שתוארו בכל אחד מכתבי אישום אלה משום "אירוע אחד", ממנו נגזרות עבירות שונות, כמפורט בכתבי האישום, ולקבוע מתחם ענישה אחד כולל ביחס לכלל העבירות באותו אירוע.

עם זאת, בתיק 52250-09-19 סבורני כי לראות את ביצוע העבירה של עיסוק כקבלן כח אדם ללא רשיון כדין אירוע נפרד מביצוע העבירות של ניכוי סכומים בגין ביטוח רפואי בשיעור העולה על הקבוע בתקנות, ולקבוע בגין כל אחד מאלה מתחם ענישה שונה ונפרד.
באשר לעבירות של ניכוי סכומים בגין ביטוח רפואי בשיעור העולה על הקבוע בתקנות, מתקיים בין העבירות מבחן "הקשר ההדוק", ומשכך סבורני כי יש לראות בהם אירוע אחד, הכולל עשרים ושלושה מעשים שונים.
ביחס לעבירה של עיסוק כקבלן כח אדם ללא רשיון - אין בידי לקבל את טענת המאשימה לפי מדובר בתשע יחידות עבירה בשים לב לכך כי מדובר בהעסקת תשעה עובדים. העבירה מתייחסת לעיסוק כקבלן ללא קבלת רישיון ולא להעסקת עובדים (ראו לעניין זה בהרחבה בפסק דינו של כב' סגן הנשיאה, השופט אילן סופר (כתוארו דאז) בת"פ (ב"ש) 32556-07-14 מדינת ישראל נ' פוינט א.נ. אבטחה בע"מ (29.12.2015) להלן - ענין פוינט א.נ. אבטחה). משכך, מדובר לטעמי במעשה אחד, ולא בתשעה מעשה שונים.

ביחס לתיקי החקירה – המאשימה ביקשה לראות בכל אחד מתיקי החקירה שיוחסו לנאשם 2 אירוע אחד, הכולל מעשה אחד. לעומת זאת, ביחס לנאשמת 1 ביקשה המאשימה לראות בכל אחד מתיקי בחקירה משום אירוע אחד, שכל אחד מהם כולל מספר מעשים, כמפורט לעיל ובהסדר הטיעון.
לטעמי, אין מקום לאבחנה המוצעת על ידי המאשימה בין הנאשמת 1 לנאשם 2, ויש על לגזור על שניהם גזירה שווה, כך שגם ביחס לנאשמת 1 יש לראות בכל אחד מתיקי החקירה אירוע אחד, הכולל מעשה אחד. זאת בפרט משעה שלא התאפשר לנאשמים לעיין בחומרי החקירה כנגדם, ולמצות את זכותם להתגונן כראוי בפני האישומים שיוחסו להם בתיקי החקירה.
עם זאת, אין בידי לקבל את טענת הנאשמים לפיה יש לראות בכלל תיקי החקירה משום אירוע אחד, שכן כל תיק חקירה יוחס לאתר נפרד, למועד ביקורת נפרד, ולפרק זמן שונה.

על פי הפסיקה, תקרת העונש המקסימלית בגין כל אירוע, תהווה את סכומן של תקרות העונש המקסימלית בגין כל מעשה בנפרד (ראו למשל: ענין חדוות הורים; ע"פ 12602-03-20 מדינת ישראל - באר הנדסה אזרחית בע"מ ואח' (10.12.20) (להלן – ענין באר הנדסה אזרחית)).

הרף המינימלי של מתחם הענישה בגין עבירה של העסקת עובד זר ללא היתר הוא כפל הקנס המנהלי כלומר: 10,000 ש"ח ואילו הרף העליון של מתחם הענישה בגין עובד שהועסק במסגרת עסקו או משלח ידו של המעסיק הוא פי ארבעה מהקנס הקבוע בסעיף 61 (א)(2) לחוק העונשין, כלומר 116,800 ₪, ובגין מסתנן שהועסק במסגרת עסקו או משלח ידו של המעסיק הוא פי חמישה מהקנס הקבוע בסעיף 61 (א)(2) לחוק העונשין, כלומר 146,000 ₪ (סעיף 2(א1) לחוק עובדים זרים; סעיפים 1 ו-2 לחוק העבירות המנהליות, התשמ"ו-1985; תקנות העבירות המנהליות (קנס מנהלי – עובדים זרים), התשנ"ב-1992 (להלן – תקנות העבירות המנהליות).

בתיקון 15 לחוק עובדים זרים נקבע כי אין לגזור בעבירה של העסקת עובדים זרים ללא היתר קנס נמוך מכפל הקנס המנהלי אלא "מנימוקים שיירשמו".

הקנס המנהלי הקבוע בדין ביחס לעבירות של העסקה ללא הסדרת ביטוח רפואי וביחס לניכוי משכרו של העובד הזר בסכום העולה על השיעור שנקבע בתקנות, קבוע בתקנות העבירות המנהליות והוא עומד על סך של 5,000 ₪, ואילו הקנס המרבי בגין ביצוע עבירות אלה עומד על 116,800 ש"ח (פי ארבעה מהקנס הקבוע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, סעיף 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים).

הקנס המרבי הקבוע בדין ביחס לעבירה של עיסוק כקבלן כוח אדם ללא רישיון הוא 14,400 ₪ (סעיף 20(ב) לחוק קבלני כח אדם וסעיף 61(א)(1) ל חוק העונשין) והקנס המרבי לנושא המשרה הוא 29,200 ₪ (סעיף 21 לחוק קבלני כח אדם).

השלב השני בגזירת הדין, הוא קביעת מתחם הענישה ההולם בתוך תקרת העונש המקסימלית, כמפורט לעיל.
מתחם הענישה ייקבע, כאמור, בהתאם לעקרון ההלימות.

בהתאם לדין ולפסיקה, ההכרה במספר עבירות כ"אירוע אחד" אין משמעה כי מתחם העונש ההולם בגין מכלול האירוע יוגבל בעונש המרבי בגין עבירה יחידה, אלא רק כי מתחם הענישה ייקבע ביחס לשילוב העבירות, ולא בהתייחס לכל אחת מהן בפני עצמה, וכי בעת קביעת מתחם העונש ההולם בתיקים בהם הואשמו הנאשמים במספר עבירות– תילקח עובדה זו בחשבון (סעיף 40ג לחוק העונשין; ענין חדוות הורים סעיף 17 לפסק הדין; בע"פ (ארצי)12113-04-14 אחים ראני בע"מ נ' מדינת ישראל (מיום 12.3.19)); ע"פ (ארצי) 32385-05-14 שמש חי אחזקות בע"מ נ' מדינת ישראל, פס' 24-25 לפסק הדין (13.8.2015); ענין באר הנדסה אזרחית, סעיפים 20-21 לפסק הדין).

בעת קביעת מתחם הענישה על בית הדין לקחת תחת שיקוליו אף את הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ואת מידת הפגיעה בו; את מדיניות הענישה הנהוגה; ואת הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה.

בע"פ (ארצי) 1001/01 מדינת ישראל - ניסים, פד"ע לח 145 (2002), פסק בית הדין הארצי כי העבירות על פי חוק עובדים זרים הן עבירות חמורות וכי העסקת עובדים זרים ללא היתר הפכה לבעיה חברתית ומוסרית, בעלת השלכות על שוק העבודה המקומי ובמקרים מסוימים גם בעלת השלכות ביטחוניות. משכך, יש מקום לקבוע קנס שייצור הרתעה משמעותית מפני ביצוע העבירה ויהפוך את ביצועה לבלתי כדאית, ואין להטיל קנס סמלי או נמוך, על המעסיק עובדים זרים ללא היתר, בהיעדר נימוקים מיוחדים.
בעניין חדוות הורים, קבע בית הדין הארצי כי עובדים זרים הם קבוצה מוחלשת, ומשכך העסקתם "מחוץ לחוק", ללא פיקוח המבטיח להם תנאי העסקה הוגנים, על כל המשתמע מכך, עלולה לפגוע בעקרונות יסוד לרבות בכבוד האדם של אותם עובדים. עוד נקבע אותו עניין, כי העסקת עובדים זרים ללא היתר, פוגעת במדיניות הכלכלית של הממשלה ובתנאי עבודתם של עובדים מקומיים רבים הנדרשים להתחרות בשוק העבודה עם 'עבודה זולה'", כך שהיא משליכה באופן עקיף גם על תנאי העסקתם של העובדים הישראלים, ועל היקף האבטלה.

באשר לערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה של הפרת חוק קבלני כח אדם - התנאים לקבלת רישיון לעסוק כקבלן כח אדם נקבעו בסעיף 3 לחוק וביניהם – העמדת "ערבות בנקאית או ערובה מתאימה אחרת למילוי חובותיו כלפי עובדיו" (סעיף 3(א)(2) לחוק קבלני כח אדם). מלשון החוק ניתן ללמוד על תכליתו- הגנה על זכויות העובדים, והכרה בעובדה שעובדים המועסקים באמצעות קבלני כוח אדם הם קבוצה מוחלשת הנתונה לסיכונים מוגברים, מקום בו קבלן כוח האדם חדל לפעול.

מטרתה של הערבות באה היא אף להעיד על איתנות כלכלית של מספק שירותי כח האדם, שבלעדיה אין מקום לקיומה והתקשרותה בחוזים. מכאן החשיבות בפיקוח, שיבטיח שתנאי עבודתם של העובדים יעלו בקנה אחד עם הוראות הדין (בג"צ 450/97 תנופה שרותי כוח אדם ואחזקות בע"מ - אלי ישי שר העבודה והרווחה, פ"ד נב (2) 433 (27.05.1998); ע"ע 1002/02 קבוצת יו.אס.ג'י.די. בע"מ נ' מדינת ישראל, משרד העבודה והרווחה (10.11.2002), ע"ע (ארצי) 520-09 אופקים א.ג. בע"מ - מדינת ישראל - משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (17.10.2010)).

המניע לביצוע עבירות על חוק עובדים זרים ועל חוק קבלני כוח אדם הוא פעמים רבות כלכלי, ומשכך יש הצדקה לעונש כספי שיהפוך את ביצוע העבירה ללא כדאי.

מחדלם של הנאשמים 2 ו - 4 לפקח ולעשות כל שאפשר על מנת למנוע מהנאשמות 1 ו- 3 לעבור את העבירות בהן הורשעו, הביא אף הוא לפגיעה בערכים המוגנים שפורטו לעיל.

מדיניות הענישה הנהוגה ביחס לעבירה של העסקת עובד זר שלא כדין נע בין כפל הקנס המנהלי לבין 30% מהקנס הפלילי המרבי לכל יחידת עבירה (ראו למשל ענין חדוות הורים; ע"פ (ארצי) 11534-11-14 משה אדרי – מדינת ישראל (2017) נפסק (להלן – ענין משה אדרי); עפ (ארצי) 61440-02-19 דגימים בע"מ - מדינת ישראל (2019)). מתחם הענישה ביחס לשילוב העבירות של העסקה ללא היתר כדין וללא ביטוח רפואי נע אף הוא בין כפל הקנס המנהלי לבין 30% מהקנס הפלילי המרבי (ראו למשל הע"ז 43073-03-15 מדינת ישראל -גרין משה (18.7.19); העז (ת"א) 1885-10-13‏ ‏ מדינת ישראל רשות האוכלוסין וההגירה - זוהר נ.ת. ניהול בע"מ (16.12.18)).

מדיניות הענישה הנהוגה ביחס לעבירה של הסדרת ביטוח רפואי ושל ניכוי מהשכר מעבר לשיעור הקבוע בתקנות היא בין 5,000 ל-20,000 ₪. כך למשל, בת"פ (ת"א) 36309-01-18 מ"י נ' אבוריאש (28.1.19) נקבע מתחם ענישה בין 5,000 ל-10,000 בגין עבירה של העסקה ללא ביטוח רפואי, והקנס הועמד על סך של 5,000 ₪; בת"פ (ב"ש) 40138-09-19 מ"י נ' נתן ואח' (23.12.19) נקבע מתחם ענישה בגין העסקה ללא ביטוח רפואי בין 6,000 ל-20,000 ₪, והקנס לכל אחד מהנאשמים שם הועמד על 9,000 ₪; ב ת"פ (ב"ש) 2040-11-18 מ"י נ' פולק ואח' (25.9.19) נקבע מתחם ענישה בגין העסקה ללא ביטוח רפואי בין 6,000 ל-20,000 ₪ והקנס לכל אחד מהנאשמים הועמד על סך של 7,000 ₪.

מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות לפי סעיף 2(א) ו-10א לחוק קבלני כוח אדם היא בין 20% ל-60% מהקנס המרבי (ראו למשל : ת"פ (ב"ש) 6730-09-15 מדינת ישראל – ל.טלי שירותים בע"מ (18.8.2016), שם נקבע מתחם ענישה בין 20% ל – 60% מהקנס המרבי; ת"פ (י-ם) 127/09 מדינת ישראל נ' דואיב אלירן (06.04.2016), שן נקבע מתחם ענישה בשיעור שבין 50%-20% מהקנס המרבי; ענין פוינט א.נ. אבטחה נקבע מתחם ענישה בשיעור שבין 60%-30% מהקנס המרבי.

באשר לנסיבות ביצוע העבירה- בכל אחד מהמקרים, הסיבות שהביאו את הנאשמים לביצוע העבירה הן סיבות כלכליות -הפחתת עלות ההעסקה.
זהו הרציונל שבהעסקת עובדים זרים ללא היתר וללא הסדרת ביטוח רפואי, בניכוי דמי ביטוח רפואי בשיעור העולה על הקבוע בתקנות, ובהעסקת עובדים כקבלן כוח אדם ללא רישיון, ואין צורך בראיה על כך בכל מקרה פרטני של מעסיק כזה או אחר.
על פי הפסיקה, הדרך להילחם בעבירות אלה היא באמצעות יצירת הרתעה כלכלית והטלת קנסות כבדים, שתכליתה היא להפוך את העבריינות בתחום לבלתי משתלמת (ענין משה אדרי).
באשר לעבירת הביטוח, יש ליתן את הדעת אף לכך שבמחדלם להסדיר ביטוח רפואי לעובדים שהעסיקה, העמידו הנאשמים את אותם עובדים בסכנה לפגיעה גופנית. סכנה זו עלולה היתה להתממש, לו נזקקו עובדים אלה לטיפול רפואי וזה לא היה מוענק להם בשל היעדרו של ביטוח רפואי על פי חוק עובדים זרים (סעיף 2 – הגדרת "תושב" וסעיף 3 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994). מובן מאליו, כי העמדת העובדים הזרים בסכנה שכזו, משמעה פגיעה בזכותם לבריאות, שהיא זכות בסיסית, ואין צורך להכביר על כך מילים.
בנוסף, יש ליתן את הדעת לכך שמידת החומרה בביצוע העבירות אינה זהה בכל האישומים, שכן העבירות שבוצעו לתקופות ארוכות יותר, וביחס למספר רב יותר של עובדים, חמורות מאלה שבוצעו לפרק זמן מצומצם יחסית, ביחס למספר מועט יותר של עובדים.
מנגד יש לשקול לקולא את העובדה שמדובר בעבירות שבוצעו לפרקי זמן קצרים יחסים, ומשכך הפגיעה בערך המוגן אינה רבה באופן יחסי. עוד יש לשקול לקולא את העובדה שלא נטען, וממילא לא הוכח, כי בשל היעדרו של ביטוח רפואי נמנעו ממי מהעובדים הזרים שהועסקו על ידי הנאשמת 1 טיפולים רפואיים להם נזקקו.
בנוסף, מצאתי ליתן משקל לטענת הנאשמים 2-4 לפיה העובדים שופו בגין הסכומים שנוכו להם ביתר בגין ביטוחי הבריאות, הגם שטענה זו לא הוכחה. עוד מצאתי לשקול לקולא את טענת הנאשמים 2 ו- 4 לפיה לא עמד מניע כלכלי בביצוע העבירות, וכי אלה בוצעו בשל טעות משרדית.
מאחר ועסקינן במתחם ענישה שעניינו קנס כספי, יש ליתן את הדעת במסגרת השיקולים לקביעת מתחם הענישה ההולם אף למצבם הכלכלי של הנאשמים (סעיף 40ח לחוק). בהקשר זה מצאתי לייחס משקל לטענת הנאשמים כי מצבם הכלכלי נפגע בעקבות משבר הקורונה, ולטענת הנאשם 4 כי הוא אב לתשעה ומתגורר בדירה שכורה, הגם שטענות אלה לא נתמכו בראיות.

עוד לקחתי תחת שיקוליי את ריבוי העבירות, אף ביחס לאישומים בהם קבעתי כי יש לראות בכלל העבירות משום אירוע אחד (למעט ביחס לתיקי החקירה, כמפורט לעיל).

בשקלול כל האמור, סבורני כי מתחמי הענישה הראויים ביחס לנאשמת 1 בנסיבות המתוארות לעיל הם כדלקמן:

בתיק 17919-08-18 – סבורני כי קיימת הצדקה לחרוג לקולא ממתחם הענישה הנהוג, מאחר שהנאשמים הורשעו באישום זה בהעסקה שלא כדין ובאי הסדרת ביטוח רפואי של עובד זר אחד בלבד, משך תקופה קצרה, בת יומיים בלבד, כך ש מידת הפגיעה בערך המוגן, אינה רבה באופן יחסי.
משכך, אני מעמידה את מתחם הענישה בתיק זה ביחס לנאשמת 1 על סך שבין 2,000 ₪ ועד לסך של 10,000 ₪ (כפל הקנס המנהלי).

בתיק 39562-03-19 הורשעו הנאשמים, במסגרת שלושת האישומים בעבירות של העסקה ללא הסדרת ביטוח רפואי של עשרים ואחד עובדים זרים, ובהעסקה שלא כדין של שני עובדים זרים שהם מסתננים, האחד לתקופה של כתשעה חודשים והשני לתקופה של כששה חודשים. ביחס לשני עובדים אלה, מדובר בשילוב של עבירות -הן העסקת עובדים זרים, והן העסקת עובדים בלא עריכת ביטוח בריאות, ולא בעבירה יחידה, ויש בכך כדי להוות נסיבה מחמירה.
בנסיבות אלה, ובשים לב לאמור לעיל, סבורני כי מתחם הענישה הנוהג בעבירות לפי חוק עובדים זרים, הולם אף את נסיבות המקרה שבפני. משכך אני מעמידה את מתחם הענישה לנאשמת 1 בגין אי הסדרת ביטוח רפואי בטווח שבין 5,000 ל-20,000 ₪, וביחס לשילוב העבירות של העסקה ללא היתר כדין וללא ביטוח רפואי על טווח שבין כפל הקנס המנהלי לבין 30% מהקנס הפלילי המרבי.

בתיק 49740-10-19 – מצאתי להעמיד את מתחם הענישה בהתאם למתחם הענישה המקובל, בטווח שבין 5,000ש"ח ל-20,000 ₪ ביחס לנאשמת 1, ועל מחצית מכך ביחס לנאשם 2.

באשר לנאשמת 3, שהורשעה בתיק 52250-09-19, סבורני כי מתחם הענישה הנוהג ביחס לעבירה לפי חוק קבלני כח אדם הולם אף נסיבות המקרה שבפניי, ומשכך אני מעמידה את מתחם הענישה בטווח שבין 2,880 ש"ח ועד 8,640 ש"ח.
אף ביחס לעבירות של ניכוי ביטוח רפואי לעובד זר מעל המותר בתקנות – סבורני כי אין מקום לסטות מטווח הענישה המקובל, ומשכך אני מעמידה אותו על הטווח שבין 5,000 ש"ח ל-20,000 ₪.

באשר לתיקי החקירה – הן המאשימה והן הנאשמים תמימי דעים כי יש לחרוג ממתחם הענישה לקולא, נוכח הפגיעה בהגנתם של הנאשמים, בכך שלא התאפשר להם לעיין בחומרי החקירה טרם הרשעתם. טענה זו מקובלת עליי.
הנאשמים אכן שיתפו פעולה עם רשויות החקירה והודו במיוחס להם בתיקי החקירה, עוד לפני שהוגש כנגדם כתב אישום, ובלא שהתאפשר להם לעיין בחומרי החקירה כנגדם, ולהתגונן כראוי בפני האישומים שיוחסו להם. עובדה זו אכן מהווה טעם מיוחד, המצדיקה חריגה לקולא ממתחם הענישה המקובל.
משכך, אני מעמידה את מתחם הענישה ביחס לנאשמת 1 על טווח שבין 10,000 ₪ ל-15% מהקנס המרבי הקבוע בדין.

באשר לנאשמים 2 ו-4, סבורני כי יש להעמיד את מתחם הענישה ביחס לעבירות לפי חוק עובדים זרים על מחצית ממתחם הענישה שנקבע לנאשמות 1 ו-3, וזאת בשים לב לכך כי הקנס המרבי שניתן להטיל עליהם בגין העבירות עומד על מחצית מגובה הקנס שניתן להטיל על החברה (סעיף 5(א) לחוק עובדים זרים). לטעמי, סביר להחיל זאת גם על הרף המינימלי של המתחם (השוו: ענין חדוות הורים, פסקה 30 לפסק הדין).
ביחס לעבירה לפי חוק קבלני כח אדם – לא מצאתי לסטות ממתחם הענישה הנוהג.

השלב השלישי בגזירת הדין, הוא גזירת העונש הראוי, בהתחשב בנסיבותיו המיוחדות של הנאשם, שאינן קשורות בביצוע העבירה, כמפורט בסעיף 40 יא לחוק העונשין.

לזכות הנאשמים, יש לזקוף את העובדה שהם הודו באישומים שיוחסו להם, מבלי לנהל ישיבות הוכחות, ובכך גרמו לחסכון בזמן שיפוטי, אף בתיקי החקירה, וזאת על אף הפגיעה בזכותם להתגונן. עוד מצאתי לשקול לקולא את העובדה שהעבירות בוצעו לתקופות קצרות יחסית, את טענת הנאשמים כי ככלל הם מקפידים על זכויות העובדים וכי הביטוח הרפואי לא הוסדר עקב תקלה משרדית ולא ממניע כלכלי, ואת טענת הנאשמים 2 ו – 4 לפיה בפועל לא היו מודעים לביצוען של העבירות, הגם שטענות אלה לא הוכחו, והם הודו במיוחס להם. בנוסף, מצאתי לייחס משקל לטענות הנאשם 4 בדבר מצבו הכלכלי, כאב לתשעה ילדים המתגורר בדירה שכורה, ולכך שעבד בנאשמת 3 כשכיר, תקופה קצרה בלבד, כך שעל פני הדברים, המניע לביצוע העבירות על ידו לא היה כלכלי.
עוד לקחתי תחת שיקוליי את טענת הנאשמים 2 ו -4 לפיה בסופו של יום, הם פעלו לתיקון ההפרה של ניכוי הסכומים שנוכו להם ביתר.
מנגד, שקלתי לחומרא את העובדה שהנאשמים הודו בביצוע עבירות שאין להקל ראש בחומרתן, כמפורט לעיל, ואת ריבוי העבירות.

בשקלול כל האמור, שוכנעתי כי תכלית הענישה תוגשם בקנס שיהיה ברף התחתון של מתחם הענישה ביחס לכל העבירות בהן הורשעו הנאשמים במסגרת הליך זה, למעט ביחס לעבירה לפי חוק קבלני כח אדם, בגינה מצאתי להשית קנס בשיעור של 40% מהקנס המרבי על הנאשמת 3, ובשיעור של 30% מהקנס המרבי על הנאשמים 2 ו – 4.
לפיכך אני גוזרת על הנאשמים עונשים כדלקמן:

בתיק 17919-08-18
על הנאשמת מס' 1 מוטל קנס בסך של 3,000 ₪ לפי סעיף 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים.
על הנאשם מס' 2 מוטל קנס בסך 1,500 ₪ בגין הפרת אחריות נושא משרה לפי סעיפים 5 ו-2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, בשיעור מחצית מהקנס שהוטל על הנאשמת 1.

בתיק 39562-03-19
על הנאשמת מס' 1 מוטל קנס בסך כולל של 125,000 ₪, על פי החלוקה הבאה-
סך 95,000 ₪ בגין העסקת תשעה עשר עובדים זרים ללא הסדרת ביטוח רפואי לפי סעיף 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים ועוד קנס בסך של 30,000 ₪ בגין העסקת שני עובדים זרים מסתננים לפי על סעיפים 2(א)(1) ו2(א)(2).
על הנאשם מס' 2 מוטל קנס בסך של 62,500 ₪ בגין הפרת אחריות נושא משרה לפי סעיפים 5, 2(א)(1), 2(א)(2) ו-2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, בשיעור מחצית מהקנס שהוטל על הנאשמת 1.

בתיק 52250-09-19
על הנאשמת מס' 3 מוטל קנס מוטל קנס בסך כולל של 120,760 ₪, על פי החלוקה הבאה-
סך של 5,760 ₪ בגין עיסוק כקבלן כח אדם ללא רישיון לפי סעיפים 2(א) ו- 10א(א) ו – 20 לחוק קבלני כח אדם, וסך של 115,000 ₪ בגין ביצוע עשרים ושלש עבירות של ניכוי ביטוח רפואי לעובד זר מעל המותר בתקנות, לפי סעיפים 1(ד)(ג), 2(ב)(3) ו2(ב)(9)(ב) לחוק עובדים זרים, ותקנה 2 לתקנות.
על הנאשם מס' 2 מוטל קנס בסך כולל של 66,260 ₪ על פי החלוקה הבאה-
סך של 8,760 ₪ בגין הפרת אחריות נושא משרה לפי סעיפים 2(א) ו- 10א(א) ו – 20 לחוק קבלני כח אדם, וקנס בסך של 57,500 ₪ בגין ביצוע עשרים ושלש עבירות של ניכוי ביטוח רפואי לעובד זר מעל המותר בתקנות, לפי סעיפים 1(ד)(ג), 2(ב)(3) ו – 5(א) לחוק עובדים זרים, ותקנה 2 לתקנות.
על הנאשם מס' 4 מוטל קנס בסך כולל של 66,260 ₪ על פי החלוקה הבאה-
סך של 8,760 ₪ בגין הפרת אחריות נושא משרה לפי סעיפים 2(א) ו- 10א(א) ו – 20 לחוק קבלני כח אדם, וקנס בסך של 57,500 ₪ ביצוע עשרים ושלש עבירות של ניכוי ביטוח רפואי לעובד זר מעל המותר בתקנות, לפי סעיפים 1(ד)(ג), 2(ב)(3) ו – 5(א) לחוק עובדים זרים, ותקנה 2 לתקנות.

בתיק 49740-10-19
על הנאשמת מס' 1 מוטל קנס בסך של בסך של 60,000 ₪ בגין העסקת שנים עשר עובדים זרים ללא הסדרת ביטוח רפואי, לפי סעיף 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים.
על הנאשם מס' 2 מוטל קנס בסך 30,000 ₪ בגין הפרת אחריות נושא משרה לפי סעיפים 5 ו-2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, בשיעור מחצית מהקנס שהוטל על הנאשמת 1.

בתיקי החקירה
על הנאשמת מס' 1 מוטל קנס בסך של 10,000 ₪ בגין כל אירוע, ובסך כולל של 60,000 ₪ בגין ששת האירועים וכלל העבירות שיוחסו להם בתיקי החקירה, לפי סעיפים 2(א)(1), 2(א)(2) ו-2(ב)(3) לחוק עובדים זרים.
על הנאשם מס' 2 מוטל קנס בסך של 5,000 ₪ בגין כל אירוע ובסך כולל של 25,000 ש"ח בגין הפרת אחריות נושא משרה בגין חמשת האירועים וכלל העבירות שיוחסו לו בתיקי החקירה, לפי סעיפים 2(א)(1), 2(א)(2) ו-2(ב)(3) לחוק עובדים זרים.

לסיכום, אני משיתה על הנאשמת 1 קנס כספי בסך כולל של 248,000 ₪ בגין כלל העבירות בהן היא הורעשה במסגרת הליך זה.
על הנאשם 2 אני משיתה קנס כספי בסך כולל של 185,260 ₪ בגין כלל העבירות בהן הוא הורעש במסגרת הליך זה.
על הנאשמת 3 אני משיתה קנס כספי בסך כולל של 120,769 ₪ בגין כלל העבירות בהן היא הורעשה במסגרת הליך זה.
על הנאשם 4 אני משיתה קנס כספי בסך כולל של 66,260 ₪ בגין כלל העבירות בהן הוא הורעש במסגרת הליך זה.

קנסות אלה ישולמו ב-60 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 10.12.21 ומדי 10 לכל חודש עוקב.

לא ישולם איזה מהתשלומים במועדו, תעמוד יתרת הקנס לפירעון מידי.

הנאשם 2 יחתום על התחייבות להימנע מביצוע כלל העבירות בהן הורשעו הנאשמים 1-3 בהליך זה, למשך שלוש שנים, הן בשמו, והם בשם הנאשמות 1 ו - 3. גובה ההתחייבות יעמוד על סך של 500,000 ₪ ביחס לנאשמת 1, על סך של 250,000 ₪ ביחס לנאשמת 3, ועל סך של 300,000 ₪ ביחס לנאשם 2.
הנאשם 2 יחתום על התחייבות זו במזכירות בית הדין לא יאוחר מיום 1.12.21, שאם לא כן ניתן יהיה לעצור את הנאשם ולהביאו בפני שופט לשם מתן התחייבות זו, גם בשם הנאשמות 1 ו - 3.

הנאשם 4 יחתום על התחייבות להימנע מביצוע כלל העבירות בהן הורשעו הנאשמים 3 ו – 4 בהליך זה, למשך שלוש שנים, הן בשמו, והם בשם הנאשמת 3. גובה ההתחייבות יעמוד על סך של 250,000 ביחס לנאשמת 3, ועל סך של 120,000 ₪ ביחס לנאשם 4.
הנאשם 4 יחתום על התחייבות זו במזכירות בית הדין לא יאוחר מיום 1.12.21, שאם לא כן ניתן יהיה לעצור את הנאשם ולהביאו בפני שופט לשם מתן התחייבות זו, גם בשם הנאשמת 3.

זכות ערעור בתוך 45 ימים מעת שיומצא לצדדים להם גזר הדין.

בהסכמת הצדדים, כפי שמצאה ביטויה בפרוטוקול הדיון מיום 6.5.21, ישלח גזר הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, כ"ו חשוון תשפ"ב, 01 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים