הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ק"ג 93-11-19

10 נובמבר 2021

לפני:

כב' השופטת יפית מזרחי-לוי

התובעת
מיטב דש גמל ופנסיה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד איתן רום
-
הנתבעת
אופק מ.ב. חברה לניהול ואחזקה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד דורון רוזנברג

פסק דין
הרקע הצריך לעניין
התובעת (מיטב דש) היא קופת גמל כמשמעה בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (חוק הגנת השכר).
הנתבעת (אופק) היא מעסיקה של עובדים, עמיתי התובעת.
טענות התובעת
על פי הסכמי עבודה פרטניים היה על אופק להעביר למיטב דש שיעור משכר כדלהלן:
עבור קופת הגמל – עד 7.5% חלק המעביד; עד 8.33% רכיב פיצויים; ועד 7% חלק העובד;
עבור קרן השתלמות – 7.5% חלק המעביד; ו-2.5% חלק העובד.
אופק איחרה בהעברת תשלומים לחודשים 9/14 עד 8/19. האיחור בתשלומים הותיר אותה חייבת בפיצויי הלנה ולחילופין – ריבית פיגורים או רווחי הקופה (לפי הגובה מביני הם).
למרות פניות חוזרות ונשנות לאופק, היא לא שילמה את החוב (מכתבי התראה ששלחה לאופק מימים 10.7.19 ו-30.7.19 צורפו כנספח ב' לתביעה).
סך החוב לפי ריבית פיגורים חשב כללי או רווחי הקרן, לפי הגבוה, נכון ליום 31.10.19 הוא 34,593 ₪. לסכום זה יש להוסיף פיצויי הלנת שכר ולחילופין ריבית פיגורים חשב כללי או אובדן רווחים (לפי הגבוה מביניהם) מיום 31.10.19 ועד למועד התשלום בפועל.
טענות אופק
ראשית, טענה אופק להתיישנות בקשר לרכיב פיצויי ההלנה בתביעה. אשר לחוב עצמו היא טענה שהדוח לפיו נערך חישוב החוב הוא מופרך ולא קריא. לטענתה, הדוח אינו משקף את המועדים הנכונים של העברות הכספים, חישוב ריבית הפיגורים והתשואות ואת מצבת העובדים באופק בזמנים הנתונים. הדוח מכיל כפילויות של עובדים וכן עובדים שחדלו לעבוד באופק, ואף על פי כן הדוח התייחס אליהם.
אופק טענה שלא היה מקום לערוך חישוב לפיו מיטב דש זכאית לרווחים אבודים אך אינה נושאת בהפסדים; כן היא טענה שאין מקום לחייב בריבית דריבית בפיגור התשלומים.
פרט לכך היא עוד טענה שהאחריות לפיגור בתשלומים אינה שלה אלא של סוכן הביטוח שהינו שלוח של מיטב דש. המועד לפיו יש לקבוע כמועד מסירת התשלומים הוא המועד בו העבירה אופק את התשלומים לסוכן, ולא המועד שבו מיטב דש הפקידה את התשלומים אצלה בפועל.
אשר להתראות שקיבלה טענה אופק שאין בהן כדי לעמוד בדרישת החוק. מיטב דש לא פנתה אליה או לעמיתים המבוטחים אצלה בסמוך ובמועד ליצירת החובות. כך שאין לחייב אותה כלפי מיטב דש כלל ולכל הפחות לא להכיר בחוב הפיגורים הנושא ריבית דריבית כלפי מיטב דש.
התשתית הנורמטיבית
זכות התביעה של קופת גמל כלפי מעסיק קבועה בסעיף 19א ו-28 לחוק הגנת השכר (ר' דבע (ארצי) נו/10-6 איילון חברה לביטוח בע"מ - ערן אנוך, לב(1999) 629 (20.5.97)).
עילת התביעה נגזרת מחובותיה של קופת הגמל כלפי העובד, ככל שמעסיקו אינו מפקיד עבורו תשלומים לקופת הגמל.
הדרך של הקופה לדעת אם המעסיק חייב בהפקדת התשלומים היא בקבלת דוחות עיתיים מהמעסיק ביחס לעובדים. חובת הדיווח של המעסיק קבועה בסעיף 19א(ג) לחוק הגנת השכר.
הפרטים שעל המעסיק למסור לקופה ודרכי מסירתם קבועים בתקנות הגנת השכר (פרטים ומסירת הודעות), תשל"ו-1976 (תקנות הגנת השכר) ו-תקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תשלומים לקופת גמל), תשע"ד-2014 (תקנות הדיווח לקופת הגמל).
איחור בתשלום חוב מעסיק לקופת גמל חייב בריבית לפי סעיף 11 לתקנות הדיווח על לקופת הגמל.
דיון והכרעה
לאחר עיון בכתבי הטענות על נספחיהם, שמ יעת עדויות הצדדים וסיכומיהם, מצאתי כי דין התביעה להתקבל ולהלן נימוקי.

תקנה 10 לתקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תשלומים לקופת גמל), התשע"ד-2014 (להלן: "התקנות") קובעת כי תשלומים לקופת גמל ישולמו לא יאוחר משבעה ימי עסקים ממועד תשלום המשכורת החודשית לעובד או 15 יום מתום החודש שבעדו על המעסיק לשלם את המשכורת לעובד, לפי המוקדם ביניהם.

תקנה 11 לתקנות קובעת כי משאיחר מעסיק בהעברת תשלום הפרשות דמי גמולים לקרן הפנסיה, עליו לשלם בנוסף לחוב בערכיו הנומינאליים, ריבית בשיעור של ריבית הפיגורים בשל איחור בהעברת כספים מהמערכת הבנקאית, כפי שמפרסם החשב הכללי של מדינת ישראל מעל לעת (להלן: ריבית פיגורים). בנוסף, בהתאם לתקנה 11, ריבית הפיגורים תיזקף גם על ריבית הפיגורים עצמה עד לסילוקו המלא של החוב, דהיינו, ריבית דריבית.

התובעת, ככל חברה המנהלת קופת גמל, מחויבת לפעול באופן אקטיבי לגביית החוב, לרבות לגביית ריבית הפיגורים.

האם חובת הגבייה תלויה בחובת ההתראה?
כאמור, חלק ניכר מטענות אופק היה שמיטב דש לא התרתה בסמוך לאיחור בתשלומים על דבר האיחור. לו הייתה מיטב דש מתרה בזמן הייתה אופק משלמת את חובותיה בזמן ולא צוברת את חוב במידה שצברה. כן היא טענה שההתראה היא תנאי לגביית החוב בתוספת הריבית הגבוה שהוא צמוד לה.
מחומר הראיות אכן נראה כי מיטב דש התרתה על האיחורים בהפקדות זמן רב לאחר ביצוע ההפקדות בפועל. ודוק, התביעה שהגישה מיטב דש אינה בגין תשלומים שלא בוצעו, אלא בגין תשלומים שבוצעו באיחור. מכתבי ההתראה שצירפה מיטב דש לתביעה הינם משנת 2019 בעוד התביעה מתייחסת לאיחורים בהפקדות משנת 2014.
חובת ההתראה של קופות הגמל היא חובה לפי דין. כך, לפי סעיף 5 לתקנות הדיווח של קופות הגמל, כאשר מעסיק מפסיק להפקיד תשלומים לעובד מבלי להודיע על כך לקופה, על הקופה להודיע על "לעובד ולמעבידו על הפסקת התשלומים וכן על השפעת הפסקת הפקדת התשלומים על זכויותיו בקופת הגמל;...". כן קובע סעיף 3 לתקנות הגנת השכר, מפורשות כי על קופת הגמל חלה חובת הודעה גם על פיגור בתשלום:
"(א) קופת גמל תודיע על פיגור בתשלום ועל תקופת הפיגור במכתב בדואר רשום לעובד; העתק מן ההודעה תשלח הקופה בדואר רשום למעבידו.
(ב) ההודעה לפי תקנת משנה (א) תביא לידיעת העובד והמעביד כי זכויותיו של העובד בקופת הגמל עלולות להפגע באם החוב של המעביד לא ישולם תוך ששה חודשים מיום מסירת ההודעה".
לצד חובת ההתראה של קופת הגמל על הפסקה או איחור בתשלומים, חלה על הקופה גם חובה לפעול לשם גביית החוב שנגרם כתוצאה מההפסקה או האיחור בתשלומים. כך, סעיף 22(ב)(2)לחוק הפיקוח על קופות הגמל מסמיך את השר לקבוע תקנות ביחס לריבית "שתגבה מנהלת ממעביד, בין שהוא עמית ובין שאינו עמית, בשל איחור בהפקדת התשלומים האמורים בסעיף קטן (א) בקופת גמל".
מכוח סעיף זה נקבע בסעיף 11 לתקנות התשלומים לקופת הגמל שהוזכר לעיל, כי מעביד שאיחר בהפקדת תשלום כלשהו "ישלם לקופת הגמל ריבית, לרבות ריבית שנצטברה בשל חוב ריבית [ריבית דריבית], בעד התקופה שמתחילה ביום 16 בחודש העוקב לחודש העבודה שבעדו נדרשה הפקדת התשלומים ומסתיימת במועד התשלום בפועל; ריבית כאמור תהיה בשיעור הריבית בשל איחור בהעברת כספים מהמערכת הבנקאים שמפרסם החשב הכללי של מדינת ישראל מזמן לזמן". לצד חובת המעביד לשלם, נקבעה בסעיף 11(ב) חובה על הקופה לגבות – "חברה מנהלת תפעל לגביית תשלומים לפי תקנת משנה (א)".
אם כן, על הקופה חלה לא רק חובת התראה על חוב אלא גם חובה לגבות את החוב שעל המעסיק לשלם. בין ההוראות הקובעות את חובת ההתראה לבין ההוראות הקובעות את חובת הגבייה אין יחסי תלות. אין בלשונן של ההוראות כדי לתלות את החובה האחת על החובה האחרת. לדידנו, אין מקום לקשור בין הוראות אלו גם בדרך של פרשנות. תכלית הוראות ההתראה והגבייה היא להגן על רשת ההגנה הסוציאלית שמקנה קופת הגמל לעובד. בהיעדר עיגון לשוני לקשירה בין ההוראות הנ"ל, פרשנות שתתלה את חובת הגבייה בחובת ההתראה תעמוד בניגוד לתכלית הנורמה המעוגנת בטקסט ((ר' אהרון ברק, פרשנות תכליתית במשפט (2003); וכן בג"ץ 430/08 ארגון נכי צה"ל נ' שר הביטחון (23.3.09), פס' 16 לפסק דינו של השופט מלצר). בדומה לענייננו, נקבע לא מכבר בבית הדין האזורי כאמור – " בנסיבות העניין, גם אם תוכנם של מכתבי הדרישה (מבחינת הסכומים השונים שננקבו בהם), מעורר תהיות, לא מצאנו כי עניין זה יכול להצדיק דחיית תביעה לחוב שמקורו בהוראות הדין" (ר' קג (ת"א) 8701-01-18‏ ‏ מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ - א.ד. מעוף פיגומים בע"מ (26.3.20)).
לפיכך, טענתה של אופק כי אין לגבות את החוב בתוספת הריבית הקבועה בתקנות בשל היעדר התראה מתאימה לקיומו, נדחית.
ריבית, ריבית דריבית ורווחי הקופה
קופת הגמל רשאית ואף מחויבת לגבות מהמעסיק את הרווחים האבודים בגין הפקדת התשלומים באיחור. זכות זו של הקופה (שהיא בגדר חובה) היא נגזרת של עיקרון תיקון המצב הקיים והשבת המצב לקדמותו. פיצויי קיום כפי שמקובל לכנותם בדיני החוזים:
"בחוזה מכר נקבע שהמחיר ישולם לפני מסירת הממכר. המחיר שולם במועדו, אך המוכר מסר את הממכר באיחור ניכר. האם זכאי הקונה לריבית על הסכום ששילם כאמור בגין התקופה שבין מועד המסירה המוסכם למועד המסירה בפועל? בפסק דין ארבוס השיב בית המשפט לשאלה זו בחיוב, אך נתגלעה בין השופטים מחלוקת לגבי הבסיס המשפטי לזכותו של הקונה לריבית. השופטת דורנר, בהסכמתו של השופט ריבלין, פסקה שהקונה זכאי לריבית זו כפיצויים בשל הפרת חוזה. מנגד סבר השופט טירקל שהריבית האמורה איננה מבטאת את הנזק שנגרם לקונה בשל ההפרה, ולכן אין הוא זכאי לה כפיצויים בשל הפרת חוזה. לדעתו, הריבית משקפת את ההתעשרות שצמחה למוכר עקב הפרתו, והתעשרות זו זכאי הקונה לתבוע על פי חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979" (אייל זמיר "תרופות בשל הפרת חוזה: פיצויי ציפייה, פיצויי הסתמכות, השבת התעשרות ושחזור השקילות החוזית (בעקבות ע"א 1632/98 ארבוס נ' אברהם רובינשטיין ושות' – חברה קבלנית, פ"ד נה(3) 913", משפטים לד(1) עמ' 93 (תשס"ד)).
אולם, המחוקק נתן לקופות הגמל חלופה נוספת לגביית החסרים והאיחורים בתשלומים. כאמור, סעיף 11 לתקנות התשלומים לקופות הגמל קובע שעל המעסיק לשלם לקופה בגין איחור בהפקדה ריבית, לרבות ריבית דריבית "בשיעור הריבית בשל איחור בהעברת כספים מהמערכת הבנקאים שמפרסם החשב הכללי של מדינת ישראל מזמן לזמן". המעניין הוא שריבית זו שנדרש המעסיק לשלם אינה תלויה בביצועי הקופה בפועל. כלומר, אף כי ייתכן שהפקדת התשלום באיחור הביאה לחיסכון אצל העובד עקב הפסדים של הקופה באותה עת, המעסיק מחויב בכל מקרה לשלם ריבית בגובה מסוים שנקבע. מכאן המסקנה המתבקשת שהריבית שעל המעסיק לשלם לא נועדה לפצות את העובד בגין נזק שנגרם לו. ובכל מקרה, אין זו תכליתה היחידה. ריבית הפיגורים נועדה להשיג מטרה נוספת – לעודד את המעסיק לשלם בזמן, ואת הקופה לפעול למען הגבייה. כל זאת כמובן כדי לדאוג לתכלית ה"על" הסוציאלית לשמור על רשת ההגנה הפנסיונית של העובד.
כך נקבע כי:
"ככלל לקרן נתונה הזכות בהתאם להוראות התקנה לערוך תחשיב ריבית הגבוה יותר מריבית החשב הכללי, באותם מקרים בהם שיעור רווחי הקרן גבוה משיעור ריבית החשב הכללי" (עב (חי') 1863/05 יהב השתלמות וחסכון בע"מ נ' זמיר שירותי כח אדם (25.12.07) (עניין יהב)).
וכן לאחרונה:
"יש לחייב את הנתבעת בריבית פיגורים או רווחי הקופה, הגבוה מבינם, על האיחורים בתשלומים עבור עמיתיה בצירוף ריבית פיגורים, על פי התחשיב שהוגש והמקובל עלינו" (קג (י-ם) 48550-10-19 מיטב דש גמל ופנסיה בע"מ - אוהב ציון בע"מ (21.2.21).
מעמדם הראייתי של נתוני קופת הגמל
נתוני קופת הגמל כבר הוכרו בפסיקתנו כרשומה מוסדית כפי שכבר נפסק בעניין יהב:
"א. בסעיף 35 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א-1971 מוגדרת רשומה מוסדית כ’מסמך, לרבות פלט אשר נערך על ידי מוסד במהלך פעילותו הרגילה של המוסד‘.
’מוסד‘ מוגדר באותו סעיף כ’המדינה, רשות מקומית, עסק או כל מי שמספק שירות לציבור‘.
סעיף 36 לפקודת הראיות זו לשונו:
’(א) רשומה מוסדית תהא ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בכל הליך משפטי אם נתקיימו כל אלה –
(1) המוסד נוהג, במהלך ניהולו הרגיל, לערוך רישום של האירוע נושא הרשומה בסמוך להתרחשותו;
(2) דרך איסוף הנתונים נושא הרשומה ודרך עריכת הרשומה יש בהן כדי להעיד על אמיתות תוכנה של הרשומה;
(3) היתה רשומה פלט – הוכח בנוסף, כי –
(א) דרך הפקת הרשומה יש בה כדי להעיד על אמינותה;
(ב) המוסד נוקט, באורח סדיר, אמצעי הגנה סבירים מפני חדירה לחומר מחשב ומפני שיבוש בבודות המחשב.
(ב) היתה הרשומה פלט, יראו לענין סעיף קטן (א) (1) את מועד עריכת הנתונים המהווים יסוד לפלט, כמועד עריכתה של הרשומה.
(ג)...
(ד) התקבלה ראיה מכח סעיף זה, יהיה הצד שכנגד זכאי לחקור חקירה נגדית עדים שזומנו על ידו לעדות, לשם הזמת הראיה, אם עדים אלה קשורים עם בעל הדין שמטעמו הוגשה הראיה‘.
ב. התובעת צירפה הן לכתב התביעה והן לתצהיר העדה מטעמה, את פלט פירוט ריבית הפיגורים אשר בו צוין מועד קבלת התשלום מהנתבעת.
...
על פניו עולה, כי השיק נמשך באיחור לאחר המועד שבו היה אמור כבר להתקבל אצל התובעת והתדפיסים בהם מופיע מועד קבלת התשלום מאת הנתבעת, מהווים רשומה מוסדית.
מסמך כזה קביל גם מבלי שעורך הרשומה מגיע לחקירה בבית הדין.
...
יתר על כן כבר נפסק, שחקירת עורך הרשומה המוסדית אינה תנאי לקבילותה ככזו (עיין בספרו של קדמי, על הראיות, חלק שני מהדורת תשס"ד, בעמ' 845).
ג. רשומה מוסדית מתקבלת להוכחת אמיתות תוכנה בכל הליך משפטי, כחריג לכלל הפוסל עדות שמיעה ועל כן גם אם העדה שהעידה מטעם התובעת העידה על נוהל כללי ולא העידה באופן פרטני כי היא קיבלה כל תשלום ותשלום של הנתבעת, המדובר בראיה קבילה.
פקודת הראיות דורשת כי המוסד נוהג במהלך ניהולו הרגיל לערוך רישום של האירוע נושא הרשומה, ובענייננו רישום התקבול מאת הנתבעת בסמוך להתרחשותו ולעניין זה העידה עדת התובעת ועדותה מהימנה עלינו, וכן עולה מהרישום כי דרך עריכת הרשומה יש בה כדי להעיד על אמיתות תוכנה".
בעניינינו, העדה מטעם מיטב דש העידה שדוח החיובים שצורף כנספח 4 לתביעה, הופק על ידי מערכת מיטב דש וכי היא עברה עליו – "המערכת הפיקה אותו. מערכת חישוב פיגורים של החברה. עברתי על הדו"ח" (עמ' 4, ש' 25 לפרוטוקול).
אופק מצידה לא הציגה ראיות כדי לסתור את הנתונים בדוחות, על אף טענות רבות שהיו לה לגבי כפילויות וחוסר עדכון לגבי מצבת העובדים. מדובר בראיות שאופק הייתה יכולה להפיק בנקל, להראות שהיא חויבה בתשלום של עובד מסוים פעמיים, או שהיא חויבה בתשלום עבור עובד שלא עודכן לגביו כי הוא עזב את החברה, היא לא עשתה כן. על כגון דא נאמר:
"...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" (ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני פד"י לה (1) 736, 760; ע"א 2273/90 לימה בע"מ - פרל רוזנברג פד"י מז (2) 606, 615).
נוסיף, כי אופק ויתרה על טענותיה בדבר סתירות והיעדר ביסוס לנתונים בסיכומיה. לאור כל האמור, אנו קובעים שניתן להסתמך על פלט הנתונים שהפיקה מיטב דש כבסיס לתחשיב התביעה.
זאת יאמר, ביום 21.4.21 ניתנה החלטה בתיק לפיה תחשיבה של מיטב דש אינו עקבי. במקום לערוך התחשיב על בסיס תשואה או ריבית, לפי הגבוה מביניהם, היא עשתה גם וגם. היינו, כאשר היא ביססה את התחשיב על התשואה, היא הוסיפה ותבעה גם את הריבית דריבית ביחס לחוב שנוצר באותו חודש. תחשיב כזה הוא כמובן בלתי מבוסס מבחינה משפטית. קופת הגמל אינה רשאית לתובע גם תשואה וגם ריבית דריבית עבור חוב שנוצר באותו חודש. עליה לבחור אם לתובע חוב שנוצר בחודש מסוים לפי אובדן התשואה או לפי הריבית.
בהתאם להחלטה מיום 21.4.21 הוגש תחשיב נוסף, אלא שגם במסגרתו נמצא שהתובעת חרגה מגבולות הגזרה של ההליך (ר' החלטות מיום 3.6.21 ו-15.6.21). לבסוף, ביום 21.6.21 הגישה מיטב דש תחשיב שנערך בהתאם להנחיות בית הדין. לפי תחשיב זה, סכום החוב הכולל של אופק, נכון ליום 31.10.19, הינו 28.229.71 ₪.
לנתבעת ניתנה הזדמנות להגיב על התחשיב. אך חלף התייחסות לתחשיב עצמו חזרה אופק על טענתה בדבר התרשלותה של מיטב דש בגביית החוב והוסיפה טענה חדשה שעניינה היעדר יריבות. זאת, על סמך העובדה שהמסמכים שהגישה מיטב דש שייכים לקופת הגמל איילון, וכך נטען – " עיון בכתב התביעה ובתצהיר העדות הראשית, על כל נספחיהם, מגלה כי התובעת בחרה להסתיר מעיני בית הדין ומהנתבעת את עצם היותה בעלת הקרן אך ורק החל משנת 2017. בשום של ב של ההליך לא ראתה לנכון התובעת להראות כי היא נכנס בנעליה של חברת איילון, בעליה הקודמים של הקרן. בשום שלב של ההליך לא מצאה לנכון לגלות מסמך כלשהו המעיד כי היא אכן זכאית לגבות את החוב במקומה של איילון, ככל שקיים חוב, עד למועד בו נרכשה הקרן על ידה ".
טענה זו אין בידינו לקבל. ככל שלאופק הייתה טענה בדבר היעדר יריבות היה ראוי להעלותה בתחילתו של ההליך ולא בסופו. על אופק היה להעלותה בכתב ההגנה שקובע את חזית המחלוקת ולכול הפחות, בשלב התצהירים. הטענה שמיטב דש הסתירה את העובדות שמגבשות את טענת היעדר היריבות היא מופרכת שכן המידע בדבר זהות הגורם המבטח נמצא בידי אופק עצמה, כמי שדיווחה על עובדיה. כן, העובדה שקופת הגמל איילון הייתה הגורם המבטח שקדם למיטב דש נמצא בתצהיריה של מיטב דש. מעבר לאמור, טענת היעדר היריבות אינה עולה בקנה אחד עם טענת הרשלנות בגביית החוב. בעניין זה יפים הדברים שנפסקו בע"א (ירושלים) 8646-08-13 ישראל רביצקי נ' דניאל אגוז (29.1.15):
"העלאת הטענה לראשונה בסיכומיו, לאחר שניהל את התיק לגופו, בהגשת מסמכים, בקשות ותצהירים, אשר לסברתו תמכו בעמדתו בתיק לגופו של עניין, נגועה בחוסר תום לב דיוני המחייב את דחיית הטענה. יתרה מכך, טענת המערער אינה מסתדרת עם העובדה שהוא עצמו מכיר ביריבות שבינו לבין המשיב, מאחר שהוא טוען לקיזוז נגד המשיב".
בשולי הדברים ומעבר לדרוש נתייחס לטענה נוספת שעלתה בכתב ההגנה, אף כי היא נזנחה בסיכומיה. אופק טענה שהסדריה מול סוכני הביטוח של התובעת פוטרים אותה מאחריות כלפי העובדים. אולם, מעבר לכך שהנתבעת כלל לא זימנה מי מהסוכנים לעדות או הציגה את הסדרי החוב הנטענים, כמובן שאופק לא יכולה לפטור עצמה מחובת התשלומים לעובדיה. חובת המעסיק להפקיד עבור עובדיו תשלומים לקופת הגמל היא אף חובה שסנקציה בצידה. עבירה עליה היא בגדר עבירה פלילית וכידוע – אין שלוח לדבר עבירה.
סוף דבר
על אופק (הנתבעת) לשלם למ יטב דש (התובעת) סך של 28.229.71 ₪.
סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית לפי תקנה 11 לתקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תשלומים לקופת גמל), התשע"ד-2014 מיום 31.10.19 ועד תשלומו בפועל.
אופק תשלם למיטב דש בנוסף הוצאות משפט בסך 500 ₪ והוצאות שכ"ט בסך 6,000 ₪.
ניתן היום, ו' כסלו תשפ"ב, (10 נובמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .