הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ק"ג 5982-01-19

לפני:
כב' השופטת דגית ויסמן
נציגת ציבור (עובדים), גב' ניצה פרידמן

התובעת
נטלי אוחיון
ע"י ב"כ עו"ד דוד סער

-

הנתבעת
מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד)
ע"י ב"כ עו"ד תומר אלטוס

פסק דין

1. התובעת היא בתו ואחת משלושת יורשיו של מר דוד בסון ז"ל (להלן – המנוח), שהיה מבוטח בחייו אצל הנתבעת, בתוכנית פנסיה מקיפה.

2. בתובענה זו נתבע 109,857.33 ₪ מכספים שצבר המנוח אצל הנתבעת.

3. הצדדים הסכימו לסכם בשאלה המשפטית – האם בנסיבות העניין התובעת זכאית למשיכת חלקה כיורשת של המנוח, בהתאם לתקנון הקרן.

כן הסכימו שהכרעת בית הדין בשאלה המשפטית תנתן על יסוד העובדות המוסכמות הבאות:

  1. התובעת היא בתו של מר דוד בסון ז"ל (להלן: "המנוח").
  2. המנוח יליד 26.11.54.
  3. המנוח היה עמית בנתבעת.
  4. ביום 20.12.17 הגיש המנוח לקרן בקשה לקבלת קצבת נכות.
  5. ביום 3.1.18 רופא הקרן בדק את המנוח וקבע למנוח שיעור נכות של 100% מחודש 07/17 ועד לחודש 01/19.
  6. המנוח מיצה את ימי המחלה שלו ביום 8.4.18 ובהתאם לתקנון הקרן, לא היה זכאי לקצבת נכות בתקופה זו.
  7. החל מחודש 05/18 הנתבעת שילמה למנוח קצבת נכות, בהתאם להחלטת רופא הקרן, וזאת עד למועד פטירתו ביום 26.10.18.
  8. התובעת לא היתה עם המנוח עת הוא הגיש את הבקשה לקבלת קצבת נכות לקרן הפנסיה.
  9. מוסכמות הפניות הרשומות בדו"ח שהנתבעת צירפה לתצהירה, בכלל זה פניית ב"כ התובעת לבקשה לפדיון מיום 28.8.18, וכן פניית המנוח בחייו ביום 28.11.17.

4. לגבי פניות התובע לקרן (מוסכמה מס' 9), ראוי לתאר את הפניות שהצדדים הפנו אליהן:
א. לפי דו"ח ממוחשב של פניות התובע לנתבעת (נספח 6 לתצהיר הנתבעת), המנוח פנה לנתבעת ביום 28.11.17, קיבל הסבר על "הליך יציאה לקצבת נכות, ומילאתי בקשה לנכות שבינתיים תשאר בידי המבוטח שיגיש אותה בהמשך".

ב. ביום 28.8.18 פנה ב"כ המנוח אל הנתבעת במכתב בו נטען כי נציגות הנתבעת אשר טיפלו בתביעתו ונחשפו למצבו הרפואי (סרטן לבלב), לא ראו לנכון להזהיר את המנוח מפני ההשלכות הקיימות בצעד אותו הוא נוקט, קרי את תביעתו לקבלת פנסיית נכות חודשית אל מול האופציה למשוך את כספי הפנסיה כולם באופן חד פעמי.

במכתב נטען כי המנוח זכאי לחזור בו מתביעת הנכות שהגיש ולמשוך את הכספים הצבורים לו בקרן באופן חד פעמי.

5. בנוסף לעובדות המוסכמות לעיל, מטופס הבקשה לקצבת נכות שהמנוח מילא (הוגשה ביום 20.12.17), עולים הפרטים הבאים:

א. טופס הבקשה נחתם בפני נציג מעסיקתו של התובע, עמותת על"ה, ביום 15.11.17.

ב. בסעיף 12 לטופס הבקשה לקצבת נכות, תחת הכותרת "הצהרת המבוטח" נכתב (באותיות מודגשות):
"ידוע לי כי לא אוכל לוותר על זכאותי לקצבת נכות, ככל שתוכר, על מנת להיות זכאי/ת למשיכת ערכי הפדיון"

6. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לפרשנות סעיף 48 לתקנון הנתבעת.

להלן לשון הסעיף:

"48. משיכת כספים
א. מבוטח או מבוטח לשעבר רשאי למשוך כספים שנצברו בחשבונו בקרן, ובלבד שהתקיימו כל התנאים אלה:
(1) המבוטח או המבוטח לשעבר הגיש לקרן בקשה למשיכת כספים שנצברו בחשבונו וצורף לה כתב ויתור, בטופס שהכינה לכך הנהלת הקרן, בו הוא מוותר על זכאותו לקבלת קצבה כלשהי מהקרן;
(2) נותקו יחס עובד ומעביד בין המבוטח לבין מעבידו;
(3) המבוטח לא קיבל מהקרן קצבת נכות במשך תקופה של 12 חודשים או יותר או עבור חודש אחד או יותר במהלך התקופה של 60 חודשים לפני חודש הזכאות הראשון שלו לקצבת זקנה;
(4) במועד הגשת הבקשה המבוטח אינו מקבל קצבת נכות או קצבת זקנה מקרן ותיקה אחרת שבהסדר;
(5) מבוטל.
ב. על אף האמור בסעיף קטן (א), מבוטח שהחל לקבל קצבת זקנה מהקרן או שחלפו למעלה משישים ימים מחודש הזכאות הראשון שלו לקצבת זקנה או שישים ימים מהמועד בו נותקו יחסי עובד ומעביד בין המבוטח לבין המעביד האחרון שביטח אותו בקרן, לפי המועד המאוחר מביניהם, לא יהיה רשאי למשוך כספים שנצברו בחשבונו בקרן.
ג. יתומיו של מבוטח שנפטר רשאים למשוך כספים שנצברו בחשבונו בקרן, ובלבד שהתקיימו כל התנאים האלה:
(1) המבוטח לא השאיר אחריו שאירים אחרים;
(2) לכל אחד מהיתומים מלאו 18 שנים או יותר במועד בו נפטר המבוטח;
(3) כל היתומים הגישו לקרן בקשה למשיכת כספים שנצברו בחשבונו וצירפו לה כתב ויתור, בטופס שהכינה לכך הנהלת הקרן, בו הם מוותרים על זכאותם לקבלת קצבה כלשהי מהקרן;
(4) תנאים (3) עד (5) בסעיף קטן (א) התקיימו לגבי המבוטח במועד בו נפטר.
ד. הסכום שישולם על ידי הקרן כאמור בסעיפים קטנים (א) ו – (ג) לעיל יחושב על פי נוסחת ערכי פדיון כמפורט בנספח ה'.
ה. התקיים האמור בסעיף קטן (ג) והיו שני יתומים או יותר, יחולק ביניהם הסכום האמור בסעיף קרן (ד) באופן שווה."

להלן תמצית טענות הצדדים:
7. תמצית טענות התובעת:
א. המנוח עמד בכל התנאים שנקבעו בסעיף 48(א) לתקנון:

  1. הגשת בקשה למשיכת הכספים בצירוף כתב ויתור – התקיים במנוח;
  2. נותקו יחסי עובד – מעסיק – התקיים במנוח;
  3. המבוטח לא קיבל מהקרן פנסיית נכות במשך 12 חודשים או יותר או לא קיבל מהקרן קצבת נכות עבור חודש אחד או יותר במהלך 60 חדשים לפני חודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה - התקיימה האפשרות הראשונה, היינו המנוח לא קיבל קצבת נכות מהקרן במשך 12 חודשים או יותר.
  4. במועד הגשת הבקשה המבוטח אינו מקבל קצבת נכות או זקנה מקרן אחרת – התקיים במנוח.

ב. התובעת הדגישה שאביה קיבל קצבת נכות רק במשך כארבעה חודשים, כלומר פחות מ – 12 חודשים שקבועים בחלופה הראשונה שבסעיף 48(א)(3).
ג. בהתייחס לפסק דין פרנבך (ע"ע (ארצי) 18472-10-16), נטען כי לצורך התקיימות התנאי בסעיף 48(א)(3) רישא, כל עוד המבוטח לא קיבל בפועל 12 קצבאות, הוא זכאי להודיע לקרן שאינו חפץ בהמשך קבלתן והוא רשאי לבקש למשוך את ערכי הפדיון הצבורים. בעניין זה התובעת הפנתה לכך שאישור קצבת הנכות היה ל – 9.5 חודשים בלבד.
ד. התובעת ביקשה לאבחן את עניינה מהנפסק בעניין ויזל (ע"ע (ארצי) 49778-06-19). נטען ששם מדובר היה במבוטח שנפטר לפני שהספיק לקבל קצבת נכות כלשהי מהקרן וגם לא הגיש בקשה למשיכת הכספים. בנוסף נטען שפסק הדין עוסק בפרשנות סעיף 48(ב) לתקנון ולא בפרשנות סעיף 48(א).
גם ענין בדיחי שהוזכר לעל ידי הנתבעת, אינו רלוונטי לעניין, שכן בית הדין לא דן בפרשנות סעיף 48 לתקנון.
ה. הנתבעת פעלה בעניינו של המנוח בחוסר תום לב, במטרה למנוע ממנו לפדות את הכספים הרבים שצבר אצלה. נטען שהיה על הנתבעת לדעת שהמנוח מצוי על ערש דווי ולכל הפחות היה עליה להעמיד את המנוח על ההשלכות של הבקשה לקצבת נכות.

8. להלן תמצית טענות הנתבעת:
א. המנוח הגיש בחייו בקשה לקצבת נכות והקצבאות שולמו לו במהלך התקופה של 60 החודשים לפני חודש הזכאות ראשון לקצבת זקנה. בנסיבות אלה חלות הוראות סעיף 48(א)(3) לתקנון, לפיהן מאחר שקצבת נכות שולמה בששים החודשים שקדמו לחודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה, המנוח לא היה זכאי למשיכת זכויות בסכום חד פעמי.
ב. מאחר שלמנוח לא קמה בחייו זכאות למשיכת הכספים בסכום חד פעמי, היורשים אינם יכולים להיכנס לנעליו. מכח סעיף 49(ה) לתקנון, אין ליורשים זכאות עצמאית משלהם למשיכת הכספים.
ג. טרם הגשת הבקשה לקבלת קצבת נכות, המנוח קיבל הסבר מנציג הקרן על תהליך היציאה לקצבת נכות. המנוח חתם על טופס הבקשה אצל המעסיק, החזיק בידיו את טופס הבקשה כחודש לפני הגשתה לקרן, כך שיכול היה להתייעץ עם יועץ פנסיוני. הקרן מנועה מלהעניק ייעוץ פנסיוני לעמיתיה.
ד. בסעיף 48(א)(3) קיימות שתי חלופות:
מבוטח שלא קיבל מהקרן קצבת נכות במשך תקופה של 12 חודשים או יותר או מבוטח שקיבל קצבת נכות עבור חודש אחד או יותר במהלך התקופה של 60 חודשים לפני חודש הזכאות הראשון שלו לקצבת זקנה.
האבחנה בין שתי החלופות הוכרה בפסק דין פרנבך, ולגבי החלופה הראשונה, התייחס בית הין הארצי החלופה החלה על "מבוטח צעיר".
השימוש במילה "או" מצביע על כך שמדובר בשתי חלופות ולא בתנאים מצטברים.
ה. לפי הנפסק בעניין המר (ע"ע (ארצי) 5896-11-13), משיכת כספים על ידי יורשים תעשה רק לפי סעיף 49 לתקנון ובו נקבע כי יורשי עמית שקיבל קצבת נכות מהקרן אינם זכאים למשיכת כספים.
דיון והכרעה
9. המחלוקת בין הצדדים בעיקרה היא מחלוקת לגבי פרשנות תקנון קרן הפנסיה.

בעניין זה, הדין עם הנתבעת כי יש להבחין בין זכותו של המנוח למשיכת כספים, המוסדרת בסעיף 48(א) לתקנון ובין זכותה של התובעת, כיורשת של המנוח, המוסדרת בסעיף 49(ה) לתקנון.

ר' לעניין הזה הנפסק בע"ע (ארצי) 49778-06-19 נתיב קרן פנסיה של פועלי ועובדי מפעלי משק ההסתדרות – ויזל, 11.2.20 (ההדגשה במקור – ד.ו.):

"עניינה של תקנה 48 לתקנון האחיד היא בזכות המבוטח עצמו ליתן הוראה על פדיון הכספים הצבורים על שמו בקרן הפנסיה עד לא יאוחר מ – 60 ימים ממועד הזכאות הראשונה לקצבת זקנה. לעומת זאת, תקנה 49(ה) יוצרת זכאות ישירה ליורשים כלפי הקרן למשיכת כספים בנסיבות בהן מבוטח נפטר מבלי שהיו לו שאירים."

10. כיוון שהתובעת סומכת תביעתה על הוראת סעיף 48(א)(3) תחילה תידון פרשנותו של סעיף זה.

הצדדים נחלקים בשאלה כיצד יש לקרוא את סעיף 48(א)(3), שזו לשונו:

המבוטח לא קיבל מהקרן קצבת נכות במשך תקופה של 12 חודשים או יותר או עבור חודש אחד או יותר במהלך התקופה של 60 חודשים לפני חודש הזכאות הראשון שלו לקצבת זקנה;

אין מחלוקת שהסעיף כולל שתי חלופות:
מבוטח שלא קיבל מהקרן קצבת נכות במשך תקופה של 12 חודשים או יותר;
או –
מבוטח שלא קיבל מהקרן קצבת נכות עבור חודש אחד או יותר במהלך התקופה של 60 חודשים לפני חודש הזכאות הראשון שלו לקצבת זקנה.

11. האבחנה בין שתי החלופות היא למעשה אבחנה בין מבוטחים "צעירים" – שעניינם נדון בחלופה הראשונה (ר' הנפסק בע"ע (ארצי) 18472-10-16 פרנבך – מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, 26.8.19, סעיף 11 לפסק הדין) ובין מבוטחים "מבוגרים" (אם נאמץ את הטרמינולוגיה שבפסק דין פרנבך), שהם מבוטחים הנמצאים במרחק של חמש השנים שלפני חודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה (החלופה השניה).

כיוון שהמנוח יליד 1954, גיל הפרישה החוקי שלו היה 67 שנים, כלומר בדצמבר 2021 (המנוח היה יליד 26.11.1954). על כן במועד בו הגיש את הבקשה לקצבת נכות, בשנת 2017, המנוח היה במרחק כארבע שנים לפני חודש הזכאות הראשון שלו לקצבת זקנה. על כן בדין התייחסה הקרן אל המנוח כאל "מבוטח מבוגר" שהחלופה הרלוונטית לבחינת בקשתו למשיכת כספים היא החלופה השניה שבסיפא לסעיף 48(א)(3).

המנוח קיבל קצבת נכות עבור יותר מחודש אחד, על כן לא ענה על התנאי הקבוע בסעיף 48(א)(3) ומשום כך לא היה זכאי למשיכת כספים.

12. לא מצאנו לקבל את פרשנותה של התובעת לפיה די בכך שהמבוטח עמד באחת משתי החלופות שבסעיף 48(א)(3). ראשית, פרשנות זו מייתרת למעשה את החלופה השניה, ומאיינת את האבחנה בין מבוטחים צעירים למבוטחים בחמש השנים שלפני הזכאות לקצבת זקנה (מבוטחים מבוגרים). שנית, פרשנות התובעת אינה מתיישבת עם פסיקת בית הדין הארצי בעניין פרנבך, אשר גם אם התייחסה למקרה פרטי של מבוטח צעיר, הכירה באבחנה בין שתי קבוצות המבוטחים, כפי שפורט לעיל.

13. משהמנוח לא היה זכאי בחייו למשיכת כספים, לאור גילו והעובדה שקיבל קצבת נכות במשך יותר מחודש אחד, הרי שגם אם היה מקום לבחון את זכויות התובעת כיורשת ומי שנכנסת בנעליו של המנוח, מכח סעיף 48(א) לתקנון, היא אינה יכולה לקבל יותר מכפי זכאותו של המנוח בחייו.

14. אשר לזכאותה של התובעת כיורשת, בבחינת זכות עצמאית שאינה יונקת מזכותו של המנוח (המבוטח בקרן), הרי שלפי סעיף 49 לתקנון, אין זכות ליורשים למשיכת כספים שנצברו בקרן, במקרה בו המבוטח היה נכה שהיה זכאי לקבל קצבת נכות.

להלן לשון הסעיף (ההדגשה הוספה – ד.ו.):
"נפטר מבוטח, למעט נכה שהיה זכאי לקבלת קצבת נכות מהקרן או מקרן ותיקה אחרת שבהסדר במועד בו נפטר, ואין לו שאירים יהיו יורשיו של המבוטח על פי כל דין זכאים לקבלת סכום חד פעמי מהקרן שיחושב על פי נוסחת ערכי פדיון כאמור בנספח ז' לתקנון ."

15. לא מצאנו בחומר הראיות כל ביסוס לטענת התובעת לגבי הטעייה שהוטעה המנוח. מהתיעוד שהוצג על ידי הנתבעת עולה שחלף חודש מאז שהמנוח פנה לנתבעת, קיבל הסבר לגבי קצבת הנכות ועד שהגיש את טופס הבקשה לקצבה. בנוסף, מהטופס שהוצג עולה כי המנוח חתם עליו בפני המעסיק ולא בפני נציג של הקרן. כך שכלל לא ברור על יסוד מה נטענה טענת ההטעייה. לא למותר לציין כי גם בין מועד החתימה על הטופס בפני המעסיק ובין הגשתו לנתבעת, חלף פרק זמן נוסף במהלכו המנוח יכול היה להיוועץ לגבי צעדיו. שני נתונים אלה - פער הזמנים בין קבלת הטופס ועד הגשת הבקשה וכן העובדה שהמנוח חתם על הטופס במקום עבודתו, אינם מתיישבים עם הסברות שהעלתה התובעת לגבי הטעייה שמי מנציגי הנתבעת הטעה לכאורה את המנוח. כאמור, על פני הדברים, היה למנוח פרק זמן סביר להתייעץ עם הקרובים לו או עם אנשי מקצוע ולקבל החלטה מושכלת בעניינו.

16. זאת ועוד - אין זה סביר בעינינו כי רופא הקרן אן נציג אחר שלה שנחשף לתיעוד רפואי של מבוטח, ייזום פניה למבוטח ויציע לו כיצד לנהוג, על סמך פרשנות שלו לתיעוד הרפואי שהובא לעיונו.

נזכיר שלפי הדין, נאסר על קרן הפנסיה לעסוק בייעוץ לעמיתיה. קל וחומר שאין להטיל על חובה כזו ביוזמת רופא הקרן או נציגים אחרים של הקרן שנחשפו למצבו הרפואי של המבוטח .

17. במסגרת דחית טענות התובעת לגבי חוסר תום לבה של הנתבעת, יש להדגיש שאין כל עיגון בראיות לטענות לפיהן מי מטעם הקרן פעל במטרה למנוח מהמנוח לפדות את הכספים שצבר אצלה.

18. לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ד חשוון תשפ"א, (01 נובמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

ניצה פרידמן, נציגת ציבור (עובדים)

דגית ויסמן, שופטת