בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ק"ג 5650-04-19

14 אוקטובר 2020
לפני:
כב' השופט אלעד שביון
נציג ציבור עובדים מר משה בן דוד
נציג ציבור מעסיקים מר אבי אילון

התובע:
אריה ציציאן

-
הנתבעות:
1. מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד)
ע"י ב"כ עו"ד מיכל גריידי
2. טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עומר קיני

החלטה

בפנינו בקשת הנתבעות לסילוק התביעה כנגדן על הסף.

רקע כללי ותמצית טענות הצדדים:
ביום 2.4.19 הגיש התובע תביעה כנגד הנתבעות במסגרתה טען, כי עבד בטבע בין השנים 1972 עד 1978. עם סיום העסקתו בטבע הוא משך את כספי התגמולים לצורך הקמת עסק עצמאי והותיר במבטחים את כספי הפיצויים.
לדברי התובע, מדי שנה הוא קיבל דיווחים ממבטחים כי לזכותו עומדים הכספים שהופקדו עבורו. עם הגיעו של התובע לגיל פרישה הוא ביקש למשוך את כספי הפיצויים ולדרישת מבטחים הוא מסר לה את אישור טבע למשיכת הכספים ומסמכים נוספים. לגרסת התובע, מבטחים מסרה לו, כי כספי הפיצויים הועברו לטבע וכאשר התובע פנה לטבע נמסר לו שטבע אינה יכולה להתחקות אחר הכספים.
בנסיבות אלו עתר התובע לחייב את מבטחים להשיב לו את כספי הפיצויים ולחילופין, ככל שהכספים הועברו לטבע, לחייב את טבע בתשלום הכספים.

טבע הגישה ביום 28.5.19 בקשה לסילוק התביעה על הסף ומבטחים הגישה ביום 11.7.19 כתב הגנה במסגרתו ביקשה לדחות את התביעה כנגדה על הסף.

מבטחים טענה בכתב הגנתה, כי התובע בוטח בתכנית פנסיה מקיפה בין החודשים 8/74 עד 8/78. בתאריך 3.1.79 ביקשה המעסיקה להשיב לה את כספי הפיצויים ששילמה ובמכתבה של מבטחים לתובע מיום 7.1.79 היא הודיעה לו שעליו לסור לסניף מבטחים בפתח תקווה תוך שציינה כי המעסיקה ביקשה לקבל לידיה את כספי הפיצויים.
בהתאם לדרישת המעסיקה ובידיעת התובע הכספים הושבו למעסיקה באמצעות התחשבנות כוללת (נספחים 3 ו-4 לכתב ההגנה). בנסיבות אלו דין התביעה כנגד מבטחים להידחות על הסף או לגופה.
מבטחים ציינה, כי בדוחות התקופתיים נכללו נתונים שגויים כאילו כספי הפיצויים עדיין מצויים בקרן הפנסיה חרף החזרתם למעסיקה ועל כך יש להצטער אולם הדיווחים היו מסויגים כדבעי מאחר ונתוני המבוטחים אינם מטויבים. בנסיבות אלו התובע לא יכול ולא רשאי היה להסתמך על הדוחות התקופתיים. מעבר לאמור אין בטעות הרישומית כדי להקים לתובע זכות לקבלת כספי הפיצויים.
מבלי לגרוע מהאמור טענה מבטחים, כי יש לדחות את התביעה עקב שיהוי והתיישנות. התובע השתהה מעל ל-40 שנים לאחר שמשך את כספי התגמולים וכספי הפיצויים הוחזרו למעסיקה. התביעה התיישנה לכל היותר בשנת 1986. עצימת העיניים במשך כ-40 שנים תוך הפרת חובת הזהירות הסבירה מצביעים על אי תחולתו של סעיף 8 לחוק ההתיישנות. מבטחים ציינה, כי בתקופה הרלבנטית לא חלה עליה החובה לשמור את מסמכי העמית שבע שנים לאחר שחדל להיות עמית.

בתאריך 22.1.20 התקיים דיון קדם משפט (בפני כב' הרשמת ערמונית מעודד) במסגרתו ציין התובע, כי המכתב שנשלח ממבטחים נשלח לכתובת שונה מזו שהוא התגורר בה (עמ' 1, שורה 15) וכי כאשר הלך למבטחים מסרו לו להמתין לגיל פנסיה. מעולם לא אמרו לתובע, לדבריו, שהכסף לא קיים (עמ' 1, שורות 16-18).

בתאריך 29.3.20 ובמסגרת הליכי גילוי מסמכים בתיק צרפה מבטחים העתק מתקנות מבטחים מחודש 11/76 שעמדו בתוקף במועד משיכת הכספים ע"י התובע בשנת 1979. בתגובה ציין התובע כי בהתאם לתקנות (סעיפים 51 ו-52) לא התמלאו התנאים המאפשרים את השבת הכספים למעסיק.

ביום 28.6.20 הגישה טבע בקשה מתוקנת לסילוק התביעה כנגדה על הסף. בבקשתה ציינה טבע כי אין ברשותה את כל המידע והמסמכים ביחס לתובע והעסקתו מלפני למעלה מ-40 שנים. מסמכי השחרור נמסרו לתובע בחודש 6/18 בהסתמך על מסמכים שהמציא התובע לטבע.
לטענת טבע בעת שהתובע משך את כספי התגמולים היה עליו לברר מה קורה עם כספי הפיצויים. דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות. מהודעת מבטחים לתובע (נספח 2 לכתב ההגנה) עולה, כי מבטחים יידעה את התובע בשנת 1979 בדבר כוונתה להעביר את כספי הפיצויים לטבע. עילת התביעה נולדה באותה עת. מעבר לאמור לנוכח חלוף הזמן, ניסיונות טבע לאתר מסמכים רלבנטיים כשלו. עשרות השנים שחלפו גרמו לטבע לנזק ראייתי.
לגרסת טבע יש לדחות את התביעה על הסף עקב היעדר עילת תביעה והיעדר יריבות. התובע לא טען, כי טבע לא הפקידה את הכספים או הפרה התחייבות כלשהי. גם אם טענת מבטחים להחזרת הכספים לטבע נכונה (לטבע אין אפשרות לוודא זאת בחלוף 40 שנים), הרי שהדבר נעשה בהתאם לדין ובהתאם לתקנון קרן הפנסיה. במצב דברים זה אף אם יוכיח התובע את טענותיו, הרי שלא יזכה לסעד מטבע.

במסגרת תגובת מבטחים לבקשת טבע, חזרה מבטחים על טענותיה וציינה, כי ככל שלא תסולק התביעה כנגד מבטחים, לא ניתן יהיה לסלק את התביעה כלפי טבע בלבד.

טבע בתגובתה לבקשת מבטחים ציינה, כי היא חוזרת על האמור בבקשתה.

ביום 10.9.20 הגיש התובע תגובה לבקשות הנתבעות. בעניין מבטחים ציין התובע, כי הוא לא קיבל את מכתב מבטחים (נספח 2 לכתב ההגנה) שנשלח לרחוב יוספטל 115 בכפר סבא בעוד שבאותה עת התובע התגורר ברחוב גני גד 7 בבני ברק. התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על העברת כספי הפיצויים לטבע ולכן לא השתהה בהגשת תביעתו. התובע ידע עפ"י הדוחות שקיבל ממבטחים כי כספי הפיצויים מוחזקים בידיה בנאמנות וכשיפרוש יהיה זכאי לקבלם. מהתובע הוסתרו הנתונים האמית יים במשך השנים. עילת התביעה נולדה רק בחודש 11/18 כאשר הובהר לתובע שהכספים הועברו לטבע. מעבר לאמור, לפי הוראות התקנות של מבטחים, היא הייתה מנועה מהעברת הכספים לטבע.
לעניין טבע ציין התובע, כי גם היא סברה כי לזכות התובע עומדים כספי הפיצויים במבטחים ונתנה לו אישור לשחרור הכספים. בנסיבות אלו קמה לתובע עילת תביעה כנגד טבע. עבודתו הופסקה בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים והשבת הכספים לא נעשתה בהתאם להוראות התקנות.

בתאריך 1.10.20 הגישו הנתבעות תשובה לתגובת התובע.

מבטחים טענה, כי תגובת התובע ממחישה את ההצדקה בסילוק התביעה על הסף שכן אין באפשרות מבטחים לברר כיום, בחלו ף למעלה מ-40 שנים ממועד שחרור הכספים את טענות התובע הנטענות על ידו בתגובתו, לרבות בעניין כתובתו באותה עת ונסיבות סיום עבודתו בטבע. בהתאם לא ניתן לברר את נסיבות ביצוע התשלום לטבע ובפרט כאשר התובע משך כספים מקרן הפנסיה שלא במסגרת אירוע מזכה. האמור ממחיש את הנזק הראייתי שנגרם למבטחים.
מבטחים ציינה, כי יש לדחות את טענת התובע לתחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות. בענייננו לא הוכח כי העובדות נעלמו מהתובע מסיבות שלא היו תלויות בו וכי אף בזהירות סבירה לא היה יכול לגלותן. התובע צריך היה ויכול היה בנקל רב לדעת ולכל הפחות לערוך בירור בנוגע לגורל כספי הפיצויים שהופקדו בקרן הפנסיה עוד במועד בו משך וקיבל לידיו את כספי התגמולים בשנת 1979. קבלת התגמולים בלבד מהווה הרבה מעבר ל"חשד" בכוח ובפועל ול"קצה החוט" הנדרשים על מנת שאדם סביר בכלל והתובע בפרט יוכל ויידרש לדעת כי לא קיבל לידיו את כספי הפיצויים וכי אלו שולמו לטבע. טענת התובע שלא ידע על החזרת כספי הפיצויים לטבע אינה נובעת מסיבות שאינן תלויות בתובע, אלא מסיבות התלויות בו בלבד ובהן בין היתר, התרשלות / התעלמות / עצימת עיניים.

טבע טענה, כי לנוכח חלוף הזמן, למעלה מ-40 שנים, אין בידיה כל מידע אודות התובע, העסקתו וסיום העסקתו. טבע מסרה לתובע אישור לפיו אין לה התנגדות לשחרור הכספים שנצברו לזכותו במידה וקיימים וזאת בהסתמך על דו"ח מבטחים שהתובע המציא לטבע.
מעבר לאמור, לטבע אין כל אפשרות לבחון אם ומדוע הוחזרו אליה כספי הפיצויים ואין לה אלא להניח כי הדבר נעשה בהתאם לתקנון כפי שהיה באותה עת. כך גם אין בידי טבע מידע אם נסיבות סיום העסקתו של התובע היו כאלה המזכות בתשלום פיצויי פיטורים אם לאו.

דיון והכרעה:
סעיף 5 לחוק ההתיישנות קובע תקופת התיישנות של שבע שנים לתביעה אזרחית שאינה במקרקעין. סעיף 6 לחוק ההתיישנות, קובע לגבי מניין תקופת ההתיישנות, כי: "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". עילת תביעה מוגדרת כמסכת העובדות אשר בהתקיימן זכאי התובע לסעד אותו הוא מבקש (דב"ע מג/3-128 גליצקי - נאות מרינה בת-ים בע"מ פד"ע טו 309, 319).
בענייננו התובע ביקש להורות למבטחים להשיב לו את כספי הפיצויים שלטענתה הועברו בשנת 1979 לטבע וככל שמבטחים תוכיח, כי העבירה את הכספים לטבע, לחייב את טבע לשלם לתובע את כספי הפיצויים (סעיף 12 לכתב התביעה). בנסיבות אלו עילת התביעה קמה בשנת 1979.

יחד עם זאת, מצאנו לקבל את טענת התובע בדבר תחולת החריג שבסעיף 8 לחוק ההתיישנות, שעניינו התיישנות שלא מדעת והמאריך את תקופת ההתיישנות. ונפרט.

סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע כי: "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".

על המבקש להיכנס לגדר החריגים לחוק ההתיישנות הנטל לטעון ולהוכיח קיומן של העובדות, המצדיקות חריגה כאמור (ע"א 34/88 רייס - עזבון אברמן, פ"ד מד(1) 278). לעניין החריג הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות נקבע, כי על המבקש הפעלתו להוכיח לא רק כי נעלמו ממנו העובדות המהוות את עילת התובענה, אלא גם שני רכיבים נוספים והם, כי העובדות נעלמו ממנו מסיבות שלא היו תלויות בו וכן שאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן (ע"א 244/81 פתאל - קופת חולים, פ"ד לח(3) 673).

בע"א 1442/13 אליהו זוארס - התעשיה הצבאית ישראל בע"מ, 18.8.16, קבע בית המשפט העליון כי כאשר כל העובדות שנדרשות להגשת התביעה ידועות בכוח או בפועל, ברמה של קצה חוט, מתחיל מירוץ ההתיישנות. הטוען לתחולתו של כלל הגילוי המאוחר שבסעיף 8, עליו נטל ההוכחה.

אין מחלוקת, כי התובע קיבל במשך השנים דוחות ממבטחים בהם צוין, כי לזכות התובע עומדים כספי הפיצויים בקרן הפנסיה (נספחים 1-10 לכתב התביעה). התובע אף ציין בדיון בביה"ד, כי כאשר פנה למבטחים נמסר לו להמתין לגיל פנסיה.

מבטחים אישרה, כי אכן נשלחו אל התובע במשך השנים דוחות ובהם מצוין, כי מצויים לרשותו כספים בקרן הפנסיה בגין פיצויי פיטורים, ברם בדוחות התקופתיים נכללו נתונים שגויים כאילו כספי הפיצויים עדיין מצויים בקרן הפנסיה חרף החזרתם למעסיקה ועל כך יש להצטער. עוד ציינה מבטחים, כי הדיווחים היו מסויגים כדבעי מאחר ונתוני המבוטחים אינם מטויבים. לטענת מבטחים, בנסיבות אלו התובע לא יכול ולא רשאי היה להסתמך על הדוחות התקופתיים. מעבר לאמור טענה מבטחים, כי אין בטעות הרישומית כדי להקים לתובע זכות לקבלת כספי הפיצויים.
אנו סבורים, כי אדם סביר המקבל שנה אחר שנה דוחות מקרן פנסיה בהם מצוין במפורש, כי מצויים לרשותו בקרן כספי פיצויי פיטורים, לא אמור לדעת ו/או "לחשוד" בכך שהנתונים הרשומים בדוחות שגויים. דווקא מצופה ממבטחים לבדוק את הדוחות אותם היא שלחה לתובע ולא לחזור על הטעות לה היא טוענת שנה אחר שנה.

לתובע לא היה "קצה חוט" לדעת, כי בניגוד למצגים המוצגים בפניו, כספי הפיצויים אינם מצויים בקרן הפנסיה. אף לגבי המכתב שלטענת מבטחים נשלח לתובע לא הוכח, כי הוא אכן נמסר לתובע או שהתובע אכן גר במען המצוין במכתב. נהפוך הוא, טענת התובע לפיה הוא התגורר באותה עת במען אחר, לא נסתרה.

חיזוק לטענת התובע כאמור יש לראות בפניית התובע לטבע לשחרור הכספים, תוך הנחה של התובע שאכן הכספים מצויים ברשותה של מבטחים.

בנסיבות אלו ניתן לומר, כי הוכח שנעלמו מהתובע העובדות המהוות את עילת התובענה ושאף בזהירות סבירה לא ניתן היה למנוע זאת. התובע גילה את העובדות כאמור רק כאשר פנה למבטחים לצורך שחרור כספי הפיצויים שסבר שהם מצויים ברשותה. יצוין, כי מצאנו לדחות את טענת מבטחים לפיה התובע עצם את עיניו. מדובר בטענה שלא הוכחה ונסתרה ע"י הדוחות השנתיים שהיא שלחה לתובע.

לעניין טענת מבטחים לפיה משהעבירה את הכספים לטבע דין התביעה כנגדה להידחות, הרי שלנוכח כך שטבע לא אישרה את הטענה ובהתחשב בטענת התובע לפיה ככל שבוצעה העברה, הרי שההעברה בוצעה שלא כדין, דינה של הטענה להתברר במסגרת הליך ההוכחות ואין מקום לדחיית התביעה על הסף כנגד מבטחים בשלב זה.

לעניין טענת טבע לדחיית התביעה כנגדה עקב היעדר עילה והיעדר יריבות יצוין, כי לטעמנו קמה לתובע עילה ויריבות כנגד טבע, שכן ככל שאכן יוכח שמבטחים העבירה את הכספים לטבע, ייתכן שתקום עילת תביעה כנגד טבע. בכל מקרה, בירור טענות אלו כמו גם נסיבות סיום העסקתו של התובע אמור להיערך במסגרת הליך ההוכחות ועל כן אין למחוק או לדחות את התביעה כנגד טבע על הסף בשלב זה.

בנסיבות אלו בקשות הנתבעות נדחות.

טבע תגיש כתב הגנה עד ליום 12.11.20.

מעיון בתיק עולה, כי ביום 8.7.20 הוגשה עדותו של התובע. הנתבעות תגשנה את תצהיריהן עד ליום 20.12.20.

התיק נקבע לדיון הוכחות בפניי ליום 26.4.21 בשעה 13:30.

הוצאות הבקשות תישקלנה בסיום ההליכים.

ניתנה היום, כ"ו תשרי תשפ"א, (14 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

מר משה בן דוד, נציג ציבור עובדים

אלעד שביון, שופט - אב"ד

מר אבי אילון, נציג ציבור מעסיקים