הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ק"ג 39675-09-18

29 אוגוסט 2021

לפני:

כב' השופטת יפית מזרחי-לוי
נציגת ציבור ( מעסיקים) גב' רונית ירדן

התובעת
אקסלנס נשואה גמל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד איתן רום
-
הנתבעת
סייפנד בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד בילי גורביץ

פסק דין

הרקע הצריך לעניין
התובעת (להלן - אקסלנס) היא קופת גמל כמשמעה בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (חוק הגנת השכר).
הנתבעת (להלן - סייפנד) היא מעסיקה של עובדים עמיתי התובעת.
טענות אקסלנס
על פי הסכמי עבודה פרטניים היה על סייפנד להעביר לאקסלנס תשלומים בשיעור 7.5% (חלק המעביד) ו-2.5% (חלק העובד) עבור עובדי סייפנד העמיתים בקרן השתלמות שהיא מנהלת.
סייפנד לא העבירה תשלומים לגבי מספר עובדים שפורטו ברשימה שצורפה לכתב התביעה. התקופות בהן לא הועברו התשלומים הינן בחודשים 3-12/09; 2/11; 11-12/16; 1-11/17; 3-5/18.
סכום החוב (הקרן) נכון ליום 23.9.18 הוא 57,078 ₪.
סכום זה צבר ריבית הפיגורים חשב כללי או רווחי הקרן לתקופה, לפי הגבוה מביניהם, בגובה 6,639 ₪.
אקסלנס ביקשה לחייב את סייפנד להעביר לה את סכום הקרן בצירוף פיצויי הלנת שכר ולחילופין, ריבית הפיגורים או רווחי הקרן כאמור.

טענות סייפנד
סייפנד הכחישה את הטענה שהיא חייבת לאקסלנס סכום כלשהו. עם זאת, בהמשך ההליך כן העבירה לתובעת רשימות פיצול וכספים בגין חלק מהעובדים.
סיינפד טענה כי רכשה את החברה בפברואר 2016, משכך, לגבי חלק מהעובדים לגביהם הוגשה התביעה, אלה שלא המשיכו לעבוד אצלה, אין לה כל מידע.
יצוין שסייפנד טענה גם היעדר יריבות אך זנחה טענה זו ובפועל לא העלתה אותה במהלך ניהול ההליך. כן טענה להתיישנות לגבי פיצויי ההלנה.
התשתית הנורמטיבית
זכות התביעה של קופת גמל כלפי מעסיק קבועה בסעיף 19א ו-28 לחוק הגנת השכר (ר' דבע (ארצי) נו/10-6 איילון חברה לביטוח בע"מ - ערן אנוך, לב(1999) 629 (20.5.97)).
עילת התביעה נגזרת מחובותיה של קופת הגמל כלפי העובד, ככל שמעסיקו אינו מפקיד עבורו תשלומים לקופת הגמל.
הדרך של הקופה לדעת אם המעסיק חייב בהפקדת התשלומים היא בקבלת דוחות עיתיים מהמעסיק ביחס לעובדים. חובת הדיווח של המעסיק קבועה בסעיף 19א(ג) לחוק הגנת השכר.
הפרטים שעל המעסיק למסור לקופה ודרכי מסירתם קבועים בתקנות הגנת השכר (פרטים ומסירת הודעות), תשל"ו-1976 (תקנות הגנת השכר) ובתקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תשלומים לקופת גמל), תשע"ד-2014 (תקנות הדיווח לקופת הגמל).
איחור בתשלום חוב מעסיק לקופת גמל חייב בריבית לפי סעיף 11 לתקנות הדיווח על לקופת הגמל.
דיון והכרעה
נקדים אחרית לראשית ונאמר כי מצאנו לדחות התביעה בהעדר ראיות לקיומו של החוב הנטען. להלן נימוקינו.
לתביעתה של אקסלנס צורף פלט נתוני יתרות החוב של העובדים אשר בגינם הוגשה התביעה.
ככלל, נתונים אלו שאקסלנס ביקשה להסתמך עליהם הוכרו בבית הדין לעבודה כרשומה מוסדית כפי שנפסק בפסק דין עב (חי') 1863/05 יהב השתלמות וחסכון בע"מ נ' זמיר שירותי כח אדם (25.12.07) (עניין יהב):
"א. בסעיף 35 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א-1971 מוגדרת רשומה מוסדית כ’מסמך, לרבות פלט אשר נערך על ידי מוסד במהלך פעילותו הרגילה של המוסד‘.
’מוסד‘ מוגדר באותו סעיף כ’המדינה, רשות מקומית, עסק או כל מי שמספק שירות לציבור‘.
סעיף 36 לפקודת הראיות זו לשונו:
’(א) רשומה מוסדית תהא ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בכל הליך משפטי אם נתקיימו כל אלה –
(1) המוסד נוהג, במהלך ניהולו הרגיל, לערוך רישום של האירוע נושא הרשומה בסמוך להתרחשותו;
(2) דרך איסוף הנתונים נושא הרשומה ודרך עריכת הרשומה יש בהן כדי להעיד על אמיתות תוכנה של הרשומה;
(3) היתה רשומה פלט – הוכח בנוסף, כי –
(א) דרך הפקת הרשומה יש בה כדי להעיד על אמינותה;
(ב) המוסד נוקט, באורח סדיר, אמצעי הגנה סבירים מפני חדירה לחומר מחשב ומפני שיבוש בבודות המחשב.
(ב) היתה הרשומה פלט, יראו לענין סעיף קטן (א) (1) את מועד עריכת הנתונים המהווים יסוד לפלט, כמועד עריכתה של הרשומה.
(ג)...
(ד) התקבלה ראיה מכח סעיף זה, יהיה הצד שכנגד זכאי לחקור חקירה נגדית עדים שזומנו על ידו לעדות, לשם הזמת הראיה, אם עדים אלה קשורים עם בעל הדין שמטעמו הוגשה הראיה‘.
ב. התובעת צירפה הן לכתב התביעה והן לתצהיר העדה מטעמה, את פלט פירוט ריבית הפיגורים אשר בו צוין מועד קבלת התשלום מהנתבעת.
...
על פניו עולה, כי השיק נמשך באיחור לאחר המועד שבו היה אמור כבר להתקבל אצל התובעת והתדפיסים בהם מופיע מועד קבלת התשלום מאת הנתבעת, מהווים רשומה מוסדית.
מסמך כזה קביל גם מבלי שעורך הרשומה מגיע לחקירה בבית הדין.
...
יתר על כן כבר נפסק, שחקירת עורך הרשומה המוסדית אינה תנאי לקבילותה ככזו (עיין בספרו של קדמי, על הראיות, חלק שני מהדורת תשס"ד, בעמ' 845).
ג. רשומה מוסדית מתקבלת להוכחת אמיתות תוכנה בכל הליך משפטי, כחריג לכלל הפוסל עדות שמיעה ועל כן גם אם העדה שהעידה מטעם התובעת העידה על נוהל כללי ולא העידה באופן פרטני כי היא קיבלה כל תשלום ותשלום של הנתבעת, המדובר בראיה קבילה.
פקודת הראיות דורשת כי המוסד נוהג במהלך ניהולו הרגיל לערוך רישום של האירוע נושא הרשומה, ובענייננו רישום התקבול מאת הנתבעת בסמוך להתרחשותו ולעניין זה העידה עדת התובעת ועדותה מהימנה עלינו, וכן עולה מהרישום כי דרך עריכת הרשומה יש בה כדי להעיד על אמיתות תוכנה".
מן הכלל אל הפרט
פלט נתוני יתרות החוב של המעסיקים אצל קופות הגמל הוא הראיה החשובה והבסיסית ביותר שעליהן להציג. ללא מסמך זה יקשה על קופות הגמל להוכיח שבידיהן זכות תביעה נגד המעסיק ויותר מכך יקשה עליהן להוכיח את סכום התביעה.
אקסלנס צירפה לכתב תביעתה רשימת נתונים שמית של העובדים לגביהם נצבר החוב. רשימה זו, שצורפה לכתב התביעה, כמובן אינה באה בגדר ראיה שכן היא צורפה לכתב התביעה ולא נתמכה בתצהיר. אמנם בית הדין לעבודה רשאי לחרוג מההסדרים הקבועים ביחס לדיני הראיות, אך איננו סבורות שבתביעת חוב בעלת אופי כלכלי על פי רשומה מוסדית מגוף מוסדי נכון לעשות כן.
רשומה מוסדית טעונה ראיות ביחס לנסיבות הפקתה ומידת מהימנות הנתונים ולא ניתן להסתפק בהגשת דוח נתונים לבדו כדי לסווג ו ולראות בו כרשומה מוסדית – " מדובר איפוא בתנאים עובדתיים, שיש להוכיח את קיומם, קרי, באמצעות תצהיר של עובד המוסד שיעיד כי תנאים אלה אכן מתקיימים לגבי הרשומה הספציפית" (עא (ת"א) 46541-04-14‏ ‏ זוהרה בנימין נ' רשות הפיתוח במובן חוק רשות הפיתוח (העברת נכסים) תש"י-1950 ‏(5.4.16)).
כך נקבע כי "על הטוען כי מסמך מהווה רשומה מוסדית הנטל להוכיח התנאים האמורים. הוכחת התנאים טעונה בירור קונקרטי והיא תיעשה על ידי מי שיכול להעיד על יישומם בפועל: ’העובדות שיש בהן כדי להעיד על אמיתות תוכנה של הרשומה – לאמור, נוהגיו של המוסד לערוך רישום של הארוע נושא הרשומה, העובדה שנוהג זה מתקיים במהלך ניהולו הרגיל של המוסד וכי הרישום של הארוע נעשה בסמוך להתרחשותו – צריכים הוכחה בדרך כלל על ידי העדתו של מי שיכול להעיד על אמיתות העובדות האלה ולהיחקר על דבריו בבית המשפט. העדות צריך שתתייחס גם לעובדות הבאות ללמד כי דרך איסוף הנתונים נושא הרשומה ודרך עריכתה של הרשומה עצמה – מלמדות על אמיתות תוכנה...ככלל, ראוי, ויש בכך משום תועלת, כי ההוכחה תעשה בדרך של הגשת תצהיר הבא לאמת את העובדות הצריכות הוכחה או גם בדרך של הצגת חוות דעת של מומחה‘ (רע"פ 3981/11 שרביט ואח' נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו]; 5.7.12; ע"פ 4229/14 סופיאן סעאידה נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו], 6.7.15; יעקב קדמי, על הראיות, חלק שני, 2009, עמ' 980 – 991)" (תא (ת"א) 22062-08-13‏ ‏ א' ד' נ' אדוארד גלפונד, פס' 23 (4.4.16)); עוד ר' תא (מרכז) 49107-08-15‏ ‏ פלונים נ' שירותי בריאות כללית, פס' 17 (13.1.19).
עם זאת, לרשימת הנתונים שצירפה אקסלנס לתביעתה תפקיד חשוב במסגרת הליך זה שכן היא מגדירה את גבולות הגזרה של התביעה: העובדים לגביהם הוגשה התביעה; תקופות התביעה; ורכיבי התביעה – האם החוב נוצר בגלל אי תשלום חלק עובד, אי תשלום חלק מעביד או שניהם. ההנחה היא שסייפנד כלכלה את צעדיה ואת הגנתה בהתאם ובהינתן טענותיה של אקלסנס בכתב התביעה, לרבות רשימת הנתונים שהיא צירפה והפנתה אלי ה כבסיס לתביעתה.
בהמשך ההליך הגישה התובעת תצהיר עדות מטעם רפרנטית גבייה חובות מעסיקים אצלה – הגב' ויקטוריה דורושוקו ( הגב' דורושנקו). תצהירה הגב' דורושנקו היה צריך להתייחס, בין היתר ובעיקר, לרשומה המוסדית שעל פיה נערך תחשיב החוב של סייפנד.
בתצהירה ציינה הגב' דורושנקו שבמסגרת ניהול ההליך קיבלה אקסלנס מסייפנד נתוני העסקה מעודכנים לגבי שניים מעובדי סייפנד – דרור ליפשיץ ואנטון סברנסקי; כן היא ציינה שאקסלנס קיבלה מסייפנד כספים ורשימות פיצול עבור העובדים גיל שמואל בסך 14,139 ₪ בגין חודשי השכר 7/17 עד 11/17, ו-3-5/18 ובגין חוב ריבית הפיגורים בגין הפקדות שבוצעו באיחור בחודשים אלו; ועבור העובד אנטון סברנסקי בגין חודשי השכר 7-11/17 בסך 18,854 ₪, כאשר מתוכם סך של 7,856 ₪ שויכו לחודשים שהתביעה התייחסה אליהם; ועוד היא קיבלה רשימות ניכויים עבור העובד שמואל אלפי גיל ואנטון סברנסקי בצירוף העתקי המחאות לגביהם.
לאחר עדכון הנתונים והסכומים ששולמו, הועמדה יתרת חובה של סייפנד בתצהירה של הגב' דורושנקו על סך של 78,866.52 ₪. זאת, "בשל אי העברת הפרשות וניכויים בצירוף ריבית פיגורים חשב כללי או רווחי הקרן – לפי הגבוה מבין השניים, החל מיום 16.6.2020 ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף סך של 1,039 ₪ בשל איחור בהעברת הפרשות וניכויים בצירוף ריבית פיגורים חשב כללי או רווחי הקרן – לפי הגבוה מבין השניים, החל מיום 16.6.2020 ועד למועד התשלום בפועל" (העתק חישוב החוב בגין אי העברת הפרשות וניכויים צורף לתצהירה כנספח 10).
יצוין כי אין בתצהירה של הגב' דורושנקו התייחסות כלשהי לאופן עריכת התחשיב, מקור הנתונים, דרך הפקתם ומהימנותם. זאת, בהתאם לדרוש להוכחת קיומם של התנאים להיותו של נספח 10 בגדר רשומה מוסדית.
מעבר להיעדר התייחסותה של הגב' דורושנקו ל"תחשיב" יתרות החוב, עיון בתחשיב החדש שהוגש מעלה שאקסלנס חרגה מגבולות הגזרה שנקבעו בכתב תביעתה. אמנם, אקסלנס עדכנה את יתרת החוב בהתאם לאמור בתצהירה של הגב' דורושנקו והורידה מהרשימה עובדים שהחוב לגביהם נפרע. אך בד בבד היא הוסיפה ושינתה נתונים שלא פורטו ולא נתבעו בכתב התביעה. זאת באופן שמטיל צל כבד על מהימנות הנתונים המפורטים בפלט הנתונים שצורף לתצהיר.
העובדים והתקופות לגביהם נותר חוב, כמפורט בתצהירה של הגב' דורושנקו, הם אלה: ארזי איל; דרור פלטיאל ליפשיץ; הורוביץ עמרי; יופיטר אלון; ושקדי אלון.
להלן טבלה השוואתית המפרטת את הפערים המהותיים בין נתוני כתב התביעה לבין הנתונים בתצהיר ביחס לקרן החוב. קרן החוב, יצוין, הינה ערך קבוע שאינו משתנה כלל עם צבירת הריבית ורווחי הקופה. הריבית ורווחי הקופה מפורטים בעמודות נפרדות. כיוון שקרן החוב מהווה את הבסיס לחישובי הריבית והרווחים, ישנה חשיבות יתירה לדיוק וטיוב הנתונים ברכיב זה:

עובד/נתונים
כתב התביעה
תצהיר
ארזי אייל
חודשים 2-12/09
חלק מעביד 0
חלק עובד בין 405 ל-502.
חודשים 2-12/09
חלק מעביד 1,200
חלק עובד 400
דרור ליפשיץ
חודשים 2-11/09
חלק מעביד 0
חלק עובד בין 1,624 ל-2,066
חודשים 2-11/09
חלק מעביד 938
חלק עובד 312.75
הורוביץ עמרי
2/11
חלק מעביד 0
חלק עובד 1,982.71
2/11
חלק מעביד 1,487
חלק עובד 495.68
יופיטר אלון
חודשים 2-12/09
חלק מעביד 0
חלק עובד בין 396 ל-492
חודשים 2-12/09
חלק מעביד 1,020
חלק עובד 340
שקד אלון
חודש 2/11
חלק מעביד 0
חלק עובד 1,982.71
חודש 2/11
חלק מעביד 1,487
חלק עובד 495
מן הטבלה שלעיל ניתן לראות שני שינויים (יש לומר פערים) מהותיים בין נתוני כתב התביעה לבין הנתונים בתצהיר.
הראשון, אקסלנס הוסיפה לקרן החוב של העובדים את חלק המעביד. בעוד שלפי כתב התביעה חלק המעביד כלל לא נתבע ומהנתונים שצורפו כלל לא היה קיים חוב בגין חלק מעביד, בתצהירה של הגב' דורושנקו נוצר רכיב קרן חדש, מבלי שיובא לכך הסבר. שינוי זה הגדיל בסך הכולל את הסכום שנתבע לגבי אותם עובדים מלכתחילה. הגב' דורושנקו שנחקרה על הגדלה זו של החוב העידה, שלא מן העניין, שההגדלה נעשתה עקב שערוך מחדש של חוב הריבית בלבד. היא לא התייחסה בעדותה לכך שלחוב התווסף חלק המעביד. דבר שלא נתבע קודם לכן (עמ' 11 לפרוטוקול):
"ש: כשאת מסתכלת על הטבלאות הערוכות שהגשתם בתצהיר ובתביעה, אני רואה שהטבלה שהוגשה בתצהיר סכומה גבוה מהטבלה שבתביעה וזאת למרות שחלק די גדול מהעובדים שלגביהם נטען שיש חוב, ירד איך את מסבירה את זה?
ת: בעקבות תשלום שהתקבל מהנאמן, אנחנו ביצענו עדכון של חוב. במסגרתו, עדכנו את החוב לפי השערוך שהתבצע במערכת שמבוסס על בסיס ההפקדות הקודמות שהפקיד המעסיק. בינתיים זה צבר ריבית ולכן, הסכום עלה.
ש: מפנה לנספח א' בתביעה בשורה 10 –הסכום הוא 589 ₪ ואילו בתצהיר הסכום הוא 2,739 ₪ בשורה הראשונה לגבי חודש 2/09. מה ההבדל לשוני בין הטבלאות?
ת: גובה החוב השתנה מאחר וביצענו עדכון של חישוב החוב לאחר קבלת כספים מהנאמן. לגבי ארזי לא קיבלנו בגינו. החוב הינו משוערך לפי הנתונים במערכות שמבוססים על פי הפקדות המעסיק".
ההבדל שני, אקסלנס שינתה את קרן החוב ברכיב חלק העובד. זאת ביחס לכל העובדים ולכל תקופות העבודה שלהם. אף כאן ללא הסבר כלשהו לשינוי שנערך. שינויים בריבית וברווחים הם, כאמור, לא רלוונטיים לשינוי זה שכן אין קרן החוב הוא ערך אבסולוטי.
אם נחזור לדרישה מהצד שמגיש רשומה מוסדית להוכיח את נסיבות הפקתו – במהלך חקירתה הנגדית של הגב' דורושנקו עלה שנספח 10 שהוגש – רשימת יתרות החוב שהגישה אקסלנס היא כלל לא רשומה מוסדית. אלא, היא הוכנה במשרדו של בא כוחה. בהקשר זה ניסה בא כוחה של אקסלנס אף לשכנע שכלל אין צורך ברשומה מוסדית כאמור להוכחת התביעה ודי בתחשיב שהוא הכין על סמך הנתונים שקיבל (עמ' 6 לפרוטוקול):
"ב"כ התובעת:
מפנה לנספח 10 לתצהיר התובעת שם יש פירוט של החוב לקרן בגין השנים 09' – 11' זה כולל ריבית. לא רואה את ההכחשה לחובות הקרן והריבית למעט פיצויי ההלנה.
לא צורפו מכתבי התראה משנת 09' ו-11'.
דוח הפקדות לכל העובדים שלא הופקדו בשנים 09' ו-11' זה גם לא צורף.
לשאלת בית הדין האקסלים שצורפו הם לטענתנו הם רשומה מוסדית. נכון שערכנו אותם במשרד שלנו במערכות של התובעת יותר נכון הפקנו ודי לנו בדוחות אלה. אני מבקש להוסיף שאני לא ראיתי לא בתצהיר גילוי המסמכים ולא בתצהיר התובעת, ולו מסמך אחד חוץ מטענה שהיא לא עובדתית ולא משפטית. איך אפשר לנהל הוכחות ככה?
אני מנהל עשרות ומאות תיקים כאלה ובכולם אנחנו מגישים חישוב העדר [צריך להיות "בהעדר" – י.מ.ל.] רשומה מוסדית".
בהמשך החקירה עלה שקיימים באקסלנס דוחות שהיו עשויים להיחשב לרשומה מוסדית, אך הם לא הוגשו (עמ' 9, ש' 1-5 לפרוטוקול):
"ש: לפי מה קבעת את החוב ואיך כימתת את החוב?
ת: אנחנו אימתנו את החוב על פי ההפקדות הקודמות שהיו למעסיק. לפי נספח 10 יש את הפירוט של החוב לתקופה של שנת 09', שם יש את הפירוט של החוב לפי חודשי שכר.
ש: מפנה לנספח 10 – לגבי העובד ארזי אייל, אתם טוענים לחודשי שכר פברואר עד דצמבר 09' הכל זה קרן השתלמות?
ת: נכון.
ש: איפה הדוחות?
ת: לא צירפנו. הדוחות נמצאים במערכת".
התובעת הינה בבחינת ה"מוציא מחברו" בהליך זה ומכאן שעליה הראייה להוכיח קיומו של החוב לפרטיו. התובעת לא הרימה נטל זה. התובעת לא הביאה אסמכתאות המצויות בידה ומוכיחות מתי העובדים בגינם נטען כי קיים חוב החלו בעבודתם, מתי קמה חובה לבצע בגינם הפקדות לקרן ההשתלמות (בהיותה חובה הסכמית ולא מכח הדין), מתי סיימו עבודתם בחברה וכדו'.
מטעמים אלו בלבד, היינו מחדליה של אקסלנס בכל הנוגע להוכחת תביעת החוב שהתבטא בשינויים לא מוסברים בקרן החוב ובאי הגשת רשומה מוסדית או ראיה מהימנה אחרת ביחס לקיומו וגובהו של החוב, יש מקום לדחות את תביעתה של אקסלנס בשל אי הוכחת התביעה. בהקשר זה יצוין כי אף אם היינו רואים בפלט הנתונים שהגישה אקסלנס כרשומה מוסדית, עדיין קיימים קשיים רבים המקעקעים את אמינותו והאפשרות להסתמך עליו. להלן נפרט את חלקם.
ראשית, לתצהירה של הגב' דורושנקו מצורפת "אסמכתא ביחס לתקופת העסקתו של העובד דרור ליפשיץ". על פי האסמכתא שצורפה, מר ליפשיץ החל לעבוד בסייפנד באוקטובר 2010. ועם זאת, בהיעדר כל הסבר לכך, אקסלנס הותירה את תקופת התביעה ביחס לעובד זה מינואר 2009. בניגוד לאמור באסמכתא. הגב' דורושנקו התבקשה בחקירתה לגשר על הפער בין האמור באסכמתא אליה היא הפנתה לבין תקופת תביעה והיא השיבה שתקופת התביעה נקבעה על פי מסמכים שנמצאים בידי אקסלנס אך לא הוגשו (עמ' 10 לפרוטוקול):
"ש: צירפת לתצהיר שלך נספח 5 לפיו, מר ליפשיץ התחיל לעובד באוקטובר ומצד שני אתם מבקשים מפברואר ואילך. מה ההסבר?
ת: מאחר והיו הפקדות מהמעסיק לפני אוקטובר.
ש: איזה מעסיק?
ת: לנתבעת.
ש: איפה אסמכתא לכך שהיו הפקדות כאלה?
ת: לא צירפנו.
ש: למרות שיש טענה של הנתבעת בנספח 5 שהוא לא עבד. לכם יש ראיה לכך שהוא עבד את לא מציגה אותה?
ת: מאשרת".
שנית, במהלך דיון ההוכחות ניתנה החלטה ביחס לתקינות ראיותיה של אקסלנס ומסמכים שחסרים לה כדי להוכיח את תביעתה:
"התצהיר שהוגש על ידי התובעת אינו קריא. התצהיר עצמו מושחר וקיים קושי רב לקרוא אותו אולם חמור יותר, לתצהיר צורפו נספחים שב"כ התובעת בעצמו אינו מסוגל לקרוא ולומר מה כתוב בהם.
כמו כן, יש מקום להורות לתובעת לצרף דוחות שנתיים על הפקדות לגבי כל אחד ואחד מהעובדים"

בתגובה, ועל אף הערת בית הדין, ביקשה אקסלנס להמשיך בהליך כמות שהוא:
"ב"כ התובע:
אני מבקש להסתפק במה שהוגש ולא להגיש דברים נוספים".
דבר נוסף ואחרון – אקסלנס השתהתה רבות ובאופן חריג בכל הנוגע להגנה על זכויותיהם של עמיתיה אשר עבדו בסייפנד. בניגוד לתקינה שחלה עליה היא לא הגישה התראות על קיומ ם של חובות אלא שנים לאחר היווצרותם , ורק לאחר פנייה של משרד העבודה והרווחה אליה בעניין. שיהוי משמעותי זה פגע קשות בנתבעת שטענה כי רכשה את החברה מהנאמן ב 2016 ולכן לה אין שום מידע לגבי 2009-2010.
על חלק מהחובות אליהם התייחסה התביעה חלה התיישנות אך סייפנד לא העלתה טענת התיישנות בהזדמנות הראשונה שהיה לה לכך. כיוון שהטענה הועלתה באיחור, לא ניתן לקבוע שחלה התיישנות על התביעה. השלכותיה של אי העלאת טענת ההתיישנות בזמן התחדדו ביחס לחובות שנותרו בהליך, לאחר "תיקון" יתרות החוב שבוצע בתצהירה של הגב' דורשונקו. חובות אלו התייחסו כולם לתקופה שכבר חלה עליה התיישנות. אך סופו של דבר, אין בטעותה של סייפנד כדי לשנות מן התוצאה שכן דין התביעה להידחות. זאת, בהיעדר הוכחה מספקת לקיומו וגובהו של החוב.
לנוכח קביעתנו התייתר הדיון בטענת ההלנה, אותה יש לדחות ממילא לאור טענת התיישנותה שטענה הנתבעת, והועלתה בהזדמנות הראשונה .
סוף דבר
התביעה נדחית.
אקסלנס תשלם לסייפנד הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.
ניתן היום, כ"א אלול תשפ"א, (29 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

יפית מזרחי-לוי, שופטת

נציגת ציבור מעסיקים,
גב' רונית ירדן