הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ק"ג 24738-04-15

22 יולי 2020

לפני:

כב' השופטת אופירה דגן-טוכמכר
נציג ציבור (עובדים) מר שמחה לב
נציג ציבור (מעסיקים) מר בועז קמר

התובעים
יעל פרנבך
בעצמה
אביחי פרבנך
עינת פרנבך (ערן בן אהרון)
ע"י ב"כ: עו"ד כפיר דיין דובב
-
הנתבעת
מבטחים מוסד לבטוח סוציאלי של העובדים בעמ
ע"י ב"כ: עו"ד תומר אלטוס

פסק דין (משלים)
על יסוד פסק דינו של כב' בית הדין הארצי (תיק ע"ע 18472-10-16) מיום 26.8.2019 שקיבל את ערעור התובעת 1 באופן חלקי, התיק דנן הוחזר לבית דין זה על מנת שיכריע בשאלה האם הטעתה הנתבעת את המנוח, אביהם של התובעים, ובעקבות ההטעיה נמנע המנוח מלפעול למשיכת הכספים מהקרן, לאחר פרידתו מבת זוגו דאז.

רקע עובדתי ודיוני
הרקע העובדתי והדיוני הנדרש לענייננו, הוא כדלקמן:
יעקב פרנבך ז"ל (להלן: "המנוח") היה עמית בקרן הפנסיה מבטחים הוותיקה (להלן: "הנתבעת") מחודש 9/1976.
התובעים 1-2 הם ילדיו של המנוח, התובע 3 מר ערן בן אהרון היה נשוי לבתו של המנוח עינת פרנבך אשר למרבה הצער הלכה לעולמה והוא בא בנעליה.
בחודש 7/2010 המנוח אובחן כחולה בסרטן, וביום 1.3.2011 חתם על בקשה לקבלת קצבת נכות, בה ציין כי גב' רויטל מרמור (להלן: "רויטל"), הינה בת זוגו (נספח 1 לסיכומי התובעים).
הנתבעת אישרה למנוח קצבת נכות בשיעור של 100% מיום 1.4.2011 עד ליום 30.3.2012. (נספח 2 לסיכומי התובעים).
ביום 18.1.2012 הגיש המנוח בקשה להמשך קבלת קצבת נכות שנחתמה על ידי גב' ריקה חן, עובדת במרכז השירות הפרונטאלי בתל אביב של עמיתים (נספח 3 לסיכומי התובעים). בסמוך לאותו מועד נסיבות חייו של המנוח השתנו באופן משמעותי ביותר באשר הוא נפרד מרויטל. יצוין כי במועד זה ילדיו היו בגירים ולא זכאים לפנסיית שארים והמנוח היה חולה סופני שימיו ספורים.
ביום 22.2.2012 קבע רופא הקרן נכות בשיעור של 100% וזאת עד הגיעו של המנוח לגיל פרישה (נספח 4 לסיכומי התובעים).
ביום 28.2.2012 נפטר המנוח.
ביום 29.8.2016 ניתן על ידנו פסק דין בארבע תביעות נפרדות שהדיון בהן אוחד (התביעות הוגשו על ידי התובעים, גב' אירית פרנבך- גרושתו של המנוח, וגב' רויטל מרמור) . במסגרת פסק הדין נדונה, בין היתר, סוגית זכותו של מבוטח בקרן פנסיה ותיקה גרעונית, שהוכר כזכאי לקבלת קצבת נכות לתקופה של שנה אחת לפחות, למשוך את הכספים המופקדים על שמו בקרן הפנסיה אם טרם מיצה את תקופת הזכאות (של שנה אחת) לקצבת נכות.
באשר למחלוקת לעיל, אימץ בית הדין את עמדת הנתבעת והממונה על שוק ההון, לפיה אין מבוטח רשאי לחזור בו מבקשתו לקבלת קצבת נכות, כך שעצם ההכרה בזכאותו לקצבת נכות של 12 חודשים לפחות, מונעת ממנו להגיש בקשה לקבלת ערך הפדיון של הכספים הצבורים בחשבונו בקרן.
על פסק הדין הגישו התובעת 1 וכן גב' אירית פרנבך, גרושתו של המנוח, ערעור לבית הדין הארצי (ע"ע 18551-10-16). בפסק דינו קיבל כב' בית הדין הארצי את ערעורה של התובעת 1 בחלקו, בקבעו כי בהתאם להוראות התקנון האחיד רשאי "מבוטח צעיר" להודיע על ויתורו על קבלת קצבת נכות, ואם עשה כן בטרם שולמו לו 12 קצבאות יהיה המבוטח הצעיר זכאי למשוך מהקרן את ערך הפדיון של הכספים הצבורים בחשבונו.
על רקע קביעתו זו, עוד קבע כב' בית הדין הארצי כדלהלן:

"בנסיבות העניין, אין אפוא מנוס מהחזרת התיק לבית הדין האזורי, אשר שמע את העדויות השונות והתרשם מהן באופן בלתי אמצעי, כדי לקבוע האמנם הטעתה מבטחים את המנוח ובעקבות ההטעיה נמנע המנוח מלפעול למשיכת הכספים מהקרן לאחר פרידתו מרויטל. בהתאם לקביעה העובדתית יכריע בית הדין האזורי בתביעת יעל, וככל שימצא שיש לקבל את תביעת יעל, ידון בזכויות ילדי המנוח האחרים שלא ערערו על פסק דינו. בית הדין האזורי יחליט כחוכמתו האם הוא נדרש להשלמת טיעון, או שמא די בחומר שבפניו ובקביעותינו בפסק דין זה".

בהמשך לכך, הוחזר התיק לדיון לפנינו, לצורך הכרעה, בהתאם לפסיקת כב' בית הדין הארצי כאמור לעיל.
משלא הוגשו בקשות להבאת ראיות נוספות, בהתאם להחלטה מיום 27.8.2019, ביום 4.5.2020 הוגשו סיכומים מטעם התובעים 2-3, וביום 7.6.2020 הוגשו סיכומים מטעם הנתבעת.
לאור האמור, נפנה כעת לדון בשאלה האם הנתבעת הטעתה את המנוח ובעקבות ההטעיה נמנע המנוח מלפעול למשיכת הכספים מהקרן לאחר פרידתו מרויטל.

טענות הצדדים
לטענת התובעים, המנוח הוטעה על ידי הנתבעת באשר לזכותו למשוך את זכויותיו מקרן הפנסיה כסכום חד פעמי.
התובעים מבססים טענתם, בין היתר, על סמך עדכון צוואתו של המנוח, ממנה ניתן ללמוד על אומד דעתו באשר לזכויות בקופות הגמל ועל סבירות ההחלטה, בהינתן מצבו הרפואי והאישי. כמו כן, לטענת התובעים הדברים עולים אף ממדיניות הנתבעת, ובעניין זה מפנים התובעים להתנהלות "עמיתים", אשר מנהלת אף את הנתבעת, בעניינו של מר כרמל מזרחי, העד מטעמם, שנסיבות המקרה שלו דומות לענייננו וכן לחקירתה של נציגת הנתבעת, גב' ריקה חן.
לטענת הנתבעת, טענת התובעים לפיה המנוח ביקש למשוך את זכויותיו כסכום חד פעמי נולדה עקב ההליך המשפטי ומדובר בטענה שהיא במהותה טענת טעות בכדאיות העסקה. התובעים לא הביאו כל ראיה לפיה המנוח ביקש למשוך את זכויותיו מקרן הפנסיה כסכום חד פעמי. עדותם של התובעים מבוססת על עדות שמיעה, שכן התובעים לא היו נוכחים עם המנוח עת חתם על הבקשה להמשך קבלת קצבת נכות ואף לא היו נוכחים ליד המנוח עת שוחח עם נציגי הקרן בשיחות טלפוניות. כמו כן, ברור כי לתובעים אינטרס כלכלי מובהק בתוצאות ההליך ומשום כך יש לייחס לעדותם משקל פחות, אם בכלל, וזאת שעה שהיא אינה נתמכת בראיות חיצוניות.
עוד מוסיפה וטוענת הנתבעת כי טענתם של התובעים מהווה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב שכן המנוח חתם על בקשה להמשך קבלת קצבת נכות מקרן הפנסיה.
עוד לטענת הנתבעת, קביעת בית הדין בפסק הדין מיום 29.8.2016, לפיה אין ממש בטענות התובעים לעניין בקשתו של המנוח למשיכת הכספים בטרם החל לקבל קצבת נכות, יש בה כדי להשפיע על המשקל שיש לתת לעדותם בדבר בקשתו של המנוח למשוך זכויותיו בסכום חד פעמי לאחר מכן.

דיון והכרעה

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ואת הראיות המונחות לפנינו אנו סבורים שבנסיבות העניין, יש לקבל את טענות התובעים, המקבלות חיזוק על ידי ראיות נסיבתיות באשר לאומד דעתו ורצונותיו של המנוח, ובאשר למדיניות הנתבעת בתקופה הרלוונטית. נבאר.
טענות התובעים לפיהן המנוח הוטעה ועקב כך נמנע מלפעול למשיכת הכספים מהקרן עולה מהתנהלות המנוח, בסמוך להגשת הבקשה להמשך קבלת קצבת נכות, המלמדת על אומד דעתו ורצונותיו, ביחס לכספיו וזכויותיו בקשר לקרן הפנסיה.
כך, מהראיות שלפנינו עולה שביום 19.12.2011 המנוח נפגש עם בא כוחו, עו"ד עדי רוזנבלום, על מנת לעדכן את צוואתו, אשר בשונה מקודמתה, שמה של רויטל לא מוזכר בה כיורשת או מוטבת. יצוין כי ביום 20.12.2011 הועברה צוואה עם תיקון נוסח בעניין שאינו רלוונטי לעניינו (נספחים 5, ו-6 לסיכומי התובעים).
הנה כי כן, בסמוך לפרידתו של המנוח מרויטל, הוא פנה לערוך צוואה חדשה, במסגרתה ביקש לחלק את רכושו בין ילדיו. התנהלות זו עולה בקנה אחד עם רצונו של המנוח לדאוג לילדיו לביטחון כלכלי לאחר פטירתו, תוך נקיטת פעולות אקטיביות לשם כך.
במסגרת זו, ביקש המנוח להבטיח את זכויותיהם של ילדיו, באופן פרטני, לענייו זכויות בקופות הגמל.
סעיף 4א' לצוואה האחרונה של המנוח קובע כך: "יתרת הזכויות שמצויות ו/או שתמצאנה בחשבונות בנק; וכן, זכויות בקרנות-השתלמות, בקופות גמל, בבתי השקעות ובעל מקום אחר- תחולקנה בין הילדים, בחלקים שווים בינהם".
בנוסף, מהראיות שלפנינו עולה שהמנוח חתם על הצוואה לאחר מתן הסבר על הוראות סעיף 147 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 הקובע כי "סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קיצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעזבון", מפי עו"ד רוזנבלום, והדבר צוין בסעיף 11 לצוואה, וכלשונו של עו"ד רוזנבלום (פרוטוקול דיון מיום 10.6.2015, עמ' 25, ש' 22-29):

ש. האם כאשר ערכת לו את הצוואות, הבהרת לו היטב את סעיף 147 לחוק
הירושה?
ת. כן, זה רשום בתצהירי וגם בצוואה.
ש. המנוח ידע היטב את המשמעות של סעיף 147 שגובר על הצוואה?
ת. הסברתי לו את סעיף 147, כמו שהוא רשום בחוק, ועד כמה שאני יכול להסביר לאדם פשוט מהישוב.
ש. הנחת אותו לעשות דברים?
ת. ודאי, אמרתי לו שעל מנת שידאג לזכויותיו ראוי שיפעל מול הגופים כדי שכל הזכויות שלו בכל המקומות ילכו למי שהוא רוצה".

מן האמור אנו למדים שהמנוח היה מעוניין להבטיח את זכויות ילדיו, בקופות הגמל בפרט, כי ניתן לו הסבר בדבר סעיף 147 לחוק הירושה ואף כי היה מודע לצורך לפעול מול גופים שונים, על מנת שזכויותיו ישולמו כפי רצונו.
בהקשר זה יש לציין שמהראיות שהונחו לפנינו עולה שהמנוח היה אדם קפדן, העומד על זכויותיו (פרוטוקול מיום 10.6.2015 עמ' 28, ש' 9-10), ואף בכך יש בכדי לחזק את מסקנתנו. עוד עולה שהמנוח היה צלול בדעתו ועצמאי לחלוטין עד לפטירתו. הוא טיפל בענייניו, ענינים מול קרן הפנסיה, תשלומים, חשבונות בנק, נפגש עם עו"ד לצורך שינוי הצוואה לבדו, ללא נוכחות ילדיו, וגם אנשי מקצוע שנפגשו איתו העידו כי היה צלול בדעתו וכשיר לקבל החלטות הנוגעות לחייו.
המסקנה שהמנוח הוטעה ובשל כך נמנע מלפעול באופן אקטיבי למשיכת הכספים, מתיישבת אף עם קביעתנו בפסק הדין מיום, 29.8.2016 לפיה ההחלטה הראשונה לבקש קצבת נכות (בתקופה שרויטל הייתה בת זוגו של המנוח) הייתה החלטה מושכלת ומודעת, ועם קבלתנו את עדות רויטל לפיה המנוח השתתף בכנס פורשים והיה מודע היטב למשמעות החלטתו לבקש קצבת נכות חלף משיכת פיקדון. משמעות הדברים היא שהתובע היה מודע לעמדת הקרן (אשר רק לימים התבררה כמוטעית) לפיה מי שהחל לקבל קצבת נכות איננו יכול לחזור בו, ולבקש משיכת כספים. כאשר זו עמדתה הברורה והמפורשת של הקרן, אשר אין ספק כי נמסרה למנוח (וכפי שאף נמסרה לבית הדין), איננו סבורים כי יש לבוא חשבון עם המנוח על כך שבזמן אמת קיבל על עצמו את עמדת הקרן בהכנעה, ולא מצא להתעמת עם פקידת הקרן בעניין, על אף התסכול הרב שהיה בוודאי כרוך בכך.
לצד התרשמותנו מאופיו של המנוח, אף מהגיונם של דברים ובבחינתם במשקפיים של אדם סביר מן היישוב, אין כל ספק כי לו ידע התובע שיש לו את האפשרות להבטיח את תשלום הכספים לילדיו, על פני "ירידתם לטימיון", היה פועל כן לאור היתרון הכלכלי המובהק במשיכת הכספים על פני המשך קבלת קצבת נכות לתקופה מוגבלת ביותר, בהיותו חולה סופני. אלא שכפי שבואר מדיניות הקרן, במשך שנים רבות לא איפשרה ככלל קבלת בקשה למשיכת כספים לאחר שמבוטח החל לקבל קצבת נכות.
כך למשל, כעולה מעדותו של העד מטעם התובעים, מר כרמל מזרחי, בנו של מי שקיבל קצבת נכות ממבטחים, אשר הקליט בהנחיית פרקליטם של התובעים 2-3 שיחה עם נציגה מהמוקד הטלפוני של עמיתים. במסגרת השיחה, הסבירה הנציגה למר מזרחי כי לפי הנהלים אין אפשרות למשוך כספים מהקרן לאחר תחילת קבלת קצבת נכות. (ראו פרוטוקול מיום 16.6.2015, עמ' 55, ש' 24-26 וכן מתמלול הקלטה, נספח 7 לסיכומי הנתבעים).
מדיניות הנתבעת אף עולה מחקירתה של גב' ריקה חן (פרוטוקול מיום 22.10.2015, עמ' 65, ש' 8-28):

"ש. מפנה לתצהירך פגשת את המנוח פעמיים. בין קבלת קצבת הנכות לבין הבקשה להארכה עברו 10.5 חודשים. נכון?
ת. כן.
ש. אם כך, מדוע מנעת ממנו למשוך את הכסף?
ת. לא מנעתי ממנו. מה זאת אומרת מנעתי ממנו? בתקופה של העשרה חודשים ? אי אפשר למשוך את הכסף אחרי עשרה חודשים זה לא החלטה שלי זה תקנון הקרן – אם רופא הקרן קבע מעל 11 חודש, אי אפשר לעשות משיכת כספים.
ש. את מכירה את הטופס שאת מחתימה עליו?
ת. של המשך נכות? כן.
ש. מציג לך את הטופס שהחתמת עליו. מפנה לסעיף ז(1) בט' הארכת הנכות, כתוב שהוא לא יכול למשוך את הכסף באם "התקופה בגינה אקבל מהקרן קצבת נכות אינה עולה על 11 חודשים כולל" נכון?
ת. כן.
ש. איפה כתוב כאן (מציג לך את המסמך) שבמידה...
ת. זה לא כתוב פה, זה כתוב בנהלי הקרן, אם החליטה הועדה הרפואית קבעה 11 חודש, אי אפשר להוציא את הכסף.
ש. בגלל שהועדה הרפואית קבעה כך, וזה לא רשום בט' הזה, ויש החלטה שלכם פנימית של מה שלא כתוב פה בט', בגלל זה הוא לא יכול למשוך את הכסף?
ת. כן.
ש. וזו הסיבה שמנעת ממנו למשוך את הכסף בגלל הועדה הרפואית?
ת. בגלל ההחלטה".

ללמדך על מדיניות הקרן אשר, לפי עדותה של גב' חן, לא אפשרה משיכת כספים במקרים כדוגמת עניינו של התובע, וזאת, בהתאם לנהליה.
יצוין שגב' חן אישרה כי היא עורכת כעשר פגישות ביום עם מבוטחים וכי אינה זוכרת באופן ספציפי את המנוח ואת נסיבות החתימה על הבקשות לקצבה.
לשם השלמת התמונה יצוין שמדיניות הנתבעת פורטה אף בטענות מקפת, שהובאו בפסק הדין במסגרת הליך תצ (ת"א) 54622-05-14 אמיר ברוט נ' קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים אגודה שיתופית בע"מ (פורסם בנבו, 18.6.2018), אשר בדומה לנתבעת, מנוהלת על ידי עמיתים. במסגרת ההליך שם, עלתה שאלה בדבר פירוש הוראות סעיף 48 לתקנון האחיד, והאפשרות של מבוטח לקצר את תקופת הנכות שאושרה לו על מנת למשוך כספי חסכון. במסגרת ההליך שם טענה מקפת כי במהלך 12 שנות תחולתו של התקנון האחיד, היו אך מקרים בודדים (15 מקרים בכל הקרנות המנוהלות גם יחד), בהם התאפשר למבוטחים ששולמה להם קצבת נכות למשך חודשים אחדים - למשוך את סכום החסכון (בניכוי כספי הקצבה שקיבלו).
מכלל האמור עולה כי ככלל, מדיניות הנתבעת בתקופה הרלוונטית, היתה שלא לאפשר למבוטחים למשוך את סכום החיסכון, לאחר ששולמה להם קצבת נכות למשך חודשים אחדים. מדיניות זו, שיסודה כך התברר בטעות של הקרן בפירוש התקנון, מחזקת את טענות התובעים לפיהן המנוח הוטעה באשר לזכויותיו, בין אם באופן אקטיבי ולמצער על דרך היעדר גילוי בדבר זכויותיו.
בהקשר זה יש לציין כי לנתבעת נסיון וידע העולים לאין ערוך על אלה של מבוטח, משכך, מתחדדת ביתר שאת חובתה להציג מידע מלא ומדויק בדבר זכויותיו.
רבות נכתב על חובת הגילוי והנאמנות של קרנות הפנסיה כלפי המבוטחים, ובדבר החובה ליידע את המבוטח בצומת קבלת החלטותיו על מנת למנוע פגיעה מהותית במבוטח, תוך הבאת עובדות מהותיות לעיונו ולידיעתו. חובתיה המוגברות של הקרן נובעות, בין היתר, מפער הכוחות שבין קופת הגמל וקרן הפנסיה לבין העמית, מבעיית תת המידע של המבוטח, מהיעדר ערנותו לתנאים מוקדמים ולסייגים ומטבעה של הנתבעת כקרן פנסיה חברתית (ע"ע (ארצי) 1341/01 רחל רפפורט נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, פד"ע לח 630 (פורסם בנבו 19.3.2003); ע"ע (ארצי) 600034/97 מבטחים-מוסד לביטוח סוציאלי של בע"מ נ' יוסף גלאור, (פורסם בנבו, 9.3.2005); ע"ע (ארצי) 17/03 מריו ויינגרט נ' מבטחים , (פורסם בנבו 9.5.2005); ע"ע (ארצי) 211/05 קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים א.ש. בע"מ נ' אריה ביסטריצר, (פורסם בנבו, 15.8.2005); ע"ע (ארצי) 600009/98 יואב להב נ' מבטחים בע"מ, (פורסם בנבו, 9.4.2006); ע"ע (ארצי) 407/05 שמואל לם נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, (פורסם בנבו, 21.6.2006); ע"ע (ארצי) 1290/01 רבקה בן אמיתי נ' קופת התגמולים של עובדי תכנון המים בע"מ, (פורסם בנבו, 11.7.2006); עניין תעשיות אבן וסיד; ע"ע (ארצי) 812/06 זוהיר יחיא נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, (פורסם בנבו, 24.6.2010); ע"ע (ארצי) 568/09 עדנה סיגורה נ' קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ (בניהול מיוחד), (פורסם בנבו, 17.10.2010)
עוד יצוין, שהנתבעת לא הציגה בפניינו כל תיעוד של פניות/ פעולות הנוגעות למנוח, שבכוחן להאיר על המחלוקת בין הצדדים, בעוד לא מן הנמנע שיש בידה לנהל מעקב ולתעד פניות, פגישות עם לקוחות, פעולות שוטפות הנוגעות למבוטחים וכיוצ"ב.
בהקשר זה יצוין כי הלכה פסוקה היא כי " הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, באופן דומה לראיה נסיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראיה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר - פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב".
הנה כי כן, שוכנעו כי ישנן "ראיות נסיבתיות" לא מעטות וכבדות משקל, התומכות בטענות התובעים, המתיישבות מבחינה הגיונית עם המסקנה שהנתבעת הטעתה את המנוח.
ודוק, איננו מיחסים לנתבעת חוסר תום לב חו"ח, שכן אנו סבורים כי עד לפסק הדין שניתן על ידי כב' בית הדין הארצי בהליך דנן, הקרן סברה בתוך לב (וכך סברו גם בית הדין והממונה על שוק ההון) כי מדיניותה של הקרן מעוגנת היטב בתקנון, ולא העלו על דעתם כי המידע שנמסר למנוח היה מטעה. מנגד, אין מקום לתמוה על כך שגם המנוח, קיבל על עצמו את הדין ונמנע בזמן אמת מלנקוט בהליכים כנגד הקרן לצורך משיכת הכספים.
בעניין א.י.ל סלע , אשר עסק בעניין אחר- צוינו הדברים הבאים באשר לקיומן של ראיות נסיבתיות, וסבורים אנו, שהדברים יפים אף לעניינו:

"אין ספק כי ראייה ישירה לקיומם של יחסי עבודה בין מעסיק לבין עובד, בין אם היא נשמעת מפי המעסיק או מי מטעמו, ובין אם נשמעת מפי העובד, היא ראייה טובה יותר מאשר ראייה נסיבתית בדמות החזקה העובדתית. אך נזכיר כי אין מוטלת על התביעה החובה להציג את הראיות המקסימליות הניתנות להשגה, ודי כי תציג ראיות מספקות. ראיות מספקות להוכחת קיומם של יחסי עבודה כאמור עשויות להיות גם ראיות נסיבתיות".

אנו סבורים שבנסיבות המקרה הנדון, לאור מכלול הראיות כמפורט בהרחבה לעיל, התובעים עמדו בנטל להוכיח את טענתם לפיה הנתבעת, אשר בעצמה טעתה באופן בו פירשה את התקנון ובמדיניות שהנהיגה, הטעתה את המנוח, והבהירה לו כי אין ביכולתו למשוך כספים מהקרן, ובכך גרמו לו לחתום על טפסים לצורך המשך קבלת קצבת נכות.

סוף דבר

הנתבעת תשלם לתובעים 1-3 את זכויותיו של המנוח בקרן הפנסיה בהתאם לנוסחת ערכי הפדיון הקבועה בתקנון, בקיזוז קצבאות הנכות ששולמו למנוח על ידי הקרן.
בנסיבות העניין מאחר שהתובעת 1 כלל לא טרחה להגיש סיכומים בשלב פסק הדין המשלים (ובשים לב להוצאות שנפסקו לה בהלך הערעור) אנו מורים כי הנתבעת תשלום לתובעים 2-3 הוצאות משפט ושכ"ט בסך 3,000 ₪.

ניתן היום, א' אב תש"פ, (22 יולי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר שמחה לב
נציג עובדים

אופירה דגן-טוכמכר, שופטת – אב"ד

מר בועז קמר
נציג מע סיקים