הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ק"ג 13922-12-18

20 אוקטובר 2020

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק

נציגת ציבור (עובדים) גב' ניצה פרידמן
נציג ציבור (מעסיקים) מר אהרון אזון

התובע
שלום חראזי
ע"י ב"כ: עו"ד תומר גלילי
-
הנתבעת
מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד)
ע"י ב"כ: עו"ד אלישע שור ועו"ד רוית קוטק

פסק דין

לפנינו תביעתו של מר חראזי שלום (להלן - התובע) כנגד מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד)(להלן - מבטחים או הנתבעת) לקביעת חישוב מחדש של שכרו הקובע וכן קבלת פיצוי רטרואקטיבי בגין תשלום בחסר עבור תשלומי הפנסיה מאז פרישתו.

העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת ועולות מכתבי הטענות וחומר הראיות:
התובע, יליד 1942, עבד ב'פרי תנובה אגודה שיתופית בע"מ' החל מיום 10/64 ועד ליום 10/92 (להלן - התקופה הראשונה).
לאחר מכן עבד התובע בעיריית רחובות (להלן - העירייה) החל מיום 4/93 ו עד לפרישתו ביום 9.1.10 (להלן - התקופה שנייה).
מבטחים, היא קרן פנסיה ותיקה המנהלת קרן פנסיה מקיפה, שהיא "קופת גמל לקצבה" כמשמעותה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה– 2005 ובתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), התשכ"ד-1964.
מבטחים היא גוף ללא כוונת רווח. כל משאביה משמשים לתשלום קצבאות לעמיתים ולהוצאות תפעולה. כל כספיה הם כספי העמיתים והגמלאים שהופקדו בה במשך השנים, וכן כספי סיוע ממשלתי שהיא מקבלת בהתאם להוראות חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), השתמ"א-1981 (להלן - חוק הפיקוח).
בתקופה הראשונה בוטח התובע במבטחים, ובתקופה השנייה בוטח בפנסיה תקציבית.
התובע מקבל קצבה המשולמת על ידי העירייה, כאשר שכרו הקובע בעירייה בעת הגשת כתב התביעה עמד על סך של 5,923 ₪. מבטחים משתתפת בתשלום הקצבה בהתאם לתקנונה, וכן בהתאם להסכם הרציפות אשר נחתם בין ההסתדרות הכללית של העובדים, קרנות הפנסיה הותיקות והמרכז לשלטון מקומי בישראל מיום 24.3.75 (להלן – הסכם הרציפות), כאשר התובע הצטרף אליו ביום 13.12.09.
ביום 6.5.10 שלחה הנתבעת לתובע מכתב השתתפות בתשלום קצבתו, בהתאם להוראות התקנון האחיד במהדורתו דאז. במכתב פורטו הנתונים הבאים: השכר הקובע של התובע עמד על 8,151.80, ולאחר הפחתת דמי ניהול- 8,009.14 ₪, כאשר שיעור הקצבה עומד על 56.01%, ושכר המינימום שנקבע עמד על 6,862.13 ₪, ולאחר הפחתת דמי ניהול- 6,742.04 ₪. כמו כן, נמסר במכתב כי:
"... (*) השתתפותנו בהתאם לשכר הקובע כמצוין לעיל, בתנאי שלא יהיה גבוה מהשכר הקובע שלכם, ולא נמוך מהשכר המינימום שלנו."
(ההדגשה אינה במקור).
במכתב מיום 23.10.11, במענה למכתב בא כוח התובע, הבהירה מבטחים כי:
"... מאחר ונחתם הסכם רציפות בין עיריית רחובות וקרן מבטחים מצ"ב, זכויות הפנסיה חושבו בהתאם לפרק י"א בתקנון האחיד, שעניינו "חישוב קצבה ביותר מקרן אחת- רציפות זכויות"...
שכרו הקובע של מרשך בקרן הינו 6,862.13 ₪...
שיעור הקצבה מחושב לפי 2% לשנה (0.1667% לחודש).
336 חודשי ביטוח בקרן מבטחים * 0.1667 = 56.01% שעור הקצבה לו זכאי ע"פ התקנון..."
(ההדגשה אינה במקור).
במכתב נוסף מיום 15.11.11 פירטה מבטחים את אופן חישוב שכרו של התובע באותה עת, בו צוין כי שכרו הקובע עומד על 6,862.13 ₪.
ביום 25.11.13 שלחה הנתבעת מכתב השתתפות נוסף, במכתב פורטו הנתונים הבאים: שכר קובע: 8,862.13, שעור קצבה: 56.0112%, סכום השתתפות: 4,876. 92 ₪, כאשר צוין כי הקצבה נכון ל-1/13 הינה 3997.51 ₪.
במכתב מבטחים מיום 16.7.18, פירטה היא את אופן החישוב בהתאם להוראות התקנון, וכן ציינה בין היתר את השכר הקובע שנקבע בעניינו של התובע בגובה 6,862.13 ₪, לרבות סכום הקצבה החודשי בגובה 3,843.47 ₪ (ולאחר ניכוי דמי ניהול של 1.75%: 3,776.2 ₪) וזאת בהתאם לתיקון 6 למהדורת התקנון האחיד.
טענות התובע בתמצית-
התובע טוען כי יש לחשב מחדש את שכרו הקובע כך שיעמוד על 8,862.13 ₪, בהתאם להודאת בעל דין של הנתבעת במכתבה מיום 25.11.13, או בהתאם לשכר הריאלי שנקבה בו מבטחים בגובה 8,151.80 ₪.
התובע טוען כי קביעות בג"ץ בעניין קוריצקי [בג"ץ 2944/10 אברהם קוריצקי – בית הדין הארצי לעבודה (13.10.2015)](להלן – עניין קוריצקי או בג"ץ קוריצקי) חלות בעניינו; שכרו הקובע צריך להיות מחושב על פי שיטת חישוב החלה על מבוטח פעיל בקרן וכן כי יש לקחת בחשבון את כל תקופת עבודתו. כמו כן, טוען התובע כי נקבע באופן מפורש בפסק דין (ת"א) 1129-10-13 ציפי לוי-דים – עיריית רעננה (20.11.16)(להלן – עניין לוי-דים) כי הלכת קוריצקי חלה גם על עובדי הרשויות המקומיות.
עוד טען התובע כי יש למחוק ולפסול את טענות הנתבעת אשר לא עלו במכתב מיום 16.7.18.
טענות הנתבעת בתמצית-
תביעתו של התובע חסרת יסוד, השכר הקובע של התובע הוא השכר לו זכאי הוא בהתאם לתקנון במועד האירוע המזכה.
קביעות בג"ץ בעניין קוריצקי אינן חלות על הסכם רציפות; קביעותיו מייחדות את הסכם הרציפות של עובדי המדינה משאר הסכמי הרציפות; הסכם הרציפות לא נחתם מכוח הוראות חוק הגמ לאות, ולא נחתם על ידי שר האוצר; אין קביעותיו רלבנטיות משום שעניינן במצב עובדתי הפוך, בו השכר המשולם במדינה גבוה יותר.
העדים
ביום 5.1.20 התקיים דיון הוכחות.
מטעם התובע העיד התובע בעצמו.
מטעם הנתבעת העידה גב' רחל רזניק, מנהלת צוות במחלקת מידע בחטיבת הפנסיה של קרנות הפנסיה הותיקות שבהסדר, מאז שנת 2010 (להלן – גב' רזניק).
הכרעה ודיון
נקדים ונאמר, כי לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, חומר הראיות, הדין והפסיקה הרלבנטית, מסקנתנו הינה כי מבטחים פעלה כדין ובהתאם לכך, דין התביעה לה ידחות במלואה כפי שיבואר להלן.

נפרט תחילה את התשתית הנורמטיבית העומדת בבסיס הדיון, ולאחר מכן נדון בטענות הצדדים לגופן.
התשתית הנורמטיבית
עקב גירעונות עצומים שהצטברו בקרנות הפנסיה הותיקות, בשנת 2003, חוקקה הכנסת תיקון לחוק הפיקוח והוסיפה את פרק ז'1 אשר החיל תכנית הבראה בקרנות הפנסיה הותיקות– "קרנות פנסיה ותיקות– מינוי מנהל מיוחד, תכנית הבראה וסיוע ממשלתי".

סעיף 78(ז) לחוק הפיקוח קובע את תפקידיו של המנהל המיוחד אשר מונה לקרנות הו ותיקות, לרבות יישום התקנון האחיד, אשר נקבע על ידי הממונה בהתאם להוראות סעיף 78ט(א) המורה כי " הממונה יכין תקנון אחיד לכל הקרנות הוותיקות שבהסדר, במטרה להביאן לאיזון אקטוארי ולכך שיוכלו לשלם קצבאות לעמיתיהן, בשים לב לסיוע הממשלתי שיינתן... וליצירת אחידות במערך הזכויות." (ההדגשה אינה במקור). הוראות התקנון האחיד נכנסו לתוקף ביום 1.10.2003.

סעיף 78(ט)(ב) קבע את העקרונות וההוראות כדלהלן-
"(ב) התקנון האחיד יוכן על פי עקרונות והוראות אלה:
(1) לא תהיה הפליה בין עמיתים בקרן;
(2) כללי חישוב זכויות העמיתים יהיו אחידים לכל הקרנות הוותיקות שבהסדר, וייקבעו באופן ברור ובלתי תלוי בהפעלת שיקול דעת של הקרן או של כל גורם אחר;
(3) חישוב הקצבה למי שיתחיל לקבל קצבה ביום ה' בתשרי התשס"ד (1 באוקטובר 2003) (בפסקה זו – המועד הקובע) או אחריו, ייעשה כמפורט להלן, ובלבד שתקרת העליה הריאלית בשכר הקובע לקצבה החל בחודש אוקטובר 2003 לפי כל שיטת חישוב, תהיה 2 אחוזים בשנה:
(א) לענין עמיתים בקרן ותיקה שפסקת משנה (ב) אינה חלה עליה – בהתבסס על שיטת ממוצע היחסים של השכר הנהוגה בקרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ, בשינויים שיקבע הממונה בתקנון האחיד;
(ב) לענין עמיתים בקרן ותיקה שהממונה קבע כי ערב המועד הקובע התבסס תקנונה על שיטת שלוש השנים האחרונות, תחושב הקצבה כסכומם של שני אלה:
(1) בעד התקופה שעד המועד הקובע – בהתבסס על שיטת ממוצע שלוש השנים האחרונות, כפי שיקבע הממונה;
(2) בעד התקופה שמן המועד הקובע ואילך – בהתבסס על שיטת ממוצע היחסים של השכר, כאמור בפסקת משנה (א);
(4) ייקבע מנגנון איזון אקטוארי, לרבות כללים ענין עתודה אקטוארית;
(5) נכסי הקרן ישמשו אך ורק לתשלום קצבאות לעמיתים לפי התקנון ולכיסוי הוצאות התפעול של הקרן, בכל בהתאם לכללים ולהנחיות שיקבע הממונה;
(6) הקרן תנכה דמי ניהול בשיעורים כמפורט להלן, מתוך תשלומים שהיא משלמת על פי התקנון האחיד, בין שהם קצבאות ובין שהם תשלומים חד-פעמיים:
(1) בשנת 2004 – %⅓;
(2) בשנת 2005 – 1%;
(3) בשנת 2006 - %½1;
(4) משנת 2007 ואילך - %¾1;.."

סעיף 78י(ב) קובע כי הוראות התקנון האחיד יחולו על אף האמור בכל הסכם או הסדר אחר. כן נקבע, כי הוראות הפרק יחולו על אף האמור בכל דין או הסכם, לרבות הסכם קיבוצי (סעיף 78יח לחוק הפיקוח).

לעניין חישוב השכר הקובע נתייחס כעת להוראות פרק י"א המצוי בתקנון האחיד שכותרו "חישוב קצבה ביותר מקרן אחת- רציפות זכויות", בו מנויה שיטת חישוב זכויות. חישוב קצבת הזקנה מנוי בסעיפים 51-50, כדלהלן-

"50. ...
שכר קובע בשיטת שלוש שנים בקרן משתתפת לפי רציפות זכויות-
(1) לגבי מבוטח פעיל בקרן המשלמת – סכום השווה למכפלת שני אלה:
(א) היחס שבין שכר קובע בשיטת שלוש שנים בחודש המעבר לבין ממוצע חודשי של השכר הממוצע במשק ב-12 החודשים הרצופים האחרונים עד לחודש המעבר של המבוטח בקרן. לצורך חישוב הממוצע כאמור יובא בחשבון סכום השכר הממוצע במשק בכל חודש כאמור כשהוא מעודכן לפי שיעור שינוי מדד החודש שקדם לחודש המעבר לעומת מדד אותו החודש;
(ב) הנמוך מבין שני אלה:
(1) אמדן שכר ממוצע;
(2) ממוצע חודשי של השכר הממוצע במשק ב-12 החודשים הרצופים עד לחודש המעבר בתוספת ריבית בשיעור של 0.165%, בשיטת ריבית דריבית, בגין כל חודש בתקופה שבין חודש המעבר לבין חודש שקדם לחודש הזכאות הראשון לקצבה וכשהוא מעודכן לפי שיעור שינוי מדד החודש שקדם לחודש הזכאות הראשון לקצבה לעומת מדד החודש שקדם לחודש המעבר..."
וכן-
"51. חישוב קצבת זקנה
סכום קצבת זקנה עבור חודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה יהיה צירוף של כל אלה (להלן: סכום קצבת זקנה כולל):
(1)...
(2) סך כל קצבאות הזקנה עבור חודשי הביטוח בכל אחת מהקרנות המשתתפות. סכום קצבת זקנה כאמור, יחושב בהתאם להוראות תקנון הקרן המשתתפת לגבי חישוב קצבת זקנה לפי מעמדו של המבוטח כמבוטח פעיל או מבוטח לא פעיל בקרן המשלמת, ובלבד שלגבי מבוטח בקרן משתתפת שהיא קרן בשיטת שלוש שנים השכר הקובע לחישוב קצבת מבוטח פעיל או לא פעיל בקרן משתתפת, לפי נסיבות הענין, לא יעלה על השכר הקובע לחישוב קצבת מבוטח פעיל או לא פעיל בקרן המשלמת, ובכל מקרה לא יפחת מהשכר הקובע לחישוב קצבת מבוטח לא פעיל בקרן המשתתפת."
(ההדגשה אינה במקור).

הוראות התקנון האחיד המנויות בפרק י"א כאמור לא התייחסו במישרין למצב בו המבוטח עובר למוסד בעל פנסיה תקציבית ואף לא נעשו התאמות להסכמי הרציפות, כמצוות התקנון האחיד בעניין (סעיף 63 לתקנון האחיד) לפיכך, החילו הקרנות את המנגנון האמור על מעבר של מבוטחים מקרן פנסיה ותיקה לפנסיה תקציבית, ולהיפך (וראו פירוט נוסף בעניין זה בבג"ץ קוריצקי- סעיף 2 לדיון שם).

בנוסף לכך, הסכם הרציפות מעגן תנאים אשר מטרתם לאפשר לעובדים העוברים בין מוסדות , מעבר חלק, תוך הסרת המכשול הפנסיוני בעת ביצוע המעבר, להסדרת חובת התשלום וההשתתפות של התשלומים בבוא עת הפרישה. סעיף 2 קובע כי:

"רציפות זכויות
2. תקופת שירותו של עובד עובר במוסדות יובא בחשבון לצורך רציפות זכויות הגימלה בהתאם להסכם זה..."

סעיף 5 להסכם הרציפות קובע לעניין חיוב בתשלום הגמלה בעת מעבר בין קרנות כדלקמן:

"החייב בתשלום הגימלה
גמלה בהתאם להסכם זה תשולם על ידי המוסד האחרון בו מבוטח העובד העובר ערב פרישתו, בתנאי שכל מוסד קודם בו שירת העובד ימלא אחר חובת השתתפותו בתשלום הגמלה למוסד המשלם את הגמלה בהתאם להוראות הסכם זה וכל מוסד יהיה אחראי בנפרד עבור הזכויות הקשורות בו בהתאם להוראות הנהוגות בו, אלא אם נאמר אחרת בהסכם זה."
(ההדגשה אינה במקור).

סעיף 11 להסכם הרציפות קובע כי:

"חישוב הגימלה בפרישת זיקנה מרשות מקומית
פרש עובד פרישת זיקנה מהרשות המקומית יקבל את הגימלה המגיעה לו מהרשות המקומית והגימלה עבור השירות בגוף תהיה לפי תקנות הקרן. המשכורת הקובעת של העובד בעת פרישתו משירות הרשות המקומית, ובלבד שמשכורת זו לא תעלה על המשכורת הקובעת המרבית הנהוגה לגבי המבוטחים בקרן ."
(ההדגשה אינה במקור).

סעיף 12 להסכם הרציפות מתייחס למצב הזהה למקרה המונח לפתחנו, בו מתקיימת ירידה בשכר בתקופת העבודה הנוספת, כדלהלן:

"חישוב הגמלה במקרה של ירידה במשכורת
הייתה המשכורת הקובעת של הזכאי, בעת פרישה מן המוסד המשלם, נמוכה מן המשכורת הקובעת של הזכאי במוסד קודם ערב עזיבתו, תשולם לזכאי גימלה עבור שירותו במוסד הקודם בהתאם למשכורת הקובעת במוסד הקודם ערב עזיבתו את המוסד הקודם."
(ההדגשה אינה במקור).
מן הכלל אל הפרט
עינינו רואות כי הוראות הסכם הרציפות קובעות במפורש ובבהירות כי כל מוסד יהא אחראי בנפרד עבור הזכויות הקשורות בו בהתאם להוראות התקנון הנהוגות בו (סעיף 5 להסכם הרציפות כפי שהובא לעיל). משכך, המסמכים האמורים משתלבים ושזורים זה בזה, ואין האחד מבטל את רעהו. על אפשרות יישוב הוראות המסמכים, עמד כבוד השופט חנן מלצר בבג"ץ קוריצקי:

"... הטענה הנ"ל מניחה כי בענייננו קיימת סתירה בין הוראות התקנון האחיד, לבין הוראותיו של הסכם הרציפות – ולא היא. כפי שאראה בהמשך, דעתי היא כי ניתן ליישב בין הוראותיו של הסכם הרציפות לבין הוראותיו של התקנון האחיד, באופן שאיננו מחייב הכרעה דיכוטומית."

במקרה דנן, סבורים אנו כי יש לקרוא את הוראות סעיפים 5 ו-12 להסכם הרציפות יחדיו, כאשר מחד, במקרה של ירידה בשכרו הקובע של מבוטח- תשולם לו ג מלה עבור שירותו במוסד הקודם בהתאם לשכר הקובע במוסד הקודם ערב עזיבתו . ויחד עם זאת, השכר הקובע יהא בהתאם לאמור בתקנון של המוסד הקודם, אשר ברי כי אינו מוכפף להוראות הסכם הרציפות ואינו נסוג מפניו , וסעיפים 78(יב) וכן 78יח אף מדגישים את עדיפות הוראות התקנון בהקשר זה. מכל מקום, יש לבחון את ההוראות הרלבנטיות בתקנון האחיד החל על הנתבעת, בהתאם לאמור בהפניה המצויה בהסכם הרציפות.

הוראת התקנון האחיד לעניין חישוב שכרו של התובע (סעיף 51 לעיל) מורה באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי במקרה בו השכר הקובע במוסד המשתתף גבוה מזה של המוסד המשלם יש להפחיתו כדי המינימום הנדרש בהתאם להוראות התקנון, וכך פעלה הנתבעת בעניינו. הגבלת הסכום המועבר קבועה בתקנונה, כאשר השכר הקובע הריאלי שנקבע עבור התובע (8,151 ₪) הינו תקרת השכר להשתתפות, לו היה זכאי התובע באם שכרו הקובע בתקופה הש נייה היה גבוה יותר.

זאת ועוד, בכתבי טענותיה ומכתביה פירטה הנתבעת את אופן חישוב שכרו הקובע של התובע על פי הוראות התקנון האחיד החל עליה, בעוד התובע לא טרח , לאורך כל ההליך, להגיש ולו תחשיב אחד אשר יש בו כדי להר אות מדוע סבור הוא כי שכרו הקובע עומד על סך 8,862.13 ₪. אנו סבורים כי אין במכתב האחד שנשלח אל התובע ביום 25.11.13 עם הסכום האמור כדי להצדיק את זכאותו, מקום בו לא הוכחה ; אנו מקבלים את טענת מבטחים כי מדובר בטעות סופר, וזאת נוכח העקביות בציון השכר הקובע בגובה 6,862.13 ₪, אשר חושב בהתאם לתקנונה ביתר מכתביה. דהיינו, מבטחים חזרה ושבה על השכר הקובע במכתביה השונים, ופירטה את אופן החישוב בתצהירה (ראו תצהיר עדות ראשית של גב' רזניק, סעיפים 49-39). לדידנו, אין במכתב אחד של התובעת הכולל שגיאה כאמור לעיל, כדי לבסס את תביעת התובע לסכום הנדרש על ידו ללא פירוט ונימוק, ומבלי שהובא על ידו ולו חישוב אחד לתמיכה בטענותיו.

נוסף על האמור לעיל , בהסכם הרציפות עליו חתם התובע, שכותרו "הסדר החלת הסדר רציפות זכויות לגימלה עפ"י הסכם לשמירת רציפות זכויות גימלה של עובדים העובדים מהרשויות המקומיות למעסיק הקשור עם קרן פנסיה ותיקה, או להיפך, מיום 24.3.75 וכפי שתוקן מעת לעת.." הובהר כי השכר הקובע לפנסיה לגבי הזכויות שנצברו לתובע בקרן הפנסיה יחושב על פי הוראות התקנון האחיד, כ נוסחו במועד האירוע המזכה וכפי שמחושבות הזכויות בעניין רציפות הזכויות בין קרנות הפנסיה שבהסדר בינן לבין עצמן.

לאור הדברים האמורים לעיל, אנו סבורים כי הצדק עם הנתבעת בעניין זה, ושוכנענו כי פעלה היא כדין בעת חישוב זכאות התובע. על אף שניתן היה להסתפק בדברים האמורים, לא נותיר את הנייר חסר, ונתייחס עתה להלכה הפסוקה אליה התייחס התובע וגרס כי חלה היא על עניינו.
תחולת בג"ץ קוריצקי ופרשת לוי-דים

לאחר שקילת טענות הצדדים בעניין זה, הגענו לידי מסקנה כי דין טענת התובע בעניין זה להידחות. סבורים אנו כי לא ניתן להחיל את ההלכה שנקבעה בבג"ץ קוריצקי על עובדי הרשויות המקומיות, ונפרט.

בשונה מן המתואר בבג"ץ קוריצקי, הסכם הרציפות אינו יונק את חיותו מהוראות חוק הגמלאות , בשונה מן ההסכם שנחתם מול עובדי המדינה (ראו הניסוח בסעיף 86(א) לחוק הגמלאות). בג"ץ ערך אבחנה מהותית בין הסכם הרציפות שנחתם מול עובדי המדינה, ובין הסכמי רציפות אחרים שנחתמו במרוצת השנים אל מול הקרנות. וכך נקבע:
"הסכם הרציפות (שעוגן הן בתקנוני הקרנות והן ב תקשי"ר) – הוא בבחינת "דין מיוחד", אשר חל על העמיתים המהווים צד לו וזכאים ל"גימלה מתוקננת" לפיו. הסכם הרציפות לא בוטל בעקבות חקיקתו של פרק ז'1 לחוק הפיקוח על הביטוח והתקנתו של התקנון האחיד. ההלכה שלפיה תקנון קרן הפנסיה גובר, לעניין חישוב גמלאות העמיתים, על הסכם לבר-תקנוני שקבע דרך חישוב שונה מזו הקבועה בתקנון, תוך מתן עדיפות לחברים מסוימים בקרן – לא חלה על הסכם הרציפות, שאיננו הסכם "לבר תקנוני" מהסוג שנדון באסמכתאות שהוצגו לעיל, אלא הסכם קיבוצי כללי ייחודי, אשר יונק את חיותו מ חוק הגימלאות. כל עוד לא נעשתה ההתאמה הנדרשת בנוסחו של הסכם הרציפות, בהתאם לפרוצדורה הקבועה לכך בסעיפים 104-103 ל חוק הגימלאות, אגב ניהול משא ומתן בתום לב עם ההסתדרות – לא חל, איפוא, שינוי בהוראותיו של הסכם הרציפות, והן בעלות תוקף מחייב. "
(ההדגשה אינה במקור).

בעניין זה, בית הדין הארצי פסק כי:

"... לפי קביעת בג"צ, הסכם הרציפות עם המדינה איננו "הסכם לבר תקנוני" אלא הסכם שיונק את חיותו מכוח חוק הגמלאות, והשונות הרלוונטית בין עובדי מדינה לעמיתים אחרים מצדיקה מתן תוקף להוראות הסכם הרציפות במדינה על פני הוראות תקנון הקרן. אולם, הסכמי רציפות שאינם מכוח חוק הגמלאות, לא ניתן להם המעמד הייחודי שניתן להסכם הרציפות במדינה שמקורו בחוק הגמלאות. הנה כי כן, בניגוד להסכם הרציפות עם המדינה, הסכם הרציפות באוניברסיטאות אינו הסכם הגובר על הוראות תקנון הקרן בהיותו "הסכם לבר תקנוני", וככזה חלות בעניינו הקביעות האמורות בפסק דינו של בית דין זה בעניין קוריצקי. רוצה לומר, כי במקרים שבהם חל הסכם הרציפות באוניברסיטאות, הרי שבהתאם להוראות חוק הפיקוח בהן נקבע עליונותן של הוראות התקנון האחיד, יש לחשב את המשכורת הקובעת לצורך הזכאות לפנסיה לפי תקנון הקרן, שהוראותיו גוברות על הסכם הרציפות, ולא בהתאם להסכם הרציפות."
[ע"ע (ארצי) 56059-05-15 ארגון הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטה העברית בירושלים – האוניברסיטה העברית בירושלים (20.12. 17)](להלן – עניין הסגל האקדמי הבכיר).

על אף השוני הברור בין המקרים, הן בבחינת זהות הצדדים והמצב העובדתי המנוי שם, ברור כי הדברים האמורים יפים ונכונים לעניינו אנו בהיבט זה, שהסכמי הרציפות שאינם מכוח חוק הגמלאות, אין להם המעמד הייחודי שניתן להסכם עם המדינה שמקורו בחוק הגמלאות. אנו ערים לטענת התובע לפיה הסכם הרציפות מפנה להוראות חוק הגמלאות, ב'הואיל' השני בו נקבע כי: "והמרכז מצהיר כי הרשויות המקומיות בישראל משלמות גימלאות לעובדיהן בהתאם לחוק שירות המדינה (גימלאות)(נוסח משולב) התש"ל-1970". עם זאת, אין בהחלת הסדרי הפנסיה על עובדי הרשויות המקומיות כדי להעניק לעובדי הרשויות המקומיות מעמד של עובדי המדינה, כאשר הדבר מעולם לא הוגדר כך. הרשויות המקומיות החילו על עובדיהם את הסדר הגמלאות מכוח חוק הגמלאות, מכוח חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות (ראו סעיף 79 לחוק העבודה כאמור), לפיכך חוק הגמלאות אינו פועל עליהם באופן ישיר. מכל מקום הסכם הרציפות לא נחתם מכוחו של חוק הגמלאות ואינו 'יונק חיותו' ממנו. לפיכך, בצדק טענה מבטחים כי אין בהחלת הסדר הפנסיה המנוי בחוק הגמלאות, כדי להחיל זכויות פנסיה של עמיתים אלו בקרנות וליתן להם מעמד דומה לזה שהוקנה למבוטחים אלו מכוח בג"ץ קוריצקי, הניתן לעובדי מדינה בלבד.

מכל האמור עולה כי פסק הדין בעניין קוריצקי אינו חל על הסכמי רציפות אחרים, אלא חל הוא על הסכם הרציפות עם המדינה- וזו בלבד. לא בכדי נחתם הסכם נוסף, בין צדדים שונים (ולא מול משרד האוצר), בעניינם של עובדי הרשויות המקומיות, אשר ברי כי עבודתם אובחנה מעבדותם של עובדי המדינה שזכאותם נקבעה בהסכם נפרד.

נדגיש, כי קביעה אחרת, יש בה כדי לסכן תקציבית את התנהלותן של הקרנות הוותיקות, אשר כידוע כספן הוא כספי המבוטחים שהשקיעו בהן כספים וכן כספי סיוע ממשלתי. מדובר בבקשה להרחיב את תחולת ההלכה שנקבעה בבג"ץ קוריצקי מעבר למה שהורו שופטי בג"ץ, כאשר עולה כי כוונתם הייתה לקבוצת מבוטחים סגורה. על עקרון המידתיות עמד בית ה דין הארצי בפסיקתו, כאשר נדרש לשאלת הרחבת התחולה של בג"ץ קוריצקי:

"עוד יש לציין כי במסגרת בג"צ קוריצקי נדרש בית המשפט העליון לשאלת ההשלכות התקציביות שיש לפסק הדין, ובכלל זה פיחות הזכויות שיגרם לעמיתי הקרן שלהם אין הסכם רציפות עם המדינה, בשל הגדלת הזכויות של העמיתים שלהם יש הסכם רציפות עם המדינה. בהקשר לכך קבע בג"צ (ראו סעיף 107 לחוות דעתו של כב' השופט מלצר) כי בהתחשב בשיעורם של המבוטחים שהסכם הרציפות עם המדינה חל עליהם ביחס לכלל המבוטחים בקרנות - דומה כי מדובר בהפחתה שאיננה משמעותית, ומכאן שנשמר עקרון המידתיות. דומה איפוא, כי הרחבת קביעתו של בג"צ קוריצקי לכלל המבוטחים החתומים על הסכמי רציפות באשר הם, כולל אלו שאינם עם המדינה כגון הסכם הרציפות באוניברסיטאות, תפגע בהכרח בעקרון המידתיות, וברי כי הפגיעה בחוסכים להם אין כלל הסכם רציפות תהיה משמעותית ביותר. גם מטעם זה, אין מקום להחלת קביעתו של בג"צ קוריצקי בענייננו אנו.
הנה כי כן, לאור האמור לעיל, ונוכח התכליות העומדות ביסוד התקנת התקנון האחיד, מסקנתנו היא כי הרחבה מעבר לדרוש של הנקבע בבג"צ קוריצקי, יהא בה כדי לגרום לפגיעה בעמיתים הנוספים החברים בקרנות, ואין מקום לקביעה כזו.
(עניין הסגל האקדמי הבכיר).

מהאמור לעיל עולה כי בכל הנוגע ליתר מבוטחיה, על מבטחים לפעול בצורה אחידה ובשוויוניות בהתאם להוראת סעיף 78(ט)(ב) להוראות התקנון האחיד, כאשר מבטחים אינה רשאית ליתן זכויות מעבר לקבוע בתקנונה (ראו בג"ץ 6460/02 אליאב – בית הדין הארצי לעבודה (8.2.06)].

בניגוד לטענת התובע על פיה הלכת קוריצקי חלה על מבוטחים במגזר הציבורי, עולה באופן נהיר מקריאת פסק הדין כי אין הדבר כך, ובג"ץ אף ערך בעניין זה אבחנה בין עובדי מדינה לבין עובדים שאינם כאלה:

"... השונות שהניח המחוקק בין עובדי המדינה (לרבות עובדים שעברו אל השירות וממנו), לבין מי שאינם כאלה – מוצדקת, בין היתר, לנוכח אופי "העבודה" בשירות המדינה, ייחודיותן של המשרות והתפקידים המבוצעים בה (לעיתים מדובר במקצועות שאין להם כלל מקבילה בשוק האזרחי), והתועלת שנצמחה למדינה בגין שירותו של העובד הפורש בה. שונות זו מצדיקה גם שוני בפועלו של חוק הפיקוח על הביטוח והתקנון האחיד שהותקן מכוחו, על התמורות שהביא עמו, ביחס לקבוצות העמיתים השונות בקרן, וקיומה של דיפרנציאציה ביניהן."

בהתייחס להפניה של התובע לעניין לוי דים, נציין כי נסיבות המקרה המנויות בו שונות ב תכלית מאלו המונחות לפתחנו, וגם אם היה מן המשותף בעובדות המקרים, בכל מקרה, אין באמור בו כדי להחיל את ההלכה בעניין קוריצקי על רשויות מקומיות או רשות ציבורית . לדידנו, לא ניתן להקיש מן הדברים האמורים שם לעניינו, ונדמה כי טענתו זו של התובע אין לה במה להיאחז.

חשוב לומר, אף אם היינו סבורים כי ישנה תחולה להלכה שנקבע ה בבג"ץ קוריצקי על עובדי הרשות המקומית (ולא כך הדבר), אין משמעות הדבר ביטול או עליונותו של הסכם הרציפות. כפי שהראנו לעיל, אף מקריאת הסכם הרציפות ברי כי החישוב בענ יינו של התובע נעשה כשורה, משעה שקריאת הסעיפים 5 ו-12 יחדיו, מורים כי יש להתחשב בהוראות התקנון בעת חישוב זכויותיו של התובע. בהתאם לכך ההפניה להוראות התקנון, מחייבת את מבטחים לערוך את חישוב שכרו הקובע של התובע בהתאם לסעיפים הרלבנטיים שבו (ס עיפים 50 וכן 51 לתקנון האחיד), אשר ברי כי חלים על עבודתו של התובע בכל מקרה. אף עולה מבג"ץ קוריצקי, כי גם במקרה בו כן חלה ההלכה, יש למצוא את שביל הזהב בו ניתן ליישב בין הוראות התקנון האחיד להסכמי הרציפות, ולא את הסתירה והשוני ביניהם. אנו סבורים כי המקרה דנן, אינו כופה את ההכרעה הדיכוטומית בין המסמכים האמ ורים וכפי שהדגמנו ניתן ליישב בין ההוראות, מבלי לפגוע אחת ברעותה.

נדגיש, כי אנו דוחים את טענות התובע אשר הועלו אך בשלב הסיכומים בדבר השתק טענותיה של מבטחים בעניין זה, הן בשל עיתוי העלאת הטענה והן משטענות הנתבעת בסעיפים המאוזכרים בסיכומי התובע, הינם בבחינת הרחבת הדברים שצוינו על ידה במכתבה מיום 16.7.18.

זאת ועוד, אין חולק כי המועד הקבוע להחלת "שיטת ממוצע היחסים", הוא משנת 2003 בלבד, בעוד התובע עזב את עבודתו הקודמת בשנת 1992. כלומר, בין כה, השיטה היחידה הרלבנטית לעניינו של התובע בתקופה בה עבד בנתבעת הינה שיטת 3 השנים האחרונות, ולכן לא ברורה טענתו בדבר ההבחנה בין היותו מבוטח פעיל או לא פעיל לעניין זה.

בנוסף לכל האמור, בעניינו מדובר במצב עובדתי הפוך לזה המתואר בבג"ץ קוריצקי, וההלכה שם רלבנטית למקר ה שונה מזה של התובע, אשר בתקופה השנייה שכרו הקובע ירד. אנו סבורים, כי במצב דברים זה, לא ניתן להקיש מן הדברים האמורים בפסק הדין, אשר אין בו כדי לסייע לתובע בביסוס תביעתו.

מכלל האמור עולה כי אין לערוך חישוב מחודש של זכויות הג מלה של התובע, וכי מבטחים פעלה כדין.
סוף דבר

התביעה נדחית במלואה.

משהתובע גמלאי והמדובר בתביעה העוסקת בזכויות פנסיוניות- אין צו להוצאות.

כל צד יישא בהוצאותיו.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ב' חשוון תשפ"א, (20 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציגת עובדים גב' ניצה פרידמן

רוית צדיק,שופטת,
סגנית נשיאה

נציג מעסיקים מר אהרון אזון