הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב פ"ה 2867-04-19

14 אוקטובר 2020
לפני:
כב' השופט אלעד שביון

התובעת:
טריאוה אסטרדה
ע"י ב"כ עו"ד עטרה שיינברגר
-
הנתבעת:
קרן הגמלאות המרכזית בניהול מיוחד
ע"י ב"כ עו"ד תומר אלטוס

צד נדרש: תמי גינור
ע"י ב"כ עו"ד איתי ברדה

החלטה

ביום 30.8.20 ניתנה החלטה במסגרתה נקבע, בין היתר, כדלקמן:

"5. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות השונות מצאתי לצרף את גינור כצד נדרש להליך.
6. בהתחשב בטענה, כי בין גינור לתובעת מתנהל הליך דומה בבית המשפט לענייני משפחה, בהתאם לסמכותי כאמור בתקנה 18 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 ועל מנת שניתן יהיה להכריע ולפסוק ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה הנני מורה על צירופה של גינור כצד נדרש להליך.
7. צירוף גינור כצד נדרש עשוי לסייע לביה"ד להגיע לחקר האמת לאחר שישמע את כל הצדדים הקשורים לעניין".

ביום 3.9.20 הגישה התובעת בקשה לעיון חוזר במסגרתה טענה כדלקמן:
עניינה של הבקשה הינה תולדה של הטעיה של הצד הנדרש (להלן – גינור) את ביה"ד והצגת מצגי שווא, מצגים שהובילו את ביה"ד למתן החלטה כפי שניתנה.

בתיק המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה הגישה גינור שאינה בת משפחה של המנוחה אלא מי ששימשה כעורכת דין שלה והכירה אותה זמן קצר לפני פטירתה, בקשה לקיום צוואה. בצוואה נקבע לכאורה כי גינור והתובעת הינן הזוכות בצוואה של עיזבון המנוחה בחלקים שווים. התובעת מתנגדת לקיום הצוואה וכך גם אחייני המנוחה.
בנסיבות אלו כל מטרת ההתערבות של גינור בהליך אינה הוצאת הצדק לאור אלא ניסיון של גינור לפגוע בתובעת במטרה ללחוץ עליה לסגת מהתנגדותה ולהסכים לקיום הצוואה לה מתנגדת התובעת ויתר המתנגדים. צירוף גינור יהווה פגיעה בהליך שיפוטי בבית המשפט לענייני משפחה ובתיק דנן שכן מדובר בצד בעל אינטרס בתיק המתנהל במקביל עם צדדים נוספים.
גינור מסתירה החלטות של ביהמ"ש לענייני משפחה בתיק הירושה העוסקות, בין היתר, בסוגיית מעמדה של התובעת כידועה בציבור של המנוחה.
אין בתיק בביהמ"ש לענייני משפחה כל דמיון או קשר לתיק דנן שהרי שאלת מעמדה של התובעת כידועה בציבור של המנוחה אינה במחלוקת כפי שנקבע ע"י ביהמ"ש לענייני משפחה.
כבר ביום 8.9.19 הביע ביהמ"ש לעניני משפחה את עמדתו בבירור בפרוטוקול כי כל טענה שתשמע כנגד מעמדה של התובעת כידועה בציבור הינה חוסר תום לב מוחלט ובפרט לאור ההליכים שנקטה התובעת אל מול משרד הפנים ובית המשפט המחוזי. בית המשפט לענייני משפחה הדגיש, כי שאלת מעמדה של התובעת כידועה בציבור אינה הסוגיה הנידונה בפני ביהמ"ש לענייני משפחה.
הנימוק לצירוף גינור כצד להליך הינו כי מתנהל הליך דומה בבית המשפט לענייני משפחה וצירופה עשוי לסייע לביה"ד להגיע לחקר האמת לאחר שישמע את כל הצדדים הקשורים בעניין. החלטה זו ניתנה בשל מצגי שווא והסתרת חלק מהעובדות הרלבנטיות מפני ביה"ד.
גינור לא פירטה את העילה המשפטית שמכוחה הוגשה הבקשה לצירופה כצד נדרש. לו חפצה הנתבעת היא יכולה הייתה לזמן את גינור ליתן עדות ואין כל צורך לצרפה כצד לתיק שאינו מעניינה כלל. לתובעת עדויות וראיות למכביר לעניין מעמדה כידועה בציבור של המנוחה.
מפתיע שהנתבעת מצטרפת לבקשה כאשר היא יודעת שלגינור אין זכות עמידה מכל מין וסוג שהוא בתיק.

הנתבעת הגישה תגובה כדלקמן:
תקנות ביה"ד לעבודה ותקנות סד"א אינן מאפשרות הליך של 'עיון חוזר'. ככל שהתובעת סבורה, כי נפלה טעות בהחלטה עליה להגיש ערעור.
לא ברורה ההתנגדות הנחרצת של התובעת לבקשת גינור להצטרף להליך ולהביא בפני ביה"ד את הר איות שבידיה. האם התובעת מבקשת להסתיר מביה"ד עובדות בנוגע למערכת היחסים בין המנוחה לתובעת?
מטרת ביה"ד להגיע לחקר האמת כאשר על הפרק עומד סעד הצהרתי שמטרתו להקנות כספים לתובעת מקרן פנסיה גרעונית.
ככל שביה"ד יסבור בסופו של יום כי לא היה ממש בבקשת גינור, הרי שבאפשרותו לחייב את גינור בהוצאות ההליך.

גינור הגישה תגובה כדלקמן:
ככל שהתובעת מבקשת להשיג על החלטת ביה"ד עליה להגיש בקשת רשות ערעור.
ליבה של התובענה הינה השאלה האם התובעת ידועה בציבור של המנוחה. בתיק בביהמ"ש לענייני משפחה בו התובעת מתנגדת לצו קיום צוואה היא טוענת, כי היא ידועה בציבור של המנוחה. די בהשקה של הדברים כדי ללמד שיש דמיון מוחלט בין הדברים ויש לדחות את הבקשה.
זו לא פעם ראשונה שהתובעת מנסה לסכל את גילוי האמת בדבר היותה ידועה בציבור שכן ידוע לתובעת שאין שחר לטענותיה.
בתצהירה של אחייניתה של המנוחה נכתב, כי בין התובעת לבין המנוחה לא היה משק בית משותף ולא היו חיי אישות אלא שהתובעת הייתה מטפלת שטיפלה במנוחה במשך השנים ותו לא והמנוחה ריחמה עליה ואפשרה לה מגורים כנגד הטיפול בה.
בנסיבות אלו יש לדחות את הבקשה.

התובעת בתשובתה טענה, כי גינור ממחזרת את טענותיה ומצרפת מסמכים החוסים בצל חיסיון ביהמ"ש לענייני משפחה מבלי לבקש רשות להגישם. תיקה של גינור אינו דומה כלל לתיק דנן.

דיון והכרעה:

בהתאם להלכה הפסוקה הערכאה הדיונית רשאית לשוב ולדון בהחלטות קודמות שנתנה אך בנסיבות חריגות. במסגרת בר"ע (ארצי) 54173-07-15 דורית איזנברג-בכר נ' שירותי בריאות כללית (ניתן ביום 6.9.15) נפסק, בין היתר, כדלקמן:

"יפים לענייננו כאן קביעותיו של בית דין זה בפסק הדין בעניין יוסי לוי מפי השופטת לאה גליקסמן וכך בלשון פסק הדין: "כלל ידוע הוא כי החלטת ביניים אינה יוצרת מעשה בית דין, ולפיכך הערכאה שהחליטה אותה בראשונה, רשאית לשוב ולדון בה ואף לשנותה [ע"א 450/64 איזנר נ' פינקלשטיין, פ"ד יט (1) 655; ע"א 161/73 ארדה נ' סמסונוב, פ"ד כח(2) 228; ע"א 37/68 גינז נ' מאירי, פ"ד כב (1) 525]. עוד נקבע בפסיקה, כי נסיבות חדשות, אשר התרחשו לאחר מתן ההחלטה המקורית, פותחות פתח לשינויה על ידי הערכאה שנתנה אותה [ע"א 3604/02, רע"א 4015/02 אילן אוקו נ' יחיאל שמי ואח' פ"ד נו(4), 505; וראו גם: י' זוסמן סדרי הדין האזרחי [מהדורה שביעית, ש' לוין עורך, 774 (1995)]. .......
למען הסר ספק, מובהר כי אין באמור לעיל כדי לקבוע שבעל דין יכול להגיש בקשות חוזרות ונשנות בעניינים שנדונו כבר על ידי בית הדין, וכי כל אימת שתוגש בקשה "משופרת ומשודרגת" בעניין בקשה שנדחתה, ידון בה בית הדין מחדש. על מנת שבית הדין ידון מחדש בבקשה שניתנה בה החלטה נדרש בעל הדין להוכיח שינוי נסיבות או קיומן של ראיות חדשות, אשר לא היו בידיו והוא לא היה יכול להשיגן בשקידה סבירה במועד הגשת הבקשה שנדחתה" (ע"ע 224/07 יוסי לוי – Jinyu Chi [ פורסם בנבו] (28.5.07), בפסקאות 5-7).

וכן ראו בפסק דינו של בית המשפט העליון רע"א 1574/11 שטראוס שיווק בע"מ נ' משה אורמן [פורסם בנבו] (14.7.11), הדברים בזו הלשון: "לעניין זה יצויין כי ככלל דרך המלך לתקיפת החלטות של בתי המשפט אינה בדמות הגשת "בקשה לעיון חוזר" כל עוד לא חל שינוי נסיבות המצדיק את העיון מחדש, שכן אין לפנות לבית המשפט שנתן את ההחלטה בבקשה חוזרת באותו עניין כאשר הטענות הינן "ערעוריות" באופיין. עם זאת, כאשר לא חל שינוי נסיבות רשאית הערכאה שנתנה את ההחלטה הראשונה לשנותה, אולם זאת רק במקרים נדירים כאשר מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית, בייחוד כאשר מדובר בתיקון שאין בו כדי לפגוע בזכויות הדיוניות והמהותיות של הצד שכנגד [ראו: ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505, 508 (2002) (להלן: עניין אוקו); ע"א 3537/03 זאב בר בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד נו(4) 568, 575-574 (2005); רע"א 8205/08 מצלח נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ([פורסם בנבו], 12.11.2008) בסעיף 9]" (שם, בפסקה 13)".

הסמכות לצרף צד להליך מעוגנת בתקנה 18(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, הקובעת כי: "בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית הדין או הרשם, לבקשת בעלי דין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על... הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית הדין דרושה כדי לאפשר לבית הדין לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה".

בהתאם לפסיקת ביה"ד הארצי לעבודה (ברע (ארצי) 59035-01-20 שירה בראלי - מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, 28.1.20) "צירוף צד נדרש על מנת "להכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה". יתרה מכך, "לעיתים דרוש הצירוף כדי למנוע פגיעה במי שעלול להיות מושפע מתוצאות ההליך בבית הדין... כאשר בית הדין שוקל בקשה לצירוף צד, הוא יבחן אם אין חשש כי הצד שמבקשים לצרף ייפגע מתוצאת פסק הדין אם לא יצורף" (י' לובוצקי סדר הדין בבית הדין לעבודה ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, מהדורת 2016, פרק 10 עמ' 11- 12) ".

מעיון בטענות הצדדים עולה, כי ייתכן והכרעה בהליך זה תהיה בה כדי להשפיע על גינור, שכן בין התובעת לגינור (ואחרים) מתנהל הליך מקביל בבית המשפט לענייני משפחה. זאת ועוד, ראוי שגינור תביא בפני ביה"ד את ראיותיה שכן מטרת ביה"ד הינה להגיע לחקר האמת. בנסיבות אלו יש לאפשר לגינור להשמיע את קולה בפני ביה"ד כצד נדרש ולא כעדה וזאת לצורך הכרעה "ביעילות ובשלמות" בהליך כאמור בתקנה 18 לתקנות.

לנוכח האמור ובהתחשב בפסיקה שצוטטה לעיל מצאתי לדחות את הבקשה לעיון חוזר בהחלטה.

הוצאות הבקשה יישקלו בסיום ההליכים.

ניתנה היום, כ"ו תשרי תשפ"א, (14 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.