הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב על"ח 52784-05-20

09 ספטמבר 2021

לפני:

כב' השופטת אירית הרמל

המערערת
רות קריטי
ע"י ב"כ: עו"ד אורטל יונה
-
המשיבה
מדינת ישראל - רשות המיסים
ע"י ב"כ: עו"ד אגסי מימון

פסק דין

לפניי ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 24.11.2019 שקבעה למערערת דרגת נכות בשיעור 84.61% בהתאם לתקנות מס הכנסה (קביעת אחוזי נכות), התש"ם-1979.

רקע עובדתי

המערערת, ילידת שנת 1939, סובלת משורה של ליקויים רפואיים. המערערת הגישה תביעה לפטור ממס הכנסה וועדה רפואית מדרג ראשון קבעה לה נכות יציבה בשיעור 79.05%.

המערערת הגישה ערר על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון וביום 24.11.2019 התכנסה ועדת הערר בעניינה ולאחר שקיבלה את הערר באופן חלקי קבעה לה נכות יציבה בשיעור 84.61%.

על החלטה זו הוגש הערר שלפניי.

במהלך הדיון המקדמי שהתקיים ביום 29.6.2021 ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים להשיב את עניינה של המערערת אל הוועדה הרפואית לעררים ביחס לחלק מן הליקויים, כדלקמן:

עניינה של המערערת יוחזר לוועדה על מנת שתבחן שוב את אופן חישוב הנכות בברכיים ואת התחולה של הנכות ביחס לברך שמאל. תשומת לב הוועדה כי מדובר באיבר זוגי ועליה לערוך חישוב אריתמטי.
עניינה של המערערת יוחזר לוועדה על מנת שתנמק מדוע קבעה סעיף מותאם בין 10% ל- 20% לליקוי בשלפוחית השתן וזאת משום שלא ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה של וועדת הערר אשר לא נימקה מדוע קבעה פריט ליקוי מותאם.
הואיל וקיימת מחלוקת בשאלה האם נפל פגם בהחלטת הוועדה אשר לא התייחסה לליקוי הנפשי לעור ולטנטון, יועבר התיק למתן פסק דין בשאלות אלה.

הצדדים נותרו חלוקים בעניין קביעות ועדת הערר בתחום הנפשי, הליקוי בעור והטנטון, ובהתאם להסכמתם הועבר התיק למתן פסק דין בסוגיות אלה.

טענות הצדדים

המערערת טוענת כי בהחלטת ועדת הערר נפלו הפגמים הבאים בתחום הנכות הנפשית, העור והטנטון:

הנכות הנפשית - ועדת הערר התעלמה מכך שהמערערת נוטלת טיפול תרופתי קבוע ומשכך נפל פגם בכך שקבעה למערערת נכות בשיעור 10% בלבד. לטענת המערערת על אף שהליקוי הנפשי לא צוין באופן מפורש בטופס הערר היה על ועדת הערר להתאים למערערת אחוזי נכות התואמים את מצבה הרפואי.

הנכות בעור - בפני הוועדה הרפואית הונחו מסמכים רפואיים המצביעים על כך שהמערערת סובלת מפריחה, גרד ואודם בכל הגוף ובפנים וכן צורף מסמך מיום 24.1.2017 שבו צוין כי המערערת עברה הליך ניתוחי להסרת נגע מסוג BCC בעור הפנים. על אף מסמכים רפואיים אלה לא נבדקה המערערת על ידי רופא עור ולא התקיים כל דיון בעניינה בתחום העור.

הטנטון - בפני הועדה הובאה בדיקת שמיעה של המערערת מיום 2.7.2017 שאף צורפה לטופס התביעה ואשר בה צוין, בין היתר, כי קיימת ירידה בשמיעה. חרף תלונותיה של המערערת בדבר קיומו של טנטון דו צדדי, היא לא נבדקה ולא הותאמה לה נכות בגין ליקוי זה.

המשיב טוען כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת ועדת הערר ביחס לקביעותיה בתחום הנפשי, העור וטנטון כדלקמן:

הנכות הנפשית - המערערת לא העלתה כל טענה בעניין זה בפני ועדת הערר ומשכך יש לדחות את טענתה לפגם שנפל בהחלטת הוועדה בתחום הנפשי. למערערת נקבעה נכות נפשית בשל הפרעה הסתגלותית וזאת בהתאם לחוות הדעת של היועץ לוועדה מדרג ראשון. היועץ התייחס לכך שהמערערת נוטלת תרופות נגד דיכאון ועל אף זאת קבע נכות בשיעור 10% ומכאן שמדובר בקביעה רפואית שאין לבית הדין הסמכות להתערב בה.

הנכות בעור - המערערת לא העלתה כל טענה בפני ועדת הערר אודות הליקוי בעור ודוח הניתוח שצירפה המערערת אינו יכול לסייע לה בנסיבות בהן לא הועלתה הטענה בפני ועדת הערר.

הטנטון – המערערת לא העלתה כל טענה בעניין הטנטון ומשכך לא נפל פגם בכך שוועדת הערר לא התייחסה לתלונה על טנטון משום שהיה על המערערת להעלות את הטענה לעניין הטנטון בפני הדרג ראשון תוך הפניה למסמכים.

המסגרת המשפטית

בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון הסמכות לדון בערעורים על החלטות של ועדות לעררים לפי פקודת מס הכנסה נתונה לבית הדין לעבודה (בג"צ 7078/08 בנימין הסה נ' מדינת ישראל משרד האוצר אגף מס הכנסה (24.8.08).

בית המשפט העליון קבע כי בהתאם להוראת סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, מוסמך בית הדין לדון בערעורים על החלטות ועדות לעררים לפי פקודת מס הכנסה בשאלות משפטיות בלבד . במסגרת סמכותו בוחן בית הדין האם נפלו פגמים בקביעת הנכות או ב אופן התנהלות הוועדה וכן את השיקולים עליהם הסתמכה (בג"צ 570/09 אלכסנדר וינאפל נ' שר האוצר משרד האוצר, (18.11.09).

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל ביחס לנכות הנפשית ולטנטון ולהידחות ביחס לעור וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.

מעיון בפרוטוקול ועדת הערר עולה כי הוועדה האזינה לתלונות המערערת וציינה אותן לפרוטוקול כדלקמן:

"הידיים נפוחות, הזריקו לי מכאבים. בוהנים ברגל מכחילים. היד מכחילה כשמכניסה את היד להקפאה, סובלת מתת פעילות בלוטות התזיס, מטופלת כ-40 שנה בהטרוקסין".

לאחר מכן ערכה ועדת הערר בדיקה קלינית וסיכמה את ממצאיה כדלקמן:

"נכנסה לחדר הבדיקה ללא צליעה, עולה בכוחות עצמה על מיטת הבדיקה.
בבדיקת המרפקים קיימת רגישות קלה בפרקי שורשי כפות הידיים.
ב-MCP כפות ידיים חמות, צבע עור תק ין, מוגבלת בהרמת יד ימין מעל גובה הכתף, רגישות בברכיים, מצב לאחר ניתוחים.
הראתה צילומים של כפות ידיים עם צבע כחול כהה באצבעות. מוסרת שלפעמים גם אדום.
הוועדה עיינה במסמכים רפואיים מדר' גרין ראומטולוג 20.8.2018 שמציין מדדי דלקת גבוהים ANA חיובי, סקלרודרמה 70 חיובי.
לציין שבבדיקתה אין ממצאים עוריים לסקלרודרמה. דר' גרין מציין אבחנה של אוברלופדוזיס. ממליץ טיפול בפלקונין. מסמכים רפואיים מפרופ' אלירז ואינה מקבלת המלצתו.

אבחנות:
הפרעת הסתגלות, ליקוי שמיעה, ניתוח ירוד בשתי העיניים, בעיות בברכיים, גב, לחץ דם, תת פעילות בלוטת התריס.

סיכום ומסקנות:
לעניין הסוכרת לא נמצא סיבוך וסקולרי או סיבוך אחר המקנה נכות בגין סיבוכים של סוכרת.
עבור תת פעילות בלוטת התריס לאחר ניתוח עם טיפול נכותה 10% לפי סעיף 3.ב מ-1.1.2010.
מבחינה ראומטולוגית נכותה נותרה על כנה 20% לפי סעיף 35(1)(ג) מ-1.1.2017+כפי שנקבע בדרג 1.
עבור הצלקות בברכיים נכותה 10% לפי סעיף 75(1)ב מ-1.1.2010.
בגין השמיעה נכות 5% לפי סעיף 72(1)(ב) מ-2.7.2017.
מצב נפשי 10% לפי סעיף 34(ב)(2) מ-15.6.2017-הפרעת הסתגלות.
עיניים 5% לפי סעיף 52(1) 3 ג מ-23.6.2018-7.12.2012 ומ-24.6.2018 10% לפי סעיף 52(1)3 ג.
עש מותני 30% לפי סעיף 37(3)(א) קבוע מ-1.1.1985.
לחץ דם 10% לפי סעיף 9(3)(ב)(1) מ-1.1.2011.
איזופגיטיס 10% לפי סעיף 12(2)(ג)(1) מ-1.1.2011.
סוכרת 0% לפי סעיף 4(א) מ-1.1.2011.
ברך ימין 20% לפי סעיף 35(1)(ג) מ-1.1.2010.
ברך שמאל 20% לפי סעיף 35(1)(ג) מ-5.12.2015.
תכיפות במתן שתן 15% לפי סעיף 23(2) (א) 3-4 מותאם מ-9.12.2016.

כמפורט לעיל, ועדת הערר קבעה למערערת נכות נפשית בשיעור 10% בגין הפרעת הסתגלות לפי סעיף 34 (ב) לתוספת הראשונה לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 הקובע כדלקמן:

(1) רמיסיה מלאה, בלא הפרעה בתפקוד ובלא הגבלה של כושר העבודה 0%
(2) רמיסיה מלאה או קיום סימנים קליניים שארתיים, הפרעה קלה בתפקוד הנפשי או החברתי, הגבלה קלה עד בינונית בכושר העבודה 10%
(3) רמיסיה, סימנים קליניים קלים, קיים צורך בטיפול תרופתי, קיימת הפרעה בינונית בתפקוד הנפשי או החברתי וכן הגבלה בינונית של כושר העבודה 20%
(4) רמיסיה חלקית, עם סימנים קליניים בחומרה בינונית, קיים צורך בטיפול תרופתי קבוע, קיימת הפרעה ניכרת בתפקוד הנפשי והחברתי, קיימת הגבלה ניכרת של כושר העבודה 30%
...

מעיון בסעיף 34 (ב) (2) עולה כי נכות בשיעור 10% מתאימה למצב בו קיימת הפרעה קלה בתפקוד הנפשי או החברתי והגבלה קלה עד בינונית בכושר העבודה ואין צורך בטיפול תרופתי.

עם זאת, בסיכום רפואי של רופא המשפחה, ד"ר שאנני רם , מיום 29.10.2018 מצוין כי המערערת נוטלת טיפול תרופתי CIPRALEX 10 mg (ראו נספח ה' לכתב הערעור).

בנוסף לכך, בחוות דעת של היועץ הפסיכיאטרי לוועדה מדרג ראשון מיום 25.6.2018 מצוין כי המערערת נבדקה במרפאה לבריאות הנפש, נוטלת תרופות נגד דיכאון שסייעו למערערת באופן חלקי בלבד וכי היא איננה עובדת.

היועץ הפסיכיאטרי לוועדה מדרג ראשון סיכם את ממצאיו ביחס למצבה וקבע כי המערערת סובלת מהפרעה הסתגלותית המלווה במצב דיכאוני ממושך מזה שנה וחצי לאחר מותו של בעלה (ראו נספח ז' לכתב התשובה):

"מדובר באשה בת 79 אלמנה מזה כשנה וחצי, אינה עובדת . לראשונה נבדקה ע"י פסיכיאטר (ד"ר גורוצקי) במרפאה לבריאות הנפש רחובות ב-15.6.2017 כשנה וחצי לאחר מוות של בעלה, אובחנה כאבלה. באבחנה הסתגלותית נוטלת טיפול בתרופות נוגדות דכאון, שיפור קל בלבד במצבה. בבדיקה משתפת פעולה בשיחה. סף גירוי נמוך, לעיתים בוכה, אפקט ירוד מתוח ללא הפרעות (מילה לא ברורה) בקוגניציה, לא מגלה סימנים פסיכוטיים, לא אובדנית בוחן מציאות שמור".
אבחנות: "הפרעה הסתגלותית המלווה במצב דכאני ממושך"

ועדת הערר אימצה את אחוזי הנכות שנקבעו בחוות הדעת, אך זאת מבלי להתייחס לטיפול התרופתי אותו נוטלת המערערת ואף לא למצבה הנפשי הדיכאוני בעקבות מותו של בעלה ולכך שהיא אינה עובדת. משכך קיים קושי להתחקות אחר הלך מחשבתה של הוועדה בעת שקבעה נכות בשיעור 10% בלבד.

בנסיבות אלה, ומשעה שעניינה של המערערת מוחזר ממילא לוועדת הערר על מנת שתשקול בשנית קביעתה ביחס לנכות בברכיים ולשלפוחית השתן סבורני כי יש מקום שוועדת הערר תשקול בשנית קביעתה אף ביחס לשיעורי הנכות שנקבעו למערערת בפן הנפשי.

באופן דומה סבורני כי משעה שבפני ועדת הערר עמדה בדיקת שמיעה מיום 2.7.2017 שעל פיה קבעה ועדת הערר נכות בשיעור 5% בגין ליקוי השמיעה, מן הראוי היה כי ועדת הערר תתייחס גם לתלונת המערערת לרעשים בשתי האוזניים. ועדת הערר לא התייחסה לבדיקת השמיעה ולא ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה בעת שקבעה למערערת נכות בשיעור 5% בלבד בגין ירידה בשמיעה.

עם זאת, אין בידי לקבל את טענת המערערת כי נפל פגם בהחלטת הוועדה בכל הנוגע לאי התייחסותה לליקוי בעור וזאת מן הטעם שהמערערת לא העלתה כל טענה בעניין זה בפני הוועדה מדרג ראשון ואף לא בפני ועדת הערר.
בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לא מצופה מוועדת הערר להתייחס לליקויים שלא הועלו בפניה (בר"ע 32735-09-18 אלהאם אבו סביח נ' המוסד לביטוח לאומי (19.12.18). באופן דומה נפסק: "ודאי שאין מצופה מהוועדה, למעט בנסיבות מיוחדות, ללקט מתוך המסמכים הרפואיים את ליקוייו של המבוטח ואין היא נדרשת לנבור במסמכים רפואיים" (בר"ע (ארצי) 20322-09-18 מוחמד אבו כף נ' המוסד לביטוח לאומי (21.2.2019).

בנסיבות אלה, מקום שוועדת הערר כלל לא נדרשה לסוגיה זו ולא נתבקשה לקבוע נכות בתחום העור אין בידי לקבוע כי נפל פגם באי התייחסותה לנושא שלא הועלה בפניה ושהיא לא נדרשה לקבוע נכות בגינו.

סוף דבר

דין הערעור להתקבל בחלקו כך שעניינה של המערערת יוחזר אל הוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב מיום 24.11.2019 על מנת שתפעל כדלקמן:

ועדת הערר תבחן שוב את אופן חישוב הנכות בברכיים ואת התחולה של הנכות ביחס לברך שמאל. תשומת לב הוועדה כי מדובר באיבר זוגי ועליה לערוך חישוב אריתמטי.
ועדת הערר תנמק מדוע קבעה סעיף מותאם בין 10% ל- 20% לליקוי בשלפוחית השתן וזאת משום שלא ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה של וועדת הערר אשר לא נימקה מדוע קבעה פריט ליקוי מותאם.
ועדת הערר תשקול בשנית את שיעור הנכות הנפשית וזאת תוך התייחסות לסיכום הרפואי של ד"ר שאנני רם מיום 29.10.2018 בו מצוין כי המערערת נוטלת טיפול תרופתי ולאמור בחוות דעת היועץ הפסיכיאטרי מיום 25.6.2018 כי המערערת מטופלת תרופתית, איננה עובדת וסובלת מהפרעה הסתגלותית המלווה במצב דכא וני ממושך מזה שנה וחצי לאחר מות בעלה. לצורך קביעת אחוזי הנכות הנפשית תבחן ועדת הערר את הקריטריונים הקבועים בסיפא לסעיף 34 (ב) ותנמק קביעתה לאורם.
ועדת הערר תשקול בשנית את שיעור הנכות בגין ליקוי שמיעה תוך התייחסות לתלונת המערערת בגין רעשים באוזניים ובשים לב לאמור בבדיקת השמיעה מיום 2.7.2017.
החלטת הוועדה תהיה מנומקת ומפורטת.
המערערת וב"כ יוזמנו לוועדה ויטענו טענותיהם.

הואיל והערעור התקבל בחלקו הארי תישא המשיבה בהוצאות המערערת בסך 3,500 ₪.

על פסק דין זה יש להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל המבקש לעשות כן.

ניתן היום, ג' תשרי תשפ"ב, (09 ספטמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

________________
אירית הרמל, שופטת