הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ע"ר 55131-03-20

19 יוני 2020

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק

המערער
אחמד עטאטרי
ע"י ב"כ: עו"ד אורון מאירי
-
המשיבה
איקו עיצובים בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד יניב אופק

פסק דין

לפני ערעור על פסק דינה של כבוד הרשמת מרב חבקין מיום 29.3.20, במסגרתו נדחתה ברובה תביעת ו של מר אחמד ג'מאל עארף עטאטרי (להלן – המערער), כאשר חברת איקו עיצובים בע"מ (להלן – המשיבה) חויבה לשלם למערער חלף הפרשות לפנסיה בלבד בסך של 5,489.3 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (14.10.18) ועד ליום התשלום בפועל. עוד נקבע כי הואיל והמערער זכה בחלק קטן מן התביעה, כל צד יישא בהוצאותיו.
העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת ועולות מכתבי הטענות:
המערער, תושב הרשות הפלשתינאית, עבד כפועל ייצור רהיטים במפעלה של המשיבה מיום 18.1.11 ועד ליום 28.2.18.

המערער עבד בהיקף משרה חלקי של 78% ושכרו שולם על פי שכר מינימום.
טענות המערער
לטענת המערער שגה בית הדין קמא בפסיקתו עת דחה את תביעת התובע לתשלום דמי חגים, תשלום עבור שעות נוספות, השלמת דמי נסיעות וכן פיצויים פיטורים על כן, יש להורות על קבלת הערעור ו התביעות הכלולות בו.

המשיבה צירפה לסיכומיה את דוחות השעות מהם עולה כי היא לא שילמה גמול עבור עבודה בשעות נוספות. פסק דינה של כבוד הרשמת מרב חבקין לא נסמך על דוחות הנוכחות ומטעם זה יש לדחות את ההחלטה בדבר דחיית התשלום בגין שעות עבודתו הנוספות של המערער.

שעות עבודתו של המערער הינן שונות מהשעות המתוארות על ידי המשיבה. טענתה של המשיבה כי המערער הגיע מוקדם יותר משעת עבודתו וכי אינו זכאי לשעות אלו הינה טענה מופרכת.
המשיבה אינה יכולה לטעון כי שעות העבודה היו שונות מהמצוין בדו"ח הנוכחות, כך אף עולה מכתב הגנתה וכן מע דותו של נציג המשיבה שציין כי התובע היה מגיע לפני השעה 07:00. משעה שבפועל המשיבה פיקחה על עבודתו החל משעה זו, ובכך שאפשרו לו להחתים שעון נוכחות , אישרו לו הלכה למעשה להתחיל עבודתו לפיכך, הוא זכאי לשכר החל ממועד החתמת השעון. עוד נטען כי המשיבה נהגה לנכות הפסקות ארוכות שלא כדין משכרו של המערער, וכך נמנעה מתשלום שעות נוספות.

היה על הנתבעת להעיד את רואה החשבון מטעמה אשר היה אחראי לנושא התשלומים לעובדים, ומשנמנעה המשיבה מלעשות כן, יש לזקוף זאת לחובתה.

לטענת המערער התשלום אשר שולם עבור דמי נסיעות לא כיס ה את מלוא הוצאותיו. המערער טוען כי לא היה מודע לזכאותו להחזר הוצאות ריאלי ועל כן אין בידו קבלות או אסמכתאות אחרות באשר לעלות התחבורה הציבורית בפועל לפיכך, כימת את התביעה ברכיב זה על פי התעריף המינימאלי לתחבורה ציבורית.

עוד נטען כי כל תקופת עבודתו קיבל המערער דמי חגים לעיתים רחוקות בלבד וזאת על אף שבמקצת חגי ישראל ו/או חגיו הדתיים ו/או הלאומיים המערער עבד, כאשר רק בחלקם נעדר מן העבודה.

על פי צו ההרחבה הפנסיוני בתעשייה המערער זכאי המערער להפרשות בשיעור של 6% משכרו, בהתאם לכך, זכאי הוא לסך של 3,190 ₪, לאחר קיזוז תשלום ששילמה המשיבה למערער כאשר סיים עבודתו אצלה.

המערער התפטר מעבודתו אצל המשיבה בדין מפוטר לפי ס' 11 לחוק פיצויי פיטורים וזאת עקב פניות חוזרות ונשנות למשיבה לתשלום הוצאות נסיעתו מביתו למקום העבודה, ומשזו לא נענתה לפניותיו, נאלץ להתפטר.
טענות המשיבה
מרבית טענות המערער קיבלו מענה הולם בפסק הדין על ידי בית הדין קמא. פסק הדין הכריע בשאלות המשפטיות שעלו לפניו לאחר שניתח את זכויות המערער באופן מעמיק ומקיף. ערעור התובע אינו כולל טענות משפטיות המצדיקות שינוי קביעות פסק הדין. כמו כן, המערער מעלה טיעוניו בהליך זה תוך התעלמות מקביעות פוזיטיביות של בית הדין.

המערער בוחר לחזור בערעור על טענות שנבחנו ו נדחו על ידי כבוד בית הדין קמא. כל אחד מרכיבי הערעור נבחן והוכרע על ידי בית הדין כאשר תשתית הערעור יסודה בשינוי סדרי הדין בכל הקשור להוכחת תביעה לשעות נוספות. זכויות המערער שולמו בהתאם להיקף עבודתו ושכרו ובהליך זה מבקש הוא להגדיל את הסכומים באפן שרירותי, ללא כל ראיה או עמידה בנטל ההוכחה הנדרש.

עוד טענה המשיבה כי הדין אינו מחייב את המשיבה להעיד רואה חשבון מטעמה, כפי שטוען המערער , ולא ברור על מהו המקור לחובה הנטענת על ידי המערער.
דיון והכרעה
אקדים ואבהיר כי לאחר ששקל תי את כלל חומר הראיות בתיק ואת טענות הצדדים, הגעתי לידי מסקנה כי דין הערעור לה ידחות במלואו, כפי שיפורט להלן.

גמול עבודה בשעות נוספות
בית הדין קמא דחה את תביעתו של המערער ברכיב זה, וקבע בעניין זה כי:
השעות הנטענות על ידי המערער בתצהירו הינן שונות מהשעות הנטענות בכתב תביעתו. בתצהירו טען כי עבד 8.5 שעות ביום משעה 07:00 עד 17:00 וניתנה לו הפסקה בת חצי שעה בלבד, לעומת גרסתו בכתב התביעה לפיה משמרתו הסתיימה בשעה 16:30. עוד ציינה כבוד הרשמת כי הצהרתו בדבר משמרת קבועה של 8.5 שעות אינה מתיישבת עם טענה לעבודה במתכונת קבועה של שעות נוספות.
לא הוצג תחשיב רלבנטי לגבי הסכום הנתבע ברכיב הנדון והמערער נסמך בתחשיבו על דוח נוכחות אחד, אשר המסקנות ממנו שגויות לחלוטין.
ברשות המערער מצויים כלל דוחות הנוכחות לכל התקופה, או למצער לרובה המכריע. בדיון קדם המשפט הוסכם כי המשיבה תמציא לבא כוח המערער את מלוא דוחות הנוכחות לתקופת העבודה וההנחה היא כי המשיבה אכן המציאה את הדוחות האמורים. כן צוין כי , הדוחות צורפו לסיכומי הנתבעת אולם , לא ניתן לקבל מסמכים שצורפו לסיכומים כראיה להליך, בהיעדר הסכמה בעניין.
אין מחלוקת כי נוכחות המערער תועדה בזמן אמת בשעון נוכחות והמערער החתים כרטיס. המערער לא טען כי הנתבעת לא העבירה לו את הדוחות לאחר דיון קדם המשפט. משכך, אין תחולה לחזקה הקבועה בס' 26 לחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958 (להלן – חוק הגנת השכר).
במקרה זה, יש לזקוף לרעת המערער את אי הצגת הדוחות אשר יש להניח כי היו ברשותו. ככל שהמערער בקש לזכות בגמל שעות עליו לצרף את הדוחות שברשותו ולכמת תביעתו על פי הנתונים בדוחות אלו, ולא על יסוד הנחה בלתי מבוססת, הנסמכת על חודש עבודה אחד בודד מתוך כשבע שנות עבודה. עוד נקבע כי תחשיב המערער לפי דו"ח נוכחות אחד שהוגש על ידו, אינו מלמד על תשלום בחסר של 10 שעות כנטען על ידו, ומדובר בהנחה שגויה.
באשר למשך ההפסקה , הובאה גרסה מפורטת בתצהיר הנתבעת לגבי 4 הפסקות בנות 15 דקות ביום עבודה, מעבר להפסקת אוכל, וזאת לצורך עישון, קפה או תפילה. המערער הודה כי היו שתי הפסקות עישון בנות 15 דקות אותן ניצל. כך אף מוגדר במסמך שכותרתו "תנאי העסקה" בו מצוינים זמני הפסקות קבועים ומוגדרים לעישון ותפילה (נספח ג' לתצהיר הנתבעת). גם אם המסמך אינו הודעה לעובד כאמור בחוק הוא מהווה ראיה מזמן אמת התומכת בגרסת המשיבה.
לאור זאת, קבע בית הדין קמא כי המשיבה עמדה בנטל להוכיח שניתנה בכל יום הפסקה בת שעה, המורכבת מחצי שעת הפסקה לארוחה ועוד 2 הפסקות בשעות קבועות בנות 15 דקות כל אחת. על כן, לא הייתה מניעה לקיזוז שעת עבודה אחת בגין הפסקה בדוח הנוכחות שצורף על ידי המערער לתצהירו.
בית הדין קמא בחר להעדיף את גרסת המשיבה שלפיה יום העבודה החל בשעה 07:20 בלבד, גם אם הגיע לפני כן משיקוליו, ועל כן, אין למנות את זמן עבודתו עד לשעה זו. בית הדין בחר להעדיף את עדותו של מר דודי יחזקאל, מנהל הנתבעת (להלן – מר יחזקאל) בעניין זה, גרסה אשר נתמכה בהודעה לעובד שניתן למערער בזמן אמת, ולא נסתרה בחקירה נגדית. הואיל והתקבלה גרסת המשיבה הייתה היא רשאית למנות את זמן העבודה החל מהשעה 07:20 ולקזז את פרק הזמן שקדם לשעה זו. לפיכך, נקבע כי אין בסיס לטענת המערער כי הוחסרו 10 שעות עבודה חודשיות, שכן מדובר בניכוי מותר. עוד נקבע כי אין בסיס לטענתו כי לא שולם בסיס השכר עבור כל שעות העבודה, שכן קיימת התאמה בין שעות העבודה "נטו" בדוח הנוכחות לשעות העבודה בתלוש.
על פי הפירוט בדו"ח הנוכחות לחודש 2/17 היו 4 ימים בלבד בהם קיימות שעות נוספות, בגינן זכאי המערער לתשלום 0.25 משכר היסוד, שכן בסיס השכר השעתי שולם עבור כל שעות העבודה (נטו). הפרש 4 שעות נוספות בהתייחס לרכיב הדלתא בלבד עומד על ערך שכר שכתי של שעה אחת (4 X 0.25).
עיון בדוחות הנוכחות מעלה כי המערער ביצע בחודש המדובר 158.54 שעות נטו. על פי התלוש שולם למערער 159 שעות. הואיל ושולמה חצי שעה נוספת בתלוש, למעשה זכאי המערער להפרש בגין שכר של חצי שעת עבודה (כ-13 ₪).
עוד נקבע כי תחשיב המערער לעניין שעות נוספות לחודש לגביו צורף דו"ח נוכחות שגוי מיסודו. ככל שקיים הפרש הוא זניח לעומת הסכום הנטען. כמו כן, בחלק מתלושי השכר קיים רכיב גמול שעות נוספות שהמערער התעלם ממנו בחישוביו.

בערעורו, טוען המערער לראשונה כי המשיבה לא מסרה לו את דוחות הנוכחות אשר צורפו רק בסיכומיה, זאת על אף שהמערער ביקש לקבל את הדוחות האמורים עוד בדיון קדם המשפט. אי ן בידי לקבל טענה זו המועלת בשלב זה על ידי המערער. אין מדובר בעניין זניח, וברי כי היה על המערער להביא זאת לידיעת בית הדין. משבחר הוא שלא להעלות כל טענה בעניין זה עד למועד הגשת כתב הערעור על ידו- מנוע הוא מלטעון אחרת בנושא לפיכך, טענתו בעניין זה נדחית.

צדק בית הדין קמא עת קבע כי במקרה דנן אין תחולה לחזקה מכוח סעיף 26ב לחוק הגנת השכר. סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, קובע כי נדרש רישום באמצעים מכניים, דיגיטליים או אלקטרוניים, וככל שלא נעשה אזי נדרש רישום שייחתם מדי יום בידי העובד ויאושר על ידי האחראי שמינה המעסיק לכך. בענייניו, הרישום שנערך עונה על התנאים הקבועים בחוק, ולפיכך עמדה המשיבה בהוראותיו. אם כן, משדוחות הנוכחות נערכו על ידי המשיבה, הומצאו לידי המערער והוא בחר שלא לסמוך עליהם תביעתו, אין תחולה לחזקה האמורה במקרה דנן.

יתרה מכך, המערער לא הגיש תחשיב מסודר לבית הדין ביחס לרכיב תביעה זה על כן, לדידי, יש לדחות את תביעתו של המערער אך בשל עובדה זו. על אף שכלל הדוחות היו מצויים בידו, המערער בחר לסמוך תבי עתו עבור כל תקופת העסקתו על חישוב זכויותיו בהסתמך על דוח נוכחות אחד בלבד מתוך שבע שנות עבודתו. הלכה למעשה, המערער נמנע מחישוב זכויותיו, וביקש בפועל מבית הדין לערוך אותם בעבורו. אף בשלב הערעור, בו אין מחלוקת כי כלל דוחות הנוכחות פרוסים בפני המערער , נסמך המערער על אותו דוח נוכחות יחיד (2/17), ולא טרח להגיש תחשיבים המבוססים על כלל דוחות הנוכחות.

לא זו אף זו, כפי שציין בצדק בית הדין קמא חל אף שינוי בגרסאות המערער בנוגע למתכונת העבודה , דבר המשפיע באופן ישיר על שעות עבודתו הנוספות. ההבדל האמור קיבל ביטוי בהעדר אחידות ב ין כתב תביעתו ובין האמור בתצהירו כמפורט לעיל.

בעניין זה נפסק בעבר על ידי בית הדין הארצי, כדלקמן:
"גם לאחר תיקון 24, מקום בו בית הדין– בתום הליך שמיעת העדויות ואיסוף הראיות – קובע כי לא השתכנע בכך שהעובד הועסק בשעות נוספות כי אז אין מקום לחייב את המעסיק בתשלום גמול שעות נוספות, גם אם המעסיק לא הציג דו"חות נוכחות"
[ע"ע (ארצי) 47715-09-14‏ ‏ עוזי ריעני - אליאסי שיווק בע"מ (29.3.17)].

כאמור, במקרה דנן, מתקיימים שני תנאים אשר בגינם החזקה אינה מופעלת: האחד, דוחות הנוכחות הועברו במלואם למערער, ושנית, המערער לא הביא ראיות כדי להוכיח כי הועסק בשעות נוספות בחצרי המשיבה.

אשר לשעות ההפסקה וכן לשעת תחילת עבודתו של המערער בחצרי המשיבה, מדובר בקביעות עובדתיות שנקבעו על ידי בית הדין קמא, על סמך העדויות שהובאו בפניו במהלך דיון ההוכחות. בית הדין קמא ביכר את גרסת המשיבה לעניין זה, תוך ניתוח העובדו ת והראיות שהובאו לפניו. לא מצאתי כל סיבה או נימוק להתערב בקביעה עובדתית אלו.

למעלה מן הצורך, יובהר כי אין חובה בדין או בפסיקה המחייבת בעל דין להעיד רואה חשבון מטעמו במקרים כגון דא, וברי כי עדותו של מר יחזקאל הינה מספקת לעניינו. ככל שהמערער סבר כי זימונו של רואה החשבון מטעם המשיבה הינו מהותי עבורו, היה עליו לזמנו, דבר שלא נעשה על ידו.

לסיום פרק זה, דין הערעור בגין רכיב זה להידחות משלא הוכח על ידי המערער.
פיצויים
בית הדין קמא דחה את גרסת המערער כי התפטר בדין מפוטר, וזאת מכמה טעמים: האחד, לא הוכחה גרסת המערער לגבי פניותיו להעלאת שכר . השני, המערער אישר את מכתב ההתפטרות החתום על ידו, בו נרשם כי הוא מתפטר עקב קושי להגיע לעבודה. בית הדין ציין כי מדובר במכתב מזמן אמת המבטא את מצב הדברים לאשורו ודחה את גרסת המערער שנוצרה בדיעבד. השלישי, אין בסיס חוקי המחייב את המשיבה לשלם הוצאות נסיעה בגובה 60 ₪ ביום, זאת גם אם היה מוכיח המערער כי הגיש פניותיו בכתב, וממילא מצב דברים זה אינו מקים זכות להתפטרות בדין מפוטר. רביעית, לא הוצגה כל פניה לתשלום הוצאות נסיעה, והמערער אף לא ידע לומר ממי ביקש את התשלום בעדותו בפני בית הדין.

מהאמור לעיל עולה מפורשות כי בית הדין קמא נתח את מכלול הראיות וקבע כי המערער לא הוכיח את התפטרותו בדין מפוטר , ולא שוכנע בגרסה העובדתית שהציג התובע. לא מצאתי כל נימוק או סיבה להתערב בקביעתו זו של בית הדין קמא אשר הינה מנומקת היטב ומבוססת על הראיות והעדויות שנשמעו בפני הרשמת לפיכך, דין הערעור בגין רכיב זה להידחות.

אשר להפרש תשלום בגין הפרשה לפיצויים ולקרן הפנסיה - ב ערעורו מבקש המערער תשלום בגין הפרשות לפיצויים אשר לטענתו זכאי הוא לקבל בסך של 3,190 ₪ . יצוין כי התובע לא עמד על רכיב זה עד כה. משרכיב זה לא נתבע בכתב תביעתו של המערער, התביעה בגין רכיב זה, נדחית.
דמי נסיעות
בית הדין קמא קבע כי אין הצדקה לפסוק תשלום נוסף למערער שכן לא שוכנע בחסר תשלום הוצאות. כמו כן, נקבע כי המערער לא הביא ראיות או עדים לתמיכה בטענה, כי נשא בהוצאות נסיעה בסכום המופיע בתצהירו, ואין מקום לקבל את תחשיב המערער המבוסס על ממוצע לא מוסבר וערטילאי.

על אף קביעתו כאמור של בית הדין קמא, בחר המערער, לשוב על טענותיו הכוללניות, מבלי ליתן פירוט, תוך הסתמכות על ממוצע לאורך כל התקופה. המערער לא פירט מהי הה וצאה היומית שנעשתה על ידו, וכן האם נדרש להגיע בתחבורה ציבורית, ברכבו הפרטי או בהסעה. דהיינו, לא עלה בידי המערער להוכיח כי הוא נשא בהוצאות נסיעה בפועל. לאור האמור לעיל התוצאה היא כי אין כל בסיס להתערב במסקנת בית הדין קמא בעניין תשלום הוצאות נסיעה לפיכך, הערעור בגין רכיב זה נדחה.
דמי חגים
בית הדין קמא דחה תביעתו של המערער בגין רכיב זה שכן לא הוגש תחשיב ברור כיצד הגיע המערער לנתון המספרי שהוגש על ידו. כמו כן, נקבע כי תחשיב המערער לגבי הפרש דמי חגים מניח תשלום ממוצע של דמי חגים לפי 53 ימי חג בתקופת העבודה ובקיזוז דמי חגים ששולמו. בית הדין קמא סבר כי חישוב זה הנסמך על ממוצע, ומבלי לערוך חישוב ספציפי בעניינו של המערער- דינו להידחות. עוד נקבע כי אין התייחסות בתביעתו של המערער לקיזוז חגים שחלו בשבת או ביום שישי, שלא היה יום עבודתו הקבוע של המערער. כמו כן, המערער צירף טבלת מועדים של חגי שלוש הדתות מבלי להפנות לחגים ספציפיים שהוא מבקש בגינם את רכיב תביעתו. בהיעדר פירוט כלשהו לאילו ימי חג מתייחסת התביעה, ובפרט בהתחשב בעובדה כי היקף משרת המערער עמד על 78% בלבד, ולא צוין על ידו אם מבקש הוא דמי חגים על פי דתו או לפי חגי ישראל, נקבע כי דין התביעה בגין רכיב זה להידחות.

בערעורו בחר המערער להתעלם באופן מוחלט מקביעות בית הדין קמא וחזר ושב על טענותיו, כמי שטוען את טענותיו בפעם הראשונה, וזאת, מבלי לתקן את תביעתו על מנת שתכלול את הפרטים הנדרשים. גם כאן, בחר המערער שלא לבצע את מלאכתו, על מנת להוכיח זכאותו לזכויות הנתבעות על ידו. ללא מסירת הפירוט הנדרש כאמור לעיל, ובהעדר כל סיבה להתערב בפסק דינה המקיף והמנומק של הר שמת , אין לתביעתו של המערער על מה לסמוך לפיכך, ערעורו בגין רכיב זה נדחה אף הוא.

סוף דבר
לאור כל המקובץ לעיל, דין הערעור לה ידחות.

משהערעור נדחה במלואו, יישא המערער בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מ יום שיומצא פסק הדין.

ניתן היום, כ"ז סיוון תש"פ, (19 יוני 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .