בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 8054-04-19

19 אוקטובר 2020
לפני:
כב' השופטת חנה טרכטינגוט – שופטת בכירה
התובע:
דורית פלג

-
הנתבעת:
נגב קרמיקה שיווק (1982) בע"מ
החלטה
1. לפניי בקשת הנתבעת לקבוע, כי התובעת תהא מנועה מלהוכיח כל עניין שברפואה שבמסגרת ההליך וזאת, נוכח סירובה הבלתי מוצדק וממילא בלתי סביר של התובעת להיבדק על ידי מומחה רלבנטי מטעם הנתבעת כפי שהתבקש.

2. אלה העובדות הצריכות להכרעה –
א. התובעת הגישה תביעה לפיצויי פיטורים ולהפרשות לתגמולים בגין עמלות.
ב. בכתב התביעה טענה התובעת, כי סיימה את העבודה עקב מצבה הבריאותי.
ג. לתצהיר עדות ראשית מטעמה, צירפה התובעת חוות דעת רפואית של ד"ר גפן טמיר מומחה ברפואה תעסוקתית מיום 18.12.18 ולפיה:
"גב' פלג בת 51, מעצבת גרפית ואשת מכירות בחברת "נגב קרמיקה" בעיסוקה. גב' פלג נקלעה לסיטואציה תעסוקתית בה נדרשה לעמוד בדרישות ובלחצים ,ועל רקע קושי לעמוד בלחצים אלו החלה לסבול מהתקפי חרדה, אשר הצריכו טיפול תרופתי ופניות לרופאים ולחדרי מיון. מדובר בהתקפים עוצמתיים ובתדירות גבוהה אשר הפסיקו להגיב לטיפול תרופתי בלוריון ונאלצה להחליף את הטיפול בתכשיר אחר. פסיכיאטרית ד"ר דמבינסקי, אשר בדקה אותה לאחרונה, העריכה כי גב' פלג אינה מסוגלת להמשיך ולעבוד בסביבה לוחצת בכלל ובמקום עבודתה הקודם בפרט, שכן עבודה זו פוג עת ממש בבריאותה הנפשית והגופנית. לאחר בדיקה ועיון בחומר הרפואי שלה, הערכתי תואמת את הערכתה של ד"ר דמבינסקי, כי גב' פלג אינה כשירה להמשיך בעבודתה ב"נגב קרמיקה".

ד. הנתבעת ביקשה להעמיד את ה תובעת לבדיקה אצל המומחים הרלבנטיים למצבה הרפואי כפי שעולה מחוות הדעת: מומחה בתחום הרפואה העתסוקתית ומומחה בתחום הפסיכיאטריה.

נ. התובעת סירבה להיבדק אצל רופא פסיכיאטר, והסכימה להיבדק אצל רופא תעסוקתי בלבד בנימוק כי הגישה חוות דעת מתחום התעסוקתי בלבד.

ד. טענות הנתבעת –
א. חוות דעת של ד"ר טמיר מבוססת על מצבה הנפשי של התובעת, לרבות חוות דעת פסיכיאטרית ד"ר דמבינסקי.
הנתבעת זכאית לזמן את התובעת לבדיקה של מומחה בתחום הפסיכיאטריה שכן, זו מהות מצבה הרפואי הנטען שבגינו היא טוענת כי נאלצה להתפטר.
ב. משהנתבעת מסרבת להיבדק אצל המומחה בתחום הפסיכיאטריה ללא הצדק סביר, על בית הדין לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 137 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984 (להלן – "התקנות") אשר עקרוניתיה חלים גם בבית הדין לעבודה.

ה. טענות התובעת –
א. חוות הדעת של ד"ר טמיר, הועברה לעיון הנתבעת במסגרת הליכי גילוי ועיון ולא בשלב התצהירים. חוות הדעת מהווה חלק בלתי נפרד מהתצהיר.
ב. מאחר והתובעת הגישה חוות דעת של רופא תעסוקתי, היא נכונה לעמוד לבדיקה אצל מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית.

ההכרעה –
5. לאחר שבחנתי את הבקשה, התגובה, והתשובה לתגובה, להלן ההכרעה –
תקנה 128 (א) לתקנות קובעת :
"הגיש בעל דין חוות דעת בענין שברפואה, רשאי בעל דין אחר לשלוח לו, תוך שלושים ימים מהיום שהומצאה לו חוות הדעת, דרישה בכתב להעמיד את נושא חוות הדעת לבדיקה בידי רופא או מומחה רפואי מטעמו, ובלבד שהודיע לבעל הדין שהגיש את חוות הדעת שימציא לו, לפי דרישתו, העתק חוות דעת של הרופא או המומחה הרפואי מטעמו תוך זמן סביר לאחר הבדיקה ".

תקנה 137 (ב) לתקנות קובעת:
"בעל דין שלא נענה לדרישה לפי תקנה 128(א) או 132, או להוראה של בית המשפט או הרשם לפי תקנה 135, או שלא נענה במידה מספקת, ואי ההיענות היתה ללא הצדק סביר, לא ייזקק בית המשפט להוכחה של ענין שברפואה מטעמו לענין הנדון".

6. התובעת הגישה את חוות דעת של ד"ר טמיר על מנת להוכיח כי מבחינה רפואית, היא אינה מסוגלת להמשיך בעבודתה בנתבעת. לפיכך, חלה תקנה 128 (א) לפיה, רשאית הנתבעת לדרוש להעמיד את נושא חוות הדעת לבדיקה בידי רופא או מומחה מטעמו.

התקנה נוקטת בלשון "נושא חוות הדעת" שהיא לשון רחבה.

נושא חוות הדעת, הוא מצבה הנפשי הנטען של התובעת לפיו היא סובלת מהתקפי חרדה ונדרשת לטיפול תרופתי, והשפעת מצבה הנפשי על יכולתה לחזור לעבודתה.

7. ד"ר טמיר הינו רופא תעסוקתי המתמחה בין היתר, בהערכת כושרם של עובדים לעסוק בעבודות מסויימות ובכלל.

ד"ר טמיר ביסס את חוות דעתו של מצבה הרפואי של התובעת בתחום הנפשי ואף התבסס על חוות דעת רפואית של ד"ר דמבינסקי שהיא רופאה פסיכיאטרית.

לפיכך, מסקנתי הינה, כי נושא מצבה הרפואי של התובעת בתחום הפסיכיאטרי, הוא "נושא חוות הדעת", גם אם התובעת בחרה להגיש חוות דעל של רופא תעסוקתי. משכך, רשאית הנתבעת להעמיד את נושא חוות הדעת, דהיינו בתחום הפסיכיאטרי, לבדיקה על ידי רופא או מומחה מטעמה.

8. בהתאם לתקנה 137 (ב) לתקנות, יש לבחון אם לאי היענות התובעת להיבדק על ידי מומחה בתחום הפסיכיאטריה, קיים הצדק סביר אם לאו.

9. ברע"א 52615-12-16 פלוני נ' איזי תי"א 2011 בע"מ ואח' פורטו נסיבות בהן יחשב סירוב כ"הצדק סביר" המונע את הפעלה ת' 137 (ב) כך:
"ומהו אותו "הצדק סביר" הנדרש מן הנפגע כתנאי לכך שתופעל כנגדו הסנקציה המפורטת בתקנה 137(ב) לתקנות? - בעניין לב הובהר כי בחינת הסבירות בסירוב המבקש תעשה באופן משולב אובייקטיבי וסובייקטיבי כאחד. אובייקטיבי במובן זה שהסירוב יתקבל על דעת האדם הסביר וסובייקטיבי במובן זה שנבחנת בו התנהגותו של האדם הסביר במצבו של הנפגע, כשהנטיה היא להקל עם הנפגע (וראו בהקשר דומה - ע"א 810/81, לוי נ' מזרחי ואח' (1981); ע"א 449/81 בן לב בע"מ נ' מגד (1981)) כך נקבע כי כאשר מדובר בבדיקה פולשנית ובעלת סיכון ובמקום בו ניתן להסתפק בתוצאות הבדיקות הקיימות, סירוב זה הינו בגדר הצדק סביר (ראו: תא (ירושלים) 5324/03 - א. ס. ואח' נ' דר גדעון מן ואח' (2010) סע' 138 לפסק הדין; בר"ע 305/80 רפאל שילה נ' שלמה רצקובסקי, (1981); עניין לב הנ"ל; ת"א (שלום ת"א) 61697/06 שפיגלר מיכל נ' ד"ר אדריאן אברהם, (2007)).
עוד נקבע, כדוגמה, כי כאשר קיימת חוות דעת של מומחה בית המשפט אין מקום לשליחת הנפגע לבדיקה נוספת ע"י מומחה מטעם בעל דין (בש"א 1652/04 (2004)), ובדומה נקבע כי העמדת תנאי מצד הורי נפגע כי יהיו נוכחים בעת בדיקתו התקבלה כתנאי סביר ע"י בית המשפט (ת"א (מרכז 3447-10-11 מכבידנט בע"מ נ' זהבה הדר (2012).
עוד מצאנו בפסיקה קביעה כי סירוב לעריכת בדיקה הכרוכה בחוסר נעימות כאשר אין לה הצדק של ממש, כגון כיוון שנערכה לנבדק מספר פעמים בעבר, מהווה הצדק סביר".

10. הנימוק היחיד לסירוב התובעת להיבדק על ידי רופא פסיכיאטר הוא העובדה, כי חוות הדעת מטעמה ניתנה על ידי רופא תעסוקתי.

11. אינני מקיל ה ראש באי הנעימות הכרוכה בבדיקה על ידי רופא פסיכיאטר לו יש לגלות את נבכי הנפש, במיוחד כאשר מדובר ברופא מטעם הנתבעת .אלא משכאמור התובעת היא זו שהגישה חוות דעת בנושא זה, סירובה להיבדק על ידי רופא פסיכיאטר הוא ללא הצדק סביר.

התוצאה של סירוב זה בהתאם לתקנה 137 (ב), היה אמור לגרור את אי הזקקותו של בית הדין לחוות הדעת של ד"ר טמיר כדי להוכיח את אי מסוגלותה להמשיך בעבודתה.
12. בטרם תינתן החלטה בעניין זה, אני מאפשרת לתובעת לנוכח החלטה זו להודיע את עמדתה לגבי בדיקה על ידי רופא פסיכאטר עד ליום 1.11.20.

13. לעיוני ביום 3.11.20.

ניתנה היום, א' חשוון תשפ"א, (19 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים.