הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 8034-04-20

08 נובמבר 2020
לפני:
כב' הרשמת ערמונית מעודד
התובע:
ESAC TECFAMARIAM
ע"י ב"כ: עו"ד טוני מאיר

-
הנתבעות:
1. מ.א ניקיון ואחזקה בע"מ
2. רחים כח אדם בע"מ

3. מוקד הים בע"מ
4. הולמס פלייס אינטרנשיונל בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד שחר דור

החלטה

  1. לפניי בקשת הנתבעת 4 להורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה ככל שתביעת ו כנגד ה תידחה.
  2. אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות ולהלן אפרט נימוקיי.
  3. זכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות יסוד בפסיקת בית המשפט העליון ובפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה. עם זאת, בדומה לזכויות אחרות, אין המדובר בזכות מוחלטת, ויש לאזנה אל מול אינטרסים אחרים ובכלל זה זכותו של הצד שכנגד שלא להיגרר להליך סרק ולחסרון כיס בעקבותיו. (ראו ע"א 733/95 ארפל אלומניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ , פ"ד נא(3) 628; ע"ע 1424/02 פתחי אבו נסאר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU, עבודה ארצי לג (54) 38).
  4. ביום 2.9.16 נכנסה לתוקף תקנה 116א' ל תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב–1991 (להלן – התקנה) אשר קובעת כי ככל שמדובר בתובע שאינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, הכלל הוא חיוב התובע בהפקדת ערובה, למעט אם הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו או יכולת פירעון עתידית, או אם מתקיימים בעניינו טעמים מיוחדים המצדיקים לפטור אותו מהפקדת ערובה. (עתירה לביטול תקנה 116א זו נדחתה על ידי בג"ץ משנפסק, כי התקנה תוקנה בסמכות והיא סבירה ומידתית (בג"ץ 7016/16 עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שרת המשפטים (17.9.18)).

מן הכלל אל הפרט-
5. כמצוין בכתב התביעה, התובע הוא אזרח אריתריאה המתגורר בישראל ולפיכך, הכלל הוא כי להורות על חיובו בערובה אלא אם הוכח אחד החריגים במנויים בתקנה .
6. בכתב התביעה, טען התובע כי בתקופה שמחודש 9/2018 ועד לחודש 1/2020 הוא הועסק על ידי הנתבעות 1-3 והוצב בחצרי הנתבעת 4, מפעילת רשת מכוני הכושר "הולמס פלייס" בסניף רעננה – רח' התדהר 1, כפי שעולה אף מתלושי השכר שצורפו לכתב התביעה.
7. לטענת התובע, הוא הועסק בניקיון חדר הכושר והשתכר בתחילה סך של 30 ₪ לשעה והחל מחודש 8/2019, סך של 32 ₪ לשעה. התובע הטעים כי הנתבעות 1 ו-2 שימשו קבלניות משנה של הנתבעת 3, חברה פרטית בעלת רישיון כוח אדם ורישיון ניקיון, אשר שימשה כקבלנית שירות של מזמינת השירות – היא הנתבעת 4. לנוכח האמור טען התובע כי הוא זכאי לזכויות הקבועות בצו ההרחבה בענף הניקיון ובנוסף, לפיצויי פיטורים ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין, עקב נסיבות סיום העבודה, כמפורט בכתב התביעה.
8. אשר לעילת התביעה כנגד הנתבעת 4 הטעים התובע, כי יש לחייבה מכח היותה מעסיקה במשותף עם הנתבעות 1-3; כי ההתקשרות עם קבלני המשנה הינה בבחינת "חוזה הפסד"; כי על פי חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו - 1996 היה על הנתבעת 4 לקלוט אותו כעובד בהעסקה ישירה, לאחר 9 חודשי העסקה וכי על פי החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, תשע"ב – 2011 (להלן – החוק להגברת האכיפה) יש לחייבה מכח היותה מזמינת השירות אשר לא נקטה באמצעים סבירים למניעת פגיעה בזכויות התובע.
9. לכתב התביעה צירף התובע תלושי שכר חלקיים, החל מחודש 11/2018, אשר הופקו חלקם על ידי הנתבעת 1 וחלקם על ידי הנתבעת 2 וכן דוחות נוכחות לחודשים 11/2018, 7/2019 ו- 8/2019. בנוסף, צירף התובע זימון לשימוע נושא תאריך 23.1.20 ובו צוין כי סיבת הזימון היא אי שביעות רצון מתפקודו במועדון הולמס פלייס ברעננה, עליו חתומה הנתבעת 3.
10. במסגרת הבקשה שלפניי טענה הנתבעת 4 כי יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה בסך של 10,000 ₪ לצורך הבטחת זכויותיה מהנימוקים הבאים:
התובע לא ציין את כתובת מגוריו; הנתבעת 4 לא העסיקה את התובע מעולם ולכל היותר הוא הועסק בחצריה אולם לא ציין אצל מי ומתי הועסק; התובע לא פנה את המבקשת לפי סעיף 25 (3) לחוק להגברת האכיפה.
11. התובע התנגד לבקשה וטען כי הנתבעת 4 אינה מכחישה כי הוצב בחצריה אך נמנעת מלמסור פרטים בדבר זהות הגורם עמו התקשרה וסוג השירותים אותם קיבלה ומסתפקת בהכחשה כללית. ככל שהמדובר היה בשירותי כח אדם, הנתבעת 4 נמנעה מלקלוט את התובע לשורותיה וככל שהמדובר בהסכם למתן שירותי ניקיון, הרי שהנתבעת לא פעלה בהתאם לחובותיה לפי החוק להגברת האכיפה. התובע הוסיף כי עיון במסמכים שצורפו לכתב התביעה מעלה כי הופקו לו תלושי שכר פיקטיביים וכי הוא לא הופרשו עבורו כספים לפיקדון.
12. לאחר עיון בטענות הצדדים ובכתבי הטענות, לרבות בכתב ההגנה מטעם הנתבעת 2, הגעתי לכלל מסקנה כי אין להורות על חיובו של התובע בהפקדת ערובה וזאת מטעמים מיוחדים המצדיקים מתן פטור וכפי שיפורט לעיל.
13. עיון בטענות התובע מעלה כי הוא הציג גרסה עובדתית ברורה בדבר תקופת העבודה , הסניף בו הועסק, שעות העבודה והזכויות אותן הוא תובע. התובע צירף לכתב התביעה תלושי שכר התומכים בחלק מטענותיו וכן מכתב זימון לשימוע, החתום על ידי הנתבעת 3.
14. במסגרת כתב ההגנה מטעם הנתבעות 3 ו-4 הוכחשה העסקת התובע על ידן. הנתבעות טענו כי לא ברור היכן הוצב התובע; כי הנתבעת 3 התקשרה עם הנתבעת 4 בהסכם למתן שירותי ניקיון בחלק מסניפיה של הנתבעת 4 וכי ישנם קבלנים נוספים ; כי "משנכנסו תקנות חדשות מונה רואה חשבון בודק, והיה צוות מיוחד לבדיקת זכויות העובדים"; כי המדובר בחברות סולבנטיות ולא כאלו שמתחמקות מתשלום לעובדיהן וכי הנתבעת 4 "שילמה תמורה הולמת ומשקפת את הדין" "פעלה כמצופה וכנדרש על פי דין" ו "ביצעה המוטל עליה על פי דין".
15. בכתב ההגנה מטעם הנתבעת 2 נטען כי התובע הועסק בחודשים 9/2019-1/2020 לפי בסיס שכר שעתי, כעובד כללי. לטענת הנתבעת 2, התובע התפטר מעבודתו ללא כל הודעה מוקדמת ולא חל על העסקתו צו ההרחבה בענף הניקיון. הנתבעת 2 הודתה כי לתובע מגיע סך של 1,248 ₪ בגין דמי חגים.
16. הנה כי כן, לפנינו תובע אשר טוען באופן ברור ומפורש כי הועסק בסניף הנתבעת 4 בעיר רעננה, ברחוב תדהר 1 על ידי הנתבעות 1ו-2 ואף מצרף תלושי שכר חלקיים ודוחות נוכחות אשר על פני הדברים תומכים בגרסתו בדבר אי תשלום מלוא זכויותיו.
הנתבעות 3 ו-4 אינן מכחישות כי התובע הועסק בחצרי הנתבעת 4 וטוענות כי נכרת ביניהן הסכם למתן שירותי ניקיון. עם זאת, הן אינן מפרטות עם מי הן התקשרו מכח הסכם זה, אינן מתייחסות כלל לטענת התובע בדבר העסקה על ידי הנתבעות 1 ו-2 בחצרי הנתבעת 4 ולמעשה מסתפקות באמירות "כלליות" בדבר תשלום מלוא התמורה, מלוא החבות, התקשרות אותנטית וכיו" ב.
17. מעבר לכך שלא הוצגה כל גרסה עובדתית ביחס לטענות התובע ולזהות הגורמים עמם התקשרה הנתבעת 4 ו/או הנתבעת 3, לא הוצגה כל ראיה לתמיכה בטענות המפורטות בכתב התביעה. כך, לא צורף דוח רואה חשבון/בודק שכר, הסכמי התקשרות המלמדים על התקשרות אותנטית או חשבוניות המלמדות על התמורה או כל מסמך אחר אשר יש בו כדי לתמוך בגרסת הנתבעות 3 ו-4.
18. על כך יש להוסיף, כי כתב ההגנה מטעם הנתבעת 2 אף הוא אינו שופך אור על המחלוקת בין הצדדים. הנתבעת 2 לא פירטה את זהות הגורם עמו התקשרה, את טיב ההתקשרות ואת השירות אותו סיפקה אלא ציינה כי התובע עובד כללי אשר אינו זכאי לזכויות מכח צו ההרחבה בענף הניקיון. הנתבעת 2 טענה כי התובע התפטר מעבודתו ואולם אף אחת מהנתבעות לא התייחס ה למסמך הזימון לשימוע שהוגש לתיק, אשר חתום על ידי הנתבעת 3, ואשר יש בו ולו ראשית ראיה לכך שהתובע פוטר ולא התפטר כפי שנטען.
19. זה המקום לציין, כי מקרה זה ממחיש את הקושי המובנה של תובעים הנמנים על אוכלוסייה מוחלשת והמועסקים בתבנית העסקה מורכבת, להציג תמונה עובדתית מלאה הנתמכת בראשית ראיה, בשל פער הכוחות בין המעסיק לעובד. לטעמי, פער כוחות זה אשר יוצר פערי מידע מצדיק בנסיבותיו של מקרה זה מתן פטור מהפקדת ערובה.
20. עמימות הגרסה העובדתית מטעם הנתבעות , היעדר התייחסות קונקרטית לטענות התובע ואי צירוף מסמכים רלבנטיים כמו גם העובדה כי גרסת הנתבעות 3 ו-4 אינה מתיישבת עם גרסת הנתבעת 2 אשר לטיב השירותים, מובילה למסקנה כי יש לערוך בירור עובדתי במסגרת ההליך העיקרי ואין לזקוף פער מידע זה לחובת התובע ולחסום את דרכו מבירור ההליך.
21. מבלי לגרוע מהאמור וביחס לטענות הנתבעת 4 אשר לעילות התביעה אציין, כי בשים לב לתקופת העסקתו של התובע ומשלא הוברר טיב ההתקשרות בין הנתב עת 4 למי מהנתבעות שכן לא הוצגו הסכמי התקשרות כאמור, הרי שכלל הטענות תתבררנה במסגרת ההליך העיקרי. לא ניתן ללמוד בשלב זה כי אין המדובר בהתקשרות למתן שירותי כוח אדם ועל חבותה של הנתבעת 4 לקליטת התובע בשורותיה בח לוף 9 חודשים, על כל המשתמע מכך. באופן דומה, ככל שיתברר כי המדובר בהסכם למתן שירותי ניקיון הרי שחבות הנתבעת 4 תיבחן בשים לב להוראות סעיפים 25-28 לחוק להגברת האכיפה.

סוף דבר
22. הבקשה נדחית. הנתבעת 4 תישא בהוצאות התובע בסך של 2,000 ₪ אשר תשולמנה בתוך 30 יום.

ניתנה היום, כ"א חשוון תשפ"א, (08 נובמבר 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.