הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 79357-01-19

11 יוני 2020
לפני:
כב' השופטת שגית דרוקר

התובע:
רמי חי
ע"י ב"כ: עו"ד יניב חקימוביץ
-
הנתבעת:
ויצו - הסתדרות עולמית לנשים ציוניות (ע"ר)
ע"י ב"כ: עו"ד אסתי נדל

החלטה
לפני בקשת הנתבעת למתן צו לעיון במחשב.
רקע עובדתי
התובע הועסק בכפר הנוער גן ונוף אשר בבעלות הנתבעת (להלן – כפר הנוער), בתפקיד רכז ענף הנוי מיום 5.8.2001 ועד לפיטוריו ביום 27.2.2019.
התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת לקבלת פיצוי בהתאם לסעיף 33 יא (ב)(1) לחוק הסכ מים קיבוציים, תשי"ז – 1957 בגין פיטורים שלא כדין בשל השתייכותו ופועלו של התובע בארגון ההסתדרות הלאומית, בנוסף, תבע התובע סעדים כספיים בגין הליך פיטורים לא תקין ועגמת נפש .
לטענת התובע, הנתבעת פיטרה אותו באמתלת שווא תוך הכפשת שמו הטוב, ללא שהציגה בפניו ראיות לטענות שנטענו כלפיו וללא התחשבות במעמדו, בוותק שצבר ובגילו (נותרו לו 3 שנים בלבד לפנסיה). עוד טוען התובע כי הסיבה האמיתית לפיטוריו היא אך ורק ניסיונו להביא לשינוי בארגון העובדים היציג.
מנגד טוענת הנתבעת, כי ההחלטה לשקול את סיום העסקת התובע נבעה מתלונות שני תלמידים ומתלונות עבר רבות כנגדו אשר העלו תמונה מדאיגה של התנהגות בלתי הולמת חמורה ומטרידה, הפרת נהלי עבודה ואי ציות להוראות המנהלים ויחסי עבודה עכורים עם עובדים אחרים.
לפיכך, התובע נקרא לשיחת בירור דחופה במסגרתה הוצגו בפני התובע שתי התלונות של התלמידים והובהר לו כי השיחה מתקיימת לאור תלונות אלו והצורך בבירורן.
לטענת הנתבעת, התובע אישר כי ביקש עזרה מתלמיד בענייני מחשב, בין היתר בכתיבה ומשלוח מכתבים, טען כי הדברים קרו בשעות ההפסקה שלו ואישר כי התלמיד הוזמן לשם כך לביתו. ה תובע אישר שהוא שולח הודעות סלולריות לתלמידים וכן אישר ששמורות במחשבו תמונות של התלמידים שקשורות לעבודה. כמו כן התובע הכחיש שאיפשר לתלמידים לגלוש במחשב שלו, אך לא הכחיש כי יש במחשבו היסטוריית גלישה באתרים פורנוגרפיים.
כפועל יוצא מתלונות התלמידים ומהדברים שעלו בשיחת הבירור, הוחלט לזמן את התובע לשימוע.
השימוע נערך כדין במהלכו התובע היה מיוצג על ידי עורך דין מטעם הסתדרות העובדים הלאומית ובהשתתפות נציגות מוועד העובדים בכפר הנוער. ההחלטה על סיום העסקתו של התובע התקבלה לאחר שהתובע השיב באריכות על כל הטענות נגדו, ובהסכמת ועד העובדים כנדרש בהסכם הקיבוצי בנתבעת.
עיקר טענות המבקשת/ הנתבעת
התובע ביצע חלק מן העבירות על ידי שימוש במחשב ולנתבעת יש יסוד להניח כי במחשב זה מצויים מסמכים רלוונטיים לטענותיה. לאור האמור, קיימת זיקה ברורה בין גילוי המסמכים המצויים על המחשב לבין טענות הנתבעת בכתב הגנתה.
יובהר כי, מדובר במחשב נייח אשר הינו קניינה של הנתבעת. בתקופת העסקת התובע, המחשב עמד לרשות התובע, במשרדו אשר הינו בתחומי כפר הנוער ולצורך עבודתו. לאור האמור, עסקינן בבקשה לצו עיון במחשב אשר אינה מהווה בפועל צו לכינוס נכסים (צו אנטון פילר) שכן אין מתבקש איסוף נכסו של התובע לצורך תפיסה ושימוש בו.
לא בוצע שום שימוש ו/או עיון במחשב מצד הנתבעת. לאחר מתן הודעה לתובע בגין השעייתו מתפקידו עד לקבלת החלטה בשימוע, התבקש התובע על ידי מר בני בן בסט, מינהלן כפר הנוער, להסיר מהמחשב את כל חומריו האישיים והפרטיים. לאחר מכן כונן המחשב כובה ואוחסן בארון בחדרו של מר בן בסט, ללא כל שימוש.
התובע הוא צד להליך והוא זה שיזם את ההליכים המשפטיים ומשכך זכותו לפרטיות מוגבלת ביותר ובוודאי שאינה יכולה להגביל את הנתבעת מלבסס את טענות הגנתה.
הנתבעת אף הציעה לקיים את העיון בנוכחות התובע.
עיקר טענות המשיב/ התובע
התובע מתנגד לבקשה.
לטענת התובע, הנתבעת מנסה לדלות חומרים כדי להוכיח את תביעתה, מה שמחזק את טענתו כי פיטוריו היו מטעמים פסולים ול נתבעת לא היו הוכחות לטענות כלפיו בדבר התנהגות פסולה.
בניגוד לטענתה, הנתבעת לא איפשרה לתובע להוציא חומרים פרטיים מהמחשב בטרם נלקח מהתובע אלא רק איפשרה לו למחוק סיסמאות בנק תוך שמנהליה עומדים לצדו. כן לא התאפשר לו לערוך עיון משותף במחשב.
יתכן שקיימים חומרים על המחשב שהורדו על ידי תלמידי כפר הנוער אשר נכנסו למחשבו של התובע ללא ידיעתו, דבר אשר לא נבדק בזמן אמת בטרם פוטר בבושת פנים ע"י הנתבעת.
בית הדין נדרש לערוך אבחנה מעמיקה בין חומרים המצויים על כונן המחשב לבין היסטוריית גלישה באתרים, המהווה מרחב ווירטואלי פרטי מובהק של התובע ואין לנתבעת כל זכות לערוך עיון ושימוש בהיסטוריית הגלישה של התובע, גם כאשר הדבר נעשה באמצעות מחשב המצוי בבעלותה.
בימינו היסטוריית הגלישה מהווה חלק אינטגרלי מנתוני המשתמש ורק לו (למשתמש/התובע) בלעדיות על נתונים אלו.
התובע חושש שהנתבעת תזייף חומרים כלשהם על מנת להוכיח את טענותיה. לתובע אין שליטה על השימוש בכונן והוא אינו יודע מה עשתה הנתבעת עם הכונן עד היום ואילו חומרים היא תחדיר לכונן ו/או תטען שהוציאה מהכונן. לטענת התובע, נוכח הזמן שחלף מאז פיטוריו יש לראות בכל חומר שיימצא בכונן ראיה מזוהמת שקבילותה ברף הנמוך ביותר.
עיקר טענות הנתבעת במסגרת התשובה לתגובה:
הבקשה למתן צו עיון במחשב ע"י הנתבעת מוגשת כנ דרש על פי דין בשלב גילוי המסמכים וטרם הליך ההוכחות בתיק.
ההחלטה על פיטורי התובע התקבלה על בסיס תמונה עובדתית ברורה ומספקת, לרבות כזו אשר נשענה על הודאותיו שלו.
התובע ביצע חלק מן העבירות על ידי שימוש במחשב ולנתבעת יש יסוד להניח כי במחשב זה מצויים מסמכים רלוונטיים לטענותיה.
אין שחר לחששו הבלתי מבוסס של התובע כי הנתבעת תזייף חומרים במחשב שכן הנתבעת הצהירה שלא בוצע שום שימוש ו/או עיון במחשב על ידה וכן הגישה תצהיר מאומת כדין לפיו עם השעיית התובע מעבודתו כונן המחשב כובה ואוחסן בחדרו של מינהלן כפר הנוער, ללא כל שימוש .
הנתבעת חוזרת על הצעתה כי העיון המבוקש יעשה בנוכחות התובע, ככל והוא מעוניין בכך.
ביחס להבחנה לה טוען התובע בין חומרים המצויים על כונן המחשב לבין היסטוריית גלישה באתרים, יצוין כי אמנם פס"ד איסקוב (ע"ע (ארצי) 90/08 טלי איסקוב ענבר נ' מדינת ישראל - הממונה על חוק עבודת נשים ואח , (8.2.2011)) (להלן – עניין איסקוב), מגדיר את היסטורית הגלישה של העובד באתרי אינטרנט כחלק מהמימד האישי של השימוש במחשב, אך הוא גם קובע כי יותר עיון במידע כאמור בקבלת צו שיפוטי כמבוקש בענייננו.
אין לנתבעת עניין, כשלעצמו, לגלות או לחשוף באילו אתרים התובע גלש. אלא היות והתובע מכחיש את הטענה כי הוא חשף תלמידים להיסטוריית גלישה זו, עת הרשה להם לעשות שימוש במחשבו, והיות וראיות לנכונות הטענה עשויות להימצא על המחשב - זכותה של הנתבעת לבחון את הטענה באמצעות גישה למחשב שהוא רכושה ומצוי בפועל ברשותה.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בבקשה, בתגובה ובתשובה אני קובעת כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, הכל כפי שיפורט להלן:
הנתבעת טוענת כי יש להתיר לה ל עיין במסמכים רלוונטיים להגנתה המצויים ככל הנראה על המחשב שבבעלותה ואשר שימש את התובע בתקופת עבודתו. לטענת הנתבעת המסמכים דרושים לצורך הוכחת טענותיה כי תלמידי הכפר נחשפו להיסטוריית גלישה באתרים פורנוגרפיים תוך שימוש במחשבו המשרדי של התובע והיא מבקשת להגישם לבית הדין.
התובע ט וען כי הבקשה אינה עומדת במבחני הפסיקה וכי גילוי חומרים כלשהם במחשב בשלב זה לא יועילו לנתבעת שכן לא יהיה בכך כדי להשמיט את טענת התובע כי פיטוריו נעשו שלא כדין. התובע מוסיף וטוען שאין לנתבעת כל זכות לערוך עיון ושימוש בהיסטוריית הגלישה של התובע, גם כאשר הדבר נעשה באמצעות מחשב המצוי בבעלותה.
ראשית אציין כי אין עסקינן בבקשה למתן צו מסוג אנטון פילר, אלא למתן צו לגילוי מסמכים ספציפי, שכן מדובר ב מסמכים המצויים במחשב השייך לנתבעת, ומשכך, התקנה הרלבנטית לענייננו הינה תקנה 46 (א) ל תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב –1991 (להלן: התקנות) הקובעת כדלקמן: "בית הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי ו/או לעיון במסמכים אם היה סבור שיש צורך בכך, כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות".
הליך הגילוי והעיון נועד לאפשר דיון יעיל. בהתייחס למידת הרלוונטיות של המסמך המבוקש לצורך ההכרעה בשאלות שבמחלוקת, נקודת המוצא של הליך גילוי מסמכים ועיון בהם היא של גילוי מרבי ורחב ככל האפשר של המידע הרלוונטי למחלוקת, שכן ביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת. על כן כל מסמך שיש בו לסייע לקו החקירה וכל מסמך הכולל מידע המאפשר לצד לקדם את עניינו רלוונטי הוא (בג"ץ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' פרופ' אברהם עוז (14.05.2008); ע"ע 482/05 שלומי משיח נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (22.12.2005) ; ע"ע 1185/04 אוניברסיטת בר אילן נ' ד"ר צמח קיסר (24.3.2005); ע"ע 28222-05-10 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ נ' יהודה פלצ'י (21.9.2010).
אשר למבחן הרלבנטיות נפסק על ידי בית הדין הארצי בעניין ע"ע 494/06 מדינת ישראל-נציבות המים נ' אבנצ'יק, (28.3.07) כדלקמן: " שני תנאים להתקיימותו של מבחן הרלבנטיות: תנאי הסף, בו נדרשת הוכחת קיומה של זיקה ברורה בין גילוי החומר המבוקש לבין טענותיו של המבקש בהליך העיקרי. זהו ההיבט הצר של מבחן הרלבנטיות, שקיומו הוא תנאי הכרחי, לקיומו של "דיון יעיל" כנדרש בתקנה 46 לתקנות. אולם אין זה תנאי מספיק. התקיים תנאי הסף, יוסיף בית הדין ויידרש להיבט הרחב של מבחן הרלבנטיות. במסגרת זו תיבחן הבקשה לגילוי מסמכים, על רקע נסיבותיו של המקרה הנדון; בשים לב לאמות המידה הקיימות ומשקלן מנקודת מבטו של מבקש גילוי המידע; ההשלכות על ההליך העיקרי ועל האינטרסים של הצדדים; ומידת תרומתם של כל אלה לקיומו של 'דיון יעיל' בהליך העיקרי".
כן נפסק, כי נוכח הסמכות הרחבה שהוענקה לבתי הדין בסוגית גילוי ועיון במסמכים, יש מקום להשתמש בסמכות זו בזהירות, תוך עריכת איזון בין האינטרסים השונים העומדים על הפרק, ובעיקר בהתחשב בנזק שייגרם לכל אחד מהצדדים, ולצדדים שלישיים מגילוי או אי גילוי המסמך. כמו כן, אין להורות על גילוי מסמכים גורף ורחב (ר' דב"ע נב/3-118 עזבון המנוח יצחק וייס נ' הוצאת מודיעין בע"מ, פד"ע כה 429; דב"ע נד/4-16 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' ההסתדרות הכללית, פדע כז 225).
בענייננו, מבקשת הנתבעת לעיין במסמכים ששמר התובע במחשב הנתבעת במהל ך תקופת העסקתו ובהיסטוריית גלישה במחשב על מנת לבחון האם הם מצביעים על התנהלות לא תקינה של איש חינוך עם תלמידיו.
כמובא לעיל, התובע התנגד לעיון במסמכים השמורים על המחשב ולעיון בהיסטוריית הגלישה שלו בנימוק ש אין הוא בוטח בנתבעת כי אכן לא עשתה שימוש במחשב לאחר פיטוריו ובנימוק שפוגע הדבר בפרטיותו.
בעניין איסקוב התווה בית הדין הארצי לעבודה כללים בנוגע לאופן עריכת האיזון בין זכות העובד לפרטיות במקום העבודה לבין זכות הקניין של המעסיק בכל הנוגע לשימושי מחשב בכלל ולתכתובות דואר אלקטרוני בפרט. בעניין זה נפסק כי יש להבחין בין תיבה מקצועית בבעלות המעסיק, המשמשת לצרכי עבודה ועל העובד נאסר לעשות בה שימוש לצרכיו הפרטיים; תיבה מעורבת בבעלות המעסיק, המשמשת הן לצרכי עבודה והן לצרכיו הפרטיים של העובד ותיבת דואר חיצונית פרטית בבעלות העובד המשמשת לצרכיו הפרטיים.
בעניינו, אין מדובר בתיבת דואר פרטית או מעורבת, אלא עיון במסמכים השמורים על גבי מחשב הנתבעת, אשר הינה בבעלותה, ואשר נועד לשמש את העובד לצרכי עבודה. לכל היותר ניתן לראות בקבצים מעין "תיבה מעו רבת" שבבעלות המעסיק, ואשר העובד רשאי היה לעשות בה גם שימושים אישיים, כל עוד אלו לא נאסרו.
אשר על כן שוכנעתי כי יש לאפשר לנתבעת לעיין במסמכים אלה שהינם דרושים ורלוונטיים להגנתה.
עם זאת, על מנת לאזן בין זכות זו של הנתבעת לבין זכות ו של ה תובע שלא יוגשו במסגרת הליך זה מסמכים שהם פרטיים ואישיים מטיבם, העיון במחשב ייעשה בנוכחות התובע וב"כ, כפי הצעת הנתבעת.
מובהר כי הנתבעת תצרף למסמכים אלה התחייבות בתצהיר ערוך כדין כי לא יעשה כל שימוש במסמכים אלה שלא למטרת ניהול הליך זה.
לעניין בקשת הנתבעת לעיין בהיסטוריית הגלישה של התובע מצאתי כי הגם שמדובר במחשב שהוא קניינה של הנתבעת מדובר בפגיעה חמורה ונרחבת בפרטיות התובע ואי ן לאפשר זאת. אף בהתאם לפסיקה, תהא זו חדירה אסורה אל "המרחב הו וירטואלי הפרטי" האישי והאינטימי של העובד, חדירה שאינה שונה במהותה על פי הפסיקה מכניסה אסורה ל"מרחב פרטי פיזי" של העובד (עניין איסקוב לעיל).
בקשת הנתבעת לבדוק את היסטוריית הגלישה במחשב ששימש את התובע חורגת מגדר הליך גילוי מסמכים בתסיעה אזרחית רגילה שבין עובד למעסיק.
ויובהר, טענת הנתבעת כי בשיחת הבירור התובע הכחיש שאיפשר לתלמידים לגלוש במחשב שלו, אך לא הכחיש כי יש במחשבו היסטוריית גלישה באתרים פורנוגרפיים, אינה מקובלת עלי. מעיון בפרוטוקול שיחת הבירור שצורף לכתב ההגנה הרי שהתובע כלל לא מתייחס לטענה בדבר הגלישה לאתרים פורנוגרפיים ולו במילה אחת ולא ניתן להסיק מכך שהוא לא מכחיש כי יש במחשבו היסטוריית גלישה באתרים פורנוגרפיים.
יתרה מכך, מצאתי שהעיון בהיסטוריית גלישה אינה נדרשת ואינה רלוונטית להגנתה של הנתבעת ואף אם הנתבעת תוכיח כי בהיסטוריית הגלישה של המחשב ששימש את התובע קיימת עדות לגלישה באתרים פורנוגרפיים הרי שאין בכך כדי להוכיח שהתובע חשף את תלמידיו לאתרים אלה.
אשר על כן אין במידע המבוקש ע"י הנתבעת כדי לסייע לחקר האמת ו דין הבקשה בנושא זה להידחות.
לפיכך, ולאחר ששקלתי את הבקשה, התגובה והתשובה, שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל בחלקה, כך שיתאפשר עיון משותף במסמכים השמורים על גבי המחשב.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ט סיוון תש"פ, (11 יוני 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.