בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 7437-05-17

13 אוקטובר 2020

לפני:
כב' השופטת חנה טרכטינגוט – שופטת בכירה

נציג ציבור (מעסיקים) מר אבינועם יצחק

התובע
גריגורי סירקוביץ ת.ז. XXXXXX640
ע"י ב"כ עו"ד דוד סער
-
הנתבעת
עתיר פיתוח תכנה להנדסה בע"מ ח.פ. 510980287
ע"י ב"כ עו"ד טליה יונתן דגן

פסק דין

1. לפנינו תביעתו של מר גריגורי סירקוביץ (להלן – התובע), לחיוב חברת עתיר פיתוח תוכנה להנדסה בע"מ (להלן – הנתבעת) בתשלום יתרת פיצויי פיטורים במועד הפרישה, נוסף על הפרשות שביצעה הנתבעת ברכיב זה לביטוח מנהלים אשר ממנו משולמת לו קצבה.
2. עיקר המחלוקת בין הצדדים הינה, האם מלוא הסכומים ,לרבות התשואה אשר נצברו לזכות התובע ברכיב הפיצויים בפוליסת ביטוח מנהלים שנפתחה על שמו בשנת 1995, ייזקפו על חשבון פיצויי הפיטורים המגיעים לו על פי דין במועד פרישתו, או שמא ייזקפו על חשבון פיצויי הפיטורים רק הפקדות המעסיק והפרשי ההצמדה בגינן.

רקע
3. על סמך כתבי הטענות וחומר הראיות שהובאו בפנינו, כמו גם על פי הסכמת הצדדים בדיון מיום 24.10.17, אלה הן העובדות שאינן שנויות במחלוקת:
התובע הועסק בנתבעת כמהנדס אזרחי מיום 1.5.1993 ועד ליום 15.8.2016.
התובע, יליד 1947, סיים את עבודתו לאחר גיל פרישה.
השכר הקובע לחישוב פיצויי פיטורים הוא 18,260 ₪.
בחודש 03/1995 נפתחה פוליסת ביטוח מנהלים על שם התובע, אשר כותרתה "פוליסה לביטוח חיים מנהלים משתתפת ברווחי תיק השקעות" (להלן – הפוליסה), ואשר במועד הפרישה נוהלה בחברת "כלל ביטוח" (להלן – חברת הביטוח).
הנתבעת הפרישה בגין רכיב הפיצויים 8.33% ואין טענה כי ההפרשה לא בוצעה כדין.
הנתונים שמסרה חברת הביטוח ביום 5.10.16 (נספח ב' לכתב התביעה) המצויים בפוליסת הביטוח שמספרה 9412878 מוסכמים על הצדדים.
קיימת מחלוקת בנוגע לסיווג הסכומים באותו מסמך (נספח ב' לכתב התביעה), אשר בו נכתב:
"סך פיצויים לצורך התחשבנות בגין זכאות העובד לפיצויים – 343,861.71 ₪.
סך פיצויים לצורך התחשבנות מס הכנסה – 517,548.15 ₪"
פוליסת הביטוח, קובעת בין היתר בסעיף 6 כדלקמן:
"ח. מרכיב הפיצויים בערך הפדיון: שווה לסכום הנמוך מבין (1) או (2) להלן:
סך כל הפרמיות ששולמו ע"ח פיצויים כשהן משוערכות על פי תוצאות ההשקעות, בהתאם להוראות המתאימות ב"תוכנית הביטוח"
סך כל הפרמיות ששולמו ע"ח פיצויים, כלשכל פרמיה כאמור יתווספו הפרשי הצמדה; למדד, מן "המדד הקובע" ועד למדד האחרון הידוע ביום תשלום הפיצויים האמור"
4. ביום 3.12.17 לאחר שהוגשו נימוקי הצדדים בשאלה האם יש להעביר את התיק לחוות דעת של הממונה על שוק ההון, בטחון וחיסכון, ניתנה החלטה (מפי כב' השופטת קרן כהן), כדלקמן:
"הממונה על שוק ההון תביע עמדתה בשאלה הבאה:
בהינתן העובדה שמבוטח פרש מעבודתו לאחר הגיעו לגיל פרישה, מקבל גמלה מסך כל הכספים הצבורים בפוליסה כהגדרתה להלן, ולא בוצעה משיכת כספים על ידי מי מהצדדים – העובד (המבוטח) או המעסיק (בעל הפוליסה):
מהו הנתון המספרי שעל המעסיק לקחת בחשבון לצורך חישוב השלמת חבות הפיצויים לפי חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, בהתייחס לצבירה בפוליסת מנהלים מסוג גמלה חודשית (קצבה) שנערכה בשנת 1995 (להלן: הפוליסה), ובהתייחס, בין היתר, להוראות סעיפים 6 ו-12 לפוליסה?
לעניין זה הפוליסה – פוליסת ביטוח מנהלים מסוג "גמלה חודשית" (קצבה) שנערכה בשנת 1995 והעתק ממנה מצורף כנספח א' לכתב התביעה".
ביום 6.6.18 הוגשה עמדת רשות שוק ההון, ביטוח וחסכון אשר בסיכומה נכתב:
"נוכח האמור בתנאי הפוליסה, לצורך חבות המעסיק, מרכיב הפיצויים יהיה הנמוך מבין השניים: או סך הפרמיות ששולמו למרכיב הפיצויים בפוליסה כשהן צמודות למדד, או סך הפרמיות ששולמו למרכיב הפיצויים כשהן צמודות לתשואת ההשקעות שבפוליסה."
5. ביום 22.1.19 התקיים בפנינו דיון הוכחות במסגרתו העיד מטעם הנתבעת מר דוד מעון – מייסד החברה (להלן – מר מעון), הנתבעת ויתרה על חקירה נגדית של התובע על תצהירו.
6. ביום 13.8.19 ניתנה החלטה לפיה, יעוכב ההליך עד למתן פסק דין בע"ע (ארצי) 29744-11-18 חברת מוסדות חנוך ותרבות הרצליה בע"מ – לוי ( 31.3.2020) (להלן – עניין מוסדות חינוך) אשר סברנו כי יהיה בו כדי להשליך על ההכרעה בהליך דנא, היות שנדונה בו השאלה הרלוונטית – לזכות מי תיזקף התשואה הריאלית על הפקדות המעסיק לרכיב הפיצויים בפוליסת ביטוח מנהלים (משתתפת ברווחים – כבענייננו) שהוצאה בשנים הרלוונטיות להליך.
7. לאחר שניתן פסק הדין ביום 31.3.20, ניתנה לצדדים אפשרות להגיש טיעונים משלימים לסיכומיהם.
טענות הצדדים בהליך
8. לטענת התובע, הואיל ומשכורתו לצורך חישוב פיצויי פיטורים הינה 18,260 ₪, אזי בהתאם לתקופת עבודתו, הוא זכאי לפיצויי פיטורים בסך 425,330 ₪ (23.293 שנות עבודה * 18,260 ₪). היות שהסכום המדווח על פי חברת הביטוח כסכום לצורך התחשבנות מול המעסיק הינו 343,862 ₪, ועל פי תנאי הפוליסה ולשונה הערך "סך הפיצויים לצורך התחשבנות בגין זכאות העובד לפיצויים" הוא הערך הרלוונטי, נותר הפרש בסך 81,468 ₪ לתשלום.
9. לטענת הנתבעת, טענת התובע אינה עולה בקנה אחד עם ההסדר התחיקתי הרלוונטי ובכלל זה ההסדר החל במערכת היחסים שבין הנתבעת לתובע בנסיבות סיום העסקתו כמו גם עם כוונת הצדדים, הוראות הפוליסה והשכל הישר.
להלן יובאו נימוקי הנתבעת, ומענה התובע להם, על פי סדרם.
התובע לא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים
10. הנתבעת העלתה במסגרת התצהיר מטעמה, כי על פי ייעוץ משפטי שקיבלה, לתובע נערך הסדר פנסיוני מקיף ומלא בגין מלוא שכרו, ומשכך הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים, אלא לכספים הצבורים בהסדר הפנסיוני, אשר החברה יצאה ידי חובתה בשחרורם, בהתאם לנפסק בע"ע (ארצי) 11465-06-13  שירותי בריאות כללית -  אביה ברק (27.8.18) (להלן – עניין אביה ברק) ובתב"ע (עבודה ארצי) 3-139/שם מועצת פועלי חיפה - יהושע ירחמיאל ואח', יב(1) 365 (1981) (להלן – עניין ירחמיאל).
בסיכומיה נטען כי היות שמדובר בטענה משפטית, אין בה משום הרחבת חזית, ובפרט משפסק הדין בעניין אביה ברק ניתן לאחר הגשת כתב ההגנה. בסיכומיה המשלימים נטען עוד כי כבר בכתב ההגנה נטען כי זכותו של התובע מתמצית בשחרור הכספים שבקופה.
11. התובע טען בראש ובראשונה כי דין הטענה לדחייה היות שמדובר בטענה עובדתית שהייתה אמורה להיות מועלית מלכתחילה, וכי בשום שלב לאורך ניהול ההליך עד להגשת תצהיר הנתבעת, וקודם לו לא הייתה כל מחלוקת כי הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים. זאת לרבות בעת שהוסכמו ביניהם העובדות בדיון, וכפי העולה מנוסח השאלה שהועברה אל הממונה על שוק ההון, בטחון וחסכון, אשר נוסחה ע"י ב"כ הנתבעת.
לגופו של עניין, טען התובע כי היות שהוא אינו חתום על סעיף 14 הרי שהוא זכאי ליתרת גובה פיצויי הפיטורים, בהתאם לסעיף 11(ה) לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג – 1963 (להלן – חוק פיצויי פיטורים). בעניין אביה ברק, דובר בהסדר ביטוח פנסיוני בקג"מ, וכך גם בעניין ירחמיאל דובר בזכותם של עובדים שנמנו מכוח חוקת העבודה עם מבוטחי קג"מ, בעוד שבענייננו מדובר בפוליסת ביטוח מנהלים פרטית וספציפית אשר תנאיה נערכו וסוכמו בין הנתבעת לחברת הביטוח ועליה חתמו הנתבעת כבעלת הפליסה והתובע כמבוטח והם מהווים חוזה ביטוחי מחייב המשקף את כוונת הצדדים, כפי שבאה לידי ביטוי בפוליסה. לא ניתן להקיש מעניין ירחמיאל על עניינו של התובע, היות שבענייננו לא נחתם חוזה עבודה בין הצדדים, כך שלא ניתן לומר שמדובר בגמר חוזה על ידי ביצועו, והראייה כי התובע אף המשיך לעבוד בנתבעת לאחר גיל הפרישה, ופרש בהיותו בן 69 שנים.

התובע הפנה לפסק הדין בעניין ע"ע (ארצי) 1123/02 פנחס אופנר – המרכז הרפואי שערי צדק (10.6.04) (להלן – עניין אופנר), בו נדון מקרה של עובד אשר בוטח בביטוח מנהלים, ונדונה שאלת זכאותו לפיצויי פיטורים. בית הדין שם אבחן בין עניין ירחמיאל בו כאמור שולמה פנסיה מכוח הסדר קיבוצי, חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות שבה קיים הסדר פנסיה מקיף באמצעות קג"מ, נסיבות בהם פרישה אינה פיטורים המזכים בתשלום פיצויי פיטורים, לבין המקרה שלפניו שבו לא הוכח כי ביטוח מנהלים הינו הסדר פנסיה מקיף אשר שוויו אינו נופל מזה של תוכנית הפנסיה התקציבית אצל אותו מעסיק.

לשיטת התובע, גישת הנתבעת יוצרת מצב אבסורד בו כל עובד שפרש לאחר שהגיע לגיל פרישה ויש לו הסדר פנסיוני בביטוח מנהלים, לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים, ומנגד כל עובד אשר סיים עבודתו לפני מועד הפרישה, כן יהיה זכאי. ברור כי מדובר בהפליה שלא ניתן לקבלה.

כמו כן, טען התובע כי מדובר בפוליסת ביטוח סטנדרטית אשר נפתחה כשנתיים לאחר תחילת עבודתו ובמהותה אינה מהווה הסדר פנסיוני מלא.
התובע מקבל קצבה חודשית
12. הנתבעת טענה כי היות שהתובע מקבל קצבה חודשית, בסך של כ – 7,000 ₪ מכלל הכספים הצבורים בפוליסה, ולא ביצע משיכה, אין משמעות להוראות הפוליסה שעניינה תשלום פיצויים, היות שאין עסקינן בתשלומם כלל בהתאם לרציונל שנקבע בעניין ע"ע 39921-01-16 אילנה קאטר – קרן קורת ישראל – עמותה לפיתוח כלכלי (22.11.17) (להלן – עניין קאטר).
13. התובע טען כי מדובר בטענה שגויה. אין קשר בין העברת הבעלות וקבלת הקצבה לבין גובה פיצויי הפיטורים להן זכאי התובע. העברת הבעלות בפוליסה אינה פוטרת את הנתבעת מחבותה העיקרית לשלם לתובע פיצויי פיטורים בהתאם לחוק ולתנאי הפוליסה, אלא פוטרת אותה מתשלומים עתידיים לקופת הביטוח ממועד הפרישה ואילך.
פרשנות הפוליסה ולשונה
14. נקדים ונסייג כי מרבית טענות הצדדים בעניין זה הובאו למען שלמות התמונה, שכן המחלוקת בנוגע ללשון הפוליסה ואופן פרשנותה הוכרעו בפסק הדין בעניין מוסדות חינוך, אליו נתייחס בהמשך.
15. הנתבעת טענה כי עיון בפוליסה בכללותה, מעלה שמקום בו העובד סיים עבודתו בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים, יוצא המעסיק ידי חובתו באמצעות העברת הבעלות בפוליסה לרשות העובד, או במתן הוראה לתשלום ערך הפדיון. כאשר הועברה הפוליסה לרשות העובד, אין עסקינן בתשלום ערך הפדיון ואין צורך להידרש לסעיף 6 לפוליסה לעניין חישוב ערך פדיון כלשהו. בכל מקרה דיווח חברת הביטוח בטופס העזר לא רק שאינו עולה בקנה אחד עם הוראות הפוליסה, אלא מהווה גם התערבות ביחסי העבודה שבין התובע לנתבעת ללא היתר, בפרט נוכח הפסיקה לפיה הוראות הפוליסה אינן מתפרשות במנותק מחוזה העבודה אלא לאורו.
16. פוליסת ביטוח מנהלים היא חוזה משולש בין עובד, מעסיק וקופת גמל, אשר לכל אחד מהם אינטרס נפרד, העובד הוא צד לחוזה ואינו גורם חיצוני לו, ויש להתייחס אליו בהתאם. חוזה זה מבוסס על יחסי העבודה, והזכויות על פיו נובעות מחוזה העבודה. המחלוקת בין הצדדים לעניין הפרשנות צריכה להיות מוכרעת באספקלריה של יחסי העבודה וההקשר המפעלי הכולל.
17. נוכח אומד דעת הצדדים כפי שמשתקף מתכליתו הסובייקטיבית והאובייקטיבית של החוזה, יש לראות ברווחים שנצברו בפוליסה כבאים על חשבון פיצויי הפיטורים, וזאת אף אם לשון החוזה תומכת בעמדת התובע.
18. מן הבחינה הסובייקטיבית, התובע עצמו לא ידע כי לפוליסה קיים חישוב מיוחד לעניין קביעת ערך הפדיון. לנתבעת, עת ערכה הסדר מטיב לתובע למעלה מחובתה על פי דין באותה עת, לא הייתה כל כוונה להרע את מצבה באופן שהרווחים אגב הפקדה יהיו משויכים לתובע ולא לה והיא תידרש לביצוע תשלומים נוספים. כל קביעה אחרת ביחס לאומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים תהיה בבחינת אבסורד, שכן תוצאתה חיוב הנתבעת בתשלום כספים אותם כלל לא הייתה נדרשת לשלם אילו לא הייתה פועלת להיטיב עם עובדיה אלא מבצעת הפקדות בהתאם לצו ההרחבה לפנסיה החל משנת 2008 בלבד.
19. מן הבחינה האובייקטיבית, על פי הפסיקה, תכליתו של ביטוח המנהלים היא הבטחת זכויות העובד עם סיום יחסי העבודה ובעיקרו הוא מהווה ביטוח סוציאלי אשר נועד בראש ובראשונה לכסות את התחייבויות המעסיק כלפי העובד לשלם לו פיצויי פיטורים. בנסיבות אלה, אין לטענת הנתבעת כל פירוש אפשרי אחר מלבד זה הרואה ברווחי הקופה ככאלה הבאים על חשבון פיצויי הפיטורים. פרשנות כטענת התובע אינה הגיונית ואין בה איזון בין זכויות העובד למעסיק.
יצוין כי בהקשר זה העלתה הנתבעת נימוקים רלוונטיים נוספים, בהיבט המיסויי, בהיבט של תקנת הציבור, בהיבט הפגיעה בשוויון בין עובדים בעלי הסדרים שונים ועוד, אולם לא מצאנו לפרטם משפרשנות זו לפוליסות מסוג זה מאותה עת נדחתה ממילא בפסק הדין בעניין מוסדות חינוך.
20. כמו כן, הנתבעת סבורה כי עמדת הממונה אינה רלוונטית, היות שהסוגייה שלפנינו עוסקת בנסיבות שבהן לבית הדין הסמכות הבלעדית לדון, בעוד שהממונה לא הביע עמדתו בהתייחס לחבות המעסיק במסגרת דיני העבודה.
21. התובע טען כי עמדת הנתבעת ברובה מהווה ציטוטים מן הנקבע בס"ע 61544-07-17 אריה סאלם – הוט מובייל (7.10.18), על אף ששם דובר בפוליסת ביטוח מנהלים מסוג "יותר", אשר תנאיה הכלליים שונים לחלוטין מתנאי הפוליסה של התובע, ובמהותה אינה מעורבת כבענייננו אלא שנועדה לפיצויים בלבד. מעבר לכך, שם קיים היה חוזה עבודה ממנו נבעו הזכויות על פי הפוליסה. [זה המקום להעיר כי מדובר בהליך עליו הוגש ערעור ע"ע (ארצי) 12214-11-18  אריה סאלם - הוט מובייל בע"מ (5.4.20) אשר נדון במקביל לעניין מוסדות חינוך ואשר תוצאתו שונה לאור העובדה כי מדובר בפוליסה שונה שנועדה לפיצויי פיטורים בלבד – ח.ט]
בהיעדר חוזה עבודה בין הצדדים, פוליסת הביטוח היא החוזה המחייב ביניהם והמשקף את כוונתם. מלבד מילים בעלמא לא הביאה הנתבעת ראיה לתמיכה בטענותיה, שהרי לא נחתם בין הצדדים חוזה או הסכם פרישה.
22. אין כל קשר בין העברת הבעלות בפוליסה לבין תשלום השלמת פיצויי פיטורים, ואין בה כדי לפטור את הנתבעת מחבותה.
23. כוונת הצדדים לא הייתה שונה ממה שהפוליסה קבעה באופן ברור ומפורש, בפרט לאור העובדה שלא היה חוזה עבודה ביניהם, ומדובר בטענה המועלית כחכמה שבדיעבד. פנייתו של התובע לייעוץ נעשתה על מנת לבדוק את זכויותיו כפורש, ולא משום שסבור היה אחרת מן האמור בפוליסה. התובע סמך על הנתבעת כי היא בחרה את הטוב ביותר עבורו ומכירה את תנאי הפוליסה שהיא עצמה הציעה לו. משכך, ברור כי התובע קיבל באופן סובייקטיבי את הביטוח על כל ההטבות והמגרעות שבו. מבחינה אובייקטיבית אומד דעת הצדדים הוא קיום הפוליסה ככתבה וכלשונה. התובע הוסיף כי הפוליסה נערכה כחלק מתנאי עבודתו ולא מתון רצונה הטוב של הנתבעת ולפיכך ברי כי כוונת הצדדים הוסדרה בתנאיה, ובהתנערותה ממנה יש משום חוסר תום לב.
24. לגישתו של התובע עמדתו של ממונה רשות שוק ההון הינה רלוונטית בהחלט, מדברת בעד עצמה, ואף אומצה בעניינים דומים נוספים בהם הובאה. ההערה כי מדובר בעניין הנוגע למישור יחסי העבודה אשר אינו בתחום טיפולה של הרשות, נועדה לסייג כי מדובר בהבעת עמדה בסוגייה, להבדיל מייעוץ משפטי.
טיעונים משלימים
25. הנתבעת הפנתה לקביעה כי מאחר שהוראת החישוב מקנה לעובד זכות עודפת, אז ככל שקיים הסכם במפורש או מכללא הקובע כי מתכונת ההתחשבנות תהיה שונה, יש מקום לבחון את ההוראות השונות, תוך מתן משקל למלוא הנסיבות, כך שניתן לתקוף את הוראות הפוליסה באופן פרטני.
בענייננו, לשיטתה, כוונת הנתבעת הייתה שהכספים שיופקדו והרווחים שיצברו יבואו על חשבון כל חבות עתידית, וכך היא הבינה את הפוליסה. בפוליסה לא נכללה כל הוראה המהווה גילוי נאות בדבר הפגיעה במעסיק, בפרט נוכח המורכבות וחוסר הבהירות בניסוחה. מר מעון ציין כי ככל שעובדה זו הייתה בידיעת הנתבעת, לא הייתה עורכת את הפוליסה אשר הוראותיה סותרות את הליך עריכתה. טענת התובע מנוגדת להסכמה בינו לבין הנתבעת, אשר שניהם לא חשבו שהרווחים יהיו שייכים לתובע. היות שכך סברו הצדדים בזמן אמת, הרי שהסכימו במפורש או מכללא כי התשלומים והרווחים הנצברים באים כולם על חשבון חובה העתידי של הנתבעת לפיצויי פיטורים, הסכמה אשר בכוחה לגבור על הוראות הפוליסה.
26. התובע טען כי מקריאת פסק הדין בעניין מוסדות חינוך עולה כי ענייננו עולה בקנה אחד עם הנפסק ותואם אחד לאחד לקביעות והעובדות בו.
כמו כן נטען, כי אם שם נדחתה הטענה לפיה הוסכם כי חישוב הפיצויים יכלול את התשואה הריאלית, היות שלא נמצאו תימוכין מפורשים לטענות המעסיק בהסכם העבודה, כך מקל וחומר בענייננו, מקום בו כלל לא היה הסכם עבודה לא בכתב ולא בע"פ .
זאת ועוד נטען, כי שם, כמו כאן, לא נדרש בית הדין הארצי לסוגיה של סיום יחסים בדרך חוזית מיוחדת בשל היות הטענה בבחינת הרחבת חזית.
דיון והכרעה
27. בפתח הדברים נבהיר כי, בהתאם לנפסק בעניין מוסדות חינוך, על פי הוראותיהן של פוליסות ביטוח מנהלים שהוצאו בשנים 1992 – 2003 יש לזקוף על חשבון פיצויי הפיטורים את קרן ההפקדות בצירוף הפרשי הצמדה, כאשר הרווחים אינם נלקחים בחשבון, וזאת כל עוד שלא הוכח כי הוסכם אחרת, וכלשון פסק הדין (ההדגשות במקור – ח"ט):
"חישוב ערך פדיון מרכיב הפיצויים במערכת יחסי עובד (מבוטח) – מעסיק (בעל הפוליסה), אינו כולל את התשואה הריאלית של כספי הפיצויים – דהיינו: התשואה העולה על קרן ההפקדות בתוספת הפרשי הצמדה למדד – אשר "הוסטה" למרכיב התגמולים ואין לזקוף אותה על חשבון פיצויי הפיטורים המגיעים לעובד ממעסיקו. להוראות אלה יש, ככלל, תוקף במערכת היחסים שבין העובד למעסיקו, חרף התוצאה הקשה מנקודת ראותו של המעסיק, אשר אינו נהנה מהתשואה הריאלית של מרכיב הפיצויים שאלמלא ההוראה בפוליסה היה נזקף על חשבון פיצויי הפיטורים המגיעים לעובד, וחרף "הזכייה הכפולה" של העובד (התשואה הריאלית מועברת לחשבון התגמולים והמעסיק נדרש לשלם לידי העובד פעם נוספת, כמפורט לעיל, השלמת פיצויי פיטורים באותו סכום). עם זאת נזכיר כי כפי שציין הממונה בעמדתו, בתקופה הרלוונטית המעסיק הוא שבחר את המוצר הפנסיוני לעובדיו. חזקה על המעסיק, לפיכך, כי ידע או צריך (ולמצער: יכול) היה לדעת מה הם תנאי תכנית הביטוח ומה השלכותיהן על זכויות הצדדים בסיום יחסי העבודה."
28. בקביעה זו יש לדחות את מרבית טענותיה של הנתבעת כפי שפורטו לעיל, ובעיקר את אלו הנוגעות ללשון הפוליסה והאופן שבו יש לפרש את הוראותיה.
29. עם זאת, פסד הדין בעניין מוסדות חינוך ממשיך וקובע סייגים, כלליים וספציפיים, אליהם הפנתה גם הנתבעת בענייננו, כדלקמן:
"הקביעה לפיה להוראת הפוליסה יש, ככלל, תוקף, אינה סוף פסוק. דיני הביטוח הם ענף של דיני החוזים. פוליסת הביטוח היא, לפיכך, חוזה שעליו חלים דיני החוזים בכפוף לקביעה אחרת מפורשת בחוק (...). דרכי כריתת חוזה הביטוח אינן מוסדרות בחוק חוזה הביטוח וחלות בגינן, לפיכך, הוראות חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן – חוק החוזים) ו חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (ראו בהרחבה: ולר, 71 – 73)...
...דינה של נוסחת ערך פדיון הפיצויים המצויה בפוליסה כדין כל הוראה מוסכמת אחרת, גם אם תוכן ההסכמה גובש ועוצב על ידי צד שלישי (חברות הביטוח באישור המפקח על הביטוח), המקנה לעובד זכות עודפת על זכויותיו לפי דין. כפועל יוצא מכך, ככל שקיים הסכם בין בעלי הדין, בין במפורש ובין מכללא, הקובע כי מתכונת ההתחשבנות בגין השלמת פיצויי פיטורים תהיה שונה, יהיה מקום לבחון את ההוראות השונות בהתאם לכללי הפרשנות וברירת הסכמים, תוך מתן משקל למכלול הנסיבות ובהן "חולשת" ההוראה החוזית בפוליסה שגובשה על ידי צד שלישי, תכלית החיסכון במרכיב הפיצויים וכלל הסוגיות הרלוונטיות.
...
הנה כי כן, חרף קביעתנו לפיה להוראות הפוליסה, ככלל, תוקף במערכת היחסים בין בעלי הדין, ניתן לתקוף את תחולתן באופן פרטני, בהיותן הוראות הפועלות במישור החוזי, הן במישור הפגמים שבכריתת חוזה והן במישור של קיומן של הוראות הסכמיות אחרות במערכת יחסי העבודה הקובעות אחרת."
30. לפיכך נמשיך ונתייחס לטענות הנוספות אשר הועלו בסיכומיה של הנתבעת ובעיקרן אלו אשר הוזכרו בסיכומים המשלימים מטעם הצדדים.
א. האם התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בנסיבות פרישתו
31. ראשית, הטענה כי לא התקיימו נסיבות בגינן זכאי התובע לתשלום פיצויי פיטורים, נוכח העובדה שנערך לו הסדר פנסיוני מקיף ומלא, אכן לא הועלתה במסגרת כתב ההגנה, אלא נזכרה לראשונה בתצהירו של מר מעון (סעיף 13), ויש בה משום הרחבת חזית. בניגוד לטענת הנתבעת בסיכומיה כאילו מדובר בטענה משפטית ומשכך אין משמעות להעלותה באיחור, נקבע מפורשות בפסק הדין בעניין מוסדות חינוך כי מדובר בטענה עובדתית, שיש להעלותה במועד.
32. שנית, אף איננו מקבלים את הטענה כי לא ניתן היה להעלות טענה זו במועד כתיבת כתב ההגנה היות שפסק הדין בעניין אביה ברק ניתן לאחר הגשתו, שכן מקור הטענה, כפי שאכן הפנתה גם הנתבעת בסיכומיה, הוא פסק הדין בעניין ירחמיאל אשר ניתן זה מכבר, בשנת 1981.
33. שלישית, ובבחינת למעלה מן הצריך, אף אם היינו דוחים את הטענה כי מדובר בהרחבת חזית, היה עלינו לדחות את הטענה אף לגופה, מן הנימוקים שלהלן.
סעיף 11(ה) לחוק פיצויי פיטורים, אליו התייחסו הצדדים, קובע כדלקמן:
"התפטר עובד לאחר שהגיע לגיל הפרישה, כמשמעותו בחוק גיל פרישה, התשס"ד-2004, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים; ואולם מותר לזקוף על חשבון פיצויי הפיטורים המגיעים מכוח סעיף קטן זה, או במקומם, כל סכום המשתלם לעובד מקופת גמל, כמשמעותה בסעיף 47 לפקודת מס הכנסה, עקב תשלומי המעסיק לקופה, ושנועד לשמש כפיצויי פיטורים או לבוא במקומם, והוא אף אם לא נתקיימו התנאים האמורים בסעיפים 14 או 20."
סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים אליו מפנה סעיף 11(ה) לחוק, קובע:
"תשלום לקופת תגמולים, לקרן פנסיה או לקרן כיוצא באלה, לא יבוא במקום פיצויי פיטורים אלא אם נקבע כך בהסכם הקיבוצי החל על המעסיק והעובד ובמידה שנקבע, או אם תשלום כאמור אושר על ידי שר העבודה ובמידה שאושר."
בעניין אופנר, אליו הפנה התובע בסיכומיו, ואשר ניתן לאחר פסק הדין בעניין ירחמיאל, נקבע ביחס לסעיף 11(ה) לחוק פיצויי פיטורים כך (ההדגשות במקור – ח"ט):
"מכאן (מסעיף 11(ה) לחוק פיצויי פיטורים – ח"ט), כי יציאתו של המערער לגמלאות נחשבת כפיטורים ומזכה אותו בפיצויי פיטורים, כאשר מהסכום המגיע לו יש לנכות את הסכום שעמד לרשותו בתור פיצויי פיטורים בביטוח מנהלים. לעומת זאת, אין ספק כי פוליסת ביטוח המנהלים של המערער כוללת הפרשות על חשבון פיצויי פיטורים וניתן לאתר הפרשות אלה.

בית הדין הארצי אבחן את עניינו של אופנר מעניין ירחמיאל:
"פסק דין ירחמיאל דן במקרה שפנסיה שולמה מכח הסדר קיבוצי "חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות" בה נמצא הסדר פנסיה מקיפה באמצעות קרן פנסיה ( קרן גמלאות לעובדי מוסדות ההסתדרות – קג"מ). בפסק הדין נקבע כי בנסיבות הללו פרישתו לגמלאות של העובד אינה "פיטורים" המזכים בפיצויי פיטורים. שונה המקרה לפנינו שכן לא הוכח כי ביטוח מנהלים הינו הסדר פנסיה מקיפה ששוויה אינו נופל מזה של תכנית הפנסיה של בית החולים".
34. פסק הדין בעניין אביה ברק עוסק בשאלת הסדר פנסיוני מלא ביחס לאחיות חברות קיבוצים, עובדות מוסדות ההסתדרות אשר בתקופה הראשונה לעבודתן לא בוטחו בקג"מ, אלא שהועברו בגינם תשלומים לקיבוצים ,כמו גם שכר עבודתן. בנסיבות אלו נקבע באופן ספציפי כי מדובר בהסדר ביטוח פנסיוני מלא בגין כל תקופת העבודה, וזאת לאחר שהדברים הוכחו ונקבע עובדתית כי בית הדין שוכנע כי הועברו אותם התשלומים לקיבוצם. פסק הדין שם מתבסס על ההלכה אשר נקבע ב עניין ירחמיאל ולפיה, חרף לשון סעיף 11(ה) לחוק פיצויי פיטורים הקובע כי התפטרות עובד עקב הגעה לגיל פרישה דינה כפיטורים, לא בכל מקרה של סיום יחסי עבודה עקב הגעת עובד לגיל פרישה יהיה העובד זכאי לפיצויי פיטורים, וכך נכתב:
"התשובה לשאלה אם לעניין פיצויי פיטורים יש לראות פרישה מעבודה מחמת גיל כפיטורים, או שאין לראות כך, תלויה בנסיבות הפרישה, וליתר דיוק בכך אם וכיצד הוסדרה הזכות הפנסיונית. אם הוסדרה הזכות הפנסיונית הסדר מלא ומקיף, אין לדבר על פיטורים אלא על סיום יחסים חוזיים בדרך מיוחדת – מוסכמת בבחינת גמר חוזה על ידי ביצועו – מצוי החוזה כפי שראוהו מראש ובמשך כל השנים ... עצם החובה והזכות לפרוש מהעבודה באה לא מהחלטה של אחד הצדדים עובר לפרישה, אלא מהתנאים החוזיים שחלו על הצדדים במשך תקופת הקשר החוזי".
35. אין מחלוקת, כפי שאף ציינה הנתבעת בטיעוניה המשלימים, כי נכון למועד כתיבת שורות אלה, לא פורט בפסיקת בית הדין הארצי מה הם ההסדרים אשר יכללו בהגדרה "הסדר פנסיוני מקיף ומלא".
בנסיבות העניין שלפנינו, לא הוצג הסכם בכתב, ולא שוכנענו בקיומו של הסכם שכזה מכללא, המהווה הסדר מלא ומקיף ביחס לזכותו הפנסיונית של התובע.
העובדה שהנתבעת ביצעה הפרשות עבור התובע לביטוח מנהלים עוד טרם צו ההרחבה הכללי במשק לפנסיה, אין בה כשלעצמה כדי ללמד על הסדר פנסיוני מקיף ומלא וכדי להוכיח שמדובר בגמר חוזה על ידי ביצועו, חלף פיטורים בנסיבות של פרישה מעבודה.
מקובלת עלינו בהקשר זה טענת התובע, כי קבלת הטענה באופן כוללני כנטען, להבדיל מפרטני ונסיבתי, יוצרת מצב שבו כל עובד אשר בוטח בביטוח מנהלים כפי הנדון כאן ופרש לאחר גיל פרישה לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים, וזאת בניגוד לנפסק בעניין מוסדות חינוך אף אם הטענה שם נדחתה מטעמים פרוצדוראליים ולא מהותיים.
36. בשולי הדברים נציין כי בכל מקרה התובע לא בוטח החל מתחילת עבודתו אלא רק כשנתיים לאחר מכן ולפיכך ביטוחו לוקה בחסר [ע"ע (ארצי) 185/99 בנדיתו – המרכז הרפואי שערי צדק (21.3.2002)].
37. הנתבעת הוסיפה והפנתה בהקשר זה לפסק הדין של בית הדין האזורי, סע"ש (י-ם) 65013-03-16 סורינה דינור - האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים (16.9.19) (להלן – עניין דינור) וציינה את עמדת המדינה כפי שהובעה שם, כי הסדר פנסיה במסגרתו מופרש 8.33% לפיצויים יהווה הסדר מלא ומקיף. על כן לשיטתה, בנסיבות העניין עת המעסיקה ביצעה הפרשות כנדרש, יש לקבוע כי די בכך בנסיבות של פרישה לגמלה כדי להוציאה מגדר סעיף 11(ה) לחוק פיצויי פיטורים, אף בהיעדר אישור לפי סעיף 14 לחוק. אלא שאין בפסק דין זה כדי לשנות מעמדתנו.
ראשית, פסק הדין בעניין דינור אשר ניתן ע"י בית הדין האזורי בירושלים ניתן לפני פסק הדין ב עניין מוסדות חינוך.
שנית , הנסיבות בעניין דינור שונות שכן שם ניתן אישור פרטני לפיו הפרשות הנתבעת בשיעורים הכוללים 6% ברכיב פיצויים לקופה, יבואו במקום פיצויי פיטורים. מעבר לכך נקבע שם, כי אף היה הסכם בין הצדדים ביחס לפרישה לגמלאות וכי מדובר בהסדר קיבוצי אשר בפועל הסדיר את יחסי סיום העבודה אצל הנתבעת ולו בסוגית הפנסיה, ואשר אף אם לא בא עלי כתב, הסדיר את תנאי הפנסיה של התובעות שם מראש.
38. סיכומה של נקודה זו, לא שוכנענו כי מבחינה עובדתית נערך לתובע הסדר מלא ומקיף אשר בגינו אין מדובר בפיטורים, אלא בסיום יחסים חוזיים בדרך מיוחדת מוסכמת בבחינת גמר חוזה על ידי ביצועו, ולפיכך אין תחולה לסעיף 11(ה) לחוק פיצויי פיטורים.
ב. האם קיימת בין הצדדים הסכמה הגוברת על הוראות הפוליסה
39. נקדים אחרית לראשית ונאמר כי לאחר שבחנו את טענות הצדדים, עדויותיהם וחומר הראיות שהוצג בפנינו, אנו סבורים כי לא הוכחו טענותיה העובדתיות של הנתבעת, באופן שיש בו כדי לשכנענו לסטות מהוראות הפוליסה על פרשנותן האובייקטיבית.
כאמור, לא הוצג כל חוזה עבודה או הסכם פרישה, ולא שוכנענו בקיומה של הסכמה מפורשת בין הצדדים בכתב או בע"פ, אשר מעידה על כוונה אחרת מן האמור בפוליסה. ראוי לציין עוד בהקשר זה כי העובדה שהנתבעת טענה ל"הסכם מפורשת או מכללא", כטענות עובדתיות חלופיות, יש בה כשלעצמה להעיד על כך שלא הייתה כל הסכמה מפורשת בין הצדדים כנדרש, שהרי אחרת לא היו מועלות טענות עובדתיות סותרות.
40. מר מעון הצהיר כי לא הייתה הסכמה או התחייבות מצד הנתבעת לשיטת חישוב פיצויי פיטורים המביאה בחשבון את הערך הנומינאלי של ההפקדות, אולם לא הצהיר כי בפועל הייתה הסכמה אחרת. כמו כן, על אף שטען בתצהירו כי על פי ייעוץ משפטי נוכח הוראות סעיף 11(ה) לחוק פיצויי פיטורים התובע לא היה זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בנסיבות פרישתו היות שהפוליסה מהווה הסדר פנסיוני מלא, הצהיר כי לא קיימת הסכמה על פי סעיף 14 לחוק (סעיף 18 לתצהיר). בהתאם, לא שוכנענו כי הוסכם על מתכונת התחשבנות אחרת מזו שקבועה בפוליסה.
41. במסגרת ההתכתבות הראשונית בין התובע לבין מר מעון (נספח 6 לתצהיר התובע), כותב מר מעון בשם הנתבעת:
"שלום גרישה, התייעצנו עם רואה החשבון וחברת הביטוח והם טענו שהסכום הראשון הוא לא סכום הפיצויים היות והוא לא כולל את הרווחים על הפיצויים. בכל מקרה, בכדי להיות בטוחים אנחנו נחפש עו"ד מומחה לדיני עבודה ונתייעץ איתו. כשנקבל ממנו תשובה נחזור אליך."
עיננו הרואות כי מר מעון מתמקד בשאלה מה נקבע בתנאי הפוליסה על פי לשונה, ולא בכך שבין הצדדים הוסכם אחרת, וזאת על אף שהסכמה אחרת הינה טענה עובדתית הטעונה הוכחה לבר מן האמור בפוליסה עצמה.
42. אמנם נטען מפורשות כי הנתבעת או מי מטעמה שפעל למתן הטבה לעובדים לא הייתה מודעת, לא הבינה ולא התכוונה לכך שהרווחים לא יזקפו על חשבון הפיצויים ויהיה עליה להשלימם בבוא היום, אולם אין בכך כדי לשנות ממסקנתנו. כמובא לעיל נפסק בעניין מוסדות חינוך כי חזקה על המעסיק, כי ידע או צריך (ולמצער: יכול) היה לדעת מה הם תנאי תכנית הביטוח והשלכותיה על זכויות הצדדים בסיום יחסי העבודה. לשון אחר, על פי הנפסק בעניין מוסדות חינוך, המסקנה היא שונה , העובדה שלא הייתה במועד יצירת הפוליסה חובה על המעסיק לבצע הפרשות לגמל ולפיצויים, והדבר נעשה מרצונו הטוב, פירושה כי הביטוח נעשה מתוך הסכמה לתנאי הפוליסה ובכללם לעניין חישוב פדיון פיצויי הפיטורים.
43. טרם סיום ראינו לנכון להעיר בבחינת שלא יצא הנייר חסר, כי נדחית אף טענת הנתבעת כי בנסיבות בהן לא נמשכו הכספים מן הפוליסה, אלא משולמים כקצבה, אין משמעות להוראות שעניינם בתשלום פיצויים משום שאין עסקינן בתשלומם כלל. מעבר לכך שניכר כי טענה זו נזנחה בסיכומיה המשלימים (חרף ההערה בסיכומיה המשלימים כי הנתבעת חוזרת על מלוא טענותיה), הרי שלאור הנפסק בעניין מוסדות חינוך ופרשנות לשון הפוליסה שם, ובהתחשב כי הנתבעת ביססה את טענתה על הרציונל הנובע מפסק הדין בעניין קאטר העוסק במוצר פנסיוני שונה, מדובר בטענה שאין לה מקום.
סוף דבר
44. התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע סך של 81,468 ₪ בגין השלמת פיצויי פיטורים בתוספת הצמדה וריבית מיום 1.9.16 ועד לתשלום בפועל.
45. בנסיבות העניין, נוכח מורכבות הסוגייה, אשר נדונה בהרחבה והוכרעה לראשונה בבית הדין הארצי במקביל להליך דנן, איננו סבורים כי יש מקום להטלת פיצויי הלנה.
46. הנתבעת תישא בהוצאות התובע ושכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ₪.
47. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום שיומצא פסק הדין.
48. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין.

ניתן היום, כ"ה תשרי תשפ"א, (13 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים.

חנה טרכטינגוט, שופטת

נ.צ.מ. אבינועם בן יצחק