הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 68811-01-17

05 יוני 2020

לפני:

כב' השופטת יפית מזרחי-לוי

התובע
אלי זגה
ע"י ב"כ: עו"ד הילה קוסיאק ואח'
-
הנתבעות

  1. כרמל אחזקות (אי.אל) בע"מ
  2. כרמל פלור דיזיין בע"מ

ע"י ב"כ: עו"ד יניב אופק

פסק דין

הקדמה
הנתבעות הן חברות העוסקות בייצור, שיווק וייבוא שטיחים, חיפויי רצפה, ריהוט ופתרונות לעיצוב הבית. שתיהן חברות פרטיות. הנתבעת 2 היא חברת בת של הנתבעת 1 ונמצאת בבעלותה ושליטתה המלאה.
התובע, יליד 1950, הועסק אצל הנתבעות משך כ-17 שנה עד למרץ 2016 . בתפקידו האחרון הוא הועסק כמנהל לוגיסטי. שכרו האחרון עמד על 15,000 ₪. בגיל 66 וחודשיים הוא פוטר.
לטענת התובע, פיטוריו נעשו על רקע גילו, מבלי שיערך לו שימוע כדין. הנתבעות טוענות מנגד כי פיטוריו נעשו על רקע צמצומים בכוח העבודה ונעשו בהליך תקין .
אפליה על רקע גיל
התשתית הנורמטיבית
אסור להפלות אדם בעבודה אך משום גילו. גילו של אדם לבדו, אינו שיקול לגיטימי עבור מעסיק באי קבלתו, פגיעה בתנאי העסקתו וסיום העסקתו של עובד. עיקרון יסוד זה קיבל מעמד נורמטיבי עם תיקונו של חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן – החוק) ביום 19.7.1995 (תיקון מס' 3; ר' דנג"ץ 4191/97 אפרים רקנט נ' בית-הדין הארצי לעבודה, נד(5) 330 (2000)).
סעיף 9 (א)(2) לחוק קובע שנטל ההוכחה לכך שפיטורים נעשו מחמת אפליה אסורה עוברים לכתפו של המעסיק "אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו".
האם נטל השכנוע עבר אל כתפי הנתבעות?
לטענת התובע, על אף שהסיבה האמיתית לפיטוריו הייתה גילו, בהליכי השימוע שנערכו לו נאמר לו שההחלטה לסיים את העסקתו התקבלה כחלק מהליכי התייעלות וצמצום כוח האדם בעבודה.
טענת הנתבעות בכתב ההגנה הוא שהתובע פוטר על רקע צמצומים וללא קשר לגילו .
לאור הסכמת הצדדים על הסיבה שהייתה בפי הנתבעות לפיטוריו, אין חולק על כך שהתובע לא פוטר מסיבות התלויות בהתנהגותו או במעשיו. עובדה זו גם עולה גם מתמלול שיחה של התובע עם מנהלו, מר רון יוסיפוף (ר' סעיף 47 לתביעה; נספח ג' לתביעה) ומפרוטוקול השימוע של התובע (פרוטוקול השימוע מיום 26.5.16 צורף כנספח ז' לתביעה). נוסף ל כך, לחובת הנתבעות עומדת העובדה שהתובע פוטר בגיל מבוגר יחסית, קרוב מאוד לגיל הפרישה, ואין חולק כי היה עובד מוערך.
בנסיבות אלה, די לנו באמור כדי לקבוע שנטל השכנוע עבר לכתפי הנתבעות להוכיח שהתובע לא פוטר על מחמת אפליה על רקע גיל.
האם התובע פוטר על רקע צמצומים במפעל הנתבעות?
כיוון שנטל השכנוע, כאמור, הוא על הנתבעות, נתחיל מטיעוניהן ביחס לשאלה זו.
לטענת הנתבעות, ביום 1.2.16 נקרא התובע למנהלו, מר רון יוסיפוף (להלן – מר יוסיפוף), והלה בישר לו כי החברה שוקלת לסיים את העסקתו והוחלט לבצע לו שימוע. התובע בתגובה סירב לקבל את המצב הנתון והחל להתווכח עם מנהלו. מר יוסיפוף הסביר לו שההחלטה לזמנו לשימוע היא מנויה וגמורה, אך התובע לא חדל מלנסות לשכנע את מנהלו לחזור בו מ כוונתו לזמנו לשימוע . כן נטען כי עד השימוע בפועל נערכו מספר שיחות בין מר יוסיפוף לתובע מספר שיחות. לבסוף נערך שימוע כדין ונתקבלה החלטה לפטר את התובע. כאמור, לטענת הנתבעות, הסיבה לפיטורי התובע הייתה צמצומים בכוח העבודה.
הנתבעות הוסיפו ופרטו בטיעוניהן מספר עובדות שיש בהן כדי לתמוך בגרסתן:
כך, לטענת הנתבעות תפקידיו של התובע הועמסו על עובד אחר – עוזרו של התובע; במהלך השנים 2015-2016 פוטרו מעבודתם, עקב הצמצומים, 17 עובדים. שניים מהם בעלי שכר זהה ואף גבוה מזה של התובע; אצל הנתבעות עובדים 5 אנשים המבוגרים מהתובע ועוד 15 עובדים שנולדו בין השנים 1950-1957. המבוגר בעובדי הנתבעות עבד עד יומו האחרון בגיל 82; כן נטען כי ישנם עובדים מבוגרים מהתובע שלא פוטרו.
מנהל התובע, מר יוסיפוף, תמך בתצהירו בטענות הנתבעות והעיד כך:
לקראת סיום העסקת התובע הוחלט אצל הנתבעות על שינוי ארגוני. השינוי הארגוני כלל שינויים במחלקת הכספים, צמצום שטחי האחסנה, התייעלות בתהליך הפצת המוצרים ועוד כיו"ב. במסגרת תהליך זה פוטרו 11 עובדים במהלך השנים 2015-2016. מתוכם, עובד אחד בלבד פוטר באוקטובר 2015. רוב העובדים פוטרו בחודשים ינואר-פברואר 2016. שני עובדים פוטרו במאי 2016 ו עובד אחד פוטר ביוני 2016 (רשימת העובדים שפוטרו במהלך השנים 2015-2016 צורפה כנספח א' לתצהירו). שניים מאלו שפוטרו היו מנהלי מחלקות במערך הלוגיסטי בינואר 2017;
בין היתר, העיד מר יוסיפוף, פוטרו חשב הנתבעות שהיה צעיר יותר והשתכר בשכר גבוה יותר מהתובע; וכלכלן הנתבעות;
מר יוסיפוף העיד כי הוא לקח על עצמו חלק מסמכויות החשב והמנהל הלוגיסטי (התפקיד של התובע);
כחלק מהשינוי הארגוני הוחלט גם על העברת מערך ההפצה וחלק ממחסני החברה ממקום מושב בברקן אל אריאל מערב. לפני השינוי מחסני הנתבעות נפרשו על שטח של כ-4,000 מ"ר, ולאחר המעבר השטח צומצם לכ-2,500 מ"ר;
בנתבעות מועסקים עובדים בגילו של התובע. לתצהירו של מר יוסיפוף צורפה רשימה של 20 עובדים שנולדו בין השנים 1947 ל-1957. רובם ילידי שנת 1956. ישנם 5 עובדים בני גילו של התובע ועובדים מבוגרים יותר (נספח ב' לתצהיר). מר יוסיפוף ציין שבחברה 3 עובדים שהמשיכו לעבוד לאחר גיל הפרישה. כאמור, אחד מהם עבד שם עד יומו האחרון;
עוד העיד מר יוסיפוף בתצהירו כי לאחר סיום העסקתו של התובע, ובמסגרת השינויים בנתבעות, בוזרו סמכויותיו בין עוזריו. ביזור הסמכויות החל כשהתובע יצא לחופשת מחלה בת חודשיים לאחר שזומן לשימוע. סמכויותיו הועברו לעוזריו – דובי גולדשמידט (הטיפול התפעולי והעברת הלוגיסטיקה) ורחל אריאל (הטיפול המנהלתי, טיפול בכוח האדם והתקשורת מול הסניפים);
במהלך שהותו בחופשת מחלה משרדו של התובע, תיבת הדוא"ל, הטלפון ורכבו נשמרו עבורו עד שיחזור. לאחר שהוא סיים את עבודתו סמכויותיו עברו לשני עוזריו ולמר יוסיפוף ;
במהלך חודש אוגוסט 2016, כאשר החל מעבר מחסני החברה, הושאל מר עידו כוכבי מחברת אחרת מקבוצת הנתבעות כדי לסייע בהעברה. מר כוכבי הוא בעל רישיון נהיגה למשאית. הוא עבד בנגריה שנמצאת באזור התעשייה באריאל, האזור אליו הועברו מחסני הנתבעות. הוא לא שימש כמחליף התובע. אלא, תפקידו התמקד בסיוע ביצוע ההובלות. בפברואר 2017 מר כוכבי סיים את עבודתו ועבר לעבוד כעצמאי;
גם העוזרת של התובע, הגב' אריאל, פוטרה וסמכויותיה בוזרו בין שאר הצוות המנהלי;
מר יוסיפוף נחקר על תצהירו ולא נמצא שעדותו נסתרה בנקודות עליהן הוא העיד הנוגעות לרקע והסיבות לפיטורי התובע.
בסיכומיו טען התובע שהנתבעות לא הוכיחו שהן פיטרו אותו על רקע צמצומים. ביחס לעדותו של מר יוסיפוף הוא טען שהלז לא חשף את מלוא הראיות שהיו בידיו כדי לתמוך בגרסת הנתבעות. אי חשיפת מלוא התמונה העובדתית, הוא טען, צריכה לעמוד בעוכרי הנתבעות ולהעיד לרעתן.
עד כה פירוט טענות הצדדים וראיותיהם. כפי שאנמק להלן, הדין הוא עם הנתבעות.
לא אחת נקבע בפסיקה שהמילים "פיטורי צמצמום" אינן מילות קסם המכשירות כל פיטורים באשר הם (ר' עע (ארצי) 133/09 פאטמה מלחם - מועצה מקומית ג'דידה מכר (22.1.12)). אבחן להלן אם כן, אם הנתבעות הוכיחו כי התובע פוטר פיטורי צמצום ולא לאור גילו.
הנתבעות הציגו מכלול רחב של נתונים שיש בהם כדי לתמוך בגרסתן:
בין היתר, אזכיר, הציגו הנתבעות באמצעות מר יוסיפוף ראיות בדבר העסקתם של עובדים נוספים בסביבות גילו של התובע. חלקם מבוגרים יותר וחלקם מבוגרים פחות. אמנם, מספר העובדים המבוגרים יותר קטן ביחס למבוגרים פחות. אך, כיוון שהתובע היה קרוב מאוד לגיל הפרישה במועד פיטוריו, אין להכביד במשמעותו של נתון זה. מן הסתם, ככל שמתקרבים לגיל הפרישה, סביר יותר שימצאו פחות עובדים בקבוצת הגיל המבוגרת. העובדה היא שהנתבעות הוכיחו שהן לא נרתעות להעסיק עובדים מבוגרים יחסית;
הנתבעות גם הוכיחו שהן פיטרו עובדים רבים נוספים פרט לתובע. מועד פיטוריהם נעשה בסמוך למועד בו נודע לתובע על הכוונה לפטרו. זמן קצר לפני השינויים המבניים בנתבעות והעברת מחסניהם. גם עובדה זו תומכת בגרסת הנתבעות ומצביעה על כך שהפיטורים נעשו במסגרת של תהליכי ייעול וצמצום כוח העבודה;
במקום התובע לא נקלט עובד חלופי. גרסת הנתבעות ועדותו של מר יוסיפוף בעניין זה הייתה שסמכויות התובע בוזרו. הן הועברו תחילה לעובדים אחרים – עוזריו של התובע, ומר יוסיפוף עצמו. עדותו של מר יוסיפוף שהגב' אריאל, אחת מהעוזרות של התובע, פוטרה, לא נסתרה. העובדה שהנתבעות השתמשו בעובד קיים כדי למלא חלק, ואף את מלוא תפקידי התובע במקומו, לא סותרת את טענת הצמצום כפי שטען התובע . להיפך, היא תומכת בה, שכן היא מראה שהנתבעות נמנעו מלרחיב את מעגל העובדים שלהן.
נוסף על האמור, התובע הודה בחקירתו הנגדית שהוא ידע על הכוונה להעביר את המפעל למקום אחר עוד לפני שנאמר לו על הכוונה לפטרו (עמ' 10, ש' 31 לפרוטוקול). הוא גם הודה בחצי פה שהמיקום החדש צמצם את שטחי הפעילות הלוגיסטית – "מה שעבר לאריאל זה רק הלוגיסטיקה ואכן צומצם" (עמ' 11, ש' 21 לפרוטוקול). מחקירתו הנגדית של התובע עלה שהוא גם ידע על הכוונה לפטרו עקב קיצוצים ושהוא הוזמן לשימוע זמן כבר ביום 7.2.16 (עמ' 10 לפרוטוקול):
"ש. ב-14.2 - ע' 2 ש' 8, נספח ג' לתצהירך. ביום חמישי אמרת לי קיצוצים, יום חמישי זה 11.2, אז דילגנו על שיחה שאנחנו לא יודעים אותה שבה ניתן לך נימוק על קיצוצים?
ת. תן לבדוק. (בודק ביומן בהסכמת ב"כ הנתבעות). לא הייתה שיחה ב – 11.2.
ש. אז הכוונה לשיחה קודמת? מתי היא הייתה?
ת. היו שתי שיחות קודמות, אבל ב – 8.2 ביקשתי לצאת לחופשה כדי לחשוב. יום קודם גם הייתה שיחה. רשום לי ביומן: "היום הייתה לי שיחת עבודה עם רון, נושא השיחה שכר לנהגים, ובין היתר דיברנו על הנושא שלי ונאמר שאני לא מקבל את ההודעה שלו, אני רוצה שימוע" זהו. מציג לב"כ הנתבעות.
ש. מעיין ומצטט: לא רשום "אני רוצה", רשום: "שאני לא מקבל את ההודעה לשימוע פיטורים".
ת. אני לא מקבל את ההודעה שלו שהוא הודיע לי קודם אני רוצה שימוע לפני פיטורים. זה מה שאני מתכוון. אין נקודה אחרי המילה הודעה".
אם כן, התמונה העובדתית שנפרשה לפנינו היא שהנתבעות העבירו חלק מפעילות ן, את המערך הלוגיסטי שלהן, למיקום אחר. המיקום החדש היה מצומצם בהרבה מה קודם. במסגרת המעבר פוטרו עובדים רבים, בגילאים ורמות שכר שונים. חלקם מבוגרים או מרוויחים יותר מהתובע. התובע היה אחד מ מספר עובדים שפוטרו. הצורך העסקי בפיטוריו התחדד על רקע השינוי המבני שנערך דווקא במחלקה בה הוא הועסק – מחלקת הלוגיסטיקה, שכאמור, צומצמה.
באשר לצמצום שטחי הלוגיסטיקה ואם הביא בהכרח גם לצמצום העובדים בתחום, כפי שהעיד מר יוסיפוף, טענה זו סבירה, שכן ניתן להניח שיש קשר בין צמצום שטח העבודה לבין צמצום מספר העובדים הנדרשים. מכל מקום עדותו של מר יוסיפוף בעניין זה לא נסתרה . בנסיבות אלו דעתי היא שהנתבעות צלחו במשימתן להרים את נטל השכנוע שפיטורי התובע לא היו על רקע גילו.
אין לקבל את דברי התובע הטוען בסיכומיו שהנתבעות לא הציגו בפני בית הדין את "הגרסה המלאה". שהן לא הראו לצד מספר העובדים שפוטרו את מספר העובדים שהן קיבלו לעבודה בתקופת הצמצומים ולאחריה. התובע יכול היה לדרוש מהנתבעות את מצבת העובדים שלהן לפני ואחרי תהליכי הצמצום, עבור התקופה הרלבנטית. הוא יכול היה לדרוש את תכנית ההתייעלות שלהן. הוא גם יכול היה לדרוש ראיות לכך שהעובדים לגביהם נטען שהם פוטרו, אכן פוטרו ולא החליטו להתפטר. הוא היה יכול לזמן מי מהם לעדות, אלא שהוא לא עשה כן. התובע לא זימן עובדים רבים שהיו יכולים לשפוך אור רב על ההליכים שנעשו בנתבעות, כמו למשל העובדים ששימשו כעוזרים שלו. עובדים שלטענתו קיבלו על עצמם את תפקידו.
נראה כי התובע הסתמך יתר על המידה על כלל היפוך הנטל. משלא הייתה מחלוקת על כך שלא הייתה סיבה במעשיו או התנהגותו לפיטוריו הוא סבר שעל הנתבעת להוכיח באותות ומופתים את גרסתה. לא זו היא נקודת המוצא בענייננו. מלכתחילה, התובע לא הציג ראיות פוזיטיביות לכך שפיטוריו נעשו מחמת גילו. הוא הסתמך על ראיות נסיבתיות – העובדה שהוא היה קרוב לגיל הפרישה בפיטוריו ושפיטוריו נעשו, לטענת הנתבעות, במסגרת פיטורי צמצום. אמנם, כפי שקבענו לעיל, די היה בכך כדי להעביר את נטל השכנוע לכתפי הנתבעת . אלא שכובד הנטל שהועבר לשכמה היה קל יחסית. בהיעדר ראיות פוזיטיביות להפליה די לנו בראיות שהציגו הנתבעות כדי שנשתכנע שהן פיטרו אותו כחלק ממהלך רחב יותר, מבלי שגילו של התובע יהווה שיקול בעניין.
לפיכך, הטענה שפיטורי התובע נעשו מחמת גילו נדחית.
האם הליך הפיטורים נעשה כדין?
בהתאם לפסיקה, על מעסיק השוקל לסיים את העסקתו של עובד צריך לאפשר לאותו עובד להשמיע את עמדתו טרם קבלת ההחלטה. לשימוע יש שתי מטרות עיקריות. הברורה שבהן היא לאפשר לעובד לשנות את רוע הגזרה. המטרה הפחות ברורה היא לקיים עבור העובד הליך מכבד וראוי. הליך השימוע נושא בחובו מסר שהעובד הוא אינו חפץ שניתן להיפטר ממנו בכל עת ומכל סיבה – "חפץ דומם – וכמותו בעל-חי – רשאי הבעלים לטלטלו כרצונו ממקום למקום, להעבירו מיד-אל-יד, ואין מכהים בו. לא כן הוא האדם, שאין עושים בו, ואין הוא עובר ממעסיק למעסיק אלא לרצונו. על-כך – דומה – יסכימו הכול אין יוצא" (בגץ 8111/96 הסתדרות העובדים החדשה נ' התעשייה האווירית לישראל בע"מ, נח (6) 481 (2.6.04)). דברים אלו שנאמרו בעניין העברת עובד למעסיק אחר, יפים ביתר שאת כאשר המעסיק מבקש לפטר, ובמיוחד כך כאשר מדובר בעובד שקיים חשש כי פיטוריו יותירו אותו מחוץ למעגל העבודה. מכאן עולה שעל המעסיק לשקול את עמדת העובד בלב פתוח ובנפש חפצה מבלי לתקוע יתדות בהחלטה טרם שמיעתו. לתת לעובד הזדמנות אמיתית להשמיע את קולו , וכאשר מדובר בפיטורי צמצום, ואם הדברים שהשמיע העובד מצדיקים זאת - לנסות למצוא חלופות.
מחומר הראיות עולה שהתובע לא זכה להליך שימוע הוגן וראוי העומד בדרישות אלו . הנקודה העיקרית החשובה לציון היא שההחלטה על פיטורי התובע, כך שוכנעתי, התקבלה מראש, מבלי להתחשב בגילו וממילא בטרם נערך לו שימוע ומבלי להתחשב במה שהיה לתובע לומר בעניין. הוכח כי הנתבעת מיקדה את שיחותיה עם התובע לאחר קבלת החלטתה בנסיונות להגיע עימו להסכמות באשר לתנאי הפרישה. להלן אפרט:
אין חולק על כך שהשיחה הראשונה בין התובע לבין מר יוסיפוף על הכוונה לפטרו הייתה ביום 1.2.16. בעוד שהתובע טען שביום זה הודיע לו מר יוסיפוף שהוחלט לפטר אותו – "להיפרד", טענו הנתבעות שהודיעו לו רק על זימונו לשימוע. לאחר ששמעתי את חקירות הצדדים והתרשמתי מעדויותיהם, דעתי היא שיש להעדיף את עדותו של התובע בעניין זה. התובע העיד בחקירתו הנגדית כך (עמ' 8, ש' 32 – עמ' 9 ש' 8 לפרוטוקול):
"ש. הוא אומר שהוא הודיע לך שהוא הולך למסלול של לבחון את הפיטורים.
ת. ממש לא. הוא חזר על זה לא פעם אחת ולא פעמיים. הגעתי איתו לשיחת עבודה, היינו בסיבוב בחצר והוא אמר לי תעלה אלי לשיחת עבודה עליתי אליו ויושבים מדברים על עבודה, על נהגים, היה בדיוק בזמנו פינוי של אחד המלונות בירושלים, איך עושים, מה עושים הייתה בעיה עם כרמל עם השטיחים ופתאום הוא אומר לי ’אלי אתה יודע שאנחנו אמורים להיפרד, יש החלטה של ההנהלה לפטר אותך, הפור נפל ואין מה לעשות‘ זה היה בדיוק חנוכה. אני מתקן: זה היה באזור פורים, פברואר ואז זה היה בהשראה של הפור ואז הוא אמר פור, ואח"כ יש על זה עוד כמה פעמים בהקלטות שהוא אומר: ’הפור נפל וההחלטה נתקבלה ואין החלטה לשנות‘. את הפור הוא אמר כבר מהפעם הראשונה".
עדותו של התובע בעניין נסיבות הליך פיטוריו הייתה כנה. התובע חזר בחקירתו הנגדית על עדותו בתצהיר לפיה ההחלטה לפטרו התקבלה עוד לפני זימונו לשימוע.
חיזוק לעדות זו של התובע התקבלה גם מצדו השני של המתרס , מעד הנתבעות – מר יוסיפוף . במהלך חקירתו הנגדית של מר יוסיפוף נפלטה מפיו הודאה חלקית בגרסת התובע (עמ' 20-21 לפרוטוקול):
"ש. נכון שלמעשה אתה הודעת בתובע ב – 1.2 שהתקבלה החלטת הנהלה ואתם תצטרכו להיפרד?
ת. לא נכון.
ש. שאמרת לתובע שיש שתי אפשרויות: או שתפטרו אותו או שיתפטר ובכך למעשה ישמור על כבוד מינימלי?
ת. "לא. היו מספר שיחות במהלך השבוע הזה. להבדיל מהתובע לא הקלטתי את השיחות. לא הודעתי לו ב – 1.2 שהתקבלה החלטת הנהלה אלא שהחברה שוקלת לזמנו לשימוע, להתחיל תהליך פרידה מסוים בין החברה לבינו ומאחר והוא... במהלך השיחות שהיו בשבוע הראשון של פברואר, התקיימו שלוש שיחות, המשפט הזה נאמר".

בהמשך לדברים הללו ניסה מר יוסיפוף לתקן את עדותו ולחזור בו:
"ש. אתה הצעת לתובע או שהוא יתפטר או שאתם תעשו לו שימוע?
ת. לא, אמרתי לו שאנחנו שוקלים לזמנו לשימוע ובמסגרת השיחות קיימת אפשרות שאם נסיים את התהליך בינינו, ניתן לסיים את התהליך בצורה מכובדת שתכבד גם אותו ואם זה מתאים לו וזה מסתדר מבחינתו וזה בשיקולו".

אין בידי לקבל את התפנית החדה הזו בעדותו של מר יוסיפוף. נראה מעדותו של מר יוסיפוף כי אף אם הוא אכן הזמין את התובע לשימוע, הוא לא התכוון לשימוע במובן המהותי, אלא במובן הפורמלי. לא נערך שימוע במטרה לתת הזדמנות אמיתית לתובע לשנות מהחלטת הנתבעות, אלא רק לצורך הסדרה בהסכמה, אם ניתן, של תנאי סיום העסקת התובע . מסקנה זו נתמכת גם מדבריו של מר יוסיפוף במהלך שיחה שהוקלטה ע"י התובע ביום 14.2.16 (נספח ג' לתצהיר התובע):
"רון: לאף [כך במקור] אתה התחלת עם הזכות לשימוע, אתה לא אחד במעמד של שימוע, אבל בסדר.
אלי: למה אני לא אחד במעמד של שימוע?
רון: (לא ברור) בסדר (לא ברור) טוב (לא ברור).
אלי: מתי שאתה רוצה תשמע, שימוע לא נעשה לי, זימון לשימוע לא נעשה לי. מן הסתם גם סיבה לפיטורים לא קיבלתי. רק זרקת את זה לפני יומיים שלושה ביום חמישי אמרת לי קיצוצים. עד אז לא היה שום סיבה.
רון: היה לנו את השיחות שלנו, היה. אתה לא היית מרוכז באופן שיחות.
אלי: הייתי מרוכז טוב מאוד.
רון: לא, לא היית מרוכז. היה, היה, היה הסברים והיה הכל. בסדר (לא ברור)
...".
מהשיחה בין התובע (אלי) לבין מר יוסיפוף (רון) עולה שיוזם הליך השימוע היה התובע ולא הנתבעות. לכן אמר מר יוסיפוף – "אתה התחלת עם הזכות לשימוע". מכאן גם סביר להניח שההחלטה על סיום ההעסקה הייתה מנויה וגמורה, טרם ניתנה לתובע זכות להשפיע על הליך גיבוש ההחלטה על פיטוריו.
מהשיחה בין השניים גם עולה שלא ניתן לתובע הסבר מניח את הדעת, הסבר מנומק ומכבד לסיבה שהחליטו הנתבעות לפטרו. כך, בתגובה לאמירתו של התובע שלא נערך לו שימוע ולא הוסבר לו מדוע הוא מפוטר ענה לו מר יוסיפוף רק שהוא לא היה מרוכז. בנקודה זו נחקר מר יוסיפוף גם בחקירה נגדית וכך הוא ענה:
"ש. חוזרת לפרוטוקול 14.2, ע' 2 ש' 8-10. מקריאה. עובד אחרי 20 שנה שואל אותך למה אתה מפוטר ובשיחה קודמת אמרת קיצוצים וכשהוא שואל אותך אמרת לו ’אתה לא היית מרוכז‘ האם הוא יכול לדעת לפי המשפט שזרקת לו אחרי 20 שנה למה הוא הולך הביתה? אתה היית מבין למה אתה הולך הביתה? יש לך מה לומר על כך?
ת. היה את השיחות שלנו בשבוע הראשון של פברואר. באותה סיטואציה אני הרגשתי שלא היית מרוכז באותן שיחות ואמרתי את המשפט הזה. לאחר שביה"ד שואל אותי אם היו שיחות בינינו שבהן הסברתי לו שיש קיצוצים, אני מאשר שהיו שיחות כאלה. הצגתי והסברתי לו לגבי העובדים שפוטרו, מה שבוצע במערך הכספים. בשבוע הראשון של פברואר דיברתי איתו על כך. אמרתי לו שזה חלק מקיצוצים שמבוצעים ב...לא אמרתי לו מי פוטר רק את המילה קיצוצים. הוא היה בסערה פנימית ולכן הוא לא הבין את המסר שהעברתי לו שיש קיצוצים ושהוא היה חלק מהקיצוצים".
אין בידי לקבל את הסברו של מר יוסיפוף כעולה מעדותו מהפרוטוקול לעיל. הרושם הברור העולה מ האמור בשיחות המוקלטות (אף אם ה יו שיחות נוספות כטענת הנתבעת) הוא שלמר יוסיפוף לא היה טעם של ממש מדוע הוחלט לפטר דווקא את התובע. מכאן נראה, כפי שטען התובע, שההחלטה על פיטוריו התקבלה מבלי לשקול את עניינו האישי, במסגרת ההחלטה על פיטורי הצמצום.
מחקירתו של מר יוסיפוף גם עולה שהוא מעולם לא דיבר עם התובע על כך שיש כוונה לפטרו, קודם לשיחה ביום 1.2.16 . שיחותיו הקודמות עם התובע נסובו סביב הכוונה להעביר את הפעילות הלוגיסטית של המפעל לשטח מצומצם והצורך לצמצם בכוח העבודה . לא נערכה ביניהם שיחה על הכוונה לקצץ באופן ספציפי דווקא במשרתו של התובע עצמו . מסקנה זו מסבירה גם את תגובתו הנדהמת של התובע להודעה על פיטוריו (או על זימונו לשימוע) .
למעשה, מר יוסיפוף הודה בפנינו לבסוף שהוא אכן הודיע לתובע שהחליטו לפטר אותו ושההחלטה היא סופית, בכך למעשה נסתם הגולל על גרסת הנתבעות (עמ' 22, ש' 24-32 לפרוטוקול):
"ש. מפנה להמשך עמוד 7, ש' 22. מקריאה. ע' 8 ש' 8-9. מקריאה. כלומר שאתה אומר לו בשיחה הזו שהתקבלה החלטה ולמרות שאלי קיווה שאולי יהיה לו הליך של שימוע ומישהו ישמע אותו אתם למעשה הגעתם להחלטה סופית ולא תשתנה בעניינו כבר ב- 25.2?
ב"כ הנתבעות:
נכון.
ת. כן".

כאמור, הנתבעות טענו בסיכומיהן שהתובע הגיש רק חלק מההקלטות שבידיו ושהוא ערך שינויים בכתב ביומן האישי שלו. על רקע האמור, עולה שהראיות והעדויות המפורטות לעיל ברורות ומשכנעות דיין אף מבלי שנדרש לאמור בהקלטות ולהכריע בטענת הנתבעות לקיומן של הקלטות נוספות. המסקנה העולה מהעדויות שהובאו כפי שפורטו לעיל היא שהזימון לשימוע ביום 14.3.16 היה למראית עין בלבד וכדי לצאת ידי חובה לאחר ההחלטה על פיטורי התובע .
גם אם הייתי מקבלת את גרסת הנתבעות כי הביטויים שאמר מר יוסיפוף בהקלטות החלקיות שהוצגו: "הפור נפל" ו"ההחלטה לא תשתנה", נאמרו ביחס להחלטה על שימוע לפני פיטורים ולא על פיטורים עצמם, ונוכח העדויות בדיון כפי שפורטו לעיל, אינני קובעת כך, הרי שהוכח כי הליך השימוע עצמו, משנעשה לבסוף, לא נעשה בלב פתוח, במטרה לשמוע טיעוני התובע ו לאור הטיעונים שהציג בנוגע לגילו, והסכמתו לקבל תפקיד אחר בשכר נמוך, לא השכילה הנתבעת לבחון חלופות לפיטוריו. משכך, בין אם השימוע נערך לפי דרישת התובע ובין אם כטענת הנתבעות, השימוע נערך מיוזמתן, שעה שנערך לבסוף, לא נעשה כראוי. אפרט.
ראשית, מכתב ההזמנה לשימוע היה פגום. לתובע נשלחה הזמנה סטנדרטית, דלה, לא מפורטת ולא מנומקת. במקום בו יועדה שורה לפירוט ההזמנה לשימוע נמצאות ארבע נקודות ("...."). פגמים אלו מחזקים את המסקנה שהנתבעת ערכה לתובע שימוע שנכפה עליה. שלא במטרה כנה לשמוע את התובע בלב פתוח. קשה להתמחק מהרושם שההסבר לאופן בו נערכה ההודעה הוא שבאותה נקודת זמן, מבחינת הנתבעות, כבר לא היה בשימוע כל טעם.
הנתבעות טענו בסיכומיהן שאף אם אכן נפלו פגמים בזימון לשימוע הרי שפגמים אלו תוקנו במהלך ארבעת החודשים שעברו מהזימון ועד לשימוע עצמו. אולם, איננו מסכימים עם טענה זו. הנתבעות לא הצביעו על פעולות שנעשו כדי לתקן את הפגמים שנפלו בזימון לשימוע. הזמן הרב שעבר עד לשימוע עצמו נגרם עקב נפילתו של התובע למשכב. כאמור, בעקבות ההזמנה לשימוע נפל התובע למשכב ולא שב לעבודה אלא כחודשיים לאחר מכן (התובע צירף אישור י מחלה כנספח ז' לתצהירו). כשחזר, ביום 22.5.16 הוא קיבל זימון חדש לשימוע (נספח ט' לתצהירו) שיערך ביום 25.5.16. גם הפעם מדובר היה במסמך דל ובלתי מפורט. אולם הפעם נאמר, במילה אחת, שסיבת הפיטורים היא "צמצומים".
במאמר מוסגר אתייחס לנקודה נוספת שהעלו הנתבעות בסיכומיהן - העובדה שהתובע שמר על זכויותיו במהלך תקופת היעדרותו, כגון אחזקת רכב חברה. לטענתן, עובדה זו מעידה על נכונותן להטיב עם התובע. אולם אינני מסכימה עם טענה זו. העובדה שנשמרו לתובע זכויותיו הינה בגדר זכותו הבסיסית לשמור על תנאי עבודתו בתקופת מחלה ועד לסיום העסקתו. לא הוכח שאחזקת רכב חברה ניתנה לצורכי עבודה בלבד והייתה תלויה בביצוע עבודה בפועל.
שנית, נראה כי הנתבעות לא הפנימ ו את מטרת השימוע. מטרת השימוע הינה שמיעת טיעוני התובע לצורך בחינה חוזרת של כוונתה לפטר את התובע, בשים לב לנושאים שהועלו בשימוע. בעניינינו היה על הנתבעות לבחון גם את אפשרות שילובו של התובע בתפקידים אחרים.
כך, ב"כ הנתבעות בשימוע עו"ד יניב אופק (להלן – עו"ד אופק), ענה לשאלות התובע בשימוע כך – "נראה שהזימון לשימוע מדבר בעד עצמו והכוונה היא לבצע צמצומים. לא היתה טענה כלפי אלי במישור התנהלות רעה או לגבי תפקודו כמנהל. מהותו של השימוע היא לתת את הזכות בידי העובד להשמיע את דבריו, ולכן התכנסנו, כדי לשמוע אותו, ואותך כמובן".
מדבריו של עו"ד אופק ניתן לזהות כשל מסוים בהבנתה של מהות הליך השימוע. המהות אינה לתת אפשרות לעובד "להשמיע" את דברו ו-"לשמוע" אותו. השמיעה כשלעצמה אין בה דבר כשלא מצורפת עשייה לצידה, בין אם לפניה ובין אם לאחריה. לא נראה מפרוטוקול השימוע שהייתה בכוונתן של הנתבעות כדי לעשות דבר, לבד מלתת לתובע את זכות הדיבור. כך, בהמשך הדברים שואלת ב"כ של התובע את עו"ד אופק – "צמצומים זו מילה יפה, מאד כללית ולא ברורה. אני שואלת – למה דווקא אלי הוא הראשון שהולך הביתה? שנה לפני גיל פרישה, דווקא העובד הזה?... עד היום אנחנו לא יודעים מה תוכנית הקיצוצים שלכם... אני אומרת שניתן היה להגיד לאלי ולשתף אותו, ואפשר לתת לו תפקיד אחר, כיוון שהסיכוי שלו למצוא עבודה הוא אפסי".
על כך עונה לה עו"ד אופק, לא בהתייחס לאפשרות למצוא לתובע עבודה חלופית, אלא בקשר לניסיון שנעשה לפצות את התובע על סיום עבודתו, ורמיזה שהתובע ביקש פיצוי גבוה מדי – "אני מזכיר שהתנהלה שיחה בינינו כשעלה רעיון הדדי לסיום יחסי עבודה בהסכמה ובמענה לדרישה של אלי לקבל שישה חודשי הסתגלות, פדיון חופשה / הודעה מוקדמת, פיצויים וכ-200,000 ₪, החברה הציעה במענה הצעה אחרת שגם היא נדיבה. לא היה זה המקרה שבו ’נוטשים‘ אדם כפי שנטען. הצמצומים מתבצעים במקום שבו אפשר יהיה לערוך אותם. אין כל קשר לגילו של אלי... אין כאן אפליה מחמת גיל כיוון שהגיל הוא פשוט לא השיקול. הדבר נובע פשוט מהיכולת לבזר סמכויות ולבצע שינוי ארגוני כך שהתפקיד מתייתר...". אם כן שוב, ממענה ב"כ של הנתבעות עולה שההחלטה לפטרו לא הביאה כלל את גילו כשיקול. לא לנגדו אך גם לא בעדו. הנתבעות לא התחשבו בגילו של התובע, קרבתו לגיל פרישה, סיכויו להשיג עבודה חלופית, במסגרת שיקוליה. הן לא התחשבו בעניינו הפרטי. זאת אף כי מדובר בעובד וותיק ומוערך (פרוטוקול השימוע צורף כנספח י' לתצהיר התובע מיום 17.4.18, עמ' 79 לקובץ).
מר יוסיפוף, שאף הוא נכח בשימוע, נשאל בחקירתו הנגדית מדוע לא הוצע לתובע עבודה חלופית. מתשובותיו של מר יוסיפוף ניתן להבין שהוא לא היה מוכן לשקול את האפשרות הזו בשום קונסטלציה (עמ' 15 לפרטוקול) :
ת. התובע הוא איש של כבוד, לכן סברתי שזה לא יהיה מן הראוי להציע לו שכר נמוך יותר.
ש. כשעובד נמצא במצב שהוא עומד להיוותר ללא פרנסה, אתה לא חושב שיכול להיות שגם התובע יכול היה להניח את הכבוד שלו בצד ולהסכים לעבוד בשכר נמוך יותר ובלבד שהוא ימשיך לעבוד?
ת. מההיכרות שלי עם התובע הוא היה מסרב להצעת כזאת.
ש. במסגרת השימוע שאני נכחתי בו עם התובע, נכון שהעלינו בפניך אפשרות שהתובע למרות הכבוד שכרגע ייחסת לו יסכים לזוז לתפקיד אחר, ייקח תפקידים של אנשים אחרים בשכר נמוך יותר, נכון שעלתה אפשרות כזאת בפניך? נספח י' ע' 9 ש' 18-20.
ת. אני רואה את התשובה של אלי שהוא אמר שורה אח"כ: "לא צריך לקחת תפקידים בכלל".
ש. נכון שאלי התכוון שאתם יכולים לתת לו תפקיד בלי לקחת תפקידים של מישהו אחר?
ת. אני לא יודע למה הוא התכוון.
ש. נכון שאתה גם לא שקלת להציע לתובע לעבוד במשרה חלקית במקום מלאה?
ת. נכון. אין אצלנו משרות חלקיות.
מר יוסיפוף החליט במקומו של התובע, שהתובע הוא איש כבוד ולא יהיה זה מכבודו לקבל תפקיד פחות יותר. הוא גם לא מצא לנכון לשקול משרה חלקית. מעבר לכך, מר יוסיפוף ביקש להיבנות מדברי התובע מפרוטוקול השימוע ש-"לא צריך לקחת תפקידים בכלל". הוא טען שמאמירה זו עולה שהתובע לא רצה תפקיד אחר. זאת אף כי מהקשרם של הדברים ברור היה שהתובע התכוון, כפי שציינה ב"כ התובע בחקירה, שישנם תפקידים שהוא יכול לבצע גם מבלי לגזול תפקידים מעובדים אחרים שנשארו בעבודה.
לעומת התרשמותו של מר יוסיפוף, התובע לעומת זאת העיד בפנינו שכבודו דווקא נפגע מהיחס שהוא קיבל בשימוע. עדות זו של התובע נתמכה אף משאלתה של ב"כ הנתבעות בחקירה (עמ' 7-8 לפרוטוקול):
ש. כשישבתי מולך בשימוע התחושה שלי הייתה שנפגעת אישית זה נכון?
ת. בהחלט. נפגעתי, הכבוד שלי נרמס, בהחלט נפגעתי. אני עובד כ- 20 שנה, מנהל לוגיסטי שהוסמכתי על ידם, הבעלים עופר איתני הסמיך אותי. מקום עבודה מסודר. בטח שנעלבתי, נפגעתי, במקום שאני אקבל כתר על הראש קיבלתי בעיטה החוצה, בהחלט נפגעתי.
הפסיקה הכירה בקשיים הכרוכים בסיום העסקתו של עובד מבוגר – " היעדר אפשרות למצוא עבודה חדשה על רקע גיל עלול להיות כרוך באובדן זהות, קשרים חברתיים וסטאטוס חברתי" (ע"ע (ארצי ) 14705-09-10 יוסף מוצפי - בנק לאומי לישראל בע"מ ( 16.5.12) (להלן – עניין מוצפי)).
פיטוריו של עובד וותיק, שהיה לכל הדעות עובד טוב, במסגרת הליכי צמצמום שלא הביאו בחשבון את עניינו האישי ולא שקלו את בקשותיו בשימוע, חמורה "על אחת כמה וכמה בנסיבותיו של עובד מבוגר, שאפשרויות התעסוקה הפתוחות בפניו בשוק העבודה ויכולתו לבצע הסבה מקצועית, מצומצמות ביותר, אם בכלל" (ע"ע (ארצי ) 14039-07-11 חנה סולטני - מדינת ישראל, משרד החינוך ( 20.12.13)).
כנגד דעתו הבלעדית של מר יוסיפוף, לפיה אין זה מכבודו של התובע להשתלב בתפקיד חלופי, פחות בדרגה, הכירה הפסיקה מתוך ניסיון החיים כי "עובד מבוגר, אשר מונחת בפניו הצעת עבודה בתנאים פחותים בהשוואה לעובדים צעירים יותר באותו מקום עבודה וללא אפשרות של מסלול לקביעות, יטה בכל זאת לקבל את הצעת העבודה מתוך חוסר ברירה והסתפקות במועט" (ר' עניין מוצפי).
לפיכך, אנו קובעים שהתובע פוטר מבלי שיערך לו שימוע כדין, בהליך פיטורים לא תקני ולא מכבד. טרם דיון בפיצוי הראוי לתובע עקב הליך הפיטורים הקלוקל שנערך חשוב להדגיש מספר נקודות ולהוסיף עוד מספר פרטים הרלבנטיים לדיון:
ראשית, אציין את שכבר צוין. התובע עבד בחברה שנים רבות. בין הצדדים ניטשה מחלוקת אם התובע עבד בחברה כ-20 שנה או זמן קצר יותר. הרקע למחלוקת הוא העובדה שהתובע עבר לעבוד מחברה לחברה בין חברות הקשורות זו לזו בקבוצת החברות שהנתבעות משתייכות אליהן. כיוון שמחלוקת זו אינה מהותית להתדיינות זו, הנחת העבודה הינה שהוותק של התובע הוא כפי שנרשם בתלוש השכר שלו – מאפריל 2000 – כ-17 שנה. הוותק של התובע הוא מרכיב חשוב בגובה הפיצוי הראוי שיש לפסוק לטובתו ( ע"ע (ארצי) 43380-06-11 פלוני – אלמונית (9.12.14)). אולם, ההשלכ ה על גובה הפיצויים ביחס לניואנסים בין טענ ת התובע שהוא הועסק כ-20 שנה לבין מסקנת י זו אינה מהותית וניתן לוותר עליה. אשר לטענת הנתבעות שהתובע הועסק אצלן משנת 2004, משלא עלה בידן לסתור את הנתון אודות הוותק המופיע בתלוש השכר של התובע, לפיכך אינני מקבל ת טענה זו (ר' בעניין זה חקירתו הנגדית של מר יוסיפוף בעמ' 14, ש' 20-21 לפרוטוקול).
שנית, התובע פוטר בגיל מתקדם יחסית, קרוב מאוד לגיל הפרישה. עובדה זו כשלעצמה חייבה את הנתבעות להתנהג עמו בזהירות יתירה. להקפיד על שמירת כבודו ולהתחשב בהשלכות החלטותיה על מצבו האישי.
שלישית, לנתבעות לא הייתה טענה מקצועית או אישית נגד התובע. כאמור, פיטוריו נעשו על רקע צמצומים שנערכו במפעל הנתבעות. ברמה האישית והמקצועית נראה מחומר הראיות שהתובע ביצע את עבודתו נאמנה ובצורה טובה. גם מטעם זה היה ראוי שהנתבעות ימדדו צעדיהן היטב טרם קבלת החלטה כלשהי בעניינו של התובע. לשתף אותו ולאפשר לו להיות חלק מההליך.
לטובת הנתבעות יצוין שהן הציעו לתובע שלושה חודשי הסתגלות לאחר הפיטורים. ההצעה הייתה שהתובע ינצל את ימי החופשה שלו. כך שהוא לא יעבוד חודש אחד ויקבל שכר על חשבון ימי החופשה שלו. לאחר מכן הוא יקבל שלושה חודשי הסתגלות עם כל התנאים לרבות הרכב. (ר' תמלול שיחה של התובע עם מר יוסיפוף מיום 25.2.16 אשר צורף כנספח ד' לתצהירו של התובע). הצעה זו, אף שאינה תחליף להידברות מכבדת, מפחיתה במידה מסוימת מהפגמים שנפלו בהליך הפיטורים.
רביעית, כאמור, לאחר ההזמנה הראשונה של התובע לשימוע, ביום 9.3.16, בריאותו התדרדרה והוא יצא לחופשת מחלה של כחודשיים. התובע הציג אישורי מחלה (נספח ז' לתצהירו) אך הוא לא הציג תעודות בדבר המחלה שממנה הוא סבל. מטענות התובע ומחומר הראיות עולה שהוא סבל מגידול סרטני אך נקודה זו לא הובררה דיה. לענייננו, נוכח טענות התובע לא מצאנו חשיבות של ממש לברר ממה התובע סבל. די לנו בכך שהוא חלה במידה כזו שהוא נאלץ להעדר מעבודתו משך כחודשיים כדי להעיד על חומרת המצב. להבדיל מעמדת הנתבעות, כפי שעלתה בכתב ההגנה, איננו סבורים כי הוכח שהתובע ביקש להיעדר מעבודתו מבלי שהוא באמת יזדקק לכך מבחינה רפואית. בשים לב למחלה קודמת של התובע, עליה ידעה מעסיקתו, אף מבלי להניח כי מצבו הרפואי של התובע, לפחות בחלקו, היה פועל יוצא של המהלכים שהובילו לפיטוריו , לא ניתן להגיע למסקנה הנטענת על ידי הנתבעות כי מדובר בהעדרות שאינה מוצדקת.
אשר להליך השימוע עצמו – התובע הציע שהוא יישאר לעבוד אצל הנתבעות, אף בשכר נמוך יותר, אך הצעתו נדחתה. מר יוסיפוף העיד בעניין שהוא לא רצה שהתובע ימשיך לעבוד בשכר נמוך. הוא לא חשב שיהא זה מכבודו של התובע להמשיך לעבוד במפעל בשכר נמוך ולא יתאים לו (ר' עמ' 15 לפרוטוקול).
מחומר הראיות עלה שהתובע מצא עבודה חדשה כחצי שנה לאחר סיום העסקתו. התובע העיד שבעבודתו החדשה הוא הרוויח כ-5,500-6000 ₪ נטו. לאחר כשלושה חודשים עבודתו שם הסתיימה.
עוד יצוין שמחומר הראיות עלה שהנתבעות הן חלק מקבוצת חברות הנמצאות בבעלות הנתבעת 1 שהיא חברה ציבורית (עמ' 12-13 לפרוטוקול), דבר המעיד על היקף עסקיה ואיתנותה הכלכלית.
אם לסכם, התובע פוטר לאחר שנים רבות של עבודה אצל הנתבעות. הוא פוטר בגיל מבוגר יחסית, כשנה לפני יציאתו לגיל פרישה. לא נערך לו הליך שימוע כדין. הוא לא קיבל הזדמנות נאותה לשכנע את מקום עבודתו שניתן וצריך לאפשר לו להמשיך לעבוד לפחות עד גיל הפנסיה. ההחלטה לגביו התקבלה מראש ובאופן חד צדדי. לנתבעות לא היו טענות כלפי תפקודו, להיפך, הוא נחשב היה לעובד טוב, מנהל בנתבעות, אחראי על עובדים. הוא שירת את הנתבעות נאמנה. בסמוך להודעה על הפיטורים הוא נפל למשכב והיה חולה כחודשיים. בנקודה זו לא שוכנעתי כי יש קשר בין המאורעות – זימונו לשימוע ונפילתו למשכב. כשחזר נערך לו הליך שימוע. הוא ביקש להמשיך לעבוד, אף בשכר נמוך אך זאת לא ניתן לו. מר יוסיפוף החליט בינו לבין עצמו שאין זה מכבודו של התובע להמשיך לעבוד בשכר נמוך. בניגוד להנחתו של מר יוסיפוף עלה מעדותו של התובע, שלא נסתרה, שהוא מצא עבודה אחרת אחרי שפוטר (הנתבעות גם טענו זאת בהגנתן). מעדותו גם עלה שהוא השתכר שכר נמוך משמעותית מהשכר שהוא השתכר בעבודתו אצל הנתבעות. נראה שהתובע היה מוכן לחוס על כבודו על מנת להשתכר בכבוד ולעשות למחיתו. אך עבודתו שם הסתיימה לאחר כשלושה חודשים בלבד והוא נשאר שוב ללא עבודה.
בגין הליך הפיטורים הקלוקל שנערך לו ביקש התובע לפסוק לו פיצוי בסך 24 משכורות. זאת בנוסף לפיצוי בגין אבדן השתכרות כתוצאה מפיטוריו בטרם עת. פיצוי זה אינו עולה בקנה אחד עם הסכומים המקובלים בפסיקה בגין הליך פיטורים שנעשה שלא כדין. על פי הפסיקה יש לחלק בין פיצוי ממוני, שניתן בגין אבדן שכר שנגרם כתוצאה מהליך הפיטורים הלא תקני לבין פיצוי לא ממוני, כפועל יוצא של עוגמת הנפש שנגרמה לעובד (ר' ע"ע (ארצי) 43380-06-11 פלוני – אלמונית (9.12.14)). אשר לפיצוי הממוני, מהעובדה שהתובע מצא עבודה חלופית כחצי שנה לאחר סיום העסקתו אצל הנתבעות, אנו למדים שהוא חיפש עבודה בפועל, ולא שקד על שמריו. הוא ניסה להפחית את הנזק שנגרם לו אך לקח לו זמן עד שהוא מצא עבודה בפועל. לצד זאת גם נותר ספק של ממש מה היה קורה אם לתובע הייתה ניתנת הזדמנות אמיתית להשתתף בתהליך קבלת ההחלטה לגביו. אם הנתבעות לא היו מחליטות לגביו דבר טרם שמיעת עמדתו וטיעוניו. זאת שכן מדובר בעובד ותיק שנותר לו זמן מועט עד יציאתו לפנסיה. עובד מוערך בעל ותק של כ-17 שנה אצל הנתבעות. ישנו סיכוי בלתי מבוטל שהתובע יכול היה לשנות את רוע הגזרה לגביו לו היה ניתנת לו הזדמנות אמיתית וכנה לעשות כן.
מסקנה זו מתחזקת גם נוכח היקף פעילותן העסקית של הנתבעות. הנתבעת 1 היא, כאמור, חברה ציבורית. הנתבעת 2, שם הועסק התובע לקראת סיום העסקתו, היא חלק מקבוצת חברות עם הנתבעת 1. לנתבעות יש פעילות עסקית נרחבת. ישנה אפשרות סבירה שהן היו יכולות לשלב אותו, אם לא בפעילות העסקית של הנתבעת 2, בפעילות העסקית של חברה אחרת המשוייכת לאותה קבוצת חברות.
בנקודה זו אציין כי הנתבעות לא טענו בכתב התביעה שיש לחלק את הנזק ביניהן באופן יחסי לתקופת ההעסקה של התובע אצל כל אחת מהן. הנתבעות הודו שהתובע עבד אצל הנתבעת 1 במשך רוב תקופת העסקתו. הוא עבר לעבוד בנתבעת 2 לקראת סיום העסקתו. הנתבעת 2, כאמור, נמצאת בבעלותה ושליטתה המלאה של הנתבעת 1. בנסיבות אלו יש לחייב את הנתבעות ביחד ולחוד.
בנסיבות אלה, על הנתבעות לשלם לתובע כפיצוי ממוני בגין פיטורים שלא כדין סכום של 69,350 ₪ וזאת בגין 10 חודשי תשלום לפי שכר של 150,000 ₪, בניכוי הכנסתו מדמי אבטלה 62,650 ₪, ו מעבודה שעבד בשכר נמוך זמן קצר לאחר פיטוריו – 18,000 ₪.
נוסף לאמור, על רקע הדיון לעיל , התובע זכאי גם לפיצוי לא ממוני. בהתחשב בנסיבות המפורטות לעיל, ראוי להעמיד פיצוי זה על הצד הגבוה, אם כי תוך התחשבות בעובדה שהוצע לתובע לקבל שני חודשי הסתגלות בפועל. לפיכך, על הנתבעות לפצות את התובע בסך של 20,000 ₪ כפיצוי לא ממוני בגין פיטורים שלא כדין.
יצוין כי התובע ויתר על תביעתו להפרש פיצויי פיטורים (ר' עמ' 6 לפרוטוקול).
סוף דבר
התביעה מתקבלת בחלקה.
על הנתבעות לשלם, ביחד ולחוד, את הסכומים הבאים:
סך של 69,350 ₪ כפיצוי ממוני בגין פיטורים שלא כדין.
סך של 20,000 ₪ כפיצוי לא ממוני בגין פיטורים שלא כדין.
כלל הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק מיום 30.6.16 (יום סיום העסקת התובע).
בשים לב לסכום התביעה (712.000 ₪) ולסכום שנפסק לתובע, כל צד יישא בהוצאותיו.
ניתן היום, י"ג סיוון תש"פ, (05 יוני 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .