הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 67453-06-17

לפני:

כב' השופטת דגית ויסמן
נציגת ציבור (עובדים) , גב' דליה כהן
נציג ציבור (מעסיקים), מר אבי איילון

התובעת והנתבעים שכנגד

  1. בית ארז חוות מילטין בע"מ
  2. מילטין רמי

ע"י ב"כ עו"ד גולן אשטון
-
הנתבע והתובע שכנגד
ניצן שמרי
ע"י ב"כ עו"ד אסתי בנג'מין בלזר

פסק דין

1. התובעת העסיקה את הנתבע כנהג חלוקה המוביל סחורה ללקוחותיה, במשך כארבע שנים, עד שיחסי העבודה הסתיימו עם התפטרותו של התובע.

בהליך זה נדונות טענותיהם ההדדיות של הצדדים, בעיקר בנוגע לנסיבות סיום עבודתו של הנתבע אצל הנתבעת, הכל כפי שיפורט בהמשך פסק הדין.

2. רקע עובדתי
א. התובעת היא חברה העוסקת בשיווק והפצה של מוצרי מזון לבעלי חיים (להלן – החברה).
ב. הנתבע החל לעבוד אצל הנתבעת ביום 4.8.2013, כנגד חלוקה (להלן – שמרי או העובד).
ג. ביום 7.11.13 שמרי חתם על "נוהל שימוש ברכב חברה" (נספח 14 לתצהירי החברה).
החברה הציגה גם הודעה בכתב על תנאי עבודה, ששמרי אינו חתום עליה.
ד. לפי תלושי השכר שהוצגו, שכרו של שמרי עמד תחילה על 5,000 ₪ ברוטו ועוד 1,500 ₪ בגין שעות נוספות גלובליות.

ביוני 2014, שכרו של שמרי עלה ל – 5,500 ₪ בחודש, במרץ 2015 השכר עלה ל – 6,000 ₪ ובדצמבר 2015 השכר עלה ל – 6,500 ₪ (התמורה בגין שעות נוספות גלובליות נותרה באותו סכום).
ה. ביום 4.6.17 שמרי מסר לנתבעת מכתב התפטרות (נספח 1 לתצהירי התובעת) שזו לשונו:
"הנדון: סיום עבודתי החל מתאריך ה – 4/7/17
ראשית הרצוני להודות לך על האמון והתמיכה להם זכיתי בזמן עבודתי בחברה.
הריני להודיע בזאת על סיום תפקידי בחברת בית ארז. ההתפטרות תכנס לתוקפה החל מיום 4-7-17 וזאת ע"פ חובתי למתן הודעה מוקדמת.
אשמח להסדרת כל הקשור לזכויותיי בעת סיום יחסי עובד מעביד בחברה (ימי הבראה, פיצויים). את חובי לחברה ואת ימי החופשה אבקש לקזז מדמי הפיצויים המגיעים לי.
לסיכום, אהיה מוכן לעשות כל שיידרש על מנת להעביר חפיפה מסודרת למחליפי.
אני מאחל למחלקה ולעובדיה הצלחה רבה.
בכבוד רב,
ניצן שמרי"

ו. ביום 18.6.17 שלחה ב"כ התובע מכתב לחברה במסגרתו הועלו כלפי החברה טענות קשות, לרבות ביחס להתנכלות תעסוקתית שחווה לטענתו במהלך עבודתו.
ז. ביום 21.6.17 החברה השיבה במכתב לב"כ העובד.
ח. באותו תאריך, שמרי הודיע לחברה שמאחר ששכר חודש מאי 2017 טרם שולם לו, הוא עוזב את עבודתו לאלתר. יום זה היה יום עבודתו האחרון.
ט. ביום 22.6.17 החברה שלחה לשמרי מכתב (נספח 7 לתצהיריה), שבו נכתב:
"ביום 21/6/17, בהתאם להוראת עורך דינך עזבת על דעת עצמך את העבודה ללא כל מתן הודעה מוקדמת.
הרינו להודיעך כי בהתאם לחוק ינוכה משכרך האחרון פיצוי בגין אי מן הודעה מוקדמת וכן ינוכו כל יתרות חובך לחברה לרבות יתרות הלוואה וחופשה."

3. תמצית טענות הצדדים
א. לטענת החברה, במועד סיום העבודה, העובד נותר חייב לה כספים בגין הלוואה שקיבל וימי חופשה שניצל ביתר. לאחר שהעובד התפטר והבין שלא יקבל השלמת פיצויי פיטורים, ממנה יקוזז חובו לחברה, עלו לראשונה טענות לגבי התעמרות בעבודה. על כן את התביעה שכנגד ואת טענותיו כאילו היא זו שחייבת לו כספים, יש לראות כניסיון להתחמק מתשלום חובו אליה.

במסגרת תביעת החברה את העובד (שסכומה כ -47,000 ₪), נתבעו צו הצהרתי לעיכוב של שחרור כספי הפנסיה והפיצויים עד הסדרת כל חובות העובד כלפיה, תשלום יתרת חוב בגין ימי חופשה שנוצלו ביתר, החזר הלוואה, תמורת הודעה מוקדמת ופיצויים בגין עוגמת נפש, הפרת חובת תום הלב ונזקים למקום העבודה.

ב. לטענת העובד, החברה הפרה את הוראות הדין בשורה של הפרות – לא מסרה הודעה בכתב על תנאי עבודה, הלינה את שכרו לחודשים מאי ויוני 2017, ערכה רישום שגוי של פנקס חופשה, לא ניהלה פנקס מחלה ולא העבירה סכומים שנוכו משכרו לחסכון הפנסיוני. עוד נטען שיש לראות בהתפטרות העובד כפיטורים, מאחר שבאה על רקע התנכלות תעסוקתית קשה שחווה. זאת באה לידי ביטוי בכך שמנהלו הישיר שיבץ אותו באופן קבוע בקווי חלוקה קשים והתבטא בפניו בצורה מבזה בפני אחרים. אשר לנוסח מכתב ההתפטרות, נטען שמדובר בנוסח שהעובד מצא באינטרנט מבלי שהבין את המשמעות המשפטית של הדברים.

במסגרת התביעה שכנגד (בסך 176,967 ₪), אשר הוגשה גם כנגד מנכ"ל החברה, נתבעו פיצויים בגין התנכלות תעסוקתית בסך 80,000 ₪, השלמת פיצויי פיטורים בסך 20,976 ₪ וכן פדיון חופשה, הפרשי דמי גמולים לפנסיה, פדיון הבראה, שכר חודש יוני 2017 ופיצויי הלנת שכר וכן פיצויים בגין אי מסירת הודעה בכתב על תנאי עבודה.
העדים
4. מטעם החברה העידו גב' צביה שמש, מנהלת כספים בחברה (להלן – שמש), גב' נילי צביבל, פקידת מחסן ואחותו של מנכ"ל החברה ומר אביה צנחני, הממונה הישיר על העובד (להלן – צנחני). הוגש תצהיר של הנתבע מס' 2, אך הוא לא התייצב לישיבת ההוכחות. על כן אין לתת לאמור בתצהיר זה כל משקל.
5. הנתבע העיד מטעמו וכן זומן להעיד כעד תביעה מר פטר ג'קס, מי שהועסק על-ידי החברה בתפקיד מקביל לתפקידו של הנתבע.
דיון והכרעה
6. נקודת המוצא לדיון היא כי שמרי התפטר, במסירת מכתב ההתפטרות מיום 4.6.17. במסגרת ההליך, שמרי טען כי נוסח המכתב, ממנו עולה הודאה בחובו לחברה ("את חובי לחברה ואת ימי החופשה אבקש לקזז מדמי הפיצויים המגיעים לי"), הועתק מאתר במרשתת.
על רקע זה, יש לבחון את טענות העובד, שהועלו לראשונה במכתב באת כוחו מיום 18.6.17, ולאחר מכן במסגרת הליך זה, לפיהן ההתפטרות באה כתגובה להתעמרות בעבודה.
7. לאחר ששמענו את העדויות ועיינו בכתבי הטענות, הגענו לכלל מסקנה כי יש לדחות את טענותיו של שמרי לגבי התעמרות בעבודה, כך שהתפטרותו באה מסיבותיו שלו, שאינן קשורות למקום העבודה.
8. כבר בפתח הנימוקים למסקנה זו יש לציין כי בסיכומיו של שמרי לא קיימת כל התייחסות לסוגיה של התעמרות בעבודה. לכאורה די בכך כדי לקבוע כי הטענה נזנחה על ידו ובכך לדחותה.
9. גם לגופם של דברים, יש לדחות את הטענה, וזאת לאור העדויות שנשמעו.
ראשית, אין בתיק ראיות מזמן אמת התומכות בגרסתו של שמרי לגבי התנכלות בעבודה. בסוגיה זו, יש לקבל את גרסת החברה, לפיה הטענות לגבי התעמרות בעבודה, שגם אינן נזכרות במכתב ההתפטרות של שמרי, באו לעולם רק לאחר שהבין שעם התפטרותו, לא יקבל פיצויי פיטורים ומהסכומים שיגיעו לו, יקוזזו חובותיו לחברה.
שנית, בניגוד לתמונה ששמרי ניסה לצייר, כאילו מדובר במקום עבודה שנהג בחוסר כבוד ובהתעמרות בעובדים (ובמיוחד בשמרי), התרשמנו כי מדובר בסגנון ניהולי קפדן וקשוח ולא מעבר לכך. כך למשל, עלה מהעדויות שצנחני הובא לחברה כדי לנהל את מערך נהגי החלוקה וכי עמד בפניו אתגר ניהולי, מאחר שעבודת הנהגים היא עבודה קשה ותובענית, הנעשית מחוץ לחצרי החברה ובמקום היתה תחלופה גבוהה של עובדים, עובדים שאינם מתייצבים לעבודה או מודיעים על היעדרות "מהרגע להרגע" (עמוד 20 שורה 2 עד עמוד 21 שורה 4, עמוד 24 שורות 13 – 15 ועמוד 25 שורה 29).

10. שמרי אמנם ייחס את התחלופה הגבוהה בקרב הנהגים להתנהגותו של צנחני, אולם לא הובאה כל ראיה לכך. תחת זאת עולה בבירור כי עבודת נהגי החלוקה הייתה קשה, ולא מן הנמנע כי בשל כך הנהגים הרבו להתלונן ולעזוב. כך למשל, העבודה כללה נהיגה ממושכת ופריקה של סחורה כבדה (לרוב ללא כל סיוע באתר הלקוח), אף אם התובעת סיפקה בידיהם את הכלים הנחוצים לביצוע העבודה (עמוד 21 11.7.19, שורות 1 -23). גם שמרי תיאר בסעיף 25 לתצהירו את הרצון לעבור לתפקיד משרדי בשל כך.
11. העד מטעם שמרי, ג'קס, אשר אמנם תיאר סגנון ניהולי בעייתי הכולל צעקות וקללות, אך לא הגדיר זאת כהתעללות והבהיר שצנחני נהג כך כלפי מרבית הנהגים, למעט מספר "מיוחסים" (עמ' 42 שורות 1 -12).

לא למותר לציין שג'קס זומן להעיד לאחר שסירב לחתום על נוסח התצהיר שנשלח אליו ואשר אף צורף כנספח לתצהירו של שמרי, מהטעם ש"לא כל מה שכתוב היה על דעתי, היו לי השגות" (עמוד 41, שורות 13 -14). מכל מקום, מדובר בעד שהודה שהוא מאוכזב מהיחס של החברה כלפיו (עמוד 43 שורה 23). במובן זה, יש להתייחס לעדותו בזהירות. עם זאת, יש לתת משקל לעובדה כי למרות העדויות לפיה היתה תחלופת עובדים גבוהה בחברה, העד היחיד מטעם העובד הסתייג מתיאוריו של שמרי לגבי התעמרות בעבודה.

12. גם פקידת המחסן, צביבל, אשר ישבה עם צנחני בחדר, אישרה כי היו צעקות אך לא מעבר לכך (עמוד 19 שורה 1).

13. שמרי צירף לתצהירו תמלילים של שתי שיחות בניסיון לבסס טענתו להתעמרות. התמליל הראשון (נספח 9 לתצהירו של שמרי) הוא שיחה עם עובד בשם גבריאל (הנתבע לא ציין את שם משפחתו). התמליל השני (נספח 10 לתצהיר שמרי) הוא שיחה עם עובד לשעבר של התובעת בשם שי פנחס.

מצאנו ליתן משקל מועט לתמלילים אלה מכמה סיבות. ראשית, בניגוד להלכה הפסוקה, הקלטות השיחות לא הוגשו כראיה או לעיון הצד שכנגד (ע"ע (ארצי) 36076-06-10 י. קל-לי תעשיות בע"מ – מלי, 9.12.10, סעיפים 10 -12 לפסק הדין). בשל כך, לא ניתן היה להתרשם מהאופן בו נאמרו הדברים. גם חסרים פרטים רלבנטיים, כגון התאריך בו התקיימו השיחות (מהתמליל השני עולה כי השיחה התקיימה לאחר הגשת התביעה – ר' עמוד 2 שורה 26 לתמליל).

שנית, התמליל השני אינו מתחיל בתחילת השיחה, כך שלא ניתן לדעת מה נאמר לפני המלל שמופיע בו. מבחינת תוכן השיחה, מדובר בעובד המתאר את עצמו כמי שנקט בפעולות של חבלה בעבודת החברה, במטרה שתפטר אותו, ובתחילת השיחה אף התגאה בכך שהצליח בכך (עמוד 1 לתמליל השני, שורה 10).

כך או כך, תוכנם של התמלילים אינו תומך בטענותיו של שמרי לגבי התעמרות בעבודה. העובד גבריאל אמנם לא שיבח את התנהלותו של צנחני, אך תיאר "בלאגן" כללי בחברה, אותו ייחס באופן חלקי גם לצנחני, לצד סיבות אחרות למצב (עמוד 1 לתמליל הראשון, שורה 14). גבריאל אישר שהרבה נהגים "בורחים" מהחברה, אך כששמרי שאל אם הדבר נובע מיחסו של צנחני, גבריאל ציין מספר סיבות לכך ("יחס, משכורת, עבודה קשה..."), ולא התייחס להתנהגותו של צנחני כחריגה במיוחד (עמוד 2, לתמליל הראשון, שורה 14).

בתמליל השני, פנחס תיאר יחס הוגן של צנחני כלפיו לאחר פיטוריו ("סיימנו את זה יפה"), כאשר צנחני עודד את פנחס "לסיים יפה" עם המנכ"ל ואף אמר לו שהוא יכול לחזור בעתיד. עוד הבהיר פנחס שעזב בגלל המשכורת ולא בגלל היחס של צנחני (עמוד 2 לתמליל השני, שורות 10 -12, 20 -23). בתשובה לבקשתו של שמרי שפנחס יעיד מטעמו, מיהר פנחס לסיים את השיחה, תוך שהוא מבהיר "אני לא יודע תכלס כאילו מה היה בדיוק, אני לא הייתי איתך כל הזמן" (עמוד 3 לתמליל השני, שורה 17). גם בכך חיזוק למסקנה לפיה העובדים שעבדו לצדו של שמרי, אינם שותפים לאופן שבו הוא מתאר את היחס של החברה כלפיו או כלפי שאר העובדים.

14. מהתמלילים עולים פרטים נוספים שאינם מתיישבים עם גרסתו של שמרי בבית הדין. כך למשל, עולה מהם ששמרי לא שובץ בקו חיפה באופן בלעדי וממילא אין מדובר בקו הקשה היחיד, אלא בעבודה קשה באופן כללי.

15. זאת ועוד – מהראיות עולה כי לא זו בלבד שצנחני לא התעמר בשמרי, אלא שבהיבטים מסוימים גם פעל כדי להטיב עמו. כך למשל, לפי המתואר בסעיף 7 לתצהירו, המליץ על מתן בונוס לשמרי (ר' גם בחקירתו הנגדית - עמוד 23, שורה 23). כמו כן, צנחני לא דיווח על שמרי כאשר חזר הביתה מוקדם ולא ענה לטלפונים או בימים בהם לא התייצב בלי לתאם חופשה מראש. שמרי אישר דברים אלה בחקירתו הנגדית (עמוד 34 שורה 11). אין מדובר בהתנהגות של מנהל המתעמר בעובד או מבקש להביא להתפטרותו.

16. זה המקום לציין כי מצאנו את עדותו של צנחני מהימנה וקוהרנטית. הוא לא ניסה ליפות את הקושי שבעבודתו (עמוד 23 שורה 30) או בעבודת הנהגים (ר' למשל הסברו מדוע הקו של חיפה היה קשה, בעמוד 21 שורות 8 -12), את התנאים הקשים (שם שורות 27 -31) ואת שיטות הניהול שלו ולא התחמק גם משאלות קשות. בחקירתו הנגדית, צנחני אף גילה אמפטיה כלפי הנהגים שניהל, אף לאחר שנחשף לדברים הקשים שאמרו עליו ובמקום להתייחס אליהן בביטול, פירט בהרחבה את הקשיים הרבים עמם הם מתמודדים ("גשמים, שלגים, טראפיק מטורף שיש בבוקר" - עמ' 24 שורות 13 -15). מעדותו עולה שהוא ראה עצמו אחראי לדרבן את הנהגים לעבודה, נקט בגישה נוקשה, אך לצד זה ראה עצמו מחויב לפעול באופן שוויוני (שם שורות 18 -21), תוך שהוא מנסה להקל על הנהגים ולתגמל אותם באמצעות מעט הכלים שעמדו לרשותו (שם שורות 27 – 31).

גם אם מדובר בסגנון ניהולי קפדני ואולי נקט בביטויים בלתי לגיטימיים, אין מדובר בהתנהלות העולה כדי התעמרות בעבודה.

כפי שיפורט בסעיפים הבאים, גם לא שוכנענו כי עניין זה היווה הטריגר להתפטרותו של הנתבע.
17. גם אם אין מדובר בהתעמרות בעבודה, יש לבחון האם יחסו של צנחני לשמרי עלה כדי נסיבות אחרות ביחסי עבודה המצדיקות התפטרותו בגין מפוטר. גם התשובה לשאלה זו שלילית.
הטענה כי יש לראות את הנתבע כמי שהתפטר בדין מפוטר נטענה בשפה רפה וללא התייחסות ליסודות הקבועים בסעיף 11 חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963. במישור הראייתי, לא הוכח ששמרי עבד בתנאים בהם לא ניתן היה לצפות ממנו להמשיך לעבוד. הטענות בתביעה שכנגד בהקשר זה התמקדו בהתנהלותו של צנחני וכפי שכבר צוין לעיל, הן נדחו.

18. נקודת המוצא לבחינת השאלה אם שמרי התפטר בגלל נסיבות ביחסי העבודה, היא נוסח מכתב ההתפטרות. כאמור, במכתב זה אין אזכור לכך שההתפטרות באה בתגובה לאירוע כלשהו במקום העבודה.

בחקירתו הנגדית בבית הדין, שמרי ניסה להתנער מנוסח המכתב שמסר, בטענה שהעתיק אותו מהמרשתת ולא הבין מה הוא כותב. טענות אלה אינן מתיישבות עם הנוסח המקורי (מהאינטרנט) אשר הוצג על-ידי שמרי (נספח 3 לכתב ההגנה), אשר ממנו כביכול העתיק את מכתב ההתפטרות שהגיש.

כך למשל, אין בנוסח המקורי אזכור של "האמון והתמיכה" להם זכה בזמן עבודתו. גם אין בו התייחסות לגבי נכונותו של שמרי "לעשות כל שיידרש" על מנת להעביר חפיפה מסודרת למחליפו. הנוסח המקורי גם אינו כולל התייחסות לחובותיו שלשמרי לחברה - "את חובי לחברה ואת ימי החופשה אבקש לקזז מדמי הפיצויים המגיעים לי".
כלומר, לא זו בלבד שאין במכתב ההתפטרות מילה אודות נסיבות ההתפטרות, ותימוכין לכך שמדובר בנסיבות המזכות את שמרי בפיצויי פיטורים, אלא שהוא כולל הודאה בכך ששמרי מודע לחובותיו כלפי החברה ומתכוון להסדירם.

19. לסיכום האמור לעיל, שמרי התפטר מעבודתו, בנסיבות שאינן נכללות בגדר סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963 ועל כן אינו זכאי להשלמת פיצויי פיטורים, מעבר לסכומים שהחברה הפרישה לזכותו על חשבון פיצויי פיטורים, במהלך תקופת עבודתו.

אשר על כן נדחים רכיבי התביעה הבאים בתביעה שכנגד: השלמת פיצויי פיטורים ופיצויים בגין התעמרות תעסוקתית.
20. מכאן נפנה לשאלה אם היתה הצדקה לעזיבת העבודה, לפני שתמה תקופת ההודעה המוקדמת.
21. אין חולק ששמרי הפסיק להתייצב לעבודה ביום 21.6.17 ולא השלים את יתרת ימי ההודעה המוקדמת. עד ליום 4.7.17 נותרו 13 ימים, קרי, מעט פחות מחצי חודש.
22. שמרי טען שהפסיק להתייצב בעבודה, לאחר שנתן התראה כדין, שאם שכר חודש מאי לא ישולם עד לתאריך 20.6.17, הוא יסיים עבודתו לאלתר. משלא ראה את הכספים בחשבונו, התייצב במקום העבודה ביום 21.6.17 כדי למסור את המפתחות ובכך באו יחסי העבודה על סיומם.
23. מהראיות עולה שהחברה נתנה הוראת תשלום לבנק ביום 18.6.17 וכי ההוראה בוצעה על ידי הבנק ביום 19.6.17 (נספחים 5 ו – 6 לתצהיר שמש). במהלך ההוכחות עלתה שאלה מתי בדיוק הסכום הופיע בחשבון של שמרי, מי ראה אותו (האם העובד או אשתו), והאם החברה עשתה כל שביכולתה על מנת לעדכן את שמרי על ביצוע את ההעברה הבנקאית.
לא מצאנו כי יש נפקות לשאלות עובדתיות אלה, בקשר לשאלה אם מדובר בנסיבות המצדיקות התפטרות לאלתר, מבלי ששמרי השלים את תקופת ההודעה המוקדמת. בראות עינינו, משהוכח שהחברה שילמה לשמרי את שכרו לכל המאוחר ביום 19.6.17 (היום בו העברת השכר נראתה בחשבון הבנק של העובד), ברי שעזיבה לאלתר יומיים לאחר מכן, ביום 21.6.17, לא יכולה להיות מוצדקת בכך שהשכר לא שולם.

24. בנסיבות אלה, נדחית התביעה ליתרת תמורת הודעה מוקדמת (לעניין הסכום הנתבע, ר' בסעיף 34 לפסק הדין).
חישוב ניצול החופשה
25. הצדדים חלוקים בשאלה אם לשמרי נותרה יתרת חופשה לפדיון. בתביעת החברה נטען שבעת סיום יחסי העבודה, שמרי נותר ביתרת חופשה שלילית של 35.75 ימי חופשה, בסך 12,684 ₪. לעומת זאת, שמרי טען בתביעה שכנגד שלא ניתן להבין את חישובי החברה ולכן יש לפסוק לזכותו פדיון חופשה כאילו לא ניצל חופשה מעולם. על כן תבע פדיון חופשה בסך 15,680 ₪ (לא צוין מספר ימי החופשה, אלא רק ננקב סכום).
26. החברה הציגה מכתב מיום 6.7.16, חתום על ידי שמרי, שזו לשונו:
"לכבוד בית ארז חוות מילטין בע"מ – מר רמי מילטין
הנדון: יתרת ימי חופשה שליליים
אני מאשר את יתרת ימי החופשה השליליים שנצברו בתקופה עבודתי בחברה – לנכון לשכ"ע 6/16 51.5 ימים.
אני מבקש שלא לנכות ימים אלה ממשכורתי ומתחייב להחזירן בהמשך עבודתי."

מהמכתב עולה בבירור כי פחות משנה לפני ההתפטרות, שמרי צבר חוב משמעותי כלפי החברה, בגין יתרת ימי חופשה שלילית, היה מודע לחוב ואף ביקש כי החוב לא ישולם משכרו השוטף.

27. שמרי התייחס למכתב זה בסעיפים 58 -59 לתצהירו, טען שלא הבין על מה חתם וכי לא הייתה אפשרות מעשית לא לחתום עליו. יש לדחות טענות אלה, מאחר שעניין החוב בגין ניצול חופשה ביתר נזכר גם במכתב ההתפטרות של שמרי, לגביו אין כל טענה שנוסח על ידי מי מטעם החברה.

לא מצאנו כי תשובתו של שמרי, לפיה סבר ב"תמימות" שלא יצטרך להחזיר את החוב בגין יתרת ימי חופשה שלילית (עמוד 36 שורה 3), היא תשובה כנה או משכנעת.

זאת ובנוסף - שמש העידה באופן ברור שלאחר ששמרי חתם על המכתב, החברה הגדילה את מספר ימי החופשה שזיכתה בו את שמרי, במטרה לסייע לו לצמצם את חובו (עמוד 31 שורות 23 -25).

28. שמרי הוסיף וטען בסיכומיו שנפלו טעויות ברישום ההיעדרויות על ידי החברה. לא כך שוכנענו, לאור הראיות שהוצגו. ראשית יש לציין ששמרי אישר שהרישומים בתלושי השכר מקובלים עליו (עמוד 30 שורות 21 -22). שנית, החברה הציגה דו"ח ריכוז חופשות ששמרי ניצל והוא כולל פירוט של תאריכי היעדרויותיו על סיבותיהן וכן כרטיס עבודה הכולל פירוט חופשותיו. לעניין זה, נזכיר שעל פי הפסיקה, הרשום בתלוש הוא ראיה לכאורה לאמיתות תוכנו והצגת תלוש השכר מהווה ראשית ראיה בכתב למאזן ימי חופשה המגיע לעובד, בהעדר ראיה לסתור, גם כשאין פנקס (עד"מ (ארצי) 19/07 עמוס 3 בע"מ – סלוצקי, 25.11.08).

בשים לב להתרשמות הכללית מעדותו של שמרי וכן לאור הראיות שהוצגו על ידי החברה, שוכנענו שהחברה ערכה רישום ומעקב אחר ימי החופשה ששמרי ניצל, כאשר הנושא אף עלה במהלך העסקתו (כפי שמעיד המכתב מיום 6.7.16) והעובד לא טען דבר לגבי היתרה השלילית, בין במהלך העבודה ובין במכתב התפטרותו.

29. בשולי הדברים נוסיף כי הצגת התראה מנהלית מיום 28.10.18 שניתנה לחברה בנושא אי ניהול פנקס חופשה (נספח 19 לתצהיר שמרי), אינה מעלה או מורידה. זאת מאחר שאין כל פרטים לגבי הממצאים שהביאו למתן ההתראה ומה נסיבות ההפרה המנהלית הנטענת. בנוסף, השאלה העומדת לדיון כאן אינה שאלת ניהול פנקס חופשה, אלא בחינת יתרת החופשה ששמרי צבר (כפדיון או כיתרה שלילית), כאשר על פי הפסיקה, גם בהיעדר פנקס חופשה, ניתן להיעזר בראיות אחרות להוכחת יתרת החופשה.

30. שמרי הוסיף וטען שהחברה הגדילה באופן מלאכותי את חובו בגין יתרה שלילית של ימי חופשה. על פי טיעון זה, החברה רשמה ניצול חופשה בימי חג. טיעון זה אינו מתיישב עם הראיות, מהן עולה שהחברה ניכתה היעדרות בערב חג וחול המועד ורשמה זאת כניצול חופשה, כאשר אין חולק שבימים אלה שמרי לא עבד וגם לא היה זכאי לדמי חגים (עמוד 36, שורות 1 -12).

גם דין הטענה לפיה החברה ניכתה לשמרי ימי חופשה כאשר היה חולה, להידחות. מדובר בימי היעדרות בהם שמרי לא היה זכאי לדמי מחלה מלאים (יומיים ראשונים של המחלה) והדבר נעשה לבקשתו. לא למותר לציין כי לא תמיד שמרי הציג אישורי מחלה, כך שגם בעניין זה, החברה פעלה לקולא (עמוד 34 שורות 3 -4).

לסיום הדיון בטענותיו של שמרי בנושא, יצויין כי לא חזר בחקירתו הנגדית על הטענה לפיה צבירת החופשה נפגעה בשל המעבר לשבוע עבודה של חמישה ימים (עמוד 40 שורות 1 -2). בשולי הדברים יוער שמלכתחילה הטענה אינה מתיישבת עם הרישומים שהחברה הציגה לגבי היעדרויותיו לאחר המעבר לשבוע עבודה של חמישה ימים וניצול ימי החופשה.

31. לסיכום האמור לעיל – בנושא החופשה החברה ערכה רישום מהימן של היעדרויותיו של שמרי, עדכנה אותו על החוב שצבר ופעלה לסייע לו להקטין את החוב, כך ששכרו לא יפגע ואף בהסכמתו המפורשת. למרות זאת, שמרי ניצל ימי חופשה רבים ונותר חייב לחברה.

יתרת החוב בגין ההלוואה וסיכום ביניים בעניין תביעת החברה כנגד שמרי
32. שמרי אישר בחקירתו הנגדית שקיימת יתרת חוב בגין הלוואה, שעליו להשיב לחברה (עמוד 29 שורות 25 – 26, עמוד 39 שורה 10).

33. בסיכומיו של שמרי נטען, על יסוד המפורט בתלוש יוני 2017, שהחברה כבר גבתה את מלוא החוב ועל כן מנועה מלתבוע את החזר ההלוואה.

דינה של טענה זו להידחות. מעיון בתלוש עולה שיתרת חוב בסך 1,500 ₪ נוכתה משכר חודש זה, יחד עם ניכוי החוב בגין ניצול יתר של חופשה ואי מתן הודעה מוקדמת. אלא שמאחר שהתובע עבד בחודש זה רק כשלושה שבועות, נוצר חוב בסך 12,238.9 ₪. כלומר, בפועל, יתרת ההלוואה לא שולמה לחברה.

34. לסיכום כל האמור לעיל בנושא חובותיו של שמרי לחברה במועד סיום עבודתו, מתקבלת התביעה כנגדו, כך שעליו לשלם לחברה את יתרת חובו, כמפורט בתלוש יוני 2017, בסך 12,238.90 ₪.

רכיבי תביעה נוספים בתביעתו של העובד, שמרי
35. בתביעה שכנגד נתבעה שורה של רכיבי שכר וזכויות סוציאליות. בסעיפים הבאים נדון בקצרה בכל רכיב ורכיב.

36. פדיון הבראה לא נזכר בתצהירו של שמרי או בסיכומיו ועל כן יש לקבוע כי מדובר ברכיב תביעה שנזנח.

37. אין מקום לפסוק לזכותו של שמרי פיצויים בגין אי מתן הודעה בכתב על תנאי עבודה, מאחר שהודעה כאמור הוצגה על ידי החברה (נספח 14 לתצהיר שמש). מאחר שלהודעה צורף נספח בנושא רכב ושמרי אישר שחתם על הנספח בנושא הרכב, אין זה סביר בעינינו שלא קיבל גם את ההודעה על תנאי העבודה.

38. דמי גמולים לפנסיה – לתביעה ברכיב זה שתי הנמקות, שאת שתיהן יש לדחות.

אין לחייב את החברה להפריש לפנסיה גם בגין רכיב שעות נוספות גלובליות, מקום בו אין מחלוקת שמעת לעת שמרי עבד בשעות נוספות ואין כל ראיה לכך שמדובר ברכיב פיקטיבי (ר' הנפסק בע"ע (ארצי) 23402-09-15 ברד - קנסטו בע"מ, 28.2.17). נהפוך הוא - מהדוחות השונים שהוצגו בהליך עולה בבירור כי החברה עקבה אחר שעות עבודתו של שמרי (עמוד 10, שורות 1 -9) וכי לעתים רחוקות עבד בשעות נוספות (ר' בעדותו של שמרי - "פה ושם...ב – 5 ימים קשה להגיע לשעות נוספות כי זה פחות שעות ביום" - עמוד 36, שורה 7).

אשר לטענה כאילו היתה חובת ביטוח פנסיוני מתחילת עבודתו של שמרי בחברה, הרי שאין כל ראיה לכך ששמרי היה מבוטח קודם לכך בביטוח פנסיוני כלשהו (המסמך שצורף לתצהירו של שמרי כנספח 4 הושחר ברובו ואינו מלמד על קיומה של קרן פעילה).

39. הלנת שכר לחודשים מאי ויוני 2017 – כפי שפורט לעיל בהרחבה, שכר יוני 2017 לא שולם בשל חובות של שמרי בגין יתרת ההלוואה, אי השלמת הודעה מוקדמת ויתרה שלילית של ימי חופשה. לפי סעיף 25 (ב) לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958, ניתן לקזז מהשכר האחרון חובות קצובים של העובד. במקרה דנן, במועד סיום העבודה החובות לא היו שנויים במחלוקת ואף צוינו במכתב ההתפטרות. אשר על כן, אין מקום לפסוק לזכותו של שמרי פיצויי הלנת שכר בגין חודש זה.

אשר להלנת שכר חודש מאי 2017, מדובר באיחור של 18 ימים לכל היותר (השכר הועבר ביום 18.6.17 ונרשם בחשבון הבנק ביום 19.6.17). החברה הסבירה את העיכוב בתשלום בכך שביקשה לברר כיצד עליה לנהוג לאור חובו של שמרי כלפיה, העולה על השכר המגיע לו (סעיף 37 לתצהיר שמש).

בנסיבות בהן התרשמנו כי מדובר בטעות כנה של החברה ובסופו של יום, נקבע כי אכן שמרי נותר חייב כספים לחברה, התביעה לפיצויי הלנת שכר לחודש מאי 2017 נדחית.
רכיבי תביעה נוספים של החברה
40. רכיבי התביעה שהם סכום חוב קצוב של שמרי לחברה נדונו בסעיפים לעיל. מעבר לרכיבים אלה, נתבעו פיצויים כללים, בלתי ממוניים, תחת הכותרת "עוגמת נפש, נזקים והפרת חובת תום הלב".
41. כאמור, מדובר בטענות כלליות ובלתי מפורטות. החברה לא הוכיחה נזק קונקרטי שנגרם לה כתוצאה מהתפטרותו של שמרי או מעזיבתו לפני שמיצה את תקופת ההודעה המוקדמת. גם אם סביר להניח שעזיבה לאלתר של עובד גורמת נזק למעסיק, אין מקום ברכיב זה לחייב את העובד בפיצויים כלליים, מבלי שהוכח נזק ממשי.
אשר להתנהלות בחוסר תום לב, מעבר להתנערותו של שמרי לחובות שצבר כלפי החברה, לא מצאנו שנהג בחוסר תום לב. גם התנערותו מהחובות שצבר, באה כצעד שלאחר מעשה, בעוד שבעת התפטרותו, לא התכחש לחובות אלה. בנסיבות אלה, וכאשר חיוב עובד בפיצוי של המעסיק אינו נעשה כדבר שבשגרה, אלא שמור להתנהגות חריגה ביותר ולנסיבות קיצוניות מאלה שהוכחו בהליך זה (ר' למשל ע"ע (ארצי) 1688-11-11 הארה תוכניות העשרה בע"מ – פיין, 4.12.12; ע"ע (ארצי)4675-05-14 חברת תוויות איכות בע"מ – בן יאיר, 16.8.15), לא מצאנו שזהו המקרה המתאים להטיל על העובד פיצויים מכח חובת תום הלב הכללית.
מאותן סיבות לא מצאנו לפסוק לזכות החברה, שהיא תאגיד, פיצויים בגין עגמת נפש.
42. משלא נפסק דבר לזכות העובד, אין מקום להוסיף ולדון בטענות הקיזוז של החברה, ובכלל זה גם טענות לגבי קיזוז שכר בגין הפסקות. יוער כי הטיעון בנושא זה אינו מתיישב פסיקת בית הדין הארצי בבר"ע (ארצי) 7386-02-16 קסטרו מודל בע"מ – שחם, 14.5.18, לפיה "המעסיק אינו רשאי, כתגובה להגשת תביעה נגדו לתשלום זכויות אחרות המגיעות לעובד על פי חוק לטעון כי הוא זכאי לקיזוז תשלומים ששולמו לעובד מעבר למגיע על פי הדין במהלך תקופת העבודה").
43. טרם נעילה, בהתייחס לסעד ההצהרתי שנתבע, של עיכוב שחרור כספי הפנסיה והפיצויים. הרי שנראה כי סעד זה התייתר, לאור עדותו של שמרי כי סמוך לאחר התפטרותו, העביר את כל הפוליסה וכספי הפיצויים למעסיק החדש (עמוד 32 שורות 1 – 19).
אשר לתביעה כנגד הנתבע מס' 2 – משהתביעה כנגד החברה נדחתה, התייתר הדיון בסוגיה זו.
44. סוף דבר - התביעה מתקבלת באופן חלקי והתביעה שכנגד נדחית במלואה.

הנתבע ישלם לתובעת את הסכום המופיע בתלוש יוני 2017, קרי, 12,238.90 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.2017 ועד התשלום בפועל.

אשר להוצאות המשפט – שקלנו את תוצאת ההליך, לעומת הסכומים שנתבעו על ידי כל אחד מבעלי הדין וכן את דחיית התביעה האישית כנגד הנתבע מס' 2, אשר כלל לא התייצב לישיבת ההוכחות. בשקלול כל אלה, אנו מורים ששמרי, הנתבע והתובע שכנגד, יישא בהוצאות התובעת בסך 6,500 ₪, שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

ניתן היום, ט' סיוון תש"פ, (01 יוני 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

דליה כהן,
נציגת ציבור (עובדים)

דגית ויסמן, שופטת

אבי אילון,
נציג ציבור (מעסיקים)