הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 67442-10-18

02 אוקטובר 2021

לפני:

כב' השופטת אסנת רובוביץ - ברכש
נציג ציבור (עובדים) גב' נורית לפידות
נציג ציבור (מעסיקים) מר מאיר ליברמן

התובע
אילן גנפולסקי
ע"י ב"כ: עו"ד ל. הניס ו/או עו"ד ה. ריגלר
-
הנתבעת
לוי מאפיית הנביאים בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד ערן דרוקר ו/או עו"ד הנרי הלר

פסק דין

לפנינו תביעת התובע, מר אילן גנפולסקי כנגד הנתבעת, חברת לוי מאפיית הנביאים בע"מ לפיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נוספות, בכל הנוגע לתקופת העסקתו.

המסגרת העובדתית כעולה מחומר הראיות
התובע, מר אילן גנפולסקי (להלן:התובע או מר גנפולסקי) הועסק ע"י חברת לוי מאפיית הנביאים בע"מ (להלן:הנתבעת או המאפיה), לרוב במשמרות לילה, החל 1.9.2016 ועד 22 פברואר 2018. התובע עבד בפועל 12 חודשים הואיל ובשאר החודשים לא עבד. (ר' חקירתו הנגדית של התובע עמ' 4 שורות 4-5). מדובר בהפסקות שאינן עוצרות את רצף העסקה נוכח הוראת סעיף 2 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963.
ביום 24.2.21 התקיים דיון הוכחות בו נשמעה עדות התובע ועדי הנתבעת- מר לוי שרון , מנהל בנתבעת וכן של מר אבי נפתלי, עובד בנתבעת.

דיון והכרעה- נסיבות סיום העסקתו של התובע ושאלת זכאותו לפיצויי פיטורים
לטענת התובע, בסוף חודש פברואר 2018 כשהיה בחופשת מחלה ועדכן את המנהל על כך, הודיע לו מנהל הנתבעת כי עליו להגיע למשמרת במוצאי שבת, וכשענה לו התובע שהוא בחופשת מחלה ויגיע לעבוד לאחר שיסיים את חופשת המחלה , כתב לו מנהל הנתבעת, אז אל תבוא בכלל יותר. בהודעה זו למעשה פוטר ללא שימוע וללא הודעה מוקדמת.
מנגד, לטענת הנתבעת אין לקבל את טענת התובע כי פוטר בגלל ימי מחלה. לטענת הנתבעת התובע בחר לנטוש את מקום עבודתו בתקופות שונות וללא כל הודעה מוקדמת לממונים עליו ויש לקזז את ההודעה המוקדמת. עוד טוענת הנתבעת כי קיים אצלה מחסור חמור בעובדים באופן תמידי, ולכן לא הגיוני כי תפטר את התובע, הא ראיה שבכל פעם שהתובע עזב את הנתבעת ללא כל הודעה מוקדמת, הנתבעת הסכימה לקבל אותו בחזרה ולהעסיקו מחדש וזאת בשל המחסור בעובדים. עוד טוענת הנתבעת כי לפני שהתובע נעלם, נודה לה בדיעבד כי התובע מעשן סמים. עוד טוענת הנתבעת כי בתקופה האחרונה לעבודת ו, שמה לב כי התובע לא מפקיד את משכורתו וכן כי היה חוזר לביתו במוניות ומשכך התנהלותו של התובע העלתה חשד בנתבעת, ולכן הממונה הישיר של התובע החל לבדוק מול עובדים שאכ ן טענו כי התובע גונב מקופת העסק. כפועל יוצא מכך בדקה הנתבעת את מצלמות האבטחה וראתה כי אכן התובע גונב מקופת העסק סכומים לא מבוטלים. למרות זאת, התובע לא פוטר, אלא הפסיק להגיע לעבודה מיוזמתו וללא כל הודעה מוקדמת. התובע התפטר מעבודתו והנתבעת עומדת על קיזוז הודעה מוקדמת וכן מבקשת לקזז עשרות אלפי שקלים בשל גניבה ממעסיק. לחילופין, טוענת הנתבעת כי גם אם תתקבל טענת התובע לפיצויי פיטורים, הרי שנוכח מעשי הגניבה של התובע הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים בהתאם להוראות סעיפים 16-17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1962, ובכל מקרה תחשיב התובע שגוי. משכך אין זכאות גם לפיצויי הלנה.
הלכה פסוקה היא כי בבוא בית הדין להכריע בשאלה, האם מדובר בהתפטרות או בפיטורים, ולקבוע מי מהצדדים הביא את היחסים לידי גמר, עליו ליתן את הדעת "למכלול העובדות הרלוונטיות ומהן להסיק את המסקנה; ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה" (ר' דב"ע ל/3-18 נח בנצילוביץ - אתא בע "מ [פורסם בנבו] פד"ע ב 41).
עוד נפסק כי "היסוד הן של הפיטורים והן של ההתפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד, הקיימים בין השניים, לידי גמר" (ר' דב"ע ל/3-1 הרמן - דואיב [פורסם בנבו] פד"ע א 24,18). אותו ביטוי אינו חייב למצוא ביטוי פורמלי דווקא אלא גם "במעשה שיש בו ללמד על כוונה חד משמעית של העובד לזנוח את העבודה ולהביא את היחסים בינו לבין מעבידו לידי סיום" (ר' דב"ע לה/ 85-3 עיריית כפר סבא- יעקב כהן, [פורסם בנבו] פד"ע ז 175).

בעת ההכרעה בשאלה, מי מהצדדים רצה להביא את היחסים לידי סיום, יש לבחון גם למי מהצדדים הייתה המוטיבציה להביא לניתוקם של יחסי העבודה. לא רק מי יזם את ניתוק יחסי העבודה, אלא גם מי היה הצד המעוניין בניתוקם, שכן לעתים נגרר הצד היוזם את הפסקת העבודה בפעולתו אחר התנהגות הצד המעוניין בכך. במקרים כאלה, יתכן כי מה שנראה על פניו כהתנהגות המלמדת על התפטרות, הוא למעשה, פיטורים - או ההפך (ר' יצחק לובוצקי, סיום יחסי עבודה, פרק 2 עמ' 7-9).
לאחר שעיינו בחומר הראיות והעדויות שהונחו לפנינו, לא שוכנענו כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי אכן פוטר מעבודתו וזאת מהנימוקים, כמפורט:
ראשית, התובע מצהיר בתצהירו כי כשהיה בחופשת מחלה ועדכן את המנהל על כך, הודיע לו מנהל הנתבעת כי עליו להגיע למשמרת במוצאי שבת, וכשענה לו התובע שהוא בחופשת מחלה ויגיע לעבוד לאחר שיסיים את חופשת המחלה, כתב לו מנהל הנתבעת אז אל תבוא בכלל יותר. בהודעה זו למעשה פוטר ללא שימוע וללא הודעה מוקדמת. ר' סעיף 2 לתצהיר התובע.
מנגד עיון בחקירתו הנגדית מעלה כי תצהירו נסתר שעה שהעיד שכלל לא נמסרה לו הודעה כלשהי:
"כדי לקבל חופשת מחלה צריך להציג אישור מחלה. האם שלחת או הבאת לו אישור מחלה?ת. לא ש. באותו 2.2018 שהודעת לו שאתה חולה ונשארת בבית, האם שרון פיטר אותך? ת. שרון לא ש. אתה יודע שמי שמוסמך לפטר אנשים בנתבעת זה רק מר שרון לוי?ת. לא ש.מפנה לסעיף 2 לתצהירך, רשום ששרון לוי פיטר אותך? ת. לא, אבי המנהל. ש. אתה צרפת הודעות של מישהו בשם שמעון משקית? ת. לא יודע, לא מכיר. ש. אז אין לך הודעה ששרון או אבי פיטרו אותך? ת. זה לא היה בהודעה, אבי פיטר אותי בטלפון ש.מה זה ההודעות שצרפת בנספח ב'?ת.לא צרפתי את זה, זה לא שלי, אני לא מכיר " ר' עמ' 5 לעדותו בפרוטוקול הדיון.
שנית, התובע לא הציג אישור מחלה המעיד כי אכן היה בימי מחלה בימים הרלוונטיים, משכך הדבר יפעל לחובתו.
שלישית, עיון בהודעה שצרף התובע לתצהירו (נספח ג' לתצהיר), סותרות את הצהרת התובע, הואיל ועיון בהודעה זו מעלה כי נשלחה על ידי שמעון משכית ולא על ידי מנהל הנתבעת. יתרה מזאת, התאריך המופיע על הודעה זו הוא מחודש אפריל 17, כלל לא סמוך למועד סיום העסקת התובע.
זה המקום לציין כי עיון בתצהירו של עד הנתבעת מר שרון לוי מעלה כי התייחס לאמור והצהיר:"27. התובע בחר לצרף לתצהירו התכתבות כלשהי עם אדם בשם שמעון משכית ( ר' נספח ג' לתצהיר התובע) ובעניין זה חשוב לי להבהיר כי אינני יודע מיהו אותו שמעון משכית, הוא לא קשור לנתבע ו/או למי מטעמי בכל צורה ועניין, ויובהר כי אין בנתבעת כל אדם ו/או מנהל בשם זה. 28. כאמור, לא קיים כל אדם בשם שמעון משכית בנתבעת ורק אני הייתי הממונה הישיר של התובע ורק לי הסמכות לפטר ו/או לקבל עובדים בנתבעת ולראיה התובע היה מדווח לי בכל דבר שקשור לעסק". עיון בחקירתו הנגדית מעלה כי תצהירו לא נסתר בנקודה זו.
יתר על כן, גם עיון בעדות התובע מעלה כי הוא מאשר כי הוא לא יודע מי זה שמעון משכית, ומנגד לא מספק הסבר למייל זה. ר' עמ' 5 שורות 9-10 לעדות התובע.
רביעית, עיון בנספח ג' לתצהיר של מר שרון לוי מעלה כי בשונה מגרסת התובע הרי שעיון במסרונים שבין התובע למר שרון לוי, מעלה כי התכתובת היחידה בין התובע למר שרון לוי בנוגע למחלה היתה רק ביום 22.2.2018 שם כתב התובע לשרון:" שרון, בוקר טוב אני עם כאבי גרון לא מסוגל להגיע לעבוד אחרי 3 חודשים של עבודה בלי חופש בסוף התפרקתי". אין כל תכתובת של שרון לתובע שאומרת לו שלא להגיע יותר לעבודה.
חמישית, עיון בסעיף 11 לתצהירו של שרון לוי מעלה כי הכתוב במסרונים כמפורט לעיל, עולה בקנה אחד עם גרסתו בתצהיר:" בפועל , ביום 22.2.18 בשעה 10.21 בבוקר שלח לי התובע הודעה כי אינו מרגיש טוב וכי אינו יגיע לעבודה. יצויין כי זאת לא הפעם הראשונה שהתובע עושה זאת וכי כבר בעבר המון פעמים התובע היה מאחר ו/או לא מגיע לעבודה. בתגובה אמרתי לתובע כי עליו למצוא מחליף עם אבי. מכל מקום מעולם לא הוצגו לי ו/או למי מטעמי אישר מחלה מרופא...." ר' סעיפים 10-14.
זה המקום לציין כי עיון בנספח ג' לתצהיר שרון לוי מעלה כי לאחר התכתובת שהייתה ביום 22.2.18 לענין מציאת מחליף לתובע בשל העובדה כי לא הרגיש טוב, הרי ששרון פנה לתובע בשאלות מדוע הוא לא מפקיד את המשכורת שלו, ומיום 25.2.18 ועד ליום 29.5.18 לא היתה כל התכתובת בין השנים כאשר התכתובת האחרונה היתה ביום 29.5.18: "התובע: שרון שלום לך... מתי אני יכול לבוא לקחת משכורת עבור חודש אחרון? שרון: אחרי שתחזיר כל מה שגנבת מהקופה...". התובע בחר שלא להגיב להודעה זו. הודעות אלו תומכות בגרסת הנתבעת כי התובע התפטר מעבודתו עוד ביום 22.2.18.
שישית, עיון בתצהירו של שרון לוי מעלה כי הצהיר כי:" 15. עוד ברצוני להבהיר כי קיים מחסור חמור בעובדים ( אנו זקוקים לעובדים רבים בכל עת) ואין זה מן ההיגיון כי אקום ואפטר את התובע. קל וחומר שלא בגלל מחלה, וראיה לכך- שכל פעם שהתובע עזב את הנתבעת ללא כל הודעה מוקדמת, הסכמתי להעסיקו מחדש תוך שמירה על וותק עבודתו ( בעיקר בשל המחסור החמור בעובדים בתחום המזון בכלל ובמאפיות בפרט). התובע נהג לנצל את החוסר הקיים בעובדים מסוג מעמדו". תצהיר זה של מר שרון לוי לא נסתר בחקירתו הנגדית.
האמור עולה בקנה אחד עם נספח ג' לתצהיר שרון לוי ועם טענת הנתבעת כי התובע היה נעלם מעבודתו מבלי להודיע פעמים רבות ולמרות זאת הנתבעת הסכימה לקבלו חזרה לעבודה:" 30.11.17. אילן: אשמח לבוא לדבר איתך ביום א'... שרון: לדבר על מה? התובע: על עבודה שרון. שרון: אתה לא רציני?... לא מאמין שאתה חושב על זה... אחרי כל ההברזות שלך. התובע: אתה לא יודע מה עברתי בקיץ... שרון: קיץ, חורף , סתיו, אביב. אתה אדם לא יציב. אילן: שרון סוף סוף יש אישה... נגמרו השטויות. בחיים לא הייתי כזה רציני... שרון: לא מאמין לך יותר. התובע: אני מבין אותך.... שרון: אז אחרי 3 פעמים שעשית לי .... התובע: תפיסת חיים היתה שונה כי הייתי רווק ולא חשבתי יותר מידי על עתיד... שרון: אתה בא אצלי להטעין מצברים לחודש חודשיים ועושה פ'נצר , ולא מודיע ולא עונה... אמרתי לך פעם שעברה שזה לא יכול לקרות שוב... התובע: ואני מבקש ממך להחזיר אותי לעבוד. זה מחזיק אותי ממש...." אולם בסופו של יום שרון מסכים לקבל את התובע חזרה לעבודה:" שרון: אילן מחר בבוקר ב7 תבוא לעבוד ואדבר איתך בסוף היום. התובע: שרון אין לי מילים להודות לך...".
אשר על כן אנו מבכרים את גרסת הנתבעת שלא נסתרה על פני גרסת התובע שנסתרה מספר פעמים. משכך שוכנענו כי התובע התפטר מעבודתו וכי אין לו זכאות לפיצויי פיטורים וכי בנסיבות העניין יש גם לקזז הודעה מוקדמת לטובת הנתבעת .
מנגד לא שוכנענו כי הנתבעת הרימה את הנטל להוכיח את טענתה לגניבה, שעה שלא הציגה כל ראיה התומכת בגרסתה. חרף הטענה כי יש תיעוד על מעשים אלו במצלמות האבטחה הרי שצילומים אלו לא הוצגו. מעבר לאמור, הנתבעת בעצמה לא כימתה את הנזקים בשל כך ומשכך לא שוכנענו כי יש לקבל טענה זו של הנתבעת. יצויין כי גם בעדות של מר אבי נפתלי הוא לא מזכיר כלל את מעשי הגניבה אלא רק את נושא הסמים. ר' עמ' 9 שורות 8-12 .
משכך תביעת התובע לפיצוי פיטורים ולפיצוי בגין פיטורים שלא כדין נדחית גם היא. כפועל יוצא מכך מתקבלת טענת הנתבעת לקיזוז תמורה הודעה מוקדמת.
עם זאת, התובע זכאי להפרשות פנסיוניות גם לרכיב הגמל וגם לרכיב פיצויים וזאת לאחר 6 חודשי עבודה שעה שהתובע לא הציג כל ראיה ממנה עולה כי היתה לו פוליסה קוד מת רצופה.
עיון בראיות מעלה כי הנתבעת אכן מודה כי לא הפרישה לתובע הפרשות פנסיוניות . עיון בסיכומי הנתבעת מעלה כי היא מקבלת את תחשיב התובע בנוגע לרכיב הפנסיה ורכיב הפיצויים , משכך זה הסכום שיפס ק לטובת התובע, כפי שיפורט בהמשך .
לעניין רכיב שכר עבודה
עיון בכתב התביעה מעלה כי לטענת התובע עבד באופן מלא בחודשים ינואר ופברואר 2018. עוד נטען כי בחודש ינואר 2018 ההמחאה של המשכורת של התובע שהועברה אליו בוטלה על ידי הנתבעת ללא הסבר ובחודש פברואר 2018 כלל לא הופק לו תלוש שכר.
מנגד לטענת הנתבעת התובע קיבל את מלוא שכרו על פי דין. עוד טוענת הנתבעת כי לגבי משכורת חודש 2/18 התובע נעלם. בכל הנוגע לשכר העבודה לחודש ינואר 2018 לטענת הנתבעת התובע הוא זה שלא הפקיד אותה והנתבעת איננה אשמה שהתובע בחר שלא להפקיד את משכורת עבודתו.
לאחר ששמענו את כלל העדים ועיינו בכל הראיות שוכנענו כי יש לקבל את טענות התובע בכל הנוגע לזכאותו לתשלום שכר לחודש ינואר ופברואר 2018 .
לטענת הנתבעת היא שילמה לתובע את מלוא המגיע לו ומשכך הנטל עליה להוכיח את טענתה, שעה שמדובר בטענת פרעתי.
מעבר לזה עיון בחומר הראיות מעלה כי גם הנתבעת מודה כי התובע לא פרע את שכרו לחודש ינואר 2018 ( ר' סעיף 67 -68 לתצהיר שרון לוי). כמו כן הנתבעת לא הציגה כל ראיה כי אכן ההמחאה שנמסרה לתובע נפרעה.
ערים אנו לטענת הנתבעת לפיה התובע בחר שלא לפרוע את ההמחאה, אולם אין בכך כדי לפטור את הנתבעת מתשלום שכר, שעה שאין חולק כי התובע עבד בחודש זה ומשכך זכאי לשכר בגין עבודתו לחודש זה.
בכל הנוגע לשכר חודש פברואר 2018 הרי שהנתבעת בעצמה מודה כי אכן לא שילמה לו שכר לחודש זה, כעולה מסעיף 70 לתצהיר מר שרון לוי: "באשר לחודש פברואר 2018, כפי שהסברתי בהרחבה מקודם, התובע נעלם ולא יצר כל קשר ועל כן נדרשת מידה רבה של חוסר תום לב משווע מצד התובע, שלא היה לו את האומץ להגיע למאפייה לקחת משכורת לאחר שגיליתי שהוא לא מפקיד המחאות כבר מספר חודשים".
מנגד עיון בנספח ג' לתצהיר מר לוי מעלה כי התובע פונה לשרון ביום 29.5.18 ומבקש את משכורתו לחודש האחרון:" מתי אני יכול לבוא לקחת את משכורת עבור חודש אחרון? שרון: אחרי שתחזיר על מה שגנבת מהקופה. הכל מצולם ויש לי תיעוד. "
גם עיון בחקירתו הנגדית של מר שרון לוי בעמ' 15 קיימת למעשה הודאה כי השכר לחודשים אלו לא שולם לתובע:
" מה הוא ענה לך? ת.התובע קיבל משכורת בצ'ק כמו כל עובד, מה הוא עשה איתה אני לא י ודע. ש.איפה שכר חודש פברואר? ת. התובע נעלם, הייתה מעטפה מוכנה עם הכל. ש. בהתכתבות ביניכם מיום 29.5.2018, התובע שואל מתי הוא יכול לקחת משכורת עבור החודש האחרון ומה אתה עונה לו? ת.אחרי שתחזיר את מה שגנבת מהקופה. אני מצטט את הכתוב בהודעה. ש. זה לא נשמע לך כמו הלנת שכר? ת. לא ש. האם טרחת להעביר לו את הצ'ק של חודש פברואר? ת. הוא לא ענה ועזב את העבודה. ש. אין לך את הכתובת שלו? ת. יש לי את הכתובת שהוא נתן, אבל הוא נתן לי כתובת מוטעית כי אני הלכתי לחפש אותו." ר' עמ' 15.
משכך שוכנענו כי על הנתבעת לשלם לתובע שכר בגין חודשים אלו בהתאם למפורט בתלושי השכר. קרי לחודש ינואר 2018 סך של 8010 ₪ ו לחודש פברואר 2018 סך של 5540 ₪
ערים אנו לכך כי עיון בכרטיסי הנוכחות שהוצגו לחודשים אלו מעלים כי התובע עבד בחודש ים אלו שעות נוספות. אולם תחשיב השעות הנוספות ייעשה במופרד כפי שיפורט בהמשך.

לעניין שעות נוספות
לטענת התובע כרטיסי הנוכחות שלו נותרו אצל הנתבעת ולא הועברו אליו למרות בקשותיו. עוד טוען התובע כי צילומי דוחות הנוכחות הבודדים שהשתמרו אצלו בטלפון הנייד מעלים כי עבד כ-250 שעות בחודש ינואר 2018 , קרי 64 שעות נוספות שלא באו לידי ביטוי בתלוש השכר ולא שולמו לתובע. על בסיס זה חישב התובע את תחשיביו לעניין השעות הנוספות לכל תקופת העסקתו ומשכך תובע 704 שעות נוספות * 125% * 42 ₪ לשעה = 36,960 ₪
מנגד לטענת הנתבעת תחשיב התובע בהתאמה לחודש ינואר 18 בלבד הוא בגדר השערה ואינו תואם את שעות העבודה של התובע במהלך כל תקופת העסקתו, כאשר יש חודשים רבים בהם לא עבד כלל שעות נוספות וכלל לא הגיע למשרה מלאה, כעולה מכרטיסי הנוכחות שהוצגו.
כמו כן טוענת הנתבעת כי יש לדחות רכיב זה, שעה שהתובע לא ביצע תחשיב מדוייק בהתאם לכרטיסי הנוכחות שיש ברשותו. עוד טוענת הנתבעת כי מהתחשיב יש להוריד את רכיב ההפסקות שלקח התובע כל יום.
על תקופת עבודת התובעת חל תיקון 24 לחוק הגנת השכר. בסעיף 26ב' לחוק נקבע כך:
"(א) בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו..."
בית הדין הארצי נדרש לדון בפרשנות תיקון 24 ובשאלה כיצד ובאילו תנאים יש ליישם את החזקה שנקבעה בסעיף 26ב' ל חוק הגנת השכר. בע"ע (ארצי) 15546-05-11 בוסקילה – נתיבי מעיין אביב בע"מ, [פורסם בנבו], 24.2.15, נפסק :
"מקום בו המעביד לא מציג את רישומי הנוכחות, עליו הנטל לשכנע את בית הדין כי העובד לא עמד לרשות העבודה בשעות השנויות במחלוקת. מבלי לקבוע מסמרות, יש יסוד לעמדה כי לכל הפחות (וגם לכל היותר) נדרש מהעובד להציג בעדות את גרסתו בדבר עבודה בשעות השנויות במחלוקת."
דעת הרוב בעניין בוסקילה קבעה כי על העובד במסגרת תיקון 24 מוטל הנטל של מתן גרסה עובדתית, ומשזו ניתנה אזי עובר נטל השכנוע למעסיק. בהתאם נקבע כי העובד אינו נדרש להביא "ראשית ראיה" או "דבר מה לחיזוק" גרסתו העובדתית, ודי כי גרסת העובד תיתמך בעדות, לרבות תצהיר, עליה העובד נחקר.

בפסיקה מאוחרת חודדו הדברים והובהר כי אין בהוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר כדי לפטור את העובד מהצגת גרסה בנוגע לשעות העבודה הנוספות ( ע"ע (ארצי) 24946-09-14 ריאן זינאת - אי אס אס אשמורת בע"מ, [פורסם בנבו], מיום 4.8.2016). הנושא פורט בהרחבה בע"ע (ארצי) 47715-09-14 ריעני - אליאסי שיווק בע"מ, [פורסם בנבו] מיום 29.03.2017 (להלן – עניין ריעני), ובו נקבע כך -
"גם לאחר תיקון 24, מקום בו בית הדין – בתום הליך שמיעת העדויות ואיסוף הראיות – קובע כי לא השתכנע בכך שהעובד הועסק בשעות נוספות כי אז אין מקום לחייב את המעסיק בתשלום גמול שעות נוספות, גם אם המעסיק לא הציג דו"חות נוכחות. טעם הדבר הוא שגמול שעות נוספות הוא במהותו תוספת לשכר, שתשלומה מותנה בהתקיימות תנאי, הוא העסקה בשעות נוספות, כשמהות זו נגזרת מהוראת סעיף 16 לחוק שעות עבודה ומנוחה. תיקון 24 לא נועד לשנות ממהותו של גמול השעות הנוספות כתוספת לשכר, המותנית בתנאי של עבודה בשעות נוספות, פועלו של סעיף 26ב(א)-(ב) – כפי שהרחבנו לעיל - הוא במישור נטלי ההוכחה והשכנוע".

בעניין ריעני בית הדין הארצי מנה ארבעה מצבים אפשריים ביחס למידת הוודאות בהתקיימות התנאי של עבודה בשעות נוספות והיקפה של העבודה הנוספת. במסגרת זאת נקבע כי מצב בו בית הדין קובע ממצא לפיו לא בוצעה עבודה בשעות נוספות, לא חלה החזקה שנקבעה בתיקון 24. הנימוק לכך, שיסודות החזקה "הנגזרים מסיווג גמול השעות הנוספות כתוספת המותנית בתנאי - לא הוכחו וכפות המאזניים אף לא נותרו מעויינות ביחס אליהן". בענין ריעני נקבע:
"לצורך יישומו של סעיף 26ב ניתן איפוא להבחין בין מספר מצבים אפשריים ביחס למידת הוודאות בהתקיימות התנאי של עבודה בשעות נוספות, העומד ביסוד תשלום גמול שעות נוספות, ולמידת הוודאות בהיקפה של העבודה הנוספת. ואלה הם:
המצב הראשון, כאשר בית הדין, לאחר בחינת כלל הראיות בתיק קובע כי עלה בידי אחד הצדדים – בין אם זהו העובד ובין אם זהו המעסיק – לשכנע בקיומה של עבודה נוספת בהיקף מסוים. במקרה כזה ייפסק גמול השעות הנוספות על יסוד ההיקף שהוכח.
המצב השני, כאשר ניתן לקבוע פוזיטיבית שהעובד עבד שעות נוספות, ולכן מתקיים התנאי לחזקה, אך לא ניתן להוכיח את היקף עבודתו בהן מפאת העדר עריכת רישום בידי המעסיק כנדרש. במקרה זה תחול החזקה הקבועה ותוצאתה תהא חבות המעסיק "בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות".
המצב השלישי, כאשר כפות המאזניים בתום ההליך השיפוטי נותרו מעויינות בנוגע לשאלת התקיימות התנאי, קרי העבודה בשעות נוספות. משמעות הדבר היא כי ההסתברות שהעובד עבד שעות נוספות שקולה להסתברות שלא עבד בהן. בתנאי אי וודאות אלה תוכרע שאלת אחריות המעביד וזכאות העובד על סמך חלוקת נטלי השכנוע. משמעות הדבר היא כי סיווגה של החזקה כמעבירה את נטל השכנוע, ולא רק את נטל הבאת הראיה, יביא להחלת תוצאותיה, קרי המעסיק יחויב "בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות".
המצב הרביעי, כאשר בית הדין קובע ממצא בדבר העדר עבודה בשעות נוספות. במקרה כזה לא חלה החזקה, שכן יסודותיה – הנגזרים מסיווג גמול השעות הנוספות כתוספת המותנית בתנאי - לא הוכחו וכפות המאזניים אף לא נותרו מעויינות ביחס אליהן. מבלי להתיימר למצות, נעיר כי בגדר המצב הרביעי יכולים להיכלל מקרים בהם מאזן ההסתברויות נוטה לצד גרסת המעסיק בין מחמת ראיות שהניח ובין מחמת שגרסת העובד בדבר עבודה בשעות נוספות נמצאה בלתי מהימנה, כך שבית הדין אינו סומך עליה. ויודגש, מסקנה זו אינה מכרסמת בדעת הרוב בעניין בוסקילה, שכן גם שם נאמר כי "על מנת שתידחה התביעה לפי תיקון 24 לגמול עבור עבודה בשעות נוספות, נדרש כי המעסיק ישכנע את בית הדין כי יש לדחות את התביעה. מתי ואיך יקרא הדבר, אין לקבוע נוסחאות וכל מקרה יוכרע עובדתית לפי חכמתו של בית הדין היושב בדין".

האמור בענין ריעני יושם בפסיקה מאוחרת, ר' למשל ע"ע (ארצי) 18354-12-16 א.א. חברה לבידוד ולציפויים בע"מ – דואק, [פורסם בנבו], 18.04.18. בית הדין הארצי חזר על הקביעה לפיה אין בתיקון לחוק כדי לפטור את העובד מהגשת גרסה ביחס לעבודתו, וכן שאם בית הדין ישתכנע שניתן לתת אמון בדוחות נוכחות שנערכו על ידי המעסיק (גם אם אינם מהווים "פנקס שעות עבודה" כהגדרתו בחוק), החזקה עשויה להיסתר. החזקה יכולה להיסתר גם כאשר בית הדין משתכנע שניתן לגדור את פוטנציאל שעות העבודה של העובד בדרך אחרת. לסיכום הדברים, קבע בית הדין הארצי כי "גם בגדרי תיקון 24 נותר לבית הדין שיקול דעת בהפעלת הוראותיו, וזאת בראי טענות הצדדים לרבות נחיצות הצגת גרסה מצד העובד (ענין זינאת) ובהתאם לסיווג תקופת העבודה לאחד המצבים הנזכרים בענין ריעני והפסיקה שבאה בעקבותיו".
לאחר שעיינו בראיות ובעדויות לא שוכנענו כי התובע הרים את הנטל להוכחת תביעתו לשעות נוספות על בסיס תחשיב התובע שנעשה לחודש 1/2018 תוך יישומו לכלל חודשי עבודתו של התובע.
למעשה שוכנענו כי אנו נמצאים במצב הראשון לפי פסק דין ריעני , הואיל ולאחר שבחנו את כלל הראיות בתיק שוכנענו כי עלה בידי התובע לשכנע כי יש אכן חודשים שהתובע עבד שעות נוספות, שעה שהוא עובד לילה ושעה שעבד 6 ימים בשבוע, אולם לא שוכנענו כי חודש 1/18 הוא חודש שמייצג את שעות עבודתו של התובע בכל חודשי עבודתו. מנגד, שוכנענו כי כרטיסי הנוכחות שהוצגו על ידי הצדדים אכן משקפים את שעות עבודתו של התובע.
עיון בכרטיסי הנוכחות של התובע מעלה כי מתכונת העסקתו של התובע היתה משמרת ערב או לילה שהיתה בין 7-8 שעות. וכי התובע עבד גם בימי שישי ובחודשים האחרונים לעבודתו גם במוצאי שבת. כמו כן, היו ימים נקודתיים שעבד מעבר לשעות אלו. עם זאת יש חודשים בהם כלל לא עבד כפי שפורט בתשתית העובדתית וכן יש חודשים בהם היה מחסיר מספר ימים בחודש. עיון בכרטיס הנוכחות של חודש ינואר 2018 מעלה כי מדובר דווקא בחודש שאינו מייצג את שעות העבודתו הרגילות של התובע הואיל ובחודש זה עולה כי עבד יותר מהרגיל. יצויין כי בכל מקרה עיון בכרטיס הנוכחות של חודש ינואר 2018 מעלה כי לא עבד 250 שעות אלא כ235 שעות.
זה המקום לציין כי כרטיסי הנוכחות נסרקו לתיק בית הדין ביום 7.4.21.
גם עיון בחקירתו הנגדית של התובע מעלה כי גם הוא מודה במסגרת העסקה זו:
תאשר לי שעבדת במאפיה במשמרות לילה?ת. לא נכון. לא רק לילה, גם משמרות ערב.ש.מתי מתחילה משמרת ערב?ת. בשעה 16:00 עד 00:00. ש. 8 שעות? ת.לפעמים הייתי נשאר עד 00:30 רב הזמןש.משמרת לילה ממתי?ת.מ-00:00 עד 08:00, והייתי נשאר עוד חצי שעה לפעמיםש.בכל משמרת הייתה לך הפסקה חצי שעה?ת. לא היו הפסקות מעולם ש.לא לקחת מעולם הפסקות?ת.לא, אין כזה דבר הפסקות ש. תאשר שאתה מעשן? ת.לפעמים, אני בתור אומן צייר לפעמים למוזה, במאפיה לא עישנתי.ש. גם לא לקחת הפסקה לשירותים?ת. לא צריך הפסקה בשביל שירותים, זה 2 דקות בשאוורמה ליד. ש. אם עבדת 8 שעות בממוצע כל משמרת, למה תבעת שעות נוספות?ת. כי עובד לא היה מגיע בזמן והייתי נשארש.חצי שעה טענת? ת.גם, אבל היה גם בנוסף.ש. למה אתה תבעת שעות נוספות?ת. בתקופה האחרונה של 3 חודשים דצמבר, ינואר, פברואר 2017-2018 עבדתי 3 חודשים ברצף ללא יום חופש יום אחד. הגעתי לשעות נוספות של בערך 700 שעות נוספות, שמתוכן 200 שעות נוספות.ר' עמ'
משכך לא שוכנענו כי יש לקבל את תחשיב התובע , בהתבסס על שעות עבודתו שהיו בחודש 1/18 כמייצג כתחשיב לכל חודשי עבודתו.
זה המקום לציין כי עיון בכרטיסי הנוכחות ובחלק מתלושי השכר מעלה כי יש חודשים בהם התובע עבד שעות פחותות ממשרה מלאה באופן משמעותי. ר' לדוגמא חודשים 6/17, 2,17 ,12/16 וכרטיסי הנוכחות בהתאמה. עם זאת , הנתבעת לא ביצעה תחשיב יומי אלא חודשי ומשכך אין לקבל את תחשיב הנתבעת ואת טענתה לפיה בחודשים אלו התובע אינו זכאי לרכיב שעות נוספות, שעה שבחודשים אלו יש ימים בהם עבד התובע יותר מ8 שעות וכן עבד בימי שישי ושבת לעיתים עבר את המכסה הנדרשת גם בחישוב יומי וגם בחישוב שבועי.
זה המקום לציין כי עיון בתלושי השכר של התובע מעלים כי עד לחודש 7/17 התובע קיבל שכר שעתי ורק מחודש 7/17 התובע קיבל שכר גלובאלי ומשכך בסיס התחשיב לשעות נוספות צריך להיות בהתאמה לכך.
יצויין כי אין אנו מקבלים את טענת ותחשיב הנתבעת לפיה התובע עבד 50% משרה. תחשיב הנתבעת לקח לצורך חישוב היקף משרה את החודשים שהתובע לא עבד. בכל הנוגע לחודשים שהתובע לא עבד, הרי שאין לקחת אותם לענין מספר החודשים בהם עבד התובע, אולם אין לכך קשר לתחשיב היקף המשרה.
נוכח האמור שוכנענו כי גם התובע וגם הנתבעת הרימו את הנטל להוכיח כי אכן התובע עבד שעות נוספות בהיקף מסויים, ומשכך שוכנענו כי על הנתבעת לשלם לתובע גמול ייפסק גמול השעות הנוספות על יסוד ההיקף שהוכח בהתאם לכרטיסי הנוכחות שהוצגו .
ערים אנו לטענת התובע כי כרטיסי הנוכחות לא משקפים את שעות העבודה בפועל, אולם לא שוכנענו כי יש לקבל טענה זו, במיוחד שעה שהתובע התבסס בתחשיב השעות הנוספות על כרטיס הנוכחות לחודש 1/18 ושעה שלא הציג ראיה אחרת בכל הנוגע להיקף שעות עבודתו ומנגד העיד עדות התואמת את מתכונת העסקה הכללית שלו כמפורט בכרטיסי הנוכחות .
ערים אנו לטענת הנתבעת לפיה יש לקזז מתחשיב השעות הנוספות את רכיב ההפסקות . אולם לא שוכנענו כי יש לקבל טענה זו שעה שהנתבעת בעצמה לא קיזזה את רכיב ההפסקות בזמן אמת, כעולה מתלושי השכר וכרטיסי הנוכחות , מהם עולה כי יש התאמה בין השעות בכרטיסים לאלו שבתלושי השכר ולא הופחת רכיב ההפסקה.
מעבר לאמור, גרסת התובע לפיה לא יצא להפסקות לא נסתרה, כמפורט לעיל.
נציין כי "עבודת לילה" מוגדרת בסעיף 1 לחוק שעות עבודה כך: "עבודה ששתי שעות ממנה, לפחות, הן בתחום השעות שבין 22 ובין 6:00". עיון בדוחות הנוכחות שצורפו עולה, כי התובע החל את עבודתו במרבית הימים בתחום השעות שהוגדר כעבודת לילה. משכך, ונוכח העובדה כי הטענה לעבודת לילה הועלתה רק בהקשר לחישוב הנכון את שעות עבודתו של התובע, איננו רואים בכך הרחבת חזית. מנגד טענות התובע בסיכומיו בכל הנוגע לרכיבים אחרים כמו מנוחת שבת שלא נתבעו אכן הם בגדר הרחבת חזית.
לנוכח כל המפורט לעיל, אנו קובעים כי התובע זכאי, כעקרון, לתשלום בגין עבודתו בשעות נוספות, זאת בהתאם לשעות המדווחות בדוחות הנוכחות שצורפו לתיק (ר' מוצג מיום 7.4.21) וזאת לפי העקרונות הבאים:
בימי חול (שלא במשמרת לילה) השעה התשיעית והעשירית יהיו בערך של 125% ושאר השעות יהיו בערך של 150% . בכפוף למפורט בסעיף ה'.
בימי חול (במשמרת לילה) השעה השמינית והתשיעית יהיו בערך של 125% ושאר השעות יהיה בערך של %150. בכפוף למפורט בסעיף ה'.
ביום שישי – במידה והתובע עבד 43 שעות שבועיות יש להתחיל ולשלם ביום שישי בשעתיים הראשונות גמול עבודה בשעות נוספות בסך 125% ובעד השעות שלאחריהן עד לכניסת השבת גמול בסך 150%.
מכניסת שבת ואילך הגמול שעל הנתבעת לשלם לתובע הוא הן גמול שעות נוספות והן גמול עבור עבודה בימי המנוחה השבועי.
בהקשר זה נציין כי לגבי המונח "שבת" הנמנה עם ימי המנוחה, צריך שיתפרש כמשמעותו על פי המסורת היהודית, היינו מכניסת השבת בעת שקיעת השמש בערבו של יום שישי ועד צאת הכוכבים בערבו של יום השבת (ר' ע"פ 1002/02 מדינת ישראל נ' עיוב יעקוביאן [פורסם בנבו] פד"ע לח 363; הנדימן-עשה זאת בעצמך נ' משרד העבודה והרווחה [פורסם בנבו] פד"ע לח 262). משכך עבודה במוצאי שבת לא תחשב כעבודה בשבת.
התחשיבים יבוצעו לפי השעות שמופיעות בדוחות הנוכחות ללא כל הפחתה של הפסקה . בכל הנוגע בהם יש חוסר של החתמה בכניסה או ביציאה התחשיב ייעשה לפי 8 שעות. ( ערים אנו כי בחלק מהכרטיסים יש התייחסות להצטברות השעות, בצד שמאל של הכרטיס , ומשכך אין לקחת נתון זה בביצוע התחשיב, שעה שנראה כי מדובר בטעות).
התחשיב של השכר השעתי יהיה עד לחודש 6/17 ( כולל) רק על בסיס 25%, שעה שהתובע קיבל שכר שעתי בגין כל שעה. החל מחודש 7/17 התחשיב ייעשה על בסיס 125% . השכר השעתי יחושב לפי המפורט בתלוש השכר ובחודשים שבהם השכר גלובאלי לפי שכר יסוד/186.
היתרה היא הסכום לתשלום, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין מאמצע תקופת העסקה ועד למועד התשלום בפועל.

משחישובי התובע אינם עומדים בעקרונות שפרטנו לעיל, אנו מאפשרים לתובע להגיש תחשיב מתוקן, בהתאם לעקרונות דלעיל, וזאת בתוך 30 יום מהיום. הנתבעת רשאית להגיש תחשיב מטעמה, תוך 30 ימים נוספים.
מאחר ומדובר בחישוב אריתמטי - אנו מציעים כי הצדדים ינסו להגיע לחישוב מוסכם בהתאם לעקרונות שפורטו, לעניין הסכום לו זכאי התובע בגין עבודתו בשעות נוספות.
במידה והצדדים יגיעו לחישוב מוסכם, יוגש תחשיב זה ועל פיו נקבע את הגמול לו זכאי התובע, ככל שיעלה עם הוראות הדין. במידה והצדדים לא יגיעו לתחשיב מוסכם, יגיש כל צד את התחשיב שלו, כאשר בית הדין יקבע את גובה הגמול בהתאם לתחשיב המדויק יותר.
ככל שהפער בין התחשיבים השונים יהיה משמעותי, בית הדין ימנה חשב שכר בעניין זה כאשר כל צד יישא בחצי משכר הטרחה – אשר יופקד על ידי הצדדים בקופת בית הדין מבעוד מועד.
דמי חגים
בכל הנוגע לדמי חגים הרי שעיון בסיכומי התובע מעלה כי צמצם את רכיב תביעתו בנדון כמפורט. לטענת התובע ביום כיפור ב12.10.16- הועסק יום לפני ויום אחרי כך גם בסוכות ( 2 ימי חג) ובשנת 2017 2 ימי ראש השנה שעבר יום לפי ואחרי ויום כיפור ולכם מדובר על 6 ימי חג. במסגרת סיכומיו טוען הוא לתשלום ימי חג של 250%. עם זאת לא שוכנענו כי יש לקבל טענה זו שעה שמדובר בהרחבת חזית, ושעה שהתובע כלל לא הוכיח כי אכן עבד בימי החג.
מנגד לטענת הנתבעת התובע אינו זכאי כלל לימי חגים שעה שהחגים
ב-9-10/2016 נפלו בשלושת החודשים הראשונים לעבודתו ולכן בהתאם לצו ההרחבה לדמי חגים, הוא אינו זכאי לימים אלו. ואילו בחודש אפריל ומאי 17 בהם נפלו חגים , התובע כלל לא עבד ואילו ב10/17 ו9/17 כלל לא עבד ומשכך אינו זכאי לדמי חגים.
אכן בכל הנוגע לשלושת החודשים הראשונים לעבודתו, שהחלו ב9/16 התובע אינו זכאי לדמי חגים. בכל הנוגע לחגים שנפלו בחודש 4-5/17, הרי שאכן עיון בטופס 106 עולה כי אכן לא עבד בחודשים אלו. גם בחודש 10/17 התובע לא עבד כעולה מטופס 106 שצורף לתצהיר הנתבעת וכן כעולה מסעיף 1 לתצהיר התובע . משכך התובע זכאי לדמי חגים רק בגין החגים שהיו בחודש 9/17. אכן בחודש ספטמבר נפלו חגים. משהתובע התייחס בסיכומיו ל-2 ימי חג בראש השנה וביום כיפור בהם עבד יום לפני ויום אחרי, הרי שהתובע זכאי ל3 ימי חג ( 42 ₪ * 8 * 3 ) בסך של 1008 ₪ .
בכל הנוגע, לחופשה ופנסיה- הרי שעיון בסעיפים 71-73 לסיכומי הנתבעת מעלה כי היא מודה בזכאות התובע בגין רכיבים אלו וכן גם בתחשיבי התובע בנדון . משכך הנתבעת תשלם לתובע דמי חופשה בסך של 1848 ₪ ופנסיה בסך של 3018 ₪ בגין הפרשות לפנסיה וסך של 3385 ₪ בגין הפרשות לפיצויים.
בכל הנוגע לדמי הבראה- עיון בכתב התביעה ובתצהיר התובע מעלה כי התובע לא תבע רכיב זה ומשכך רכיב תביעה זה נדחה.

בכל הנוגע לפיצוי בגין תלושי בניגוד לחוק הגנת השכר .
לטענת התובע הנתבעת מסרה לו תלושים בניגוד לחוק הגנת השכר הואיל ושעות העבודה שפורטו בתלוש השכר לא תואמות את שעות העבודה בפועל, לא פורטו השעות הנוספות בהן עבד התובע, וכן ותק העבודה היה שגוי. מנגד הנתבעת מכחישה את הדברים.
סעיף 26א(ב) ל חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, קובע כי:
"(1) מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר עד המועד האמור בסעיף 24(ג), בניגוד להוראות סעיף 24(א), או כי המעסיק מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24(ב), רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן – פיצויים לדוגמה), בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעסיק כאמור;
(2) מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק ביצע הפרה כאמור בפסקה (1) בשני חודשים לפחות בתקופה של 24 חודשים, חזקה היא כי המעסיק ביצע את ההפרה ביודעין, אלא אם כן הוכיח המעסיק אחרת;
(3) פיצויים לדוגמה כאמור בפסקה (1) יהיו בסכום שלא יעלה על 5,000 שקלים חדשים, ואולם רשאי בית הדין לעבודה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצוי בסכום אחר; הסכום הנקוב בפסקה זו יעודכן ב-1 בינואר בכל שנה (בפסקה זו – יום העדכון), בהתאם לשיעור עליית המדד החדש לעומת המדד הבסיסי ..."
עולה מהסעיף כי בית הדין רשאי לפסוק פיצויים לדוגמה באחת או יותר מהחלופות הבאות: הראשונה, המעסיק לא מסר, ביודעין, את תלוש השכר במועד, קרי "לא יאוחר מהיום הקובע"; השניה, תלוש השכר מנוגד להוראות סעיף 24(א) לחוק, קרי לא כלל את הפרטים המפורטים בתוספת לחוק; השלישית, בתלוש השכר לא נכללים "פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24ב, קרי מקום בו שולם לעובד פרטי שכר שנמנו בתוספת לחוק אך הדבר לא צוין בתלוש השכר". לענייננו, רלוונטיות החלופות השניה והשלישית.
עיון בסעיף 24 ב' ובתוספות הרלוונטיות לחוק הגנת השכר מעלה כי תלוש השכר היה אמור לכלול בין היתר את הפרטים הבאים: תאריך תחילת העסקה, ותק מצטבר אצל המעסיק, פירוט לגבי מספר שעות העבודה, ימי עבודה , שכר לשעה ועוד.
עיון בתלושי השכר מעלה כי הנתבעת לא ציינה את הותק המצטבר וכן לא ציינה בכל התלושים את שעות העבודה והתעריף השעתי. יתר על כן בחלק מהתלושים יש חוסר התאמה בין השעות שפורטו בתלוש לבין השעות בכרטיס הנוכחות וכן יש סתירה בנוגע לתעריף השעתי.
עם זאת, שעה שלא בכל התלושים יש פגמים וכן לפגמים האמורים אין השלכה משמעותית,לא שוכנענו כי יש הצדקה לפסוק פיצוי על הצד הגבוה (השוו: ע"ע (ארצי) 39970-03-14 י. שומרוני חברה להשקעות ובניה בע"מ – דאוד טארק [פורסם בנבו] (19.3.2019) וכן: ע"ע (ארצי) 53000-12-17 כרמל שקרג'י – MULUE HAILE [פורסם בנבו] (3.6.2018)). בנסיבות העניין שוכנענו כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין פגמים אלו בסך של 3000 ₪.

סוף דבר
התביעה לפיצויי פיטורים, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, נדחית.
הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כמפורט:
שכר עבודה לחודש ינואר 2018 : 8010 ש"ח
שכר עבודה לחודש פברואר 2018 : 5540 ₪
הפרשות לפנסיה: 3385 ש"ח
הפרשות לפיצויים: 3018 ש"ח
דמי חגים: 1008 ₪
דמי חופשה: 1848 ₪
פיצוי בגין תלושים בניגוד לחוק הגנת השכר: 3000 שח
מסכום זה יקוזז סך של 3906 ₪ בגין הודעה מוקדמת כמפורט בסעיף 63 לתצהיר מנהל הנתבעת.
לאחר קבלת תחשיב התובע ותגובת הנתבעת ( או לאחר קבלת חוות דעת בנדון) יינתן פסק דין משלים בדבר הסכום לתשלום עבור שעות העבודה הנוספות שביצע התובע.
בשלב זה איננו עושים צו להוצאות. עניין זה ייקבע בפסק הדין המשלים.
לעניין ערעור: הכרעת בית הדין בכל הרכיבים למעט רכיב השעות הנוספות מהווה פסק דין, כך שהמועד להגשת הודעת ערעור לבית הדין הארצי הינו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. הכרעת בית הדין בנוגע לרכיב התשלום עבור שעות נוספות מהווה החלטה אחרת, וערעור עליה טעון קבלת רשות מבית הדין הארצי לעבודה. בקשה למתן רשות ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי בתוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

נציג ציבור עובדים, גב' נורית לפידות

אסנת רובוביץ - ברכש, שופטת

נציג ציבור מעסיקים, מר מאיר ליברמן

ניתן היום, כ"ו תשרי תשפ"ב, (02 אוקטובר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .