הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 61911-05-16

לפני:
כב' השופטת הבכירה עידית איצקוביץ – אב" ד
נציג ציבור עובדים מר יהונתן דקל
נציג ציבור מעסיקים מר יצחק קוגמן

התובע
נמרוד רידר ת.ז. XXXXX615
ע"י ב"כ עו"ד יונתן אבישר
-
הנתבעים

  1. גבי טלדן
  2. יותם טלדן ת.ז. XXXXXX674
  3. טלדן תקשורת ואינטרנט (נמחק ה)

ע"י ב"כ עו"ד שירן שושני

פסק דין

לפנינו תביעתו של מר נמרוד רידר (להלן – התובע) כנגד מר גבי טלדן (להלן – גבי או הנתבע 1 ) ומר יותם טלדן (להלן – יותם או הנתבע 2), אב ובנו - בהתאמה, לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי נסיעות, הפרשות לפנסיה ואובדן ריבית בשל חוב לקופת גמל, הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר, שעות נוספות, פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ועגמת נפש. לפי סיכומי התובע סכום התביעה הוא 279,003 ₪ (סכום התביעה בכתב התביעה המתוקן היה 285,416 ₪).

כתב התביעה המתוקן הוגש גם כנגד נתבעת שלישית - "טלדן תקשורת ואינטרנט ע.מ. 301005674" (להלן – טלדן תקשורת), ואולם משהתברר כי לא מדובר באישיות משפטית (אלא עוסק מורשה בלבד ששייך ליותם) נמחקה התביעה כנגדה (החלטה מיום 24.12.17).

יצוין שביום 31.5.16 הגיש התובע כתב תביעה ובו תבע את נתבע 1 בלבד. ביום 9.10.16 הוגשה על ידי ב"כ נתבע 1 בקשה לדחיית התביעה על הסף בטענה כי בין נתבע 1, גבי, לתובע אין יריבות. ביום 3.11.16 ניתנה החלטה על ידי כב' השופט סילורה שלפיה:

"כתב התביעה הוגש כנגד אישיות משפטית בשם "גבי טלדן – טלדן תקשרות ואינטרנט ע.מ 301005674.
גם ב"כ התובע מודה בתגובתו כי מספר העוסק מורשה הנזכר שייך למר יותם טלדן (סעיף 5 לתגובה) ולא למר גבי טלדן.
משמעות הדברים היא כי, נכון לעכשיו, הנתבע הרשום בכתב התביעה אינו הנתבע הנכון (דהיינו: הנתבע צריך להיות יותם טלדן ולא גבי טלדן).
לא ברור לי מדוע התובע בתגובתו לא מודה בטעותו ועדיין מבקש לדחות את הבקשה לסילוק התביעה על הסף, כאשר ברור כי התובע טעה בזהות הנתבע.
אשר על כן אני קובע כדלקמן:
הבקשה לסילוק התביעה על הסף כנגד מר גבי טלדן – מתקבלת שכן, לפי מספר העוסק מורשה הנתבע הנכון צריך להיות מר יותם טלדן.
...
ב"כ התובע יגיש עד ליום 14.11.16 כתב תביעה מתוקן הכולל את שם הנתבע הנכון ואת עילות התביעה שכנגדו...".

בהתאם להחלטה זו, ביום 14.11.16 הגיש התובע כתב תביעה מתוקן, שבו תבע את שלושת הנתבעים שלעיל. כאמור לעיל, התביעה כנגד טלדן תקשורת נמחקה.

בין הצדדים שלפנינו מתנהלים שני תיקים נוספ ים בבית דין זה (סע"ש 48978-04-19 וסע"ש 9148-01-19). תביעות אלו לא אוחדו עם ה תיק הנוכחי בשל פער הזמנים שבין הגשת התביעה בתיק זה (בשנת 2016) לתביעות שהוגשו בתיקים הנוספים (בשנת 2019). הוחלט כי באיחוד התיקים יהיה כדי לעכב את ההליכים ומשכך הם לא אוחדו, אך שהתיקים האלה ישמעו לפני ראש ההרכב (החלטת כב' סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר-כץ מיום 10.6.19 בתיק סע"ש 48978-04-19).

ביום 2.12.19 (בתיק סע"ש 48978-04-19) ניתנה החלטה לגבי איחוד שני התיקים הנוספים (סע"ש 48978-04-19 וסע"ש 9148-01-19) שבהם טרם נשמעו הוכחות.

טענות התובע

התובע טען כי הועסק על ידי הנתבעים ביחד ולחוד החל מיום 1.11.13 ועד ליום 14.8.15, עת פוטר מעבודתו. במהלך תקופת העסקתו עבד התובע במשרדי הנתבעים בבית "אל על" בתל אביב בתפקיד פיתוח עסקי.

לגרסת התובע, גבי ויותם הם המנהלים והבעלים של טלדן תקשורת, שמעניקה שירותים לחברות הייטק. כאמור, מדובר בעוסק מורשה הרשום על שם נתבע 2. ה תובע טען כי הנתבעים סיפקו שירותים לחברה בשם " Radiumone Engage" או "רדיום 1" שמקום מושבה בארה"ב (להלן – החברה האמריקאית או החברה). הנתבעים העניקו שירותים לחברה זו בין היתר באמצעות התובע.

התובע טען כי הוא פוטר שלא כדין, ללא עריכת שימוע, תוך שהנתבעים הותירו כלפיו חובות בגין העסקתו אצלם. פיטוריו נבעו משיקולים שאינם קשורים אליו, אלא בשל סיום מערכת היחסים בין הנתבעים ללקוח הראשי שלהם – החברה האמריקאית.

כמו-כן, התובע טען כי הסכם ההעסקה שנחתם בין הצדדים נערך על ידי הנתבעים ולא ניתנה לו אפשרות לשנותו, והוא חתם עליו מבלי להבין את משמעויותיו. הנתבעים כינו את עצמם במסגרת ההסכם כ"חברה" ללא ציון פרטים מזהים כלשהם שלה. כך נהגו הנתבעים גם בתלושי השכר שהנפיקו לתובע.

לגרסת התובע, הנתבעים היו מעסיקיו שכן הם: החתימו אותו על הסכם ההעסקה (שנחתם מצדם על ידי יותם), הנפיקו לו תלושי שכר ושילמו לו א ת שכרו.

נוסף על כך, התובע היה בקשר עם גורם מקצועי בחברה האמריקאית – שמו "בן". כחודש ימים לפני פיטוריו של התובע פוטר אותו גורם בחברה האמריקאית. ביום 4.8.15 הודיע מחליפו של בן (שזהותו לא ידועה לנו) לתובע שהוא מפוטר מעבודתו אצל הנתבעים החל מיום 14.8.15. התובע היה מופתע מאוד מהודעת הפיטורים הטלפונית וניסה ליצור קשר עם הנתבעים, ואולם חרף פניותיו החוזרות והנשנות לא התקבלה כל תגובה מצדם. לטענתו הוא פוטר על ידי גורם שלא היה מוסמך לכך, מבלי שנערך לו שימוע ומבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת.

לטענת התובע, הנתבעים ערכו את תלושי השכר כך ששכרו האמיתי לא השתקף בתלושי השכר, זאת כדי לחמוק מתשלומי חובה המוטלים עליהם מכוח היותם מעסיקיו. בתחילת ההעסקה סוכם כי שכרו של התובע יעמוד על 15,000 ₪ לחודש. ואולם, תלוש השכר היה מורכב מרכיב "שכר בסיס" של 10,000 ₪, רכיב שעות נוספות בסך 3,500 ₪ ורכיב נסיעות בסך 1,500 ₪ (למרות שהוא גר בתל אביב ועבד בתל אביב).

התובע טען כי בתקופת העסקתו אצל הנתבעים עבד כ-15 שעות נוספות בממוצע בכל חודש, ואולם הנתבעים לא שילמו לו בגין שעות אלו. כמו-כן, הנתבעים לא שילמו לו דמי נסיעות (למרות הרישום בתלוש השכר) ודמי הבראה. כן, הנתבעים לא שילמו לו פדיון ימי חופשה עבור ימים שלא נוצלו על ידו.

נוסף על כך, לטענת התובע, ממועד תחילת עבודתו אצל הנתבעים הם לא הפרישו עבורו כספים לקופת הפנסיה, בשעה שניכו משכרו את חלקו בהפרשות הפנסיוניות. התובע טען כי הנתבעים לא הפרישו לו כספים עבור החודשים נובמבר 2013 ועד מרץ 2014 (כולל). רק בחודשים דצמבר 2014 וספטמבר 2015 הפרישו הנתבעים לקרן הפנסיה של התובע סך של 17,536 ₪ במצטבר, רטרואקטיבית, עבור החודשים אפריל 2014 ועד אוגוסט 2015, ואף זאת באופן חלקי בלבד. כתוצאה מהתנהלות הנתבעים, הפסיד התובע את התשואה לה היה זכאי בגין הכספים אותם היה על הנתבעים להפקיד. התנהלות זו של הנתבעים הייתה בניגוד לסעיף 19א(ב)(2) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן – חוק הגנת השכר).

לדברי התובע, אף לאחר סיום העסקתו סירבו הנתבעים לתת לו מכתב בדבר סיום העסקתו כנדרש בחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001 (להלן – חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות ), ומכתב כזה נמסר לו רק ביום 25.10.15.

זאת ועוד, טען התובע כי הנתבעים הפרו את סעיף 26א(ב) לחוק הגנת השכר עת לא הנפיקו לו תלושי שכר במועדם, ורק לבקשתו הנפיקו עבורו חלק מתלושי השכר, על כן לטענתו הוא זכאי לפיצויים לדוגמה. כמו-כן, הנתבעים לא המציאו לו מכתב שחרור הפוליסה לקופת הפנסיה שלו ולא המציאו לו טופס 161.

לגרסת התובע, הוא פוטר מהעבודה אחרי כ-22.5 חודשי עבודה. שכרו הקובע היה בסכום של 17,000 ₪. הוא היה אמור לקבל פיצויי פיטורים בסכום כולל של 31,790 ₪, אך בפועל קיבל בגין רכיב הפיצויים סכום של 9,565 ₪, לכן הוא זכאי לסכום נוסף בסך 22,225 ₪. לסכום זה יש לצרף הפרשי הלנת פיצויי פיטורים.
עוד טען התובע כי נגרמה לו עגמת נפש עקב התנהלות הנתבעים, על כן ביקש פיצוי על כך.

טענות הנתבעים

הנתבעים טענו כי יותם היה עצמאי תחת עוסק מורשה ועבד עם החברה האמריקאית במתן שירותי פרסום באינטרנט (באמצעות חשבוניות חודשיות). יותם, כעוסק מורשה, העסיק את התובע, אף שהמעסיקה הראשית הייתה החברה האמריקאית. הוא החל לעבוד שנתיים לפני שהחברה גייסה לעבודה את התובע. התובע רואיין והתקבל לעבודה על ידי מנהלי החברה האמריקאית והיה כפוף רק אליה. יותם שימש רק כפלטפורמה להנפקת תלושי שכר וסידור עניינים בירוקראטיים מול התובע.

לגרסת הנתבעים, לא ברור מדוע התובע בחר לתבוע את גבי, אביו של יותם, שכן הוא רק עזר ליותם כאשר האחרון שהה בחו"ל או כאשר היה עסוק בלימודיו באוניברסיטה (הוא למד אז רפואה).

הנתבעים ציינו כי התובע דובר אנגלית ברמה גבוהה וכל עבודתו הייתה בשפה האנגלית. לטענת הנתבעים, יותם והתובע קראו את הסכם ההעסקה וחתמו עליו. התובע אף ערך שינויים בהסכם בכתב ידו. להלן עיקרי ההסכם: תשלום של 25 ימי עבודה, 200 שעות בחודש, לפי 50 ₪ לשעה = 10,000 ₪; הצדדים סיכמו על שעתיים נוספות ביום, למעט ימי שישי וחג. סך הכול כ-47 שעות נוספות בחודש לפי 75 ₪ לשעה (125%) = 3,500 ₪; הצדדים סיכמו כי נסיעות יחושבו על פי מחירי המוניות כ-60 ₪ ליום; לקראת שנת 2015 בעקבות פרויקט מיוחד הוחלט להוסיף לשעות הנוספות עוד 2,000 ₪.

הנתבעים טענו כי החברה האמריקאית החליטה על סגירת המחלקה שלה בארץ, ולכן התובע שעבד במחלקה זו פוטר. גם יותם הפסיק לעבוד עם החברה האמריקאית באותו המועד. נציגי החברה האמריקאית שוחחו עם התובע טלפונית וביצעו הליך טרום שימוע טלפוני, זאת משום שכל מנהלי החברה נמצאו בחו"ל. יותם גילה על פיטורי התובע רק לאחר שאלה כבר נעשו על ידי החברה האמריקאית, שכן התובע לא עבד תחת ניהולו. עם חזרתו של יותם לארץ הוא ערך לתובע שימוע והסביר לו שהוא מפוטר כי המחלקה של החברה האמריקאית נסגרת. כן, יותם שאל את התובע אם יש חובות כלפיו והתובע השיב בשלילה.

עוד הוסיפו וטענו הנתבעים כי התובע אף ביקש מהחברה האמריקאית, למרות פיטוריו, לא לבטל לו את טיסת העבודה שלו מיום 4.8.15, וזו נענתה לבקשתו. החברה הותירה את הטיסה לחו"ל על חשבונה כבונוס לתובע.

לטענתם, התובע עבד עד ליום 14.8.15, נערך לו שימוע וניתנה לו הודעה מוקדמת. מכתב הפיטורים נשלח לתובע בדואר רשום ומשטען התובע כי לא קיבל את המכתב, נסע יותם לביתו והשאיר לו את המכתב בתיבת הדואר שלו.
כמו-כן, לתובע נמסרו כל תלושי השכר והוא קיבל טופס 161. התובע קיבל את כל התשלומים עבור כלל זכויותיו כדין. התובע קיבל פדיון חופשה ודמי הבראה – ואף ביתר.
דמי נסיעות ושעות נוספות שולמו חודש בחודשו על פי ההסכם שנחתם בין הצדדים, זאת אף על פי שהתובע עבד רק כשליש מהשעות הנוספות שעליהן סוכם בהסכם.

הנתבעים טענו כי השכר הקובע של התובע היה בסך 10,000 ₪, כאמור בהסכם ההעסקה.

עוד טענו הנתבעים כי יותם החל להפריש כספים לקופת הפנסיה של התובע מתחילת עבודתו. ואולם, הוא נתקל בקושי בירוקראטי מול חברת הביטוח, והכספים לא נרשמו בחברת הביטוח חרף קבלתם. התשלום הופקד בסוף שנת 2014 עבור כל תקופת עבודתו של התובע בשנת 2014 כנדרש. בחודש ספטמבר 2015 הופקדו כספים עבור תקופת עבודת התובע החל מחודש ינואר 2015 ועד לחודש אוגוסט 2015. הנתבעים הודו כי בשל טעות אנוש של רואת החשבון של יותם לא הופרשו לתובע כספים לפנסיה בסך של 2,638 ₪.
לגישת הנתבעים, סך הפיצויים המגיעים לתובע עבור תקופת עבודתו הוא של 17,917 ₪. בפועל הופרשו כספים בגין רכיב הפיצויים לקופת הפיצויים בסך של 12,065 ₪. על כן, הנתבעים הודו כי לתובע מגיע תשלום בגין הפרש פיצויי פיטורים בסך של 5,852 ₪.

ראיות שנשמעו

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר עליו בדיון.
כמו-כן, מטעם התובע הוגש תמלול שיחות בינו ובין בן (הגורם המקצועי מהחברה האמריקאית), ובינו ובין גבי.

הנתבעים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם ונחקרו עליהם בדיון.
מטעם הנתבעים הגיש תצהיר עדות ראשית מר דויד אדרי (להלן – מר אדרי), ראש מחלקה בחברה בחו"ל (החברה האמריקאית), שלדבריו העסיקה את התובע.

מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעת מומחה של מר אנדרי הרסטיג, שהעיד בדיון שאינו רואה חשבון ואין לו כל הכשרה. על כן, חוות דעתו הוצאה מהתיק (עמ' 21 ש' 26-28, עמ' 22 ש' 1-7 לפרוטוקול הדיון). בקשה רשות ערעור שהוגשה על אותה החלטה נמחקה (בר"ע 42182-09-19).

נוסף על כך, מטעם הנתבעים הוגש תמלול שיחות בין התובע ובין יותם בנושאים שונים כמו: "מכתב פיטורים", "סידור ניירת" ו "חברת הביטוח" (נספח א, נספחים ט-י"ב לתצהירו של יותם).

הסכם ההעסקה

התובע הצהיר כי ביום 18.12.13 נחתם בינו ובין הנתבעים הסכם העסקה שנוסח בשפה האנגלית (הסכם ההעסקה צורף כנספח 1 לתצהירו של התובע). התובע הצהיר כי מדובר בהסכם העסקה שנערך על ידי הנתבעים ושלא ניתנה לו אפשרות לשנות אותו, והוא חתם עליו מבלי להבין את המשמעות שלו. מנגד, יותם הצהיר כי הסכם ההעסקה הוכן על ידי מר אדרי, כאמור מנהל החברה האמריקאית, והתובע עצמו. לאחר מכן, ההסכם נשלח אליו ויחד עם התובע הם עברו על סעיפיו. התובע אף ביקש לפרט את רכיבי השכר ובקשתו נענתה.

בדיון ציין ב"כ התובע כי הסכם ההעסקה הוגש כחלק מתצהירי הצדדים. לדבריו: "...אנחנו לא הגשנו תרגום. חברתי הגישה תרגום לא מאומת. אין לי בעיה שייעשה שימוש בתרגום הזה לצורך הדיון". בדיון ההוכחות ניתנה החלטה שלפיה: "ככל שהצדדים מבקשים להגיש כראיה מסמכים שאינם בשפה העברית, עליהם להגיש תרגום מוסכם או תרגום נוטריוני. אם לא כן לא נוכל להתייחס לאותם מסמכים כחלק מהראיות בתיק" (עמ' 14 ש' 12-26 לפרוטוקול הדיון).
שני הצדדים צירפו לתצהיריהם את אותו נוסח הסכם ההעסקה שנכתב בשפה האנגלית. התובע הסכים לעשות שימוש בתרגום הלא מאומת שהוגש על ידי ב"כ הנתבעים (נספח ב לתצהירו של מר אדרי). על כן, נוכל להתייחס לאמור בהסכם ההעסקה.
התובע העיד כי כתב בהסכם ההעסקה תוספות בכתב ידו (עמ' 15 ש' 5-9 לפרוטוקול הדיון). התוספות שנכתבו בהסכם בכתב יד – בעברית הן (עמ' 6 להסכם ההעסקה):
"תחילת עבודה 1.11.13
שכר ברוטו מורכב משכר בסיס של 10,000 ₪ + 1,500 ₪ נסיעות + 3,500 ₪ שעות נוספות – סה"כ 15,000 ₪.
פנסיה תשולם לאחר 3 חודשי עבודה ורטרואקטיבית. סה"כ הפרשות מעסיק 10% המורכבים מ-5% תגמולים ו-5% פיצויים והפרשות עובד של 5%".

יצוין שסעיף 1 להסכם ההעסקה קובע "העסקה בתנאי At-will" ולפיו: "אני מבין ומכיר בכך שהעסקתי היא לתקופה לא מוגדרת ונמצאת תחת תנאי At-will (פיטורים ללא הודעה מראש וללא צידוק מיוחד)". שיטת העסקה זו מנוגדת להוראות החוק הישראלי. הוראות חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות הן הוראות קוגנטיות, על כן אין כל משמעות להסכמה בנוגע לסעיף זה.

מי היה המעסיק של התובע?

לגרסת התובע, הוא עבד החל מיום 1.11.13 ועד ליום 14.8.15 אצל הנתבעים (אין מחלוקת לגבי תקופת העבודה). לדבריו, הנתבעים היו המנהלים והבעלים של עסק הנודע בשם "טלדן תקשורת ואינטרנט" המעניק שירותים שונים לחברות הייטק. מטעמים שאינם ידועים וככל הנראה כדי להתחמק מחבויות פעל העסק כעוסק מורשה רשום על מספר הזיהוי ופרטיו של יותם (כאמור, לא מדובר באישיות משפטית אלא בעוסק מורשה השייך ליותם, והתביעה כנגד אותו גוף נמחקה). העסק סיפק שירותים שונים לחברה האמריקאית. שירותים אלו סופקו לחברה האמריקאית בין היתר באמצעות התובע. במהלך העסקתו עבד התובע במשרדי הנתבעים בבית "אל על" בתל אביב בתפקיד פיתוח עסקי.

הנתבעים הצהירו כי יותם הועסק על ידי החברה האמריקאית כעצמאי באמצעות חשבוניות חודשיות. בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי "נתבע 2 העסיק את התובע, אך המעסיקה הראשית הייתה החברה".

התובע הצהיר כי הנתבעים היו מעסיקיו הישירים זאת משום שהם החתימו אותו על הסכם העסקה (שנחתם על ידי יותם), הנפיקו לו את תלושי שכר ושילמו לו את זכויותיו (בחסר). לדבריו, העובדה כי בנושאים שונים הוא היה גם בקשר עם גורם מקצועי בחברה האמריקאית לא מורידה מאחריותם של הנתבעים ומכך שהיו יחסי עובד-מעסיק ביניהם.

מנגד, יותם הצהיר כי במקביל ללימודיו כסטודנט לרפואה, הוא עבד עם החברה האמריקאית, שעוסקת בשיווק ופרסום באינטרנט, באמצעות חשבוניות. לימים, ביקשו ממנו להנפיק תלוש שכר לעובד שהחברה תעסיק. זאת משום שלא היה לחברה כל בסיס בארץ והם לא רצו "להתעסק עם בירוקרטיה של תלושי שכר וכל הנובע מכך". המנהל הישיר של יותם היה מר אדרי ותחתיו עבד בחור בשם בן. לדברי יותם, התובע רואיין והתקבל לחברה על ידי מר אדרי וההסכם הוכן על ידי התובע ומר אדרי. לאחר מכן, ההסכם נשלח אליו ויחד עם התובע הם עברו על כל סעיף. התובע ביקש לפרט את רכיבי השכר. רכיבי השכר פורטו בהסכם ההעסקה (בכתב יד) והתובע חתם עליו. יותם טען שהוא היווה מעין "צינור לתשלום" עבור החברה האמריקאית.

במהלך הזמן החליטה החברה על סגירת המחלקה בארץ. החברה ערכה שימוע טלפוני לתובע והודיעה לו על כוונתה לסגור את שעריה בארץ. לאחר מכן, ערך גם יותם שימוע לתובע והסביר לו את הדברים כפי שנמסרו לו על ידי החברה האמריקאית.

בעדותו העיד יותם כך: "אני הייתי המעסיק של התובע, רדיו ואן היתה המעסיקה של שנינו והם היו הבוסים שלו" (עמ' 34 ש' 29-30 לפרוטוקול הדיון). הוא העיד כי החברה האמריקאית שילמה את השכר של התובע דרכו (עמ' 34 ש' 31-33 לפרוטוקול הדיון). עוד העיד כי היה לו הסכם עם החברה האמריקאית, ואולם הסכם זה לא הוצג לפנינו (עמ' 34 ש' 34, עמ' 35 ש' 1 לפרוטוקול הדיון). לדבריו, הוא היה אחראי לדאוג רק לדברים הבירוקרטיים, כמו למשל: לשכור משרד, לדאוג לתקן את המחשב של התובע, לקנות כרטיסי טיסה, להירשם לכנסים ועוד (עמ' 36 ש' 11-17 לפרוטוקול הדיון). כמו-כן, יותם העיד כי היה אחראי להוציא לתובע תלושי שכר (עמ' 36 ש' 20-21 לפרוטוקול הדיון). יותם העיד כי בהסכם ההעסקה נכתב שהמעסיקה היא "טלדן תקשורת", ואולם החברה האמריקאית היא זו שערכה את הסכם ההעסקה שבין הצדדים (עמ' 38 ש' 4-5 לפרוטוקול הדיון, עמ' 39 ש' 1-3 לפרוטוקול הדיון). כמו-כן, יותם העיד כי היה לו עוסק מורשה פטור ולא היה לו רישיון כחברת כוח אדם (עמ' 38 ש' 25-26 לפרוטוקול הדיון).

מר אדרי הצהיר כי הוא עבד כראש מחלקה בחברה האמריקאית. לפי תצהירו, החברה ביקשה מיותם לעבוד עמה כנגד חשבוניות מס ולשמש כאיש קשר שלה בארץ, כך שינפיק תלושי שכר לעובדים שונים. זאת משום שהחברה לא רצתה להתעסק עם הבירוקרטיה בישראל. יותם הסכים לכך והסביר כי כיוון שהוא סטודנט לרפואה לא יהיה תמיד זמין ואביו יעזור לו במידת הצורך. כך היה, גבי נתן מענה כשיותם לא היה זמין.
במהלך הזמן ביקשה החברה מיותם למצוא עבורה עובד, וכך התקבל התובע לעבודה. התובע היה עובד של החברה האמריקאית ואת כל הדיווחים העביר אליה וידע שהוא עובד תחתיה. לדבריו, "יותם גם היה עובד אשר שימש גם כאופציה להימנע מהבירוקרטיה בישראל". התובע היה חלק מהצ'אט הקבוצתי ותפוצת המיילים של החברה. מר אדרי הצהיר כי הוא היה מנהלו הישיר של התובע, ויותם שימש עבור התובע כמנהל משרד.

בחקירתו העיד מר אדרי כי היה בעל מניות בחברה האמריקאית החל משנת 2009 ועד לשנת 2016 או 2015 (כך לדבריו). הוא העיד כך:
"ת. צריך לשמוע את זה, אני הייתי מנהל מחלקה, מה זאת אומרת? אני העסקתי את יותם. אני זה ששילמתי ליותם. לחברה אין שום חברת בת בארץ. ולא רצינו שבגלל שהיינו לפני הנפקה לא רצינו לתת מניות לסבך אותנו עם חברת בת בארץ, זה היה מסובך, אז רצינו לשכור שירותים של חברה שתעסיק עובד מבחינת הפרוצדורה של הצ'ק, כמו קבלן כוח אדם".
(עמ' 23 ש' 6-10 לפרוטוקול הדיון).

לשאלת ב"כ התובע עם איזה דברים בירוקרטיים לא רצתה החברה האמריקאית להתעסק בישראל השיב כך:

"ת. עם ביטוח לאומי, אף פעם לא עבדתי בישראל, אני 20 שנה בחו"ל. רציתי שלרדיום 1 יהיו אנשים איכותיים בישראל. אנחנו לא מבינים ולא יודע מה החוקים של ביטוח לאומי. לקחנו חברה שתוכל לשכור, לקחנו חברה נפרדת שתוכל לשלם לעובדים כמו שצריך. החברה של יותם".
(עמ' 23 ש' 27-31 לפרוטוקול הדיון).

בהמשך העיד מר אדרי כי "החברה" של יותם שימשה בתור חברה שמעסיקה אנשים בישראל וכי יותם דאג לשלם לעובדים משכורות. לדבריו הוא לא ידע שלסוג כזה של העסקה, קרי קבלן כוח אדם, נדרש רישיון במדינת ישראל. לפי עדותו החברה האמריקאית נשאה בעלות המעסיק עבור התובע – שכר ברוטו ותוספת שהמעסיק שילם למדינה (עמ' 23 ש' 32-33, עמ' 24 ש' 1-7, ש' 23-25 לפרוטוקול הדיון).

לטעמנו, מעדויות הצדדים ומהראיות שהוצגו לפנינו עולה כי דין טענות הנתבעים כי החברה האמריקאית הייתה המעסיקה של התובע להידחות (יצוין שהיא גם לא נתבעה על ידי התובע). אמנם החברה האמריקאית השתמשה בשירותיו של יותם כעצמאי (כנגד חשבוניות) כסוג של "קבלן כוח אדם" (למרות שלא היה לו רישיון לכך), וזאת על מנת להעסיק עובדים בישראל, אך אנו סבורים כי לא נוצרו יחסי עבודה בין החברה לתובע. הסכם ההעסקה נערך ונחתם בין התובע לנתבע 2. כמו-כן, נתבע 2 הנפיק לתובע תלושי שכר ושילם לו את זכויותיו. אנו מקבלים את טענת התובע שלפיה העובדה כי בנושאים שונים היה גם בקשר עם גורם מקצועי בחברה האמריקאית לא מורידה מאחריותו של יותם, ומכך שהיו יחסי עובד-מעסיק ביניהם.

האם גם גבי היה המעסיק של התובע?

התובע טען בנוגע לגבי, נתבע 1, כי היה לו קשר ממשי להעסקתו והיו לו יחסי עבודה עמו, שכן הוא ויותם היו יחד מעסיקיו. לפי תצהירו של התובע, גבי היה אחראי עליו באופן ישיר והיה עמו בקשר לגבי נושאים שונים, שאותם כינה "הליכים בירוקראטים", בין היתר הקשורים ברישום לכנסים ולתשלום דמי הרשמה, הזמנת כרטיסי טיסה, הזמנת מלונות, שליחת תלושי שכר, מילוי טפסים שונים הקשורים להעסקה, התחשבנויות כספיות שדרשו את אישורו כגון אש"ל, נסיעות והוצאות ציוד משרדי, בקשות לימי חופשה, תפעולו של מכשיר סלולרי ועוד. עוד הצהיר התובע כי בינו ובין גבי התקיימו שיחות רבות וכן נוהלה תכתובת דואר אלקטרוני. התובע צירף לתצהירו תמליל שיחה שלו עם גבי, שבו הוא ביקש מגבי לקבל את מכתב הפיטורים שלו.

מנגד, יותם הצהיר כי במהלך השנים, בשל העומס שהיה לו כסטודנט ללימודי הרפואה, אביו עזר לו בעבודתו. גם מר אדרי הצהיר כי כאשר החברה האמריקאית הציעה ליותם להתקשר עמה, הוא הסכים לכך אך הסביר שהוא סטודנט לרפואה ולכן לא תמיד יהיה זמין, ועל כן אבא שלו – גבי, יעזור לו במידת הצורך. כך היה, אבא של יותם נתן מענה כשהיה צורך כאשר יותם לא היה זמין.

גבי הצהיר כי יותם עבד עם החברה האמריקאית בשיווק ופרסום באינטרנט. לימים החברה ביקשה ממנו לשכור עובד ולהנפיק לו תלושי שכר עבורו. התובע רואיין על ידי החברה האמריקאית והתקבל לעבודה על ידה. גבי הצהיר כי הוא עזר ליותם בניהול העניינים, בגלל שיותם היה עסוק בלימודי רפואה ובעבודה למימון לימודיו. לפיכך, הוא טיפל בכל דבר שהיה לו צורך מבחינה בירוקראטית ולא מבחינה מהותית.

לאחר שבחנו את טענות הצדדים והראיות שהוצגו לפנינו אנו סבורים כי יש לדחות את התביעה כנגד גבי בשל היעדר יריבות בינו ובין התובע. אמנם גבי לא הכחיש כי עזר לבנו בעבודתו בעניינים בירוקרטיים כאשר הוא לא היה זמין בשל לימודיו, ואולם ודאי שהוא לא היה מנהל או בעל תפקיד שכן העוסק המורשה היה שייך ליותם בלבד. לא הובאו ראיות אחרות על מנת להוכיח שהוא היה המעסיק של התובע.
על כן, הנתבע היחיד שנותר הוא יותם (מעתה - הנתבע).

השכר הקובע של התובע

לגרסת התובע, הנתבע ערך את תלושי השכר באופן ששכרו האמיתי לא השתקף בהם. הוא הצהיר כי בתחילת ההעסקה סוכם כי שכרו יעמוד על 15,000 ₪ לחודש. בתלוש השכר שלו היה מרכיב של "שכר בסיס" של 10,000 ₪, רכיב "שעות נוספות" של 3,500 ₪ (שמינואר 2015 עלה ל-5,500 ₪) ורכיב "נסיעות" של 1,500 ₪ לכל חודש, זאת אף על פי שגר בתל אביב ומקום עבודתו היה בתל אביב.
לגרסת התובע, הנתבעים יצרו הפרדה מלאכותית בין השכר האמיתי ששולם לו לאורך תקופת העסקתו ובין השכר שדווח כשכר לצורך הפרשות סוציאליות.

מנגד, הנתבע טען כי השכר הקובע של התובע היה 10,000 ₪ לחודש, כפי שנכתב בהסכם ההעסקה שהתובע חתום עליו.

טענות התובע שלפיהן תוספת הרכיבים "שעות נוספות" ו"נסיעות" היא תוספת פיקטיבית המהווה חלק משכר היסוד של התובע דינן להידחות. התובע הודה כי כתב בהסכם ההעסקה בכתב ידו פירוט של רכיבי שכרו. בין הצדדים סוכם כי שכרו של התובע יהיה: "שכר ברוטו מורכב משכר בסיס של 10,000 ₪ + 1,500 ₪ נסיעות + 3,500 ₪ שעות נוספות – סה"כ 15,000 ₪". התובע חתם על ההסכם. מדובר בתנאי לגיטימי בהסכם העבודה, שלגביו התובע הביע את הסכמתו המפורשת, וכך שולם לו במהלך כל תקופת ההתקשרות.
ואולם, התשלום בגין שעות נוספות "גלובאליות" ודמי נסיעות שנכללו בשכר שסוכם לא היה מותנה כלל, ולכן מהווה חלק מן השכר הקובע לחישוב פיצויי פיטורים בהתאם לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964. על כן, השכר הקובע לחישוב פיצויי פיטורים הוא 17,000 ₪.
ברם, אין מניעה להסכים כי ההפרשות לפנסיה יהיו רק ע ל שכר היסוד ולא על רכיבים אחרים כפי שנקבע ו בהסכם העבודה. לכן, השכר הקו בע להפרשות לפנסיה הוא בסך 10,000 ₪. כך עולה מתלושי השכר שבהם מופיע "שכר לקופ"ג" – 10,0 00 ₪, החל מחודש מרץ 2014, שבו הופרש רטרואקטיבית עבור שלושה חודשים.

פיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין

אין מחלוקת כי התובע פוטר משום שהחברה האמריקאית סגרה את המחלקה שלה בארץ. התובע טען כי הוא פוטר במפתיע מעבודתו מבלי שנערך לו שימוע. התובע הצהיר כי כחודש לפני פיטוריו עזב הגורם בחברה האמריקאית שמולו הוא עמד בקשר . ביום 4.8.15, להפתעתו, הודיע לו מחליפו של אותו גורם כי החברה האמריקאית סוגרת את פעילותה בארץ ואין בו צורך יותר. התובע היה מופתע מ"הודעת הפיטורים" הטלפונית וניסה ליצור קשר עם הנתבע ועם אביו, ואולם חרף פניותיו החוזרות והנשנות לא התקבלה תגובה מצדם. ההחלטה על סיום העסקתו נכנסה לתוקף ביום 14.8.15. לדברי התובע, אותו גורם לא היה מוסמך לפטרו.

יותם הצהיר כי במהלך הזמן החליטה החברה על סגירת המחלקה בארץ. החברה ערכה שימוע טלפוני לתובע והודיעה לו על כוונתה לסגור את שעריה בארץ. מיד עם חזרתו ארצה הוא ערך לתובע שימוע והסביר לו את מצב הדברים, כפי שהוסבר לו על ידי החברה. עוד הוסיף כי למרות שהתובע פוטר, החברה נענתה לבקשתו, וביום 4.8.15 הוא טס לחו"ל על חשבון החברה.

לפי תצהירו של מר אדרי, במהלך הזמן הוחלט על ידי החברה האמריקאית להפסיק את הפעילות בארץ. בן, אחד מהמנהלים בחברה, שהיה כפוף אף הוא למר אדרי, ערך לתובע שימוע טלפוני, משום שכל המנהלים של החברה היו בחו"ל ולא הייתה להם אפשרות להגיע לארץ. כפי שיותם הצהיר לאחר חזרתו לארץ הוא ערך לתובע שימוע.

כאמור, המעסיק של התובע הוא יותם, על כן מחובתו היה לערוך לתובע שימוע לפני מסירת הודעה על פיטוריו על ידי גורם שלא היה מוסמך לפטרו, שכן לא היה המעסיק שלו.
הלכה פסוקה היא כי על המעסיק חלה החובה להודיע לעובד באופן מפורש על הכוונה לערוך לו שימוע, לפרט לפניו את הטענות המועלות כנגדו ולגלות לו כל טענה או עובדה המצויה ברשותו ושיש בכוחה להשפיע על מקבל ההחלטה. כמו כן, המעסיק חייב לספק לעובד את המידע והמסמכים הרלוונטיים שעל בסיסם יתקיים השימוע (ע"ע (ארצי) 1070/01 גילה שנער נ' נציב שירות המדינה, מיום 24.5.01) ולאפשר לו זמן נאות לתגובה, בין מועד ההודעה על השימוע למועד עריכתו ( ע"ע (ארצי) 1024/02 שלמה הרשיש נ' עיריית אופקים, מיום 24.11.02).

אנו סבורים כי נפל פגם בהליך הפיטורים שכן לא נערך לתובע שימוע כדין, נודע לו על פיטוריו משיחת טלפון מגורם מהחברה האמריקאית ולא מיותם, ורק לאחר מכן נערכה לו בדיעבד שיחת שימוע מול יותם. על כן, אנו פוסקים פיצוי לטובת התובע בנסיבות העניין. אנו מחייבים את יותם לשלם לתובע פיצוי בשל אי עריכת שימוע כדין בגובה של משכורת אחת - בסך 17,000 ₪ .

אי מסירת מכתב הפיטורים

התובע הצהיר כי פנה מספר פעמים אל הנתבע ואל גבי בבקשה לקבל מכתב פיטורים. אולם, הם התעלמו מפניותיו ורק כחודשיים לאחר מכן העבירו לידיו מכתב פיטורים. לטענתו, הדבר הותיר אותו ללא מקור פרנסה וללא יכולת לקבל זכויות מהמוסד לביטוח לאומי, לרבות דמי אבטלה. מכתב הפיטורים נמסר לתובע רק ביום 25.10.15 (עותק ממכתב סיום העסקה צורף כנספח 4 לתצהירו של התובע). לטענת התובע, הדבר מנוגד לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות.
מנגד, יותם הכחיש את דבריו של התובע, כאשר לגרסתו הוא שלח לתובע את מכתב הפיטורים בדואר אלקטרוני, והוא אף נסע לביתו של התובע והשאיר לו העתק ממכתב הפיטורים בתיבת הדואר שלו.

הוצגו לפנינו הקלטות של שיחות שבהן התובע ביקש מיותם ומגבי לקבל את מכתב הפיטורים. מכתב הפיטורים נמסר לתובע כחודשיים לאחר סיום העסקתו. ואולם, התובע לא הוכיח כי נגרם לו נזק קונקרטי משום שמכתב הפיטורים נמסר לו באיחור, על כן דין רכיב תביעה זה להידחות.

נציין שהוגש לפנינו תמלול של שיחות בין יותם ובין התובע שבהן יותם מבקש מהתובע להגיד לו אם חסר לו עוד משהו, כי הוא יכול לדרוש זאת מהחברה האמריקאית, והתובע משיב לו ש"לא". אין בזה כדי לפגוע בזכא ות לזכות קוגנטית אם ישנה, אבל יש בכך כדי להצביע על הנכונות של יותם לשלם את מה ש חסר לתובע, ו כן לכך שהוא לא פעל בחוסר תום לב.

הודעה מוקדמת

הודעה על סיום העסקה ניתנה לתובע בעל-פה ביום 4.8.15, ועבודתו בפועל הופסקה ביום 14.8.15. התובע העיד כי משכורת חודש אוגוסט 2015 שולמה לו במלואה. התובע טען כי הנתבעים חייבים לו סך של 2,226 ₪ בגין יתרת תמורת הודעה מוקדמת.

לעניין ההודעה המוקדמת, בכתב ההגנה נכתב כי: "הנתבע 2 מוכן לקבל את ההפרש הכספי לו טוען התובע...".
על כן, אין מחלוקת שהתובע זכאי לסך של 2,226 ₪ בגין תמורת הודעה מוקדמת.

שעות נוספות ודמי נסיעות

התובע הצהיר כי בתקופת העסקתו עבד כ-15 שעות נוספות בכל חודש, ואולם הנתבעים לא שילמו לו בגין שעות אלו. התובע ביקש סכום של 34,203 ₪ עבור שעות נוספות.
כמו-כן, התובע טען כי במהלך העסקתו לא שילמו לו את רכיב הנסיעות, זאת אף על פי שהיה רישום של "נסיעות" בתלוש השכר.
מנגד לגרסתו של יותם, שעות נוספות ודמי נסיעות שולמו לתובע חודש בחודשו לפי הסכם ההעסקה שבין הצדדים.

לפי הסכם ההעסקה שנחתם בין הצדדים ולאור תלושי השכר שהוצגו לפנינו, שבהם הופיע החל ממועד תחילת עבודתו של התובע תשלום בגין שעות נוספות בסך 3,500 ₪, והחל מחודש ינואר 2015 תשלום בגין שעות נוספות בסך 5,500 ₪ , וכן הופיע תשלום בגין דמי נסיעות בסך 1,500 ₪, אנו מקבלים את גרסת הנתבע שלפיה השעות הנוספות הגלובאליות ודמי הנסיעות שולמו לתובע כדין, ודוחים את טענות התובע בעניין רכיבים אלה.

מעבר לנדרש יצוין שהתובע טען כי מדובר ברכיבים פיקטיביים. למשל הוא טען כי הנסיעות שולמו לו כאשר הוא התגורר בתל אביב ועבד בתל אביב. מנגד, יותם טען כי הסיכום כלל נסיעות במונית. אין שום פסול אם סוכם על תשלום של דמי נסיעות בסכום העולה על עלות הנסיעות בפועל. זאת לאחר שקבענו כי שכר הבסיס של התובע היה בסך 10,000 ₪.
בנוגע לשעות נוספות, התובע לא הוכיח בדרך כלשהי שהוא ביצע שעות נוספות שהן מעבר לאלה ששולמו באופן גלובאלי בתלושי השכר.

פדיון חופשה ודמי הבראה

התובע טען כי הנתבעים לא שילמו לו פדיון עבור 14 ימי חופשה שנותרו לו. מנגד, לטענת הנתבעים, פדיון חופשה שולם לתובע ביתר.
בתלוש השכר לחודש אוגוסט 2015 מופיע פדיון בגין 14 ימי חופשה לפי 400 ₪ ליום – סה"כ 5,600 ₪ בגין פדיון חופשה. סכום זה ממצה את זכאות התובע.
ואולם - האם יש הוכחה שהתובע קיבל את הסכום של התלוש הזה? בסיכומי ב"כ התובע נאמר כי הסכום מופיע בתלוש שכר של חודש אוגוסט 2015 אך הסכום לא שולם בפועל (סעיף 62 לסיכומי התובע). הנתבע טען כי שילם לתובע את הסכום האמור. תלוש השכר מוכיח זכאות אך לא תשלום. לא הוכח לפנינו שהסכום הזה אכן שולם לתובע. על כן, התובע זכאי לס ך של 5,600 ₪ בגין פדיון חופשה.

כך גם לגבי דמי הבראה. התובע טען כי במהלך כל העסקתו הוא לא קיבל תשלום עבוד דמי הבראה. מנגד, לטענתו של יותם, גם דמי הבראה שולמו לתובע ביתר.
בתלוש השכר לחודש אוגוסט 2015 של התובע מופיע סכום של 3,780 ₪ עבור דמי הבראה. לא הוכח לפנינו שסכום זה שולם לתובע. לכן, התובע זכאי לסך של 3,780 ₪ בגין דמי הבראה.

אי מסירת תלושי שכר

התובע טען כי הנתבעים לא הנפיקו לו תלושי שכר במועד, זאת בניגוד לסעיף 26א(ב) לחוק הגנת השכר, ורק לבקשתו הנפיקו לו חלק מתלושי השכר, לרבות תלוש השכר האחרון בגין חודש אוגוסט 2015 (העתק מתלושי השכר החל מחודש נובמבר 2013 ועד לחודש יולי 2015 צורפו לתצהירו של התובע כנספח 5). מנגד, יותם טען כי תלושי השכר נמסרו לתובע כדין ובהם כל הפרטים הנדרשים (העתק כל תלושי השכר צורפו לתצהירו של יותם כנספח ט"ו).

כלל תלושי השכר הוגשו לתיק. כמו כן, הוגש גם טופס 161. מדובר בתלושים תקינים ולא התגלה בהם כל פגם. על כן, טענתו של התובע בעניין זה לא הוכחה על ידו ודינה להידחות.

הפרשות לקרן פנסיה והפרשי פיצויי פיטורים

לטענת התובע, החל ממועד תחילת עבודתו אצל הנתבע לא הופרשו עבורו כספים לקופת הפנסיה בהתאם להוראות הדין ובהתאם למוסכם, זאת בשעה שניכו באופן קבוע משכרו את חלקו בהפרשות הפנסיוניות. כספים אלה לא הועברו לקופה. זאת בניגוד לסעיף 19א(א) לחוק הגנת השכר.
לדבריו, הנתבעים לא הפרישו עבורו כספים (תגמולים ופיצויים) עבור החודשים נובמבר 2013 ועד מרץ 2014 (כולל). רק בחודשים דצמבר 2014 וספטמבר 2015 הפרישו הנתבעים לקרן הפנסיה שלו סך של 17,536 ₪ במצטבר רטרואקטיבית עבור החודשים אפריל 2014 ועד אוגוסט 2015, ואף זאת באופן חלקי בלבד. לקופת הראל הופקד סכום של 7,971 ₪ בגין רכיב גמל, וסכום של 9,565 ₪ בגין רכיב פיצויים (העתק מדו"ח מצב לעמית בקרן הפנסיה "הראל גלעד פנסיה" ופירוט ההפקדות צורף כנספח 3 לתצהיר התובע). כמו-כן, התובע טען כי כתוצאה מההתנהלות של הנתבעים הפסיד את התשואה שלה היה זכאי בגין הכספים שאותם היה על הנתבעים להפקיד במועדים הרלוונטיים.

מנגד, יותם הצהיר כי הוא דאג להפריש כספים לקופת הפנסיה כנדרש. לשם ניהול העניינים הכספיים שילם במיוחד למנהלת חשבונות – שלא זומנה להעיד לפנינו. לאחר מכן, התגלה כי היו בעיות של בירוקרטיה והכספים בחלקם לא הופקדו ובחלקם לא נרשמו, למרות שהועברו לקופה. בפועל, כל כספי הפנסיה של התובע נמצאים בקופה (לתצהירו של יותם צורף העתק הסכם פתיחת קרן פנסיה לתובע כנספח ב; העתק העברה בנקאית לתשלום פנסיית התובע בסוף שנת 2014 כנספח ג; העתק העברה בנקאית מחודש ספטמבר 2015 לתשלום פנסיית התובע כנספח ד. העתק דוח שנתי ל עמית בקרן פנסיה הראל צורף כנספח 3 לתצהיר התובע).

יותם הצהיר כי בשל טעות אצל מנהלת החשבונות התברר כי לא הופרשו לתובע כספים לפנסיה בסך של 2,638 ₪.

אשר לפיצויי הפיטורים הצהיר יותם כי התובע היה זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 17,917 ₪. בפועל הופרשו לו כספים בגין רכיב הפיצויים לקופת הפיצויים בסך של 12,065 ₪.
התובע עבד 21.5 חודשים ולפי שכר קובע בסך 17,000 ₪ הוא זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 30,458 ₪. לאחר הפחתת הסכום שהופקד בקופת הפיצויים (12,065 ₪) זכאי התובע לסך של 18,393 ₪ בגין הפרשיי פיצויי פיטורים.

הטענה להפסד ריבית בשל הפרשות לפנסיה שנעשו באיחור

לעניין טענת התובע להפסד הריבית בשל ההפרשות שנעשו שלא במועדן, טען יותם כי לאחר בדיקה עם סוכן הביטוח וחברת הביטוח עלה כי התובע לא חויב בדמי ניהול ולכן הוא לא הפסיד דבר, שכן מדובר בסכומים זהים. דין טענה זו להידחות.
בכתב התביעה ביקש התובע לקבל עבור רכיב זה סכום של 6,414 ₪, ואולם בסיכומים ביקש התובע לקבל סכום של 1,527 ₪ בלבד. התובע לא הוכיח לפנינו את הפסד הריבית, לפיכך דין תביעתו זו להידחות.

אשר לטענת התובע כי התנהלות זו של הנתבעים הייתה בניגוד לסעיף 19א(ב)(2) לחוק הגנת השכר, זכאות להלנה לגבי הפרשות המעסיק היא זכות של הקופה ולא של העובד. לתובע יש זכות לכך רק לגבי הסכומים שנוכו ולא הועברו. הטענה לא הוכחה ועל כן דינה להידחות.

תביעה בגין עגמת נפש

התובע טען כי הוא סבל מעגמת נפש בשל התנהגות הנתבעים כלפיו.
הלכה היא כי "רק במקרים קשים וחריגים יפסק פיצוי בגין עוגמת נפש" והציפייה היא כי הערכאות ינהגו בריסון בעניין זה (ע"ע 360/99 אהרון כהן - מדינת ישראל, פד"ע לח, 1; דב"ע נג/3-99 מדינת ישראל - מצגר פד"ע כ"ו 563, 582). בית הדין הארצי חזר על הלכה זו ב-ע"ע (ארצי) 6514-10-11 מדינת ישראל - גדעון פרבר, מיום 4.2.15).
אנו סבורים כי לא מדובר באחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים לחייב בפיצוי בגין עגמת נפש.

לסיכום

נוכח כל האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבע 2 לשלם לתובע סכומים כדלקמן:
סך של 17,000 ₪ בגין פיצוי על היעדר שימוע כדין. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית אם לא ישולם תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.
סך של 2,226 ₪ בגין יתרת הודעה מוקדמת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.9.15 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
סך של 2,638 ₪ בגין הפרשות לפנסיה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.9.15 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
סך של 18,393 ₪ בגין פיצויי פיטורים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.9.15 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
סך של 5,600 ₪ בגין פדיון חופשה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.9.15 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
סך של 3,780 ₪ בגין דמי הבראה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.9.15 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
התביעה כנגד נתבע 1 נדחית.

בהתחשב בסכום התביעה לעומת הסכום שהתקבל, ובכך שהתביעה כנגד נתבע 1 נדחתה , אין צו להוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו.

לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, ו' ניסן תש"פ, (31 מרץ 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר יהונתן דקל,
נציג ציבור עובדים

עידית איצקוביץ, שופטת בכירה
אב"ד

מר יצחק קוגמן,
נציג ציבור מעסיקים