הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 619-11-19

08 מרץ 2020
לפני:
כב' הרשמת תמר עציון פלץ

המבקש/הנתבע:
יוסף סופר
ע"י ב"כ: עו"ד אלי נחום
-
המשיב/התובע:
מאגד דיכ
ע"י ב"כ: עו"ד ח'אלד בולוס

החלטה
לפניי בקשה לחייב את המשיב/התובע, תושב הרשות הפלסטינית, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה של המבקש/הנתבע, בגין התביעה שהגיש נגדו (להלן: הבקשה ו התביעה, בהתאמה).
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובה ובכתבי הטענות נחה דעתי, כי דין הבקשה להידחות מן הטעמים שיפורטו להלן.
בהתאם לתקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן: התקנות), ערובה הכלל הוא, כי יש לחייב בהפקדת ערובה תובע שאינו תושב ישראל או אזרח מדינה זרה שהיא צד לאמנת האג, למעט אם הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו או יכולת פירעון עתידית, או אם מתקיימים בעניינו טעמים מיוחדים המצדיקים לפטור אותו מהפקדת ערובה. זאת, בין היתר, כעולה מדברי ההסבר לתיקון תשע"ו (2016) לתקנות, לנוכח הצורך הגובר "להבטיח כי נתבעים יוכלו להיפרע מתובעים שאינם תושבי ישראל, שעל דרך הכלל אין להם נכסים בישראל ועשוי להיות קושי לאתרם ולאכוף כלפיהם את פסק הדין, ככל שהתובעים לא יזכו בתביעתם וייפסקו הוצאות לזכות הנתבעים" (להלן: דברי ההסבר לתיקון לתקנות. יוער, כי ביום 17.9.2018 נדחתה עתירה לבג"ץ בדבר חוקתיות תקנה 116א, בג"ץ 7016/16 עדאלה- המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שרת המשפטים).
במקרה שלפניי אין מחלוקת, כי התובע אינו תושב ישראל או אזרח מדינה זרה שהיא צד לאמנת האג, ולכן הכלל הוא כי יש לחייבו בהפקדת ערובה, למעט אם הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו כנגד הנתבע, או יכולת פירעון עתידית, או אם מתקיימים בעניינו טעמים מיוחדים המצדיקים לפטור אותה מהפקדת ערובה.
כמו כן אין מחלוקת כי התובע הועסק על ידי הנתבע, והמחלוקת נוגעת בעיקרה למשך תקופות ההעסקה והיקפן, ול זכאות התובע לזכויות הנתבעות בגינן, לרבות בשל חתימתו על כתב ויתור וסילוק .
בעניין זה טוען התובע להעסקה שנמשכה כ- 150 חודשים רצופים למעט 4 חודשי הפ סקה בשנת 2015 במתכונת העסקה מלאה, ואילו הנתבע טוע ן למתכונת העסקה מצומצמת בימים חמישי ושישי וערבי חג בלבד , וכן להיעדרויות ממושכות של התובע ואי התייצבות לעבודה, בפרט במהלך השנים 2015-2016.
אולם, חרף החובות הרישומיות המוטלות עליו מכוח חוק הגנת השכר, תשי" ח- 1958 (להלן: חוק הגנת השכר) הנתבע לא צירף לכתב ההגנה, לבקשה או לתשובה תלושי שכר או דוחות נוכחות כלשהם לתמיכה בטענותי ו, ואילו תדפיס פירוט הרישיונות שהציג התובע מעיד לכאורה על היתרים שהופקו לו על ידי הנתבע ברציפות, למעט חודשים 2/2014 עד 6/2014 שבהם עבד לכאורה בחברת בוני התבור בע"מ. ודהיינו, אי הצגת תלושי שכר ודוחות נוכחות בגין תקופות העבודה החלקיות שבהן מודה הנתבע, מקים לתובע ראשית ראיה לעילות התביעה בגין הפרשי שכר עבודה, גמול שעות נוספות, זכויות סוציאליות נוספות ופיצוי סטטוטורי מכוח חוק הגנת השכר.
אשר על כן, ובשים לב לכך שהתובע אינו נדרש להציג ראשית ראיה לכל רכיב בתביעתו ודי בהבאת ראשית ראיה לחלק מרכיביה (ע"ר (ת"א) 20992-02-17 דיקסי גריל-בר בע"מ נ' HABTOM YASO ניתן ביום 19.4.2017; ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה (3) 188 (1991 )), הרי שהתובע עומד בנטל המוטל עליו מכוח תקנה 116א לתקנות.
לכך יש להוסיף, בהתייחס לטענות הנוגעות לחתימה על כתב הוויתור, כי מדובר במחלוקת עובדתית שמקומה להתברר במסגרת ההליך גופו, בפרט לאור ההלכה הפסוקה בדבר תקפותם של כתבי וויתור ביחסי עבודה , ובפרט לנוכח האמור בסעיף 7 לעיל.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
משדחתה הבקשה יישא הנתבע בהוצאות התובע בגינה בסך כולל של 1,000 ₪, אשר ישולמו לתובע בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו וללא קשר לתוצאות ההליך.

ניתנה היום, י"ב אדר תש"פ (08 מרץ 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.