הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 6006-07-17

30 אפריל 2020

לפני:

כב' השופט אלעד שביון
נציגת ציבור עובדים גב' אורלי סרוסי גרטי
נציג ציבור מעסיקים מר חגי שפר

התובע:
עידן בן נון
ע"י ב"כ עו"ד צפריר אשכנזי
-
הנתבעת:
ת.א. טלקום בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רפי הולין

פסק דין

האם התקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעסיק וככל שהתקיימו לאלו זכויות זכאי התובע – זו השאלה העומדת לפתחנו בפסק דין זה.

רקע כללי:
התובע הגיש ביום 4.7.17 תביעה כנגד הנתבעת למתן סעד הצהרתי המכיר בקיומם של יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים ועתירה לסעדים כספיים.

בתאריך 19.10.17 הגישה הנתבעת כתב הגנה במסגרתו דחתה את טענות התובע.

בתאריך 18.2.18 התקיים דיון קדם משפט ולאחריו הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית.

בתאריך 15.7.19 התקיים דיון הוכחות במסגרתו נחקר התובע על תצהירו וכן נחקר מנהל השירות הטכני הארצי של הנתבעת, מר מיכאל חובל (להלן – חובל) על תצהיר שהגיש מטעם הנתבעת. בהמשך הגישו הצדדים סיכומים בכתב (התובע ביום 26.9.19, הנתבעת ביום 23.12.19 וסיכומי תשובה מטעם התובע הוגשו ביום 17.1.20).

עיקר טענות התובע:
התובע עבד אצל הנתבעת כטכנאי התקנות לטלוויזיה בכבלים המספק שירותי תיקון תקלות ללקוחות המחוברים לחברת הוט החל מיום 12.5.13 ועד ליום 15.2.16, מועד בו פוטר שלא כדין.

לאורך כל תקופת ההעסקה ועל פי דרישה מפורשת של הנתבעת עבד התובע אך ורק בתיקון תקלות של לקוחות החברה על פי סידור עבודה שהנפיקה הנתבעת ונאסר עליו לעבוד בכל עבודה נוספת. זאת ועוד, דרך תיקון התקלות בוצעה בהתאם להוראות הנתבעת ונאסר על התובע לקבל כל עבודה אחרת בבית הלקוח.

בכל תקופת ההעסקה, ההכנסה היחידה של התובע נבעה אך ורק מפעילותו בנתבעת ולא היה לו כל מקור הכנסה אחר.

ניהול קבוצת הטכנאים נעשה באמצעות קבוצת ווטסאפ אליה צורפו כל טכנאי הנתבעת והנחיות המנהל ניתנו באמצעות אפליקציה זאת.

התובע מילא את תפקידו במסירות ובנאמנות למרות סגנון הניהול הפוגעני אליו נחשף, שכן היה לו חשוב לשמור על מקום העבודה ששימש כמקור פרנסתו היחיד.

הנתבעת אמנם הגדירה את החוזה בין הצדדים כהסכם למתן שירותי התקנה ושירות אולם בחינת מכלול תנאי העסקתו של התובע מראה, כי בין התובע לנתבעת התקיימו יחסי עובד ומעסיק לאורך כל תקופת ההעסקה.

ביום 11.2.16 זומן התובע לשיחת בירור ונטען כלפיו שביצע התקנה שלא כדין. התובע הכחיש את המיוחס לו אולם הנתבעת עמדה על דעתה. במהלך הבירור איימה הנתבעת על התובע כי ייקנס בסך של 15,000 ₪ במידה ויתברר כי פעל בניגוד להנחיות. כמוצא של "פשרה" הציעה הנתבעת לתובע להיבדק בפוליגרף. התובע, שכאמור היה מפוחד ואחוז אימה מגובה הקנס אותו התכוונה הנתבעת להשית עליו, נאות בלית ברירה לעבור את בדיקת הפוליגרף על חשבונו. בנסיבות אלו כשהוא לחוץ ומפוחד, נבדק התובע במכון פוליגרף ואין להתפלא כי תוצאות הבדיקה לא היטיבו עמו, בלשון המעטה.

בסופו של יום לאחר בדיקת הפוליגרף החליטה הנתבעת לסיים את ההתקשרות עם התובע ולא להטיל עליו את "הקנס".

נסיבות סיום יחסי העבודה מראות כי מדובר בפיטורים שלא כדין. לתובע לא ניתנה זכות שימוע, טענותיו לא נשמעו בלב פתוח ונפש חפצה ולמעשה תומרן לחשוב כי עליו לעבור בדיקת פוליגרף פשוטה על מנת להוכיח את טענותיו בעוד שבנסיבות העניין לא היה לו סיכוי לעבור בהצלחה את בדיקת הפוליגרף. זאת ועוד, בדיקת הפוליגרף אינה חוקית ואין להסתמך עליה על מנת לקבוע האם הטענות שהופנו כלפי התובע יש בהן אמת.

לנוכח האמור עתר התובע להצהרה לפיה בין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעסיק וכן לחייב את הנתבעת לשלם לו תמורת הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים, תגמולים, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, דמי חגים, השבה של ניכויים מהשכר שלא כדין, הפרשי שכר עבודה עבור החודש האחרון להעסקה ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

עיקר טענות הנתבעת:
הנתבעת עוסקת במתן שירותי התקנות וטיפול בקריאות שירות עבור חברת HOT.

התובע התקשר עם הנתבעת בהסכם קבלני למתן שירותי טכנאי החל מחודש 5/13. טכנאי שירות בחברות העוסקות בתחום פעילותה של הנתבעת מועסקים על ידן, בדרך כלל, במתכונת קבלנית וזאת לנוכח אופי השירות המסופק על ידם.

הנתבעת נוהגת להציע לקבלני השירות המועסקים על ידה את האפשרות להתקשר עמה ביחסי עובד ומעסיק. מקצתם מעדיפים מתכונת זו ורובם המוחלט מעדיפים את האפשרות הקבלנית. כך גם התובע. כאשר ביקש להתחיל לספק שירותים לנתבעת, התובע הציג את עצמו בפני הנתבעת כקבלן עצמאי ותיק אשר שימש כקבלן שירותים עצמאי בחברה מתחרה וכמי שמעוניין להמשיך ולספק שירותים במתכונת זו.

קבלני שירות בתחום ובכללם התובע, מנהלים עסק עצמאי אותנטי עם סיכויי רווח וסיכוני הפסד.

הרכב באמצעותו התובע היה מגיע אל הלקוחות נמצא בבעלותו של התובע והתובע שילם את הוצאות הדלק, הביטוחים וכו'. כלי העבודה שבאמצעותם התובע היה מבצע את השירות היו בבעלות התובע או שהוא שכר אותם מהנתבעת.

טכנאי ההתקנות בנתבעת אינם מחויבים לבצע את העבודה בעצמם.

לא נאסר על התובע לבצע כל עבודה נוספת. התובע יכול היה לבצע כל עבודה נוספת ובלבד שלא יתחרה בעסקי הנתבעת. מה שנאסר על התובע ויתר קבלני השירות זה לבצע עבודות פרטיות בתשלום ללקוחות הנתבעת בזמן ובסמוך למועד ביצוע פעולה שאמורה להתבצע על ידם מטעם הנתבעת.

סידור העבודה היה גמיש ומותאם ליכולותיו ורצונו של התובע. התובע קיבל על עצמו מחויבות לבצע מספר מינימלי של קריאות שירות ביום אולם הוא יכול היה להגדיל את מספר הקריאות שיבצע. ההכנסה החודשית הייתה בשליטתו של התובע.

בנסיבות אלו לא התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים.

הנתבעת ציינה כי אף אם ייקבע, כי התקיימו יחסי עבודה, מן הדין לדחות את התביעה הכספית שכן בהתאם לדין יש לקזז את התמורה הכספית העודפת שהתובע קיבל מהנתבעת כעצמאי, מהזכויות אשר ייקבע כי מגיעות לו כעובד. התמורה הקבלנית ששולמה לתובע בתקופת ההתקשרות עמו עמדה על סכום הגבוה פי 2.5 מעלות ההעסקה הכוללת שהי יתה משולמת לתובע אילו היה מועסק על ידי הנתבעת כעובד שכיר שלה.

הקיזוז מהתמורה הקבלנית בגין קריאות חוזרות היה לגיטימי, שכן התובע לא ביצע את השירות באופן מספק והיו קריאות חוזרות.

לגבי רכישת הציוד ציינה הנתבעת, כי היא מוכרת לקבלן את הציוד המתכלה במחיר עלות, ללא רווח, ואילו את הלקוח הנתבעת מחייבת רק בשיעור הרווח על הציוד, שמעבר לעלות.

לעניין סיום ההתקשרות עם התובע הרי שהוא נעשה מטעמים ענייניים ובהליך תקין לאחר שהתברר כי במסגרת התקנה ללקוח התובע פרק מפצל של הוט וביצע חיבור ישיר בין כבל ההזנה של הלקוח לכבל הקומתי – פעולה חמורה אשר מנוגדת לנהלי הנתבעת. התובע זומן ביום 7.2.16 לשיחת שימוע אשר התקיימה ביום 11.2.16 במסגרתה ניתנה לו הזדמנות להתגונן בפני טענות הנתבעת כלפיו בקשר עם פירוק המפצל. בשיחת השימוע הוצגו בפני התובע טענות הנתבעת, גרסת התובע נמצאה בלתי סבירה ולמרות זאת הציעה לו הנתבעת להיבדק בפוליגרף והוא הסכים לכך. בבדיקת הפוליגרף התובע נמצא דובר שקר.

על רקע המתואר ולאחר שקילת הדברים בכובד ראש, ביום 15.2.16 הודיעה הנתבעת לתובע על החלטתה להפסיק עמו את ההתקשרות תוך שניתנה לו התראה של 14 ימים במהלכם התבקש להמשיך וליתן שירותים לנתבעת ותוך שהנתבעת נמנעת מלקזז לו את סכום הקנס. מספר ימים לאחר קבלת ההחלטה התובע ביקש ממנהלו הישיר שלא לתת את השירותים בתקופת ההתראה ולהפסיקם מידית. התמורה עבור החודש האחרון שולמה לתובע.

שאלת קיומם של יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים

המסגרת הנורמטיבית:
בעע (ארצי) 26932-12-14‏ ‏ סלקום ישראל בע"מ נ' ואצ'סלב איליאגוייב, 1.5.18 (להלן – פס"ד סלקום) סוכמה ההלכה כדלקמן:

"הלכה פסוקה היא כי מעמדו של אדם כ"עובד" אינו נקבע על פי התיאור שניתן לו על ידי הצדדים, אלא על סמך נסיבות המקרה כהווייתן. לשם הכרעה בשאלה אם פלוני הוא "עובד" יש לבחון את מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה, והכל תלוי במכלול הסממנים ועובדות המקרה הספציפי (ע"ע (ארצי) 300274/96 שאול צדקא - מדינת ישראל – גלי צה"ל [פורסם בנבו] פד"ע לו 625 (2001); ע"ע (ארצי) 1076/04 מדינת ישראל - אדם שוב [פורסם בנבו] (11.7.2005); ע"ע 548/09 (ארצי) ישראל לוי - מוסך עלית 93 בע"מ, [פורסם בנבו] (22.11.09)).

המבחן הנוהג לקביעת קיומם של יחסי עבודה הוא "המבחן המעורב", שבבסיסו נמצא מבחן ההשתלבות על שני פניו: הפן החיובי והפן השלילי. בצידו של מבחן ההשתלבות נמצא מבחני משנה, ובהם, הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה, אופן הפיקוח על ביצוע העבודה, צורת תשלום השכר ואופן ניכוי תשלומי החובה, ביצוע העבודה באופן אישי ועוד. עם זאת, המבחן המרכזי הוא מבחן ההשתלבות, והוא הדומיננטי במסגרת המבחן המעורב. במסגרת הפן החיובי של מבחן ההשתלבות נערכת בחינה האם בכלל קיים "מפעל" יצרני שניתן להשתלב בו, האם הפעולה המבוצעת דרושה לפעילות הרגילה של המפעל, והאם מבצע העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל. במסגרת הפן השלילי נבחנת השאלה האם מבצע העבודה ביצע את העבודה במסגרת עסק עצמאי משלו (ע"ע (ארצי) 300021/98 זאב טריינין עו"ד – מיכה חריש ומפלגת העבודה, [פורסם בנבו] פד"ע לז 433 (2002), בג"ץ 5168/93 שמואל מור נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ(4) 628, 642, סטיב אדלר, "היקף תחולת משפט העבודה – מכפיפות לתכלית", ספר גולדברג 17, 22 (תשס"א)). לא פעם יצביעו המבחנים השונים על נתונים המטים את הכף לקבוע כי התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים, כשבד בבד, בנתונים אחרים המתייחסים לאותו מקרה, יהיה כדי לבסס קביעה בדבר היות המתקשרים מזמין וקבלן עצמאי. לא פעם יהיה המקרה "מקרה גבולי" באופן שכפות המאזניים בו מאוינות. בכל מקרה, החלטת בית הדין אם ביחסי עבודה מדובר תתבסס על נסיבות המקרה בכללותן. עמד על כך בית דין זה בציינו כי: "ההבחנה בין עובד לנותן שירותים עצמאי אינה תמיד קלה ולא אחת קו דק מפריד בין השניים. גם במקרה הנוכחי ישנם נתונים היכולים להצביע על סיווגו של המערער כ"עובד" ויש נתונים המצביעים על היותו "נותן שירותים" עצמאי. מה שיכריע את הכף במקרה זה ובמקרים אחרים היא התמונה הכוללת כפי שעולה מן הנתונים העובדתיים וכפי שהיא נבחנת על פי מבחן מעורב הכולל את כל המבחנים כולם : פיקוח, השתלבות, שירות אישי, הצגת הדברים על ידי הצדדים עצמם, כפי שבאה לידי ביטוי בהסכמים שנכרתו ביניהם, כיצד ראה העובד את עצמו וכיו"ב" (ההדגשה שלי ר.ר., ע"ע (ארצי) 414/04 שלמה בן חיים – כדורי פיתוח עירוני בע"מ [פורסם בנבו] (8.1.2007), וראו גם ע"ע ארצי 3829/09 חברת החדשות הישראלית בע"מ – שחר צרפתי [פורסם בנבו] (14.2.2016), להלן: ענין צרפתי).
ויודגש, ככל שבמשך תקופת הקשר התנהלו הצדדים כמי שאין ביניהם יחסי עבודה, הנטל להוכיח כי התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים מוטל על הטוען כך (ע"ע (ארצי) 300064/96 פלאי קרני – האיגוד הארצי למסחר בישראל, [פורסם בנבו] פד"ע לו 241, 245 (2001))".

מן הכלל אל הפרט:
כאמור לעיל, השאלה הראשונה בה עלינו לדיון היא האם בין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעסיק. ככל שייקבע, כי התקיימו יחסים כאמור, אזי נבחן האם התובע זכאי לזכויות אותן תבע במסגרת תביעתו תוך התייחסות לטענת הנתבעת בדבר הקיזוז. נקדים ונציין, כי לאחר שעיינו בראיות ושקלנו את טענות הצדדים מצאנו לקבוע, כי לא עלה בכוחו של התובע להוכיח כי התקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעסיק ונפרט.

מחומר הראיות עלה, כי ההתקשרות הפורמאלית בין הצדדים הייתה התקשרות של קבלן ומזמין שירות (נספח א' לתצהיר הנתבעת – "הסכם למתן שירותי התקנה ושירות"). אין אף מחלוקת, כי לאורך כל תקופת הקשר התובע הנפיק חשבוניות לנתבעת ( נספח ב' לתצהיר הנתבעת וכן עדות התובע בעמ' 7, שורות 30-31) וכי התובע היה רשום כעצמאי אצל רשויות המס (נספח 2 לתצהיר התובע – כרטסת הנהלת חשבונות של התובע לשנים 2013-2016). בנסיבות אלו וכפי שנקבע בפס"ד סלקום, על התובע, הטוען בדיעבד לקיומם של יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים, מוטל הנטל להוכיח טענתו לפיה היה עובד שכיר ( סעיף 23 לפס"ד סלקום).

כעולה מעדויות הצדדים והמסמכים שהוגשו לתיק, הנתונים העובדתיים בחלקם מטים את הכף לקבוע כי התקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעסיק בעוד שחלקם מטים את הכף לקבוע כי ההתקשרות הייתה בין קבלן עצמאי למזמין שירות.

הנתונים העובדתיים המטים את הכף לעבר היותם של היחסים יחסי עובד ומעסיק, הינם כדלקמן:

תקופת הקשר בין הצדדים לא הייתה תקופה קצרה אלא השתרעה על פני שנתיים ותשעה חודשים (סעיף 5 לתצהיר התובע).
התובע שימש כטכנאי שירות, עיסוק המהווה חלק אינטגרלי מתחומי עיסוקה של הנתבעת.
התובע ביצע את מטלותיו בעצמו ולא העסיק עובדים (ראו סעיף 11 לתצהיר חובל המציין, כי טכנאי הנתבעת אינם מחויבים לבצע את העבודה בעצמם אולם למיטב ידיעתה של הנתבעת, התובע, כדבריה "לא ניצל את הזכות לבצע את השירות באמצעות עובדים מטעמו" וכן כרטסת הנה"ח של התובע).
במהלך תקופת הקשר, הכנסתו היחידה של התובע הייתה מהנתבעת והוא לא עבד אצל אחרים (סעיף 7 לתצהיר התובע וכרטסת הנה"ח).
התובע ביצע את המטלות שהוטלו עליו ע"י הנתבעת במשך חמישה או שישה ימים בשבוע (עדות חובל בעמ' 10, שורות 17-19).
התמורה ששולמה לתובע חושבה בהתאם לקריאות השירות שביצע כאשר עבור כל קריאת שירות קיבל התובע סך 65 ₪ בצירוף מע"מ (סעיף 3.4 להסכם ההתקשרות).
במקביל לתובע עבדו עובדים שכירים, שביצעו פעילות דומה.
סידור העבודה נקבע ע"י הנתבעת, הנתבעת פיקחה על העסקתו של התובע והתובע פעל בהתאם להנחיות הנתבעת (עמ' 10, שורות 23-24).
הנתבעת אסרה על התובע להתחרות בעסקיה (סעיף 9.3 להסכם ההתקשרות) ולספק שירותים נוספים ללקוחותיה .
הנתבעת סיפקה לתובע את הממירים וכן ציוד מתכלה (ציוד הבדיקה הושאל לתובע – עדות חובל בעמ' 12, שורות 26-27; הממירים ושאר הציוד היה של הנתבעת – עדות חובל בעמ' 12, שורות 30-31 והציוד המתכלה נרכש מהנתבעת – עמ' 13, שורות 3-5).

יחד עם זאת יש נתונים עובדתיים אחרים המטים את הכף לקבוע, כי התובע סיפק שירותים לנתבעת במסגרת עסק עצמאי משלו. ונפרט.

מעדותו של התובע עולה, כי עוד בטרם החל את הקשר עם הנתבעת הוא סיפק שירותים כקבלן לחברה אחרת (עמ' 3, שורות 15-18: "ש. ממתי אתה עצמאי? ת. שנה לפני שהגעתי לנתבעת. שנה וחצי. ש. איפה עוד עבדת כעצמאי? ת. בבי-פויינט").
התובע העיד על עצמו ששימש כקבלן (עמ' 3, שורות 19-20: "ש. למה עברת מהם לנתבעת? ת. הנתבעת סגרה את כל החברות הקבלניות הקטנות").
התובע ביקש לשמש כקבלן עצמאי נותן שירותים (סעיף 7.1 להסכם ההתקשרות – "מוצהר ומוסכם בזה כי הקבלן ביקש לעבוד "כקבלן עצמאי" נותן שירותים"). יצוין, כי לתיק לא הוגשה כל אסמכתא לפיה במהלך תקופת הקשר פנה התובע לנתבעת ובי קש לעבוד כשכיר או התרעם על האמור בהסכם ההתקשרות בדבר רצונו לעבוד כקבלן עצמאי.
מחקירתו של התובע עלה, כי הוא לא ביקש להיות שכיר (עמ' 6, שורות 9-12).
אין מחלוקת כי במשך כל תקופת הקשר התובע ביצע את עבודתו עבור הנתבעת בכלי רכב בבעלותו (אופנוע). ראו עמ' 4, שורות 5-6.
לנוכח היותו של התובע בעל כלי הרכב הוא נשא בהוצאות מימון רכישת האופנוע (עמ' 4, שורות 5-6) ובהוצאות דלק, תיקונים וביטוחים (ראו כרטסת הנה"ח). שימוש בכלי רכב כאמור לצרכי העבודה אינו אופייני למי שמעמדו מוגדר כעובד. יצוין, כי שימוש בכלי הרכב כאמור היה חלק מהותי בהתקשרות, שכן באמצעותו הגיע התובע מלקוח ללקוח.
התובע השתמש בכלי עבודה שהיו בבעלותו כאשר את חלקם רכש מהנתבעת או שכר ממנה וזאת עקב דרישת חברת HOT. כך, במסגרת הדיון המוקדם ציין ב"כ התובע בעמ' 1, שורה 16: "התובע השתמש בכלים שהיו שייכים לו"; עדות התובע בעמ' 4, שורות 8-9: "קניתי מהם תיק כלים. סיפקו לי כלים. חומרים שרק היא חייבת להשתמש בזה. לא אפשרו לנו לקנות בחוץ" ועדות חובל בעמ' 13, שורות 1-5 ועמ' 16, שורות 24-29.
על פי תצהירו של חובל, שלא נסתר, טכנאי הנתבעת אינם מחויבים לבצע את העבודה בעצמם (סעיף 11 לתצהיר) ולא נאסר עליהם לבצע עבודות פרטיות, למעט עבודות פרטיות בתשלום ללקוחות הנתבעת בסמוך למועד ביצוע הפעולה מטעם הנתבעת (סעיף 12 לתצהיר חובל ועדות חובל בעמ' 12, שורות 5-11).
בהתאם לעדות חובל התובע לא נדרש להחתים שעון נוכחות אלא רק "לסגור" קריאות במערכת WAP (עמ' 10, שורות 10-14).
התובע המציא לנתבעת מדי חודש חשבונית מס ודיווח לרשויות המס על הכנסותיו והוצאותיו כקבלן עצמאי.
התובע שילם על מכשיר ה-WAP (עמ' 16, שורות 22-23).

מהאמור לעיל עולה, כי התמונה לעניין בחינת קיומם של יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים אינה חד משמעית. כך, חלק מהנתונים מטים את הכף לעבר קיומם של יחסי עבודה בעוד שנתונים אחרים מטים את הכף לעבר היותה של מערכת היחסים מערכת שבין קבלן למזמין שירות.

בנסיבות אלו מצאנו לבחון האם התובע קופח בתנאי ההתקשרות ובפועל קיבל תנאים דומים לעובדים שכירים בנתבעת.

לגרסת התובע, התמורה החודשית הממוצעת שלו עמדה על סך 17,911 ₪ וממנה יש להפחית סך 6,320 ₪ בגין הוצאות (עלות רכב מגולם בסך 3,820 ₪, עלות דלק בסך 1,500 ₪, אחזקת רכב וטיפולים בסך 500 ₪ ועלויות נוספות כגון הנה"ח ושונות בסך 500 ₪), סך 2,000 ₪ בגין שעות נוספות וסך 2,631 ₪ בגין הפחתות שונות.
עוד ציין התובע, כי יש להשוות את היקף שעות העבודה. עפ"י הסכמי ההעסקה של העובדים השכירים הם נדרשו להיקף עבודה זהה העומדת על 12 התקנות ליום וביום שישי 6 התקנות. זאת ועוד, בחודשי החגים ובחופשות השנתיות ספג התובע ירידה בהכנסה מאחר והכנסתו נגזרת אך ורק מהתקנות בפועל, בעוד השכיר אינו ניזוק. המסקנה היא שהשכיר עובד פחות שעות באופן משמעותי מהעצמאי ועל כן יש לבצע השוואה על בסיס שעות עבודה זהות.

הנתבעת מנגד טענה, כי התמורה הקבלנית ששולמה לתובע הייתה גבוהה ב-270% מעלות העסקתם של עובדיה השכירים אשר שימשו בתפקיד טכנאי שירות. כך בעוד שהתובע קיבל סך 17,911 ₪ בצירוף מע"מ לחודש, עלות העסקתם של טכנאי השירות השכירים בתקופה הרלבנטית עמדה על סך 6,523 ₪.
טענות התובע בסיכומיו לגבי הפער בסכומים נטענו לראשונה במסגרת הסיכומים ואין לתת להן כל משקל. עלות ההעסקה בסך 8,900 ₪ של עובדי הנתבעת מתייחסת לעלות העסקה בשנת 2017, לאחר סיום ההתקשרות בין הצדדים. בשנים הרלבנטיות עלות ההעסקה הסתכמה בסך 6,523 ₪.
הטענה לפיה הנתבעת מגלמת הוצאות רכב לעובדיה בסך 3,820 ₪ אינה נכונה ואינה מגובה בראיה כלשהי ומדובר בסכום מופרך לחלוטין. לעניין שעות העבודה ציינה הנתבעת, כי אין כל אינדיקציה שהתובע ביצע שירות העולה על 8 שעות ביום.
לעניין ההפחתות הנטענות (2,631 ₪ כטענת התובע), הרי שמדובר בטענה שהועלתה לראשונה בסיכומים וממילא לא הוכחה ואף אם הסכום נוכה מהתמורה ששולמה לתובע, הרי שלאחר הניכוי שולם לתובע הסך של 17,911 ₪, כך שאלמלא הניכוי, התמורה הייתה גבוהה יותר.

לאחר שעיינו במסמכים שצורפו לתצהירי הצדדים ושקלנו את טענות הצדדים , מצאנו לדחות את התחשיבים שערך התובע בסיכומיו ולקבוע כי התובע קיבל תמורה הגבוהה בעשרות אחוזים ולמעלה מכך מעלות שכרו של עובד שכיר .
מעיון בכרטסת הנהלת החשבונות שצרף התובע לתצהירו (נספח 2) עולה, כי בשנת 2014 היו לו הכנסות בסך 175,995 ₪ בצירוף מע"מ (14,666 ₪ בצירוף מע"מ בממוצע לחודש) ומנגד הוצאות בגין אחזקת אופנוע (כולל רישיון, טיפולים במוסכים, חלפים, דלק וחניות) בסך 18,575 ₪ (1,548 ₪ בממוצע לחודש).
לגבי שנת 2015 עולה, כי לתובע היו הכנסות בסך 212,673 ₪ בצירוף מע"מ (17,722 ₪ בצירוף מע"מ בממוצע לחודש) ומנגד הוצאות בגין אחזקת אופנוע (כולל רישוי, טיפולים במוסכים, חלפים, דלק וחניות) בסך 6,693 ₪ (558 ₪ בממוצע לחודש).
לעניין היקף ההתקשרות יצוין, כי לנוכח שיעור התמורה עבור כל קריאה (65 ₪), הרי שבשנת 2014 התובע ביצע 225 קריאות בחודש בממוצע (14,666/65) ובשנת 2015 התובע ביצע 272 קריאות בחודש בממוצע. יצוין, כי באותה שנה קיבל התובע החל מחודש 4/15 סך של 68 ₪ לקריאה (עמ' 9, שורות 8-15).
מעדותו של חובל עולה, כי בדר"כ הטכנאים מבצעים 3 ביקורים בשעתיים (עמ' 10, שורות 21-22) וכי קריאת שירות לוקחת בממוצע כ-40 דקות כולל זמן הנסיעות (עמ' 11, שורות 3-4). עדות חובל כאמור לא נסתרה ואף נתמכה בטענות התובע בסיכומיו ובתנאי ההסכמים של עובדיה השכירים של הנתבעת (ראו לדוגמא סעיף 7.1 לנספח ג' לתצהיר חובל) . בנסיבות אלו עובד שכיר אמור היה לבצע כ-288 קריאות בחודש (22 ימים * 12 קריאות וכן 4 ימי שישי * 6 קריאות).
לנוכח האמור ברי, כי התובע ביצע בממוצע מספר קריאות דומה או אף נמוך מזה של עובד שכיר אף אם יופחתו ממספר הקריאות לעובד השכיר ימי חג וחופשה.
לעניין הפחתת הגמול הנטען עבור שעות נוספות בסך 2,000 ₪ יצוין, כי מעבר לכך שטענה זו הועלתה לראשונה בסיכומים, היא לא נתמכה בראיה כלשהי לפיה התובע עבד בשעות נוספות ועל כן היא נדחית.

לעניין ההפחתות השונות (סך 2,631 ₪ לחודש כטענת התובע) נציין, כי התמורה החודשית אותה קיבל התובע כאמור לעיל הינה לאחר ביצוע ההפחתות הנטענות , כך שממילא אין מקום לבצע ניכוי בכפל (ראו עדות התובע בעמ' 5, שורות 10-12).
מהאמור לעיל עולה, כי בשנת 2014 נותר בידי התובע סך של 13,118 ₪ לחודש (הכנסה בניכוי הוצאות) ובשנת 2015 נותר בידי התובע סך של 17,164 ₪ לחודש (הכנסה בניכוי הוצאות). בנסיבות אלו ברי כי התובע קיבל בפועל תמורה העולה בעשרות אחוזים ואף למעלה מכך, מעלות השכר של עובד שכיר (כ-6,500 ₪ בחודש) בתקופה הרלבנטית לתביעה (עדות חובל בעמ' 16, שורות 13-14 ותלושי שכר שצורפו בנספח ד' לתצהיר חובל).

בנסיבות אלו מצאנו לקבוע, כי התובע לא הוכיח כי בין הצדדים התקיימה מערכת יחסים של עובד ומעסיק וכי בפועל התקיימה בין הצדדים מערכת יחסים של קבלן עצמאי ומזמין שירות.

מעבר לנדרש נוסיף, כי אף אם היה נקבע, כי מערכת היחסים בין הצדדים הינה מערכת יחסי עובד ומעסיק (ולא כך היא), הרי שלנוכח התמורה הגבוהה אותה קיבל התובע ביחס לעובדים שכירים בנתבעת, הסכום העודף היה עולה על הסכומים אותם תבע התובע בתביעתו עבור תנאים סוציאליים.

סוף דבר:
התביעה נדחית.

התובע יישא בהוצאות הנתבעת ושכ"ט בסך 8,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, ו' אייר תש"פ, (30 אפריל 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' אורלי סרוסי גרטי, נציגת ציבור עובדים

אלעד שביון, שופט - אב"ד

מר חגי שפר, נציג ציבור מעסיקים