בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 59059-12-20

14 מרץ 2021
לפני:
כב' הרשמת מרב חבקין

התובע:
ALI MOHAMED
ע"י ב"כ: עו"ד שפיק אבו האני

-
הנתבעות:
ג'י. סי. אמ. ג'י השקעות בע"מ

תדהר בניה בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד אפרת גרינברג יוסף

החלטה

לאחר עיון בבקשת הנתבעת 2 (להלן – הנתבעת) להפקדת ערובה, בתגובת התובע ובתשובת הנתבעת להלן החלטתי ונימוקיה :

על פי תקנה 116 א (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 (להלן גם – התקנה) הכלל הוא חיוב התושב הזר (שאינו תושב מדינה שחלה עליה אמנת האג) בהפקדת ערובה אלא אם הראה כי חל עליו אחד החריגים בתקנה: ראשית ראייה, יכולת כלכלית, טעמים מיוחדים.

מדובר בתביעה בגין 32 חודשי עבודה . לפי הנטען בתביעה התובע הוצב על ידי הנתבעת 1 באתר עבודה שהפעילה הנתבעת. לא צורף לתביעה כל מסמך התומך בעצם הטענה , כי התובע עבד באתר עבודה של הנתבעת בתקופה הנטענת .

בכתב ההגנה הנתבעת טענה, כי התקשרה עם נתבעת 1 בהסכם לשירותי כוח אדם, ו במסגרת התקשרות זו התובע הוצב על ידי הנתבעת 1 באתר עבודה שהפעילה הנתבעת במשך שבועיים בלבד.

כמו כן, וזה העיקר, מדובר בתביעה חוזרת שהגיש התובע כנגד הנתבעת. הליך קודם בו הוגש כתב תביעה זהה נמחק ביום 7.9.20 לאחר שהתובע לא הפקיד ערובה בה חויב ביחס לתביעתו כנגד הנתבעת.

התובע לא גילה בכתב התביעה קיומו של הליך קודם. היה מקום, כי התובע יגלה עובדה זו במסגרת התביעה הנוכחית. חובה זו היא מכוח חובת ההתנהלות הדיונית בתום לב, והחל מיום 1.1.21 אף מוסדרת בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018.

התובע לא הסביר מדוע לא עתר לביטול מחיקת ההליך הקודם תוך הפקדת הערובה בה חויב . במקום לעתור לביטול המחיקה במועד, וקידומו של ההליך הקודם, התובע הגיש תביעה חדשה ומבקש להתחיל מבראשית. התנהלות זו מעלה חשש ממשי שמדובר בניסיון לחמוק מהפקדת הערובה כמו גם ניסיון לפורום שופינג. היה על התובע להסביר מדוע נקט בדרך של הגשת תביעה חדשה ולא בקשת ביטול מחיקה ( השווה : דמ (ת"א) 16547-10-17‏ ‏ ‏ TADROS GEBRETNSA‏ נ' הזקן והים בנמל- ע.ד בע"מ (5.1.18)).

שעה שבהליך קודם (זהה) התובע חויב בערובה, אין מקום לדיון מעמיק נוסף בסוג יית עצם החיוב. ההחלטה לחייב בערובה צריכה לחול גם בהליך החוזר. ככל שהתובע מבקש לטעון אחרת , עליו הנטל להראות מדוע . התובע לא עמד בנטל זה שכן לא טען בסוגיה זו דבר .

הנה כי כן, די בעובדה , כי כבר קיימת החלטה בדבר חיוב התובע בערובה בגין התביעה כנגד הנתבעת כדי להצדיק חיובו בהליך הנוכחי.

לכך מתווספת העובדה, כי הגשת הליך זה נגועה בחוסר תום לב , כפי שפירטתי לעיל . כידוע , ניתן לשקול במסגרת דיון בבקשה להפקדת ערובה נתונים הקשורים להתנהלות תובע דוגמת חוסר תום לב (ראו בשינויים המחויבים: רעא 5868/18 ‏צבי יעקב נ' עדית הוכהאוזר (23.12.18)).

למעלה מהדרוש, הגם שבחינה לגופו של עניין אינה נדרשת נוכח החלטה קודמת, הרי שגם אם אתייחס למבחני התקנה, אין מנוס מהמסקנה , כי התובע לא הראה התקיימות התנאים שעשויים לפטור אותו מערובה.

התובע לא הציג ראשית ראייה: התובע לא התמודד כלל עם טענת הנתבעת המגובה בתצהיר (שהוגש בהליך קודם וצורף לבקשה) לפיה תקופת הצבתו באתר הנתבעת היא שבועיים בלבד. לא זו אף זו, טענות התובע לא נתמכו בתצהיר מטעמו.

התובע לא הראה יכולת פירעון: התובע לא טען בעניין כלל וממילא לא הוכיח דבר. התובע אף התחמק מתשלום ערובה בהליך קודם. ידוע, כי בתי הדין לעבודה לקחו בחשבון שיקולים של קושי להיפרע מהתובע. כך, למשל, מקובל הכלל, כי מקום בו בעל דין נמנע מתשלום הוצאות שנפסקו, הדבר מהווה שיקול התומך בחיובו בהפקדת ערובה. הוא הדין מקום בו תובע מתחמק מהפקדת ערובה ומגיש הליך נוסף במקום להפקיד את הערובה בה חויב. קיימת אפוא "היסטוריה" של אי עמידה בחיובים. די בעובדה זו כדי להצדיק חיוב בערובה ללא קשר למבחנים נוספים .

התובע לא הצביע על טעמים מיוחדים: כפי שציינתי לעיל, מצטיירת תמונה הפוכה דווקא של טעמים , התומכים במקרה זה בחיוב בערובה, בפרט נוכח ההתנהלות הדיונית.

טענות התובע לגבי זכות הגישה לערכאות אינן משנות ממסקנתי. זכות הגישה לערכאות היא אכן זכות יסוד אך גם נפסק כי :
"ההבחנה בין תובעים שהם תושבי ישראל לבין תובעים שאינם תושבי ישראל לעניין הטלת ערובה, לא זו בלבד שהיא מתחייבת מן השכל הישר, היא מושרשת ומקובלת מזה שנים רבות בפסיקתם של בתי המשפט האזרחיים ובתי הדין לעבודה... שוֹנוּת זו בין תושבי ישראל לבין תושבי חוץ רלבנטית מאד לעניין הטלת ערובה".
[בגץ 7016/16 ‏ עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שרת המשפטים, (17.9.18)].

דברים אלה יפים מכוח קל וחומר במקרה זה בו קיימת הצדקה לחיוב לא רק מכוח התקנה המדברת על תושב חוץ, אלא גם מכוח ההוראה הכללית וזאת נוכח התנהלותו הדיונית של התובע כמפורט לעיל והתחמקותו מחיובים שהוטלו עליו .

נוכח המסקנה שיש לקבל את הבקשה נותר לדון בגובה הערובה. בשים לב לשיקולים לעניין זה (זכות התובע לגישה לערכאות למול זכות הנתבע ת לביטחון ול ו חלקי כי הוצאותי ה תשולמנה) ובשים לב לרכיבי התביעה ולסכום התביעה, ו לאחר שלקחתי בחשבון גם את הפגם שבהתנהלותו הדיונית של התובע אני קובעת, כי התובע יחויב בערובה בסך של 4, 500 ש"ח.

מדובר בסכום גבוה יותר מכפי שנקבע בהליך קודם, אך הדבר מתחייב בהתחשב בנסיבות שפירטתי לעיל . התנהלות התובע צריכה להילקח בחשבון גם בקביעת סכום החיוב.

התובע יפקיד סך 4,500 ₪ כערובה להבטחת הוצאות הנתבעת וזאת עד ליום 12.4.21. לא יופקד הסכום כאמור תימחק התביעה.

בנוסף, אני קובעת , כי התובע ישא בהוצאות הנתבעת בגין הבקשה בסך 2, 500 ₪ לתשלום בתוך 30 ימים.

לא מצאתי לנכון לדחות את מועד התשלום או הדיון בשאלת ההוצאות לסיום ההליך. אזכיר כי בהתאם לתקנה 53 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט - 2018 על בית המשפט לדון בשאלת ההוצאות " בתום הדיון בכל בקשה" וזאת "בלא קשר לתוצאות ההליך העיקרי, זולת אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור". אמנם התקנות לא הוחלו במישרין על בתי הדין לעבודה , אך אין מניעה לאימוצם של עקרונות אלה במקרים המתאימים. ממילא תקנות בית הדין לעבודה מותירות את שיקול הדעת לבית הדין, או לרשם בכל הנוגע לשאלת ההוצאות . אני סבורה כי נוכח התנהלותו הדיונית של התובע קיימת אף הצדקה מוגברת לחיוב בהוצאות בשלב הנוכחי. למען הסר ספק, הפקדת הערובה אינה מייתרת את תשלום ההוצאות בסכום שנפסק במועד שנקבע.

המזכירות תעביר החלטה זו לעיון כב' הש' נעים דיבנר.

ניתנה היום, א' ניסן תשפ"א, (14 מרץ 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.