הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 58148-09-17

10 יוני 2020

לפני:
כב' השופטת חופית גרשון-יזרעאלי
נ.צ. – גב' שוש ברוך (עובדים)

התובע
עמית בכר

-

הנתבעים
1. בני יהודה תל אביב (2003) ע"ר
ע"י ב"כ עו"ד יובל שדמי

2. חברת מוסדות חנוך, תרבות ושקום שכונות בתל-אביב
ע"י ב"כ עו"ד משה אנזל

פסק דין

לפנינו תביעה לתשלום זכויות התובע, אשר הועסק כמאמן במחלקת הנוער של מועדון הכדורגל בני יהודה תל אביב.
המחלוקת העיקרית בין הצדדים עניינה בשאלה מי העסיק את התובע, האם הועסק על ידי הנתבעת 2, חברה לתועלת הציבור אשר שילמה את שכרו, שמא הועסק גם על ידי מועדון הכדורגל בני יהודה תל אביב, הנתבעת 1 (להלן גם: "המועדון"). כן חלוקים הצדדים בשאלת תקופת העבודה והזכויות להן זכאי התובע.

העובדות העיקריות וההליך המשפטי
התובע הועסק כמאמן קבוצת נוער בכדורגל, ממועד השנוי במחלוקת. לטענת התובע עבד מחודש מרץ 2013 ולטענת הנתבעות הועסק מיום 1.1.14. העסקת התובע הסתיימה ביום 31.5.17.

התובע עבד משרה חלקית, במספר אימונים במהלך השבוע ובמשחקים בשבת.

התובע קיבל שכרו מהנתבעת 2, חברה הקשורה לעיריית תל אביב ומנהלת את המרכז הקהילתי בית דני. התובע חתם על הסכמי העסקה עם הנתבעת 2 משנת 2016.

התובע פוטר מן העבודה. ביום 22.6.17 זומן התובע לשימוע, ליום 26.6.17, מהעילה: "אי חידוש חוזה" (נספח יא לתצהיר התובע). התובע הודיע כי אין בכוונתו להתייצב לשימוע, שכן לטענתו כבר בחודש מאי 2017 לא חודש עמו חוזה העבודה.

ביום 11.7.17 שלחה הנתבעת 2 לתובע מכתב פיטורים (נספח יב לתצהיר התובע), בזו הלשון:
"הנדון: הפסקת עבודה
בהמשך להזמנתך לשימוע בדבר הפסקת עבודתך וויתורך על זכות השימוע,
הריני לאשר בזאת כי עבודתך בחברה הייתה מיום 1.1.14 ועד ליום 31.5.15.
חלף הודעה מוקדמת ישולם כחוק.
גמר חשבון ייערך במחלקת שכר ויישלח אלייך בדואר.
אני מבקשת להודות לך בזאת, על התקופה בה עבדת בחברה ולאחל לך הצלחה בהמשך דרכך".

בהתאם לתשלום השכר לחודש יולי 2017 שולמו לתובע פיצוי חלף הודעה מוקדמת בסך 3,492 ₪, ופדיון חופשה בסך 2,961 ₪.

בשלב הראיות בתיק העידו, לתמיכה בתביעה, התובע; מר מיכאל זוהר אשר שימש בשנת 2013 כמנהל קבוצה של נערים ג' בני יהודה; ומר עודד ברנע, שהיה מאמן כדורגל בשנים 2015 – 2017.
מטעם הנתבעת 1 העיד מר כפיר אדרי, מנכ"ל המועדון.
מטעם הנתבעת 2 העידו מר שלומי אריאן, רכז ספורט בבית דני; וגב' לינוי עמרם, מנהלת מחלקת החשבות של הנתבעת 2.

טענות הצדדים
תמצית טענות התובע
התובע הועסק על ידי שתי הנתבעות במשותף. הנתבעת 1 נתנה לתובע הוראות מקצועיות, סיפקה לו מדי עבודה, קבעה את שעות העבודה וחילקה מדי שנה גביעים ותשורות. הנתבעת 1 רשמה את התובע כבעל תפקיד במרשמי ההתאחדות לכדורגל, ובאתר האינטרנט הוא נרשם כחלק מצוות המאמנים. עד הנתבעת 1 לא היה בתפקיד מנכ"ל בשנת 2013 ועדותו היא עדות שמיעה.
הנתבעת 1 טענה תחילה שאינה עוסקת במחלקת הנוער. בעדותו של מר אדרי הוא טען לראשונה כי התובע התנדב. גרסת הנתבעת 1 נסתרה בראיות: בהתאם לדוח הכספי של הנתבעת 1, חלק מהכנסותיה הן מדמי חבר של מחלקת הנוער; הוכח כי הנתבעת 1 חותמת על חוזים עם שחקנים ממחלקת הנוער; מר אדרי היה מהנוכחים בשימוע שהיה אמור להיערך לתובע; הנתבעת 1 עורכת את לוח האימונים של מחלקת הנוער; המגרשים מנוהלים על ידי הנתבעת 1; התובע נכלל ברשימת בעלי התפקידים בנתבעת 1 באתר האינטרנט.
הנתבעת 2 שילמה את שכרו של התובע אולם לא הייתה אחראית עליו מבחינה מקצועית. הסכם ההעסקה ותלושי השכר היו למראית עין בלבד. התובע עבד משנת 2013 אך החוזה נחם בשנת 2016. אין קשר בין התנאים בחוזה לעבודת התובע בפועל. התובע היה עובד חודשי ולא שעתי. ימי העבודה הרשומים בחוזה שגויים. התובע עבד בשבת ובחוזה נרשם כי ימי העבודה הם א-ו. בחוזה נרשם כי הממונה על התובע הוא מר שלומי רואימי, אך התובע לא פגש אותו מעולם.
התובע עבד מחודש מרץ 2013, כאשר החל לקבל שכר ותלושי שכר בחודש ינואר 2014. גרסת התובע לא נסתרה ונתמכה בעדות מר מיכאל זוהר, שהיה מנהל הקבוצה אותה עת. הנתבעת 1 טענה תחילה כי התובע לא עבד אצלה, ובמהלך עדותו של מר אדרי נטען לראשונה כי התובע התנדב. מר אריאן אישר כי אינו יודע מידיעה אישית מתי התובע החל לעבוד והוא מסתמך על הדיווחים מהנתבעת 1. בנסיבות אלה, התובע זכאי לשכר לתקופה של 7 חודשים, בסך 8,400 ₪.
התובע פוטר ביום 31.5.17. לתובע לא נערך שימוע כדין. התובע זומן לשימוע כחודש לאחר שהסתיים חוזה עבודתו. הנתבעת 2 טענה טענות סותרות בהקשר זה. תחילה טענה שמכתב הפיטורים נמסר לתובע בטעות, לאחר מכן נטען כי התובע זומן לשימוע כדי להסדיר את סיום היחסים. הנתבעת 2 בחרה שלא להביא לעדות את מר רואימי, שהיה מנהלו של התובע לפי החוזה. לעד הנתבעת 2, מר אריאן, לא היה כמעט קשר עם התובע ועדותו היא מפי השמועה. מעדות מר אריאן עלה בבירור כי הנתבעת 1 ביקשה את פיטורי התובע והנתבעת 2 יישמה את הבקשה. התובע זכאי לפיצוי בגין הליך הפיטורים הפגום, בסך 5,000 ₪.
התובע היה עובד חודשי בשכר ולא עובד שעתי. בשנתיים האחרונות השתכר התובע 3,500 ₪ לחודש. העדה גב' עמרם מעולם לא פגשה את התובע ולא עבדה בנתבעת 2 בתקופה נשוא התביעה. במהלך חקירתה של העדה נסתרה הגרסה כי התובע היה עובד שעתי. שכרו של התובע לא השתנה אף שלכאורה חלו שינויים בהיקף המשרה. תלושי השכר אינם תומכים בטענות בדבר שינוי בהיקף המשרה. מר אדרי העיד כי התובע עבד 16 שעות בחודש לערך, ובתלושי השכר נרשם כאילו עבד 105 שעות. גב' עמרם הודתה כי אינה יודעת כמה שעות התובע עבד בפועל.
התובע זכאי לפיצויי פיטורים לפי שכר חודשי של 3,500 ₪, עבור 4.2 שנים, בסך 14,700 ₪, וכן לפיצויי הלנה.
התובע לא יצא מעולם לחופשה. בהתאם לרישומי הנתבעת 2, לתובע זכות לפדיון 89.45 ימים. לא נוהלו יומני חופשה. התובע זכאי לפדיון חופשה בסך 14.447 ₪.
התובע זכאי לפיצוי חלף הודעה מוקדמת בסך 3,500 ₪.
התובע היה זכאי להפרשות לפנסיה מתחילת עבודתו. בתקופה שעד ליום 1.8.2014, הנתבעות לא הפרישו כלל הפרשות לפנסיה עבור התובע. בקופה על שם התובע הצטברו 6,846 ₪ ולפי הודאת הנתבעות חסר בקופה סך 357 ₪. התובע זכאי להשלמת ההפרשות לפנסיה בגין שנת 2013 בסך 420 ₪ (5% מהשכר); ובגין החודשים ינואר עד אוגוסט 2014 בסך 576 ₪ (6% מהשכר). החישוב הוא לפי שכר חודשי של 1,200 ₪.
לא שולמו לתובע דמי הבראה. התובע לא הסכים כי דמי ההבראה יהיו חלק משכר הבסיס שלו והעניין אף לא צוין בהסכם בין הצדדים. תלושי השכר שהונפקו היו מלאכותיים. התובע זכאי ל 23 ימי הבראה, בסך 4,781 ₪, לפי חישוב של 55% משרה, 378 ₪ ליום.
מסכומי התביעה יש לקזז סך 4,356 ₪ ששולם לתובע באופן שרירותי.
תמצית טענות הנתבעת 1
התובע מעולם לא העלה טענות בזמן אמת, ותביעתו היא תביעה מיתממת.
מחלקת הנוער אינה מופעלת על ידי המועדון, אלא על ידי חל"צ. אמנם במרשמי ההתאחדות לכדורגל בישראל רשום המועדון כגוף המפעיל את כל מחלקות הכדורגל, אך מבחינת חוזי העסקה ועניינים מסחריים, מדובר בתאגידים נפרדים. התביעה כלפי המועדון חסרת תום לב.
התובע מעולם לא היה עובד של המועדון. המועדון לא שכר את התובע ולא שילם לו שכר. בין התובע למועדון לא נחתם מעולם הסכם. לתובע מעולם לא הובטח שיהיה מועסק של הנתבעת 1. התובע ידע היטב את מציאות הדברים אך בחר, בחוסר תום לב, לתבוע את הנתבעת 1 כמעסיקה.
המועדון אינו יודע דבר אודות הזכויות של התובע. התובע לא פנה למועדון בדרישות בקשר עם תנאי העסקתו.
לא הוכח שהתובע עבד אצל הנתבעת 1, ובוודאי שלא החל מחודש מרץ 2013 ועד לינואר 2014. אין לתמונה משנת 2013 בה מופיע התובע או גביע שנמסר, כדי להעיד אחרת.
התובע ציין בחוסר תום לב בסיכומים כי לא שולמו לו הפרשות לפנסיה, הודעה מוקדמת, פיצויים, דמי הבראה, חופשה וכו'. התובע אף חזר על סכומי התביעה אף שהוכח בבירור כי שולמו לו מלוא התשלומים.
התובע לא הביא עדים מהותיים להוכחת טענותיו, מר שמוליק בל ומר שלומי רואימי, עדים מרכזיים אשר מולם נחתם הסכם ההעסקה והתנהל התובע. הימנעות מהבאתם לעדות מעוררת סימני שאלה אודות גרסת התובע.
בפגרת הקיץ שבין עונת המשחקים 2016/17 ו- 2017/18 פנה התובע למר כפיר אדרי וביקש את סיועו בעניין פיטוריו מהנתבעת 2. למעט שיחה זו, המועדון לא היה צד לפיטורי התובע.
התובע התפטר מעבודתו ולא פוטר. ביום 7.6.17 שלח התובע הודעה בה כתב שהוא מחליט לקחת שנת חופש (נ/1). התובע יזם את הפסקת העבודה. התובע בחר לא להתייצב לישיבת שימוע לאחר שזומן. לחלופין, כפי שעולה מתצהיר התובע עצמו ומהנספחים, במהלך חמישה חודשים ככל אין פעילות במגרשי הכדורגל. בחודשים יוני עד ספטמבר לפחות אין פעילות למחלקות הילדים והנוער, והתובע לא העביר אימונים או ביצע פעילות.
עסקינן בתביעת סרק, התביעה נגד הנתבעת 1 לא הוכחה ולו באופן חלקי. כל התביעה מתבססת על טענות בעל פה של התובע. גם אם התובע זכאי לזכויות, לא הוכח הבסיס לתשלום הזכויות.
תמצית טענות הנתבעת 2
התובע מועסק מיום 1.1.14, וממועד זה הונפקו עבורו תלושי שכר. התובע לא עבד לפני שנת 2014.
לאורך התקופה חתם התובע על חוזים ועל הארכות חוזים. התובע חתם על הסכם העסקה מחודש ינואר 2014 ולא קודם לכן. התובע עבד משרה חלקית, שהשתנתה עם השנים. חישובי הזכויות נעשו בהתאם לאחוזי המשרה.
התובע זומן ביום 22.6.17 לשימוע, ליום 26.6.17. התובע לא הגיע לשימוע, ולכן ניתנה החלטה בהיעדרו.
התובע טועה בחישוב ימי החופשה שלו. בהתאם לתלוש השכר עמדו לרשותו 89 שעות חופשה ולא ימי חופשה, והימים שולמו לו כפדיון חופשה בתלוש חודש יולי 2017. התובע קיבל פדיון לפי חישוב אחוזי המשרה.
התובע קיבל דמי הודעה מוקדמת בתלוש חודש יולי 2017, בסך 3,492 ₪.
הופרשו עבור התובע הפרשות לפנסיה, בשנת 2014 לקרן מקפת ומחודש אוקטובר 2014 עבר למנורה מבטחים. סה"כ הופרשו עבורו 4,702 ₪. התובע לא חלק על חישוב אחוזי המשרה ולא הציג חישוב אחר התומך בגרסתו. התובע לא התייחס לטענות ששולמו פיצויים, הודעה מוקדמת, ופדיון חופשה. יש לקחת בחשבון את התנהלות התובע.
חישוב פיצויי הפיטורים של התובע הוא בהתאם לתקופת ההעסקה ולחלקיות המשרה. התובע עבד רק 8 שעות שבועיות בשנת 2014 ובשנת 2016, עבד 22 שעות שבועיות. הפיצויים שולמו באמצעות הכספים שהופקדו בקופות.
הנתבעת 2 צירפה לסיכומים את תלוש השכר במסגרתו שולם פיצוי חלף הודעה מוקדמת; וכן שני מסמכים נוספים שלא הוגשו במסגרת ההליך: טופס שכותרתו "טופס הודעה לעובד על שעות אפקטיביות, התחלת עבודה"; ובקשה לתשלום פיצויי פיטורים מיום 9.8.17.

דיון והכרעה
מי העסיק את התובע
לאחר שקילת הראיות וטענות הצדדים, מצאנו כי התובע הועסק במשותף על ידי שתי הנתבעות, ונפרט.
סוגיית זיהוי המעסיק ביחסי עבודה מורכבים נדונה בפסיקה בהרחבה, ויפים הדברים שנקבעו בפסק הדין המנחה, דב"ע (ארצי) נב/142- 3 חסן אלהרינאת – כפר רות פד"ע כד 535 (1992), (להלן: "עניין כפר רות"):
"סוגיית זיהוי המעביד מבין מעבידים נטענים עשויה להיות בעייתית בנסיבות העסקה בלתי שגרתיות, שבהן מעורב צד שלישי בנוסף לעובד ולמשתמש בעבודתו.
כך, יהא סבוך לעיתים זיהוי המעביד, כל אימת שנחזית העסקה באמצעות "קבלני משנה"; או על ידי הצבת עובדי גוף אחד לביצוע עבודה עבור גוף אחר, או השאלתם, או במקרים העשויים להתפרש כתיווך להספקת כוח עבודה, ושעה שמועסקת קבוצת עובדים כיחידה אחת לביצוע עבודה מסוימת.
בהסדרי העסקה בלתי שגרתיים, בהם מעורב צד שלישי בנוסף לעובד ולמשתמש בעבודתו, עשויה להתעורר במלוא חריפותה שאלת זיהוי המעביד "המשפטי" בשל השלכותיה בתחומים שונים: סימני ההיכר המצביעים עליו לא תמיד יהיו נחרצים, בלעדיים, או הכרחיים, ולעיתים ניתן לגלות בהם פנים לכאן ולכאן, אולם בהצטברם כולם או חלקם - הם יטו את הכף לעבר המעביד הנכון הנושא בחובות המוטלים עליו כלפי העובד".

מבחני העזר שנקבעו בעניין כפר רות לצורך זיהוי המעסיק במסגרת יחסי עבודה משולשים פורטו בפסיקה מאוחרת יותר, בע"ע (ארצי) 478/09 חסידים- עיריית ירושלים, (13.1.2011), כדלהלן (ההדגשות, כאן ולהבא, אינן במקור):
"בעניין כפר רות נקבעה שורת מבחני עזר לקביעת זהות המעסיק, אשר נועדו לסייע לבית הדין להגיע למהותה של ההתקשרות בהתחשב בכלל הנסיבות. מבחני עזר אלה עדיין עומדים על כנם בפסיקה הנוכחית, וביניהם השאלות מי קיבל את העובד לעבודה ומי הסדיר את תנאי קבלתו אליה; מי משבץ את העובד במקום העבודה; מי קובע את מכלול תנאי עבודתו לרבות תנאי שכרו והתנאים הנלווים; מי חייב לשאת בתשלום שכרו של העובד; בידי מי הכוח לפטרו; ועוד.
....
מבחני העזר אינם עומדים לפיכך בפני עצמם, ואין ליישמם באופן טכני, אלא מטרתם לחשוף את זהותו האמיתית של המעסיק על מנת לממש את תכליתם של דיני העבודה, תוך התחשבות במאפייניהם הייחודיים של יחסי עבודה מורכבים..."

בענייננו, הונפקו לתובע תלושי שכר והשכר שולם על ידי הנתבעת 2. אין מחלוקת כי נתבעת זו העסיקה את התובע. הצדדים חלוקים בשאלה האם גם הנתבעת 1 הייתה מעסיקתו של התובע, כמאמן במחלקת הנוער.

בהתאם לדוח רשם החברות של הנתבעת 1, אחת ממטרותיה היא: "תפעול מחלקת הנוער של קבוצת הכדורגל בני יהודה ת"א" (נספי א לתצהיר התובע). הנתבעת 1 פרסמה את שמו של התובע כחלק מצוות המאמנים שלה באתר האינטרנט (נספח ה לתצהיר התובע), וקבעה את לוח האימונים (נספח ד לתצהיר התובע).

מר כפיר אדרי, מנכ"ל הנתבעת 1, העיד לפנינו כי הנתבעת 1 אינה מנהלת את מחלקת הנוער (עמוד 15 שורה 18). עם זאת, מעדותו עלה כי במישורים לא מעטים אחראית הנתבעת 1 גם על ניהול קבוצת הנוער. מר אדרי העיד כי הנתבעת 1 אחראית ל"טיפוח" מחלקת הנוער (עמוד 15 שורות 14- 18), ללא שהבהיר מונח זה. כן העיד, כי:
"ש. יש הסכמים עם שחקני נוער שהעמותה חתומה עליהם?
ת. כן". (עמוד 16 שורות 16- 17).

כאשר נשאל מר אדרי בחקירתו מדוע בהתאם לדוחות הכספיים של הנתבעת 1 מועברים כספים ממחלקת הנוער לנתבעת 1, לא ידע להשיב והפנה את השואל לרואה החשבון, שלא הובא לעדות (עמוד 15 שורות 22- 29).

מן הכלל אל הפרט. אשר להעסקת התובע, מן הראיות עלה בבירור, כי בכל הנוגע לפן המקצועי והמנהלי של העסקת התובע, הוא היה כפוף לנתבעת 1 בלבד. בהקשר זה העיד מר אריאן, מטעם הנתבעת 2, כי הנתבעת 2 הייתה אחראית לתשלום השכר, וכל נושא הפיקוח על העובד, לרבות ימי החופש, היה באחריות הנתבעת 1, כך:
"ש. מי לידיעתך היה המנהל הישיר שלי במסגרת עבודתי?
ת. המנהל המקצועי - בני יהודה.
ש. מפנה אותך להסכם העבודה שלי עם מוסדות חינוך, נספח ח' לתצהיר עדות ראשית. בהסכם כתוב ששלומי רואימי הוא המנהל הישיר שלי.
ת. אמרתי המנהל המקצועי שזה בני יהודה והמנהל של החוזה הוא מנהל בית דני.
ש. אז לפי החוזה הזה שלומי רואימי הוא המנהל היחידי שלי?
ת. לא אמרתי יחידי, אמרתי שיש מנהל מקצועי ויש מנהל של החוזה מטעם החוזה.
ש. מה תפקידו של מנהל החוזה מטעם החוזה?
ת. שכל מה שכתוב בחוזה הזה מוסדות חינוך, מי שמייצג את מוסדות חינוך בבית דני הוא שלומי רואימי.
ש. לשיטתך הוא קובע את השעות שלי? הוא נענה לבקשותיי לחופשה? ברמה האישית ולא המקצועית?
ת. אין פה רמה אישית . ברמה המקצועית אתה כפוף לבני יהודה. האחראי המקצועי קובע את השעות ונותן אישור לחופשה .
ש. מה תפקידו של שלומי רואימי
ת. מנהל בית דני, החוזה הזה הוא של מוסדות חינוך. כל מה שקשור בנושא הכספי הוא קשור לכסף לחוזה הכספי" (עמוד 24 שורה 22- עמוד 25 שורה 5).

בהתאם לעדותו של מר אריאן, אף ההחלטה לסיים את ההתקשרות עם התובע התקבלה על ידי הנתבעת 1, ויושמה על ידי הנתבעת 2:
"ש. הפסקת העבודה שלי היתה ביום 31.5.17, תסביר לי מה ההגיון לשיטתך להזמין אותי לשימוע לפני פיטורים, יותר מחודש לאחר שאני כבר לא עובד בפועל.
ת. בית דני לא הפסיק לך את העבודה. ברגע שבני יהודה הודיעו על הפסקת עבודה פעלנו בהתאם.
ש. גם אם בני יהודה הפסיקו לי את העבודה ולא אתה . מה ההגיון להזמין אותי לשימוע בו אני יכול לטעון טענות נגד הפיטורים אם בפועל אני כבר לא עובד יותר מחודש?
ת. בית דני לא ידע מה היה לפני כן, הודיעו לנו על הפסקת עבודה
ובאותו רגע הוצאנו לך את השימוע. הטענה שלך לא היתה ידועה לנו ולא מוכרת לנו כי מערכת היחסים בין התובע לבין בני יהודה אנו לא היינו שם" (עמוד 26 שורות 24- 31).

וכן העיד:
"ש. אתה הגשת לי לטענתך הזמנה לשימוע שכתוב בסעיף 1 (מקריא). חתום על זה שלמה רואימי. מה היתה סיבת הפיטורים ?
ת. בני יהודה ביקשו לא לחדש את ההסכם . אני לא יודע למה ולא נכנס לזה.
ש. אז למה כתבתם בהזמנה אי חידוש ההסכם ?
ת. כי הם המנהלים המקצועיים והם ביקשו לא לחדש את ההסכם. החובה שלנו היא לפעול בהתאם לבקשה הזו ולעשות את השימוע" (עמוד 27 שורות 27- 32).

העד הבהיר, כי מנקודת מבטו:
"בני יהודה הם המנהלים המקצועיים, ואנו אחראים על השכר"
(עמוד 27 שורה 6).

בנסיבות אלה, הוכח כי שתי הנתבעות העסיקו את התובע, ולפיכך שתיהן אחראיות לתשלום זכויותיו.
תקופת העבודה
הצדדים חלוקים בשאלה האם התובע עבד קודם לשנת 2014. טוען התובע, כי הועסק מחודש מרץ 2013 ובתקופה זו, משך 7 חודשים, לא שולם לו שכרו. התובע עותר לתשלום שכר בסך 1,200 ₪ לחודש, כפי ששולם לו מחודש ינואר 2014. אין חולק כי לא הונפקו תלושי שכר קודם לשנת 2014. הנתבעות טוענות כי העסקת התובע החלה ביום 1.1.14, ומאותו מועד שולם לו שכר והונפקו עבורו תלושי שכר.

בהקשר זה העיד התובע כדלקמן:
" ש. בסעיף 11 לתצהירך אתה טוען שהתחלת לעבוד אצל שתי הנתבעות בחודש מרץ 2013 וסך הכל אתה טוען לתקופת העסקה בת 4 שנים וחודשיים. מפנה אותך לנספח ט' לתצהירך, לתלוש מאי 2017 – תסתכל בעמודה של וותק. תאשר לי שתחילת העסקה היא ביום 1.1.14 ומתחת כתוב וותק 3.41?
ת. אני מאשר שזה מה שרשום בתלוש. בפועל, הועסקתי במרץ 2013.
ש. יש לך אסמכתא, צירפת איזה ראיה בכתב לכך שהועסקת במרץ 2013?
ת. כן, צירפתי תמונה קבוצתית, בנספח י"ג. אפשר לזהות אותי ולראות מה כתוב למטה. ובנוסף, העד מטעמי הצהיר שאני עבדתי.
ש. התמונה הזו מתי צולמה?
ת. בסמוך למועד שלה. בשנת 2013. זה היה במרץ או באפריל. אני זוכר שזה היה בפסח.
ש. חוץ מהתמונה הזו, יש עוד מסמך בכתב שמעיד על העסקתך במרץ 2013?
ת. מפנה לנספח י"ג 2 לתצהירי. ידיעה מהאתר האינטרנט הרשמי של מועדון בני יהודה. בשורה האחרונה כותב מועדון בני יהודה. מצטט. גם הם מודים שהתחלתי לפני 2014". (עמוד 6 שורות 6- 18).

התובע הפנה בעדותו לתמונה קבוצתית של קבוצת הנוער והמאמנים, לרבות התובע, והכותרת בתחתית התמונה "בני יהודה נערים ג 2013" (נספח יג לתצהיר התובע).

מר מיכאל זוהר, עד התובע ששימש בשנת 2013 מנהל קבוצה במחלקת הנוער, אימת את גרסתו של התובע והעיד כך:
"ש. בסעיף 3 לתצהירך אתה טוען שהתובע שימש כעוזר מאמן בשנת 2013?
ת. נכון.
ש. והוא החל את עבדותו במרץ 2013?
ת. כן.
ש. איך אתה יודע שהוא התחיל את עבודתו במרץ 2013?
ת. זה אומר החל מהיום שראיתי אותו במגרש, מעביר יחד עם המאמן הראשי את האימונים. אני לא יודע על שום פרטי חוזים והסכמים" (עמוד 4 שורות 3- 9).

עד הנתבעת 1, מר כפיר אדרי, טען כי הנתבעת 1 לא העסיקה את התובע, ואין בידיו פרטים אודות העובדות הנוגעות לתביעה (סעיף 6 לתצהירו). בחקירתו הובהר, כי בשנת 2013 היה מר אדרי שחקן פעיל בקבוצה, ולא היה בעל תפקיד בהנהלת הנתבעת (עמוד 20 שורות 1- 2). משכך, אין בעדותו של מר אדרי כדי לתרום מידיעתו האישית לסוגיה שבמחלוקת.

עדי הנתבעת 2 הכחישו את הטענה כי התובע עבד קודם לשנת 2014, אך אף עדותם לא הייתה מידיעה אישית, אלא בהסתמך על רישומי תלושי השכר, ואין חולק כי אכן לא הונפקו תלושים בתקופה שבמחלוקת.

בנסיבות העניין, הטענה לפיה התובע עבד מחודש מרץ 2013 נתמכה בעדויות עקביות של התובע ומר זוהר ובראיות. הנתבעים בחרו שלא להביא עדים המכירים באופן אישי משנת 2013 את התובע או את הקבוצה בה אימן, לטענתו, ויכולים היו להעיד האם עבד באותה שנה, אם לאו.

אין ממש בטענה לפיה היה על התובע להביא לעדות את מר שלומי רואימי ומר שמוליק בל, נציגי הנתבעות ומי שהיו הממונים עליו בתקופת עבודתו מבחינה מקצועית ומבחינת החוזה. מדובר בעדים טבעיים של הנתבעות עצמן, שאינם בשליטתו של התובע. ככל שהנתבעות סברו כי העדים נחוצים, יכלו להביאם לעדות מטעמם.
בנסיבות אלה, מתקבלת הטענה לפיה הועסק התובע מחודש מרץ 2013.

שכרו החודשי של התובע החל מחודש ינואר 2014, בצירוף תשלום קבוע של דמי הבראה ודמי נסיעות, עמד על סך 1,183 ₪. לפיכך, זכאי התובע למשכורת בגין 7 חודשים בסך 8,281 ₪, ולפיצוי חלף הפרשות לפנסיה מהחודש השביעי להעסקתו, ספטמבר 2013, בסך 237 ₪. התובע לא הוכיח כי הייתה לו קופה פעילה קודם לחודש מרץ 2013, ולפיכך לא קמה לו זכאות להפרשות לפנסיה מתחילת עבודתו בהתאם לצו הכללי.
הזכויות הנתבעות
פיצוי חלף הפרשות לפנסיה
הנתבעת 2 הפרישה עבור התובע הפרשות לפנסיה מחודש אוגוסט 2014, כעולה מאישורי הקופות שצורפו לתצהיר עדת הנתבעת 2 גב' לינוי עמרם. מאחר שהתקבלה טענת התובע לפיה הועסק החל משנת 2013, קמה לו זכאות להפרשות לפנסיה בגין החודשים ינואר עד יולי 2014, בשיעור 6% משכרו, כנתבע על ידו.

התובע זכאי לפיצוי חלף הפרשות לפנסיה, כדלקמן:
1,183 ₪ X 7 חודשים X 6% = 497 ₪.
דמי הבראה
בתלושי השכר של התובע מופיע תשלום קבוע בגין דמי הבראה, בסכום אשר השתנה מעת לעת. בחודשים האחרונים לעבודת התובע שולם לו מדי חודש סך 134.86 ₪ בגין "הבראה חוד'". עד לחודש מאי 2017 משכורתו של התובע מדי חודש הסתכמה בסכום קבוע של 3,492.36 ₪.

התובע עותר לתשלום דמי הבראה בסך 4,781 ₪, בגין 23 ימי הבראה, ולטענתו התשלום ששולם לו היה בגין שכר בלבד. לטענת הנתבעת 2, שולמו לתובע דמי ההבראה במלואם, בתשלומים מדי חודש.
מכאן, כי השאלה העומדת להכרעה היא האם תלושי השכר משקפים נתוני אמת אודות נתוני ההעסקה של התובע וזכויותיו.

בהסכם בין הנתבעת 2 לתובע מיום 1.8.16 (נספח ח לתצהיר התובע) נרשם, כי התובע יועסק בימים א- ה, 22 שעות בשבוע, וישולם לו שכר שעתי בסך 33.10 ₪ (סעיפים 20 ו- 23 להסכם). כן הוספו, בכתב יד, המילים "3,500 ₪ ברוטו לחודש". לא הוצגו הסכמים נוספים, ולטענת התובע קודם לשנת 2016 כלל לא נחתם עמו הסכם בכתב.

תלושי השכר מחודש אוגוסט 2016 משקפים לכאורה תשלום של 95 שעות בחודש, לפי תעריף שעתי של 33.10 ₪. כאמור, משכורתו החודשית של התובע הסתכמה בסך 3,492 ₪ באותה עת וכללה תשלום קבוע בדין הבראה ונסיעות, ללא כל שינוי מדי חודש, עד לסיום עבודתו.

עד הנתבעת 1, מר כפיר אדרי, העיד אודות שעות העבודה של התובע כך:
"ש. אנו מדברים על 3 אימונים בשבוע, בערך שעה כל אחד, + משחק שזה עוד שעה. כלומר 4 שעות בשבוע לילדים קטנים ?
ת. כן.
ש. ז"א בחודש 16 שעות?
ת. כן.
ש. אז איך אתה מסביר שבהסכם עם מוסדות החינוך ובתלושים מופיע שאני עובד 95 שעות בחודש, איך מסתדרים המספרים?
ת. אני לא מוסדות חינוך. מי שעשה את ההסכם תשב איתו". (עמוד 18 שורות 1- 8).

מר אריאן, עד הנתבעת 2, העיד בהקשר זה כך:
"ש. אני מפנה אותך שוב לאותו הסכם. כתוב בסעיף 20 שהעבודה היא בין ימים א' עד ו'. אתה מסכים איתי שבפועל יש גם משחקים בשבת ולכן העבודה היא גם בשבת?
ת. בעקרון יש.
ש. אז למה כתוב שהעבודה היא מ- א' עד ו'.
ת. מה שנרשם פה זה כדי לכסות את הימים והשעות שלך .
ש. ז"א שמה שכתוב בהסכם לא משקף את המצב האמיתי בפועל. בהסכם כתוב א' עד ו' , בפועל אתה אומר שעובדים בימי שבת.
ת. האחראי המקצועי שלך זה בני יהודה. בני יהודה קובעים את השעות והימים. יש להם את התכנית משחקים, לנו אין. אני מקבל בסוף חודש את הדיווח של הפעילות שעבדת, מהמנהל המקצועי של בני יהודה". (עמוד 26 שורות 3- 12)

מכאן, כי עדי שתי הנתבעות העידו בבירור שההסכם עם התובע אינו משקף את היקף עבודתו בפועל והטילו זה על זה את האחריות לכך. מן העדויות עולה כי לגרסת הנתבעת 1 התובע עבד כ- 16 שעות בחודש, לרבות שעת עבודה מדי שבוע בשבת, שכלל אינה משתקפת בתלוש השכר. התובע טען בעדותו שעבד כ-40 שעות (עמוד 11 שורות 2- 5). לסיכומי הנתבעת 2 צורף מסמך (נספח ב) מחודש פברואר 2014, המעיד על תכנון עבודה של 8 שעות שבועיות.

עדת הנתבעת 2, גב' עמרם, אשר הסתמכה בעדותה על תיעוד בכתב, ללא היכרות עם התובע ותנאי עבודתו בפועל, עומתה עם הפער בין תנאי עבודתו של התובע בפועל לרישומים בתלושי השכר, ולא ידעה ליישב את הסתירות, כך:
"ש. אני מפנה אותך לסעיף 3 לתצהירך . את מצהירה על חלקיות משרה שהשתנתה בתקופה שעבדתי כ- 7 פעמים בתקופה של 3 שנים. מאיפה לקוחים הנתונים האלה?
ת. מתלושי השכר. אתה עובד שעתי וכל חודש יש חלקיות משרה שונה.
ש. אבל אם אין שעון נוכחות איך את יודעת מה חלקיות המשרה שלי?
ת. לפי דוחות הנוכחות, גוזרים לתלוש השכר.
ש. כרגע אמרת שאין דוחות נוכחות.
ת. לא אמרתי שאין דוחות נוכחות.
ש. אני אחדד שאלתי. איך את יודעת כמה שעות עבדתי בפועל אם אין שעון נוכחות?
ת. אני אישית לא בדקתי את דוחות הנוכחות אל מול תלושי השכר.
ש. מפנה לתלוש נוב' 15. כתוב בתלוש השכר שאני לכאורה עובד 0.6% משרה ובחודש לאחר מכן אני עדיין עובד 0.6% משרה. זה נכון?
ת. (מעיינת). כן.
ש. למה כתבת בתצהירך שב- 2015 עבדתי בדצמ' ונוב' 100% משרה?
ת. (מעיינת באריכות).
ש. מה נכון, מה שבתלוש או מה שבתצהיר?
ת. (מעיינת). אין לי תשובה כעת"
(עמוד 21 שורה 19- עמוד 22 שורה 1).

כן נשאלה העדה לגבי עבודת התובע בשבת, והשיבה:
"ש. את יכולה להצביע בתלושים אם היתה עבודה בשבת או לא ?
ת. במידה ועבדת בשבת צריכה להיות הפרדה בתלושים. (העדה מעיינת בתלושים)" (עמוד 24 שורות 6- 7).

מכל האמור עולה, כי הצדק עם התובע שתלושי השכר אינם משקפים את שעות עבודתו ותנאי עבודתו בפועל, ומתקבלת עדותו כי סוכם עמו על שכר קבוע, שעמד על סך 3,500 ₪ ברוטו בשנת העבודה האחרונה.

מכאן, כי יש לראות את כל רכיבי המשכורת ששולמו כשכר, והתובע זכאי לדמי הבראה בגין תקופת העבודה. בהיעדר חישובים סותרים לחישובי התובע, או ראיות ברורות ביחס להיקף ההעסקה, מתקבלים חישובי התובע, שנערכו לפי 55% משרה. הנתבעות ישלמו לתובע דמי הבראה בסך 4,781 ₪.
פדיון חופשה
בהתאם לתלושי השכר, ניצל התובע ימי חופשה בחודשים יוני 2014 ודצמבר 2014, ובכך מוצתה יתרת החופשה לשנה זו. התובע אישר בעדותו, כי בחודש יוני לא מתקיימת פעילות אימונים סדירה (עמוד 10 שורות 23- 26). בחודש יולי 2017 שולמו לתובע 2,960.70 ₪ בגין פדיון חופשה.

לטענת התובע, בהתאם לתלוש השכר האחרון הוא זכאי לפדיון 89.45 ימי חופשה. עם זאת, התובע מתעלם מניצול ימי החופשה, ומן הפדיון ששולם לו עם סיום עבודתו. כמו כן, התובע לא הציג חישוב המסביר כיצד, לשיטתו, נצברו 89 ימים בתקופת עבודתו במשרה חלקית. עדת הנתבעת 2, גב' עמרם, הסבירה כי הרישום בתלוש מתייחס לשעות חופשה, מאחר שהתלושים נערכו כאילו היה התובע עובד שעתי, וההסבר מתקבל על הדעת.

מאחר שתלושי השכר אינם משקפים, כאמור, את נתוני ההעסקה המדויקים של התובע, יערך החישוב דלהלן על דרך האומדנה בגין התקופה מחודש ינואר 2015 ועד לחודש מאי 2017. לא ניתן לקבוע בבירור את היקף המשרה של התובע. התובע טוען כי הועסק 55% משרה, ללא חישוב מסודר, ואף שטען בעדותו שעבד כ-40 שעות שבועיות (עמוד 11 שורות 2- 5). הנתבעת 2, בתצהיר גב' לינוי עמרם, טענה כי התובע הועסק באחוזי משרה משתנים, אך בחקירתה של העדה הוברר כי הנתונים אינם מדויקים (עמוד 21 שורה 26- עמוד 22 שורה 1).

בשנת 2015 השתכר התובע 25,069 ₪, בשנת 2016 השתכר 34,905 ₪, בשנת 2017 השתכר 17,776 ₪. הסכומים כוללים את כל רכיבי המשכורת. חישוב משוער של 4% מסכום המשכורת המצטבר, מסתכם בסך 3,110 ₪.

בנסיבות אלה, זכאי התובע להשלמת פדיון חופשה בסך 150 ₪.
פיצויי פיטורים
התובע פוטר מעבודתו לאחר שלא חודש עמו חוזה העבודה ומשכך קמה לו זכאות לתשלום פיצויי פיטורים. כאמור, שכרו של התובע בתום תקופת העבודה עמד על סך 3,500 ₪, עם זאת, התובע עבד בהיקף חלקי משתנה, ושכרו השתנה באופן משמעותי במהלך השנים. אין נתונים מדויקים ביחס להיקף המשרה של התובע במהלך שנות עבודתו, עם זאת, מעיון בתלושים עולה כי השכר השתנה משמעותית. לפיכך, השכר הקובע לצורך חישוב הפיצויים הוא ממוצע השכר ששולם משך כל תקופת העבודה.

לאור הקביעה כי התובע עבד מחודש מרץ 2013, ומעיון בתלושי השכר, עולה כי התובע עבד בפועל 46 חודשים, וכן שהה בחופשה 3 חודשים. משמע, תקופת העבודה של התובע הייתה 4.1 שנים.

שכרו של התובע השתנה במהלך התקופה, כדלקמן: בחודשים מרץ 2013 עד מאי 2014, משך 15 חודשים, השתכר 1,183 ₪ לחודש; בחודשים יוני ויולי 2014 לא עבד, והחל מחודש אוגוסט 2014 עד לחודש מאי 2016 השתכר סכומים משתנים במהלך 20 חודשים, בממוצע 2,406 ₪ לחודש; בחודש יוני 2016 לא עבד ומחודש יולי 2016 ועד לסיום העבודה בחודש מאי 2017, משך 11 חודשים, השתכר 3,500 ₪ לחודש.

שכרו החודשי הממוצע של התובע משך כל תקופת העבודה היה 2,269 ₪. לאור תקופת העבודה, 4.1 שנים, קמה לתובע זכות לתשלום פיצויי פיטורים בסך 9,303 ₪.

בהתאם לאישור מקרן מקפת שהגיש התובע ביום 14.7.19, הצטברו לזכותו בקופה פיצויים בסך 6,846 ₪. האישור תואם, בקירוב, את פירוט הניכויים שצורף לתצהיר מטעם הנתבעת 2. התובע לא התייחס לכך בסיכומיו, ולא הפחית את הסכום ששולם מתביעתו. מעיון במסמך עולה כי הופרשו עבור התובע הפרשות לפיצויים החל מחודש אוגוסט 2014 בלבד, תחילה בשיעור 6% ולאחר מכן בשיעור 8.33%. לא נטען, אף לא הוכח, כי ההפרשות היו במקום פיצויי פיטורים.

סיכומו של דבר, התובע זכאי להשלמת פיצויי פיטורים בסך 2,457 ₪.

פיצוי חלף הודעה מוקדמת
בהתאם לתשלום השכר לחודש יולי 2017 שולם לתובע פיצוי חלף הודעה מוקדמת בסך 3,492 ₪. התובע הודה במהלך ההליכים כי הסכום שולם (הודעה מיום 18.7.19).

לפיכך, לא קמה לתובע זכות לתשלום נוסף בגין פיצוי חלף הודעה מוקדמת. התביעה בהקשר זה נדחית.
פיצוי בגין הליכי הפיטורים
אין חולק, כי העסקת התובע הסתיימה בסוף חודש מאי 2017 והוא זומן לשימוע מספר שבועות לאחר מכן, ביום 22.6.17. שתי הנתבעות הטילו זו על זו את האחריות להליכי סיום העסקתו של התובע, כאשר מר אריאן העיד, כאמור, כי ההחלטה לסיים את ההתקשרות עם התובע התקבלה במועדון והוכתבה לנתבעת 2 (עמוד 26 שורות 24- 31), בעוד הנתבעת 1 מתנערת מכל אחריות לסיום העסקתו של התובע (תצהיר מר אדרי, סעיף 18).

כך או כך, מן הראיות עולה בבירור כי קודם לקבלת ההחלטה בדבר פיטורי התובע לא זומן התובע לשימוע, ולא ניתנה לו אפשרות נאותה להשמיע טענותיו.

בעניין בע"ע (ארצי) 1027/01גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח 448 (2003) נפסק בהקשר זה כי:
"זכות הטיעון איננה מטבע לשון, אין לראות בה "טֶקֶס" גרדא שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת ידי חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו (לעניין זה ראו דב"ע מח/3- 148 שק"ם בע"מ – גרינברג, בעמ' 143).
עד כאן הזכות וממנה נובעת החובה המוטלת על המעביד – להציג בפני העובד את הטענות המופנות כלפיו, את השאלות שעלו בעניינו אשר יש בהן כדי להשפיע על מקבל ההחלטה. כל זאת בפתיחות, בהגינות ובתום-לב מבלי לכחד דבר מן העובד. דרכי קיומו של השימוע נקבעו זה מכבר. יכול שייעשה בכתובים ויכול שיתקיים בפני מי שהוסמך לכך. עיקרו של דבר בחובתו של המעביד ליתן דעתו לטיעוניו של העובד ולשמוע אותם בלא פניות, בלב נקי ובנפש חפצה, קודם שתיפול ההחלטה הסופית העשויה, לא אחת, להיות בלתי הדירה ומכרעת לגביו".

משנפגעה זכותו של התובע לשימוע, ונפלו פגמים בהליך הפיטורים, הוא זכאי לפיצוי כנתבע על ידו, בסך 5,000 ₪.

סיכום
התביעה מתקבלת בחלקה, כך שהנתבעות, יחד ולחוד, ישלמו לתובע תוך 30 יום את התשלומים הבאים:
שכר בגין שנת 2013 בסך 8,281 ₪.
פיצוי חלף הפרשות לפנסיה מחודש ספטמבר 2013 בסך 237 ₪.
פיצוי חלף הפרשות לפנסיה בחודשים ינואר עד יולי 2014 בסך 497 ₪.
דמי הבראה בסך 4,781 ₪.
פדיון חופשה בסך 150 ₪.
השלמת פיצויי פיטורים בסך 2,457 ₪.
פיצוי בגין פגמים בהליך הפיטורים בסך 5,000 ₪.

בנסיבות העניין, בהן התביעה התקבלה בחלקה, יישאו הנתבעות, יחד ולחוד, בהוצאות התובע בסך 2,500 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום.

ניתן היום, י"ח סיוון תש"פ, (10 יוני 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' שוש ברוך,
נציגת עובדים

חופית גרשון-יזרעאלי, שופטת- אב"ד