בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 55482-07-18

01 ספטמבר 2020

לפני:

כב' השופטת יפית מזרחי-לוי
נציג ציבור (מעסיקים) מר צביקה ליברמן

התובע
אברהם זילברשטיין
ע"י ב"כ: עו"ד שי רובינשטיין
-
הנתבעת
שייט פרנסיס בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד ניר בורשטיין

פסק דין
לפנינו תביעת התובע לזכויות הנובעות מעבודתו בנתבעת, חברה שהייתה בבעלות חלקית שלו.
הרקע הצריך לעניין
ביום 19.7.10 הקימו התובע ומר משה פרנסיס (להלן – מר פרנסיס) את חברת שייט פרנסיס בע"מ (הנתבעת; להלן – החברה). החברה עוסקת בתחום השייט התיירותי בכנרת.
הסכם המייסדים של החברה קובע, בין היתר, כך (הסכם מייסדים צורף כנספח 2 לתצהיר התובע מיום 21.2.19):
התובע הינו בעלים של מחצית מהון החברה ומחצית מזכויות הניהול בה; מר פרנסיס הינו דירקטור בחברה ומנכ"ל שלה;
התובע הינו יו"ר הדירקטוריון של החברה, סמנכ"ל כספים וסמנכ"ל השיווק של החברה שלה "כאשר לעניין רכישות בחברה שאינן ציוד משרדי וכל החלטה לרכישה אחרת, תהא בסמכות דירקטוריון החברה" ולא בסמכות התובע;
כל החלטה בחברה מצריכה רוב רגיל, ולמעשה, הסכמה של התובע ומר פרנסיס;
התובע אינו רשאי כדירקטור לפטר את מר פרנסיס מתפקידו כמנכ"ל. הוראה דומה המגנה על התובע אינה קיימת בתקנון. בהקשר זה נציין שעל פי חוק החברות, מנכ"ל החברה הוא הגורם המוסמך בחברה למנות ולפטר עובדים, אלא אם נקבע אחרת בתקנון החברה. יו"ר החברה הוא הגורם שאמור לפקח על המנכ"ל ולמנכ"ל חלה כלפי יו"ר הדירקטוריון חובת דיווח על ביצועה של כל פעולה מהותית לחברה;
בהסכם המייסדים עוד נקבע כי "החברה תחתום עם אברהם [התובע] הסכם על העסקה בנוסח המקובל בשוק, בתנאים אשר יסוכמו בין החברה לבין אברהם בנפרד; במידה ואחד הצדדים יפסיק לעבוד בחברה, תישלל מאותו צד המפסיק לעבוד הזכות לקבל שכר חודשי כולל כל התנאים הסוציאליים והנלווים שהיו לו כעובד בחברה, וזאת החל מהיום בו יפסיק לעבוד בחברה".
בפועל, לא נערך חוזה עבודה מסודר בין המייסדים לחברה.
מורשי החתימה בחברה הם התובע ומר פרנסיס יחדיו. זאת, גם עבור התחייבויות החברה וגם עבור חשבונות הבנק של החברה (ר' נספח 8 לתצהירו של התובע מיום 21.2.19).
בין הצדדים נערכה ישיבה ביום 16.3.15 ולמחרת נערך "פרוטוקול ישיבה" (נספח 5 לתצהיר התובע) וכך נכתב בו (ההדגשות אינן במקור) :
"בתאריך 16.3.15 זומנה פגישת בעלי מניות שעל סדר היום סידור נושא הכספי של בעלי המניות ויישור קו כספיי הלוואת בעלים. בפגישה נכח רואה החשבון מר עזר חממי והועלו על השולחן כל המחלוקות הכספיים שביניהם, משכורות, קיזוזי דלק ורכב. בגישורו של רו"ח עזר יצחק סוכמו והוסכם ע"י אברמי ופרנסיס הדברים הבאים:
"1. שכרו של אברמי לשנת 2013, 2014 ו-2015 הסתכם ב-50,000 ₪ וזאת לאחר קיזוז השכר שהתקבל עד היום;
2. משכורתו של פרנסיס לשנת 2011, 2012 עד ההתחברות לשייט ירדן הסתכמה ב-17,000 ₪ לאחר קיזוז השכר שקיבל עד היום. הסכום כולו קוזז מול החוב של פרנסיס לחברת שייט פרנסיס.
3. אברמי קיבל 50,000 ₪ השלמת השכר. ובכך הושלם שכרו עד היום.
4. הלוואה בעלים של שני הצדדים מרגע זה שווים והמחלוקות הוסרו.
5. סוכם שכל אחד מהצדדים יקבל סכום בגין החזר הלוואת בעלים שווה בשווה. בעלי המניות יחליטו במשותף את סכומו מעת לעת וחשבון הבנק יאפשר זאת ולא יגיע למצב של חריג.
6. סוכם שתמיר יקבל סכום של 120,000 ₪ ואת מה שנותר מכספי ההלוואה ומשכורתו יקבל בהקדם האפשרי וזאת לפני שיקבלו בעלי המניות את הלוואתם.
7. כל תקבול משייט פרנסיס ירדן והכנסות שונות אשר מגיע לחברת שייט פרנסיס יופקדו בחשבון הבנק של חברת שייט פרנסיס.
8. אברמי יגיע לחתום על צ'קים לספקים או כל תשלומים אחרים בכל 10 לחודש אצל רואה החשבון עזר יצחק, שאצלו נמצאים צ'קים החתומים על ידי פרנסיס.
...
12. החל משנת 2015 ואילך לא יוצאו כל שכ"ע לבעלים ואחרים. בהתאם לכך אברמי חדל לקבלת שכ"ע ולא יחזור בעתיד לשנות זאת. בעקבות כך החברה תצטרך לשלם מס חברות גבוה בסוף כל שנה".
במהלך הדיון ביום 19.2.20 הוברר כי הליך הבוררות שהתנהל בינו לבין מר פרנסיס בהתאם להסכם המייסדים, הסתיים בפשרה לפיה מר פרנסיס קנה מהתובע את חלקו בחברה (עמ' 24, ש' 18 לפרוטוקול).
טענות ותצהירי הצדדים
לטענת התובע, מר פרנסיס השתלט על העסק שהם הקימו יחדיו, מידר אותו מהחברה והעביר את הכנסותיה לחשבון נפרד. לבסוף, טען התובע, הוא פוטר מעבודתו. סך הכול הוא הועסק בחברה מינואר 2013 עד יוני 2014 ומדצמבר 2014 עד ינואר 2015. פיטוריו נעשו "באבחה אחת תוך הפרת חובת השימוע". בהתאם לכך הגיש התובע תביעה בגין העדר שימוע; אי מתן הודעה מוקדמת; ואי תשלום פיצויים פיטורים. כן טען התובע כי לא שולמו לו דמי הבראה; פדיון דמי חופשה; הפרשות לקופת פיצויים ותגמולים; הפרשות לקרן השתלמות; וכי הוא לא קיבל הודעה לעובד עם קבלתו לעבודה.
עיקר טענת הנתבעת מנגד הייתה שכמייסד החברה, בעל מחצית מהון החברה ומחצית מזכויות הניהול בחברה, אין לתובע זכות תביעה של ממש. זאת שכן התובע הוא זה שהחליט בדבר תנאי העסקתו וסיומה. כל סכסוך אחר בין הצדדים הוא למעשה סכסוך מייסדים שהסתיים בבוררות . עוד לטענת החברה, קיבל התובע תשלום חריג בסך 50,000 ₪ (7,500 ₪ כשכר ו-42,500 ₪ כבונוס) להסרת המחלוקות בין הצדדים.
דיון הוכחות מיום 19.2.20
בפתחו של הדיון מיום 19.2.20 הסכים התובע לצמצם את תביעתו לרכיבים הבאים:
השלמת פיצויי פיטורים; הודעה מוקדמת; דמי הבראה; הפרת חובת שימוע; וקרן השתלמות.
כמו כן, החברה הסכימה להודות בעבודות הבאות:
התובע אכן לא קיבל הודעה לעובד; לא נערך לו שימוע; לא ניתנה לו הודעת פיטורים או הודעה מוקדמת לפני פיטורים; ובתלושי השכר של התובע לא מופיע רכיב דמי הבראה.
בהמשך להסכמות אלו החל שלב החקירות. ראשית נחקר התובע בחקירה נגדית. מחקירה זו ראוי לציין את הדברים הבאים:
ראשית, התובע אישר שעל אף האמור בהסכם המייסדים, שייחתם הסכם עבודה בין החברה לבין כל אחד מהמייסדים, לא קיים הסכם כזה (עמ' 8, ש' 28 לפרוטוקול). לטענתו, הוא ביקש ממר פרנסיס אישור לשכר של 7,500 ₪ ומר פרנסיס הסכים. הסכמה זו הייתה בעל פה (עמ' 9, ש' 4-6 לפרוטוקול). כן העיד התובע שגם הוא נתן את אישורו בעל פה לשכרו של מר פרנסיס וילדיו שהועסקו בחברה (עמ' 9, ש' 26 לפרוטוקול;
התובע אישר שקיבל שכר ובונוס בתלוש 12/14. לכאורה בתקופה בה הוא היה מפוטר.
התובע נשאל אם קיים מסמך כלשהו המעיד על כך שהוא הלין, בזמן אמת, על אי תשלום זכויותיו. לאחר מספר דקות של נבירה במסמכים לא מצא התובע מסמך כזה. (ר' עמ' 10, ש' 7-10 לפרוטוקול).
התובע אישר שהוא זה שהיה מדווח לרו"ח החברה על שכרו והזכויות הסוציאליות שצריך להפריש עבורו (עמ' 10, ש' 15 לפרוטוקול). כך לפחות עד שנת 2014 (עמ' 11, ש' 13 לפרוטוקול; כן ר' עמ' 18, ש' 10-18 לפרוטוקול). פרט לכך, הגורם שטיפל לו בהפרשות לקופת גמל הוא אחיו - יוסי זילברשטיין (נספח 16 לתצהיר התובע; עמ' 18, ש' 19-20 לפרוטוקול).
לעניין טענת התובע כי פוטר, התובע התבקש להפנות להודעת פיטורים, ושוב לאחר עיון ממושך במסמכים הפנה למילים "לא בהסכמתי" במכתב ששלח לו מר פרנסיס ביום 2.7.14 - נספח 4 לתצהיר התובע מיום 21.2.19). כדי להכניס את הדברים להקשרם נביא ציטוט המכתב:
"אברמי שלום, לאחר שהתמקדתי יותר בחשבון החברה אני מבחין, ובאמת לתדהמתי, שיורד מחשבון הבנק משכורת חודשית עבורך בסך של יותר מ-12,000 ₪ שזה כולל ביטוחים וכו'. ברצוני לדעת על סמך מה זה נעשה?? עם כל הכבוד לא דיברנו על סכום כזה וזה נעשה לעניות דעתי, לא בהסכמתי! בפרט שחשבון הבנק רוב הזמן היה בחריגה גדולה ואמרנו שלא מושכים כסף עד שלא גומרים את ההחזרים לבעלי החוב. לא מדובר בתחום הזמן שעסקת בנושא המפעל המאושר. עם הזמן, שהחשבון יתאזן ולא תהיה חריג, אין ולא תהיה לי התנגדות שתמשוך משכורת על אף שאינך עובד משרד מלאה בהסכמה משותפת על גובה השכר. אני יודע שאתה פעיל בנושא המאזנים ודוחות למיניהם, גם שלי, אך זה לדעתי סכום מוגזם מאוד!...".
לאחר חקירת התובע נחקר רואה החשבון של החברה, מר עזר יצחק (להלן – מר עזר). מר עזר הגיע לשמש כרו"ח החברה דרך התובע עצמו. כלומר, לפחות מלכתחילה, הוא לא היה יד ימינו של מר פרנסיס. להיפך. הוא היה מכר של התובע. על פי עדותו של מר עזר, עדות שלא מצאנו לנכון להטיל בה פגם, מר עזר ביצע את עבודתו במקצועיות. הוא פעל ללא פניות ומבלי להעדיף צד אחד על האחר. מר עזר לא הסכים להגיש תצהיר מטעם מי מהצדדים ולכן הגיע להעיד בחקירה ראשית ע"י החברה.
מר עזר אישר בעדותו שהתובע הוא זה שדיווח על שכרו לצורך הנפקת תלושי השכר וחישוב זכויותיו הסוציאליות (עמ' 25, ש' 27-28 לפרוטוקול).
אשר לתשלום החריג שקיבל התובע בסך 50,000 ₪, העיד מר עזר שבמרץ 2015 התקיימה פגישה אצלו במעמד התובע ומר פרנסיס (מדובר בישיבה שהפרוטוקול שלה הובא לעיל) . בסופה של הפגישה הוסכם שישולם לתובע תשלום כנגד כל הזכויות שלו כלפי החברה וכלפי מר פרנסיס. כבעל מניות וכעובד, לרבות גם ביחס לזכויות הסוציאליות (עמ' 27, ש' 26, עד עמ' 28, ש' 4 לפרוטוקול).
דיון והכרעה
נקדים אחרית לראשית ונאמר כבר עתה כי מצאנו שדין התביעה להידחות.
נטל הראיה להוכיח שהתובע סיים את העסקתו בדין מפוטר הוא על התובע עצמו. לאחר שעיינו במלוא המסמכים שהציגו הצדדים, שמענו עדויותיהם ושקלנו טענותיהם מצאנו כי התובע לא הוכיח תביעתו. התובע לא הוכיח את נסיבות סיום העסקתו; מי פיטר אותו ובאילו נסיבות .
לטענת הנתבעת התובע לא פוטר כי אם חדל לעבוד. לעניין תשלום הזכויות נטען כי בתלוש 12/14 נעשה חישוב לסילוק טענותיו של התובע כלפי החברה, אף שהסכום שולם למעשה בעקבות ישיבה שנערכה בין הצדדים ביום 16.3.16 ובהתאם לפרוטוקול הישיבה שנערך על ידי מר פרנסיס למחרת, ביום 17.3.16. התובע לא הוכיח כי קיימת לו זכות לתשלום זכויות כלשהן שלא שולמו. למעשה הוכח כי תשלום שנעשה לתובע במסגרת הסכם הצדדים בישיבה מיום 16.3.16 נעשה לסילוק כל זכויות התובע כעובד עד לאותו מועד. להלן נימוקינו.
תשלום לסילוק הזכויות
ביום 21.2.19 הגיש התובע תצהירו, בו טען בין היתר, שהתשלום שקיבל בסך 42,500 ₪ כבונוס היווה פיצוי בגין התקופה שבה הוא לא הועסק בחברה על אף שהוא רצה להיות מועסק בה. התובע חזר וטען שמר פרנסיס הוא זה שמנע ממנו לעבוד בחברה, שהחליט על פיטוריו ושמנע ממנו לקבל שכר. לתצהירו צרף את נספח 4, הדוא"ל שצוטט לעיל ומכתב נוסף ששלח לו מר פרנסיס בסמוך אחר כך - ביום 30.7.14 (נספח 7 לתצהיר התובע מיום 21.2.19). להשלמת התמונה נביא את תוכנו:
"שלום רב, במהלך החודש האחרון אני מזהה מהלכים שנעשים על ידך הפוגעים בתפקודה התקין של החברה. מהלכים אלו מחריפים בימים האחרונים בזאת שאתה מתעלם מהתחייבויות של החברה לספקים כגון עו"ד אלדד ומהנדס אריכה ברקת אשר עובדים רבות בנושא תביעות החברה מול שלדות והמהנדס שכטרמן. כמו כן, פעולותיך בבנק כמו עצירת כרטיס האשראי (שבו אגב אני משתמש באישורך בלבד ושאין ברירה) וכאשר ישנם הוראות קבע לפעולות שהחברה מבצעת במשותף והכספים יורדים דרך הכרטיס. משיכת כספים ללא ידיעתי לחשבונותיך וביטוחים שלך למנהלים. העליתי בפניך את נושא משיכת הכספים במייל מתאריך 2.7.14 ואתה כפי הנראה העדפתה להתעלם מהמייל ולא רק שכך, המשכת במשיכת הכספים מבלי לדבר איתי בנושא. אגב גם נכתב במייל זה שלאחר ונסיים את חובותינו, נדבר בנושא משכורתך בהתאם לשעות עבודתך. כידוע לך, בעלי מניות שאינם עובדים לא זכאים לשכר עבודה אלא לחלוקת רווחים במידה וישנם. ואני מקבל את משכורתי עקב עבודתי. ואתה קבלת ואף יותר מזה כאשר טפלת במענק. כמו כן, התעלמת מכל הנושאים ששאלתי בקשר לעזר ולפגישה שבינתיים בוצעה.
לגופו של עניין, אם ברצונך לסיים את המחלוקת בהדברות בינינו, אני אשמח להיפגש בהקדם עם גורם שלישי שהוא לדעתי אובייקטיבי למדיי, רואה חשבון עזר. או לחילופין תמצא פתרון יצירתי אחר. כך או כך זה צריך להיעשות בהקדם ובימים הקרובים. להזכירך שוב. ישנם התחייבויות כלפי חוץ שמוסכים על ידך גם, ואני לא מתכוון לחזור בי היות והוצאו כבר כספים התחייבנו.
כמו כן, ברצוני להודיעך שכל פגיעה בתשלומים המשותפים של החברה שאמורים לרדת מחשבון החברה, ושנינו חתומים על ביצועם, כגון כרטיס אשראי, ביטוחים וכו', ו/או בקרדיט החברה, יהיה באחריותך הבלעדית. אם יהיה צורך לתשלום כל שהוא שלא כובד מהחשבון ששנינו חתומים בעבר ובעתיד, ואני אאלץ לשלמו דרך חשבוני הפרטי בדרך זו או אחרת על מנת לא לעצור את תפקודה התקין של החברה, כל הוצאה שתהיה ולא מכספי החברה תאלץ להחזירו בצירוף ריבית הנהוגה בחוק.
כל זאת לא מונע את זכויותיך לבקש דוחות כספיים וכל פרט שהוא מהחברה המשותפת שייט פרנסיס ירדן. כולל מאזני בוחן".
עוד טען התובע לעניין התשלום בתלוש 12/14 כי ניתן כבונוס, ולא לסילוק טענותיו - "תשלום זה נועד לתקן באופן מינורי מאוד את העוול שנעשה לי שעה שעל אף הוראות הסכם המייסדים לא הועסקתי בנתבעת ברוב רובן של השנים בהן היא פועלת..." (סעיף 28 לתצהיר התובע). עם זאת, הוא לא כיחד שהוא אכן קיבל תשלום בסך 50,000 ₪ לסילוק טענותיו, אם כי לטענתו – תשלום זה ניתן לכיסוי שכרו בלבד, ולא עבור "זכויותיו כעובד". מהקשרם של הדברים נראה שכוונתו הייתה לזכויותיו הסוציאליות. לראיה, צירף התובע לתצהירו פרוטוקול מתוקן (נספח 6 לתצהירו של התובע) שלטענתו הוא שלח מספר ימים לאחר הפרוטוקול הקודם שהובא לעיל (נספח 5 לתצהירו של התובע), בו שונה סעיף 3 לסיכום כדלקמן:
"3. אברמי קיבל 50,000 ₪ השלמת השכר. ובכך הושלם שכרו עד היום. לא כולל תנאי סוציאליים בהתאם לחוק בישראל וזכויות העובדים".
כמענה לתצהירו של התובע, הגישה החברה ביום 28.4.19 את תצהירו של מר פרנסיס. ביחס לתשלום שקיבל התובע עבור סילוק טענותיו כלפי החברה טען כי התשלום שקיבל התובע לסילוק טענותיו ניתן בהמשך לפגישה בינו לבין התובע במשרדו ובנוכחותו של רו"ח החברה, מר יצחק עזר:
"בחודש 2/2015 רואה החשבון עזר (שהובא ע"י התובע להיות רו"ח החברה!) ניסה להביא את הצדדים להסדר וביקש את אישורי להסדר המוצע על ידו (על ידי רו"ח עזר). רצ"ב העתק מכתב רואה החשבון אליי וכן טבלה שערך רו"ח עזר (מסומנים באות יא'). ביום 16.3.15 נערכה פגישה בין התובע לביני בקשר עם החברה, במשרדו של רו"ח עזר ובה סוכמו העניינים כאמור שם. רצ"ב העתק פרוטוקול הישיבה, מסומן באות יב'. את טענות התובע כאילו והפרוטוקול אינו משקף את שסוכם שם או שהוא תיקן את הפרוטוקול ושלח אותו מתוקן לרו"ח עזר, לא שמעתי עד לעיון בתצהירו של התובע... בין כה ובין כה, אין באותו תיקון דבר שכן באותו פגישה סוכם שהתשלום שקיבל התובע (50 אלף ₪) מסלק כל טענה של התובע כנגד החברה... חשוב מכך – לאחר שלטענת התובע הוא פוטר באבחה אחת, בסוף חודש ינואר 2015... באותה פגישה שהתקיימה בחודש 3/2015 לא טען התובע כאילו והוא פוטר..." (ר' סעיפים 20-21 לתצהירו של מר פרנסיס מיום 28.4.19).
מר פרנסיס העיד עוד כי התובע עצמו יודע עבור מה הוא שולם (סעיף 24 לתצהיר):
"פרט לכך שהתובע הוא זה שקבע כיצד ואיך ומה ישולם לו ואין לפנינו עובד הזכאי לתנאים שכאלו, הרי שגם אם נקבל את טענת התובע כי הוא היה עובד החברה, אזי הוא קיבל 50 אלף ₪ לסילוק טענותיו (כמו גם את אותו בונוס בסך 42,500 ₪ שלא ברור בגין מה הוא ניתן לתובע בשכר חודש 12/14)...".
מר פרנסיס טען כי ה"תיקון" ב פרוטוקול הישיבה, לפיו הסכום ששולם אינו כולל זכויות סוציאליות, שאין חולק כי לא נכתב במקור, הוסף שלא על דעתו. המסמך ה"מתוקן" נעשה על ידי התובע מבלי ליידע אותו או את רואה החשבון והוא ראה לראשונה את הפרוטוקול המתוקן רק כשהתובע צירפו לתצהירו.
לאחר ששקלנו טענות הצדדים ועדויותיהם מצאנו לקבל גרסת הנתבעת באשר להוספת המשפט בפרוטוקול הישיבה, עליו מבקש להסתמך התובע. עותק זה עליו מסתמ ך התובע אינו חתום לא על ידו ולא על ידי מר פרנסיס או החברה. בסיפא של אותו מסמך נכתב שהוא נערך ע"י מר פרנסיס, אף כי התובע העיד שהוא זה שתיקן אותו ושלח אותו למר עזר. לאור העובדה כי מר פרנסיס הכחיש בתצהירו שהוא קיבל את המסמך הזה ואף רו"ח עזר ציין שמסמך מתוקן זה אינו מוכר לו , ולא מצאנו שהתובע ציין את קיומו של מסמך זה בהתכתבויות שקדמו להליך זה ובנסיבות העניין איננו סבורים שיש לקבלו ולתת לו משקל ראייתי כלשהו.
משכך, ולאור העובדה כי הצדדים הגיעו להסכמות בישיבה ביניהם כבעלי מניות, לתשלום חובות החברה לעצמם בכובעיהם כבעלי מניות וכעובדים, הרי שיש לראות בסיכומים שהושגו כתשלום ששולם לסילוק מלוא זכויותיו של התובע. מסקנה זו מתחזקת לאור העובדה שהתובע לא העלה באופן נפרד נושא הזכויות הסוציאליות במסגרת הישיבה, והן לאור היותו של התובע בעל תפקיד וסמכויות שמכוחן הוא עצמו ביחד עם שותפו, שילמו לעצמם זכויות כעובדים.
מר פרנסיס ורואה החשבון שנכחו בישיבה הבינו כי הסיכום הוא לסילוק מלוא הטענות, לרבות תשלום בגין זכויות סוציאליות. הסכמת התובע למתווה סגירת החשבון ניתנה, כפי שהוכח מחומר הראיות לרבות מתוכנה של הישיבה עצמה , נעשה גם בכובעו כשכיר וגם בכובעו כבעל מניות ומנהל בחברה. לא מדובר בהסכמה שניתנה ע"י עובד זוטר שאין לו יכולת אמיתית להשפיע על מתווה סגירת החשבונות עמו בחברה. בהתאם לכך יש לתת להסכמתו משנה תוקף ולפרשה בהרחבה. אין מקום לדקדק עם החברה ולזקוף לחובתה את העובדה שההסכמה על סילוק התביעות לא נערכה בצורה מפורשת וברורה בהתייחס למלוא רכיבי התביעה.
משהתובע עצמו הודה שהוא הסכים לתמורה מסוימת כנגד סילוק טענותיו, הנטל הוא עליו להראות שרכיב מסוים מטענותיו - זכויותיו הסוציאליות - הוחרג מההסכם. לעניין זה אין די במסמך שהוציא בעצמו (הפרוטוקול המתוקן) ולא הוכח כי שלח בזמן אמת למי מהנוכחים בישיבה. כמייסד החברה ובעל מחצית מהון מניותיה וזכויות הניהול בה, היה עליו לדאוג לכך שההחרגה תבוא לידי ביטוי בראיה אובייקטיבית ומשכנעת. דוגמת הסכמה חתומה בכתב של מר פרנסיס.
נסיבות סיום העסקה
רק בתצהירו הרחיב התובע בדבר נסיבות סיום העסקתו וכך הוא העיד - "הפרת זכויותיי כעובד התבררה לי לאחר תחילת שנת 2015. אלא שאז מר פרנסיס כבר השתלט על הנתבעת ונישל אותי מכל זכות מעשית בה ומשכך, במועד זה לא עלה בידי לתקן את ההפרות בהסכמה עם מר פרנסיס. אציין כי בהתאם לאמור בסעיף 14 להסכם המייסדים, רק חתימתו של מר פרנסיס, יחד עם חתימתי, הייתה יכולה לחייב את הנתבעת, ואולם לא ניתן היה להשיג את חתימתו של מר פרנסיס לצורך תיקון הפגיעה הקשה בזכויותיי" (סעיפים 9-10 לתצהיר התובע).
עדות זו של התובע בתצהירו אינה עולה בקנה אחד עם חומר הראיות בתיק, כפי שתואר לעיל. כאמור, התובע הוא בעל מחצית מהון החברה וזכויות הניהול בה. עובדה זו כשלעצמה מציבה את התובע כ-"אחראי" לגרימת הפגיעה בזכויות שהוא עצמו טוען להם. היא מחייבת את התובע לעמוד ברף ראייתי מחמיר יחסית.
מר פרנסיס, רו"ח החברה-מר עזר ואף התובע עצמו, כולם העידו על כך שהתובע הוא זה שהיה אחראי על דיוו ח שכרו להנהלת החשבונות של החברה. הוא זה שהיה אחראי על הדיווח לצורך הנפקת תלושי השכר שלו, זכויותיו הסוציאליות ומשיכת המשכורת מחשבון החברה (ר' בעדויות שנסקרו לעיל) .
מר עזר העיד כי התובע דיווח על שכרו משך כל חודש בחודשו ברצף, גם בתקופה בה טען התובע שחלה הפסקה ביחסי העבודה בין הצדדים, מיולי 2014 עד נובמבר 2014 (עמ' 29 לפרוטוקול):
"ש. יש פה אנומליה לכאורה, בהעסקה של התובע, היא מתחילה ב- 1.1.13, היא נמשכת עד סוף יוני 2014, ואז היא חוזרת ב- 12/14 וממשיכה ל-01/15. התובע מועסק שנה וחצי, פתאום יש חצי שנה שהוא לא מועסק, ופתאום יש חודשיים שהוא חוזר. מה קרה ביוני 2014, שממנו ועד נובמבר 2014 כולל התובע לא מועסק? מה הביא להפסקת העסקתו ביוני 2014?
ת. האמת שאני לא יודע, אני הייתי מקבל כל חודש את השכר של החברה מהתובע, והנהלת חשבונות שלנו וחשבת השכר היתה מוציאה את התלושים".
במצב דברים זה היה מקום לשקול אם התובע כלל נחשב לעובד של החברה. אולם, כיוון שהתובע מונה על פי הסכם המייסדים כסמנכ"ל כספים ושיווק של החברה, ולאור עדותו של מר עזר שהתובע אכן עבד בפועל כאיש כספים של החברה (ר' עמ' 33, ש' 4-8 לפרוטוקול), נקודת המוצא שלנו הינה שהתובע אכן עבד עבור החברה כשכיר בנוסף לתפקידו כדירקטור.
עם זאת, מדובר בעובד שלא מן המניין. עובד שבכובעו האחד הוא זה שמחליט על תנאי העסקתו ואחראי על תשלום זכויותיו בשם החברה, ובכובעו האחר הוא שכיר שמקבל תמורה כנגד מתן שירות עבור החברה. עיקר תכליתם של דיני העבודה הוא להגן על אותם עובדים שאינם מסוגלים להגן על עצמם. לא זה הוא המקרה של התובע שבכוחו לקבוע ולשלם את זכויותיו של עצמו. התובע יכול לפעול לאכיפת זכויותיו גם באמצעות הכלים המוקנים לו כבעל מניות וכיו"ר דירקטור החברה. בהתאם לאמור, יש לפרש את תחולתם של חוקי המגן ודיני העבודה על העסקתו של התובע בדרך שמתחשבת בכוחו היחסי כלפי החברה , מבלי להקפיד על העדרה של הסכמה מפורשת ובכתב לתשלום או אי תשלום כזה או אחר של זכויותיו ומבלי להקפיד על יתר הדרישות הפורמאליות והחובות הרישומיות שעל מעסיק יש לפעול לפיהן עם עובד מן המניין.
לאור מסקנתנו שהתובע הועסק בחברה גם כעובד מן המניין ולאור העובדה שהתובע גם שלט בהתנהלות הכספית השוטפת של החברה, מסקנת הדברים היא שתנאי העסקתו בחברה הן פועל יוצא של החלטותיו שלו. חוזה ההעסקה שלו למעשה נקבע על פי תנאי העסקתו בפועל. גם על פי הסכם המייסדים, התובע עצמו הוא זה שאחראי על קביעת תנאי העסקתו מול החברה. זאת, כשם שהוא היה אחראי גם על תשלום שכרם של יתר עובדי החברה, לרבות שותפו, מר פרנסיס.
כך, מהתכתבויות של מר פרנסיס עם התובע בחודשים נובמבר 2011 עד ינואר 2012, עולה שדווקא התובע הוא זה שמנע מעובדי החברה את שכרם (ר' נספח 13 לכתב ההגנה). בין היתר כתב מר פרנסיס לתובע ביום 19.11.11 – "... אני חייב כסף!!! (משכורת). כל ההורדות של ההלוואות רכב וההלוואה לחשבון החברה יורדים מהחשבון הפרטי שלי ואני בלי משכורת. ביקשתי כמה פעמים ואתה מתעלם..." (ר' שם). גם התובע עצמו הודה שהוא לא קיבל שכר מהחברה ממועד הקמתה ביולי 2010 ועד ינואר 2013. זאת, מבלי שתהיה לו טענה כלשהי לזכויות שלא שולמו לו כעובד בגין תקופה זו (ר' סעיף 11 לסיכומי התובע).
פרט לאמור, התובע לא הצביע על מסמך מסוים ממנו עולה שהוא לכאורה מפוטר. בהקשר זה ביקש התובע להיבנות מההודעה ששלח לו מר פרנסיס ב-2.7.14 (ר' לעיל). מהודעה זו, לטענת התובע, עולה שמר פרנסיס "הביע את התנגדותו" להמשך העסקתו בחברה (ר' סעיף 14 לסיכומי התובע). לא כך אנו מבינים את ההודעה ששלח מר פרנסיס. אלא דווקא להיפך. כל שעולה מן ההודעה הוא התרעומת של מר פרנסיס מכך שהתובע מושך שכר בזמן שלחברה אין מספיק כדי לעמוד בהתחייבויותיה. מפנייתו של מר פרנסיס לתובע משתקף חוסר האונים שלו כלפי התובע ולא להיפך.
ואמנם, מעדותו של התובע בתצהיר ניתן להבין כי הוא אכן מעולם לא פוטר. טענתו היא למעשה שמר פרנסיס מנע ממנו לקבל משכורת (ר' סעיף 14 לסיכומי התובע). בהקשר זה יצוין כי בדיון מיום 19.12.18 המליץ בית הדין לתובע להגיש כתב תביעה מתוקן אך התובע סירב. לאור האמור, אין לנו אלא להתייחס לטענת התובע בכתב התביעה לפי הוא פוטר. זאת, מבלי לפרט אודות נסיבות סיום העסקתו.
כאמור, כיוון שהתובע לא הצביע על ראיה מסוימת ממנה ניתן ללמוד שהוא אכן פוטר, אין לקבל את טענתו. מעבר לכך, כאמור, התובע הוא בעל מחצית מהון וזכויות הניהול בחברה. כפועל יוצא, התובע הוא גם בעל אמירה ויכולת השפעה על המשך העסקתו. עובדה זו מצריכה מן התובע להעמיד תשתית ראייתית משמעותית להוכיח את נסיבות סיום העסקתו.
אף אם נקבל עדות התובע בתצהירו כי ההחלטה להפסיק לשלם לו שכר התקבלה באופן חד צדדי על ידי מר פרנסיס ולא בהסכמתו, ואיננו קובעים כך, הרי שבנסיבות העסקה הספציפיות לתיק זה, אין מקום לקבוע שהוא פוטר. נכון הדבר שכאשר מדובר בעובד שכיר מן המניין שמעסיקו מפסיק לשלם לו משכורת, יש מקום לראות בהפסקת משכורתו של אותו עובד כמעשה שעשוי להחשב כפיטורים או הצדקה להתפטרות . ברם, לאור מעמדו של התובע בחברה לא די בעצם העלאת הטענה שהחברה הפסיקה לשלם לו משכורת, כדי להוכיח שהוא פוטר בעל כורחו. בנסיבות העניין נדרש היה התובע להעמיד תשתית ראייתית משמעותית לטענותיו ביחס להשתלטות שביצע מר פרנסיס על החברה. היה עליו להראות שכתוצאה מן ההשתלטות, הוא מצא את עצמו ללא פרנסה ויכולת השתכרות מן החברה. התובע לא עשה כן. התובע לא הצביע על אף מסמך מזמן אמת בו הוא מעלה טענות כלפי פגיעה בזכויותיו כעובד.
רק בשנת 2018, במסגרת חלופת התכתבויות בין התובע לבין מר פרנסיס באמצעות באי כוחם, ניתן למצוא לראשונה התייחסות לזכויות התובע כעובד (ר' נספח א' לכתב ההגנה). עובדה זו מצביעה על כך שבזמן אמת התובע לא ראה את עצמו כמי שזכויותיו התעסוקתיות נפגעו. כאמור, על אף שבמקרה הרגיל אין בכך שהעובד אינו סבור שזכויותיו נפגעו כדי להשליך על זכויותיו, המקרה של התובע אינו רגיל. כבעל מחצית ממניות וזכויות הניהול בחברה האחראי מטעם החברה על תשלום השכר , הדרך בה ראה התובע את עצמו כן משליכה על זכויותיו. זאת שכן בכוחו של התובע היה לפעול בשם החברה לצורך תשלום זכויותיו.
היעדר פעולות מצד התובע לעשות כן מצביע על כך שהוא, כיו"ר הדירקטוריון בחברה, לכאורה נתן הסכמתו לוויתור על שכרו בתקופה הרלוונטית ולאור שיקולים שונים ובכללם מצב החברה והיקף התעסוקה שלו בה .
התובע מצא לנכון להעמיד את מועד סיום העסקתו רק מפברואר 2015. זאת אף שבחקירתו טען להפסקת עבודתו לאור דוא"ל שקיבל ממר פרנסיס ביולי 2014. כפי שקבענו אין במכתב משום הודעה על פיטורים או הפסקת תשלום, אולם מעבר לכך, לא הבהיר התובע מדוע הוא רואה במועד זה דווקא כמועד סיום יחסי עובד מעסיק. כזכור, על פי עדות התובע בתצהירו, מר פרנסיס פתח ביולי 2014 חשבון בנק על שמו, אליו הוא העביר את כספי החברה. בשלב זה לא יכול היה התובע, על פי עדותו, למשוך יותר כספים מהחברה כמשכורת, שכן, ממה שניתן להבין מעדות התובע, לא היו עוד כספים בחברה. על פי טענת התובע, מנקודה זו הופסקו יחסי העבודה בינו לבין החברה עד דצמבר 2014 שאז הוא שוב קיבל שכר מהחברה למשך חודשיים. התובע לא הסביר מדוע, אף שכבר ביולי 2014 לא הייתה לו גישה לכספי החברה, הוא מצא לנכון להעמיד את מועד סיום העסקתו רק מפברואר 2015. ודוק, אם לא חל שינוי נסיבות בין יולי 2014 לבין פברואר 2015, לא ברור כיצד התובע יכול היה לחזור לעבודה בדצמבר 2014, אך הוא לא יכול היה לחזור לעבודה לאחר ינואר 2015.
סיכום
התובע צמצם את תביעתו לרכיבים הבאים: הפרת חובת השימוע; אי מתן הודעה מוקדמת לפני פיטורים; השלמת פיצויי פיטורים; דמי הבראה; וקרן השתלמות.
לאור דיונינו לעיל, התובע לא הוכיח שהוא פוטר או כי נסיבות סיום העסקתו מצדיקים לראות בו כמי שפוטר. זאת שכן התובע לא הצביע בכתב תביעתו על הגורם שפיטר אותו ולא פירט אודות נסיבות סיום העסקתו. טענת התובע בתצהירו שמר פרנסיס מנע ממנו לקבל שכר, לא הוכחה במאזן ההסתברויות.
בנסיבות התיק דנן, הרף הראייתי שעל התובע היה לעמוד בו הוא גבוה יחסית לזה של עובד מן המניין שלא שולם לו שכרו. התובע לא עמד ברף זה. לא שוכנענו שהתובע אכן לא יכול היה לפעול בכובעו כבעל מניות ובעל זכויות ניהול בחברה כדי לדאוג לכך שהוא יקבל שכר שוטף. נראה כי עיקר טענותיו של התובע הוכוונו כלפי מר פרנסיס ולא כלפי החברה. במישור העסקי ולא התעסוקתי. בסופו של דבר היה זה התובע שבחר לקום ולעזוב את עבודתו בחברה. במאמר מוסגר יצוין שבמהלך הדיון עלתה השאלה - מה האינטרס של התובע לא לעבוד בחברה. נראה לנו בשלב זה שהתשובה לשאלה זו היא שהתובע הסתמך על זכותו לקבל רווחים מהחברה בלי לעבוד בה. ואכן, כפי שעלה במהלך הדיון, מר פרנסיס רכש לבסוף מן התובע את חלקו בחברה ופירק את השותפות. לפיכך, התביעה להפרת חובת השימוע, אי מתן הודעה מוקדמת והשלמת פיצויי פיטורים דינה להידחות.
אף לא שוכנענו שבנסיבות העניין היה התובע זכאי לשכר או לזכויות סוציאליות מעבר למה שכבר שולם לו. זאת שכן התובע היה אחראי על תנאי העסקתו ותשלום שכרו. כך שיש לראות בתשלום שכרו של התובע בפועל כתשלום שניתן בהסכמתו. הוכח שהתובע קיבל במרץ 2015 סכום בסך 50,000 ₪ שנועד לשמש כגמר חשבון וסילוק כל טענותיו כלפי החברה כעובד וכלפי מר פרנסיס כשותף.
סוף דבר
התביעה נדחית.
התובע ישלם את הוצאות הנתבעת בסך 3,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה.

ניתן היום, י"ב אלול תש"פ, (01 ספטמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר צב ליברמן
נ.צ. מעסיקים

כב' השופטת יפית מזרחי-לוי
אב"ד