הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 55149-05-19

23 ספטמבר 2020

לפני:
כב' השופטת מיכל נעים דיבנר
נציגת ציבור (עובדים) - גב' סיגל רונן כץ
נציג ציבור (מעסיקים) - מר עמוס הראלי

התובע (המשיב)
רפאל הדר אורפליי

-

הנתבעים (המבקשים):
1. Hapoalim Schweiz AG
ע"י ב"כ ממשרד עו"ד ש. הורוביץ ושות', עו"ד

2. בנק הפועלים בע"מ
ע"י ב"כ ממשרד עו"ד נ. פינברג ושות', עו"ד

פסק דין
בפנינו בקשות הנתבעים לסילוק התביעה על הסף.
רקע כללי
התובע עבד בנתבע 2 (להלן – בנק הפועלים) למשך כשנתיים בין 25.9.05 ל–31.10.07. התובע סיים עבודתו בבנק הפועלים על מנת לעבור לעבוד בנתבעת 2, חברת בת בבעלות מלאה של בנק הפועלים, המאוגדת ופועלת בשוויץ (להלן – HS). עם סיום עבודתו בבנק הפועלים נערך לתובע גמר חשבון ושולמו לו פיצויי פיטורים מלאים (נספחים מב/1 – מב/5 לבקשה 6, שאינם במחלוקת).
התובע עבד ב-HS החל מיום 1.11.07 ועד ליום 31.12.18, לפי חוזה עבודה מיום 18.7.07 (נספח 1 לכתב התביעה. להלן – חוזה העבודה). לצורך עבודתו זו העתיק התובע את חייו ואת חיי משפחתו לשוויץ, שם הוא מתגורר עד היום.
על פי כתב התביעה (סעיפים 3-4) HS מצויה בתהליכי סגירה אשר צפויים להסתיים בסוף 2020. עקב כך, נחתם בין התובע לבין HS ביום 22.12.17 נספח לחוזה העבודה (להלן – החוזה האחרון). לטענת התובע החוזה האחרון מבטיח העסקתו לפחות עד 31.12.18; לטענת HS הוא קובע את סיום עבודתו ביום 31.12.18. סעיף 1 לחוזה האחרון קובע שהחוזה יסתיים ביום 31.12.18 באופן אוטומטי בלי צורך בהודעה מוקדמת וכן כי כל ארכה לחוזה צריכה להיות מוסכמת בכתב.
בכתב התביעה שלפנינו טוען התובע כי יש לראות בנתבעות מעסיקותיו במשותף והוא עותר לסעדים הבאים:
מענק הסתגלות בהתאם לחוזה העבודה בסך 79,993 ₪.
פדיון 3 ימי חופשה בסך 8,494 ₪.
פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, לאחר שהעלה טענות בדבר אי סדרים ניהוליים בסך 738,985 ₪ (12 משכורות).
פיצוי על התנכלות במקום העבודה בסך 230,000 ₪.
פיצוי בגין הפצת לשון הרע בסך 140,000 ₪.
הבקשות שבפנינו ותשובת התובע
לבקשת בנק הפועלים (1.7.19) יש לסלק התביעה על הסף מן הטעמים הבאים:
העדר יריבות שכן התובע עבד בHS בלבד מאז 1.11.07 ולמשך 10 שנים.
חלות הדין השוויצרי על פי חוזה העבודה ומירב הזיקות.
הפורום הנאות לדון בתביעה מצוי בשוויץ.
חוסר תום לב.
לבקשה צורף תצהירו של מר מיכאל שילר – מנהל אגף המטה הבינלאומי בבנק הפועלים.

לבקשת HS (10.9.19) יש לסלק את התביעה על הסף מן הטעמים הבאים:
על פי תניית ברירת דין בחוזה העבודה ובחוזה האחרון, על יחסי העבודה בין הצדדים חל הדין השוויצרי.
הפורום הטבעי והנאות לדון בתביעה הינו בית המשפט המוסמך לכך בשוויץ.
לבקשה צורפו תצהירה של גב' קלאודיה ספייס וכן חוו"ד של עו"ד דניאל הוכשטרסר – מומחה לדין השוויצרי.
התובע השיב לבקשות ואלו עיקרי טענותיו (23.10.19):
חוזה העבודה לא קובע את מקום השיפוט ותניית הדין הזר נכפתה על התובע מבלי שהיה לו כושר מיקוח לגביה.
העדים שידרשו לתביעה, בכירים בבנק הפועלים ומנכלית HS לשעבר, הם תושבי ישראל ועל פי הדין השוויצרי לא ניתן לחייבם להתייצב לעדות בשוויץ (כבר יוער, כי התובע לא צירף חוות דעת של מומחה לדין השוויצרי), דבר אשר יפגע ביכולת הוכחת התביעה.
השיקול הציבורי לקדם קיום הליכים תקינים בתאגיד בנקאי ישראלי, מצדיק דיון בתביעה בבית דין זה.
HS עומדת להסגר והתובע יעמוד בפני שוקת שבורה.
התביעה מבוססת על הפרת הקוד האתי ההתנהגותי של בנק הפועלים שהוא תוספת לחוזה העבודה של התובע, נכתב בישראל ובעברית ועליו לא חלה תניית דין זר.
בנק הפועלים היה מעסיק במשותף ועליו חל בוודאות הדין הישראלי, לפחות משנת 2011 ועד סיום עבודתו. בשנת 2011 הושק בבנק הפועלים "מודל המדינה", אשר לפיו לקוחות הבנק טופלו על ידי "מנהלי מדינות" ולא מנהלי סניפים. מר משה אלוש, מנהלו הישיר של התובע בHS, היה המנהל של כל מנהלי המדינות ובתפקידו זה היה כפוף למנהל החטיבה הבינלאומית של בנק הפועלים. התובע, כמנהל מחלקת ניתוח מידע עסקי של HS קיבל במסגרת "מודל המדינה" תפקיד חדש שכלל תמיכה במנהל השווקים (אלוש) ונוהל ישירות על ידי מנהלים מישראל (סעיף 17 לתגובה ומסמך תיאור התפקיד מיום 30.6.16).
מירב הזיקות מצביע על סמכות שיפוט לערכאות בישראל: התובע אזרח ישראלי, דובר עברית, נשלח מטעם בנק הפועלים לעבוד בחברת בת בבעלות מלאה. התובע פוטר לאחר שחשף בפני בכירים בהנהלת בנק הפועלים אי סדרים של HS, הדיווח נעשה בישראל; בכירים בהנהלת בנק הפועלים החליטו על פיטוריו (לטענתו נאמר לו שההחלטה התקבלה בתל אביב – סעיף 45 לתגובה). התובע אמנם נשאר לחיות בשוויץ לאחר פיטוריו, אך זאת רק מחמת מחלתה של אשתו ועל מנת לטפל בה. התובע מתעתד לחזור לישראל.
הדיון בבקשה
ביום 1.3.20 התקיים דיון בבקשה. עובר למועד הדיון ניתנה ביום 16.2.20 החלטה בבקשת התובע לחקור את עדי המבקשות ונקבע בה שמכיוון שמדובר בבקשה לסילוק על הסף, היא תבחן בעיקרה על יסוד טעמים משפטיים. עוד נקבע שמכיוון שהתובע לא הצביע בבקשתו על מחלוקות עובדתיות מהותיות לצורך דיון בבקשה, אין הצדקה לקיים חקירות עדים. בהחלטה נוספת, מיום 18.2.20 הובהר שוב שעל מנת שתותר חקירת עדים בדיון, יש להפנות לאילו מחלוקות עובדתיות נדרשת החקירה. משלא נמסרה הבהרה כאמור, לא נחקרו בדיון מצהירי הצדדים.
הצדדים השלימו טיעוניהם בדיון שהתקיים בפנינו ובסיומו ביקשו כי ההכרעה תינתן על יסוד כלל החומר שבתיק.
העובדות שיעמדו בבסיס הכרעתנו להלן
העובדות שיפורטו להלן, רובן אינן במחלוקת בין הצדדים, וחלקן מבוסס על כתבי הטענות, מבלי שיש לראות בהצגתן כהכרעה, ככל שקיימת לגביהן מחלוקת עובדתית:
כאמור לעיל, תקופת עבודתו של התובע בבנק הפועלים ולאחריה בHS אינה במחלוקת. אף אין חולק שעם סיום עבודתו של התובע בבנק הפועלים נערך לו גמר חשבון ושולמו לו פיצויי פיטורים מלאים. בתביעה לא נתבע כל סעד הנובע מתקופת עבודתו (הפורמלית) בבנק הפועלים.
החל מיום 1.11.07 עבד התובע, לפחות מהבחינה הפורמלית בHS, אשר עימה בלבד חתם על חוזה העבודה ועל החוזה האחרון.
לצורך עבודתו בHS עבר התובע להתגורר בשוויץ יחד עם משפחתו. בנק הפועלים נשא בעלויות השילוח של חפציו של התובע ומשפחתו לשוויץ (נספח 7 לכתב התביעה) אך גם HS מימנה חלק מעלויות המעבר של התובע לשוויץ, לרבות תרגום מסמכים, כרטיסי טיסה, עלויות אחסנת ציוד אישי ומגורים לתקופת הקליטה בשוויץ (סעיף 18 לבקשתה והנספחים שם).
חוזה העבודה בין התובע לבין HS נחתם בישראל. על פי טענת HS, אשר התובע לא הכחיש, חוזה העבודה נדרש על ידי הרשויות בשוויץ לצורך הוצאת אשרת עבודה וזו הסיבה שהוא נשלח אל התובע לחתימה בישראל (סעיף 17 ונספח B לבקשה של HS). בתוך כך יצויינו העובדות הנוספות הבאות: חוזה העבודה נחתם ב-18.7.07 ונקבע בו שתחילת העבודה לא תהא לפני 1.9.07, בכפוף לאישורים הנדרשים מהרשויות בשוויץ (נספח 1 לכתב התביעה). בפועל, החל התובע לעבוד בHS רק ביום 1.11.07, לאחר שביום 1.10.07 נחתמה בין הצדדים תוספת לחוזה העבודה (נספח D לבקשת HS).
כל החוזים שבין התובע לבין HS, למעט חוזה העבודה הראשוני, נחתמו בשוויץ.
במהלך תקופת עבודתו בשוויץ, קודם התובע פעמיים (10.1.11, 5.7.16) , בתפקיד ו/או בשכר, על ידי HS (התובע אינו טוען כי בנק הפועלים היה מעורב בכך), כעולה מנספחים (1-2) E לבקשה.
חוזה העבודה עם HS כולל תניית דין שוויצרי (סעיף a8); כך גם החוזה האחרון (מיום 22.12.17, פסקה אחת לפני האחרונה).
בתקופת עבודתו בHS עבד התובע בציריך, כפוף למנהל הבנקאות הפרטית בHS. לטענת התובע היה כפוף בעניינים מסויימים גם לגורמים בישראל.
שכרו של התובע שולם בפרנקים שוויצרים. זהו המטבע שנקבע בהסכם ההעסקה. השכר שולם לחשבון בנק של התובע בשוויץ (סעיף 15 לבקשה).
בתקופת עבודתו בHS התובע שילם מיסים ודווח לרשויות בשוויץ לפי הדין השוויצרי.
הזכויות הסוציאליות שולמו לתובע בתקופת עבודתו בHS, בהתאם לדין השוויצרי.
התובע ממשיך להתגורר בשוויץ מאז הפסקת עבודתו בHS יחד עם משפחתו. התובע מחזיק תעודת תושבות המקנה לו זכויות כמעט מלאות של אזרח. אשתו עובדת בציריך, התובע עבד מספר חודשים בבנק אחר בשוויץ ונכון למועד הדיון הוא קיבל דמי אבטלה בשוויץ (עמ' 2, ש' 19). HS טענה והתובע ולא טען אחרת, כי היא נתבקשה לחתום עבורו על טפסים לצורך קבלת דמי אבטלה בשוויץ (סעיף 30 לבקשת HS).
דיון והכרעה
הדין החל על יחסי העבודה בין הצדדים
כאמור, בהתאם להוראה מפורשת בחוזה העבודה עם התובע, כמו גם בחוזה האחרון, הדין החל על העסקתו של התובע בHS, הינו הדין השוויצרי (סעיף 15 לעיל).
בנסיבות אלו, נפסק כי:
"14. העיקרון הבסיסי בדיני החוזים, של כיבוד אוטונומיית הרצון הפרטי של הצדדים במטרה להגשים את "ציפיותיהם הלגיטימיות", עומד גם ביסודם של כללי ברירת הדין בחוזים. לכן, ככלל, דין החוזה הוא הדין שהצדדים הסכימו לנהוג על-פיו.".
בג"ץ 5666/03 עמותת קו לעובד נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, מיום 10.10.07.
בשים לב לכך שמדובר בהוראה מפורשת בחוזה שאין חולק לגביו, הרי שגם אם היה נקבע כי בנק הפועלים הינו צד למערכת יחסי העבודה הנדונה ולכן צד לחוזה האמור, לא היה בכך כדי לשנות מהקביעה כי הדין השוויצרי חל על העסקתו הנדונה של התובע וראו:
"37.1 העובדה שהמעסיק הוא "מעסיק ישראלי" אין תוצאתה החלה אוטומאטית של הדין הישראלי במדינה או באזור עליהם לא חל הדין הישראלי. לעובדה זו עשויה להיות משמעות בברירת הדין החל על יחסי העבודה בין הצדדים על פי כללי המשפט הבינלאומי הפרטי, ולכך נתייחס בהמשך. אולם, אין היא מביאה לתוצאה של החלה ישירה של הדין הישראלי על יחסי העבודה עת העבודה בוצעה באזור שלא חל עליו הדין הישראלי [ ע"ע (ארצי) 207/08 עז נ' רום מפעלי מתכת בע"מ (בפירוק) – עיצאם מוחמד אשכנתא (13.1.2012)]."
ע"ע (ארצי) 48803-10-14 טארק סעדאת מחיסן ואח' נ' המנהל האזרחי ביהודה ושומרון, מיום 22.10.17 (להלן - עניין טארק סעדאת).
התובע אינו כופר בקיומה של ההוראה החוזית הנדונה, אך העלה מספר טענות כנגד החלת הדין השוויצרי על יחסי העבודה הנדונים. טענתו העיקרית של התובע, הינו כי תביעתו מבוססת על הפרת הקוד האתי ההתנהגותי, המהווה תוספת לחוזה העבודה עימו, אך הוא נכתב ונחתם בישראל על ידי בנק הפועלים, בעברית ולכן כפוף לדין הישראלי (סעיף 7; סעיף 39 ואילך לתגובה). עוד נטען כי לתובע לא היתה כל יכולת מיקוח לגבי חוזה העבודה והסעיפים שנכללו בו והיתה לו ציפייה סבירה שיחול על העסקתו הדין הישראלי (סעיפים 37-38 לתגובה).
לא מצאנו בטענות התובע, כמבססות קביעה אפשרית שחרף ההוראה החוזית בדבר הדין החל, יוחלו דיני ישראל על חוזה העסקתו של התובע. נסביר –
לא די בטענה כי הוראה חוזית מסויימת לא היתה נתונה למשא ומתן בכדי לקבוע כי היא בטלה או מבוטלת. התובע לא העלה כל טענה כי מדובר בהוראה מקפחת או פוגענית, או כזו שיש בה כדי לנצל, בדרך כלשהי, את מעמדו החלש (לדבריו) במועד חתימת החוזה. משכך, עצם הטענה כי לתובע לא ניתנה האפשרות לשנות את הוראת ברירת הדין, לא מצדיקה כלשעצמה קביעה, ולו לכאורה, שההוראה אינה חלה.
אף אם נקבל את הטענה שהתביעה מבוססת כולה על הקוד האתי ההתנהגותי שהופר לטענת התובע, הרי שהתובע עצמו טוען שמדובר בתוספת לחוזה העבודה ומכאן שגם על פי התובע, הקוד האתי ההתנהגותי מהווה חלק מחוזה בו נקבע כי הדין החל עליו הינו הדין השוויצרי. התובע מגדיל ומסביר כי HS קבעה ביום 5.1.11 שהקוד האתי ההתנהגותי הוא חלק בלתי נפרד מ הנהלים הפנימיים של HS "ובכך קיבע למעשה את תוקפו המשפטי של "הקוד האתי ההתנהגותי" כחלק אינטגרלי מחוזה העבודה" (סעיף 41 לתגובה). התובע תומך אפוא בטענת HS בעניין זה. טענת התובע כי מדובר במסמך שנכתב במקור בעברית על ידי חברת האם (בנק הפועלים) חסרת נפקות לנוכח העובדה שאין מחלוקת ש HS תרגמה אותו לאנגלית (סעיף 43.ד לתגובה) ואימצה אותו כחלק מנהליה הפנימיים.
הקוד האתי ההתנהגותי הינו מסמך חוזי ואינו ייחודי לדיני העבודה הישראליים. אין מניעה אפוא כי טענה להפרתו תיבחן בהתאם לדין השוויצרי והחלת הדין השוויצרי על הטענה להפרתו, כפי שהיה נעשה ביחס לכל עובד שוויצרי של HS, אין בה כדי לגרוע מזכויותיו של התובע וממילא לא נטען אחרת.
התובע העלה בתגובתו טענה נוספת ולפיה הדין השוויצרי אינו מעניק מעמד מוגן כלשהו לעובד "חושף שחיתויות" (סעיף 49 לתגובה). התובע לא הפנה לכל אסמכתא לטענה זו והצהרתו בנושא, כמי שאינו מומחה לדין השוויצרי, חסרת משקל. יתרה מכך, וזה העיקר, כתב התביעה אינו מעלה כל טענה המבוססת על חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ז-1997, כך שטענתו של התובע בעניין זה אינה ממן העניין.
התובע לא הציג אפוא בפנינו טענות המבוססות על שיקולי תקנת הציבור; עקרון השוויון או עקרונות המשפט המנהלי, אשר עשויות היו להצדיק התערבות בהוראות ההסכמיות המפורשות בינו לבין HS בדבר הדין החל על העסקתו (השוו: עניין טארק סעדאת, סעיף 3.ג(3)-(4) לחוות דעתם של השופטים א. איטח ומ. טוינה).
על יסוד האמור לעיל, אנו קובעים כי על העסקתו של התובע, החל מיום 1.11.07 ועד 31.12.18 חל הדין השוויצרי, בין אם היה בתקופה זו עובד HS בלבד ובין אם בנק הפועלים היה מעסיקו במשותף.
מכיוון שהתביעה הוגשה בהתאם לדין הישראלי – דיו התביעה להיות מסולקת על הסף מן הטעם שכתב התביעה אינו מראה עילת תביעה בהתאם לדין השוויצרי (תקנה 44(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991. להלן - התקנות).
הפורום הנאות לדון בתביעה
למעשה, על יסוד הכרעתנו לעיל ניתן היה להורות על מחיקת התביעה כבר כעת, מבלי להידרש לדיון בפרק הבא. יחד עם זאת, כאשר נשאל התובע האם הוא סבור כי יש לדון בתביעה בבית דין זה, גם אם יוחלט כי הדין החל על העסקתו הינו הדין השוייצרי, היסס בתשובתו (עמ' 2, ש' 21). לפיכך, ומאחר והצדדים פרשו גם בעניין זה טענותיהן בפנינו, נפנה לבחון את שאלת הפורום הנאות לדון בתביעה הנוגעת ליחסי העבודה בין התובע לבין HS ולסיומם, מבלי שנדרש להכרעה בשאלה האם בנק הפועלים היה מעסיקו במשותף, אם לאו.
המבחנים לבחינת השאלה האם הפורום הישראלי הינו הפורום הנאות לדון בתביעה, סוכמו על ידי בית המשפט העליון, כדלקמן:
"שלושה מבחנים משמשים לצורך בחינת השאלה האם הפורום הישראלי, או שמא פורום זר כלשהו, הוא הפורום הנאות לדון בתובענה: (1) איזה פורום משפטי הוא בעל "מרב הזיקות" בנוגע לסכסוך; (2) מהן הציפיות הסבירות של הצדדים ביחס למקום ההתדיינות בסכסוך שנתגלע ביניהם; (3) שיקולים ציבוריים, והעיקרי שבהם הוא מהו הפורום שיש לו עניין אמיתי לדון בתובענה..."

רע"א 2737/08 אורי ארבל נ' TUI AG ואח' , מיום 29.1.09.
בהתאם, סקר בית הדין הארצי את הפסיקה וסיכם את הכללים בעניין טענת "פורום לא נאות", עת מדובר בתביעה בקשר ליחסי עבודה (ע"ע (ארצי) 18728-10-16 מוסא אבו ראס - S.C.C. NIGERIA LTD, מיום 10.6.18):
"אכן, בעידן הגלובליזציה, שבו עובדים ישראלים רבים מועסקים בחו"ל בתאגידים הרשומים בחו"ל ופועלים בחו"ל (להלן – תאגידים זרים), וישראלים רבים מעורבים בעסקים בחו"ל ובתאגידים זרים, מתעוררת השאלה באיזה נסיבות בית הדין לעבודה בישראל הוא הפורום הנאות. לרוב, אך לא רק, השאלה מתעוררת כשהעובד הישראלי מעוניין בהתדיינות בישראל מול התאגיד הזר. מיישום ההלכה הפסוקה כמפורט לעיל עולים קווים מנחים אלה:
ככלל, מגמת הפסיקה היא צמצום ההיענות לטענת פורום לא נאות, שתתקבל רק במקרים חריגים, עת מוכח בעליל כי קיים פורום אחר אשר זיקת הצדדים אליו רבה יותר [עניין מחאג'נה];
ככל שקמה לבית הדין לעבודה בישראל סמכות בינלאומית לדון בהליך, על הנתבע הטוען כי בית הדין לעבודה הוא פורום לא נאות מוטל נטל ההוכחה, ובכלל זאת עליו להוכיח כי ניתן לנהל את ההתדיינות בפורום הזר באופן נאות [עניין מולטי לוק];
יישום המבחנים שנקבעו בפסיקתו של בית המשפט העליון בעניין פורום לא נאות צריך להיעשות תוך התחשבות במיוחד שביחסי עבודה, להבדיל מיחסי מסחר, ובכלל זאת פערי הכוחות בין הצדדים. כך, יש להביא בחשבון את הקושי של העובד התובע את זכויותיו, במיוחד אם הוא פוטר מעבודתו בחו"ל ושב לישראל, לנהל הליך משפטי בחו"ל אל מול משאביו של המעסיק, בדרך כלל תאגיד זר, המאפשרים לו לנהל את ההתדיינות גם בחו"ל וגם בישראל [עניין סיקסטקס; עניין עופר; עניין קומברס].
מובהר, כי אין די בכך שהעובד – התובע או חלק מהנתבעים הם אזרחים ו/או תושבים ישראליים או שחלק מבעלי המניות/ממלאי התפקידים בתאגיד הזר הם תושבים או אזרחים ישראליים, או כי העובד העתיק את מקום מגוריו לחו"ל לצורך עבודתו, ויש לבחון כל מקרה לגופו בהתאם למכלול נסיבותיו, תוך בחינת מירב הזיקות של התביעה לישראל ולפורום הזר. כך, תהיה נטיה לקבוע כי בית הדין לעבודה בישראל הוא הפורום הנאות, עת עובד תושב ישראל גויס בישראל לעבודה בחו"ל בפעילות של חברה ו/או אנשי עסקים ישראליים, והפעילות בחו"ל היא חלק מפעילותם העסקית הכוללת בישראל ובחו"ל, כך שלמעשה מדובר ב"עסק ישראלי" הפועל בחו"ל, גם אם הפעילות מתנהלת במסגרת תאגיד זר. זאת, במיוחד עת העובד העתיק את מקום מגוריו לחו"ל רק בשל עבודתו באותה פעילות, ושב לארץ לאחר סיום עבודתו, ובמיוחד עת פוטר מעבודתו, כדוגמת המקרים שנדונו בעניין סיקסטקס ובעניין - IMS MEDICAL. מנגד, במצב דברים שבו אין כל זיקה או יש זיקה קלושה בין היות העובד ישראלי לבין עבודתו בתאגיד הזר, כגון במקרה שבו ההתקשרות עם העובד נעשתה עת לא היה תושב ישראל והתגורר בחו"ל, וללא קשר להיותו אזרח ישראל (עניין שטיינפלד) או עת מדובר בעובד שהוא תושב חוץ (עניין אפריקה ישראל), וההתקשרות נעשתה בחו"ל ואף העבודה בוצעה בחו"ל – במקרים אלה תגבר הנטייה לקבוע כי בית הדין בישראל אינו הפורום הנאות. גם במצב שבו אין כל זיקה בין התאגיד הזר לבין ישראל (עניין עודד קיט) או הזיקה של התאגיד הזר לישראל קלושה, ומתמצית בכך שחלק מבעלי השליטה או בעלי התפקידים בו הם תושבי ישראל (עניין אפריקה ישראל), ויש פורום טבעי אחר לניהול התביעה, בעיקר מקום ביצוע העבודה, תינתן עדיפות לניהול התביעה בפורום הזר. בבחינת נסיבות המקרה הרי שמעבר לזהות המתקשרים ומקום ביצוע העבודה, יש משקל להסכם ההתקשרות אך גם זאת בשים לב לפער הכוחות בין העובד לבין המעסיק, עת יש לבחון אם המעסיק הכתיב את תנאי הסכם ההעסקה (שאז יינתן לו משקל נמוך יותר) או אם ההסכם הוא פרי משא ומתן חופשי בין העובד לבין המעסיק".
יישום המבחנים האמורים מצביע לדידנו על המסקנה כי הפורום הנאות לדון בתביעת התובע בנוגע להעסקתו ב HS ולסיומה, הינו בשוויץ. מרבית הזיקות הרלוונטיות מצביעות על תוצאה זו, כפי שנפרט להלן:
כפי שקבענו לעיל הדין החל על יחסי העבודה הנדונים הינו הדין השוויצרי. בית המשפט בשוויץ אינו נדרש להוכחת הדין השוויצרי, כפי שידרש התובע ככל שהתביעה תתנהל בישראל.
מקום העבודה, מקום ביצוע העבודה ומקום התאגדותו של המעסיק הינו בשוויץ.
במהלך תקופת העבודה התנהלו הצדדים על פי הדין השוויצרי – השכר שולם בפרנקים שוויצרים, המס שולם על פי הדין השוויצרי, זכויותיו הסוציאליות של התובע נקבעו בהתאם לדין השוויצרי.
התובע עבד לצד אזרחי שוויץ, אשר לגביהם לא יכול להיות ספק כי הפורום הנאות הינו בשוויץ.
מנהליו של התובע, הממונים עליו, אחראי משאבי אנוש וכיו"ב, כולם עובדי התאגיד השוויצרי. גם אם היו השקות מסויימות במהלך העבודה עם עובדי בנק הפועלים, המהווה את חברת האם, הרי שעיקר עבודתו של התובע בוצע מול מנהליו בHS. בתוך כך נתנו דעתנו לטענות התובע ביחס למעורבות בנק הפועלים בסיום העסקתו ולא מצאנו כי יש בהן, אף אם הן נכונות, כדי לשנות מכך שעיקר העסקתו של התובע, משך 10 שנים, נעשה מול גורמים בשוויץ.
התובע ממשיך לגור בשוויץ מרצונו גם לאחר סיום עבודתו, הוא עבד תקופה מסויימת במקום עבודה אחר בשוויץ ואף לאחר מכן בחר להמשיך לגור בשוויץ. התובע לא העלה כל טענה בדבר קושי לנהל את תביעתו בשוויץ, למעט הטענה כי עשוי לעלות קושי בזימון עדים מישראל. הטענה עלתה כהשערה בלבד, מבלי שהובהר אילו עדים נדרשים להעיד ולא הוצג ביסוס לטענה שהדין השוויצרי מקשה על זימונם לעדות או על גביית עדותם בדרך אחרת. מנגד, ברי כי מרגע שמקום העסקתו של התובע היה בשוויץ, מסמכי העסקתו מצויים שם ומרבית העובדים לצידם עבד מצויים שם, קיים אינטרס ברור לנהל את התביעה בשוויץ ולא בישראל, בה לכל היותר גרים עדים מסויימים.
טענת התובע לציפייה כי עניינו ידון בישראל, נטענה בעלמא ואינה מסתברת מהחומר שבפנינו. ההיפך הוא הנכון – התובע התנהל בהתאם לדין השוויצרי לאורך כל תקופת עבודתו ולא הצביע אף לא על זיקה אחת לדין הישראלי או לערכאות בישראל, הרלוונטית למהלך עבודתו בHS. גם לאחר סיום עבודתו התובע מממש את זכויותיו במי שסיים עבודתו בשוויץ (דמי אבטלה).
HS הוכיחה לכאורה, על פי חוות דעתו של עו"ד דניאל הוכשטרסר – מומחה לדין השוויצרי, אשר התובע לא הציג ולו טענה אחת כנגד האמור בה, כי גם אם יינתן לתובע פסק דין בבית הדין בישראל כנגד HS, לא יוכל לאכוף אותו בשוויץ והדבר יחייב ממילא קיום הליכים נוספים בשוויץ.
השאלה אם התובע נשלח על ידי בנק הפועלים לשוויץ או שעבר לשם מרצונו ומיוזמתו, שנויה במחלוקת בין הצדדים, אך לא מצאנו כי ההכרעה בה, גם אם תהיה לטובת התובע ולנוכח העובדה כי מאז עבר לשוויץ בעד 10 שנים בHS, תטה את הכף לעבר קביעה כי מירב הזיקות מצביעות על סמכות בית דין זה לדון בתביעה.
נדגיש, האמור לעיל תקף בין אם בנק הפועלים היה מעסיקו במשותף של התובע בתקופה הנדונה ובין אם לאו ובהערת אגב נציין כי מטענות התובע עולה שהסיכוי לקביעה שמדובר במעסיקים במשותף הינו קלוש. לכל היותר מצביע התובע על מעורבות של חברת האם בהיבטים מסויימים בעבודתה של חברת הבת ואולם הוא אינו מצביע על טעם להתערבות ביחסי עבודה סדורים, ארוכי שנים, המעוגנים בחוזה העסקה מפורש, שהתובע אינו טוען כנגד תקפותו.
אשר לטענת התובע בדבר "שוקת שבורה" מולה יתייצב ככל שHS לא תוכל לפרוע חובותיה כלפיו, הרי שאף זו טענה שנטענה בעלמא. התובע הבהיר בדיון בפנינו שלא ידוע על חדלות פרעון צפויה של HS (עמ' 5, ש' 25) ולא הוצג בדל ראיה לחשש כאמור.
על יסוד האמור לעיל, אנו קובעים כי דין התביעה להדחות על הסף מחמת חוסר סמכות, בהתאם לתקנה 45(א)(2) לתקנות.

סוף דבר
אנו קובעים כי על העסקתו של התובע בHS, בין אם במשותף עם בנק הפועלים ובין אם כמעסיק יחיד, חל הדין השוויצרי וכי תביעת התובע בקשר עם תקופת העסקתו זו ועם סיומה, צריכה להתברר בשוויץ.
לפיכך אנו מורים על סילוק התביעה על הסף, הכל כאמור לעיל.
התובע ישא בהוצאות כל אחת מהנתבעות, בסך 10,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, ה' תשרי תשפ"א, (23 ספטמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' סיגל רונן כץ
נציגת ציבור עובדים

מיכל נעים – דיבנר שופטת אב"ד

מר עמוס הראלי
נציג ציבור מעסיקים