הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 55063-08-18

09 יולי 2020
לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ
נציגת ציבור (עובדים) גב' אורלי מלי
נציג ציבור (מעסיקים) מר יצחק גליק

התובעים:
1. מוראד דיב
2. ראאד דיב
3. ראסם דיב
4. אדהם דיב
ע"י ב"כ: עו"ד אלברק יוסף

-
הנתבעים:

  1. נירטל בניה בע"מ
  2. אמנון בנאי

ע"י ב"כ: עו"ד מסיקה לוטם

החלטה

לאחר שעיינו בבקשה לסילוק על הסף, בתגובת התובעים ובתשובת ה נתבע 2, הגענו לכלל מסקנה, כדלקמן:
רקע כללי
התביעה דנן שהוגשה על ידי ארבעה תובעים (אב וילדיו) כנגד ה חברה (הנתבעת 1) וכנגד אחד מבעלי המניות והדירקטור בה (הנתבע 2) עניינה תביעה כספית לתשלום זכויות סוציאליות בגין תקופת העסקה וסיומה .
לטענת התובעים, הם קופחו באופן מתמשך וזכויותיהם הסוציאליות נגזלו (ובכלל זה לא שולמו להם או לא שולמו במלואם דמי הבראה, דמי חופשה, דמי חגים, גמול שעות נוספות, הפרשות לקרן השתלמות ופנסיה, החזר הוצאות נסיעה, אש"ל, דמי הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורין וכו'). כמו כן, לטענתם, לא ניתנה להם הודעה לעובד ותלושי השכר אינם כדין והם זכאים לפיצוי בגין עבירות על חוקי העבודה . עוד נטען כי התובעים שילמו לנתבע 2 בעבור כל תובע 2,000 ₪ לחודש על מנת שלא יבטל את רישיונות העבודה שלהם לאחר פיטוריהם ועד אשר ימצאו עבודה אחרת (סעיף 28 לכתב התביעה) .
בכתב התביעה נטען כי התביעה מוגשת כנגד הנתבע 2 משום שהנתבעת 1 והנתבע 2 ואחיו הפועלים באמצעות הנתבעת 1 - חד המה (סעיף 29 לכתב התביעה) . לפי הנטען, הנתבעת 1 היא חברה משפחתית והנתבע 2 היה המוציא והמביא בה (סעיף 4 לכתב התביעה) . לטענת התובעים, אחריות הנתבע 2 נובעת מכך שהנתבעת 1 בהיותה תאגיד על פי דין אינה עוברת על הדין מעצמה אלא נדרשת מעורבות של אורגן שלה. משכך, העבריין , לטענתם, אינו אלא הנתבע 2. מעבר לכך, לטענתה, אחריות הנתבע 2 נובעת מקיפוח וגזל מתמשך של זכויות התובעים (כאמור בסעיפים 29 – 30) .
טענות הצדדים
בבקשה מושא ההחלטה דנן טוענים הנתבעים כי יש למחוק על הסף את התביעה כנגד הנתבע 2 וזאת, בין השאר , משום ש"אין הכתב מראה עילה". לטענתם, התובעים לא הצביעו על עילה הקיימת להם כנגד הנתבע 2 והמקימה עילה להרמת מסך זולת טענות כלליות וסתמיות. אין די בטענה להפרת הוראות משפט עבודה המגן (טענות מוכחשות) על מנת להצדיק הרמת מסך. הרמת מסך אינה מעשה שבשגרה ולשם קיומה על התובע להוכיח כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, על בסיס תשתית עובדתית מקיפה ומלאה במסגרת כתב התביעה. בכתב התביעה לא נטענה על ידם ולו טענה עובדתית אחת מפורטת לפיה הנתבע 2 עשה שימוש כלשהו באישיותה המשפטית של הנתבעת 1 המצדיק הרמת מסך.
מנגד, לטענת התובעים, אין למחוק על הסף את התביעה כנגד הנתבע 2, משום שמדובר בשאלה שבעובדה שבית הדין יידרש למענה לה רק לאחר שיוצגו לו הראיות בעניין. כתב התביעה מפרט עובדות המקימות עילה ובכלל זה הטענה כי הנתבעים אחד המה. הטענה כי התובעים עבדו אצל הנתבעים וכי בין הנתבעים והתובעים התקיימו יח סי עובד – מעסיק וכי התובע 3 הועסק לכתחילה אצל הנתבע 2 ואחיו קודם להקמת הנתבעת 1. נוסף על כך התובעים מפנים ל"מעללי הנתבע 2" בהתניית אי ביטול רישיון העבודה בתשלום וטענות אחרות בכתב התביעה ובכלל זה לקיפוח וגזל מתמשך (כמפורט בסעיפים 5, 7, 28 – 30 לכתב התביעה). עוד הם מפנים להליכים אזרחיים שהנתבעים 1 ו-2 נתבעו בהם ולטענת התובעים הם רלבנטיים להוכחת עילה להרמת מסך (כמפורט בסעיף 5 לתגובה).
בתשובה לאמור השיב הנתבע 2 כי גם בתגובת התובעים לא הוצגה עילה ספציפית להרמת מסך כנגד הנתבע 2 או עילה לתביעה אישית כנגד הנתבע 2. הטענה כי התובעים הועסקו על ידי הנתבע 2 אינה נכונה הואיל והתובעים הועסקו על ידי הנתבעת 1 בלבד וגם התובע 3 מעולם לא עבד באופן אישי אצל הנתבע 2. אשר להליכים האזרחיים בהם נתבעו הנתבעים - אין הם רלבנטיים לענייננו.
דיון והכרעה
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה לסילוק על הסף, להידחות.
תקנה 44 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, קובעת כי בית הדין רשאי לבקשת בעל דין או ביוזמתו, למחוק כתב טענות על הסף כאשר "אין הכתב מראה עילה". מתן סעד של מחיקת תביעה על הסף מחוסר עילה מחייב קביעה, שגם אילו היו העובדות הנטענות לביסוס העילה מוכחות במלואן, אין בנמצא עילה מצד הדין אשר מאפשרת היענות לתביעה (ע"א 6313/01 עיזבון המנוח אלעד שיאון ז"ל נ. הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, נ(1) 567).
על כן, נקודת המוצא לדיון בבקשה לסילוק על הסף היא כתב התביעה שהוגש על ידי התובע, כאשר על בית הדין לבחון אם בהנחה שיוכיח את טענותיו יוכל לזכות בתביעתו. במסגרת בקשה למחיקת תביעה על הסף מחמת העדר עילה נדרש בית הדין ל"בחינה טכנית-פורמאלית של כתב התביעה" בלבד, במסגרתה די בכך שהתובע יראה כי על-פני כתב התביעה בידו עילה בת תביעה (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ. טמפו תעשיות בירה פ"ד נא (2) 312).
בהתאם לסעיף 4 לחוק החברות, תש נ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") הכלל הוא כי חברה היא אישיות משפטית נפרדת מבעליה. עם זאת, בסעיף 6 לחוק החברות נקבע חריג לכלל האישיות הנפרדת, המאפשר לערכאה השיפוטית "לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה", באמצעות הרמת מסך ההתאגדות, וזאת כאשר הוכח כי בעל המניות עושה שימוש לרעה באישיות המשפטית של החברה "באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה" או "באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור...".
בהקשר של דיני עבודה, ניתן בפסיקתנו מעמד מיוחד לעובדי החברה כנושים לצורך בחינת ההצדקה להרמת המסך, ונקבע כי מדובר בנושה מסוג מיוחד אשר החברה נושאת כלפיו באחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת, מכוח חובת תום הלב המוגברת הקיימת ביחסי העבודה. בכך הורחב ו גדר הנסיבות בהן תבוצע הרמת מסך, תוך שקילת עקרון תום הלב במקרים המתאימים ( ראו ע"ע (ארצי) 129/10 אופיר זוננשיין נ. G.S.S ג'ניוס סאונד סיסטם בע"מ (31.10.2011) , סעיף 8 לפסק הדין) (להלן יכונה: " פסק הדין בעניין זוננשיין")).
כך, במקרה בו מוכחת התנהלות בה מוקם ומנוהל עסק הממשיך, ולו חלקית, את פעילות החברה, כך שהמהלך מרוקן למעשה את החברה מנכסיה קמה הצדקה במקרים המתאימים להרמת מסך ההתאגדות (ראו ע"ע 185/08 אופיר סטרוגו סוכנות לביטוח (1990) בע"מ ואח' נ' דליה ברגר (14.10.2009) ; ע"ע 1138/04 אהרון מאיר נ' שחר ידגר (7.11.2005) ). כך גם אי העברת ניכויים משכר העובד ליעדם, מהווה עילה מספקת להרמת מסך (ראו: ע"ע 1137/02 יוליוס אדיב נ' החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ (19.1.03) . המשך הפעלת החברה תוך התעלמות מהקושי בתשלום ההתחייבויות לעובדים תהווה בסיס להרמת מסך ובאופן דומה גם הפסקת פעילותה של חברה בלא שהובטחו זכויותיהם של העובדים, מהווה עילה להרמת מסך (ע"ע 1192/02 חברת סברס שירותי קייטרינג בע"מ נ' ריאד עבדל רחמן (מיום 27.7.03) ).
עוד נקבע בפסיקה, כי כאשר מדובר בחברה משפחתית ובהתקיים הנסיבות הנדרשות נוטה הכף להרמת מסך ההתאגדות, הואיל והסיכוי לעירוב נכסים ולטשטוש הקו המפריד בין טובת החברה לבין טובת המשפחה הוא גדול יותר (ראו ע"ע 1452/04 שלמה אביר נ' מנסור חוסיין ואח' (22.5.2006) ).
בפסק הדין בעניין זוננשיין בית הדין ציין כי הוא סבור כי חובת תום הלב מחייבת את המעסיק להתאים את העסקת העובד ליכולת הפיננסית של החברה. משיקולי מדיניות משפטית ראויה, אין להשלים עם מצב בו חברה, ובמיוחד חברה משפחתית, אשר נקלעת לקשיים כלכליים ממשיכה להעסיק עובד בלי שמשולם לו שכר לאורך מספר חודשים, ובעלי המניות ונושאי התפקידים יסתתרו מאחורי מסך ההתאגדות ויכפרו בחבותם האישית לתשלום זכויותיו של העובד (סעיפים 13 ו-14 לפסק הדין).
במקרה דנן לא צוין בכתב התביעה באופן מפורש כי אחריות הנתבע 2 נובעת מכוח הרמת מסך התאגדות החברה. אך ניתן להבין ממהות הדברים שצוינו בכתב התביעה (בסעיפים 29 – 30) , שלטענת התובעים אחריות הנתבע 2 היא מכוח דוקטרינת הרמת מסך ההתאגדות.
בכתב התביעה מתוארת מסכת עובדתית, לפיה, הונפקו לתובע ים תלושי שכר שאינם משקפים את שכרם, לא נמסרה ל הם הודעה על תנאי עבודה ולא שולמו זכויותי הם הסוציאליות וכן נטען למ עורבותו של הנתבע 2 בניהול החברה (ובכלל זה מעורבותו בהתניית אי ביטול רישיונות העבודה שלהם לאחר פיטוריהם כנגד תשלום). עם זאת, בכתב התביעה לא נטען כי נעשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות ולא צוינו עילות כלשהן להרמת המסך (כגון: עירוב נכסים, ריקון החברה מנכסיה, אי תשלום שכר וזכויות סוציאליות לאורך תקופה ארוכה עקב היקלעות לקשיים כלכליים וניצול האישיות המשפטית הנפרדת של החברה באופן שיש בו כדי להונות ולקפח וכיו"ב).
לא די לטעון כי הופרו זכויות התובעים מכוח דיני עבודה אלא היה על התובעים לטעון ולפרט מכוח מה לטענתם הנתבע 2 עשה שימוש לרעה בכסות הנתבעת 1 לצורך פגיעה בזכויות התובעים – אולם עיון בכתב התביעה לא מעלה טענה ועילה כאמור. למעלה מהנדרש, יצוין כי ההליכים האזרחיים אליהם הפנו התובעים (שהם חיצוניים לכתב התביעה ולא צוינו בו), גם הם לא מצביעים לכאורה על עילה כאמור . משכך, מטעם זה היה מקום לקבל את הבקשה אלמלא הטענה להעסקה ישירה על ידי הנתבע 2 (כפי שיפורט להלן) .
בתגובת התובעים בבקשה מושא ההחלטה דנן נטען גם כי התובעים עבדו אצל הנתבעים ובינם לבין הנתבעים התקיימו יחסי עובד – מעסיק (סעיף 6 לתגובה) .
יצוין כי לא לגמרי ברור מנוסח כתב התביעה כי התובעים טוענים כי התקיימו יחסי עובד – מעסיק בינם לבין הנתבע 2 באופן אישי (להבדיל מיחסי העבודה בינם לבין הנתבעת 1) . כל שנטען הוא כי הנתבעת 1 והנתבע 2 "חד המה" וכי הנתבע 2 היה המוציא והמביא בחברה וכן כי התובעים עבדו אצל הנתבעים בתור פועלי בניין וכי קודם להקמת הנתבעת 1 ב-1998 הועסק התובע 3 אצל הנתבע 2 ואחיו . עם זאת, למען הזהירות בלבד, הגענו לכלל מסקנה כי אין למחוק על הסף את הנתבע 2 על מנת לברר טענה זו לגופ ה. יצוין גם כי כאמור לעיל, בשלב זה של ההליך, שהוא עדיין השלב המקדמי, אין לנו צורך לקבוע האם נכונה טענת התובעים מבחינה עובדתית . משכך, מטעם זה , אנו קובעים כי התביעה כנגד הנתבע 2 לא תימחק על הסף . יובהר כי ככל שיתברר כי לא היתה הצדקה לתביעה נגד הנתבע 2 , יבוא הדבר לידי ביטוי בפסיקת הוצאות מתאימות.
משכך, בשלב זה, הבקשה לסילוק על הסף נדחית. עם זאת, אין מקום לחיוב בהוצאות ועניין זה יובא בחשבון בתום ההליך ובכפוף לתוצאותיו.
יובהר כי כל האמור בהחלטה זו הוא לצורך הבקשה לסילוק על הסף בלבד ואין בו כדי לנעוץ מסמרות לגופו של עניין.
התובעים יגישו תצהירים מטעמם עד ליום 6.8.2020.
הנתבעים יגישו תצהירים מטעמם עד ליום 3.9.2020.
בשולי הדברים יצוין כי הגם שהתביעה דנן הוגשה בשם ארבעת התובעים במשותף הרי שלכתחילה התובעים היו צריכים להגיש תביעות נפרדות שכן כל תביעה של כל תובע מצריכה בירור עובדתי נפרד וחישוב פרטני. עם זאת, נוכח השלב שבו מצוי התיק אנו קובעים כי תחת הגשת תביעות נפרדות, המזכירות תפתח לכל תובע מספר תיק נפרד והם יישמעו לפני המותב בתיק זה. המזכירות מתבקשת לבדוק האם התובעים נדרשים להשלים אגרה עקב האמור ובמידה שכן – התובעים ידאגו לתשלום .
התיק יעלה לעיוני ביום 5.8.2020.

ניתנה היום, י"ז תמוז תש"פ, (09 יולי 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

גב' אורלי מלי,
נציגת ציבור (עובדים)

אריאלה גילצר-כץ, שופטת
סגנית נשיאה

מר יצחק גליק,
נציג ציבור (מעסיקים)