הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 5495-01-18

13 ספטמבר 2020

לפני:

כב' השופט דורון יפת
נציגת ציבור (עובדים) גב' אורלי מלי
נציגת ציבור ( מעסיקים) גב' אידה שפירא

התובעים
1. ahmed iman saddig Mohamed
דרכון סודני מס' 16553 C 08
2. TESFALDET GEBRENUGUG
דרכון אריתריאה מס' 4628/96400
3. ibrahim abdulra hussein ali
דרכון סודני מס' 2510/60991
4. abakar abdalla abdelrhman husn
דרכון סודני מס' 12147 C 08
5. ahmd fadoul abselrahim adam
דרכון סודני מס' 4628/86980
6.Behra Brhane
דרכון אריתריאה מס' 4628/111096
7. zefna haftom
דרכון אריתריאה מס' 4628/107970
8. eisa ibrahim salaheldin
דרכון סודני מס' 00231936 P
כולם על ידי ב"כ עוה"ד תמיר שטינוביץ ושלי רוזנברג מזרחי

-

הנתבעות
1. עיריית פתח תקווה
ע"י ב"כ עוה"ד ליאת קינן וצוק לוי

.2 קפלן את לוי בע"מ
ח.פ. 510831894
ע"י ב"כ עוה"ד ויקטור ברק ושמואל אזולאי

פסק דין

פתח דבר
לפנינו שמונה תביעות מאוחדות אשר עניינן בטענות התובעים, שלפיהן הם הועסקו כמנקי רחובות בעיר פתח תקווה, אך הנתבעות חבות להם כספים וזכויות מכוח משפט העבודה המגן.
שלוש מחלוקות עיקריות נתגלעו בין הצדדים ואשר עלינו להכריע בהן :
הראשונה, האם הנתבעת 2, שהיא חברה קבלנית לשירותי ניקיון ואחזקה (להלן- החברה או הקבלן) הבטיחה לתובעים, כל אחד בתורו, שכר בסיס בסך 30 ₪ נטו לשעה , תוך ביצוע מניפולציה ברכיבים שבתלושים על מנת להסוות את השכר הנטען כאמור.
השניה, האם החברה והנתבעת 1 (להלן- העיריה), היא המשתמשת, הן מעסיקות במשותף של התובעים; והאם יש להטיל על העירייה את חבות החברה כלפי התובעים מכוח חוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, תשע"ב- 2011 (להלן – חוק להגברת אכיפה)?
השלישית, האם העיריה הורתה לחברה לפטר את התובעים, בכלל, ובשל מוצאם, בפרט.
התשתית העובדתית

  1. בעקבות זכייתה של החברה במכרז פומבי מס' 5/12 שקיימה העירייה, נחתם ביום 15.4.2012 בין העירייה לבין החברה הסכם התקשרות מס' 4690 למתן שירותי ניקיון וטיאוט רחובות (נספח 1 לתצהיר העירייה) אשר בא על סיומו, ביום 30.6.2016, בהתאם להוראותיו.
  2. בטרם הסתיימה ההתקשרות בין העירייה לבין הקבלן, פרסמה העירייה מכרז פומבי חדש (מס' 29/14) למתן שירותי ניקיון וטיאוט, בו זכתה חברת ר.ג.א. שירותים וניקיון (ישראל) 1987 בע"מ (להלן- ר.ג.א). בעקבות זכייתה של ר.ג.א. במכרז מס' 29/14 נכרת ביום 23.5.2016 בין העירייה לבין ר.ג.א הסכם מס' 6002 למתן שירותי ניקיון וטיאוט (נספח 2 לתצהיר העירייה; ע' 8 ש' 1-16; ע' 49 ש' 10-12). בדיון הוצג ההסכם בין רגא לעיריה (ע' 8 ש' 1-16).
  3. נוכח בקשת ר.ג.א לתגבור עובדיה באמצעות עובדי החברה, נתנה העירייה אישור לר.ג.א. לתגבר את עובדיה באמצעות עובדיה של החברה ( סע' 7 לתצהיר צברי; הערת שוליים 1 לדוח בודק שכר מיום 30.4.2019). לפיכך בין ר.ג.א לבין החברה נחתם הסכם התקשרות למתן שירותי כוח אדם.
  4. ואכן, התובעים – חלקם אזרחי אריתראה וחלקם אזרחי סודן, הועסקו כעובדים שעתיים, כמנקי רחובות בעיר פתח תקווה באמצעות החברה, כתגבור לר.ג.א, ששה ימים בשבוע, בתקופות העסקה שונות בין החודשים יולי 2016 לבין חודש ינואר 2018- תקופות אשר אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים, לאמור:
  • התובע בתיק סע"ש 5495-01-18 –Ahmed Imam (להלן – תובע 5495) הועסק החל מיום 1.7.2016 ועד ליום 14.11.2017.
  • התובע בתיק סע"ש 8963-04-18 – Haftom Zefna (להלן- תובע 8963) הועסק החל מיום 27.2.17 ועד ליום 31.1.18.
  • התובע בתיק סע"ש 67858-03-18 – Eisa Ibrahim (להלן- תובע 67868) הועסק החל מיום 12.8.2016 ועד ליום 31.1.2018.
  • התובע בתיק סע"ש 67896-03-18 – Ahmd Fadoul (להלן- תובע 67896) הועסק החל מיום 1.7.2016 ועד ליום 31.1.2018.
  • התובע בתיק סע"ש 8975-04-18 – Behre Brhane (להלן- התובע 8975) הועסק החל מיום 5.3.2017 ועד ליום 31.1.2018.
  • התובע בתיק סע"ש 67806-03-18– Ibrahim Abdulrahman (להלן- התובע 68706) מיום 1.7.2016 ועד ליום 31.1.2018.
  • התובע בתיק סע"ש 67828-03-18– Abakar Abdalla (להלן- התובע 68728) הועסק החל מיום 10.1.2017 ועד ליום 12.9.2017 ומיום 16.10.2017 ועד ליום 31.1.2018.
  • התובע בתיק סע"ש 9547-04-18– Tesfaldet Gebrenugus (להלן- התובע 9547) הועסק מיום 1.7.2016 ועד ליום 31.1.2018.

יוער, כי חלק מהתובעים הועסקו במשמרת בוקר וחלקם במשמרת צהרים - ערב (ע' 48 ש' 20-22).
עיקרי ההליך
5. ביום 02.01.2018 וביום 22.02.2018 הוגשו, בהתאמה, כתב התביעה וכתב ההגנה של העירייה.
6. ביום 20.06.2018 הוגש כתב הגנה לתביעות המאוחדות מטעם העירייה.
7. במועדים 13.05.2018, 07.08.2018, 08.08.2018, 14.08.2018, 02.10.2018 ו- 03.10.2018 הוגשו כתבי ההגנה על ידי החברה.
8. ביום 16.04.2018 הוגשה בקשה לאיחוד תיקים. ביום 3.5.2018 ניתנה החלטה על ידי כב' סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר כי יש לאחד את התיקים וביום 20.8.2019 ניתנה החלטה הדוחה בקשה לעיון חוזר בהחלטה.
9. ביום 08.11.2018 התקיים דיון קדם משפט בפני כב' השופטת יפית זלמנוביץ.
10. ביום 08.02.2019 הוגש תצהירי עדות ראשית מטעם כל אחד מהתובעים.
11. ביום 29.04.2019 הוגשו תצהיר י עדות ראשית מטעם החברה - תצהירו של מנהל החברה מר עזיז עאצי (להלן- עאצי) .
12. ביום 06.05.2019 הוגש תצהיר מטעם העירייה – תצהירה של גב' רביטל הלחמי ניסים, רו"ח, אשר שימשה בתפקיד של מנהלת האגף הכלכלי אצל העירייה האחראית על בודקי השכר; ובהמשך, ביום 31.07.2019 הוגשו תצהיר חלופי מטעמה העירייה –תצהירו של מר רונן צברי, סמנכ"ל פרויקטים בעירייה ואחראי על בודקי השכר שמונו מטעם העירייה (להלן – צברי).
13. בימים 28.05.2019, 27.06.2019 ו- 21.11.2019 התקיימו דיו ני הוכחות בפנינו.
14. ביום 23.12.2019 וביום 26.02.2020 התקיימו דיוני תזכורת בפני אב בית הדין.
15. ביום 21.06.2020 הוגשו סיכומי התובעים.
16. ביום 17.06.2020 וביום 29.06.2020 הוגשו, בהתאמה, בקשה להפקדת ערובה על ידי החברה ותגובת התובעים לבקשה. ביום 20.07.2020 נדחתה הבקשה על ידי כב' הרשמת רעות שמר בגס.
17. ביום 22.07.2020 הוגשה בקשה להוספת רכיב הוצאות לסיכומי התובעים.
18. ביום 25.08.2020 וביום 26.08.2020 הוגשו, בהתאמה, סיכומי העירייה וסיכומי החברה.
19. ביום 26.8.2020 ניתנה החלטה על ידי בית הדין, שלפיה התובעים רשאים להגיש סיכומי תשובה קצרים. התובעים לא ניצלו את זכותם לעשות כן. מכאן הכרעתנו.

דיון והכרעה
שכרם השעתי של התובעים ומהימנות תלושי השכר
20. לטענת התובעים, הם סמכו על הנתבעות כי ישולמו להם שכר וזכויות כדין, ובכל מקרה לא הייתה להם השפה, ההשכלה והידע והיכולת לבדוק ולהבטיח את הדברים בעצמם. עוד טוענים התובעים כי תלושי השכר שהונפקו לכל אחד מתובעים אינם משקפים את מלוא שכרו ו/או היקף עבודתו ו/או זכויותיהם בפועל. בתמורה לעבודתם השתכר כל אחד מהתובעים, כל אחד בתורו, "סך של 30 ₪ (נטו), קרי 33 ₪ בערכי ברוטו, כאשר שכרו שולם לו בהמחאה, בכל יום 10 ועד יום 13 לכל חודש עוקב."
21. בזיקה לכך טען כל תובע בתורו כי "הנתבעות מסרו לתובע תלושי שכר פיקטיביים, אשר אינם מפרטים נאמנה את תעריף שכרו השעתי". יוער, כי בחלק מכתבי התביעה נרשם כי 30 ₪ נטו הם 35 ₪ ברוטו ובחלקם 33 ₪ ברוטו, ואך במסגרת תצהירם הועלתה הטענה כי " שכרי בפועל הינו התעריף השעתי (30 ₪ נטו לשעה) במכפלת השעות החודשית ובתוספת תשלום הנסיעות" ; בהמשך כי "בתמורה לעבודתי זו השתכרתי בסך של 30 ₪ נטו...".
22. לטענת העירייה, ככל שנמסרו לתובעים תלושי שכר פיקטיביים, הרי שעל החברה כמעסיקתם היחידה לשאת בתשלום בגין רכיב זה. ככל שלתו בעים הופחתו כספים שלא כדין משכרם, הרי שעל החברה מעסיקתם לשאת בתשלום בגין רכיב זה. טענת התובעים כי מדובר ב"רישומים למראית עין בלבד" הינה טענה כללית שאינה מגובה בהוכחה.
23. לטענת החברה, היא סיפקה לתובעים, מדי חודש בחודשו , תלושי שכר אשר הועברו לתובעים יחד עם ההמחאות. טענות התובעים כי מדובר בתלושים פיקטיביים ו/או רכיבי תלושים פיקטיביים בתלושי שכרו, הינן טענות בעלמא שאין להן רגליים ונובעות מחוסר הבנה של התובעים ו/או מי מטעמם.
24. מוסיפה וטוענת החברה, כי מכל מקום, טענות התובעים לעניין תלושי שכר פיקטיביים ו/או אי העברת דיווח על עבודת התובעים, הינן טענות אשר על התובעים מוטל נטל כבד ביותר להוכחתן שלא יצליחו להרימן. היות ומדובר בחוזה בין העיריה לבין החברה, לפיו התשלומים מבוצעים לעובדים בצורה מסודרת ומדווחים לה באופן שוטף, לא תתכן מחלוקת בדבר הסכומים ששולמו לעובדים והיקף עבודתם. גם שעות העבודה נבדקות בהתאם לכרטיס העבודה ועל סמך אותם כרטיסי עבודה מחושב שכר העובדים. לפיכך לא תתכן טענה בדבר ניכויים או תשלומים פיקטיביים.
25. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה שלפיה דין התביעות, בליבתן, בדבר זכאותם לשכר שעתי נטו של 30 ₪ וכי התלושים שניתנו להם פיקטיביים, להידחות.
26. טרם נבאר את מסקנתנו, נבקש להעיר שתי הערות פרלימינריות.
הערה ראשונה: החברה ביקשה להפנות את בית הדין, כתמיכה בטענתה לגבי השאלה הראשונה, למספר פסקי דין שניתנו לאחרונה על ידי בית דין זה – פסקי די ן אשר בחלקם החברה הייתה צד להליכים (סע"ש 39547-02-18 TESFASELASE DESALE ZEREZGI - קפלן את לוי בע''מ, בפני כב' סגנית הנשיאה גילצר (מיום 9.6.2020); סע"ש 29032-02-18 Emaniel Gebrezgeher - י.ב. שיא משאבים בע"מ , בפני כב' סגנית הנשיאה צדיק (מיום 1.6.2020); ס"ע 59117-11-17 MUSSA HASSAN ITSHAK ALI נ' קפלן את לוי בע''מ, בפני כב' סגנית הנשיאה גילצר (מיום 3.5.2020); סע"ש 26778-12-17 tsagay tahle נ' קפלן את לוי בע''מ , בפני כב' הנשיאה יהלום (מיום 28.6.2020); ד"מ 53432-02-17 ABRAHA TESFAHIWOT נ' קפלן את לוי בע''מ , בפני כב' השופטת כרמית פלד (מיום 12.9.2018)(להלן- עניין אברה) המפנה לשני פסקי דין נוספים שניתנו על ידי מותב בראשותה בסע"ש 35154-03-15 (מיום 2.11.2016) ו- 53237-05-15 (מיום 12.8.2017)).
מנגד, התובעים ביקשו להפנות לפסק הדין בסע"ש 59123-11-17 כב' השופטת שגית דרוקר (מיום 20.4.2020) – פסק דין אשר הקפידה החברה לציין כי עוכב בהחלטת בית הדין הארצי במלואו ( ע"ע 5403-05-20, החלטת כב' השופט אילן סופר מיום 8.6.2020).
כך או כך, מטבע הדברים, על בית הדין לבחון כל מקרה לנסיבותיו, על פי התרשמותו מהעדויות וכלל החומר שבתיק ולפיכך אין בעצם ההפניה כדי להועיל.
הערה שניה: אין מחלוקת בין הצדדים כי על יחסי הצדדים חל צו ההרחבה בענף הניקיון משנת 2014.
ולגופו של עניין:
27. ראשית, גדר המחלוקת בין הצדדים נתחמת בכתבי הטענות של הצדדים, בפרט בכתב הטענות הפותח של ההליך (רע"א 298/20 ד"ר שלמה כהן ושות' עורכי דין נ' עו"ד ליעד וטשטיין (מיום 4.2.2020), שכן קביעת גדרי המחלוקת על פי כתבי הטענות ממקדת הן את הצדדים והן את בית המשפט בשאלות שבמחלוקת אשר בהן יש להכריע (עע"מ 9317/05 משאבות השלום בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה "יזרעאלים" (מיום 26.10.2010).
28. דא עקא, עיון בכתבי הטענות שהוגשו בהליך מגלה כי גרסת התובעים, באמצעות באי כוחם, היא גרסה מתפתחת שאין לקבלה . ובמה דברים אמורים?

  • כתבי התביעה שהגיש כל תובע בתורו - כתבי תביעה זהים בסגנונם ובמהותם, מגלה, כי כל שנטען בהם כי כל תובע השתכר 30 ₪ נטו לשעה ותלושי השכר לא פירטו נאמנה את שכרם השעתי.
  • בתצהירם נטען כי השכר בפועל הוא התעריף השעתי (30 ₪ נטו לשעה) במכפלת השעות החודשית ובתוספת תשלום הנסיעות (ראה גם ע' 1 ש' 13-14 לפרוטוקול דיון קדם משפט; ע' 16 ש' 1-3 ש' 12-16; ע' 17 ש' 17-21; ע' 37 ש' 1-4).
  • והנה במהלך החקירות הנגדי ות העלה ב"כ התובע טיעון נוסף , אגב תלושי השכר של התובע 67896-03-18 בחודשים יולי אוגוסט 2016, זאת על מנת להוכיח את השיטה הנטענת על ידי התובעים, כי יש לעשות חישוב הכולל את החזר ההלוואה, זאת על מנת שתסתדר המכפלה של השעות הנקובות בתלוש ב-30 ₪ (ע' 34 ש' 5-14). בהקשר זה יוער כדלקמן:

בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2016 החישוב המוצע על ידי התובעים אינו מסתדר, שכן נדרשת הפחתה של החזר הלוואה (ע' 35 ש' 1-16; ע' 36 ש' 21-27).
במהלך החקירה הנגדית, העיר עו"ד ויקטור ברק, ב"כ החברה (דאז), כי "אנו מוכנים במסגרת הסכם דיוני להסכים שכל הטענות של התובעים נקראת שיטה מתמטית, כפי שחברי פירט את כמות השעות כפול 30 פלוס נסיעות שאנו מוכנים כהסכמה דיונית להסכים כי שיטה זו כל הטענות של חברי מביאות לאותם סכומים בנטו שחברי טוען. אנו נטען את הטענות הנגדיות שלנו בסיכומים" (ע' 36 ש' 8-12).
* בהמשך, במסגרת סיכומיהם טענו התובעים (פרק ג', סעיפים 13-37) כי התבוננות בתלושי השכר מגלה כי שכר התובעים הוא כמות השעות שעבדו במכפלה של 30 ₪ לכל שעה ובתוספת ערך הנסיעות הנקוב בתלוש, ובסך הכל, סכום הנטו בתלוש השכר. זאת, "תוך החדרת רכיבים פיקטיביים לתלושי השכר (שנרשמו כזכויות), כאשר בפועל שילמה לתובעים 30 ₪ לשעה ונסיעות בלבד. כאשר למן חודש 1/17 החלה לנכות רכיב "ביטוח רפואי"".
29. שנית, כידוע, תלוש השכר מהווה דרך כלל ראיה לאמיתות תוכנו, למעט אם הוכח בראיות מהימנות אחרת, כאשר נטל הראייה מוטל על המבקש לסתור את תוכנו (דב"ע מח/3-146 יוסף חוג'ירת –שלום גל ואח', פד"ע כ' 19; ע"ע (ארצי) 43908-09-13 מוהנא מסארוה – סמאח שתיה (מיום 12.4.2016), סע' 25-26 לפסק דינו של כב' השופט (כתוארו אז) אילן איטח) (להלן- עניין מסארוה).
30. הטענה שלפיה כל תובע השתכר 30 ₪ נטו אינה נכונה כפשוטה, שכן תלושי השכר עליהם נעמוד מיד, קובעים במפורש, בשורה נפרדת, מהו השכר השעתי הבסיסי אותו קיבל כל תובע ותובע – שכר אשר בפועל אינו עומד על 30 ₪ נטו ואף לא עומד על 30 ₪ ברוטו.
בהקשר זה מצאנו לציין כדלקמן:
התובעים הפנו בסיכומיהם לתלושי שכר, מהם עולה, כי התזה של התובעים בעניין מכפלת שעות העבודה ב-30 ₪ ובתוספת נסיעות (להלן- השיטה המתמטית) נכונה אך לגבי חלק מתלושי השכר שהונפקו לכל התובעים (בין שני תלושי שכר לבין חמישה תלושי שכר מתוך כל תקופת העסקתם), כאשר מקומו של התובע 2 נפקד בעניין זה בסיכומי התובעים (סע' 15-22 לסיכומי התובעים). יותר מכך, מדובר בשיטה פלואידית, שכן על מנת שזו תעבוד בחלקה כאמור, לעתים יש להשמיט לחלק מהעובדים את רכיב ניכוי הביטוח הרפואי.
אנו ערים לכך, כי עאצי העיד , כי לא בחן את השיטה המתמטית (שעות כפול 30 ועוד נסיעות), וכי אינו עושה את החישובים האלה (ע' 38 ש' 12-16). ברם, כפי שהוברר כאמור, שיטה זו אינה פועלת כדבעי בכל חודש בחודשו . לשון אחרת, טענת התובעים בדבר השיטה המתמטית – תפלול של תלושי השכר, קורסת מעצמה ולפיכך לא מצאנו לזקוף לחובתו את העדר בחינת הטענה החשבונאית.
31. שלישית, במהלך עדויותיהם של התובעים התרשמנו כי התובעים העידו בסוגיה זו, כמי ש"כפאם שד". אמנם התובעים אינם יודעים לקרוא עברית ואף מתקשים בלדבר בשפה העברית, ברי לא באופן שוטף, אך בדיון נכח מתורגמן לשפתם, כך שלא היתה כל מניעה מצדם להסביר את הלך הטיעון בצורה ממוקדת וברורה; ודומה כי את הספרות המצוינות בתלוש השכר הכירו היטב. כך לדוגמא:
  • התובע 5495: "אני יודע שאני מקבל 30 ₪, נסיעות אני לא יודע. זה עניין של עו"ד" (ע' 17 ש' 22-24). כאשר עומת עם הטענה השיב: "אני לא יודע את פעולת הכפל שאתם עושים" (ע' 18 ש' 1-3). מכל מקום, עיון בתלוש חודש ינואר 2017 מגלה, כי הטענה אינה מתקיימת, שכן (187.5 כפול 30 + 213 ₪) אינו מהווה 5,713 ₪ נטו כקבוע בתלוש שכר, אלא 5,838 ₪.
  • אמנם התובע 67858 טען כי "30 ₪ לשעה כפול מה שעבדתי ומוסיף נסיעות" (ע' 22 ש' 1-3). ברם, כשהופנה לתלוש ינואר 2017 השיב "אני לא יודע" (שם, ש' 4-5). מכל מקום, כשמחשבים את הסכום יוצא 4,908 ₪ (שכר נטו כמופיע בתלוש), ולא נטו לתשלום בסך 4,787.81 כפי שמופיע בתחתית התלוש. התובע טען כי אינו יודע מה ההבדל בין ברוטו לנטו (ע' 24 ש' 8-9).
  • התובע 67806: "הסכום שרשום למטה הוא הסכום עבור השעות שאני עובד כפול 30 ₪" (ע' 14 ש' 22-24). מכל מקום, כשמחשבים 175.5 * 30 + 213, הסכום שיוצא הוא 5,478 ₪ (שאינו תואם את הסכום לתשלום בתחתית התלוש בחודש ינואר 2017 העומד על 5353 ₪ (וגם לא לסכום בסך 5,428 ₪ לצד שכר נטו(הו/2 ע' 14 ש' 25-27; ע' 15 ש' 1-5).
  • התרשמנו כי התובעים חזרו על מנטרה שנקבעה מראש בדבר 30 ₪ לשעה (ע' 9 ש' 4; ע' 12 ש' 9; ע' 22 ש' 27; הו/2 ע' 15 ש' 9; הו/2 ע' 24 ש' 12 – "השעות שעבדתי בחודש כפול 30", ע' 25 ש' 3); ע' 26 ש' 14-17).

32. רביעית, כידוע, "המשפט (המנהלי – ד.י.) נכון להכיר בהבטחה מינהלית, גם ללא צורך להוכיח הסתמכות של מקבל ההבטחה ודי בציפיה סבירה שההבטחה המינהלית יצרה, כמקור עצמאי לחיובה של הרשות, וזאת בהנחה שהתקיימו כל יסודות ההבטחה המינהלית (קרי, הבטחה מפורשת ובר ורה שניתנה על ידי בעל סמכות לתתה והוא בעל יכולת למלא אחריה, מתוך כוונה שיהא לה תוקף משפטי מחייב, ואין צידוק חוקי לרשות לסגת מהבטחתה)" (בג"ץ 6951/17 אפיקי מים אגודה שיתופית חקלאית נ' הרשות הממשלתית למים ולביוב (מיום 30.4.2019), פסק דינו של כב' השופט עמית, המפנה לפסקי הדין בג"ץ 5018/91 גדות תעשיות פטרוכימיה בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(2) 773 (1993); בג"ץ 585/01 קלכמן נ' ראש המטה הכללי, פ"ד נח(1) 694 (2003))).
33. אמנם אין עניינו בעתירה מתחום המשפט המנהלי, אך ניתן לטעמנו להקיש ולאמץ ולו שניים מעיקרי היסודות הנזכרים אף לתחום האזרחי גרידא, בפרט שבענייננו מדובר במזמין שירותים החלים עליו כללים מתחום המשפט המנהלי, ואשר הורתה של ההתקשרות בין החברה ובהמשך ר.ג.א לבין העירייה מכוחו של מכרז שפורסם. העיקר הראשון – הבטחה מפורשת וברורה. העיקר השני- שניתנה על ידי בעל סמכות לתתה.
טענת התובעים בכתבי התביעה, כמו גם בתצהירם בעניין שכר שעתי נטו נטענו בלקוניות, ללא כל הסבר או הבהרה. התובעים לא פירטו פרטים מינימליים – קרי את מועד ההבטחה וכן זהות הגורם, לא כל שכן הגורם המוסמך, אשר בתחילת העסקתם הבטיח להם וסיכם עמם על שכר שעתי של 30 ₪ נטו לשעה. במילים אחרות, התובעים לא הציגו לטעמנו תנאי הכרחי, תנאי סף ביחס לכל הבטחה נטענת, בין מדובר בהבטחה מנהלית ובין מדובר בהבטחה בתחום האזרחי, על מנת שתקוים ההבטחה (המוכחשת). נפרט.
  • התובע 9547 הפנה לתלוש השכר ולא טען לגבי זהות הגורם (ע' 13 ש' 20-23),
  • התובע 5495 טען כי מי שאמר לו שיקבל 30 ₪ לשעה הוא "הבוס הגדול, המנהל הגדול.. קוראים לו אורן...לא יודע...ולדימיר בא עם מישהו אחר ואמר לנו שאנחנו נקבל 30 ₪ נטו" (ע' 19 ש' 13-18). ובהמשך: "הבטיחו לי 30" (ע' 19 ש' 25).
  • התובע 67858 טען כי בעל הבית הבטיח לו 30 ₪ לשעה. ולדימיר (ע' 24 ש' 1-13). "הסכמנו 30 ₪ לשעה, זה מה שהסכמנו...הוא סגר איתי 30 ₪ נטו...אמרו לי 30 ₪ נטו" (ע' 24 ש' 14-22; ע' 25 ש' 12-13). יוער, כי קודם לכן הבהיר כי אינו יודע מה ההבדל בין ברוטו לנטו.
  • התובע 8975 השיב, כאשר נשאל לגבי ההבטחה "אמרו לי ב-30 ₪ לשעה". התובע לא ידע את ההבדל בין ברוטו לנטו (ע' 29 ש' 12-13). בהמשך, כי חשב שצריך לקבל 30 ₪ לשעה והמיסים צריכים לרדת מבעל הבית (ע' 30 ש' 1-8).
  • התובע 8963- "סיכמו איתי ב- 30" (ע' 34 ש' 11). התובע לא הכיר את ההבדל בין ברוטו לנטו (ע' 35 ש' 13-14).
  • התובע 67806 – "בהתחלה הבוס אמר לי שהוא ייתן לי 30 ₪... שמעון" (הו/2 - ע' 14 ש' 5-8). כאשר נתבקש להציג מסמך שלפיו אישרו לו 30 ₪ לשעה, הוא השיב "אין מסמכים" (ע' 17 ש' 12-13).
  • התובע 67896 טען כי ולדימיר אמר לו שישלמו לו 30 ₪ לשעה (ע' 20 ש' 12-13). בהמשך, "אני סיכמתי איתו על 30 ₪ לשעה אבל בתלוש אני רואה שהוא רשם 26 ₪ לא מה שסיכמתי איתו...אמר לי שהוא יבדוק עם המנהל הגדול. אני לא יודע מי זה המנהל הגדול" (ע' 21 ש' 3-9). עם זאת, כאשר נשאל בהמשך "אתה קיבלת מסמך שאומר שאתה תקבל 30 ₪ לשעה?" הוא השיב "לא. רק דיבורים." (ע' 23 ש' 1-2).
  • התובע 67828 – כאשר נשאל מי הבטיח לו שיקבל 30 ₪ לשעה, הוא השיב: " שימי אמר לי". כאשר נשאל האם קיבל מסמך הוא השיב "לא" (ע' 24 ש' 3-6). התובע התלונן בפני שימי (ע' 25 ש' 15-16). כאשר התובע הופנה למרץ 2017, הוא לא ידע להסביר מה לא בסדר (ע' 24 ש' 19-20, ש' 25-27; ע' 25 ש' 1-5), שכן 136.5 * 30+ 213 הוא 4,308, בעוד שלצד שכר נטו נרשם 4,291 ₪ ובתחתית התלוש לצד תשלום 4,190.04 ₪.

34. בזיקה לכך נציין, כי עאצי טען וגרסתו בעניין זה מהימנה עלינו, כי לא אישר לתובעים שכר נטו של 30 ₪ לשעה, ובלשונו "בשום אופן" (ע' 48 ש' 16-17). הם משלמים שכר מינימום לעובדים (שם, ש' 18-19). נוסיף, כי העובדה שהתובעים לא ביקשו לזמן מי מהגורמים (שמעון, ולדימיר, אורן) שלדידם הבטיחו להם שכר שעתי נטו נזקפת לחובתם, שכן מקימה נגדם את החזקה כי אילו הובאו לעדות, דבריהם היו פועלים כנגדם (ע"א 55/89 קופל נ' טלקאר בע"מ, פ"ד מ"ד (595).
35. חמישית והעיקר, הלכה ידועה היא, כי נקודת המוצא הדיונית ששינוי חוזה עבודה טעון הסכמת שני הצדדים לחוזה העבודה; ולעתים השינוי יכול להיעשות בהתנהגות, בפרט שאחד הצדדים אינו מודיע על התנגדותו לשינוי (בג"ץ 239/83 מילפלדר נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מא, 210 בעמ' 219); דב"ע (ארצי) נד/3-86 יוחנן גולן- אי.אל.די בע"מ, פד"ע כז 270)(להלן- עניין גולן). הדרישה מעובד ליתן ביטוי כלשהו להתנגדותו לשינוי, נגזרת מחובת תום הלב המוגברת של הצדדים לחוזה העבודה ומהנאמנות שהם חבים האחד כלפי השני . עיכוב ארוך ובלתי סביר בין הפרה יסודית של חוזה (ההורדה בשכר) לבין הגשת התביעה מצביע על השלמת העובד עם תנאי השכר החדשים (ע"ע (ארצי) 21920-02-13 דיאמנט צעצועים בע"מ –ולנטינה פרנצב ואח' (מיום 1.6.2015, סע' 20 לפסק דינו של כב' השופט (כתוארו אז) אילן איטח), המפנה לעניין גולן). לעתים חרף הסכמה התחלתית על שכר מסוים נטו, יש לראות בעובד כמי שמסכים לשינוי "" מעצם כך שראה אותם בתלושי שכרו מדי חודש ולא התנגד לכך, וכך נתן הסכמה בהתנהגות לשינוי תנאי שכרו" (עע (ארצי) 34111-07-15 גנאדי אוקראינסקי – שח שנוע ולוגיסטיקה בע"מ (מיום 7.2.2019)(להלן- ענין גנאדי), סע' 24 סיפא לחוות דעתה של כב' השופטת דוי דוב).
36. משכך, אפילו ניתנה הבטחה לשכר שעתי בסך 30 ₪ נטו (ולדידנו הבטחה כאמור לא ניתנה) או סוכם על שכר שעתי בסך 30 ₪ נטו (ולדידנו הדבר לא סוכם), יש לראות את התובעים כמי שהסכימו ל"הפחתה" של השכר השעתי המוסכם או המובטח, בפרט שהדבר נעשה, וליתר דיוק יושם, החל מהיום הראשון לעבודתם. שכן התובעים לא הבהירו מדוע חרף הסיכום האמור ועל אף שקיבלו תלושי שכר מדי חודש בחודשו (ע' 8 ש' 26-27), כי בדקו את תלושי השכר מדי חודש בחודשו (ע' 9 ש' 17-18; 26-27) וקיבלו שכר בצ'קים מדי חודש בחודשו שתאם את הסכום נטו לתשלום בתלוש (ע' 9 ש' 1-2; ע' 10 ש' 1-2; ע' 14 ש' 19-20) לא העלו כל טענה מפורשת בעניין זה במהלך תקופת העבודה, וממילא לא הגישו תביעה במשך מספר חודשים ארוכים אלא לאחר סיום עבודתם. נפרט:
  • התובע 9547 אישר כי בסוף החודש יוסי היה חותם (ע' 11 ש' 1-4), ובלשונו של התובע "הייתי פשוט מקבל את התלושים, את המשכורת, את הדוחות של השעות. הוא היה מראה לנו ולוקח את זה איתו..." (ע' 11 ש' 8-11; ע' 14 ש' 1-6). לא נעלמה מעינינו טענת התובע שלפיה, "כשהיינו פונים שקיבלנו פחות כסף אז היו אומרים ניתן לכם..." (ע' 14 ש' 12-13).
  • התובע 5495 טען כי קיבל את שכרו בשיקים (ע' 16 ש' 22-23); וקיבל תלוש מדי חודש וגם שיק (ע' 17 ש' 7-12). בהמשך טען התובע כי "את מה שרשום בתלוש אני יודע ומה שרשום בניירות אני לא יודע" (ע' 17 ש' 13-16). לאחר מכן טען כי ביכר שלא לבדוק את תלוש שכרו (ע' 19 ש' 19-22, 25-27) ו"אפילו אם זה פחות אמרו לי שזה מה שמגיע לי" (ע' 20 ש' 7-9).
  • התובע 67585 אישר כי קיבל תלוש (ע' 22 ש' 21-26), כי קיבל שיקים (ע' 21 ש' 23-24). בהמשך טען כי "הייתי אומר להם שזה לא מספיק ואני רוצה תוספת" (ע' 23 ש' 4-5). בחקירתו הנגדית טען כי אמר לולדימיר, והוא "אמר שאני אדבר עם בעל הבית ואם תהיה תוספת הוא יגיד לנו" (ע' 23 ש' 4-11); וכי כל חודש קיבל תלוש והמחאה (ע' 23 ש' 27 ע' 24 ש' 1-7), אך לא בדק את תלוש השכר (ע' 25 ש' 6-7).
  • התובע 8975 טען כי קיבל תלושים אך לא כל הזמן (ע' 26 ש' 24-25; ע' 29 ש' 14-15); ובהמשך כי "היינו מקבלים את התלושים יחד. היינו אומרים קיבלתי ככה וקיבלתי ככה." (ע' 27 ש' 13-14). לאחר מכן טען כי התלונן בפני ולדימיר (ע' 27 ש' 5-8), אך "אני דיברתי עם שימי והוא אמר שישאל את מי שמעליו" (ע' 27 ש' 9-10; סע' 10 לתצהיר). התובע טען כי התלונן "והוא אמר שיפנה למישהו גבו ה יותר" (ע' 29 ש' 1); וכי המשיך לעבוד כי "לא קיבלתי את זה אבל לא הייתה ברירה, אם הייתי מחליף מקום זה היה נשאר אותו דבר...למשל הבטיחו לי 5,000 ₪ אז אני מקבל 3,500-4,000 ובמקום אחר גם ישלמו לי פחות" (ע' 29 ש' 4-9). השכר שולם בשיקים (ע 28 ש' 3-4; ע' 29). התובע טען לגבי התשלום "זה לא היה באותו יום כל הזמן" (ע' 28 ש' 5-10).
  • התובע 8963 - כל חודש קיבל תשלום בשיק וגם תלוש שכר (ע' 34 ש' 16-19).
  • התובע 67806 אישר כי קיבל תלוש שכר (הו/2 ע' 14 ש' 13-16), מידי חודש בחודשו (ע' 15 ש' 6-7), בשיקים (ע' 17 ש' 18-19). התובע טען בפנינו כי ביצע רישום כל חודש והשווה עם דוח הנוכחות, "ולאחר שהשוויתי בין השעות, השעות היו תואמות אל מול השעות של המעסיק...כל חודש אחרי שאני עושה השוואה בין מה שהם רושמים למה שאני רשמתי ורואה שזה בסדר אז אני זורק את הרישום שלי...כל מה שקיבלתי זה לפי שעות העבודה. לא יותר" (הו/2 ע' 15 ש' 8-26; ע' 16 ש' 1-2). התובע טען כי התלונן בפני שמעון (הו/2 ע' 16 ש' 25-26). כאשר נשאל התובע כי "אמרת עכשיו שהשכר בסדר", הוא השיב "ביקשנו תוספת" (שם ש' 27, ע' 17 ש' 1); בהמשך: "הוא אמר שבינתיים אין תוספת אבל אני אבדוק" (ש' 20-27).
  • התובע 67896 – התובע אישר שכל חודש קיבל תלוש שכר (ע' 20 ש' 13-14) וקיבל שיקים התואמים את הסכום בתלוש (ע' 20 ש' 16-17; ע' 21 ש' 1-2). התובע טען כי מסתכל על השורה התחתונה של התשלום (ע' 20 ש' 16-17); וכי המשיך לעבוד הגם שידע כי מקבל פחות (ע' 23 ש' 3-10).
  • התובע 67828 טען כי קיבל כל חודש תלושי שכר ושיקים (ע' 24 ש' 7-10; ע' 26 ש' 1-4), וכי התלונן על שכרו בפני שימי (ע' 25 ש' 15-16).

37. הנה כי כן, התרשמנו, כי התובעים ידעו והבינו בזמן אמת את גובה שכרם השעתי בתלוש השכר, אפילו סברו כי יקבלו 30 ₪ נטו. כלומר, אפילו התובעים לכתחילה "טעו" לחשוב כי יקבלו 30 ₪ נטו לשעה (ואנו לא סבורים כך), אנו שוכנענו כי לא "הוטעו" על ידי מי מהגורמים בחברה, ובוודאי לא על ידי הגורם המוסמך. מכל מקום, אפילו התובעים ביקשו תוספת לשכרם מהגורם הישיר הממונה עליהם, הם המשיכו לעבוד בהתאם לשכר שקיבלו מדי חודש בחודשו.
38. שישית, אנו מתקשים להאמין לגרסת התובעים בעניין אף לנוכח ההקשר התעשייתי. בהקשר זה עאצי העיד בפנינו כי "אין שום סיבה שאני מבחינת העבודה שלנו כקבלנים שנעשה איפה ואיפה שניתן לעובד ניקיון מסוים ושכר מסוים ולעובד אחר שכר אחר" (ע' 31 ש' 1-2; ע' 39 ש' 15-1). הדברים קיבלו ביטוי אף לאחרונה, בפסיקתו של בית המשפט העליון בעניין בג"ץ פיקדון מסתננים, שלפיה, "מן הנתונים שהוצגו בפנינו עולה כי ממוצע שכר היסוד של אוכלוסיית המסתננים עומד על כ-5,000 ש"ח בחודש, וממוצע השכר הכולל, לאחר שעות נוספות ולפני ניכוי הפיקדון, עומד על כ-6,500 ש"ח בחודש. מדובר בסכומים הנמוכים משמעותית מן השכר הממוצע במשק העולה על 10,000 ש"ח ("השכר הממוצע ברוטו למשרת שכיר של עובדים ישראלים בשנת 2019", הודעה לתקשורת מטעם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מיום 4.3.2020). חשוב מכך, לפי הנתונים המעודכנים של משיבי הממשלה לחודש מאי 2019, כמעט 40% מהעובדים המסתננים (6,921 מתוך 17,787 העובדים המסתננים שהוצגו לגביהם נתונים), משתכרים סכומים הפחותים משכר המינימום החודשי – העומד על 5,300 ש"ח לפי חוק שכר מינימום, התשמ"ז-xxxxx– ואף מתחת ל-5,000 ש"ח, וזאת לפני ניכוי רכיב העובד " (בג"צ 2293/17 אסתר צגיי גרסגהר נ' הכנסת (מיום 23.4.2020) , סע' 43 לפסק דינה של כב' הנשיאה חיות).
במילים אחרות, אנו מתקשים להאמין, כי החברה הבטיחה לתת לתובעים (אשר בפועל עבדו פחות מהיקף של משרה מלאה) שכר שעתי הגבוה ב-15% מזה שניתן להם, בפרט שהתובעים לא הביאו כל ראייה לגבי השכר המקובל או הסביר לעובדים בתחום הניקיון בוותקם (עניין מאסורה), הגם שנדמה כי אין סביר ומקובל יותר מהשכר השעתי בענף הניקיון.
39. שביעית, אכן בכל התלושים קיבלו התובעים שכר מינימום שעתי שלא פחת משכר המינימום הענפי בענף הניקיון, המשקף את שכר המינימום הענפי בערכי ברוטו. עם זאת, התובעים בסיכומיהם הצביעו על נקודות לא תקינות בתלושי השכר, כתנא מסייע לטענתם בדבר פיקטיביות התלושים.
40. כך בכל הנוגע לטענה שעניינה רכיב "החזר הלוואה" (סע' 24 -26 לסיכומי התובעים)- טענה שלא זכתה למענה הול ם בפרק ו' לסיכומי החברה. שכן עאצי לא ידע ליתן הסבר לגבי רכיב זה שנתנה החברה לתובע 67896 (ע' 31 ש' 1-6, 10, 18-19; ע' 32 ש' 5-7). בהמשך, כאשר הסב ב"כ התובע את העד לכך, כי מדובר בחודש ראשון ומתי הספיק להלוות למעסיק שלו, עאצי השיב: "יכול היות שהאדם הזה, או בעל החשבון שלו, הגיש כרטיס נסיעות דרך מנהלי העבודה שזה 70 ₪ והחזירו לו 70 ₪" (ע' 32 ש' 8-13). ובהמשך "לדעתי (לגבי 67806-ד.י.) היתה פה שהעובד הזה בא עם הסעה על חשבונו ועל זה שילמו לו בתלוש. אני משער ככה" (ע' 34 ש' 13-14). יוער בהקשר זה, כי הקושי שעוררו התובעים בסיכומיהם, שלפיו "לא ברור מדוע עובד אשר מקבל תשלום בגין נסיעות אל העבודה ובחזרה ממנה לפי ערך "חופשי חודשי" מקבל בנוסף לכך עוד תשלום נסיעות, קרי התובע מקבל פעמיים תשלום בגין נסיעות באותו חודש" –הוא קושי שאינו מבוטל. ואולם עיון בכלל תלושי השכר מגלה, כי רכיב זה לא ניתן אך בחודש הראשון לעבודה, אלא בחודשים רבים, תחת "ניכויי רשות", לצד ניכויים נוספים בדמות "ב. רפואי" ו- "מפרעות".
41. אשר לטענה שעניינה רכיב "חג" ורכיב "קרן השתלמות", שלפיה "כאשר צוין בתלוש השכר רכיב "חג" אז לא צוין רכב "קרן השתלמות"" (סע' 31 לסיכומי התובעים)- אמנם טרם הוברר מדברי עאצי מדוע רכיב חג ורכיב קרן השתלמות, במספר תלושי שכר , הם רכיבים חלופיים בתלוש (ע' 46 ש' 1-4). ברם, בחלק ניכר מהתלושים ניתן לראות (גם) רכיב "קרן השתלמות" לצד רכיב "חג".
42. שונים פני הדברים בכל הנוגע לטענות התובעים הלאקוניות בעניין שיעורי הפקדות לגמל ולקרן השתלמות (סע' 29 ו-30 לסיכומי התובעים), שכן יש לבחון האם התשלום שניתן בפועל, תואם את תלוש השכר ואת הוראות צו ההרחבה בענף בניקיון. אמנם לדידם של התובעים עאצי לא ידע להסביר "מדוע ההפרשות של הגמל וההבראה שונות מדי חודש בחודשו בתקופת העסקתו של התובע" (ע' 40 ש' 13-17; ע' 41 ש' 1-2; אחוזי הגמל משתנים מדי חודש בחודשו (ע' 43 ש' 17-18); וכי את שיעורי ההפרשה מחשבים הנהלת חשבונות ולא הוא (ע' 45; ע' 46 ש' 1-4). עם זאת, עיון באופן מדגמי בתלושי התובעים בעניין רכיב זה, מגלה, כי טענות התובעים בעניין זה מוגזמות.
43. בהתייחס לרכיב פיצויי פיטורים (8.333%) - אכן עאצי נשאל בחקירתו הנגדית על ידי בא כוח התובעים מדוע עד חודש דצמבר 2016 נרשם בתלוש השכר של התובעים שורה בתלוש 8.333% לטובת פיצויי פיטורים ואילו בין החודשים ינואר 2017-יוני 2017 חדל רישום כאמור, והראשון השיב שאינו מכין את התלושים. עם זאת, דומה, כי התשובה לשאלה טמונה בעצם השאלה השני יה שנשאלה על ידו בסמוך, "ולמה דווקא בחודש יולי 2017 כאשר התחילו להפקיד לכאורה לפקדון מסתננים, חזרתם ושילמתם פדיון פיצויים קופת גמל?" (עמ' 45 ש' 5-12). שכן עיון מדוקדק בתלושים מלמד, כי החל מחודש ינואר 2017 ועד חודש יוני 2017 (כולל) – תקופה שלא ניתן היה להפקיד לפיקדון מסתננים, נכתב תחת "נתונים נוספים" בתחתית התלוש "לפיצ. לא חייב מס ___", כאשר החל מחודש יולי 2017 ועד לחודש אוקטובר 2017 נכתב כשורה בתלוש "פידיון פיצויים קופ"ג" המשלימה את התשלומים האמורים.
44. לא נעלמה מעינינו כי במהלך חקירתו הנגדית עאצי לא ידע להסביר חישובים של רכיבים; ולעניין זה הפנה לחשב השכר (ע' 40 ש' 5-16; ע' 43 ש' 17-18). ברם, המחלוקת כפי שניבטת מכתבי הטענות , אינה האם חישוב של רכיב כזה או אחר תואם את השיעור האחוזי של אותו רכיב. הדברים מקבלים משנה תוקף עת התובעים לא הציגו חישוב נגדי ומפורט מטעמם. לפיכך, נוכח כללם של דברים, איננו סבורים כי יש לזקוף לחובת החברה את אי זימונו של החשב , שכן התזה הופרכה ממילא.
45. בהתייחס לטענה כי תלושי השכר אינם תואמים את דוחות הנוכחות, הרי שהתובעים מצאו להביא כדוגמא שני תלושים בלבד - את תלוש השכר של חודש נובמבר 2016 של עובד אחד ותלוש שכר נוסף של חודש מאי 2017 של עובד אחר, תוך שטענו כי "הדבר חוזר שוב ושוב בתלושי השכר של כלל התובעים!!" (סע' 35 ו-36 לסיכומי התובעים). ברם, במהלך החקירה הנגדית של עאצי, בהתייחס לתלוש השכר של חודש פברואר 2017 שניתן לתובע 5495, הוא השיב כי בדוח הנוכחות דווקא ניכר כי התובע כן הועסק בשעות נוספות (ע' 44 ש' 18), ודוח נוכחות של חודש מאי 2017 של תובע 9547 מגלה כי דווקא הוא עבד במהלך 4 ימי שישי 6 שעות.
מכל מקום, לעמדתנו, התובעים לא הוכיחו כי קיימת חוסר התאמה בין שעות העבודה בפועל לבין השעות המצוינות בתלוש השכר ולדוחות הנוכחות. עוד לעניין זה ראה סעיף 36 לעיל. אנו ערים לטענת התובעים כי מדובר בדוחות בשעות עגולות, אך נוכח מסגרת השעות שאין עליה מחלוקת של ממש מזה, והעובדה כי מדובר בעובדי ניקיון שעבדו ברחובות העיר במתכונת קבועה, מזה, לא מצאנו לזקוף את העניין לחובת החברה. בפרט שחלק מהתובעים הודו במפורש כי חתמו על דוחות הנוכחות לאחר שהשוו לרישומיהם וכולם קיבלו את התלושים במסגרתם פורטו סך שעות העבודה. מכל מקום, ככלל, גמול שעות נוספות המופיע בתלושי השכר של התובעים (בשיעורים נפרדים של 125% ו -150%) נמצא בהלימה לשעות הנוספות אותן עבדו התובעים בפועל.
46. שמינית, "בחינת טענה בדבר תלושים פיקטיביים – היינו כי האמור בתלושים אינו משקף את הסכמתם העובדתית של הצדדים – הינה טענה עובדתית, שיש לבוחנה בראי החקיקה המסדירה את בהירותם וודאותם של תנאי ההעסקה" ( עניין גנאדי, סע' 8 לחוות דעתה של כב' השופטת חני אופק גנדלר). שם, כב' השופטת אופק עומדת על שלושה מצבים אפשריים, כאשר תחת "המצב השני" וקשת האפשרויות שבתוכו, נקבע, כי "בין לבין עשויה להימצא קשת של מצבים, ולכן הבחינה הנדרשת היא פרטנית בשים לב לנסיבותיו המיוחדות של המקרה והמארג הראייתי הנפרס. מכל מקום, אם וכלל שבתום הליך ההתחקות אחר תוכן הסכמת הצדדים נותרות כפות המאזניים מעויינות בנוגע לתוכנה של ההסכמה החוזית אזי יהיה מקום לבחון את חלוקת נטלי ההוכחה, ובהתאם לאלה לקבוע לחובת מי יפעל הספק. בהתאם לסעיף 5א לחוק הודעה לעובד לרבות תצהיר. ככל שמסר העובד גרסתו בעדות או בתצהיר יפעל הספק לחובת המעסיק, אשר אליו עבר הנטל השכנוע מכוח סעיף 5א לחוק הודעה לעובד....".
47. בענייננו, עאצי הקפיד לציין כי לא חישב את השכר בתלושים, שכן הכל נעשה בהתאם להנהלת חשבונות. מכל מקום "אני מאמין שהם עושים את תלוש השכר, עושים לפי מה שדורש החוק, מה שצריך, אני לא מאמין שנעשה משהו בתלוש השכר שהוא לא תקין או מזויף" (ע' 40 ש' 11-12 ע' 43 ש' 17-18); ונדמה היה כי עאצי הכיר באפשרות שלפיה ייתכן כי התרחשו טעויות (ע' 39 ש' 1-14).
48. ואולם וזה העיקר, בשונה מעניין גנאדי, במקרה דנא החברה לא הודתה כלל ועיקר כי הרכיבים בתלוש אינ ם מדויקים או כי חלק מהרכיבים הם פיקטיביים. בנוסף, עיון בתלושי השכר מלמד כי השכר ברוטו ושכר נטו, לאורך כל תקופת עבודתם , לא היו בסכומים "עגולים" וקבועים בלבד, וכי ערך הרכיבים השתנו מדי חודש. כך שאיננו סבורים כי קיים חשד ממשי בדבר האותנטיות של כל הרכיבים שפורטו בתלושי השכר.
49. חרף העובדה כי לגבי רכיב מסוים לא הובררה מיהותו עד תום , וחרף העובדה כי לדידנו התובעים לא קיבלו בתחילת עבודתם הודעה על תנאי עבודה, אנו סבורים כי ליבת התלוש, הן לגבי השכר השעתי והן לגבי גמול השעות הנוספות, אשר שולמו כרכיבים נפרדים ושורות נפרדות בתלוש, שולמו בהלימה לשעות העבודה בפועל. לפיכך, גמול השעות הנוספות אינו מהווה שכר.
הדברים נלמדים מעניין מאסרוה, בבחינת קל וחומר, עת בית הדין הארצי לא מצא לקבל בעניין מסארוה את טענת התלושים הפיקטיביים, "על אף סימני השאלה הלא מבוטלים שנותרו בקשר לכך", כאשר בענייננו סימני השאלה באשר לשני רכיבים מינוריים יותר. בזיקה לכך מצאנו להפנות אף לעניין אברה, שם נקבע כי טענה מעין זו שנטענה בפנינו, דומה במהותה לטענת "תרמית" אשר דרכי הוכחתה נוקשים יותר.
50. לסיכום: שוכנענו כי גרסת התובעים לגבי השכר השעתי בפועל או כי הובטח להם שכר שעתי נטו בסך 30 ₪ נטו אינה מהימנה; ומכל מקום התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח טענתם זו.
חבות ואחריות העירייה
51. לטענת התובעים, הם הועסקו ברחובות העיר במשך כל תקופת העסקתם, והלכה למעשה העירייה שימשה כמשתמש בפועל. החברה סיפקה שירותי ניקיון לעירייה, באמצעותה הונפקו תלושי שכר לתובעים לאורך כל תקופת העסקתם.
52. לטענת העיריה, אין כל יריבות בין התובעים לבינה. התובעים אינם מעלים כל טענה כנגד העירייה לכך שהייתה מעסיקתם בפועל , מלבד הטענה כי לא פיקחה על תנאי העסקתו. התובעים לא פירט ו מי מהמבחנים שנקבעו בפסיקה בעניין יחסי עובד- מעסיק. עוד טוענת העיריה, כי החברה היא מעסיקתם היחידה של התובעים, שכן החברה היא זו שגייסה את התובעים לעבודה, קבעה את שעות עבודתם, פיקחה על עבודתם, ניהלה את רישומי הנוכחות ושילמה את שכרם. החברה התקשרה עם העיריה בחוזה למתן שירותי ניקיון באמצעות עובדי החברה מיום 15.4.2012 (נספח 1 לתצהיר העיריה). כמו כן, החברה אינה מתכחשת לחבותה כלפי התובעים וכי לא מדובר במצב בו הצדדים חלוקים בדבר זהות המעסיק. ואחרון, העסקת עובדים באמצעות חברת כוח אדם או מיקור חוץ לקבלת שירותים היא אחת מצורות ההעסקה המקובלת בעשור האחרון. עוד טוענת העיריה כי עמדה בכל החובות המוטלים עליה מכוח חובתה לפקח על עבודתו של הקבלן והתשלומים המשולמים לעובדיו, על ידי בודקי שכר כמתחייב על פי דין וכי במקרה בו התגלו ליקויים כלשהם, העיריה דרשה מהקבלן באופן מיידי לשלם ולתקן את הליקויים.
53. מוסיפה העירייה וטוענת, כי על מנת לוודא את עמידת כלל הקבלנים בהתחייבויותיהם, מבצעת העירייה ביקורות על התשלומים המשולמים על ידי הקבלנים לעובדיהם. במסגרת בקרה זו בוצעו על ידי בודקי העיריה, בדיקת נאותות תשלומי השכר ששילם הקבלן לעובדיו – הן בגין תקופת עבודתם אצלו מכוח ההתקשרות הישירה בין העירייה לבין הקבלן והן בגין תקופת עבודתם אצל הקבלן מכוח ההתקשרות בינו לבין רגא (דוח הבדיקות צורפו כנספח 3 לתצהיר העיריה). מהביקורות שנערכו על ידי העיריה , בכל הנוגע להתנהלות הקבלן ביחס לעובדיו , המועסקים במתן שירותים במסגרת חוזה ההתקשרות הישיר מול העירייה וכן במסגרת ההתקשרות של הקבלן עם ר.ג. א הוברר, כי זכויות העובדים נשמרות, וכי כאשר התגלו מקרים נקודתיים בהם היו הפרות לכאורה של זכויות העובדים, תוקנו הליקויים על ידי הקבלן.
54. לטענת החברה, העיריה אינה מעסיקה במשותף עמה, שכן לא נתקיימו אף לא אחד מסממנים המתקיימים בין מעסיק לבין עובדו. החברה היא שגייסה את התובעים לעבודה, היא ששיבצה אותם לעבודה, היא שקבעה את שעות עבודתם, היא שפיקחה על ביצוע עבודתם, היא שניהלה את רישומי הנוכחות והיא שקבעה ושילמה את שכרם. עוד הדגישה החברה כי אינה נתונה בקשיים והיא סולבנטית לחלוטין.
55. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ובחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה שלפיה דין התביעה ברכיב זה להידחות, היינו שהעירייה אינה צריכה לשאת בכל חבות של החברה כלפי העובדים.

העירייה אינה מעסיקתם במשותף של התובעים
56. ראשית, מקובלת עלינו טענת העירייה בסיכומיה (סע' 48 ו-52), שלפיה התובעים לא טענו במפורש בכתב התביעה ובתצהיריהם, כי העירייה הייתה מעסיקה במשותף של התובעים עם החברה, שכן הדברים אך משתמעים ועולים מניסוח כתבי הטענות של התובעים ומחקירתם הנגדית של עדי הנתבעות, וזאת מבלי שהתובעים העלו טיעון משפטי כלשהו בעניין.
57. דא עקא, כפי שנקבע לאחרונה בהלכה שיצאה לאחרונה מלפני בית הדין הארצי לעבודה (ע"ע (ארצי) 24256-06-17 מנרב הנדסה ובניין בע"מ ואח' – GOITOM TWELDE (מ יום 9.6.2020), סע' 44-51 לפסק דינה של כב' השופטת סיגל דוידוב)(להלן- הלכת מנרב), היפה לענייננו בבחינת קל וחומר, כי לא זו בלבד שבענייננו נטענה הטענה באופן כוללני, אלא אף לא נטען בכתב התביעה שהעירייה כשלה ב"פיקוח אפקטיבי"- טענה שממילא אין בה, כשלעצמה, כדי לבסס טענה של מעסיקים במשותף. התובעים לא טענו אילו מהמבחנים המסורתיים לזיהוי מעסיקים מתקיים בעירייה, כך בכל הנוגע למעורבות העירייה בשלב הקבלה לעבודה ואף במהלך העבודה בפועל. אמנם נטענה טענה לגבי סיום ההעסקה, אליה נדרש בהמשך, אך ברי כי אין בכך כדי להעמיד טענה על מכונה.
58. שנית, אין מחלוקת שהתובעים היו במעמד של עובדים. גדר המחלוקת בענייננו היא בשאלת זהות מעסיקם, וליתר דיוק האם מדובר במעסיקים במשותף. המבחנים החולשים על זיהוי אדם כעובד כשעצם המעמד שנוי במחלוקת שונים מהמבחנים החולשים על זיהוי מעסיקו של עובד המועסק בתבנית העסקה מורכבת. המבחן המרכזי לזיהוי המעסיק במצבים של תבנית העסקה מורכבת הוא מבחן האותנטיות והלגיטימיות (עניין מנרב; ע"ע (ארצי) 36771-01-10 ד"ר רביע איברהים – בית חולים "המשפחה הקדושה" (מיום 13.8.2020)(להלן- עניין רביע).
59. ברם, העירייה בסיכומיה (סע' 22 סע' 69.1-69.11) התמקדה במבחנים שנקבעו בפסיקה לזיהוי המעמד במצב בו נדרש יישום של המבחנים לזיהוי המעסיק, ובכך, לטעמנו , נקלעה במישור המתודולוגי, לכלל שגגה. שכן, ככלל, יישום מבחני המעמד על מערכת היחסים שבין משתמש לעובד במערכת יחסים מורכבת תוביל במרבית המקרים לזיהוי המשתמש כמעסיק אף אם הבחירה בתבנית המורכבת היתה אותנטית ולגיטימית (עניין מנרב; עניין רביע; בן ישראל, דיני עבודה (האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ב- 2002), בעמ' 476-477; ע"ע (ארצי) 33542-11-12 אוניברסיטת בן גוריון – פרופ' דינה פלפל (מיום 4.3.2014). מכל מקום, חרף האמור לעיל, בנסיבות העניין, צלחה העירייה מבחנים אלה, כך שגם פסיעה לאורם מביאה למסקנה כי לא ניתן לראות בעירייה כמעסיקה של התובעים.
60. שלישית והעיקר, התובעים קיימו מערכת יחסי עבודה שהיא אותנטית ולגיטימית מול החברה.
61. אשר לאותנטיות ההעסקה - הצד השני האמיתי שעמד אל מול העובדים היא החברה או ר.ג.א . אין בענייננו מסה, לא כל שכן מסה קריטית של מאפיינים שיש בה כדי להטות את הכף כי העירייה היא מעסיקה במשותף של העובדים. ויודגש, כי התובעים בענייננו אף לא הציגו ראיות דלילות להוכחת טענותיהם, שמא הדבר נובע בשל העדר חידודה של הטענה המשפטית המדויקת בכתב התביעה (עניין מנרב).
62. כידוע, נטל השכנוע מוטל על התובעים, ולכן היה מצופה מהם לעשות מאמץ משמעותי יותר על מנת להוכיח את טענותיהם למערכת יחסי העבודה הנטענת על ידם. תצהירי התובעים (הדומים אחד לשני עד מאוד) לא סייעו להבהרת התמונה. זאת במיוחד לנוכח הסכמי ההתקשרות שצורפו לכתב ההגנה ולתצהירי הנתבעות, במסגרתם קיימות הוראות מפורשות לעניין זה (סע' 46-59 להוראות ההסכם).
63. בחקירותיהם הנגדיות של התובעים, חלק מהעובדים אמנם הפנו לשמות פרטיים כאלה ואחרים, אך אף לא אחד מהם ציין כי מי מעובדי העירייה היה עמם בקשר. התרשמנו כי האנשים העיקריים עמם התובעים היו בקשר, הן בכל הנוגע לעבודה השוטפת והן בכל הנוגע להיעדרויות הן אנשי ר.ג.א ו/או החברה בלבד. בהקשר זה מצאנו להעיר, כי לאור הלכת מנרב, אין בעצם העובדה שלפיה, מדי פעם , ניתנו לחלק מהעובדים הוראות על ידי המשתמש כדי להכריע את הכף. נדמה כי התקיימה מערכת יחסית שוטפת בין גורמי החברה לבין העובדים, כפי שעולה בבירור להלן.

  • התובע 9549 טען בחקירתו הנגדית כי "הוא היה מגיע כל הזמן, לא בטוח בשם שלו. קראו לו ולדימיר...אמרתי לעורך דין" (ע' 7 ש' 9-13). בהמשך, ולדימיר קיבל והעסיק אותי (ע' 7 ש' 17-18). ולדימיר ויוסי המעסיקים שלי, הביאו לו את התלושים (ע' 7 ש' 26-27). איני יודע היכן הם מועסקים (ע' 7 ש' 24-25). בדומה, כשהתובע חלה הוא דיווח לבעל הבית יוסי וולדימיר (ע' 14 ש' 17-18). אמנם בחקירה החוזרת התובע אינו יודע מה זה ר.ג.א. ומה הכתובת ותעודת הזהות של ולידימיר (ע' 15 ש' 6-12), אך אין חולק כי התובע לא טען וממילא לא הוכיח כי ולדימיר או יוסי עובדי עירייה. התובע טען כי הועסק בחברה (ע' 13 ש' 17-18).
  • התובע 5494 טען כי המפקחים בשטח היו יוסי וולדימיר (ע' 16 ש' 24-25), כי קיבל את התלוש מיוסי או ולדימיר (ע' 17 ש' 11-12) וכי עבד בחברה (ע' 18 ש' 18-19). הכלים ניתנו לו על ידי ולדימיר (ע' 18 ש' 26-27), כשחלה הודיע לולדימיר (ע' 19 ש' 1-2). השיקים והתלושים ניתנו לו על ידי ולידימיר או יוסי (ע' 19 ש' 5-6; ש' 11-12). ולדימיר קיבל אותו לעבודה (ע' 19 ש' 17-18).
  • התובע 67858 – המפקחים היו יוסי וולדימיר (ע' 22 ש' 8-9), באישור מנהל עבודה על הדוחות כתוב יוסי או ולדימיר (ע' 22 ש' 12-13). עוד טוען התובע כי תלונותיו הופנו ליוסי (ע' 23 ש' 6-7); וולדימיר או יוסי היו "מביאים" את המשכורת (ע' 23 ש' 12-13); "אני שומע שהם קוראים לבעל הבית שקוראים לו לנדר", החברה אני לא יודע" (ע' 23 ש' 14-15). עבדתי בחברה (ע' 23 ש' 20-21), כאשר בעל הבית הוא ולדימיר (ע' 24 ש' 10-13; ע' 25 ש' 12-13).
  • התובע 8975- המנהל ולדימיר (ע' 27 ש' 5-8), ובענין זה נטען על ידו בסע' 10 לתצהירו כי שימי "הוא היה מעסיק אותי. אני דיברתי עם שימי והוא אמר שישאל את מי שמעליו" (ע' 27 ש' 9-10).
  • התובע 8963 – התובע טוען כי לא עבד בחברה, אלא אצל שימי. בעירייה (ע' 33 ש' 24-27). שימי נתן לי את הכלים (ע' 35 ש' 11-12).
  • התובע 67806 - הבוס שמעון (פ/2 ע' 14 ש' 8-9). כאשר נשאל "למה אתה אומר ששמעון הוא עובד של הנתבעת 2"? הוא השיב "קפלן זה הגדול אבל שמעון עובד איתנו" (פ/2 ע' 16 ש' 5-6). עבדתי בחברת קפלן (פ/2 ע' 17 ש' 14-15). כשהייתי חולה דיווחתי לשמעון (פ/ ע' 17 ש' 16-17). כשביקשתי תוספת ביקשתי משמעון (פ/2 ע' 17 ש' 20-23).
  • התובע 67896- המפקח ולדימיר, המנהל שלי בפתח תקווה (פ/2 ע' 20 ש' 1-11). ולדימיר רושם (ע' 21 ש' 12-13, 16-22). "אני לא יודע קפלן את לוי. הקשר שלי רק עם וולדימיר. אמר לי שהבוס הגדול קוראים לו לוי" (פ/2 ע' 23 ש' 11-13).
  • התובע 67828 –שימי היה האחראי (ע' 23 ש' 26-27). לא הזמנתי את שימי לתת עדות (ע' 24 ש' 1-2). התלוננתי בפני שימי על ענייני שכר (ע' 25 ש' 15-16)."אני עובד רק ברחובות אני לא יודע מה זה קפלן את לוי" (פ/2 ע' 25 ש' 26-27).
  • עאצי העיד כי מי שניהל את העובדים בשטח הם המפקחים של רגא (ע' 50 ש' 1-4).

64. לגבי לגיטימית ההעסקה, טרם נבאר את מסקנתנו, נציין, כי אנו דוחים את טענת העירייה בסיכומיה (סע' 54-56), שלפיה בעצם העובדה שהקבלן אינו מתכחש לעובדה שהתובעים הועסקו אצלו וכי מדובר בחברה סולבנטית, יש כדי לדחות את התביעה כנגד העירייה, שכן פרמטרים אלו אינם נכללים במבחנים שנקבעו בפסיקה לצורך קביעת מעסיקים במשותף.
65. מכל מקום, בענייננו לא נטען ו ממילא לא הוכח, חוסר לגיטימיות של העסקת עובדים באמצעות החברה, שכן לא הוכח כי העסקת העובדים נעשתה באמצעות חברת קש או מי שברור כי לא יוכל לקיים את מחויבויותיו; שמיקור החוץ נעשה על מנת לחמוק מאחריות לזכויות העובדים או לפגוע בהן; שהתובעים הועסקו כתף אל כתף עם עובדים של העירייה ללא הצדקה עניינית; או שמיקור החוץ שבוצע אינו לגיטימי או מנוגד לתקנת הציבור בדרך אחרת (עניין מנרב) .
66. במקרה דנא מדובר בהעסקתם של התובעים, במסגרת מיקור חוץ של עבודת ניקיון ברחבי העיר פתח תקווה באמצעות ר.ג.א, בין היתר, על ידי עובדי החברה אשר קודם לכן ניתנה באמצעותה במישרין שירותי ניקיון לעירייה.
67. בחקירותיהם הנגדיות של עדי הנתבעות , לא נשאלו העדים דבר שיכול להעיד על התק יימותם של מאפייני מעסיק בעירייה. עאצי טען כי מי שניהל את העובדים בשטח הם המפקחים של רגא (ע' 50 ש' 1-4); וצברי העיד בהמשך, כי אמנם לא חתם על החוזים, אך החברה הפסיקה את התקשרותה אל מול העירייה בשנת 2016 עם תום תוקפו של החוזה, ובלשונו: "אני יודע איזה קבלנים נכנסים ואיזה יוצאים. אני מנהל רישום של כל הקבלנים הפעילים באותו זמן על מנת לוודא בקרה" (פ/3 ע' 44 ש' 21-24); וכי ההתקשרות היא לניקיון (ע' 44 ש' 25-26). למעשה, טיבו המדויק של "מיקור החוץ" נהיר וברור ואין כל קושי ליתן לו תוקף, בפרט שאין מדובר בפעילות הנחזית כפעילות ליבה של העירייה.
68. רביעית, אמנם החברה לא היתה קבלן כוח אדם של ה עירייה, שכן הסכם ההתקשרות בין העירייה לבין ר.ג.א למתן שירותי ניקיון טיאוט, מכוח מכרזים פומביים שפרסמה העירייה, מלמד כי הוא הסכם אותנטי בדמות שירותי ניקיון לעירייה, תוך קבלת תמורה בהתאם לשירות שניתן. זאת בדומה להסכם שנחתם קודם לכן בין החברה לבין העירייה, המלמד כי החברה היא "קבלן שירות", שסיפקה שירות מוגמר לעירייה . ליתר דיוק, החברה היוותה קבלן משנה של ר.ג.א שתגברה את עובדיה לטובת מתן שירותי ניקיון לעירייה. בעניין זה העיד עאצי כי החברה סיפקה שירותי ניקיון לעיריות "תל אביב, ראשון, כפר סבא, פתח תקווה...עד שנת 2014 ישירות מפתח תקווה ובשנת 2015, הפסדנו את המכרז בפ"ת ואז העובדים שנשארו שם תחת החסות שלנו המשכנו לספק כ"א לחברת רגא. עיריית פתח תקווה" (פ/2 ע' 46 ש' 15-19); ובהמשך כי החברה מספקת עובדים לחברת רגא שהתקשרה עם העיריה בהסכם למתן שרותי ניקיון (פ/2 ע' 48 ש' 1-10).
במילים אחרות, מדובר במיקור חוץ מלא של פונקציה – ניקיון רחובות העיר ולא במיקור ח וץ מוסווה של כוח אדם, שכן ר.ג.א היא זו שסיפק ה את חומרי הגלם (הדלים) והיא זו שהפעילה את עובדיה או עובדי החברה ופיקח ה עליהם במהלך שירותי הניקיון (ע"ע (ארצי) 478/09 יצחק חסידים – עיריית ירושלים (מיום 13.1.2011). עצם העובדה כי החברה שילמה לתובעים את שכרם בהתאם להסכם הענפי בענף הניקיון, מזקקת את העובדה כי בפועל לא ראתה בעצמה, בדומה לתקופה שעד ליום 30.6.2016, קבלן כוח אדם אלא קבלן שירותים (בשינוים המחויבים ראה ברע (ארצי) 13248-05-19 ד.ק.א. ניקיון ורעיון בע"מ נ- AGAVE KEDAN (מיום 13.5.2019).
לשון אחרת, הסכמי התקשרות בין חברות – בינן לבין עצמן ובינן לבין העירייה אינם יוצרים כשלעצמם את החיץ ליצירת סטטוס של יחסי עובד מעסיק, אלא מדובר במצב דברים בפועל; ועצם העובדה כי החברה בכובעה הקודם היתה במעמד של קבלן שירותי ניקיון, אינה הופכת אותה, באבחת מכרז, לקבלן כוח אדם עת המאטריה לא השתנתה.
69. משכך, נדחית טענתה החליפית של התובעים בסיכומיהם (סע' 45), כי יש להחיל על עניינם את צו ההרחבה בענף אספקת שירותי כוח אדם; וממילא אין כל רלוונטיות לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו -1996 אף לעניין תקופת העסקה של התובעים אשר עלתה על תשעה חודשים.
אין להטיל על העירייה חבות כלשהי מכוח סעיף 25 לחוק הגברת האכיפה
70. לטענת העירייה בסיכומיה (סע' 49), התובעים לא טענו באופן מפורש במהלך ההליך כי העירייה לא עמדה בחובות המוטלות עליה מכוח סעיף 25 (א) לחוק להגברת האכיפה, ומשכך יש להטיל על העירייה אחריות וחבות ביחס לתביעות התובעים ; ולמעשה הטענה עלתה לראשונה בסיכומי התובעים, תוך הרחבת חזית אסורה.
71. אכן, עיון בכתבי התביעה, כמו גם בתצהירי התובעים מגלה, כי התובעים לא טענו כנגד העיריה כי לא פיקחה כדבעי ו/או כל טענה אחרת הנוגעת לחוק להגברת אכיפה. האמת צריכה להאמר, התובעים לא טענו כלל ועיקר, ולו טענה חילופית, כי יש להטיל אחריות על החברה, כמזמינת שירות אשר לא נקטה באמצעים סבירים למניעת פגיעה בזכויות העובדים של עובדי החברה, בהתאם לחוק להגברת האכיפה.
72. דא עקא, העירייה טענה בכתב ההגנה כי התובע טען כנגדה "כי לא פיקחה על תנאי העסקתו..." כך (סע' 7 לכתב ההגנה של התובע 5495), כי "...עמדה בחובותיה על פי חוקי המגן וביצעה פיקוח ובקרה על הנתבעת מס' 2, ואף הדבר מעוגן בחוזה ההתקשרות שנחתם מכוח הזכייה במכרז על ידי הנתבעת מס' 2" (סע' 34 לכתב הגנה ); ו "..ככל שלתובע לא שולמו זכויות המגיעות לו על ידי הנתבעת מס' 2, כי אז העירייה, תעמוד על כך, כי אלה ישולמו לתובע כחלק מחובתה לפקח על תשלום זכויות עובדי הנתבעת מס' 2" (סע' 43 לכתב ההגנה).
73. למען הסדר הטוב ועל מנת שהדיון לא יהא חסר, נתייחס בתמצית אף לטענה זו.
74. כפי שנקבע בהלכת מנרב, החוק יצר "כלי" חדש ב"ארגז הכלים", שנועד להבטיח את יישומם של חוקי העבודה ואת הגשמת תכליתו של משפט העבודה, בכלל ובתבניות העסקה מורכבות בפרט. החוק יוצא מנקודת מוצא של הטלת אחריות אזרחית בתנאים הנקובים בו גם על מי שאינו מעסיק, וממילא אין בו כדי למנוע הכרה ב"משתמש" כמעסיק, או מעסיק במשותף, במקרים המתאימים ובהתאם למבחנים שנקבעו לצורך כך בפסיקה .
75. ואכן, פרק ג' לחוק להגברת אכיפה עניינו ב"אחריות אזרחית של מזמין שירות".
סעיף 25 לחוק (א) קובע תנאים מצטברים שרק בהתקיימותם תקום אחריות של מזמין השירות כלפי עובד של קבלן. סעיף 26 לחוק קובע את חובת מזמין השירות לנקוט בצעדים סבירים על מנת למנוע פגיעה בזכויות עובדים – דרך יעילה לעובדים למסירת הודעה על הפרה. סעיף 27 לחוק קובע כי בתובענה אזרחית בשל הפרת חובה החלה על מזמין שירות לפי הוראת סעיף 25 לחוק, למזמין שירות תהא הגנה טובה באם הוכיח כי מתקיים אחד הסעיפים הקטנים שבסעיף, ובכלל זה: הפרת החובה תוקנה במלואה מיום היווצרות העילה או מזמין השירות הסתמך בתום לב על בדיקות תקופתיות שנערכו בידי בודק מוסמך.
76. ברם, במקרה דנא, התובעים לא הוכיחו את אחריותה של העירייה לזכויות העובדים. נבאר.
77. ראשית, התובעים לא טענו וממילא לא הוכיחו, כי הגישו תלונות בגין הפרות של זכויותיהם ו/או כי פנו במהלך תקופת העבודה למי מגורמי העירייה בכל הנוגע לתנאי עבודתם ושכרם. שכן אף לדידם, הם "פנו למנהליהם במהלך תקופת עבודתם בעניין שכרם" (סע' 42 לסיכומי התובעים; סע' 74 לסיכומי העירייה). כך גם לא נטען וממילא לא הוכח, כי מפקח עבודה מסר למזמין שירות הודעה בכתב, כי יש לו מידע ולפיו הקבלן לא מילא את החובה כלפי עובדו.
78. שנית, בנוהל שצורף לסיכומי העירייה – נוהל מס' 30-16-007 לטיפול בתלונות עובדי קבלן מיום 14.12.2015 המפורסם באתר האינטרנט של העירייה, נקבע מנגנון למסירת הודעה של עובדי הקבלן בדבר פגיעה בזכויותיהם. לנוהל זה מצורף נספח שה וא מסמך ייעודי בדבר קבלת מידע על המוקד לתלונות עובדי קבלן , בו מפורטים הנסיבות בגינן יכול לפנות העובד אל העירייה. מסמך זה מונגש לעובדים באמצעות פרסומו בשפה העברית, בשפה הערבית, בשפה הרוסית ובשפה האמהרית (סע' 32-34 לסיכומי העירייה). כך שטענת התובעים שנטענה לראשונה בסיכומיהם, כי העירייה "לא העמידה בפני התובעים מנגנון בו יוכלו לפנות למי מטעמה ולדווח על קיפוח זכויותיהם, ומכאן שלא עמדה בתנאי החוק" אינה נכונה, לכאורה, כפשוטה. כתבנו לכאורה , שכן נוהל זה צורף לראשונה לסיכומי העירייה , ללא רשות מבית הדין, וסוגיה זו לא הובררה ב פנינו.
79. שלישית, בכל הנוגע לפעולות שנקטה העירייה ביוזמתה לשמירה על זכויותיהם של התובעים, הרי שהעירייה צרפה לתצהירו של מר צברי דוחות של בודק שכר, מהם עולה כי העירייה מבצעת ביקורות על התשלומים המשולמים על ידי הקבלנים לעובדיהם באמצעות בו דק שכר מטעמה, זאת כפי שציין עאצי בהתאם למידע והנתונים שמספקת החברה לבודק השכר (ע' 48 ש' 11-17). בעניינו מדובר במספר דוחות - דוח ראשון מיום 14.6.2018 בעד תקופת העסקה בחודשים אפריל –דצמבר 2016; דוח שני מיום 31.10.2018 בעד תקופת העסקה בחודשים ינואר –ספטמבר 2017; דוח שלישי מיום 3.12.2018 בעד תקופת העסקה בחודשים אפריל –דצמבר 2016; דוח רביעי מיום 30.4.2019 בעד תקופת העסקה בחודשים אוקטובר 2017- יוני 2018; ודוח חמישי מיום 6.5.2019 בעד תקופת העסקה בחודשים ינואר –ספטמבר 2017.
נוכח האמור לעיל, מתעוררת מאליה השאלה, האם בהינתן שלא מתקיימים התנאים המצטברים בסעיף 25 לחוק, כבענייננו, יש כלל מקום לבחון את התנהלותה של העירייה בפועל בעניין הפיקוח על עובדי הקבלן. שכן בחינה לשונית של סעיף 27 לחוק מגלה לכאורה, כי יש לבחון את תום לבו של המעסיק אגב הסתמכותו על בדיקות תקופתיות והאם הפרת החובה תוקנה במלואה מיום היווצרות העילה, זאת באספקלריה של סעיף 25 לחוק.
מבלי לקבוע מסמרות, במישור העיוני, דומה, כי לנוכח תכליתו של חוק להגברת האכיפה, קשה להלום מצב שבו מזמין שירות המודע להפרות שנעשות כלפי עובדי הקבלן או עצם עיניו מלראות הפרות אלו, לרבות מכוח דוחות תקופתיים של בודק שכר, לא יצטרך לשאת במחדליו שכן עובדים לא "מסרו למזמין השירות הודעה בכתב ולפיה מסר לקבלן את הדרישה האמורה" או מפקח עבודה "לא מסר למזמין השירות הודעה בכתב כי יש לו מידע ולפיו הקבלן לא מילא את החובה כלפי עובדו". יוער, כי דברי ההסבר לחוק מיום 5.2.2008 אינם מסייעים לנו להתחקות אחר הנדרש לעניין.
80. בזיקה לכך העיר צברי בתצהירו, כי הבדיקה נעשתה הן בגין תקופת עבודתם של העובדים אצל הקבלן מכוח התקשרות ישירה בין העירייה לבין החברה והן בגין תקופת עבודתם אצל הקבלן מכוח התקשרות בינו לבין ר.ג.א. הבדיקה נעשית על ידי בודק השכר על פי מדגם, כל פעם עובדים אחרים (סע' 16 -18 לתצהיר צברי; נספח ג'). צברי אישר בעדותו בפנינו, כי העירייה הסכימה לחברת ר.ג.א לתגבר את עובדיה בעובדי החברה. כאשר נשאל "האם עדיין עובדים עם קפלן את לוי או ר.ג.א", הוא השיב "כן". (ע' 46 ש' 20-21).
81. אלא מאי. במהלך החקירה הנגדית של צברי, נטען בפניו, כי בבדיקות שנערכו על ידי בודקי השכר נמצאו ליקויים; ומר צברי לא הכחיש זאת (ע' 46 ש' 14-21; סע' 39 ו-40 לסיכומי התובעים).
82. ואכן בדוח הראשון נמצאו ליקויים בעניין חוק חופשה שנתית, תשלומים מכוח צו הרחבה לפנסיה, בעניין החזר הוצאות נסיעה ודמי חגים. בדוח השני נמצאו הפרות בעניין חוק חופשה שנתית, עבודה מנוחה השבועית, איחור בהעברה לקרן פנסיה, צווי הרחבה פנסיה והחזר הוצאות נסיעה. בדוח השלישי נמצאו הפרות לגבי חוק חופשה שנתית, החזר הוצאות נסיעה ודמי חגים. בדוח הרביעי נמצאו הפרות בעניין חוק חופשה שנתית, סכומים שנוכחו מכוח סעיף 25 לחוק הגנת השכר, בעניין קרן השתלמות, בעניין דמי חגים ותוספת ותק. בדוח החמישי נמצאו הפרות בעניין חוק חופשה שנתית, מנוחה שבועית, תשלומים מכוח צו הרחבה לפנסיה, החזר הוצאות נסיעה ודמי מחלה.
83. לא נעלמה מעינינו טענת צברי כי בסופו של יום יוצא דוח סופי, בו נדרש הקבלן לתקן את הליקויים ולהעביר אסמכתא ות לבודק השכר שהליקויים תוקנו; כי במקרה דנא הוברר שזכויות העובדים נשמרות וכי כאשר נתגלו מקרים נקודתיים בהם נתגלו הפרות, תוקנו הליקויים על ידי הקבלן (סע' 19 לתצהיר צברי). עוד טען צברי כי ההתקשרות אל מול החברה הסתיימה עקב תום חוזה וכי ההפרות טופלו (ע' 44 ש' 27-28; ע' 45 ש' 1-15; 21-28; ע' 46 ש' 1-2, ש' 14-19). כך גם לא נעלמה מעינינו טענת צברי כי "לעניין ההלוואות אם התלוש היה במדגם שהוא עשה, אז הוא היה מתייחס. לעניין הדוח התבצע בי-30.4.19 התהליך של תיקון ההפרות מתפרס על פני כמה חודשים, מוציאים טיוטה נותנים לקבלן להגיב ואז מוציאים דוח סופי אחרי פעולת הקבלן ואם לא כל הליקויים תוקנו דורשים ממנו לתקן ואם לא נוקטים בצעדים, מפסיקים תשלומים ומחלטים ערבויות. זה תהליך ארוך זה לא שיוצא דוח ומפסיקים (ע' 47 ש'' 19-27).
84. אולם וזה העיקר, העירייה לא צרפה אישור ממנו ניתן ללמוד, כי ההפרות והליקויים אכן תוקנו (ע' 48 ש' 1-13) והעירייה לא זימנה את בודק השכר, בפרט שלדידו של צברי, בודק השכר יכול היה להבהיר מה נעשה אחרי כל דוח ביקורת שנמצאו בו הפרות (ע' 48 ש' 25-28; ע' 49 ש' 1-4).
85. ככלל, דוחות של בודק שכר נועדו על מנת שאלו ייושמו כדבעי, כך שמזמין השירות יורה לקבלן לתקן את דרכו, תוך פרק זמן סביר, בהתאם למועדים שנקבעו בחוק להגברת אכיפה. מחדל בתיקון הליקויים שנקבעו בדוח שכר, תוך הפיכת הדוח, הלכה למעשה, "כאבן שאין לה הופכין", עלולה לקפל בחובה את הנפקות כי מזמין השירות נהג בחוסר תום לב, כך שדוח השכר לא יהווה הגנה לסנקציה כנגדו.
ספק בעינינו, אם העירייה נהגה בענייננו בתום לב, עת חלק מהדוחות מגלים כי בחלק מהרכיבים הליקויים חזרו על עצמם, שכן "אין מי שיחלוק כי מקום שבו קיימים סימני אזהרה מחשידים ובעל הסמכות "עוצם את עיניו" מלראותם, לא ניתן לומר כי הוא צלח את מבחן תום הלב" (בג"צ 953/11 עבד אלפתאח סאלחה נ' שר הבטחון (מיום 27.8.2020) , סע' 44 לפסק הדין של כב' הנשיאה חיות).
86. עם זאת נוכח העובדה כי התובעים לא השתיתו את תביעתם על עילה זו ואף לא תבעו סעד מפורש בעניין זה ובשים לב לכללם של דברים, אנו סבורים כי אין לחייב את העירייה לשלם לתובעים סכומים בהם חבה החברה, בפרט שליבת רכיבי השכר של התובעים שולמו כדבעי.
פיטורי עובדים
87. לטענת שבעה מהתובעים, הם פוטרו מעבודתם; ואילו לטענת התובע השמיני הוא התפטר, אך דינו כדין מפוטר. נפרט.
  • לטענת התובע 67858 – ביום 5.2.2018 מסר לו מנהלו, כי עיריית פתח תקווה מסרבת להעסיק בחצרותיה עובדים סודנים ו/או אריתראים. משכך סיים את עבודתו שבוע לאחר מכן. בכך הלכה למעשה פוטר התובע מעבודתו.
  • לטענת התובע 67828, התובע 67896 , התובע 67858 והתובע 8963 - בסוף חודש ינואר 2018 הודיע להם מנהלם כי עיריית פתח תקווה מסרבת להעסיק בחצרותיה עובדים סודנים ו/או אריתראים, ומשכך הם עתידים לסיים את עבודתם שבוע לאחר מכן, בתאריך 31.1.2018, ובכך הלכה למעשה פוטרו מעבודתם.
  • לטענת התובע 9547 והתובע 8975 – בסוף חודש ינואר 2018, הודיע להם מנהלם על פיטוריהם מבלי סיבה מוצדקת ובטענה "אין עבודה סיימת". בכך למעשה פוטר התובע מעבודתו. האחרון הודיע כי שימי אמר לו זאת.
  • לטענת התובע 5495 - בחודש נובמבר 2017 ביקש לאמת את ההפקדות שמופרשות משכרו בהתאם לחוק הפיקדון, אך משסורב, הוא הבין כי החברה לא מבצעת הפקדות בפועל ומשכך הודיע על סיום יחסי עבודה.

88. לטענת החברה, התובעים נעלמו ביום בהיר במפתיע ו ללא מתן הודעה מוקדמת מראש. התובעים לא פוטרו מעולם וקיבלו את שכרם במלואו. התובעים טוענים טענה בעלמא כי פוטר ו, ללא כל הסבר. מכל מקום, לאור מדיניות הנוהגת אצל החברה שנים רבות, היא אינה מפטרת עובדים, היא זקוקה נואשות לכוח אדם ובהתאם לכך התובעים לא פוטר ו.
89. לטענת העיריה, היא מעולם לא הייתה מעסיקתם של התובע ים ולא פעלה כטענתם לשלילת שכרם ו/או זכויותיהם . עוד בעניין זה מוסיפה העירייה כי ככל שלא שולמו לתובעים שכרם וזכויותיהם כמתחייב על פי החוק והדין, הרי שעל החברה כמעסיקת ם לשאת באחריות ובהוצאות בגין כך. מכל מקום, ככל שייקבע כי התובעים זכאי ם לפיצויי פיטורין, על החברה לש את בכך.
90. הלכה פסוקה היא, כי על מנת להכריע בשאלה, האם לפנינו סיום יחסי עבודה בדרך של פיטורים או שמא התפטרות, יש לבחון מי הצד הפועל לניתוק היחסים, והאם אמנם התכוון לסיים את הקשר ונתן ביטוי וודאי בדבר כוונתו לצד השני ( ע"ע ( ארצי) 184/03 עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ - דוד יוסף (08.06. 06).
91. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה, שלפיה דין התביעה ברכיב זה להידחות, ובד בבד יש לדחות את טענות הקיזוז של החברה בדבר אי מתן הודעה מוקדמת על רקע נטישת העבודה על ידי שבעה מהתובעים. שכן בענייננו לא הוכח כי התובעים פוטרו מ עבודתם, אך גם לא הוכח כי נטשו את עבודתם. כפות המאזניים נותרו מעוינות. נפרט.
92. ראשית, התובעים לא זימנו את הגורמים הרלוונטיים מטעמם על מנת להוכיח את גרסתם בדבר פיטוריהם, לא כל שכן המניע לפיטוריהם. שכן באותה נקודת זמן חברת ר.ג.א סיפקה את שירותי הניקיון לעירייה, היא זו שהייתה בקשר אל מול העירייה ומשכך היה עליהם לזמן את האורגן המוסמך מטעם ר.ג.א לעניין זה. בנוסף, זהות הגורם שפיטר אותם לכאורה לא נמסר על ידם.
93. במילים אחרות, כפי שלדידם של התובעים, "למרות המחלוקת הברורה (בעניין הטענה כי התובעים נטשו את מקום העבודה –ד.י.) הנתבעות נמנעו מלזמן לעדות את ראש צוות העובדים של התובעים אשר היה יכול ל"שפוך" אור על נסיבות הסיום", כך, התובעים נמנעו לזמן את הגורם המוסמך מחברת ר.ג.א אשר יעיד על נסיבות סיום העסקתם. ממילא הגורם מהעירייה לא תמך בגרסתם בעניין זה. נבאר.
  • תובע 9549 העיד כי המפקח בפ"ת פיטר אותו, מבלי לנקוב בשמו (סע' 10 לתצהיר) – "הוא היה מגיע כל הזמן, לא בטוח בשם שלו. קראו לו ולדימיר...אמרתי לעורך דין"(ע' 7 ש' 9-13). ולדימיר קיבל והעסיק אותי (ע' 7 ש' 17-18). ולדימיר ויוסי המעסיקים שלי, הביאו לו את התלושים (ע' 7 ש' 26-27). אינו יודע היכן הם מועסקים (ע' 7 ש' 24-25). מכל מקום, התובע לא ביקש להביא את ולדימיר ויוסי לעדות (ע' 8 ש' 22-23).
  • תובע 67585 העיד כי " הם אמרו לנו שהם לא רוצים את הסודנים שיעבדו, המדינה" (ע' 25 ש' 16-17).
  • כאשר נשאל התובע 8975, בשים לב לאמור בסעיף 39 לתצהירו, השיב להלן:

"ש. מאיפה אתה יודע שפוטרת מעצם היותך סודני"?
ת. קודם כל שאלנו אבל בגלל שלא קיבלנו כולנו תשובה הבנו שזה בגלל זה.
ש. נכון שהסבירו לכם, לכולכם, שאסור מעכשיו לעירייה להעסיק מסתננים?
ת. ככה הם אמרו.
ש. תאשר לי שכל החברים שלך זה מאותו מוצא, מאפריקה, נכון?
ת. אנחנו מאפריקה.
ש. זה נכון שלא עשו לכם מסדר, כולם בשורה אחת, ואז ולדימיר אמר זה פוטר וזה פוטר וזה לא יפוטר כי הוא לא כזה, זה נכון?
ת. כולנו היינו אפריקאים" (ע' 28 ש' 11-20).
* תובע 67806-03-18 העיד כי שמעון פיטר אותי (ע' 16 ש' 3-4), לאמור:
"ת. הוא אמר לי להפסיק עבודה כי עיריית פ"ת לא רצתה סודנים.
ש. מי אמר לך את זה?
ת. שמעון.
ש. נכון שאמרו לכם שאסור לעובדים מסתננים לעבוד בעירייה?
ת. שאלנו את שמעון למה הפסקת לנו עבודה הוא אמר שעיריית פ"ת לא מעסיקה סודנים/אריתראים."(פ/2 ע' 16 ש' 10-15).
* תובע 67828 העיד כי שימי פיטר אותי (פ/2 ע' 25 ש' 13-14).
"ש. למה כתבת בתביעתך שמי שפיטר אותך זה קפלן את לוי. הרי שימי פיטר אותך.
ת. שימי הוא בעל בית שלי. אני מדבר איתו כל הזמן. אמר לי שהם לא רוצים שיעבדו אצלנו אריתראים וסודנים. כשאני אומר הם אני מתכוון לחברה. אני לא יודע את שם החברה.
ש. אתה לא יודע באיזו חברה עבד שימי נכון?
ת. לא." (פ/2 ע' 25 ש' 17-21).
94. הנה כי כן, לדידם של התובעים, הגורם שפיטר אותם לכאורה אינו עובד החברה, אלא גורם אחר מטעם חברת ר.ג.א – ולדימיר או שמעון.
95. שנית, לא נעלם מעינינו , הגם שהדבר לא נטען כלל ועיקר על ידי הצדדים, כי בסעיפים 41(א) ו-49 לחוזה ההתקשרות שבין העירייה לבין ר.ג.א. מיום 23.5.2016, נקבע, בהתאמה, כי "הקבלן מתחייב כי לא יועסקו על ידיו לצורך ביצוע העבודות נשוא החוזה עובדים זרים, למעט מומחי חוץ, וזאת בין במישרין ובין בעקיפין, בין על ידיו ובין באמצעות קבלן כח אדם, קבלן משנה או כל גורם אחר עמו יתקשר הקבלן" וכי "הקבלן מתחייב כי לא יועסקו על ידיו לצורך ביצוע העבודות נשוא החוזה עובדים זרים ועובדים ללא אישור העסקה כחוק, וזאת בין במישרין ובין בעקיפין, בין על ידיו ובין באמצעות קבלן כוח אדם, קבלן משנה או כל גורם אחר עמו יתקשר הקבלן. מבלי לגרוע מהאמור בחוזה זה, האמור בסעיף זה לעיל הינו מעיקרי חוזה זה אשר הפרתו מהווה הפרה יסודית של חוזה זה." בדומה ראה לעניין זה סעיף 57 לחוזה התקשרות שנחתם ביום 15.4.2012 בין העיריה לבין החברה (נספח 1 לתצהיר העירייה).
96. אמנם הצדדים לא התייחסו כלל ועיקר לסעיף 41 (א) לחוזה התקשרות בכתבי טענותיהם, אך מצאנו להעיר כי סעיף זה מעורר קושי משפטי לא מבוטל. ואולם וזה העיקר, טרם הוברר לנו מדוע לגישת התובעים הדבר התעורר אך כעת, עת הועסקו למעלה משנה מתחילת העסקתם, למעלה משנה וחצי מיום חתימת הסכם ההתקשרות אל מול ר.ג.א וכשש שנים לאחר חתימת הסכם ההתקשרות בין העירייה לבין החברה, כאשר לכאורה אין מחלוקת כי בכל תקופת ההתקשרות הועסקו עובדים זרים ברחובות פתח תקווה?
97. הדברים מעוררים תמיהה במיוחד, עת עאצי העיד בפנינו, ועדותו מהימנה עלינו, כי החברה מספקת עובדים לחברת רגא שהתקשרה עם העיריה בהסכם למתן שרותי ניקיון. החברה ממשיכה לספק עובדים, לרבות עובדים אריתראים ועובדים סודנים המבצעים עבודה עבור העיריה (פ/2 ע' 48 ש' 1-10). עאצ י חזר על האמור בתצהירו לגבי נסיבות סיום ההעסקה, שלפיו החברה ממשיכה לספק עובדים זרים לחברת ר.ג.א (פ/2 ע' 48 ש' 23-26; ע' 29 ש' 1-9). מכל מקום לא הוכח כי העירייה ביקשה לפטרם בכלל, ועל רקע מוצאם, בפרט.
98. שלישית, מדוח בודק השכר עולה, כי נבדקו תלושים של עובדים זרים שהועסקו ברחובות העיר פתח תקווה בחודשים פברואר, אפריל ויוני 2018, היינו לאחר המועד הנטען לגבי הפיטורים.
99. בד בבד, בענייננו, לא הוכחה התפטרות אקטיבית ומפורשת מצדם של התובע ים בדמות נטישת מקום עבודתם. שכן, החברה לא זימנה את הגורם הרלוונטי מר.ג.א, לרבות ראש צוות העובדים והממונה הישיר עליהם, על מנת שיעיד כי אלו נטשו את עבודתם. שכן עדותו של עאצי היא עדות שמיעה, שלפיה "העובדים שעזבו את העבודה ולא פנו למנהל עבודה שלהם בשטח ולא הגיעו למשרד בשביל לקבל גמר חשבון. עובד שנעלם והלך לעבוד במקום אחר, קשה מאוד וידוע לכולם והוא נעלם." (פ/2 ע' 46 ש' 20-23).
100. אנו ערים לכך כי בכל הנוגע לגמר חשבון, אחד מהתובעים טען כי "שאלתי את ולדימיר והוא אמר שאין לי משהו אצלו" (ע' 20 ש' 18-19) ותובע אחר העיד כי "הלכתי אבל אמרו שאין" (עמ' 35 ש' 3-4). זאת כתנא מסייע לכך כי לא נטשו את מקום עבודתם, שכן יצרו קשר עם הממונה עליהם. מאליו יובן, כי זימונו לעדות של הממונה על התובעים, אשר היה עמם בקשר יום יומי, יכל לשפוך אור בהליך ולסייע בחקר האמת, בפרט בכל הנוגע לשאלה כיצד הסתיימו יחסי העבודה. ואולם אי זימונו לדיון נזקף לחובתם.
101. משקבענו כי מחד גיסא, התובעים לא הוכיחו כי פוטרו, ומאידך גיסא, כי החברה לא הוכיחה כי התובעים נטשו את העבודה, נדחית טענת הקיזוז שטענה החברה בגין הודעה מוקדמת שלא ניתנה על ידי התובעים.
102. בהתייחס לתובע 5495 – אכן, התובע טען כי "בחודש 11/17, ביקשתי לאמת את ההפקדות שמופרשות משכרי בהתאם לחוק הפיקדון, ומשסורבתי, הבנתי כי הנתבעת לא מבצעת את ההפקדות בפועל ומשכך, הודעתי על סיום יחסי העבודה לאחר מתן הודעה מוקדמת" (סע' 10 לתצהיר).
103. כידוע, החל מחודש מאי 2017 ניתן להפקיד כספים לפיקדון מסתננים. עיון בתלושי השכר מגלה, כי החל מחודש יולי 2017 נוכה משכרו של התובע לפקדון מסתננים.
104. בסיכומי התובעים נטען כי "בבדיקה שנערכה על ידי הח"מ (לאחר דיון ההוכחות – ד.י.) התגלה כי הנתבעת ביצע את ההפקדות באיחור ניכר כ- 3 חודשים לאחר שניכתה משכרו של התובע, דבר המחזק את טענות התובע. מצ"ב פירוט הפקדות מרשות האוכלוסין וההגירה ומצוין כנספח א' לסיכומים" (סע' 142 לסיכומי התובעים).
105. דא עקא, כי עיון בדוח ההפקדות מגלה (דוח שצורף מבלי שהוגשה בקשה קודם לכן ומבלי שהיתה כל מניעה להשיגו קודם לכן) , כי הנתבעת אמנם העבירה באיחור את ההפקדות בחודשיים, אך אלו הופקדו כבר ביום 16.10.2017, היינו עובר לפנייתו הנטענת של התובע לחברה . מכל מקום, אנו לא מאמינים לגרסת התובע כי זהו הטעם שבגינו ה תפטר.
106. וזה העיקר, התובע לא הבהיר ממי ביקש לאמת את עניין הפקדות, מי הגורם שסירב לתתו, למי הודיע מראש על כוונת התפטרותו, בפרט שלא ביקש לזמן את הגורם הרלוונטי לעדות. הדברים נכונים במיוחד עת באותה עת דובר על עיכוב של חודשיים בהפקדות.
107. אשר על כן, תביעת התובעים בעילת פיטורים שלא כדין או זכאות להתפטר בדין מפוטר להידחות. משכך, הן התובעים והן החברה לא זכאים לתשלום בעד אי מתן הודעה מוקדמת והתובעים אף לא לפיצוי בגין הפרת חובת השימוע או הפרה של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח -1988.

רכיבי התביעה
אי מתן הסכם עבודה/הודעה לעובד
108. לטענת התובעים, הנתבעות לא נתנו בידיהם הודעה בדבר תנאי העסקתם ו/או הסכם עבודה (סע' 47 לסיכומי התובעים).
109. מנגד העירייה הכחישה את טענות התובעים, תוך שטענה כי אינה מעסיקתם בפועל; כך גם החברה תוך שצרפה לתצהיריה הודעה לעובד (נספח ד' פרק ח' לסיכומי החברה)
110. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ובחנו את כלל המסכת הראייתית בתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה ברכיב זה להתקבל בעיקרו .
111. ראשית, לגבי חלק מהעובדים ההודעה אינה נושאת תאריך או את שמם ולגבי חלקם – לא את זה ולא את זה. נפרט.
תובע 5495 - אין שם עובד או ת"ז או תאריך. רק חתימה. ערך שעה תואם; תובע 8963 - יש שם ותאריך תחילת עבודה. ערך שעה תואם. אין חתימת עובד; תובע 67858- תחילת עבודה ותאריך חתימה: 12.8.16. ערך שעה: 25 ₪. שם ושם עובד; תובע 67896 – על גבי ההודעה (לא נכתב תאריך) וגם לא שם פרטי. ערך שעה תואם 26.88. תובע 8975- על גבי ההודעה נכתב תאריך, ושם. שכר עובד לשעה אינו תואם (25 ₪), וחתימה.; תובע 67806 - ההודעה (חתומה) מיום 1.7.16 נכתב 25 ₪. תובע 67828 - שם עובד. תחילת עבודה מיום 1.1.17. הודעה נחתמה ביום 30.1.17. העובד חתום. ערך שעה תואם. עם זאת, התובע טוען כי לא קיבל הודעה על תנאי עבודה (ע' 26 ש' 5-7). תובע 9547 - אין תאריך תחילת עבודה, התאריך שמופיע בתחתית ההודעה 26.1.17. יש חתימה. ערך שכר אינו תואם את תחילת העבודה אלא את התאריך נכון לינואר 17 (מועד מסירת ההודעה). התובע טוען כי "לא חתמתי, לא מכיר את החתימה" (ע' 14 ש' 25-27; ע' 15 ש' 1-2).
112. שנית, אין מחלוקת כי התובעים הם מבקשי מקלט מסודן ואריתראה, אשר למצער אינם יודעים את השפה העברית על בוריה (סע' 50 לסיכומי התובעים), זאת בשונה מקריאת ספרות כפי שעמדנו לעיל, כך שתכלית ההודעה לעובד אינה מתקיימת, כפי שאף מתחייב מחוק עובדים זרים, התשנ"א- 1991.
113. שלישית, עאצ י העיד מחד גיסא, כי כאשר עובד מתחיל לעבוד בחברה מחתימים אותו במזכירות המשרד או מנהלי העבודה על הסכם, הולכים לפי מה שנקבע בשכר מינימום, אם השכר עולה אז צריך לשלם בתלוש מה שנקבע לפי שכר מינימום (ע' 28 ש' 20-25; ע' 29 ש' 1-5), ומאידך גיסא, בחקירתו על ידי ב"כ העיריה, כי אינו יודע לומר אם חלק מהעובדים קיבלו את תנאי העבודה שלא ביום תחילת עבודתם (ע' 49 ש' 10-13).
114. רביעית והעיקר ובזיקה לאמור, בחלק מהודעות על תנאי עבודה מצוינים תעריפי שכר מינימום טרם פרסומם. כך בכל הנוגע לתובעים בתיקים 67858-03-18; 5495-01-18 ו- 67896-03-18.

  • ודוק, עאצ י העיד כי הסכמי העבודה נחתמים בתחילת העבודה (ע' 29 ש' 8). אולם בתלושי השכר של התובע 5495 צוין בתחילה כי שכרו של העובד הוא 25.94 ₪ ולאחר מכן 26.88 ₪ לשעה, כאשר אין מחלוקת שהתובע החל עבודתו בחודש יולי 2016. אולם בהסכם העבודה צוין כי שכרו השעתי 26.88 ₪. כלום החברה צפתה את הנולד?
  • הדברים נכונים גם ביחס לתובע 67858 – בתלושי השכר של חודש יולי 2016 צוין כי שכרו השעתי עומד על סך 25.94 ₪ ובהסכם העבודה צוין 26.88 ₪. אמנם עאצי הסביר כי כאשר עובד מתחיל לעבוד בחברה מחתימים על הסכם, הולכים לפי מה שנקבע בשכר מינימום, אם השכר עולה אז צריך לשלם בתלוש מה שנקבע לפי שכר מינימום (ע' 28 ש' 20-25; ע' 29 ש' 1-2). דא עקא, כי ההסבר של עאצי אינו משכנע שכן התובע החל לעבוד בחודש אוגוסט כאשר שכר המינימום עלה בחודש יולי 2016 (ע' 29 ש' 11-16); ע' 30 ש' 15-24). כך גם בכל הנוגע לתובע בתיק 67896.

115. בשים לב לכללם של דברים, ניתן להסיק כי הסכמי עבודה/הודעה על תנאי עבודה לא ניתנו לתובעים בזמן אמת ובתחילת עבודתם, אלא ככל הנראה הדבר נעשה, במקרה הטוב, בדיעבד, לאחר מספר חודשים בהם כבר הועסקו ובמקרה הפחות טוב לצורך הליך זה .
116. אשר על כן, על החברה לשלם לכל אחד מהתובעים פיצוי בסך של 1,500 ₪ בעד אי מתן הודעה על תנאי עבודה במועד וכדבעי.
שעות נוספות
117. הלכה פסוקה היא, כי אין בהוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח -1958, כדי לפטור את העובד מהצגת גרסה בנוגע לשעות העבודה הנוספות או שעות העבודה במנוחה השבועית שבהן לטענתו עבד ולא שולם לו בעדן שכר או הגמול המגיע לו לפי החוק. על העובד להציג תחשיב, ולו על דרך של אומדנה של הסכום הנתבע על יד , כשכר וגמול בעד עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית ( ע"ע 24946-09-14 ריאן זינאת – אי אס אס אשמורת בע"מ (4.8.2016)).
118. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה ברכיב זה להידחות.
119. ראשית, התובעים טע נו טענה כוללנית בכתב התביעה, שלפיה עבד ו, כל אחד בתורו כ- 15 שעות נוספות שבועיות; וכי הסכומים חושבו לפי החישוב המינימלי מאחר והנתבעות לא נתנו בידי התובע דוחות נוכחות . עיון בתצהיר התובעים מגלה , כי כל שנטען הוא "כאשר נדרשתי לכך עבדתי בשעות נוספות, בהתאם לצורך ולכמות העבודה" והתחשיב הלאקוני אף נפקד מתצהירם.
120. שנית, כפי שעולה בבירור מתלושי השכר, לתובעים שול מו שכר גם בגין שעות נוספות . כאמור לעיל, הלכה פסוקה היא כי תלושי השכר מהווים ראיה לכאורה לאמור בהם ועל המבקש לסתור את תוכנם, מוטל נטל הראייה (ע"ע (ארצי) 42463-09-11 גד גולן (יואב ברמץ) נ' נגריית שירן בע"מ (מיום 18.3.2013)).
121. במקרה דנא לא שוכנענו כי קיימת חוסר הלימה בין שעות עבודתם בפועל של התובע ים לבין תלושי השכר. התובע ים לא הציג בפנינו נתונים סותרים של מספר שעות נוספות מזה שנכתב בתלושים. לא השתכנענו כי התובע ים הועסק בשעות נוספות בהיקף לו הם טוענים ( עע 47715-09-14 עוזי ריעני נ' אליאסי שיווק בע"מ (מיום 29.3.2017, סעיף 10 לפסק הדין). זאת, אפילו אם נצא מנקודת הנחה, כי החתימות על הדוחות אינם של התובעים (ואנו לא סבורים כך).
  • תובע 9547 לא צירף רשימת עבודה לתצהירו, הגם שלטענתו "הבאתי לעוה"ד שלי את הכל, השעות והתלושים" (ע' 10 ש' 5-22). התובע אישר את חתימתו על דוח הנוכחות (ע' 10 ש' 26-27) וכי בסוף החודש יוסי היה חותם (ע' 11 ש' 1-4). בזיקה לכך, ובלשונו של התובע "הייתי פשוט מקבל את התלושים, את המשכורת, את הדוחות של השעות. הוא היה מראה לנו ולוקח את זה איתו..." (ע' 11 ש' 8-11; ע' 14 ש' 1-6). התובע טען כי שכח כמה שעות עבד בחודש ינואר 2017 (ע' 12 ש' 5-6), אך אישר כי עבד 7 שעות בין השעה 13:00-20:00 ובימי שישי 4 שעות בין השעה 13:00 -17:00 (ע' 14 ש' 7-10) .
  • תובע 5495 טען כי לא רשם מדי חודש את סך השעות שעבד (ע' 16 ש' 4-11; ש' 19; ע' 17 ש' 4; ע' 18 ש' 7; ש' 20-23; ע' 20 ש' 1-2). בהמשך טען כי עבד 7 שעות וביום שישי 5 שעות ו-3 שעות נוספות (ע' 20 ש' 3-6). קיבל את שכרו בשיקים (ע' 16 ש' 22-23). התובע טען כי לא חתם על דוח השעות (ע' 16 ש' 26-27). אמנם התובע טען כי לא שולמו לו שעות נוספות, אך כשהוצג לו התלוש, לא ידע ליתן הסבר בעניין ואף טען כי לא יודע אם שילמו לו שעות נוספות (ע' 18 ש' 3-11). התובע טען כי החתימה על דוחות הנוכחות שצורפו אינם שלו וכך גם החתימה על הודעה על תנאי עבודה (ע' 20 ש' 10-15).
  • תובע 67585 לא רשם את השעות בהן עבד (ע' 22 ש' 6-7; ע' 24 ש' 23-24). התובע טען כי לא חתם על דוח נוכחות, אך אישר כי יוסי או ולדימיר היו חותמים על הדוחות (ע' 22 ש' ש' 10-15). התובע אישר כי לא רשם באיזה תאריך קיבל את השיק מדי חודש בחודשו (ע' 23 ש' 16-17), אך בהמשך טען כי "בעשירי לחודש או ב-12 לחודש" (ע' 26 ש' 8-9). התובע טען כי עבד מהשעה 13:00-20:00 ובימי שישי מהשעה 13:00 -18:00 (ע' 23 ש' 23-26; ע' 25 ש' 1-3). כל חודש קיבל תלוש והמחאה (ע' 23 ש' 27 ע' 24 ש' 1-7). התובע טוען כי לא בדק את תלוש השכר (ע' 25 ש' 6-7).
  • תובע 8975 טען כי לא רשם לעצמו את שעות העבודה (ע' 27 ש' 24-25) וכי לא חתם כל חודש על דוחות נוכחות (ע' 27 ש' 26-27; ע' 28 ש' 1-2). השכר שולם בשיקים (ע 28 ש' 3-4; ע' 29). התובע טען לגבי התשלום "זה לא היה באותו יום כל הזמן" (ע' 28 ש' 5-10). התובע לא ידע כי בתלושי השכר מופיע כל חודש רכיב של שעות נוספות, חג ופנסיה (ע' 30 ש' 9-13).
  • תובע 8963 טען כי עבד בין השעות 06:00-13:00 (ע' 34 ש' 3-4) וקיבל כל חודש תשלום בשיק וגם תלוש שכר (ע' 34 ש' 16-19).
  • תובע 67806 אישר כי קיבל תלוש שכר (הו/2 ע' 14 ש' 13-16), מידי חודש בחודשו (ע' 15 ש' 6-7), בשיק (ע' 17 ש' 18-19). התובע טען כי ביצע רישום כל חודש והשווה עם דוח הנוכחות, "ולאחר שהשוויתי בין השעות, השעות היו תואמות אל מול השעות של המעסיק...כל חודש אחרי שאני עושה השוואה בין מה שהם רושמים למה שאני רשמתי ורואה שזה בסדר אז אני זורק את הרישום שלי...כל מה שקיבלתי זה לפי שעות העבודה. לא יותר" (הו/2 ע' 15 ש' 8-26; ע' 16 ש' 1-2). התובע טען כי אינו מכיר את הדוחות הנוכחות המצורפים (ע' 18 ש' 4).
  • תובע 67896 – התובע אישר שכל חודש קיבל תלוש שכר (ע' 20 ש' 13-14). קיבל שיק התואם את הסכום בתלוש (ע' 20 ש ' 16-17; ע' 21 ש' 1-2). התובע טען אמנם כי לא חתם על דוחות נוכחות (ע' 21 ש' 14-15), אך רשם לעצמו את השעות ומשווה אל מול הרישומים של ולדימיר (ע' 21 ש' 16-22). עם זאת, התובע ציין כי לא צירף לתצהירו את השעות שרשם וכי אינו זוכר באילו ימים ובאילו חודשים עבד שעות נוספות (ע' 22 ש' 21-24).
  • תובע 67828 אישר כי קיבל כל חודש תלושי שכר ושיקים (ע' 24 ש' 7-10; ע' 26 ש' 1-4). התובע וען כי רשם את השעות בפלאפון, אך משום מה לא צירף את הרישומים לתצהיר (ע' 24 ש' 13-18; 23-24; ע' 26 ש' 8-9). התובע אישר שעבד 7 שעות בבוקר (ע' 25 ש' 11-12).

122. שלישית, אנו לא סבורים כי דוחות הנוכחות פיקטיביים, הגם שמדובר בשעות עגולות - שעות אשר עולות בקנה אחד עם מסגרת השעות אשר נטענה בכתבי הטענות שהוגשו מטעם הצדדים. עצם העובדה כי התובעים מצאו לנכון להפנות לדוח אחד ולשתי דוגמאות בשני תלושי שכר (כאשר דוגמא אחת אינה נכונה כלל (סע' 59 לסיכומי התובעים), מתוך למעלה ממאה תלושים, מזקקת כי אין בעיה אמיתית בתלושי השכר.
123. עם זאת, החברה אינה רשאית לקזז סכומים ברכיב זה, עת לא טענה בכתב ההגנה לקיזוז מהרכיב עצמו אלא כתוצאה מאי מתן הודעה מוקדמת שנדחתה על ידינו כאמור.
חופשה שנתית
124. בכתבי התביעה כמו גם בתצהיריהם טענו התובעים, כל אחד בתורו, כי "הנתבעות לא שילמו ו/או פדו עבורי מלוא ימי החופשה".
125. מנגד העירייה הכחישה את טענתם, תוך שטענה כי אינה המעסיקה בפועל.
126. החברה הודתה כי כל אחד מהתובעים זכאי לפדיון ימי חופשה, בהתאם למכסת ימי החופשה שצבר, תוך קיזוז אי מתן הודעה מוקדמת על ידו.
127. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגענו למסקנה שלפיה דין התביעה ברכיב זה להתקבל בחלקו. נבאר את טעמינו.
128. ראשית, בכתבי התביעה הציגו התובעים חישוב לאקוני אשר נפקד בתצהירם, המבוסס, בין היתר, על ערך שעתי בסך 30 ₪ נטו. ודוק, ליבת טענת התובעים באשר לשכר שעתי בסך 30 ₪ נטו נדחתה.
129. שנית, אנו ערים לטענת התובעים בסעיף 72 לסיכומיהם, אך עצם העובדה כי התובעים מצאו להפנות לדוח נוכחות אחד של תובע 6 לגבי חודש נובמבר 2017 המעורר קושי, אך מזקקת את טענת החברה בעניין, שמא מדובר בתקלה.
130. שלישית והעיקר, התובעים לא הציגו חישוב נגדי, זאת בשונה מהחברה אשר פירטה בתצהיריה חישוב המבוסס על פנקסי החופשה (נספח ז' לתצהירי העיריה), ככל שליבת טענתם בדבר 30 ₪ תדחה ועת לא מצאנו בחישובי החברה בעניין זה פסול.
131. אשר על כן, על החברה לשלם לכל אחד מהתובעים, פדיון ימי חופשה בהתאם לחישובים הנזכרים בתצהיר החברה ובסיכומי ה, הנזכרים אף בסעיפים 68-70 לסיכומי התובעים, אך זאת ללא כל קיזוז אי מתן הודעה מוקדמת.
ימי חג
132. לטענת התובעים, כל תובע בתורו, "הנתבעות לא שילמו לי גמול ימי חג".
133. העירייה הכחישה את טענות התובעים, תוך שטענה כי אינה מעסיקה בפועל.
134. החברה הודתה כי כל אחד מהתובעים זכאי לתשלום דמי חג, תוך קיזוז אי מתן הודעה מוקדמת שניתנה על ידו.
135. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגענו למסקנה שלפיה דין התביעה ברכיב זה להתקבל בחלקו. נבאר את טעמינו.
136. ראשית, בתביעה לדמי חגים יש לבחון את קיומה של זכאות לדמי חגים לגבי כל חג וחג, בשים לב להוראות המקור הנורמטיבי שחל. משכך, מוטל הנטל על העובד התובע דמי חגים לפרט את ימי החג שבגינם הוא תובע, על מנת להראות כי מדובר ביום חג שעשויה לקום לו זכאות בגינו (ע"ע (ארצי) 47268-07-13‏ ‏ אלכסנדר איליאסייב נ' כפיר בטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ (מיום 19.2.2017).
137. דא עקא, כי התובעים לא הרימו את הנטל בעניין שכן פירטו בטבלה את כל החגים שחלו בתקופת העסקתם, ללא כל הבחנה. ושוב, גם בעניין זה, בכתבי התביעה הציגו התובעים חישוב לאקוני אשר נפקד בתצהירם, המבוסס, בין היתר, על ערך שעתי בסך 30 ₪ נטו. ודוק, ליבת טענת התובעים באשר לשכר שעתי בסך 30 ₪ נטו נדחתה.
138. שנית, אנו ערים לקושי שעוררו התובעים בסעיפים 80 ו-84 לסיכומיהם לגבי תלושי השכר של אחד מהתובעים בעניין החודשים נובמבר ודצמבר 2016, שלפיה נתנו דמי חגים למרות שלא חלו חגים, ולגבי תלוש שכר של תובע אחר שקיבל דמי חגים בחודש אוקטובר 2016, כחודש וחצי לאחר תחילת העסקתו, הגם שהצו מחייב לאחר שלושה חודשים בלבד. ברם, אין בשני תלושים בעייתיים כדי להקרין על כל התלושים.
139. אשר על כן, על החברה לשלם לכל אחד מהתובעים תשלום דמי חגים, בהתאם לחישובים הנזכרים בתצהיר החברה ובסיכומיה, הנזכרים אף בסעיפים 79-82 לסיכומי התובעים, אך זאת ללא כל קיזוז אי מתן הודעה מוקדמת.
דמי הבראה
140. לטענת התובעים, כל תובע בתורו, "הנתבעות לא צברו ו/או פדו לזכותי מלוא דמי ההבראה להם אני זכאי".
141. העירייה הכחישה את טענות התובעים, תוך שטענה כי אינה מעסיקתם בפועל.
142. החברה טענה כי רוב העובדים קיבלו את מלוא תשלום דמי ההבראה להם הם זכאים, למעט שניים מהתובעים שזכאים בגין רכיב זה לשקלים בודדים, תוך קיזוז אי מתן הודעה מוקדמת.
143. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ובחנו את כלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה, ביחס לשניים מהתובעים בלבד.
144. ושוב, גם בעניין זה, בכתבי התביעה הציגו התובעים חישוב לאקוני אשר נפקד בתצהירם, המבוסס, בין היתר, על ערך שעתי בסך 30 ₪ נטו. ודוק, ליבת טענת התובעים באשר לשכר שעתי בסך 30 ₪ נטו נדחתה. מכל מקום, רכיב זה שניתן בתלושי השכר ברור ונהיר.
145. אשר על כן, על החברה לשלם לחלק מהעובדים תשלום דמי הבראה , בהתאם לחישובים הנזכרים בתצהיר החברה ובסיכומיה ,הנזכרים בסעיפים 92-95 לסיכומי התובעים.
הפקדות לפנסיה (רכיב גמל)
146. לטענת התובעים, כל תובע בתורו, "הנתבעות לא ביטחו אותי בביטוח פנסיוני כלשהו כמתחייב".
147. העירייה הכחישה את טענות התובעים, תוך שטענה כי אינה מעסיקתם בפועל.
148. החברה טוענת כי לא זו בלבד שאין היא חבה לתובעים מאום ברכיב זה, זאת למעט לתובע אחד מתוך השמונה סך של 5.25 ₪, אל א שחלק מהתובעים אף צריכים להשיב לה סכומים.
149. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ובחנו את כלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה שלפיה דין התביעה ברכיב זה להידחות.
150. ושוב, גם בעניין זה, בכתבי התביעה הציגו התובעים חישוב לאקוני אשר נפקד בתצהירם, המבוסס, בין היתר, על ערך שעתי בסך 30 ₪ נטו. ודוק, ליבת טענת התובעים באשר לשכר שעתי בסך 30 ₪ נטו נדחתה.
151. עם זאת, לנוכח אי בהירותם של התלושים בעניין חלק מהרכיבים ולנוכח העובדה כי החברה לא טענה לקיזוז מרכיבים אלה אלא לעניין ההודעה המוקדמת, לא מצאנו לאפשר לחברה לקזז מרכיב זה מאום.
תוספת וותק ושי לחג
152. לטענת התובעים, כל תובע בתורו, "הנתבעות לא שילמו לי תוספת הותק לה אני זכאי".
153. העירייה הכחישה את טענות התובעים, תוך שטענה כי אינם מעסיקתם בפועל.
154. החברה טוענת כי כלל התובעים אינם זכאים לתוספת ותק או כי קיבלו את מלוא התשלום בעניין זה, וכי בכל הנוגע לשי לחג, כלל העובדים זכאים לתשלום זה, תוך קיזוז אי מתן הודעה מוקדמת.
155. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ובחנו את כלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה שלפיה דין התביעה ברכיב זה להתקבל בחלקו, בכל הנוגע לשי לחג בלבד .
156. ושוב, גם בעניין זה, בכתבי התביעה הציגו התובעים חישוב לאקוני אשר נפקד בתצהירם, המבוסס, בין היתר, על ערך שעתי בסך 30 ₪ נטו. ודוק, ליבת טענת התובעים באשר לשכר שעתי בסך 30 ₪ נטו נדחתה.
157. מכל מקום, כפי שניבט מתלושי השכר מופיע רכיב תוספת וותק, הן כשורה בתלוש והן לצד הפרטים האישיים שבתלוש.
158. נוכח חישוב גרסתה של החברה שלא נסתר, אנו מקבלים את עמדתה בעניין.
159. אשר על כן, על החברה לשלם לכל אחד מהתובעים תשלום שי לחג, בהתאם לסכומים שנקבעו בתצהירי החברה ובסיכומיה, וכפי שנזכרו בסעיפים 117- 119 לסיכומי התובעים.
קרן השתלמות
160. לטענת התובעים, כל תובע בתורו, "הנתבעות לא הפרישו כספים לזכותי לקרן השתלמות".
161. העירייה הכחישה את טענות התובעים, תוך שטענה כי אינה מעסיקתם בפועל.
162. לטענת החברה, התובעים אכן זכאים לחלק מהסכומים הנטענים על ידם, בהתאם לחישובי החברה, תוך קיזוז אי מתן הודעה מוקדמת.
163. ושוב, גם בעניין זה, בכתבי התביעה הציגו התובעים חישוב לאקוני אשר נפקד בתצהירם, המבוסס, בין היתר, על ערך שעתי בסך 30 ₪ נטו. ודוק, ליבת טענת התובעים באשר לשכר שעתי בסך 30 ₪ נטו נדחתה. זאת ללא שהציגה תחשיב נגדי.
164. מכל מקום, גרסתה של החברה עדיפה בעינינו, הנתמכת בתלושי שכר , ולפיכך על החברה לשלם לכל אחד מהתובעים פיצוי בעד אי העברת מלוא התשלום לקרן השתלמות ,בהתאם לסכומים בתצהירי החברה ובסיכומיה, וכפי שנזכר בסעיפים 127-130 לסיכומי התובעים.
הלנת שכר
165. לטענת התובעים, הן בכתבי התביעה והן בתצהיריהם, הנתבעות הלינו את שכרם שכן זה שולם, לכל המוקדם, בין 10 לבין 12 לכל חודש. יוער, כי בסיכומיהם טענו התובעים כי שכרם שולם לכל המוקדם בין 10 לבין 13 לכל חודש.
166. לטענת החברה, שכרם של התובעים שולם עד ליום התשיעי בכל חודש.
167. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, ובחנו את כלל החומר שבתיק הגענו למסקנה כי דין התביעה ברכיב זה להידחות, שכן נטל ההוכחה ברכיב זה מוטל על התובעים. טענות התובעים נטענו בכלליות מבלי שהובאה כל הוכחה בצד הטענה .
תלושי שכר
168. ודוק, הרכיבים בליבת תלושי השכר, קרי הרכיבים שעניינם היקף שעות העבודה, השכר השעתי, שמות הצדדים תשלום השעות הנוספות, ההפרשות לגמל, לקרן השתלמות תקינים.
169. מכל מקום, העבודה שחלק מהזמן לא הועברו כספים לקרן השתלמות אינה מעידה על פיקטיביות התלוש. אדרבה. הדבר מלמד כי מתוך התלוש עלה בנקל כי בחלק מהזמן לא ניתן לתובעים תשלום בעד רכיב זה.
170. בכל הנוגע לפיצויי פיטורים קיימת אי בהירות כאמור, במשך ששה חודשים כאמור; אשר להלוואה עד היום טרם הובררה מיהותה; וכך גם לגבי העובדה כי לעתים שולמו דמי חגים חלף השתלמות באופן לא מובן.
171. נוכח הכללים שנקבעו על ידי בית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 28228-03-15 לוקס- זיסמן (מיום 31.10.2016), סע' 9 לפסק הדין) , אנו סבורים כי בשל חוסר בהירותם של התלושים, מחד, ובשל העובדה כי קיים קשר הדוק למשולם בפועל, תוך שפורטו עיקר זכויותיהם של התובעים כראוי מאידך, כמו גם לחומרת ההפרה ברף הנמוך ולמשכה הקצר, סברנו כי על החברה לשלם לכל אחד מהתובעים סך של 1,500 ₪ בלבד.
סוף דבר
172. אשר על כן, אנו קובעים כלדקמן:
א. התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית בזאת. הנתבעת 1 לא שימשה כמעסיקתם של התובעים ואף אין מקום לחייבה בחובות הנתבעת 2. משכך, על כל אחד מהתובעים לשלם לנתבעת 1 הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ אשר ישול מו תוך 30 יום מהיום.
ב. התביעה כנגד הנתבעת 2 מתקבלה בחלקה. על הנתבעת 2 לשלם לכל אחד מהתובעים, תוך 30 יום מהיום, את הסכומים הבאים , בהתאם למפורט להלן:
(1) תובע 9547
פדיון ימי חופשה בסך של 3,206 ₪
תשלום בעד דמי חגים בסך של 785.25 ₪.
פיצוי בעד אי מתן שי לחג בסך 425 ₪.
פיצוי חלף תשלום לקרן השתלמות בסך של 1391.72 ₪.
פיצוי בשל אי העברת מלוא התשלום לרכיב 8.333% לפיצויי פיטורים בסך של 185.12 ₪
גמול בעד עבודה בשעות נוספות בסך של 134.35 ₪.
פיצוי בגין אי מסירת טופס של תנאי עבודה בסך של 1,500 ₪.
פיצוי בגין תלושים שאינם כדין בסך של 1,500 ₪.
כל הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.4.2017 ועד מועד התשלום בפועל.

(2) תובע 5495
פדיון ימי חופשה בסך של 3,646.78 ₪.
תשלום בעד דמי חגים בסך של 511.94 ₪.
תשלום דמי הבראה בסך של 82.23 ₪.
פיצוי בעד אי מתן שי לחג בסך של 425 ₪.
פיצוי חלף תשלום לקרן השתלמות בסך של 726.49 ₪.
פיצוי בשל אי העברת מלוא התשלום לרכיב 8.333% לפיצויי פיטורים בסך 953 ₪.
פיצוי בגין אי מסירת טופס של תנאי עבודה בסך של 1,500 ₪.
פיצוי בגין תלושים שאינם כדין בסך של 1,500 ₪.
כל הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.3.2017 ועד מועד התשלום בפועל.
(3) תובע 67858
פדיון ימי חופשה בסך של 2732 ₪.
פיצוי בעד אי מתן שי לחג בסך של 212.5 ₪.
פיצוי חלף תשלום לקרן השתלמות בסך של 1495.3 ₪.
גמול בעד עבודה בשעות נוספות בסך של 441.37 ₪.
פיצוי בגין אי מסירת טופס של תנאי עבודה בסך של 1,500 ₪.
פיצוי בגין תלושים שאינם כדין בסך של 1,500 ₪.
כל הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.4.2017 ועד מועד התשלום בפועל.
(4) תובע 8975
פדיון ימי חופשה בסך של 1,614.51 ₪.
פיצוי בעד אי מתן שי לחג בסך של 212.5 ₪.
פיצוי חלף תשלום לקרן השתלמות בסך של 1439.46 ₪.
פיצוי בגין אי מסירת טופס של תנאי עבודה בסך של 1,500 ₪.
פיצוי בגין תלושים שאינם כדין בסך של 1,500 ₪.
כל הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 20.8.2017 ועד מועד התשלום בפועל.
(5) תובע 68728
פדיון ימי חופשה בסך של 2109.74 ₪.
תשלום בעד דמי חגים בסך של 740.74 ₪.
פיצוי בעד אי מתן שי לחג בסך של 212.5 ₪.
פיצוי חלף תשלום לקרן השתלמות בסך של 1499.19 ₪.
גמול שעות נוספות בסך של 53.62 ₪.
פיצוי בגין אי מסירת טופס של תנאי עבודה בסך של 1,500 ₪.
פיצוי בגין תלושים שאינם כדין בסך של 1,500 ₪.
כל הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.2017 ועד מועד התשלום בפועל.
(6) תובע 67896
פדיון ימי חופשה בסך של 3467.36 ₪.
תשלום דמי חגים בסך של 511.94 ₪.
תשלום דמי הבראה בסך של 1.61 ₪.
תשלום פיצוי בעד אי הפקדה לקרן פנסיה במלואה בסך של 5.25 ₪.
פיצוי בעד אי מתן שי לחג בסך של 425 ₪.
פיצוי חלף תשלום לקרן השתלמות בסך של 1491.08 ₪.
פיצוי בשל אי העברת מלוא התשלום לרכיב 8.333% לפיצויי פיטורים בסך של 942.18 ₪.
גמול שעות נוספות בסך של 320.14 ₪.
פיצוי בגין אי מסירת טופס של תנאי עבודה בסך של 1,500 ₪.
פיצוי בגין תלושים שאינם כדין בסך של 1,500 ₪.
כל הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.2017 ועד מועד התשלום בפועל.
(7) תובע 67806
פדיון ימי חופשה בסך של 3185.19 ₪.
תשלום דמי חגים בסך של 349.44 ₪.
פיצוי בעד אי מתן שי לחג בסך של 425 ₪.
פיצוי חלף תשלום לקרן השתלמות בסך של 1428.93 ₪.
פיצוי בשל אי העברת מלוא התשלום לרכיב 8.333% לפיצויי פיטורים בסך של 783 ₪.
פיצוי בגין אי מסירת טופס של תנאי עבודה בסך של 1,500 ₪.
פיצוי בגין תלושים שאינם כדין בסך של 1,500 ₪.
כל הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.2017 ועד מועד התשלום בפועל.
(8) תובע 8963
פדיון ימי חופשה בסך של 1,665.58 ₪.
פיצוי בעד אי מתן שי לחג בסך של 212.5 ₪.
פיצוי חלף תשלום לקרן השתלמות בסך של 1479.68 ₪.
פיצוי בגין אי מסירת טופס של תנאי עבודה בסך של 1,500 ₪.
פיצוי בגין תלושים שאינם כדין בסך של 1,500 ₪.
כל הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.8.2017 ועד מועד התשלום בפועל.
ג. טענות קיזוז של החברה הן אלו הנוגעות לרכיבים ספציפיים והן אלו הנסבות על אי מתן הודעה מוקדמת מטעם התובעים דינן להידחות.
ד. נוכח העובדה כי ליבת טענות התובעים כנגד פיקטיביות התלוש וכ ך שהשתכרו בפועל בסך 30 ₪ נטו נדחתה, מחד גיסא, אך נתקבלו חלק מטענותיהם כנגד החברה בעניין רכיבים מסוימים בכתב התביעה, מאידך גיסא, כל צד – הנתבעת 2 והתובעים – יישא בהוצאותיו.
זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.
ניתן היום, כ"ד אלול תש"פ, (13 ספטמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור (מעסיקים) גב' אידה שפירא

דורון יפת, שופט

נציג ציבור (עובדים) גב' אורלי מלי