הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 53870-11-17

02 אפריל 2020
לפני:
כב' השופט אלעד שביון

התובע:
ערן מאייר
ע"י ב"כ עו"ד גיא אופיר
-
הנתבעות:

  1. הום נכסי השרון בע"מ
  2. לאה מלוכנא

ע"י ב"כ עו"ד דורון נחמיה

החלטה

בפניי בקשת הנתבעים לעיון מחדש בהחלטה מיום 9.9.19 בעניין הוספת ראיה (להלן – ההחלטה) .

רקע כללי וטענות הצדדים:
בתאריך 2.9.19 הגישו הנתבעות בקשה להוספת ראיה, יומנו האישי של התובע (להלן – היומן). לטענת הנתבעות קיימת חשיבות בהגשת היומן, שכן מדובר בראיה היורדת לשורש הפלוגתא בין הצדדים בדבר מתכונת העסקתו של התובע אצל הנתבעת 1, עניין שהוא לב המחלוקת בין הצדדים. לגרסת הנתבעות היומן לא צורף לתצהירי הנתבעות עקב שגגה ולאור חשיבותו מבוקש להציגו כעת. לא ייגרם כל נזק דיוני או מהותי מצירוף היומן אלא ההיפך. ביה"ד יוכל להיחשף בעצמו לשגרת יומו של התובע וללמוד ממקור ראשון על מתכונת ההתקשרות ופעילויותיו השונות של התובע שמוכיחות את טענות הנתבעות.

בתאריך 5.9.19 הוגשה תגובה מטעם התובע במסגרתה התבקש ביה"ד לדחות את הבקשה. לגרסת התובע נעשה ניסיון לשפר עמדות לאחר שהתובע נחקר על היומן. אם היומן היה כל כך חשוב הוא היה מצורף לתצהירי הנתבעות או למצער מספר ימים לאחר שהתגלה המחדל ולא כשנה לאחר שהיומן הומצא לנתבעות.

לנוכח המועד בו היה אמור להתקיים דיון ההוכחות (10.9.19) ניתנה לנתבעות זכות תשובה עד ליום 6.9.19 ומשלא הוגשה תשובה לתיק ביה"ד ניתנה ההחלטה.

במסגרת ההחלטה נקבע, בין היתר, כי לנוכח רלבנטיות היומן לסוגיות המתעוררות בתיק יש לקבל את הבקשה. מדובר בראיה חשובה שראוי שתהיה בפני ביה"ד בטרם מתן פסק דין בהליך. עוד נקבע, כי צירוף היומן בשלב זה למרות שהיה ברשות הנתבעות מזה תקופה ארוכה גורם לסחבת בניהול התיק, שכן ראוי לאפשר לתובע להגיש תצהיר משלים (ככל שיחפוץ בכך) בהתייחס ליומן שיוגש. בנסיבות אלו הותרה הגשת הראיה, הותר לתובע להגיש תצהיר משלים ודיון ההוכחות נדחה. לנוכח התנהלות הנתבעות הן חויבו לשלם לתובע סך של 3,000 ₪.

בתאריך 10.9.19 הגישו הנתבעות בקשה לעיון מחדש בהחלטה. לדברי הנתבעות הן לא קיבלו את ההחלטה ולכן התייצבו לדיון ובטרם מתן ההחלטה הגיש ב"כ הנתבעות תשובה אולם מסיבה שאינה ידועה היא לא הוזנה למערכת. העתק התשובה צורף לבקשה לעיון מחדש. במסגרת התשובה ציינו הנתבעות, כי בפני התובע אין שום נימוק מדוע לא לקבל את הראיה למעט הטענה שחלפו 6 חודשים מאז דיון ההוכחות הקודם. בנימוק זה אין הסבר מדוע יש להסתיר מביה"ד ראיה משמעותית אשר יכולה לשפוך אור על הפלוגתא המרכזית בתיק ולהפריך את הטענות שהעלה התובע בחקירתו ובתצהירו. התובע לא טען שייגרם לו נזק דיוני או מהותי כלשהו.

במסגרת הבקשה לעיון מחדש ציינו הנתבעות, כי אם היה התובע טוען כי עלול להיגרם לו נזק דיוני או כי יבקש לצרף ראיות נוספות וכתוצאה מכך יש לדחות את הדיון, הנתבעות היו מושכות את הבקשה, שכן הנתבעות אינן מעוניינות לגרור את ההליך אלא לסיימו ולצורך זה אף היו מוותרות על צירוף הראיה. צירוף היומן אינו מהווה העלאת עובדה חדשה המצדיקה תצהיר משלים ולכן התובע גם לא טען לכך. אם התובע היה טוען כי יש לו עניין להגיש תצהיר משלים ליומן שלו היו הנתבעות מושכות את הבקשה. הנתבעות הוסיפו כי סכום ההוצאות שנפסק גבוה מאוד והחלטת ביה"ד מענישה קשות את הנתבעות.

בתגובה לבקשה לעיון מחדש ציין התובע, כי כלל ידוע הוא ששופט לא יושב כערכאת ערעור על החלטות שהוא עצמו נתן ומדובר בניסיון לעקוף את הוראות סעיף 1(7) לצו בית הדין לעבודה (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשע"ח-2017. ככל שסברו הנתבעות כי ביה"ד טעה בהחלטתו היה עליהן להגיש בקשת רשות ערעור, דבר שלא ניתן לעשות במקרה זה. במקרה זה הנתבעות לא ביקשו שביה"ד יעיין מחדש בהחלטה לצירוף ראיה אלא רק בהוצאות שנפסקו בגינה. ביה"ד נתן החלטה מנומקת כאשר בפניו היה כל המידע הרלבנטי ואין בבקשה או בתשובה כדי לשנות זאת. בבקשה אין פירוט מינימלי באשר לשינוי נסיבות וא ף אין טענה כי מדובר באחד מאותם מקרים חריגים בהם יש להיעתר לבקשה לעיון מחדש. טענת הנתבעות לפיה היו מושכות את הבקשה לצירוף ראיה סותרת טענות אחרות שלהן לפיהן מדובר בראיה הכרחית וחשובה. כמו כן טענת הנתבעות לפיה התובע לא ציין בתגובתו כי צירוף היומן יגרום לדחיית הדיון או לנזק דיוני עולה לכדי אבסורד כאשר התובע התנגד נחרצות להגשת היומן. ברי כי אם סבר התובע שאין בצירוף הראיה גרימת נזק או כדי לעכב ההליכים שלא לצורך לא היה מתנגד לבקשת הנתבעות לצירוף ראיה.

בתשובה ציינו הנתבעות, כי התשובה לתגובה לצירוף ראיה שלא נקלטה במחשבי ביה"ד הדגישה את הנקודה שאין שום נזק דיוני ואין שום צורך לבצע הליך כלשהו וכי התובע אינו דורש לדחות את הדיון או לעכב את ההליך. ככל והבהרה זו הייתה נמסרת לביה"ד במועד אזי לא הייתה מחלוקת כי אין צורך בדחיית מועד הדיון, הדיון היה מתקיים במועדו והנתבעות לא היו מחויבות בהוצאות גבוהות כפי שנפסקו.

ביום 13.10.19 ניתנה החלטה במסגרתה נקבע, כי הבקשה לעיון חדש תתברר במסגרת הליך ההוכחות ועד למתן החלטה אחרת עוכב תשלום ההוצאות.

ביום 9.2.20 התקיים דיון ההוכחות ובסופו השלימו הצדדים את טענותיהם.

דיון והכרעה:
בהתאם להלכה הפסוקה הערכאה הדיונית רשאית לשוב ולדון בהחלטות קודמות שנתנה אך בנסיבות חריגות. במסגרת בר"ע (ארצי) 54173-07-15 דורית איזנברג-בכר נ' שירותי בריאות כללית (ניתן ביום 6.9.15) נפסק, בין היתר, כדלקמן:

"יפים לענייננו כאן קביעותיו של בית דין זה בפסק הדין בעניין יוסי לוי מפי השופטת לאה גליקסמן וכך בלשון פסק הדין: "כלל ידוע הוא כי החלטת ביניים אינה יוצרת מעשה בית דין, ולפיכך הערכאה שהחליטה אותה בראשונה, רשאית לשוב ולדון בה ואף לשנותה ..... עוד נקבע בפסיקה, כי נסיבות חדשות, אשר התרחשו לאחר מתן ההחלטה המקורית, פותחות פתח לשינויה על ידי הערכאה שנתנה אותה ..... למען הסר ספק, מובהר כי אין באמור לעיל כדי לקבוע שבעל דין יכול להגיש בקשות חוזרות ונשנות בעניינים שנדונו כבר על ידי בית הדין, וכי כל אימת שתוגש בקשה "משופרת ומשודרגת" בעניין בקשה שנדחתה, ידון בה בית הדין מחדש. על מנת שבית הדין ידון מחדש בבקשה שניתנה בה החלטה נדרש בעל הדין להוכיח שינוי נסיבות או קיומן של ראיות חדשות, אשר לא היו בידיו והוא לא היה יכול להשיגן בשקידה סבירה במועד הגשת הבקשה שנדחתה".

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שצורפו מצאתי לדחות את הבקשה ואפרט.

ראשית, מעיון בתיק ביה"ד עולה, כי ההחלטה ניתנה כדין, שכן במועד מתן ההחלטה לא הייתה בתיק ביה"ד התשובה שצורפה לבקשה לעיון מחדש ביום 10.9.19.

שנית, אין בתשובה שהוגשה מטעם הנתבעות וצורפה לבקשה לעיון מחדש בהחלטה, כדי לשנות את ההחלטה. בתשובה ציינו הנתבעות, כי "היומן דרוש על מנת שבית הדין יוכל להגיע לחקר האמת ולעמוד ממקור ראשון (יומנו האישי של התובע!) על טענותיו ועל שורש המחלוקת בתיק" (סעיף 2 לתשובה) וכי "אין למעשה שום טענה בפני בית הדין שהצגת הראיה תפגע בהליך, כאשר אי הצגתו תמנע מבית הדין את התמונה העובדתית המלאה ועלולה לגרום לתוצאה בלתי נכונה ובלתי צודקת" (סעיף 6 לתשובה).
לנוכח טענות הנתבעות כאמור, ברי כי אף לעמדת הנתבעות ההחלטה הייתה נכונה וראויה, שכן כפי שהוחלט "מדובר אם כן בראיה חשובה על רקע הסוגיות הנדונות בתיק שראוי שתהיה בפני ביה"ד בטרם מתן פסק דין בהליך".
לנוכח הגשת הראיה בשלב זה ולאחר חקירת התובע, ניתנה לו האפשרות להגיש תצהיר משלים לעניין הראיה שהוגשה וזאת על מנת שלא תיפגע זכותו הדיונית.

שלישית, לא מצאתי לקבל את עמדת הנתבעות (סעיף 6 לבקשה לעיון מחדש בהחלטה) לפיה "אם היה התובע אומר כי עלול להגרם לו נזק דיוני, או כי הוא יבקש להגיש ראיות נוספות וכתוצאה מכך יש לדחות את הדיון – הנתבעות היו מושכות את הבקשה, שכן הנתבעות אינו מעוניינות לגרור את ההליך אלא לסיימו, ולצורך זה אף היו מוותרות על צירוף הראיה" (ההדגשה במקור).
טענה זו עומדת בסתירה לעמדת הנתבעות במסגרת הבקשה להוספת ראיה. לא ייתכן שמצד אחד תטענה הנתבעות כי מדובר בראיה שאי הצגתה עלולה לגרום לתוצאה בלתי נכונה ובלתי צודקת ומאידך ניתן לוותר עליה.

רביעית, לא מצאתי מקום לשנות את ההחלטה לעניין ההוצאות. כתוצאה מהגשת הראיה הנוספת הוגש תצהיר משלים מטעם התובע והוא אף נחקר עליו זמן רב במסגרת הליך ההוכחות (עמ' 35-38 לפרוטוקול הדיון מיום 9.2.20). בנסיבות אלו ברי כי היה מקום הן להגשת הראיה והן להגשת תצהיר העדות הראשית המשלים עליו נחקר התובע ארוכות.
מעבר לנדרש יצוין, כי סכום ההוצאות שנפסק אינו גבוה בהתחשב בצורך בהגשת תגובה לבקשה לצירוף ראיה, הגשת תצהיר עדות ראשית משלים ודחיית מועד הדיון. מן הסתם לו היה מוגש היומן יחד עם תצהירי הנתבעות או לחילופין זמן רב לפני מועד הדיון, לא היה צורך בדחייתו.

בנסיבות אלו איני מוצא מקום לשינוי ההחלטה. ההוצאות שנפסקו במסגרת ההחלטה ישולמו בתוך 30 ימים.

לפנים משורת הדין איני עושה צו להוצאות בגין הבקשה לעיון מחדש בהחלטה.

התובע יגיש סיכומים שלא יעלו על 8 עמודים ברווח של שורה וחצי בתוך 30 ימים.
הנתבעות תגשנה סיכומים שלא יעלו על 10 עמודים ברווח של שורה וחצי בתוך 30 ימים ממועד קבלת סיכומי התובע.
התובע יהא רשאי להגיש סיכומי תשובה שלא יעלו על 2 עמודים ברווח של שורה וחצי בתוך 15 ימים ממועד קבלת סיכומי הנתבעות.

ניתנה היום, ח' ניסן תש"פ, (02 אפריל 2020) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.