הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 53227-10-17

12 ספטמבר 2020

לפני:

כב' השופטת יפית זלמנוביץ גיסין
נציגת ציבור ( מעסיקים) גב' חגית מנדלביץ

התובע
BRHAY RUSOM
ע"י ב"כ: עו"ד טוני מאיר
-
הנתבעים

  1. ימישי מסעדות בע"מ
  2. בן דוד יוסי גולן
  3. עופר יששכר בורנשטיין

ע"י ב"כ: עו"ד אורי כנרי

פסק דין

התובע אשר הועסק במסעדת "דים סאם שופ" בקניון עזריאלי בתל אביב-יפו (להלן - "המסעדה"), הגיש תביעה זו לקבלת זכויות המגיעות לו, לטענתו, ממעסיקיו.

טענות התובע

1. התובע עבד אצל הנתבעים מיום 1.11.2014 ועד ליום 2.10.2017. הנתבעת 1 העסיקה את התובע במסעדה עד לחודש 10/2015 ומחודש 11/2015 החזיק הנתבע 3 במסעדה וניהל אותה (ר' סעיפים 4-1 לכתב התביעה).

2. התובע עבד שישה ושבעה ימים בשבוע בשכר שעתי שעמד על 32 ש"ח לשעה. שכרו שולם חלקו במזומן וחלקו בהמחאה, כאשר הסכום המופיע בתלוש השכר משולם בהמחאה ואילו היתרה – במזומן. הנתבעים 2-1 שילמו לתובע רק את השכר המגיע לו בגין שעות העבודה, כלומר: מכפלת שעות העבודה ב-32 ש"ח לשעה ואילו הנתבע 3 שילם את השכר המגיע לתובע בגין שעות העבודה בתוספת החזר הוצאות נסיעה (ר' סעיף 6 לכתב התביעה).

3. ביום 2.10.2017 עת הגיע התובע למשמרת, פוטר על ידי אלכס, מנהל מטעם הנתבע 3. מספר ימים לאחר מכן כאשר הגיע לקבל את תלוש השכר, גילה כי הנתבע 3 ניכה משכרו סך של 5,177 ש"ח כמקדמה על אף שהתובע מעולם לא קיבל מקדמה מהנתבע 3 (ר' סעיפים 12-10 לכתב התביעה).

4. התובע טען, כי יש להרים את מסך ההתאגדות ביחס לנתבע 2 שהוא בעל המניות היחיד והדירקטור של הנתבעת 1 היות והיה עליו לוודא "שהעובדים לרבות התובע מקבלים את מלוא זכויותיהם כדין" (ר' סעיפים 15-13 לכתב התביעה).

5. עוד אען התובע, כי הנתבע 2 עשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות "עת העסיק את התובע לאורך תקופת ממושכת תוך כדי הפרה בוטה ומודעת של חוקי מגן רבים..." ועל כן יש לחייבו בכל חיובי הנתבעת 1 כלפיו.

6. באשר לנתבע 3 טען התובע, כי היות והועסק ברציפות במסעדה הרי ש"האחריות למלוא התקופה רובצת על הנתבע 3". הנתבע 3, כך על פי כתב התביעה, לא ציין בפניו שהוא "מועסק חדש" ו"אף המשיך להעסיק את התובע באותם תנאים בהם הועסק קודם לכן ע"י הנתבעים 2-1" (ר' סעיפים 24-23 לכתב התביעה).

טענות הנתבע 3

7. הנתבע 3 טען בכתב ההגנה, כי התובע הועסק במשרה מלאה בשכר של 28.5 ש"ח לשעה ולא בשכר של 32 ש"ח לשעה כפי שטען התובע. זאת ועוד. התובע חתם על הסכם העסקה בו צוין כי ישתכר 28.5 ש"ח לשעה (ר' סעיפים 4.1- 4.2 לכתב ההגנה).

8. בחודשים 12-11/2015 קיבל התובע תלושי שכר בהתאם להסכם וכל שכרו שולם לו בהמחאה. ואולם, בתחילת חודש ינואר 2016 פנה התובע לנתבע 3 והפציר בו שלא ינכה מיסים משכרו. לפיכך הוסכם בין הצדדים כי שכר המינימום ישולם באמצעות התלוש והיתרה – במזומן.

9. כך התנהלו הצדדים במשך ארבעה חודשים עד אשר "התעשת הנתבע ושב לשלם לתובע את שכרו לפי ההסכם המקורי" (ר' סעיף 5.6 לכתב ההגנה).

10. בחודש דצמבר 2016 ולבקשת התובע, הוסכם, שוב, בין הצדדים, כי חלק מהשכר ישולם במסגרת תלוש השכר וחלקו האחר – במזומן. הסדר זה נמשך כעשרה חודשים (ר' סעיף 5.7 לכתב ההגנה).

11. הנתבע 3 ציין, כי שכרו של התובע חושב בהתאם למכפלת שעות עבודה ב 28.5 ש"ח, גמול שעות נוספות בשיעור 125% מערך השעה הרגילה (35.6 ש"ח), גמול שעות נוספות בשיעור 150% מערך השעה הרגילה (42.75 ש"ח), תשלום בגובה 256 ש"ח עבור יום חופשה ותשלום בגובה 200% מערך שעת עבודה בגין עבודה בימי חג (ר' סעיף 9 לכתב ההגנה).

12. התובע לא פוטר מן העבודה אלא עזב ומיאן לחזור וכל "תחנוני הנתבע ועובדיו לתובע כי ישוב לעבודתו נפלו על אזניים ערלות" (ר' סעיף 10 לכתב ההגנה).

13. בכל הנוגע למקדמה שקוזזה משכרו האחרון של התובע הבהיר הנתבע 3, כי מדובר במפרעה שניתנה לתובע בחודש ספטמבר 2017 בהתאם לסיכום בין הצדדים.

14. הנתבע 3 ציין עוד, כי הודיע לתובע שיקבל את מלוא שכרו וזכויותיו הסוציאליות ממעסיקו הקודם, שהנתבע כלל לא היה קשור אליו (ר' סעיף 13 לכתב ההגנה).

הנתבעים 2-1

15. הנתבע 2 הוכרז כפושט רגל על ידי בית המשפט המחוזי , (ר' פש"ר 30710-02-14 גולן - כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון ואח'). לפיכך, מתייתר הצורך לדון בסוגית הרמת המסך לה טען התובע, היות וביקש לחייב את הנתבע 2, בשל מעשיו והתנהלותו, בחובות הנתבעת 1 כלפי התובע.

16. התובע המציא אישור מסירה בהתאם לו מסר ביום 16.11.2017 את כתב התביעה לנתבעת 1. הנתבעת 1 לא הגישה כתב הגנה ו/או תצהיר עדות ראשית מטעמה.

דיון והכרעה

17. עלינו לשאול את עצמנו האם הוכיח התובע כי הנתבע 3 "נכנס לנעלי" הנתבעת 1 ועל כן חייב במלוא חובות הנתבעת 1 כלפי התובע . לאחר מכן נבחן האם הנתבע 3 נותר חייב תשלומים מתשלומים שונים לתובע בגין תקופת העסקתו אצלו.

חבות הנתבע 3

18. התובע טען, כזכור, כי הנתבע 3 "נכנס לנעלי" הנתבעת 1 שניהלה את המסעדה עד לחודש אוקטובר 2015 ובחודש נובמבר 2015 המשיך התובע את עבודתו במסעדה, באותו מקום פיזי ובאותם תנאים, ללא שיוּדַע על חילופי המעסיקים, ורק שם המעסיק השתנה (ר' סעיף 15 לתצהירו).

19. הנתבע 3 כתב בענין זה בתצהירו:

"התובע הועסק בעסק שלי החל מחודש 11/15 ועד שעזב ביום 2.10.17, תוך כדי ביום פיטורים שלא היו ולא נבראו...עובד לפתיחת המסעדה הייתי בעל זיכיון להפעלת רשת "דים סאם שופ" בדיזנגוף סנטר. החלטתי לקבל זיכיון לסניף נוסף שלה בקניון עזריאלי...פניתי לרשת ולהנהלת הקניון וערכנו הסכם זיכיון וכן ערכתי הסכם שכירות עם הקניון.
מיניתי מנהל מסעדה שיתחיל בהכנות לפתיחת המסעדה כאמור. התובע הציע את מועמדותו לעבודה במסעדה החדשה, עבר ראיון אצל מנהל המסעדה דרור דגן, לאחריו עבר ראיון אצלי, והתקבל. נחתם עימו הסכם העסקה לפיו בין היתר יעבוד במשרה מלאה בשכר של 28.5 ש"ח לשעה"

(ר' סעיפים 5-5 (נפלה שגגה במיספור הסעיפים בתצהיר) לתצהיר הנתבע 3)
20. עוד כתב הנתבע 3 בתצהירו:

"התובע לא המשיך לעבוד ברצף שכן עבר כאמור לעיל שני ראיונות עבודה. הוא היה העובד היחיד מהעסק הקודם שאכן התקבל לעבודה במסעדה, כאשר יתר העובדים שחלקם אף הוא עבר ראיונות – לא התקבלו. מנהל המסעדה היה אף הוא מנהל אחר מהמנהל שעבד אצל הנתבעת 1.
בהקמת המסעדה נדרשתי להוצאת רישיון עסק חדש, לרכוש מלוא הציוד מחדש, ולגייס עובדים כאמור, ולא קבלתי מהנתבעת 1 דבר, לרבות לא מוניטין או שלט. לא היו כל הסכמים או הסכמות ביני לבין הנתבעת 1 או גורם כלשהו אצלה לא עובר לראשית הפעלת המסעדה ולא לאחר מועד זה".

(ר' סעיפים 22.2-22.1 לתצהירו)

21. זאת ועוד. התובע ניסה להראות, באמצעות חקירתו של הנתבע 3, כי הנתבע 3 המשיך בניהול המסעדה שנוהלה קודם לכן על ידי הנתבעת 1:

"ש. את שלי אבגי אתה מכיר?
ת. כן.
ש. אם אומר לך ששלי גם עבדה אצל הנתבעים 2-1 וגם אותה קלטת לעבודה אצלך כשרכשת את המקום, מה יש לך לומר על זה?
ת. שני דברים, האחד, לא רכשתי את המקום מאף אחד והשני שלא ידעתי ששלי אבגי עבדה אצל הנתבעים 1 ו-2. פעם ראשונה ששמעתי שיש כאלה אנשים בעולם כשקיבלתי את התביעה. לא היה לי מושג מעולם ועדיין אין לי מושג ולא רכשתי מהם שום דבר.
ש. אתה טוען בתצהירך שערכת לעובדים ראיונות קבלה, לא שאלת אותם על נסיון תעסוקתי, איפה הם עבדו קודם לכן?
ת. וודאי שכן
ש. יש לך רשום איפה שהוא, קורות חיים?
לא. אך יש לי בהחלט סיכום...אני לא הייתי המראיין הראשון. יש לי סיכום ראיון של מי שראיין. את התובע ראיין גם דרור וגם אלכס ואני היתי שלישי ואת שלי לא זוכר"

(הדגשה שלי – י.ז.ג)
(ר' פרוטוקול עמ' 10 שורות 31-28 ובעמ' 11 שורות 9-1)

22. נקדים ונאמר, כי לא שוכנענו כי קיים קשר בין הנתבעת 1 לנתבע 3 וכי, כטענת התובע, מדובר ב"אותה גברת בשינוי אדרת (מעסיק)". הפסיקה פירשה את סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 הרלבנטי לעניננו, כך:

"בסעיף 1(א) לחוק נקבע, כי זכאות לפיצויי פיטורים קמה גם למי שהועסק ברציפות תקופה העולה על שנה, באותו מקום עבודה. חלופה זו עוסקת במצב בו עובד ממשיך לעבוד במפעל בו התבצעו חילופי מעסיקים והוא לא פוטר עובר להחלפת הגוף המנהל של המפעל ...יצוין, כי הכלל הוא שעובד הממשיך לעבוד במקום עבודה פלוני לאחר החלפת הבעלים בו, אינו זכאי לפיצויי פיטורים בשל עצם החלפת הבעלות במפעל. אולם, מכוח הסיפא לסעיף 1(א) לחוק, ימצא עובד זה זכאי בעתיד לפיצויי פיטורים, בעת התגבשות העילה המזכה, עבור כל תקופת עבודתו באותו מפעל, קרי, הן אצל הבעלים הקודמים והן אצל המעסיק הנוכחי".

(ר' עדמ (ארצי) 1011/04 א. דינמיקה שירותים 1990 בע"מ נ' טטיאנה וורונין ו-5 אח' (2005) )

23. ואולם, התובע כשל בהוכחת טענתו העובדתית ולפיה הועסק ברציפות במסעדה. נסביר להלן קביעתנו. ראשית, התובע צרף את כל תלושי השכר שלו. תלוש השכר האחרון שהנפיקה הנתבעת 1 הוא לחודש יולי 2015 ואילו תלוש השכר הראשון שהנפיק הנתבע 3 לתובע הוא, גם לגרסת התובע, בחודש נובמבר 2015. פרק הזמן החסר בין מועד סיום ההתקשרות של התובע עם הנתבעת 1 ותחילת עבודתו של התובע אצל הנתבע 3, מתיישב להפליא עם גרסת הנתבע 3 אשר העיד, כי לא "נכנס לנעלי" הנתבעת 1 אלא הקים במו עשר אצבעותיו עסק, החל מן המועד בו השטח בו נוהלה קודם לכן המסעדה על ידי הנתבעת 1 היה פנוי, עובר ברכישת ציוד לפתיחה המסעדה, השגת הרישיונות המתאימים, גיוס עובדים והכל, טרם פתיחת המסעדה בנובמבר 2015.

24. שנית, הנתבע 3 צרף לתצהירו פרוטוקול ישיבת הנהלה מיום 25.11.2015 (ר' נספח "ו" לתצהירו) בה נכחו הנתבע 3, דרור ואלכס. המטרה הראשונה שהציבו לעצמם זה לסיים "צ'ק ליסט עזריאלי" עד ליום 1.12.2015 החלפת הטפטים, הדרכת עובדים, חישובי food cost וכיוצא באלה נושאים שמרמזים כי מדובר בפתיחת מסעדה חדשה.

25. עוד באותה ישיבה נכתבו דברים אלה:

"דרור דיבר עם באלי (התובע – י.ז.ג) לגבי מה שמגיע לו מהמעסיק הקודם ובאלי אמר שכבר אין צורך . שילמו לו את השכר. עפר – שיחה עם באלי 1/12 /2016".

(ר' נספח ו' לתצהיר הנתבע 3).

הנתבע 3 כלל לא נחקר בנקודה זו. ברור, איפוא, כי בנקודה זו לא עלה בידי התובע לסתור את תוכנו של פרוטוקול ישיבת ההנהלה, לרבות הטענה כי התובע קיבל ממעסיקו הקודם, דהיינו: הנתבעת 1, את כל המגיע לו.

26. טוען התובע בסיכומיו כי אכן קיבל את השכר האחרון מהנתבעים 2-1 (ר' סעיף 11 לסיכומיו) אולם "לא בכדי נכתב בפרוטוקול ישיבת ההנהלה שצרף הנתבע 3 כי לתובע שולם "שכר" ולא נזכר כי נערך עימו גמר חשבון "וזאת משום שהתובע התקשה לקבל את השכר האחרון אך זה שולם לו כאשר החל לעבוד אצל הנתבע 3". ואולם גם לגרסת התובע שולם לו "השכר האחרון" בחודש נובמבר 2015, לאחר שהחל בעבודתו אצל הנתבע 3. התובע בחר שלא לצרף כל אסמכתא לטענתו זו על מנת שנוכל להתרשם מהטענה ולדעת האם מדובר בשכר חודש יולי 2015 או שמא הוצא לו תלוש גמר חשבון בסמוך לתחילת עבודתו אצל הנתבע 3. אי צרופה של אסמכתא זו כמו גם אי צרופה של ראיה בנוגע לנתוני השתכרותו של התובע בין החודשים אוגוסט עד נובמבר 2015 מחזקת את מסקנתנו כי לו הוצגו הראיות היו פועלות נגד התובע (ע"א 55/89 קופל בע"מ – טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, 603) (1990).

27. זאת ועוד. התובע מודה, כי הנתבע 3 הגיע בשלהי תקופת עבודתו אצל הנתבעים 2-1 כדי "להתרשם מהמקום ולבחון את כדאיות הפעלתו של הסעיף" (ר' סעיף 16 לסיכומי התובע). ככל שנערכו עם התובע ראיונות עבודה, כפי טענת הנתבע 3 (ר' פרוטוקול עמ' 11 שורות 10-1: סעיף 6-5 לסיכומי התובע), מתחזקת מסקנתנו כי התובע ידע כי בפניו מעסיקים שונים וכי לא נשתמרה זיקת העבודה בין התקופה הראשונה בה עבד אצל הנתבעים 2-1 לבין התקופה השניה בה עבד אצל הנתבע 3.

28. התובע טען בכתב התביעה, כי הנתבע 3 חייב לשאת באחריות בגין מלוא תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעים, היות והתובע "הועסק ברציפות במסעדה" וזאת בהתאם להוראת סעיף 30 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן – "חוק הגנת השכר") (ר' סעיפים 24-23 לכתב התביעה) הקובע:

"ערבות מעביד חדש לחוב קודמו
(א) עבר מפעל מיד ליד או חולק או מוזג, אחראי גם המעביד החדש לתשלום שכר עבודה ולתשלומים לקופת גמל המגיעים מן המעביד הקודם, אלא שהמעביד החדש רשאי, על ידי הודעה שיפרסם במפעל ובעיתונות בדרך הקבועה בתקנות, לדרוש שתביעות תשלומים כאמור יוגשו לו תוך שלושה חודשים מיום העברה החלוקה או המיזוג, ואם פרסם את ההודעה אחרי יום זה – מיום הפרסום. המעביד החדש לא יהיה אחראי לתשלום תביעות שיוגשו לו כעבור התקופה של שלושה חודשים כאמור."

29. רישת סעיף 30(א) ל חוק הגנת השכר ענינה אחריותו של המעביד החדש לתשלום שכר עבודה והפקדות בקופות גמל ביחס לעובדיו של המעסיק הקודם. אין זאת אלא, שהאמור ברישת הסעיף עומד בהלימה להוראת סעיף 1 ל חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 הקובע, כי הזיקה של העובד היא או למעבידו או למקום העבודה.

30. הכלל הוא, כי עובד שעסקו של מעסיקתו הועבר לאחר אך הוא המשיך לעבוד באותו מקום עבודה מבחינה פיזית, יחשב כמי שהמשיך לעבוד ברציפות אצל אותו מעסיק כך שלמעשה, מעסיקתו החדשה תשא בכל החבויות כלפיו הנובעות מותקו, שכרו וכיוב'. מעסיק חדש, אשר אינו חפץ לשאת על גבו את חובות העבר של המעסיק הקודם צריך לפרסם הודעה המורה לעובדי המעסיק הקודם אשר המשיכו בעבודתם באותו מקום עבודה ברצף, חרף חילופי המעסיקים, להגיש תביעותיהם ודרישותיהם וכי בחלוף תקופה זו או אחרת יחדל מלהוות כתובת לתביעות בגין העבר . בעניננו שוכנענו כי התובע לא המשיך לעבוד ברציפות באותו מקום עבודה ועל כן לא חלה הוראת סעיף 30 א' לחוק הגנת השכר.

31. טוען התובע בסיכומיו כי "עיון בדוחות הנוכחות מלמד כי שמו של המקום לא השתנה ונותר: דים סאם" (ר' סעיף 9 לסיכומיו). אלא שלא ברור על מה נסמכת מסקנתנו זו של התובע, שעה שבכתב התביעה ציין התובע כי הנתבעת 1 הפעילה את מסעדת "דים סאם שופ" (ר' סעיף 2 לכתב התביעה) ואילו על גבי דו"חות הנוכחות שצרף התובע לתצהירו ולכתב התביעה מתקופת עבודתו אצל הנתבע 3 עולה, כי שם הסניף בו עבד הוא "דים סאם סנטר". למען הסדר הטוב נציין, כי לא הוגשו דו"חות נוכחות מתקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעים 2-1.

32. בעניננו, לבד מן העובדה כי הנתבעת 1 ניהלה מסעדה באתר ואף הנתבע 3 ניהל מסעדה על חורבות האתר ששימש את הנתבעת 1, לא שוכנענו כי מדובר ב"אותו מקום עבודה" כלשון סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים או בעסק "שעבר מיד ליד" כלשון חוק הגנת השכר.

33. שלישית, בין התובע לנתבע 3 נחתם ביום 29.10.2015 הסכם העסקה (ר' נספח "א" לתצהירו של הנתבע 3). התובע הכחיש בעדותו המוקדמת כי קיבל ו/או חתם על הסכם ההעסקה ((ר' פרוטוקול עמ' 2 שורות 7-6 שורות 31-30, ובעמ' 3 שורות 24-1).

34. בתצהירו טען הנתבע 3, כי "טענתו (של התובע – י.ז.ג) לפיה החתימה על ההסכם אינה חתימתו הנה עזות מצח ושקר מוחלט וכי לא רק שחתם על ההסכם, ההסכם הוסבר לו לפרטי פרטים, ובטרם שהסכים לחתום עליו הוא אף לקח את ההסכם להתייעצות לכשבוע ימים" (ר' סעיף 22 לתצהיר הנתבע 3 ).

35. ספק בעינינו אם התובע ידע קרוא וכתוב בעברית וודאי ברמה מספקת כדי להבין את האמור בחוזה. יתרה מכך. סעיף 1ג' לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 מחייב כי הסכם העסקה עם עובד זר יערך בשפתו ובענייננו, לא יכול להיות ספק כי ההסכם נערך בשפה שאינה שפת האם של התובע.

36. ואולם, בל נשכח כי על גבי תלושי השכר שקיבל התובע צוין, ברחל ביתך הקטנה, מדי חודש, כי מועד תחילת עבודתו אצל הנתבע 3 הוא 1.11.2015. התובע לא טען, ולא בכדי, כי אינו יודע לקרוא מספרים. נהפוך הוא. בעדותו נשאל התובע בענין זה וכך השיב:

"ש. איך ידעת מתי התחיל עופר?
ת. יש בתלוש מתי התחילו.
ש. לפי התלוש אתה יודע?
ת. אני יודע ככה וככה כתוב בתלוש"

(הדגשה שלי – י.ז.ג)
(ר' פרוטוקול עמ' 5 שורות 8-5)

37. סיכומו של דבר - התובע לא הציג כל הסבר להעדרם של שלושת תלושי השכר לחודשים אוגוסט, ספטמבר ואוקטובר 2015 ובכך יש כדי לפגום, בצורה דרמטית, באימון שמבקש הוא כי ניתן בטענתו לפיה עבד במסעדה ברציפות. למעלה מן הדרוש נציין, כי ואין כל משמעות לטענתו, כי הכיר את הנתבע 3 כאשר "בסוף של גולן (הנתבע 2 – י.ז.ג) עופר (הנתבעת 3 – י.ז.ג) היה מגיע מדי פעם" (ר' פרוטוקול עמ' 5 שורות 11-9).

38. זאת ועוד. עדותו של התובע, לפיה הנתבע 3 התחייב, לכאורה, באוזניו שידאג שיקבל את כל המגיע לו מהנתבעים 2-1 אינה מתיישבת עם התנהלותו ועמידתו על זכויותיו. כך, התובע ידע היטב לעמוד על זכויותיו וכאשר סבר כי פוטר על ידי מנהל המסעדה, אלכס, אמר לו "בוא תחתום לי" כאשר הסביר בחקירתו שכוונתו היתה ש"יחתום לי על שהוא מפטר אותי" (ר' פרוטוקול עמ' 5 שורות 26-23). כאשר נשאל התובע איך ידע שאלכס חותם לו על מכתב פיטורים שהרי אינו יודע עברית השיב: "אני הולך לאנשים שיודעים עברית" (ר' פרוטוקול עמ' 5 שורות 28-27).

39. אילו הובטח לתובע כי הנתבע 3 ידאג לו לתשלום מלוא הסכומים המגיעים לו מהנתבעים 2-1, ספק בעיננו אם היה מוותר, בהתנהגותו, על מימושה של "ההבטחה" על ידי הנתבע 3.

40. הן מחוזה העבודה - אף שכאמור נערך ונכתב בעברית, בניגוד להוראות חוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 - והן מציון ותקו של התובע בתלוש השכר וטופס 101 שמילא התובע ביום 11.11.2015 (ר' נספח "ה" לתצהירו) למדנו, שביום 1.11.2015 החל התובע לעבוד אצל הנתבע 3.

41. זאת ועוד. עדותו הלא מהימנה של התובע, אשר הסתיר מאיתנו כי לא עבד בחודשים אוגוסט עד אוקטובר 2015, חיזקה את דעתנו, כי התובע פוטר/התפטר בתום תקופת ההתקשרות עם הנתבעת 1, קיבל ככל הנראה את כל המגיע לו מהם – כפי שנכתב בפרוטוקול ישיבת ההנהלה (נספח "ו" לתצהיר הנתבע 3) - והחל העסקתו אצל הנתבע 3 "טבולה ראסה", לוח חלק, ללא חובות עבר.

42. בניגוד לעדותו של התובע, שהתגלו בה סתירות לא מעטות, הפתעתו של הנתבע 3 כאשר התברר לו שאחת מן העובדות שעבדה אצלו הועסקה, ככל הנראה, קודם לכן על ידי הנתבעת 1, נדמתה כאותנטית וחיזקה את דעתנו כי הנתבע לא "המשיך" את העסק שנוהל על ידי הנתבעת 1 ובמובן זה אין מדובר ב"אותו מקום עבודה", כלשון סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים. למעלה מן הדרוש נציין, כי לא הוצגה כל ראיה לכך שאותה עובדת הועסקה על ידי הנתבע 3 ועל ידי הנתבעים 2-1 אלא במסגרת שאלה שנשאל הנתבע 3 בחקירתו (ר' גם סעיף 35 לסיכומי הנתבע 3).
43. לפיכך תבחנה תביעותיו של התובע רק ביחס לתקופת העסקתו אצל הנתבע 3, שראשיתה ביום 1.11.2015 ואחריתה ביום 2.10.2017, דהיינו: 22 חודשים.

נסיבות סיום העבודה

44. הנטל להוכיח האם נסיבות סיום העבודה תסווגנה כפיטורים או התפטרות מוטל לפיתחו של התובע. בעע (ארצי) 256/08 מחמד בשיר קוקא ו-16 אח' - יוסי שוורץ (2011) נכתבו דברים אלה היפים לעניננו:

"חוק פיצויי פיטורים מחייב, ככלל, מעשה של פיטורים או מעשה של התפטרות, על מנת שתקום עילה חוקית לתשלום פיצויי פיטורים. הדרישה לקיומו של מעשה פיטורים או התפטרות נקבעה בפסיקתנו מקדמת דנא. כך, למשל, נקבע כי :

"הן הפיטורים והן ההתפטרות הם סיום חד צדדי של יחסי עובד –מעביד. השניים הם פעולה סובייקטיבית שתנאי לה הוא מתן ביטוי שלא משתמע לשתי פנים לכוונה להביא את יחסי העובד והמעביד לידי גמר. כוונה זאת צריך שתהיה של המביא את היחסים לידי גמר"

(דב"ע ל/6-3 אליהו שמואלי ויעקב פורר - שושנה שרייר, פד"ע א' 69; דב"ע ל/3-1 זמל הרן נגד דואיב גילה, פד"ע א' 18, ועוד).

כלומר, על מנת שניתן יהיה להגדיר סיומם של יחסי עבודה כפיטורים או התפטרות, יש צורך במתן ביטוי ברור לכוונה לסיים יחסים אלו, על דרך של פעולה אקטיבית, או לכל הפחות, על דרך המחדל".

45. בעדותו המוקדמת סיפר התובע כי פוטר, על אתר, על ידי אלכס, מנהל המסעדה. ובלשונו:

"ש: למה המנהל פיטר אותך?
ת: באתי בבוקר בעשר ורבע, הוא אמר לי איפה טוש, אלכס היה עצבני
באותו יום. לא ידעתי איפה הטושים. הוא היה עצבני ואמר לי לך
הביתה. ב10:20 אמר לי לך הביתה.
ש: ומה עשית?
ת: אמרתי לו בוא תחתום לי והוא לא רצה לחתום לי.
ש: על מה ביקשת שיחתום?
ת: שיחתום לי על שהוא מפטר אותי.
ש: אם אתה לא יודע עברית איך אתה יודע שהוא יחתום לך שהוא מפטר
אותך?
ת: אני הולך לאנשים שיודעים עברית. שהוא פיטר אותי שלחתי לעופר
בוו טסאפ בהקלטה.
ש: ומה אמרת בהקלטה?
ת: אלכס פיטר אותי אני הולך הביתה.
ש: ומה עופר עשה אחרי שהודעת לו שאלכס פיטר אותך?
ת: לא עשה שום דבר.
ש: אני אומר לך שיש לנו לפחות 10 שיחות שהתקשרו אליך מתועדות
שביקשו ממך לחזור?
ת: הם התקשרו. אני חזרתי אליהם לא ענו, הם התקשרו שוב ושוב
חזרתי אליהם ולא ענו.
ש: זאת אומרת שלא הייתה שיחה?
ת: בסוף עניתי לו. הוא שאל למה הלכתי ואמרתי לו שאלכס פיטר
אותי. אמרתי לו בוא תעשה לי חשבון הוא פיטר אותי.
ש: למה לא הסכמת לחזור?
ת: הוא פיטר אותי למה שאני אחזור?
ש: מי פיטר אותך?
ת: אלכס.
ש: מי הבוס?
ת: עופר.
ש: אז אם אלכס אמר לך ללכת והבוס ביקש ממך לחזור למה לא
חזרת?
ת: אם הוא פיטר אותי אני לא יכול לעבוד שם.
ש: למה לא סיפרת בתצהיר שעופר ביקש ממך לחזור?
ת: לא אמרתי לה היא לא כתבה.
ש: למה לא אמרת?
ת: רק אמרתי לה, הוא פיטר אותי".

(ר' פרוטוקול עמ' 5 שורות 33-20 ובעמ' 6 שורות 16-1).

46. אלכס, שלטענת התובע פיטר אותו, הוא אחראי משמרת (ר' פרוטוקול עמ' 8 שורות 29-38) או מנהל המסעדה.

47. בתצהירו כתב הנתבע 3 ביחס לשיחתו עם התובע לאחר שפוטר, כביכול, על ידי אלכס:

"בשיחתי עם התובע הבהרתי לו חד משמעית כי לא פוטר וכי איני מזמינו לשיחת שימוע אלא לפגישה בלבד. אני לא סברתי כי יש מקום לפטרו ולא התכוונתי לעשות כן בהמשך לפגישה שבה חפצתי. וזאת מבלי לגרוע מהעובדה שכאמור, אינני מפטר עובדים ללא שימוע כדין, והתובע עצמו יודע זאת, שכן עבר שימועים בעבר, וכלהלן".

(ר' סעיף 8.8 לתצהירו)

בעדותו חזר הנתבע 3 על הדברים ופירט:

"ש. תסכים איתי שכל הסעיפים בתצהיר שמתייחסים לתקרית הם עדות שמועה ממה סיפרו לך אלכס וקובי?
ת. לא מסכים איתך. אני לא זוכר שאם נפל הגיר או לא (התובע התייחס לטוש – י.ז.ג). אני אישית התקשרתי אליו וגם אמרתי לו שאני מבקש ממנו מייד לחזור לעבודה וגם אם היתה תקרית עם אלכס אנו נפתור אותה ונדבר על זה וזו לא הדרך שככה עוזבים מקום עבודה. גם קובי אמר לו. זה משמועה. קובי שהוא אמר לי שהוא עשה את אותו דבר וגם אלכס אמר לי שהוא עשה את אותו דבר. מעולם לא כתבתי מה קרה בפועל בתקרית כי זה לא מעניין אותי ולא הייתי שם"

(הדגשה שלי – י.ז.ג)
(ר' פרוטוקול עמ' 15 שורות 22-16)

48. התובע אישר בחקירתו את גרסתו של הנתבע 3, כפי שהובאה לעיל ולפיה הנתבע 3 יצר איתו קשר "שאל למה הלכתי ואמרתי לו שאלכס פיטר אותי. אמרתי לו בוא תעשה לי חשבון הוא פיטר אותי.". כאשר נשאל התובע בחקירתו מדוע לא הסכים לחזור, על אף שהודה שהנתבע 3 הוא ה"בוס", השיב "הוא פיטר אותי למה שאני אחזור"? (ר' פרוטוקול עמ' 6 שורות 10-1).

49. שוכנענו, איפוא, כי התובע ניצל ארוע משברי, רגע של כעס או חולשה על מנת ליצור, יש מאין, עילת פיטורים על כל המשתמע מכך מבחינה כספית: דרישה לתשלום פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ופיצוי בגין אי עריכת שימוע. ואולם, אף אם נכונה טענת התובע כי אלכס הרים עליו את קולו או הורה לו לעזוב, משהורה לו הבעלים והמעסיק לחזור לעבודה והבטיח לטפל בזה מיד עם שובו מחו"ל, סרובו של התובע לשוב לעבודה כמוהו כהתפטרות.

50. לאור האמור לעיל נדחית תביעתו של התובע לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופיצוי בגין אי עריכת שימוע.

שכרו הקובע של התובע

51. טרם נבחן את תביעותיו הכספיות של התובע עלינו להדרש לשאלה מהו שכרו הקובע של התובע: האם 32 ש"ח נטו כטענת התובע, החל מיומו הראשון להעסקתו אצל הנתבע 3 אם לאו.

52. בהסכם העבודה שנחתם עם התובע נקבע, כי שכרו יעמוד על 28.5 ש"ח לשעה (ר' סעיף ד(1) להסכם שצורף כנספח "א" לתצהירו של הנתבע 3). עוד צוין בהסכם כי "הוסבר לתובע שבהנחה שיעבוד שעות נוספות (כפי שהביע רצון ולא יותר מהמותר בחוק) משכורתו הממוצעת תעמוד על 32 ש"ח לאחר שיקלול של שעות נוספות – 4 שעות ביום". ובחקירתו הסביר: "ענין אותו (את התובע – י.ז.ג) דבר אחד שמה שהכסף שהגיע לו ליד ונכנס לו לבנק הוא גדול או שווה למכפלת 32 שקלים כפול השעות שהוא עבד למרות שלא היה קשר בין שני המספרים, אבל תמיד דאג שיהיה גדול מזה ואם זה היה גדול הוא היה מרוצה. אם זה היה קטן מזה הוא לא היה מרוצה" (ר' פרוטוקול עמ' 13 שורות 16-13).

53. כאשר נשאל התובע בחקירתו מה היה שכרו השיב:

"ש. בכתב ההגנה נטען שהשכר שלך היה 28.5 ש"ח לשעה זה לא נכון?
ת. אני יודע שהייתי מקבל 32 נטו.
. . .
ש. את התלושים שלך ראית?
ת. כן הייתי רואה.
ש. אז גם מה שכתוב בתלושים לא נכון?
ת. זה לא אמת מה שרשום שם. שאלתי אותו למה רשמת לי ככה הוא אמר לי אני לא רוצה לשלם למדינה.
ש. מהתלוש הראשון שאלת אותו את זה?
ת. שלוש תלושים כתב כמו שצריך".

(ר' פרוטוקול עמ' 3 שורות 33-25 ועמ' 4 שורות 2-1).

54. עוד העיד הנתבע 3:

"בהתחלה ברור שעבדתי איתו רגיל לפי תלוש, אח"כ הוא ביקש והתחנן שאעבוד במזומן והסכמתי. באיזה שלב הפסקתי ובאיזה שלב הוא שוב התחנן שזה בלתי אפשרי והוא לא יכול להסתדר ובכה, אז שוב חזרתי כך שלפעמים התלוש היה אמיתי ולפעמים התלוש הכיל רק 70 אחוז משכרו או 60 אחוז והיתר נתתי במזומן"

(ר' פרוטוקול עמ' 13 שורות 33-30)

ובהמשך –

"ערך השעה כתוב בחוזה והעלאת השכר בוצעה באוגוסט 17 ושם רואים גם את העלאת השכר ולכן אין מחלוקת שהסכומים שצוינו בכתב התביעה בסעיף 45 בטבלה שולמו לו"

(ר' פרוטוקול עמ' 14 שורות 30-27)

55. הנתבע לא חלק על הקף שעות העבודה לו טען התובע (ר' סעיף 7.6 לתצהירו) ואף הסביר בעדותו כי היות ולא קיימת מחלוקת בנוגע להקף שעות עבודתו של התובע, לא מצא לנכון להגיש דו"חות נוכחות של התובע (ר' פרוטוקול עמ 9 שורות 28-26).

56. המחלוקת היחידה היתה ונותרה גובה שכרו השעתי של התובע. עיון בתלושי השכר של התובע לחודשים נובמבר 2015-דצמבר 2015 מעלה, כי שולם לתובע שכר שעתי בגובה 28.6 ש"ח לשעה. בששת החודשים הבאים, ינואר עד יוני 2016, שולם לתובע שכר "קבוע" בגובה 4,800 ש"ח אשר, כפי שהודה הנתבע 3, משקף כ 70%-60% משכרו של התובע, אשר קיבל את יתרת במזומן.

57. בחודש יולי 2016 שב הנתבע 3 והנפיק תלושי שכר ששיקפו את ההסכמות בין הצדדים ושכרו השעתי של התובע, כפי שהופיע על גבי התלוש, עמד על 28.6 ש"ח. משך ארבעה חודשים הונפקו לתובע תלושי שכר בהתאם למכפלת שעות עבודתו ב-28.6 ש"ח בתוספת החזר הוצאות נסיעה.

58. בחודשים נובמבר 2016 ועד יולי 2017, משך 10 חודשים, שב הנתבע 3 והנפיק לתובע תלושי שכר הכוללים גמול גלובלי של שעות נוספות, שכר חודשי בגובה 4,500 שח ולמעשה שוב הונפקו לתובע תלושי שכר ששיקפו רק חלק מהתשלום ששולם לו. בחודשים אוגוסט וספטמבר 2017 חזר הנתבע 3 והנפיק לתובע תלושי שכר המשקפים העלאת שכר בהתאם לה שולם לתובע שכר שעתי בגובה 32.8 ש"ח.

59. הנתבע 3 הודה, אם כן, כי בחלק מן החודשים לא שיקפו תלושי השכר את שכרו של התובע וזאת, לבקשת התובע. כאשר נשאל הנתבע 3 מדוע קיים פער בין מספר שעות העבודה בגינן שולם לתובע שכר לבין מספר שעות העבודה המופע בדו"ח הנוכחות, כך ששולם לו שכר גבוה יותר מכפי שהיה זכאי בהתאם למספר השעות שנרשמו בדו"ח של אותו חודש, הבהיר, כי לתובע היו מדי פעם השגות על שעות העבודה שצוינו בדו"ח הנוכחות וכאשר עמד התובע על כך שעבד יותר שעות מפי שמפורט בדו"ח, לא התווכח עימו הנתבע 3 ושילם לו בהתאם לדרישתו (ר' פרוטוקול עמ' 9 שורות 33-32). כך, למשל, בחודש 8/2016 עבד התובע על פי דו"ח הנוכחות 261 שעות כאשר בכתב יד מצוין +13.65 (ר' נספח לתצהירו של התובע).

60. התובע לא הציג כל ראיה לתמיכה בטענתו כי שולם לו שכר בגובה 32 ש"ח נטו. נסיונו להיבנות מדבריו של הנתבע 3 אשר ציין בעדותו כי התובע בדק מדי חודש האם התמורה הכוללת המגיעה לו בגין שכר היסוד וגמול השעות הנוספות חלקי מספר השעות שעבד עולה על 32 ש"ח לשעה - או אז היה מרוצה – או פחתה מ 32 ש"ח לשעה – או אז לא הביע שביעות רצון – אין בה כדי לתמוך בטענת התובע. נבהיר.

61. הנטל להוכיח כי שכרו של התובע לא היה כפי המפורט בתלושי השכר מוטל לפיתחו. ואף אם נאמר, כי לאור הודאת הנתבע 3 לפיה תלושי השכר לא שיקפו את הסכומים ששולמו לתובע מדי חודש בחודשו וניתן לראות בתובע כמי שסתר את החזקה לפיה תלושי השכר מהווים ראיה לכאורה לאמיתות תוכנם, לא עלה בידו להוכיח מה היה גובה שכרו.

62. טוען התובע בסיכומיו כי "הנתבע 3 המשיך להעסיקו באותם תנאים בהם הועסק ע"י הנתבעים 1-2 לרבות בשכר שעתי בסך 32 ש"ח נטו" (ר' סעיף 31 לסיכומי התובע). אלא, שתלושי השכר הבודדים שצרף התובע לתצהירו מתקופת עבודתו אצל הנתבעים 2-1 מצביעים על כך ששולם לו שכר שעתי בגובה 30 ש"ח ולא כפי טענתו.

63. יתרה מכך. אילו היה התובע מצליח להראות, כי תוצאת חלוקת שכר הנטו החודשי ששולם לו במספר שעות העבודה שעבד, בכל חודש וחודש, מצביעה על כך ששכרו השעתי עמד על 32 ש"ח נטו לשעה, היה בכך משום הוכחה לטענתו זו. אלא, שמאחר והתובע הצביע על כך שתלושי השכר פגומים ואינם משקפים דבר וחצי דבר, היה עליו להציג ראיה אחרת כדי להוכיח טענתו זו בדבר גובה השכר הנטען, וזאת לא עשה.

64. מאחר ולא עלה בידי התובע להוכיח טענתו זו בדבר גובה השכר השעתי הנטען, ומשעה שתלושי השכר אינם משקפים את הסכומים ששולמו לו מדי חודש ולא הוצגה כל ראיה שיהיה בה כדי לתמוך בטענה כי בחשבונו של התובע הופקדו מדי חודש סכומים בגובה מכפלת 32 ש"ח נטו במספר שעות העבודה אותן עבד על פי דו"חות הנוכחות, או כל ראיה אחרת, מקבלות אנו את גרסת הנתבע, שעדותו היתה אמינה יותר, והוא מצא להודות בחוסר תקינותם של תלושי השכר אף שהדבר כלל לא שירת אותו.

פדיון ימי חופשה

65. בהתאם לתלוש השכר לחודש ספטמבר 2017 נראה כי לכאורה שולם לתובע פדיון עבור 22 ימי חופשה בסך של 7,412 ש"ח. עיון בתלושי השכר מלמד כי בתלוש השכר לחודש אוגוסט 2017, שולם לתובע פדיון יום חופשה בסך של 295 ש"ח.

66. הנתבע 3 לא ניהל פנקס חופשה, כדבעי, בתלושי השכר. בחלק מן החודשים כלל לא מופיע פרוט של ימי החופשה הצבורים, בחודש 8/2016 נצברו לזכות התובע 2 ימי חופשה, ללא כל הסבר. בחודש 1/2017 ריק תלוש השכר מכל נתון ביחס לצבירת ימי החופשה ורק בחודש מאי 2017 חוזר ומופיע במקום המיועד לכך מספר ימי החופשה שהועמד, לפתע על 3.67 ימים.

67. אין חולק, כי בגין תקופת עבודתו אצל הנתבע 3 זכאי היה התובע ל-22 ימי חופשה. מאחר במשכורת חודש ספטמבר 2017, אשר על פי המועד בו הונפק התלוש כמצוין בשוליו (9.10.2017) שולמה לאחר התפטרותו של התובע, מצאנו כי סכום זה ששולם לתובע היווה פדיון חופשה שנעשה כחלק מגמר החשבון.

68. אולם, בעוד בחלקו העליון של תלוש השכר מופיע כי בוצע תשלום עבור 22 ימי חופשה בסך של 6,494 ש"ח נטו (שהם 7,412 ש"ח ברוטו) הופחתה מן התשלום ששולם לתובע "מקדמה" בסך של 5,177 ש"ח נטו. הנתבע 3 טען בחקירתו, כי "מדי כמה חודשים...שילמתי לו מדי כמה חודשים גם את חלקי בקופות וגם את צבירת ימי החופשה...בתלוש היינו חייבים לסגור את הדברים כי בתלוש אי אפשר לצבור לנצח ימי חופשה ולכן מדי פעם היא היתה עושה פדיון ימי חופשה ואז היתה מוסיפה לו לשכר וכותבת שהוא קיבל מפרעה כי ממילא הוא קבל במזומן וכך היינו סוגרים את התלוש" (ר' פרוטוקול עמ' 13 שורות 25-19).

69. להוכחת טענתו צרף הנתבע 3 לתצהירו דו"ח תשלומים שנערך לכאורה על ידו, אף שבעדותו שב וחזר כי מנהלת החשבונות היא ש"כנראה שלא עשתה את זה טוב" (ר' פרוטוקול עמ' 12 שורה 7) ו"אני לא רואה חשבון. אני לא יודע. אני זוכר שמדי פעם היא (מנהלת החשבונות – י.ז.ג) אמרה לי שהמחשב לא נותן לרשום את כמות השעות הרבות שהוא עובד" (ר' שם בשורות 15-14) ואף הזכיר כי "רואת החשבון היתה מוציאה תלושים היינו מעבירים אותם לסוכן הביטוח והסכום ביטוח היה נותן לנו חשבון כמה צריך להעביר והיינו מעבירים" (ר' פרוטוקול עמ' 13 שורות 5-4).

70. דו"ח התשלומים מתעלם מהעלאת השכר שניתנה לתובע בחודש אוגוסט 2017 גם לגרסת הנתבע 3 (ר' סעיף 6.1 לתצהירו) והחישובים נערכו בהתאם לשכר בגובה 28.5 ש"ח לשעה (ר' סעיף 7 לתצהירו של הנתבע 3), אף שהנתבע 3 הודה בחקירתו כי עד מועד העלאת השכר שילם לתובע שכר שעתי בגובה 28.6 ש"ח (ר' פרוטוקול עמ' 8 שורות 7-4).
71. מטעמים אלה שהוצגו לעיל לא מצאנו לתת אימון בדו"ח התשלומים ובטענה, כי שולמו לתובע מפרעות או מקדמות, משאין לטענה זו כל בסיס ראייתי. לפיכך, לאחר שקוזז מפדיון ימי החופשה שעמד על 6,494 ש"ח נטו סכום בגובה 5,177 ש"ח נטו, על הנתבע 3 להשיב לתובע סכום זה שקוזז, שלא כדין, ממשכורתו. משכך, מחויב הנתבע 3 לשלם לתובע סך של 5,177 ש"ח נטו.

דמי הבראה

72. אין חולק כי התובע זכאי לתשלום עבור דמי הבראה. המחלוקת היחידה בין הצדדים הינה על מספר ימי ההבראה להם זכאי התובע מהנתבע 3. בכתב התביעה העמיד התובע תביעתו ברכיב זה על ערכם של 17 ימי הבראה (ר' סעיף 39 לכתב התביעה).

73. הנתבע 3 מנגד טען בתצהירו בעניין דמי הבראה, כי "בחודש יולי 2017 קיבל התובע, ככל העובדים בעסק, מלא דמי הבראה" (ר' סעיף 18 לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע 3; פרוטוקול עמ' 14 שורות 4-1).

74. בחודש יולי 2016 לא שולמו לתובע דמי הבראה מאחר וטרם השלים שנת עבודה מלאה אצל הנתבע 3, נכון לאותה עת. בחודש יולי 2017, כפי שהעיד הנתבע 3, שולמו לתובע, כעולה מתלוש השכר, דמי הבראה בסך של 1,890 ש"ח בגין 5 ימי הבראה (ר' נספח לתצהירו של התובע). מאחר והתובע העיד כי שולם לו הסכום המוצג בתלוש השכר בהמחאה והיתרה שולמה במזומן, ברי, כי בחודש יולי 2017 שולמו לתובע דמי ההבראה.

75. מאחר והתובע עבד אצל הנתבע 3 בסך הכל 22 חודשים זכאי היה ל-10 ימי הבראה בסך הכל (5 בשנה הראשונה ו-5 בשנה השניה בה עבד 10 חודשים) עומדת יתרת דמי ההבראה המגיע לו על 1,890 ש"ח בהתאם לחישוב שלהלן:

6 ימים בשנה השניה x 10 x 378
12
דמי חג

76. לגרסת התובע, הוא זכאי לתשלום בגין 22 ימי חג (ר' סעיפים 40-42 לכתב התביעה). בתצהירו פרט התובע את ימי החג שחלו בתקופת עבודתו אצל הנתבע 3 (ר' סעיף 30 לתצהירו) וברי, כי בתקופת עבודתו של התובע אצל הנתבע 3 חלו 14 ימי חג בלבד.

77. בעניין זה טען הנתבע 3 בתצהירו, כי "מדי חודש שחל בו חג בו עבד קיבל תשלום בשיעור של 200%. אם לא עבד בו- קיבל שכר רגיל בסך 256 ₪, הוא התעריף היומי של שכרו" (ר' סעיף 7.5 לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע 3). אלא שהנתבע 3 לא הציג ראשית ראיה לביצוע התשלום.

78. עדת הנתבע, גב' גרוסמן, עדת מטעם הנתבע 3, העידה, שעבדה עם התובע בשני ימי העצמאות שחלו בחודש מאי 2016 ובחודש מאי 2017 ובגין על אחד מהם שולם לתובע סכום יומי של 500 שח בעבור עבודה של כ-11 שעות (ר' פרוטוקול עמ' 16 שורות 17-6). לדבריה שעות עבודתו של התובע לא נרשמו בכרטיס הנוכחות היות ועבדו מחוץ למסעדה ביריד אוכל (ר' שם).

79. עיון בדוחות הנוכחות אשר צרף התובע לתצהירו, מעלה כי התובע עבד בשלושה ימי חג שונים : ראש השנה אשר חל ביום 4.10.2016 , סוכות אשר חל ביום 17.10.2016 ופסח אשר חל ביום 11.4.2017 (ר' סעיף 8 לכתב התביעה). מאחר ולא היתה מחלוקת שלתובע שולם כל המגיע לו (בכפוף למחלוקת על השכר השעתי, שבאה על פתרונה כאמור לעיל) בהתאם לדו"חות הנוכחות ומלוא שכר הנטו שצוין בתלושי השכר, ברי, כי שולם לו גמול בגין עבודתו בימי חג אלה.

80. לאור כל האמור לעיל ברי, כי הנתבע 3 נותר חייב לתובע תשלום עבור 9 ימי חג. ערך יום עבודה של התובע עמד על 262.4 ש"ח (8 שעות x 32.8 ש"ח) וסך הכל נותר הנתבע 3 חייב לתובע ברכיב זה 2,362 ש"ח .

שכר עבודה

81. התובע טען כי "ביום 1.10.2017 עבד התובע 12 שעות, וביום 2.10.2017 לא הספיק התובע לעבוד משום שנדרש מיד להחתים יציאה ולעזוב את המסעדה. בהתאם, זכאי התובע לשכר עבודה בסך 396 ש"ח (לפי החישוב: 12 שעות X 32 ש"ח לשעה + 11.6 ש"ח)" (ר' סעיף 30 לכתב התביעה).

82. הנתבע 3 נשאל בחקירתו בענין זה וכך השיב:
"ש: בסעיף 14 אתה טוען ששילמת לתובע את שכר דצמבר 17, יש לך
אסמכתא?
ת: לא בטוח.
ש: יצא תלוש שכר על דצמבר 17 הוא עבד יום אחד?
ת: לא בטוח שיצא תלוש".

(ר' פרוטוקול עמ' 11 שורות 31-33 ועמוד 12 שורה 1)

83. משכך הם פני הדברים, אנו מקבלים את טענת התובע בעניין זה ומחייבים את הנתבע 3 לשלם לתובע סך 396 ש"ח.

84. בכתב התביעה עתר התובע לחייב את הנתבע 3 בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים בגין אי תשלום שכר העבודה. נדמה כי בסיכומיו זנח התובע תביעתו זו (ר' נוסח סעיף 57 לסיכומי התובע) ואף מטעם זה לא מצאנו לחייב את הנתבע 3 בפיצויי הלנת שכר. יתרה מכך. בית הדין הארצי לעבודה קבע בענין אפי הדרכה (ע"ע (ארצי) 43694-12-11 חברת אפי הדרכה בע"מ – יעקוב (קובי) מרדכי (2017)) כי ההסדר הקבוע בסעיפים 18 ו –20 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 אינו הסדר שלילי ועל כן לבית הדין שיקול דעת להפחית את פיצויי ההלנה מטעמים נוספים על אלה הנזכרים בסעיפים 18 ו – 20 ל חוק הגנת השכר.

85. באותו ענין סבור היה בית הדין הארצי לעבודה, כי יש לחייב את המעסיק בפיצויי הלנה בשל ההפרות המתמשכות של זכויות המערער, הזלזול שייחס בית הדין האזורי לעבודה למעסיקה, פערי הכוחות בין העובד/המערער למשיבה/המעסיקה ועוצמת ניצול חולשתו היחסית ומנגד, הובא בחשבון כי ההליך נמשך זמן רב שלא מטעמים התלויים במעסיקה ואת הרווחיות הנמוכה בענף.

86. לאחר ששקלנו את התנהלות הנתבע 3 כמו גם אי תשלום שכר העבודה האחרון, לא מצאנו שהתנהלותו של הנתבע 3 מצדיקה חיובו בפיצויי הלנה.

הפקדות בקרן פנסיה

87. הנתבע 3 טען בעדותו, בהקשר זה, כי ביקש את אישורו של התובע לפתוח לו חשבון פקדון בהתאם להוראת חוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 אלא שהתובע סרב ועל כן, אחת לכמה חודשים, ערכו התובע והנתבע 3 חישוב של הסכומים המגיעים לתובע בגין חלף הפקדות לקופת הגמל ושילם לו סכומים אל (ר' פרוטוקול עמ' 12 שורות 27-18).

88. כאשר נשאל כיצד ערך את ההתחשבנות ציין בעדותו, כי ערך חישוב של 16% משכרו של התובע וקודם לכן חושב הסכום כמפלת 13.33% מן השכר (ר' פרוטוקול עמ' 13 שורות 13-11).

89. עוד טען הנתבע 3, כי סוכן הביטוח היה עורך את החישוב בנוגע לסכומים שיש לשלם לתובע חלף גמל ולאור סרובו הנטען של התובע כי יועברו בגינו תשלומים לחשבון הפקדון, והנתבע 3 העביר, בהתאמה, את חלקו בהפקדות לקופת הגמל, לתובע (ר' פרוטוקול עמ' 13 שורות 10-4). אלא, שהנתבע לא זימן את מנהלת החשבונות ואת סוכן הביטוח כדי להעיד על ההתנהלות הנטענת ומשכך מצאנו לדחות טענתו לפיה שילם לתובע חלף גמל, מעת לעת, במזומן.

90. לאור האמור לעיל מצאנו לחייב את הנתבע 3 בתשלום חלק המעסיק בהפקדות לקופת הגמל בהתאם לצו ההרחבה לפנסית חובה 2011. בסעיף 25 לתצהירו ערך התובע חישוב של הסכומים שהיה על הנתבע 3 לשלם כחלף גמל אולם חישוביו נערכו על פי שכר שגוי. התובע אף התעלם מהוראות צו ההרחבה לפיהן זכאותו קמה החל החודש השביעי להעסקתו מקום בו לא היה לו – או שלא הוכיח כי היה לו – הסדר פנסיוני פעיל קודם.

91. התובע החל עבודתו אצל הנתבע 3 בחודש נובמבר 2015 ועל כן החובה לערוך לו הסדר פנסיוני קמה בחודש מאי 2016. החל ממאי 2016 ועד יולי 2016 עמד שיעור ההפקדות על 6%, בחודשים יולי עד דצמבר 2016 עמד שיעור ההפקדות על 6.25% ואילו מחודש ינואר 2017 עמד שיעור ההפקדות על 6.5%. שיעור ההפקדות למרכיב הפיצויים עמד, בכל התקופה, על 6%.

92. מאחר והיה על הנתבע לבצע הפקדות בגין שכר היסוד, המורכב ממכפלת 186 שעות בחודש בערך השכר השעתי, נערכו חישובינו שלהלן בהתאם לשכר השעתי שעמד עד 8/2017 על 28.6 ש"ח והחל מאוגוסט 2017 על 32.8 ש"ח. על כן מחויב הנתבע 3 לשלם לתובע ברכיב זה סך של 11,363 ש"ח, בגין מרכיב הפיצויים ותגמולי המעסיק כמפורט להלן:

חודש
שכר
תגמולים
פיצויים
מאי 2016
5.319.6 ש"ח
319
319
יוני 2016
5.319.6 ש"ח
319
319
יולי 2016
5.319.6 ש"ח
332
319
אוגוסט 2016
5.319.6 ש"ח
332
319
ספטמבר 2016
5.319.6 ש"ח
332
319
אוקטובר 2016
5.319.6 ש"ח
332
319
נובמבר 2016
5.319.6 ש"ח
332
319
דצמבר 2016
5.319.6 ש"ח
332
319
ינואר 2017
5.319.6 ש"ח
346
319
פברואר 2017
5.319.6 ש"ח
346
319
מרץ 2017
5.319.6 ש"ח
346
319
אפריל 2017
5.319.6 ש"ח
346
319
מאי 2017
5.319.6 ש"ח
346
319
יוני 2017
5.319.6 ש"ח
346
319
יולי 2017
5.319.6 ש"ח
346
319
אוגוסט 2017
6,100.8 ש"ח
397
366
ספטמבר 2017
6,100.8 ש"ח
397
366

הודעה לעובד על תנאי עבודה

93. כפי שציינו בסעיף 30 לעיל, טופס ההודעה לעובד שניתן לתובע אינו עולה בקנה אחד עם דרישות חוק עובדים זרים, תשנ"א-1991.

94. בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בענין עע (ארצי) 61907-12-18 ולדימרים טספמיכל - אוכל בכיף בע"מ (2019)) נכתב:

"חוק הודעה לעובד נועד להבטיח את ודאותם ובהירותם של תנאי העבודה וכן למנוע מחלוקות עתידיות ביחס אליהם. בע"ע (ארצי) 61962-09-16‏ ‏ גברטנסה (ג'רי) מהראטב - שיפודי הכיכר בע"מ (20.3.18) נדון מקרה דומה לענייננו שבו החלטנו לקבל את הערעור. וכך נאמר:

"אשר לדחיית התביעה לפיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה בהתאם לחוק הודעה לעובד ומועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן - החוק) – לא היה חולק כי הודעה לעובד כאמור בחוק לא נמסרה לעובד. משכך, זכאי העובד לפיצוי. גם אם בית הדין האזורי מצא כי אין מקום לפסוק לעובד פיצוי לפי סעיף 5(ב)(1) לחוק, שכן לא הוכח שאי מסירת ההודעה לעובד נעשתה על ידי החברה "ביודעין", עדיין מוסמך בית הדין לפסוק פיצוי לפי סעיף 5(א)(1) לחוק.
לאחר ששקלנו את כלל נסיבות העניין הגענו למסקנה כי יש לחייב את החברה לשלם לעובד פיצוי בסכום של 8,000 ₪, זאת בשים לב להשלכות שהיו לאי מתן ההודעה על חוסר הוודאות בקביעת זכויותיו של העובד".

ברוח האמור, ובנסיבות המקרה, ובשים לב להשלכות שהיו לאי מתן ההודעה על ודאות תנאי ההעסקה – החלטנו לפסוק למערער פיצוי בגין רכיב זה בסכום של 8,000 ₪."

95. התובע תבע פיצוי בגובה 2,500 ש"ח ברכיב זה. לאור תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבע 3 מצאנו לחייב את הנתבע 3 בתשלום פיצוי בסך של 1,500 ש"ח. טענות הנתבע 3 בסיכומיו (ר' סעיף 16 לסיכומי הנתבע 3) לפיהן התובע שימש כמוכר בדלפק המסעדה ושוחח עם לוקוחות בעברית ללא דופי, לא הוכחו ועל כן אין בהן כדי לשנות מקביעתנו זו.

גמול שעות נוספות

96. התובע טען, כי הנתבע 3 שילם לו את שכרו "כמכפלת שעות עבודתי בצירוף דמי נסיעות תוך הפקת תלוש שכר על כמות שונה מהמציאות ושימוש ברכיבי שכר פיקטיביים והשלמה במזומן, כך שההמחאה והמזומן יגיעו לסכום הנטו של שעות העבודה במכפלת השכר השעתי ובצירוף דמי הנסיעות" (ר' סעיף 32 לתצהירו). על פי חישובי התובע נותר הנתבע 3 חייב לתובע גמול שעות נוספות בסך של 25,242.08 ש"ח (ר' סעיף 34 לתצהיר התובע).

97. הנתבע 3 טען מנגד בתצהירו, כי שכרו של התובע וההשלמות שקיבל חושב כדלקמן:

"סך של 28.5 עבור שעות עבודה
תשלום בשיעור 125% ובסה"כ 35.6 ש"ח בגין שעות נוספות;
תשלום בשיעור 150% ובסה"כ 42.75 בגין שעות נוספות;

(ר' סעיף 7 לתצהיר הנתבע 3 ונספח "ג" לתצהירו)

98. בחלק מן החודשים הונפקו, כזכור, תלושי שכר שאינם משקפים את הסכומים ששולמו לתובע ואולם לטענת הנתבע 3, התובע קיבל גמול שעות נוספות כדין, כך בלשונו, לאורך כל תקופת ההעסקה "גם בחודשים שהתשלום היה מפוצל לתשלום שחלקו במזומן" (ר' סיפת סעיף 7 לתצהירו של הנתבע 3).

99. הנתבע 3 אמנם צרף לתצהירו נספח המפרט, לכאורה, את התשלומים ששולמו לתובע בכל תקופת עבודתו. אלא, שלא ברור מהיכן נלקחו הסכומים המפורטים בכרטסת, איפה נרשמו הסכומים במזומן ששולמו לתובע ומפורטים בכרטסת ומדוע מנהל/ת החשבונות ו/או רואה/ת החשבון של הנתבע 3 לא הציגו את הכרטסת בצירוף אסמכתאות ו/או הסברים על מנת שניתן יהיה להתרשם מן הנתונים המופיעים בה?

100. התובע טען שקיבל את כל המגיע לו עבור החזר הוצאות נסיעה ותמורת כל שעות העבודה במכפלת השכר השעתי לו טען, 32 ש"ח. משמע, שכר הנטו המצוין בתלושי השכר שולם לתובע במלואו.

101. לפיכך ערכנו חישוב מחודש של הסכומים המגיעים, לכאורה לתובע בגין גמול השעות הנוספות, באופן הבא: איתרנו את דו"ח הנוכחות לכל חודש קלנדרי נתון (בחודשים בגינם לא קיימים דו"חות נוכחות ובחודש בו הומצא דו"ח לא קריא, נלקח מספר ימי הנוכחות מתלוש השכר); מספר השעות בגינו זכאי התובע לגמול שעות נוספות בשיעור 125% חושב על פי מכפלת מספר ימי העבודה ב-2 (שעתיים ראשונות בכל אחד מימי העבודה).
ההפרש בין סך כל שעות העבודה של התובע, למספר השעות למשרה מלאה (186) בתוספת השעות שערכן 125% (מספר ימי העבודה x 2) היווה את הבסיס לחישוב גמול השעות הנוספות בערך של 150%.

בדקנו כמה שולם לתובע בכל חודש, לגרסתו (מספר שעות העבודה x 32 ש"ח) לעומת כמה צריך היה הנתבע 3 לשלם לתובע על פי חישובינו. טור זה קרוי "ההפרש".

חודש
סה"כ שעות
שולם לגרסת התובע
משכורת לפי 186 שעות x 28.6 /32.8 ש"ח
שעות נוספות בערך של 125% מ 28.6/ 32.8 ש"ח
שעות נוספות בערך של 150% מ 28.6 ש"ח
הפרש
11/15
305.61
9,779.52
5,319.6
1,787.5 (25 ימי עבודה x 2)
2,986.2 (69.61 ש"נ)
313.78 ש"ח
12/15
350.7
11,222.4
5,319.6
1,787.5 (25 ימי עבודה x 2)
4,920.63 (114.7 ש"נ)
805.33 ש"ח

1/16
275.5
8,816
5,319.6
1,787.5 (25 ימי עבודה x 2)
1,694.55 (39.5 ש"נ)
שולם ביתר
2/16
240.2
7,686.4
5,319.6
1,644.5 (23 ימי עבודה x 2)
351.78 (8.2 ש"נ)
שולם ביתר
3/16
296.42
9,485.44
5,319.6
2,002 (28 ימי עבודה x 2)
2,334.61 (54.42 ש"נ)
170.77 ש"ח
4/16
245
7,840
5,319.6
1,644.5 (23 ימי עבודה x2)
557.7 (13 ש"נ)
שולם ביתר
5/16
270.42
8653.44
5,319.6
1,787.5 (25 ימי עבודה x2)
1,476.61 (34.42 ש"נ)
שולם ביתר
6/16
265.52
8,496.64
5,319.6
1,716 (24 ימי עבודה x2)
1,352.2 (31.52 ש"נ)
שולם ביתר
7/16
267.01
8,544.32
5,319.6
1,573 (22 ימי עבודה x 2)
1,587.72 (37.01 ש"נ)
שולם ביתר
8/16
261.53
8,368.96
5,319.6
1,573 (22 ימי עבודה x 2)
1,352.63 (31.53 ש"נ)
שולם ביתר
9/16
308.37
9,867.84
5,319.6
1,859 (26 ימי עבודה x 2)
3,018.87 (70.37 ש"נ)
329.6 ש"ח
10/16
220.45
7,054.4
5,319.6
1,644.5 (23 ימי עבודה x 2)

90 ש"ח
11/16
316.26
10,120.32
5,319.6
1,787.5 (25 ימי עבודה x 2)
3,443.15 (80.26 ש"נ)
430 ש"ח
12/16
284.5
9,104
5,319.6
1,859 (26 ימי עבודה x2)
1,994.85 (46.5 ש"נ)
69.45 ש"ח
1/17
308.37
9,867.84
5,319.6
2,002 (28 ימי עבודה x2)
2,847.27 (66.37 ש"נ)
301 ש"ח
2/17
257.14
8,228.48
5,319.6
1,644.5 (23 ימי עבודה x 2)
1,078.5 (25.14 ש"נ)
שולם ביתר
3/17
294.15
9,412.8
5,319.6
1,930.5 (27 ימי עבודה x 2)
2,323 (54.15 ש"נ)
160.3 ש"ח
4/17
217.43
6,957.76
5,319.6
1,501.5 (21 ימי עבודה x 2)

שולם ביתר
5/17
248.32
7,946.24
5,319.6
1,644.5 (23 ימי עבודה x 2)
700.12 (16.32 ש"נ)
שולם ביתר
6/17
278.5
8,912
5,319.6
1,859 (26 ימי עבודה x 2)
1,737.45 (40.5 ש"נ)
4 ש"ח
7/17
274.5
8,784
5,319.6
1,859 (26 ימי עבודה x 2)
1,565.85 (36.5 ש"נ)
שולם ביתר
8/17
309.36
9,899.52
6,100.8
2,132 (26 ימי עבודה = 52 ש"נ)
3,511 (71.36 ש"נ)
1,844.28 ש"ח
9/17
242.15
7,748.8
6,100.8
1,968 (24 ימי עבודה = 48 ש"נ)
401 (8.15 ש"נ)
721 ש"ח

סך הכל מחויב הנתבע לשלם לתובע סך של 5,239.51 ש"ח בגין גמול שעות נוספות.

חוק הגנת השכר

102. התובע טען, כי תלושי השכר שהנפיק לו הנתבע 3 במשך כל תקופת העבודה, היו פיקטיביים שכן חלק משכרו שולם לו במזומן.

103. הנתבע 3 הודה, כפי שציינו מוקדם יותר בפסק דיננו, כי נעתר לבקשת התובע לשלם לו את שכר המינימום בתלוש השכר ואילו את היתרה במזומן (ר' סעיף 5 לכתב ההגנה) וזאת למשך ארבעה חודשים לאחריהם שב ושילם לו את השכר על פי "ההסכם המקורי" (ר' שם). אלא, שבחודש דצמבר שוב "התרכך הנתבע והסכים לשלם לו שוב חלק מהשכר בתלוש וחלק במזומן. סידור זה נמשך כעשרה חודשים" (ר' שם).

104. אין חולק, כי תלושי השכר ה"יצירתיים" שהנפיק הנתבע 3, אף אם הדבר נעשה לבקשת התובע, הקשו עלינו וכפועל יוצא אף על התובע, להוכיח את טענותיו, לדעת מהן זכויותיו ולחשבן במדויק.

105. בנסיבות אלה מצאנו לחייב את הנתבע 3 במלוא הסכום שנתבע על ידי התובע בסך של 3,500 ש"ח.

טרם סיום

106. הנתבע 3 טען בסיכומיו כי התובע שכח "עשרות תשלומים ששולמו לו בעבור עבודות שהעסק היה עושה מחוץ לתחומי המסעדה כגון: שווקי אוכל, קיטרינג, ירידים ועוד, (ר' סעיף 25 לסיכומי הנתבע 3). טענה זו לא הוכחה ונטענה לראשונה בסיכומי הנתבע 3. גם טענת הנתבע 3 כי התובע נתפס פעמיים במהלך תקופת עבודתו כשהוא עובד בעבודה אחרת" בזמן שאמור היה להיות במסעדה ו"כרטיס העבודה שלו מוחתם על ידו כביכול הוא נוכח במקום" (ר' סעיף 8.10 לתצהיר הנתבע 3) קיבלה ביטוי בסיכומי הנתבע 3 (ר' סעיפים 19-28 לסיכומיו ) אף שכלל לא הוכחה.

107. עוד ביקש הנתבע 3 בסיכומיו כי בטרם ינתן פסק הדין יורה בית הדין על "השלמת הגשת אסמכתאות בדבר העברות כספים על ידיו לתובע...כי שבאמת לא בעיה להראות בית המשפט על המצאות מזומן רב בידי הנתבע ובעסק אך משסכומי מזומן נדרשים תדיר להוצאות אחרות, לא ניתן לבדל את המשיכות לסכומים מוגדרים שניתנו דווקא לתובע, שעה שגם ספקים וכו' דרשו וקיבלו כספי מזומן" (ר' סעיף 53 לסיכומי הנתבע 3).

108. בענין זה כתב כב' השופט חשין ז"ל בעא 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' צפורה בן-נון (פ"מ מו(3) 738, 742) כ ך:

"דלתותיהם של בתי המשפט פתוחות לרווחה לפני המבקשים סעד, ויכולת הפנייה לבתי-משפט היא מזכויות היסוד של האדם. ואולם, משעברנו את השערים ונכנסנו אל הטרקלין, מחובתנו לשמור על סדרים שקבע בעל הבית ולא כל הרוצה ליטול בא ונוטל. כלל הוא לעניין הגשתן של ראיות, שבעל דין אמור וחייב להגישן ב"חבילה אחת" - כך, ולא בתפזורת, זעיר שם זעיר שם.

והטעם לדבר ?
"... כי אחרת ייטלטל הדיון עד אין קץ כהיטלטל ספינה בלב ים ללא הגה, ללא עוגן וללא קברניט, ונמצא צורת הדיון, ואתה מידת הדין, לוקה" (ע"א 507/64 [1], בעמ' 339 מפי השופט זילברג).

אכן "כאשר, מטעמים סבירים והוגנים, מבקש בעל-הדין לתקן את הפגימה שפגם בשלב הראשון של פרשתו הוא, מן הראוי כי בית-המשפט ייענה לו" (שם). אך הנטל הוא, כמובן, על המבקש לסטות מן הסדרים הקבועים, לשכנע את בית המשפט כי יכול הוא לגדור עצמו ביוצא זה כלל".

109. בעניננו, לא יכולה להיות מחלוקת, כי שאלה זו של תשלומים ששולמו לתובע במזומן חלף דמי חופשה וחלף הפקדות לקופת גמל, כמו גם שכרו, עמדו במוקד התובענה ומאחר והנתבע 3 בחר שלא להגיש ראיותיו בענין זה במסגרת תצהיר גילוי המסמכים ולכל המאוחר לצרפן לתצהירו, אין לו להלין אלא על עצמו.

110. יתרה מכך. גם לגופה של הבקשה אין להתיר לנתבע 3 להגיש ראיות נוספות היות, וכפי שכתב, לא ניתן לבדל את משיכות המזומן ולייחס סכומים אלה או אחרים לתשלומים ששולמו, על פי הטענה, לתובע.

סיכום

111. הנתבע 3 ישלם לתובע סך של 26,250.51 ש"ח וכן 5,177 ש"ח נטו בגין פדיון חופשה. סכום זה ישולם לתובע בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידי הנתבע 3 וישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד מועד תשלומו של הסכום בפועל.

112. הנתבעת 1 לא טרחה להתגונן אף שכתב התביעה הומצא לה. סך כל רכיבי התביעה שנתבעו מהנתבעת 1 עמד על 34,417 ש"ח. ואולם, סכומי התביעה מבוססים על תקופת עבודה נטענת בת 12 חודשים ועל שכר בגובה 32 ש"ח נטו לשעה (ר' סעיפים 2-1, 5 ו-54 לכתב התביעה). ואולם, כפי שהראינו לעיל, תלושי השכר הבודדים שצרף התובע מתקופת עבודתו אצל הנתבעת 1 אינם תומכים בטענה כי שולם לו שכר שעתי בגובה 32 ש"ח נטו ואף תקופת עבודתו אצל הנתבעת 1 הסתיימה בחודש 7/2015 ומכאן כי עבד אצל הנתבעת 1 תשעה חודשים בלבד.

113. בנסיבות אלה, לא מצאנו ליתן פסק דין בהעדר הגנה על הסכום שתבע התובע מהנתבעת 1, משלא הוכח.

114. התובע אשר הגיש תביעה על 110,999 ש"ח כנגד הנתבע 3 זכה בכרבע מתביעתו. לפיכך יחויב הנתבע 3 לשאת בהוצאות התובע בסך של 8,000 ש"ח אשר תשולמנה בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידי הנתבע 3.

ניתן היום, כ"ג אלול תש"פ, (12 ספטמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

יפית זלמנוביץ גיסין, שופטת

גב' חגית מנדלביץ
נציגת ציבור מעסיקים