הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 52974-02-18

16 פברואר 2021

לפני:

כב' השופטת אופירה דגן-טוכמכר
נציג ציבור (עובדים) מר איתן סלע
נציג ציבור (מעסיקים) מר בועז קמר

התובעות

  1. פטוריז מתקני משחקים בע"מ
  2. פטוריז הצללה ומתקני משחקים בע"מ

ע"י ב"כ: עו"ד ש. אוחנה
-
הנתבעים
1. גולן יצחק
ע"י ב"כ: עו"ד (סיוע משפטי) פ. מרקוס צ'רטקוב

פסק דין
לפנינו תביעה ותביעה שכנגד שהגישו הצדדים זה כנגד זה. במסגרת התביעה עותרות התובעות לפיצוי בגין הפרת הסכם העבודה וחובות האמון, גזל סוד מסחרי, אבדן רווחים ועוד. מנגד עותר הנתבע לתשלום זכויות קוגנטיות הנובעות מתקופת עבודתו אצל התובעת 1 ונסיבות סיומה.
עיקר העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן:
התובעות (והנתבעות שכנגד) הן חברות אחיות המפעילות עסק לייצור ושיווק פתרונות הצללה ומתקני משחקים (נתייחס אליהן יחדיו לשם הנוחות כ- "פטוריז").
הנתבע (והתובע שכנגד), מר יצחק גולן הועסק על ידי התובעת 1, בתפקיד מנהל מכירות, בתקופה השנויה במחלוקת ביו הצדדים.
חודשים ספורים לאחר שהסתיימו יחסי העבודה הגישו פטוריז נגד מר גולן תביעה ובקשה לסעד זמני באשר לטענתן הוא פעל תוך הפרת חובותיו כעובד, התקשר עם חברות מתחרות, תוך שימוש בסודותיהן המסחריים, בציוד שלהן ועוד.
לצד הבקשה לצו שיגביל את עיסוקו של מר גולן, ולצו בדבר השבת הרכב שהועמד לטענתן לשימושו, הגישו פטוריז כתב תביעה במסגרתו עתרו לתשלום פיצוי בגין הנזקים שנגרמו להן לטענתן, ממעשיו של מר גולן בסך של 557,190 ₪.
מר גולן מצידו, הכחיש את כל הטענות שהועלו כנגדו תוך שטען כי פוטר מעבודתו שלא כדין, והגיש כתב תביעה שכנגד במסגרתו עתר לתשלום זכויות קוגנטיות בגין תקופת עבודתו אצל התובעת 1 ונסיבות סיומה.

דיון והכרעה:

התביעה
פטוריז העלו טענות שונות בדבר מעשיו של מר גולן, אשר יפורטו להלן. נדון בטענותיהן דבר דבור על אופניו, בהתאם לסעדים שהתבקשו על ידן במסגרת כתב התביעה:

אבדן רווחים
בכתב התביעה, ביקשו פטוריז סעד בגין "איבוד העבודה" בשווי "הרווח הצפוי", כדלקמן:
מכרז כפר מימון- לטענת פטוריז, בעודו עובד, מר גולן ניהל חברה אחרת בשם חברת סדן בע"מ הצללות וחומרי בניין (להלן: "סדן"), ערב לה אישית והכיר לה פרויקט בכפר מימון, במסגרתו זכתה חברת סדן במכרז בתחום פעילותן של פטוריז (העתק מהסכם ההתקשרות שבין חברת סדן לכפר מימון מיום 26.9.2017 צורף כנספח 1 לכתב התביעה). עוד לטענתן מר גולן זייף אישורי מהנדס ואישור מכון התקנים (על כך הוגשה תלונה במשטרה). בנוסף, לטענתן הבד המוצע בהסכם על ידי חברת סדן הוא בד שלפטוריז בלעדיות למכירה שלו בישראל (העתק מאישור החברה המייצרת את הבד צורף כנספח 4 לכתב התביעה). בשל כך, תבעו פטוריז סך של 60,000 ₪ בגין "רווח צפוי" בשל "איבוד העבודה", וכן בגין הפרת זכויות יוצרים, כפי שיפורט בהמשך.
עבודה בתושיה- לטענת פטוריז במהלך תקופת עבודתו, מר גולן התקשר עם חברת מאור ב.ב. בע"מ לביצוע עבודה באמצעות חברת סדן, בעוד שהציג בפני חברת מאור ב.ב. בע"מ מצג שווא כי מי שיבצע את העבודות יהיה קבלן משנה של פטוריז. גם במקרה זה השתמש מר גולן באישור מכון התקנים של פטוריז. בשל כך, תובעות פטוריז סך של 100,000 ₪, בגין "רווח צפוי" לאור "איבוד העבודה".
עבודה בשוקדה- לטענת פטוריז, מר גולן התקשר עם קבלן עבודות אינסטלציה לצורך ביצוע עבודות החלקת בטון, ללא ידיעת פטוריז, תוך זיוף חתימה וחותמת של התובעת 1 (העתק מהסכם ההתקשרות צורף כנספח 9 לכתב התביעה). לטענתן, הן נאלצו לשאת בהוצאות תיקון בסך 35,000 ₪ ולהתמודד מול הליכים משפטיים מול הקבלן בעלות 9,190 ₪ (מכתב דרישה מאת ב"כ הקבלן צורף כנספח 8 לכתב התביעה), ותובעות פיצוי בגין כך, בגובה הסכומים הללו.
עבודה במרום גליל- לטענת פטוריז, בהיותו עובד, מר גולן הגיש למרום גליל הצעה חלופית של ספק אחר, לצד הצעת מחיר של פטוריז, שלא זכו במכרז (על גביה ציין את הצעת המחיר האחרת, הנמוכה מהצעת פטוריז), על כן, דורשות פטוריז סך של 50,000 ₪ בגין "רווח צפוי" בשל "איבוד העבודה".
אי זכייה במרכזים- לטענת פטוריז, בשנת 2017 טיפל מר גולן בכ-150 מכרזים, במסגרת תפקידו, וכתוצאה ממעשיו הפליליים והחמורים, פטוריז לא זכו בהם. בשל כך דורשות פטוריז סעד בסך 100,000 ₪.
מר גולן מכחיש את הטענות וטוען כי פעולותיו נעשו בתיאום בעלי התפקידים בפטוריז.
לצורך קביעת זכאות לפיצוי בגין אובדן הרווח, על פטוריז להוכיח את מעשיו של מר גולן, את הנזק שנגרם להן ואת הקשר הסיבתי שבין המעשים לבין הנזק. עליהן להוכיח כי נגרם להן נזק, ומהו שיעור הנזק.
מבלי להיכנס לכל אחת מטענות פטוריז בנפרד, עולה אפוא כי אכן העובד הפר את הסכם העבודה בצורה חמורה, באופן שעשוי היה לגרום לנזקים קשים לפטוריז.
לצד זאת, ספק בידנו באם הוכח הקשר הסיבתי בין מעשיו של מר גולן לבין אבדן הרווחים של פטוריז. מעבר לכך, פטוריז לא הביאו ולו ראשית ראיה לנזק שנגרם להן בפועל בגין התנהלותו של מר גולן. כך למשל, לא הוצגו נתונים ו/או ראיות ביחס לשיעור אובדן רווחים בשל אי קבלת העבודות/זכייה במכרזים/עלות תיקונים נדרשים/ עלויות בפועל, וכלל לא הובהר כיצד חושב הפיצוי הנדרש.
על רקע האמור, ומשלא הונחה ולו ראשית ראייה לנזק שנגרם לפטוריז בגין התנהלותו של מר גולן ואף לא הוכח היקף הנזק הנטען בכתב התביעה או נזק קרוב לו, מסקנתו היא כי יש לדחות את התביעה לתשלום פיצוי בגין "איבוד העבודה" ו"הרווח הצפוי".

הפרת זכויות יוצרים
לטענת פטוריז, מר גולן צירף להסכם בין חברת סדן לכפר מימון נספח הכולל חישוב סטטי של קירוי צל שפטוריז הכינו וכן חישובים ועומסים שפטוריז הגישו במכרזים קודמים (העתק מנספח חישוב סטטי שצורף להסכם עם כפר מימון צורף כנספח 3 לכתב התביעה).
בנוסף נטען כי לאחר סיום העסקתו, מר גולן הגיש לוועד הבית ברחוב מיכאל בתל אביב הצעות לביצוע עבודה על ידי סדן, אליה צירף את מפרט הבדים של פטוריז בדיוק כפי שהוא מפורסם באתר האינטרנט שלהן.
יצוין שפטוריז לא פירטו בכתבי טענותיהן מהו המקור הנורמטיבי עליו הן נסמכות לעניין "הפרת זכויות יוצרים" והעלו באופן כללי, במסגרת כתב תביעתן, טענה בדבר ביצוע "עוולה מכוח דיני עשיית עושר".
אנו סבורים שראוי היה כי פטוריז יבהירו במפורש את טענותיהן ואת עילות התביעה הנטענות על ידן במסגרת כתבי הטענות השונים. הגם שפטוריז לא הפנו מפורשות למקור נורמטיבי עליו הן נסמכות, ובכלל זה לחוק זכויות יוצרים, תשס"ח-2007, נציין, למעלה מן הצריך שלא הוכחו רכיבי העילה הדרושים בחוק זה.
חוק זכות יוצרים מגדיר בסעיף 1 מה היא יצירה ספרותית (אשר היא הרלוונטית לעניינו) בזו הלשון: "יצירה ספרותית" – לרבות יצירה המבוטאת בכתב, הרצאה, טבלה, לקט, וכן תוכנת מחשב. וכן מגדיר מה הוא לקט, כך: "לקט" – לקט של יצירות לרבות אנציקלופדיה או אנתולוגיה, וכן לקט של נתונים לרבות מאגר מידע.
סעיף 4 לחוק קובע:
(א) זכות יוצרים תהא ביצירות אלה:
(1) יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית או יצירה מוסיקלית, המקובעת בצורה כלשהי;
(2) תקליט;
ובלבד שהתקיים לגבי היצירות האמורות אחד התנאים הקבועים בסעיף 8 או שיש בהן זכות יוצרים מכוח צו לפי סעיף 9.
(ב) לעניין סעיף קטן (א), מקוריות של לקט היא המקוריות בבחירה ובסידור של היצירות או של הנתונים שבו.

סעיף 11 ל חוק זכות יוצרים קובע כי זכות יוצרים הינה הזכות הבלעדית לעשות ביצירה, או בחלק מהותי ממנה, פעולות שונות כמפורט, לרבות העתקה ופרסום.
בהתאם להלכה הפסוקה "לצורך הענקת הגנה על יצירה באמצעות זכות יוצרים יש להוכיח כי מדובר ביצירה מקורית תוך בחינת שלושה רכיבי משנה – מבחן המקור, מבחן ההשקעה ומבחן היצירתיות – כאשר אין די בהתקיימותו של רכיב אחד בלבד לצורך הוכחת מקוריות" (ע"א 7996/11 סייפקום בע"מ נ' עופר רביב (פורסם בנבו, 18.11.2013)).
נקבע כי במסגרת מבחן ההשקעה, יש לעמוד על כך שהיוצר השקיע עמל מסוים ביצירה כדי לזכות בזכות לפירותיה, בדומה לבסיס העיוני להכרה בזכות בקניין "גשמי"; במסגרת מבחן היצירתיות, יש לעמוד על אופייה של ההשקעה כדי להראות כי היא תורמת למטרת דיני זכויות היוצרים להעשיר את עולם היצירה ומגוון הביטויים הזמין לציבור; ובמסגרת מבחן המקור יש לדרוש כי מקורהּ של היצירה יהיה ביוצר וכי זו לא תהיה מבוססת על יצירה אחרת - "מקורי קרי עצמאי" (עניין סייפקום; ראו גם: סע"ש (ת"א) 30223-11-16 ליאור נחשון נ' ענבל ממן אלקובי (פורסם בנבו, 19.4.2020).
בעניינו, טענות פטוריז הועלו באופן כללי ביותר ובלתי מספק, לאורך כל שלבי ההליך, מבלי שפורטו רכיבי העילה הדרושים לצורך הוכחתה באופן קונקרטי, ומבלי שהוצג, כאמור, מקור נורמטיבי ספציפי לתמיכה בה. לשון אחר, לא הוכח כי מדובר ביצירות הראויות להגנה על פי חוק זכות יוצרים. כל שהוצג הינן תמונות של מה שנחזה כרשתות הצללה, בהתאם לכיתוב (נספח 11 ו-12 לכתב התביעה) אשר פשרן לא הוברר, וטענה להעתקת "מפרט הבדים" מאתר האינטרנט. אף אילו נצא מנקודת הנחה כי הושקע עמל ביצירתן, הרי שלא נטען ומקל וחומר לא הוכח, כי מתקיימות דרישת המקוריות והיצירתיות (לצורך העניין ייתכן כי מדובר במפרט סטנדרטי שלא ברור מה מקורו, וכלל לא הובררו טענות פטרויז בעניין).
אף באשר למסמך "חישוב סטטי סככת צל" שצורף כנספח 3 לכתב התביעה, בעדותו הודה מר גולן שעשה "העתק הדבק" לחתימת מהנדס, עצמאי, אשר עבד אף עם פטוריז במספר עבודות, וכי הוגשה תלונה במשטרה כנגדו עקב כך (פרוטוקול, עמ' 62). אולם לא הוכח כי מדובר במסמך שפטוריז "הכינו"/"הגישו במכרזים קודמים", כנטען על ידם או כי התקיימו יתר רכיבי העילה.
נוסיף כי אף הטענה הכללית שנטענה בדבר עשיית עושר ולא במשפט, לא הוכחה כדבעי, שהרי לא שוכנענו בטענות לנזקים שנגרמו לפטוריז בפועל, ומקל וחומר לא כומתו שווי הרווחים שהופקו על חשבונה, היינו מהו שווי הזכייה על פי חוק עשיית עושר (השוו: ע"א (ארצי) 80-08 דאטה פול בע"מ נ' יניב טכנולוגיות מדיה בע"מ (פורסם בנבו, 7.10.2010)), וזאת לאחר שמלכתחילה הועלתה טענה זו באופן בלתי ממצה ומפורט דיו. אשר על כן, אף הטענה לעשיית עושר נדחית .
נציין כי הגם שפטוריז לא עמדו בנטל הדרוש לצורך הוכחת רכיב תביעה זה, אין בכך כדי לשנות מן המסקנה שמר גולן הודה שנטל תמונה מאתר האינטרנט של פטוריז (פרוטוקול, עמ' 76), בעוד עולה שהשתמש בתמונה זו לטובת השאת רווחיה של חברה אחרת, בתקופה שהועסק על ידי התובעת 1. בכל מקרה נלקחה כלל התנהלותו של מר גולן בחשבון בקביעת גובה הפיצוי בגין הפרת חובות תום הלב והנאמנות, כפי שעוד יבואר בהמשך.
הפרת חוק עוולות מסחריות
פטוריז טענה כי "הנתבע...גוזל סודות מסחריים...תוך העברת סודותיהן המסחריים של התובעות באופן פלילי אל לקוחות התובעות ולחברה מתחרה" (ס' 6 לכתב התביעה ) עוד מציינת פטוריז בסעיף ג.8 לכתב התביעה כי "הנתבע הפר את חוק עוולות מסחריות: לתובעות נגרמו נזקים קשים עת הנתבע גזל מסר את סודותיהן המסחריים ובהתנהגותו זו הנתבע גרם לתובעות לנזקים כלכליים אדירים..." וכן כי "הנתבע פעל בניגוד לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (ס' 59 ו- ס' 65 לכתב התביעה). דא עקא שטענה זו לא פורטה ולא הובהר מהו לטענתה אותו סוד מסחרי.
בע"ע (ארצי) 164/99 דן פרומר וצ'ק פוינט נ' רדגארד בע"מ, לד(1999) 294 (4.6.99) (להלן - עניין צ'ק פוינט) ניתנה הגדרה ל"סוד מסחרי", ונקבע כי על המעסיק הטוען לקיומו של סוד מסחרי – הנטל להוכיח כך :

"'סוד מסחרי' אינה מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של 'סוד מסחרי' להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של 'סוד' כפי שאירע במקרה דנן, אלא יש להצביע לדוגמא על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו'. במסגרת הוכחת ה'סוד המסחרי' על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר 'סוד'. יתירה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב'סוד' וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון: חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן".

בפסיקה נקבעו מספר מבחנים לצורך הקביעה האם מידע מסוים מהווה סוד מסחרי: המידע צריך להקנות יתרון מסחרי לבעליו; המידע צריך להיות סודי ולא נגיש לציבור או מידע שיצירתו וגיבושו כרוכים בהשקעה של זמן, ממון ומאמץ. החובה לשמור על סודות עסקיים של המעסיק, לא לנצלם לצרכי העובד הוא או לצרכי זולתו ולא לגלותם, אינו מותנה בקיום הוראה מפורשת בחוזה העבודה.
בעניינו, פטוריז אפוא כלל לא פירטה מהו אותו סוד מסחרי נטען ולא הוכיחה טענתה בדבר סוד מסחרי ולכן היא נדחית.
הפרת חובת תום הלב וחובות נאמנות
לטענת פטוריז מר גולן חתר תחת תפקידו כעובד, קידם חברה מתחרה, גזל סודות מסחריים. זייף מסמכים, העביר סודותיה המסחריים אל לקוחות חברה מתחרה, העתיק והדביק חתימות של מהנדסים ומכון התקנים מדפי נייר שלה לצורך אישור עבודות של חברת סדן, הגיש הצעות עבודה עבור חברת סדן הזולות מהצעותיה של פטוריז, במכרזים בהם טיפל; הגיש הצעות פיקטיביות בשם פטוריז (עליהן חתם בשמה) על מנת שהצעת סדן תהיה ההצעה הזוכה; חתם כמנהל וערב אישית עבור חברת סדן; זייף מסמכים לצורך התקשרות עם קבלני משנה בשם פטוריז במחירים מופקעים ללא ידיעתה; ביצוע עבודות באמצעות סדן, כאשר ההתקשרות היא של פטוריז בטענה שסדן משמש כקבלן משנה של פטוריז ועוד.
מר גולן מצידו, הכחיש בכתב ההגנה את הטענות כנגדו.
נבחן איפוא אם מר גולן את הפר את חובותיו כעובד.
על חובת תום הלב במסגרת יחסי עבודה, ועל חובת תום הלב של עובד כלפי מעסיקו, נכתב רבות.
בעניין ע"א (ארצי) 300053/96 ניתאי נ' בית התפוצות פד"ע לז 311 נאמר:

"חובת תום הלב מוגברת כאשר מדובר ביחסי עובדה. מדובר בחוזה יחס – RELATIONAL CONTRACT – המתאפיין על ידי קירבה גדולה בין הצדדים והתמשכות היחסים במשך תקופה ארוכה. על כן דורש עקרון תום הלב נאמנות מוגברת ביחסים בין הצדדים. נאמנות בה כל צד דואג עם לאינטרסים של הצד השני, ולא רק נשמר מלפגוע בהם כפי שהדבר נדרש בחוזה מסחרי רגיל. על חובה זו עמד מ' גולדברג במאמרו "תום לב במשפט העבודה" [11] בעמ' 143, 150 – 151:

"יחסי עובד – מעביד הם 'יחסים חוזיים עליהם חלה חובת קיום בדרך המקובלת ובתום לב' ובדרך כלל נדרש בקיומם של יחסים אלה מעבר לתום הלב לו מצפים בחוזים אחרים, מסחריים. יחסי עובד מעביד מחייבם את העובד לנהוג בדרך המתיישבת עם האמון המחוייב מתפקידו, ואת המעביד- בדרך העולה מחובת הדאגה לרווחת העובד... וחובת ההגינות... שני אלה הם אף מעבר לחובת 'קיום בתום לב' שמסעיף 39 לחוק החוזים...'. [עקרון תום הלב] הפך ליסוד מוצק בפרשנות וביישום הסכמים קיבוציים וחוזי עבודה אינדיווידואליים, וזאת בשים לב לאופיים המיוחד של היחסים החוזיים במישור הקיבוצי, בין הצדדים ליחסי העובדה, ובמישור האינדיווידואלי בין מעביד ועובדיו". (ראה עם מאמרי – א' ברק "עקרון תום הלב במשפט העבודה" [12], בעמ' 499)." ע"ע 30053/96 נתאי נ' בית התפוצות על שם נחום גולדמן, פ"ד לז (2002) 311)".

חובת ההגינות והחובה לנהוג בתום לב, עומדות בבסיסם של יחסי עובד ומעסיק.
בעניין ע"ע (ארצי) 189/03 גירית בע"מ נ' מרדכי אביב ואח', (פורסם בנבו, 18.12.2003) נאמר:
"בית דין זה ובית המשפט העליון בהלכתו הפסוקה, כמו גם מלומדי משפט בכתביהם, עמדו על ייחודו של חוזה העבודה כחוזה יחס מתמשך, על כך שההתייחסות אל חוזה העבודה היא כאל חוזה לשיתוף פעולה המושתת על יחסי אמון ועל חובת הנאמנות החלה על הצדדים לו. חובת הנאמנות, חובת תום הלב, וחובת ההגינות הנובעות מחוזה העבודה, מהוות את התשתית ליחסי עבודה הוגנים. העובד והמעביד אינם יריבים הניצבים משני עברי המתרס וחובתם ההדדית היא שלא להימצא בניגוד אינטרסים... יש לתת משקל הולם לשיקולים של אמון, הגינות, תום לב ומסחר הוגן. הפרת חובות אלה על ידי המשיבים, יש בה משום פגיעה ממשית באינטרס הציבורי ובתקנת הציבור שאין להתירה. באשר, תקנת הציבור היא שלא יהפוך העובד ל"סוס טרויאני" אשר בא בחצריו של מעסיקו ויצא ממנו ונתח בידו.. ".

בעניין ע"ע (ארצי) 62/08 לבל דוד נ' חברת הדקה ה-90 בע"מ (פורסם בנבו, 27.12.2009) נאמר:

"יחסי העבודה כיחסי שיתוף מתמשכים, דורשים מידה מוגברת של אמון, נאמנות, הגינות ותום לב בתקופת קיומם, ולאחר סיומם. חובות הנאמנות ותום הלב החלות על העובד הן חובות עצמאיות שקיומן אינו תלוי בתניה מפורשת בין הצדדים... כאשר מדובר בעובד בכיר, מוטלות עליו חובות אמון ונאמנות מוגברות כלפי מעסיקו..." .
אמנם לא הוכח בעניינו, שמדובר בגזילת סוד מסחרי או בהפרת זכויות יוצרים. ואולם, מבלי להיכנס לטענות פטוריז כל אחת בנפרד, שוכנענו שהוכחה פעולה בחוסר תום לב ובניגוד למחוייב במסגרת יחסי עובד ומעסיק.
כך למשל, מר גולן הודה בעדותו שבתקופה שבה הועסק כעובד שכיר של התובעת 1, חתם כ"מנהל הקבלן" והתחייב באופן אישי למילוי ההתחייבויותה של חברת סדן (פרוטוקול, עמ' 59, ראו גם נספח 1 לכתב התביעה). עוד הודה מר גולן כי נטל מאתר האינטרנט של פטוריז תמונה (פרוטוקול, עמ' 76), בה השתמש לצרכיה של חברת סדן. עוד שוכנענו שמר גולן עשה שימוש באופן בלתי הוגן ובלתי הגון בכלים ובמידע שהושג בעבודתו ויש בכך כדי להטיל פגם במעשיו, וללמד על הפרת חובת תום הלב.
לאור זאת, ועל בסיס הראיות שהוצגו לפנינו, החלטנו לחייב את מר גולן בתשלום פיצוי בסך של 20,000 ₪ בגין הפרת חובת תום הלב.

החזר עלות רכב והוצאות דלק
לטענת פטוריז, מר גולן השתמש בציוד של פטוריז לרבות רכב, טלפון נייד, דלקן, כביש 6 לצרכיו הפרטיים. בכתב התביעה, דרשו פטוריז סעדים בגין עלות הרכב שרכשו בסך 45,000 ₪ ועבור הוצאות דלק בסך של 8,000 ₪.
אשר לרכב, לטענת פטוריז, מדובר ברכב של החברה, אשר הועמד לשימוש של מר גולן. לטענתן, פטוריז הן העדיפו לרשום את הבעלות על הרכב על שמו של מר גולן (ולבסוף נעתרו לבקשתו לבצע את הרישום על שם בת זוגו), לאור בעיות התעבורה של מר גולן.
עמדתו של מר גולן היא כי הרכב הינו תמורה שניתנה לו בגין כספים שפטוריז חבות לו ובכלל זה רכב עבור אחר שקיבלו פטוריז ועסקת מכירת נגריה וציוד במחיר מוזל, שנעשתה בסיועו (ס' 8-11 לתצהירו של מר גולן, פרוטוקול מיום 11.4.2018). לטענתו, התשלומים עבור ביטוח, טסט ודלקן נעשו על ידי החברה, מפני שהדברים סוכמו בין הצדדים מבעוד מועד, ומר גולן השתמש ברכב של פטוריז עוד לפני שניתן לו הרכב נשוא המחלוקת.
שני הצדדים מסכימים שהרכב שהיה ברשות מר גולן, לא נקנה על ידו ונרשם במשרד הרישוי על שם בת זוגו של מר גולן (חשבונית רכישת הרכב, צורפה כנספח 13 לכתב התביעה).
הלכה היא שהרישום במשרד הרישוי אינו מכריע בדבר הזכויות ברכב (קונסטיטוטיבי), אלא הוא הצהרתי בלבד, וככזה ניתן לסתירה. ואולם, קיומה של חובת רישום בעלות ושינוי בעלות בכלי רכב מכוח החוק, מעידה על חשיבותו הרבה שאין להקל בה ראש. כך, שלרישום העברת בעלות ברכב מוקנה מעמד מיוחד שאין להעברתם של מיטלטלים אחרים. רישום הנעשה שלא כראוי על ידי הגורמים המטפלים ברישום עלול אף להעמיד עילת תביעה למי שהסתמך עליו (רע"א 5379/95‏ " סהר" חברה לביטוח נ' בנק דיסקונט לישראל (פורסם בנבו, 1997)). דהיינו מן הפסיקה עולה שהנטל הינו על המבקש לסתור את נכונות הרישום ( ע"א 1680/03 לוי נ' ברקול (פורסם בנבו, 2004)).
בעניינו, כאמור, בת זוגו של מר גולן היתה רשומה כבעליו של הרכב ועולה שהרכב היה מצוי בחזקתו ובשימושו הקבוע.
נציין כי התרשמנו ששני הצדדים, אשר מסרו גרסאות סותרות ולא קוהרנטיות, גילו טפח וכיסו טפחיים באשר לאופי התקשרות ביניהם, לתגמול ששולם ועוד, בעוד טיב היחסים בין פטוריז למר גולן, אשר כעולה מהראיות שלפנינו סיפקה לו מגורים בתקופה מסוימת, הלוואות וכיוב', לא הוברר.
משהתרשמנו שלא הוצגה לפנינו התמונה המלאה, ומשלא עלה בידי פטוריז לסתור את הרישום במשרד הרישוי ובתוך כך אף לא הוצג לפנינו כל חוזה, מסמך העסקה או אחר, המסדיר את היותו של הרכב רכב חברה המצוי בבעלותן, ושנמסר לשימושו של מר גולן רק במהלך ועבור עבודתו, מצאנו שיש לדחות את התביעה לחיוב מר גולן בהחזר עלות שווי הרכב.
אשר להוצאות עבור דלק, משהוכח שמר גולן המשיך לתדלק את הרכב, לאחר סיום יחסי העבודה, על חשבונה של פטוריז, בסך של 8,000 ₪ (פרוטוקול, עמ' 77), מצאנו שיש לחייב את מר גולן בתשלום עבור הוצאות הדלק בסך 8,000 ₪.

עוולות נוספות
לטענת פטוריז מר גולן הפר את הוראות פקודת הנזיקין. טענתן בהקשר זה הינה טענה כללית ועמומה. עוד יצוין בהקשר זה כי לפי סעיף 24(א)(1) ל חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, בית הדין האזורי לעבודה מוסמך לדון בתביעה בין עובד למעסיק, אך לא בכל תביעה ביניהם, אלא רק בתביעה שעילתה ביחסי עובד-מעסיק, ושעילתה אינה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. סעיף 24(א)(1ב) לחוק בכל זאת מסמיך את בית הדין בעניין תובענה שעילתה בכמה סעיפים של פקודת הנזיקין [נוסח חדש], ובלבד שמדובר בעילה שבקשר לסכסוך עבודה. משלא פורטו בכתבי הטענות עילות אשר בסמכות בית הדין, הדיון בטענה בדבר הפרת פקודת הנזיקין – בפורום זה - מתייתר.
זה גם המקום לציין כאמור, כי אף הטענה הכללית בדבר עשיית עושר ולא במשפט, לא הוכחה כדבעי, שהרי לא שוכנענו בטענות לנזקים שנגרמו לפטוריז בפועל, ומקל וחומר לא כומתו שווי הרווחים שהופקו על חשבונה, היינו מהו שווי הזכייה על פי חוק עשיית עושר, וזאת לאחר שמלכתחילה הועלתה טענה זו באופן בלתי ממצה ומפורט דיו. אשר על כן, אף הטענה לעשיית עושר נדחית .
בנוסף, טענות הקיזוז של פטוריז נזנחו בסיכומיהן ודי בכך בכדי לדחות את טענות הקיזוז, אשר אף לא הוכחו כדבעי.
אשר לטענת פטוריז לעניין חיובו של מר גולן בתשלום בגין "ביזיון בית הדין ובהוצאות בשל בזבוז דיון בצווי מניעה" לאור מכירת הרכב, חרף מתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים מיום 11.4.2018, יצוין כי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט קובע כדלקמן:
(1) בית המשפט העליון, בית משפט מיוחד שנתכונן עפ"י סעיף 55 של דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922, בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה.
(2) לא יינתן צו המטיל קנס או מאסר אלא אם כן הוזמן הממרה להופיע ונענה להזמנה, או כשלא בא מעצמו, הובא לפני בית המשפט בצו תפיסה כדי להראות טעם מדוע לא ינתן נגדו צו כזה" (ההדגשות אינן במקור).
עוד יצוין כי ההליך לפי פקודת בזיון בית משפט אינו עונשי במהותו, אלא הליך צופה פני עתיד שמטרתו להביא לאכיפת ההחלטה השיפוטית ( אשר לפי סעיף 38 ל חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969, הסמכות לדון בה נתונה לשופט לבדו). ומניעת הישנותה של ההפרה בעתיד (רע"א 3888/04 מלכיאל שרבט נ' שלום שרבט ואח', (פורסם בנבו, 14.12.2004)). סעיף 6 לפקודה "אינו קובע עונש על הפרת הצו השיפוטי, והטלת הקנס או המאסר לפיו מטרתה היחידה הינה לכוף אדם לציית בעתיד לכל צו שיינתן." (שם).
משניתן פסק דין זה, מר גולן אינו נדרש עוד לבצע את שנקבע בשלבי הביניים של ההליך, בכך נשמטת הקרקע תחת הטענה.

שלילת פיצויי פיטורים
במסגרת כתב ההגנה שכנגד, טענו פטוריז שיש לשלול ממר גולן את פיצויי הפיטורים.
מקור הזכות של מעסיק לשלול פיצויי פיטורים המגיעים לעובד על-פי חוק או להפחית מהם מצוי בסעיפים 16-17 ל חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963.
סעיף 17 ל חוק פיצויי פיטורים, קובע, לאמור:

"בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה
לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא-פיצויים
או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בעניין זה יונחה בית הדין האזורי
לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של
עובדים".

בהעדר ראיה בדבר ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים בענף, ובהתאם להוראת סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, חלות אפוא הוראות תקנון העבודה ש"הן בבחינת מסגרת לשיקולים המנחים את בית הדין, בהפעלת שיקול דעתו בשלילת פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת" ( ע"ע 300353/98 יוסף הרמן נ' סונול ישראל בע"מ, (פורסם בנבו, 29.12.2002).

סעיף 53 לתקנון העבודה קובע, לאמור:

"עשה עובד אחת מאלו:

הפר משמעת באופן חמור;
גרם להכאות במפעל שתוצאותיהן חמורות;
גנב, מעל או חיבל במהלך התקין של העבודה ;
קלקל חומרים, מכשירים או מכונות במזיד;
בזבז חומרים בזדון;
מסר סודות במפעל;
עישן במפעל או בחלק ממנו בו העישון קשור בסכנה והודע על כך לעובדים
עבד במקום אחר ללא רשות מאת ההנהלה ויש בכך משום גרימת נזק למפעל;
יהיה צפוי
א. להפסקת עבודה זמנית ממושכת ללא תשלום;
ב. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פיצויי פיטורים;
ג. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים;"

השאלה אם התנהגות מסוימת דייה להצדיק פיטורים בלי פיצויים, היא ביסודה שאלה של מידה ודרגה, הנתונה להערכתו של בית המשפט (ע"א 641/61 יהודע קלוצמן נ' רחל כהן, פד טז 1016). יש לזכור כי פיטורים, כשלעצמם, אף תוך כדי תשלום פיצויי פיטורים, הם עונש (דב"ע לא/3-3 רים בע"מ נ' נסים יוסף פד"ע ב 215, ע"ע 300327/98 אטקה בע"מ נ' דוד רטר, פד"ע לט 49).
הנטל להוכיח קיומן של נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים, מוטל על המעסיק (דב"ע ל/3-6 אליהו שמואלי ואח' נ' שושנה שרייר).
אין כל ספק כי התנהלותו של מר גולן עובר לסיום עבודתו איננה מתיישבת עם חובת תום הלב בה היה מחוייב לנהוג כלפי התובעת 1 אשר העסיקה אותו במהלך השנים. מר גולן היה מנוע מלנקוט במהלכים המנוגדים לאינטרס של מעסיקתו בפועל. קל וחומר שלא היה מקום כי בעודו עובד יציע הצעות במכרזים בתחום עיסוקה של פטוריז, מטעמה של חברה אחרת ואנו סבורים כי מעשיו של מר גולן נופלים בגדר החלופות הנזכרות לעיל.
בהפעלת הסמכות לשלול פיצויי פיטורים או דמי הודעה מוקדמת לפי סעיף 17 ל חוק פיצויי פיטורים (ולפי סעיף 10 ל חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות), בית הדין שוקל מחד גיסא את חומרת הפרת חובת האמון של העובד כלפי מעסיקו (עע 659/08 טוליפ תעשיות הנדסה בע"מ נ. אלכסנדר פסחוביץ' (פורסם בנבו, 17.12.2009), ומאידך גיסא שוקל בית הדין שיקולים לטובת העובד ובכלל זה את תקופת עבודתו ואת הזכויות שצבר במהלכה.
עוד יש להבהיר כי בצד החומרה שיש ליחס למעשיו, יש לקחת בחשבון את מכלול נסיבות יחסי העבודה בין הצדדים את משך תקופת העבודה ואת הסך הכולל של פיצויי הפיטורים שהקימה . לאחר ששקלנו את כל השיקולים הצריכים לעניין החלטנו כי בנסיבות דנן יש להפחית את פיצויי הפיטורים להם זכאי מר גולן בגין תקופת עבודתו בתובעת 1 בכ- 10% מהסכום שהופרש עבורו בגין רכיב הפיצויים, ולקזז סך של 1,000 ₪ מהסכום שישולם למר גולן.

התביעה שכנגד

תקופת העבודה והשכר
לטענת מר גולן הוא עבד בתובעת 1 החל מחודש 2/2011 ועד לסוף חודש 10/2018 וכי שכרו החודשי היה בגובה 15,000 ₪.
יצוין כי בכתבי הטענות השונים עלו מצדו של מר גולן גרסאות שונות באשר למועד תחילת ההעסקה, אולם משבכתב התביעה שכנגד, אשר מגדיר את המחלוקות בין הצדדים, ובתצהירו ציין כי הועסק בתובעת 1 החל מחודש 2/2011 (ס' 2 לכתב התביעה, ס' 2 לתצהיר התובע), אנו מתייחסים לחודש 2/2011 כמועד תחילת ההעסקה הנטען על ידו.
לטענת פטוריז, מר גולן הועסק החל מחודש 11/2011 ועד לחודש 2/2013, עת התפטר ובהתאם נעשה לו גמר חשבון, אז עמד שכרו על 4,750 ₪ עבור משרה מלאה. בחודש 2/2014 נקלט כעובד חדש עד לחודש 12/2017 בשכר חודשי שעמד על 3,000 ₪ (עבור עבודה בחלקיות משרה).
גרסאות שני הצדדים באשר לתנאי העסקתו של מר גולן התגבשו תוך כדי ההליך.
מר גולן טען בכתב התביעה ובתצהיר כי שולם לו שכר חודשי בסך 15,000 ₪ וזאת מבלי לפרט את אופן התשלום. בעדותו בפנינו טען כי 3,000 ₪ מהשכר שולמו בהמחאה (כמפורט בתלושי השכר שהונפקו לו) ואילו סכום נוסף (בסך 12,000 ₪) הועבר באמצעות חברת "סדן", אשר הנפיקה לפטוריז חשבוניות, הותירה בידה 1000 ₪ והעבירה לתובע 11,000 ₪ במזומן מדי חודש (פרוטוקול מיום 28.10.2020, עמ' 36).
מנגד פטוריז טענו בבקשה למתן צווי מניעה זמניים ובתצהירים מטעמן כי הוסכם בין הצדדים שמר גולן יקבל שכר בסיס וכן עמלות בגין מכירות. לעומת זאת, בעת שהעידו העדים מטעמן טענו כי לא שולם למר גולן כל תשלום מעבר לסכום המפורט בתלוש השכר וכי כלל לא היה זכאי לעמלות (פרוטוקול מיום 28.10.2020 עמ' 22, ש' 3-4).
אין חולק כי לא קיים בין הצדדים הסכם עבודה חתום או הודעה חתומה על תנאי עבודה, מהם ניתן ללמוד על מועד התחלת ההעסקה (ומכל מקום לא הוצג הסכם כאמור), על כן הנטל להוכיח את תקופת ההעסקה ואת גובה השכר מוטל על המעסיקה.
עוד אין חולק כי למר גולן הונפקו תלושי שכר מחודש 11/2011 ועד לחודש 2/2013 לפיהם עמד שכרו החודשי על סך של 4,750 ₪ בתוספת 250 ₪ בגין נסיעות. כמו כן, בחלק מהתקופה נשוא ענייננו התובע היה מוגבל באמצעים, והונפקו לו תלושי שכר מחודש פברואר 14 עד חודש דצמבר 17 לפיהם עמד שכרו החודשי בגין 30 שעות עבודה על סך 3,000 ₪ בתוספת 200 ₪ בגין נסיעות. בתלושי השכר אין כל ביטוי לתשלום עמלות בגין מכירות כלשהן לכל אורך התקופה.
הגם שאין מחלוקת שלא נמסרה הודעה בכתב על תנאי עבודה, והנטל להוכחת תקופת העבודה וגובה השכר מוטל, כאמור, על המעסיקה, בהתאם לסעיף 5א לחוק הודעה לעובד, אנו סבורים כי כאשר עובד מציג גרסה עובדתית לצורך סעיף 5א לחוק הודעה לעובד, מדובר בגרסה עובדתית אשר על בית הדין להשתכנע במהימנותה. במקרה שלפנינו נתגלו סתירות בגרסתו של מר גולן ולא מצאנו את עדותו מהימנה. כך, למשל, כאמור, בכתב התביעה שכנגד ובתצהירו ציין מר גולן שתקופת העסקתו החלה בחודש 2/2011, מנגד, בסיכומיו טען שהועסק משנת 2009 (ס' 8 לסיכומיו של מר גולן).
כמו כן, במסגרת הליכי פשיטת הרגל הצהיר מר גולן בפני בית משפט מחוזי ביום 21.1.2014 כי הוא לא עובד אותה עת (בקשת פטוריז מיום 13.1.2020).
מר גולן נשאל על דיווחיו במסגרת הליך הפש"ר בחקירתו (פרוטוקול, עמ' 43) כדלקמן:

"ש: אני רוצה להציג לך את החקירה שלך בפני המנהל המיוחד שצורף לתצהיר משלים, זו בעצם החקירה שלך בפני המנהל המיוחד שבעקבותיה קיבלת צו תשלומים על 500 שקל.
...
עו"ד, אוחנה: זה מיום 09.04.14 בפני המנהל המיוחד, חקירה לצורך גביית צו תשלומים, שואל אותך מה השכר שלך, מה אתה משיב לו?
...
ש: ואז הוא שואל אותך שאלה הבאה, ממתי אתה עובד אצל התובעת, ואתה אומר לו לפני כשלוש וחצי שנים, עבדתי שם לפני שנה פיטרו אותי בגלל כל הסיפור של העיקולים, וחזרתי לעבוד שם בחודש 02.14 לאחר מתן צו הכינוס.
ת: או קיי.
ש: איך זה מתיישב עם הטענות שלך שעבדת ברצף?
ת: יש הרבה דברים שאמרתי לכינוס, גם שיקרתי בזמנו לגבי השכר שלי וגם שיקרתי לגבי דברים אחרים, בגלל סיבות אחרות לגמרי, אבל יש לי הוכחות שעבדתי בפטוריז, יש לי מסמכים לאורך כל השנה, מדיי חודש בחודשו, איפה הייתי מה עשיתי ועם מי עבדתי וכמה עסקאות סגרתי וכמה כסף.

אשר למועד סיום ההעסקה, לאחר שהוצגו למר גולן בחקירתו במסגרת הסעד הזמני אישורים על צ'קים שנפרעו בחשבון הבנק של בתו, אישר מר גולן כי קיבל "אולי חלק" מהשכר עבור החודשים נובמבר-דצמבר 2017 ותשובתו היתה מתחמקת (פרוטוקול מיום 11.4.2018, עמ' 8, ש' 1-5).
הנה כי כן, לא מצאנו כי גרסתו של מר גולן מהימנה, ולא התרשמנו שנסתרה גרסת פטוריז, הנתמכת בתלושי השכר, באשר לתקופת העבודה.
אשר לשכרו של מר גולן, מצאנו להדגיש כי גרסאות שני הצדדים היו לא קוהרנטיות ולא הובררה מהות ואופי ההתקשרות בין הצדדים ובתוך כך לא נחה דעתנו בדבר שיעור התמורה ששולמה למר גולן ומהותה. נציין כי אנו נוטים להניח שמר גולן קיבל תשלום העולה על 3,000 ₪ מדי חודש, אולם משלא הובאה גרסה סדורה ומשכנעת בעניין ומשרב הנסתר על הגלוי, מצאנו לנכון לקבוע כי שכרו של מר גולן הינם בהתאם לאשר דווח על ידו במסגרת הליך פשיטת הרגל.
במסגרת הליכי פשיטת הרגל הצהיר מר גולן דיווח על כך ששכרו עומד על 3,000 ₪ בחודש, בהתאם לעולה מתלושי השכר (ראו הודעת פטוריז מיום 13.1.2020).
יצוין שלאחר תום דיון ההוכחות, ועל רקע אמרותיו של מר גולן בדבר מסמכים וראיות שבאמתחתו שיש בהם בכדי לתמוך בגרסתו באשר לגובה שכרו ולתקופת עבודתו, ניתנה לצדדים אפשרות להגיש בקשות בעניין (ראו פרוטוקול דיון וכן החלטה מיום 3.11.2020). חרף האמור, מר גולן לא הציג כל ראיה מטעמו לתמוך בגרסתו.
גם כאשר נשאל בחקירתו מדוע לא הביא עד מטעמו שיתמוך בגרסתו השיב תשובה מתחמקת (פרוטוקול, עמ' 38).
בנוסף, לדידנו, קיים קושי עם זאת שמר גולן מסר גרסה עובדתית אחת במסגרת הליכי הפש"ר בנוגע לתקופת עבודתו ושכרו, ולאחר מכן עומד על מפתן בית הדין ומבקש לצאת נשכר, ממסירת גרסה עובדתית שונה. בנסיבות אלא, יש לקבוע שמר גולן לא עמד בנטל להוכיח כי תקופת עבודתו ושכרו עלו על ההיקף שהוצהר על ידו לרשויות השונות ולרבות במסגרת הליכים משפטיים.
בפסיקה נקבע כי "בתי המשפט אינם 'תכנית כבקשתך', שאדם מצהיר בהם עובדות שונות לפי נוחותו" (בע"מ 778/09 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני, פ"ד סג(3) 111, 181 (2009)).
לאור כלל האמור, ומשלא הוצגה גרסה קוהרנטית ומהימנה על ידי מר גולן, אנו קובעים שיש לקבל את גרסת פטוריז באשר לתקופת עבודתו של התובע ושכרו, היינו, תקופת ההעסקה הראשונה היתה החל מחודש 11/2011 ועד לחודש 2/2013, במהלך תקופה זו שכרו עמד על 4,750 ₪ ותקופת ההעסקה השניה היתה החל מחודש 2/2014 ועד לחודש 12/2017, ושכרו החודשי בתקופה זו עמד על 3,000 ₪ (עבור עבודה בחלקיות משרה).

נסיבות סיום ההעסקה (הודעה מוקדמת, היעדר שימוע):
בין הצדדים קיימת מחלוקת לעניין נסיבות סיום העסקתו של מר גולן.
מר גולן טוען כי פוטר על ידי התובעת 1 לאלתר בחודש אוקטובר 17 בלא שקדם לכך הליך שימוע כדין. ועל כן הוא דורש סך של 15,000 ₪ וכן פיצוי בגין הלנת שכר עבור אי מתן הודעה מוקדמת וסך של 30,000 ₪ בגין היעדר שימוע.
פטוריז מצידה טוענת כי מר גולן המשיך לעבוד במשרה מצומצמת יותר גם בחודשים אוקטובר ונובמבר 2017 (בשל חובתו לבצע עבודות שירות שהוטלו עליו), לטענתה, באותם מועדים נודע לפטוריז כי מר גולן חותר תחת תפקידו כעובד, מקדם חברה מתחרה, גוזל סודות מסחריים, מזייף מסמכים וכיו"ב. לטענתה, כתוצאה ממעשיו אלו, מר גולן הפסיק להגיע לעבודה. לטענתה מר גולן לא הודיע על עזיבתו וכך גם התובעת 1 לא הודיעה לו, זאת בשל העובדה שלאחר שנודע למר גולן שמעשיו החמורים התגלו לפטוריז, הוא חדל מלהשיב לפניותיהן וניתק קשר, במהלך חודש 1/2018.
בתביעה ל"פיצויי פיטורים" נטל הראיה מוטל על התובע להוכיח את פיטוריו. יסוד הפיטורים וההתפטרות כאחד הוא באופן שהצד הפועל נתן ביטוי ברור לכוונתו להביא את יחסי העבודה לידי סיום, כאשר לעיתים מתבטאת פעולה לסיום יחסי העבודה בדברים פורמליים, ולעיתים ניתן ללמוד על קיומה מהתנהגות של הצד שלו מייחסים את כוונת סיומם של יחסי העבודה.
משלא נעשה אקט פורמאלי של פיטורים או של התפטרות, על המבקש להוכיח מעשה זה להראות קיומה של התנהגות או מצב עובדתי שאינו מותיר כל ספק לגבי הכוונה להביא את יחסי העבודה לידי סיום.
השאלה האם מדובר בפיטורים או התפטרות נקבעת על ידי בחינה של מיהו הצד הפועל על מנת להביא לניתוק היחסים.
עוד קבעה ההלכה הפסוקה כי בעת הכרעה בשאלה, מי מהצדדים רצה להביא לידי סיום היחסים, תיבחן גם שאלת המוטיבציה להביא לניתוק היחסים. דהיינו, על בית הדין להסיק על פי המסכת העובדתית המובאת בפניו, לא רק מי יזם את ניתוק יחסי העבודה, אלא גם מי היה הצד המעוניין בניתוקם.
במקרה שלפנינו, אין כל מסמך בכתב המעיד על מעשה פיטורים או התפטרות ואולם, מהראיות והעדויות שהובאו לפנינו הגענו למסקנה כי מר גולן פוטר מעבודתו.
שוכנענו כי לפטוריז היה עניין בסיום ההתקשרות עם מר גולן, עם גילוי מעשיו העומדים בבסיס תביעה זו. מנגד, התרשמנו שלמר גולן לא היה כל עניין בסיום ההתקשרות.
מר אבי חזיז ציין במסגרת תצהירו לתמיכה בבקשה לסעד זמני, כי "לאחר שנודע למשיב שהמבקשות גילו את מעשיו החמורים הוא חדל מלהשיב לפניות המבקשות וניתן כל קשר מהן (במהלך חודש 1/2018) " (סעיף12 לתצהיר, ההדגשות אינן במקור).
מר לירן חזיז העיד במסגרת חקירתו (פרוטוקול, עמ' 34):

"הוא לא פוטר, בסוף העסקה שלו זה היה 3 חודשים שאנחנו לא ידענו שהוא פתח חברה עם מישהו אחר שעובד לידנו ואחרי שידענו את כל הסיפור שהוא הלך ונתן הצעות בשמנו אחרות פיקטיביות דברים כאלה, הוא לא היה לו בכלל פנים לבוא לעבודה, איזה פרצוף יהיה לו לבוא לעבודה שאנחנו כבר יודעים והוכחנו אותו בהכול וגם בעל הבית שלו בא וניסה לדבר איתנו שזה ככה היה וניסו לרדת מהעץ וניסו להוריד אותנו מהעץ, איזה פנים יש לו לבוא, על מה". (ההדגשות אינן במקור).

מן האמור עולה כי הטריגר לסיום יחסי העבודה היה גילויה של פטוריז בדבר מעשיו של מר גולן.
לא נעלם מעייננו תמלול שיחה מיום 31.10.2017 שהוגש לתיק (ראו בקשת התובע מיום 21.5.18). נציין כי אין בתמלול שהוגש ללא ההקלטה וללא הצהרת המתמלל בכדי לסייע למר גולן שכן קבלת קלטת, וקל וחומר ייחוס משקל משמעותי לאמור בה, מותנה, בהתאם להלכה הפסוקה, במספר כללים – מהם ניתן לסטות ככל שנסיבות העניין מצדיקות זאת - המיועדים להבטיח את מהימנות ההקלטה ( ע"ע (ארצי) 36076-06-10 י. קל-לי תעשיות בע"מ נ' דמיטרי מלי (פורסם בנבו, 9.12.2010)), בעוד שלא מצאנו שמתקיימת, בנסיבות העניין, הצדקה לסטות מן הכללים שנקבעו בפסיקה ולא מצאנו לייחס משקל לתמלול בעת הכרעתנו. עם זאת, למעלה מן הצריך, יצוין כי אף מהקלטה זו עולה כוונת מצד פטוריז לסיים את העסקתו של מר גולן, אולם לא באופן מיידי כגרסתו של מר גולן.
הנה כי כן, הגענו לכלל מסקנה שמר גולן פוטר מעבודתו בתקופת עבודתו השניה. אשר למועד סיום יחסי העבודה, מצאנו כאמור לקבל את טענת פטוריז לפיה הסתיימו יחסי העבודה בחודש 12/2017.
יצוין כי מר גולן לא תבע במסגרת כתב התביעה סעד של פיצויי פיטורים (להבדיל מחלף הפרשות עבור רכיב פיצויים לפנסיה).
אשר לתביעתו לחלף הודעה מוקדמת, זכאותו של עובד לתמורה כספית, בגין אי מתן הודעה מוקדמת לפיטוריו, על ידי המעסיק, קמה לו מכוח סעיף 7(א) ל חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001. אולם, סעיף 10(2), לחוק האמור, מסייג את תחולתה של הוראה זו, וקובע, כי חובת תשלום, כאמור, לא תחול על מעסיק, בנסיבות שבהן העובד שפוטר אינו זכאי לפיצויים על פי הוראת סעיף 17 ל חוק פיצויי פיטורים.
לאור קביעתנו דלעיל, ומשמדובר בעובד אשר, בין היתר אף התקשר עם חברה המתחרה במעסיקתו, בסתר ולמעסיקה ראיות מוצקות, המוכיחות זאת, אין לדרוש מהמעסיקה, שאיבדה את אמונה בעובד , להמשיך להעסיקו בתקופת ההודעה המוקדמת . לדעתנו, בנסיבות כאן - התובע לא זכאי לחלף "הודעה מוקדמת", בשיעור כלשהו, והתביעה לחלף הודעה מוקדמת – נדחית.
אשר לפיצוי בגין היעדר שימוע, אין מחלוקת שלא התקיים שימוע למר גולן. לאור קביעתנו בדבר פיטוריו, משלא שניתנה לו זכות טיעון, הוא זכאי לפיצוי בהתאם.
אשר לסכום הפיצוי – בפסיקת הפיצוי לקחנו בחשבון את העובדה שהחשדות כלפי מר גולן, בעטיין הוא פוטר בהיעדר שימוע, היו מבוססות וכי מר חזיז הצהיר, שמר גולן לא השיב לפניותיה של פטוריז. מאידך יש לקחת בחשבון את תקופת ההעסקה, ובתוך כך את הציפייה מהמעסיקה לברר את החשדות מול העובד, המועסק אצלה, טרם סיום העסקתו. בהתאם, אנו סבורים כי יש לפסוק סכום פיצוי לנתבע בסך 5,000 ₪.

הודעה לעובד:
לטענת מר גולן פטוריז לא מסרה לו חוזה עבודה / הודעה לעובד משכך הוא דורש פיצוי בסך 15,000 ₪.
לטענת פטוריז למר גולן נמסרה הודעה על תנאיו וכי מעת לעת היה יושב עם התובעת 1 בגין תנאיו לצורך קיזוז מקדמות שקיבל מדי חודש. לטענתן מר גולן אף נדרש לחקירה ע"י מנהל מיוחד מדי חודשיים ולכן ידע היטב לאילו תנאים הוא זכאי ואף היה מדווחם במסגרת הליכי הפש"ר.
אין מחלוקת שמר גולן לא קיבל הודעה בכתב בגין תנאי עבודתו.
החובה ליתן הודעה בדבר תנאי עבודה קבועה בחוק הודעה לעובד. מדובר באחת מהחובות הרישומיות החלות על המעביד. כחובה רישומית, תכליתה היא להעמיד את מצבת זכויותיו וחובותיו של העובד על בוריה, כאשר אף נקבע כי לולא קיומן של החובות הרישומיות, יטה הכף לחובת המעביד להוכיח את גרסתו בכל הנוגע לתנאי העסקת העובד שלו (ר' ע"ע (ארצי) 34111-07-15 גנאדי אוקראינסקי נ' שח שנוע ולוגיסטיקה בע"מ, (פורסם בנבו, 7.2.2019).
לאור האמור לעיל, ובהתחשב בכך כי היה בידי מסירת הודעה לעובד כדי לשפוך אור על מחלוקות רבות בתיק זה, ועם זאת מתוך הבנה שצורת ההתקשרות שירתה את צרכיו של התובע בשל מעמדו כפושט רגל, אנו קובעים שהתובע זכאי לפיצוי בגין אי-מסירת ההודעה לעובד בסך 1,000 ₪.

פנסיה (גמל מעסיק ופיצויים)
לטענת מר גולן הוא זכאי לתשלום חלף הפרשות לפנסיה בסך 64,133 ₪ עבור גמל מעסיק וסך של 63,383 ₪ עבור רכיב הפיצויים.
לטענת פטוריז בוצעו עבור מר גולן הפרשות לפנסיה בהתאם להוראות צו ההרחבה לפנסיה חובה, כפי שמשתקף בתלושי השכר של מר גולן ובפלט קופה מחברת "מגדל" שצורף לכתב ההגנה שכנגד.
לכתב ההגנה שכנגד צורף דוח "ערכי פדיון וסילוק" (נספח 3). דא עקא, שלא ניתן ללמוד מהמסמך שצורף על שיעור ההפקדות לפנסיה מדי חודש בחודשו ואף לא ברור באם הסכומים המצוינים בו מתייחסים להפקדות שהתבצעו על ידי פטוריז או על כספים הצבורים שהופקדו על ידי מעסיקים קודמים.
לכך יוסף שאף מעיון מדגמי בתלושי השכר מעלה ששיעור ההפרשות המצוין על גבי תלושי השכר אינו תואם את שיעור ההפרשות בהתאם לצו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק.
משכך, ומשלא הוצגו ראיות מספקות, על אף שהן בשליטת פטוריז, אנו קובעים שמר גולן זכאי לסך של 10,002.55 ₪ עבור רכיב גמל מעסיק (מתוכם סך של 3,162.55 ₪ עבור תקופת העבודה הראשונה וסך של 6,840 ש"ל עבור תקופת ההעסקה השניה) וכן לסך של 10,239.9 ₪ עבור רכיב פיצויים, (מתוכם סך של 3174.9 ₪ עבור תקופת העבודה הראשונה וסך של 7,065 עבור תקופת העבודה השניה), וזאת בהתאם לשכרו הקובע בתקופות השונות ולשיעורי ההפרשות המשתנים בהתאם לצו ההרחבה.
אשר לטענות מר גולן בדבר הפסד תשואה והפסד זיכוי ממס, יצוין כי אלו נזנחו במסגרת סיכומיו, ודי בכך בכדי לדחות טענות אלה. למעלה מן הצריך, יצוין כי הטענת בדבר הפסד תשואה לא הוכחו ולא כומתו. עוד יצוין אשר לטענת מר גולן בדבר הפסד זיכוי ממס כי קבלת פטור ממס או זיכוי ממס נתונים לסייגים ותנאים רבים, אשר אינם בסמכות בית הדין להכריע בהם. נושאים אלו עניין הם להתדיינות בין התובע לבין פקיד השומה אצל רשויות מס הכנסה (ראו עע 293/07 יואב להב נ' חברת השמירה בע"מ , (פורסם בנבו, מיום 25.5.2008).
לפיכך, טענותיו של מר גולן בכל הנוגע להפסדים הנוגעים לתשואות ולמיסוי- נדחות.

פדיון חופשה
לטענת מר גולן לא שולמו לו מלוא ימי החופשה להם הוא זכאי ומשכך הוא דורש פיצוי בסך 51,600 ₪.
לטענת פטוריז במהלך תקופת עבודתו שהה בחופשה. עוד לטענתן, חלה התיישנות על התקופה הקודמת ליום 20.5.2015 וכן כי שכרו היה חודשי ולא נוכה לו שכר כאשר היה יוצא לחופשה.
בהתאם לחוק חופשה שנתית, תשי"א – 1951 על המעסיק לנהל פנקס חופשה ולרשום בו, בין השאר, את מועד החופשה.
נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה של העובד חל על המעסיק. עם זאת, הצגת תלוש השכר מהווה "ראשית ראיה בכתב" למאזן ימי חופשה המגיע לעובד, בהיעדר ראיה לסתור זאת.
בעניינו מר גולן לא סתר את העולה מתלושי השכר, בעוד עיון מדגמי בתלושי שכרו של מר גולן מעלה שהוא ניצל ימי חופשה במהלך העסקתו, ללא הפחתת שכרו.
יציאתו של מר גולן לחופשה מתיישבת עם עדותו לפיה יצא לחופשה במהלך תקופת עבודתו, הגם שלשיטתו יצא לחופשה מספר מועט של פעמים (פרוטוקול עמ' 63, ש' 9-10).
הנה כי כן, משלא עלה בידי מר גולן לסתור את העולה מתלושי השכר, בעוד עיון בהם לצד עדותו לפיה יצא לחופשה שנתית במהלך עבודתו, הגענו למסקנה שיש לדחות את טענתו בדבר רכיב זה.

הבראה
לטענת מר גולן לא שולמו לו דמי הבראה והוא דורש סך של 18,995 ₪ עבור דמי הבראה.
לטענת פטוריז, כעולה מתלושי השכר, מר גולן קיבל דמי הבראה בהתאם להיקף משרתו. עוד לטענתן, מר גולן הודה שקיבל דמי הבראה במסגרת תצהיר התשובה מטעמו (ס' 29-30) וכן במסגרת חקירתו.
אשר לתקופת העבודה השניה (2/2014-12/2017), מעיון בתלושי השכר של מר גולן עולה כי שולמו לו דמי הבראה בסך כולל של 3,979 ₪, בחודשים 7/2015, 7/2016, 7/2017.
כמו כן, בעדותו של מר גולן אישר כי בשלוש השנים האחרונות להעסקתו, שולמו לו דמי הבראה (פרוטוקול, עמ' 65, ש' 8-11).
אף בחינת הסכומים ששולמו, מעלה כי דמי ההבראה בתקופת העבודה השנייה, שולמו בהתאם לשכרו ולחלקיות משרתו.
אשר לתקופת העבודה הראשונה, שהסתיימה בחודש 2/2013, מעיון בתלושי השכר עולה שלמר גולן לא שולמו דמי הבראה. משכך, מר גולן זכאי לסך של 4,470 ש"ח עבור דמי הבראה בגין שתי שנות עבודתו האחרונות בתקופה זו (בכפוף להתיישנות הרלוונטית לתקופה זו, ובהתאם לוותק ולשיעור דמי ההבראה במועדים עסקינן).
למעלה מן הצריך יצוין כי התובע העיד שבאחת החופשות בהן שהה, שולם המלון על ידי מר חזיז (פרוטוקול, עמ' 63). אולם יובהר כי בעניינו לא נטען מפורשות כי תשלום דמי ההבראה נעשה באמצעות מימון של נופש. עוד למען השלמת התמונה יובהר כי לא הוכח שהמעסיקה עמדה בתנאים לתשלום דמי הבראה באמצעות מימון של נופש, כך לא הוכח שהמעסיקה הודיעה למר גולן מראש ובצורה מפורשת כי היציאה לנופש היא על חשבון דמי ההבראה (ראו תב"ע נד/3-1691 אריאלה מילר נ' תוריקו נסיעות ותיירות בע"מ, (פורסם בנבו, 06.09.2016).

שעות נוספות
לטענת מר גולן הוא עבד במתכונת קבועה וביצע בממוצע כ-250 שעות נוספות מדי חודש עליהן לא קיבל תמורה. על כן דורש מר גולן סך של 489,969 ₪ לתקופה שמפברואר 2009 ועד לפיטוריו ביום 31.10.2017 וכן פיצוי בגין הלנת שכר.
לטענת פטוריז התובע לא עבד שעות נוספות וכן כי עצם הדרישה לשעות נוספות על דרך אומדנה בלבד יש בה כדי להשמיט את הבסיס לתביעתו.
עוד לטענתה מר גולן דרש לעבוד באופן חלקי בשל הליכי פש"ר בטענה שלא משתלם לו לעבוד הרבה שעות ואף הצהיר על משרתו החלקית במסגרת הליך פש"ר וזו מהווה הצהרת בעל דין.
עוד לטענתן מר גולן מתעלם מזמני הפסקה (לכל הפחות 45 דק' מדי יום) וחיסוריו הרבים בגינם קיבל שכר. עוד לטענתן יש לדחות את התביעה לשעות נוספות בימי שישי שכן ככל שעבד לעיתים בימי שישי, היה זכאי לשכר יומי מלא כאילו עבד משמרת רגילה של יום חול.
בעניינו אין חולק שהמעסיקה לא הציגה רישומי נוכחות כנדרש לפי דין. בהתאם לסעיף 26ב ל חוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958, "בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו". אולם, אין משמעותה של הוראה זו כי תביעתו של עובד לשכר עבודה ולגמול שעות נוספות תמיד תתקבל ככל שהמעסיק לא הציג רישומי נוכחות. ככל שבית הדין, על יסוד התרשמותו ממכלול העדויות והראיות שלפניו, אינו נותן אמון בגרסת העובד בנוגע לעצם שעות עבודתו או עבודה בשעות נוספות, נסתרת החזקה שנקבעה בחוק (ראו לעניין זה: ע"ע (ארצי) 47715-09-14 עוזי ריעני נ' אליאסי שיווק בע"מ (פורסם בנבו, 29.03.2017); ע"ע (ארצי) 29808-03-15 טרי סטון בע"מ נ' סרגיי סמירנוב (פורסם בנבו, 17.10.2017).
במסגרת מסמך שהוגש על ידי מר גולן לכב' בית המשפט המחוזי במסגרת הליכי הפש"ר הודיע מר גולן כי הוא מועסק בחצי משרה (הוגש לתיק ביום 13.1.2020).
כמו כן, עולה שאף בחלק מתקופת עבודתו ביצע עבודות שירות במקביל להעסקתו.
עוד יצוין כי על אף שמר גולן ציין בחקירתו שבאמתחתו מסמכים המעידים על עבודה בשעות נוספות (פרוטוקול, עמ' 45), אלו לא הוצגו ואף לא הוכחה מתכונת עבודה קבועה. בעניינו, הודה מר גולן כי שיקר בעבר במסגרת הליכים משפטיים, ולא מצאנו שיש לתת אמון בגרסתו, בהיעדר ראיות לתמיכה, בפרט כאשר ציין כי ראיות אלו מצויות בידיו.
לאור האמור, התביעה לגמול עבור עבודה בשעות נוספות- נדחית.

אי מסירת תלושי שכר
לטענת מר גולן לא נמסרו לו מלוא תלושי השכר, עוד לטענתו תלושי השכר שנמסרו לו פיקטיביים. על כן דורש מר גולן סך של 15,000 ₪ בגין הפרת חוק הגנת השכר.
לטענת פטוריז מר גולן קיבל מדי חודש תלושי שכר ואף היה מגישם במסגרת הליך הפש"ר.
מחקירתו של מר גולן עולה כי תלושי השכר נמסרו לו וטענותיו הן אך באשר לתלושי השכר עבור חודשי העבודה האחרונים (פרוטוקול עמ' 65, ש' 25-32).

"עו"ד, אוחנה: קיבלת תלושים או לא קיבלת, זו השאלה השאלה, קיבלת תלושים?
העד, מר יצחק: אני את התלושים האחרונים ראיתי רק שהם הגישו אותם לבית המשפט,
כבוד הש', דגן טוכמכר: לא האחרונים,
עו"ד, אוחנה: לא האחרונים, לכל התקופה,
כבוד הש', דגן טוכמכר: לכל תקופת העבודה, חודש בחודשו.
העד, מר יצחק: לא. קיבלתי כן, אבל אני אומר חודש 11-12 זה ראיתי אותם רק שהם הגישו אותם לבית המשפט, לא ראיתי אותם קודם."

בסעיף 26א(ב)(1) ל חוק הגנת השכר נקבע כי ככל ש"מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר עד המועד האמור בסעיף 24(ג), בניגוד להוראות סעיף 24(א), או כי המעסיק מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24(ב), רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק ( להלן - פיצויים לדוגמה), בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעסיק כאמור".
בעניינו, משעולה שמרבית תלושי השכר נמסרו לתובע, ומשלא עלה כי לתובע לא נמסרו תלושי שכר ביודעין לא מצאנו מקום לפסוק לזכות התובעת פיצוי בגין רכיב תביעה זה והוא נדחה.

נזק לא ממוני
לטענת מר גולן לאור הפרת תנאי עבודתו, הנזקים הכספיים וניצולו הבוטה הוא זכאי לפיצוי בעבור עגמת נפש בסך 5,000 ₪.
בעניינו לא הוכח כי הופרו תנאי עבודתו ונגרמו לו נזקים באופן המצדיק פיצוי עבור נזק לא ממוני.
בע"ע 419/07 מדינת ישראל, משרד המסחר והתעשייה נ' יעל חן (פורסם בנבו, 3.11.2008), קבע כב' בית הדין הארצי כי לא בנקל יפסוק בית הדין פיצוי בגין עוגמת נפש, וכדבריו:

"ככלל, הלכה היא כי פיצוי בגין עגמת נפש 'לא יינתן כדבר שבשגרה אלא במקרים הקיצוניים'. כי יש לבחון את טיב הפגיעה בעובד וחומרתה ביחס 'להוראות החקיקה בנוגע לשיעור הפיצוי ללא הוכחת נזק' וביחס למתחם גובה הפיצוי שנפסק ברכיב זה, במסגרת שיקול דעתו של בית הדין בקביעת פיצוי על נזק שאינו ממוני, שלא במסגרת הוראות חקיקה מיוחדות...".

בענייננו, לא מצאנו כי התקיימו התנאים החריגים והקיצוניים המצדיקים פסיקת פיצוי נפרד בשל עוגמת נפש ודין טענה זו - להידחות.

סוף דבר
מר גולן ישלם לתובעת 1 את הסכומים שלהלן, אשר יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה אם לא ישולמו בתוך 30 יום:
סכום של 8,000 ₪ בגין החזר הוצאות דלק.
סכום של 20,000 ₪ בגין הפרת חובת אמון ותום לב.
מנגד תשלם התובעת 1 לגולן את הסכומים הבאים, אשר יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה אם לא ישולמו בתוך 30 יום:
סכום של 5,000 ₪ בגין פיצוי עבור היעדר שימוע.
סכום של 1,000 ₪ בגין אי מתן הודעה לעובד.
סכום של 10,002.55 ₪ עבור חלף הפרשות לפנסיה (רכיב גמל מעסיק).
סכום של 10,239.9 ₪ עבור חלף הפרשות לפנסיה (רכיב פיצויים).
סכום של 4,470 ₪ בגין דמי הבראה.
מסכומים אלה יקוזז סך של 1,000 ₪ בגין שלילת פיצויי פיטורים.
בהתחשב בתוצאה אליה הגענו אין צו להוצאות.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ד' אדר תשפ"א, (16 פברואר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר איתן סלע
נציג עובדים

אופירה דגן-טוכמכר, שופטת – אב"ד

מר בועז קמר
נציג מע סיקים