הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 52229-07-18

03 אוקטובר 2021

לפני:

כב' השופט תומר סילורה
נציג ציבור (עובדים) גב' דבורה גורין
נציג ציבור (מעסיקים) מר דניאל הרפז

התובע
אבנר נגר
ע"י ב"כ: עו"ד גדי פכטר
-
הנתבעת
סרויסיו-ניהול נכסים ופרוייקטים בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד אורטל מור

פסק דין

בפנינו תביעתו של מר אבנר נגר (להלן: "התובע") כנגד חברת סרויסיו ניהול בע"מ (להלן: "הנתבעת" ו/או "החברה") לפיצוי בגין חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב – 2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד על תנאי עבודה"), ולפיצוי בגין חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א – 1951 (להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה"), ניכויי שכר וזכויות סוציאליות.
טענות התובע

  1. התובע עבד בנתבעת, חברה פרטית העוסקת בניהול ואחזקות מבנים, כאב בית, בבניין מגורים ברחוב בן צבי 38-40 בגבעתיים (להלן: "בניין המגורים"), מיום 3.3.2016 ועד ליום 12.4.2018 – המועד בו פוטר (להלן: "תקופת העסקה").
  2. לטענת התובע, בניגוד לרשום בתלוש השכר - מועד תחילת עבודתו בנתבעת היה מיום 3.3.2016 ולא כפי שנרשם בתלושי השכר.
  3. לטענת התובע, במסגרת תפקידו - "עבד אצל הנתבעת שעות מרובות עת נדרש להיות נוכח בישיבת דיירים, תקלות במעליות כך שעל השעות הנוספות בהם עבד, מעולם לא קיבל שכר." (סעיף 4 לכתב התביעה).
  4. עוד טוען התובע בהקשר זה, כי הנתבעת שילמה לו שכר גלובלי עבור 8 שעות עבודה ביום מהשעה 8:00 ועד השעה 16:00, למרות שבפועל, לעיתים קרובות, עבד יותר שעות משהוסכם בין הצדדים וללא כל תמורה.
  5. לטענת התובע, במשך תקופת עבודתו בנתבעת לא שולמו לו מלוא זכויותיו כמתחייב בדין כמו: חופשה, הפרשות לפנסיה, שעות נוספות או שעות עודפות, ופיצויי פיטורים, ואף נוכו משכרו סכומים להם היה זכאי (כמו לדוגמא הטבת רכב).
  6. לטענת התובע, הנתבעת נמנעה מלתת לו הודעה על תנאי העסקתו, בתחילת העסקתו ו/או כששונו תנאי העסקתו, כמתחייב על פי חוק הודעה לעובד על תנאי עבודה.
  7. לטענת התובע, בהתאם לסיכום בינו לבין החברה, קיבל התובע רכב חברה אשר שימש אותו לצורכי עבודה בלבד ועל כן, שכרו היה צריך להיות משולם לו כולל כל הרכיבים הקשורים לרכב, ומבלי שהוא יישא בעלות כלשהי. עוד טוען התובע, כי "הנתבעת שילמה את הרכב בחודשי עבודתו, אך הפסיקה תשלום זה על דעת עצמה ואף הוסיפה חטא על פשע, עת ניכתה משכר התובע בסיום העסקתו כספים אלו שקיבל." (סעיף ד' לכתב התביעה).
  8. לטענת התובע, הנתבעת לא חישבה נכון את ימי העבודה בהם עבד בפועל ועל כן לא שילמה לו שכר עבודה כדין. עוד טען התובע, כי הנתבעת לא חישבה נכון את עלות השכר היומי שלו בחודש 3/2016 ואף לא שילמה לו שכר עבור הימים בהם עבד, החל מיום 3.3.2016.
  9. בסיכומו של דבר טוען התובע, כי הנתבעת הפרה את הוראות חוק הודעה לעובד ולפיכך הוא עתר לפיצוי בסך 3,000 ₪. עוד טען התובע כי הוא זכאי ל הפרש פיצויי פיטורים בסך של 5,560 ₪, לתשלום הפרשות לפנסיה בסך של 1,152 ₪, לתשלום הפרשי חופשה בסך של 3,500 ₪, לתשלום הפרשי שכר בסך של 29,637 ₪, לתשלום שעות נוספות בסך של 41,206 ₪ לכל תקופת העסקתו, להשבת ניכוי שכר בסך של 19,330 ₪, כך ש תביעתו של התובע עומדת על סך של 105,338 ₪ (ראו: סעיף 9.2.2 לכתב התביעה).

טענות הנתבעת
10. לטענת הנתבעת, החל מחודש מרץ 2016 החלה הנתבעת לספק שירותי ניהול לבניין המגורים (הנתבעת החליפה חברת ניהול קודמת).
11. לטענת הנתבעת, התובע הועסק כאב הבית בבניין המגורים מטעם חברת הניהול הקודמת שסיפקה שירותי ניהול בניין ועם ההתקשרות של הנתבעת עם בניין המגורים וכחלק מדרישות בניין המגורים, החלה הנתבעת להעסיק את התובע כאב הבית.
12. לטענת הנתבעת, התובע החל את עבודתו בנתבעת ביום 20.3.2016, בהתאם לתלושי השכר.
13. לטענת הנתבעת, במהלך עבודתו של התובע כאב הבית, התעוררו מספר חילוקי דעות בין הצדדים אשר נגעו: לתנאי עבודתו, לאופן ביצוע עבודתו ולתפקודו. בין יתר חילוקי הדעות, בלט סירובו של התובע לדווח נוכחות באפליקציה ייעודית לכך. על רקע סירוב זה, בחודש מאי 2016 זומן התובע לראשונה לשימוע, אשר במהלכו סוכם להמשיך להעסיקו, וזאת בהתאם לבקשות שהתקבלו בנתבעת מטעם נציגות הבית המשותף בבניין המגורים. אולם, התובע המשיך בהתנהלותו הלקויה. ביום 3.4.2018 נמסר לתובע, פעם שנייה ונוספת, זימון לשימוע. ביום 8.4.2018 נערך לתובע שימוע אשר במסגרתו ניתנה לו ההזדמנות לומר את דברו ביחס לטענות שהועלו בפניו והתובע, אכן, ניצל הזדמנות זו.
14. ביום 12.4.2018, לאחר שהנתבעת שקלה את טענותיו של התובע, החליטה הנתבעת לסיים את העסקתו של התובע ולשלם לו חלף הודעה מוקדמת.
15. עם סיום העסקתו של התובע בנתבעת, נערך לתובע גמר חשבון אשר במסגרתו שולמו לתובע הרכיבים הבאים: השלמת פיצויי פיטורים, פדיון ימי חופשה שנתית ויתרת דמי הבראה, וזאת בנוסף לרכיבי השכר השוטפים אשר שולמו לתובע בגין רכב חברה.

16. לטענת הנתבעת, עם סיום העסקתו של התובע, החליטה נציגות הבית המשותף בבניין המגורים על סיום ההתקשרות למתן שירותי הניהול עם הנתבעת ובכך הגיעה לסיומה ההתקשרות ביום 1.5.2018.
17. לטענת הנתבעת, בסמוך לסיום העסקתו של התובע ולסיום ההתקשרות בין הנתבעת לבין בניין המגורים, וכן, לאחר שנערך לתובע גמר חשבון שבמסגרתו שולמו לתובע כל הכספים כאילו פוטר מהעבודה, התברר לנתבעת כי התובע ממשיך לעבוד כאב בית בבניין המגורים, תחת חברת ניהול חדשה - חברת בראל ניהול ואחזקת בתים משותפים בע"מ (להלן: "חברת בראל").
18. לטענת הנתבעת, לאור העובדה כי "התובע המשיך לעבוד באותו תפקיד ובאותו מקום עבודה גם לאחר סיום העסקתו בנתבעת, קרי, לאחר חודש מאי 2018, ומכאן כי בנסיבות אלו לא נותקו יחסי העבודה, והתובע כלל לא היה זכאי לקבל השלמה של פיצויי הפיטורים ופדיון חופשה שנתית, ועליו להשיב כספים אלה לידי הנתבעת." (סעיף 16 לכתב ההגנה). לפיכך טענה הנתבעת כי בהתאם להוראות סעיף 30(א) לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר") נכנסה חברת בראל בנעלי הנתבעת ועל כן היא זו החבה לתובע את הכספים, ככל שהתובע בכלל זכאי לקבל כספים כלשהם.
19. לטענת הנתבעת, התובע לא באמת סיים את עבודתו כאב בית בבניין המגורים, אלא המשיך לעבוד באותו תפקיד, באותו מקום, תחת חברת ניהול חדשה – חברת בראל, אשר היא זו שהמשיכה להעסיק אותו ברציפות, וזאת מבלי שיחסי העבודה נותקו.
20. לטענת הנתבעת, התובע הועסק על ידי הנתבעת כאב בית בבניין המגורים, במשרה מלאה, במשך 5 ימי עבודה בשבוע, ועל כן נדרש לעבוד 9 שעות ביום כולל חצי שעת הפסקה, על פי דין.
21. לטענת הנתבעת, התובע נדרש לדווח כניסה ויציאה ממקום העבודה באמצעות אפליקציה ייעודית שנרכשה על ידי התובעת. אולם, התובע, מסיבות השמורות עימו, לא החתים את כניסתו ויציאתו מהעבודה כדרך קבע, כך שהיו ימים בהם התעלם התובע מהנחיות הנתבעת. הנתבעת התריעה בפני התובע מספר פעמים על כך, אולם התובע המשיך בשלו - כך שלעיתים דיווח כניסה ויציאה ממקום עבודתו ולעיתים לא.
22. לטענת הנתבעת, בחלק הארי של השנתיים בהן עבד התובע בנתבעת, הוא לא השלים 9 שעות עבודה ביום, כך שכלל לא ברור מאין שואב התובע את הנתונים בדבר שעות עבודה נוספות, שכאמור, לא היו. עוד טענה הנתבעת כי התובע לא נדרש לקחת חלק באסיפות דיירים וככל שנדרשה השתתפות מטעם הנתבעת, הרי שמנכ"ל הנתבעת הוא זה אשר היה נוכח באסיפות מסוג זה.
23. לטענת הנתבעת, משהתגלה, בדיעבד, שהתובע ממשיך לעבוד באותו מקום עבודה, ויחסי העבודה לא הסתיימו, אין התובע זכאי לפיצויי פיטורים, ודאי לא מהנתבעת במועד בו מדובר. עוד טוענת הנתבעת, לחילופין, כי הופרשו לתובע מידי חודש בחודשו סכומים בשיעור של 6% לקופת פיצויי הפיטורים על שמו, כך שביום 12.4.2018 הצטבר בקופת פיצויי הפיטורים סך של 21,124 ₪, על כן, השלימה הנתבעת סכום של 2,503 ₪ אשר שולמו לתובע בשכר של חודש מאי 2018. לפיכך, אין התובע זכאי להשלמת פיצויי פיטורים.
24. לטענת הנתבעת, היא שילמה לתובע הפרשות פנסיוניות בהתאם לדין.
25. לטענת הנתבעת, משהתגלה, בדיעבד, שהתובע ממשיך לעבוד באותו מקום עבודה, ויחסי העבודה לא הסתיימו, אין התובע זכאי לפדיון ימי חופשה שנתית והנתבעת תעמוד על זכותה להשבת הכספים ששולמו לתובע בעודף.
26. לטענת הנתבעת, התובע עשה שימוש ברכב חברה גם לצרכיו האישיים ולא רק לצרכי עבודתו. עוד טוענת הנתבעת כי התובע לא היה זכאי לרכיב רכב אשר שולם לו בטעות עבור "פיצוי שווי" במשך 10 חודשים. עם היוודע הטעות הופסק התשלום ובהמשך קוזזו הסכומים ששולמו ביתר.
27. לטענת הנתבעת, התובע החל את עבודתו בנתבעת ביום 20.3.2016 ולא כנטען על ידי התובע, ומכאן שהשכר היחסי ששולם לו בחודש מרץ 2016 ועמד על סך של 3,333.3 ₪, שולם לו כדין והתובע אינו זכאי לסכומים נוספים.

28. לטענת הנתבעת, "בסמוך לאחר תחילת עבודתו של התובע בנתבעת, בחודש מרץ 2016, נמסר לו העתק של הסכם העסקה שהוכן על ידי הנתבעת. התובע לקח לידיו את הסכם ההעסקה בטענה שהוא מבקש לעיין בו, ואולם הוא לא השיבו לנתבעת. כך, נותר בידי הנתבעת העתק חתום על ידה של הסכם ההעסקה שמגלם את כל ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים ועל פיהן פעלו במהלך תקופת עבודתו של התובע." (סעיף 35 לכתב ההגנה).
29. לטענת הנתבעת, משהתובע המשיך בתפקידו כאב הבית בבניין המגורים, תחת חברה אחרת, חברת בראל, לא הסתיימו יחסי עובד מעביד בחודש אפריל 2018 ועל כן, הנתבעת זכאית להשבה או קיזוז בגין הסכומים ששולמו לתובע במסגרת גמר החשבון – פיצויי פיטורים ופדיון ימי חופשה, בסך מצטבר של 5,053 ₪.
30. לפיכך, מתבקש בית הדין על ידי הנתבעת לדחות את התביעה על כל ראשיה ורכיביה ולחייב את התובע בהוצאות משפט נכבדות ולדוגמא.
ההליכים בתיק
31. כתב התביעה הוגש ביום 23.7.2018. כתב ההגנה הוגש ביום 29.4.2019. תצהיר עדות ראשית מטעם התובע הוגש ביום 30.12.2019. תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת הוגש ביום 26.8.2020.
32. ביום 13.9.2020 התקיים דיון הוכחות אשר במהלכו העידו - התובע ומר רועי נוסבאום, מנכ"ל הנתבעת, (להלן: "מר נוסבאום"). עוד במהלך הדיון, התקבלה החלטה על ידי התובע לפיה תצהירה של הגברת מלכה כרמ לי, עדת התובע, יימשך מהתיק וזאת בהמשך לדברי ב"כ התובע, כי העדה לא תגיע לתת את עדותה בפני בית הדין ועל כן התובע מוותר על עדותה כאמור.
הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

השאלות השנויות במחלוקת
33. במסגרת פסק הדין נידרש, אפוא, לשאלות הבאות:
33.1 האם התובע החל לעבוד בנתבעת ביום 3.3.2016, כטענתו, או ביום 20.3.2016, כטענת הנתבעת?
33.2 האם התובע זכאי לפיצוי לפי חוק מתן הודעה לעובד על תנאי העבודה?
33.3 האם התובע זכאי לתשלום לפי חוק שעות עבודה ומנוחה?
33.4 האם התובע זכאי להשלמת הפרשות לפנסיה?
33.5 האם התובע זכאי להשלמת פיצויי פיטורים?
33.6 האם התובע זכאי לפדיון ימי חופשה?
33.7 האם התובע זכאי להפרשי שכר?
33.8 האם התובע זכאי להחזר בגין ניכוי שכר?
33.9 האם זכאית הנתבעת לקיזוז או השבה של סכום השלמת פיצוי פיטורים ופדיון ימי חופשה?
34. נציין כבר עתה, כי לאחר שעיינו בכובד ראש בכל המסמכים שהוגשו לתיק ולאחר שמיעת העדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.
להלן נפרט את הכרעתנו.
מועד תחילת העסקתו של התובע בנתבעת?
35. עיון בתלושי השכר של התובע מלמד כי התובע החל לעבוד בנתבעת ביום 20.3.2016.
36. מנגד טען התובע בתצהירו כי "אני התחלתי את עבודתי אצל הנתבעת ביום 3.3.2016 ולא כפי שצוין בתלוש השכר שלי." (סעיף ד' לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע).
37. בתצהיר עדות ראשית שהגישה הנתבעת, טען מר נוסבאום כי "בניגוד מוחלט לטענתו, התובע החל לעבוד עבור החברה ביום 20.3.2016, כפי שאף מופיע בבירור על תלושי השכר שהופקו לו מידי חודש בחודשו." (סעיף 16 לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת).
38. עוד טען מר נוסבאום בתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת, כי "החברה הקודמת בה עבד התובע סיימה את התקשרות עם הבניין רק ביום 4.3.2016 והתובע ניהל דין ודברים עם מנכ"ל החברה הקודמת באשר לתשלום זכויותיו, תוך שהוא שולח מכתב התפטרות בו מצין שהתפטרותו תיכנס לתוקף ביום 17.3.2016" (סעיף 17 לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת).
39. מעיון מעמיק במכתב התפטרותו זה, ובהתכתבויות במייל בין התובע למר נוסבאום ובין התובע לבין תומר כרמל, נציג קבוצת צוקים ניהול ייעוץ ואחזקת נכסים (להלן: "חברת צוקים"), ובין מר נוסבאום לבין יוסי מנור, נציג דיירי בניין המגורים, עולה כי התובע עבד בחברת צוקים עד ליום 17.3.2016. עוד עולה מהתכתבויות, כי התובע התחיל לעבוד בנתבעת עם סיום עבודתו בחברת צוקים.
40. מעיון בדוח הנוכחות של חודש מרץ 2016 עולה, כי התובע החל להחתים כרטיס נוכחות החל מיום 22.3.2016 ולא מתחילת החודש.
41. בחקירתו הנגדית נשאל התובע מהו המועד בו התפטר מעבדותו בחברת צוקים, על כך העיד התובע כך –
"ש: אוקי. בעצם מצוקים אתה התפטרת נכון?
ת: אני התפטרתי מצוקים.
ש: אוקי, ומסרת מכתב התפטרות?
ת: מסרתי מכתב התפטרות.
ש: אני אפנה אותך לנספח 6 לתצהיר של רועי, זה תצהיר הנתבעת אדוני, רק שניה, רגע, תאשר לי בבקשה שזה מכתב ההתפטרות שלך, זה מתחיל מפה.
ת: כן.
ש: אוקי. בסדר. ובמכתב הזה אתה רושם, זה מכתב התפטרות שלך, שההתפטרות שלך תיכנס לתוקף ב- 17 במרץ 2016,
ת: אכן."
(עמ' 5 לפי ש' 22-31) (ההדגשה אינה במקור ת.ס.)
42. בתצהיר גילוי מסמכים מטעמו של התובע, צרף התובע מייל מיום 8.3.2016 בו הוא כותב למר נוסבאום "לאור מה שקרה עם תומר אני הולך בבוקר לרופא ע"מ להוציא ימי מחלה לאחר מכן אגיע לבן צבי ללוות את ניקוי החניונים. יהיה בקשר עם אישתון" (סעיף 2 לתצהיר גילוי מסמכים).
במהלך חקירתו הנגדית, נשאל התובע האם בסופו של יום הוציא ימי מחלה או ימי חופשה ממעסיקו חברת צוקים, על כך העיד התובע -

"עו"ד מור: לכתב, לתצהיר התובע. אתה כותב פה לרועי "היי רועי, תודה. לאור מה שקרה עם תומר אני הולך בבוקר לרופא על מנת להוציא ימי מחלה",
העד, מר נגר: נו,
ש: מחלה או חופשה בתקופה שלא היית אצל, בצוקים?
ת: אני לא זוכר בדיוק אבל תקשיבי, מה שבשורה התחתונה, אני באתי לעבוד. אם זה מה שזה, לא משנה, אני באתי לעבוד, יש מיילים,
ש: בוודאי שזה משנה,
ת: יש מיילים שבאתי, התייצבתי,
ש: קיבלת תשלום מצוקים?
ת: גם אם אני הוצאתי מייל, גם אם הוצאתי ימי מחלה אני באתי לעבוד,
ש: קיבלת תשלום מצוקים?
ת: אמרתי לך, יש לי ימי חופשה,
ש: וגם מסתבר שימי מחלה. קיבלת תשלום מצוקים?
ת: לא. חוץ מימי החופשה,
ש: לא שילמו לך?
ת: חוץ מימי החופשה שהוא שילם לי, לא שילם לי כלום.
ש: ואת הימי מחלה שהוצאת?
ת: לא,
ש: זה מה שכתוב כאן,
ת: לא, לא, לא, הוא לא שילם לי.
ש: "לאור מה שקרה עם תומר אני הולך הבוקר לרופא על מנת להוציא ימי מחלה",
ת: בסדר, נו ויש ימי מחלה?
ש: אני לא יודעת, אני לא, אני לא,
ת: אז לא יצאתי בסוף, אז מה, כתבתי ובסוף הוא נתן לי ימי חופשה, יצאתי לחופש והוא שילם לי את זה, אז למה, למה אני צריך עכשיו, זה,
ש: הבנתי. יש לך הוכחה שלא קיבלת ימי מחלה מצוקים?
ת: לא."
(עמ' 24 לפ' ש' 6-32) (ההדגשה אינה במקור ת.ס.)
43. התובע בתחילת עדותו טען כי עבד בנתבעת בתחילת מרץ אך בהמשך שינה את גרסתו בטענה שיצא לחופשה ממעסיקו הקודם, חברת צוקים. בחקירתו הנגדית העיד התובע כך –
"ש: מה היו תנאי ההעסקה שלך?
ת: אני סיכמתי שאני אמשיך באותם תנאים בסרויסיו, סיכמתי עם רועי שאני מתחיל בתחילת מרץ, אני לא יודע מה קרה אחר כך עם יוסי מנור, אולי דחה לו את הכניסה, אבל לי הוא לא אמר שום דבר ולא כתב לי שום דבר, ואני עבדתי רגיל מבחינתי מתחילת מרץ, מיילים, התייצבויות, תקלות, ניקיון (לא ברור), באזעקות, הכל טיפלתי שם רגיל.
ש: אוקי,
ת: בצוקים אמנם סיימתי, היה לי חופשה צבורה שהייתה מגיעה לי, זכותי בחופש שלי לעשות מה שאני רוצה, יכולתי להיות בבית לשבת רגל על רגל ויכולתי גם לבוא ולעבוד במקום אחר."
(עמ' 7 לפ' ש' 5-14)
...

"ש: הודעת לצוקים שאתה מתפטר,
ת: ב- 17,
ש: שההתפטרות אמורה להיכנס ב- 17 למרץ,
ת: כן,
ש: עד ה- 17 במרץ היית בימי חופשה או שהיית בימי מחלה?
ת: היה מגיע לי מטעם צוקים ימי חופשה.
ש: כמה ימי חופשה הגיעו לך?
ת: לפחות, לפחות את השלושה שבועות אני חושב, שבועיים שלוש, אני לא זוכר את הדבר הזה בדיוק, אבל,"
44. לאור האמור לעיל, ובנסיבות בהן התובע התפטר מעבודתו בחברת צוקים ביום 17.3.2016, סבורים אנו כי ההגיון מלמד שהתובע החל את עבודתו בנתבעת ביום 20.3.2016 כטענת הנתבעת ולא ביום 3.3.2016 כטענת התובע.
45. לא נסתרו מעינינו התכתבויות במייל שהתנהלו בין התובע לבין מר נוסבאום טרם כניסתו לתפקיד בנתבעת, קרי ביום 3.3.2016 וביום 6.3.2016, בהן התובע מעדכן את מר נוסבאום לגבי ביצוע עבודתו בבניין המגורים. יחד עם זאת, אנו סבורים כי התכתבויות אלו אינן מעידות בהכרח כי התובע החל לעבוד בנתבעת - כטענתו ביום 3.3.2016. שכן, התובע בעצמו העיד כי מועד סיום עבודתו בחברת צוקים היה 17.3.2016 כך שעד למועד זה הוא קיבל שכר ממעסיקו הקודם ולא היה מועסק על ידי הנתבעת.
46. לטעמנו, ככל שהתובע טוען כי סיים את עבודתו בחברת צוקים בתחילת מרץ ולא ביום 17.3.2016, היה עליו להציג בפני בית הדין תלוש שכר אחרון בו נעשה עימו גמר חשבון או לחילופין הודעה ממעסיקו הקודם על סיום העסקתו. מכיוון שהתובע נמנע מלהציג ראיה כלשהי שתתמוך בטענתו זו, אין לנו אלא לקבוע כי התובע קיבל שכר ממעסיקו הקודם עד למועד 17.3.2016 ועל כן אין התובע זכאי לשכר מהנתבעת כטענתו החל מיום 3.3.2016.
47. יוצא, אם כן, שתקופת העסקתו של התובע בנתבעת היה מיום 20.3.2016 ועד ליום 12.4.2018.
האם התובע זכאי לפיצוי לפי חוק מתן הודעה לעובד על תנאי העבודה?
המסגרת הנורמטיבית
48. סעיף 1 לחוק הודעה לעובד על תנאי העבודה קובע, כי על המעסיק למסור, לא יאוחר משלושים ימים מתחילת העבודה של העובד, הודעה בכתב על תנאי העבודה, בה יפרט את תנאי העבודה המנויים בסעיף 2 לחוק הודעה לעובד על תנאי העובדה וכן את אורכו של יום העבודה. בהתאם להוראות סעיף 5(א) לחוק זה, לבית הדין לעבודה סמכות לפסוק פיצויים על הפרת החוק אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין.
49. סעיף 5ב(1) לחוק הודעה לעובד על תנאי העבודה קובע כי:
"מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, הודעה לעובד על תנאי עבודה בעניינים שבסעיף 2, בניגוד להוראות סעיף 1, או המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, הודעה על שינוי בתנאי עבודה בעניינים שבסעיף 2, בניגוד להוראות סעיף 3, רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן- פיצויים לדוגמה)".
50. בדברי ההסבר לתיקון לחוק, שנכנס לתוקף בשנת 2011, נכתב:
"מוצע לאפשר לבית הדין לעבודה לפסוק לעובד פיצוי לדוגמה בתובענה נגד מעבידו בשל הפרה ביודעין של הוראות החוק; הפרה כאמור כלפי שלושה עובדים לפחות בתקופה של 24 חודשים תקים חזקה שההפרה בוצעה ביודעין. הפיצוי לדוגמה, בסכום שלא יעלה על 15,000 שקלים חדשים, אינו תלוי בנזק, וניתן לתתו לצד כל סעד ופיצוי אחר. עם זאת, בית הדין יהיה רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצוי לדוגמה בסכום אחר... מוצע לקבוע כי התיקון המוצע לסעיף 5 לחוק יחול על הודעה לעובד שיש למסור ממועד תחילתו של התיקון המוצע ואילך (סעיפים 2 ו־5)". (ה"ח הכנסת 408, 245-244, תשע"א).
51. חובת מתן הודעה על תנאי העסקה היא חובה שביצועה חשוב על מנת להעמיד את שני הצדדים על מתווה הזכויות הקשורות במשפט העבודה.
מן הכלל אל הפרט
52. התובע טען בתצהירו, כי הנתבעת, בשום שלב, לא הציגה בפניו את תנאי העסקתו, לא בתחילת העסקתו ולא כששונו תנאי העסקתו.
53. מנגד טענה הנתבעת כי "בסמוך לאחר תחילת עבודתו של התובע בנתבעת, בחודש מרץ 2016, נמסר לו העתק של הסכם העסקה שהוכן על ידי הנתבעת. התובע לקח לידיו את הסכם ההעסקה בטענה שהוא מבקש לעיין בו, ואולם הוא לא השיבו לנתבעת. כך, נותר בידי הנתבעת העתק חתום על ידה של הסכם ההעסקה שמגלם את כל ההסכמות אליה הגיעו הצדדים ועל פיהן פעלו במהלך עבודתו של התובע." (סעיף 35 לכתב ההגנה).

54. במהלך דיון ההוכחות נשאל התובע על תשלום שווי רכב ובהקשר זה ציין בצורה ברורה וחד משמעית, כי הוצע לו הסכם ההעסקה אך לאור אי הסכמתו על חלק מהדברים הרשומים בו, סירב לחתום עליו. כלומר, התובע לא הכחיש כי הוצע לו הסכם ההעסקה ואף הסתמך עליו בעת מתן מענה לשאלות ב"כ הנתבעת.
כך העיד התובע:
"ש: אוקי, ומה לגבי רכב?
ת: תראי, רכב גם בהסכם כתוב שהוא מגלם לי אותו,
ש: איזה הסכם?
ת: שהוא, הוא שלח לי הסכם עבודה שאני לא חתמתי עליו כי באותה נשימה יש,
היה סתירות."
(עמ' 8 לפ' ש' 20-23) (ההדגשה אינה במקור ת.ס.)
....

"ש: איפה כתוב שהוא צריך להחזיר לך את שווי הרכב?
ת: אני מסביר לך, בהסכם, תסתכלי בהסכם,
ש: בהסכם,
ת: זה כתוב שהוא מגלם,
ש: אבל,
ת: זה כתוב, תראי, לאורך כל הדרך,
ש: אבל הראיתי לך תלוש שכתוב 'גילום',
ת: שניה, שניה,
ש: ראית שכתוב 'גילום'?
ת: לא, גם, למה את קוראת גילום?
ש: אני לא תבעתי פה מר נגר.
ת: לא אני שואל למה את קוראת גילום. גילום זה, זה שהוא מחזיר לי את שווי הרכב או שאני משלם את זה? אני לא הבנתי.
ש: תגיד לי אתה מה התכוונת.
ת: אני התכוונתי שצריך לקבל את הכסף בחזרה של המס, זה מה שאני התכוונתי. מי צודק אני לא,
ש: אל, עורך הדין שלך לא יענה לך באמצע חקירה נגדית, הוא יודע איך זה עובד.
ת: תראי, בהסכם כתוב בפירוש,
ש: מה כתוב בהסכם? הנה אני אראה לך,
ת: תסתכלי,
ש: אני אפנה לסעיף 24 לנספח, להסכם ההעסקה שהוא מהווה נספח ה' בתצהיר הנתבעת. סעיף 24.
ת: כן,"
(עמ' 10 לפי ש' 28-33, עמ' 11 לפי ש' 1-17) (ההדגשה אינה במקור ת.ס.)
55. בנסיבות בהן הודה התובע כי נמסר לו הסכם העסקה וזאת בניגוד לטענתו בכתב התביעה ובתצהיר שהגיש לבית הדין, אין לנו אלא לקבוע כי הנתבעת עמדה בהוראות חוק הודעה לעובד על תנאי העסקה .
האם התובע זכאי לתשלום לפי חוק שעות עבודה ומנוחה?
המסגרת הנורמטיבית
56. בהתאם לסעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, מחויב המעסיק לערוך רישום מפורט ומדויק של שעות העבודה המבוצעות על ידי עובדיו. חובה זו חודדה בתיקון מס' 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר"), שנכנס לתוקף ביום 6.6.2008.
57. תיקון 24 לחוק הגנת השכר העביר למעסיק את הנטל להוכיח שהעובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, וזאת עד 60 שעות נוספות לחודש (סעיף 26ב' לחוק הגנת השכר). נוסיף, שאף עוד קודם לתיקון 24 לחוק, אי הצגת רישומי נוכחות חרף חובה לנהל פנקס שעות עבודה, הייתה מעבירה בנסיבות מסוימות את נטל ההוכחה בתביעה לגמול שעות נוספות לפתחו של המעסיק, ובלבד שהעובד עצמו הוכיח "דבר מה ראייתי" לצדקת טענותיו, ובין היתר בדרך של הוכחת מתכונת עבודה קבועה (ע"ע 212/06 ימית – אפרים, [פורסם בנבו], 12.11.08; ע"ע 280/08 זגורי - חברת השמירה, [פורסם בנבו], 3.5.10).
58. נטלי ההוכחה והשכנוע הנדרשים לעניין מספר שעות העבודה הנוספות והגמול בגינן - נקבעו בע"ע (ארצי) 47715-09-14, עוזי ריעני - אליאסי שיווק בע"מ, [פורסם בנבו], 29.3.17 (להלן: "הלכת ריעני"), כדלקמן:
"לטעמינו, גם לאחר תיקון 24, מקום בו בית הדין - בתום הליך שמיעת העדויות ואיסוף הראיות - קובע כי לא השתכנע בכך שהעובד הועסק בשעות נוספות כי אז אין מקום לחייב את המעסיק בתשלום גמול שעות נוספות, גם אם המעסיק לא הציג דו"חות נוכחות. טעם הדבר הוא שגמול שעות נוספות הוא במהותו תוספת לשכר, שתשלומה מותנה בהתקיימות תנאי, הוא העסקה בשעות נוספות, כשמהות זו נגזרת מהוראת סעיף 16 חוק שעות עבודה ומנוחה. תיקון 24 לא נועד לשנות ממהותו של גמול השעות הנוספות כתוספת לשכר, המותנית בתנאי של עבודה בשעות נוספות, פועלו של סעיף 26ב(א)-(ב) - כפי שהרחבנו לעיל - הוא במישור נטלי ההוכחה והשכנוע.
לצורך יישומו של סעיף 26ב ניתן איפוא להבחין בין מספר מצבים אפשריים ביחס למידת הוודאות בהתקיימות התנאי של עבודה בשעות נוספות, העומד ביסוד תשלום גמול שעות נוספות, ולמידת הוודאות בהיקפה של העבודה הנוספת. ואלה הם:

המצב הראשון, כאשר בית הדין, לאחר בחינת כלל הראיות בתיק קובע כי עלה בידי אחד הצדדים - בין אם זהו העובד ובין אם זהו המעסיק - לשכנע בקיומה של עבודה נוספת בהיקף מסוים. במקרה כזה ייפסק גמול השעות הנוספות על יסוד ההיקף שהוכח.

המצב השני, כאשר ניתן לקבוע פוזיטיבית שהעובד עבד שעות נוספות, ולכן מתקיים התנאי לחזקה, אך לא ניתן להוכיח את היקף עבודתו בהן מפאת העדר עריכת רישום בידי המעסיק כנדרש. במקרה זה תחול החזקה הקבועה ותוצאתה תהא חבות המעסיק "בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות".

המצב השלישי, כאשר כפות המאזניים בתום ההליך השיפוטי נותרו מעויינות בנוגע לשאלת התקיימות התנאי, קרי העבודה בשעות נוספות. משמעות הדבר היא כי ההסתברות שהעובד עבד שעות נוספות שקולה להסתברות שלא עבד בהן. בתנאי אי וודאות אלה תוכרע שאלת אחריות המעביד וזכאות העובד על סמך חלוקת נטלי השכנוע. משמעות הדבר היא כי סיווגה של החזקה כמעבירה את נטל השכנוע, ולא רק את נטל הבאת הראיה, יביא להחלת תוצאותיה, קרי המעסיק יחויב "בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות".

המצב הרביעי, כאשר בית הדין קובע ממצא בדבר העדר עבודה בשעות נוספות. במקרה כזה לא חלה החזקה, שכן יסודותיה - הנגזרים מסיווג גמול השעות הנוספות כתוספת המותנית בתנאי - לא הוכחו וכפות המאזניים אף לא נותרו מעויינות ביחס אליהן. מבלי להתיימר למצות, נעיר כי בגדר המצב הרביעי יכולים להיכלל מקרים בהם מאזן ההסתברויות נוטה לצד גרסת המעסיק בין מחמת ראיות שהניח ובין מחמת שגרסת העובד בדבר עבודה בשעות נוספות נמצאה בלתי מהימנה, כך שבית הדין אינו סומך עליה. ויודגש, מסקנה זו אינה מכרסמת בדעת הרוב בעניין בוסקילה, שכן גם שם נאמר כי "על מנת שתידחה התביעה לפי תיקון 24 לגמול עבור עבודה בשעות נוספות, נדרש כי המעסיק ישכנע את בית הדין כי יש לדחות את התביעה. מתי ואיך יקרא הדבר, אין לקבוע נוסחאות וכל מקרה יוכרע עובדתית לפי חכמתו של בית הדין היושב בדין."
59. במקרה שלפנינו, אין חולק כי הנתבעת ניהלה פנקס שעות עבור התובע, באמצעות אפליקציה ייעודית לכך. שכן, הדבר הוסדר בהסכם העבודה עליו חתמה הנתבעת והתובע הכיר בכך, למרות אי רצונו לחתום על הסכם עבודה זה, כפי שהדבר עולה מעדותו שהוצגה לעיל. בהסכם עבודה זה, תחת הסעיף – "נוהל נוכחות", הוסדר נושא דיווח הנוכחות - "העובד/ת מחויב/ת לדווח נוכחות באמצעות האפליקציה /טלפון עפ"י חוק." (ראו נספח ה' לתצהיר הנתבעת).
60. בתצהירה טענה הנתבעת באמצעות מר נוסבאום כי למרות דרישה זו, "התובע לא שש להחתים את כניסתו ויציאתו מהעבודה, והיו ימים שבהם התעלם מהנחיות הנתבעת באשר לכך. הנתבעת התריעה בפני התובע מספר פעמים על כך ואולם התובע המשיך בשלו, עת לעיתים דיווח את כניסתו ויציאתו ממקום העבודה, ולעיתים לאו." (סעיף 23 לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת).
61. בהקשר זה, העיד מר נוסבאום, בחקירתו החוזרת, כך –
"עו"ד מור: הציג לך חברי מייל מ- 3 באפריל 2016 לגבי, התכתבות בינך לבין התובע על האפליקציה, זה שיכול להיות שיש איזושהי בעיה באפליקציה. זה, המייל הזה הוא מ- 3 באפריל 2016, נכון?
מר נוסבאום: רגע, זה משהו,
ש: לא, לא, הנה בסדר, אני, אני אעזור, זה נספח ג' לתצהיר,
ת: שלכם,
ש: כן, כן,
ת: נכון.
ש: לכן אמרתי שאני בקלות יכולה לאתר את זה, נספח א' לתצהיר נוסבאום,
ת: 6 באפריל 2016,
ש: 6 באפריל 2016, חשבתי 3 באפריל כנראה שטעיתי, זה 6 באפריל 2016, האם אחרי המייל הזה הייתה עוד, היו עוד פניות מטעם התובע על תלונות, על, מצד התובע על זה שהאפליקציה לא עובדת?
ת: לא. חד משמעית."
(עמ' 40 לפ' ש' 19-32)
63. עוד טענה הנתבעת כי התובע במרבית תקופת עבודתו בנתבעת לא השלים 9 שעות עבודה ביום, כך "שכלל לא ברור מאין שואב התובע את הנתונים בדבר שעות עבודה נוספות, שכאמור לא היו." (סעיף 24 לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת).
63. מנגד טען התובע בתצהירו כי הנתבעת נהגה שלא לשלם לו עבור שעות נוספות. "נאלצתי מספר פעמים להישאר בעבודתי לישיבות ועד, אספות דיירים ואף נשארתי עד השעה 23:00 בלילה ביום בו קרתה תקלת נזילה בבניין בו עבדתי". על כן, טוען התובע כי הנתבעת חייבת לו תשלום בגין 15 שעות נוספות בחודש המסתכמים לסכום של 41,206 ₪.
64. עוד טוען התובע בתצהירו כי דוחות הנוכחות שהוצגו בהליך זה, אינם נכונים ועברו שיכתוב "ולראיה תכתובות ביני ובין הנתבעת שבו מצוין במפורש שעבדתי עד שעה 23:00 ואני מבקש תשלום על השעות הנוספות ותשובת הנתבעת תפנה לוועד שיאשרו לך שעות נוספות אך בדו"ח צוין שסיימתי לעבוד ב16:30. משום מה כל השעות הנוספות נעלמו מהדוחות." (סעיף ז' לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע).
65. בתצהירה טענה הנתבעת באמצעות מר נוסבאום כי התובע לא נדרש לקחת חלק באסיפות דיירים וככל שנדרשה השתתפות מטעם הנתבעת, מר נוסבאום הוא זה שהיה נוכח באסיפות הדיירים כנציג מטעמה ולא התובע. עוד טענה הנתבעת בתצהירה כי התובע מעולם לא נדרש לעבוד שעות נוספות לא על ידיה ולא על ידי נציגות דיירי בניין המגורים.
66. במהלך חקירתו הנגדית, נשאל התובע האם אושר לו לעבוד שעות נוספות ואם כן על ידי מי? על כך העיד התובע –
"ש: אוקי. אתה טוען שעבדת שעות נוספות, נכון?
ת: אמת.
ש: אני אומרת לך שלא היה לך אישור לעבוד שעות נוספות?
ת: איפה זה כתוב? שיראה לי,
ש: בוא, זה הפוך,
ת: זה, שניה,
ש: איפה רשום,
ת: זה פעם אחת. פעם שניה,
ש: כן,
ת: יש אילוצים, ואם יש תקלות ואפילו הוא היה מודע להן, ויום אחד אפילו כתבתי לו מייל שסיימתי בשעה 23:00 בלילה, והתשובה שלו הייתה, קודם כל בדו"ח משום מה ערכו אותו שאני סיימתי, אני חושב, ב- 17:00,
ש: יש לך הוכחה?
ת: יש לי הוכחה, מיילים כתובים לעובדים,
ש: שעבדת עד 23:00 בלילה?
ת: לעובדים, כן, הוא כתב, העובדים, הוא אישר לעובדים, כי הוועד,
ש: לעובדי ניקיון?
ת: עובדי ניקיון, אישר להם את השעות הנוספות כי הוועד אישר לו, הוא פונה אלי ואומר לי 'תשמע אם אתה רוצה שעות נוספות תפנה לוועד'.
ש: אני אפנה אותך לנספח 10 לתצהיר שכותבת איריס פרי, שהיא נציגת הוועד,
ת: נו,
עו"ד פכטר: פרל,
העד, מר נגר: לא משנה, פרל,
עו"ד מור: נכון, סליחה, סליחה, טעות, לא רואים טוב בגיל שלי, מה לעשות, איריס פרל, והיא כותבת, אני אפנה, זה מייל מ- 10 באפריל 2018 נספח, שורה, סעיף 2, "אין שום אישור להעביר לו כסף על שעות נוספות אם לא קיבל אישור מיוחד ממך לעבוד אותן מראש. אנחנו לא המעסיק",
ת: נו אז מה, מה,
ש: אז אני אשאל שוב,
ת: נו,
ש: מי אישר לך לעבוד שעות נוספות לטענתך?
ת: תקשיבי, כשאתה עובד באחזקה יש באופן טבעי תקלות ודרישות, והוא רואה את הדוחות כל חודש. אז נניח חודש ראשון, נניח שחרגתי בשעות, למה הוא לא פנה אלי ואמר לי 'אבנר, אני לא מאשר לך לחרוג בשעות'? זאת אומרת שאם הוא ראה ולא דיבר, זאת אומרת שזה מקובל עליו, ואם זה מקובל עליו אז הוא צריך לשלם על זה."
(עמ' 18 לפ' ש' 29-33, עמ' 19 לפי ש' 1-31)

67. לאור עדותו של התובע עולה, כי התובע לא סיפק הסבר מניח את הדעת, האם אושר לו לעבוד שעות נוספות וכן מי אישר לו לעבוד שעות נוספות. שכן, לטענת מר נוסבאום, הנתבעת לא אישרה לו לעבוד שעות נוספות ולא נציגות דיירי הבניין , אך למרות זאת לא ניתן שלא להתייחס לדוחות הנוכחות אשר מהוות חלק בלתי נפרד מהראיות שהוצגו בהליך זה. שכן, גם אם לא אושר לתובע לעבוד מעבר לשעות העובדה הרגילות ,קרי, מעל 8 שעות ביום, היה על הנתבעת לשלם לתובע עבור רכיב זה - ככל שהוא עבד שעות נוספות.
68. מעיון בדוחות הנוכחות של התובע עולה, כי התובע עבד שעות נוספות מידי חודש, כך לדוגמא, ראו - חודש אפריל 2016. בחודש זה, עבד התובע 7.4 שעות נוספות בחודש, וביום 24.4.2016 עבד התובע 7.23 שעות בלבד כך שלא השלים את שעות התקן, קרי, 8 שעות ביום. אך למרות נתון זה, שכרו של התובע נשאר בעינו. עוד עולה מדוח הנוכחות של העובד כי במהלך חודש אפריל, התובע נהג לעבוד בימי שישי, כך שהוא החתים כרטיס באפליקציה בכניסה בלבד ולא ביציאה. לפיכך, מלבד שעת כניסה הרשומה – 5:00, לא ניתן לדעת, כמה שעות נהג התובע לעבוד בימי שישי (אי החתמת כרטיס ביציאה באה לידי ביטוי בכל ימי שישי באותו החודש).
דוגמא נוספת - בחודש מאי 2017 עבד התובע 13.3 שעות נוספות בחודש. ביום 8.5.2017 עבד התובע 7.19 שעות ועל כן לא השלים את שעות התקן באותו היום. עוד עולה מדוח הנוכחות כי התובע נהג לעבוד בימי שישי, אך לא ידוע כמה שעות עבד התובע, שכן בדוח הנוכחות מופיעה רק החתמה בכניסה. שעת יציאה אינה ידועה.
69. בחקירתו הנגדית נשאל התובע האם הנתבעת נהגה לקזז את השעות החסרות בשכרו, על כך העיד התובע בחקירתו הנגדית כך –
"ש: וב- 7 ליולי עבדת 6.57 שעות?
ת: נניח, נו, מה השאלה?
ש: אני,
ת: בסדר, היה מספר ימים, אני לא מכחיש את זה,
ש: בסדר, אני,
ת: אבל אני שואל אותך שאלה אחרת,
ש: רגע, לא, לא, אני שואלת את השאלות פה, מר נגר,
ת: בסדר
ש: עם כל הכבוד. קיזזו לך מהשכר עבור השעות האלה שהפסדת?
ת: אז אני, מותר לי לשאול,
ש: השאלה היא, התשובה היא כן ולא, אם קיזזו,
ת: לא, לא, אני רוצה לענות איך שאני חושב, לא איך שאת, אני לא במשפט רצח.
ש: אדוני, מר נגר אבל אני זאת ששואלת פה את השאלות, אז בכל הכבוד. קיזזו לך מהשכר או לא קיזזו?
ת: לא קיזזו.
ש: לא קיזזו. על הימים האלה,...."
(עמ' 21 לפ' ש' 2-6)
70. לאור האמור, אנו סבורים כי במקרה שלפנינו אנו מצויים במצב השני - בהתאם להלכת ריעני שהובאה לעיל (קרי: ניתן לקבוע פוזיטיבית שהתובע עבד שעות נוספות אך לא ניתן להוכיח את היקף עבודתו בהן (מפאת העדר עדכון התובע כנדרש). על כן, במקרה זה, כאמור, תחול החזקה הקבועה בחוק ותוצאתה תהא חבות המעסיק בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות. אך יחד עם זאת, ניתן לראות כי התובע פעל באופן מגמתי, במהלך תקופת עבודתו בנתבעת, כאשר נהג שלא להחתים שעת יציאה מידי יום שישי - ואין אנו יכולים שלא לתת את דעתנו לכך.
71. בנסיבות אלה, כאשר התובע נדרש להחתים כרטיס נוכחות ובחר שלא לפעול על פי הנחיות שקיבל, איננו סבורים שיש לקבל את אומדנו של התובע. התובע אינו יכול להיבנות ממחדל זה שהוא הגורם לו. לפיכך, אנו סבורים כי ראוי וצודק, לחייב את הנתבעת בעד עשר שעות נוספות חודשיות, מספר שעונה להגדרה של "מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות.".
72. לאור האמור, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע תשלום של 10 שעות נוספות בחודש בגין כל תקופת עסקתו של התובע על ידי הנתבעת קרי, החל מיום 20.3.2016 ועד ליום 11.4.2018.
73. חישוב שעות נוספות יעשה בהתאם ל- 22 ימי העבודה בכל חודש.
74. חישוב שעת עבודה עבור החודשים: מרץ 2016 ועד יולי 2017 יעשה בדרך זו – 10,000 ₪ עבור חודש עבודה / 22 ימי עבודה =454.5 / 8 שעות ביום = 56.8 ₪ לשעת עבודה. ואילו חישוב שעת עבודה עבור החודשים: אוגוסט 2017 ועד אפריל 2018 יעשה בדרך זו – 11,000 ₪ עבור חודש עבודה / 22 ימי עבודה =500/ 8 שעות ביום = 62.5 ₪ לשעת עבודה.
75. מהנתונים האמורים עולה כי עבור החודשים מרץ 2016 ועד יולי 2017 התובע היה זכאי לתשלום שעות נוספות, בהתאם לחישוב הבא: 71 ₪ לשעה (56.8 ₪ לשעה בערך של 125%) *10 שעות לחודש * 16 חודשים = 11,360 ₪.
76. מהנתונים האמורים עולה כי עבור החודשים: אוגוסט 2017 ועד אפריל 2018 התובע היה זכאי לתשלום שעות נוספות, בהתאם לחישוב הבא: 78 ₪ לשעה (62.5 ₪ לשעה בערך של 125%) *10 שעות לחודש * 8 חודשים = 6,240 ₪.
77. בהתאם לחישוב כאמור, התובע זכאי לגמול שעות נוספות בסכום של 17,600 ₪.
האם התובע זכאי להשלמת הפרשות לפנסיה?
78. התובע טען בכתב התביעה כי לא הופרשו לו כספים לפנסיה כדין ועל כן נותרה הנתבעת חייבת לו סך של 1,152 ₪ בגין רכיב זה.
79. מנגד טענה הנתבעת בכתב ההגנה כי היא שילמה לתובע את זכויותיו כדין, בגין הפרשות פנסיוניות. עוד טענה הנתבעת כי "לא ברור מדוע התובע סבור כי הוא זכאי להפרשות לפנסיה עבור חודש מאי 2018, חודש שבו כלל לא עבד ורק שולם לו עבור השלמת פיצויי פיטורים, שגם הם כאמור לעיל שולמו לתובע ביתר." (סעיף 30 לכתב ה הגנה).
80. בסיכומיו טען התובע כי "לא העבירה הנתבעת לקופת הפנסיה תשלומי מעביד בהתאם להוראות צו הרחבה מחודש ינואר 2017 בשיעור שנקבע בדין וכן מתחילת חודש מרץ עבור שכר התובע שלא שולם כדין" (סעיף 12 לסיכומי התובע).
81. בסיכומיה טענה הנתבעת כי בהתאם לתלושי השכר של התובע, אשר צורפו לתצהירה, ניתן לראות כי "הפרישה לזכות התובע בהתאם לשיעורים הקבועים בצו ההרחבה לפנסיה במשק, כאשר הנתבעת החלה להפריש לתובע אחרי 3 חודשי עבודה רטרואקטיבית מיום העבודה הראשון שלו, קרי, מיום 22.3.16." (סעיף 37 לסיכומי הנתבעת).
82. עיון בתלושי השכר המהווים חלק בלתי נפרד מהליך זה עולה, כי הנתבעת החלה להפריש עבור התובע לקרן הפנסיה החל מחודש יוני 2016 ועד למועד סיום העסקתו.
83. בהקשר זה, העיד התובע בחקירתו הנגדית כך –
"ש: 'הייתי צריך להילחם על הפנסיה',
ת: נכון.
ש: יפה. התחלת לעבוד במרץ 2016,
ת: זה שירד פה,
ש: האם,
ת: החברה לא קיבלה את הכסף.
עו"ד פכטר: זה לא הועבר לקופת הפנסיה, זה מופע אולי בתלוש אבל זה לא הועבר,
העד, מר נגר: זה מופיע בתלוש, אבל אני אז שפניתי למגדל,
עו"ד מור: אבל מר נגר איפה,
ת: אמרו לא קיבלו את הכסף,
ש: איפה הטענה הזו בתצהיר שלך מר נגר? או בכתב התביעה.
ת: בסדר, בסוף הוא שילם אז למה לי לתבוע,
ש: הבנתי,
ת: את חלקו לפחות, מה שאני יודע."
(עמ' 14 לפ' ש' 1-14) (ההדגשה אינה במקור ת.ס.)

84. לאור האמור ובנסיבות בהן התובע החל את עבודתו בנתבעת ביום 20.3.2016 ולא ביום 3.3.2016, כטענת התובע, קובעים אנו כי הנתבעת מילאה אחר הוראות הדין בגין רכיב זה. לפיכך, דין התביעה בגין השלמת הפרשות לפנסיה דינה להידחות.

האם התובע זכאי להשלמת פיצויי פיטורים?
85. בסיכומיו טען התובע כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 22,663 ₪, בהתאם לחישוב הבא – 11,000 ₪ (שכרו ברוטו של התובע) * 2.06 (שנות עבודתו בנתבעת). בקופת הפיצויים של התובע נצברו לזכותו 12,627 ₪ ובנוסף הנתבעת שלמה לתובע סך של 2,503 ₪ בחודש מאי 2018 (הפרש פיצויים). על כן, נותר לנתבעת חוב לתובע בסך של 7,533 ₪ בגין רכיב זה. יוער, כי בכתב התביעה נתבע סכום נמוך יותר (5,560 ₪ ).

86. בכתב ההגנה ובסיכומיה טענה הנתבעת, כי במועד פיטוריו היו צבורים בקופת פיצויי הפיטורים על שמו סך של 21,124 ₪, כך שהנתבעת השלימה סך של 2,503 ₪ במסגרת השכר שהונפק בחודש מאי 2018, כך שסך פיצויי הפיטורים ששילמה הנתבעת לתובע עמד על 23,627 ₪.

87. בדיקת טופס 161 המהווה חלק בלתי נפרד מכתב ההגנה מתצהיר הנתבעת וכן, תלוש השכר של חודש מאי 2018 עולה, כי הנתבעת שלמה לתובע פיצויי פיטורים בסך 23,627 ₪ כטענת הנתבעת.

88. לאור האמור, אנו סבורים כי הנתבעת מילאה אחר הוראות הדין ובכך מילאה את חובתה כלפי התובע בגין רכיב זה.

89. לא נסתר מעינינו מכתבה של חברת מיטב דש מיום 19.1.2021 בה מצוין, כי הנתבעת שילמה לתובע 12,627.49 ₪ בגין פיצויי פיטורים. מכתב זה הוגש לראשונה לבית הדין יחד עם סיכומי התובע, וזאת מבלי לקבל את התייחסות הנתבעת למכתב זה, מה גם שמכתב זה מופיע בחוסר שכן אין בו המשך וחתימה. בכל מקרה, בית הדין נותן לנתונים שפורטו בטופס 161 שהוגש לתיק כבר בכתב ההגנה משקל רב ולאור התשלום הנוסף שהעבירה הנתבעת לתובע בחודש מאי 2018 בסך 2,503 ₪ עבור פיצויי פיטורים, אין לנו אלא לקבל את גרסת הנתבעת ולקבוע כי התובע אינו זכאי להשלמת פיצויי פיטורים.

האם התובע זכאי לפדיון ימי חופשה?
90. התובע טען בסיכומיו כי הנתבעת לא ניהלה פנקס חופשה כדין.

91. מנגד טענה הנתבעת בסיכומיה כי "ניהלה פנקס חופשה מדוקדק במסגרת תלושי השכר של התובע מהם ניתן ללמוד את מניין ימי החופשה שניצל התובע במהלך עבודתו." (סעיף 42 לסיכומי הנתבעת).

92. עיון בתלושי השכר של התובע וכן בדוחות הנוכחות המהווים חלק בלתי נפרד מהליך זה, עולה כי הנתבעת לא ניהלה כנדרש ממנה בחוק את פנקס החופשה של התובע. כלומר, אין הלימה בין דוח הנוכחות של התובע לבין יתרת ימי חופשה ו/או ימי חופשה שנוצלו.

93. על כן, אנו קובעים כי התובע זכאי לפדיון ימי חופשה בהתאם לטענתו בכתב התביעה.

94. במהלך תקופת העסקתו של התובע, קרי, החל מיום 20.3.2016 ועד ליום 12.4.2016 צבר התובע 22.1 ימי חופשה. בכתב התביעה טען התובע כי הוא ניצל 15 ימי חופשה ואלו בסיכומיו טען התובע שניצל 14 ימי חופשה. לאור אי הדיוק בעובדות, אנו נתייחס לטענת התובע כפי שהיא מופיעה בכתב התביעה.

95. בנסיבות בהן התובע צבר 22.1 ימי חופשה אשר מתוכם ניצל 15 ימי חופשה ובהינתן כי הנתבעת בצעה פדיון ימי חופשה עבור 5.1 ימים, כחלק מגמר החשבון, בתלוש השכר האחרון של חודש אפריל 2018, זכאי התובע לתשלום עבור 2 ימי חופש בלבד ולא עבור 7 ימי חופשה כטענת התובע.

96. לאור האמור ובהתאם לחישוב הבא - 2 (ימי חופשה) * 500 ₪ (תשלום עבור יום עבודה ) זכאי התובע לפדיון ימי חופשה בסך של 1,000 ₪.

האם התובע זכאי להפרשי שכר?
97. התובע טען בכתב התביעה כי הוא זכאי לתשלום עבור הרכב שקיבל מהנתבעת אשר שימש אותו לצורכי עבודה בלבד ועל כן אין הוא חב בתשלום כל שהוא בגין השימוש ברכב ועל כן "שכרו היה צריך להשתלם כולל כל התשלומים הקשורים ברכב, מבלי שהתובע יישא בחלק כלשהו מהם." (סעיף ד לכתב התביעה).

98. עוד טוען התובע בכתב התביעה כי הנתבעת נהגה לשלם לו עבור עלות הרכב, אך מסיבה שאינה ידועה לו, הפסיקה הנתבעת לשלם לו תשלום זה, ואף ניכתה משכרו כספים אלו שקיבל, בעת סיום עבודתו. לפיכך, טען התובע בכתב התביעה כי הנתבעת נותרה חייבת לו סך של 25,389 ₪, בהתאם לחישוב הבא: 1,953 ₪ * 13 חודשים.

99. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי התובע עשה שימוש ברכב גם לצרכיו האישיים ולא רק לצרכי עבודתו. עוד טענה הנתבעת כי "התובע לא היה זכאי לרכיב ששולם לו בשגגה עבור "פיצוי שווי" במשך 10 חודשים ואשר עם היוודע הטעות הופסק התשלום ובהמשך אף קוזזו הסכומים ששולמו ביתר" (סעיף 32 לכתב ההגנה).

100. בסיכומיה טענה הנתבעת כי היא "גילמה לתובע את הרכב שנמסר לשימושו באופן מלא כפי שעולה מתלושי השכר וכפי שהתחייבה כלפי התובע, ואולם הנתבעת לא הייתה מחויבת מכח הוראות הדין ו/או מכח הסכמות עם התובע לשלם לו גם פיצוי שווי" (סעיף 90 לסיכומי הנתבעת).

101. מעיון בהסכם ההעסקה, המהווה חלק בלתי נפרד מתצהיר הנתבעת, עולה כי מעבר להדגשה הבאה לידי ביטוי בסעיף 24 להסכם "יובהר כי הרכב מגולם בשכר" אין כל איזכור לתשלום "פיצוי שווי רכב" – כטענת התובע.

102. בעדותו לא סיפק התובע תשובה ממנה ניתן ללמוד מה הוא המקור הנורמטיבי עליו ביסס התובע את טענתו לגבי זכאותו לתשלום פיצויי שווי רכב.

103. בחקירתו הנגדית טען התובע כך –

"ש: אוקי. בסדר. נכון שבתלושים יש גילום רכב? ראית את התלושים?
ת: ראיתי את התלושים.
ש: נכון שבתלושים, אני אפנה את אדוני, זה נספח 5 לתצהיר, נכון שקיבלת, נכון שקיבלת משכורת ורכב?
ת: נו,
ש: שגולם?
ת: נו.
ש: אני שואלת אם קיבלת.
ת: נו אז מה, כן, קיבלתי.
ש: אוקי, קיבלת, אוקי. אז סוכם אתך על משכורת של 10,000 שאחר כך תעלה ל- 11 ורכב, וקיבלת משכורת של 10,000 שאחר כך עלתה ל- 11 וקיבלת רכב.
ת: כן, כשסוכם,
ש: אוקי,
ת: שאני, הוא מגלם לי את האוטו.
ש: והוא גילם? הראיתי לך את התלושים.
ת: כשאני אומר מגלם הכוונה היא שיחזיר לי את, את שווי המס. זה מבחינתי לגלם. למה, למה הוא כתב את זה בכלל בהסכם? למה הוא לא כתב שצריך מס הכנסה, שישלם לי, וביטוח לאומי ומס בריאות? ברגע שהוא כותב שהוא מגלם לי את הרכב זה אומר שהוא מחזיר לי את המסים, ככה היה לי בעבר,"
(עמ'9 לפ' ש' 32-33, עמ' 10 לפ ' ש' 1-17) (ההדשגה אינה במקור ת.ס.)

104. בנסיבות המקרה, לא השתכנענו כי התובע היה זכאי לתשלום שווי רכב כטענתו. עיון בתלושי השכר מלמד כי אכן נעשתה טעות בה שולם לתובע תשלום עבור שווי רכב, החל מהשכר של חודש אוקטובר 2016 ועד לחודש אוקטובר 2017, קרי 10 חודשים בלבד, ולא מהחודש הראשון לעבודתו בנתבעת. לפיכך, אנו קובעים כי התובע לא היה זכאי לתשלום שווי רכב כטענתו ועל כן, דין רכיב זה להידחות.

105. בכתב התביעה טען התובע כי הנתבעת לא חישבה נכון את ימי העבודה שביצע בפועל, ועל כן לא שילמה לו שכר כדין. התובע טען כי "החל את עבודתו אצל הנתבעת ביום 3.3.16 ולא כפי שצוין בתלוש השכר שלו. התובע יטען כי הנתבעת לא חישבה נכונה את עלות השכר היומי שלו בחודש 3/2016 ואף לא שילמה לו שכר עבור הימים שעבד החל מיום 3.3.16." (סעיף ד לכתב התביעה).

106. לאור קביעתנו, כי התובע החל את עבודתו בנתבעת ביום 20.3.2016 ולא ביום 3.3.2016, כטענת התובע, אין לנו אלא לקבוע, כי התובע זכאי לתשלום שכר החל מיום 20.3.2016 ולא מיום 3.3.2016. לפיכך, טענתו של התובע כי הנתבעת חייבת בתשלום על סך 6,201 ₪ , עבור ימי העבודה שעבד החל מיום 3.3.2016, דינה להידחות.
האם התובע זכאי להחזר בגין ניכוי שכר?
107. התובע בכתב התביעה טען כי הנתבעת ניכתה משכרו הטבת רכב שניתנה לו ועל כן, עליה להשיב לו סך של 19,330 ₪, בגין הניכויים שבוצעו בתלושי השכר בחודשים: פברואר 2018, מרץ 2018 ואפריל 2018.
108. בסיכומיו טען התובע כי "הנתבעת הודתה כי ניכתה משכרו של התובע ללא הסכמה וללא שימוע על דעת עצמה חרף העובדה שחשבה שמדובר בטעות מטעמה." (סעיף 43 לסיכומי התובע). עוד טען התובע בעניין זה, כי הנתבעת לא העידה מומחה מטעמה שיטען כי אכן מדובר היה בטעות.
109. כנגד טענות התובע, טענה הנתבעת בסיכומיה כי בהתאם לתלושי השכר, גולם לתובע שווי רכב, החל מהיום הראשון לעבודתו בנתבעת. שווי הרכב ששולם לתובע נע בין 2,710 ₪ לבין 2,930 ₪, בהתאם להוראות הדין.
110. עוד טענה הנתבעת, כי בשל טעות בהנהלת החשבונות של החברה, שולם לתובע, במשך 10 חודשים, החל מחודש ספטמבר 2016 ועד לחודש יוני 2017, רכיב נוסף – "פיצויי שווי" הנע בין 1,866 ₪ לבין 1,953 ₪ - רכיב שהתובע לא היה זכאי לקבלו והוא שולם לו אך ורק בשל טעות. לכן, החל מחודש פברואר 2018 קוזז מהתובע כל חודש סך של 1,946 ₪ בגין התשלומים ששולמו לו ביתר. כך, שבעת סיום העסקתו בנתבעת - בשכרו האחרון, בעת עריכת גמר חשבון בתלוש השכר של חודש אפריל 2018, קוזז מלוא הסכום. לפיכך, טענה הנתבעת כי היא שילמה לתובע עבור "פיצויי שווי" סך של 19,333.74 ₪ אשר שולמו לו ביתר, ועל כן קיזזה סך של 19,330 ₪ משכרו של התובע.
111. עוד טענה הנתבעת בכתב ההגנה, כי " התובע לא היה זכאי לרכיב שווי הרכב ששולם לו בשגגה במשך חלק מחודשי עבודתו ואשר עם היוודע הטעות קוזז, ומכאן כי דין תביעתו לרכיב זה להידחות." (סעיף 33.4 לכתב ההגנה).
112. מעיון בתלושי השכר של התובע המצורפים להליך זה, עולה כי הנתבעת קיזזה מהתובע בהתאם לתשלום שלטענתה שילמה לו בטעות.
113. לאור האמור ובנסיבות המקרה, השאלה העומדת בפנינו היא - האם הנתבעת פעלה בהתאם להוראות הדין כאשר קיזזה מהתובע את הסכום שלטענתה שולם לו בטעות?
114. בהתאם להלכה הפסוקה הניכוי המותר לפי סעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר, הוא "סכום קצוב ומוכח, או בלתי שנוי במחלוקת, שהרי לא יעלה על הדעת כי יאפשר המחוקק למעביד לעשות דין לעצמו ולהחליט מה חייב לו העובד, כמה חייב, ומדוע חייב, ולנכות כל סכום משכרו, כישר בעיניו. אלא על מעביד הסבור כי נותרו "יתרות-חוב" שחב לו העובד, להתכבד ולהגיש תביעה נגדית, או בהתקיים נסיבות לקיזוז לטעון לקיזוז בכתב הגנתו - ולהוכיח את טענתו" (דב"ע (ארצי) 3-101 יעקב עמנואל - שופרסל בע"מ [פורסם בנבו] פד"ע כח 241, 258 (1995)) (להלן: " הלכת יעקב עמנואל") כלומר סעיף 25 (ב) לחוק הגנת השכר, מתיר למעסיק לקזז משכרו האחרון של עובד כל חוב שחב לו העובד.
115. בהתאם להלכה הפסקה כאמור, כוונת המילים "יתרת חוב ולרבות מקדמות" היא, לסכום קצוב ומוכח, או בלתי שנוי במחלוקת.
116. במקרה שלפנינו, בהתאם לקביעתנו - כי התובע לא היה זכאי לתשלום "שווי רכב" ולאור הע ובדה כי התובעת שלמה לתובע שווי רכב במשך 10 חודשים – סכום קצוב ומוגדר, קובעים אנו כי הנתבעת פעלה כדין בעת ביצוע קיזוז התשלום משכרו של התובע בגין חוב זה.
117. השתכנענו כי הנתבעת עם היוודע הטעות בדבר תשלום שווי הרכב, פנתה הן לתובע והן לוועד בניין המגורים ועדכנה בדבר הטעות וכן על הדרך להשבת הכספים.
118. על כך, העיד מר נוסבאום בחקירתו הנגדית -
"ש: אוקי. אמרת שמישהו טעה בהנהלת חשבונות לפי, בחישוב של שווי הרכב,
ת: נכון,
ש: מי טעה?
ת: פיצוי שווי, הנהלת חשבונות, משרד רואה חשבון,
ש: מי, אתה יודע להגיד לי מי?
ת: משרד רואה חשבון.
ש: למה הוא לא בא לפה להעיד, מי שטעה?
ת: לא ראינו בזה צורך, ובמיוחד כשעדכנו את אבנר כשזה קרה ועלינו על הטעות ולא הייתה לו שום בעיה.
ש: מתי עדכנת את אבנר על הטעות?
ת: מיד כשעלינו על הטעות ואמרנו לו שבחודש הבא זה כבר לא יהיה לו, התוספת.
ש: מתי, אני, מתי? באיזה תאריך פנית לאבנר,
ת: לא יודע להגיד לך תאריך, אבל אני חושב שצירפנו את זה בכתב, אני לא זוכר,
עו"ד מור: אני בודקת,
מר נוסבאום: אבל אנחנו הודענו לו, הודענו לו, זה התחיל מדיון עם ועד הבית כי לא רצינו להוריד לו את כל הסכום במכה, וידענו שאנחנו נשארים לעבוד, ואני ביקשתי, היה בחור בשם דני וקנין, שהוא בעצם נכנס לוועד במהלך התקופה האחרונה שלנו בבניין, ואני סיכמתי איתו שאנחנו לא מורידים לאבנר את זה במכה מן הסתם כי אנחנו לא יכולים לפגוע לו בפרנסה, זו הייתה טעות שלנו ואנחנו נוריד את זה בשלבים,"
(עמ' 31 לפי ש' 2-21) (ההדגשה אינה במקור ת.ס.)

119. לנוכח האמור, היתה החברה רשאית לקזז מהתובע הן אם היוודע הטעות – במהלך העסקתו באמצעות תלושי השכר והן בסיום יחסי העבודה – בגמר חשבון, את הסכומים האמורים, המהווים יתרת חוב על פי סעיף 25(ב) לחוק.

120. לאור החלטתנו, טענת התובע להחזר ניכויים אלו, דינה להידחות.

האם זכאית הנתבעת לקיזוז או השבה של סכום השלמת פיצויי פיטורים ופדיון ימי חופשה?
121. הנתבעת בכתב ההגנה טענה כי לאור העובדה שהתובע ממשיך לעבוד בתפקידו - כאב הבית באותו בניין המגורים, תחת חברת ניהול אחרת ולא הנתבעת, הרי ש"הלכה למעשה לא הסתיימו יחסי העבודה בחודש אפריל 2018 והתובע לא היה זכאי לקבל את הכספים ששולמו לו במסגרת גמר חשבון, ולמצער את סכום השלמת פיצויי הפיטורים ופדיון החופשה השנתית בסך מצטבר של 5,053 ₪ שכעת הנתבעת עומדת על זכותה להשבת/קיזוז כספים אלו." (סעיף 38 לסיכומי הנתבעת).
122. יחד עם טענה זו, לא טענה הנתבעת כי המעסיק החדש של התובע נטל אחריות על זכויות התובע כך שיראו בתקופת עבודתו של התובע כתקופה רצופה מיום תחילת עבודתו בנתבעת ולא מיום חילופי המעסיקים.
123. עוד יצוין - כי הנתבעת היא זו שפיטרה את התובע לאחר שיחת שימוע בה הציגה בפניו את חוסר שביעות רצונה מהתנהלותו, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהודעה סיום העסקה אשר נמסרה לתובע ביום 12.4.2018 (ראה נספח המצורף לסיכומי התובע). על כן, היא חבה בתשלום פיצויי פיטורים בהתאם להוראות סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים.
124. ממארג הראיות שהוצג בפנינו בהליך זה, עולה כי התובע פוטר מתפקידו ביום 12.4.2018 ללא קשר לסיום ההתקשרות בין הנתבעת לנציגות דיירי בניין המגורים שנכנס לתוקף ביום 1.5.2018 (ראה סעיף 14 לכתב ההגנה).
125. כך או כך, לא השתכנענו כי יחסי עובד מעסיק בינה לבין התובע לא הגיעו לכדי סיום ועל כן כי אין התובע זכאי להשלמת פיצויי פיטורים ולפדיון ימי חופשה.
126. לאור כל האמור ובנסיבות המקרה הנידון, אנו קובעים כי דין טענת הנתבעת לקיזוז או השבה בגין השלמת פיצויי פיטורים ופדיון ימי חופשה, דינה להידחות.

סוף דבר:

127. התביעה מתקבלת באופן חלקי ואנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א) תשלום לפי חוק שעות עבודה ומנוחה בסך של 17,600 ₪.
ב) פדיון ימי חופשה בסך 1,000 ₪.
הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (23.7.2018) ועד למועד התשלום בפועל.
128. נוכח תוצאות ההליך (והפער הניכר בין סכום התביעה לסכום שנפסק לטובת התובע), אין צו לפסיקת הוצאות ושכ"ט עו"ד וכל צד ישא בהוצאותיו .

פסק הדין ניתן לערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ז תשרי תשפ"ב, (03 אוקטובר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציגת ציבור עובדים
גב' דבורה גורין

תומר סילורה - שופט

נציג ציבור מעסיקים
מר דניאל הרפז