הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 51587-02-18

09 יולי 2021

לפני:

כב' השופט אורן שגב

התובע
afte amaniel
ע"י ב"כ: עו"ד תמיר שטינוביץ
-
הנתבעים

  1. עיריית ראשון לציון
  2. קפלן את לוי בע"מ

ע"י ב"כ: שמואל אזולאי

פסק דין

בפניי תביעת התובע לתשלום שכר וזכויות נוספות הנובעות מיחסי העבודה.

הרקע העובדתי ועיקרי ההליך
התובע, אזרח אריתריאה, הועסק כעובד ניקיון בשירות הנתבעת 2, שהנה חברה קבלנית המתמחה במתן שירותי ניקיון, החל מחודש מאי 2016 ועד לחודש יולי 2017.
בין הנתבעת 1, ראשון לציון, לבין הנתבעת 2 נחתם בשנת 2016 הסכם למתן שירותי ניקיון שטחים ציבוריים .
בהסכמת הצדדים ביום 30.04.2019 נדחתה התביעה כנגד עיריית ראשון לציון.
על יחסי העבודה בין הצדדים חל צו ההרחבה בענף הניקיון.

תמצית טענות התובע
לטענת התובע, תלושי השכר אשר נמסרו לו על ידי הנתבעת 2 אינם משקפים נאמנה את שכרו; שכרו השעתי עמד על סך של 30 ₪, כאשר בתלושי השכר שונו הרכיבים באופן ששכרו כלל גם את הזכויות הסוציאליות. כראיה לכך, טען, שכאשר בודקים את מכפלת השעות בתעריף של 30 ₪ בשעה בצירוף דמי הנסיעות, מתקבל שכר הנטו אשר מופיע בתלושים; מעבר לכך, הוסיף, כי תלושי השכר גם אינם תואמים את דו"חות הנוכחות;
על אף המחלוקת בעניין נכונות תלושי שכרו, לא ביקשה הנתבעת להעיד את חשבת השכר שהנה הגורם המוסמך, והעד שהוזמן מטעם הנתבעת לא ידע לתת הסבר על חישוב השכר;
ביחס לסוגיית ההלוואה, הנתבעת לא נתנה הסבר הגיוני ומספק;
שכרו עבור חודש אוגוסט 2017 כלל לא שולם;
ביחס להודעה לעובד שהוצגה במהלך הדיון, החתימה על ההודעה אינה חתימתו והיא שונה מהחתימה המופיעה על גבי התצהיר. הודעה זו כלל לא נמסרה לו ולא הוסברה לו. יתרה מכך, הנתבעת לא פירטה מי מסר לתובע את הסכם העבודה. כל האמור מתווסף לעובדה, שאף על פי שמועד תחילת עבודתו של התובע היה בחודש מאי 2016, התאריך שעל גבי ההודעה לעובד היה יום 31.01.2017, תשע ה חודשים אחרי תחילת עבודתו;
גם הנתונים בהסכם ההעסקה מעלים תמיהות שכן מצוינים בו תעריפי שכר מינימום שטרם פורסמו. מכאן, שהסכם ההעסקה הוכן לצורך ההליך בלבד;
הנתבעת לא שילמה תמורה עבור עבודה בשעות נוספות במהלך תקופת עבודתו. דו"חות הנוכחות שהוגשו מטעמה של הנתבעת אינם נכונים וגם הם הוכנו לצורך ההליך. חתימתו הנטענת של התובע על דו"חות הנוכחות אינה חתימתו ושונה מזו שעל גבי התצהיר;
במהלך תקופת עבודתו לא שולמו לו זכויות שונות כגון: דמי חופשה, גמול ימי חג, דמי הבראה, תוספת וותק, שי לחג והנתבעת לא הפרישה עבורו כספים לביטוח פנסיוני ולקרן השתלמות;
בסוף חודש יולי 2017 התובע פוטר מעבודתו בפתאומיות, ללא שימוע, מבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת לפיטורים ומבלי ששולמו לו פיצויי הפיטורים.
לאור האמור לעיל, תבע את את הרכיבים הבאים בתוספת הפרשי ריבית והצמדה והלנת שכר:
הודעה לעובד – 2,500 ₪.
פיצוי בגין הפרת חוק הגנת השכר – 5,000 ₪.
גמול עבודה בשעות נוספות – 1,237.5 ₪.
חופשה שנתית – 3,696 ₪.
ימי חג – 2,079 ₪.
פנסיה – 6,472.6 ₪.
דמי הבראה – 2,775 ₪.
נסיעות – 3,195 ₪.
תוספת וותק – 161.35 ₪.
שי לחג – 425 ₪.
קרן השתלמות – 6,264 ₪.
הודעה מוקדמת – 6,138 ₪.
פיצויי פיטורים – 7,188 ₪.
פיצוי בגין פיטורים שלא כדין – 5,000 ₪.

תמצית טענות הנתבעת
לטענת הנתבעת, שכרו של התובע שולם לו במלואו, במועד ובהתאם לתעריפי שכר המינימום הרלוונטיים. טענתו לפיה גובה שכרו עלה על שכר המינימום, אינה סבירה ו תלושי השכר משקפים נאמנה את שכרו;
במהלך כל תקופת עבודתו התובע לא הלין כלל על שכרו ולכן יש לדחות את הטענה שהשכר ששולם לו נמוך מזה שהובטח לו;
התובע לא זימן לעדות את חשבת השכר ואת מנהל העבודה שלו לצורך הוכחת טענתו. יתרה מכך, בעדותו בפני בית הדין הוא עצמו ציין כי הרוויח בין 25-27 ₪ לשעת עבודה;
גם ביחס לשעות הנוספות פירט התובע בפני בית הדין כי הוא עבד מידי יום 7 שעות בלבד וכי כלל לא בוצעה על ידו עבודה בשעות נוספות. עם זאת, ובהתאם לחישוב שנערך על ידי הנתבעת, יש התובע זכאי עבור עבודה בשעות נוספות ל- 608.84 ₪;
החישובים שבוצעו על ידי ב"כ התובע אינם מתיישבים עם תלושי השכר של התובע. גם אם תתקבל טענתו ביחס לתלושי שכר לחודשים: יולי, אוגוסט, ספטמבר ונובמבר 2016, מדובר בחלק מזערי מתלושי השכר ( 4 מתוך 15) ואין די בכך בכדי להוכיח כי תלושי השכר פיקטיביים. זאת ועוד, ככל שאכן טענתו של התובע ביחס לפיקטיביות תלושי השכר הייתה נכונה, מצופה היה שתביעתו תכיל רכיב של הפרשי שכר;
באשר להלוואה, הנטענת על ידי התובע, טוענת הנתבעת כי מדובר בהרחבת חזית מאחר שהתובע לא התייחס לשאלה זו בכתב תביעתו וגם לא במסגרת סיכומיו;
הנתבעת החתימה את התובע על טופס הודעה לעובד בתחילת עבודתו ובתחילת כל שנה. אף על פי שהתובע טען כי החתימה על טופס ההודעה לעובד אינה חתימתו, הוא לא הוכיח טענה זו;
בנוסף, התובע כלל לא מפרט מהו היו נסיבות סיום העסקתו – הוא לא מציין מי פיטר אותו ובאילו נסיבות. משכך, התובע לא הרים את נטל ההוכחה ;
טענת התובע לפיה הוא לא קיבל שכר בחודש יוני 2016 לא הוכחה כלל על ידו. הנתבעת הוכיחה את מתכונת העסקתו של התובע באמצעות דו"חות נוכחות ודו"ח ריכוז שכר. יתר על כן, בכל הנוגע לשכר חודש אוגוסט 2017, הרי ששכר זה הועבר במלואו לתשלום הפיקדון בהתאם לחוק פיקדון מסתננים (דו"ח הפיקדון צורף לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת).

דיון והכרעה

הודעה לעובד
טענת התובע בעדותו (עמ' 16 בשורות 20-25) כי החתימה על טופס ההודעה לעובד אינה חתימתו, נטענה בעלמא. התובע לא הציג בפני בית הדין חוות דעת מומחה או כל ראיה אחרת להוכחת טענה זו.
בע"ע (ארצי) 154/10 שניידר נ' ניצנים אבטחה בע"מ (3.5.2011)[פורסם בנבו] עמד בית הדין הארצי על חשיבות מתן ההודעה לעובד וקבע כי:
"הדרישה למסור לעובד הודעה בכתב על תנאי עבודתו אינה עניין טכני, אלא מהווה חלק מהחובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת ביחסי העבודה. בין תכליותיה – ליידע את העובד באופן שקוף ומלא על כל תנאי עבודתו; לייתר אי הבנות או סימני שאלה ביחס לתנאי העבודה; ולמנוע מחלוקות משפטיות לגבי תנאי עבודתו המוסכמים".
מאחר שהמועד הנקוב על גבי טופס ההודעה לעובד הוא יום 31.01.2017, תשעה חודשים לאחר מועד תחילת העסקתו של התובע , ובהתאם לדרישות חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב -2002 לפיו יש למסור הודעה זו תוך 30 יום - דין רכיב זה להתקבל.
עם זאת ומכיוון שההודעה לעובד מיום 31.01.2017 נערכה כדין, היא מכילה את כל הפרטים הדרושים, היא תורגמה לשפתו של התובע, טיגרית והתובע חתם עליה בחתימתו – הרי שתביעת התובע בגין רכיב זה מתקבלת באופן חלקי בלבד . אינני נדרש לטופס ההודעה לעובד משנת 2016 אשר הוגש רק עם סיכומי הנתבעת בשל מועד הגשתו.
לאור כלל האמור, הנתבעת תשלם לתובע סך של 1,000 ₪ בגין אי מתן הודעה לעובד בהתאם למועד הקבוע בחוק.

פיצוי בגין הפרת חוק הגנת השכר
כאמור, לטענת התובע, תלושי השכר אשר ניתנו לו במהלך תקופת עבודתו אינם כוללים את הזכויות הסוציאליות להן היה זכאי. בתחילת העסקתו סוכם עם התובע, כך לטענתו, כי שכרו השעתי יעמוד על סך של 30 ₪ לשעת עבודה. התובע תומך זאת בחישוב שערך למספר תלושי שכר (עבור החודשים יולי, אוגוסט, ספטמבר ונובמבר לשנת 2016). מחישוב זה עולה , כי מכפלת שעות העבודה בשכר שעתי של 30 ₪ בתוספת דמי נסיעות מביא לסכום הכולל בתלושים אלה.
אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, מדובר במספר תלושי שכר בודדים (4 מתוך 15) ואין בכך בכדי ללמד על מגמתיות כלשהי. שנית, בפסיקה נקבע זה מכבר כי תלושי השכר מהווים ראיה לכאורה לאמור בהם, ועל המבקש לסתור את תוכנם מוטל נטל הראייה (עד"מ (ארצי) 19/07 עמוס 3 בע"מ נ' סלוצקי שי [פורסם בנבו] (25.11.2008); דב"ע (ארצי) נה/193 – 3 חנן זומרפלד נ' מלון זוהר בע"מ [פורסם בנבו] (1.5.1996). עוד נקבע כי המעלה טענת "זיוף" הנטל הוא עליו להוכיח את טענתו, כאשר מדובר בנטל הוכחה מעין-פלילי, כך שהוא גבוה יותר מהרגיל (ר' ע"א 1237/13 קונין נ' גפני (פורסם בנבו, 7.4.13)).
בנוסף, מעיון בתלושי השכר עולה כי ששכרו של התובע בצירוף זכויותיו בהתאם לצו ההרחבה בענף הניקיון, שולמו לו במלואם. השכר המופיע בתלושים משקף את טענותיה של הנתבעת ואת שכר המינימום הנוהג בתקופה הרלוונטית.
לא מצאתי לקבל את עדותו של התובע , לפיה השתכר סך של 30 ₪ לשעה , מהימנה , שכן עדותו בעניין זה הייתה רצופה בסתירות, כך למשל:
עו”ד אזולאי:כמה הרווחת? כמה קיבלת משכורת?
העד, מר אפטה: זה היה משתנה.
ש: בין לבין?
ת: המשכורת הייתה משתנה אם לדוגמא, לדוגמא כשהייתי עובד לפי 27 שקלים הייתי מגיע ל-5 ומשהו וכשעבדתי לפי 25 זה היה 4 ומשהו.
(עמ' 24 בשורות 11-15)

ובהמשך –

עו”ד אזולאי: כמה כסף הרווחת לשעה?
העד, מר אפטה: 30 שקלים.
ש: רגע רגע עכשיו אני בעצמי מבולבל לגמרי, פעם אמרת קיבלת 25 אחרי זה 27 עכשיו 30 כאילו 25 עברת ל-27 הבנתי אולי תוספת יוקר אבל מעבר לזה עכשיו פתאום אתה אומר 30 תשובה שונה לגמרי מהשאלה ששאלתי אותך קודם.
ת: אני סיכמתי איתם ב-30 שקל קיבלתי לפי 30 שקל.
ש: רגע אבל הוא לא עונה על השאלה, לפני דקה בדיוק לפני דקה לפרוטוקול, אולי, לפני דקה בדיוק לפרוטוקול אמרת הרווחתי 25 ואחרי זה הרווחתי 27 את המילה 30 לא יצאה מפיך מה השתנית פתאום?
ת: מתי שאלת כמה הרווחתי?
(עמ' 25 בשורות 14-23)
(ההדגשות אינן במקור – א.ש.)
לנוכח כלל האמור, דעתי היא כי דין תביעתו של התובע בגין רכיב זה להידחות. תלושי השכר מתקבלים במלואם, לרבות כל הרכיבים בהם.

גמול עבודה בשעות נוספות
מאחר שחישוביו של התובע מתבססים על שכר שעתי של 30 ₪ ומכיוון שקבעתי כי אין בידי לקבל טענה זו, הרי שיש לדחות את החישוב שנערך על ידי התובע.
למרות שהתובע העיד בפני כי עבד 7 שעות מידי יום (עמ' 35 לפרוטוקול בשורה 11), הרי שבהתאם לחישוב שבוצע על ידי הנתבעת , קיים הפרש בסך 608.84 ₪ לזכותו של התובע. חישוב זה מקובל עליי ומצאתי אותו כנכון.
לפיכך, תשלם הנתבעת לתובע סך של 608.84 ₪ עבור עבודתו בשעות נוספות.

חופשה שנתית
מאחר שקבעתי כי בהיעדר ראיה לסתור, תלושי השכר משקפים נכונה את האמור בהם, ומאחר שהנתבעת הציגה בפנינו טופס פירוט צבירות וניצולי חופשה ואף שילמה לתובע בתלוש השכר של חודש אוגוסט 2017 סך של 2,236 ₪ עבור פדיון יתרת ימי החופשה (11.18 ימים) – דין רכיב זה להידחות.
בנוסף, טוענת הנתבעת טענת קיזוז לפיה שולם לתובע ביתר בגין רכיב זה 247.89 ₪. היות שבניגוד לתובע אשר טען כי הנתבעת חבה לו תשלומים שונים ללא כל תימוכין, הרי שהנתבעת פירטה במדויק את הסכומים אותם היא שילמה. לכן, ואף על פי שראוי היה כי הנתבעת תזמן לעדות את חשב השכר מטעמה, מצאתי כי גרסתה עדיפה והחישובים שהוצגו על ידה נכונים.
משכך, יש לקזז מכל סכום שיפסק לזכות התובע סך של 247.89 ₪.

ימי חג
לטענת התובע, הנתבעת לא שילמה לו גמול ימי חג. מנגד טענה הנתבעת, כי תביעתו של התובע בגין רכיב זה הוגשה בשל חישוב מוטעה של שכר העבודה השעתי (30 ש"ח כטענתו).
לאור האמור, ומכיוון שתלושי השכר משקפים נאמנה את האמור בהם, מאחר שהנתבעת שילמה לתובע במהלך תקופת עבודתו סך 1,836 ₪ עבור ימי חג ובשים לב לטבלה המפורטת שהוצגה מטעמה, הרי שאני מקבל את החישוב שפורט על ידה. הנתבעת תשלם לתובע סך של 524.16 ₪ בהם היא מודה.

פנסיה וקרן השתלמות
בהתאם לבר"ע 51823-10-14 י.ב. שיא משאבים בע"מ ואח' נ' HITAM ABAKER ואח' (ניתן ביום 26.02.2015), היה על הנתבעת לשלם לתובע מידי חודש בחודשו תשלומים על חשבון הפרשות לגמל ולהשתלמות כרכיבים נפרדים.
הנתבעת הציגה חישובים מדויקים של הסכומים ששולמו לתובע בגין רכיבים אלה במהלך תקופת העסקתו, זאת בניגוד לתובע אשר לא הציג כל חישוב סותר.
לאחר שבדקתי את החישובים שהוגשו על ידי הנתבעת, הגעתי לכלל מסקנה כי דינם להתקבל. זאת מאחר שמדובר בחישובים מדויקים אשר כאמור לא נסתרו. בנוסף, הנתבעת מודה בחוב של 6.09 ₪ בגין הפרשות לגמל ו- 118.69 ₪ בגין הפרשות לקרן השתלמות אותם עליה לשלם לתובע.

דמי הבראה
בהתאם לצו ההרחבה בענף הניקיון תעריף יום הבראה עומד על סך של 423 ₪.
הנתבעת הציגה בפנינו חישוב לפיו שולם לתובע במהלך תקופת עבודתו סך של 2,631.4 ₪ עבור 7 ימי הבראה. חישוב זה מקובל עלינו. עם זאת, מאחר שהתובע עבד 15 חודשים הרי שהוא זכאי ל- 8.75 ימי הבראה.
משכך, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 740.25 ₪ (1.75 ימים *423 ₪) בניכוי 62.44 ₪ אותם מבקשת הנתבעת לקזז.
לאור האמור, תשלם הנתבעת לתובע סך של 677.81 ₪ עבור דמי הבראה.

נסיעות
התביעה בגין רכיב זה נמחקה.

תוספת וותק
צו ההרחבה בענף הניקיון קובע כי תשולם לעובד ניקיון תוספת ותק של 0.35 ₪ עבור כל שעת עבודה החל משנת העבודה השנייה.
מבדיקת תלושי השכר עולה כי התובע קיבל את התוספת האמורה החל מחודש מאי 2017 ועד לסיום עבודתו בחודש אוגוסט 2017, תקופה של שלושה חודשים.
על כן, דין תביעתו של התובע בגין רכיב זה להידחות.

שי לחג
בהתאם למפורט בתלושי השכר, הנתבעת שילמה לתובע סך של 212.5 ₪ כמתנת חג בראש השנה (סכום זה שולם בתלוש חודש ספטמבר 2016) וכן סך של 213.3 ₪ כמתנת חג בפסח (סכום זה שולם בתלוש חודש מרץ 2017). סה"כ שולם לתובע 425.8 ₪ המהווה את כל הסכום הנתבע על ידו.
על כן ולנוכח האמור, דין רכיב זה להידחות.

נסיבות סיום העסקתו של התובע
התובע לא הציג ראשית ראיה להוכחת טענתו כי פוטר והוא אף לא ביקש להזמין לעדות את האדונים אשר פיטרו אותו לטענתו. כל זאת בנוסף לשינויים הרבים שנעשו בגרסתו.
כזכור, התובע טען בכתבי טענותיו, כי הוא פוטר על אתר. בתחילה טען שפוטר על ידי בעל הבית בשעות הערב (עמ' 43 בשורה 18) בהמשך ציין כי הפיטורים נעשו בבוקר על ידי "בעלי הבית" ששמם שמעון, שחר וקיקו (עמ' 43 בשורות 20-22) ולסיום טען כי מי שפיטר אותו היה שחר (עמ' 43 בשורות 28-29), אשר כאמור לא זומן למתן עדות בפניי.
לאור האמור לעיל, אין בידי לקבל את טענת התובע כי פוטר ודין תביעתו עבור דמי הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין להידחות.

פיצויי פיטורים
מקובלת עליי טענת הנתבעת לפיה בהתאם לע"ע 64836-09-16 י.ב. שיא משאבים בע"מ נ' GEBRE OKUBAZGY (ניתן ביום 09.08.2017), היה על הנתבעת לשלם לתובע מידי חודש בחודשו סך של 8.33% משכרו כרכיב נפרד. לאחר שעיינתי בכלל התלושים שהוגשו לבית הדין, הרי שסכומים אלה שולמו לתובע מידי חודש בחודשו החל מחודש עבודתו הראשון ועד לחודש יוני 2017. משכך נותרה לנתבעת יתרה לתשלום בסך של 3 23 ₪ עבור חודש יולי 2017 (3,878 ₪ * 8.33%).
בנוסף הודתה הנתבעת ב- 6.79 ₪, סכום זה ישולם על ידה בנוסף לסך של 323 ₪.

הודעה מוקדמת:
בהתאם להלכה הפסוקה ולצורך הכרעה בשאלת סיום יחסי העבודה בין הצדדים, יש לבחון מי הוא הצד אשר פעל לסיומם. [ע"ע (ארצי) 184/03 עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ - דוד יוסף (08.06.06); דב"ע (ארצי) ל/1-3 זמל הרמן - דואיב גילה, פד"ע א 18 (1970); ע"ע 300162/96 חברת בתי מלון פנורמה ירושלים בע"מ - וואיל סנדוקה, מ(2005) 433 (2004); דב"ע (ארצי) ל/18-3 בנצילוביץ - "אתא" חברה לטכסטיל בע"מ, פד"ע ב 41 (1970); דב"ע (ארצי) לב/58-3 רשות השידור - מאיר אשל, פד"ע ד 298 (1973)].
בעניינו, ואף על פי שקבעתי כי התובע לא פוטר בעבודתו, הרי שגם לא הוכחה התפטרות מפורשת מצדו . יתרה מכך, העובדה שהנתבעת 2 לא העידה את הממונה הישיר של התובע, אשר יש ביכולתו כדי לשפוך אור על נסיבות המקרה פועלת כנגדה [ע"א 548/78 אלמונית - פלוני, פ"ד לה (1) 736, 760 (1980); ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ - פרץ רוזנברג, מז (2) 605 (1993); ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ - טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 595 (1990); ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ - רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (27.7.08)].
משכך, דין טענת הקיזוז בגין אי מתן הודעה מוקדמת להידחות.

סוף דבר:
תביעת התובע מתקבלת בחלקה והנתבעת תשלם לתובע סך של 3,265.38 ₪ בהתאם לפירוט כדלקמן:
הודעה לעובד – 1,000 ₪.
שעות נוספות – 608.84 ₪.
תשלום בגין ימי חג – 524.16 ₪.
הפרשות לגמל – 6.09 ₪.
הפרשות לקרן השתלמות – 118.69 ₪.
הבראה – 677.81 ₪.
פיצויי פיטורים – 329.79 ₪.
מסכום זה רשאית הנתבעת לקזז סך של 247.89 ₪.
סכומים אלה יישאו הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.
לאור הפער המשמעותי בין סוכם התביעה לבין הסכום הפסוק, איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשפ"א, (09 יולי 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .