הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 5075-05-20

31 דצמבר 2021

לפני:

אב בית הדין, כב' השופט דורון יפת
נציגת ציבור (עובדים) גב' אידה שפירא
נציגת ציבור ( מעסיקים) גב' כרמלה קול אמן

התובע
דוד זביב
ע"י ב"כ עו"ד אמנון רובינזון
-
הנתבעת
מועצה מקומית ג'לג'וליה
ע"י ב"כ עו"ד בן ציון שפר

פסק דין

עניינה של התביעה בזכויותיו של התובע בעד תקופת העסקתו הקצרה ביותר בנתבעת וסיומה.
רקע עובדתי
1. ביום 25.9.2019 התקיימה ישיבת מועצה שעניינה בין היתר, "אישור שכר מנכ"ל חדש- מר דודי זביב". במהלך הישיבה הוחלט כדלקמן:
"ראש המועצה: אני מבקש אישור העסקת המנכ"ל דודי זביב בשכר בכירים וחוזה אישי בדרגה ג' בכפוף לאישור משרד האוצר ומשרד הפנים.
הצבעה: הוחלט פה אחד:
- לקבל את המלצות ועדת.
- שכר מנכ"ל יהיה 100% שכר לפי דרגה ג'.
- הסכם העסקה יהיה בנוסח שקבע משרד הפנים.
- המנכ"ל יחתום על כל המסמכים, כולל ניגוד עניינים."
2. ביום 11.10.2019 נחתם בין התובע לבין הנתבעת (להלן- המועצה) "הסכם עבודה לנושא משרה ברשות מקומית"(להלן- הסכם). בסעיף 7ב' להסכם נקבע, בין היתר, כי "תנאי מתלה לכניסתו לתוקף של הסכם זה, ולקבלת התנאים על פיו, הינו קבלת אישור בכתב מאת אגף כוח אדם ושכר (במשרד הפנים- ד.י.).
3. באותו יום (11.10.2019) החל התובע את עבודתו כמנכ"ל המועצה.
4. ביום 16.12.20 19 פנה התובע לגב' מיטל עטר – חשבת המועצה בשאלה , מדוע שכרו עומד על 80% בלבד, והאחרונה השיבה כי בהתאם להוראת משרד הפנים , עד לקבלת אישור תנאי העסקתו יש לשלם 80% בלבד, וכי לאחר קבלת האישור ישולמו לו הפרשי שכר וזכויות באופן רטרואקטיבי (ת/2).
5. ביום 30.12.2019 התקיימה שיחה בין התובע לבין ראש המועצה, אליה נדרש בהמשך.
6. ביום למחרת (31.12.2019) התקיימה שיחה נוספת בין השניים בתומה הודיע ראש המועצה לתובע על פיטוריו.
7. ביום 2.1.2020 הודיע ראש המועצה לתובע כי "ביום שלישי 31.12.2019 ניתנה לך הודעה מוקדמת בעל פה על סיום העסקתך כמנכ"ל מועצה מקומית ג'לג'וליה. למען הסדר הטוב אני מעלה על הכתב את ההודעה, וניתנת לכבודך הודעה שניה על סיום העסקתך במועצה. על פי הסכם ההעסקה תקופת ההודעה המוקדמת הנה חודש, לכן עבודתך תופסק סופית במועצה בתום בתאריך 31.1.2020."
8. ביום 20.1.2020 פנתה גב' גלית וידראן, מנהלת אגף בכיר בקרת הון אנושי ברשויות המקומיות במשרד הפנים לראש המועצה בענין "בקשה לאישור הסכם העסקה בחוזה אישי של מהנדס ה מועצה המקומית", זאת בהמשך למכתב המועצה מיום 24.9.2019. שם נכתב כי "בהתאם למדיניות האגף שתואמה מול משרד האוצר, פרק הזמן לאישור חוזה אישי לעובד רשות מקומית תתאפשר במהלך 3 החודשים הראשונים להעסקתו ברשות המקומית...לראשונה הרשות הגישה את הבקשה לאישור החוזה בחלוף 5 חודשים מים העסקתו של מהנדס הרשות במועצה"; ולפיכך אושר החוזה מיום 1.11.2019. בסיפא למכתב נכתב כי "מעל הצורך אציין כי עד כה גם מסמכי מנכ"ל הרשות, ביחס להעסקתו בחוזה אישי, לא הועברו לאישור משרדנו על אף שמועסק בפועל כבר זמן רב."
9. ביום 23.1.2020 העבירה המועצה למשרד הפנים לראשונה את ההסכם (מיום 11.10.2019).
10. במחצית השניה של חודש פברואר 2020 פנה התובע למר יוסף ערבאס, גזבר המועצה, בדרישה ל תשלום שכר חודש ינואר 2020 (ת/9). פניותיו של הראשון לא זכו למענה (ע' 11 ש' 1-5).
11. ביום 6.8.2020 ניתן אישור לשכרו של התובע כפי שנקבע בישיבת המועצה ובהסכם, רטרואקטיבית ליום 15.10.2019, בהתאם "לשכר כולל חודשי נכון להיום: 28,983 ₪." (נספח ב/1 לכתב ההגנה).
עיקרי ההליך
12. ביום 4.5.2020 וביום 6.9.2020 הוגשו, בהתאמה, כתב תביעה וכתב הגנה.
13. ביום 11.11.2020 הגיש התובע כתב תשובה.
14. ביום 21.1.2021 התקיים דיון קדם משפט בפני אב בית הדין.
15. ביום 3.2.2021 הגישה המועצה הודעה, אליה צורפו דוחו ת קרן פנסיה וקרן השתלמות, וכן דוח אקסל ובו פירוט חישוב שכר והפרשות שלא שולמו על ידי המועצה.
16. ביום 14.2.2021 הגישה המועצה את תצהירו של הגזבר, אליו צורפו כרטיס נוכחות של התובע לחודש ינואר 2020 ודוח הפקדות שנתקבל מחברת הביטוח כלל.
17. ביום 24.3.2020 הגיש התובע הודעה וכן בקשה לתיקון כתב התביעה.
18. ביום 16.4.2021 ניתנה החלטה, במסגרתה נתקבל התיקון וניתנה הוראה למועצה להגיש כתב הגנה מתוקן. חרף החלטות בית הדין, לר בות החלטה מיום 23.5.2021, המועצה לא הגישה כתב הגנה מתוקן.
19. ביום 30.5.2021 ניתנה הוראה על הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים. ביום 18.7.2021 הגיש התובע תצהיר עדות ראשית מטעמו; וביום 6.10.2021 הגישה המועצה את תצהירו של הגזבר וביום 4.11.2021 את תצהירו של ראש המועצה.
20. שלשום (29.12.2021) התקיים דיון הוכחות בפנינו, במהלכו נחקרו התובע, ראש המועצה והגזבר. בתום הדיון סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.
21. מכאן הכרעתנו.
דיון והכרעה
נסיבות סיום העסקתו של התובע
22. לטענת התובע, הוא נחשף לאי סדרים וכשלים בהתנהלות המועצה, וכאשר ביקש לתקנם הוא נתקל בהתנגדויות קשות ופעולות מצד גורמים במועצה אשר הכשילו את עבודתו. במהלך חודש דצמבר 2019 "התגבר המתח בין התובע ובין ראש המועצה בנוגע לעבודתו של התובע, על רקע לחצים מצד גורמים אינטרסנטיים". ביום 31.12.2019 קרא ראש המועצה לתובע לשיחה. באותה שיחה הודיע ראש המועצה לתובע, במפתיע, כי החליט לפטרו וכי העסקתו תסתיים ביום 31.1.2020, בתום תקופת ההודעה המוקדמת. עוד טוען התובע, כי עת שאל מהי סיבת הפיטורים, סיפק לו ראש המועצה נימוק תמוה לפיו התובע לא סייע לו לסדר את נושא התקציבים הבלתי רגילים (תב"רים). התובע השיב לראש המועצה כי מדובר בנושא המצוי בכלל בסמכותו של הגזבר ולא ברורות לו הטענות כלפיו בנושא. פיטוריו המשפילים גרמו לו לעוגמת נפש רבה.
23. הנתבעת לא הגישה כתב הגנה מתוקן , כך שלא מצאנו התייחסות מפורשת לטענות התובע בעניין. בתצהירו של הגזבר נכתב כי "התובע אינו זכאי לפיטורים שלא כדין. על פי ייעוץ משפטי שקיבלתי מדובר במשרת אמון והתובע עבד 72 ימים בטרם הובא לידי סיום ההסכם עמו. גם טענת התובע כאילו הוא לא צריך בכלל להכין תברי"ם איננה נכונה...". ראש המועצה הבהיר בתצהירו כי "בניגוד לנטען על ידי התובע, בישיבה אשר בסיומה החלטתי להביא את ההסכם עם התובע לסיום על פי הוראות ההסכם עמו הדבר היה בהבנה- התובע קיבל את החלטתי, הסכים לה ובסוף הישיבה אמרתי לתובע במפורש שעליו להתייצב לעבודה בתקופה זו." יוער, כי בכתב ההגנה שהוגש מטעם המועצה מצאנו הכחשה כוללנית בלבד (סע' 12).
24. אכן, תפקידו של התובע הוא התפקיד הבכיר ביותר במועצה, הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי (ראה גם סע' 2 ב' להסכם).
25. דא עקא, כבר נקבע על ידי בית הדין הארצי לעבודה, אמנם לגבי העסקה בשירות המדינה, כי " אכן, להעסקת עובדים "במשרות אמון" בשירות המדינה נקבעו כללים מיוחדים. עם זאת, אין בכללים אלה כדי לגבור על הוראות הדין או לשנותן. כמו כן, ערכי היסוד של שיטתנו המשפטית יוסיפו ויעמדו על מכונם, וודאי לא ייסוגו מפני כללי העסקה כפי שנקבעו לסוג כזה או אחר של עובדים, לרבות במשרות אמון"; ובהמשך, על דרך קל וחומר לענייננו (שכן מדובר בנבחר אשר בחר את המנכ"ל) , נקבע שם כי "אף הביטוי "משרת אמון" לא ישמש מילת קסם "לנעול" את שערי הטיעון מפני עובדים שהעסקתם עומדת לבחינה, ובמיוחד שלנבחר נתונה האפשרות לבקש להמשיך ולהעסיק את מי שהועסק אצל קודמו. תחולתה של הזכות היא אוניברסאלית, והיא ודאי משתרעת על המדינה כמעסיקה, לרבות במסגרת "משרות אמון" על הכללים המייחדים אותן" (עע (ארצי) 44309-05-11 שירי להב – מדינת ישראל (משרד החוץ)(מיום 22.1.2013), סע' 13 -39 לפסק דינה של כב' השופטת רונית רוזנפלד; יוער כי המדינה חזרה בה מעתירה לבג"ץ אשר הגישה כנגד פסק דין זה (בג"ץ 2048/13; מיום 19.3.2014).
26. כידוע, במסגרת היבט זה נבחנת השאלה אם ההחלטה התקבלה בהליך שנערך בתום לב ובאופן תקין, ובכלל זאת אם נערך לעובד שימוע במסגרתו ניתנה לו זכות הטיעון בהתאם לכללים שנקבעו בפסיקה (עע (ארצי) 43366-02-14 צ'רלי אוחנה - איגוד ערים אזור באר- שבע (שירותי כבאות) (מי ום 14.1.2018). הליך השימוע אינו "טקס" שיש לקיימו כדי לצאת לידי חובה. מדובר בהליך אשר נועד לבחון את ההצדקה העניינית במהלך הפיטורים. כאשר מדובר בנסיבות שבהן מעשה הפיטורים הוא בלתי נמנע, כי אז ניתן לצמצם את חובת השימוע, ובמידת הצורך להתאימה לנסיבות העניין ( ע"ע (ארצי) 701/07 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' שלומי תורג'מן (מיום 3.3.2009); ע"ע 1268/01 החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות בע"מ – רחל כהן, פד"ע ל"ט 71). כך גם נפסק כי במקרה בו לא נערך לעובד שימוע לפני פיטוריו, אך במהלך תקופה ממושכת קודמת, פורטו בפניו כל הטענות נגדו וניתנה לו הזדמנות להשיב עליהן, הרי שלא בהכרח ייקבע כי נפל פגם בהחלטה על פיטורי העובד (ע"ע 344/08 משה דרוט נ' מדינת ישראל, משרך החינוך (7.5.2009) . ויודגש, כי מכוח עקרון הבטלות היחסית, לא בכל מקרה יבטל בית הדין את הפיטורים שנעשו או יפסוק פיצוי כספי על כך (עע (ארצי)659/07 צים חב' השייט הישראלית בע"מ נ' אורי לוי (מיום 17.5.2009).
27. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה ברכיב זה להתקבל בעיקרו . נבאר.
28. אמנם התובע טען כי ביום 31.12.2019 ראש המועצה קרא לו לשיחה, אך הוברר בפנינו לראשונה בדיון (שכן שני הצדדים לא התייחסו לכך במסגרת כתבי בי-דין), הן על ידי התובע (ע' 5 ש' 18-21; ע' 6 ש' 18-20, ש' 27-28) והן על ידי ראש המועצה (ע' 7 ש' 28-29), כי האחרון הזמין את הראשון לשיחה יום קודם לכן (30.12.2019) , שלא "בשיחת מסדרון כזאת" (ע' 5 ש' 21), אלא עת התובע היה בחדרו (ע' 7 ש' 34-36).
29. מכל מקום, ובניגוד לנטען על ידי ראש המועצה (ע' 7 ש' 30-31, 35-36), לא שוכנענו כי הובהרה לתובע מיהות הפגישה שנקבעה למחרת (ע' 6 ש' 21-22) , קרי ליום 31.12.2019. כך גם לא נמסר לתובע כי מדובר בשיחת שימוע לפני סיום העסקתו ו ממילא לא פורטו העילות שבגינן זומן לשימוע. משכך אף לא ניתן לראות בשיחה שהתקיימה ביום 31.12.2019, כהמשכה של השיחה מיום 30.12.2019 (בשינויים המחויבים ראו ס"ע 8184-12-11 לאוניד קוסובסקי- אורי עמית ניהול השקעות בע"מ (מיום 10.4.2014). יובן מאליו כי התובע לא יכל להתכונן כדבעי לשיחה שהתקיימה (ע"ע (ארצי) 10940-10-15 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ- יונתן רון (מיום 6.9.2018).
30. לא נעלמה מעינינו טענות התובע בסעיפים 12 ו-13 לתצהירו, בדבר המתחים בינו לבין ראש המועצה במהלך חודש דצמבר 2019 וחוסר הגיבוי שניתן לו על ידי הגורמים בעיריה ( ע' 5 ש' 12-13; ע' 6 ש' 22-26) והעובדה כי ביקש במשך שבועיים פגישה (ע' 6 ש' 25-26) על מנת "לשבת ולדבר" על הנעשה במועצה (ע' 6 ש' 27-28). עם זאת, התרשמנו כי התובע הופתע מההחלטה לפטרו; ובלשונו, "הייתי בשוק" (ע' 5 ש' 15-16; ע' 6 ש' 29-30).
31. כך או כך, הן מתצהירו של ראש המועצה ו הן מעדויות הצדדים בפנינו, הוברר, כי אין מדובר בשימוע כלל ועיקר (ע' 5 ש' 18-19); ולא בכדי כבר בתום הפגישה, הודיע ראש המועצה לתובע כי העסקתו תסתיים ביום 31.1.2020 (ע' 5 ש' 28-29 ; ע' 7 ש' 16-17 ש' 20-21) . בד בבד התרשמנו כי התובע לא התנגד לפיטוריו, וליתר דיוק קיבל את רוע הג זירה בהבנה (ראו הודעת דוא"ל אשר הפיץ התובע לחברי ההנהלה (נספח ט' לכתב תשובה)) .
32. אשר על כן, הגענו למסקנה כי התובע זכאי לפיצוי בשל הליך פיטורים שלא כדין בסך של 10,000 ₪.
הפרשי שכר יסוד חודשים אוקטובר - דצמבר 2019
33. לטענת התובע, בתקופת העסקתו שולם שכרו בתעריף חלקי בלבד (80%) עד לקבלת אישור ממשרד הפנים לתנאי העסקתו. חרף דרישות חוזרות ונשנות מצדו לטיפול באישור ואף שהובטח לו כי הנושא כבר טופל, הועברו המסמכים רק כעשרה חודשים לאחר תחילת תקופת העסקתו. בכל מקרה, טרם שולמו הפרשי שכר לחודשים אוקטובר –דצמבר 2019, ובהתאמה, 3,906 ₪ (היקף משרה בפועל באותו חודש עמד על 67.75%), 2,882 ₪ (התובע נעדר 11 ימי עבודה באותו חודש) ו- 5,762 ₪.
34. לטענת המועצה, בחודש אוגוסט 2020 הגיע אישור ממשרד הפנים וכאמור בוצעה התחשבנות עם התובע כמפורט בתלוש השכר.
35. אכן, בהתאם לסעיף 7ב' להסכם, כניסתו לתוקף של ההסכם מותנה באישורו של משרד הפנים. עם זאת, עיון בכלל הראיות שבפנינו, מגלה, כי רק ביום 23.1.2020 (בתקופת ההודעה המוקדמת), לאחר המכתב בעניין המהנדס מיום 20.1.2020, נזכרה המועצה לשלוח את ההסכם בענייננו של התובע לאישורו של משרד הפנים. לא ברורה לנו התנהלות המועצה בעניין אשר יש בה, למצער, משום אדישות לעובדיה , וליתר דיוק לבכירי עובדיה . אמנם הגזבר טען בתצהירו כי "האישור לא נתקבל בשל תקלה שנבעה מחוסר מסמך מסוי ם ומיד כשהדבר עלה הוא תוקן, נתקבל האישור להסכם עמו והועבר לו כל השכר המגיע לו", אך בעדותו בפנינו השיב תשובה מתחמקת, לגבי המועד שבו הועברו המסמכים, ואף לא ידע לציין מהו אותו המסמך אשר בעטיו התעכב האישור (ע' 9 ש' 1-12). אמנם הגזבר הבהיר כי התובע לא דאג להעביר את ההסכם אשר זו עבודתו (ע' 9 ש' 13-17), אך ספק בעינינו האם זו עבודתו והאם נכון הוא כי הגורם, בעל העניין, יעביר בפועל את ההסכם למשרד הפנים. יוער, כי ראש המועצה לא סייע להבהרת התמונה, שכן עת נשאל מדוע התעכב האישור, הוא השיב כי "אין לי מושג, יכול להיות שזו בירוקרטיה ממשרד הפנים" (ע' 8 ש' 15-16).
36. מכל מקום וזה העיקר, בחודש אוגוסט 2020 הגיע האישור המיוחל ממשרד הפנים , אלא שבפועל התובע לא קיבל את "ההפרשים" המופיעים בתלושי שכר על סך של 13,025 ₪. שכן לתובע לא שולמו הפרשים, ובלשונו של הגזבר "קוזז בגין חובות למועצה, בפועל לא הועבר לו כסף בעקבות תלוש זה. כל הזכויות הסוציאליות הועברו לקופה, על ההפ רשים" (ע' 8 ש' 27-33).
37. אנו ערים לתלוש השכר של חודש אוגוסט 2020, אך מופיע שם קיזוז בסך של 2881 ₪ בעד חודש נובמבר 2019 הגם שבתלוש של חודש נובמבר 2019 הופחתו לתובע 11 ימי עבודה בסך של 11,524 ₪.
38. אשר על כן, התובע זכאי להפרשי שכר עבודה בסך של 12,550 ₪ (סעד שנתבקש בסע' 31 לכתב התביעה) , תוך קיזוז כספי ההפרשות חלק עובד לביטוחים פנסיוניים אשר הועברו כבר ליעדן על סך של 2,886 ₪ (סע' 33 לתצהיר התובע) , כלומר סך כולל של 9,664 ₪.
תשלום שכר חודש ינואר 2020 – תקופת ההודעה המוקדמת
39. לטענת התובע, שכרו לחודש ינואר 2020 טרם שולם לו, בלי שסופק כל הסבר רלוונטי לאי התשלום, בפרט שהונפק תלוש שכר לחודש זה. התובע טען בתצהירו, כי עם פיטוריו הוא נתבקש "על ידי ראש המועצה שלא לבצע שום משימה חדשה במסגרת תפקידי במהלך תקופת ההודעה המוקדמת ולהתייצב לעבודה רק אם אדרש לכך. במשך כשבוע ימים המשכתי להתייצב במשרד על מנת להשלים משימות דחופות שנשארו פתוחות על שולחני. כשסיימתי את משימותיי הפסקתי להתייצב במשרד קבוע, אלא רק במקרים בהם התבקשתי לכך על ידי גורמים במועצה".
40. המועצה לא העמידה טיעו ן סדור בכתב ההגנה לעניין זה. בתצהירו של הגזבר נטען כי "התובע חדל לעבוד ביום 31.12.2019"; ו"לפי סעיף 8ה' להסכם, ככל שהנתבעת אינה מעוניינת בעבודת התובע בתקופה המוקדמת הוא לא זכאי לתנאים סוציאליים בתקופה זו...התובע פשוט חדל להופיע...". ראש המועצה טען בתצהירו כי "בסוף הישיבה אמרתי לתובע במפורש שעליו להתייצב לעבודה בתקופה זו".
41. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה ברכיב זה להתקבל.
42. ודוק, אין מחלוקת כי לתובע ניתנה הודעה מוקדמת, שלפיה העסקתו תסתיים ביום 31.1.2020. כך העיד בפנינו ראש המועצה כי אמר לתובע כי העסקתו תסיים בתום חודש ינואר 2020 (ע' 7 ש' 11-12). כך גם העיד הגזבר שראש המועצה אמר לו (ע' 10 ש' 3-5).
43. אלא מאי. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בשאלה, האם התובע נ דרש להגיע לעבודה במהלך תקופה זו , אם לאו. גרסת התובע עדיפה בעינינו. שכן התרשמנו כי לאחר השבוע הראשון בחודש ינואר 2020, המועצה ויתרה על עבודתו של התובע, כאשר לא נותקו יחסי עובד מעסיק ביניהם. משכך, מדובר בתקופת עבודה בה התובע היה מן הסתם מוכן ומזומן לעבוד, אלא שהמועצה ויתרה על עבודתו בתקופה זו (ע"ע (ארצי) 178/08 אליהו פיילר – חברת לינת צדק "בית דינה" חיפה (מיום 23.6.2010, סע' 10)(להלן- עניין פיילר). נבאר.
44. ראשית, אכן, המועצה טענה בסיפא לכתב ההגנה (סע' 14) כי התובע נדרש לעבוד במהלך תקופת ההודעה המוקדמת , אך הוא פשוט הפסיק להגיע לעבודה ולפיכך יש לקזז חודש הודעה מוקדמת . ברם, מקובלת עלינו גרסת התובע בתצהירו, כי "אף גורם מטעם המועצה לא פנה אליי בזמן אמת בעניין אי התייצבותי בחלק מימי תקופת ההודעה המוקדמת. פעלתי בהתאם להנחיות ממוניי במועצה ומילאתי את כל הדרישות ממני.."(ת/סע' 20). ואכן, לא מצאנו בחומר הראיות שבתיק, הודעות, מסרונים, ווטסאפים, שיחות טלפון ובהן פניות לתובע מדוע אינו מתייצב או בדרישה כי יתייצב לעבודה, ובכלל זה הסבר ל פשר היעדרותו במהלך חודש ינואר. יוער, כשביקשו להסדיר את עניין שכרו של התובע ביום 21.1.2020, פנו אל התובע באמצעות הדוא"ל (נת/נספח 8).
45. שנית, החיפזון בפיטורי התובע, מטים את הכף לעמדת התובע. שכן סביר להניח , כי ראש המועצה, ביכר מטעמיו שלו (ולא בהכרח מטעמים פוליטיים כנטען על ידי ב"כ התובע בסיכומיו) , חרף עדותו בפנינו כי אמר לתובע "כי אני רוצה אותך בחודש ינואר על מנת לעשות חפיפה בכל החודש" (ע' 7 ש' 25-27; ע' 8ש' 19), כי התובע לא יהא נוכח במועצה במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, זאת חרף טענת ב"כ המועצה בסיכומיו כי תקופת ההודעה המוקדמת היא תקופה קריטית לעבודת המועצה (ע' 13 ש' 33-36; ע' 14 ש/ 1-6).
46. שלישית, גרסאות המועצה לגבי עבודת התובע במהלך חודש ינואר הן גרסאות סותרות ומתפתחות . ובמה דברים אמורים? במהלך קדם המשפט טען הגזבר בתחילה כי "התובע עבד בשנת 2019 עד דצמבר" (ע' 2 ש' 5) ובהמשך, לשאלת בית הדין הוא השיב "אולי פעמיים" (ע' 2 ש' 25-27). לאחר מספר ימים, במענה לבקשת בית הדין, הגישה המועצה דוח נוכחות, ממנו עולה, כי התובע הגיע במהלך השבוע הראשון של חודש ינואר (נת/8). בעדותו בפנינו טען הגזבר כי "אין מחלוקת שהוא לא הגיע לעבודה" (ע' 10 ש' 22-26). ראש המועצה טען בפנינו כי "לא ראיתי אותו יותר מפעם אחת במועצה" (ע' 7 ש' 22-23) ובהמשך בכלל לא (ע' 8 ש' 3-4). בסיכומיו טען בא כוחה של המועצה כי "למעט אותם חמישה ימים שעבד בינואר בהתאם לדוח הנוכחות שלו" (ע' 14 ש' 7-8, ש' 12).
מנגד, גרסת התובע היתה קוהרנטית יותר. התובע טען בדיון קדם משפט כי "ראש המועצה זימן אותי למשרדו והודיע לי שב- 31.01 אני מסיים את תפקידי ואמר לי לבוא ורק לסגור את הדברים הקטנים שהתחלתי אותם. הוא לא חייב אותי להגיע גם בתקופה זו. לא הייתי כל החודש, לפחות הגעתי חצי חודש" (ע' 2 ש' 30-32). בעדותו בפנינו טען התובע, כי ראש המועצה "ביקש ממני לעשות חפיפה ולהעביר את החומרים הדחופים לצוערים שהיו במועצה שבאו לסייע. בכל מהלך השבוע/שבועיים שהייתי במועצה העברתי את החפיפה לשמעון (צוער). סגרתי את כל מה שהיה לי פתוח על השולחן ונאמר לי שלאחר מכן אין לך צורך לחזור למועצה אלא אם כן נצטרך. התקשרו אליי לבוא לסיים את הניירת של ההעסקה שלי אותה אני צריך להעביר למשרד הפנים וסיום מועד ההעסקה, להחזיר את הרכב" (ע' 5 ש' 34-36). בעדותו בפנינו אישר התובע כי לא הוציא זימון לישיבות הנהלה ולא אישור דוחות ומשכורות (ע' 6 ש' 1-7).
ודוק כתבנו קוהרנטית יותר, שכן התובע ט ען כי תמיד דיווח בטביעת אצבע (ראו סע' 6ד' להסכם) . כך שאנו מתקשים להאמין כי "חסרים המון ימים שהייתי וזה לא מצוין בדוח", כך שחלק מהדיווח נקלט וחלק לא (ע' 6 ש' 8-17).
47. רביעית, כאשר נשאל ראש המועצה, "לא עדכנת את הגזבר ואת מנהל משאבי אנוש על כך שהתובע לא מגיע לעבודה", הוא השיב: "לא חיפשתי אותו אם הגיע או לא...אם הצוער שביקשתי שימשיך איתו את החפיפה קיבל ממנו חומרים. שאלתי והוא אמר לא הגיע וזהו. שואלים פעם פעמיים וזהו." (ע' 8 ש' 5-10). בהמשך, ראש המועצה טען כי שוחח על כך עם הגזבר (ע' 8 ש' 11-12), אך לנוכח דבריו של הגזבר לאחר מכן, התרשמנו כי שיחה כאמור לא התקיימה כלל ועיקר (ע' 9 ש' 33-35; ע' 10 ש' 1-2).
48. חמישית, לתובע הונפק תלוש שכר בעד חודש ינואר 2020, ממנו עולה, כי הוא זכאי לתשלום בעד חודש ינואר 2021 באופן מלא, הגם שבהתאם לדוחות הנוכחות ה וא הגיע במהלך השבוע הראשון בלבד. מכל מקום, הגזבר לא הניח את דעתנו ב תשובותיו בהקשר לתלוש זה (ע' 10 ש' 7-15). בד בבד הגזבר אישר "אם יצא תלוש בינואר ז"א שהוא קיבל גם זכויות סוציאליות לחודש ינואר. למיטב הבנתי לא היה צריך לקבל בכלל" (ע' 10 ש' 16-18). בהמשך "נפלה שגגה בתלוש הזה כנראה." ( ע' 10 ש' 27-28). ויודגש, כי חרף אי הגעתו של התובע לעבודה כנטען על ידי המועצה, הגזבר לא מצא לנכון לעדכן את חשבת השכר (ע' 10 ש' 31-32). בזיקה לכך טען בא כוחה של המועצה בסיכומיו, כי "התעוררה פה השאלה שאין לי תשובה לגביה שלכאורה אם יצא תלוש אז הועברו גם הסכומים ביחס לינ ואר. נאמר שאם יצא תלוש אז הועברו גם התשלומים לקופות. אם מאמינים לתלוש אז זה דו צדדי ולא חד צדדי" (ע' 13 ש' 26-28). יוער כי הדברים האמורים אינם מתיישבים עם דברי הגזבר.
49. נוכח כללם של דברים, יש לראות בחודש ינואר 2020 – תקופת ההודעה המוקדמת , כתקופת עבודה , המזכה בשכר עבודה שכן לא אירע ניתוק יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים לאלתר (עניין פיילר, סע' 11), כאשר התובע לא נתבקש אף להשיב את רכבו לפני תום החודש . משכך ומבלי שנביע עמדתנו לגבי ההוראה, אין כל רלוונטיות לנטען על ידי הגזבר כי "לפי סעיף 8 ה' להסכם, ככל שהנתבעת אינה מעוניינת בעבודת התובע בתקופה המוקדמת הוא לא זכאי לתנאים סוציאליים בתקופה זו".
50. יודגש, כי בעדותו בפנינו העיד הגזבר כי התלוש והסכום הנקוב בו על סך 15,000 ₪ לא הועבר לתובע (ע' 10 ש' 33-35).
51. אשר על כן, התובע זכאי לשכר עבודה בעד חודש ינואר 2020 על סך של 28,983 ₪.
הפרשי הפקדות לביטוח פנסיוני בעד חודש ינואר 2020
52. לטענת התובע, בעקבות תביעתו ובמקביל להגשת כתב ההגנה, הפרישה הנתבעת כספים בגין הפרשי שכר לחודשים ספטמבר 2019- דצמבר 2019, אך לא עבור חודש ינואר 2020- חודש אשר הועסק בפועל והיה זכאי למלוא זכויותיו. משכך, התובע זכאי לפיצוי בגין הפרשי הפקדות לביטוח פנסיוני בסך של 4,587 ₪.
53. לטענת המועצה, לתובע הופרשו כל ההפרשות הסוציאליות להן הוא זכאי. תחילה בהתאם לשכר ששולם מדי חודש ובהמשך כשנתקב ל האישור להעסקתו, הכל כמופיע בתלוש השכר לחודש אוגוסט 2020.
54. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית (לרבות עיון בדוח ההפקדות לשנים 2019 ו-2020 ), הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה ברכיב זה להתקבל, שכן לא מצאנו אסמכתא ממנה ניתן ללמוד כי המועצה הפקידה כספים בעד חודש ינואר 2020.
55. אשר על כן, התובע זכאי ל פיצוי בעד אי הפקדה בחודש ינואר 2020 לביטוח פנסיוני (חלק מעסיק) בסך כולל של 3,864 ₪.
הפרשי הפקדות לקרן השתלמות
56. לטענת התובע, על אף העובדה שהועסק בפועל בחודש ינואר 2020, לא הופקדו לזכותו כספים לקרן השתלמות בעד אותו חודש בסך של 2,174 ₪.
57. לטענת המועצה, לתובע הופרשו כל ההפרשות הסוציאליות להן הוא זכאי. תחילה בשכר ששולם מידי חודש ואת מלוא הסכום מדי כשנתקבל האישור להעסקתו, הכל כמופיע בתלוש השכר לחודש אוגוסט 2020.
58. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה ברכיב זה להתקבל, שכן המועצה לא צירפה כל אסמכתא בעניין ולפיכך התובע זכאי לפיצוי בעד אי הפרשות לקרן השתלמות בסך של 2,174 ₪.
דמי הבראה
59. לטענת התובע, בהתאם להסכם העסקתו הוא זכאי לתשלום דמי הבראה בדומה לכלל עובדי הרשויות המקומיות. נוכח הוראות חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, הרי שהתובע זכאי לתשלום בגין 9 ימי הבראה בשנה בערך יום בסך של 432 ₪. מאחר שהתובע עבד 3.67 חודשים הוא זכאי לתשלום בסך של 1,189 ₪.
60. לטענת המועצה, מוכחש הנטען על ידי התובע בעניין זה. בנוסף, נוכח האמור בסעיף 10ו' להסכם לא קמה לתובע זכאות בסעיף זה. במסגרת תצהירי ראש המועצה והגזבר אין כלל התייחסות לעניין זה. בסיכומיו טען בא כוחה של המועצה כי "לא מגיע לתובע לא חופשה ולא הבראה. למה? כי זה כתוב בהסכם." (ע' 13 ש' 11).
61. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה ברכיב זה להתקבל בעיקרו.
62. סעיף 10ו' להסכם קובע כי "העובד זכאי לקצובת הבראה בסכומים ובכמות ימים שמשתלמים כדין לכלל עובדי הרשות המקומית, בהתאם להיקף משרתו". בחוקת העבודה ( נת/ 12), ב-10 השנים הראשונות להעסקה זכאי עובד ל-9 ימים בשנה.
63. מאחר שהתובע עבד 65 ימי עבודה, הרי שהוא זכאי ל-2. 4 ימי הבראה, כאשר יום הבראה עומד על סך של 432 ₪, בסך כולל של 1,037 ₪.
פדיון חופשה שנתית
64. לטענת התובע, בהתאם להסכם, הוא זכאי ל-22 ימי חופשה שנתית בשנה. מאחר שהתובע הועסק במועצה במשך 3.67 חודשים והוא לא ניצל את ימי חופשה השנתית, הוא זכאי לפדיון של 6.7 ימי חופשה בסך כולל של 8,777 ₪.
65. לטענת המועצה, מוכחש הנטען על ידי התובע בעניין זה. במסגרת תצהירי ראש המועצה והגזבר לא מצאתי התייחסות לעניין זה. בסיכומיו טען בא כוחה של המועצה כי "לא מגיע לתובע לא חופשה ולא הבראה. למה? כי זה כתוב בהסכם." (ע' 13 ש' 11).
66. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה ברכיב זה להתקבל בעיקרו.
67. סעיף 11א' להסכם קובע כי "העובד יהיה זכאי לחופשה שנתית של 22 ימי עבודה בשנה (לעובד המועסק, חמישה ימים בשבוע)..."; וסעיף 11 ב' להסכם קובע כי "הופסקה עבודתו של העובד מכל סיבה שהיא, לא יהיה העובד זכאי לנצל את חופשתו הצבורה בטרם סיום יחסי עובד מעביד. בעד ימי החופשה הצבורים שלא נוצלו, ישולם לעובד פדיון חופשה בהתאם לאמור בחוק חופשה שנתית, התשי"א- 1951." יוער, כי בתלוש השכר לחודש אוגוסט 2020 נרשם כי לתובע יתרה של 5.49 ימי חופשה.
68. נוכח העובדה כי התובע זכאי לפדיון ימי חופשה בעד 3.22 חודשי עבודה, ומאחר שערך יום חופשה עומד על 1,317.4 ₪, הרי שהוא זכאי לפדיון של 5.9 ימי חופשה בסך כולל של 7 ,773 ₪.
טענות קיזוז
69. לטענת המועצה בכתב ההגנה, ככל ויימצא שהתובע זכאי לסכום כלשהו, הרי שיש לקזז מכל סכום כאמור סך של 4,000 ₪ בגין נזק שגרם התובע לרכב ליסינג ש עמד לשימושו. כמו כן יש לקזז סך של 10,000 ₪ בגין מחשב נייד וטלפון נייד אשר ניתנו לתובע לצורך ביצוע עבודתו והתובע לקחם ולא החזירם . הגזבר חזר על טענה זו בתצהירו.
70. לטענת התובע, בכתב התשובה, "בנושא רכב הליסינג- לא היה ליסינג! הרכב הושכר ממקורב למועצה, קיבלתי רכב ישן ומקרטע, לחצתי לקבל רכב חדש מליסינג וראש הראשות והגזבר לא אישרו, נסעתי עם הרכב עד ליום העסקתי, מעולם לא הייתי מעורב בתאונה עם הרכב, הרכב הוחזר בדיוק כפי שקיבלתי אותו. מעולם לא דיברו איתי בנושא הנזקים לרכב, גם שהחזרתי את הרכב והכל היה בסדר ותקין. בנושא המחשב והסלולרי- בכל חברה מתוקנת מבצעים סגירת חשבון מסודרת עם כל עובד, עד עכשיו החשבון פתוח, ציפיתי לפגישת גמר חשבון בנושא תשלום השכר. טען הגזבר שהוא עובד על זה ויהיה איתי בקשר. עדיין ממתין לפגישת גמר חשבון." במסגרת תצהירו הבהיר התובע כי "לא גרמתי כל נזק לרכב הליסינג של הנתבעת...לא הועברה אליי כל פנייה בנושא זה..."; ולגבי המחשב והטלפון הבהיר התובע כי אלו אכן נותרו בידיו, "וזאת מאחר שכלל לא התבקשתי להחזירם...יצוין כי מדובר במכשירים ישנים, להערכתי בעלי ערך כספי נמוך מאוד, במהלך הדיון הקרוב בתיק אתאם עם נציגי המועצה את החזרת מכשירים אלה לידי המועצה."
71. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין טענת הקיזוז בעניין הרכב להידחות ודין טענת הקיזוז בעניין המחשב והטלפון הנייד להתקבל בעיקרו (אך לא בסכום הנתבע). נפרט.
72. סעיף 19 להסכם קובע כי "הרשות המקומית זכאית לקזז ו/או לנכות מכל סכום שיגיע לעובד, אם יגיע, את הסכומים שהעובד יהיה חייב לה, בכפוף לכל דין". לאחרונה נקבע על ידי בית הדין הארצי לעבודה כי "בשלב הראשון על מעסיק (הטוען לפיצוי בגין נזק ממוני- ד.י.) להוכיח את עצם קיומו של נזק; בשלב השני עליו להוכיח את סכום הנזק שנגרם (כימות)"(ע"ע (ארצי) 44882-12-19 עאמר שמא – תופיק שיך (מיום 21.9.2021).
73. בהתייחס לרכב - הגזבר אישר כי התובע החזיר את הרכב בסוף חודש ינואר 2020 (ע' 11 ש' 6-7), אך לשיטת הראשון "חברת השכרה חייבו אותנו בסך 4,000 ₪ בגין נזקים". לא מצאנו כל פנייה קודמת של המועצה לתובע בעניין (ע' 11 ש' 11-12), המועצה לא הוכיחה כי התובע גרם לנזק לרכב וממילא לא הוכיחה את עצם קיומו של הנזק. כך ובנוסף המועצה לא הציגה אסמכתא של דרישת תשלום מצד החברה. משכך, טענת הקיזוז בעניין הרכב נדחית.
74. לגבי מחשב נייד וטלפון נייד - התובע אישר בעדותו בפנינו כי בקליטתו למועצה הוא קיבל טלפון נייד "s10 של סמסונג. קיבלתי מחשב של לנובו." (ע' 6 ש' 31-34). טרם הוברר לנו, גם לאחר ששמענו את עדותו של התובע, מדוע התובע לא הגיע למסור את המכשירים למועצה (ע' 6 ש' 35; ע' 7 ש' 1-3), כפי שמתבקש וכפי שהחזיר את הרכב , בוודאי עת מדובר במנכ"ל המועצה, בעניין זה מקובלת עלינו טענת ראש המועצה כי "הוא (התובע- ד.י.) אמור להחזיר את זה בעצמו" (ע' 8 ש' 13-14).
75. הגזבר העיד כי קוזזו לתובע בגין המחשב והפלאפון "עלות רכישה בצמוד לזמן רכישה, חודשיים...המכשיר שהיה לו זה סמסונג פרימיום שזה לא פחות מ-4,000 5,000 ₪. לגבי המחשב הנייד זה גם 5,000 ₪. זאת סדרת לנובו, גרסה יוקרתית. מי שבחר לקנות זה הוא, את המוצרים" (ע' 9 ש' 18-23).
76. טרם הוברר לנו מדוע המועצה לא צרפה קבלות על רכישת המכשירים החדשים (אשר אין חולק כי נקנו ונמסרו לתובע) ויש לזקוף את הדבר לחובתה . עם זאת, מאחר שאין מחלוקת כי התובע קיבל מכשירים אלה ולא החזירם למועצה יש לקזז, על פי אומדנה, סכום של 6,000 ₪.
סוף דבר
77. אשר על כן, התביעה מתקבלת בעיקרה; ולפיכך על הנתבעת לשלם לתובע תוך 30 יום מהיום, כדלקמן:
א. פיצוי בגין הליך פיטורים שלא כדין על סך של 10,000 ₪.
ב. הפרשי שכר עבודה בעד חודשים אוקטובר –דצמבר 2019 על סך של 9,664 ₪.
ג. שכר עבודה של חודש ינואר 2020 על סך של 28,983 ₪.
ד. פיצוי בעד אי הפקדה לביטוח פנסיוני (חלק מעסיק) בחודש ינואר 2020 בסך של 3,864 ₪.
ה. פיצוי בעד אי הפרשה לקרן השתלמות בחודש ינואר 2020 על סך של 2,174 ₪.
ו. תשלום דמי הבראה על סך של 1,037 ₪.
ז. פדיון דמי חופשה על סך של 7,773 ₪.
ח. פיצויי הלנת שכר של חודש ינואר 2020 בסך של 6,000 ₪.
הסכומים הנקובים בסעיפים ד'-ז' יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.2020 ועד מועד התשלום בפועל.
ט. הוצאות משפט בסך של 7,000 ₪.
78. הנתבעת רשאית לקזז מהסכומים הנ"ל 6,000 ₪ כאמור בסעיף 76 לעיל.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מהיום.
ניתן היום, כ"ז טבת תשפ"ב, (31 דצמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציגת ציבור (מעסיקים)
גב' אידה שפירא

דורון יפת, שופט

נציגת ציבור (עובדים)
גב' כרמלה קול אמן