הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 49300-08-17

לפני:

כב' השופטת בכירה עידית איצקוביץ
נציג ציבור (עובדים) מר גבריאל נבו
נציג ציבור (מעסיקים) מר משה כפיר

התובע
Solomon Nobah Tsegay
נושא דרכון אריתראה מספר 4628/127549
ע"י ב"כ עוה"ד אליאסף אוחיון ואח'
-
הנתבעים

  1. נ.ת.ע עסקי מזון (2015) בע"מ, ח.פ. 515192565
  2. נ.ת.ע אחזקות אם בע"מ
  3. זליבנסקי גילה

ע"י ב"כ עוה"ד עמית גרוס ואח'
4. קרן אור שמירה וניקיון בע"מ, ח.פ. 515357176
5. א. שמש -חברה שמירה ואבטחה בע"מ, ח.פ. 511201071
ע"י ב"כ עוה"ד תמיר יחיא ואח'
6. ר.א.ו. (2014) עבודות בע"מ, ח.פ. 515039782
7. נ.ג. אחזקות ושירותים בע"מ, ח.פ. 515504371
8. שמעון (סימו ) ביטון, ת.ז. XXXXXX454

פסק דין

בפנינו תביעה כספית להפרשי שכר וזכויות סוציאליות נוספות בסכום כולל של 113,047 ₪. התובע, מהגר עבודה מאריתריאה, עבד לטענתו במסעדה שבבעלות הנתבעת 1 הידועה בשם הירו ראמן שרונה אשר ממוקמת במתחם שרונה בתל-אביב (להלן – המסעדה).

טענות התובע

התובע טען כי אדם בשם רוני, "מתווך" לעובדים מאריתריאה, הביא אותו לעבודה במסעדה. הוא ביצע שם עבודות ניקיון ושטיפת כלים, החל מחודש מאי 2016 ועד חודש יולי 2017 ובסה"כ 15 חודשים. אותו רוני שילם לו את שכרו מידי חודש במזומן.

הנתבעת 1 העסיקה אותו אך לא שילמה לו שכר עבור חודשים יוני-יולי 2017, לא שילמה לו שכר עבור שעות נוספות וכן לא שילמה לו פיצויי פיטורים, דמי חופשה, דמי הבראה, דמי חגים ודמי נסיעות. כמו כן, לא הפרישה עבורו לקרן פנסיה כדין ולא מסרה לו תלושי שכר.

הנתבעת 2 הינה בעלת המניות בנתבעת. הנתבעת 3 הינה דירקטור ומנהלת בנתבעת 1. לשיטת התובע, התנהגות הנתבעת 1 כלפיו עולה כדי הפרה מובהקת של חובת האמון המיוחדת ותום הלב הנדרשים ביחסי העבודה, מה שמצדיק הרמת מסך וחיוב הנתבעות 2 ו-3 באופן אישי לשלם לו זכויותיו.

טענות הנתבעות 1 – 3

הנתבעת 1 טענה כי מעולם לא העסיקה את התובע ואין לה כל מידע בקשר לתנאי עבודתו. בחודש אפריל 2016 התקשרה הנתבעת 1 עם אותו רוני, ששם משפחתו "אשר" ועם אדם נוסף בשם שמעון ביטון (להלן – סימו או הנתבע 8) בהסכם להספקת שירותי ניקיון. רוני הציג עצמו כבעלים של חברת ניקיון והראה רישיון של קבלן ניקיון. סימו הציג עצמו כנציג של אותה חברת ניקיון. שניהם הציבו במסעדה שני עובדים לצורך ביצוע עבודות ניקיון. שניהם היו הכתובת לכל פניה או בקשה של הנתבעת 1 בקשר לביצוע עבודות הניקיון והם אלו שקיבלו ממנה התשלום החודשי עבור שירותי הניקיון. בחלוף הזמן רוני ביקש מהנתבעת 1 להוציא התשלום עבור שירותי הניקיון לפקודת חברה בשם אחר והיא נענתה לו. לאחר מספר פעמים בהם חזר רוני על בקשתו, בכל פעם על שם חברה אחרת, ביקשה הנתבעת הסברים ולא נענתה. בעקבות זאת היא הודיעה לרוני וסימו על הפסקת ההתקשרות.

לבקשת הנתבעות 1 - 3 צורפו חברות אלו. קרי, קרן אור שמירה וניקיון בע"מ כנתבעת 4; א. שמש – חברת שמירה ואבטחה בע"מ כנתבעת 5; ר.א.ו (2014) עבודות בע"מ כנתבעת 6, נ.ג. אחזקות ושרותים כנתבעת 7; וסימו כנתבע 8. לשיטתן, כל החברות אשר צורפו הינן חברה אחת הואיל ומדובר באותם אנשי קשר, באותה הנהלה ובאותם עובדים. התובע הועסק על ידי הנתבעות 4 – 7 אשר נוהלו על ידי רוני וסימו.

נתבעות 1-3 טענו כי אין מקום להרמת המסך של הנתבעת 1 ואין הצדקה לחיובן של הנתבעות 2 ו-3 באופן אישי.

בעקבות צירוף הנתבעות 4 – 8 הגיש התובע כתב תביעה מתוקן ובמסגרתו טען כי למעט רוני, נתבעות אלו אינן מוכרות לו כלל.

טענות הנתבעת 5

הנתבעת 5 הגישה כתב הגנה ובו טענה כי התובע מעולם לא הועסק על ידה ויש למחוק את התביעה נגדה בשל העדר יריבות. אין לה כל קשר לנתבעות 4, 6 - 8. לשיטתה, הנתבעת 1 העסיקה את התובע. עוד טענה הנתבעת 5 כי הוצע לה לספק שירותי ניקיון למסעדה. היא הסכימה והעבירה את העבודות לקבלנית משנה, חברה בשם נ. א. אל אתיר בע"מ (להלן – קבלנית המשנה). בהתאם לסיכום ביניהן אין ולא התקיימו יחסי עובד מעביד בין הנתבעת 5 לבין קבלנית המשנה, עובדיה או שלוחיה. לנתבעת 5 לא ידוע אם התובע נמנה עם עובדיה של קבלנית המשנה.
תקופת ההתקשרות בין הנתבעת 5 לבין הנתבעת 1 השתרעה על פני שלושה חודשים בלבד (מאי עד יולי 2017) והופסקה עקב אי תשלום הנתבעת 1 עבור שירותי ניקיון בחודשים יוני-יולי 2017. חרף האמור, נאלצה הנתבעת 5 לשלם לקבלנית המשנה עבור שירותי הניקיון שסיפקה בחודשים מאי-יולי 2017 לנתבעת 1. ביחד עם כתב ההגנה הגישה הנתבעת 5 גם הודעת צד ג' לקבלנית המשנה. במהלך הדיון המקדמי ביום 26.2.2018 ויתרה עליה והודיעה כי תזמן את קבלנית המשנה לעדות, דבר שלא נעשה. הקבלנית המשנה אף לא צורפה כנתבעת להליך.

הליכים שהתקיימו

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר בעדות מוקדמת ביום 14.12.2017.
לאחר מכן, הגיש התובע דוחות נוכחות של Time table (תוכנה אינטרנטית לסידור עבודה וניהול נוכחות) וכן תחשיב שעות. מטעם הנתבעות 1 – 3 הוגש תצהיר עדות ראשית של מר גדעון זליבנסקי, המשמש מנהל כספים ב"קבוצת הירו" שבבעלות הנתבעת 1 (להלן – זליבנסקי) . הנתבעת 5 הגישה תצהיר של נציגה, מר אורי שמש (להלן – שמש). המצהירים נחקרו על תצהיריהם.

הנתבעות 4, 6, 7 ו–8 לא הגישו כתבי הגנה ולא התייצבו לדיון.

בתום שמיעת הראיות, הוגשו סיכומים מטעם התובע והנתבעות 1-3 ו-5. הוגשו סיכומי תשובה מטעם התובע והתיק הועבר אלינו להכרעה.

תקופת העבודה של התובע במסעדה

התובע הצהיר כי עבד במסעדה מחודש מאי 2016 ועד יולי 2017 ובסה"כ 15 חודשים. בתמיכה לטענתו זו הציג דוחות נוכחות (נספח ת/1 לתצהירו). מאוחר יותר, ביום 4.6.2018, ובהתאם לצו שניתן על ידי בית הדין, הגיש התובע דוחות נוכחות שנתקבלו מ- Time table ובהם לא מופיע שם התובע אלא המילים: עובד שטיפה ומצוין מספר 63. התובע העיד בחקירה ראשית כי מספר העובד שלו היה 63 והשם שלו במערכת ניהול יומן שעות דיגיטלי היה שוטף כלים (עמ' 3 ש' 22-25 לפרוטוקול).
דוחות הנוכחות אשר הוגשו על ידי התובע הינם ביחס לחודשים יוני, יולי, ספטמבר עד דצמבר 2016 וכן ינואר עד יוני 2017. סה"כ 12 חודשים בלבד. התובע לא הציג דוחות נוכחות לחודשים מאי ואוגוסט 2016 וכן לא לחודש יולי 2017.

הנתבעת הודתה כי התובע העניק שירותי ניקיון במסעדה באמצעות חברות ניקיון בתקופה שבין חודש מאי 2016 ועד לחודש אוגוסט 2017 אך היא גם טענה שאין ברשותה כל מסמך הקשור להעסקתו של התובע (ס' 7 ו-46 לתצהיר זליבנסקי וכן עדותו בעמ' 20 ש' 16 לפרוטוקול).

בנסיבות אלו, אנו מקבלים את עדות התובע בדבר עבודתו בחודשים מאי 2016 ועד 24.7.2017 (עמ' 11 ש' 1-2 לפרוטוקול) (להלן – תקופת העבודה).

מי העסיק את התובע?

השאלה הראשונה והעיקרית בה חלוקים הצדדים הינה בענין זהות המעסיק. שאלה זו מתעוררת בהסדרי העסקה בהם מעורב צד שלישי בנוסף לעובד ולמשתמש בעבודתו.

התובע טען כי הנתבעת 1 העסיקה אותו בחצרים שלה (במסעדה). הוא ביצע עבודות ניקיון ושטיפת כלים והשתלב בפעילות הליבה של הנתבעת 1, הוא היה כפוף למנהלי הנתבעת 1 ולעובדיה, הוכשר על ידם וביצע עבודתו בהתאם להוראותיהם ולסידור העבודה שהם קבעו. הוא עבד עם ציוד של הנתבעת 1 ולבש מדים שלה. לחילופין, טען התובע, יש לראות בנתבעת 1 מעסיקה במשותף, אך מבלי לציין מעסיק נוסף (ס' 21 לכתב התביעה המתוקן).

הנתבעת 1 טענה כי לא העסיקה את התובע. היא רכשה בתמורה מלאה שירותי ניקיון מחברה שמספקת שירותי ניקיון ברישיון וזו הציבה את התובע במסעדה לצורך ביצוע עבודות הניקיון.

הנתבעת 5 טענה אף היא כי לא העסיקה את התובע. לטעמה, על פי מבחני הפסיקה וממה שעולה מכתבי הטענות, הנתבעת 1 היא זו אשר העסיקה את התובע.

המתווה המשפטי בענין זהות המעסיק

פסק הדין המנחה בסוגיה ניתן על ידי בית הדין הארצי בדב"ע (ארצי) נב/30-142 אלהרינאת נ' כפר רות (9.9.1992) (להלן – פס"ד כפר רות). שם קבע בית המשפט כך -
בהסדרי העסקה שמעורב בהם צד שלישי, בנוסף לעובד ולמשתמש בעבודתו - תכריע תמיד השאלה - בין מי למי מתוך שלושת הגורמים הרלבנטיים (העובד, המשתמש בעבודה והצד השלישי) נוצרו במפורש או מכללא (מכוח התנהגות) יחסים משפטיים שעניינם מתן עבודה בתמורה.
בדרך הטבע תהא הנחת המוצא כי העובד והמשתמש בעבודתו הם הצדדים האמיתיים הניצבים משני עברי המתרס של חוזה העבודה, ועל המבקש להפריך הנחה זו ולטעון כי הצד השלישי הינו המעביד הנכון, להוכיח את טענתו, הוא יוכיחה אם ישכיל להראות כי בשני מישורים קיימת התקשרות משפטית (במפורש או מכללא) למתן עבודה בתמורה: בין הצד השלישי לעובד ובין הצד השלישי למשתמש בעבודה.
עוד על הטוען להראות כי ההתקשרות המשפטית בין המשתמש בעבודה לבין הצד השלישי לא נועדה לעקוף או להתחמק מחובות המעביד, על פי חוק, על פי הסכם קיבוצי או על-פי צו הרחבה, וכי אינה מנוגדת לתקנות הציבור או נגועה בחוסר תום לב או בפגם אחר הפוסל אותה ומאיין את תוקפה (סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973).

אם יורם הנטל ויוכח כי בפועל קיימים שני חוזים, במפורש או מכללא (מכוח התנהגות), בין הצד השלישי (הקבלן) לעובד ובין הקבלן למשתמש, שמטרתם תקפה והם אינם נגועים בחוסר תום לב או פגם אחר הפוסל אותם, כי אז תיקבע זהותו של המעסיק מבין שני המעסיקים המתחרים (המשתמש והקבלן) על פי סימני ההיכר שנקבעו בפס"ד כפר רות, כשהעיקריים שביניהם הם אלה: (א) כיצד ראו הצדדים את ההתקשרות ביניהם? (ב) מי קיבל את העובד לעבודה? (3) מי קובע את תנאי ההתקבלות לעבודה ומי משבץ את העובד בעבודה? (4) מי נושא בתשלום השכר (להבדיל מביצוע טכני של התשלום)? (5) מי מפקח על עבודתו של העובד? (6) מי הבעלים באמצעי הייצור המשמשים את העובד? (7) האם העבודה שלשמה נשכר העובד נעשית במסגרת עיסוקו העיקרי של המשתמש או למימוש פרויקט צדדי? (8) האם יש לצד שלישי עסק משלו הנותן שירותיו לאחר במסגרתו משולב העובד? (ראו רות בן ישראל, "מיקור חוץ outsourcing 'מתמקרים'" , שנתון משפט העבודה, כרך ז', 5 וראו גם דב"ע נה/2-109 דפנה לוין – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כט 327 וכן דב"ע נד/3-96 מחלקת הבניה של הקיבוץ הארצי בע"מ – עאבד, פד"ע כט 151).

בפסיקה מאוחרת יותר, בע"ע (ארצי) 478-09 יצחק חסידים נ' עירית ירושלים (13.1.2011) (להלן – פס"ד חסידים) נקבע כי אין עוד תוקף לחזקה שנקבעה בהלכת כפר רות אך אין משמעות הדבר שקיימת חזקה הפוכה ועדיין נותרה על כנה דרך הבדיקה המהותית והזהירה שהותוותה בהלכת כפר רות. דהיינו, יש ליתן תוקף להתקשרות אותנטית שעניינה מיקור חוץ של פונקציה או של כוח אדם (ראו ע"ע 116/03 מדינת ישראל, משרד החינוך – משה חג'בי, 2.2.2006, להלן – פס"ד חג'בי, ע"ע 328/07 ישראל אטיאס – רשות שדות התעופה (10.8.2009)) ובלשון בית הדין בפס"ד חסידים -
זהות המעסיק לא תיקבע אם כך בהתאם להגדרות הצדדים עצמם או על בסיס מבחנים פורמליסטים, כי אם על בסיס הבחנה בין התקשרות אותנטית ולגיטימית עם קבלן משנה, לבין ניסיון להסוות את יחסי העבודה המתקיימים בין העובד לבין המשתמש תוך פגיעה בזכויותיו.

עוד נקבע כי מבחני העזר אשר נקבעו בפס"ד כפר רות ואשר נועדו לסייע לבית הדין להגיע למהותה של ההתקשרות בהתחשב בכלל הנסיבות, עומדים בתוקפם אך בעת יישומם יש לזכור כי מטרתם לחשוף את זהותו האמיתית של המעסיק על מנת לממש את תכלית דיני העבודה, תוך התחשבות במאפייניהם היחודיים של יחסי עבודה מורכבים (פס"ד חסידים, ס' 27-28 וכן דנג"צ 4601/95 סרוסי נ' בית הדין הארצי לעבודה (1998), דב"ע נה/2-109 אסנת דפנה לוין – המוסד לביטוח לאומי (1996)).
בפס"ד חסידים הוסיף בית הדין מבחני עזר נוספים הרלוונטיים למיקור החוץ. לא לכל המבחנים אותו משקל, ולא לכל מבחן רלוונטיות בכל סוגי ההתקשרות. כמו כן, אף אחד ממבחני העזר אינו מכריע. יש לשקלל אותם באופן זהיר, בהתאם לנסיבות המקרה. התשובה לעולם אינה תלויה לפיכך בהתקיים מבחן ספציפי זה או אחר אלא במכלול התמונה. (פס"ד חסידים, ס' 29-31. ראו גם תע"א 10632-09 קלודט צגיר – בנק לאומי לישראל בע"מ ואח' (7.4.2014)וגם סע"ש (ת"א) 33377-01-17 osman mohanad – שופרסל בע"מ ואח' (23.7.2019)).
לבסוף, בפסיקה הוכרה מערכת יחסי עבודה משולשת כתוצאה ממיקור חוץ של פונקציות (להבדיל מכח אדם), בו מעביר המשתמש את האחריות לביצוע תפקידים מסוימים לקבלן משנה, העובד בעצמו או מעסיק עובדים משלו ואמור לספק למשתמש מוצר או שירות מוגמר בהתאם להנחיותיו (ראו פס"ד חסידים, ס' 21, ראו גם פסק דינה של השופטת רונית רוזנפלד בעב 11/07 אל אור אילת תפעול ואחזקות בע"מ – מדינת ישראל (11.8.2008), פסק דינו של הנשיא סטיב אדלר בע"ע 410/06 המוסד לביטוח לאומי – ראיד פאהום (2.11.2008), ע"ע (ארצי) 16612-10-11 קטילי פדוא ואח' – מדינת ישראל (20.8.2015), ס' 20(ג) –(ה), 21, ע"ע (ארצי) 273/03 דברת שוואב – מדינת ישראל (2.11.2006), ע"ע (ארצי) 116/03 ופס"ד חג'בי).

האם התובע ביצע עבודות ניקיון בלבד?
בירור שאלה זו רלוונטי כדי לקבוע האם, כטענת הנתבעת 1, עסקינן במיקור חוץ של שירותי ניקיון, אם לאו. אם נגיע למסקנה כי אכן מדובר במיקור חוץ של שירותי ניקיון יהיה השלב הבא בירור השאלה אם מיקור החוץ במקרה דנן היה אמיתי ואותנטי. אם נגיע למסקנה כי אין עסקינן במיקור חוץ של שירותי ניקיון כלל – אזי נפנה ישירות לסמני ההיכר והמבחנים שנקבעו בפס"ד כפר רות ובפס"ד חסידים כדי לקבוע מיהו המעסיק של התובע.

התובע טען תחילה כי ביצע במסעדה עבודות ניקיון ושטיפת כלים (ס' 6 לכתב התביעה המתוקן). בתצהירו הצהיר כי היה עובד מטבח וביצע כל מטלה שהתבקש לבצע במסגרת עבודתו (ס' 3 לתצהירו). בחקירתו, לשאלת נציג הנתבעת 5, העיד כי בהתחלה היה שוטף כלים ואחר כך עבר להכנות (עמ' 4 ש' 3 לפרוטוקול). לשאלת ב"כ הנתבעת 1, העיד כי כלי ההגשה לאורחי המסעדה היו חד פעמיים אשר היו נאספים ונזרקים בתום השימוש בהם אבל את כלי המטבח הקבועים שטפו ביד (עמ' 11 ש' 13-16 לפרוטוקול).
הנתבעת טענה כי רכשה שירותי ניקיון במיקור חוץ. לשאלתנו מה כוללים שרותי הניקיון אותם העניק התובע במסעדה, השיב העד מטעם הנתבעת 1, זליבנסקי, כך:
לשאלת בית הדין – מה כולל שרותי ניקיון, ס' 7 לתצהירי, אני משיב שאנו מדברים למעשה על דוכן בסדר גודל של 18 מ"ר בתוספת מטבח בגודל 12 מ"ר שנמצא בקרבת הדוכן. אין שולחנות. זה נמצא בתוך שרונה מרקט. למעשה המרקט מספק לנו השטחים הציבוריים כולל שולחנות כולל עובדי ניקיון עבור השירותים וכן הלאה. הדוכן עצמו הכלים הם כלים חד פעמיים, אין כאן למעשה אלמנטים של שטיפה בתחום של הכלים. תפקידו של אותו עובד היה לנקות אחת לשעה את המקום את הרצפה וכל מה שצריך במידה ויש צורך לנקות מידית אז לנקות מידית, לפנות את הזבל ובמידת הצורך לעזור לעובדים באופן כללי. לא בבישול אבל לשטוף את הירקות או משהו כזה. עוזר במטבח. זה כמובן במידת הצורך. ובמידה שיש לאותו עובד זמן פנוי. (עמ' 16, ש' 8-16 לפרוטוקול).

מעדות זליבנסקי עולה כי המסעדה היא בעצם דוכן המשתרע על פני שטח קטן ועבודת התובע היתה לשטוף כלי מטבח, לפנות אשפה, לנקות אחת לשעה את הרצפה ובאופן כללי לעזור לעובדים.

התובע גם העיד כי בהתחלה היה רק שוטף כלים. לאחר מכן עבר להכנות ושם עבד משעה שמונה עד ארבע ומארבע עד שתיים עשרה בלילה בשטיפת כלים. אז היה לו סידור עבודה ועובדי הנתבעת, השף ענבר, המנהל אדם, המנהל בני והמנהל נמרוד, אמרו לו מה לעשות (עמ' 4 ש' 21-33 ועמ' 5 ש' 1-3 לפרוטוקול). עוד העיד התובע כי כשעבד בשטיפה קיבל 30 ₪ לשעה. כשעבד בהכנות קיבל 33 ₪ לשעה (עמ' 8 ש' 22-23 לפרוטוקול).

התובע לא נחקר ולא פירט בעדותו מה מהותן של מה שהוא כינה הכנות אבל זליבנסקי העיד כי הכנות משמען שטיפת ירקות (עמ' 16 ש' 31 לפרוטוקול).

מיקור חוץ של שירותים בכלל יכול להעשות בעבודות שאינן ליבת עסקו של המעסיק. במקרה דנן, ליבת הפעילות במסעדה הינה הכנת האוכל והגשתו ללקוחות. לכן שטיפת הירקות והכנתם לבישול, במיוחד כשנעשו במשך כשמונה שעות ביום, לא יכולות שלא להיות חלק מליבת הפעילות במסעדה. בנוסף, לאור גודלה הקטן של המסעדה, שהיא בעצם דוכן, ולאור העובדה כי הכלים ששימשו את אורחי המסעדה היו חד פעמיים ולא נדרש לשטוף אותם – הרי שנראה שמרבית שעות העבודה של התובע, כאשר לא עסק בשטיפת ירקות, הוקדש לניקיון, לסילוק אשפה, לשטיפת כלי מטבח ולעזרה כללית לעובדי המסעדה. כל אלה הם חלק מליבת הפעילות במסעדה.

בנסיבות אלו אנו סבורים כי התובע לא עבד רק בניקיון ולכן, לא מדובר במיקור חוץ של שירותי ניקיון.

בנוסף, הצהרות התובע כי עבד בחצרי הנתבעת 1 והיה כפוף למנהליה ולעובדיה, הוכשר על ידם, ביצע עבודתו בהתאם להוראותיהם ולסידור העבודה שהם קבעו, עבד עם הציוד של הנתבעת ולבש מדים שלה – לא נסתרו.

לאור כל זאת אנו קובעים כי התובע הועסק על ידי הנתבעת 1 בכל תקופת העבודה.

האם הנתבעות 4, 6, 7, ו-8 העסיקו את התובע?
הנתבעת 1 טענה כי החל מחודש מאי 2016 שילמה עבור שירותי ניקיון לרוני ולסימו. אלה הציגו בפניה רישיון של קבלן שירותי ניקיון של הנתבעת 6 (ר.א.ו (2014) עבודות בע"מ)(סעיפים 8 ו-12 לתצהיר זליבנסקי, עמ' 23 ש' 9-10 לפרוטוקול). להוכחת טענתה זו צירפה הנתבעת 1 צילום כרטסת הנהלת חשבונות (נספח 1 לתצהיר זליבנסקי), ממנה עולה תשלומים חודשיים שביצעה הנתבעת 1 לנתבעת 6 בתקופה החל מחודש מאי 2016 ועד נובמבר 2016. כמו כן צורף באותו נספח צילום חשבונית מס מספר 821 אשר הוצאה לנתבעת 1 על ידי הנתבעת 6 ביום 30.9.2016 על סכום של 21,074 ₪ עבור "עבודות לא מקצועיות וניקיון".
הנתבעת 1 הציגה אישור ממשרד העבודה והרווחה לפיו הנתבעת 6 מצויה ברשימת קבלני שירות שמירה, אבטחה וניקיון וברשותה רישיון מספר 4073 (נספח 1 לתצהיר זליבנסקי).
הנתבעת לא הציגה הסכם התקשרות בכתב עם הנתבעת 6. ביום 21.2.2018 הודיעו הנתבעות 1-3, במסגרת תגובתן לבקשת התובע לגילוי ועיון במסמכים, כי אין בידיהן הסכמי התקשרות חתומים אלא רק הסכמי התקשרות שנשלחו אליהם על ידי חלק מהנתבעות 4-8 באמצעות איש הקשר אשר סיפק בפועל את שירותי הניקיון.
הנתבעת 6 לא הגישה כתב הגנה הגם שכתב התביעה הומצא לה כדין על ידי בא כוח הנתבעת 1 (עמ' 13 ועמ' 15 לפרוטוקול). כך גם הנתבע 8, אשר לטענת הנתבעת 1 היה הבעלים בנתבעת 6 וכתב התביעה נמסר לידיו כדין ביום 7.5.2018. התובע כאמור טען כי אינו מכיר את הנתבעת 6. הנתבעת 5 טענה כי אין לה כל קשר עם הנתבעות 4, 6-8 (ס' 12 לכתב ההגנה) בנסיבות אלו טענתה זו של הנתבעת 1 בדבר תשלומיה לנתבעת 6 לא נסתרה ואנו מקבלים אותה.
הנתבעת 1 טענה כי החל מחודש נובמבר 2016 ועד חודש פברואר 2017 שילמה עבור שירותי ניקיון לחברת נ.ג. אחזקות ושרותים בע"מ (להלן - הנתבעת 7) וזאת לבקשת רוני (ס' 32-33 לתצהיר זליבנסקי. להוכחת טענתה זו צירפה הנתבעת 1 צילום כרטסת הנהלת חשבונות (נספח 2 לתצהיר זליבנסקי). באותו נספח צורף גם צילום חשבונית מס מספר 232 אשר הוצאה לנתבעת 1 על ידי הנתבעת 7 ביום 31.1.2017 על סכום של 32,344.70 ₪ עבור: "עבודות לא מקצועיות".
הנתבעת 1 לא הציגה הסכם התקשרות בכתב עם הנתבעת 7.
הנתבעת 7 לא הגישה כתב הגנה הגם שכתב התביעה הומצא לה כדין ביום 10.12.2017 (עמ' 15 לפרוטוקול) וכך גם הנתבע 8, אשר לטענת הנתבעת 1 היה הבעלים גם בנתבעת 7. התובע כאמור טען כי אינו מכיר את הנתבעת 7. הנתבעת 5 טענה כי אין לה כל קשר עם הנתבעת 7. בנסיבות אלו גם טענתה זו של הנתבעת 1 לא נסתרה ואנו מקבלים אותה.
הנתבעת 1 טענה כי החל מחודש מרץ 2017 שילמה עבור שירותי ניקיון לחברת קרן אור שמירה וניקיון בע"מ (להלן - הנתבעת 4) וגם זאת לבקשת רוני (ס' 34-35 לתצהיר זליבנסקי). להוכחת טענתה זו צירפה הנתבעת 1 צילום חשבונית מס מספר 305 אשר הוצאה לנתבעת 1 על ידי הנתבעת 4 ביום 31.3.2017 על סכום של 27,577 ₪ עבור: ניקיון חודש מרץ 2017 וכן צילום שיק של הנתבעת 1 לסילוק חשבונית מס זו, אשר כובד ביום 6.6.2017 (נספח 3 לתצהיר זליבנסקי). כמו כן צורף באותו נספח הסכם למתן שירותים עם הנתבעת 4 לדוגמא וכן צילום רישיון לפעול כקבלן שירות מספר 4271 תקף עד ליום 25.12.2017 ותעודת עוסק מורשה של הנתבעת 4 (נספח 4 לתצהיר זליבנסקי).
הנתבעת 4 לא הגישה כתב הגנה הגם שכתב התביעה הומצא לה כדין ביום 10.12.2017 (עמ' 15 לפרוטוקול). כך גם, כאמור, הנתבע 8, אשר לטענת הנתבעת 1 שימש גם בעלים בנתבעת 4. התובע טען כי אינו מכיר אותה והנתבעת 5 טענה כי אין לה כל קשר לנתבעת 4. בנסיבות אלה גם טענתה זו של הנתבעת 1 לא נסתרה ואנו מקבלים אותה.
בנסיבות אלו אנו קובעים כי הנתבעת 1 שילמה לרוני וסימו עבור שירותי ניקיון ועבודות לא מקצועיות בחודשים מאי 2016 ועד אפריל 2017 וזאת בשיקים לפקודת הנתבעות 4, 6 ו-7, לפי הוראותיהם של רוני וסימו.
התובע העיד כי רוני שילם לו את שכרו במזומן, בכל 10 לחודש, על פי השעות שעבד (עמ' 6 ש' 9-10, עמ' 8 ש' 11-28 לפרוטוקול), בענייני שכר הוא דיבר רק עם רוני (עמ' 6 ש' 11-13 לפרוטוקול) והוא האמין לרוני ופעל על פי הוראותיו בלבד.
עדות זו של התובע לא נסתרה וממנה אנו מסיקים כי הכספים ששילמה הנתבעת 1 לנתבעות 4, 6 ו-7, באמצעות רוני וסימו, נועדו, בין היתר, גם לתשלום שכר וזכויות סוציאליות נוספות לתובע. חיזוק למסקנתנו זו נמצאת בכך שהתובע לא תובע שכר עבור חודשים מאי 2016 ועד אפריל 2017.
לאור כל האמור, אנו קובעים כי הנתבעות 4, 6, 7 ו-8 העסיקו את התובע במשותף עם הנתבעת 1 בתקופה החל מחודש מאי 2016 ועד אפריל 2017.

האם נתבעת 5 הייתה מעסיקה של התובע?
הנתבעת 1 טענה כי בחודש יוני 2017 הנפיק רוני חשבונית מס בשם א. שמש – חברת שמירה ואבטחה בע"מ (להלן – הנתבעת 5) ומסר הסכם התקשרות. להוכחת טענתה זו צירפה הנתבעת 1 עותק הסכם התקשרות לא חתום (ס' 36-37 ונספח 5 לתצהיר זליבנסקי) וכן צילום חשבונית מס מספר 4769 אשר הוצאה לנתבעת 1 על ידי הנתבעת 5 ביום 30.6.2017 על סכום של 24,753 ₪ עבור שירותי ניקיון בחודש יוני 2017 וכן צילום המחאה של הנתבעת 1 בסכום זה אשר שולמה ונפרעה לנתבעת 5 (נספח 6 לתצהיר זליבנסקי).
התובע כאמור טען כי אינו מכיר את הנתבעת 5.
הנתבעת 5 טענה כי הינה חברה המספקת שירותי אבטחה, שמירה וניקיון בישראל על פי רישיון לפעול כקבלן שירות בתחומים אלה, מספר 3171, תקף ליום 30.1.2021 (נספח 1 לתצהיר שמש). התובע מעולם לא הועסק על ידה והראיה, התובע עצמו טוען כי הנתבעות 4 – 8 ובכללן הנתבעת 5, אינן ידועות לו (ס' 3 – 5 לתצהיר שמש). עוד טענה הנתבעת 5 כי בחודשים מאי ועד יולי 2017 היא סיפקה שירותי ניקיון למסעדה באמצעות קבלנית המשנה. להוכחת טענתה זו הציגה הנתבעת 5 העתק מהסכם התקשרות עם קבלנית המשנה מיום 18.3.2017 (נספח 2 לתצהיר שמש). על פי הסכם ההתקשרות נספח 2 נקבע במפורש כי בין הנתבעת 5 לבין עובדיה של קבלנית המשנה לא יחולו יחסי עובד מעביד וכי קבלנית המשנה היא המעסיקה היחידה של עובדי ניקיון. קבלנית המשנה היא זו שסיפקה את שירותי הניקיון בפועל, היא שקלטה את העובדים לשורותיה והיא שהיתה אחראית על שיבוצם ו/או החלפתם לפי ראות עיניה. לנתבעת 5 לא היה שום חלק בכך. יחד עם זאת, לנתבעת 5 לא ידוע אם התובע נמנה בין עובדיה של קבלנית המשנה אותם סיפקה לנתבעת 1 או לא (ס' 10 לתצהיר שמש).
ההתקשרות בין הנתבעת 5 לבין הנתבעת 1 השתרעה על פני החודשים מאי-יולי 2017 בלבד והופסקה על ידי הנתבעת 5 בחודש יולי 2017 כי, לטענתה, הנתבעת 1 לא שילמה עבור שירותי ניקיון בחודשים יוני ויולי 2017 (ס' 6 – 15 לתצהיר שמש).

הנתבעת 5 לא זימנה מי מטעם קבלנית המשנה לעדות, על אף הודעתה על כוונתה לעשות כן (עמ' 14 ש' 12-14 לפרוטוקול) ואף לא צירפה אותה כנתבעת נוספת. מהסכם ההתקשרות (נספח 2 לתצהיר שמש) לא עולה דבר הקושר בין קבלנית המשנה לנתבעת 1. מאידך, הנתבעת 5 הציגה צילום חשבונית מס מספר 4604 על סכום של 26,254 ₪ וכן חשבונית מס מספר 4574 על סכום של 26,504 ₪ אשר הוצאו על ידה לנתבעת 1 עבור שירותי ניקיון בחודש מאי 2017 (נספח 3 לתצהיר שמש) וכן צילום המחאה שנמשכה על ידי הנתבעת 1 לפקודת הנתבעת 5 על סכום של 26,504 ₪ אשר לטענת הנתבעת 5 שולמה על ידי הנתבעת 1 על חשבון שירותי ניקיון בחודש מאי 2017 (ס' 12 ונספח 4 לתצהיר שמש) ; צילום של קבלה מספר 3445 שהוציאה הנתבעת 5 לנתבעת 1 בגין התשלום הנ"ל (נספח 5 לתצהיר שמש); צילום של חשבונית מס מספר 4769 אשר הוצאה על ידי הנתבעת 5 לנתבעת 1 על סכום של 24,753 ₪ עבור שירותי ניקיון בחודש יוני 2017 וצילום של חשבונית מס מספר 5034 אשר הוצאה על ידי הנתבעת 5 לנתבעת 1 על סכום של 19,561 ₪ עבור שירותי ניקיון בחודש יולי 2017 (נספח 6 לתצהיר שמש). כמו כן, העד שמש אישר בעדותו כי נוסח ההסכם נספח 5 לתצהיר זליבנסקי הינו הסכם שהנתבעת 5 שולחת בדרך כלל למזמיני שירותי ניקיון (עמ' 27 ש' 11-12 לפרוטוקול).

נספחים 3 עד 6 לתצהיר, שמש כמו גם נספחים 5 ו-6 לתצהיר זליבנסקי מעידים כי היתה התקשרות ישירה בין הנתבעת 5 לנתבעת 1 בקשר למתן שירותי ניקיון ולכן אנו מקבלים טענת הנתבעת 1 כי ההתקשרות שלה היתה ישירות עם הנתבעת 5 ולא באמצעות קבלנית המשנה . קיימת מחלוקת בשאלה אם הנתבעת 1 קיבלה שירותי ניקיון מהנתבעת 5 בחודשים מאי עד יולי 2017 או רק בחודש יוני 2017. מחלוקת זו – ככל שנוגעת להתקשרות בין החברות - אינה בסמכותנו ואינה רלוונטית להכרעתנו.

הנתבעת 5 טענה כי בכתב התביעה אין מידע בסיסי ופרטים בנוגע לעבודתו ותנאי השכר הנלווים להם היה זכאי התובע (ס' 12 לסיכומים מטעמה). טענה זו תמוהה משתי סיבות: האחת: אם אכן, כטענת הנתבעת 5, שירותי ניקיון סופקו לנתבעת 1 באמצעות קבלנית המשנה – לא ברורה הימנעות הנתבעת 5 לבקש פרטים אלו מקבלנית המשנה שלה, לזמן אותה לעדות או לצרף אותה כנתבעת נוספת, דברים שלא נעשו על ידה. העד שמש העיד כי קבלנית המשנה פשטה את הרגל ולא ניתן לאתר אותה (עמ' 28 ש' 1 לפרוטוקול) אך הנתבעת 5 לא הראתה כי עשתה כל מאמץ על מנת לאתר מי מטעם קבלנית המשנה. הסיבה השניה: אם, כטענת הנתבעת 1, ההתקשרות שלה היתה ישירות עם הנתבעת 5 וזו אישרה כי היא נוהגת לשלוח את נוסח ההסכם נספח 5 לתצהיר זליבנסקי – הרי שתנאי העסקתו של התובע מופיעים באותו נספח 5 ומצויים בידיעת הנתבעת 5.

עוד טענה הנתבעת 5 כי הנתבעות 1, 2 ו–3 נמנעו מלצרף מסמכים להוכחת טענתן בדבר קשר משפטי בין הנתבעת 1 לבין הנתבעת 5 (ס' 23 לסיכומים מטעמה). יובהר כי בנספחים 5 ו-6 לתצהיר זליבנסקי יש כדי ליצור תשתית עובדתית התומכת בטענת הנתבעת 1 והמעבירה את הנטל להוכיח אחרת על כתפי הנתבעת 5. הנתבעת 5 לא הרימה נטל זה ועל כן טענתה זו נדחית.

זליבנסקי העיד כי התובע הועסק על ידי הנתבעת 5 (עמ' 25 ש' 11 לפרוטוקול). הנתבעת 5 טענה כי היא לא מכירה את התובע ולא יודעת אם הועסק על ידי קבלנית המשנה שלה בחודשים מאי עד יול 2017. בנסיבות אלו עדות זליבנסקי לא נסתרה ואנו מקבלים אותה.

מסקנתנו הינה אפוא כי בחודשים מאי ועד יולי 2017 הועסק התובע על ידי הנתבעת 1 במשותף עם הנתבעת 5.

לסיכום נושא זהות המעסיק אנו קובעים כי בתקופה מחודש מאי 2016 ועד חודש אפריל 2017 המעסיקות של התובע היו הנתבעות 1, 4, 6, 7 ו - 8. בחודשים מאי ועד יולי 2017 מעסיקותיו היו הנתבעות 1 ו-5.

הקשר עם רוני

התובע העיד כי הוא מכיר את רוני (עמ' 8, ש' 26 לפרוטוקול), הוא יודע איפה הוא גר (עמ' 11 ש' 4 לפרוטוקול), רוני סידר לו עבודה קודם שהציב אותו במסעדה (עמ' 9 ש' 29-30 לפרוטוקול), רוני הביא אותו לעבוד במסעדה וקבע את שכרו (עמ' 11 ש' 17-18 לפרוטוקול), רוני שילם לו את שכרו במזומן, בכל 10 לחודש, בכל חודש (עמ' 8 ש' 11 – 18 לפרוטוקול), רוני העלה את שכרו (עמ' 11 ש' 20-21 לפרוטוקול). התובע נשאל מה עשה כאשר לטענתו לא קיבל שכר והוא השיב שפנה לרוני וכי -

ת: הייתי מאמין לו. אמר לי כל פעם אני אביא לך ובסוף לא הביא.
ש: אתה אומר בתצהיר שרוני אמר לך שהוא לא משלם לך כסף כי המסעדה לא משלמת לו זה נכון?
ת: זה היה בסוף.
ש: ז"א שאתה יודע שהמסעדה משלמת לרוני כסף והוא זה שמשלם לך את הכסף ומעסיק אותך?
ת: נכון.
ש: אם לא קיבלת כסף בחודש יוני למה המשכת לעבוד בחודש יולי?
ת: אני הייתי מאמין לו ואת המשכורת הייתי לוקח לא רק בעשירי אלא לפעמים ב-15 ומתי שהייתי רוצה.
(עמ' 10 ש' 23-32 לפרוטוקול).

מעדות התובע עולה כי בינו לבין אותו רוני התקיים קשר אישי, המבוסס על אמון. התובע פנה רק אליו בנושא שכר (עמ' 6 ש' 13), המשיך לעבוד במסעדה בחודש יולי 2017 גם כאשר לא שולם לו שכר עבור חודש יוני 2017 רק כי רוני אמר לו לפעול כך והוא האמין לו (עמ' 6 ש' 15 – 16 לפרוטוקול) והפסיק את עבודתו במסעדה על פי הוראה של רוני, לא לפני שהלך אליו הביתה (עמ' 11 ש' 4 – 5 לפרוטוקול).
עדות זו לא נסתרה וניתן להתרשם ממנה כי הממונה הישיר על התובע היה רוני. רוני לא נתבע ולא הוזמן להעיד ולכן, אין לנו אפשרות לקבוע את מעמדו כלפי התובע (אם הוא גם היה מעסיקו, אם לאו).

האם קיימת עילה להרמת מסך וחיוב הנתבעים 2-3?

התובע טען כי הנתבעת 2 הינה בעלת המניות בנתבעת 1 והנתבעת 3 הינה דירקטור ומנהל ת רשומה (ס' 3, 4 בכתב הת ביעה המתוקן). לגישתו, הנתבעת 1 פעתה תוך העדפת נושים עת שילמה לחלק מהעובדים זכויותיהם ואילו כלפי התובע נהגה בחוסר תום לב כאשר כבר מתחילת תקופת העבודה לא שילמה לו זכויותיו ולא גמול שעות עבודה נוספות וכן לא הנפיקה לו תלושי שכר (ס' 41 – 43 לכתב התביעה המתוקן). משכך, ביקש התובע להרים המסך של הנתבעת 1 ולחייב הנתבעות 2 ו-3.
בסיכומיו הוסיף התובע טענה לפיה התקשרות הנתבעת 1 עם הנתבעות 4 - 7 היא התקשרות סתמית, עם חברות קש ללא רישיון, אשר כל מטרתה לנשל את התובע מזכויותיו (ס' 100 – 104 לסיכומים).

סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999, אשר עניינו הרמת מסך, חל על בעלי מניות בלבד. התובע לא הוכיח כי הנתבעת 3 הינה בעלת מניות בנתבעת 1 ועל כן טענתו נגדה – נדחית.

זליבנסקי נחקר על ידי ב"כ התובע על השכר השעתי ששילמה הנתבעת 1 תמורת שירותי ניקיון. מבדיקת הראיות שהובאו עולה כי הנתבעת 1 שילמה לשעת עבודה סכום העולה בהרבה על השכר השעתי הנטען על ידי התובע. לא הוכח אפוא כי הנתבעת 1 התקשרה בהסכמי הפסד לקבלת שירותי ניקיון.
גרסת הנתבעת 1 בדבר התקשרותה עם רוני וסימו לא נסתרה. גם לא נסתרו טענותיה בדבר התשלומים ששילמה להם ועל פי הוראת רוני (לפקודת מי מהנתבעות 4, 5, 6, 7). לאור זאת, אנו סבורים כי הנתבעת 1 האמינה בתום לב שהיא רוכשת שירותי ניקיון כדין.
הנתבעת 1 גם טענה שכאשר רוני הנפיק בפעם הרביעית חשבונית מס על שם חברה אחרת, התעורר חשדה כי מדובר בתרמית. היא פנתה לרוני ולנתבע 8 בבקשה לעיין במסמכים הנוגעים להעסקת העובדים אך אלה התחמקו מפגישה עמה ועל כן הודיעה על הפסקת התקשרותה עמם (ס' 43 לתצהיר זליבנסקי). להוכחת טענתה זו צירפה הנתבעת 1 צילום מסך הטלפון הנייד של נמרוד לביד, שהיה בעת הרלוונטית מנהל המסעדה (עמ' 24 ש' 4 לפרוטוקול) ובו מסרונים שהחליף עם הנתבע 8 (עמ' 26 ש' 5-6 לפרוטוקול) לפיהם מודיע נמרוד לנתבע 8: לי בכל אופן מאוד חשוב לראות שאתם מוציאים תלושים ומשלמים את כל נילוות השכר בכדי שנוכל להמשיך לעבוד ביחד (נספח 7 לתצהיר זליבנסקי).
זליבנסקי העיד כי היה בקשר עם רוני והנתבע 8 -
... גילינו שיש מעבר בין החברות אז ביקשנו לקבל הבהרות. ביקשתי מהם את כל הנושא שקשור לאישור ששילמנו את כל הכספים למוסדות ותלושי שכר. (עמ' 24 ש' 7-9 לפרוטוקול).

זה נראה לי מאוד חשוד. בשביל זה ביקשנו גם לקבל את הנתונים לא רק מהעובדים אלא גם מהחברה המעסיקה. נתונים לגבי תשלומים שהחברה מבצעת עבורם למוסדות. בקשתי תלושים ולא קבלתי וזה הסיבה לכך שאנחנו הפסקנו את ההתקשרות. (עמ' 25 ש' 25-27 לפרוטוקול).

הצהרות אלו של עד הנתבעת 1 לא נסתרו.

בנסיבות אלו אנו מוצאים כי התובע לא הוכיח העילות המנויות בחוק המצדיקות הרמת מסך. קרי, כי הנתבעת 1 עשתה שימוש באישיות המשפטית הנפרדת שלה באופן שיש בו כדי להונות את התובע או לקפח אותו כנושה שלה או באופן הפוגע בתכליתה כחברה ותוך סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע חובותיה. לכן אנו דוחים את התביעה כנגד הנתבעות 2 ו-3.

תביעה להפרשי שכר
התובע הצהיר כי לא שולם לו שכר בגין חודשים יוני ויולי 2017. לא הובאו ראיות מטעם הנתבעים המוכיחות תשלום, כאשר הנטל הראיתי ב"טענת פרעתי" הוטל על הטוען.

התובע העיד כי עבור שטיפת כלים השתכר 30 ₪ לשעה ועבור שטיפת ירקות (הכנות) השתכר 33 ₪ לשעה (עמ' 8 ש' 22-23 לפרוטוקול). התובע לא פירט מתי וכמה שעות בחודשים יוני ויולי 2017 עבד בשטיפת כלים ומתי וכמה שעות עבודה בשטיפת ירקות ועל כן לצורך חישוב שכרו בחודשים אלו יעמוד שכרו על 30 ₪ לשעה. אין מחלוקת כי שכרו זה היה גבוה מהשכר המינימום לשעה באותה עת.
התובע הציג דוח נוכחות בחודש יוני 2017 של Time table בו מופיעות 288.96 שעות עבודה. כפי שיובהר להלן בפרק גמול שעות נוספות, התובע לא הוכיח כי אלו שעות עבודתו בלבד, לכן אנו פוסקים לתובע שכר לפי 186 שעות עבודה בחודש ובסה"כ 5,580 ₪.
התובע לא הציג דוח נוכחות בחודש יולי 2017 אך עדותו כי עבד עד 24.7.2017 (עמ' 11 ש' 1 – 2 לפרוטוקול) לא נסתרה. לכן נחשב שכרו כדלקמן: 8 שעות עבודה ביום כפול 21 ימי עבודה כפול 30 ₪ לשעה. סה"כ: 5,040 ₪ .
בנסיבות אלו אנו מחייבים את הנתבעות 1 ו-5, ביחד וכל אחת מהן לחוד, לשלם לתובע הפרשי שכר עבור חודש יוני 2017 - סך 5,580 ₪ ועבור חודש יולי 2017 – סך 5,040 ₪.

פיצוי בגין הלנה שכר
התובע ביקש לפסוק לזכותו פיצויי הלנת שכר בגין חודשים יוני ויולי 2017.
בענייננו קיימת מחלוקת משפטית מהותית לגבי זהות המעסיק ומי היה צריך לשלם שכר לתובע. מחלוקת זו מצדיקה שלא לחייב בפיצויי הלנת שכר בהתאם לאמור בסעיף 18 לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 (להלן – חוק הגנת השכר).

שעות נוספות

התובע הצהיר כי בתקופת העבודה עבד שעות רבות מידי יום, למעלה מ-17 שעות ביום וגם בימי שישי ושבת (ס' 9 לתצהירו). לטענתו עבד 400 שעות בחודש בממוצע ולא שולם לו גמול שעות נוספות (ס' 87, 88 לכתב התביעה המתוקן). לכן הינו זכאי לסך 52,539 ₪ בגין רכיב תביעה זה (ס' 128 לסיכומים מטעמו). להוכחת טענתו הציג התובע דוחות נוכחות של Time table, בהם, בטור של השם, לא מופיע שמו אלא מופיעות המילים: עובד שטיפה. בטור מספר העובד מופיע המספר: 63.
התובע העיד כי מספר העובד שלו היה 63 והשם שלו בדוחות אלו היה: שוטף כלים (עמ' 3 ש' 22-25 לפרוטוקול). במענה לשאלה אם רק הוא השתמש בשם זה בדוחות הנוכחות הוא השיב: אני יודע רק על עצמי ולא יודע על אחרים (עמ' 10 ש' 13 לפרוטוקול). התובע אפוא לא שלל אפשרות של שימוש בשם ומספר שנקב בהם על ידי עובד אחר.

מדוחות הנוכחות של Time table עולה כדלקמן:

בחודש יוני 2016 - 268.30 שעות עבודה. במחצית הראשונה של החודש 6.50 שעות עבודה בממוצע. במחצית השניה 17 שעות בממוצע, כאשר מיום 19.6 ועד סוף החודש מופיעות שעת כניסה, שעת יציאה ושוב שעת כניסה. אין שעת יציאה נוספת.
בחודש יולי 2016 - 441 שעות עבודה. ברוב ימי החודש התחלת עבודה ב-8.00 וסיומה ב-12.30. שלוש פעמים סיום ב-19.30
בחודש אוגוסט 2016 - אין דוח נוכחות.
בחודש ספטמבר 2016- 397.43 שעות עבודה. התחלת עבודה ביום 5.9.2016. בכל ימי החודש התחלת עבודה ב-8.00 וסיומה סמוך לחצות.
בחודש אוקטובר 2016- 444.57 שעות עבודה. ברוב ימי החודש התחלת עבודה ב-8.00 וסיומה סמוך לחצות.
בחודש נובמבר 2016- 484.26 שעות עבודה. ברוב ימי החודש התחלת עבודה ב-9.00 וסיומה כשעה וחצי לאחר חצות.
בחודש דצמבר 2016- 488.24 שעות עבודה. ברוב ימי החודש התחלת עבודה ב-09.00 וסיומה כשעה וחצי לאחר חצות.
בחודש ינואר 2017- 436.93 שעות עבודה. ברוב ימי החודש התחלת העבודה ב-09.00 וסיומה כשעה וחצי לאחר חצות.
בחודש פברואר 2017- 427.88 שעות עבודה. ברוב ימי החודש התחלת עבודה ב-08.00 וסיומה כחצי שעה לאחר חצות.
בחודש מרץ 2017 - 385.73 שעות עבודה. ברוב ימי החודש התחלת עבודה ב-08.00 וסיומה בשעות הערב.
בחודש אפריל 2017- 335.8 שעות עבודה. ברוב ימי החודש התחלת עבודה ב-08.00 וסיומה בשעות הערב.
בחודש מאי 2017 - 338.02 שעות עבודה. ברוב ימי החודש התחלת עבודה ב-08.00 וסיומה בשעות הערב.
בחודש יוני 2017- 288.96 שעות עבודה. ברוב ימי החודש התחלת עבודה ב-08.00 וסיומה בשעות הערב.
בחודש יולי 2017 - אין דוח נוכחות.

הנתבעת 1 טענה כי דוחות הנוכחות משקפים שעות עבודה של שני עובדים, שאחד מהם הוא התובע, וכי השעות המפורטות בדוחות הנוכחות האלה הן שעות הניקיון אשר דווחו לרוני ושולמו בהתאם (ס' 20 לתצהיר זליבנסקי). העד מטעמה העיד כי חשבת השכר בנתבעת 1 ריכזה את שעות העבודה וכי מספר 63 בדוחות הנוכחות מתייחס לכלל עובדי הקבלן (עמ' 20 ש' 23-28 לפרוטוקול). עוד טענה כי פעילות המסעדה מתחילה ב-8.00 בבוקר ומסתיימת ב-23.00 ולכל היותר נדרש עוד 40 דקות לכל המאוחר להשלמת עבודת הניקיון. ביום שישי המסעדה נסגרת ב-16.00 (ס' 14 לתצהיר זליבנסקי). הנתבעת הוסיפה כי ביקשה מרוני כי עובדי הניקיון לא יעבדו שעות נוספות וכי בשעה שהוצבו שני עובדים כאלה – הם איישו כ-16 שעות עבודה ביום לכל היותר (וביום שישי 9 שעות) ולא היה צורך בעבודה בשעות נוספות (ס' 15, 16 לתצהיר זליבנסקי).
בתמיכה לטענותיה אלה טענה הנתבעת 1 כי חברו של התובע, אשר הוצב גם הוא במסעדה בתקופה החופפת לתקופת העבודה של התובע, הגיש נגדה תביעה אשר הסתיימה בפשרה, ובמסגרתה תבע סכום של 41,274 ₪ בגין רכיב שעות נוספות (ס' 19 לתצהיר זליבנסקי).
התובע העיד כי בהתחלה עבד לבד ואחר כך צורף עובד נוסף. התובע לא ידע לומר בוודאות מתי (עמ' 4 ש' 10-24 לפרוטוקול). לאחר מכן העיד שעבד במסעדה "אחד בשם יונס" (עמ' 9 ש' 3).
אנו מתרשמים כי בתקופת העבודה עבדו התובע ועובד ניקיון נוסף במסעדה. לאור ממדי המסעדה אנו מתרשמים כי שעות עבודתם לא היו חופפות וכי דוחות הנוכחות משקפים את שעות העבודה של שניהם (ולא רק של התובע, כטענתו).
עיון בדוחות הנוכחות מראה עבודה במסעדה בשעות הלילה, בימי מנוחה ואף שעות נוספות. העד מטעם הנתבעת 1 נשאל כיצד חושבו שעות נוספות כאשר מדובר בשני עובדים והוא השיב כי הנתבעת 1 הסתמכה על נתונים שקיבלה מהנתבעות 4 – 8 (עמ' 19 ש' 27 – 32 לפרוטוקול).

העד מטעם הנתבעת 5, שיכול היה לשפוך אור כיצד חושבו שעות העבודה בחודשים מאי – יולי 2017 לצורך הוצאת חשבוניות מס (נספחים 2 – 5 לכתב ההגנה מטעמה) העיד כי קיבל כסף מהנתבעת 1 אך הוסיף: "מי אומר שזה עבור התובע? לא יודע. לקחנו קבלן משנה" (עמ' 27 ש' 21 לפרוטוקול).

בנסיבות אלו, לא ניתן לדעת באילו שעות עבד התובע ובאילו העובד הנוסף. בדוחות הנוכחות אין פרטים מזהים של התובע ולכן בהעדר דוחות נוכחות כדין, יחול סעיף 26ב(ב) לחוק הגנת השכר הקובע כי בתובענה לתשלום שכר עבודה בעד גמול שעות נוספות, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק בעד מספר שעות עבודה אשר אינו עולה על 15 שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על 60 שעות נוספות חודשיות.

בפסיקה נקבע כי לצורך יישום סעיף זה יש להבחין בין מספר מצבים אפשריים ביחס למידת הוודאות בהתקיים התנאי של עבודה בשעות נוספות, העומד ביסוד תשלום גמול שעות נוספות, ולמידת הוודאות בהיקפה של העבודה הנוספת (ראו ע"ע (ארצי) עוזי ריעני נ' אליאסי שיווק בע"מ ואח' (29.3.2017) ס' 11)(להלן – פס"ד ריעני).

בענייננו נחיל את מה שנקבע בפס"ד ריעני כמצב שני. קרי,
המצב השני, כאשר ניתן לקבוע פוזיטיבית שהעובד עבד שעות נוספות, ולכן מתקיים התנאי לחזקה, אך לא ניתן להוכיח את היקף עבודתו בהן מפאת העדר עריכת רישום בידי המעסיק כנדרש. במקרה זה תחול החזקה הקבועה ותוצאתה תהא חבות המעסיק "בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות".

לאור זאת, חלה החזקה, שלא נסתרה ואנו פוסקים לתובע 60 שעות נוספות חודשיות. אנו מחשבים את התוספת בלבד, מאחר שאין מחלוקת כי כל השעות שולמו – כשעות רגילות בלבד.

התובע תבע גמול שעות נוספות עבור 10 חודשים בלבד (ס' 92 לכתב התביעה המתוקן) ועל כן החישוב יעשה ביחס אליהם בלבד כדלקמן:
10 חודשים כפול 60 שעות נוספות בחודש כפול 30 ₪ לשעה כפול 25% - סה"כ: 4,500 ₪ . מתוך סכום זה, על נתבעת 5 לשאת בתשלום של 1,350 ₪ בגין שלושה חודשים של העסקה.

תביעה לפיצויי פיטורים

התובע טען כי התפטר מעבודתו עקב אי תשלום שכר וכי הינו זכאי לפיצויי פיטורים.
התובע העיד כדלקמן:
ש: אמרת בתצהיר שבחודש יוני ויולי לא קיבלת שכר, אמרת למישהו שלא קיבלת שכר או התלוננת למישהו במסעדה?
ת: לגבי המשכורת הייתי מדבר עם רוני.
ש: אבל לא קיבלת משכורת, מה עשית?
ת: המשכתי לעבוד וכל פעם הוא אמר שהוא יתן לי עוד כמה ימים ואחרי שעבדתי חודשיים ולא קיבלתי כסף, עזבתי את העבודה.
ש: אמרת למישהו במסעדה לבני או לרוני שאתה לא מקבל משכורת?
ת: לא.
(עמ' 6 ש' 11 – 18 לפרוטוקול).

התובע, על פי עדותו, התפטר ולא הודיע על כך לנתבעת 1. גם אם היה בידי התובע להתפטר בדין מפוטר מהטעם שלא שולם לו שכר בחודשים יוני ויולי 2017, הרי שהזכאות לפיצויי פיטורין מכח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ח-1968 מותנית במתן התראה למעסיק על מנת שיוכל לטפל בנושא (עוד ביתר שאת כאשר לא מדובר במעסיק הישיר) . לא כך נעשה במקרה דנן ודי בכך כדי לדחות רכיב תביעה זה.

תביעה לפדיון חופשה
התובע טען כי לא קיבל ימי חופשה בתשלום בתקופת העבודה ועל כן הינו זכאי לפדיון בגין 14 ימי חופשה בסך 3,696 ₪. טענתו זו לא נסתרה
בהתאם לתיקון 15 לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 (תיקון תשע"ו-2016 אשר נכנס לתוקפו ביום 16.2.2016) זכאי התובע ל-16 ימי חופשה בעד השנה הראשונה ועד החמישית.
התובע תבע פדיון ל-14 ימי חופשה בלבד ועל כן הינו זכאי ל-14 ימי חופשה, לפי שכר יומי של 240 ₪. סה"כ 3,120 ₪ .

דמי הבראה
התובע טען כי לא שולמו לו דמי הבראה בתקופת העבודה ועל כן הינו זכאי לתשלום של 2,500 ₪ אשר תוקן בסיכומים ל-2,457 ₪ (ס' 126 לסיכומים מטעמו). טענתו זו לא נסתרה.
בהתאם לצו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש לפי חוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957 מיום 19.12.2016 התובע זכאי בשנה הראשונה ל-5 ימי הבראה ובשנתיים הבאות ל-6 ימי הבראה לכל שנה. התובע תבע דמי הבראה בגין 6.5 ימים כפול 378 ₪. אנו מקבלים טענתו. הוא זכאי לדמי הבראה בסך של 2,457 ₪ .
דמי חגים
התובע טען כי בתקופת העבודה לא שולמו לו דמי חגים. לטענתו הוא העמיד עצמו לרשות הנתבעת ככל שחפצה וכן בסמוך למועדי החג ולאחריהם (ס' 77 לכתב התביעה המתוקן). לכן מגיע לו תשלום עבור 9 ימי חג בסכום של 2,376 ₪ (ס' 79 – 80 לכתב התביעה המתוקן). בסיכומים תיקן התובע ותבע עבור 8 ימי חג בלבד בסכום של 2,112 ₪ (ס' 127 לסיכומים מטעמו).
דע עקא שהתובע פירט בסיכומיו רשימת החגים שחלו לאחר תקופת העבודה (ס' 127 לסיכומים מטעמו) ולא ביצע השוואה ביחס לדוחות הנוכחות של Time table.
הנתבעת 1 טענה בסיכומים מטעמה כי התובע הצהיר בעדותו כי קיבל את השכר בגין שעות עבודתו ולכן יש להניח כי קיבל את שכרו גם בגין עבודתו בימי החג. אי לכך, לכל היותר, הוא היה זכאי לתוספת, אולם רכיב זה לא נדרש בכתב התביעה.
הנתבעת 5 טענה בסיכומים מטעמה כי למעט ראש השנה וכיפור, התובע עבד וקיבל שכר בחגים (ס' 50 לסיכומים מטעמה).
מעיון בדוחות הנוכחות של Time table כדלקמן:
ביום 3-4.10.2016 ראש השנה. נרשמה נוכחות ביום 4.10.2016.
ביום 12.10.2016 – כיפור. לא נרשמה נוכחות.
ביום 17.10.2016 – סוכות א' – נרשמה נוכחות.
ביום 24.10.2016 – סוכות ב' – נרשמה נוכחות.
ביום 11.4.2017 – פסח א' – לא נרשמה נוכחות
ביום 17.4.2017 – פסח ב' – נרשמה נוכחות.
ביום 2.5.2017 – עצמאות – נרשמה נוכחות.
ביום 31.5.2017 – שבועות – נרשמה נוכחות.
משמע, התובע עבד 6 ימי חג וקיבל שכר בגינם. ב-3 ימי חג התובע לא עבד (ראש השנה, כיפור וליל הסדר). התובע זכאי לדמי חגים מכוח צו הרחבה (הסכם מסגרת) מיום 21.6.2000 בגין שלושה ימים, סה"כ: 720 ₪.

הפרשות לפנסיה
התובע טען כי בתקופת העבודה לא הופרשו לטובתו כספים לקרן פנסיה כלל ועיקר. התובע זכאי להפרשות לפנסיה החל מהחודש השביעי מתחילת עבודתו (ראו צו הרחבה לפנסיית חובה מיום 19.11.2007 כפי שעודכן בצו הרחבה לפנסיית חובה מיום 6.3.2011 להלן – צו ההרחבה().
בהתאם לצו הרחבה שיעור הפרשות מעסיק לפנסיה הינו 6.25% בשנת 2016 ו-6.5% בשנת 2017 ואילך.
התובע תבע בגין רכיב זה 3,317 ₪ (ס' 83 לכתב התביעה המתוקן). התובע זכאי להפרשי פנסיה לפי חישוב של 9 חודשים כפול שכר בסיס של 5,580 ₪ כפול 6.5%. סה"כ: 3,264 ₪.

דמי נסיעות
התובע טען כי בתקופת העבודה לא שולמו לו דמי נסיעות. בתקופת העבודה התגורר לטענתו ברחוב פלורנטין 17 בתל-אביב וכי העלות החודשית של נסיעותיו ממקום מגוריו דאז למסעדה היתה 246 ₪ (ס' 33 – 36 לתצהירו). בסיכומים תיקן ל- 213 ₪ (ס' 133 לסיכומים מטעם התובע).
הנתבעת 1 בסיכומיה טענה כי התובע לא הביא ראיה לכתובת מקום מגוריו (ס' 94 לסיכומים מטעמה).
הנתבעת 5 בסיכומיה הוסיפה על טענת הנתבעת 1 טענה נוספת לפיה התובע לא הוכיח העלות החודשית הנטענת (ס' 48 לסיכומים מטעמה).
אנו מאמינים לעדות התובע בנקודה זו ולכן קובעים כי הוא זכאי לדמי נסיעה בגין כל התקופה, בעלות של 213 ₪ לחודש כפול 15 חודשים ובסה"כ: 3,195 ₪ .

פיצוי בגין אי קבלת תלושי שכר

התובע טען כי לא קיבל תלושי שכר. טענתו זו לא נסתרה. הזכות לפיצוי לפי סעיף 26א(ב) לחוק הגנת השכר תקום רק מקום בו המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר. במקרה שלפנינו המחלוקת העיקרית היתה זהות המעסיק ולכן אנחנו לא רואים לנכון לחייב את הנתבעת 1, שלא הייתה המעסיקה הרשומה, בפיצוי בגין אי מתן תלושי שכר.
הנתבעת 5 קיבלה תשלום או לפחות אמורה היתה לקבל תשלום, כך על פי טענתה, מהנתבעת 1 עבור עבודת התובע בחודשים מאי ועד יולי 2017. הנתבעת 5 טענה שאינה יודעת אם קבלנית המשנה שלה העסיקה את התובע ומכאן שלא שללה את האפשרות כי התובע הועסק על ידה. הנתבעת 5 גם לא הוכיחה כי העסיקה בחצריה של הנתבעת 1 עובד אחר ומסרה לו תלושי שכר עבור חודשים מאי, יוני ויולי 2017. בנסיבות אלו אנו מוצאים כי היא ידעה כי עליה להמציא תלושי שכר עבור חודשים אלו לתובע ומשלא עשתה כן, לפי סעיף 26א(ב) לחוק הגנת השכר, אנו מחייבים אותה לשלם לתובע פיצוי בסכום של 1,500 ₪.

לסיכום
נוכח האמור לעיל, אנו קובעים כדלקמן:
א. הנתבעות 1, 4, 6, 7 ו-8 היו מעסיקות במשותף של התובע בתקופה החל מחודש מאי 2016 ועד אפריל 2017 (כולל).
ב. הנתבעות 1 ו-5 היו מעסיקות במשותף של התובע בתקופה החל מחודש מאי 2017 ועד 24.7.2017.
ג. התביעה נגד הנתבעות 2 ו-3 – נדחית.
ד. הנתבעות 1 ו-5 תשלמנה לתובע סך של 5,580 ₪ עבור שכר חודש יוני 2017 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.2017 ועד התשלום המלא בפועל וכן סך של 5,040 ₪ עבור שכר חודש יולי 2017 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.2017 ועד התשלום המלא בפועל.
ה. הנתבעת 5 תשלם לתובע סך של 1,350 ₪ בגין שעות נוספות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.2017 ועד התשלום המלא בפועל.
ו. הנתבעות 1, 4, 6, 7 ו-8 ישלמו לתובע , ביחד וכל אחת לחוד, סכומים כדלקמן:
(1) סך 3,150 ₪ עבור גמול שעות נוספות , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.2017 ועד התשלום המלא בפועל.
(2) סך של 3,120 ₪ עבור פדיון חופשה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.2017 ועד התשלום המלא בפועל.
סך 2,457 ₪ עבור דמי הבראה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.2017 ועד התשלום המלא בפועל.
סך 720 ₪ עבור דמי חגים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.2017 ועד התשלום המלא בפועל.
סך 3,264 ₪ עבור הפרשות לפנסיה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.2017 ועד התשלום המלא בפועל.
סך 3,195 ₪ עבור דמי נסיעות בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.2017 ועד התשלום המלא בפועל.
הנתבעת 5 תשלם לתובע סך של 1,500 ₪ פיצוי בגין אי המצאת תלושי שכר בחודשים מאי, יוני ויולי 2017.
בהתחשב כי התביעה התקבלה בחלק קטן יחסי (כ-25% מסכום התביעה) ודחיית התביעה כנגד נתבעות 2 ו-3, אנו לא עושים צו להוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק דין זה.

ניתן היום, ב' אדר תש"פ, (27 פברואר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מר גבריאל נבו,
נציג ציבור עובדים

עידית איצקוביץ, שופטת בכירה
אב"ד

מר משה כפיר,
נציג ציבור מעסיקים