הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 47048-03-18

04 מרץ 2021
לפני:
כב' השופט הבכיר כאמל אבו קאעוד

התובע
עזרא גרינבאום
ע"י ב"כ: עו"ד ברק בר ורשבסקי

-
הנתבעת
מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל
ע"י ב"כ: עו"ד גילה חממי פינק

פסק דין
לפניי תביעת התובע, מר עזרא גרינבאום, אשר משמש כמבקר הפנימי ברשות מקרקעי ישראל, לתת סעד הצהרתי לפיו הוא זכאי לחוזה בכירים של איש סגל בכיר-מוביל החל מחודש מרץ 2016 ואילך. עוד נתבעו בהתאם לכך, סעד הצהרתי לפנסיה תקציבית לפי הוראות חוזה הבכירים הנ"ל; וכן הפרשי שכר והפרשי הפקדות לקרן השתלמות.

להלן אציג בתמצית את הרקע לתביעה, טענות הצדדים, ההליך בפני בית-הדין ואפרט את הכרעת בית הדין.

רקע נדרש בתמצית

התובע, מר עזרא גרינבאום משמש כמבקר הפנימי של רשות מקרקעי ישראל החל מיום 20.3.2013.

הנתבעת היא רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י" או "הנתבעת").

מראשית העסקתו בנתבעת נקבעו תנאי עבודתו של התובע במסגרת הסכם קיבוצי, החל על כלל עובדי רמ"י, למעט עובדים בכירים אשר העסקתם קבועה בחוזים אישיים. התובע דורג ברמ"י בדירוג דרגה ברובד 7, המהווה את הרובד הגבוה ביותר בדירוג הדרגה.

ביום 15.11.2015 פורסמה הנחיית הנציבות שעניינה "נוהל ביקורת פנימית במשרדי הממשלה ויחידות הסמך" (להלן: "הנחיית הנציבות לעניין הביקורת הפנימית" או "הנחיית הנציבות"). הנחייה זו התייחסה, בין היתר, לדרגת משרת המבקר הפנימי ובמסגרתה נקבע כי "המבקרים הפנימיים יימנו על הסגל הבכיר-מוביל במשרד הממשלתי/ביחידת הסמך." עוד נקבע בהנחיה כי בשים לב לכך שקיימות שלוש רמות שכר לעובדים בסגל הבכיר-המוביל בשירות המדינה (ועל כך מיד בקצרה, ובהרחבה בהמשך), הרי שבדומה ליתר משרות המטה השייכות לסגל הבכיר-מוביל, רמת משרת המבקר הפנימי תיגזר בהתאם לרמת הדירוג של המשרד הממשלתי או יחידת הסמך, כפי שתיקבע על-ידי נציבות שירות המדינה.

למען בהירות הדברים יצוין, כי החלטת הממשלה מס' 2464 מיום 8.3.2015 עסקה בהשלמת הסדרי רוטציה ותקופות כהונה בסגל הבכיר של שירות המדינה. בין היתר נקבע בהחלטה זו כי לאנשי הסגל הבכיר בשירות המדינה יקבעו 3 רמות שכר:

דירוג ב1 הכולל טווחי שכר של 30-33 אלף ₪;
דירוג ב2 הכולל טווחי שכר של 28-31 אלף ₪;
דירוג ב3 הכולל טווחי שכר של 26-29 אלף ₪.

בהמשך להנחיית הנציבות ובשים לב לקבוע בהחלטת הממשלה 2464, נשלח ביום 9.2.2016 מכתב מטעם נציבות שירות המדינה למר עדיאל שמרון, מנהל רמ"י (להלן: "מר שמרון" או "מנהל רמ"י"), במסגרתו הובא לידיעתו תוכן הנחיית הנציבות לעיל. עוד צוין במכתב, כי בהתאם להנחיה נקבע כי משרת המבקר הפנימי ברמ"י תהיה ברמה ב3 במתח דרגות 42-44 (מח"ר).

כאן המקום לציין, כי ביום 12.5.2009 ניתנה החלטת ממשלה מס' 123 בדבר יישום רפורמה בניהול מקרקעי ישראל והקמת רמ"י. במסגרת הרפורמה ברמ"י הוקנו למנהל רמ"י סמכויות של נציב שירות המדינה. לאור זאת, הנחיות נציבות שירות המדינה אינן חלות באופן אוטומטי על עובדי רמ"י, וכל הנחיה נבחנת לגופה ומתקבלת ביחס אליה החלטה, האם לאמצה והאם נדרשות התאמות ביישומה ביחס לרמ"י. עוד יצוין, כי נדבך משמעותי ברפורמה היה שינוי המבנה הארגוני וקביעת רבדי שכר חדשים לעובדי רמ"י. כך, הוגדר מדרג שכר ייחודי לעובדי רמ"י השונה ממדרג השכר הקיים במשרדי הממשלה וביחידות הסמך.

על רקע האמור, בשים לב לכך שהנחיות הנציבות אינן חלות באופן אוטומטי על עובדי רמ"י, ובשים לב למבנה השכר הייחודי ברמ"י כמפורט לעיל, נערכה התייעצות בין הנתבעת לבין הממונה על השכר במשרד האוצר אשר לאופן שיבוצו של התובע. בתום ההיוועצות הוחלט להציע לתובע חוזה ב5 ברמ"י, אשר השכר הנלווה לו הוא 26-29 אלף ₪, המקביל לחוזה ב3 בשירות המדינה.

התובע התנגד להצעה זו ובעקבות זאת הוגשה התביעה דנן.

לפיכך, כפי שצוין לעיל, ולאור המחלוקת בין הצדדים, עד היום מועסק התובע בדירוג דרגה ברובד 7 ברמ"י.

טענות הצדדים

טענות התובע

לטענת התובע, אנשי הסגל "הבכיר-מוביל" ברמ"י הם בעלי החוזים ב1-ב4 ברמ"י בלבד. נוכח האמור, ובשים לב להנחיית הנציבות בה נקבע כי מבקרי הפנים ימנו על הסגל "הבכיר-מוביל" ביחידת הסמך, טען התובע כי הוא זכאי לכל הפחות לחוזה ב4 ברמ"י, ולא לחוזה ב5 ברמ"י כפי שהוצע לו.

לטענת התובע, החלטת הנתבעת שלא להעניק לו חוזה ב3 ברמ"י, או לכל הפחות חוזה ב4 ברמ"י, אינה עומדת בכללי המשפט המנהלי, היא אינה סבירה, אינה מידתית ויש בה כדי לרוקן את הנחיית הנציבות מתוכן. נטען, כי הרציונל העומד בבסיס הנחיית הנציבות הוא עיגון וקידום מעמדו העצמאי של המבקר הפנימי באופן שיאפשר לו לבצע את עבודתו כהלכה תוך ביטול הכוח הרב הניתן למושאי ביקורתו ביחס אליו עד כה, בדמות קביעת תנאי שכרו ועבודתו. על רקע זה כוללת הנחיית הנציבות 2 רבדים מרכזיים: האחד – קידום והשוואת מעמדו של המבקר הפנימי בשירות המדינה לזה של אנשי הסגל הבכיר-מוביל; והשני – קביעה מראש של רמת שכר לכל מבקר ומבקר בהתאם לגודל המשרד בו הוא עובד, באופן שיימנע כל משא ומתן בין המבקר לבין מושאי ביקורתו לעניין תנאי שכרו.

נטען, כי שיקול דעת מנהל רמ"י בעניינו חרג מכללי המשפט הציבורי; כי ההחלטה להציע לתובע חוזה ב5 ברמ"י אין בה כדי להשוות את מעמדו לאנשי הסגל הבכיר ברמ"י והיא מציבה אותו כבעל מעמד נחות מאנשי הסגל הבכיר-מוביל; וכן כי בניגוד לרציונל הנ"ל בעניינו של התובע כן נוהל משא מתן לעניין שכרו.

עוד טען התובע, כי התנהלות הנתבעת הובילה לפגיעה כפולה באיסור אפליה ובעקרון השוויון, הן ביחס לאנשי הסגל הבכיר ברמ"י והן ביחס לעמיתיו מבקרי הפנים בשירות המדינה. זאת שכן במישור הפנימי מופלה התובע ביחס לעמיתיו מהסגל הבכיר מוביל ברמ"י, אשר נהנים מחוזים של ב4 רמ"י, שעה שלו הוצע חוזה בתנאים נחותים באופן משמעותי. ובמישור החיצוני הוא מופלה ביחס לעמיתיו המבקרים הפנימיים בשירות המדינה אשר מעמדם הושווה לזה של אנשי הסגל הבכיר מוביל במשרדיהם.

לעניין זה טען עוד התובע, כי העובדה שטווח השכר שהוצע לו במסגרת חוזה ב5 ברמ"י זהה לטווח השכר במסגרת חוזה ב3 ביתר שירות המדינה אין בה כדי להראות על שמירה על עקרון השוויון. נטען כי מדובר ביישום חסר תום לב באופן קיצוני של עקרון זה שהרי מקום בו מתקיימים תנאי שכר גבוהים יותר נדרשת התאמה של טווחי השכר ולא הפחתה מלאכותית שלהם. לעניין זה טען התובע, כי לא היה מקום לבצע הנמכת שכר בעניינו, כפי שלא בוצעה הנמכת שכר לאחר ריבוד הבכירים בשירות המדינה ליתר עובדי רמ"י.

התובע הוסיף וטען, כי הנתבעת יצרה מצג שווא לפיו היא פועלת בשיתוף פעולה עם ועדת פרידמן, אשר על בסיסה פורסמה הנחיית הנציבות לעניין הביקורת הפנימית, ולפיו היא פועלת ליישום הנחיית הנציבות, אולם לא כך נעשה בפועל. נטען, כי בכך הפרה הנתבעת את חובת תום הלב וההגינות בהן היא מחויבת וכן הובילה לפגיעה באינטרס ההסתמכות והציפייה של התובע. עוד נטען, כי נוכח האמור הנתבעת מושתקת כעת מלפעול כנגד מצג זה ולהציע לתובע חוזה שאינו נמנה על החוזים האישיים של אנשי הסגל הבכיר מוביל.

לבסוף טען התובע, כי לא יצא מסמך רשמי מטעם הנתבעת שיש בו כדי להסביר את סירובה של רמ"י להציע לו חוזה ב4 ברמ"י ומעלה, וכי הוא נדרש ללקט מידע בדרכים לא פורמאליות לעניין זה; וכן טען כי קיים חשש ממשי לקיומם של שיקולים זרים של גורמים כאלה ואחרים בגינם לא יושמה הנחיית הנציבות בעניינו.

נוכח כל אלה ביקש התובע כי יינתן סעד הצהרתי לפיו הוא זכאי לחוזה בכירים של איש סגל "בכיר-מוביל" ברמה ב3 ברמ"י, או לכל הפחות ב4 ברמ"י, החל מחודש מרץ 2016 ואילך.

כמו-כן, ביקש כי ככל והתביעה תתקבל, יורה בית-הדין על תשלום הפרשי שכר והפרשי הפקדות לפנסיה ולקרן השתלמות , על-פי חוזה ב3 ברמ"י, או לחילופין ע"פ חוזה ב4, ברמ"י החל מחודש מרץ 2016. לכך ביקש התובע כי יתווספו פיצויי הלנת שכר החל ממועד התשלום כדין עד למלוא התשלום בפועל וכן ריבית והצמדה כדין החל ממועד הגשת התביעה ועד למלוא התשלום בפועל. כמו-כן, התבקש בית-הדין להשית על הנתבעת את הוצאות התביעה בתוספת שכ"ט עו"ד.

עוד נתבעו בהתאם לכך, סעד הצהרתי לפנסיה תקציבית לפי הוראות חוזה הבכירים הנ"ל; וכן הפרשי שכר והפרשי הפקדות לקרן השתלמות.

טענות הנתבעת

לטענת הנתבעת, ההחלטה אשר לרמת החוזה שתינתן לתובע היא החלטה סבירה, התקבלה על יסוד שיקולים מקצועיים בלבד, ואין מקום להתערב בה. חוזה ברמה ב5 בדירוג רמ"י אשר הוצע לתובע הוא החוזה המתאים בנסיבות העניין, הן מבחינת טווח השכר שנקבע בהנחיית נציבות שירות המדינה בעניין הביקורת הפנימית, והן מבחינת היקף הבכירות הנדרשת לצורך ביצוע התפקיד, היקף העבודה והניהול המצויים במסגרתו, הכפיפות הארגונית למנכ"ל, והכל בהתאמה למבנה השכר הייחודי ברמ"י. נוסף לכך, בין יתר השיקולים נלקחה בחשבון העובדה כי ברמ"י ישנם גורמים מקצועיים נוספים האמונים על ביצוע בקרה; וכן העובדה כי התובע אינו מופלה לרעה אל מול עמיתיו מבקרי הפנים בשירות המדינה.

הנתבעת הוסיפה וטענה, כי הלכה היא שבית-הדין לא ישים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת כל עוד לא נפל בהפעלת שיקול דעתה פגם היורד לשורשו של עניין, וכל עוד ההחלטה עומדת בדרישות המשפט המנהלי, וביניהן סבירות ומידתיות.

עוד נטען, כי על החלטת הנתבעת חלה חזקת התקינות של המעשה המנהלי, לפיה חזקה שכל פעולה מנהלית נעשתה כדין, והנטל להוכיח אחרת מוטל על מי שמבקש לסתור את חזקה זו. בעניינו של התובע החלטת הנתבעת התקבלה בהתאם לדין, במסגרת הפררוגטיבה הניהולית המוקנית לנתבעת, ובאיזון הראוי, לאחר שנשקלו מכלול הנסיבות של התובע, המבנה הארגוני ברמ"י והנחיית הנציבות.

העברת התובע מרובד 7 בו היה משובץ לרובד ב5 ברמ"י אין משמעה ריקון מתוכן של הנחיית הנציבות, אלא התאמת הנחיית הנציבות למבנה השכר הייחודי ברמ"י, תחת מגבלת מכסת חוזים אישיים, תוך שיפור משמעותי בשכרו של התובע, והתאמתו לשכר עמיתיו, המבקרים הפנימיים בשירות המדינה, ושיפור משמעותי של גמלתו.

נוסף לכך נטען, כי עם התובע התקיימו מספר פגישות, ובכללן פגישות עם מנהל רמ"י וסגנו, ובמסגרתו הוא עודכן אשר להחלטה להציע לו חוזה ב5 ברמ"י. כמו-כן, נטען, כי יש לדחות את טענות התובע לפיהן נפגעו אינטרס ההסתמכות והציפייה שלו. זאת שכן התובע לא הוכיח כי הוצג לפניו מצג לפיו הנחיית הנציבות תיושם באופן בו התובע ישובץ ברמת שכר גבוהה יותר.

נוכח כלל האמור, התבקש בית-הדין לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
ההליך בבית הדין

ביום 15.1.2019 התקיים דיון מקדמי בפני בית-הדין, במהלכו הודיעו הצדדים כי הפערים ביניהם אינם ניתנים לגישור. לפיכך, נקבע כי לאחר השלמת ההליכים המקדמיים, יקבע התיק להוכחות.

ביום 24.7.2019 ניתן צו להגשת תצהירי עדות ראשית והתיק נקבע להוכחות.

ביום 19.11.2019 הגיש התובע תצהיר עדות ראשית מטעמו. ביום 1.3.2020 הגישה הנתבעת תצהירי עדות ראשית מטעם מר חנן ליזמי, מנהל תחום משרדי ממשלה באגף השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר (להלן: "מר ליזמי"); ומטעם מר דוד מזרחי, סמנכ"ל למנהל ומטה ברמ"י (להלן: " מר מזרחי").

ישיבת ההוכחות התקיימה ביום 13.5.2020. יצוין, כי כיוון שנציגי הציבור לא התייצבו לדיון על אף שהוזמנו כדין, ועל-מנת שלא לדחות את הדיון, הוחלט לקיים את הדיון בהעדרם.

בסיום ישיבת ההוכחות ניתן צו להגשת סיכומים בכתב. אחרון הסיכומים הוגש ביום 17.1.2021.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בחומר הראיות, שמעתי את עדויות הצדדים וקראתי בעיון את סיכומיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

להלן אתייחס למעמדו של מבקר הפנים בשירות המדינה, בדגש על תנאי שכרו; לריבוד הבכירים בשירות המדינה; ולמבנה הארגוני הייחודי ברמ"י. בהמשך לכך, לאור אלה, אבחן את החלטת הנתבעת לעניין שיבוצו של התובע בדרגה ב5 ברמ"י, בין היתר בשים לב להיקף הביקורת השיפוטית על החלטה מנהלית מסוג זה.

יצוין כבר עתה, כי בית-הדין ער לתחושתו של התובע לפיה נעשה לו עוול כאשר התקבלה ההחלטה לשבצו בדירוג ב5 ברמ"י. הדברים משתקפים בכתבי טענותיו ובתצהירו וכן עלו בעדותו לפניי ובסיכומיו. התובע בטוח בצדקתו אשר לרובד המתאים לשיבוצו וטענותיו אכן נשמעות מדם ליבו. לצד זאת, הסברי הנתבעת לשיבוץ זה, הן בכתבי טענותיה ובתצהירים שהוגשו מטעמה, על נספחיהם, והן בעדויותיהם של מר ליזמי ומר מזרחי, אותן מצאתי מהימנות ועקביות, הניחו את דעתי כי אין מקום להתערבות שיפוטית בהחלטת הנתבעת במקרה דנן.

מעמד מבקר הפנים בשירות המדינה

התובע משמש כמבקר הפנימי בנתבעת בהתאם לחוק הביקורת הפנימית, התשנ"ב-1992 (להלן: "חוק הביקורת הפנימית" או "החוק").

חוק הביקורת הפנימית קובע כי בכל גוף ציבורי תקוים ביקורת פנימית על ידי מבקר פנימי. תפקידיו של המבקר הפנימי מפורטים אף הם בחוק ולפיהם על המבקר הפנימי לבדוק, ביו היתר, אם הפעולות של הגוף הציבורי שבו הוא משמש מבקר ושל נושאי משרה וממלאי תפקידים באותו גוף תקינות מבחינת השמירה על החוק, על הניהול התקין, על טוהר המידות ועל החיסכון והיעילות, ואם הן מועילות להשגת היעדים שנקבעו להן; אם מקוימות ההוראות המחייבות את הגוף הציבורי; את ניהול הנכסים וההתחייבויות של הגוף הציבורי; וכן האם ההחלטות בגוף הציבורי נתקבלו על פי נהלים תקינים.

עוד קובע החוק כי הממונה על המבקר הפנימי יהיה המנהל הכללי של היחידה.

לאורך השנים הוקמו ועדות שונות לצורך בחינת חוק הביקורת הפנימית ותפקיד מבקר הפנים, במטרה לייעל את הליכי הביקורת הפנימית. ועדות אלה עסקו בין היתר במעמדו ותנאי עבודתו של מבקר הפנים.

בשנת 2005 הוקמה על-ידי משרד המשפטים ועדת זיילר, בראשות השופט (בדימוס) ורדימוס זיילר, על-מנת לבחון האם יש צורך בשינוי חוק הביקורת הפנימית, במטרה לשפר ולהדק את הביקורת הפנימית וטוהר המידות במשרדי הממשלה וביחידות הסמך (להלן: "ועדת זיילר").

לעניין שכרו ותנאי עבודתו של מבקר הפנים המליצה ועדת זיילר כדלקמן: "שכרו ותנאי עבודתו של המבקר הפנימי יוקבלו לשכר ולתנאי העבודה של בעלי המשרות הבכירות הכפופים למנכ"ל של הגוף הציבורי."

אולם, המלצותיה של ועדת זיילר לא יושמו.

בהמשך, לאחר שמבקר המדינה הוציא בשנת 2013 דוח בנושא הביקורת הפנימית במגזר הציבורי (דוח מבקר המדינה 63ג לשנת 2012) (להלן: "דוח מבקר המדינה"); וכן בעקבות עתירה שהוגשה לבג"ץ על-ידי מספר מבקרי פנים בשירות המדינה, בדרישה ליישום המלצות ועדת זיילר, הוקמה באפריל 2013 על-ידי נציבות שירות המדינה הוועדה לבחינת תפקוד הביקורת הפנימית במשרדי ממשלה וביחידות הסמך בראשות רוני פרידמן, לשעבר משנה למנכ"ל משרד האוצר (להלן: "ועדת פרידמן"(. הוועדה הגישה את המלצותיה במרץ 2014.

הוועדה התייחסה לייעוד הביקורת הפנימית וקבעה כי "הביקורת הפנימית היא משאב ניהולי בלתי נפרד מהארגון, פועלת לקידום מטרותיו ולשיפור דרכי עבודתו, תוך שמירת האינטרס הציבורי. כל זאת, באמצעות בדיקת תקינות פעולתו של הגוף המבוקר מבחינת קיום החוק, הניהול התקין, טוהר המידות, החיסכון, היעילות והמועילות (אפקטיביות) של פעולות הארגון".

עוד צוין בדוח הוועדה כי ישנה חשיבות לכך שהביקורת הפנימית תתקיים מתוך הארגון. אולם, הובהר, כי בשים לב לכך שתפקידו של המבקר הפנימי עלול להציבו בעמדה לעומתית מול גורמים בארגון אותו הוא מבקר, יש לפעול לעיגון מעמדו של המבקר הפנימי בתוך הארגון, באופן שיאפשר את פעולתו המקצועית העצמאית והבלתי תלויה.

בשים לב לאמור סברה הוועדה, כי נוסח חוק הביקורת הפנימית, המכפיף את המבקר הפנימי למנכ"ל או למנהל יחידת סמך, ואינו מאפשר את הכפפתו לגורמים ניהוליים זוטרים יותר, משקף נכונה את מעמדו של מבקר הפנים, ושומר על עצמאותו בארגון.

לעניין מעמדו של המבקר הפנימי התייחסה ועדת פרידמן להמלצות ועדת זיילר ולהמלצות מבקר המדינה לעניין זה: ועדת זיילר התייחסה לכך שמעמדם ותנאי עבודתם של המבקרים הפנימיים נמוכים, וציינה כי מצב זה פוגע באפקטיביות עבודתם. לפיכך, הציעה ועדת זיילר לקבוע בדין מודל של מעמד שישווה את מעמדו של מבקר הפנים למעמדו של סמנכ"ל. דוח מבקר המדינה קבע כי מעמדו הארגוני של המבקר הפנימי צריך לבטא את ההשפעה שראוי שתהיה לו בארגון. הדוח ציין כי מעמד ארגוני ראוי למבקר הפנימי יקל עליו בביצוע ביקורת אפקטיבית על כלל היחידות בארגון, ובכלל זה על בעלי התפקידים הבכירים בו, זאת בדומה לשומרי הסף האחרים במשרדי הממשלה.

על רקע זה סברו חברי ועדת פרידמן, שכדי לחזק את המבקר הפנימי, וכדי לתת לו את הכלים להתמודד מול גורמים בכירים בארגון, קיימת חשיבות לכך שהוא יימנה על הסגל הבכיר במשרד הממשלתי או ביחידת הסמך.

לצד זאת, ועדת פרידמן ציינה כי היא ערה לשונות המשמעותית הקיימת בפעילות משרדי הממשלה ויחידות הסמך, וסברה כי שונות זו צריכה לבוא לידי ביטוי גם ברמת המשרה ובשכר הנלווה לה. הוועדה ציינה כי קיים חשש שדווקא קביעה של דרגה אחידה לכלל המבקרים הפנימיים תיצור אי שוויון, כיוון שעבור עבודה השונה בהיקפה ובמורכבותה תינתן דרגה אחת וכנגזרת מכך שכר זהה. צוין כי יצירת מדרג של רמות מבקרי פנים יאפשר את קיומו של מסלול התפתחות אישי ומקצועי של מבקרים פנימיים. עוד צוין, כי רוח דברים זו קיימת גם בדוח ועדת הרפורמה לשיפור מנגנוני ניהול ההון האנושי בשירות המדינה, שם נקבע כי משרות הסגל הבכיר יפוצלו לשלושה רבדים ברמות שכר שונות, כאשר הקריטריון לפיצול המשרות יהיה היקף האחריות המקצועית הנדרשת מבעלי התפקידים.

לאור כל זאת, ועדת פרידמן המליצה לקבוע את דרגת המבקר הפנימי על-פי המתווה שהוגדר בוועדת הרפורמה, קרי לקבוע שלוש רמות בכירות למבקרים הפנימיים בשירות המדינה, אשר תשקפנה את השונות בהיקף העבודה ובמורכבותה.

כאמור, נציב שירות המדינה אימץ את המלצות הוועדה ובהמשך לכך פורסמה ביום 15.11.2015 הנחיית הנציבות שעניינה נוהל ביקורת פנימית במשרדי הממשלה ויחידות הסמך.

לעניין כפיפותו הארגונית של מבקר הפנים נקבע:

"סעיף 5 לחוק הביקורת הפנימית קובע כי הממונה על המבקר הפנימי במשרד הממשלתי יהיה השר הממונה על המשרד או המנהל הכללי או מנהל היחידה שאינו כפוף למנהל הכללי...
בהתאם למבנה של משרד ממשלתי, ככלל הכפיפות של המבקר הפנימי היא למנכ"ל המשרד או מנהל יחידת הסמך, אלא אם כן נקבע אחרת. יובהר כי לא ניתן להכפיף את המבקר הפנימי לגורמים ניהוליים זוטרים יותר, וזאת לצורך שמירת עצמאותו בארגון..."

לעניין דרגת משרת המבקר הפנימי נקבע:

"על מנת לחזק את מעמד הביקורת הפנימית, ובכדי לתת למבקרי הפנים כלים אפקטיביים להתמודדות מול גורמים בכירים בארגון, נקבע כי המבקרים הפנימיים יימנו על הסגל הבכיר-מוביל במשרד הממשלתי/ביחידת הסמך.
בהתאם להחלטת ממשלה 2464 קיימות שלוש רמות שכר כולל לעובדים בסגל הבכיר-המוביל. בדומה לשאר משרות המטה השייכות לסגל הבכיר- מוביל, רמת משרת המבקר הפנימי תיגזר בהתאם לרמת הדירוג של המשרד הממשלתי או יחידת הסמך, כפי שתיקבע על-ידי נציבות שירות המדינה". [ההדגשה אינה במקור – כ.א.ק].

ריבוד בכירים בשירות המדינה

החלטת הממשלה 2464 מיום 8.3.2015 עסקה בהשלמת הסדרי רוטציה ותקופות כהונה בסגל הבכיר בשירות המדינה.

בין היתר, במסגרת החלטה זו נקבעה רשימת המשרות המנויות על הסגל הבכיר בשירות המדינה. הרשימה הוכנה על בסיס הקריטריונים הבאים:

משרות במתח דרגות 42-44 ומעלה בדירוג המח"ר או בדרגות המקבילות בדירוגים אחרים לגביהן מתקיימים שני התנאים המצטברים הבאים:
כפיפי מנכ"ל משרד ממשלתי, מוקבל מנכ"ל או מנהל יחידת סמך.
ראש המדרג הניהולי או המקצועי הספציפי בתחום, במשרד או ביחידת הסמך.
משרות במתח דרגות 42-44 בדירוג המח"ר או בדרגות המקבילות בדירוגים אחרים, אשר המכהנים בהן הם מנהלי מחוזות במשרדי ממשלה.
מקרים חריגים על פי קביעת הנציב אשר מתקיים בהם רק אחד משני התנאים המנויים בסעיף א.

עוד נקבע בהחלטה כי לאנשי הסגל הבכיר בשירות המדינה יקבעו 3 רמות שכר, ובכל רמה יקבע השכר בהתאם לוותקו של העובד :

דירוג ב1 הכולל טווחי שכר של 30-33 אלף ₪;
דירוג ב2 הכולל טווחי שכר של 28-31 אלף ₪;
דירוג ב3 הכולל טווחי שכר של 26-29 אלף ₪.

לצד זאת נקבע בהחלטה, כי רמות השכר במשרות במתח דרגות 44-42 או 45-43 בדירוג המח"ר ובמתחי הדרגות המקבילים בדירוגים האחרים, אשר אינן מנויות ברשימת משרות הסגל הבכיר ייקבעו בנפרד. עוד נקבע, כי מי שמנוי ברשימת הסגל הבכיר וימונה לתפקידו מיום 15.6.2015 יחולו עליו כלל ההסדרים המנויים בהחלטה.

ביום 4.2.2016 פרסמו נציבות שירות המדינה והממונה על השכר הנחייה לעניין עדכון שכר העובדים בסגל הבכיר בעקבות דוח ועדת הרפורמה לשיפור מנגנוני הון האנושי בשירות המדינה מיום 18.7.2013 ובעקבות החלטת ממשלה 2464 לעיל.

במסגרת ההנחיה חולקו עובדי הסגל הבכיר בשירות המדינה לעובדים המשתייכים ל"סגל בכיר מוביל", המדובר באותם עובדים ששובצו במשרות המצוינות ברשימת הסגל הבכיר המוביל בהתאם להחלטת הממשלה 2464; ולעובדים המשתייכים ל"סגל בכיר שאינו מוביל", אלה אותם עובדים המשובצים במשרות 42-44 ומעלה בדירוג המח"ר או בדרגות מקבילות בדירוגים אחרים, שאינן נמנות על רשימת המשרות בסגל הבכיר המוביל, ואשר נמנות על קבוצה זו בהתאם להחלטת נציבות שירות המדינה.

לצד ההנחיה פורסמה טבלת רמות שכר לסגל הבכיר מוביל בדרגות ב1-ב3, בהתאם להחלטת הממשלה לעיל, וכן טבלת שכר לסגל הבכיר שאינו מוביל בדרגות ג1-ג2.

יצוין כי רמות השכר בסגל הבכיר שאינו מוביל נעו בטווח שבין 26-28.5 אלף ₪ לדירוג ג1; ובטווח שבין 22.5-26 אלף ₪ לדירוג ג2, והכל בהתאם לוותקו של העובד.

המבנה הארגוני ברמ"י

כאמור, ביום 12.5.2009 ניתנה החלטת ממשלה מס' 123 בדבר יישום רפורמה בניהול מקרקעי ישראל והפיכת מנהל מקרקעי ישראל לרשות מקרקעי ישראל.

במסגרת הרפורמה נערך שינוי פנים ארגוני ברמ"י. בין היתר נקבע כי המבנה הארגוני של רמ"י יורכב ממטה ושלוש חטיבות; וכי יוחל מודל העסקה ייחודי לעובדי רמ"י, תוך צמצום במספר העובדים, ותוך קביעת רבדי שכר חדשים לעובדי רמ"י.

לצורך יישום הרפורמה נוהל משא ומתן בין המדינה להסתדרות הכללית, אשר בסופו נחתמו מספר הסכמים קיבוציים שהסדירו היבטים שונים הנוגעים לתנאי העבודה ברשות. ההסכמים הקיבוציים חלים על כלל העובדים ברמ"י, זאת למעט מנהלים בחוזה אישי.

כחלק מהרפורמה הוגדר מדרג שכר ייחודי לעובדי רמ"י השונה ממדרג השכר הקיים במשרדי הממשלה וביחידות הסמך, כאשר המשרות הוגדרו במבנה שכר בן 7 רמות (כאשר 7 היא הרמה הגבוהה ביותר). אשר למשרות הבכירות ברמ"י הוסכם, כי רמ"י תהא רשאית להעסיק עד 47 עובדים בחוזים אישיים בתפקידים בכירים. כמו-כן, נקבע רובד שכר נפרד למשרות שיוגדרו בחוזים אישיים, אשר חולק אף הוא ל-7 רמות (ב1-ב7, כאשר רובד ב1 הוא הגבוה ביותר ואילו רובד ב7 הוא הנמוך ביותר).

מספר המשרות אשר הוגדרו כמשרות בכירות ברמ"י הוא 14, זאת ברובד שכר ב1-ב4 ברמ"י. הדבר נלמד משאלון תפקוד יחידת ביקורת פנים במשרדי הממשלה ויחידות הסמך (להלן: "שאלון תפקוד יחידת ביקורת פנים" או "השאלון"), אשר נשלח לרמ"י על-ידי נציבות שירות המדינה לצורך יישום הנחיית הנציבות שעניינה נוהל הביקורת הפנימית במשרדי הממשלה ויחידות הסמך. על השאלון שמולא ברמ"י ביום 8.12.2015, חתם, בין היתר, מר עדיאל שמרון, מנכ"ל רמי כיום. מהשאלון עולה כי מספר המשרות המוגדרות כמשרות בכירות ברמ"י הוא 14 (לא כולל מנכ"ל רמ"י). לכך יש להוסיף כי מטבלת סיכום שכר בכירים וחוזים אישיים ברמ"י עולה כי מספר משרות זה זהה למספר העובדים הנמצאים ברובד שכר ב1-ב4 ברמ"י (כולל מנכ"ל רמ"י).

לעניין זה הצהיר מר מזרחי, סמנכ"ל מנהל ומטה ברמ"י, במסגרת תביעה שהוגשה לבית-דין זה על-ידי שני עובדים אחרים ברמ"י (להלן: "התביעה הנוספת כנגד רמ"י") את הדברים הבאים:

"במבנה הארגוני של מנהל מקרקעי ישראל (טרום המעבר לרפורמה) שהיה מורכב מכ-800 עובדים, שימשו כ-13 בעלי תפקידים בחוזה בכירים לצד עובדים בחוזים אישיים (כלכלנים, מומחים, יועמ"ש וכיוצ"ב). עם הקמת רשות מקרקעי ישראל, ולאור סיכום בין המדינה להסתדרות, הוגדרו 48 תפקידים בחוזים אישיים, ללא הגדלה של מספר העובדים...
"... בגיבוש המבנה הארגוני ומדרג הדרגות של רשות מקרקעי ישראל בוצעה הבחנה בין שתי קבוצות המועסקות בהסדר חוזים אישיים: בעלי תפקידים ברמה ניהולית בכירה (ב1-ב4), המקבילה לרמת סמנכ"לים ומעלה בשירות המדינה, ובעלי תפקידים בחוזה אישי (ב5-ב7)... שהנם תפקידים פחות בכירים" [ההדגשה במקור – כ.א.ק].

מר מזרחי חזר על הדברים גם בעדותו לפניי:

"... ברמ"י, אין ריבוד כמו בשירות המדינה אלא בדרגות שכר בן 7 רמות, ב(1) – ב(7). שכולן הינם עובדים המקבילים לבעלי חוזים בשירות הציבורי. יחד עם זאת, בדרגה ב(4) ומעלה שהינם מקבילים לסמנכלי"ם ומעלה לרבות מנהל הרשות יש 14 מנהלים."

דברים דומים עלו אף מתצהירו של מר אפי מלכין, סגן הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר (להלן: "מר מלכין"), אשר הוגש במסגרת התביעה הנוספת כנגד רמ"י, אשר הוסיף וציין כי "ההבחנה הנ"ל נשענה על שיקולים מקצועיים, כגון: היקף מצומצם של משרות בדרג בכיר (סמנכ"ל ומעלה), מורכבות מקצועית וניהולית, מאפיינים ייחודיים של המשרה, השוואה לארגונים דומים וכו'".

עוד ציין מר מלכין בתצהירו בתביעה הנוספת:

"כאמור, הרשות עברה ממסגרת העסקה של כ-13 עובדים בחוזה בכירים כנהוג בשירות המדינה להעסקה של 48 עובדים בחוזים מיוחדים, ובכלל זה בחוזים אישיים בדרגות שונות. מתוך 48 חוזים אלו, רק כ-11 עובדים הוגדרו כבכירים בדומה לתפקידים המוגדרים כך ביתר שירות המדינה, מרמת סמנכ"ל ומעלה, אלה שבדרגות ב3-ב4. יתר העובדים אינם עונים להגדרות של בכיר בשירות המדינה... ...לא כל 48 החוזים המיוחדים הינם ברבדים בכירים ברמה של סמנכ"ל והלאה. רבדי השכר של המשרות בחוזים מיוחדים ברשות מתחלקים ל-7 רמות שכר, בשתי קבוצות: הקבוצה הראשונה רבדים ב3-ב4, והקבוצה השניה רבדים ב5-ב7... ...יש להבחין בין שתי הקבוצות השונות, כאשר השוני ביניהן מתבטא בפרמטרים שונים ובהם הרמה הניהולית, האחריות, הסמכות, הכפיפות, אופי התפקיד וכיוצא בזאת, אשר רמות תפקידיהן שונות, וכפועל יוצר רמות השתכרותן ותנאי השכר הנלווים להם – שונים." [ההדגשה במקור – כ.א.ק].

עוד ציין מר מלכין בתצהירו, כי התפקידים ברבדים ב5-ב7 אינם נחשבים לתפקידים בעלי מעמד של חוזה בכירים.
לצד זאת, ציין מר מלכין כי הגם שהעובדים ברבדים ב5-ב7 אינם זכאים לתנאים של סמנכ"ל, המדינה החליטה לייצר עבורם הסדר ייחודי לפנסיה, המיטיב את תנאי הפנסיה שלהם ביחס לעובדי רמ"י אשר אינם חתומים על חוזה אישי, וכן ביחס לעובדים בתפקידים דומים ביתר שירות המדינה. עוד ציין, כי "בכך נתנה המדינה מענה לעובדים בדרג הביניים ברמ"י, אשר מצד אחד אינם עובדים בכירים כהגדרתם המקובלת בשירות המדינה, אך מצד שני אינם עובדים מן המניין בהסכם קיבוצי".

לכך יש להוסיף, כי ישנם עובדים המשולבים ברובד ב5 ברמ"י אשר כפופים ישירות למנכ"ל רמ"י.

מהמפורט לעיל עולה, כי רבדים ב3-ב4 ברמ"י הם רבדים בהם משולב מספר מצומצם יחסית של עובדים, וכי עובדים אלה הוגדרו, עם גיבוש המבנה הארגוני ברמ"י, כעובדים ברמה ניהולית בכירה, המקבילה לסמנכ"לים ומעלה בשירות המדינה. זאת, בעוד רבדים ב5-ב7 ברמ"י הם רבדים בהם משולבים עובדים בתפקידים פחות בכירים, החתומים על חוזים אישיים, ללא מעמד של חוזה בכירים.

לצד זאת, יש לתת את הדעת לכך שהרפורמה ברמ"י, וקביעת המבנה הארגוני הייחודי לה, השונה מזה הקיים ביתר שירות המדינה, בוצעו טרם נעשה ריבוד הבכירים בשירות המדינה (כפי שפורט לעיל). לפיכך, ההחלטות הנוגעות לעובדים בחוזים אישיים ולשיבוצם ברבדים הרלוונטיים ברמ"י, בכירים או פחות בכירים, התקבלו כאשר ההגדרה לעובדים בכירים בשירות המדינה הייתה שונה מזו הקיימת היום.

לעניין זה, ציין מר מזרחי בתצהירו כי "ברשות לא הוגדרו תפקידים כ"סגל בכיר מוביל" או "סגל בכיר שאינו מוביל" כפי שמוגדר במדינה".

מר ליזמי, מנהל תחום משרדי ממשלה באגף השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר, עמד על כך בעדותו לפניי:

"בעולם שבו התקבלו החלטות ביחס לפנסיה תקציבית ולחוזים ברמ"י בכלל לא היה קיים בשירות המדינה ריבוד בכירים ולכן כל הציטוטים שהפנית מתצהירו של מר מלכין היו נכונים לעולם שבו בשירות המדינה היה סוג אחד ויחיד של בכיר, משעה שהעיסוק הזה האחד והיחיד הוצע ל 5 רבדים שונים ברור שלא ניתן לגזור גזירה שווה בין החוזים ברמ"י שהותאמו לעולם טרום הריבוד לבין שירות המדינה בעולם שלאחר הריבוד".

נוכח כלל המפורט לעיל, אני סבור כי לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי, כפי שמבקש התובע, כי עובדים המשולבים ברבדים ב5-ב7 ברמ"י, או לכל הפחות עובדים המשולבים ברובד ב5 ברמ"י, אינם נמנים על הסגל "הבכיר-מוביל" ברמ"י, בהתאם להגדרת בכיר-מוביל ביתר שירות המדינה.

אף לכך התייחס מר ליזמי בעדותו לפניי:

"ככל שיוחלט ברמ"י לבצע מהלך של ריבוד בכירים סביר שנדרש לשאלה כיצד מתאימים או משנים את הגדרות החוזים הקיימות היום ברמ"י שבעולם שאין בו ריבוד כדי שיתאימו לריבוד, השאלה היא טובה אבל אין לי תשובה כי זו עבודה שצריכה להיעשות שרמ"י תבחן את המודל שבו נשב ונבחן את ריבוד הבכירים ברמ"י כיצד הוא אמור להראות וכיצד הוא יבוצע, אבל עד שהתהליך לא נעשה אני לא יכול לומר מה הדרך הנכונה להסתכל על בכיר בעולם של ריבוד בחוזים שאין בהם ריבוד."

אשר למתח הדרגות בו מצויים העובדים המשולבים בחוזים האישיים ברמ"י התרשמתי, כי ערב הרפורמה ברמ"י דרגות 42-44 שובצו ברבדים ב4 ומעלה ברמ"י. הדברים עולים ממספר מקורות שהוצגו לפניי: ראשית, משאלון תפקוד יחידת ביקורת פנים במשרדי הממשלה ויחידות הסמך ומטבלת סיכום שכר בכירים וחוזים אישיים ברמ"י. שם, כאמור, צוין כי מספר המשרות המוגדרות כמשרות בכירות ברמ"י הוא 14; כי עובדים במשרות אלה נמצאים בדרגה 42 ומעלה; וכי אותם עובדים משולבים ברבדים ב1-ב4 ברמ"י.

שנית, ממכתב מיום 19.5.2014 המופנה לסמנכ"לית מנהל ומשאבי אנוש ברמ"י ועליו חתומים מר ציון לוי ומר מלכין מאגף השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר, אשר כותרתו "חוזים אישיים לעובדי רשות מקרקעי ישראל". המכתב כולל הבהרה לעניין אופן חישוב השכר לעניין המשכורת הקובעת של עובדים בפנסיה תקציבית. במסגרת מכתב זה נכתב, בין היתר, כי מתח הדרגות המקביל של הרבדים ב3 ו-ב4 ברמ"י הוא 42-44.

שלישית, עולים הדברים מסעיף 98 לכתב ההגנה בתביעה הנוספת שם ציינה המדינה כי רק עובדים שהיו במתח דרגות 42-44 טרם הרפורמה ברמ"י שובצו במשרות המדורגות ברובד ב4 ומעלה ברמ"י. קרי, עובדים במתח דרגות נמוך יותר, שובצו ברבדי שכר נמוכים יותר (ב5-ב7 ברמ"י).

לכל אלה יש להוסיף, כי הנתבעת נמנעה מלהציג כל מסמך לעניין מתח דרגות בו מצויים העובדים המשולבים ברבדים ב5-ב7 ברמ"י, בכדי לסתור את האמור, אף-על-פי שברי שמידע זה מצוי בידיה.

לצד האמור, מעדויותיהם של מר ליזמי ומר מזרחי לעניין זה עולה, כי אין משמעות הדבר כי כיום, כאשר נדרשת הצבתו של עובד אשר מתח הדרגות שלו 42-44 באחת מרמות הריבוד ב1-ב7 אזי בהכרח תהא חובה להציבו בדרגה ב4 ומעלה, זאת בשים לב לכך שריבוד הבכירים בשירות המדינה נעשה לאחר הרפורמה ברמ"י. כפי שיפורט להלן.
    
החלטת הנתבעת לעניין שיבוץ התובע

כאמור, ביום 5.11.2015 פורסמה הנחיית הנציבות לעניין הביקורת הפנימית, במסגרתה נקבע, בין היתר, כי המבקרים הפנימיים יימנו על הסגל הבכיר-מוביל במשרד הממשלתי או ביחידת הסמך; וכי בדומה לשאר משרות המטה השייכות לסגל הבכיר-מוביל, רמת משרת המבקר הפנימי תיגזר בהתאם לרמת הדירוג של המשרד הממשלתי או יחידת הסמך, כפי שתיקבע על-ידי נציבות שירות המדינה.

בהמשך להנחיית הנציבות, נשלח ביום 9.2.2016 מכתב למנהל רמ"י מטעם נציבת שירות המדינה בו הובא לידיעתו תוכן הנחיית הנציבות לעיל, וכן צוין כי בהתאם להנחיה משרת המבקר הפנימי ברמ"י תהיה ברמה ב3 במתח דרגות 42-44 (מח"ר).

בהמשך לכך, ובהמשך לפניותיו של התובע לממונים עליו בעניין זה, ביום 4.12.2016 פנה מר שמרון, מנהל רמ"י, אל מר מלכין, בבקשה לשינוי רמת המשרה של מבקר הרשות. במכתבו ציין מר שמרון כי היות ומתח הדרגות 42-44 מקביל לרמת משרה ב4 ברמ"י, הוא מבקש לשנות את דירוג רמת המשרה של מבקר הפנים של הרשות לרמה ב4 ברמ"י. זאת בשונה מהמלצת נציבות שירות המדינה.

יובהר, כי פנייתו של מר שמרון בעניינו של התובע נעשתה בשים לב לכך שדירוג השכר ברמ"י שונה מדירוג השכר בנציבות שירות המדינה, ולפיכך נדרשה רמ"י להתאים את הנחיית הנציבות לעניין שכר מבקר הפנים למבנה השכר ברמ"י.

מר מזרחי העיד לפניי על החלטת מנהל רמ"י לבקש להציב את התובע ברובד ב4:

"מה בסיס הבקשה של מנהל הרשות דאז לבקש ב4. בתוך 7 חוזים יש כמו שאמרתי בהתחלה מ – ב'(4) ומעלה הם מוגבלים (צריך להיות: מוקבלים, כא"ק) לסמנכ"לים, הם אנשים עם רמה ניהולית גבוהה, רק לסבר את האוזן לטעמי רוב רובם של המנהלים עשרות עובדים עם אחריות לתהליכי עבודה מאוד מורכבים. לעומת זאת, גם מנהלים בדרגת ב'(5) הם אנשים בכירים עם אחריות גדולה וסמכות גדולה הם אינם מוקבלים לסמנכ"לים. לכן בהנחיה של הנציבות לא נכתב באף מקום שמבקר פנים חייב להיות מוקבל לסמנכ"ל. יחד עם זאת, מנהל הרשות ואף אני שהיינו שותפים יחד לחשיבה דאז סברנו שלמרות העובדה שמבקר הפנים יש לו כמות עובדים נמוכה מהמקבילים מב'(4) חשבנו שזה סביר לבקש את הדרגה שגבוהה יותר מ-ב'(5) ולקבל את הדרגה על אף שאין חובה שיהיה מקביל לסמנכ"ל."

ביום 2.1.2017, פנתה הגב' רחל לנציאנו, מנהלת אגף בכיר למשאבי אנוש ברמ"י (להלן: "הגב' לנציאנו"), למר מלכין בעניינו של התובע בהודעת דוא"ל. הגב' לנציאנו ציינה כי בהתאם למכתבו של מנכ"ל הרשות לעיל מבוקש לשנות את רמת המשרה של מבקר הפנים ברמ"י לרמה ב4 רמ"י.

ביום 18.1.2017 השיב מר מלכין בתגובה לכך: "מוכן ללכת למהלך של העברה לחוזה אישי בכירים ברובד הכי נמוך, תגידו אם רוצים ונוציא אישור מסודר". משמעות הודעתו של מר מלכין הייתה כי יש לשבץ את התובע ברובד ב7 ברמ"י.

מר ליזמי, וכן מר מזרחי, הצהירו ואף העידו לפניי כי הודעת הדוא"ל הנ"ל היוותה חלק ממכלול דיונים ושיחות טלפוניות שנוהלו בין הגורמים הרלוונטיים ברמ"י, ובכללם אף מנהל רמ"י, לגורמים הרלוונטיים במשרד האוצר בעניינו של התובע. הדיונים כללו אף סימולציות שכר אשר לאופן שיבוץ משרתו של התובע. בסופם של דיונים אלה הוחלט להציע לתובע חוזה ב5 ברמ"י.

מר ליזמי ומר מזרחי עמדו בתצהיריהם וכן בעדויותיהם על השיקולים שעמדו בבסיס ההחלטה להציע לתובע חוזה ב5 ברמ"י, ולא חוזה ב4 ברמ"י כפי שהתבקש על-ידי רמ"י בתחילה.

כך, ציין מר ליזמי בתצהירו, כי בהתאם לתכלית המכתב מטעם נציבות שירות המדינה לעניין דרגת מבקר הפנים ברמ"י, ולאחר התאמתו למבנה ההעסקה הייחודי ברמ"י, הוסכם כי יש להעביר את מבקר הפנים ברמ"י להעסקה בחוזה אישי, השמורה לתפקידים מסוימים ולעובדים בכירים, זאת על פני העסקה בחוזה קיבוצי; וכי בהתאם לכך כפיפותו הארגונית היא תחת מנכ"ל רמ"י.

עוד ציין בתצהירו, כי תכלית מכתב נציבות שירות המדינה לעניין דרגת מבקר הפנים ברמ"י לא הייתה כי שכר המבקר הפנימי יהיה ברמת השכר הגבוהה ביותר של הסגל הבכיר ביותר ברמ"י. "לפי מכתב נש"מ הוצע כי מבקר הפנים של רמ"י ישובץ ברמה ב3 של בכירים בשירות המדינה, רמה שבהתאם לריבוד הבכירים ישנן עוד שתי רמות בכירות מעליה, ובהתאם, ברמ"י, מדורג המבקר הפנימי ברמה ב5 בדירוג החוזים רמ"י, השווה ברמת השכר לרמה ב3 של בכירים בשירות המדינה, אשר גם מעליה ישנן רמות ב4 ו-ב3 בדירוג החוזים ברמ"י". זאת, בשים לב לכך שרמות ב1 ו-ב2 ברמ"י שמורות למנכ"ל רמ"י, לסגנו וליועץ המשפטי בלבד.

כמו-כן, ציין מר ליזמי בתצהירו, ואף העיד לפניי, כי בשירות המדינה ישנן רמות נוספות של בכיר-מוביל ב1 ו-ב2, בהן לא שובצו מבקרי הפנים על דרך הכלל ולפיכך ברי כי אין מקום שרמ"י תשבץ את מבקר הפנים שלה בדרגות ב3 או ב4 המקבילות לדרגות ב1 ו-ב2 בשירות המדינה.

עוד הצהיר, כי ברובד ב5 ברמ"י, בו שובץ התובע, יש 10 עובדים בלבד, כי יש עוד עובד הכפוף למנכ"ל ישירות ברובד זה, וכי רמות השכר בו גבוהות מרובד ב3 בשירות המדינה. בנוסף צוין, כי קיים ברמ"י מנגנון תגמול נוסף לבכירים, אשר איננו קיים בשירות המדינה, מה שיוסיף אף הוא לשכרו של התובע. יצוין, כי אף מר מזרחי הבהיר בתצהירו כי ברמ"י ישנם עובדים ברמה ב5 אשר כפופים ישירות למנכ"ל רמ"י.

נוכח כל אלה, הצהיר מר ליזמי, כי חוזה ב5 ברמ"י שדרג את שכר התובע ביחס לשכר שקדם לו וביחס לרמת השכר לפי מכתב נש"מ. וכן כי בחוזה ב5 שודרג אף שכרו הקובע של התובע לגמלה בפנסיה תקציבית.

וכך העיד מר ליזמי לעניין קבלת ההחלטה בעניינו של התובע:

"ש. בבקשה נכתב סעיף 4 (מקריא) , מה היה השיקול המרכזי של הממונה על השכר באוצר לדחות את בקשת מנהל רמ"י להציב את התובע בב/4 ברמ"י
ת. אחדד שזה לא דחייה, היחסים בין הממונה לשכר לבין הממונה ברמ"י הם של הגעה להבנות. לא הייתה דחיה אלא הסכמה אחרת, בין היתר שיקולים היו של רמות שכר, של כפיפות, של מבנה אירגוני של רמ"י בעולם לא מרובד, מבחינתנו השאלה הייתה מה היה בסוף לקבוע לעובד דרגה ב/5 עשינו סימולציה להצעות ובסוף בהסכמה עם רמ"י, בשים לב למבנה השונה של רמ"י מיתר שירות המדינה, ובשים לב שמספר העובדים שמותר להעסיק בחוזים ברמ"י הוא מוגבל בניגוד לכלל שירות המדינה, הגענו להסכמה שהרובד המתאים למבקר הפנים יהיה ברמה ב/5."

מר מזרחי הסביר אף הוא בעדותו מדוע הסכימו הגורמים הרלוונטיים ברמ"י כי יש להציע לתובע חוזה ברובד ב5 ברמ"י:

"בהתאם להסכמות מתקופת ההסכם הקיבוצי והתחלת הרפורמה סיכמנו כל קביעת רובד שכר יהיה בתיאום מלא באישור הממונה על השכר. אנחנו ניהלנו בתיק הזה, במקרה הזה, דיונים רבים עם עמיתנו הממונה על השכר, הם סברו שנכון יותר לתת דרגה נמוכה יותר מ –ב'(5) בהקשר הזה אציין שגם היום יש עובדים דרגות נמוכות מ-ב'(5) שמנהלים כמות רבה של עובדים ואף תהליכים מורכבים ברמ"י. לדוגמא ב'(5) יש מנהלים בכירים ברשות, שמנהלים תהליכים מורכבים, מנהלים אגפים עם כמות גדולה של עובדים מתחתיו. חשנו שאנחנו לא חוטאים בתפקידנו להציע ב'(4), ויחד עם זאת הסכמנו לעלות ל – ב'(5) אנו לא חוטאים מהתפקידים הבכירים, הם מספיק בכירים שמנהלים תהליכים מורכבים ולכן חשבנו שזה בסדר שהמבקר יהיה בדרגת ב'(5)."

עוד הבהיר מר מזרחי בעדותו כי "יש מתח גבוה בריא מתח נכון שהנהלת הרשות מבקש(ת) ומנגד מגיע הממונה על השכר וצריך לעשות החלטה משותפת".

מר ליזמי ומר מזרחי התייחסו בעדויותיהם אף לטענות התובע לפיהן היה מקום לשבצו ברובד ב3 או ב4 ברמ"י בשים לב לכך שעובדי רמ"י אשר היו בדרגות 42-44 טרם הרפורמה ברמ"י, שובצו ברבדים אלה לאחר הרפורמה. כך, הבהירו כי אף-על-פי שבמכתב נציבות שירות המדינה לעניין מעמדו של התובע צוין כי יש לשלבו ברובד ב3 בשירות המדינה ובמתח דרגות 42-44 הרי שהמלצה זו מתייחסת לעובד בכיר בעולם מרובד, השונה מעולם המושגים ברמ"י, ולפיכך נדרשו הגורמים הרלוונטיים לביצוע התאמות בעניינו של התובע.
קרי – אכן, ערב ערב הרפורמה ברמ"י דרגות 42-44 שובצו ברבדים ב3 וב4. אולם, בנקודת הזמן שלאחר ריבוד הבכירים בשירות המדינה שיקולי הנציבות ושיקולי משרד האוצר הם שונים, והם אלה שהכריעו את הכף לשיבוצו של התובע ברובד ב5.

לעניין זה אף הבהיר מר ליזמי בעדותו כי כל מנעד דרגות 42-44 בשירות המדינה מורכב מחמישה דירוגים שונים: ב1-ב3, הנכללים תחת קטגורית "בכיר-מוביל", וג1-ג2, הנכללים תחת קטגורית "בכיר" בלבד. קרי – כיום ישנם עובדים אשר משובצים במתח דרגות 42-44 בשירות המדינה בדירוג ג1 או ג2, ולפיכך אינם נכללים תחת הקטגוריה של "בכיר-מוביל" אלא תחת הקטגוריה של "בכיר". בשים לב לכך, הבהיר כי אין מתאם בין קביעה שעובד ישובץ במתח דרגות 42-44 לבין שיבוצו בדירוג כ"בכיר-מוביל" . זאת, להבדיל מהמצב ברמ"י שם העובדים שהוצבו טרם הרפורמה בדרגות 42-44 שולבו ברבדי שכר בכירים, מקבילים לסמנכ"לים.

הנה כי כן, מחומר הראיות שנפרס לפניי התרשמתי כי ההחלטה לעניין שיבוצו של התובע בדרגה ב5 ברמ"י התקבלה על ידי הגורמים הרלוונטיים בנתבעת ובמשרד האוצר לאחר קיום מספר דיונים והתייעצויות בנושא, ולאחר בחינת שיקולים ענייניים ומקצועיים כגון המלצת נציבות שירות המדינה; הכפיפות הארגונית המתאימה; היקף העבודה הנדרשת; גובה השכר הנלווה לדרגה; ההבדלים בין המבנה הארגוני ברמ"י ליתר שירות המדינה וכיו"ב. כאשר ברי כי חוזה ב5 ברמ"י משמעו שדרוג ניכר בשכרו ובמעמדו של התובע, וכי חוזה זה משופר במעט מתנאיו אף מחוזה ב3 המקביל ביתר שירות המדינה.

לצד זאת, התרשמתי כי מר ליזמי, אשר ייצג את משרד האוצר במסגרת הדיונים בדבר רובד שיבוצו של התובע, לא הכיר בזמן אמת את הנחיית הנציבות לעניין נוהל הביקורת הפנימית; לא היה מודע לתשתית הרעיונית עליה היא מבוססת; ואף לא היה מודע לתוכן ההנחיה לעניין שיבוץ מבקרי הפנים בשירות המדינה במסגרת הסגל "הבכיר-המוביל". כך, בתצהירו התייחס מר ליזמי לכך שהתובע מפנה ל"הנחיות נציבות שירות המדינה השונות. הנחיות אשר מתייחסות לאופן קביעת דרגתו של מבקר הפנים במדרג הסגל הבכיר המוביל". והבהיר כי אין מקום להפנות להנחיות אלה בשים לב לכך שברמ"י לא בוצע הליך של ריבוד בכירים (כפי שפורט לעיל). ובעדותו ציין כי אינו מכיר את הנחיית הנציבות לעניין נוהל הביקורת הפנימית, אלא רק את מכתב נציבות שירות המדינה לעניין דרגת מבקר הפנים ברמ"י. ואף העיד כי לא ידוע לו שמבקרי הפנים בשירות המדינה מנויים על הצוות הבכיר-מוביל בלבד, כפי שנקבע בהנחיית הנציבות.

עוד התרשמתי, כי אף-על-פי שהתובע פנה לגורמים הרלוונטיים ברמ"י ושיקף להם את עמדתו אשר לרובד שיבוצו במשך תקופה ממושכת, ואף-על-פי שלתובע נמסרה בשיחות שנוהלו עמו תשובה על-ידי הגורמים הרלוונטיים ברמ"י לעניין רובד שיבוצו, הרי שלא נמסרה לו תשובה רשמית ומנומקת בכתב בדבר ההחלטה להציע לו חוזה ב5 על פני חוזה ב4 ברמ"י .

הביקורת השיפוטית על החלטת הנתבעת

כידוע, הביקורת השיפוטית על החלטת רשות מנהלית נעשית בהתאם לעקרונות המשפט המנהלי, על-פי אמות מידה של הגינות, סבירות ומידתיות. לעניין זה פסק בית-הדין הארצי כדלקמן:

"הלכה פסוקה היא, כי שעה שבית דין זה בוחן את פעילותה של רשות מנהלית, עומד לנגד עינינו הכלל לפיו חזקה על הרשות כי היא פועלת כדין. בית הדין אינו מתערב בהחלטתה של רשות הפועלת בתחום ולמטרה שהוגדרו לה על-פי דין אלא אם לא הביאה בחשבון את השיקולים הרלוואנטיים או שהביאה בחשבון שיקולים בלתי רלוואנטיים. בנוסף, בית הדין אינו מתערב בשיקולי הרשות ואין הוא ממיר את שיקוליה בשיקוליו שלו, כל עוד פועלת הרשות ושוקלת את החלטתה באופן ענייני, בתום לב, בסבירות ובמסגרת הסמכויות אשר הוענקו לה על-פי דין" (ע"ע (ארצי)  1238/01 ראמז לובאני - מדינת ישראל - נציבות שירות המדינה והנהלת בתי המשפט, [פורסם בנבו] ניתן ביום 18.3.2002 וראו לעניין זה גם : ע"ע (ארצי) בית ספר  תיכון עירוני  כל ישראל חברים בתל אביב יפו - יצחק צויזנר, [פורסם בנבו] פד"ע לו, 438, 2002 ; עב (ארצי) 2/06 מלגם ניהול כוח אדם בע"מ - מדינת ישראל, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, [פורסם בנבו] ניתן ביום 17.5.2006)."

בבג"ץ 3758/17 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' הנהלת בתי המשפט התייחס בית-המשפט העליון אף הוא להיקף הביקורת השיפוטית על החלטה מנהלית, תוך התייחסות ל"עילת הסבירות" כאחת מהעילות להתערבות כאמור. וכך נקבע שם:

"שיקול דעת מינהלי חייב להיות מופעל בתום-לב, על יסוד שיקולים ענייניים, בשוויון, בסבירות ובמידתיות. כאשר הפעלתו עומדת בכללים אלו, בית המשפט לא יתערב בהחלטה המינהלית, ולא יחליף את שיקול דעתו של הגורם המוסמך בשיקול דעתו. מנגד, כאשר הפעלת שיקול הדעת המינהלי נגועה בפגם, הדבר עשוי להצדיק התערבות שיפוטית. אחת מעילות ההתערבות כאמור, היא "עילת הסבירות". עילה זו מאפשרת לבית המשפט להתערב בשיקול הדעת המינהלי, במקרים שבהם הגורם המוסמך לא שקל את כלל השיקולים הנדרשים לצורך החלטתו, או שלא העניק לשיקולים השונים את המשקל הראוי. ככלל, התערבות בנסיבות אלה שמורה למקרים של אי-סבירות מהותית או קיצונית. בנוסף, נהוג לומר, שקיים מתחם של החלטות סבירות, שבחירה בכל אחת מהן תעמוד בדרישת הסבירות (לכלל אי ההתערבות בשיקול הדעת המינהלי, ראו: בג"ץ 10242/03 מילובלובסקי נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד נח(6) 673, 679 (2004); בג"ץ 7505/98 קורינאלדי נ' לשכת עורכי הדין בישראל, פ"ד נג(1) 153, 167 (1999); בג"ץ 3930/94 ג'זמאוי נ' שר הבריאות, פ"ד מח(4) 778, 785-784 (1994). לעילת הסבירות ראו: בג"ץ 389/80 דפי זהב בע"מ נ' רשות השידור, פ"ד לה(1) 421 (1980); בג"ץ 6163/92 אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מז(2) 229 (1993); בג"ץ 43/16 תנועת אומ"ץ - אזרחים למען מינהל תקין וצדק חברתי ומשפטי נ' ממשלת ישראל [פורסם בנבו] (1.3.2016); מרגית כהן "עילת אי-הסבירות במשפט המנהלי:  היבטים השוואתיים והערות נורמטיביות אחדות" ספר אור - קובץ מאמרים לכבודו של השופט תיאודור אור 773, 792 (2013); דפנה ברק-ארז, משפט מנהלי כרך ב, 769-723 (2010) (להלן: ברק-ארז, כרך ב).

באותו פסק-דין התייחס בית-המשפט העליון לתהליך קבלת ההחלטה המנהלית, וכך נכתב שם:

"כידוע, תהליך קבלת החלטה מינהלית נדרש לכלול מספר שלבים, בכללם איסוף נתונים, בדיקת משמעותם, בחינת עמדות שונות וקבלת החלטה מנומקת. תהליך זה מבטיח, כי כל השיקולים הענייניים יובאו בחשבון, כי הנושא הניצב על המדוכה ייבחן באופן הוגן, וכי ניתן יהיה להעביר ביקורת על ההחלטה המינהלית (ראו: בג"ץ 297/82 ברגר נ' משרד הפנים, פ"ד לז(3) 29 (1983); בג"ץ 3975/95 קניאל נ' ממשלת ישראל, פ"ד נג(5) 459 (1999); בג"ץ 987/94 יורונט קווי זהב (1992) בע"מ נ' שרת התקשורת, פ"ד מח(5) 412 (1994)). זאת ועוד, הלכה היא, שיש להעלות החלטות מינהליות על הכתב. זאת במועד קבלת ההחלטה, ובפרט כאשר מדובר בהחלטה מורכבת. אין להלום מצב שבו החלטה מינהלית מקבלת ביטוי בכתב שנים לאחר שהתגבשה, או רק במסגרת הליכים שיפוטיים שבגדרם היא נתקפת. הדברים ברורים מאליהם, שאחרת נפגעים חובות השקיפות וההנמקה בהם חבה הרשות, ואף עלול להיפתח פתח לשקילת שיקולים מאוחרים ו"עיצוב" או "התאמת" ההחלטה המינהלית לשיקולים שלא נשקלו - והיו צריכים להישקל - בזמן אמת (בג"ץ 7487/15 ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ נ' מנכ"ל משרד ראש הממשלה, [פורסם בנבו] פסקה 22 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן, ופסקה 2 לחוות דעתה של השופטת א' חיות (25.1.2016); בבג"ץ 6241/14 ‏התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו] (5.5.2016); בבג"ץ 3791/16 סנדלר נ' משרד התחבורה, [פורסם בנבו] פסקה 14 (21.11.2016)).)."

במקרה דנן, ובשים לב למפורט לעיל אשר להתנהלות הנתבעת לעניין קבלת ההחלטה בדבר רובד שיבוצו של התובע, אני סבור כי ההחלטה בעניינו של התובע התקבלה בהגינות ובתום לב; וכן כי מדובר בהחלטה סבירה ומידתית, אשר יש בה כדי לענות על הנחיית נציבות שירות המדינה לעניין הביקורת הפנימית בנושא מעמדם של מבקרי הפנים בשירות המדינה, ויש בה אף כדי להגשים את תכלית מכתב נציבות שירות המדינה בעניינו של התובע.

לעניין זה אדגיש כאן מספר עניינים אליהם התייחסתי לעיל: ראשית, כאמור, ההחלטה בעניינו של התובע התקבלה על-ידי הגורמים הרלוונטיים בנתבעת ובמשרד האוצר לאחר קיום מספר דיונים והתייעצויות בנושא, ולאחר בחינת שיקולים ענייניים, כפי שפורטו בהרחבה לעיל. שנית, מחומר הראיות שהוצג לפניי עולה כי רבדים ב3-ב4 ברמ"י הם בדרגת סמנכ"ל ומעלה. אולם, הנחיית הנציבות לעניין הביקורת הפנימית לא חייבה להקביל את מעמדם של מבקרי הפנים לזה של סמנכ"לים בשירות המדינה, כי אם לזה של בכירים-מובילים בלבד. מהחומר המונח לפניי עולה כי ועדת זיילר בלבד היא זו אשר נקטה בלשון לפיה יש להשוות את מעמדו של מבקר הפנים לזה של סמנכ"ל בשירות המדינה, אך הן בדוח מבקר המדינה, הן בדוח ועדת פרידמן, והן בהנחיית הנציבות כאמור, לא נזכרה שוב הקבלה כאמור. שלישית, התובע לא הוכיח כי רובד ב5 ברמ"י אינו מהווה רובד "בכיר-מוביל" כהגדרתו בהנחיית נציבות שירות המדינה. כפי שצוין לעיל, בשים לב למבנה הארגוני הייחודי ברמ"י ולכך שלא בוצע ברמ"י ריבוד בכירים כפי שנעשה ביתר שירות המדינה, המונח סגל "בכיר-מוביל" הקיים בשירות המדינה אינו קיים ברמ"י. אמת, הוכח לפניי כי המשרות הבכירות ביותר ברמ"י, בדרגת סמנכ"ל ומעלה, אכן משובצות ברבדים ב1-ב4. אולם, לצד זאת, הוכח כי עובדים ברובד ב5 ברמ"י הם עובדים בכירים, בתפקידם ניהוליים, הזכאים לשכר דומה, ואף גבוה יותר, מזה הזכאים לו בכירים המשובצים ברובד ב3 ביתר שירות המדינה. לפיכך, לא הוכח כי שיבוץ התובע ברובד ב5 ברמ"י אין בו כדי לענות על הנחיית הנציבות לעיל, או כי החלטת הנתבעת לעניין זה חרגה ממתחם הסבירות. בשים לב לאמור, לא מצאתי ממש בטענות התובע לפיהן ההחלטה להציע לו חוזה ברובד ב5 ברמ"י מציבה אותו כבעל מעמד נחות מאנשי הסגל "הבכיר-המוביל" ברמ"י; וכן יש בה כדי להפלותו ביחס לעמיתיו המבקרים הפנימיים בשירות המדינה, אשר מעמדם הושווה לזה של אנשי הסגל הבכיר-המוביל במשרדיהם.
רביעית, אף שתנאי השכר ברמ"י הם מיטיבים ביחס לתנאי השכר ביתר שירות המדינה הרי שהחלטת הנתבעת, בשיתוף הגורמים הרלוונטיים במשרד האוצר, להציע לתובע חוזה ב5 ברמ"י, הזהה לטווח השכר במסגרת חוזה ב3 ביתר שירות המדינה, ולא להציע לו תנאי שכר גבוהים יותר, אינה חורגת ממתחם הסבירות, זאת אף בשים לב לשדרוג הניכר במעמדו ובשכרו של התובע בעקבות יישום הנחיית הנציבות; וכן חרף העובדה שלא בוצעה הנמכת שכר לעובדי רמ"י לאחר הליך ריבוד הבכירים ביתר שירות המדינה. חמישית, לא מצאתי ממש בטענות התובע לפיהן נפגע הרציונל שבבסיס הנחיית הנציבות לעניין הביקורת הפנימית שכן הוא ניהל משא ומתן עם הממונים עליו לעניין שכרו. ברי, כי הנחיית הנציבות לעניין מעמדו ושכרו של מבקר הפנים נועדה למנוע מצב בו תלויים מבקרי הפנים בחסדיהם של המבוקרים על-ידם בקביעת תנאי שכרם. אולם, המקרה הנדון הוא מקרה מיוחד, בשים לב לצורך בהתאמת הנחיית הנציבות למבנה הארגוני הייחודי ברמ"י, בעטיו נאלצו הגורמים הרלוונטיים ברמ"י לפנות למשרד האוצר. זאת ועוד; התרשמתי, כי הגורמים הרלוונטיים ברמ"י פעלו בעניינו של התובע בהגינות ובתום לב, וראיה לכך היא שאלה אף פנו וביקשו מהממונה על השכר לשבץ את התובע ברובד שכר ב4 ברמ"י, ולא ב5 כפי שהוסכם בין הצדדים לבסוף. שישית, לא מצאתי ממש בטענות התובע לפיהן הנתבעת יצרה מצג לפיו היא פועלת ליישום הנחיית הנציבות אך לא עשתה כך בפועל, ובכך הפרה את חובת תום הלב וההגינות בהן היא מחויבת וכן הובילה לפגיעה באינטרס ההסתמכות והציפייה של התובע, ולכן היא מושתקת כעת מלפעול כנגד מצג זה ולהציע לו חוזה ברובד ב5 בלבד. כפי שצוין לעיל, התרשמתי כי הנתבעת כן פעלה בהתאם להנחיית הנציבות, לקידום ושיפור מעמדו ותנאי שכרו של התובע; נוסף לכך, התובע לא הוכיח בפנינו כי הוצג לפניו מצג לפיו הנחיית הנציבות תיושם באופן בו התובע ישובץ ברמת שכר גבוהה יותר מזו שהומלצה במכתב נציבות שירות המדינה בשל תנאי השכר המיטיבים ברמ"י; ואף לא הוכיח כי הסתמך על מצג זה וכי בעקבות כך מצבו הורע. אמת, מחומר הראיות שהוצג לפניי עולה כי מר ליזמי לא הכיר את תוכן הנחיית הנציבות לעניין הביקורת הפנימית, את הרקע להנחיה, ואת קביעתה לעניין שילוב מבקרי הפנים במסגרת הסגל הבכיר-מוביל במשרד הרלוונטי. ברי כי הנחיה זו הייתה רלוונטית לצורך הכרעה בעניינו של התובע והייתה מן השיקולים שהיה עליו, כנציג משרד האוצר, להיות מודע לו ואף לקחתו בחשבון בעת קבלת ההחלטה בעניינו של התובע. עם זאת, בשים לב לכך שמר ליזמי הכיר את המלצת שירות המדינה לעניין שיבוצו של התובע בדרגה ב3 במתח דרגות 42-44 של שירות המדינה; בשים לב למכלול השיקולים שכן נלקחו בחשבון לעניין השוואת רובד זה לרבדי השכר הרלוונטיים ברמ"י, לרבות לעניין מידת הבכירות הנדרשת, כפי שפורטו בהרחבה לעיל; ובשים לב למעורבותם של גורמים נוספים מטעם רמ"י בהליך קבלת ההחלטה, הרי שאין המדובר בפגם העולה כדי אי-סבירות מהותית או קיצונית המצדיקה את התערבות בית-הדין.

עוד יצוין, כי בשים לב לכך שהגורמים הרלוונטיים במשרד האוצר וברמ"י קיימו מספר דיונים והתייעצויות לעניין רובד שיבוצו של התובע, ברי כי היה מקום להעלות את החלטתם ואת הנימוקים לה על הכתב במסגרת פרוטוקול, סיכום ישיבה או תכתובת פנימית בזמן אמת, וכן ברי כי היה מקום למסור לתובע החלטה רשמית ומנומקת בעניינו בכתב, בשים לב למידת מעורבותו בהליך קידום מעמדם של מבקרי הפנים בכלל ובהליך שיבוצו למן פרסום הנחיית הנציבות לעניין הביקורת הפנימית בפרט. לצד זאת, בעצם העובדה שהדברים לא נעשו אין די כדי להצדיק את התערבות בית-הדין בהחלטה בעניינו של התובע כעת. כאמור, התרשמתי כי ההחלטה בעניינו של התובע התקבלה משיקולים עניינים ומקצועיים, בתום לב, בסבירות ובמידתיות, וכי לא עוגנה בכתב בשים לב לכך שהיא נוגעת לעניינו של התובע בלבד, ואינה בעלת השלכות רוחב. כמו-כן, כפי שצוין, לתובע נמסר תוכן ההחלטה בעניינו בשיחות שנוהלו עמו עם הגורמים הממונים ברמ"י, במסגרתן היה ביכולתו לעמוד על השיקולים שבבסיס ההחלטה דנן.

נוכח כלל הטעמים המפורטים לעיל, אינני סבור כי יש מקום להתערבות בהחלטת הנתבעת במקרה הנדון.

סוף דבר

התביעה נדחית.

נוכח מסקנתי לעיל לא ראיתי להידרש לבקשת הנתבעת בסיכומיה להוצאת הראיה החדשה שצורפה לסיכומי התובע, ואף לא נדרשתי למסמך זה.

עוד יצוין, כי לא ראיתי להיענות לבקשת התובע למחיקת עמודים מסיכומי הנתבעת.

התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 12,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים.

ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום שפסק-הדין יומצא לצד המבקש לערער.

המזכירות תמציא את פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, כ' אדר תשפ"א, (04 מרץ 2021), בהעדר הצדדים.