הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 46430-02-19

04 אוגוסט 2021

לפני כבוד השופטת חופית גרשון-יזרעאלי
נ.צ. – גב' שוש ברוך (עובדים)
נ.צ. – מר צבי שטרן (מעסיקים)

התובע

YAHYA ADAM ABDELMAGID דרכון 00370342 ע"י ב"כ עו"ד שחר דור

נגד

הנתבעים
1. אלדן תחבורה בע"מ ח"פ 510454333
ע"י ב"כ עו"ד אילן ואנה

2. מוטי שרמן – ניתן פסק דין
3. אופיר נידם- ניתן פסק דין

פסק דין

לפנינו תביעה לתשלום זכויותיו הנטענות של התובע, נתין זר מסודן שהועסק בשטיפת מכוניות בחצרי הנתבעת 1.
כן עתר התובע בתביעתו להרמת מסך ההתאגדות ולחיובם האישי של הנתבעים 2 ו- 3 (להלן גם: "הנתבעים") שהיו בעלי מניות ומנהלי חברת "יו.אס.די.איי בע"מ" (להלן: "חברת יו.אס.די.איי" או "החברה"), אשר הנפיקה לתובע תלושי שכר בזמנים הרלוונטיים לתביעה ופורקה לאחר מכן. לאחר תום ישיבת ההוכחות ביקש התובע, בהסכמה, למחוק את התביעה נגד הנתבעים 2 ו- 3, ובהתאם ניתן פסק דין חלקי.

תמצית העובדות וההליכים בין הצדדים
בין חברת יו.אס.די.איי לבין הנתבעת 1 נחתם הסכם למתן שירותי שטיפה וניקיון כלי רכב.

התובע הועסק על ידי חברת יו.אס.די.איי מיום 27.10.11 ועד ליום 27.12.15 (להלן: "תקופת העבודה") כשוטף כלי רכב.
הנתבעים 2 ו- 3 היו מנהלים ובעלי מניות בחברת יו.אס.די.איי בתקופה נשוא התביעה. הנתבע 2 קיבל את התובע לעבודה, נתן לו את שכרו ואת תלושי השכר בהתאם לדו"ח שעות עבודה שהתובע היה מעביר לו (עמ' 11 שורות 24- 25).

התובע סיים עבודתו בחברה לאחר שהסתכסך עם עוזי, שהיה מנהלו הישיר מטעם החברה, ולאחר שזומן לשיחת בירור. הצדדים חלוקים באשר לאופן סיום יחסי העבודה, כאשר התובע טען כי פוטר בשיחת הבירור ואילו הנתבעים טוענים כי התובע נטש עבודתו.

ביום 5.2.17 הגיש התובע תביעה נגד חברת יו.אס.די.איי, (סע"ש 9211-02-17, להלן: "ההליך הנוסף"), לתשלום זכויות בגין תקופת עבודתו וסיומה, לרבות פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה, פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פיצוי בהתאם לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר"), פדיון חופשה, דמי הבראה, ניכויי שכר, דמי חג, ופיצוי חלף הפרשות לגמל בהתאם לצו ההרחבה בענף המוסכים.

ביום 11.2.19, ניתן צו פירוק לחברת יו.אס.די.איי, וביום 17.2.19 ניתנה החלטה בדבר עיכוב הליכים וסגירת התיק בהליך הנוסף נוכח מתן צו הפירוק.

ביום 19.02.19 הגיש התובע תביעתו בתיק זה, בגין אותה תקופת העבודה בחברת יו.אס.די.איי ובגין אותן הזכויות בגינן עתר בהליך הנוסף, בתוספת הפרשי שכר וגמול שעות נוספות.

בשלב שמיעת הראיות העיד התובע לתמיכה בתביעתו. מטעם הנתבעים העידו מר גולם יעקב, מנהל אזור מרכז בנתבעת 1 והנתבע 2. הנתבע 3 הגיש תצהיר אך לא התייצב לישיבת ההוכחות ומשכך נמשך תצהירו מהתיק.

טענות הצדדים
טענות התובע
התובע עבד 6 ימים בשבוע, ימים א'-ה' בשעות 8:00- 18:00, וימי ו' בשעות 8:00- 13:00 ובממוצע 230 שעות חודשיות. לפעמים נדרש התובע אף לעבוד בסניף נתב"ג במשמרות לילה.
לאורך תקופת העבודה הממונים של התובע היו עוזי ומוטי מטעם חברת יו.אס.די.איי, ואור מטעם הנתבעת 1.
שכרו של התובע נקבע בהתאם לשטיפת המכוניות: עבור שטיפת מכונית קטנה היה משתכר 9 ₪, שטיפה חיצונית 4 ₪, רכב גדול 11 ₪ ורכב מיוחד, "ספיישל", 18 ₪. לעיתים התובע קיבל בונוס על שטיפת רכבים רבים באותו היום . מידי יום התובע היה מעביר לאור את רשימת הרכבים ששטף.
שכרו של התובע עמד על כ- 9,000 ₪, חלק שולם בהמחאה בהתאם למצוין ב"נטו לתשלום" בתלוש וחלק במזומן מידיו של הנתבע 2.
מידי חודש הנתבע 2 היה מקזז לתובע 250 ₪ בגין מגורים. התובע גר בדירה עם 9 עובדים.
התובע לא קיבל את מלוא זכויותיו הסוציאליות לרבות הפרשות לפנסיית חובה, חופשה, דמי חגים. הנתבעים עברו על הוראות החוק, לרבות תיקון 2 לחוק הגנת השכר, עבירה על חוק שעות עבודה ומנוחה ועוד.
ביום 27.12.15 נדרש התובע על ידי עוזי לבצע שתי פעולות בבת אחת, כשהתובע הסביר לעוזי כי יתפנה למשימה השנייה כשיסיים את הראשונה, עוזי כעס ופיטר אותו. ביום המחרת מוטי חיזק את החלטתו של עוזי, והתובע פוטר מעבודתו.
הנתבעת 1 הייתה מעסיקתו של התובע בפועל ובמשותף.
הנתבעת 1 עצמה עיניה נוכח קיפוח זכויותיו של התובע כעובד ואחראית מכוח החוק להגברת אכיפה ומכוח התקשרות בחוזה הפסד והיעדר פיקוח.
על הצדדים חלים הוראות ההסכם הקיבוצי או צו ההרחבה בענף המוסכים.
משכך, התובע עתר לתשלום בגין רכיבי התביעה הבאים:
פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד; פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויים; פיצוי חלף הודעה מוקדמת; הפרשי שכר וגמול עבודה בשעות נוספות; פיצוי בהתאם לחוק הגנת השכר; פדיון חופשה; דמי הבראה; דמי חג; פיצוי חלף הפרשות חלק מעסיק לגמל בהתאם לצו ההרחבה.
טענות הנתבעת 1
הנתבעת 1 וחברת יו.אס.די.איי, התקשרו בהסכם למתן שירותים ביום 30.4.15 (להלן: "ההסכם"). מהות ההתקשרות הייתה מיקור חוץ אותנטי של שירותי שטיפת רכבים.
בין הנתבעת לתובע מעולם לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק. הנתבעת מעולם לא העסיקה את התובע, לא שילמה את שכרו, לא קיבלה אותו לעבודה ולא פיטרה אותו. על כן אין בין הצדדים יריבות.
התובע עצמו הודה כי מעסיקתו היחידה הייתה חברת יו.אס.די.איי, והגיש במקור תביעה שהופנתה רק נגדה. מעדותו של התובע עלה כי הוא כלל לא מבין שהוא תובע מישהו אחר, פרט לחברת יו.אס.די.איי.
חברת יו.אס.די.איי, שהייתה מעסיקתו של התובע, נתנה שירותי שטיפת רכבים בשטח שהיה בהחזקתה של הנתבעת מכוח ההסכם.
היה מדובר בהסכם מיקור חוץ ואין בו בכדי לייצר יריבות בין הנתבעת לתובע. אין מדובר באספקה של כוח אדם לעבודה, אלא במיקור חוץ אמיתי ובעסקה למתן שירותים בין שני גופים מסחריים.
התובע עצמו הודה כי מי שהעסיק אותו בפועל, נתן לו הוראות, סיפק כלי עבודה וחומרים, שילם את שכרו ופיטר אותו לבסוף, היו נציגי חברת יו.אס.די.איי.
גם אם העביר התובע למי מטעם הנתבעת רשימת רכבים שנשטפו, הרי הדבר נועד לצורך קביעת התשלום שאמורה הנתבעת לשלם לחברה, בהתאם להסכם.
הנתבעת לא פיקחה על עבודת התובע ולא ידעה דבר על תנאי עבודתו והיקפה. שירותי שטיפת רכבים אינם נכללים בענף הניקיון, עליו חל החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה ו/או בענף המוסכים כנטען על ידי התובע, אלא נכללים בענף מסחר סיטוני וקמעוני בכלי רכב, שירותי סיכה ורחיצה של כלי רכב מנועיים. החוק להגברת האכיפה אינו חל בענייננו.
דיון והכרעה
זהות המעסיק
 סעיף 2 לחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב-2011 (להלן: "החוק להגברת האכיפה" או "החוק"), מגדיר "שירות" כשירות באחד התחומים המפורטים בתוספת הראשונה לחוק. תוספת זו כוללת "שמירה ואבטחה; ניקיון; הסעדה, אם השירות ניתן לעובדי מזמין השירות".
בתביעתו, טען התובע כי על העסקתו חלים הסכמים קיבוציים או צווי הרחבה בענף המוסכים, ולא טען, וממילא לא הוכיח, שיחסי ההעסקה נכנסים לגדר התוספת הראשונה לחוק. די בכך על מנת לדחות את טענות התובע לאחריות הנתבעת 1 מכוח חוק זה.

זאת ועוד, על פי הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה 2011, שטיפת רכבים נמצא תחת ענף 45 "מסחר סיטוני וקמעוני בכלי רכב מנועיים ובאופנועים ותיקונם"- תת ענף 4525 "שירותי סיכה ורחיצה".

סעיף 25 (א) לחוק להגברת האכיפה קובע כי:
"חובת מעסיק שהוא קבלן, כלפי עובדו, לפי הוראת חיקוק המנויה בתוספת השלישית ולפי הוראות צווי הרחבה המנויות בסעיף קטן (ב) תחול גם על מזמין השירות בעד פרק הזמן שהעובד הועסק במתן השירות אצלו, בהתקיים כל אלה:
(1) השירות ניתן אצל מזמין השירות באמצעות ארבעה עובדים לפחות; לעניין זה אחת היא אם השירות ניתן בידי עובדים המועסקים בידי אותו קבלן או קבלנים שונים;
(2) השירות ניתן במהלך תקופה של שישה חודשים לפחות, באופן קבוע ורציף;
(3) נמסרה הודעה למזמין השירות כמפורט בפסקת משנה (א) או (ב) שלהלן, והחובה לא מולאה בידי הקבלן עד תום 30 ימים ממועד מסירת ההודעה כאמור –
(א) העובד דרש מהקבלן, בכתב, למלא את החובה, ומסר למזמין השירות הודעה בכתב ולפיה מסר לקבלן את הדרישה האמורה; דרישה והודעה כאמור יכול שיימסרו גם על ידי ארגון העובדים היציג באותו מקום עבודה או ארגון העובדים שהעובד חבר בו, ובאין ארגון כאמור – על ידי ארגון העוסק בקידום זכויותיהם של עובדים, ובלבד שהעובד הסכים לכך; תובענה שהוגשה בידי העובד נגד הקבלן ומזמין השירות או נגד מזמין השירות, בשל הפרת החובה, לא יראו אותה כדרישה וכהודעה לפי פסקה זו;
(ב) מפקח עבודה מסר למזמין השירות הודעה בכתב, לרבות הודעה לפי סעיף 16(ג), כי יש לו מידע ולפיו הקבלן לא מילא את החובה כלפי עובדו" (ההדגשה אינה במקור).

לא נטען על ידי התובע, אף לא הוכח, כי התקיימו התנאים המצטברים המנויים בחוק.
עוד קודם נחקק החוק להגברת האכיפה, אשר נכנס לתוקפו ביום 19.6.12, הטילה הפסיקה אחריות משותפת על המשתמש והצד השלישי כמעסיקים במשותף, בנימוק שתכליתם של דיני עבודה לוודא כי העובדים הזקוקים להגנה יזכו לה.
ראו: ע"ע (ארצי) 1218-02 Xue Bin – חברת א.דורי, חברה לעבודות הנדסיים בע"מ, פד"ע לח (2003) 650, 702; דיון (ארצי) 3-142 חסן אלהרינאת – כפר רות ואח', פד"ע כד(1) 535; ע"ע (ארצי) 478/09 יצחק חסידים - עיריית ירושלים (13.1.11).

בע"ע (ארצי) 24256-06-17 מנרב הנדסה ובניין בע"מ – GOITOM TWELDE (9.6.20) (להלן: "עניין מנרב") נפסק, כי בהתאם אין עוד חזקה הקובעת כי יחסי העבודה הם בין העובד ל"משתמש" או "המפעיל", אך גם לא קיימת חזקה הפוכה. יש לערוך בחינה עניינית בהתאם למכלול הנסיבות. עוד נקבע בעניין מנרב, כי כאשר מועלית טענה להיותו של המשתמש מעסיק יש לבחון תחילה את שאלת זיהוי המעסיק בהתאם ל"מבחנים המסורתיים" שעיקרם בחינה מהותית לקיום יחסי עבודה אותנטיים ולגיטימיים. היה וייקבע כי המשתמש אינו המעסיק לפי המבחנים שנקבעו בפסיקה, יש לבחון אחריות בהתאם לחוק להגברת האכיפה וחוקי מגן נוספים. כן נקבע, כי:
"... עקרון בסיסי שנקבע בקשר לכך הוא כי זהות המעסיק לא תיקבע לפי האופן בו הגדירו הצדדים עצמם את מערכת היחסים, אלא תוך בחינה מהותית ... בחינה מהותית זו נועדה לאתר את מי שבינו לבין העובד קיימת "התקשרות אותנטית ולגיטימית" של יחסי עבודה ...
בחינת האותנטיות נעשית לפי מבחני עזר שונים שנקבעו בפסיקה בהתבסס על התכלית של הכרה ב"מעסיק" ככזה, ונועדה לבחון "האם הלבוש הפורמלי בו הולבשה תבנית ההעסקה תואם את העסקה האמיתית שנרקמה בין הצדדים" ..
דרישת הלגיטימיות נועדה לבחון "האם בתבנית ההעסקה 'אין כל דבר הנוגד יסודות משפט העבודה', ובכך להופכה למנוגדת ל'תקנת הציבור'" (עניין פלפל), ובכלל זאת האם מתכונת ההעסקה "פוגעת בדרך כלשהי בזכויותיו [של העובד] או גורעת מהן" .. בלשונו של חברי השופט (כתוארו אז) אילן איטח - "לבחינת לגיטימיות התבנית יש הן היבטים סובייקטיביים... והן היבטים אובייקטיביים - רוצה לומר, אפילו לא התכוונו הצדדים לקפח את העובד ופעלו מתוך מטרה לגיטימית, יש לבחון האם העסקת העובד בתבנית הנבחנת פוגעת בהשגת תכליות משפט העבודה ובכללן העקרון כי העבודה אינה 'מצרך'" (עניין פלפל)" (עניין מנרב, סעיפים 34- 35).

באשר לאותנטיות התבנית, יש לבחון האם תבנית ההעסקה תואם את העסקה האמתית שנרקמה בין הצדדים או שמא היא למראית עין בלבד. בכלל זה יש לבחון את האופן בו ראו הצדדים הלכה למעשה את היחסים ביניהם, לרבות: מי קיבל את העובד לעבודה? עם מי סוכמו תנאי שכרו? מי נשא בעלות שכרו? בידי מי הכוח לפטר את העובד ובפני מי היה עליו להתפטר?

באשר ללגיטימיות התבנית, יש לבחון האם תבנית ההעסקה עומדת ביסודות משפט העבודה ואינה מנוגדת ל"תקנת הציבור". בכלל זה, תבחן שאלת תום הלב של הצדדים. האם ביצירת תבנית ההעסקה התכוונו להתחמק ולקפח זכויותיו של העובד, שמא ביסוד ההתקשרות עמדה מטרה אחרת לגיטימית. כן יש לבחון את ההיבטים האובייקטיביים –האם העסקת העובד בתבנית הנבחנת פוגעת בהשגת תכליות משפט העבודה.
ראו לעניין זה גם: ע"ע (ארצי) 36771-01-20 ד"ר רביע איברהים – בית חולים "המשפחה הקדושה" (13.8.20).

בענייננו, יישום המבחנים לזיהוי המעסיק מוביל למסקנה כי ההתקשרות בין הנתבעת לבין חברת יו.אס.די.איי הייתה אותנטית, ונפרט:
התובע העיד כי הנתבע 2, שהיה מנהל ובעל מניות בחברת יו.אס.די.איי, קיבל אותו לעבודה ועמו נקבעו תנאי העבודה והשכר, בזו הלשון:
"ש. מי קיבל אותך לעבודה?
ת. מוטי. הוא הראשון שקיבל אותי.
ש. מי סגר איתך וקבע איתך מה התנאים שתעבוד?
ת. מוטי.
ש. האם הוא סיכם איתך מה השכר?
ת. כן. כל פעם שאני הייתי שוטף רכב, אז הוא היה נותן לי"
(עמ' 4 שורות 18- 23).
וכן העיד:
"ש. מי קבע באיזה שעות תעבוד ובאילו ימים?
ת. מוטי. אני לא עובד לפי שעה.
ש. מי אמר לך שאתה תעבוד באלדן?
ת. מוטי.
ש. מי נתן לך תלושי משכורת?
ת. גם מוטי. בהתחלה לא קיבלנו תלושים. בגלל שהם עשו לנו בעיות לקבל ויזה, אז ביקשנו את התלוש ונתנו לנו"
(עמ' 4 שורות 26- 32)
התובע העיד כי הנתבע 2 שילם את שכרו (סעיף 16 לכתב התביעה; סעיף 12 לתצהיר; עמוד 8 שורות 11- 12).

כאשר נשאל התובע האם עבד רק בנתבעת השיב כי היו הרבה חברות אבל רוב הזמן עבד בנתבעת (עמ' 8 שורות 33- 35). משמע, מעדותו של התובע עלה כי בתקופת העסקתו בחברה לא עבד רק עבור לקוחות הנתבעת 1.

הנתבע 2 העיד לפנינו, כי עוזי היה הממונה על התובע בעבודתו (עמ' 13 שורות 23- 28), עדותו לא נסתרה ואף נתמכה בטענותיו של התובע, לפיהן התנהל מול הנתבע 2 באשר לקבלת השכר והתלושים, ועוזי היה הממונה הישיר עליו. כן טען התובע, כאמור, כי סיבת הפסקת עבודתו הייתה מחלוקת עם עוזי.

הנתבע 2 העיד כי החברה סיפקה את חומרי הניקוי לתובע (עמ' 14 שורות 9- 10). עדות זו לא נסתרה.

תלושי השכר הונפקו על ידי חברת יו.אס.די.איי, והיא זו שנשאה בפועל בשכרו של התובע, ללא השתתפות מצד הנתבעת 1.

לא נטען, וממילא לא הוכח, כי הנתבעת 1 הייתה אחראית לקבל את התובע לעבודה, לתנאי העסקתו, או לתשלום שכרו.

פרט לטענה לפיה התובע העביר לנציג הנתבעת 1 את רשימת הרכבים ששטף מידי יום (סעיף 11 לתצהיר התובע; סעיף 15 לכתב התביעה), לא בוסס כל קשר אחר בין התובע לנתבעת 1 או למי מטעמה.

בתביעתו, טען התובע כי פוטר מעבודתו על ידי עוזי ומוטי, שניהם נציגי חברת יו.אס.די.איי (סעיף 14 לתצהיר התובע). לא נטען כי קיים קשר בין הנתבעת 1 או מי מטעמה לסיום עבודתו של התובע.

אשר לשאלת הלגיטימיות, בהיבט הסובייקטיבי לא הוכח כי הנתבעת וחברת יו.אס.די.איי פעלו מתוך כוונה לקפח את זכויותיו של התובע. אף לא הוכח חוסר תום לב באופן העסקתו של התובע. בהיבט האובייקטיבי, מדובר בהסכם למתן שירותי שטיפת מכוניות לנתבעת 1, במסגרתו חברת יו.אס.די.איי נתנה שירותים והקצתה לשם כך עובדים מטעמה.

בהסכם למתן שירותי שטיפה וניקיון רכבים מיום 30.4.15 (נספח א' לתצהיר הנתבעת) הובהר, כי הנתבעת עוסקת ב"פעולות החכרה תפעולית ומימונית של כלי רכב", וכי החברה תעניק שירותי ניקיון ורחצה לרכבים. בסעיפים 4 ו- 14 להסכם והובהר מפורשות כי לא יתקיימו עובד ומעביד בין הנתבעת לעובדי החברה.

התובע הגיש תביעתו נגד הנתבעת 1 רק לאחר שההליכים בתביעה נגד חברת יו.אס.די.איי עוכבו עקב צו הפירוק. קרי, אף התובע עצמו, לכתחילה וגם לאחר שפנה לייעוץ משפטי, לא ראה עצמו כמי שהועסק על ידי הנתבעת 1.

לאור כל האמור, לא הוכח כי התובע הועסק על ידי הנתבעת 1. מעסיקתו של התובע הייתה חברת יו.אס.די.איי ודין התביעה נגד הנתבעת 1 להידחות.

התביעה נדחית.

התובע יישא בשכ"ט הנתבעת 1 בסך 5,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום ולא, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ו אב תשפ"א, (04 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' שוש ברוך
נציגת ציבור עובדים

חופית גרשון-יזרעאלי, שופטת- אב"ד

מר צבי שטרן
נציג ציבור מעסיקים