הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 41856-03-17

13 פברואר 2020

לפני:

כב' השופטת כרמית פלד
נציג ציבור (עובדים) מר משה כהנא
נציג ציבור (מעסיקים) מר גיל אלוני

התובעת
מיכל גמליאלי

-
הנתבעת
מדינת ישראל - משרד החינוך
ע"י ב"כ עו"ד דניאל פסי ועו"ד אביעד בן יעקב מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי)

פסק דין

האם הופלתה התובעת בקבלתה לעבודה אצל הנתבעת (להלן גם- משרד החינוך) מחמת הריון? זו השאלה העומדת להכרעה בפנינו.
מבוא
בשנת הלימודים תשע"ג בתקופה עבדה התובעת בבית הספר "כרמים" ביישוב אלקנה (להלן – בית הספר) כמורה ממלאת מקום על בסיס שעתי. בכל התקופה האמורה עבדה התובעת במסגרת משרד החינוך 81 שעות [נספח 3 לתצהיר התובעת. אישור העסקה].
אין מחלוקת בין הצדדים כי בתקופה הרלוונטית לתביעה לא החזיקה התובעת בתעודת הוראה וכי התובעת לא הייתה עובדת הוראה קבועה במשרד החינוך.
בין התובעת לבין מנהלת בית הספר, הגב' מנואל צרפתי (להלן – המנהלת) סוכם בחודש יוני 2014 או בחודש יולי 2014 כי התובעת תלמד בבית הספר בשנת הלימודים הבאה תשע"ד. בעוד התובעת טוענת כי מדובר היה בסיכום סופי ובהבטחה למשרה, אשר בעקבותיה חדלה לחפש עבודה, טוענת הנתבעת מנגד כי אינה משוכנעת שניתנה לתובעת הבטחה, שכן לא נהוג לערוך בשלב זה סיכום סופי עם מורים ממלאי מקום, נוכח העובדה שהעסקתם כפופה לאישור המפקח ולצרכי העבודה, אשר כרוכים, בין היתר, באילוצים שנובעים מהעברות של מורים קבועים ממקומות שונים.
הצדדים חלוקים באשר להשתלשלות העובדתית של הדברים ממועד סיום שנת הלימודים תשע"ג.
בסופו של יום לא התקבלה התובעת לעבודה בבית הספר בשנת הלימודים תשע"ד. לטענת התובעת הסיבה לכך נעוצה בעובדת היותה בהריון במועדים הרלבנטיים. הנתבעת מנגד מכחישה וטוענת כי התובעת לא נקלטה לעבודה מאחר והיא ניתקה קשר עם המנהלת ומפאת נתק זה פנתה הנתבעת לחיפוש עובדת אחרת ואכן קלטה למשרה הרלבנטית מורה אחרת.
ביום 20.3.17 הגישה התובעת תביעה זו כנגד הנתבעת בסך של 100,000 ₪ בגין אפליה, הפסד השתכרות והפסד זכויות שונות כתוצאה מאי העסקתה.
בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 23.6.19 העידה בפנינו התובעת בעצמה. מטעם הנתבעת העידו המנהלת וכן הגב' אלה אסרף, מנהלת תחום כח אדם בהוראה, מחוז מרכז במשרד החינוך (להלן – גב' אסרף).
טענות הצדדים וגרסאותיהם העובדתיות
טענות התובעת וגרסתה העובדתית הן, כדלקמן:
לגרסת התובעת, לקראת תום שנת הלימודים תשע"ג, בחודש יוני 2014, היא פנתה למנהלת בבקשה לשבץ אותה במשרת הוראה לשנת הלימודים הבאה, תשע"ד, אך ענין זה לא הוסדר סופית ומשכך טוענת התובעת כי המשיכה לחפש משרות הוראה בבית ספר אחרים.
מוסיפה התובעת וטוענת כי בתחילת החופש הגדול, בחודש יולי 2014 פנתה אליה המנהלת בשיחה טלפונית בה סיכמו השתיים כי התובעת תלמד בשנת תשע"ד כיתות ג' מדעים, בנוסף לשעות מילוי מקום בהתאם לצורך. לטענת התובעת באותה שיחה טלפונית סיפרה למנהלת שהיא מצויה בחודש השלישי להריונה וצפויה ללדת בחודש ינואר 2015. צרפתי השיבה כי ממילא בחודש ינואר 2015 צפויה לחזור מחופשת לידה מורה אחרת בבית הספר ולכן לוחות הזמנים הנובעים מהריונה של התובעת מתיישבים עם צרכי בית הספר. לטענת התובעת בשל אותה הבטחה, לכאורה, היא הפסיקה לחפש עבודה.
עוד טוענת התובעת כי ביום 18.8.14 התקשרה אליה המנהלת וציינה בפניה שלמרות רצונה האישי להעסיק אותה משרד החינוך אינו מאשר העסקה זו בגלל היותה בהריון, מאחר ועולה חשש שהיא תעמוד על מימוש זכויות שונות המגיעות לנשים הרות. באותה שיחה סיפרה התובעת למנהלת כי קיים חשש להמשך הריונה, לאור תוצאות בדיקות שעברה, וכי גם אם תמשיך בהריון לא תדרוש זכויות שונות מכוח הדין, שכן כל רצונה להמשיך לעבוד ולצבור ותק בהוראה. בסיום השיחה סוכם בין השתיים כי התובעת תעדכן את המנהלת בנוגע להמשך ההיריון והמנהלת תבדוק מה ניתן לעשות נוכח הבטחת התובעת שלא לדרוש זכויות מכוח דין לנשים בהריון.
לטענת התובעת מאותה שיחה היא ניסתה מספר פעמים ליצור קשר עם המנהלת, בדרכים שונות, אך ללא הצלחה. כך, בין היתר, יום 20.8.14 שלחה התובעת למנהלת דואר אלקטרוני, אשר העתקו הוגש (להלן – הדוא"ל מיום 20.8.14). בדוא"ל מציינת התובעת שטרם קיבלה את תוצאות הבדיקות ביחס להמשך ההיריון, אולם להבנתה המשך ההיריון לא יפריע לה למלא תפקידה. התובעת הביעה תקווה לעבוד בבית הספר בשנת הלימודים הבאה, גם מאחר ונוכח הסיכום בינה לבין המנהלת נמנעה מחיפוש עבודה אחרת וכעת, בפרק הזמן הקצרצר שנותר עד פתיחת שנת הלימודים, לא תוכל למצוא עבודה חדשה.
ביום 26.8.14 הצליחה התובעת ליצור קשר טלפוני עם המנהלת. שיחה זו הוקלטה על ידי התובעת ותמלילה הוגשה לתיק בית הדין (להלן – התמליל).
לטענת התובעת ההחלטה שלא לקלוט אותה לעבודה בבית הספר נובעת מעובדת היותה בהריון, באופן שעולה כדי אפליה פסולה ומנוגדת לחוק.
טענות הנתבעת וגרסתה העובדתית שונות ועיקריה, כדלקמן:
בפתח טיעוניה טוענת הנתבעת לשיהוי כבד בהגשת התביעה, אשר גרם לה לנזק ראייתי ממשי וכי יש לזקוף את תוצאות השיהוי האמור והשלכותיו לחובת התובעת.
הנתבעת אינה מכחישה את עצם הסיכום העקרוני בין המנהלת לבין התובעת, אשר לדברי המנהלת נערך בתום התקופה בה התובעת הועסקה בבית הספר, לפיו לתובעת אפשרות לעבוד בבית הספר בשנת הלימודים הבאה (תשע"ד) במילוי מקומה של מורה שהיתה צפויה לצאת לחופשת לידה. לטענת המנהלת היא נוהגת להבהיר לכל מורה כי שיבוצו כפוף לאישור מפקח, בשל העברות יזומות של מורים שאינן תלויות במנהל בית הספר ולכן ככלל אינה נוהגת להתחייב באופן סופי כלפי עובדי הוראה שממלאים מקום. מפאת חלוף הזמן הרב בין האירועים לבין מועד ניהול התביעה הצהירה המנהלת כי איננה זוכרת בוודאות אם הודיעה לתובעת בשעתו שהסיכום ביניהן אינו סופי וכפוף לאישור מפקח.
עוד מציינת המנהלת כי בסמוך לאותה שיחה הודיעה לה התובעת כי היא בהריון ועובדה זו לא היוותה כל שיקול מבחינתה לבחון קליטתה בבית הספר כעובדת במילוי מקום.
מוסיפה המנהלת וטוענת כי במהלך חודשים יוני או יולי 2014, לאחר שהתובעת כבר הודיעה לה על הריונה, פנתה אליה התובעת וסיפרה לה שיש חשש לבריאות העובר ולהמשך ההיריון, כי היא צריכה לעבור סדרת בדיקות וכי אינה יכולה באותו שלב להתחייב לעבודה בשנת הלימודים הקרובה. לכן, לטענת המנהלת סוכם כי התובעת תעדכן אותה.
מוסיפה המנהלת וטוענת כי לאחר שיחה זו נוצר נתק בינה לבין התובעת והן לא שוחחו עד אמצע חודש אוגוסט. עוד טוענת המנהלת כי לא יצרה מיוזמתה קשר עם התובעת מאחר וסוכם, לכאורה, בין השתיים כי התובעת תחזור ותעדכן אותה. מאחר והתובעת לא חזרה אל המנהלת בתשובה המשיכה המנהלת בחיפוש אחר מורה ממלאת מקום אחרת, ואכן בחודשי הקיץ מצאה מורה אחרת.
עוד טוענת המנהלת כי רק באמצע חודש אוגוסט 2014 או בסמוך לכך שוחחה עמה התובעת וביקשה מערכת שעות לשנת הלימודים הקרובה, בתשובה הסבירה המנהלת לתובעת כי מאחר ולא יצרה עמה קשר היא סברה שהתובעת אינה יכולה לעבוד בשנה הקרובה ולכן המשרה של מילוי מקום לא נשמרה עבורה. לטענת המנהלת יתכן שאמרה לתובעת באותה שיחה כי תנסה לבדוק מה תוכל לעשות על מנת לסייע לה.
משכך, בסמוך לאותה השיחה ביקשה המנהלת ממזכירתה לבדוק האם ניתן להעסיק את התובעת במשרה כלשהי בבית הספר, חרף העובדה שאין לה ותק בהוראה או תעודת הוראה ושהיא לא הועסקה במשרד החינוך באותה תקופה. בין היתר, ביקשה המנהלת לברר האם משרד החינוך מחוייב לקבל את התובעת לעבודה נוכח היותה בהריון.
מוסיפה המנהלת וטוענת כי הבירור שנערך על ידי מזכירתה עם משרד החינוך העלה כי השלכות העסקתה של עובדת שאינה עובדת הוראה קבועה ובהריון הינן שלאחר חופשת הלידה תהיה מחוייבת להחזיר אותה לעבודה, גם אם לא קיימות שעות פנויות וככל שישנן עובדות קבועות במערכת משרד החינוך מחוייב ליתן להן עדיפות בשיבוץ.
לטענת הנתבעת, הבירור שערכה המנהלת לאחר השיחה עם התובעת היה בירור כללי ולא ספציפי לתובעת וממילא לא היה בו כדי להשליך על קליטתה של התובעת.
הנתבעת אינה מכחישה את שיחת הטלפון בין התובעת המנהלת מיום 26.8.14, אשר תימלולה הוגש, אלא שאינה מפרשת את התמלול בצורה זהה לפרשנות שמייחסת לו התובעת וטוענת, בין היתר, כי דברי המנהלת הוצאו מהקשרם.
עוד טוענת הנתבעת כי לא ניתן לייצר עילת תביעה מחמת אפליה, יש מאין, על בסיס ראיה זו בלבד או לתת משקל ממשי לתמלול, עת חסרים בעניינה של התובעת נתונים רבים ותכתובות דואר אלקטרוני אשר יש בהם לשפוך אור על השתלשלות העניינים.
כך או כך, לטענת הנתבעת הסיבה בגינה לא התקבלה התובעת לעבוד במילוי מקום בבית ספר היא לאור הנתק שנותר בעטיה של התובעת ומפני שהמשרה כבר אוישה על ידי מורה אחרת. נטען כי הריונה של התובעת כלל לא היווה שיקול בקבלת ההחלטה האם להעסיקה בבית הספר.
עוד טוענת הנתבעת כי בתקופה הרלוונטית לא הייתה לתובעת זכות מוקנית לשיבוץ במשרת הוראה. בהתאם לנוהל "שיבוץ עובדי הוראה בעבודה ובקביעות" אין להעסיק עובד הוראה בלתי מוסמך או ללא תואר אקדמי אלא במקרים חריגים בהתאם לצרכי המערכת ולתקופה קצובה בלבד. לתובעת לא הייתה השכלה והסמכה מתאימה לצורך עבודה במילוי מקום חודשי (להבדיל ממילוי מקום שעתי).
מסגרת נורמטיבית
עקרון השוויון, הוא בבחינת עקרון על, עקרון אשר הוגדר כ"נשמת אפו של המשטר החוקתי שלנו כולו" (בג"צ 98/69 ברגמן נגד שר האוצר (3.7.1969)), "מן הראשונים במלכות – משכמו ומעלה גבוה מכל שאר עקרונות" ( בג"ץ 2671/98 שדולת הנשים בישראל נ' שר העבודה והרווחה). זהו עקרון יסוד בעל חשיבות עליונה המהווה אחד מאבני היסוד של חברה מתוקנת (ר' ע"ע (ארצי) 16117-07-10 ישראל חסון רביקוביץ נגד M3 ישראל בע"מ (19.12.13); ר' גם בג"ץ 721/94‏ ‎ ‎אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ‎ ‎נגד יונתן דנילוביץ, פ''ד מח(5) 749 (פסקה 10); בג"ץ 6924/98‏ האגודה לזכויות האזרח בישראל נגד ממשלת ישראל, פ''ד נה(5) 15 (פסקה 14) ודב"ע 4-10/98, 4-11‏ ‏ דלק-חברת הדלק הישראלית נגד הסתדרות, פ''ד לג(1999) 337 (פסקה 11)).
חוק שוויון הזדמנויות בעבודה תשמ"ח 1988 (להלן - חוק שוויון) אמנם אינו יוצר את עקרון השוויון, אולם הוא מצהיר עליו וקובע הגנות המאפשרות עיגון החוק וביסוסו (בג"צ 6845/00 איתנה ניב נגד בית הדין הארצי לעבודה(9.10.02); בג"צ 6051/95 רקנט נגד בית הדין הארצי לעבודה (24.6.97)).
סעיף 2 (א) לחוק שוויון קובע, כדלקמן:
"(א) לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ – גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], תשמ"ו – 1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו, כמשמעותו בחוק שירות בטחון [נוסח משולב], תשמ"ו – 1986, הצפוי להם, בכל אחת מאלה:
(1) קבלה לעבודה;
(2) תנאי עבודה;
(3) קידום בעבודה;
(4) הכשרה או השתלמות מקצועית;
(5) פיטורים או פיצויי פיטורים;
(6) הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מהעבודה"
איסור האפליה לפי חוק השוויון אינו חל רק על כוונה מפורשת של המעסיק, אלא גם על מעשים שתוצאתם האובייקטיבית גורמת לאפליה (בג"צ 104/87 ד"ר נעמי נבו נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מד(4) 749 (1990)).
לעניין נטל ההוכחה בתביעה מכוח סעיף 2 לחוק שוויון, קובע סעיף 9(א) לחוק זה:
"9. (א) בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 -
(1) לענין קבלה לעבודה, קידום בעבודה, תנאי עבודה,  שליחה להכשרה או השתלמות מקצועית, או תשלום פיצויי פיטורים - אם קבע המעביד לגביהם תנאים או כישורים, ודורש העבודה או העובד, לפי הענין, הוכיחו כי נתקיימו בהם התנאים או הכישורים האמורים;
נוכח טיב ההליך, בו נדרשת "הוכחתן של צפונות הלב והמחשבה" על התובעת להביא ראשית ראיה בלבד ביחס להפליה פסולה על מנת להעביר את נטל ההוכחה אל כתפי המעסיק (ע"ע (ארצי) 30585-09-12 חברת ישום פתרונות אנושיים בע"מ ואח' נגד אורית בוסי (4.8.2013) ור' גם ע"ע (ארצי) 627/06 אורלי מורי נגד מ.ד.פ ילו בע"מ(6.3.08) (להלן – עניין אורלי מורי)).
בבג"ץ 1758/11 אורית גורן נגד הום סנטר (עשה זאת בעצמך) בע"מ (17.5.12) נפסק בנוגע לנטל ההוכחה הקובע בסעיף 9 לחוק שוויון:
"הנסיבות הקבועות בסעיף 9 לחוק שוויון הזדמנויות הן רק דוגמה אחת למצב שבו יועבר נטל ההוכחה בתביעה לפי חוק שוויון הזדמנויות לכתפי המעביד, ולעניין זה מקובלת עליי טענת הנציבות כי העברת הנטל אפשרית גם בנסיבות נוספות. סעיף 9 לחוק שוויון הזדמנויות אינו קובע, אם כן, הסדר ממצה ובלעדי באשר להעברת נטל ההוכחה, שכן השאלה האם המעביד נהג בהפלייה אינה קשורה בהכרח לעמידתו של העובד בתנאים או כישורים כאלה או אחרים. אכן, נוכח הקושי הטמון בהוכחת השיקולים שעמדו ביסוד החלטה זו או אחרת שהתקבלה בעניינו של העובד יש להעביר את נטל ההוכחה למעביד כאשר עלה בידי העובד להציג ראיות לכאורה לכך שהמעביד נהג כלפיו בהפלייה. זאת ועוד, על רקע פערי הכוחות והמידע המאפיינים את היחסים בין המעביד לעובד אין לקבוע רף גבוה במיוחד לעניין זה. על כן שאלת העמידה במבחן קיומן של ראיות לכאורה להפלייה תיקבע בהתאם לכלל נסיבות העניין, ואין לקבוע תנאי סף נוקשים לשם כך".
בכל הנוגע להתנהלות אשר חלקה בלבד נשען על טעמים פסולים ואילו בחלקה היא מנומקת מטעמים כשרים ועניינים אימץ בית הדין הארצי את מודל ההכתמה. בעניין זה נפסק על ידי בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) 363/07 ‏ שרונה ארביב נגד פואמיקס בע"מ (26.5.10):
"אכן, די בכך שההחלטה בדבר הפיטורים נשענת בחלקה בלבד על שיקול פסול, כדי ל"הכתימה", כך שהפיטורים המבוצעים בנסיבות שכאלה הם פיטורים שלא כדין, בגינם תהא העובדת זכאית לפיצוי. עמדה על כך השופטת אלישבע ברק בפסק הדין בעניין שרון פלוטקין באלו המילים:
"האם רלוונטית הטענה שהיו שיקולים אחרים שלא לקבל את המערערת? שאלה זו אינה רלבנטית כלל. אין משמעות לכך שקיימים נימוקים נוספים לאי קבלת עובד לעבודה... עצם ההתנהגות פסולה. על כן ודאי שאין נפקות אם המעביד לא קיבל את העובד מנימוקים נוספים או אחרים". וכן ראו בפסק הדין בעניין אורלי מורי, בדברי השופטת ורדה וירט לבנה:
"לו נקבע כי קיימים לצד השיקול הפסול (או השיקולים הפסולים) שיקולים ענייניים אשר מכשירים את השיקול הנגוע בהפליה פסולה, הדבר לא יעלה בקנה אחד עם רוחו של חוק שוויון ההזדמנויות ובכך נחטא למטרתו ותכליתו. מטרת החוק היא לעגן את ערך השוויון בעבודה לבסס ולהטמיע בקרב המעבידים נורמות של שוויון ולמנוע ממעבידים לקחת בחשבון שיקולים הנגועים בהפליה אסורה. מכאן שעצם ההתנהגות הפסולה היא בגדר הפרה של הוראות החוק".
בגישה העקרונית הזו, כפי שבאה לידי ביטוי בפסיקתו של בית דין זה, ואותה אימץ בית הדין האזורי בפסיקתו, בא לידי ביטוי "מודל ההכתמה" שלפיו, בעצם נוכחותו של שיקול פסול בהליך קבלת ההחלטה, יש די כדי להכתימה כהחלטה מפלה. תפיסה זו מטילה אחריות על מקבל ההחלטה בכל מקרה שבו הוכח כי הוא התחשב בשיקול פסול."
דיון הכרעה
באשר לנטל ההוכחה - סבורים אנו כי התובעת הציגה ראשית ראיה אשר מצדיקה להעביר את נטל ההוכחה בכל הנוגע לאיסור ההפליה המעוגן בחוק שוויון אל כתפי הנתבעת, המעסיקה. נפרט.
ראשית, התובעת צרפה את התמליל, אליו נתייחס בפירוט בהמשך, ממנו עולה, על פניו, כי הריונה של התובעת היווה אף הוא סיבה לאי העסקתה בנתבעת. די בכך לטעמנו כדי להוות ראשית ראיה על מנת להעביר את הנטל אל כתפי הנתבעת.
שנית, המנהלת אישרה בסעיף 5 לתצהירה ובעדותה בבית הדין [עמ' 14 ש' 1-2, ש' 19-20] כי בתום התקופה בה התובעת הועסקה בבית הספר היא הציעה לה משרה לשנת הלימודים תשע"ה לצורך מילוי מקומה של מורה שהייתה צפויה ללדת בחודש אוגוסט או ספטמבר 2014. כן אישרה המנהלת כי סיכמה עם התובעת את העסקתה בשנת הלימודים הבאה (תשע"ה) בחודש יוני או בסמוך לכך. אין חולק כי בתקופה שבה שימשה התובעת כמורה ממלאת מקום בבית הספר היא ביצעה את תפקידה בצורה מיטבית ולשביעות רצון המנהלת [עמ' 13 ש' 30].
בהתחשב בכלל נסיבות הענין, לרבות העובדה שהתובעת כבר הועסקה בבית הספר והמנהלת ביקשה להמשיך ולהעסיק אותה, גם אם במשרת מילוי מקום ובשים לב לתמליל שהוצג, סבורים אנו כי הנטל בכל הנוגע להוראות חוק שוויון עובר לכתפי הנתבעת. על הנתבעת להוכיח כי פעלה שלא בניגוד להוראות סעיף 2 לחוק שוויון.
למעלה מן הצורך ולהשלמת התמונה נציין כי לטעמנו גם אם הנטל לא היה עובר אל כתפי הנתבעת מכוח חוק שוויון והיה נותר על שכם התובעת, שוכנענו כי לא היה בכך כדי לשנות את ההכרעה השיפוטית בפסק הדין.
נפנה לבחון האם הוכח שהנתבעת הרימה את הנטל המוטל עליה קרי הוכח כי פעלה שלא בניגוד להוראות חוק שוויון.
לאחר שבחנו את העדויות שנשמעו, את הראיות שהוצגו ואת כלל טענות הצדדים סבורים אנו כי הנתבעת לא הרימה את הנטל האמור ולא הוכיחה כי פעלה שלא בניגוד להוראות חוק שוויון. נפרט עיקר טעמנו.
סוגיית הנתק - כאמור, אין חולק כי המנהלת הציעה לתובעת משרה בשנת הלימודים תשע"ה. לטענת הנתבעת המשרה לא אויישה בסופו של יום על ידי התובעת מאחר והתובעת ניתקה קשר עם המנהלת, באופן שאילץ את המנהלת לשבץ לתפקיד מורה אחרת. הן התובעת והן המנהלת מאשרות כי אכן נוצר ביניהן נתק. בעוד שהמנהלת טוענת כי הנתק נוצר בעטיה של התובעת ובשל הבעיה שהתגלתה בהריונה, טוענת התובעת מנגד כי ניסתה ללא הצלחה ובדרכים שונות ליצור קשר עם המנהלת, אולם ניסיונותיה עלו בתוהו.
מצאנו להעדיף במחלוקת זו את גרסתה העובדתית של התובעת ולקבוע כי התובעת לא יצרה נתק מכוון, אלא פעלה ללא לאות בניסיון ליצור קשר עם המנהלת. ננמק.
ראשית, התובעת הציגה תכתובת דוא"ל מיום 20.8.14 בה נכתבו הדברים הבאים:
"היי מנו,
בהמשך לשיחתנו מיום שני, עדיין לא קיבלתי תשובות והדבר עלול לקחת גם עוד שבוע. כרגע אני בחודש רביעי מחכה לתוצאות מי שפיר כדי לקבל החלטה אם להמשיך את ההריון או לא. כולי תפילה שאכן הכל יהיה בסדר ואצליח לשמור על ההריון.
בכל אופן אני לא רואה איך ההריון שלי יפריע לעבודה, בכל ההריונות הקודמים שלי עבדתי עד הסוף וכן את רוב הבדיקות של ההריון הזה כבר עברתי כך שבע"ה אני לא צפויה להיעדר.
מעבר לזה אני מקווה מאוד לעבוד השנה בכרמים כפי שסיכמנו, שכן במהלך החודש האחרון כלל לא חיפשתי עבודה אחרת בשל התחייבותי אליך, וקשה לי להאמין שאמצא עבודה אחרת בשבוע וקצת לפני פתיחת שנת הלימודים."

תכתובת הדוא"ל תומכת בצורה ברורה בגרסת התובעת לפיה עשתה מאמצים כנים ליצור קשר עם המנהלת אולם אלה לא נשאו פרי.
מנגד, התכתובת האמורה אינה עולה בקנה אחד עם הצהרת המנהלת לפיה בשיחה ביום 18.8.14 היא הסבירה לתובעת כי לא תוכל להיקלט לעבודה מאחר והמשרה לא נשמרה לה, לכאורה עקב ניתוק הקשר מצידה. יש להניח כי אם אכן זה היה תוכן השיחה ביום 18.8.14, הרי שהדוא"ל שנכתב על ידי התובעת ביום 20.8.14, המאוחר לאותה שיחה, היה מתייחס באופן כלשהו לטענת הנתק או לטענה שנאמר לתובעת, לכאורה, כי המשרה לא נשמרה לה ואויישה על ידי מורה אחרת.
שנית, טענת הנתבעת לפיה התובעת ניתקה קשר בשל הבעיות בהריונה אינה מתיישבת עם שורת ההיגיון ועם האמור בתמליל.
מהתמליל עולה באופן מפורש כי התובעת מעוניינת לקבל את המשרה ולהשתבץ לעבודה, וזאת בנקודת זמן שבה עדיין לא ידעה האם ההיריון תקין אם לאו. התובעת מציינת בשיחה מושא התמליל כי עדיין לא קיבלה תשובות באשר לחשד שעלה ביחס לליקוי בהריון [עמ' 1 ש' 15 לתמליל]. גרסת הנתבעת בדבר הנתק המכוון שיצרה, לכאורה, התובעת בשל העובדה שפנתה לטפל בבעיות שהתגלו בהריון אינה מתיישבת עם העובדה שהתובעת גילתה את דעתה וביקשה להשתבץ לעבודה בנתבעת עוד בטרם קיבלה לידיה את התשובות בדבר המשך הריונה.
ענין הנתק כלל לא עלה בשיחה מושא התמליל. ככל שהיה ממש בגרסת הנתבעת לפיה התובעת ניתקה קשר עם המנהלת, באופן אשר חייב את המנהלת לאתר מועמדת אחרת למשרה מצופה היה כי ענין זה יקבל ביטוי בשיחה מושא התמליל. ולא כך הם פני הדברים. התמליל מחזק את גרסת התובעת לפיה סוכם בין הצדדים על העסקתה בשנת הלימודים הבאה ומשכך היא לא עשתה ניסיונות נוספים לחפש משרה מתאימה [עמ' 5 ש' 15-22, עמ' 6 ש' 1-7 לתמליל]:
"מיכל:     לא, אז אני אומרת אני הייתי מחפשת במקום אחר, זה העניין , שאני בגלל שסגרתי מולך לא חיפשתי במקומות אחרים. אני כעקרון במחשבה ש... במהלך החודש אני חושבת שאני כאילו עובדת איתך.

מנו:       נכון....

מיכל:    כי זה מה שסגרנו.

מנו:       בסדר. א...

מיכל:    אבל פתאום עכשיו...
מנו: בסדר גם מבחינתי ואת יודעת ש.. גם מבחינתי אני הייתי מאוד בטוחה שאת תעבדי פה. לא הייתי פונה אליך אם הייתי חושבת שאת אהה...שאני לא רוצה אותך... אני מאוד הייתי רגועה שאת נכנסת לכיתה כמילוי מקום, אבל ברגע שזוהי התשובה שאני מקבלת אז זה לא שיש לי משהו אהה... זה לא משהו שאני יכולה לעשות אהה... כנגדם.."

עוד אומרת התובעת בשיחה מושא התמליל [עמ' 8 ש' 9-10]:
"לא הגיוני לתת לבנאדם להמתין ושבועיים לפני פתיחת הלימודים.."
והמנהלת משיבה בהקשר זה [עמ' 8 ש' 11]:
"אבל בכל מקום זה ככה. זה, זה.."
אם וככל שאי השיבוץ נבע אכן מהנתק הנטען מצופה היה מהמנהלת שתציין בפני התובעת כי העובדה שהדברים מתבררים רק בשלב בו התבררו נובעת מניתוק הקשר מצידה. הדברים לא נאמרו על ידי המנהלת.
התרשמנו מכנות עדותה של התובעת ומהימנותה בנקודה זו. התובעת סיפקה פרטים ספציפיים על לוחות הזמנים הכוללים ועל השתלשלות העניינים. בנוגע לניסיונותיה של התובעת ליצור קשר עם המנהלת העידה התובעת בעדות ראשית [עמ' 7 ש' 21-26]:
"סיימנו את השיחה בכך שהיא תבדוק את הנושא ותחזור אלי.
בכל אותה תקופה ניסיתי במשך כשבוע ליצור איתה קשר, היא לא ענתה להודעות ולא לשיחות. שלחתי לה מייל והיא לא ענתה לי למייל. כמובן שאני התחלתי להבין שהעבודה בורחת לי בין האצבעות. באותה תקופה בעלי היה מפרנס יחיד ולא יכולתי להרשות לעצמי להישאר בבית ללא פרנסה, היו לי 3 ילדים בבית בזמנו והתחייבויות של בית וידעתי כלכלית שאני לא אוכל לעמוד בזה.
תיעוד לכל השיחות לא מצאתי כי רק שמרתי את זה בדיעבד, אבל כן הצלחתי למצוא מההיסטוריה של המייל שלי את המייל ששלחתי לה ב- 20.8 ולא זכה לתגובה."
בחקירתה הנגדית שבה התובעת על עמדתה לפיה "היה נתק, אבל לא מהכיוון שלי" [עמ' 12 ש' 14]. התובעת העידה על השתלשלות העניינים באופן הבא [עמ' 13 ש' 1-9]:
"היו שלוש שיחות. אחת בתחילת החודש ב- 7/14, שבה המנהלת התקשרה אליי ושאלה אותי אם מצאתי עבודה ואמרתי לה שעדיין לא והיא הציעה לי את התפקיד ואני הסכמתי. אני סיפרתי לה באותה שיחה שאני בהריון וצפויה ללדת בינואר. היא מצידה אמרה שזה מצויין כי בדיוק מורה אחרת ששמה שירה חוזרת. באותה שיחה הובהר לי שהתפקיד שלי זה לא השתמע לשני פנים ולא היה משהו ... . בשיחה ב- 18/8 היא התקשרה אליי ואני הייתי בירושלים והיא אמרה שמשרד החינוך לא מאשר לה להעסיק אותי כי אני בהיריון ואז אמרתי לה שיכול להיות שבכלל לא אהיה בהריון כי בדיוק היינו בתהליך בירור בנוגע לעובר. בחודש יולי בכלל לא ידענו שיש בעיה לעובר. מאז ניסיתי ליצור איתה קשר והיא לא ענתה לי. אז היתה השיחה המוקלטת מיום 26/8".
אנו מבכרים את גרסתה של התובעת, אשר היתה מהימנה ומרובת פרטים, על פני גרסת המנהלת, אשר מטבע הדברים, ויתכן שגם בשל חלוף הזמן, ניתנה על יסוד זיכרונה בלבד ומשכך גם התייחסותה למועדים (אשר חשיבותם רבה בהתחשב בסוגיה שבמחלוקת) נעשתה בזהירות המתחייבת [ר' עדות המנהלת לפיה "אני לא יכולה להתחייב על תאריך" בעמ' 14 ש' 26].
בשולי ענין זה נציין שגם אם לא היתה התובעת יוצרת קשר יזום עם המנהלת – ושוכנענו שלא כך היו פני הדברים – לטעמנו כללי מוסר והגינות בסיסיים מחייבים את המנהלת, כמי שסיכמה עם התובעת באופן עקרוני על העסקה עתידית, לפנות לתובעת בניסיון לברר את המקור לנתק האמור בטרם איישה את המשרה באמצעות מורה אחרת. לא נטען וממילא לא הוכח כי הנתבעת עשתה ניסיון כלשהו, ולו בודד באמצעות שיחת טלפון אחת, על מנת ליצור קשר עם התובעת ולברר עימה את פשר ההיעלמות הנטענת, טרם שאיישה את המשרה באמצעות מורה אחרת. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהתובעת לא היתה בבחינת מועמדת עלומה לעבודה אשר נעלמו עקבותיה, אלא עובדת הוראה אשר עבדה בבית הספר בשנה שחלפה לתקופה הרלבנטית והיתה מוכרת היטב למנהלת, אשר העידה כי חפצה בהעסקתה הספציפית של התובעת [עמ' 14 ש' 28].
הגענו אם כן לכלל מסקנה כי התובעת לא ניתקה קשר עם המנהלת. מסקנה זו שומטת את הקרקע תחת גרסת הנתבעת בכל הנוגע למועדי השיחות שנערכו בין הצדדים, תוכן השיחות ולוחות הזמנים.
חרף האמור ולמרות שדחינו את טענתה העיקרית של הנתבעת לפיה התובעת לא התקבלה לעבודה בשל העובדה שניתקה קשר עם המנהלת, נמשיך לבחון את העדויות על מנת להכריע האם בסופו של יום התובעת לא התקבלה לעבודה מחמת הריונה או מפאת סיבות אחרות.
מי יזם את השיחה מיום 18.8.14 ומה היה תוכן השיחה האמורה – הצדדים חלוקים בשאלה בסיסית זו. לטענת התובעת בשיחה הטלפונית ביום 18.8.14, אותה יזמה המנהלת, ציינה בפניה המנהלת כי משרד החינוך אינו מאשר העסקתה מחמת היריון מהחשש שתעמוד על מימוש זכויות שונות הנובעות מההיריון חרף העובדה שהיא צפויה להיקלט למילוי מקום בלבד. התובעת טוענת כי בשיחה זו אמרה למנהלת לראשונה ומיוזמתה כי הריונה בסיכון, לכן כלל לא ברור שתהיה בהיריון במועד תחילת ההעסקה בשנת הלימודים תשע"ד וממילא גם אם תמשיך בהיריון היא לא תדרוש זכויות שונות שנובעות ממנו.
הנתבעת מכחישה גרסה זו וטוענת כי הודעת התובעת על בעיה אפשרית בהריונה נמסרה למנהלת בשיחה פנים אל פנים עוד בחודש יוני או יולי 2014 [עמ' 14 ש' 26] וכי בשיחה הטלפונית ביום 18.8.14, אותה יזמה התובעת לאחר שניתקה קשר, נמסר לתובעת שהמשרה אויישה בשל הנתק אותו יצרה. ולמרות זאת, לכאורה, נאמר לתובעת על ידי המנהלת כי תבדוק האם ניתן להעסיק את התובעת במשרה כלשהי בבית הספר. מוסיפה הנתבעת וטוענת כי הבירור שערכה המנהלת עם משרד החינוך בנקודת הזמן הזו היה כללי ולא בירור ספציפי אודות התובעת וממילא לא היה בו כדי להשליך על קליטתה של התובעת לעבודה.
לאחר ששקלנו את הדברים אנו מבכרים את גרסתה העקבית והכנה של התובעת, אשר מתיישבת עם שורת ההיגיון, על פני גרסת הנתבעת, אשר מעוררת תמיהות ותהיות. ננמק.
התמליל מחזק את גרסת התובעת ומתיישב עימה. המנהלת מציינת בתמליל את הדברים הבאים [עמ' 3 ש' 3-14]:
"מנו: אותה תשובה בהוראה את תקבלי כנראה בשאר המקומות כי אנחנו... אנחנו שאלנו שאלת תם. זאת אומרת כי כי כשמישהו אמר צריך לבדוק שאין בעיה, אבל אמרתי כאילו "אם אני מגיעה איתך להסכם למה צריכה להיות בעיה?" ו...וכששאלנו, שאלנו איזה שלוש פעמים והיא התעצבנה עלינו, כל פעם אני חשבתי שאולי היא לא הבינה כמו שצריך. אמרתי לה "אורית, לא אבל תשאלי, זאת מורה שאחר כך יוצאת לחופשת לידה ושהיא מבטיחה שהיא לא תדרוש לחזור אהה.." בסוף היא כתבה לנו" אותה תשובה שאני נתתי לך זוהי התשובה".
מהדברים עולה כי המנהלת לכאורה בדקה עם משרד החינוך אפשרות להעסיק את התובעת חרף הריונה ועל אף שזו האחרונה ציינה שלא תדרוש זכויות מכוח ההיריון ("אם אני מגיעה איתך להסכם...") – מצב דברים זה מתיישב יותר עם גרסת התובעת ואינו עולה בקנה אחד עם גרסת הנתבעת לפיה לכאורה המנהלת ניסתה למצוא לתובעת משרה אחרת בבית הספר, לאחר שהמשרה המדוברת אויישה על ידי מורה אחרת.
זאת ועוד. בשיחה מושא התמליל מיום 26.8.14 אמרה המנהלת לתובעת "זאת אומרת הכל היה עד לפני שבוע ב stand by אז שחזרו הפיקוח ב 17 לחודש לא היה בדיוק הבטחה לאף מורה" וכי נעשים שינויים בשיבוצי עובדי הוראה במהלך הקיץ בהתאם לנוהל השיבוץ. מכאן שיותר סביר כי המנהלת היא אשר התקשרה לתובעת ביום 18.8.14 במועד בו נסתיימו למעשה ההעברות והשיבוצים של עובדי הוראה במשרד החינוך בהתאם לסדר העדיפויות והודיעה לה כי לא ניתן להעסיקה בגלל ההיריון ורק אז סיפרה לה התובעת על החשש לבריאותו של העובר. האפשרות שהתובעת מיוזמתה יצרה קשר עם המנהלת, לאחר תקופת נתק, ביום 18.8.14, בדיוק עם סיום ההעברות והשיבוצים של עובדי הוראה במשרד החינוך היא בעלת סבירות נמוכה יותר.
עוד לא ניתן לקבל את גרסת הנתבעת לפיה הבירור שערכה המנהלת עם משרד החינוך הוא בירור כללי ולא בירור ספציפי בענין קליטתה של התובעת למשרה המדוברת. בתמליל מקריאה המנהלת לתובעת את התשובה שהתקבלה במשרד החינוך. מהתמליל עולה כי באמצע הדברים פונה המנהלת לגב' בשם אורית (ככל הנראה מזכירתה של המנהלת) ופניה זו מלמדת על כך שהבירור שנערך עם משרד החינוך נערך באופן ספציפי ביחס לתובעת, ובלשון התמלול [עמ' 9 ש' 9-14]:
"אורית, מיכל גמליאל, את רואה איך רשמו את זה נכון? שהיא לא יכולה לעבוד בגלל שהיא בהיריון ובגלל שהיא בהיריון ואין לה פה וותק קביעות, אין לה וותק במערכת. כי (לא ברור) במידה ומורה משובצת לתקן שפנוי לשנה, זה לא תקן שפנוי לשנה, זה לא תקן שפנוי לשנה, זה תקן.."
בבית הדין העידה המנהלת [עמ' 15 ש' 17-19]: "השאלה שנשאלה היא שאלה כללית. שאלנו כמה פעמים ולא הזכרנו בכלל את השם שלך. השאלה הייתה אם יש לנו מחוייבות אלייך שעבדת אצלנו שנה קודם לכן והתחשב בכך שאת בלי תעודת הוראה ואין לך קביעות. זאת הייתה השאלה." לא ברור כלל כיצד טוענת המנהלת מחד כי מדובר בשאלה כללית ומאידך גיסא מאשרת כי השאלה הייתה האם יש לבית הספר מחויבות לתובעת באופן ספציפי על רקע נתוניה האישיים (עבודה קודמת בבית ספר, ללא תעודת הוראה וללא קביעות).
זאת ואף זאת. המנהלת הצהירה בסעיף 14 לתצהירה כי פנתה למשרד החינוך רק לאחר השיחה שנערכה עם התובעת ביום 18.8.14 או בסמוך לכך ובאופן דומה גם העידה בחקירתה בבית הדין [עמ' 14 ש' 30-33]:
"לא היתה שום פניה למשרד החינוך בתקופה הזו. לא היתה סיבה לפנות למשרד החינוך בתקופה הזאת. כשאני אומרת התקופה הזאת אני מתכוונת ל- 18/8 ולדברים שאת אמרת. מבחינתי יכולתי להעסיק אותך. לא הייתי מחוייבת לפי החוק להחזיר אותך כי לא עבדת לפני כן חצי שנה במשרד החינוך. "
אולם, בניגוד להצהרתה זו, מתמליל השיחה עולה כי המנהלת פנתה למשרד החינוך בקשר עם העסקתה של התובעת עוד ביום 21.7 ושוב ביום 27.7 וביום 28.7 [עמ' 11 ש' 12; ש' 20-21 לתמליל]:
"... כנראה אורית שלחה באותה תקופה אהה... ואלה אסרף שהיא כאילו מנהלת כוח אדם. אמרתי תשאלי עוד פעם ש.. היא שלחה ב 28.7 ואחרי זה היא שלחה עוד פעם...
...
... זה מיילים שנשלחו כמה פעמים, אני רואה פה אפילו ארבע פעמים. ב 21.7 ואחרי זה עוד פעם 27.7. ..."
הנתבעת טענה בסיכומיה כי לנוכח הזמן שחלף ממועד התרחשות האירועים ועד להגשת התביעה באופן טבעי לא נשתמרו הדברים בזיכרונה של המנהלת ויתכן שאכן פנתה למשרד החינוך עוד בחודש יולי, אולם אין בטחון כי פנתה בעניינה של התובעת וייתכן כי מדובר בעניינה של מורה אחרת. טענות אלו של הנתבעת אין בידינו לקבל.
מדובר בטענות שעלו לראשונה רק בסיכומים, אף שפרוטוקול השיחה הומצא לידי הנתבעת בטרם הוגשו תצהירים מטעמה. לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת לכך שכעולה מהתמליל המנהלת פנתה למשרד החינוך עוד בחודש יולי 2014. מהתמליל עולה בברור כי הפנייה נעשתה בעניינה של התובעת, וממילא אין זה מתקבל על הדעת כי המנהלת אינה זוכרת שהיתה מורה נוספת במילוי מקום ובהריון בעת הרלבנטית אשר בעניינה פנתה למשרד החינוך.
נציין כי לא ברורה מהות הפניה אל משרד החינוך, בין אם בחודש יולי ובין אם בחודש אוגוסט. התובעת הועסקה בבית הספר ללא ותק וללא תעודת הוראה. ככל שאין קשר בין העסקתה של התובעת להריונה מדוע מצאה לנכון המנהלת לפנות בשאלה אל משרד החינוך? הנתבעת לא סיפקה כל הסבר לשאלה זו.
זאת ועוד. המנהלת העידה כי בחודש יולי בדרך כלל אינה עובדת [עמ' 14 ש' 10] ולא ברור כיצד מתיישבת עובדה זו עם עדותה לפיה התובעת עדכנה אותה בבעיה בהריון בשיחה פנים אל פנים "בסוף יוני תחילת יולי" [עמ' 14 ש' 26].
עוד מעוררת גרסה זו תמיהה שכן לטענת המנהלת התובעת אמרה שלנוכח הבעיה בהריון אינה יכולה להתחייב לקבל על עצמה את המשרה [עמ' 14 ש' 11-12], אולם הן מהתמליל והן מהדוא"ל עולה כי התובעת מוכנה ומעוניינת לקבל על עצמה את המשרה, וזאת במועדים שבהם עדיין לא היו בידי התובעת תשובות באשר לגורל ההיריון. כלומר, הגרסה לפיה התובעת לכאורה לא היתה מעוניינת להתחייב בשל הבעיה שהתגלתה בהריון אינה מתיישבת עם העובדה שהתובעת הפצירה במנהלת לקבלה לעבודה, כעולה מהדוא"ל ומהתמליל, בשעה שעדיין לא ידעה מה גורל ההיריון.
בנוסף, בדוא"ל מיום 20.8.14 ציינה התובעת "בהמשך לשיחה מיום שני עדיין לא קיבלה תשובות והדבר עלול לקחת גם שבוע". בפתח שיחת הטלפון עם המנהלת ביום 26.8.14 מציינת התובעת כי עודנה ממתינה לתשובות. פחות סביר לטעמנו כי התובעת המתינה לתשובות בנוגע לתקינות ההיריון משלהי חודש יוני-ראשית חודש יולי ובסוף חודש אוגוסט התשובות טרם היו בידיה. סביר יותר כי נודע לתובעת על החשש לבריאות העובר רק בסמוך לשיחה ביום 18.8.14. מסקנה זו מתיישבת הן עם תכתובת הדוא"ל ותמליל השיחה, הן עם עדותה הכנה של התובעת והן עם שורת ההיגיון.
השיקולים שעמדו בבסיס ההחלטה שלא לקלוט את התובעת -
בנוסף לטענת הנתק טוענת הנתבעת כי בתקופה הרלוונטית לא הייתה לתובעת זכות מוקנית לשיבוץ במשרת הוראה. בהתאם לנוהל "שיבוץ עובדי הוראה בעבודה ובקביעות" אין להעסיק עובד הוראה בלתי מוסמך או ללא תואר אקדמי אלא במקרים חריגים בהתאם לצרכי המערכת ולתקופה קצובה בלבד [סעיפים 11 -13 לתצהיר אסרף].
גם אם נניח כי לתובעת אכן אין זכות מוקנית לשיבוץ במשרת הוראה, הרי שהריונה אינו יכול להוות שיקול בכל הנוגע להחלטה על קליטתה. בנסיבות הענין העדר תעודת הוראה והעדר קביעות במשרד החינוך אינם שוללים את ההגנה המוענקת לתובעת מכוח חוק שוויון, בשים לב לכך שהתובעת כבר עבדה בבית הספר כעובדת הוראה ובהתחשב בכך שאכן הוצעה לתובעת - טרם הודעתה על ההיריון - משרת הוראה במילוי מקום.
מהתמליל עולה שעובדת היותה של התובעת בהיריון היוותה שיקול מרכזי במסגרת כלל השיקולים אשר בגינם הוחלט שלא להעסיקה. מפאת חשיבות הדברים מצאנו מקום לצטט את הדברים באריכות, כהווייתם:
"מנו [המנהלת – כ.פ.]: "תראי זה אותה תשובה, הם ביקשו מאיתנו לא להעסיק אותך... שמורה שהיא לא.. שאנחנו לא מחויבים לה אהה.. והיא לא, היא לא מורה בפועל ולא כלום ושהיא בהיריון שלא... לא להכניס כרגע למערכת".
מיכל [התובעת – כ.פ.]: למרות שסגרנו לפני חודש שכן, כי אני אין לי עבודה אחרת.."
מנו: "כן, ברור שזה אהה... מבחינת המערכת אין להם מחוייבות אלייך, הם לא מרגישים שיש להם מחויבות...
חוקית אין להם מחויבות אליך, ו... ולכן הם אומרים שמורה שהיא בהיריון ואין לנו מחויבות אליה אהה לא מכניסים למערכת, כי אחרי כן חוקית כעקרון היא יכולה לחזור ו.. ואין שום סיבה להחזיק מישהו שאנחנו לא חייבים ולהחזיר אותה למערכת ושאין לו עדיין אהה... הוא עדיין לא עובד הוראה ולא שום דבר" [עמ' 2 ש' 3-16 לתמליל].
...
מנו: " הנושא הזה שבהוראה את לא יכולה כרגע להיכנס, בגלל שאת..
מיכל: בגלל שאני בהיריון?
מנו: לא בגלל שאת בהיריון, בגלל שאת לא מורה מתוך ה.. מתוך הצוות משרד החינוך לא חייב לך, אז אומר אז אני מעדיף לא להכניס מישהי שאני לא חייב לו. גם ככה הרי כעקרון ההוראה שלמשרד החינוך זה לא לתת תשובות לאף אחד, כל המורים.. גם המורים שכאילו קיבלו כיתות וקיבלו זה, א... התשובה היתה תמיד א... במידה ו... שזה לא ברור ולא מובן מאליו שמקבלים את זה מפני ש... עד שגומרים את כל העברות וכל המורים והכל, גם מורים שהבטחתי להם שהם יהיו מחנכות, אמרתי להם "תשמעו, במידה ולא יהיו העברות" [עמ' 4 ש' 10-22 לתמלול].
...
מיכל: אני מתארת לעצמי באיזה מצב את נמצאת, אבל אני פשוט כאילו באיזשהו מקום זה קצת מכעיס אותי שיש פה כאילו... מה בגלל שאני בהיריון? אם לא הייתי בהיריון זה היה אפשרי?
מנו: אני מאמינה שכן.
מיכל: אז רק בגלל שאני בהיריון הם לא מוכנים להעסיק אותי?
מנו: (היא נשמעת מהוססת) לא, הם לא חייבים להכניס אותך לתוך המערכת...." [עמ' 6 ש' 8-14 לתמליל].
...
מיכל: ברור שאני איאבק לשמור את ההיריון הזה בכל מצב, אבל עדיין כאילו אישה בהיריון היא עובדת, היא לא...היא לא נכה..
מנו :ברור, אבל זה עניין של אם את בתוך המערכת אז ברור ש... מתמודדים עם זה, את יודעת גם אנחנו אף פעם לא אומרים למורה אוי, איזה באסה שאת בהיריון, או משהו כזה, אבל אהה .. ברגע שהם לא מחויבים לך אז הם לא מחויבים לך, את מבינה? אז אהה...
מיכל: אבל על סמך הסיכומים (מקוטעת)
מנו: לא שומעת
מיכל: סיכום..
מנו: לא האישור, האישור...הסיכום הוא לא רלבנטי בגלל שכל סיכום, אני אומרת לך כל סיכום הוא תלוי..אם עכשיו למשל היתה עוברת לכאן איזושהי מורה עם ותק אהה.. היא כותבת לכל אחת גם בדקה ה 90. אם תעבור לי עכשיו אפילו עכשיו מישהי שהיא עוברת דירה והיא קיבלה העברה לאיזור הזה, כל מורה חדשה שנכנסה היא יוצאת בדקה ה 90, כי כאילו כי כיון שלא מחוייבים אז לא מחוייבים, אז אהה.. אז יש אנשים שהם חייבים להם." [עמ' 7 ש' 10-22, עמ' 8 ש' 1-6 לתמליל].
...
מנו: שכרגע אין לי, אין לי כרגע, הם לא מאשרים לנו להכניס אותך רגע..
(מקריאה) אין אפשרות להעסיקה לתקופה מוגבלת..במידה ומורה משובצת בתקן שפנוי לשנה אין אפשרות להעסיקה לתקופה מוגבלת עד אההה..עד הלידה...משהו כזה.אהה...הכוונה..זה כבר מייל שלישי
(מקריאה) הכוונה למורה ממלאת מקום לתקופה קצרה גם ככה שהיא בהיריון, אם מותר לה להעסיקה ולומר לה שזה זמני ולהחתימה לחוזה ולשבצה לתקופה קצרה..
היא כותבת...
(פונה לאורית ברקע) אורית, מיכל גמליאל, את רואה איך רשמו את זה נכון? שהיא לא יכולה לעבוד בגלל שהיא בהיריון ובגלל שהיא בהירון ואין לה פה וותק קביעות, אין לה וותק במערכת. כי (לא ברור) במידה ומוהר משובצת לתקן שפנוי לשנה, זה לא תקן שפנוי לשנה, זה לא תקן שפנוי לשנה, זה תקן..
(מדברת עם אורית ברקע)
(אחרי כמה שניות)
מנו: הוא לא לשנה הוא רק לתקופה של שירה
(ארחי כמה שניות)
מנו: (פונה למיכל) טוב זה מה שעכשיו גם אורית אומרת שהסבירו לה.
אורית: (מדברת ברקע) אישור תקן..
מנו: היא אומרת כיוון שאת מורה שאת לא מורה עם וותק ומערכת החינוך לא מחויבת לך ומכיוון שאת בהיריון ויש לך את הזכות אחרי זה לבקש שנשאיר אותך פה בתוך המערכת או אחרי שלושה חודשים תרצי לחזור אנחנו מחויבים להחזיר אותך...
ואז אנחנו בעצם אהה צריכים למצוא לך שעות שהם לא קיימות ואז הזכות שלך היא כזאת.
אז הם אומרים אהה כל הכבוד לכל מורה וכמה שהוא אהה... חוקית אסור לנו להחתים בכל מקרה א... ואת אחרי חופשת לידה, אם ירצה השם, את תחזרי ואת תגידי אני רוצה עכשיו לעבוד ובעצם אין לנו שעות כמורה שמחליפה מקום זכותך לחזור... זה מה שהסבירו לאורית. [עמ' 8 ש' 20-21, עמ' 9 ש' 1-22, עמ' 10 ש' 1-10 לתמלול].
...

מיכל: מנו אני לא...אני לא באה אליך בטענות או משהו כזה, פשוט השיטה של מערכת החינוך לדעתי קצת מפלה נשים בהריון..
מנו: אהה לא, זה לא קשור, זה לא נכון. אם את היית בתוך המ... הם לא חייבים להכניס אותך לתוך המערכת, כל סיבה שבעולם הם לא חייבים להכניס אותך למערכת... אני אומרת לך שוב, יש לי עכשיו מורה ש... מורה אהה... מקבלת כיתה ו' אהה ה' בנות. אמרתי לה: תשמעי, גם הדקה ה-90 הם יכולים להגיד לך לא, כי פתאום מישהי קיבלה העברה, זה לא קשור לנושא של אהה בהיריון או לא בהיריון. בכל מקרה יש לנו את הזכות עד הדקה ה- 90 להגיד לא.
מיכל: מה זאת אומרת? הם סוגרים עם אנשים ובדקה ה- 90 מודיעים להם לא? אז מה?
מנו: בוודאי [עמ' 12 ש' 1-15 לתמלול].
...
מיכל: בסדר אבל אני פשוט אומרת אם כאילו סוגרים עם... עזבי מורה, עובד, סוגרים עם עובד תפקיד ואחרי חודש מודיעים לו לא כי אתה בהריון?
מנו: בגלל השילוב של את בהיריון ולא קבועה במערכת. אם את היית קבועה במערכת זה בכלל לא היה רלוונטי, מה? יש לנו מורות ש... כמה מורות שצריכות ללדת בתחילת שנה, זה לא קשור, אבל אם את קבועה במערכת המערכת חייבת לך, בגלל שאת לא קבועה במערכת, המערכת אינה מחויבת, מבחינתי זה דברים שאני לא חייבת. [עמ' 13 ש' 13-22 לתמלול].
מהשיחה מושא תמליל עולה באופן מפורש כי ההיריון היווה שיקול בגינו הוחלט שלא ניתן לקלוט את התובעת לעבודה.
אכן, המנהלת שבה ומציינת בשיחה האמורה כי לתובעת אין תעודת הוראה ואין קביעות, אולם ברור שעובדות אלה הינן בעלות משמעות בנסיבות הענין הספציפי רק לאור הריונה של התובעת. דהיינו, ככל שהתובעת לא היתה בהיריון, באופן שלא היה מקים לנתבעת חשש בדבר הכרח לקלוט את התובעת בסיום תקופת ההעסקה המוגבלת, הרי שלא היה בהעדר תעודת ההוראה או בהעדר הקביעות כדי למנוע מהתובעת לשמש כמורה ממלאת מקום בבית הספר בתקופה הרלבנטית.
הנתבעת לא הוכיחה כי בסופו של יום התקבלה לעבודה בבית הספר מורה אחרת שנתוניה היו כאלה אשר היה מקום להעדיף את שיבוצה על פני קליטת התובעת למשרה, ללא קשר להריונה של התובעת. קרי, לא הובאו ראיות לכך שניתנה עדיפות בשיבוץ בשל טעם אחר, שאינו נעוץ בהריון.
שוכנענו מהעדויות כי הנתבעת לא אישרה את שיבוצה של התובעת לעבודה בשל העובדה שהתובעת, אשר היתה מיועדת להיקלט למשרה זמנית של מילוי מקום, היתה בהיריון ומשכך קינן בלב הנתבעת חשש כי בשל ההיריון יקום צורך לקלוט את התובעת לעבודה גם לאחר תום התקופה המיועדת לשיבוץ המשרה.
המנהלת לא הכחישה בתצהירה את הדברים שאמרה לתובעת ואף הבהירה בתצהירה כי [סעיף 18]: "באותה שיחה הסברתי לתובעת את הדברים שנמסרו לי על ידי משרד החינוך כאמור לעיל. בהתאם מסרתי לתובעת שהמשרד לא מחויב להעסיקה כי היא לא הייתה עובדת של משרד החינוך, וכי אין לה ותק. עוד מסרתי שאם משרד החינוך יעסיק אותך כממלאת מקום, הוא יהיה מחויב להחזיר אותה לעבודה לאחר חופשת הלידה, בעוד שאין תקן פנוי לשם כך".
אף בחקירתה הנגדית לא הכחישה המנהלת את הדברים שאמרה לתובעת אולם טענה כי מדובר היה באמתלה בלבד [עמ' 15 ש' 11-7]:
"אני חייבת להגיד על כל השיחה הזו, שאם יש משהו שאני מכה על חטא ולמדתי שבמקום לדבר ברחל ביתך הקטנה ולומר לך ב- 18/8 שבגלל הנתק שנוצר המשרה אויישה, כל התמלול הזה זו התפתלות אחת גדולה שלי, במיוחד שאמרתי לך שאני רוצה שתעבדי ושאני אחפש לך משרה אחרת, השלכתי קצת יותר על משרד החינוך במקום לקחת על עצמי כדי שיחסי העבודה ביני לבינך יהיו תקינים ונוכל להמשיך לעבוד."
וכן [עמ' 15 ש' 29-31]:
"מה שאמרתי בשיחה לא הייתי צריכה להגיד אבל זה לא משנה את העובדות שלא בגלל זה לא קיבלת את העבודה. אני הייתי צריכה לקחת יותר אחריות אבל זה לא משנה את העובדות".
אין בידינו לקבל את הטענה לפיה הנאמר בשיחה מושא התמלול נאמר רק בשל חוסר נוחות של המנהלת כלפי התובעת ואינו משקף את המניע האמיתי לכך שהתובעת לא נקלטה לעבודה.
ראשית, מדובר בטענה כבושה שהועלתה לראשונה רק במסגרת חקירתה הנגדית של המנהלת. לא ניתן כל הסבר לכבישתה של גרסה זו אשר אמורה הייתה להיות ידועה למנהלת מראשית ההליך.
שנית, גרסה זו של המנהלת אינה עולה בקנה אחד עם גרסתה לפיה המשרה לא נשמרה לתובעת בשל הנתק המכוון שיצרה התובעת שבעטיו לא ניתן היה ליצור עמה קשר (סעיף 12 לתצהיר המנהלת ועמ' 15 ש' 22-23 לעדותה].
שלישית, במהלך השיחה מושא התמליל מצטטת המנהלת מתוך תכתובות דוא"ל שהתקבלו ממשרד החינוך. מכאן, שדבריה של המנהלת באותה שיחה לא נאמרו כתירוץ גרידא מתוך תחושת חוסר נוחות, אלא שאלה נשענו על תשובות שקיבלה המנהלת ממשרד החינוך.
רביעית, טיעונה של המנהלת אינו מתיישב עם שורת ההיגיון. אין זה סביר בעינינו כי מי שרוצה לשמור על יחסים תקינים עם מועמדת לעבודה יתרץ אי העסקה באמירה לפיה לא ניתן להעסיקה בשל הריונה. ההיפך הוא הנכון. מדובר באמירה פוגעת ביותר, גם אם מקורה בהוראה של משרד החינוך ולא בהחלטה אישית של המנהלת. סבורים אנו שככל שהיה נאמר לתובעת, מלכתחילה, כי לא ניתן לקלוט אותה לאור העובדה שניתקה קשר (ענין שלא בא זכרו במסגרת השיחה מושא התמלול) סביר שהנימוק היה פוגע בתובעת במידה פחותה.
הוכח לטעמנו כי ההיריון היווה שיקול מרכזי ביסוד ההחלטה שלא לקלוט את התובעת לעבודה. יתכן שאם התובעת הייתה בעלת תעודת הוראה והיתה עובדת קבועה במשרד החינוך אכן היתה נקלטת לעבודה גם בעת הריונה, אלא שמדובר בהנחה היפותטית, שלא הוכחה וממילא אינה עומדת לבחינה במסגרת הליך זה. במסגרת ההליך שלפנינו הוכח בראיות כי התובעת קיבלה מהנתבעת הצעת עבודה, על אף שלא היתה בעלת תעודת הוראה ולא היתה מורה קבועה במשרד החינוך, אולם בסופו של יום לא נקלטה לעבודה בשל הריונה.
לא התרשמנו כי ביסוד ההחלטה שלא לקלוט את התובעת עמדו שיקולים נוספים, דוגמת העדר תעודת הוראה והעדר קביעות, שכן חרף אלה אין חולק כי הוצעה לתובעת המשרה.
אפילו נניח שביסוד ההחלטה שלא לקלוט את התובעת לעבודה עמדו שיקולים נוספים זולת ההיריון (דוגמת העדר תעודת הוראה והעדר קביעות) - והנחה זו לא הוכחה - הרי שבהתאם להלכה הפסוקה אין בכך כדי לשחרר את הנתבעת מחבותה מכוח הפרת האיסור המעוגן בחוק שוויון.
הטענה לבדיקת משרה חילופית – לטענת המנהלת בסעיף 14 לתצהירה לאחר שהמשרה המקורית שהוצעה לתובעת אויישה ע"י מורה אחרת ביקשה המנהלת לבדוק אפשרות להעסיק את התובעת במשרה כלשהי בבית הספר, חרף העובדה שהייתה נטולת ותק ותעודת הוראה. לטענת המנהלת היא ביקשה לבדוק עם משרד החינוך, בין היתר, האם קיימת חובה לקבל את התובעת לעבודה נוכח היותה בהיריון [ר' גם עדות המנהלת עמ' 15 ש' 21-22]. מוסיפה המנהלת וטוענת בסעיף 16 לתצהירה שנוכח העובדה כי התובעת הייתה בהריון ומאחר ומשרד החינוך היה מחויב להחזירה לעבודה לאחר חופשת הלידה, גם ללא תקן פנוי, לא ניתן היה להעסיק את התובעת. אין בידינו לקבל את הטענה.
ראשית, לא ברור מדוע המנהלת נדרשה לפנות למשרד החינוך במטרה לברר אודות משרה פנויה. יש להניח שלמנהלת בית הספר יש ידיעה אודות כל משרה פנויה, קיימת או עתידית, בבית הספר.
שנית, לא ברור מדוע דווקא בנקודת הזמן האמורה פנתה המנהלת לבירור המצב המשפטי במשרד החינוך, שעה שלטענת המנהלת היא לא נדרשה לברר את היתכנות הקליטה עם משרד החינוך בעת הסיכום המקורי עם התובעת. הדברים נכונים מקל וחומר בהתחשב בכך שהתובעת הועסקה כבר בבית הספר, בלי תעודת הוראה ובלי וותק.
נזק ראייתי - הנתבעת טענה בסיכומיה כי אין לתת משקל לשיח מושא התמלול שכן לאור חלוף הזמן לא ניתן לדעת מי היו הנציגים מטעם הנתבעת שמסרו למנהלת את המידע עליו הסתמכה, לא אותרו התכתובות הרלוונטיות שהיו יכולות לשפוך אור על המחלוקות בין הצדדים וכי אסרף ששמה מוזכר בשיחה אינה זוכרת את פרטי המקרה.
אין בידינו לקבל טענה זו של הנתבעת. אף שנגרם לנתבעת נזק ראייתי מסוים ככל הנראה בשל מועד הגשת התביעה, סבורים אנו כי יש לתת משקל ממשי לתמליל השיחה בין התובעת לבין המנהלת.
המנהלת לא הכחישה את עצם קיום השיחה ואת תוכנה (אף אם ביקשה לייחס לתוכן משמעויות אחרות מאלה שיוחסו לו על ידי התובעת).
בניגוד לטענת הנתבעת, מתמליל השיחה עולה בבירור כי פנייתה של המנהלת למשרד החינוך נעשתה בעניינה של התובעת [עמ' 9 לתמליל ש' 9-14].
זאת ועוד, בהתחשב בהעדר חלופות ראיות רבות נוכח טיב ההליך יש מקום ליתן משקל לכל ראיה אשר הוגשה. בנוגע לקושי הראייתי בתביעות מסוג זה צויין על ידי בית הדין הארצי (גם אם ביחס לסוגיה שונה שעמדה לפתחו), בבר"ע (ארצי) 210/08 פלונית נגד פלונית (22.05.2008):
"ככלל, קיים קושי ראייתי מובנה בתביעה שעילתה הפליה בעבודה, קל וחומר בתביעה שעילתה הפלייה בקבלה לעבודה. הקושי הראייתי מוצא ביטויו בהעדרן של ראיות ישירות להוכחת האפליה, ובהעדר נכונות מצד המעסיק לחשוף את מכלול השיקולים האמיתיים אשר עמדו ביסוד ההחלטה שלא לקבל עובד לעבודה ובמיוחד בהתקיים שיקולים מעורבים - פסולים בחלקם".
הנתבעת העלתה טענות נוספות באשר לנזקים שנגרמו לה מפאת השיהוי, חלוף הזמן והעדר הראיות.
באשר לטענה, שעלתה לראשונה בחקירתה הנגדית של המנהלת, לפיה היה בכוונת המנהלת למצוא לתובעת שיבוץ חילופי בבית הספר, תחת השיבוץ המקורי אשר סוכם ביחס אליה ואשר כבר אוייש, לכאורה בשל הנתק - סבורים אנו כי בשקידה מספקת היה ניתן להביא ראיות לעניין זה על אף חלוף הזמן. נציין כי התביעה הוגשה בטרם חלוף תקופת ההתיישנות ולא סביר כי המנהלת אינה זוכרת את זהות המורה ששובצה במקום התובעת וכי לנתבעת אין רישומים ביחס למצבת כוח האדם בבית הספר לתקופה זו (כפי שהובאה ראיה ביחס להיקף העסקת התובעת בבית הספר בשנה 2013/2014 כך סביר להניח כי יש רישום ביחס לעובדי ההוראה שהועסקו בבית הספר בשנת הלימודים 2014/2015, באיזו מסגרת ואיזה היקף העסקה).
הסעד הראוי
התובעת עתרה לקבלת הפיצויים הבאים:
פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 50,000 ₪ מכוח חוק שוויון.
פיצוי בשל הפסד שכר בגין 5 חודשי עבודה (מהמועד שבו היתה אמורה להתחיל עבודתה ועד מועד הלידה) בסך של 25,000 ₪ (על יסוד 5000 ₪ לחודש).
לפיצוי בגין אי קבלת דמי אבטלה, אי קבלת דמי לידה, אי קבלת הנחה במעונות יום וכיוצ"ב סך של 15,000 ₪.
תשלום בגין 60 ימי התקופה המוגנת בהתאם לחוק עבודת נשים, תשי"ד בסך של 10,000 ₪
הנתבעת טענה מנגד כי התובעת אינה זכאית לסכומים ולרכיבי התביעה הנתבעים על ידה. באשר לסעדים הנתבעים טענה הנתבעת, כדלקמן:
העסקתה של התובעת הייתה תלויה במשתנים רבים וממילא לא הייתה כל וודאות בהעסקתה של התובעת. כך, לאור נוהל שיבוץ עובדי הוראה לא ניתן לפתח הסתמכות על עבודה בבית ספר במילוי מקום חודשי.
לחילופין לו הייתה התובעת מועסקת, היא הייתה מועסקת כ 5 חודשים בלבד עד ליציאתה לחופשת לידה וכי השכר בגין חודש עבודה מלא עמד על סך של 3,400 ₪ לחודש ולא כפי שטוענת התובעת.
התובעת אינה זכאית לתשלום בגין התקופה המוגנת שכן חוק עבודת נשים אינו חל במקרה דנן.
התובעת לא פירטה בתצהירה ולא צרפה כל מסמך המפרט את שיעור דמי האבטלה וההפסד שנגרם לה. כך התובעת לא פירטה את כללי הזכאות לקבלת הנחה במעונות היום ולא הוכיחה שאילו הייתה מועסקת במילוי מקום הייתה זכאית להשתתפות המדינה במימון מעונות יום.
אין יסוד לפיצוי בשיעור של 50,000 ₪ מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה שכן פיצוי זה ניתן רק במקרים בהם הוכח כי העובדת לא התקבלה לעבודה משיקולים פסולים.
סעיף 10(א)(1) לחוק שווין, המקנה לבית הדין שיקול דעת נרחב בנוגע לסכום הפיצוי שיש לפסוק למי שנפגע כתוצאה מהפרת הוראה מהוראותיו של החוק, קובע כדלקמן:
"(א) לבית-הדין לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות חוק זה, והוא רשאי –
(1) לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין; ואולם בהליך אזרחי בשל פגיעה כאמור בסעיף 7, רשאי בית הדין לעבודה לפסוק פיצוי שלא יעלה על 120,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק;"
ביסוד סעיף 10 לחוק שוויון עומדות שתי תכליות שונות. האחת - לפצות את העובדת שהופלתה מטעמים אסורים על הנזק הלא ממוני שנגרם לה – פיצוי על עצם ההפליה, על פגיעה בכבוד האדם ועל עוגמת הנפש הכרוכה בכך. התכלית השניה עניינה עונשית-הרתעתית ומטרתה להטמיע נורמות התנהלות רצויות, תוך הגברת המודעות לחשיבותן של הזכויות המעוגנות בחוק שוויון (ע"ע (ארצי) 8582-02-13‏ ‏ רשת הגנים של אגודת ישראל נגד שמחה בוסי (13.10.16) ור' גם דב"ע נו3-129/‏ פלוטקין ואח' נגד אחים אייזנברג בע"מ וערעור שכנגד, פ''ד לג(1999) 481).
הפיצוי לו עותרת התובעת מכוח חוק עבודת נשים - חוק עבודת נשים מתייחס לעובדת ולא למועמדת לעבודה. לא הוכח כי התובעת עבדה בנתבעת, באופן חלקי ובמילוי מקום, תקופת עבודה העולה על שישה חודשים והתובעת אף אינה טוענת זאת ברחל בתך הקטנה. ההיפך הוא הנכון – מסעיף 29 לכתב התביעה ניתן ללמוד כי לטענת התובעת אילו היתה מועסקת על ידי הנתבעת במשרה מושא הליך זה (אליה לא נקלטה בסופו של יום) הרי שהיתה משלימה את תקופת העבודה אשר מקנה לה הגנה מכוח חוק עבודת נשים. מטענה זו עולה כי התובעת עצמה אינה סבורה שהשלימה בפועל תקופת עבודה בת שישה חודשים בנתבעת.
ערים אנו לכך שבאישור נספח 3 לתצהיר התובעת שכותרתו "אישור העסקה" צויין כי התובעת הועסקה במשרד החינוך בחודש אוקטובר 2013 ועד חודש יוני 2014 ובסה"כ 81 שעות עבודה, אלא שהמנהלת הצהירה בסעיף 4 לתצהירה כי התובעת עבדה בבית הספר כממלאת מקום שעתית בחלק משנת תשע"ד מחודש אוקטובר 2013 ועד לחודש מרץ 2014 והצהרתה זו לא נסתרה ואילו אסרף העידה כי התובעת עבדה בנתבעת מחודש אוקטובר 2013 (בו עבדה יום אחד בלבד, כממלאת מקום שעתית בגן ילדים באלקנה ולא בבית הספר) ועד חודש מרץ 2014. הצהרת אסרף, אשר גם היא לא הופרכה, נתמכה גם בנספח 1 לתצהירה. מכל אלה סבורים אנו שלא הוכח כי על העסקת התובעת חלות הוראות חוק עבודת נשים. מטעם זה תביעת התובעת לפיצוי בגין התקופה המוגנת, כהגדרתה בחוק עבודת נשים נדחית.
נפנה לבחון את הפיצוי לו זכאית התובעת מכוח חוק שוויון.
התובעת היתה אמורה לעבוד בבית הספר לתקופה מוגבלת, עד למועד הלידה וחזרתה של מורה אחרת מחופשת לידה. התובעת ילדה ביום 17.1.14 (כעולה מתמצית הגרסה הכתובה שהגישה) ומכאן שהיתה אמורה לעבוד כ 5.5 חודשים.
המנהלת העידה בחקירתה הנגדית כי המשרה שהוצעה לתובעת כללה כ 20 שעות שבועיות בקירוב [עמ' 14 ש' 4-5]. היקף חלקי זה עולה בקנה אחד עם העובדה שבין הצדדים סוכם על קליטת התובעת לעבודה כמורה למדעים של כיתות ג', בנוסף לשעות מילוי מקום בהתאם לצורך.
התובעת לא סתרה את הצהרתה של המנהלת לפיה היתה צפויה להיקלט במשרה חלקית. בהתאם לטענת הנתבעת בסעיף 77.2 לסיכומיה, היקף משרה של כ-20 שעות שבועיות אכן משקף כ61.66% משרה ביחס לעובדי הוראה. שכר המינימום בחודשים הרלבנטיים עמד על 4,300 ₪, ולא על 5,000 ₪ כטענת התובעת. יחד עם זאת, מצאנו מקום לחשב את שכרה החודשי של התובעת על יסוד 3,400 ₪ (המשקף אחוזי משרה גבוהים יותר) מהטעמים שלהלן: ראשית, סכום זה עמד בבסיס החישובים החילופיים שערכה הנתבעת בסיכומיה. שנית וחשוב יותר, סוגיית ההיקף החלקי של ההעסקה לא עלתה ברחל בתך הקטנה בתצהירי הנתבעת והענין עלה בדרך אגב במסגרת חקירתה הנגדית של המנהלת. שלישית, המנהלת ציינה בחקירה הנגדית כי היקף של 20 שעות שבועיות הינו היקף משוער. כאשר נשאלה מה מספר השעות עליהן סוכם השיבה "לא זוכרת. אני מתארת לעצמי שזה משהו כמו 20 שעות, אבל לא זוכרת בדיוק" [עמ' 14 ש' 4]. מטעמים אלה סבורים אנו כי יש מקום לבצע את החישובים בגין הפסד השתכרות על יסוד משכורת חודשית בסך 3,400 ₪.
מאחר והתובעת היתה אמורה לעבוד כ 5.5 חודשים הרי שהפסד ההשתכרות שלה בגין אי קליטתה למשרה הינו בסך של 18,700 ₪ (5.5X 3,400 ₪) .
פיצוי בגין דמי אבטלה – התובעת עותרת לקבלת פיצוי בגין דמי אבטלה אשר לטענתה לא שולמו לה מאת המוסד לביטוח לאומי. לאחר ששקלנו את הדברים הגענו לכלל מסקנה כי כי אין מקום לחייב את הנתבעת בפיצוי זה. נפרט טעמינו.
התובעת אכן צרפה לתצהירה מסמך מאת המוסד לביטוח לאומי מנו עולה כי תביעתה לדמי אבטלה נדחתה ביום 8.9.14 בשל אי צבירת תקופת עבודה הנדרשת כתקופת אכשרה לצורך דמי אבטלה. יחד עם זאת, התובעת לא כימתה כראוי את תביעתה ברכיב זה ולא הוכיחה את נזקיה. התובעת עתרה לקבלת סכום כולל בסך 10,000 ₪ כפיצוי בגין מספר ראשי נזק שונים, וביניהם הפיצוי האמור.
לא הובאו כל ראיות ביחס לסכום דמי האבטלה להם היתה התובעת זכאית, אילו היתה משלימה תקופת אכשרה באמצעות עבודה בבית הספר בתקופה מושא התביעה. נזכיר בהקשר זה כי התובעת הודתה שעבדה בבית הספר בשנת הלימודים שקדמה לאירועים מושא הליך זה בהיקפים חלקיים ביותר ושכרה הסתכם בעשרות בודדות עד מאות שקלים בחודש [עמ' 11 ש' 18-23, עמ' 12 ש' 1-4]. בנוסף, וכפי שקבענו לעיל אילו היתה התובעת נקלטת לעבודה בנתבעת היא הייתה עובדת במשרה חלקית ומשכורת של כ 3,400 ₪. בהעדר כל נתונים עובדתיים ביחס לסוגיה, התביעה ברכיב זה נדחית.
פיצוי בגין דמי לידה – התובעת עותרת לקבלת פיצוי בגין העובדה שקיבלה דמי לידה בחסר, לטענתה. התובעת אינה מפרטת דבר בהקשר זה וכל טענתה בהקשר זה מושתת על מסמך מאת המוסד לביטוח לאומי מיום 5.6.16 אשר צורף לתצהירה וממנו עולה כי התובעת קיבלה דמי לידה ביום אשר חושבו בהתאם להכנסותיה בשלושת החודשים שקדמו לפסקת עבודתה. על גבי המכתב האמור צויין בכתב יש "קיבלתי דמי לידה של 98 יום במקום 105". לא ברור מה עומד מאחורי כיתוב זה, מי כתב את האמור, מה המשמעות הכספים של הדברים, אם וככל שיש בהם ממש. תביעת התובעת לקבלת הפרשים בגין דמי לידה לא הוכחה כלל ומשכך לא ניתן להיעתר לה.
פיצוי בגין הנחה במעונות יום מהתמ"ת – לטענת התובעת בשל אי קליטתה לעבודה אצל הנתבעת היא לא נהנתה מהנחה שמעניק התמ"ת על תשלומי המעון בו היתה ביתה הקטנה. סבורים אנו כי גם רכיב נזק זה דינו להידחות מפאת העובדה שלא הוכח. התובעת לא טענה וממילא לא הוכיחה שאילו היתה מועסקת בנתבעת במשרה חלקית ובפרק הזמן החלקי שסוכם היתה עומדת בתנאי הזכאות להשתתפות המדינה במימון מעונות יום ומשפחתונים. לא נעלם מעיננו המסמך מאת משרד הכלכלה אשר צורף לתצהיר התובעת וממנו עולה לכאורה כי במשך 9 חודשים (מספטמבר 2014 ועד מאי 2015 כולל) לא נהנתה התובעת מהשתתפות המדינה בתשלומי למעון יום. יחד עם זאת, בהעדר כל נתון רלבנטי בדבר התנאים לגיבוש זכאות לא ניתן לקבוע כי עצם קליטתה של התובעת לעבודה בנתבעת היה כרוך בהכרח במתן ההטבה לתובעת ואין וודאות כי גובה ההטבה, בשל עבודת התובעת בהתאם לסיכום עם הנתבעת, היה בסכום ההטבה שקיבלה בחודשים מאוחרים יותר. הדברים נכונים מקל וחומר שעה שברור כי התובעת לא יכולה היתה לעבוד בפועל ממחצית חודש ינואר 2015 ובמשך חופשת הלידה, כך שברור כי הפסד מימון של 9 חודשים לא נגרם בעטייה של הנתבעת. בהעדר נתונים בהקשר זה רכיב התביעה האמור נדחה.
פיצוי בגין נזק לא ממוני –בבואנו לקבוע את סכום הפיצוי הראוי מצאנו להתחשב בכלל נסיבות הענין, ובין היתר, בשיקולים הבאים:
מחד גיסא, הוכח כי התובעת לא נקלטה לעבודה מחמת הריונה. כאמור, נראה כי הריונה של התובעת היווה את השיקול המכריע בהחלטה הנוגעת לאי קבלתה לעבודה, שכן עובדת היותה של התובעת נטולת תעודת הוראה ונטולת ותק וקביעות לא מנעו מהמנהלת להציע לתובעת את המשרה. התנהלות מפלה זו הסבה לתובעת, בין היתר, נזקים לא ממונים, עוגמת נפש של ממש ופגיעה בכבודה כמי שביקשה להישאר במעגל העבודה בתקופת הריונה ולממש את זכותה לעבוד – זכות המגלמת בתוכה הן את הזכות למינימום פרנסה והן את הזכות לסיפוק, הגשמה עצמית ותחושת ערך (ר' ע"ע (ארצי) 326/03 מדינת ישראל נגד ילנה צ'פקוב (20.2.06)).
התובעת תארה את תחושתה הקשה והצהירה "הישיבה בבית עם היריון מוטל בספק היה בגדר עינוי, יותר מכל הייתי זקוקה לעבודה שתסיח את דעתי". הדברים לא נסתרו ואני מקבלים אותם כהוויתם.
תחושתה של התובעת מתיישבת עם תוצאות האפליה, כפי שתוארו בפרשת נעמי נבו, כדלקמן:
"ההפליה היא נגע היוצר תחושת קיפוח ותיסכול. היא פגמת בתחושת השייכות ובמוטיוואציה החיובית להשתתף בחיי החברה ולתרום לה. חברה אשר בה נוהגת הפליה איננה חברה בריאה, ומדינה שבה נהוגה אפליה לא תוכל להיקרא מדינה מתוקנת."
החשיבות שקיימת בתכלית ההרתעתית שעומדת בבסיס חוק שוויון, אשר מטרתה למגר התנהלויות הכרוכות באפליה פסולה ולקדם התנהלות שוויונית כלפי נשים בהיריון, מתקיימת בקרב מעסיקים בכלל והמדינה כמעסיקה בפרט. ראוי כי המדינה כמעסיקה תפעל ביתר שאת על מנת למנוע מקרים דוגמת ענייננו.
מאידך גיסא, מצאנו להביא בחשבון את העובדה שהתובעת מלכתחילה יועדה להיקלט לעבודה במשרה חלקית וזמנית, בין השאר, מאחר וכלל לא היתה בעלת תעודת הוראה וותק במשרד החינוך. עוד הובא במסגרת השיקולים העובדה שהתביעה הוגשה לאחר תקופה ארוכה (אולם לא בחלוף תקופת ההתיישנות) באופן שהקשה על הנתבעת להביא ראיות רלבנטיות לצורך הגנתה. בשולי ענין זה ולמען לא תצא פסיקתנו חסרה נציין כי טענת אסרף בסעיף 16 לתצהירה לפיה נשים, ובכללן נשים הרות, מהוות רוב מובהק בקרב עובדי משרד החינוך לא הופרכה.
בהתחשב בכלל נסיבות הענין מצאנו לפסוק לזכות התובעת פיצוי בסך 40,000 ₪ בגין נזק לא ממוני בהתאם לחוק שוויון.
סוף דבר – התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובעת, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, את הסכומים שלהלן (נקובים בערכי ברוטו):
פיצוי בגין הפסד השתכרות בסך 18,700 ₪.
פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 40,000 ₪.
הוצאות משפט - התובעת אמנם לא יוצגה באמצעות ב"כ במהלך הדיונים בהליך המשפטי, אולם פנתה לייעוץ משפטי לצורך משלוח מכתב דרישה והכנת כתב התביעה (אשר נחתם על ידי ב"כ) ובנוסף נדרשה להופיע בעצמה לשלושה דיונים משפטיים ולשאת בתשלום אגרה. בהתחשב בכלל נסיבות הענין ראוי לפסוק לזכות התובעת הוצאות בסך 3,000 ₪. ההוצאות ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

ניתן היום, י"ח שבט תש"פ, (13 פברואר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור (מעסיקים) מר גיל אלוני

כרמית פלד, שופטת

נציג ציבור (עובדים)
מר משה כהנא