הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 41032-05-17

03 אוגוסט 2021

לפני:

כב' השופט אורן שגב

התובע
ולרי סוחרב ז"ל ת.ז. XXXXXX718
ע"י ב"כ: עו"ד וגיף אליאב
-
הנתבעת
קנה-קש בע"מ ח.פ. 512309048
ע"י ב"כ: עו"ד ירון גונן

פסק דין

בפניי תביעת התובע לתשלום שכר וזכויות סוציאליות הנובעות מתקופת עבודתו בנתבעת.
אקדים ואציין, כי לאחר הגשת סיכומי הצדדים, הוגשה הודעה מטעם ב"כ התובע, לפיה התובע הלך לבית עולמו ביום 20.06.20. בהתאם להחלטתי מיום 10.08.20, ניתן פסק דין זה.

מבוא:
התובע הועסק בשירות הנתבעת החל מיום 01.12.2010 ועד ליום 13.03.2017.
בטרם החל התובע את עבודתו בנתבעת הוא הועסק בחברת "PICKUP" במתחם געש בו נמצאו משרדיה ומחסניה של הנתבעת בטרם העתיקה אותם לאבן יהודה.
בין הצדדים נחתם הסכם העסקה ובו פורטו תנאי העסקתו של התובע. בנוסף, אין חולק, כי התובע התגורר במתחם השייך לנתבעת.

טענות התובע בתמצית
במהלך כל תקופת העסקתו הוא עבד במתכונת עבודה קבועה. בארבע השנים הראשונות הועסק החל מהשעה 18:00 ועד השעה 08:00 למחרת היום, ובתקופה האחרונה להעסקתו, החל מהשעה 17:00 ועד השעה 08:00 למחרת היום. בסופי שבוע החל בשעה 14:00 ביום שישי עד השעה 08:00 ביום ראשון;
תפקידו כלל פתיחה וסגירה של שער הכניסה, נעילת דלתות המחסן והחנות, הפעלת אזעקה, סיור בשטח מידי שעה ושמירה על כל הסחורה. כמו כן, נאסר עליו לישון במהלך שעות העבודה;
מאחר שבמהלך כל תקופת עבודתו לא שילמה הנתבעת לתובע גמול עבודה בשעות נוספות, פנה בא כוחו ביום 14.02.2017 לנתבעת בדרישה לתשלום גמול שעות נוספות ופיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה. הנתבעת דחתה את טענותיו ולכן סיים בלית ברירה את עבודתו לאלתר בטענה כי נוצרו נסיבות שבהן לא ניתן לדרוש ממנו להמשיך לעבוד.
לאור האמור לעיל, תבע התובע את הרכיבים הבאים בצירוף פיצויי הלנה :
השלמת פיצויי פיטורים – 14,608 ₪.
הפרשות לפנסיה – 25,368 ₪.
גמול עבודה בשעות נוספות – 766,702 ₪.
פיצויים לדוגמא עבור אי מתן תלושי שכר כדין – 50,000 ₪.

טענות הנתבעת בתמצית
לטענת הנתבעת, התובע הועסק בתפקיד של "כולבויניק" במסגרתו ביצע מספר מצומצם של משימות במהלך שעות פעילותה אשר כללו: פתיחה וסגירה של שערי העסק, בדיקה בסוף היום כי השערים נעולים והמזגנים כבויים . בנוסף, מידי פעם התובע גזם את הגדר, ט אטא את החצר, סידר את השלטים וצבע את הגדר. תפקידו של התובע לא היה "שומר" כטענתו, והוא לא נדרש לעבודה בלילות ובסופי שבוע. כל תביעתו של התובע מתבססת על מסמך שגוי אשר נוסח בשל טעות ;
התובע אשר טען כי הועסק כשומר, כלל לא ידע לפרט מה היו נהלי השמירה של הנתבעת, לא ידע לפרט אודות אירועים חריגים שקרו, לא ידע לומר מהו הציוד שניתן לו לצורך ביצוע עבודתו. התובע אף נבדק על ידי הנתבעת על מנת לראות כי אינו "שובר שמירה" וכי הוא מבצע סיורים כנדרש;
עוד מוסיפה הנתבעת, כי התובע אשר הועסק על ידה במשך 6.5 שנים, לא פנה אליה על מנת לקבל תשלום בגין שעות נוספות, כנטען על ידו. התובע גם לא התייחס לדו"חות החוקר שהוצגו במסגרת ההליך, דו"חות המסבירים כי התובע ישן ולא שמר כטענתו;
לנתבעת כלל לא היה צורך בהעסקתו של התובע והדבר נעשה על מנת לעשות עמו חסד ולתת לו מקום מגורים מאחר והיה חסר בית. הנתבעת הוכיחה באמצעות עדיה כי הסחורה שהייתה מונחת בחצריה הייתה סחורה כבדה שלא ניתן לגנוב בנקל. עדויות הנתבעת מקבלות משנה תוקף בעצם העובדה כי לאחר סיום העסקתו של התובע, היא לא גייסה לשורותיה "שומר" וכי קיבלה שירותי שמירה באמצעות מוקד בטחון שעלותו השנתית עומדת ע"ס של 2,400 ₪. לכך גם מתווספת העובדה כי לפני שהתובע החל את עבודתו התפקיד אותו ביצע לא היה קיים בנתבעת;
התובע קיבל מהנתבעת מבנה בגודל של 35 מ"ר ובו קיבל אורחים, גידל כלבים ומכר אותם. התובע לא נדרש לשהות במתחם במהלך כל שעות היממה והוא היה חופשי לבוא וללכת כרצונו. התובע גם לא נדרש להיות ער בלילה;
גם בעדותו של מר חבה, הוא פירט את המטלות אותן נדרש התובע לבצע. עדות זו מתיישבת עם עדויות עדיה ה"ה אורי ורונית גרינברג;
בנסיבות המיוחדות של המקרה, מדובר בעובד שלא ניתן לפקח על שעות עבודתו בהתאם לסעיף 30(א')(6) לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א – 1951, ומשכך הנטל להוכיח כי עבד בשעות נוספות מוטל עליו. מאחר שנטל זה לא הורם, יש לדחות את התביעה;
ביחס לדרישתו של התובע לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים, התובע לא הוכיח כי התפטרותו הייתה בנסיבות בגינן לא ניתן היה להמשיך את עבודתו והוא לא עמד בתנאים הקבועים בדין. יתרה מכך, מכיוון שהתובע נטש את מקום עבודתו, עליו לשלם לנתבעת סך של 5,600 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת;

דיון והכרעה
זכאותו של התובע לגמול עבודה בשעות נוספות
לאחר שבחנתי את כלל הראיות בתיק והתרשמתי מעדויות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין תביעתו של התובע בגין רכיב זה להידחות. אסביר.
סעיף 1 לחוק שעות עבודה ומנוחה מגדיר את המונח "שעות עבודה" כדלקמן:
"שעות עבודה" פירושו - הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה, לרבות הפסקות קצרות ומוסכמות הניתנות לעובד להחלפת כוח ואויר ולרבות הפסקות לפי סעיף 20א(א), חוץ מהפסקות על פי סעיף 20;"
בע"ע 29712-08-13 שירלי חנדז'י נ' אחוזת רעים, עמותה רשומה (ניתן ביום 21.08.2016) קבעה כב' השופטת סיגל דוידוב – מוטולה כדלהלן:
"מהאמור לעיל עולה כי לא די בעצם דרישת המעסיק מהעובד לנכוח במקום העבודה כדי להגדיר את כל שעות שהייתו כשעות עבודה (אם כי זהו שיקול שיילקח בחשבון בין שאר השיקולים), ואף לא די בהפקת תועלת כלשהי על ידי המעסיק מעצם שהותו של העובד במקום העבודה, אלא יש לבחון אם אכן בוצעה "עבודה" על ידי העובד במהלך השעות שבמחלוקת, בהתאם למאפייניו של מקום העבודה ומהות המשרה בה הוא מועסק.

בחינה זו אינה טכנית אלא מהותית ונעשית על פי מכלול נסיבות המקרה, הן מהיבט מקום העבודה והן מנקודת המבט של העובד עצמו. מהיבט מקום העבודה עלינו לבחון בין היתר מה עיקר פעילותו של ה"מפעל"; האם הצורך לשמו נדרשת שהות העובד במקום הוא להגשמת תכליתו של מקום העבודה ככזה; ומהי התועלת המופקת למעסיק מאותן שעות שהייה. מנקודת המבט של העובד עלינו לבחון בין היתר עד כמה מוגבל היה לעשות כרצונו במהלך השעות שבמחלוקת, עד כמה נדרש לשינוי מאורח חיים רגיל, האם במהלך שעות ה"שהייה" נדרש להפעלת אותם כישורים לשמם נשכר כוח עבודתו מלכתחילה ובהם הוא עושה שימוש בשעות עבודתו ה"רגילות", והאם נדרש במהלך שעות ה"שהייה" להשקעת משאבים פיזיים, קוגניטיביים או נפשיים בהתאם למאפייני משרתו (וראו בקשר לכך את פסק דינה של השופטת נטע רות ב-עב' (אזורי ת"א) 8420/05 פלונים - מדינת ישראל (לא פורסם) [פורסם בנבו]; ערעור לבית הדין הארצי נדחה בהיבט זה – ע"ע (ארצי) 54099-09-12 פלונים - מדינת ישראל [פורסם בנבו] (1.7.15; להלן: עניין פלונים))."
(ההדגשות אינן במקור – א.ש.)
אין חולק כי התובע התגורר בחצרי הנתבעת. אף על פי שלדבריו היה זמין בכל שעות היממה לביצוע עבודה עבור הנתבעת, הרי שמעיון בעדויות הצדדים ובדו"ח החקירה שבוצעה על ידי חברת "א. שחף מידע ושירותים" עולה תמונה אחרת.
מטעם התובע העידו מר יעקב פלום ומר ולרי לוין שהחליפו אותו, לטענתו, מספר פעמים במהלך עבודתו. אציין, כי עדויותיהם של מר פלום ומר לוין לא נמצאו מהימנות שכן היו רצופות בסתירות ובאי בהירויות, כפי שיפורט להלן.
מר לוין פירט בתצהירו כי עבד במקום התובע 4 פעמים אך במסגרת חקירתו הנגדית שינה את גרסתו וציין כי עבד פעמיים, ולדבריו:
"ש:אז פעמיים אתה טוען שעבדת שם חודש שלם? 30 יום?
ת: כן.
ש: מתי זה היה?
ת: לא, לא לחודש שלם, פעם אחת ל-15 יום, פעם אחת ל-10 ימים.
ש: מתי זה היה?
ת: אני לא זוכר בדיוק באיזה שנה זה היה אבל פעם זה היה בקיץ ופעם בחורף.
ש: בערך? שנת 2012? 13'? איך אתה קובע שעבדת 4 פעמים?
ת: אני זוכר את זה כתקופות שקיבלתי עבורן כסף.
ש: רשמת בתצהיר שלפחות 4 פעמים אתה עבדת.
ת: זה מה שאמרתי. פעמיים למשך חודש וכמה פעמים להמשך יום אחד."
(בעמ' 9 לפרוטוקול הדיון בשורות 7-16)
בנוסף, ובניגוד לגרסתו של התובע והעד מטעמו מר פלום, לפיה משאית הגיעה למתחם באופן תדיר , הרי שלדידו של מר ולרי לוין המשאית הגיעה רק פעם אחת:
"ש:אני אומר לך שמשאית שמגיעה ב-5 בבוקר זה דבר שהוא נדיר, זה קורה פעם ב-.
ת: פעם בשנה הגיעה משאית גדולה עם חומר גלם. ואני התקשרתי לאורן והוא אמר להכניס. ולרי עשה רשימה, היו שם את כל המספרי מכוניות, מספרי טלפון, גם טלפון של רונית, טלפון של עומר וכשאוטו מגיע התקשרתי אליו והוא אמר להכניס. ש:באיזה שעות זה היה?
ת: בערך בשעה 5 בבוקר.
ש: אתה לא זוכר מתי עבדת אבל אתה זוכר לפני 5 שנים באיזו שעה הגיע אוטו?
ת: אם היא הגיעה פעם אחת למה שאני לא אזכור את זה?
ש: פעם אחת הגיעה משאית?
ת: כן."
(עמ' 10 בשורות 9-19)
בניגוד מוחלט לגרסת התובע לפיה הוא הועסק במשך כל שעות היממה לאורך 6.5 שנים, הוא עצמו בתצהירו מציג גרסה אחרת:
"12. בסביבות שעה 05:00 היה מתייצב למקום עבודה נהג של משאית, אשר היה מעמיס את הסחורה או לוקח משאית עם סחורה מוכנה ויוצא לדרך. פתחתי לו את השער וסגרתי לאחר מכן. הנהג היה מתקשר אלי מראש לנייד שלי ומעדכן אותי באיזה שעה הוא אמור להגיע.
13. בסביבות שעה 08:00 היה מתייצב לעבודה עובד מטעם הנתבעת בשם אורן. הייתי מוסר לו דיווח אודות מה שהיה בלילה ואם היו אירועים חריגים והוא היה משחרר אותי."
(ההדגשות אינן במקור – א.ש.)
לנוכח האמור, דעתי היא, כי על אף שהתובע נדרש לעיתים לביצוע פעולה מסוימת בשעה שאינה מוגדרת כשעת עבודתו, אין בכך בכדי לקבוע כי הוא עבד שעות נוספות. נכון הוא כי עצם מגורי התובע בחצרי הנתבעת הפכו אותו לזמין לביצוע עבודה במהלך כל שעות היממה. עם זאת, התובע היה חופשי לחיות את חייו, לצאת מהמתחם כראות עיניו ואף, כמפורט בעדויות הנתבעת, גידל במתחם כלבים לפרנסתו . ככל שהתובע נדרש בביצוע משימה מסוימת (אשר לרוב הייתה פתיחה של השער) שאינה במהלך שעות עבודתו, הוא עודכן על כך מבעוד מועד ובכל מקרה הסתבר כי מדובר בפעמים ספורות במהלך כל תקופת עבודתו.
לא למותר לציין, כי התובע התגורר במבנה הממוקם בחצרי הנתבעת במשך כל תקופת עבודתו ללא תשלום.
עוד יובהר, כי גם במהלך שעות עבודתו של התובע הוא לא נדרש לביצוע עבודה רציפה. תפקידו הסתכם בעיקר בפתיחה וסגירה של השערים והפעלת אזעקות. כמו כן, ואף על פי שהתובע טען שהוא נדרש לביצוע סיורים במתחם, הוא לא הוכיח טענה זו. גם טענתו של התובע לפיה הוא שימש כ"שומר" לא הוכחה, ונטענה בעלמא. הראיה היחידה לכך היא ההגדרה בהסכם העבודה. לא זו בלבד, במסגרת חקירה שערכה הנתבעת באמצעות חברת החקירות – "א. שחף מידע ושירותים" עלה כי גם במהלך שעות העבודה המוגדרות כביכול של התובע, הוא לא היה זמין לביצוע העבודה. כך לדוגמא הגיע חוקר מטעם חברת החקירות למתחם הנתבעת ביום 24.02.2017 בשעה 00:58 בלילה ורק כעבור כחצי שעה לאחר מכן, ניגש התובע לשער הכניסה. גם במעקב שבוצע יומיים לאחר מכן, ביום 26.02.2017, לקח לתובע כחמישים דקות להבחין ברכב החונה מול השער של החוקר ולגשת אליו.
מאחר שגם בשעות עבודתו המוגדרות של התובע, שהן שעות הלילה, היה התובע חופשי לעשות כרצ ונו הרי שאין לומר כי שעות שהייתו של התובע במתחם הנתבעת שעות עבודה הן. הנתבעת שילמה לתובע שכר של 5,600 ₪ בתוספת של 250 ₪ בגין דמי נסיעות (להם התובע לא היה זכאי). נראה כי שכר זה מהווה פיצוי ראוי עבור נוכחותו של התובע במתחם והשירותים אותם העניק לנתבעת בעת הצורך.
למעלה מן הצורך אעיר, כי מקובלת עליי גרסת הנתבעת לפיה תפקידו של התובע לא היה נחוץ לה. כמו כן, ועל אף הכותרת של הסכם העבודה, לא התרשמתי שהתובע הועסק בתפקיד של "שומר" אלא מקובלת עליי טענת הנתבעת לפיה הוא היה "עובד כללי" וכהגדרתה – "כולבויניק".
לאור כלל האמור, דין תביעתו של התובע לתשלום גמול עבודה בשעות נוספות נדחית.

פיצויי פיטורים
התפטרות בדין מפוטר מוסדרת בסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורין, תשכ"ג – 1963, (להלן: "חוק פיצויי פיטורים") במסגרתו קבע המחוקק מקרים בהם עובד שהתפטר בנסיבות הקבועות בחוק, יהא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים. לעניין התנאים בהם יש לעמוד על מנת להיות זכאי לפיצויי פיטורין וראו דברי בית הדין הארצי ב-ע"ע 60018-12-14 יורדאו אסמרא נ' שאען אחזקות בע"מ (פורסם בנבו, 29.09.2016) –
"ראשית נציין, בקשר לתנאי הראשון אותו חייב העובד המתפטר להוכיח, בדבר קיומה של "הרעה מוחשית בתנאי העסקה" או "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו", כי בתנאי זה מנויים לאמיתו של דבר שני מצבים שאינם זהים, שבשניהם תקום לעובד זכאות לפיצויי פיטורים. כך, המצב הראשון, הוא מצב בו יש הרעה מוחשית בתנאי העסקתו של העובד (...) המצב השני הוא מצב שבו קיימות נסיבות שכאלה, מבלי שהן תולדה של הרעה מוחשית כאמור. כגון, שעובד הועסק במשך כל תקופת עבודתו תוך פגיעה בזכויות קוגנטיות, ואפילו הסכים לכך. בנסיבות שכאלה אין לדרוש מעובד כי ימשיך בעבודתו, אף אם לא כרוכה בכך "הרעה מוחשית" בתנאי העסקתו, ויש לראותן כעונות על דרישת הסעיף....".
לאחר שעיינתי בראיות ושמעתי את עדויות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע לא הוכיח שהתפטרותו נכנסת בגדרי סעיף 11 לחוק, ולהלן אנמק.
לצורך כניסה לגדרי סעיף 11 כלל הוא כי מוטלת חובה על העובד למסור למעסיק התראה על כוונתו להתפטר מחמת הרעת תנאי עבודה ואפשר לו לתקנם (ע"ע 60018-12-14 יורדאו אסמרא נ' שאען אחזקות בע"מ (פורסם בנבו, 29.09.2016). אף על פי שבמקרה דנן התובע אכן התריע בפני המעסיק על כוונתו התפטר ככל שלא יתוקנו הליקויים שפורטו במכתב ההתראה (תשלום עבור גמול עבודה בשעות נוספות וביצוע הפרשות פנסיוניות) , הרי שלאור קביעתי כי התובע כלל אינו זכאי לתשלום גמול עבודה בשעות נוספות, אין במכתב האמור בכדי לקיים את דרישות החוק והפסיקה. גם ביחס לבקשתו של התובע לביצוע הפרשות פנסיוניות ובשים לב לגרסתה של הנתבעת, אשר נמצאה אמינה עליי, לא היה באפשרותה לבצע את ההפרשות האמורות לאור סירובו של התובע לביצוע הפרשות בגין חלק עובד. מיד כשעלה בידה לעשות כן, הופרש מלוא הסכום.
גם גרסתו של התובע לעניין נסיבות סיום העסקתו הייתה מעורפלת. למרות שטען במהלך ניהול ההליך כי סיים את העסקתו מאחר שלא שולמו לו זכויותיו, בחקירתו הנגדית העיד בפניי שעזב את מקום העבודה לאחר שהתבקש לעשות עבודות ניקיון במתחם בניגוד לרצונו ולתפקידו (עמ' 30 לפרוטוקול הדיון בשורות 15-23).
לנוכח כלל האמור, דעתי היא כי התפטרותו של התובע לא נכנסה בגדרו של סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים ומשכך הוא אינו זכאי להשלמת פיצויי פיטורים. כמו כן, ומשהתובע נטש את מקום עבודתו ללא מתן הודעה מוקדמת, זכאית הנתבעת לתשלום תמורת הודעה מוקדמת בסך של 5,600 ₪.

פיצוי בגין אי הפרשה לקרן הפנסיה
לטענת התובע, במהלך תקופת עבודתו לא הפרישה הנתבעת עבורו תשלומים לקרן הפנסיה. מנגד טענה הנתבעת, כי הדבר נעשה לבקשתו של התובע ולאחר שהתקבלה דרישתו הראשונה לביצוע ההפקדות היא נענתה מיד. הנתבעת צירפה לתצהירה תחשיב של הסכומים שהופרשו לתובע בגין רכיב זה. התובע לא הציג כל תחשיב מטעמו.
חישוב זה מקובל עליי. הסכומים המפורטים בו מתייחסים לתעריפים הנהוגים בתקופה הרלוונטית ולשכר הקובע של התובע. אשר על כן, דין תביעתו בגין רכיב זה להידחות.
למעלה מן הצורך יוער, כי תביעתו של התובע לתשלום ההפרשות הפנסיוניות מתייחסת הן לחלק עובד והן לחלק מעביד. בהתאם לצו ההרחבה לפנסיית החובה המעסיק אינו מחויב בתשלום חלק העובד לקופה, ולכן ממילא דין רכיב זה להידחות.

חופשה
הנתבעת הציגה בתצהירה של הגב' גרינברג את פירוט ההיעדרויות של התובע וכן פירטה על אודות התשלומים אותם קיבל התובע בגין פדיון חופשה. עיון מדוקדק בפירוט זה מעלה כי התובע קיבל את כל התשלומים המגיעים לו.
משכך, ומאחר שהתובע לא הציג חישוב נגדי ומשטענותיו בגין רכיב זה נטענו בעלמא, דין תביעתו בגין רכיב זה להידחות.

פיצויים לדוגמא
לטענת התובע, במהלך תקופת עבודתו נמנעה הנתבעת לרשום את שעות עבודתו בתלושי השכר ומשכך יש לחייבה בתשלום פיצויים לדוגמא בסך של 50,000 ₪. מנגד טוענת הנתבעת, כי מאחר ששעות עבודתו של התובע לא היו מוגדרות והיו מפוזרות על כל שעות היממה, לא ניתן לצפות ממנה בניהול מעקב.
תיקון 24 לחוק הגנת השכר, אשר נכנס לתוקף בפברואר 2009 קובע כי חובת המעסיק למסור לעובד תלוש שיכלול את הפרטים המנויים בתוספת לחוק, ובכלל זה מועד תחילת העסקה וותק; פרטים הנוגעים להיקף המשרה ותקופת התשלום; השכר; וכן מספר ימי החופשה והמחלה שניתנו או נוצלו ויתרתם. סעיף 26א(ב)(1) לחוק הגנת השכר מעניק לבית הדין סמכות לפסוק לע ובד פיצויים בגין כל תלוש לגביו הפר המעסיק ביודעין את הוראת החוק, דהיינו מסר לעובד תלוש שכר שאינו מפורט. הסמכות לפסוק לעובד פיצוי לפי סעיף 26א(ב)(1) הנה סמכות רשות ולא חובה והיא ניתנת להפעלה בהתאם לשיקול דעת בית הדין.
הפיצוי לפי סעיף 26א לחוק הינו פיצוי לדוגמה, שאינו תלוי בהוכחת נזק. ככזה, הוא בעל אופי הרתעתי בעיקרו (ע"ע 33680-08-10 דיזינגוף קלאב בע"מ נ' זואילי (פורסם ביום 16.11.2011)).
מתלושי השכר אכן עולה, כי הנתבעת לא פירטה את מספר שעות עבודתו של התובע וכי דו"חות נוכחות לא נערכו.
בנסיבות האמורות, אני פוסק לתובע פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין אי עריכת תלושי שכר בהתאם לתיקון 24 לחוק הגנת השכר.

סוף דבר
הנתבעת תשלם לתובע סך של 5,000 ₪ עבור אי עריכת תלושי שכר כדין. סכום זה ישולם תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.
הנתבעת רשאית לקזז מסכום זה של 5,600 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת בהתאם לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א – 2001.
משמרבית התביעה נדחתה ואף על פי שראוי היה בנסיבות המקרה לפסוק פיצויים לזכותה של הנתבעת, הרי שלאור פטירתו המצערת של התובע, אינני פוסק הוצאות.

ניתן היום, כ"ה אב תשפ"א, (03 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .