הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 40843-06-18

18 נובמבר 2021

לפני:

כב' השופטת אסנת רובוביץ - ברכש
נציג ציבור (עובדים) מר מרדכי נגר
נציג ציבור (מעסיקים) מר אבי אילון

התובע
אורן קריספין
ע"י ב"כ: עו"ד דליה בושינסקי
-
הנתבעים
הפועל פתח תקוה כדורגל בע"מ ( עיכוב הליכים)
דורון גלנט
ע"י ב"כ: עו"ד שי אליאס ודורית לרנר

פסק דין

לפנינו תביעת התובע להרמת מסך ההתאגדות וחיובו האישי של הנתבע 2 וזאת בכל הנוגע לתביעת התובע לתשלום זכויות המגיעות לו לטענתו כפועל יוצא מתקופת העסקתו וסיומה בנתבעת 1.
העובדות כפי שהן עולות מחומר הראיות
הנתבעת 1, הפועל פתח תקווה כדורגל בע"מ (חל"צ), ניהלה את קבוצת הכדורגל של הפועל פתח תקווה, בה הועסק התובע (להלן: הנתבעת). ביום 24.7.2018 ניתן צו פירוק זמני כנגד הנתבעת, וביום 19.11.2018 ניתן צו פירוק קבוע. בעקבות הודעת המפרק הזמני על צו הפירוק שניתן לקבוצה, הורה בית הדין ביום 13.0.2018 על עיכוב ההליכים בתיק כנגד הנתבעת.
הנתבע 2, מר דורון גלנט, היה בעל מניות, דירקטור ומנכ"ל בנתבעת (להלן: הנתבע או מר גלנט).
התובע, מר אורן קריספין (להלן: התובע או מר קריספין) הועסק בנתבעת.
בהתאם למוצג ת/4 התובע הועסק בנתבעת מיום 1.8.2012 ועד ליום 31.5.2017. עם זאת בהתאם לטענות הצדדים, כפי שעולות מכתבי הטענות, נמשכה העסקתו עד ליום 31.10.2017. תחילה הועסק התובע כמאמן קבוצת הנוער, בהמשך כעוזר מאמן קבוצת הבוגרים, ובתפקידו האחרון שימש כמאמן ראשי של קבוצת הבוגרים. הצדדים חלוקים בנוגע לרציפות תקופת ההשתכרות של התובע לאורך כל שנת עבודה, וכן בנוגע להיקף משרתו.
בין הצדדים נחתם הסכם העסקה לתקופה שמיום 1.8.2016 ועד ליום 31.5.2017 (להלן: הסכם העסקה או ההסכם), הקובע, בין היתר, כי "ההסכם יהיה בתוקף לשתי עונות נוספות, המועדון רשאי לבטל את ההסכם בסוף כל עונה, ללא תשלום דמי ביטול הסכם. הודעה על מימוש האופציה עד לתאריך 15/6" (ר' נספח 3 לתצהיר התובע). הצדדים חלוקים באשר להארכת ההסכם.
בכל הנוגע לשכר סוכם בהסכם זה:
"1. הפועל פ"ת ...ישלם שכר של 7,500 ₪ ברוטו שכר עבור עוזר מאמן בקבוצת הבוגרים. (שכר ראשון למס הכנסה).
1. הפועל פ"ת ... ישלם שכר של 3,000 ₪ נטו, שכר עבור מאמן בקבוצת הנוער. סך של 2,000 ₪ הוצאות יעוץ תזונתי, סך של 2,000 ₪ הוצאות נסיעה למשחקי חוץ וסקאוטינג".
כן נקבע בהמשך כי:" 7. תוספת של 10% בסוף כל עונה במתוקנת ( צ.ל במתכונת א.ר.ב) הסכם זה".
ביום 2.8.2016 נחתם בין הצדדים גם הסכם מאמנים לעונת 2016/2017 (להלן: הסכם המאמנים).
ביום 31.10.17 התקיימה שיחה בין התובע לנתבע בכל הנוגע להמשך העסקתו, ישנה מחלוקת בדבר תוכן פגישה זו.
ביום 31.10.17 הוצאה הודעה למועדון שפורסמה לאוהדי הקבוצה בה נכתב:" לאחר 9 מחזורי ליגה ולאחר שלא הגיעו התוצאות המצופות מהקבוצה, התקיימה הבוקר פגישה בין אורן קריספין והנהלת הקבוצה. הצדדים הגיעו להחלטה משותפת כי אורן יסיים את תפקידו כמאמן ראשי במועדון. ברור לנו כי נדרש זעזוע רציני בקבוצה, ולא מן הנמנע יהיו שינויים רבים גם בסגל הקבוצה. לאורן הוצעו תפקידים במועדון מתוך הכרה כי הוא איש המועדון בכל רמ"ח אבריו, ומתוך רצון שיחזור לקדמת הבמה בשלב מאוחר יותר. בשלב זה, הוא סירב להצעת המועדון. אנו מודים ומוקירים את עבודתו ואת השקעתו הרבה עד עתה" (ר' נספח 3 לכתב ההגנה).
הנתבעת הפיקה לתובע תלושי שכר במהלך תקופה העסקתו (ר' נספח 9 לתצהיר התובע).
התובע הגיש תביעת חוב למפרק שמונה לנתבעת (ר' מוצג ת/1). לפי הכרעת החוב מיום 20.10.2019, סך החוב שאושר על ידי המפרק עמד על 196,624 ₪, ולתובע אושר תשלום בסך 114,874 ₪ (ר' מוצג ת/2), זאת, לטענת התובע, לאור התקרה הקבועה בביטוח לאומי.
ביום 31.1.2021 התקיים דיון הוכחות במסגרתו נשמעה עדות התובע והנתבע, וכן נקבע על ידי בית הדין כי הסכומים שפורטו בהחלטת המפרק בתביעת החוב יקוזזו מכתב התביעה.
נוכח האמור נותרה בתיק התביעה האישית כנגד מר גלנט.
הצדדים חלוקים בשאלת אחריותו האישית של מר גלנט ובשאלת הרמת המסך, וכן בכל הנוגע לנסיבות סיום העסקת התובע והזכויות המגיעות לו כתוצאה מקיום יחסי העבודה וסיומם.
טענות הצדדים
תמצית טענות התובע
לטענת התובע משמש הוא כמאמן כדורגל מזה 13 שנים. לטענתו הועסק על ידי הנתבעת החל מיום 1.8.2012 ועד לפיטוריו ביום 31.10.17. לטענתו עד ליום 31.7.2016 שימש כמאמן קבוצות נערים ונוער של הנתבעת. בתקופה זו השתכר 11 חודשים בשנה. החל מיום 1.8.2016 ועד ליום 31.5.2017 שימש כעוזר מאמן קבוצת הבוגרים של הנתבעת במקביל לאימון נוער. החל מיום 1.7.2017 עבד התובע כמאמן הקבוצה הבוגרת עד לפיטוריו.
עוד טוען התובע, כי עבד שישה ימים בשבוע, לכל הפחות אימון אחד ביום ומשחק בשישי או בשבת, וזאת בנוסף למחנות אימונים בארץ ובחו"ל, משחקי גביה באמצע שבוע וכד'.
לטענת התובע היתה שביעות רצון מעבודתו העולה מהליך קידומו בנתבעת.
למעט הסכם העסקה שנחתם בין התובע לנתבעת ביום 1.8.2016 והסכם מאמנים, לא נחתמו הסכמי העסקה נוספים. עוד טוען התובע כי הנתבעת מימשה את תקופת האופציה בהתאם לסעיף 4 להסכם העסקה והמשיכה להעסיקו עונה נוספת, לפיכך, לטענת התובע, העסקתו הוארכה עד ליום 15.6.2018.
לטענת התובע רכיבי השכר במסגרת הסכם העסקתו פוצלו שלא כדין, שכרו לעונת המשחקים 2017 /2016 עמד ע"ס 17,500 ₪ ברוטו (ר' סעיף 19 לתצהיר התובע) ושכרו לעונת המשחקים 2017/2018 עמד ע"ס 19,250 ₪ ברוטו (ר' סעיף 23 לתצהירו).
עוד נטען על ידי התובע כי פוטר שלא כדין ביום 31.10.17, במהלך פגישה שנקבעה לאותו היום בבית קפה בה הודיע לו הנתבע על פיטוריו לאלתר. לטענת התובע פוטר ללא שימוע, ומבלי שבוצע לו 'גמר חשבון'. זאת ועוד טוען התובע כי פיטוריו מהווים הפרה של הסכם העסקתו, אשר לטענתו הינו הסכם לתקופה קצובה שמועד סיומה נקבע ליום 15.6.2018. עוד טוען התובע כי פיטוריו נעשו באמצע עונת המשחקים ומבלי שיכול היה למצוא עבודה חלופית.
לטענת התובע הנתבע, ששימש כמנהל הנתבעת, אחראי באופן אישי לכלל נזקיו וזאת שעה שהנתבעת הלינה את שכרו תוך שהיא מפיקה לו תלושי שכר פיקטיביים; לא העבירה את חלק העובד בגמל ליעדו; מסרה הסכם העסקה שאינו חוקי לרבות לעניין חופשה שנתית, שעה שערך יום עבודה בהסכם העסקה חושב לפי שכר ממוצע במשק ותוך התעלומות משכרו; ונוכח פיטוריו שלא כדין. לטענת התובע נסיבות אלו מצדיקות הרמת מסך וחיוב הנתבע באופן אישי.
לטענת התובע הנתבעת לא שילמה לו שכר בגין החודשים 5/17, 8/17, 9/17, ו-10/17. בכל הנוגע לשכר חודש 7/17, לטענת התובע הנתבעת מלינה סך של 1,000 ₪ לחודש זה.
עוד טוען התובע כי הועסק לתקופה קצובה כעולה מסעיף 4 להסכם העסקתו ומשכך תובע שכר עבודה ל- 6 חודשים נוספים קרי מחודש 11/17 ועד לחודש 5/18.
עוד טוען התובע כי עבד במנוחה שבועית אולם לא קיבל גמול בגין העסקה במנוחה שבועית.
כמו כן לטענת התובע הנתבעת לא שילמה לו זכויות, לרבות בנוגע לחופשה שנתית, פדיון דמי הבראה, הפרשות לגמל (מעסיק), ניכוי חלק עובד בגמל ואי העברתו ליעדו, פיצויי פיטורים, פיצוי בגין תלושי שכר פגומים ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין לרבות פיצוי בגין נזק לא ממוני.
עוד טוען התובע כי הנתבעת לא דיווחה על העסקתו למוסד לביטוח לאומי באופן מלא.
עוד טוען התובע כי נסיבות התביעה מצדיקות הרמת מסך הנתבעת ותביעת הנתבע באופן אישי.
תמצית טענות הנתבע
לטענת הנתבע החל את מעורבותו בקבוצה בספטמבר 2015, שאז הועברו לידיו רבע מזכויות הניהול של בעל המניות דאז מר דורון בן דקון. כמו כן שימש כמנכ"ל הקבוצה מספר חודשים בודד בעונת המשחקים 2017/2018.
לטענת הנתבע התובע עבד במשרה חלקית, כ- 3 שעות עבודה ביום.
בכל הנוגע לסיום העסקת התובע, לטענת הנתבע התובע כשל בתפקידו כעוזר מאמן של קבוצת הבוגרים ולכן ניסה לתאם פגישה עם התובע כדי להחליט איזה תפקיד חדש יתאים לתובע נוכח ניסיונו. בסופו של יום התקיימה פגישה בין התובע לנתבע ביום 31.10.2017, בה ,לטענת הנתבע, הציע לתובע קידום - לשמש כאיש הפיתוח המקצועי של הקבוצה, והתובע ביקש שהות למסור את עמדתו. לטענת הנתבע התובע סירב להצעת הקידום, והעדיף לעבוד לצד אשתו במסעדה אותה היא מנהלת נוכח היותה בהריון מתקדם. עוד טוען הנתבע כי במהלך פגישה זו סוכם כי תפקידו של התובע כעוזר מאמן ראשי בקבוצה יבוא לידי סיום. כמו כן לאחר הפגישה הסכימו הם על נוסח "הודעת מועדון" כעולה מנספח ג' לתצהיר הנתבע.
לטענת הנתבע סוכם עם התובע להיפגש שוב ולשוחח על הקידום ועל תפקידים נוספים בקבוצה בהם יוכל להשתלב התובע, אולם התובע ניתק קשר ופנה במכתב באמצעות ב"כ.
לטענת הנתבע ניתנה לתובע אופציה להמשיך לעבוד בשירותה של הקבוצה, כפי שפורט במכתב (נספח ד' לתצהיר הנתבע), אולם התובע לא ענה למכתב זה. התובע לא פוטר מעבודתו על ידי הקבוצה אלא זנח את עבודתו ללא הודעה מוקדמת.
לטענת הנתבע אין לו אחריות אישית כלפי התובע ושמו שורבב לתביעה רק כדי להפעיל לחץ. עוד טוען הנתבע כי התובע לא הרים את הנטל להוכחת עילה אישית.
בכל הנוגע לתשלום שכר עבודה, לטענת הנתבע משכורתו של התובע לא עמדה על סכום מעל 12,000 ₪, וכן בכל הנוגע לשכר עבודה לעונה 2017/2018 לא הייתה כל התחייבות לשלם לתובע שכר של למעלה מ 19,000 ₪ ברוטו לחודש (ר' סעיפים 29-30 לתצהיר הנתבע). בכל הנוגע להפקדות לקופת הפנסיה, טוען הנתבע כי הנתבעת ביצעה הפרשות כדין. עוד טען הנתבע באופן כללי כי התובע משך כספים מקופות, אותם לא פירט התובע בתצהירו (ר' סעיף 34 לתצהיר הנתבע).
הנתבע מכחיש את זכאות התובע לזכויות קוגנטיות בכלל ובפרט מולו שעה שלא התחייב באופן אישי כלפי התובע ולא הוכחה עילת הרמת מסך.
הרמת מסך
נקודת המוצא בדיני חברות היא כי חברה היא אישיות משפטית הנבדלת מבעלי המניות בה (ר' דב"ע נג/ 3-205 וגיה - גלידות הבירה בע"מ, פד"ע כז 345 (1994)). בית הדין הארצי שב וחזר על כלל זה בשורה של פסקי דין (ר' ע"ע (ארצי) 387/05 פוטרמן - ניסני, 9.12.07; ע"ע (ארצי) 304/09 העמותה לקידום הספורט הנשי, הנוער והמגזר הערבי בהפועל תל-אביב - שיינפלד, 16.2.12; ע"ע (ארצי) 15288-12-10 בוימל - פלזן, 8.5.12). משכך, עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של חברה בע"מ הוא כלל בסיסי בדיני חברות.
עם זאת, קיימות נסיבות חריגות המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות וייחוס חובות חברה לבעלי מניותיה בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: חוק החברות). מאז חקיקתו של חוק החברות קבועה הדוקטרינה בסעיף 6(א) לחוק זה, הקובע (כפי שתוקן במסגרת תיקון מס' 3 לחוק החברות בשנת 2005) את הדברים הבאים:
"(1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,
ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו - 193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
לעניין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד".
בע"ע (ארצי) 129/10 זוננשיין - G.S.S ג'ניוס סאונד סיסטם בע"מ (31.10.11) נקבע בנושא זה כך:
"בהקשר של דיני עבודה, ניתן בפסיקתנו מעמד מיוחד לעובדי החברה כנושים לצורך בחינת ההצדקה להרמת המסך, ונקבע כי מדובר בנושה מסוג מיוחד אשר החברה נושאת כלפיו באחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת, מכוח חובת תום הלב המוגברת הקיימת ביחסי העבודה [ראו ע"ע 1201/01 יהודית זילברשטיין נ' ערב חדש (עתונות) – אילת בע"מ ואח' (לא פורסם, 17.12.2002)]. בכך הורחבה גדר הנסיבות בהן תבוצע הרמת מסך, תוך שקילת עקרון תום הלב במקרים המתאימים".
עוד נפסק כי לא כל מקרה של אי תשלום זכויות סוציאליות מהווה עילה להרמת מסך ההתאגדות, גם מקום בו לא שולם שכר מינימום, דמי חופשה, דמי הבראה, נסיעות וביטוח פנסיוני (ר' ע"ע (ארצי) 52949-05-10 וולצ'ק - ש. אלברט עבודות ציבוריות, שירותי ניקיון, אחזקה ופיתוח בע"מ (28.3.12); בר"ע 52353-08-16, א.ב. טוקו שף בע"מ ואיציק אנקוניה - ADMARIAM GAVR NEGOUSE, (להלן: עניין טוקו שף (13.11.16)). בית הדין הארצי אישר את הקביעה לפיה השימוש בדוקטרינת הרמת מסך ההתאגדות צריך להיעשות במשורה, ורק באותם מקרים חריגים וקיצוניים כפי שנקבעו בפסיקה.
בעניין טוקו שף אף נקבע כי:
"אמנם מקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי עולה תמונה מדאיגה בנוגע לאופן שבו העסיקה החברה את המשיב. בין היתר, באי עריכת רישומים כנדרש על פי חוק, בהעסקה בשעות ארוכות, ובהנפקת תלושי שכר פיקטיביים. עם זאת לא הונחה לפני בית הדין האזורי תשתית עובדתית ממנה ניתן ללמוד כי החברה נועדה לשמש כסות לפגיעה בזכויותיו של המשיב או להונאתו. כך גם לא הוכח כי החברה נוהלה תוך נטילת סיכון בלתי סביר, וזאת חרף קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי כי החברה נקלעה לקשיים כלכליים. במקרה שלפנינו לא התרשמנו כי אי תשלום הזכויות סוציאליות למשיב מצדיק להרים את מסך ההתאגדות של החברה".
עוד חזר בית הדין הארצי לאחרונה על ההלכה לפיה:
"...אין די בכישלונה העסקי של חברה כדי להביא להרמת מסך ההתאגדות בינה לבין בעלי מניותיה וכי לא בכל מקרה העסקת עובד על ידי חברה שנקלעה לקשיים, ובדיעבד לא עמדה בהתחייבויותיה, תביא להרמת מסך ההתאגדות, וכל מקרה יבחן לגופו" (ע"ע (ארצי) 32995-02-16 פלוני – אלמוני . פסקה 17 והאסמכתאות שם (14.9.2017)).
בכל הנוגע לאי העברת חלק העובד בגמל לפנסיה, פסק לאחרונה בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 21196-05-18 מיכאל שון נ' נעמי קאהן – לינדר (7.8.20) כי:
"לאחרונה הודגש כי "אין מקום לצאת מנקודת מוצא גורפת בדבר עילות המצדיקות או שאינן מצדיקות" הרמת מסך, אלא יש להפעיל שיקול דעת פרטני בהתאם לנסיבות כל מקרה - ובמסגרת זו לבחון גם את האפשרות להרמת מסך חלקית ולאו דווקא מלאה (עניין סטפנסקי). באותו עניין נדרש בית הדין לשאלת הרמת המסך במקרה בו החברה המעסיקה ניכתה משכרו של העובד את חלקו בדמי הגמולים אך לא העבירה אותו לקופת הגמל. בית הדין ציין כי הגם שנקבע בפסיקה קודמת כי אי העברת ניכויים משכר העובד ליעדם עשויה להוות עילה להרמת מסך (עניין אדיב) - גם ביחס לעילה זו יש להפעיל שיקול דעת ואין מדובר בקביעה אוטומטית. בלשונה של השופטת חני אופק גנדלר (ההדגשות אינן במקור):
"שליחת היד בכספי העובד ביחד עם הניסיון לטשטשה באמצעות רישום מטעה בתלוש השכר מהווה מעשה פסול שנועד להונות את העובד, ולכן היא עשויה להוות עילה להרמת מסך ההתאגדות. עוד נדגיש כי לחסכון הפנסיוני משקל מיוחד בביטחונו הכלכלי של העובד, ומכאן גם חובת האמון המיוחדת בהקשר זה. לאור האמור, נקודת המוצא היא כי שליחת היד בכספים שיועדו להפקדה עבור בטחון פנסיוני לעובד עשויה להוות נסיבה משמעותית שעשויה ללמד על התקיימות התנאים שבסעיף 6 לחוק. אולם נקודת מוצא זו אינה בהכרח נקודת הסיום, כשיש ליתן משקל גם למכלול נסיבות הענין.
שאלת היקפה של הרמת המסך מקום בו מוכחת שליחת יד בשל אי העברת כספי הניכויים - היא שאלה נפרדת. כאמור, אין לשלול כי במקרים מתאימים זו תביא להרמת מסך מלאה (כפי שנעשה בעניין אדיב, כמו גם פסקי דין נוספים) כשם שאין לשלול שבמקרים מתאימים - בהם לא הוכחה הצדקה להרמת מסך מלאה - היא תביא להרמת מסך חלקית, המוגבלת לעילה קונקרטית, וקיימת גם אפשרות כי אי העברת כספי הניכויים לא תצדיק הרמת מסך כלל (למשל - ככל שבית הדין ישתכנע שמדובר בתקלה טכנית נקודתית), כשכל מקרה יבחן בהתאם לנסיבותיו".
מכאן שלא די בהכרח באי העברת כספי הניכויים כעילה להרמת מסך, הגם שזו עשויה להיות נסיבה משמעותית. בנוסף, גם אם יימצא שקמה הצדקה להורות על הרמת מסך, תיתכן גם הרמת מסך חלקית ביחס לעילה קונקרטית בלבד.
מהפסיקה למעשה עולה כי עילת הרמת מסך תבוצע במקרים בהם מוצא בית המשפט ש"נכון וצודק" לעשות כן, אולם בכפוף לקיומם של 2 תנאים מצטברים. האחד, עשיית שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה באופן שיש בו לקפח את נושיה או לקחת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה לפרוע את חובותיה, כדוגמת מצבים של עירוב נכסים, תרמית/הונאה, הברחת נכסים וכיו"ב. התנאי השני עניינו מודעות או למצער חשד של בעל המניות בדבר שימוש פסול באישיות הנפרדת של החברה (ע"ע (ארצי) 35231-02-19 יד שירותי ליווי וייעוץ חברות בע"מ - אלעד סטפנסקי (17.3.20).
לאחר שעיינו בכלל הראיות ושמענו את כלל העדים שוכנענו כי אין לקבל את טענת התובע להרמת מסך מלאה או לחיוב אישי של הנתבע לכלל חובות הנתבעת, אלא להרמת מסך חלקית רק בנוגע לרכיב אי העברת גמל עובד וזאת מהנימוקים שיפורטו:
ראשית, ערים אנו לטענת התובע בסיכומים מטעמו לפיה הנתבע 2 הסתיר מבית הדין את ההסכם בינו לבין מר בן דקון ולכך שבהסכם זה הנתבע לקח על עצמו התחייבויות אישיות, לרבות העמדת סך של 50,000 ₪ לטובת הנתבעת, כעולה מסעיף 4.2.3 להסכם וטענות נוספות בנדון.
עם זאת, מדובר בטענות שיש בהן הרחבת חזית. זה המקום לציין כי עיון בהחלטת בית הדין בפרוטוקול דיון ההוכחות (עמ' 14 שורות 4-5) מעלה כי בית הדין לא אישר שאלות בנדון נוכח הרחבת חזית ונתן החלטה ברורה:" עיון בסעיף 32 לכתב התביעה מעלה כי יש פירוט ספציפי בדבר העילות החיוב האישי ונושא של השקעת כספית אינו מופיע בו ולכן השאלה לא תותר".
עיון בכתב התביעה מעלה כי תביעת התובע בכל הנוגע לאחריות אישית היתה רק בנוגע לרכיבים אלו: "א. הנתבעת הלינה את שכרו של התובע, כך סתם, תוך שהיא מפיקה בעניינו תלושי שכר פיקטיביים, שאין מאחוריהם דבר; ב. הנתבעת ניכתה את חלק התובע בגמל ולא העבירה אוו (צ.ל אותו א.ר.ב) ליעד; ג. הנתבעת מסרה לתובע הסכם העסקה הכולל הוראות בלתי חוקיות והעומדות בסתירה לדיני העבודה, לרבות לעניין לחוק חופשה שנתית, חוק פיצויי פיטורין; ד. הנתבע 2 פיטר את התובע בהליך מחפיר, פגום מיסודו, תוך התעלמות מזכותו לשימוע בטרם קבלת החלטה על פיטוריו".
כמו כן, גם עיון בתצהירו של התובע מעלה כי טענותיו בכל הנוגע להרמת מסך ולאחריות אישית היו כמפורט בכתב התביעה בלבד.
עם זאת, רק בכתב סיכום טענות של התובע, טען הוא לראשונה טענות הקשורות למימון כספי של הנתבע כלפי הנתבעת וכי ההתחייבויות שלו מכוח הוראות הסכם זה, יש בהם כדי להוביל למסקנה בדבר הרמת מסך כנגדו. יתרה מזאת, התובע צרף מסמכים, שלא צורפו במסגרת הליך הראיות, וזאת מבלי שקיבל היתר כלשהו לעשות כן, ומבלי שהגיש בקשה בנדון. יובהר כי שעה שלא ניתן כל היתר להוספת מסמכים ומשמדובר בהרחבת חזית אין אנו מקבלים טענות אלו של התובע.
שנית, מבלי לזנוח את האמור, ולמעלה מן הדרוש נציין כי לא שוכנענו כי הנתבע הסתיר נתונים אלו, שעה שעיון בתצהירו מעלה כי הנתבע בעצמו הצהיר כי: "6. בפועל, התובע התעלם התעלמות מוחלטת מן העבודה שאני התחלתי את מעורבותי בקבוצה בספטמבר 2015 (כ-3 שנים לאחר שהחל התובע את עבודתו בקבוצה), או אז הועברו לידי רבע מזכויות הניהול בקבוצה מידיו של בעל המניות דאז, מר דורון בן דקון...בתקופה זו כיהן כמנכ"ל הקבוצה מר יורם עינב, אשר מונה מטעמו של בן דקון."
יתר על כן, עיון בחקירתו הנגדית מעלה כי לא הכחיש כי יש בינו לבין השותפים הנוספים הסכם. ר' עמ' 13 שורות 5-8 לפרוטוקול דיון ההוכחות.
אולם בכל מקרה, לא שוכנענו כי מעורבות זו של הנתבע מקנה לתובע עילה של הרמת מסך כנגדו בשל כך.
שלישית, מחומר הראיות עולה כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי אכן התובע היה מעורב בפעילות הקבוצה בכל תקופת העסקתו של התובע. עיון בתצהירו של התובע מעלה כי כלל לא התייחס ספציפית לנקודה זו. מנגד עיון בתצהירו של הנתבע מעלה כי הבהיר שמעורבותו בהעסקת התובע היתה רק בחלק מהתקופה: "7. כמו כן ורק על מנת לסבר את האוזן, יצוין כי עובר לספטמבר 2015- ובטרם הגעתי לקבוצה- כבר "נסגרו" כלל תנאי העסקה והחוזים של שחקני ומאמני הקבוצה, לרבות תנאי העסקתו של התובע, כך שלי לא הייתה מעורבות בנושא. 8. בהקשר זה יוער, שאני שימשתי כמנכ"ל הקבוצה למספר חודשים בודדים בסוף עונת המשחקים 2017-2018, כאשר עובר לחודשים אלה - קרי במרביתה המוחלטת של התקופה הרלוונטית - נוהלה הקבוצה על ידי מנכ"לים אחרים, שחלקם מונו מטעמו של בן דקון שאותם, באופן תמוה, בחר התובע שלא לצרף תביעה זו".
עיון בחקירתו הנגדית של התובע מעלה כי הוא מודה בכך גם:
" הזכרת את השם דורון בן דקון. הוא היה בעלים של הקבוצה לפני הנתבע 2? ת. נכון, בקדנציה הקודמת, כשהייתי מאמן נערים. שנים 12-13 או 13-14." ר' עמ' 8 שורות 14-15 לפרוטוקול דיון ההוכחות.
זה המקום לציין כי עיון בחומר הראיות מעלה כי למעט ההסכם שנחתם באוגוסט 2016 והסכם המאמנים שנחתם ביום 2.8.2016 לעונה 2016/17, כלל לא נחתמו הסכמי העסקה עם התובע. קרי עובר למעורבות הנתבע 2, הנתבעת כלל לא פעלה לצורך החתמת הסכמים עם התובע ולמרות זאת, התובע לא טוען דבר בנדון אל מול המנהלים ובעלי המניות הקודמים, שהיו רלוונטיים לכל הפחות לחלק מתקופת העסקתו.
בכל מקרה לא שוכנענו כי מעורבות זו מספיקה כדי להוביל להרמת מסך מלאה.
רביעית, ערים אנו לטענת התובע במסגרת סיכומיו בלבד לפיה הנתבע מימן באופן אישי את פעילות הקבוצה ומסר ערבויות לנתבעת. עם זאת, מדובר בטענה שלא נטענה במסגרת כתב התביעה ומדובר בהרחבת חזית שאין אנו מתירים.
למעלה מהדרוש נציין בהקשר זה כי ערים אנו לכך כי עיון בחקירתו הנגדית של הנתבע מעלה כי ענה לשאלת בית הדין כי: למה השתמשת בכספים האישיים שלך? ת. כי לא הייתה לי ברירה. לא רציתי שזה יירשם בתקשורת והייתה לי אחריות כלפי אנשים. אבי ייסד את המועדון הזה. אני היום במצב שגם נגדי יש תיקי הוצל"פ וגם אצלי ביקרו בבית" ר' עמ' 16 שורה 32 ועמ' 17 1-3 לפרוטוקול דיון ההוכחות.
עם זאת, שוכנענו כי הדבר היה על מנת לעזור לקבוצה ולא כדי להביא לעירוב נכסים או פעילות שיש בה כדי להצדיק הרמת מסך.
יצוין כי ערים אנו לכך שהנתבע אישר בעדותו כי היה משתמש בכרטיס האשראי שלו לתשלומים לקבוצה, אולם שוכנענו כי הוא נתן מענה לכך ואנו מקבלים את תשובתו בנדון שלא נסתרה ושעה שהתובע כלל לא טען דבר בנדון:
"....במסגרת בפועל פ"ת היו מכוניות של שחקנים, תושבים זרים, היו 2 דירות, כל חודש שילמתי עם הכרטיס כי לקבוצה לא היה כרטיס אשראי.לשאלת בית הדין: למה לא היה כרטיס לקבוצה אני משיב שזה חל"צ ותמיד הבעלים משלמים ואז הם מכניסים את זה לכרטסת שהם שמו כסף לקבוצה. זה הכל. זה לא מוחזר, הכסף הולך לקבוצה". ר' עמ' 15 שורות 21-27 לעדותו בפרוטוקול דיון ההוכחות.
זה המקום לציין כי מחומר הראיות עולה כי הנתבע לא שילם באופן אישי את שכרו של התובע, ועיון בעדות התובע אף מעלה כי הוא הודה בכך:
"...נכון שקיבלת את המשכורת מהנתבעת 1? ת. דורון גלנט רשם לי את השיק, הכוונה הוא חתם על שיק של הנתבעת 1, אני מקבל משכורת מהפועל פתח תקוה." ר' עמ' 11 שורות 5-7 לפרוטוקול דיון ההוכחות.
גם עיון בחקירתו הנגדית של הנתבע מעלה כי גם הוא ציין שלא הוא שילם את שכרו של התובע אלא הנתבעת:
"למי היית נותן את ההוראות לגבי התשלום לשחקנים ולצוות? ת. איזה הוראות? אני לא הייתי נותן, הייתה מזכירה שהייתה מוציאה את הטבלה ומכינה את הצ'קים יחד עם המנכ"ל ואני הייתי חותם על הצ'קים. ש. כל התשלומים לתובע היו בצ'קים? ת. כן ש. באיזה תאריך בחודש היית משלם לו משכורת? ת. בין 10-15 לחודש, זה נכון שהיו גם עיכובים אבל היו גם הקדמות. ש. אתה מבין את המשמעות של להעסיק אדם שמפרנס משפחה צריך לדעת מתי הכסף שלו נכנס לבנק, יש לו כל מיני התחייבויות כמו משכנתא? ת. אני מבין, ברור. גם לי יש משכנתא. אני נכנסתי לפועל פ"ת למצב מסויים בגלל שרימו אותי הייתי צריך לבזבז את כל הכסף שהיה לי בבית כדי לגמור את הצרה הזאת שנקראת פתח תקווה." ר' עמ' 16 שורות 13-19 לפרוטוקול דיון ההוכחות.
חמישית, עיון בתצהירו של התובע מעלה כי הוא לא טוען באופן ספציפי טענה שיש בה כדי להביא לחיוב הנתבע באופן אישי, כל טענות התובע היו כלליות בלבד וללא פירוט, כפי שפורט לעיל.
ערים אנו לכך כי במסגרת חקירתו הנגדית העיד התובע כי "דורון גלנט הוא זה שעמד בפרונט של הפועל פתח תקוה". ר' עמ' 10 שורות 31-32 לפרוטוקול דיון ההוכחות. אולם כאשר נשאל התובע בהמשך: " אתה יכול להציג לי מסמך אחד שהנתבע 2 התחייב לשלם לך 12000 ₪ נטו? ת.את המשכורת הזו קיבלתי במשך שנה, אז הוא כן התחייב. הוא החתים אותי על חוזה? הוא לא החתים אותי על חוזה אבל קיבלתי את המשכורת שקיבלתי שנה לבנק כל חודש. ש.נכון שקיבלת את המשכורת מהנתבעת 1? ת.דורון גלנט רשם לי את השיק, הכוונה הוא חתם על שיק של הנתבעת 1, אני מקבל משכורת מהפועל פתח תקוה. " ר' עמ' 11 שורות 1-7 לפרוטוקול דיון ההוכחות. עוד עולה מעדותו של התובע כי אינו יודע את ההבדל בין תאגיד לאדם פרטי (ר' עמ' 10 שורות 33, ועמד 11 שורה 1 לפרוטוקול דיון ההוכחות).
נוכח המפורט לעיל, לא שוכנענו כי התובע עמד בנטל להוכיח כי הנתבע עשה שימוש באישיות המשפטית של הנתבעת "באופן שיש בו כדי להונות או לקפח נושים" או כי התנהל באופן שיש בו כדי לפגוע "בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה", באופן המצדיק להרים את המסך כלפיו אישית בנוגע לכלל הרכיבים אותם תבע. הגם שהוכח כי התובע השתמש בכספים אישיים מטעמו למימון הקבוצה, הרי שלא שוכנענו כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי היה בכך עירוב נכסים ולא הוכחה הברחת נכסים. בנוסף לא הוכח ואף לא נטען לטובת הנאה אישית או חלוקת רווחים אסורה.
משכך, שוכנענו כי לא הובאה הצדקה מספקת לביצוע הרמת מסך מלאה כלפי הנתבע ביחס לכל חיוביה של הנתבעת כלפי התובע.
עם זאת שוכנענו כי נוכח ידיעתו של הנתבע על אי העברת הניכויים של כספי הגמל שנוכו משכרו של התובע ליעדם ומעורבותו הגבוהה בניהול הנתבעת החל מחודש 9/15, כעולה מסעיף 6 לתצהירו שלא נסתר, ושעה שמדובר בתקופה בה לא הועברו כספי גמל עובד לקופות הגמל (כעולה מנספח 10 לתצהיר התובע), יש הצדקה להורות על הרמת מסך חלקית לגביו ביחס לנושא זה בלבד וזאת מהנימוקים כפי שיפורטו.
בכל הנוגע לאי העברת כספי גמל חלק עובד, הרי שעיון בנספח 10 אותו צרף התובע לתצהירו ולתביעתו מעלה כי אכן החל מחודש 3/2015 ועד לסיום העסקת התובע, לא היו הפרשות פנסיוניות עבור התובע. מנגד, עיון בתלושי השכר של התובע באותה תקופה מעלה כי הנתבעת ניכתה לתובע חלק גמל עובד. קרי התובע הרים את הנטל להוכיח כי ניכו לו הפרשות פנסיוניות משכר עבודתו שלא הועברו ליעדן, וזאת בעיקר בנוגע לתקופה ממרץ 2015 ועד לסיום העסקתו.
עיון בתצהירו ובחקירתו הנגדית של מר גלנט מעלה כי הוא בעצמו מודה כי החל מחודש ספטמבר 2015 היה מעורב בניהול הקבוצה (ר' סעיף 6 לתצהירו) והחל משנת 2017 הוא היה מנכ"ל, בעל מניות ומעורב בתשלומים ובהעסקת העובדים לרבות בתשלום המגיע לה. זאת ועוד, מר גלנט אף אישר בעדותו כי הוא זה שחתם על הסכם העסקתו של התובע, אשר כולל גם התייחסות למחויבות הנתבעת להפריש לתבוע הפרשות פנסיוניות (כעולה מסעיף 4 ו' להסכם המאמנים):
"תאשר לבית הדין שהיית בעל מניות יחיד בנתבעת 1 ? ת. בתקופה מסויימת כן, מ2017, ממרץ-אפריל. ש. בסעיף 8 לתצהירך הצהרת שהיית מנכ"ל הקבוצה? ת. כן ש. איך זה מסתדר עם נספח 5 לתצהירך עליו אתה חתום כיו"ר הקבוצה? ת.יו"ר זה לא מנכ"ל. ש. הייתי יו"ר הקבוצה ממרץ 2017? ת. כן. ש. אתה הייתי היחיד שהיה מוסמך להתחייב מול שחקנים ומאמנים לתנאי שכר? ת. כן, חתימה שלי. היה מנכ"ל בשם יחיאל מאור וברוך סער ויורם עינב ב15-16, למעשה הם היו עושים את המשאים ומתנים והייתי בא וחותם על החוזה. ש. כך זה התנהל גם עם יחיאל מאור? ת. יחיאל מאור, גם היה חותם. ש. יש לך מסמך שיחיאל מאור היה מורשה חתימה יחד איתך? ת.כאן אין לי. ש. מפנה לסעיף 7 לתצהירך - אתה רוצה לחזור מהאמירה שלא היית מעורב בתנאי העסקתו של התובע , מספט 15 כבר היתה לך מעורבת בתאי העסקה של אורן? ת. לא. בעונה 15-16 אני נכנסתי אחרי שהעונה התחילה. ש.ההסכם, נספח 3 לתצהיר התובע, זה מאוגסט 2016, זו חתימתך? ת. אני חתום. את ההסכם נספח 3 נעשה במשרד של יחיאל מאור שהיה מנכ"ל, אני לא ניהלתי משא ומתנים עם השחקנים, הוא ניהל את המשא ומתן ושהוא היה סוגר, הוא היה קורא לי לחתום על ההסכם, זה הכל. לי היתה רשות חתימה בהתאחדות לכדורגל, ש. היחיד? ת. כן, לעניין הזה מול הבקרה. ש. למה לו חתום אף אחד אחר יחד איתך? ת. כי החתימה שלי מספיקה. גם יחיאל מאור מוסמך היה לחתום, אין לי להציג מסמך שהוא חתום כרגע, אם היית מבקשת הייתי מראה." ר' עמ' 11 -12 לפרוטוקול דיון ההוכחות.
גם עיון בעדותו של התובע מעלה כי ציין כי הנתבע ישב עימו וסגר איתו את תנאי העסקה שלו:
" אני כשמונתי לעוזר מאמן קבוצת הבוגרים דורון ישב איתי על השכר וסוכם על 2 תפקידים מנהל קבוצת הנוער ועוזר מאמן קבוצת הבוגרים שני התפקידים הצריכו ממני להיות כל יום מ-8 בבוקר עד 9 בערב מכיוון שהדרישות לבוגרים שונות לגמרי. תפקיד עוזר מאמן הוא...סיכמתי עם דורון שהמשכורת שלי היא 12,500 ₪ אני לא יודע מה הם עשו כדי להקל על עצמם. כאחד שגדל במועדון מגיל 5 אני יודע איך מתנהל המועדון". ר' עמ' 7 שורות 13-17 לפרוטוקול דיון ההוכחות.
מעבר לאמור, עיון בעדותו של הנתבע מעלה כי הוא אישר שאכן הוא זה שהיה חתום על המחאות השכר של התובע וכן ידע על כך שהיו עיכובים בתשלומים אלו:
"למי היית נותן את ההוראות לגבי התשלום לשחקנים ולצוות? ת. איזה הוראות? אני לא הייתי נותן, הייתה מזכירה שהייתה מוציאה את הטבלה ומכינה את הצ'קים יחד עם המנכ"ל ואני הייתי חותם על הצ'קים. ש. כל התשלומים לתובע היו בצ'קים? ת. כן ש. באיזה תאריך בחודש היית משלם לו משכורת? ת. בין 10-15 לחודש, זה נכון שהיו גם עיכובים אבל היו גם הקדמות. ש. אתה מבין את המשמעות של להעסיק אדם שמפרנס משפחה צריך לדעת מתי הכסף שלו נכנס לבנק, יש לו כל מיני התחייבויות כמו משכנתא? ת. אני מבין, ברור. גם לי יש משכנתא. אני נכנסתי לפועל פ"ת למצב מסויים בגלל שרימו אותי הייתי צריך לבזבז את כל הכסף שהיה לי בבית כדי לגמור את הצרה הזאת שנקראת פתח תקווה. ש. זה מה צרה? ת. צרה. כמעט כל שבוע הייתי מקבל עיקול על חשבון הבנק של הקבוצה על חובות עבר של אלו שהיו לפניי. הייתה לי תוכנית חיסכון של 2 מיליון של הילדים שלי שפרקתי אותה. גם אני כמעט פירקתי את המשפחה שלי. צר לי שהתובע נפגע". ר' עמ' 16 שורות 13-20 לפרוטוקול דיון ההוכחות.
וכן בהמשך העיד הנתבע 2 :
"מפנה לנספח 6 לתצהיר התובע, שם סימנתי את המועדים שנכנסו לתובע צ'קים לחשבון הבנק בנוגע למשכורת שלו. הסבר את הקשר בין הסכומים שם לתלושי השכר שלו בנספח 8? ת. בגלל שהיו עיכובים והקדמות אז כל פעם היו מעבירים לו סכומים אחרים. זה היה קשה, זאת תקופה שהיו עיקולים כל הזמן והבקרה התקציבית... בחוזים וגם בחוזה העסקה שלו רשום שמי שנפצע הולך למל"ל. מה שקרה הכריחו אותי לשלם לכל הפצועים שהיו אמורים ללכת למל"ל ויצא שהוצאתי תלוש ושילמתי מס הכנסה וביטוח לאומי לשחקנים פצועים בבית. זה הצטבר ל 600,000 ₪" ר' עמ 17 שורות 8-17 לפרוטוקול דיון ההוכחות.
כמו כן עיון בעדותו של הנתבע מעלה כי היה מעורב גם בתשלומים הקשורים לקופות הפנסיה, לרבות של התובע:
"מציגה לך דוח מעסיקים מהמל"ל. ממתי עד מתי דווח התובע? מוגש ומסומן ת/4. ת. מ-1.7.2016 עד 31.5.2017. מה שכתוב. אני יודע שהיו כמה טעויות והרואה חשבון טיפל בזה. ש. מפנה לסעיף .34 רשום שהפקדת לתובע כל מה שהיה בקופת הגמל. יש לך אסמכתאות לטענו זו? ת.אם היו מבקשים להביא הייתי מביא ש. מפנה לנספח 10 לתצהיר התובע. תראה לי גם אם הוא הרוויח 7,500 ₪ איך יש שם רק 4,000 ₪ של כל תגמולי עובד מעביד? ת.אני לא יכול להסביר שום דבר לפני שנכנסתי לתפקיד. אני לא יודע מה היה קודם.ש. מפנה אותך לתלוש שכר 8.2017 שזה כבר בתקופתך שם נוכו 450 ₪ חלק עובד. איפה זה נמצא בתמונת הראי בדוח של נספח 10? ת. היו אנשים שעבדו במועדון, הייתי חותם על צ'קים ומוסרים את זה לשחקנים והיה רואה חשבון שביקש למלא צקים וזה בסכומים שונים וזה מה שהיינו עושים." ר' עמ' 19 שורות 24-31, ועמ' 20 שורות 1-6 לפרוטוקול דיון ההוכחות.
זה המקום לציין כי עיון בעדות התובע מעלה כי הוא גם העיד על מעורבות הנתבע בכל הנוגע לחוסרים שלו בקופת הפנסיה:
"אין לך טענה שדורון גלנט העלים ממך כספים?ת. (התובע בסערת רגשות) זה שלא קיבלתי שכר ולא הפקידו לי פנסיה...., אף בנאדם לא היה מוכן לכך , נראה אותך אם היו לו מעקלים בבית, כי לא משלמים לו כספים של ביטוח לאומי, הוא לא שילם לי משכורת ויש לי 3 ילדים. ( התובע יוצא לבקשתו מהאולם להירגע). ש. אני רואה שקיבלת 9500 ₪, 15,000 ₪ כעולה מנספח 6, בחודש 9/17 וכן העבירו לך כספים? ב10.10.17 וכספים נוספים. ת. זה דברים שאני סוחב שנה, כי הוא ניצל את זה... אחרי שהתחננתי שיעביר לי כי כל חודש הדברים לא היו מסודרים והוא פיזר לי כסף כאילו אני קבצן.... זה כספים שהגיעו לי, הוא משך אותי יותר משנה את הכסף." ר' עמ' 10 שורות 21-30 לפרוטוקול דיון ההוכחות.
מחומר ראיות זה כפי שפורט לעיל, שוכנענו כי התובע הרים את הנטל הנדרש להוכיח כי אכן הנתבע היו מעורב ואמור היה לדעת לכל הפחות כי הנתבעת מנכה משכר התובע את חלק העובד ולא מעבירה אותו ליעדו. גם אם עולה כי אי העברת כספי הניכויים של גמל עובד לקופות הפנסיה נבעה בשל קשיים כלכליים, עדין שוכנענו כי, נוכח מעורבת הנתבע בניהול הנתבעת, לרבות בתשלום הכספים, ובכלל זה כספי הפנסיה כעולה מעדותו, היתה לנתבע יכולת בחירה, וכאשר הלכה למעשה כספים אלו לא הועברו לפנסיה ונוכו משכרו של התובע, הרי שביצע הנתבע, הלכה למעשה, שימוש מודע ופסול באישיותה המשפטית הנפרדת של הנתבעת באופן שיש בו לקפח את התובע כנושה, בהתייחס להפקדות שאמורות היו להתבצע בגינו לקופת הפנסיה.
ערים אנו לטענה שהועלתה על ידי הנתבע בתצהירו לפיה התובע משך כספים מהקופות, אותם לא פירט התובע בתצהירו (ר' סעיף 34 לתצהיר הנתבע). עם זאת, מדובר בטענה שלא נטענה בכתב ההגנה ולפיכך יש בה הרחבת חזית. למעלה מהדרוש יצוין כי התובע בכל מקרה לא הרים את הנטל להוכיח טענה זו.
סיכום
משכך, שוכנענו כי לא הובאה הצדקה מספקת לביצוע הרמת מסך מלאה כלפי הנתבע ביחס לכל חיוביה של הנתבעת לרכיבים שהתובע תבע. עם זאת, שוכנענו כי נוכח ידיעתו או יכולתו לדעת ומעורבותו של הנתבע בנוגע לאי העברת הניכויים ליעדם ומעורבותו הגבוהה בניהול הנתבעת החל מחודש 9/2015 (כעולה מסעיף 6 לתצהירו) - מוצדק להורות על הרמת מסך חלקית לגביו ביחס לנושא אי העברת כספי גמל עובד בלבד לתקופה זו.
המשמעות הכספית לכך, הינה סך של 7,715 ₪ כמפורט בסעיף 31 לכתב התביעה, שהתחשיב בו לא נסתר על ידי הנתבעים.
זה המקום לציין כי עיון בת/1 מעלה כי אכן רכיב זה לא נתבע על ידי התובע במסגרת תביעת החוב ומשכך לא מדובר על כפל פיצוי.
ערים אנו לכך שהתובע תבע את הנתבע גם מכוח אחריות אישית.
יפים לעניינו דברי בית הדין הארצי בתיק ע"ע 21196-05-18 מיכאל שון נ' נעמי קאהן – לינדר (מיום 7.8.20):
"לא נשמט מאתנו כי העובדת העלתה טענות נוספות (בעיקר בסיכומיה בבית הדין האזורי) גם לעניין הטלת אחריות אישית. כידוע, הרמת מסך משמעותה התעלמות מהאישיות המשפטית של החברה (ובענייננו העמותה) ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה. אחריות אישית, לעומת זאת, פירושה הטלת חבות חוזית או נזיקית (או מכוח דיני עשיית העושר למשל) על אורגן של החברה, באופן אישי, בשל פעולותיו שלו (ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח (5) 661 (1994); ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד בע"מ נ' שמואל (22.1.15), להלן: עניין מרכז העיר; ע"ע (ארצי) 9912-04-14 אולגה פטרמן - רימדן בע"מ (29.9.16); להלן: עניין פטרמן). בית הדין האזורי לא דן ולא הכריע בטענות אלה אך למען הסר ספק נבהיר כי בהעדר טענה ליחסי עבודה ישירים בין העובדת לבין מי מהמערערים, גם אם כמעסיקים במשותף או לצורך מסוים - הרי שבית הדין לעבודה אינו הערכאה המתאימה לבירור טענות כנגדם הנשענות על חיוב אישי בגין הפרת חובה נזיקית בעוולת הרשלנות או בשל הפרת חובות המוטלות על נושאי משרה בעמותה מכוח חוק העמותות (שני מקורות החיוב שציינה העובדת בסיכומיה; ראו בקשר לכך גם את בר"ע (ארצי) 49125-06-18 פנחס אוסלרנה - רן מלכה (4.10.18)). תיאורטית אמנם קיימת אפשרות לנסות ולהוכיח גם אחריות אישית חוזית, כדוגמא בגין הפרת חובת תום הלב בקיום חוזה, אך זאת במקרים חריגים בלבד וככל שמוכח כי על האורגן הרלוונטי רובץ אשם אישי (עניין מרכז העיר). העובדת לא ניסתה לטעון למסלול זה וממילא אין צורך כי נכריע אם הוא מצוי בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. מסלול אפשרי נוסף קבוע בסעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות (בנוסחם בתקופה הרלוונטית, שלכאורה ממשיך לחול על עמותה מכוח סעיף 54 לחוק העמותות בהתאם לסעיף 376(1) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח - 2018), אך גם מסלול זה אינו בסמכותו של בית הדין לעבודה (עניין פטרמן)."
עם זאת לא שוכנענו כי התובע הרים את הנטל להוכיח את טענתו בנדון, שעה שעיון בכתב התביעה ובתצהירו מעלה כי לא נטענה כל טענה ספציפית בנדון. מעבר לאמור לא שוכנענו כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי היו יחסי עבודה ישירים בינו לבין הנתבע וטענה זו אף לא נטענה על ידי התובע בכתב תביעתו. משכך רכיב תביעה זה נדחה.
אשר על כן התביעה מתקבלת באופן חלקי, הנתבע 2 ישלם לתובע סך של 7,715.46 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה (18.6.2018) ועד למועד התשלום בפועל וזאת בנוגע לרכיב אי העברת גמל עובד לקרן הפנסיה של התובע בכל הנוגע לתקופה שמחודש 9/15 ועד למועד סיום העסקתו בלבד.
שעה שיש פער בין הסכומים שנתבעו לבין אלו שנפסקו כל צד יישא בהוצאותיו.
זכות ערעור לבית הדין הארצי, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ד כסלו תשפ"ב, (18 נובמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור עובדים,
מר מרדכי נגר

אסנת רובוביץ - ברכש, שופטת
אב"ד

נציג ציבור מעסיקים,
מר אבי אילון