הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 40447-09-19

20 אוקטובר 2020
לפני:
כב' הרשמת תמר עציון פלץ

המבקשים/הנתבעים:

  1. יוסי בן שימול שירותי ניקיון בע"מ
  2. יוסי בן שימול

ע"י ב"כ: עו"ד זאבי ו/או בטש ואח'

-
המשיב/התובע:

הצדדים השלישיים:
DENYS FEDCHUK
ע"י ב"כ: עו"ד רוזי נמר

  1. הולמס פלייס אינטרנשיונל בע"מ
  2. מוקד הים בע"מ

החלטה
לפניי בקשת הנתבעים למתן רשות להגשת הודעת צד ג' לצדדים השלישיים, מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט- 1969 (להלן: חוק בתי הדין לעבודה ).
תמצית העובדות הדרושות לצורך הכרעה בבקשה:
ביום 16.9.2019 הגיש התובע תביעה כנגד הנתבעים, לתשלום זכויות סוציאליות בגין תקופת עבודתו כעובד ניקיון אצל הנתבעת 1, שבעליה הוא הנתבע 2. אין מחלוקת, כי התובע הוצב לעבודות ניקיון בסניף גבעת שמואל של רשת הולמס פלייס אינטרנשיונל בע"מ (צד ג' 1, להלן: הולמס פלייס).
ביום 16.1.2020 הגישו הנתבעים כתב הגנה ובקשה לצירוף הצדדים השלישיים כנתבעות נוספות בהליך (להלן: הבקשה לצירוף נתבעות). זאת, מאחר שלטענת הנתבעים, התובע הועסק על ידי הולמס פלייס ובחצריה, באמצעות חברת מוקד הים בע"מ (צד ג' 2, להלן: מוקד הים).
כמו כן נטען בבקשה, כי אלמלא נגיעה אישית ואף ניגוד עניינים של משרד ב"כ התובע (עו"ד שחר דור) עם חברות הולמס פלייס ומוקד הים, שיוצגו על ידו בהליך אחר, הרי שהיתה התביעה מוגשת מלכתחילה אף כנגד נתבעות אלה.
התובע הנתגד לבקשה וטען, כי הוא שבוחר כנגד מי להגיש את תביעתו, וממילא לא צורפו לבקשה הסכמי התקשרות או מסמכים אחרים היכולים להצדיק את הצירוף המבוקש. לכל היותר טען התובע, כי הדרך הדיונית לצירופן של נתבעות אלה היא באמצעות משלוח הודעת צד ג' של הנתבעים אליהן, ולא באמצעות צירופן כנתבעות בהליך.
אשר לטענה בדבר ניגוד עניינים נטען בתגובתו של התובע, כי הוא מיוצג על ידי עו"ד רוזי נמר בלבד ובאופן אישי, וכי אין בהיותה שכירה במשרדו של עו"ד שחר דור כדי לפגוע בזכותה לעשות כן.
ביום 16.3.2020 ניתנה החלטה בבקשה לצירוף נתבעות, שבמסגרתה הוריתי על צירופן להליך חרף התנגדות התובע, בהתאם לתקנה 18א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב- 1991 (להלן: התקנות), ולהלכה הפסוקה. זאת, בתמצית, משאין מחלוקת כי התובע הוצב בחצרי הולמס פלייס משך כ- 36 חודשים, וכי הנתבעת התקשרה עם מוקד הים בהסכם קבלנות משנה לצורך אספקת שירותי הניקיון בחצרי הולמס פלייס.
לאחר צירופן של הולמס פלייס ומוקד הים להליך הגישו השתיים בקשה לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהן בהליך, בהתאם לתקנה 116א לתקנות, ומאחר שהתובע אינו תושב ישראל או אזרח מדינה בעלת אמנת האג (בקשה מיום 17.5.2020).
ביום 6.7.2020, בהעדר כל תגובה לבקשה מטעם התובע, התקבלה הבקשה על יסודה בלבד, והתובע חויב להפקיד ערובה בסך כולל של 2,500 ש"ח להבטחת הוצאותיהן של הולמס פלייס ומוקד הים, בתוך 30 ימים ממועד המצאת ההחלטה לידיו .
חרף האמור, התובע לא הפקיד את הערובה במועד, והתביעה כנגד הולמס פלייס ומוקד הים נמחקה (23.8.2020) .
בנסיבות אלה, ומאחר שהנתבעים עומדים על טענותיהם בדבר נחיצותן של הולמס פלייס ומוקד הים בתביעה שלפניי, מבקשים הנתבעים להתיר להם לשלוח הודעת צד ג' לחברות אלה – זו הבקשה שלפניי (להלן: הבקשה).
לטענת המבקשים/הנתבעים, יש להתיר משלוח הודעת צד ג' מאחר שכבר נקבעה נחיצותן של הולמס פלייס ומוקד הים במסגרת ההחלטה בבקשה לצירוף נתבעות, ועל מנת לאפשר לבית הדין להכריע בשלמות וביעילות בכל השאלות המתעוררות בתביעה.
כמו כן טוענים הנתבעים, כי טענותיהם כנגד הולמס פלייס ומוקד הים מבוססות גם על עילה של גרם הפרת חוזה, בהתאם לסעיף 62 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין) כמפורט בסעיף 8 לתצהיר שהוגש לתמיכה בבקשה, ובסעיפים 12-14 לטיוטת ההודעה לצדדים שלישיים שצורפה לה.
דיון והכרעה:
הכלי הדיוני של מסירת הודעה לצד שלישי מוסדר בתקנות 216-233 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984. בתי הדין לעבודה אימצו כלי דיוני זה מכוח הוראת סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה אך זאת, "בשינויים המחויבים, ובכפוף לקביעה אחרת של בית-הדין, אם ראה לעשות כן לצורך פישוט הדיון, הקלת הדיון ועשיית משפט צדק" (דב"ע (ארצי) נו/0-301 המוסד לביטוח לאומי – אחמד רדיאדה, ניתן ביום 25.11.1996; דב"ע נב/60-3 ההסתדרות הכללית – יורם ברזילי, פד"ע כ"ג 475, 427 ).
משלוח הודעת צד ג' בבית הדין לעבודה כפוף לכך שהתובענה מושא ההודעה מצויה בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה "לו הוגשה היא במישרין כלפי אותו צד שלישי – כנתבע" (בר"ע 206/07 קדם הדרכות (2002) בע"מ– יואל שי, ניתן ביום 7.6.2007).
בפסק הדין שניתן על ידי בית הדין הארצי לעבודה בעניין תדיר גן נבחנ ה סוגיה דומה שמקורה בתבנית העסקה מורכבת, ונקבע כי עילת התביעה המרכזית של המבקשת במשלוח הודעת צד ג' כלפי הצד השלישי היא התחייבות לשיפוי המעוגנת בהסכם ההתקשרות שבין השתיים, המהווה עילה חוזית-מסחרית בין צדדים שאינם עובד ומעסיק ( ע"ע 23018-05-12 תדיר גן (מוצרים מדויקים) 1993 בע"מ נגד רימס אינטרנשיונל בע"מ ואח', ניתן ביום 3.7.2014, להלן: הלכת תדיר גן, בסעיפים 2-3 לחוות דעתו של כב' סגנית הנשיאה, השופט אילן איטח, והשוו גם לדעת המיעוט של כב' השופטת אנגלברג שהם בסעיפים 11-14).
משכך, נפסק, כי תביעה בעילה זו אינה מקיימת את שני התנאים הקבועים בסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה – מבחן העילה ומבחן הצדדים, ואין כל דרך להכניס לבית הדין לעבודה תביעה חוזית בין שניים, אפילו היו השניים מעסיקים במשותף של העובד.
בדומה, טוענים הנתבעים במקרה שלפניי, כי עילת התביעה כנגד הצדדים השלישיים מקורה בהסכם התקשרות שנכרת בין הנתבעת 1 למוקד הים (הסכם למתן שירותי ניקיון ברשת מועדי הכושר והבריאות הולמס פלייס, צורף בעמ' 20 לנספחי הבקשה, להלן: הסכם ההתקשרות), ובסעיפי השיפוי שנכללו בהסכם זה (סעיפים 48-19 ו-69 להסכם ההתקשרות).
ודהיינו, עילת התביעה של הנתבעת 1 ו/או הנתבעים כלפי מוקד הים היא עילה חוזית מסחרית בין צדדים שאינם עובד ומעסיק, ולכן אינה מקיימת את תנאי הסמכות העניינית הקבועים בסעיף 24(א)(1)) לחוק בית הדין לעבודה (והאמור יפה ביתר שאת באשר לעילת תביעה כנגד הולמס פלייס).
אשר לטענת הנתבעים כי מלבד הטענות בדבר זהות המעסיק קיימת גם טענה לגרם הפרת חוזה מכוח סעיף 62 לפקודת הנזיקין, הרי שאף טענה זו נבחנה על ידי בית הדין הארצי בהלכת תדיר גן ונפסק, כי עילה זו אמנם מסורה לסמכותו הייחודית של בית הדין, אולם "אין בכך די כדי לפתוח את הדרך להגשת הודעת הצד השלישי, ויש לבחון האם אכן יש מקום להתיר את הגשתה".
זאת, מאחר שסמכותו של בית הדין לדון בתובענה שעילתה בסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודת הנזיקין כפופה לכך שהתובענה היא "בקשר לסכסוך עבודה", כפי שנקבע בסעיף 24(א)(1ב) לחוק, וכאשר השימוש בעילה של גרם הפרת חוזה משמש , למעשה, כסות או עילת עקיפה לעילת שיפוי חוזית-מסחרית, הרי שאין בכוחה להכניס את המבקשים בשערי בית הדין (סעיף 8א להלכת תדיר גן).
אשר לטענות הנתבעים, כי בית הדין כבר הביע עמדתו באשר לנחיצותן של הולמס פלייס ומוקד הים בהליך שבכותרת על מנת להכריע בשלמות וביעילות בכל השאלות המתעוררות בו, אכן כך הדבר, ובמקרה שלפניי, במובחן מהלכת תדיר גן, ככל שלא תתקבל הבקשה למשלוח הודעת צד ג' הרי שההליך יוסיף להתנהל מבלי שכלל המעסיקות הפוטנציאליות הן צד לו.
עם זאת, משהתובע בחר שלא לתבוע את הולמס פלייס ומוקד הים בתביעתו , ואף ניסיון צירופן להליך בעל כורחו של התובע כשל נוכח אי הפקדת ערובה, הרי שלא ניתן להורות על צירופן באמצעות הודעת צד ג', בניגוד לכללי הסמכות העניינית, ואך בשל ההנחה כי צירופן להליך יעיל ונכון יותר. יפה בעניין זה פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעניין וזנה:
"בכל הכבוד, "תבונתו" של המחוקק בנוגע לאופן חלוקת הסמכויות השיפוטיות אינה ענין לבית המשפט גם אם יש רגליים לסברה כי חלוקה אחרת היתה "יעילה" ו"טובה" יותר מבחינת הציבור והצדדים.
בית המשפט לעולם יהיה כבול בגבולות הוראתו של המחוקק בענין זה. זהו, בתמצית, עקרון שלטון החוק. למתח בין יעילות - כאינטרס הציבור והצדדים, לבין הוראות המחוקק - שדומה לעיתים כי פוגמות באינטרס זה, נדרש בית המשפט העליון בענין פי.או.אס., שם נקבע כי אין מנוס מפיצול הדיון בין הערכאות בתביעות שהגישה חברה נגד פלוני: האחת – עילתה ביחסי עבודה, והשניה – יסודה בהיות פלוני דירקטור בה. בית המשפט העליון קבע כי "רב המרחק עד למסקנה שהאינטרס הציבורי" בדבר ריכוז הדיון "גובר על חלוקת סמכויות שקבע המחוקק" וכי "יש לשאוף לריכוז הדיון, אך רק עד קו תיחום הסמכויות שקבע המחוקק"
(ע"ע (ארצי) 7882-11-12 עופר עיני נ' דוד וזנה, ניתן ביום 6.8.2013, ההדגשות במקור)

לאור האמור, ומאחר שהסמכות העניינית לדון במישור היחסים שבין הנתבעים לצדדים השלישיים אינה מסורה לבית הדין לעבודה, דין הבקשה להידחות, מבלי לגרוע מזכותם של הנתבעים לה עלות את כל טענותיהם ביחס לצדדים השלישיים בפני הערכאה המתאימה.
לפיכך, הבקשה נדחית.
משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
הצדדים יתייצבו לדיון הקבוע ליום 8.11.2020 שעה 10:30.

ניתנה היום, ב' חשוון תשפ"א (20 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.