הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 4031-09-17

10 ספטמבר 2020

לפני:

כב' השופטת יפית מזרחי-לוי
נציג ציבור (עובדים) שמואל רגב
נציג ציבור (מעסיקים) צבי ליברמן

התובע
1. ABDALLA ADAM BABIKER
ע"י ב"כ: עו"ד שטינוביץ
-
הנתבעת
1. קייטרינג השרון מס. 1 (1993) בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד שבתאי בכר

פסק דין
האם זכאי התובע לגמול שעות נוספות ולזכויות סוציאליות נוספות הנובעות מתקופת עבודתו ונסיבות סיומה. אלה השאלות הניצבות במרכזו של הליך זה.
עיקרי העובדות הרלבנטיות להכרעה העולות מכתבי הטענות ומניהול ההליך
התובע, נתין אריתראה הועסק אצל הנתבעת מיום 1.9.15 עד 20.6.16 (כ-9.5 חודשים) כמנקה כלים באולם אירועים .
הנתבעת, חברת קייטרינג, מפעילה אולם אירועים בשם "לוקא" וכן גן אירועים בשם "שרונית" בקיבוץ משמר השרון שבעמק חפר וכן מספקת שירותים לאירועים. על הנתבעת חל צו ההרחבה בענף האולמות וגני אירועים בישראל 2008 (י"פ תשס"ח 5793 מיום 9.4.08 עמ' 2724).
התובע התפטר מעבודתו אצל הנתבעת, לטענתו, לאחר שהנתבעת לא הסכימה להעלות את שכרו ולאחר התראה מראש. הנתבעת טענה מנגד כי התובע התפטר ללא הודעה מוקדמת, ולכן קיזזה לו בגין ימי הודעה מוקדמת מתלוש גמר החשבון שערכה לו בחודש 12/16 .
במסגרת גמר החשבון קיזזה הנתבעת לתובע 9 ימי חופשה ותשלום חלף הפרשה לפנסיה.
התובע טען בתביעתו כי לא קיבל הודעה לעובד. בדיון המוקדם מיום 5.2.19 הודה התובע שקיבל הודעה על תנאי עבודה לעיונו ואף חתם עליה. אם כי טען שלא קיבל עותק של ההודעה לידיו.
הנתבעת הודתה שלא שילמה לתובע חלף הפרשות לפנסיה. בעניין זה טענה שהתובע הוא זה שלא הסכים להפריש את חלקו לפנסיה ולכן לא ביצעה הפרשות כלל.
בדיון ההוכחות עלה כי התובע התגורר בתקופת עבודתו במקום העבודה אצל הנתבעת.
עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגע לשכרו הקובע של התובע. לטענת התובע סוכם עימו על שכר נטו של 5,500 ₪, כפי ששולם לו מידי חודש, מבלי שהובהר כי שכר זה כולל גמול שעות נוספות כמופיע בתלושי שכרו. מנגד טוענת הנתבעת כי היא שילמה בהתאם להסכם הכתוב עם התובע.
דיון והכרעה
הודעה לעובד
החובה למתן הודעה על תנאי עבודה קבועה בחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002.
התובע טען בתביעתו שהוא לא קיבל הודעה לעובד כלל. הנתבעת הכחישה טענה זו וצירפה לכתב ההגנה הודעה לעובד חתומה על ידו. נוכח צירופה של ההודעה לעובד, התובע שינה מגרסתו בתצהיר העדות הראשית שלו. הוא הודה שהוא אכן חתם על ההודעה לעובד אך טען שלא קיבל את ההודעה עצמה לידיו. כאמור, התובע התייחס לעניין זה בעדותו בדיון, שאז הוא שוב שינה מעט מגרסתו. התובע הוסיף שהוא לא רק חתם אלא גם קרא ועיין בהודעה.
בנסיבות האמורות, לא שוכנענו שהתובע אכן לא קיבל את ההודעה לידיו. בשים לב להתפתחות בגרסתו, שומה היה על העובד לתמוך טענתו זו בראיות נוספות.
עם זאת וכפי שיובהר להלן, נוסח ההסכם אינו עולה בקנה אחד עם תנאי העסקתו של התובע בפועל. הסכם העבודה מפרט את שכרו החודשי של התובע בגין 186 שעות בסך 4,761 ₪. לצד שכר הבסיס נאמר שהתשלום עבור השעות הנוספות ישולם כחוק. בפועל, לתובע שולם שכר גלובלי עבור השעות הנוספות. פרט זה בתנאי העסקתו של התובע צריך היה להיות מצוין בהודעה על תנאי העבודה. אי ציונו של הפרט לא רק שעומד בניגוד להוראות החוק והתקנות מכוחו, אלא שהוא גם הביא לריבוי מחלוקות בין הצדדים ביחס לתנאי השכר של התובע ולקושי בבירור העובדות.
ודוק, אין זאת שהתובע לא קיבל תשלום בגין ביצוע שעות נוספות כלל. אלא, אופן התשלום כפי שהוא בוצע בפועל לא עוגן מבחינה חוזית. הוא לא קיבל ביטוי בהסכם העבודה של התובע ולא בהודעה על תנאי העבודה שלו.
משכך, הרי שההודעה לעובד לא משקפת כנדרש את תנאי העסקה שנקבעו עם התובע. בנסיבות העניין, לאור הערכת הנתבעת שהתובע יבצע שעות נוספות בהיקף ממוצע קבוע כלשהו, היה עליה גם לפרט את מסגרת השעות הללו בהודעה על תנאי העבודה.
אשר לגובה הפיצוי, סברנו כי ראוי להטיל על הנתבעת בנסיבות שלפנינו פיצוי בגובה 2,500 ₪ כפי שתבע התובע . במסגרת פסיקת הפיצוי לקחנו בחשבון את העובדה כי מרביתו של ההליך שבפנינו עניינו בטענות שונות הנוגעות לשכר העבודה שסוכם עם התובע ולאופן ולטיב ההתקשרות בין הצדדים, בשל חוסר הבהירות שהתגלתה בתלושי השכר באשר לאופן תשלום שכרו של התובע ולזכויות הסוציאליות ששולמו ל ו.
לפיכך, התביעה לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד מתקבלת – הנתבעת תשלם לתובע סכום של 2,500 ש"ח.
מתכונת העסקת התובע
לטענת התובע, מתכונת העסקתו הייתה מחולקת ל-2 תקופות:
בתקופה הראשונה שחלה ב-5 החודשים הראשונים להעסקתו – הוא עבד בימים א'-ו' בשעות 18:00-03:00 (9 שעות לילה). בתקופה השנייה שחלה ב- 4.5 חודשים שנותרו – הוא עבד בימים א'-ו' בשעות 09:00-18:00. התמורה להעסקתו, הוא טען, הייתה סכום נטו של 5,500 ₪ לחודש.
הנתבעת הכחישה את טענותיו של התובע. בכתב ההגנה היא לא פירטה את שעות עבודתו אלא אך הפנתה להסכם העבודה עמו (נספח ב' לכתב ההגנה):
על פי הסכם העבודה – "העובד יועסק 6 ימי עבודה בשבוע. כל משמרת עבודה לא תעלה על סך של 10 שעות. בכל משמרת תינתן לעובד הפסקה אחת רצופה של 30 דקות בטווח של 6 שעות עבודה ו-15 דקות הפסקה לאחר 6 שעות עבודה אשר חצי שעה ממנה ביום תקוזז במשכורתו החודשית".
התמורה לעבודתו של התובע נקבעה אף היא בחוזה – "העובד יקבל סך של 4,761 ₪ (ברוטו) בעבור 186 שעות עבודה חודשיות. מעבר לשעות הנ"ל יתוגמל העובד בשעות נוספות עפ"י החוק".
עיון בדוחות הנוכחות מעלה כי מתכונת עבודתו של התובע הינה פחות או יותר קבועה וכוללת כ-220 שעות מדי חודש. הוא החל לעבוד ערבים רק מנובמבר 15' בערב ולא כפי שטען בתצהירו. בתחילת עבודתו עבד בבקרים בשעות משתנות, עם זאת, כאמור, מדובר בהיקף דומה מידי חודש.
עיון בתלושי השכר מעלה שהנתבעת שילמה לתובע שכר בסיס נטו בגובה של 4,650 ₪, הוא שכר המינימום בתקופה הרלבנטית. סכום זה בערכי ברוטו, כפי שהשתקף מתלושי השכר עמד על סך של כ-4,761 ₪ בממוצע (הסכום השתנה בהתאם לחבות המס).
לפיכך, שכר היסוד של התובע הוא 4,761 ₪. ערך שעת עבודה הוא 25.6 ₪.
נוסף לאמור קיבל התובע סך של 870 ₪ כתשלום גלובלי עבור שעות נוספות; וגילום בסך 240 ₪ עבור "שווי ארוחות". שכר הנטו הכולל עמד על כ-5,500 ₪. יצוין כי בחודש 3/16 קיבל התובע תשלום 3,143 ₪ עבור שעות נוספות בגין היקף עבודה חריג.
תלושי שכר פיקטיביים
לטענת התובע מסרה לו הנתבעת תלושי שכר פיקטיביים שאינם משקפים את מלוא שכרו והיקף עבודתו. דוגמא לכך, הוא ציין, מופיעות שעות עבודה שונות בתלושי השכר מהמפורט בדוחות הנוכחות. כן ניתן ללמוד מחישוב אריתמטי פשוט שרכיב השעות הנוספות אינו משקף ערך ריאלי מלא של הגמול. הנתבעת הכחישה את הדבר וטענה שהתלושים משקפים את הנתונים בפועל.
עיינו בתלושי השכר ואכן מצאנו שנפלו בהם הפגמים הנטענים . כך, בתלוש 4/16 נרשם בתלוש שהתובע עבר 218 שעות עבודה. בפועל עבד התובע 227 שעות, לאחר ניכוי 30 דקות הפסקה. אף לפי ניכוי 45 דקות שביצעה הנתבעת התובע עבד 221 שעות ולא 218; ב-5/16 נרשם בתלוש שהתובע עבד 215 שעות בעוד שלפי דוחות הנוכחות שצירפה הנתבעת יוצא שהתובע עבד 209.23 שעות. בפועל, הרישום בתלוש משקף עבודה לאחר ניכוי חצי שעת הפסקה; ב-3/16 נרשם בתלוש שהתובע עבד 270 שעות בעוד שלפי דוחות הנוכחות שצירפה הנתבעת יוצא שהתובע עבד 250.8 שעות. הנתון של 270 משקף למעשה את היקף העבודה ללא ניכוי זמני ההפסקה. כיוון שהנתבעת לא שילמה לתובע עבור ההפסקות יוצא שהנתון בתלוש לא משקף את היקף השעות הרלבנטי לתשלום; בתלוש 11/15 נרשם שהתובע עבד 207 שעות בעוד שלפי דוחות הנוכחות שצירפה הנתבעת יוצא שהתובע עבד 201 שעות. בפועל, הרישום בתלוש משקף עבודה לאחר ניכוי של חצי שעת הפסקה.
יש לציין שהפגמים שנפלו בתלוש אינם חמורים במובן זה שהם חורגים לחלוטין מנתוני האמת או משקפים נתונים המנותקים מן המציאות. לא מדובר בתלושי שכר "פיקטיביים". לצד האמור, פגמים אלו מביאים לקושי בהבנת הנתונים ולריבוי מחלוקות שהינם בדיוק אותן בעיות שחוק הגנת השכר מבקש למנוע. במאזן הדברים דעתנו שיש לפסוק בגין רכיב תביעה זה פיצוי על הצד הנמוך.
לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 3,500 ₪ בגין תלושים פגומים.
גמול שעות נוספות
התובע טען שהוא זכאי לגמול שעות נוספות לפי החזקה הקבועה בסעיף 26ב לחוק הגנת השכר. הוא עוד טען שאין בידיו את מלוא תלושי השעות ודוחות הנוכחות.
בפועל, התובע הגיש את תלושי השכר שלו לתיק וחלק מדוחות הנוכחות. הנתבעת צירפה לכתב ההגנה את ריכוז נתוני השכר של התובע ובמסגרת תצהיריה צירפה גם את דוחות הנוכחות המלאים שלו. לא ברור לכן על סמך מה התובע מבקש להעריך את תביעתו לפי החזקה הקבועה בחוק, מבלי שיסתור את הנתונים העולים מהמסמכים שהוגשו לתיק ומבלי שהגיש תחשיב מדו יק בהתאם לדוחות הנוכחות. התובע לא סתר את הנתונים שהציגה הנתבעת בדוחות הנוכחות ולפיכך הסתמכנו על תלושי השכר ודוחות הנוכחות שהוגשו ע"י שני הצדדים. לאחר עריכת תחשיב עצמאי מפורט, מצאנו כי הנתבעת הייתה צריכה לשלם לתובע גמול שעות נוספות, שבתות וחגים על פי הרכיבים הבאים: 218.47 שעות בערך של 125% ו-116 שעות בערך של 150%.
הנחת המוצא בתחשיב שערכנו היא ששבוע העבודה של התובע נקבע בהתאם צו ההרחבה בענף האולמות לפי 5 ימים בשבוע. משום כך, כל עבודה בימי שישי היא בגדר עבודה בשעות נוספות, החל מהשעה הראשונה – השעתיים הראשונות ביום שישי הן בערך של 125% והשעות הנוספות לאחר מכן הן בערך של 150%. שעות עבודה בימי ם החורגים אל תוך מנוחת השבת ובחג הן בערך של 150%.
על מנת שיהיה ניתן להתחקות אחר החישוב שערכנו, להלן נתוני העסקתו של התובע בשנים 2015-2016, מסודרים בטבלה לפי חודשים. הטבלה מסכמת את סך שעות העבודה של התובע באמצע השבוע, בניכוי ימי החג; את סך שעות העבודה בימי שישי; ואת סך שעות העבודה בימי חג. מתוך סך שעות העבודה מוצגות בטבלה, עבור כל חודש וחודש, מספר שעות העבודה בערך של 125% ובערך של 150%:

אמצ"ש
אמצ"ש
אמצש
שישי
שישי
שישי
חג

חודש
סהכ שעות בלי חגים
125%
150%
סהכ
125%
150%
150%

9/2015
170.39
15.59

37.5
8
29.5

10
185.98
18

27.34
10
17.34

11
188.76
41.88
9.49
18.5
6
12.5

12
192.31
25.96
6.38
14.88
4
10.88

1/2016
177.71
7.24
1.43
25.85
8
17.85

2
178.45
4.52

26.58
8
18.58

3
218.39
20.59

38.15
8
30.15

4
179.64
8.28

39.7
8
31.7
8.2
פסח
5
172.7
1.76

34.26
8
26.26
8.52
עצמאות
6
102.47
0.65

23.03
6
17.03
7.98
שבועות
ממוצע
184.9255556
15.98

28.579

סהכ

144.47
17.3

74
211.79
24.7

סהכ 125%
218.47

סהכ 150%
116

ערך שעת עבודה של התובע היא, כאמור, 25.6 ₪. לפיכך, התובע היה זכאי לסך כולל של 11,445.44 ₪ עבור שעות נוספות. מתוך סכום זה שילמה הנתבעת מדי חודש סכום גלובלי המסתכם לסך של 10,635 ₪.
לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 810.44 ₪ בגין גמול שעות נוספות.
גמול עבודה בשבתות וחגים
התובע טען בכתב התביעה שלא שולם לו גמול עבודה בשבתות וחגים. בפועל הוא הציג תחשיב לאי תשלום גמול שבתות בלבד בהיקף של 3,725 ₪. בסעיף 20 לתצהירו תיקן התובע את הסכום כדלקמן – "כפי שהוסבר לי ע"י ב"כ לאחר הגשת התובענה, הציגה הנתבעת דוחות הנוכחות שלי ובהתאם ערך ב"כ חישוב מחודש ועפ"י עצה משפטית שקיבלתי אני זכאי לסך של 488.47 בגין גמול עבודה בשבתות וחגים". התובע לא פירט כיצד הוא הגיע לתחשיב זה.
חלק מרכיבי תביעה זו כבר הובאו בחשבון במסגרת הדיון בגמול השעות הנוספות.
לאחר עיון בדוחות הנוכחות ותחשיב הנתבעת, מצאנו שהתובע עבד ביום 15.4.16, יום שישי, 5 שעות לתוך תחום השבת. במסגרת רכיב השעות הנוספו ת, לא הבאנו בחשבון את זכאות התובע לגמול נוסף (הדלתא) בגובה 50%; יתר הנתונים כבר הובאו בחשבון במסגרת הדיון בגמול השעות הנוספות: ביום 29.4.16, יום שישי שבו חל גם חג הפסח, עבד התובע 8.2 שעות. בגין עבודה זו הוא זכאי לגמול בגובה 50%; ביום 12.5.16 חל יום העצמאות שאז זכאי היה התובע לגמול בגובה 50% עבור 8.5 שעות עבודה; וביום 12.6.16 חל חג השבועות שאז עבד התובע 8 שעות. בגין עבודה זו הוא זכאי לגמול בגובה 50%.
בהתאם לאמור, סך הכול היה על הנתבעת לשלם לתובע סך של 476 ₪. סכום הקרוב לזה שאליו הגיע התובע בסיכומיו. אולם כאמור, חלק מהסכום כבר הובא בחשבון במסגרת חישוב גמול השעות הנוספות. לנתבעת נותר לשלם רק את הגמול (הדלתא) עבור 5 שעות עבודה ביום שבת.
לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 64 ₪.

ניכוי מתלוש 6/16
התובע טען שהנתבעת ניכתה לו רכיב ביטוחי מתלוש 6/16 מעבר למגבלה הקבועה בחוק. בפועל, התובע הפנה לתלוש ממקום עבודה אחר בשם ג'וז קפה ולא מהנתבעת. זאת, מבלי להסביר ולתקן את טענתו או מסד ראיותיו.
לפיכך, התביעה להשבת הסכום שנוכה ממשכורת 6/16 נדחית.
קיזוז תשלומים ששולמו במסגרת גמר חשבון - פדיון חופשה וחלף הפרשות לגמל
התובע טען שהוא זכאי לתשלום בסך 220 ₪ עבור ימי חופשה. הנתבעת מנגד לא הכחישה את זכאותו ואף הודיעה ששילמה לו ימי חופשה בתלוש גמר חשבון שיצא ב-12/16, בסך 1,949 ₪. עם זאת, הנתבעת קיזזה במסגרת תלוש זה סכום בגין אי מתן הודעה מוקדמת קודם להתפטרותו של התובע.
אשר לדעתנו. הנתבעת אכן הייתה רשאית לקזז לתובע את דמי ההודעה המוקדמת. נטל הראיה להוכחת נסיבות סיום ההעסקה מוטל על התובע. התובע לא עמד בנטל זה. הוא לא תמך את טענתו שהוא התפטר מהנתבעת לאחר הודעה מראש באף ראיה. איננו סבורים בנסיבות העניין שיש די בתצהירו של התובע. זאת שכן התובע צירף לתצהירו תלוש מחודש 6/16 ממקום עבודה אחר. תלוש זה מעיד על כך שהתובע החל עבודה נוספת ביום 1.6.16, עוד בזמן העסקתו אצל הנתבעת. עובדה זו תומכת בגרסת הנתבעת שהתובע התפטר בפתאומיות, ללא מתן הודעה מוקדמת.
גמר החשבון עצמו נערך כחצי שנה לאחר שהתפטר התובע. במסגרת גמר החשבון שולם לתובע דמי חופשה וחלף הפרשות לגמל וכאמור גם קוזז ממנו הסכום בגין אי מתן הודעה מוקדמת. התובע הודה בקבלתו של סכום זה (עמ' 12, ש' 30 לפרוטוקול). עם זאת, בסיכומיו הוא טען שהקיזוז נעשה שלא כדין כיוון שעבר זמן רב ממועד ההתפטרות ועד הקיזוז עצמו. לא ניתן, הוא טען, לערוך קיזוז בדיעבד.
אשר לדעתנו, הפסיקה אכן מבחינה בין קיזוז הודעה מוקדמת שנעשה בדיעבד או שנדרש בדיעבד, למשל במסגרת הליך משפטי או לאחר פניותיו של התובע לתשלום זכויותיו. ככל שכך המצב, אכן יש מקום לפסוק שמקום העבודה ויתר הלכה למעשה על אי מתן ההודעה המוקדמת. אך, היכן שהקיזוז נעשה בסמוך לאחר ההתפטרות, במסגרת גמר החשבון, מדובר בקיזוז כדין (ר' עע (ארצי) 17760-07-17 אלי פרבר - סופר מרקו לימור שלי (22.9.19); לעומת ע"ע 41354-02-16 חנה מלכה נ' טרייל סוכנויות בע"מ (בפירוק) (9.11.19))).
במקרה דנן, הקיזוז נעשה במסגרת גמר החשבון אך לא בסמוך להתפטרות. עד הנתבעת, מר גדי סמורלש, נשאל על עניין זה ותשובתו הייתה כך – "היו, היו, היו הנחיות, היו הנחיות. אני חשוב שהייתה התייעצות, הייתה , הנושא הועבר לרמה של בעלים, שזה יניב והיו , היו הנחיות. היו הנחיות לבצע, לסיים איתו. הייתה התייעצות עם העורכת דין איך לנהוג ואז החלטנו, ואז, ברגע שניתנה לי הנחיה לבצע אז אני ביצעתי " (עמ' 34 לפרוטוקול). מעדותו עולה שהנתבעת התמהמה בקבלת ההחלטה על הקיזוז אך לא ויתרה עליה. אף התובע לא טען בתביעתו או בתצהירו שהנתבעת ויתרה על טענת הקיזוז. לא מדובר במצב שבו ההחלטה על הקיזוז התקבלה רק לאחר פניית התובע. להיפך, מחומר הראיות עולה שהתובעת מיוזמתה החליטה לבצע לתובע גמר חשבון, לשלם לו את יתרת זכויותיו, ולצד זאת גם לקזז את הסכום בגין אי מתן הודעה מוקדמת. בנסיבות אלו, דעתנו היא שהקיזוז היה כדין.
בהמשך לדיון שלעיל, ערך יום עבודה של התובע הוא 220 ₪. יוצא שהתובע היה זכאי ל-1,982 ₪ עבור ימי חופשה. כך שעל הנתבעת לשלם את ההפרש בסך 33 ₪.
אשר לרכיב חלף הפרשות לגמל, התובע טען בתצהירו שהוא זכאי לסך של 2,525.94 ₪. הנתבעת שילמה לתובע בגמר החשבון סך של 2,733 ₪. עם זאת היא טענה שבפועל התובע היה זכאי לסך של 2,083 ₪ בלבד. הנתבעת ביקשה לקזז סכום זה בסך 650 ₪ ששולם ביתר מכל סכום שייפסק. עיון בנתוני השכר מעלה שהתובע אכן קיבל סך של כ-650 ₪ ביתר ולפיכך יקוזז סכום זה מסך התביעה.
לפיכך, התביעה לפדיון ימי חופשה ולתשלום חלף הפרשות לגמל נדחית, פרט לתשלום בסך 33 ₪ שהופחת מסך הקיזוז של הנתבעת. בהתאם לאמור, יש לקזז מהסכומים שנקבעו כי על הנתבעת לשלם, סך של 627 ₪.
הלנת שכר
התובע טען שהוא זכאי להלנת שכר כיוון שקיבל את שכרו רק ב-10 לחודש בכל חודש עוקב. הנתבעת טענה מנגד שהיא הכינה את שכר התובע כבר ב-9 לחודש. אך כיוון שהתובע נדרש לקבל את שכרו במזומן בהיעדר חשבון בנק, היא נדרשה להוציא עבורו בכל פעם את הסכם מהבנק ורק לעיתים היא איחרה ושילמה לו ב-10 לחודש.
אשר לדעתנו. התובע הודה בטיעוניו שהוא קיבל את שכרו במזומן. לאור זאת גרסת הנתבעת מקובלת עלינו. ככל שהיה איחור בתשלום לא היה מדובר בדבר קבוע והאיחור נגרם כתוצאה מנסיבות העסקת התובע. בנסיבות האמורות, איננו סבורים שיש מקום לפיצוי בגין הלנת שכר במקרה זה. פרט לכך, כיוון שהתביעה הוגשה למעלה מ-3 שנים לאחר התפטרות התובע, חלה התיישנות על רכיב תביעה זה.
לפיכך, התביעה להלנת שכר נדחית.
סוף דבר
על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
סך של 874.44 ₪ בגין שעות נוספות, שבתות וחגים; סכום זה יישא ריבית והצמדה מ אמצע התקופה 1.1.2016.
סך של 2,500 בגין אי מתן הודעה לעובד ערוכה כדין;
סך של 3,500 ₪ בגין תלושים פגומים;
מהסכומים שבסעיפים ב-ג הנ"ל יש להפחית סך של 623 ₪.
בשים לב לתוצאות ההליך ולסכום שנתבע (כ- 35,000 ₪) אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"א אלול תש"פ, (10 ספטמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר צבי ליברמן
נ.צ. מעסיקים

כב' השופטת יפית מזרחי-לוי
אב"ד

מר שמואל רגב
נ.צ. עובדים