הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 40079-05-17

17 מאי 2020

לפני:

כב' השופט תומר סילורה
נציג ציבור (עובדים) מר אמיר אופיר
נציג ציבור (מעסיקים) מר דניאל הרפז

התובעת
דנה לבאור – ת. ז 034961458
ע"י ב"כ: עו"ד איילת זיו אביעוז
-
הנתבעים

  1. עדי אייל – ת. ז 040689879
  2. לורה אקספרס בע"מ – ח. פ 515187433

ע"י ב"כ: עו"ד אורנה שמריהו

פסק דין

1. לפנינו תביעת גב' דנה לבאור (להלן – " התובעת") כנגד מר עדי אייל וחברת לורה אקספרס בע"מ (להלן – ביחד ולחוד יקראו " הנתבעים") לפיצוי כספי בגין הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורין, פיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין, הפרת חוק הודעה לעובד, הוצאות נסיעה, פיצוי בגין לשון הרע ופיצוי בגין התעמרות בעבודה.

טענות התובעת

2. התובעת החלה את עבודתה בנתבעת 2 בחודש 6/2015. תפקידה של התובעת היה קופאית.

3. הנתבע 1 הינו הבעלים של הנתבעת 2. הנתבע 1 הינו זכיין של חברת שופרסל.

4. בחודש 12/2016 הודיע הנתבע 1 לתובעת כי הוא מקדם אותה לתפקיד סגנית מנהל שייכנס לתוקף החל מיום 1.1.2017
5. החל מיום 1.1.2017 החלה התובעת את תפקידה כסגנית מנהל.
6. התובעת מציינת כי היא הייתה עובדת נאמנה שראתה את מקום עבודתה כבית שני. כך למשל, ביום 4.2.2016 הנתבע 1 מסר לה את המפתחות לחנות ומינה אותה להיות כוננית ואחראית על הסניף בשעות שהסניף אינו פעיל. כך בעת אזעקה מוקד החירום היה פונה לתובעת בבקשה להגיע לסניף ולבדוק אותו. ואכן לאורך תקופת העסקתה היו מספר מקרים בהם מוקד החירום התקשר לנייד הפרטי של התובעת בשעות הלילה המאוחרות ובסופי שבוע בכדי שתגיע למקום עם סייר. הנתבע 1 הפקיד בידי התובעת תפקיד עם אחריות מלאה – שמירת בטחון ושלמות העסק ללא כל גמול הולם ונוסף. התובעת גם הייתה אחראית על הכנסת סחורה לחנות ואף ביצוע השמדת מזון שפג תוקפו.
7. כאמור, החל מיום 1.1.2017 ועד ליום 31.1.2017 שימשה התובעת כסגנית מנהל סניף. חלק מסמכויותיו של סגן מנהל סניף הינו ביצוע השמדות והחזרות של מוצרים פגי תוקף או שאינם ראויים למאכל או להימכר בחנות. התובעת מתארת באריכות בכתב התביעה כיצד מתבצע הליך השמדת מוצרים (סעיף 25 על תתי סעיפיו). התובעת מציינת כי הייתה נעזרת לעיתים בעגלת הת ינוק של בנה הקטן שהיה נמצא בסניף בימים בהם התובעת הייתה אחראית על פתיחת הסניף בשעות הבוקר המוקדמות ובנה היה מגיע עימה עד למועד איסופו לגן בסביבות השעה 07:30.
8. באשר לנסיבות סיום עבודתה מציינת התובעת כך: ביום 31.1.2017 הנתבע קרא לתובעת והאשים אותה כי בעת שהוציאה סחורה שהושמדה, היא למעשה "גנבה" את אותה סחורה שהושמדה תוך שהוא מוסיף ומאשים את התובעת כי היא פעלה בניגוד לנהלים. במהלך השיחה הנתבע הציג לתובעת סרטון בו היא נצפית מניחה סחורה להשמדה על עגלת בנה.

9. לטענת התובעת, הנתבע 1 צעק, דפק על השולחן ואיים עליה כי עד שלא תודה בגניבה לא ייתן לה לצאת מהסניף . לא זו אף זו הנתבע 1 איים על התובעת כי ידאג שרשויות הרווחה יקחו ממנה את ילדיה תוך שהינו צועק עליה ומשפילה בפני עובדי הסניף. כל נסיונותיה של התובעת להסביר כי המוצרים נזרקו לפח בהתאם לנהלים שהוסברו לה גרר בתגובה האשמות וקללות "גנבת" ו"שקרנית". בסוף השיחה הנתבע 1 לקח מידיה של התובעת את מפתחות הסניף והודיע לה על השעיה וסילקה מהסניף בבושת פנים.
10. התובעת מציינת כי כתוצאה מהאיומים ומהשיחה שערך הנתבע 1 לתובעת היא נכנסה למצב נפשי קשה – לא ישנה, לא אכלה ובכתה ללא הפסקה.
11. יום למחרת ה- 1.2.2017 בשעה 11:30 הנתבע 1 פנה טלפונית לתובעת והזמין אותה לאלתר לסניף לשיחה בארבע עיניים. התובעת הגיעה עם אביה לסניף וזאת לאור השיחה שהתקיימה עימו יום קודם ולאור מצבה הנפשי .
12. לאחר שהתובעת נכנסה למשרדו של הנתבע 1 נכנס הרואה חשבון של הנתבע 1. רואה החשבון ביקש את תעודת הזהות של התובעת והודיע לה כי הם עורכים לה שימוע החל מרגע זה.
13. לטענת התובעת, לאור הלחץ שהופעל עליה היא חתמה על הודעת התפטרות (נספח 3 לכתב התביעה) והנתבע 1 הודיע לתובעת שלא להגיע לעבודה במהלך ההודעה המוקדמת. לטענת התובעת מדובר בפיטורים תוך כפי יה לאלתר וללא מתן הודעה מוקדמת כנדרש. יתרה מכך, התובעת פוטרה שלא מטעמים עניינים ומוצדקים ואף חמור מכך, פיטוריה נעשו לאחר התנכלות ממושכת בניסיון לסלקה בבושת פנים מהעבודה והשחרת שמה תוך איומים.
14. לאחר שהתובעת הפנימה את אירועי הימים הקודמים וכי הנתבע 1 למעשה כפה עליה להתפטר, פנתה התובעת ביום 8.2.2017 לנתבע 1 לערוך שימוע מסודר כדין ובזו הלשון –
"עדי שלום, אני רוצה שימוע חוזר היות וביום השיוע 1.2.2017 אני הייתי במצב נפשי מעורער. בקושי הצלחתי לדבר. הייתי המומה ומעורערת מכך שגורשתי ממקום שהיה כל כל משמעותי עבורי ואיני חלק מהמקום הזה יותר.
בסיום השימוע אני אתן לך מכתב חדש במילים שלי ולא במילים שמישהו אחר מכתיב לי מה לרשום, תחת לחץ ואיומים".
15. הנתבע 1 התעלם מפניית התובעת.
16. ביום 24.2.2017 נשלח מכתב לנתבע 1 בבקשה להסדרת תשלום זכויותייה. ביום 6.3.2017 התקבל מכתב תשובה מב"כ הנתבע 1 השולל את הפנייה ואף מאיים להגיש תביעה בגין הנזקים להם גרמה התובעת. במכתב זה נודע לתובעת כי ביום 1.3.2017 הנתבעים הגישו תלונה במשטרה בגין גניבה ממעסיק (תיק 94365/2017).
17. ביום 24.3.2017 התובעת הוזמנה לחקירה וביום 27.3.2019 התובעת נחקרה במשטרה בתחנת פתח תקווה שרון. כפי שהתברר במהלך החקירה, הנתבע 1 האשים את התובעת בחוסרים בקופה ולמעשה האשים את התובעת כי במועד תקופת העסקתה כסגנית הפחת בסניף עלה בצורה משמעותית. הנתבע 1 התלונן כי במשך 6 חודשים התגלו חוסרים בקופת הנתבעת 2 וכי החוסרים נגרמו באשמת התובעת, כי התובעת הייתה מוציאה סחורה באמצעות עגלת התינוק והנתבע 1 האשים את התובעת כי גנבה סחורה בשווי 75,000 ₪. התובעת מציינת כי היא מעולם לא גנבה סחורה וכי החוסרים להם טוען הנתבע לא נגרמו באשמתה.
18. נוכח נסיבות סיום העסקתה מבקשת התובעת למצות את זכויותייה בדין.
19. לפיכך, עותרת התובעת לפיצוי בגין פיטורין שלא כדין (העדר שימוע) שכן הנתבעים לא מילאו אחר החובות הנובעות מהזכות להישמע ומהחובה לקיים שימוע. כך לא ניתנה לתובעת הזדמנות הוגנת להשמיע התייחסותה לכלל הטענות שהועלו כנגדה והנתבעים סירבו לערוך שימוע מסודר לאחר פניית התובעת ביום 8.2.2017 . בנוסף עותרת התובעת לפיצוי בגין התעמרות ואלימות מילולית (איום להפיץ שמועות זדוניות ואיום לפתוח תיק במשטרה) שכן, התנהגותו של הנתבע 1 כלפי התובעת הייתה מאיימת ובמהלך השיחה ביום 31.1.2017 איים על התובעת כי עליה להתפטר לאלתר ולא ידאג שרשויות הרווחה יקחו ממנה את ילידה תוך שהינו צועק עליה ומשפיל אותה בפני עובדי הסניף. כמו כן כפה עליה להגיש מכתב התפטרות ולא יפתח לה תיק במשטרה. כמו כן איים הנתבע 1 על התובעת שלא לפנות לעורך דין שכן הסופר שבבעלותו הינו חלק מחברת שופרסל שהינה בעלת גב כלכלי חזק עם מערך של עורכי דין וכי הרבה עובדים שנלחמו נגדו הפסידו. מדובר בהתנהגות העונה להגדרה של התעמרות בעובד. בנוסף עותרת התובעת לפיצוי בגין עוגמת נפש וכן פיצוי בגין לשון הרע שכן שמה הטוב נפגע.
20. בסיכומו של דבר, התובעת תבעה מספר רכיבים: הודעה מוקדמת בסך 5,000 ₪; החזר קיזוז הודעה מוקדמת – 3,888 ₪; פיצוי פיטורין בסך 8,334 ₪; הפרשות לפנסיה בסך 2,068 ₪; פיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין בסך 15,000 ₪; פיצוי בגין התעמרות בעבודה (עוגמת נפש) בסך 80,000 ₪; פיצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד בסך 20,000; פיצוי בגין לשון הרע בסך 50,000 ₪ ונסיעות בסך 4,047 ₪ וסה"כ 188,337 ₪.
טענות הנתבעים
21. ראשית מציינים הנתבע ים כי תביעתה זו של התובעת, אשר לא מספיק שגנבה מוצרים מהנתבעת 2 ויצאה מהנתבעת 2 עם עגלה וקרטונים מלאים כל טוב ללא ששילמה על אף מוצר, אלא עוד בחוצפה מגישה כנגדה וגם כנגד בעל המניות תביעה על סך 188,337 ₪.
22. לגופו של עניין, הנתבעת 2 הינה זכיינית של חברת שופרסל ומתפעלת סופר שכונתי.
23. בחודש 1/2017 קודמה התובעת לתפקיד סגנית מנהלת נוכח האמון שניתן בה.
24. התובעת (ולא היה מובן לנתבע 1 מדוע) הייתה מגיעה לעבודתה עם עגלת תינוק והסתבר לנתבע 1 כי עגלת התינוק היתה מטרה ודרכה הייתה התובעת מבריחה מצרכים ולוקחת לביתה מבלי לשלם ולו אגורה אחת לנתבעת 2. על פי המצלמה שהותקנה בסניף נצפתה התובעת מוציאה את עגלת התינוק בה מונחים ארגזי קולה קולה ריקים שבהם הניחה התובעת בצורה מסודרת ומאורגנת את המוצרים שגנבה. ואם לא די בכך, לצד העגלה שקיות מלאות בסחורה גנובה.
25. לאור הגילויים שהתגלו לנתבעת הוזמנה התובעת לשיחת שימוע אליה הגיעה עם אביה וזאת על מנת לשמוע את הסבריה. התובעת לא נתנה כל הסברים, אך נוכח הבושה שאחזה בה, הגישה מכתב התפטרות בנוכחות אביה ללא מתן הודעה מוקדמת כחוק ומבלי שאף אחד לא דרש ממנה ו/או הכתיב לה מה לכתוב . הנתבעים מציינים, כי טרם זימונה לשיחת השימוע הודתה התובעת בפני נתבע 2 ונשבעה בילדיה שלקחה את המוצרים לביתה, אך ביום השימוע הפכה את היוצרות.
26. לאחר התפטרותה פנתה התובעת בדרישה לתשלום סכום אסטרונומי שנדחה על ידי הנתבעים ומשכך הגישה תביעה מופרכת ושקרית ויהיה זה נכון וצודק לדחות את תביעתה תוך חיובה בהוצאות.
27. בהקשר לדרישותייה הכספיות מציינים הנתבעים, כי לתובעת נמסר פירוט על תנאי עבודתה. בנוסף מציינים הנתבעים כי לא הייתה כל התעמרות בתובעת וזכותו של כל אדם להגיש תלונה במשטרה. התנהלות זו לא הופכת את המתלונן למתעמר או מתעלל. לגבי פיצויי פיטורין – נוכח העילות שבהן התפטרה ונ וכח העובדה שהתובעת התפטרה אין היא זכאית לתשלום פיצוי פיטורים. באשר לנסיעות – התובעת לא השתמשה בתחבורה ציבורית והמרחק בין ביתה לבין מקום עבודתה לא עלה על 500 מטר. כמו כן יש לדחות את תביעתה בגין לשון הרע היות והתלונה אותה הגיש הנתבע 2 במשטרה הינה צודקת ונכונה .
28. לפיכך, מתבקש בית הדין לדחות את התביעה על כל ראשיה ורכיביה ולחייב את התובעת בהוצאות משפט נכבדות ולדוגמא.
ההליכים בתיק
29. דיון ההוכחות התקיים ביום 27.10.2019 במסגרתו העידה התובעת, מר אברהם ירון (אביה של התובעת) וכן מר טומי לבאור (בעלה של התובעת). מטעם הנתבעים העיד הנתבע 1 וכן מר יצחק דוידוב (רו"ח של הנתבעים).
30. הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

השאלות השנויות במחלוקת
31. על מנת לעשות סדר בכל השאלות השנויות במחלוקת נפרט להלן את השאלות העומדות בפנינו להכרעה:
א) האם התובעת גנבה מוצרים מהנתבעים?
ב) האם התובעת פוטרה שלא כדין (אי עריכת שימוע כדין)?
ג) זכאות התובעת לפיצוי פיטורים?
ד) זכאות התובעת לפיצוי בגין לשון הרע?
ה) זכאות התובעת לפיצוי בגין התעמרות (עוגמת נפש)?
ו) זכאות התובעת לזכויות הכספיות הנוספות (פנסיה, הוצאות נסיעה, הודעה מוקדמת)
ז) האם יש מקום לחייב את הנתבע 1 באופן אישי (הרמת מסך)
32. נציין כבר עתה, כי לאחר שעיינו בכובד ראש בכל המסמכים שהוגשו לתיק, לרבות סיכומי הצדדים ושמיעת כל העדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין תביעת התובעת להיתקבל בחלקו.
להלן נפרט את נימוקי הכרעתינו.
דיון והכרעה
שאלת הגניבה
33. גניבה ממעסיק נחשבת כעבירה חמורה הפוגעת ביחסי האמון המיוחדים בין העובד למעסיקו (ראה דברי כב' השופט צור בע"ע 272/06 משה אוחנון - קליניק שיווק מזון (1986) בע"מ, 23.7.07; ע"ע 300075/96 אבלין (מימון) אליה - קליין בן ציון, 2.7.01).
34. הנטל להוכיח כי עובד ביצע גניבה מונח על כתפי המעסיק, כך נקבע בפסק דין ע"ע 1079/04 מרכולית כוכב בע"מ - עיזבון המנוח לב רובינשטיין ז"ל, 25.4.06:
"...נטל ההוכחה להוכיח שעובד גנב או מעל בתפקידו, מוטל על כתפי המעביד הטוען למעילה או לגניבה. על כן יש לפנות לראיות שהובאו מטעם המעביד ולבחון האם די בהם כדי לשכנע את בית הדין כי העובד אכן גנב."

ובאשר למידת ההוכחה נקבע שם:
"...כשמדובר בגניבה ממעביד יש צורך במידת הוכחה מוגברת, מעבר לזו הדרושה במשפט אזרחי רגיל, היינו, מעבר למאזן ההסתברות."

מן הכלל אל הפרט

35. בענייננו, האשימו הנתבעים את התובעת בעבירת גניבה ממעסיק בסך 75,000 ₪ והגישו תלונה במשטרה (ראו: חקירת הנתבע 1 עמ' 49 לפ' ש' 30) .

36. אין חולק כי התלונה במשטרה נסגרה. בתחילה התלונה נסגרה מן הסיבה "אין אשמה פלילית" ולאחר ערר שהגיש הנתבע נסגר התיק בעילת "חוסר ראיות". בקשתה של התובעת לשנות את עילת הסגירה מחוסר לראיות לחוסר אשמה נדחתה, אולם בשורה התחתונה הפרקליטות חזרה על החלטת המשטרה לסגור את התיק וההליך הפלילי הסתיים ונסגר.
37. בנסיבות אלה ושעה שהמשטרה לאחר שחקרה את הצדדים, צפתה בצילומים ובכל הראיות החליטה לסגור את ההליך הפלילי אין לנו אלא "ליישר" קו עם החלטת המשטרה והפרקליטות ולקבוע גם בהליך זה וחרף טענות הנתבעים, כי לא הוכח שהתובעת גנבה מוצרים מהנתבעת 2.

38. אנו ערים לטענות הנתבע 1 ולאמונתו כי התובעת אכן גנבה. הנתבע 1 השיב לשאלת בית הדין האם הוא באמת מאמין שהתובעת גנבה ממנו -"אני לא מאמין, אני ראיתי, כבוד השופט. אני אומר לך " (עמ' 59 לפ' ' 31) ואין ספק שגם הנתבע 1 נושא מטען כבד על ליבו. כמו כן ראו עדות הנתבע 1 המעיד שהוא עדיין עומד על כך שהתובעת גנבה ממנו 75,000 ₪ (עמ' 65 לפ' ש 33) וכי התובעת גנבה מהאוכל של הילדים שלו (עמ' 66 לפ' ש' 17). עוד ציין הנתבע בחקירתו כי התובעת הודתה בפניו שהיא גנבה וזה כל האמת (עמ' 75 לפ' ש' 29). וראו גם עדותו בעמ' 74 לפ' ש' 1 – 4).
39. יחד עם זאת, נשוב ונזכיר, כי עבירת גניבה ממעסיק היא עבירה חמורה ביותר וכאשר מייחסים מעשים פליליים בהליך אזרחי, אין די בעמידה בנטלי הוכחה של 51%, אלא צריך עמידה בנטלי הוכחה מוגברים וכי טענות למעשים פליליים כדוגמת גניבה או תרמית דורשות רף הוכחה מוגבר – דבר שלא התקיים בענייננו (לא בהליך הפלילי ולא בבית הדין). בהקשר זה נציין, כי יש סתירה בעדות הנתבע 1: בעוד שבתצהירו הוא מציין כי מיום התמנותה לתפקיד סגנית מנהל (1/2017) היא החלה לגנוב מוצרים (סעיף 11 לתצהיר) אז י בחקירתו הנגדית בבית הדין ציין כי היא גנבה מוצרים גם לפני כן (עמ' 54 לפ' ש' 12; עמ' 69 לפ' ש' 5).
40. אשר על כן, אנו קובעים כי הנתבעים לא הוכיחו שהתובעת גנבה מהם מוצרים.
פיטורים שלא כדין

האם הנתבעים קיימו את זכות השימוע ?

41. מקורה של זכות השימוע או זכות הטיעון הוא בכללי הצדק הטבעי, והיא מבוססת על ההלכה הכללית לפיה רשות ציבורית לא תפגע במעמדו של אדם בטרם תעניק לו הזדמנות להשמיע את דעתו (בג"צ 654/78 ריבה גינגולד נ' ביה"ד הארצי לעבודה ואח', פ"ד ל"ה(2), 649; דב"ע נד/120-3 יחיאל שבח - ראש עירית תל אביב, פד"ע כו עמ' 95).

42. במישור יחסי העבודה, משמעותה של הזכות הוא מתן הזדמנות הוגנת וראויה לעובד להשמיע את טענותיו בפני מעסיקו בטרם יוכרע גורלו (מנחם גולדברג תום הלב במשפט העבודה ספר בר-ניב עמ' 145, 139; ע"ע 231/99 אורי חייק - שירות התעסוקה, עבודה ארצי פרק לג' (86), 26; דב"ע נד/33-3 יעקב בר מנשה - שירות התעסוקה, פד"ע כו 423). למעשה, זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו ובהתאם ליתן את תגובתו להן, להציג את האידך-גיסא מנקודת ראותו ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו.

43. מטרתו העיקרית של השימוע היא לאפשר לעובד להזים את הטענות כלפיו, להביא תימוכין לגרסתו, ולנסות לשכנע את העומד להכריע בגורלו שלטענות אין בסיס, או לפחות אינן 'כצעקתה' (דב"ע נו/31-3 מדינת ישראל - ד"ר ארנון בונה, עבודה ארצי, כרך כט(1) 282; ע"ע 1163/00 בית חולים המשפחה הקדושה נצרת - ד"ר חליל עבוד, עבודה ארצי, כרך ל"ג(55) 24).

44. מקור נוסף ממנו נגזרת חובת השימוע המוטלת על המעביד בהליכי פיטורים, הוא חובות תום הלב הכלליות החלות על הצדדים ליחסי העבודה, במשך קיומו של הסכם העבודה ובסיומו. כפועל יוצא מכך, ובניגוד לסברה ששלטה בעבר, הכירה הפסיקה בקיומה של חובת שימוע המוטלת גם על המעביד הפרטי ולא רק המעביד הציבורי או הדו מהותי (ע"ע 415/06 דני מלכה - שופרסל בע"מ, 15.7.07; ע"ע 300353/98 יוסף הרמן - סונול ישראל בע"מ, 29.12.02; ע"ע 93/07 גיורא ארבל - נ.א.ס.ס, 19.11.08).

45. כך או כך, הליך השימוע לא נועד לשרת את עצמו, בבחינת "טקס" שיש לקיימו, ואמנם לעניין זה נפסק על ידי בית הדין הארצי:

"הליך השימוע לא נועד לשרת את עצמו, בבחינת "טקס" שיש לקיים אותו. הליך זה נועד להביא לקבלת החלטה מושכלת ונכונה, בנסיבות העניין, תוך שיקול צורכי המעביד, מצד אחד ועניינו האישי של העובד, מצד אחר" (ע"ע 1465/02 בנימין משה - איגוד ערים לכבאות והצלה טבריה, עבודה ארצי כרך לג (81) 44).

46. הנה כי כן, לא ה"טקס" שיוכתר כ"שימוע" הוא הקובע, אלא תוכנו של ההליך, אשר ביסודו אותה הידברות בין המעסיק לעובד, במסגרתה יציג המעסיק בפני עובדו את הסיבות שביסוד כוונת הפיטורים וייתן לעובד הזדמנות הוגנת להתגונן ולנסות לשכנע, וזאת אף אם אין כל ודאות (סע"ש 13953-11-14 שגב דאדו - מוקד המודעות הארצי בע"מ, 2.7.17).

מן הכלל אל הפרט

47. בענייננו טענה התובעת, כי ביום 31.1.2017 הנתבע קרא לה לשיחה והאשים אותה בגניבת מוצרים ובסוף השיחה לקח מידיה את מפתחות הסניף, הודיע לה על השעייה וסילקה מהסניף. עוד נטען כי למחרת, 1.2.2017 התקשר אליה הנתבע 1 טלפונית והזמין אותה לסניף לשיחה בארבע עיניים". כשנכנסה התובעת למשרדו של הנתבע 1 נכנס לפתע גם החשב מטעם הנתבעים, מר דוידוב, ביקש את תעודת הזהות שלה והודיע לה כי הם עורכים לה שימוע החל מרגע זה.
48. כבר בראשית הדברים נאמר כי אנו סבורים שזכות השימוע לא קויימה בהתאם להוראות הפסיקה.
49. תחילת מימושה של זכות השימוע הינה בזימונו של עובד לשימוע וביידועו לגבי ההליך שנפתח בעניינו. הרציונאל ברור לאפשר לעובד להתכונן לטענות שמועלות ולספק הסברים מניחי דעת מדוע שלא לפטרו.
50. התובעת מציינת בתצהירה כי ביום 1.2.2017 הנתבע 1 הזמין אותה לשיחה בארבע עיניים וכי היא הגיעה בשעה 12:00 לסניף ביחד עם אביה. התובעת מציינת כי אחרי כחצי שעה הגיע למשרדו מי שהציג את עצמו כרואה החשבון של הנתבעים, מר יצחק דוידוב שהודיע שעכשיו מתחיל לי שימוע (סעיף 33 לתצהיר). גם אביה של התובעת מציין בתצהירו כי בהמשך השיחה נכנס אדם נוסף שהציג את עצמו כרו"ח וקבע שעכשיו מתחיל שימוע (סעיף 22 לתצהיר מר אברהם ירון). בחקירתו הנגדית בבית הדין מציין אביה של התובעת כי "אז הגענו ועד שהגיע אדון דוידוב והחליט שזה שימוע" (עמ' 8 ש' 18).
51. אנו סבורים, לפיכך, שלא ניתנה לתובעת כל הודעה ו/או מכתב זימון לשימוע (מכתב זימון לא הוצג בפנינו בהליך) והליך השימוע נערך, מהרגע להרגע. קרי, התובעת זומנה לשיחה אצל הנתבע 1 מבלי לדעת שמדובר למעשה בהליך שימוע וברור שיש בכך פגם מהותי. הדבר נכון מכח קל וחומר שעה שמדובר בטענות חמורות של גניבה ממעסיק.
52. למותר לציין, כי הליך ההזמנה לשימוע הינו הליך חשוב מאוד במסגרתו היה על הנתבע 1 להודיע לתובעת – מספר ימים לפני מועד השימוע עצמו – כי הוא שוקל את המשך העסקתה בחברה ולפרט את הסיבות לכך (כדי לתת לעובד אפשרות להתגונן בפני הטענות) וכן להודיע לתובעת כי היא יכולה להתייצב להליך השימוע עם עו"ד ו/או כל גורם אחר מטעמו וכל זה לא נעשה במקרה דנ ן כאשר התובעת הופתעה לגלות תוך כדי השיחה אליה הוזמנה כי השיחה היא למעשה שיחת שימוע.
53. מעבר לכך, גם העובדה שיום קודם לשיחה (ביום 31.1.2017) הנתבע 1 ביקש מהתובעת את מפתחות הסניף והוציא אותה מקבוצת הווטאפ של עובדי הסניף מעיד כי ההחלטה על פיטוריה כבר נפלה, על פני הדברים, ביום 31.1.2017. בהקשר זה מעיד הנתבע 1 בחקירתו הנגדית , כדלקמן –
ש: נכון שהוצאת אותה מקבוצת הווטסאפ?
ת: וודאי, זה סביר שאני אוציא אותה מקבוצת הווטסאפ.
ש: בסדר.
ת: זו קבוצת הווטסאפ שלי, את יכולה להגיד לי מי (מדברים ביחד).
ש: זה נכון שבאותו יום לא אמרת לה שיום למחרת יש שימוע?
ת: רגע שנייה. סליחה רגע, סליחה. את שואלת אותי שאלה ואני אענה עד הסוף. את יכולה לקבוע לי מי יהיה בקבוצת הווסטאפ שלי ומי לא? ואם אני מוציא אותה מקבוצת הווטסאפ זה אומר שאני מתעמר בה? מה זה? זה נשמע הגיוני? זו קבוצת ווטסאפ שאני פתחתי לעובדים שלי, לצורך העברת נתונים.
ש: ושפתחת לעובדים שלך.
ת: אז זה אומר שאני מתעמר בה?
ש: אז מי שלא עובד שלך, יוצא מקבוצת הווטסאפ.
ת: בוודאי.
ש: אה, אז היא לא הייתה העובדת שלך.
ת: הייתה סיבה מוצדקת, בוודאי.

(עמ' 69 ו- 70 לפ') (ההדגשות לא במקור – ת.ס)

54. לסיכום, אנו סבורים שהליך השימוע קוים שלא כדין ושלא בהתאם להלכה הפסוקה (הבעייה העיקרית הייתה העדר זימון בכתב לשימוע) וממילא לפי עדותו של הנתבע 1 הוא כבר ביצע את אקט הפיטורים יום קודם כאשר ביקש מהתובעת את מפתחות הסניף והוציא אותה מקבוצת הווטאפ ועל כן זכאית התובעת לפיצוי כספי.
55. בנסיבות העניין ולאחר ששקלנו את טענות הצדדים אנו סבורים כי יש להשתית על הנתבעת פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין הפרת זכות השימוע המשקף תשלום של 3 משכורות מעוגל כלפי מטה (לגבי חישוב השכר הקובע ראו בהמשך פסק הדין) .
זכאות התובעת לפיצוי פיטורים
56. אין מחלוקת כי במועד השיחה שהוגדרה "שיחת שימוע" התובעת כתבה מכתב התפטרות (נספח ג' לכתב התביעה).
57. לטענת התובעת מכתב זה נכתב לאור הלחץ שהופעל עליה ומתוך חשש לפתיחת תלונה כוזבת במשטרה. התובעת מציינת כי הנתבע 1 הכתיב לה את מה לכתוב (סעיפים 38-39 לתצהיר התובעת). בחקירתה הנגדית חזרה על הדברים: "כי אני פחדתי שהוא יגיש נגדי תלונה במשטרה. אני הייתי במצב נפשי מאוד מאוד מעורער... וכן "הוא טען שהוא חלק משופרסל הגדו ל ושהוא יכול, ושאין לי סיכוי לתבוע אותו. וחד משמעית הוא אמר לי אם את לא תגישי לי מכתב התפטרות אני פותח לך תיק במשטרה" (עמ' 21 לפ' ש' 28-33).

במקום אחר העידה –
ש: למה רשמת את מכתב ההתפטרות?
ת: כמו שאמרתי, אני פחדתי שהוא יגיש תלונה נגדי במשטרה. אני פחדתי שאני אלך לכלא.
ש: אז הגשת מכתב התפטרות?
ת: כן.
(עמ' 30 לפרוטוקול)
58. מנגד טוען הנתבע 1 בתצהירו, כי התובעת הגישה את מכתב ההתפטרות נוכח הבושה שאחזה בה וכי הוא לא הכתיב לתובעת מה לכתוב במכתב ההתפטרות (סעיפים 25-26 לתצהיר הנתבע 1).
59. לאחר שמיעת הראיות בתיק אנו סבורים, כי מכתב ההתפטרות נכתב ע"י התובעת לאור הלחץ שהנתבע 1 הפעיל עליה ובהמשך ישיר לכך שהתובעת הוזמנה לשיחת השימוע בהפתעה. למעשה, כל הליך השימוע "הזדהם" לנוכח העובדה שהתובעת נקלעה להליך השימוע בהפתעה וכל מה שאירע בו מבחינתנו הוא בבחינת VOID.
60. נציין, כי אביה של התובעת שהיה נוכח איתה בתחילת השיחה כבר לא היה נוכח בעת כתיבת מכתב ההתפטרות ובעת מילוי כתב הויתור כך שלא תוכל להישמע הטענה כי התובעת לא הייתה לבדה בעת כתיבת המכתב (ראו סעיף 32-33 לתצהיר מר אברהם ירון ; וכן עמ' 10 לפ' ש' 3 – 9 שם מציין אביה של התובעת כי היה צריך לקחת את הנכדה לטיפול). וראו עדותו של בן זוגה של התובעת המציין בחקירתו הנגדית "מכתב שעדי אילץ אותה לכתוב, שהוא אילץ אותה להתפטר" (עמ' 15 ש' 6).

61. מעבר לכך, הנתבע 1 הודה בחקירתו הנגדית בבית הדין כי הוא הוציא את התובעת מקבוצת הווטאפ וזה מעיד על אקט של סיום עבודה.
62. לאור האמור אנו סבורים כי התובעת נכפתה לכתוב את מכתב ההתפטרות וכי הופעל עליה לחץ רב ועל כן הוא אינו חוקי . מכאן, כי התובעת זכאית לתשלום פיצוי פיט ורים מלאים על פי דין (ועל כך בהמשך בפרק הכספי).
האם זכאית התובעת לפיצוי בגין לשון הרע?
63. המטרות והערכים עליהם מבקש חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") להגן אל מול הערכים והאינטרסים שאת היקף פרישתם הוא עשוי להצר, זכו לדיון מקיף בפסיקה ובכתיבה המשפטית. לענייננו די אם נאמר, כי חוק איסור לשון הרע משקף איזון עדין בין שתי זכויות יסוד במשטר הדמוקרטי: הזכות לשם טוב והזכות לחופש הביטוי. שתי זכויות אלו נגזרות מאותה זכות "אם" של כבוד האדם (הנשיא ברק בע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ. הרציקוביץ', פ"ד נח(3) 558 , 565 (2004); להלן: "עניין הרציקוביץ'").
64. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") קובע כי:
"(1) לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול -
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו"

65. פרסום "לשון הרע" מוגדר בסעיף 2 לחוק כך:
2. (א) פרסום, לענין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:
(1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
(2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע.

66. סעיף 15 (8) לחוק קובע כי פרסום לשון הרע לאדם אחד או יותר זולת הנפגע מהווה עוולה אזרחית.
67. יחד עם זאת, בפרסום לשון הרע אין די לשם הטלת אחריות לפי חוק איסור לשון הרע. כמאמר כבוד הנשיא (בדימוס) אשר גרוניס בדנ"א (עליון) 2121/12 פלוני נ. דיין-אורבך, 18.9.14:
"המחוקק הגדיר מראש מצבים מסוימים שבהם יהא זה מוצדק להעדיף את חופש הביטוי וזכויות ואינטרסים ציבוריים חשובים נוספים על פני השם הטוב וכבוד האדם"

68. בהתאם, החוק מונה מספר הגנות, אשר הוכחתם על ידי מי שפרסם את לשון הרע, פותרת אותו מחבות:

  1. הגנת אמת הפרסום לפי סעיף 14.
  2. סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע: הגנות אינטרס ומילוי חובה [סעיפים 15(2) 15(3) ו - 15(10)] והגנות תום הלב: הבעת דעה (סעיפים 15(4), 15(6), 15(7) וכן סעיף 15 (8) תלונה שהוגשה לרשות מוסמכת.

69. בענייננו אנו סבורים שיש מקום לדחות את רכיב לשון הרע שכן הגשת תל ונה למשטרה אינה עילה לפיצוי בגין לשון הרע (גם אם התל ונה נדחתה). כמו כן , התובעת לא הוכיחה כי הנתבע 1 ה כפיש את שמה ברבים והעובדה שהנתבעים טענו במהלך ההליך המשפטי כי גם במקומות עבודה קודמים התובעת הואשמה בגניבה אינה עילה לפיצוי בגין לשון הרע (הגם שתחושת בית הדין אינה נוחה מההתעסקות בעברה התעסוקתי של התובעת והנסיונות למצוא בהם רבב ובכל מחיר) . לפיכך דין רכיב זה – להידחות.

70. למעלה מהצריך לעניין נציין, כי טענות הנתבעים על כך שבמקומות העבודה הקודמים שלה (בגן אמונה ובתחנת הדלק) סיימה התובעת את עבודתה על רקע האשמות של גניבה לא הוכחו והם בגדר ספקולציה ואנו נוטים להאמין לגרסת התובעת על כך שהתפטרה מעבודתה בגן אמונה עקב מצב בריאותי (סכרת היר יון) וכי עבודתה בתחת הדלק הסתיימה מרצונה לאחר שקיבלה את מענק העבודה המועדפת וכי היא לא סיימה את עבודתה בעבודות אלה עקב אשמת גניבה.

האם זכאית התובעת לפיצוי בגין התעמרות (עוגמת נפש)

71. טוענת התובעת כי הנתבע 1 התעמר בה – אלימות מילולית, איום להפיץ שמועות זדוניות ואיום לפתוח תיק במשטרה. כך למשל, במהלך השיחה ביום 31.1.2017 הנתבע 1 איים על התובעת כי עליה להתפטר ולא ידאג שרשויות הרווחה יקחו ממנה את ילדיה ; במהלך השיחה מיום 1.2.2017 כפה על התובעת להגיש מכתב התפטרות ולא יפתח לה תיק במשטרה תוך שהוא מכתיב לה מה לכתוב. לטענת התובעת מדובר בהתנהגות העונה להגדרה של התעמרות בעובד.

72. ההכרה בתופעה של התנכלות תעסוקתית ושאלת ההגנה על עובדים מפניה במקום עבודתם, הן סוגיות חדשות יחסית בעולם המשפט הישראלי. עילת התביעה המוכרת במדינות שונות באירופה, אשר מכונה בישראל "התנכלות תעסוקתית", "התעמרות בעבודה" או "העסקה פוגענית", מקנה הגנה משפטית לעובד אשר מוצא עצמו פגוע במקום עבודתו: מתנאי העבודה, מהממונים עליו או מחבריו לעבודה. החידוש בעילה זו הוא מתן הגנה לעובד מפני כלל הפגיעות וההטרדות הפוגעות בכבודו, וזאת בניגוד להגנות המשפטיות המוכרות בחוק הישראלי, המצומצמות למקרים של הטרדה מינית או אפליה (ר' מאמרה המכונן של שולמית אלמוג, "התנכלות תעסוקתית (Mobbing)", שפורסם בכתב העת עבודה, חברה ומשפט, כרך י"א (תשס"ו). להלן: "מאמר אלמוג").

73. נושא ההתעמרות בעבודה עדיין לא הבשיל לדבר חקיקה והגנה משפטית מפני "התנכלות תעסוקתית" טרם עוגנה בחקיקה. על שולחן הכנסת מונחות שתי הצעות חוק: האחת; הצעת חוק למניעת התנכלות תעסוקתית, התשע"ה-2015 והשנייה הצעת חוק למניעת התעמרות בעבודה, התשע"ה-2015. הצעות החוק אינן מהווה עדיין מקור לחיוב מעסיק בפיצוי. יחד עם זאת, הן משמשות את בתי הדין כמקור נורמטיבי במעמד נמוך מזה של דבר חקיקה (סע"ש 53849-07-15 יעל וייס - רוקונט אלקטרוניקה בע"מ,9.11.17; ס"ע 35082-03-12 ד"ר אבי אביטל - המכללה האקדמית עמק יזראעל ע"ש מקס שטרן, 10.02.16 (להלן: "פס"ד אבי אביטל"); סע"ש 16783-04-14 גיא אליהו - משרד ראש הממשלה ואח', 31.05.16; סע"ש 38335-03-14 מנחם נפתלי - משרד ראש הממשלה ואח', 10.02.16 (להלן: "פס"ד נפתלי")).

74. הצעות החוק קובעות כי התנכלות תעסוקתית או התעמרות בעבודה הן עוולות אזרחיות אשר בהוכחת קיומן זכאי עובד לפיצוי ללא הוכחת נזק, בגבול עליון של בין 50,000 ש"ח ל-120,000 ₪.

75. בפסק דין נפתלי קבעה נשיאת בית הדין לעבודה בירושלים דאז, כב' השופטת דיתה פרוז'ינין, כי חרף העובדה שהצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה עברה בקריאה טרומית בלבד, אין מקום למנוע הגשת תביעות בעילה זו וכי ניתן לפסוק פיצוי עקב תנאי העסקה פוגעניים והתעמרות בעבודה במסגרת פסיקת פיצוי בגין עגמת נפש.

76. דרך נוספת להכיר בפגיעות בכבודו של עובד, שלא דרך הפריזמה של התנכלות תעסוקתית או התעמרות בעבודה, היא קביעה, אשר תיעשה בנסיבות מיוחדות בלבד, לפיה המעסיק הפר חוזה עבודה באופן אשר גרם לעובד עוגמת נפש. או אז רשאי בית הדין לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש, ללא הוכחת נזק, אשר גובהו לא יעלה על אמת המידה שנקבעה על ידי המחוקק במקרים של הטרדה מינית (פס"ד אבי אביטל).

77. בהיעדר עיגון חקיקתי, אין הגדרה ברורה למושג "התנכלות תעסוקתית". בהצעת החוק הוגדרה התנכלות:

"התנכלות תעסוקתית" - פגיעה בכבוד עובד או השפלתו במקום העבודה, לאורך תקופה ובאופן חוזר ונשנה, באופן שהופך את סביבת העבודה לעוינת, ויוצר הטרדה רגשית, לרבות התנהגות בריונית כלפי עובד במקום העבודה.

וכך בהצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה:

"התעמרות בעבודה" - התעמרות במסגרת עבודה היא התנהגות חוזרת ונשנית כלפי אדם, במספר אירועים נפרדים, שיש בה כדי ליצור עבורו סביבה עוינת במסגרת עבודה, לרבות אחת או יותר מהתנהגויות אלה:
(1) התייחסות מבזה או משפילה או מזיקה כלפי אדם, לרבות באמצעות צעקות, קללות, האשמות שווא, או הפצת שמועות מזיקות;
(2) שיבוש יכולתו של אדם לבצע את תפקידו, לרבות באמצעות הצבת דרישות בלתי סבירות או יצירת תנאים בלתי סבירים לביצועו, שאינם נחוצים לביצוע התפקיד ואינם מטעמים עניניים, כגון היטפלות קנטרנית למעשיו, הצגת דרישות או שינוין באופן שלא ניתן להתמודד עמן, שליטה הדוקה באופן בלתי סביר על פעילותו במסגרת עבודה או הצרה, בפועל או בכוח, של סמכויותיו או תחומי אחריותו כנגזר מתפקידו, מטעמים בלתי ענייניים וכשביצוע העבודה אינו מחייב זאת;
(3) הטלת משימות על האדם שמטרתן מילוי צרכיו האישיים של אחר ושאינן נוגעות לתחומי תפקידו;
(4) הכפפתו של אדם לאווירה של פחד ואיומים;
(5) ייחוס עבודתו, הישגיו והצלחותיו של אדם לאדם אחר או ייחוס לאדם כישלונות לא לו, תוך הסתרת עובדות או הצגה מעוותת שלהן;
(6) נקיטת פעולות שיש בהן כדי להוביל לבידוד מקצועי או חברתי של האדם;
(7) נקיטת פעולות שיש בהן כדי לפגוע באופן בלתי סביר בפרטיותו של האדם."

78. במאמר אלמוג מתוארת התנכלות תעסוקתית כפגיעות בכבוד העובד, המשפילות ומבזות אותו, תוך גרימת סבל רגשי. אשר לביטויי ההתנכלות, מסבירה הכותבת:

"ביטוייה המעשיים של ההתנכלות התעסוקתית עשויים להיות מגוונים ככל שיעלה הדמיון... פגיעה בעובדים באמצעים מילוליים-תקשורתיים (צעקות, ביקורת לא-מוצדקת וכדומה); פגיעה במעמדם של העובדים (באמצעות הפצת שמועות, פעולות השפלה פומביות וכדומה); ומתן משימות משפילות (שאין בהן צורך או מניעת עבודה בפועל). מקובל לראות התנכלות תעסוקתית לא כמקרה חד-פעמי, אלא כחשיפה מתמשכת למעשים המתוארים".

79. במסגרת בחינת השאלה העובדתית, נשאל בין היתר האם היה העובד חשוף באופן מתמשך לפגיעה ובאיזה אופן זו באה לידי ביטוי.: אמצעים מילוליים (כגון צעקות או ביקורת לא מוצדקת), פגיעה במעמד העובד (באמצעות הפצת שמועות או השפלה פומבית), ומתן משימות משפילות (מטלות שאין בהן צורך או מניעת עבודה בפועל).

מן הכלל אל הפרט

80. בתצהירה מציינת התובעת כי היא זכאית לפיצוי בגין התעמרות בעבודה (עוגמת נפש) כי היא חוותה התעללות מהנתבעים הן בעת שיחת הפיטורים לאלתר, הן בהפעלת לחץ ואיומים להגיש מכתב התפטרות, הן באישום בגניבה, הן בגירושי לאלתר ממקום העבודה והן בפתיחת תיק במשטרה (סעיף 71.7 לתצהיר התובעת). וראו עדותה בחקירתה הנגדית " ביום השימוע הוא הזמין אותי לשיחה. הוא אמר לי להגיע לסניף לשיחה ב-4 עיניים. כמובן שיום לפני זה הייתה לנו שיחה מאוד מאוד קשה, שבעצם הוא צעק, והאשים אותי שבעצם לקחתי את ההשמדות הביתה, במקום לזרוק אותן פח. הוא אמר לי שמבחינתו זו גניבה. הוא דפק על השולחן, צעק עליי שאני אודה שלקחתי את זה הביתה. אני נבהלתי מאוד" (עמ' 29 לפ').

81. אביה של התובעת מתאר בתצהירו כי הנתבע 1 דאג להפחיד את דנה ולאיים עליה שיפתח לה תיק במשטרה, שהיא תיכנס לכלא וייקחו ממנה את ילדיה (סעיף 28 לתצהיר). בחקירתו הנגדית מציין האב כי בשיחה בין התובעת לנתבע 1 יום קודם לכן "הוא סגר את הדלת, הוא דפק על השולחן, הפחיד אותה" (עמ' 8 ש' 7).

82. הנתבע 1 מציין בתצהירו כי הוא ניהל שיחה עם התובעת וכי מעולם לא הרים יד או השפיל את התובעת וכל האמור בתצהירה הוא מוגזם ושקרי (סעיף 22 לתצהיר הנתבע 1). מר דוידוב מציין בתצהיר ו כי השימוע נערך באוירה טובה ושקטה וואף אחד לא הרים את קולו וצעק (סעיף 6 לתצהיר מר דוידוב).

83. לטעמינו, התובעת לא הוכיחה כי התעמרו בה בעבודתה במובן זה שלא מדובר בהעסקה פוגענית באופן מתמשך.

84. יחד עם זאת, בשל כל האירועים שאירעו בסיום העבודה (הלחץ שהופעל על התובעת לכתוב מכתב התפטרות וכו') אנו ס בורים כי מגיע לתובעת פיצוי בגין עוגמת נפש. כאמור, פיצוי בגין עוגמת נפש היא דרך נוספת להכיר בפגיעות בכבודו של עובד, שלא דרך הפריזמה של התנכלות תעסוקתית או התעמרות בעבודה ו היא קביעה אשר תיעשה בנסיבות מיוחדות בלבד, לפיה המעסיק הפר חוזה עבודה באופן אשר גרם לעובד עוגמת נפש.

85. במקרה דנן התובעת מתארת בתצהירה כי הנתבע 1 צעק עליה ואיים שילך למשטרה ויגיש נגדה תלונה. כי רו"ח הבהיר שהעונש על גניבה הוא 3 שנים בכלא. כמו כן הבהירו לה שהסניף הוא חלק מחברת סופרסל וכל עובד שניסה להילחם בהם הפסיד (סעיף 36 לתצהיר התובעת). בחקירתה הנגדית חזרה התובעת על הדברים וציינה לשאלה מה הרלבנטיות של הילדים שלה אותם ציינה הרבה בתצהיר - "זו שאלה מצוינת שאת יכולה לשאול את הלקוח שלך, למה הוא הכניס אותם בזה שהוא איים עליהם, עליי, שהוא יפנה לרווחה וידאג שייקחו אותם, בגלל שהוא יודע שאני מטופלת ברווחה, והוא יודע שהילדים שלי הם נקודה מאוד רגישה אצלי. והוא בעצם השתמש בהם, בצורה הכי צינית ומכוערת שיכולה להיות (עמ' 22 לפ' ש' 10-14).
86. הרושם המתקבל הוא כי ההליך שהתנהל מול התובעת היה אגרסיבי ולוחץ ולא נערך באווירה טובה ושקטה (כפי שרו"ח מציין בסעיף 6 לתצהירו).

87. מעבר לכך, עבירת גניבה ממעסיק היא עבירה חמורה ביותר ושעה שבסופו של דבר התברר כי התובעת הואשמה על לא עוול בכפה (לנוכח סגירת התיק במשטרה ובפרקליטות) תוך שהיא נאלצה לעבור חקירות במשטרה - מגיע לתובעת פיצוי בגין עוגמת נפש על כך .

88. בנסיבות העניין אנו פוסקים לטובת התובעת פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 15,000 ₪.

הזכויות הכספיות

89. נשאלת השאלה לאיזה זכויות זכאית התובעת לאור הקביעות אותן פסקנו עד עתה.

90. בפרק זה נבחן את זכאותה של התובעת לרכיבי התביעה הנתבעים.

פיצוי פיטורים

91. כפועל יוצא מקביעתנו כי הנתבעים כפו על התובעת לכתוב מכתב התפטרות ברי כי התובעת זכאית לתשלום פיצוי פיטורים.

92. באשר לשכר הקובע לפיצויים, התובעת עותרת לתשלום פיצוי פיטורים לפי שכר קובע בסך 5,022 ₪ ( ככל הנראה לפי השכר האחרון לחודש ינואר 2017). לטענת הנתבעים התובעת עבדה בשכר שעתי ועל כן ממוצע 12 חודשי שכר אחרונים מביא כי שכרה הקובע הוא 3,410.87 ₪ (סעיף 125 לכתב ההגנה).

93. בסעיף 86 לסיכומי הנתבעים עורכים הנתבעים חישוב של ממוצע השכר לאורך כל תקופת העבודה ואולם החישוב אינו מדוייק שכן בתחילת העסקתה שכרה השעתי היה 25 ₪ לשעה ולא 27 ₪ לשעה כפי שהנתבעים עורכים.

94. מאחר שהתובעת הועסקה על בסיס שעתי ובשעות חודשיות משתנות אנו סבורים שיש לעשות חישוב של 12 החודשים האחרונים לסיום העבודה. יוער, כי בהתאם לפסק דין בעניין י.ב שיא משאבים (ע"ע (ארצי) 44824-03-16 י.ב שיא משאבים בע"מ נ' ADHENOM, ניתן ביום 4.6.2017) יש לעשות חישוב של השכר לאורך כל תקופת עבודתה, אולם מאחר שהתובעת סיימה את עבודתה בחודש ינואר 2016 וההלכה הנוהגת במועד סיום העבודה הייתה בהתאם להלכת סנונית (דב"ע (ארצי) נז/3-57 סנונית נ' פרץ, פד"ע ל 364) יעשה החישוב, כאמור, לפי ממוצע 12 חודשים אחרונים. להלן טבלה המפרטת את שכרה לאורך כל תקופת העסקתה (12 חודשים אחרונים יודגשו) :

חודש
שכר שעתי
שעות עבודה
סכום
6/2015
25 ₪
37.5
937.5
7/2015
25 ₪
120.33
3,008
8/2015
25 ₪
105.5
2,637.5
9/2015
25 ₪
110.5
2,763
10/2015
25 ₪
104
2,598
11/2015
25 ₪
103.67
2,592
12/2015
25 ₪
118
2,949.5
1/2016
25 ₪
97
2,424.5
2/2016
25 ₪
91.4
2,285
3/2016
25 ₪
104.47
2,612
4/2016
25 ₪
108.53
2,713
5/2016
25 ₪
103
2,762.5
6/2016
25 ₪
131.62
3,480.5
7/2016
25.94 ₪
112.12
2,908
8/2016
25.94 ₪
108.25
2,808
9/2016
27 ₪
136.73
3,692
10/2016
27 ₪
111
3,888
11/2016
27 ₪
132.95
4,035
12/2016
27 ₪
175
4,724
1/2016
27 ₪
186
5,022
סה"כ

40,930 ₪
40,930 לחלק ל- 12 חודשים

3,410 ₪

95. התובעת זכאי ת אם כן לתשלום פיצויי פיטורים בסך 5,683 ₪ (שכר קובע 3, 410 כפול 20 חודשי עבודה לחלק ב- 12) ובקיזוז סכום הפיצויים בקופה בסך 2,304 ₪ = 3,379 ₪.

הודעה מוקדמת

96. שעה שקבענו כי התובעת פוטרה ברי שהיא זכאית לתשלום בגין הודעה מוקדמת שכן אין חולק שהנתבעים לא שילמו לה רכיב זה (נהפוך הוא: הנתבעים קיזזו סכום בגין אי מתן הודעה מוקדמת).

97. התובעת זכאית לתשלום הודעה מוקדמת בסך 3,888 ₪ (216 ליום עבודה כפול 18 ימי הודעה מוקדמת). נציין, כי התובעת הייתה עובדת שעתית ולפי סעיף 4 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א - 2001 היא זכאית ל- 18 ימי הודעה מוקדמת (ולא ל – 30 ימי הודעה מוקדמת) .

החזר קיזוז הודעה מוקדמת

98. אין חולק כי בתלוש השכר האחרון לחודש 1/2017 קוזז לתובעת סכום בסך 3,888 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

99. לנוכח קביעתנו בפסק הדין לפיה התובעת פוטרה זכאית התובעת להחזר הסכום שקוזז בסך 3,888 ₪.

השלמת הפרשות לתגמולים

100. לטענת התובעת לא היתה לה קופה פעילה במועד תחילת העסקה ולפיכך היה על הנתבעים לפתוח לה קופה כעבור 6 חודשים (בחודש 12/2015). בפועל הנתבעים פתחו לת ובעת קופת פנסיה כעבור שנה בחודש 11/2016. לפיכך זכאית התובע להשלמה לקופת הפנסיה בגין רכיב התגמולים בסך 1,417 ₪ (סעיף 82 לסיכומי התובעת).

101. לטענת הנתבעים, זכאית התובעת ליתרה בסך 894 ₪ הנובעת ככל הנראה מטעות טכנית (סעיפים 90-91 לסיכומי הנתבעים)

102. אשר לדעתנו, מקובל עלינו החישוב המדוייק שבוצע בסיכומי הנתבעים באמצעות טבלה המפרטת את השכר מידי חודש ואת אחוזי ההפרשות. לפיכך אנו מקבלים את החישוב ופוסקים לתובעת סכום בסך 894 ₪ בגין הפרשות לתגמולים.

הוצאות נסיעה

103. לטענת התובעת הנתבעים לא שילמו לה דמי נסיעה (כפי העולה מתלושי השכר) בניגוד לדין. לפיכך זכאית התובעת לתשלום בעד חופשי חודשי (בסך 213 ₪) בגין תקופת העסקתה.

104. לטענת הנתבעים התובעת התגוררה בסמוך למקום העבודה ועל כן היא אינה זכאית לתשלום דימ נסיעה.

הכרעה

105. בחקירתה הנגדית ציי נה התובע ת שהמרחק בין מקום עבודתה למקום מגוריה הוא בערך 10 בניינים ואינו עולה על חצי קילומטר (עמ' 37 לפרוטוקול).

106. לפיכך לא זכאית התובעת להחזר הוצאות נסיעה ונראה כי ממילא התובעת זנחה רכיב זה בסיכומים.

פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה

107. לטענת התובעת הנתבעים לא עמדו בדרישות חוק הודעה לעובד ולא מסרו לתובעת טופס הודעה לעובד: לא בתחילת העסקתה, לא לאחר שהרחיבו את תפקידיה לסידור סחורה, לא כאשר מונתה לאחראית משמרת ולא כאשר מונתה לתפקיד סגנית מנהלת סניף. לטענת התובעת, טופס ההודעה שצורף לכתב ההגנה מפוברק (סעיף 83 לסיכומי התובעת).

108. לטענת הנתבעים עם תחילת עבודתה ניתן לתובעת פירוט על תנאי עבודתה כפי שצורף לכתב ההגנה. לפיכך אין זכאית התובעת לפיצוי כלשהו בגין רכיב זה.

הכרעה

109. לכתב ההגנה אכן צורף הודעה בדבר פירוט תנאי עבודה אולם לא הוכח כי הוא נמסר לתובעת (אין חתימה של התובעת על גבי הטופס).

110. בתצהירה מציינת התובעת כי היא לא קיבלה הסכם העסקה בתחילת העסקתה ובטח לא נהלי עבודה (סעיף 10 לתצהיר). הנתבע 1 מציין בתצהירו כי לתובעת נמסר פירוט הודעה לעובד על פי חוק (סעיף 47.1 לתצהיר).

111. מאחר שהנטל להוכיח כי התובעת קיבלה את הסכם העבודה מוטל על הנתבעים והם לא הרימו נטל זה אנו קובעים כי אכן לא נמסר לתובעת טופס הודעה לעובד.

112. בנסיבות אלה אנו פוסקים לטובת התובעת פיצוי בסך 5,000 ₪ ( שליש מהפיצוי הקבוע בחוק הודעה לעובד).

פיצוי בגין העסקה פוגענית ומנצלת

113. בסיכומים עותרת התובעת לפיצוי בסך 7,600 ₪ בגין פיצוי על העסקה פוגענית ומנצלת (סעיף 77 לסיכומי התובעת). לטענת התובעת הנתבעים הפכו אותה לכוננית ללא כל תגמול. יחד עם זאת, טענה זו אמנם הוזכרה בכתב התביעה (סעיפים 86-91 לכתב התביעה) אך לא כומתה בכתב התביעה כסעד כספי (ואף לא שולם בגין רכיב זה אגרה) ולכן מהווה הרחבת חזית ואין אנו דנים בה.

האם יש להרים מסך כנגד הנתבע 1?

114. נקודת המוצא בדיני חברות היא כי חברה היא אישיות משפטית הנבדלת מבעלי המניות בה (דב"ע נג/ 3-205 וגיה - גלידות הבירה בע"מ, פד"ע כז 345 (1994)). בית הדין הארצי שב וחזר על עקרון זה בשורה של פסקי דין (ע"ע (ארצי) 387/05 פוטרמן - ניסני, 9.12.07; ע"ע (ארצי) 304/09 העמותה לקידום הספורט הנשי, הנוער והמגזר הערבי בהפועל תל-אביב - שיינפלד, 16.2.12; ע"ע (ארצי) 15288-12-10 בוימל פלזן, 8.5.12).

115. לעניין זה נפנה לפסק הדין בעניין טוקו שף הקובע, כדלקמן:
"בדיני תאגידים חל הכלל שלפיו התאגיד הוא אישיות משפטית נפרדת מבעלי המניות שלו. עם זאת, בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 ניתנת תרופה קיצונית למצב בו בעלי המניות בחברה עושים שימוש לרעה באישיות הנפרדת של החברה. תרופה זו ניתנת במקרים חריגים בהם הוכח כי השימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה נעשה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה או באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה ובלבד שבעל המניות היה מודע לשימוש כאמור... " (בר"ע ארצי 52353-08-16 א.ב טוקו שף בע"מ נ' ADMARIAM GAVR NEGOUSE, ניתן ביום 13.11.2016).
116. סקירת הפסיקה מעלה כי הרמת מסך שמורה למקרים קיצוניים וחריגים, ובהתקיים התנאים הקבועים בהוראת סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999, כפי שתוקן בתיקון מספר 3, התשס"ה-2005.
117. בענייננו, אין בכתב התביעה תשתית עובדתית המפרטת את הסיבה להרמת מסך ההתאגדות וממילא לא מצאנו כי יש להרים מסך בין הנתבע 1 לנתבעת 2. הנתבע 1 ביצע את תפקידו מתוקף היותו אורגן של הנתבעת 2 ואין מקום לחייבו באופן אישי.

סוף דבר:

118. תביעת התובעת מתקבלת בחלקה.

119. התובעת זכאי ת לסכומים הבאים שישולמו בתוך 30 ימים :

א) פיצוי פיטורים בסך 3,379 ₪
ב) הודעה מוקדמת בסך 3,888 ₪
ג) החזר קיזוז הודעה מוקדמת בסך 3,888 ₪
ד) הפרשות פנסיוניות (תגמולי מעסיק) בסך 894 ₪
ה) פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך 5,000 ₪
ו) פיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין בסך 10,000 ₪
ז) פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 15,000 ₪.

סה"כ: 42,049 ₪.

לסכום שנפסק כאמור לעיל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (18.5.2017) ועד למועד התשלום בפועל.

לא מצאנו לנכון לחייב את הנתבעים בפיצוי הלנה, בין היתר לנוכח העובדה כי הנתבעת 2 כבר חוייבה בפסק הדין בפיצוי בגין עוגמת נפש ופיטורים שלא כדין וניתן להסתפק בכך .

120. בנוסף, תשא הנתבעת 2 בתשלום שכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,500 ₪ וזאת בתוך 30 יום המצאת פסק הדין לידיה, שמא סך זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

לצדדים זכות ערעור על פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלתו.

ניתן היום, כ"ג אייר תש"פ, (17 מאי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר אמיר אופיר,
נציג ציבור עובדים

תומר סילורה, שופט

מר דניאל הרפז,
נציג ציבור מעסיקים