בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 37527-08-18

12 אוקטובר 2020

לפני:

כב' השופטת יפית מזרחי-לוי

התובע
1. ארז וינר
ע"י ב"כ: עו"ד רענן באלס
-
הנתבעת
1. אלמי תעשיות פלסטיקה בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד עובד כהן

פסק דין

לפניי תביעתו של מר ארז וינר (להלן – התובע) כנגד חברת "אלמי תעשיות פלסטיק בע"מ" (להלן – הנתבעת) לפיצוי בגין התנכלות תעסוקתית והעסקה פוגענית, וזכויות נוספות הנובעות מעבודתו וסיומה.
העובדות כפי שהן עולות מכתבי הטענות, התצהירים והעדויות שהוצגו לפנינו:
התובע, יליד 1966, הועסק כנהג משאית במשרה מלאה בנתבעת החל מיום 1.5.16 ועד ליום 16.1.17 ובסה"כ במשך 8 חודשים וחצי (להלן – תקופת ההעסקה).
הנתבעת, חברה לאספקת מוצרי פלסטיק, ובעיקר עציצי פלסטיק ומוצרי גינה.
לנתבעת, שני מחסנים. אחד, בעיר הוד השרון והשני, בעיר ערד. תפקיד התובע היה להעביר את הסחורה בין שני מחסנים אלה.
ביום 10.1.17 הוזמן התובע לשימוע לפני פיטורים ליום 12.1.17. התובע פוטר מעבודתו ביום 16.1.17.
טענות הצדדים
התובע טוען כי הועסק בהעסקה פוגענית, פוטר בהליך שנעשה שלא כדין וכי נשללו ממנו זכויות סוציאליות המגיעות לו במהלך עבודתו . הנתבעת מכחישה טענות התובע בנוגע להתנהלות בעבודה, וטוענת כי שילמה לתובע את מלוא זכויותיו, וכן טענה להליך פיטורים שנעשה כדין. הטענות בהרחבה בהמשך.
דיון והכרעה
הודעה לעובד על תנאי העסקתו
לטענת התובע, הנתבעת לא מסרה לו הודעה לעובד. לטענת הנתבעת, התובע קיבל הסכם עבודה שהוא בגדר הודעה לעובד. אולם, כוונתה להסכם מחודש ספטמבר 2016, 4 חודשים לאחר שהתובע החל לעבוד, שאז הוצע לתובע חוזה העסקה עם תנאי העסקה חדשים , ובין היתר, שכר גבוה מזה ששולם לו בפועל וכן, תוספת אש"ל. התובע לא חתם על חוזה העסקה זה. לטענתה, יש לראות בחוזה העסקה הודעה לעובד על תנאי העסקתו.
חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן - חוק הודעה לעובד) מטיל חובה על המעסיק למסור לעובד הודעה מפורטת בדבר תנאי עבודתו, בתוך 30 יום ממועד תחילת העסקתו. תכלית הודעה זו היא מתן מידע לעובד בכל הנוגע לתנאי העסקתו וזאת, על מנת שיוכל לעמוד על זכויותיו כמו גם, צמצום המחלוקות בין העובד למעסיק.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ומכלול העדויות והראיות שהוצגו מצאתי כי דין התביעה לעניין זה להתקבל. אנמק.
ראשית, מר גנור הודה בעדותו כי לא נמסרה לתובע הודעה על תנאי העסקתו עם תחילת העסקתו (ש' 23-33 בעמ' 51 לפרוטוקול).
שנית, כאמור, חוק הודעה לעובד מטיל על המעסיק את החובה למסור לידי העובד הודעה על תנאי העסקתו בתוך 30 ימים מתחילת ההעסקה. התובע החל עבודתו בנתבעת ביום 1.5.16 כך, שהיה על הנתבעת למסור לו הודעה על תנאי העסקתו, לכל המאוחר, עד ליום 1.6.16. כך, שחוזה העבודה שהומצא לתובע בחודש ספטמבר 2016 אינו עומד בזמנים הקבועים בחוק.
שלישית, אין חולק בין הצדדים כי חוזה העבודה לא נחתם על ידי הצדדים וכי הועברו ביניהם טיוטות חוזה עבודה כך, שתנאי העבודה שנקבעו בחוזה טרם הוסכמו על ידי הצדדים והיו בשלב המשא ומתן לקראת כריתת חוזה עבודה. כך, שלא מצא תי שיש בכך כדי להוות תחליף להודעה לעובד על תנאי העסקה בהתאם לחוק הודעה לעובד.
בסיכומיה טענה הנתבעת כי התובע היה מודע היטב לתנאי עבודתו ומשכך, אין הוא זכאי לפיצוי בגין סעד זה . אכן כפי שעולה מהראיות שהובאו, תנאי עבודת התובע, היו ברורים לו , אף שחוזה העסקה לא נחתם. משכך יש להעמיד את גובה הפיצוי על הצד הנמוך.
כללו של דבר, הוכח כי לא נמסרה לתובע הודעה לעובד על תנאי העסקתו ולפיכך, תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בסך של 1,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.17 ועד למועד התשלום בפועל.
התנכלות תעסוקתית
לטענת התובע, עובדי הנתבעת - מר גנור, מר שלמה אשר עבד על מלגזה בעת העמסת הסחורה על משאית התובע (להלן – שלמה) ועובד נוסף העונה לשם דין (להלן – דין) - התעמרו בו במהלך כל תקופת העסקתו. לטענתו הוא חווה מסכת השפלות, התנכלות, צעקות, האשמות, השפלות, איומים, אמירות מילוליות פוגעניות, קללות הערות והטרדות חמורות ובלתי פוסקות מצד נציגי הנתבעת תוך פגיעה בכבוד התובע שהסבה לו נזקים נפשיים ועוגמת נפש רבה. הוא פנה לנציגי הנתבעת פעמים רבות כדי שיפעלו להפסקת ההתנכלות אך פניותיו נפלו על אוזניים ערלות. נציגי הנתבעת לא פעלו להפסקת ההתנכלות אלא נתנו לגיטימציה לאמירות הפוגעניות ולהתנהלות האמורה.
ההתנכלות התבטאה, כנטען על ידו, אף במעשים פיזיים אשר זעזעו והפחידו א ותו. כך למשל, שלמה ניסה לדרוס אותו באמצעות מלגזה מספר פעמים. במקרה אחר, דחף אותו שלמה עם משטח שהועמס על גבי המשאית. כמו כן, ההתנכלות התבטאה אף באי תשלום שכר עבור גמול עבודה בשעות נוספות והפרות חוזרות ונשנות של חוקי העבודה השונים כמו גם, דרישת נציגי הנתבעת כי התובע ינהג על משאית לא תקינה שאינה מצוידת בציוד המתאים לצורך הובלת המטענים השונים. כלל פניותיו של התובע בדבר תנאי העסקתו העלו חרס בידו וזכו להתעלמות מוחלטת מצד הנתבעת.
לטענת הנתבעת, גרסת התובע בדויה ומופר כת. התובע לא מילא אחר הוראות מנהלו, נמנע מביצוע מטלות על פי ההנחיות שקיבל וגילה חוסר אמינות. התנהגותו זו כללה יחס בוטה וחמור כלפי עובדי הנתבעת. התובע התבטא באופן לא ראוי כלפי יתר העובדים ויצר אווירה עכורה שלא הייתה קודם להעסקתו. לתובע שולמו מלוא שכרו וזכויותיו. מה גם, שאין ממש בטענותיו אודות הליקויים במשאית בה נהג שכן, הוא נהג על משאית חדשה, תקינה ובטיחותית. התובע לא גילה בקיאות מקצועית כנהג ובפרט בהתאם לאמות המידה המתחייבות מעבודתו בנתבעת.
התשתית הנורמטיבית
"התנכלות תעסוקתית" היא התנהגות שעיקרה השפלה והיא מלווה בבריונות, פגיעה בכבוד האדם, עלבונות, יצירת סביבת עבודה עוינת, הטרדה ועוד הגורמת לנחשפים אליה סבל בדרגות שונות, ומגיעה בד"כ מגורם ממונה, על אף שהיא יכולה להגיע גם מעמית לעבודה או קבוצת עובדים. עילת תביעה זו מקנה סעד משפטי לעובד אשר מוצא עצמו נפגע במקום עבודתו מתנאי העבודה, מהממונים עליו או מחבריו לעבודה.
בבוא בית הדין לבחון תביעה ל"התנכלות תעסוקתית" עליו להביא בחשבון את הקושי הראייתי בהוכחתה נוכח היותה חסרת ביסוס עובדתי הנובעת מתחושותיו הסובייקטיביות של העובד, וכדבריה של כב' השופטת לאה גליקסמן:
"בסופו של יום, השאלה אם התרחשה או לא התרחשה התנכלות כלפי העובד במקום העבודה היא שאלה עובדתית, שעל הערכאה הדיונית להכריע בה, על יסוד התרשמותה ממכלול הראיות והעדויות לפניה".
מן הכלל אל הפרט
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ומכלול הראיות והעדויות שהוצגו הגעתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח שחווה התנכלות תעסוקתית בעבודתו בנתבעת ודינה של התביעה לעניין זה להידחות. אנמק.
התובע טען כי הוא חווה התנכלות מצד שלושה עובדים שונים של הנתבעת. האחד, דין אשר נהג לאיי ם ולצעוק עליו פעמים רבות. השני, שלמה אשר נהג לצעוק, להשפיל ואף ניסה לדרוס את התובע באמצעות המלגזה והשלישי, מר גנור אשר התעלם מפניות התובע ולא מנע את ההתנכלות בו. נוכח זאת, אדון בטענותיו כלפי כל אחד מהעובדים בנפרד להלן אך, תחילה לטענת התובע כי ההתנכלות החלה מראשית העסקתו.
בכתב תביעתו ובתצהירו טען התובע כי הוא סבל מהתנכלות תעסוקתית במהלך כל תקופת העסקתו. אין חולק כי מר גנור מונה למנכ"ל הנתבעת בחודש ספטמבר 2016 וקודם לכן, מנכ"ל הנתבעת היה אדם אחר (להלן – המנכ"ל הקודם). עת נשאל התובע לעניין מועד תחילת ההתנכלות התעסוקתית הוא העיד כך:
"עו"ד כהן: בהחלט. אני רוצה לשאול אותך, אתה מציין ככה, תקופת העסקתי התאפיינה, מה אתה רוצה לומר לנו? שמהיום הראשון שהתחלת לעבוד שם.
...
עו"ד כהן: סעיף 8, סעיף 8 לתצהיר. תקופת העסקתי התאפיינה בתנאי עבודה שערורייתיים, עכורים, רוויים בצעקות, ספיגת עלבונות, השפלות קשות.
...
עו"ד כהן: זה מתחילה ההעסקה שלך?
העד, מר וינר: מאז שאלירן החליף את המנכ"ל הקודם זה התחיל.
עו"ד כהן: אוקי, אז בוא.
העד, מה וינר: רגע, רגע. אבל רגע, רגע. גם בתקופה של המנכ"ל הקודם היה בחור בשם דין שדיבר אליי לא יפה. המנכ"ל הקודם הלך ונזף בו."
על פי עדות זו, טענת התובע היא כי ההתנכלות התעסוקתית החלה מעת מינויו של מר גנור למנכ"ל החברה ולאו דווקא מתחילת תקופת ההעסקה. התובע לא ציין אילו אירועים אירעו טרם מינויו של מר גנור למנכ"ל הנתבעת אלא העיד באופן כללי כי דין "דיבר אליו לא יפה". זאת ועוד, התובע המשיך והעיד כי לא הייתה לו כל בעיה בתקופת עבודתו של המנכ"ל הקודם מלבד מקרה חד פעמי שאירע עם דין באותה תקופה. משכך, ובשים לב לכך לא כל התבטאות חד פעמית של עובד, גם אם אינה ראויה, היא בבחינת התנכלות תעסוקתית, הרי שלא הוכח כי בתקופה שקדמה למינוי מר גנור חווה התובע התנכלות תעסוקתית.
טענות התובע להתנכלות מצד דין
בכתב התביעה טען התובע כי דין נהג לצעוק לעברו פעמים רבות את האמרות הבאות: "אתה לא יודע מי אני", "תעשה עכשיו מה שאומרים לך", "בוא תקום תתחיל לעשות", "תסיים את האוכל", "תזדרז" ו"תזהר ממני". בתצהירו העיד התובע כי דין נהג פעמים רבות צעק בפניו את האמרות הבאות: "אתה לא יודע מי אני", "תעשה עכשיו מה שאומרים לך", "בוא תקום תתחיל לעשות". עוד העיד התובע כי באחת הפעמים ישבו השניים לאכול יחדיו כאשר דין סיים לאכול לפני התובע הוא צעק לעברו "תקום". עת אמר התובע לדין כי הוא עדיין אוכל המשיך דין וצעק "בוא תקום תתחיל לעשות", "אני ממהר", "תעשה מה שאומרים לך" ו"אתה לא יודע מי אני".
עת נחקר התובע לעניין ההתנכלות התעסוקתית מצד דין עלה מעדותו שפני הדברים לא היו חמורים כפי שהוא ביקש לצייר אותם:
"העד, מר וינר: רגע, רגע. אבל רגע, רגע. גם בתקופה של המנכ"ל הקודם היה בחור בשם דין שדיבר אליי לא יפה. המנכ"ל הקודם הלך ונזף בו.
...
ת: הוא זימן את שנינו למשרד, ביחד, הייתה פקידה בשם רחלי שאחרי זה היא פוטרה על ידו. היא אמרה לי גם כן, זאת לא פעם ראשונה שדין עושה את הדברים האלה. אני באתי ודיווחתי על הדברים האלה.
ש: שואל אותך למה לא זימנת לא את רחלי ולא את המנכ"ל הקודם כעדים מטעמך?
ת: רחלי, אני לא יודע איפה היא, נעלם הקשר. אין לי שום קשר איתה. אין לי, אין לי שום קשר איתה היא הייתה, פוטרה. היה, הייתה תחלופה עצומה של כוח אדם שם.
...
העד, מר וינר: כשהמנכ"ל הקודם היה, לא הייתה שום בעיה.
כב' הש' מזרחי: אף אחד לא התעמר בך?
העד, מר וינר: חוץ מדין, והבירור שהיה לו היה.
ש: ודין זה היה משהו חד פעמי?
ת: דין זה היה משהו, אז חד פעמי בדבר הזה. היו פיקים נוספים, אבל הייתה הפרדת כוחות בקטע הזה. אני לא עבדתי איתו, הוא אמר לי גם אתה לא תעבוד איתו ו'. כן כל אחד עשה עבודה אחרת, אז המפגשים שלנו היו פעם ב.
ש: אז היה לך חיכוך חד פעמי עם דין.
ת: היה לי."
התובע, לא זימן לעדות את המנכ"ל הקודם ואת הגב' רחלי אשר היו עדים כביכול לדברים אלו. חזקה ידועה היא כי צד הנמנע מהבאת עד או ראיה חזקה כי זו עומדת לחובתו. משכך, ובהעדר כל ראיה לתמוך בגרסת התובע, לא ניתן לקבוע כי הוכחה, אף לא במאזן ההסתברויות . יתרה מזו, מעדות התובע עולה כי מדובר במקרה חד פעמי שאירע עם דין ואשר טופל על ידי המנכ"ל הקודם שאז, ולאחר הבירור נעשתה הפרדה בין השניים אשר ביצעו עבודות נפרדות.
למעלה מכך, מר אגמי העיד בהקשר זה כך:
"ש: אתה אף פעם לא ראית שצועקים על ארז?
ת: אני לא ראיתי עובד שצועק על ארז.
ש: גם לא דין? וגם לא שלמה?
ת: דין לא נמצא בכלל בקשר ישיר עם ארז. דין הוא סוכן מכירות, הוא מסתובב במשתלות, הוא לא נהג והוא בטח לא נמצא בארד. עיקר העבודה של ארז הייתה להעמיס בערד סחורה ולהביא אותה למרכז. זה מה שהוא עשה."
ניכר מעדות זו, המצטרפת לעדות התובע לעיל, כי עבודתו של התובע אינה קשורה בעבודתו של דין וכי האינטראקציה בין השניים הינה דלה נוכח התפקידים השונים שביצע כל אחד מהם.
בסיכומיו, טען התובע כי הוכחה התנכלותו של דין בתובע באופן כללי וסתמי ומבלי להפנות לכל ראיה אובייקטיבית שיש בה כדי לתמוך בטענתו. אנו סבורים כי לא הוכח כי דין התעמר בתובע במהלך תקופת העסקתו. כידוע, יחסי העבודה מורכבים הם ולא כל התבטאות של עובד תיחשב כהתנכלות בעבודה ובוודאי שלא מקרה חד פעמי אשר אינו עונה על בסיסה של הגדרת ההתנכלות התעסוקתית הדורשת מקרים חוזרים ונשנים.
טענות התובע להתנכלות מצד שלמה
בכתב התביעה טען התובע כי שלמה נהג לומר לו פעמים רבות לתובע את האמרות הבאות: "אתה תשלם על זה", "יא אפס", "אתה אפס", "אפס", "אתה לא יודע לנהוג", "אתה לא יודעת לקחת סיבוב". עוד טען התובע כי במקרה אחד, עת היה התובע בנסיעה, התקשר אליו שלמה והתובע ניתק את השיחה. עת התובע הגיע למחסן הנתבעת בערד שלמה צעק עליו ואמר לו "מה פתאום אתה מנתק לי". במקרה אחר, עת התובע היה במחסן בערד שלמה הפתיע אותו מאחור עם מלגזה וצעק "תזוז תזוז אתה יודע לא בעיה בשבילי לדרוס אותך".בתצהירו, פירט התובע מקרים נוספים המהווים לטענתו התנכלות תעסוקתית מצד שלמה.
לאחר בחינת טענות הצדדים ומכלול הראיות והעדויות שהוצגו , גם כאן הגעתי לכלל מסקנה כי לא אירעה התנכלות תעסוקתית כלפי התובע מצד שלמה. התובע לא הוכיח את התרחשותם של כלל האירועים הנטענים למעט שני אירועים בודדים. התובע העיד בהקשר זה כך:
"ש: לא היה שום דבר עם שלמה?
ת: היו לי מספר פעמים, שלמה אז עוד לא עבד.
ש: מתי שלמה התחיל?
ת: אני לא יודע, אבל הוא התחיל מספר חודשים אחרי זה.
ש: אחרי שלירן התחיל?
ת: לפי מיטב זכרוני, אל תתפסי אותי בתאריך. למי מיטב זכרוני כן, כאשר יורם היה שם אני זוכר שראיתי את שלמה פעם או פעמיים, לא היה שום דבר ביני לבינו. העבודה עם, עם המנכ"ל הקודם התאפיינה במשמעת ברזל, כלומר הוא אמר משהו כולם התיישרו לפי זה. לי לא הייתה שום בעיה איתו, יש אחרים קצת שטוענים שהוא היה ממש פרא. לי שום בעיה לא הייתה איתו. מה שביקשתי."

ובהמשך העיד כך:
"ש: אתה במסגרת המייל שאתה ממציא, אתה מציין, מציין את הוויכוח שהיה לך, את ההתייחסות שהייתה.
ת: אוקי.
ש: היחס שלך בינך לבין שלמה.
ת: נכון.
ש: עובד החברה.
ת: כן.
ש: אתה מציין שם שהיה שם עניין של העמסה, נכון?
ת: כן.
ש: עניין של העמסה.
ת: הדברים היו בהעמסה ובפריקה, כן.
ש: ואתה אומר שהנושא לא טופל?
ת: נכון.
ש: עכשיו אתה אמרת לי.
ת: יש שני מקרים.
ש: בתשובה קודמת שלך.
ת: שני מקרים.
ש: אתה אמרת בתשובה קודמת שלך שמר גנור הורה על הפרדה בינך לבין שלמה.
ת: בגלל זה אמרתי לך שני מקרים. אני אמרתי יש שני מקרים, אני אגיד לך את הכל.
...
העד, מר וינר: היו שני מקרים. אחד, שזה היה רק בהתחלה לפני גם התצהיר, לפני הבקשה לחוזה וכל הדברים האלה. אני ושון עלינו לאלירן, אוקי. היה תקל שם קטן, פתרנו את זה. אלירן אמר את המשפט הבא, שון נהנה לעבוד איתך. אתה עולה על המשאית, אתה שם את הכפפות שלך.
כב' הש' מזרחי: לא מדובר על המקרה הזה אדוני.
העד, מר וינר: זה, לא, לא. בשיחה הזאת זה נאמר.
ש: אדוני, לא שואלים אותך על, על הסיפור הזה, שואלים אותך על שלמה.
ת: על שלמה, בשיחה הזאת נאמר על שלמה. אלירן, דיווח לאלירן במלואו מה קורה. שון ראה את זה במצלמות, אישר את מה שאני אומר לו, על פגיעה בציוד כל הדברים האלה. כי אלירן, כי סליחה לא אלירן, שון לא היה יכול לפרוק את הציוד מהמשאית בגלל הבעיות בהעמסה, הוא לא הצליח למשוך את זה עם המלגזה. אלירן אמר, אוקי, תודיע לשלמה שמעכשיו הוא לא מעמיס את ארז. הייתה הפרדת כוחות. אחרי זה היה, הייתה שתיה בחברה, אני הייתי במשרד של אלירן, הבאתי לו כה דברים וכו'. שלמה נכנס לחץ לי ככה את היד, תפס אותי בסיטואציה, לא יכולתי לעשות כלום. עכשיו, אני באופן אישי לא נקמן, אם יהיה טוב תעמיס, מה אכפת לי. לא אכפת. תראי .
ש: אוקי, ואז היה מקרה שני?
...
ת: הוא בעקבות, בשיחה השנייה, אז הוא אמר לי ארז תשלח לי על זה מייל.
ש: אוקי.
ת: וזה, לא נעשה כלום, וכשאני באתי וביררתי, התעלמות.
ש: אוקי. זאת אומרת אחרי, אחרי שהוא עשה הפרדה בינך לבין שלמה. שלמה חזר להעמיס אותך?
ת: אחרי שהוא עשה הפרדה, ההפרדה שלו למעשה נדרסה, התעלמו ממנה.
...
ש: איזה תאריך הייתה הפעם הראשונה?
ת: באמת שאני לא זוכר תאריך. לפני.
ש: מה הפער בין הפעם הראשונה לשנייה?
ת: חודשים.
ש: מה זה חודשים? חודשיים שלושה, חצי שנה?
ת: אני, אני, חודשיים שלושה לפחות. אני לא יודע, באמת. חודשיים שלושה לפחות. בטווח הזה הייתה פגיעה מכוונת של שלמה במסירה של הרכב עם המלגזה. אני דיווחתי על זה, כי לא הייתה לי ברירה, לא הייתה לי ברירה."
וכך:
"... היה טיפול שאני באתי והתלוננתי על שלמה, הוא אמר לי ארז שלמה לא מעמיס אותך. הוא אמר. הוא העלה, במשרד ישבנו עם שון, היה איזה תקל שם. הוא אמר לי שון נהנה לעבוד איתך. אתה עולה על המשאית, אתה שם את הכפפות האדומות. הוא נהנה לעבוד איתך, כל הדברים האלה. ..."

דברים אלה שבעדות התובע לא נטענו בתצהירו או בכתב תביעתו. גרסתו המתפתחת של התובע מטילה ספק במהימנותה . לכן מסקנתי היא כי מדובר בגרסה כבושה. יתרה מזו. אף אם הייתי מקבלת גרסת התובע, אין בה כדי להוכיח קיומה של התנכלות תעסוקתית שכן, מדובר בשני מקרים בודדים בהם אירע ויכוח בינו לבין שלמה ואין די בכך כדי להוות עילה להתנכלות תעסוקתית.
טענות התובע להתנכלות מצד מר גנור
לאחר בחינת טענות הצדדים ומכלול הראיות והעדויות שהוצגו לפני י לא מצאתי כי התובע חווה התנכלות תעסוקתי ת מאת מר גנור. ראשית, באשר למר גנור טען התובע כי תקופת העסקתו התאפיינה בתנאי עבודה שערורייתיים, עכורים, מלווים בצעקות, ספיגת עלבונות, השפלות קשות, התעמרויות והתנהגות גסה וחסרת רסן בעיקר מצד מר גנור. התובע לא ציין כל דוגמה לטענות הקשות שהעלה נגד מר גנור. התובע לא פירט את האימרות שנאמרו לו על ידי מר גנור אלא, טען כי פעמים רבות מר גנור התנה את תנאי עבודתו בביצוע פעולות שונות על ידו. טענה כללית זו הועלתה מבלי ליתן ולו דוגמה אחת להתניית תנאי עבודתו בביצוע פעולות שונות על ידו, התובע לא ציין אילו פעולות נדרש לבצע והאם אלה אינן בגדר תחום עבודתו.
גרסת התובע התפתחה במהלך עדותו עת העיד כי תחילת ההתנכלות בו מצדו של מר גנור החלה לאחר שדרש את שהובטח לו על ידי המנכ"ל הקודם, ולמעשה ההתנכלות התבטאה בניהול משא ומתן על תנאי עבודתו. בהקשר זה הוא העיד כך:
"העד, מר וינר: בדיוק מה שאני השבתי. ברגע שאני יזמתי שיחה לחזור לעבודה, וישבנו, ויש מייל שם שכותב 7,000 ₪ ואני דיברתי איתו שיורם הבטיח לי 500 ₪ אחרי החודש הראשון. וכל הדברים האלה, והדברים האלה רשומים. והוא כותב שם, שאני ראש גדול ויש לי ניסיון במחסנים וכל הדברים האלה. ואני עשיתי דברים בחיל האוויר, והיה לי רעיון איך לסדר את המחסן כדי לייעל את העבודה, בגלל שהעבודה שם הזדחלה כל הזמן.
עו"ד כהן: כן.
כב' הש' מזרחי: אז בעקבות השיחה הזאת התחילו התעמרויות?
עו"ד כהן: שאלה פשוטה, מתי, מתי מה היא נקודת הזמן.
העד, מר וינר: בעקבות זה.
עו"ד כהן: אל תחזור ותספר לנו מה.
העד, מר וינר: בעקבות הדבר הזה, כל. מאז יש תפנית.
כב' הש' מזרחי: למה?
העד, מר וינר: למה? כי הוא.
עו"ד כהן: אתה ממש לא מתייחס.
העד, מר וינר: אבל תיתן לי להשיב, אני אסביר בדיוק למה. אלירן רצה שאני אחתום על חוזה, הוא אמר לי אני אארגן את החוזה. לקח לו זמן לארגן את החוזה. הוא שלח לי חוזה ואז אני ישבתי והתחלתי לקרוא את החוזה הזה, וראיתי שהחוזה הזה מפיל עלי את הכל. עכשיו.
כב' הש' מזרחי: מה זאת אומרת מפיל עלייך את הכל?
העד, מר וינר: כלומר, יש שם סעיף בחוזה, אני לא זוכר את הסעיף, אבל יש שם סעיף בחוזה שכל תקלה במשאית זה באחריות הנהג.
...
ת: מאז כל משפט שלו היה, אמר אני ואתה בתהליך של משא ומתן. תשמע ארז, תן לי חצי שעה בבוקר יותר מוקדם, תן לי חצי שעה בערב יותר מוקדם. התחיל להאריך לי את השעות. אני אמרתי לו תשמע, זה לא מה שסוכם עם יורם. הוא אומר לי מה שהיה עם יורם, מת. יורם לא נורמאלי, יורם אידיוט, משפטים שהוא אמר. יורם כל הדברים האלה, וכל הזמן, גם כשאני אמרתי לו שיורם הבטיח לי העלאה והוא הסכים לעשות את הדבר. זה, החלה נסיגה. ארז אנחנו בתהליך של משא ומתן. תחתום על החוזה אתה תקבל את זה. כל דבר היה קח ותן ומאז השעות שלי התארכו, היחס היה שונה לחלוטין. אני ראיתי בן אדם אחר מול העיניים שלי.
...
העד, מר וינר: כל דבר היה, היה בצורה של אתה כאילו אומר לנו שאנחנו לא בסדר. לא אומר לא בסדר, כל דבר היה בצורה כזאת. ואני לא הצלחתי להבין, ויותר מזה, הוא יותר חזק ממני, הוא המנכ"ל. הוא התחיל לסובב לי את היד אני לא יכולתי לעשות כלום. אני יושב במשאית ואני לא יכול לעשות כלום. והוא בא והוא אומר לי, תשמע אנחנו בתהליך של משא ומתן, אבל אני כזה קטן מולו. אני לא, אני לא, באנגלית אומרים (אנגלית), לא שווה למעמד שלו. אני לא יכול לעשות כלום.
כב' הש' מזרחי: וזאת ההתנכלות?
העד, מר וינר: זאת, זה כל הדבר מצידו. בנוסף, היה עוד דבר של מריחת טיפול. טיפול בדברים מסוימים. בנקודות מסוימות היה טיפול. עד לנקודה הזאת. עד לנקודה, לפני המשא ומתן הזה. היה טיפול שאני באתי והתלוננתי על שלמה, הוא אמר לי ארז שלמה לא מעמיס אותך. הוא אמר. הוא העלה, במשרד ישבנו עם שון, היה איזה תקל שם. הוא אמר לי שון נהנה לעבוד איתך. אתה עולה על המשאית, אתה שם את הכפפות האדומות. הוא נהנה לעבוד איתך, כל הדברים האלה. מאז, יש לפניו אחריו. יש פתאום בן אדם אחר לחלוטין. אני לא, אני לא הצלחתי להבין גם למה וזה נורא תסכל אותי. אין לי יכולת, תראי אני רוב הזמן יושב במשאית. אני לא נמצא במשרדים. אני לא יכול לבוא.
ש: אל תסטה. כשאתה אומר שאלירן התעמר בך, זה כל מה.
ת: ההתנכלות.
ש: שפירטת עכשיו?
ת: ההתנכלות הייתה בזה שהוא לא, אם אני בא ואומר, קודם כל על השעות. הוא האריך לי את השעות.
ש: אוקי.
ת: האריך לי את הדברים.
ש: הבנו את ההארכה של השעות.
ת: רגע, רגע. זה יותר, הוא לא טיפל בעניינים שהיו בוערים. 1, המשאית שלא הייתה תקינה. 2, שלמה, שלא מפסיק להתעמר בי ולקלל ולדבר וזה, הוא עזב את זה ככה. הוא עזב את זה ככה. וכולל המשכורת, שהמשכורת הייתה רכיב אקוטי וקריטי. הוא התחיל לסובב, לענות אותי עם המשכורת. ולא הייתה שום הצדקה מבחינת העבודה שלי, להפך. כשהוא רק נכנס לחברה שלחו אותי לתפן, לא הודיעו, נסעתי עד לתפן. אומרים לי אדוני אתה לא מקבל סחורה היום. למה, מה? אתה מקבל 4 משטחים, זה סוכם עם המנכ"ל. אני הרמתי טלפון אליו, הרמתי טלפון לכולם, מילאתי את כל המשאית במשטחים. כלומר עשיתי ראש גדול, היה אכפת לי. זה לא עמד במשוואה אחרי זה בכלל. זה, זה הדברים האלו.
...
העד, מר וינר: משפט אחרון. ההרגשה הייתה שבכל התהליך הזה של המשא ומתן, וכל הדברים האלה הוא משתמש כמו בכלים על שח, שהוא משתמש בשלמה כיד לנגח אותי בצד אחד כיד להביא אותי כי הוא אמר אנחנו בתהליך של משא ומתן. אני עוזב את כל הדברים, תחתום על זה תקבל את זה. הוא משתמש באנשים כדי להשיג תוצאות אחרות. ואני עומד שם חשוף. ואני באתי ואמרתי את הכל."
בתצהיר עדותו הראשית של התובע לא פרט את הדברים האמורים בעדות לפיכך, יש לראות בהם גרסה כבושה. יחד עם זאת, תיאור המפורט על ידי התובע אינו עונה על הגדרה של התנכלות בעבודה ונחזה יותר כ ניהול משא ומתן לגיטימי במסגרת יחסי עבודה.
שנית, התובע לא הוכיח כי מר גנור התעלם מפניותיו. אדרבא, התובע הודה כי עת התלונן בפני מר גנור אודות היחס שקיבל מצד שלמה טיפל מר גנור בפנייתו והפריד בין עבודתם של השניים כך, גם העיד מר גנור:
"...הייתה שיחה עם שלמה שבה התבררו הדברים מול שלמה. ויש גם את מה שצוין פה בטיפול מול שלמה. שלמה במהלך, אנ י לא זוכר עכשיו להגיד לך במהלך השיחה את הקללות, אני חושב, עוד פעם וזה למיטב זכרוני, שלא היו שם קללות. אבל עוד פעם לא זוכר להגיד לך. וגם אם היו, הן לא צוינו על ידי שלמה או על ידי, על ידי ארז כן. הוא אמר שהוא, עוד פעם הוא לא אמר דברם ספציפיים הוא אמר כמו מה שעכשיו, דברים כללים. "

מר גנור צירף לתצהירו את סיכום השיחה שנערכה עם שלמה לאחר קבלת התלונה מאת התובע במסגרתה נערך בירור תלונת התובע. בסיום השיחה הוחלט כי שלמה לא יעבוד יותר עם התובע ולא יעמיס סחורה על משאיתו. בנוסף, מר כהן העיד אודות אותו מקרה בו הוחלט כי שלמה לא יעמיס עוד סחורה על משאיתו של התובע ומעדות זו עולה כי עניין זה טופל על ידי מנהלי הנתבעת וכפי שהעיד:
"עו"ד בלאס: אתה, אתה פעם ראית ששלמה דחף את ארז בשעת ההעמסה? אתה, בתור המנהל של שלמה, אתה אי פעם נזפת בו?
העד, מה כהן: כן.
עו"ד בלאס: אחרי מה נזפת בו?
העד, מר כהן: אחרי אותו מקרה.
ש: כן.
ת: שקרה עם ארז, החלטנו שאני, זאת אומרת לקחנו אותו הצידה ועשינו בירור וזה, והחלטנו אני מעמיס את ארז. רק אני מטפל בארז. וזה מה שקרה מאותו אירוע והלאה."
עדות זו אף היא מביאה למסקנה כי עת נדרש מר גנור להתנהגות פסולה כזו או אחרת מצד מי מעובדיו הוא לא התעלם מכך אלא, נתן לכך התייחסותו תוך מתן פתרון לסוגיה הספציפית.
זאת ועוד, התובע צירף לתצהירו הודעת דוא"ל בה דיווח, לבקשתו של מר גנור, על מקרה שאירע עם שלמה במחסן הנתבעת בערד. בהודעה זו מסופר על מקרה אחד ספציפי ולא על מסכת שלמה של התנכלות. דברים אלה מתיישבים עם עדותו של מר גנור כלהלן:
"עו"ד בלאס: שלום אלירן. יש לי שאלה אליך, אתה היית מודע להתעמרות בתובע על ידי העובדים האחרים, דין ושלמה?
העד, מר גנור: הייתי מודע למקרה עם שלמה, מהשיחה, מהשיחה של, מהשיחה עם ארז ומהשיחה עם מנהל המחסן בארד.
...
העד, מר גנור: אני מודע למקרה.
כב' הש' מזרחי: למקרה
העד, מר גנור: כן. אני מודע למקרה של שלמה.
עו"ד בלאס: התובע שיתף אותך בבעיות שלו?
...
העד, מר גנור: כן.
ש: אז אתה כן מודע?
ת: ארז שיתף אותי בבעיות, דיברתי גם עם שלמה, גם טיפלתי בנושא.
....
כב' הש' מזרחי: מה זה הבעיות אדוני?
עו"ד בלאס: הבעיות זה ההתעמרויות, ההשפלות, שניסו לדרוס אותי, שהשפילו אותו, שקיללו אותו, שרמסו כל טיפת כבוד שהייתה לו. רשום בסעיף 18.
כב' הש' מזרחי: אתה מודע לזה.
עו"ד כהן: הוא לא אישר את זה בכלל.
כב' הש' מזרחי: אתה מודע לכל הטענות האלה אדוני?
העד, מר גנור: לא.
...
כב' הש' מזרחי: אתה היית מודע להן?
העד, מה גנור: לא. יש מרחק רב בין המקרה בפועל ומה שנעשה, מה שנעשה בעקבות, שארז הציג את המקרה לבין איך שהוא מוצג פה.
עו"ד בלאס: אתה היית מודע לזה שהתובע חוטף וסופג קללות משלמה ודין?
העד, מר גנור: לגיב דין כבר עניתי, אז אנחנו מדברים עכישו לגבי שלמה. הייתה שיחה עם שלמה שבה התבררו הדברים מול שלמה. ויש גם את מה שצוין פה בטיפול מול שלמה. שלמה במהלך, אני לא זוכר עכשיו להגיד במהלך השיחה את הקללות, אני חושב, עוד פעם וזה למיטב זכרוני, שלא היו שם קללות. אבל עוד פעם אני לא זוכר להגיד לך. וגם אם היו, הן לא צוינו על ידי שלמה או על ידי, על ידי ארז כן. הוא אמר שהוא, עוד פעם הוא לא אמר דברם ספציפיים הוא אמר כמו מה שעכשיו, דברים כללים" (הטעויות במקור – י.מ.ל. )
מעדויות הצדדים עולה כי מר גנור היה מודע למקרה אחד שאירע בין התובע לשלמה ובמקרה זה ניתן פתרון לסכסוך בין השניים. לפיכך, טענת התובע כי מר גנור התעלם מפניותיו נדחית בזאת שכן, כאמור, סביר כי במערכת יחסי העבודה, המורכבים ממילא, יתרחשו ויכוחים וחיכוכים כאלה ואחרים בין העובדים, ולא ניכר מהודעת הדוא"ל כי מדובר בהתנהגות חוזרת ונשנית מצד שלמה אשר לא טופלה בזמן אמת.
שלישית, התובע טען כי ההתנכלות מצד מר גנור התבטאה בין היתר בדרישתו של מר גנור כי התובע ינהג על משאית שאינה תקינה. ואולם, מר גנור העיד כי התובע נהג על משאית חדשה בת 4 חודשים וכי כל הליקויים שנטענו טופלו במוסך. כך למשל, התובע נשלח למוסך בבאר שבע לצורך תיקון ליקוי במשאית ואולם, תיקון זה לא טופל לאור סכסוך בין התובע לבעל במוסך. דברים אלה מתיישבים עדות התובע אשר העיד בהקשר זה כך:
"... המשאית לא הייתה תקינה מבחינת הארגז שלה. הארגז שלה פשוט השתחרר, כי הוא לא הותך. כלומר, אם זאת המשאית ככה, הארגז אמר ככה. בצורה כזאת. כלומר, היא כל הזמן משכה. אני הייתי צריך בגלל זה להעמיס אותה בצד מסוים כדי שהיא לא תטה לגמרי בצורה כזאת. וזה מה שהיה, וזה גם המפתח להרבה מהחיכוכים שהיו, כי אני הייתי חייב להעמיס את זה בצד מסוים כדי שהיא תסע ישר. עכשיו הוא ידע מזה. אני הלכתי לבאר שבע, למקום שייצרו את הארגז הזה. התייחסו אלי שם בצורה מחפירה, עוד מעט חטפתי מכות. יצאתי משם, הוא אמר אתה לא תגיע לשם. יש שם אסבסט, כל המקום הזה מלא באסבסט. אמרתי אני לאסבסט לא חוזר. אם המשאית הזאת הולכת לשם אני לא עולה עלייה גברתי, כי זה אבד שנכנס. באותו יום, באותו יום המשאית נסעה לבאר שבע. דיווחו לי על זה חברים מהעבודה, טלפנו אלי הביתה אמרו לי ארז המשאית נסעה לבאר שבע. ..."
מעדות התובע עולה כי לאחר שדיווח על תקלה בארגז המשאית, הוא נשלח למוסך לתקנה, אולם נוכח סכסוך שנתגלע בין התובע לבעל המוסך התקלה לא תוקנה והוא סירב להגיע למוסך בשנית מן הטעם שהוא עשוי מאסבסט ולפיכך, נשלחה המשאית לתיקון בלעדיו. רוצה לומר, הנתבעת טיפלה בתקל ה במשאית עליה התלונן התובע ו לפיכך לא נמצא ממש גם בטענה זו של התובע . ושוב, שליחתו החד פעמית של התובע למוסך עם אסבסט לצורך תיקון תקלה, אף אם היתה מוכחת, אינה משום בהתנכלות תעסוקתית בהתאם להצעת החוק ולפסיקה.
רביעית, מבין הראיות עליהן התובע ביקש להסתמך עליהן היו שיחה שאותה הוא תיעד עם הגב' גנור (נספח י"ב לתצהיר התובע) ומכתב ששלח למר גנור בתלונה על ההתעמרות שהוא סובל ממנה מיום 25.12.16 (נספח י"א לתצהירו) . מראיות אלו הוא ביקש להוכיח שהוא סבל מהתעמרות וכי מר גנור ידע שקיים חיכוך בינו לבין שלמה בזמן אמת ולא עשה דבר. התובע העיד בתצהירו שהוא קודם דיבר עם אשתו של מר מנור, ולאחר שלא נעשה דבר הוא פנה למר מנור בדוא"ל. אולם, איני סבורה שניתן להסתמך על התמליל או ללמוד ממנו דבר. תאריך השיחה שהתובע תמלל איננו ידוע. מתמליל ההקלטה נראה כי השיחה לא תועדה במלואה. התמלול מתחיל מאמצע השיחה ולא מתחילתה. עוד עולה כי התובע שטח בפני הגב' גנור את טענותיו וזו אמרה לי כי תמסור את הדברים למר גנור. קרי, היא לא אישרה את דבריו, ואף אישרה שתעביר את תלונותיו הלאה. כיוון שתאריך השיחה עם הגב' מנור אינו ידוע, לא ניתן לדעת אם היא נערכה לפני הדוא"ל ששלח התובע או אחריו. אמנם, מהדוא"ל ששלח התובע ניתן להבין שקדמה לכך שיחה מסוימת שנערכה, ואכן מר מנור אף לא הכחיש שהוא ידע על החיכוך עם מר שלמה גם קודם לדוא"ל שנשלח לו. אך לא ניתן לדעת אם המדובר בשיחה שערך התובע עם הגב' מנור. בנסיבות אלו אין בתמליל שהגיש התובע כדי לסייע בתביעתו. אשר למענה לדוא"ל ששלח התובע די באמור לעיל בעניין טענות התובע כלפי התנכלות מצד מר מנור ויתר העובדים.
כללו דבר, לא הוכחה התנכלות תעסוקתית כלפי התובע מצד מר גנור כמו כן, הוכח כי מר גנור לא התעלם מפניות התובע הנוגעות למחלוקות שאירעו בינו לבין עובדים אחרים בנתבעת, ומכאן שדינה של התביעה לעניין זה להידחות.
יתרה מזו, מהעדויות עולה כי גם לתובע היה חלק ביחסים העכורים בינו לבין עובדים נוספים בנתבעת. וכפי שהעיד מר אגמי, מנהלו הישיר של התובע:
"העד, מר אגמי: שייצר אווירה בוטה בהתנהגותו. מה שאני מתכוון שהתובע היה רב עם כל עובד כמעט שיש לנו בחברה, והיה יוצר אוירה לא נעימה בחברה. וזה מה שקרה.
כב' הש' מזרחי: ממתי זה התחיל?
העד, מר אגמי: די בהתחלה. די מאוד מהר.
עו"ד בלאס: מה זה בהתחלה?
כב' הש' מזרחי: בתקופה של המנכ"ל הקודם?
העד, מר אגמי: המנכ"ל הקודם, אני את האמת לא זוכר אם זה, אם הוא התחיל בתקופתך או בתקופתי המנכ"ל הקודם.
...
ש: אז אתה זוכר אם הייתה, אם היה שינוי בהתנהגות?
ת: אני לא זוכר משהו כזה, אני רק זוכר שתמיד היה משהו. תמיד היה משהו, לכל אורך הדרך. פעם זה היה עם העובד הזה, ופעם זה היה עם העובד הזה, והוא אפילו הרים עליי את הקול. והכל אני זוכר."
ובהמשך,
"...היה שם עם שלמה, המלגזן, שהיה להם איזה וויכוח. וגם כן, היה לנו איזה סוכן אחד כדי אחד שהיה לו גם איזה וויכוח איתו. אבל שוב, זה כמעט נכון לכל עובד, כי עם כל עובד שמענו את יודעת דברים שהם כאילו, שקשה לעבוד איתו בעצם. מדבר לא יפה, כי הוא היה דורש כל הזמן וחושב שכלם צריכים לעמוד לפי הפקודות שלו."
מעדות זו עולה כי התובע הוא זה שלמעשה יצר את האווירה העכורה בנתבעת עת פנה באופן לא ראוי ליתר העובדים ועדות זו לא נסתרה על ידי התובע. מה גם, שניכר כי התובע לא התלונן בפני מר אגמי אודות ההתנכלויות הנטענות מלבד מקרים בודדים אשר טופלו. אף במכתב ששלח התובע כשלושה שבועות לאחר פיטוריו, דרש זכויות סוציאליות ולא העלה ולו ברמיזה כי חווה התנכלות תעסוקתית מצד מי מעובדי הנתבעת.
התובע העיד כי הוא ידע על מכתבה של עורכת דינו ועל התשובה שנתקבלה מאת ב"כ הנתבעת, וכן, ידע כי נושא ההתנכלות התעסוקתית לא הועלה במכתבו אך לא סיפק הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע הסעד העיקרי שנתבע בתביעתו לא הועלה במכתבו כשלושה שבועות לאחר סיום העסקתו אלא בחר לומר כי לא ידע מה לעשות בעניין והוא סבר כי נושא זה יעלה בשימוע עתידי שיתקיים. ואולם, הסבר זה אינו עולה בקנה אחד עם המציאות שכן, העסקת התובע הסתיימה שלושה שבועות טרם הוצאת מכתב זה ולא ברור מדוע טענה זו לא הועלתה בזמן אמת. אנו סבורים כי יש לזקוף דברים אלה לחובת התובע. דברים אלה מצטרפים להודעת הדוא"ל ששלח התובע למר גנור ביום 25.12.16 המתארת את ההתנהלות בין התובע לשלמה בתקופה האחרונה להעסקתו, ואינה מעידה על כל תקופת העסקה.
סיכום לעניין התנכלות תעסוקתית - לא הוכח כי מי מעובדי הנתבעת התנכלו לתובע בתקופת העסקתו.
הפרשי שכר
לטענת התובע, במועד קליטתו לעבודה סוכם בינו לבין המנכ"ל הקודם של הנתבעת כי לאחר חודש העבודה הראשון שבו יקבל שכר בסך של 7,000 ₪ נטו יעלה שכרו לסך השווה ל- 7,500 ₪ נטו. הנתבעת לא עמדה בהבטחתה ונותרה חייבת לתובע סך של 500 ₪ נטו לחודש החל מחודש יוני 2016 ועד למועד סיום העסקתו ביום 16.1.17.
לטענת הנתבעת, מדובר בטענה מופרכת וסתמית. שכרו של התובע שולם לו במלואו ובהתאם לתלושי השכר המשקפים את השכר המוסכם. במהלך העסקתו הוצע לתובע לחתום על חוזה עבודה הכולל גם את העלאת שכרו אותו החל לקבל בחודש ספטמבר 2016.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ומכלול הראיות והעדויות שהוצגו הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של התביעה לעניין זה להידחות. להלן טעמיי.
ראשית, על אף שהנתבעת הפרה את החובה הרישומית החלה עליה עת לא מסרה לתובע הודעה על תנאי העסקתו הנפיקה הנתבעת לתובע תלושי שכר בהם נרשם שכרו של התובע. התובע לא חלק על מהימנות תלושי שכרו ולא טען כי נפל בהם פגם. כך, שחזקה היא כי תלושי השכר הינם ראיה לאמיתות תכנם ויש בהם כדי להעיד על שכרו של התובע. הנטל לסתור את האמור בתלושי השכר מוטל על כתפי התובע אשר בענייננו לא הביא כל ראיה אובייקטיבית הסותרת אותם.
שנית, מתלושי השכר עולה כי שכרו של התובע עמד על סך 7,000 ₪ נטו וזאת, עד לחודש אוגוסט 2016. החל מחודש ספטמבר 2016 עלה שכרו ועמד על סך של כ- 7,700 ₪ נטו. התובע לא הציג כל דרישה שהופנתה לנתבעת שיש בה כדי להעיד על ההבטחה שניתנה לו כי שכרו יעלה בחודש השני לעבודתו בסך של 500 ₪.
שלישית, מתרשומת שצורפה לתצהיר מר גנור עולה כי עת מונה מר גנור לתפקידו נערכה לו חפיפה על ידי המנכ"ל היוצא של הנתבעת. בחפיפה זו צוין כי התובע עובד על משאית גדולה, רווק בן 45 וכי הוא עובד חדש המועסק על ידי הנתבעת מזה כחודשיים. תרשומת זו מתיישבת עם עדותו של מר גנור שהעיד כי עניין שכרו של התובע לא הוזכר כלל בחפיפה שנערכה לו על ידי המנכ"ל היוצא. עוד צורף לתצהיר מר גנור רישום שיחה שהתבצעה עם התובע ביום 5.5.2016 בו נכתב כך:
"כשהגיע לעבודה סוכם עם יורם 7,000 נטו. טוב באלמי, יכול להתפתח ... מצפה לשכר גבוה יותר ..."
גם בסיכום שיחה זה לא צוינה ההבטחה שניתנה לתובע באשר להעלאת שכרו בחודש השני לעבודתו.
רביעית, המנכ"ל היוצא סיים את עבודתו בנתבעת עת מלאו לעבודת התובע חודשיים. היינו, לאחר המועד בו לטענתו הובטח לו ששכרו יעלה. כאמור, התובע לא הציג כל דרישה שהופנתה לנתבעת בגין העלאת שכר זו. כמו כן, התובע לא הזמין לעדות את המנכ"ל היוצא של הנתבעת לצורך הוכחת טענתו. חזקה ידועה היא כי הימנעות צד מהבאת עד או ראיה יש בה כדי להעיד על כך שאותה ראיה או עד יעמדו לו לרועץ.
בסיכומיו ציטט התובע את דבריו של מר גנור לפיהם לכאורה לא הכחיש כי התובע זכאי היה להעלאת שכר. בהמשך לאותו ציטוט העיד מר גנור העיד כך:
"אני לא אמרתי שהוא לא היה אמור לקבל העלאה. אני אמרתי שקיבלתי את ארז, אני לא יודע מה היה, מה הבטיח לו. וגם בשיחה שעשיתי עם ארז זה לא הופיע שם. בהמשך לשיחות שלי עם ארז והרצון שלי שיחתום על חוזה שהכר שהובטח לו ברגע שהוא יחתום על החוזה." (הטעויות במקור – י.מ.ל. ).
מעדות זו עולה כי מר גנור לא היה מודע להבטחה הנטענת וכי השכר עליו דיבר מר גנור הוא השכר שהובטח לו בחוזה העבודה החדש עליו נתבקש התובע לחתום ואין בכך כדי להעיד על ההבטחה להעלאת שכרו של התובע בחודש השני לעבודתו.
כללו של דבר, לא הוכח כי הובטחה לתובע העלאת שכר החל מהחודש השני לעבודתו ומשכך, התובע לא זכאי לתשלום הפרשי שכר ודינה של התביעה לעניין זה להידחות.
נוכח קביעה זו הרי, שמתייתר הדיון בשאלה האם התובע זכאי לתשלום הפרשי זכויות סוציאליות בגין הפרשים אלה ודינה של התביעה אף לעניין זה להידחות.
החזר הוצאות אש"ל
לטענת התובע, הוא זכאי להחזר הוצאות אש"ל בהתאם לסעיף 15 להסכם הקיבוצי הכללי ולצו ההרחבה בענף ההובלה. עד ליום 1.10.16 היה על הנתבעת לשלם לתובע סך השווה ל- 50 ₪ ליום בגין החזר הוצאות אש"ל. החל מיום 1.10.16 היה על הנתבעת לשלם לתובע החזר הוצאות בסך של 53 ₪ ליום. זאת, בהתאם לסעיף 7(א) להסכם הקיבוצי הכללי בענף התובלה מיום 5.2.2013. בחודשים מאי עד אוגוסט 2016 רכיב זה לא שולם לתובע כלל. החל מחודש דצמבר 2016 רכיב זה שולם לתובע באופן חלקי.
לטענת הנתבעת, ההסכם הקיבוצי ולצו ההרחבה אינם חלים על הנתבעת. תשלום האש"ל ששולם לתובע החל מחודש ספטמבר 2016 היה במסגרת הטבה אישית אשר התובע זכה לקבל לבקשתו ובהתאם להחלטת מנכ"ל הנתבעת.
שאלת תחולתו של צו הרחבה, וכן סיווג "העובדים והמעבידים שעליהם חל הצו" כאמור בסעיף 28(א) לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, היא שאלה שבעובדה המשולבת בקביעה משפטית לגבי סיווג עסקו של המעסיק. המבחן המכריע לצורך חלות צו ההרחבה הוא מהו עיקר עיסוקו של המעסיק, ולא עיסוקו של העובד. נקבע כי הנטל להוכחת תחולתו של הסכם קיבוצי או צו הרחבה מוטל על הטוען לכך היינו, על התובע.
כאשר קיים ספק אמיתי בעניין תחולתו של צו הרחבה, יש לבחון את מכלול העניין ולתת משקל גם לפעילות העיקרית במפעלו של המעסיק.
לאחר שנתתי דעת י לכלל החומר שהובא לפני י ולטענות הצדדים הגע תי למסקנה כי על הצדדים לא חל צו ההרחבה בענף ההובלה.
הנתבעת היא חברה שעיקר עיסוקה בייצור כלים מפלסטיק ואין היא מהווה חברת הובלה שעיקר עיסוקה הובלת טובין ממקום למקום. כך שההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף ההובלה אינם חלים עליה ומקובלת עלינו טענת הנתבעת כי דמי האש"ל שקיבל התובע הינם בבחינת הטבה מאת המעסיק והתובע לא זכאי לתשלום כלשהו בהתאם להסכם הקיבוצי הנטען.
נוכח האמור, התביעה לעניין זה נדחית בזאת.
גמול עבודה בשעות נוספות
לטענת התובע, הוא עבד בנתבעת במשרה מלאה, בדרך כלל בת 5 ימים בשבוע החל משעות הבוקר המוקדמות ועד לשעות הערב המאוחרות. שעות עבודתו השתנו ולעיתים עבד גם בימי שישי. בתוך כך הוא ביצע שעות נוספות רבות בגינן לא שולם לו שכר. התובע ערך תחשיב לעניין זה בהתאם לפירוט שעות הכולל גם את מספר הקילומטרים שנסע בכל יום המצוי בידיו. תחשיב התובע נערך על סמך רישומי טכוגרפים שהיו בידו.
לטענת הנתבעת, טענות התובע הנוגעות לרכיב זה הינן כלליות וסתמיות. המשאית עליה נהג התובע שימשה אותו בסוף יום העבודה ובתחילת יום העבודה בנסיעה מביתו לעבודה ובחזרה. כמו כן, התובע שמר את העתקי הטכוגרף בניגוד לנהלי העבודה כך, שלא ניתן לאמת את תקינות הרישומים על פניהם. התובע לא עבד בשעות נוספות ואין הוא זכאי לתשלום בגינן.
הדין החל
סעיף 26ב לחוק הגנת השכר שינה את הכלל בתובענה האזרחית לפיו "המוציא מחברו – עליו הראיה". כך, שאם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות העבודה נטל ההוכחה מועבר מכתפי התובע לכתפיו ועליו להוכיח מה היו שעות עבודתו של העובד - התובע. ובלבד שהתובע הציג תשתית ראייתית ראשונית לכך שהוא אכן ביצע שעות נוספות.
אקדים אחרית לראשית ואומר כי לאחר בחינת מכלול הראיות והעדויות מצאתי כי התובע זכאי לשעות הנוספות שהוא תבע, וזאת מן הטעמים שלהלן.
ראשית, הנתבעת לא ערכה רישום שעות עבודתו של התובע כמתחייב מן הדין. מנגד, התובע הציג ראשית ראיה לכך שעבד בשעות נוספות . די בתצהיר התובע כי הוא עבד שעות נוספות ובהפנייתו לרישום השעות שהוא עבד ורישומי הטכוגרף שלו. טענות הנתבעת כי היה על התובע להעביר לידה את רישומי הטכוגרף ולדווח לה על השעות שהוא עבד הן בבחינת היפוך היוצרות. החובה לערוך רישום שעות, הוא על המעסיק ולא על העובד.
שנית, התובע קיבל מאת הנתבעת משאית אשר שימשה א ותו בביצוע תפקידו כמו גם, בנסיעותיו מביתו לעבודה בתחילת יום העבודה וחזרה לביתו בסיומו. מחומר הראיות עלה שלעיתים התובע נסע ישירות מביתו אל נקודת הפריקה או האיסוף. כך שזמן העבודה שלו החל למעשה מהרגע שבו הוא יצא מביתו ונסע עם המשאית. גם כאשר התובע עבר במקום העבודה לאסוף מטען בדרך לנקודת הפריקה נראה כי יש לראות בזמן הנסיעה הזו שלו, מרגע יציאתו מביתו, כזמן עבודה. זאת שכן על פי עדותו של מר מנור, לתובע שולם "שכר גלובלי". תשלום גלובלי זה מעיד על כך שהנתבעת מצאה לנכון לשלם לתובע שכר כולל עבור כל שעות עבודתו על המשאית, מבלי לדקדק ולבחון מתי הוא יצא מביתו ישירות לנקודת הפריקה ומתי הוא עבר קודם במקום העבודה להעמיס ציוד.
עדות זו מצביעה גם על כך שהנתבעת לא התעניינה במספר השעות שביצע התובע בפועל או מספר ההפסקות שלו. כך שגם אם התובע יצא להפסקות במהלך יום עבודתו, הנתבעת לא הקפידה על כך. היא לא הורתה לו שלא לצאת להפסקות מן הטעם שבלאו הכי, מבחינתה, התובע קיבל את אותו השכר בכל חודש. אלא, שצורת תשלום זו – שכר כולל – היא אסורה על פי חוק הגנת השכר. חל איסור לשלם שכר כולל עבור שעות העבודה.
שלישית, העובדה שהתובע נדרש לעיתים לבצע שעות נוספות עלתה גם מעדויות הצדדים. כך, עת נשאל מר אגמי אם לתובע היו שעות עבודה קבועות, הוא ענה:
"העד, מר אגמי: רוב הזמן כן.
בהמשך לכך העיד מר אגמי שמסגרת עבודתו הרגילה של התובע עמדה על כ-6 שעות. ואכן, מחומר הראיות אכן שוכנענו שזו הייתה מסגרת עבודתו הרגילה של התובע. עובדה זו עלתה גם מעדות התובע עצמו בחקירתו הנגדית.
עם זאת, העובדה שמסגרת השעות הרגילה עמדה על 6 שעות אינה אומרת שהתובע לא עבד לעיתים שעות נוספות. אם כי היקף השעות הנוספות שהוא עבד, כעולה מחומר הראיות, לא היה גבוה. בהתאמה לכך, עבור מלוא תקופת עבודתו טען התובע שהוא עבד 25.33 שעות נוספות בלבד. 13.5 שעות בערך של 125% ו-11.83 בערך של 150%. גרסה זו של התובע מתיישבת עם עדויות הצדדים וחומר הראיות ומקובלת עליי.
כללו של דבר, גרסת התובע ותחשיבו הם סבירים ומתיישבים עם חומר הראיות ובכל מקרה לא נסתרו.
לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,495 ₪ בגין אי תשלום ביצוע שעות נוספות.
פיטורים שלא כדין ובהיעדר שימוע
לטענת התובע, לא נערך לו שימוע בפועל ופיטוריו היו ידועים מראש. זימון התובע לשימוע נעשה למראית עין בלבד. התובע פוטר מבלי שניתנה לו זכות השימוע בלב פתוח ונפש חפצה.
יממה לאחר שקיבל התובע את זימונו לשימוע הוא ביקש לדחותו על מנת שתהא לו האפשרות לקבל ייצוג מתאים. הנתבעת דחתה את בקשתו ללא כל נימוק. לפיכך, פנתה באת כח התובע למר גנור בבקשה לדחות את מועד השימוע. ואולם, פניה זו אף היא זכתה להתעלמות הנתבעת כך, שביום 12.1.17 קיבל התובע הודעה ממר גנור אשר ציין כי התובע לא התייצב לשימוע ונקבע לו מועד חלופי. דחיית השימוע מיום חמישי ליום ראשון הינה התנהגות בחוסר תום לב נוכח העובדה כי בסוף השבוע לא יכול התובע לקבל ייעוץ משפטי. ביום 15.1.17 שלחה באת כוח התובע הודעה לנתבעת כי התובע מעוניין להתגונן מפני פיטוריו בכתב וזאת עד ליום 19.1.17. למחרת פנה מר גנור לתובע בשאלת אי הגעתו לשימוע והתובע הסביר כי פנה באמצעות באת כוחו וביקש כי יפנה אליה. גם פניה זו זכתה להתעלמות מצד הנתבעת והודעה על פיטורי התובע התקבלה דקות ספורות לאחר שיחה זו. בכך, למעשה נרמסו זכויות התובע והוא פוטר שלא כדין.
עוד טען התובע כי לא ניתן לו פרק זמן מספק בין הזימון לשימוע לבין השימוע עצמו, ביניהם מפרידים יומיים בלבד, ללימוד טענות הנתבע ולהכנתו לשימוע. כמו כן, לא ניתנה לו האפשרות לעיין במסמכים הרלוונטיים עליהם הסתמכה הנתבעת עת אלה לא צורפו כלל לזימון לשימוע.
לטענת הנתבעת, התובע הוזמן לשימוע כדין אך, בחר שלא להתייצב מטעמיו ונמנע מלהתמודד עם הנטען כלפיו או להביא את טענותיו בפני מנהל הנתבעת ומנהלו הישיר. זאת, על אף שקיבל שתי הזדמנויות להתייצב בפניהם. מנכ"ל הנתבעת פנה אל התובע לשם בירור פשר היעדרותו מישיבת השימוע, משהסתבר כי כוונת התובע הייתה דחייה נוספת, התקבלה ההחלטה לסיים את העסקתו.
עוד טענה הנתבעת כי יסודו של הליך השימוע הוא בחוסר המקצועיות, חוסר המשמעת והיעדר אמינות כמו גם, התנהגות העומדת בסתירה ליחסי עבודה תקינים ולחובותיו של התובע כעובד כלפי הנתבעת. התובע פוטר כדין.
לעניין זכות השימוע, נפסק לא אחת, כי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו ובהתאם ליתן את תגובתו להן, להציג את גרסתו ולנסות לשכנע את מעסיקו לשנות דעתו. מטרת השימוע היא להביא לקבלת החלטה עניינית המתחשבת בכל המידע הרלוונטי, ובין היתר, עמדתו ועניינו של העובד העלול להיפגע מההחלטה. על המעסיק לזמן את העובד לשימוע מראש, תוך הצגת כל הטענות המופנות כלפיו ולאפשר לו להציג את עמדתו על מנת לנסות ולשכנע את מקבל ההחלטה שלא לפטרו. הדרכים לביצוע השימוע רבות ומגוונות, הן משתנות בהתאם לנסיבות ובלבד שלעובד תינתן הזדמנות ראויה ואמיתית להשמיע את טענותיו טרם קבלת ההחלטה הסופית בעניינו.
לאחר שבחנתי טענו ת הצדדים ומכלול הראיות והעדויות שהוצגו לפנינו מצאתי כי התובע פוטר מבלי שנפגעה זכותו לשימוע כדין במידה כזו המצדיקה פיצוי בעניין.
ראשית, אין חולק כי ביום 10.1.17 הוזמן התובע לשימוע שאמור היה להתקיים ביום 12.1.17 וכי התובע לא התייצב לשיחה זו. לטענת התובע הוא לא התייצב משום שהיה מעוניין לשכור את שירותיו של עורך דין שייצג אותו. ואולם, מעדותו עולה כי התובע היה מיוצג עוד טרם קבלת מכתב הזימון לשימוע. ובמילותיו – "אני לפני המכתב שימוע לקחתי שירותים של עורך הדין." כמו כן, נוכח היותו מיוצג שלחה באת כוחו למר גנור בקשה לדחות את השימוע לצורך לימוד עניינו של התובע ומועד השימוע נדחה ליום 15.1.17.
חרף הדחייה, ביום 12.1.17 נרשם פרוטוקול שימוע בו צוין כי התובע לא התייצב וכי השימוע נקבע ליום 15.1.17. היינו, דרכו של התובע לטעון טענותיו בפני מר גנור לא נחסמה, לא התקבלה כל החלטה עניינית בנוגע לפיטוריו. לפיכך, אין פגם ברישום הפרוטוקול בהיעדרו של התובע.
שנית, התובע לא התייצב למועד השימוע השני שנקבע. התובע סומך ידו על מכתב שנשלח למר גנור על ידי באת כוחו במסגרתו ביקש התובע לטעון טענותיו בכתב. ואולם, עיון במכתב שצורף לתצהיר התובע מעלה כי מדובר בטיוטה שהייתה אמורה להגיע לידי מר גנור בערב יום 15.1.17 בעוד שישיבה השימוע נקבעה לשעה 9:00 בבוקר. היינו, בקשת התובע לא הוגשה מראש אלא לאחר קיום השימוע בעניינו.
שלישית, אשר לטענת התובע כי פיטוריו היו ידועים מראש הרי שהתובע בעצמו העיד כך:
"ת: ברגע, אני, כשנסעתי מערד ודיברתי עם אלירן בטלפון הוא אמר לי תשאיר את המשאית בערד. שאלתי אותו איך אני חוזר הביתה, הוא אומר לי מונית תחכה לך. מה אני עושה אחרי זה? לא יודע נחזיר לך טלפון. אני התחלתי כבר להבין, אמרתי לו אני מפוטר? הוא אמר לי אני לא יודע, נחליט. אמרתי לו מה אני עושה בינתיים? בינתיים שב בבית חכה לתשובה."
אם כן, אף לפי עדות התובע ההחלטה על פיטוריו לא התקבלה מראש והיה על מר גנור להחליט האם לפטרו אם לאו. עת נחקר מר גנור לעניין זה הוא העיד כי פיטורי התובע לא היו יודעים מראש כלל. התובע ניסה לערער עדות זו על ידי הטענה כי הוא נתבקש להשאיר את משאיתו במחסן הנתבעת בהוד השרון יומיים טרם זימונו לשימוע ואולם, מר גנור העיד כי הוא ביקש מהתובע להשאיר את המשאית במחסן מן הטעם שהחברה הייתה זקוקה למשאית לצורך הובלת סחורה מערד להוד השרון והשארתה בידי התובע, עת לא ברור האם ימשיך לעבוד בחברה אם לאו, מהווה פגיעה בפעילות החברה. עוד העיד מר גנור כי בתקופה בה נדרש התובע שלא לעבוד הוא קיבל את מלוא השכר עבור ימים אלה. הסבר זה מניח את דעתנו כי פיטורי התובע נעשו כדין.
כללו של דבר, פיטורי התובע נערכו כדין ודינה של התביעה לעניין זה להידחות.
פיצויי פיטורים
לטענת התובע, על אף שהתובע פוטר מעבודתו טרם שולמו לו פיצויי פיטורים במלואם. במקרה זה חל סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן – חוק פיצויי פיטורים) המורה כי פיטורי עובד בסמוך לסוף שנת עבודתו הראשונה יראו אותם כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויים ופיטורים אלה אינם פוגעים בזכות זו של התובע. הנתבעת החליפה עובדים בתדירות גבוהה ולכן ברור שגם פיטורי התובע נעשו על מנת להתחמק מתשלום זכויותיו. בהתאם לטופס 161 שהונפק לתובע שולמו לו פיצויים חלקיים ועל הנתבעת להשלים את הפרשם.
לטענת הנתבעת, לתובע שולמו פיצויי פיטורים כדין. הפסקת עבודתו של התובע נעשתה מטעמים ענייניים בלבד ולנוכח תפקודו הלקוי במסגרת עבודתו לרבות אי אמינותו, אי ציות למנהליו ואי ביצוע מטלות שהובילו בסופו של יום לפיטוריו. ממילא פיטורים לאחר תקופה בת שמונה חודשים וחצי אינה יכולה להיות בסמוך לתום השנה הראשונה.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ומכלול הראיות והעדויות שהוצגו מצאתי שדינה של התביעה לעני ין זה להידחות.
אין חולק כי טרם פיטוריו הוצע לתובע לחתום על הסכם העסקה חדש לפיו שכרו יעמוד על סכום גבוה מזה שקיבל באותו מועד. הצעה זו עומדת בניגוד לטענת התובע כי פיטוריו נעשו לשם התחמקות מתשלום זכויותיו.
עיקר טענתו של התובע כי הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים מתבססת על כך שהוא פוטר בסמוך למלאת שנה לעבודתו. התובע לא טען כי הוא פוטר משיקולים שאינם ענייניים ולא הטיל ספק בטענות שהעלתה הנתבעת במכתב הזימון לשימוע שהונפק על ידה. משכך, אנו סבורים כי יש לקבל את גרסת הנתבעת לעניין השיקולים שהובילו לפיטורי התובע.
ביחס למועד בו פוטר התובע, כשלושה חודשים וחצי טרם מלאה שנה לעבודתו סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים קובע כך:
"פיטורים סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה, יראו אותם – אם לא הוכח היפוכו של דבר – כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים".
השאלה היא האם ניתן לראות בפיטורי התובע ככאלה הסמוכים למלאת שנה לעבודתו כטענתו . התשובה לשאלה זו הינה שלילית. הפסיקה הכירה בפיטורי עובד לאחר 11 חודשי עבודה ככאלה שנעשו בסמוך למלאת שנה לעבודתו. שאז, יש להפעיל את החזקה הקבועה בסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים. בענייננו, התובע פוטר לאחר שמונה חודשים וחצי. מהראיות עולה כי התובע פוטר מטעמים ענייניים לגביהם לא טען התובע דבר, ולא מן לצורך התחמקות הנתבעת מתשלום זכויותיו.
כללו של דבר, התובע לא זכאי להשלמת פיצוי הפיטורים ששולמו לו בהתאם לטופס 161 שהונפק עבורו ודינה של התביעה לעניין זה להידחות.
הודעה מוקדמת
לטענת התובע, לא ניתנה לו הודעה מוקדמת בהתאם לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א – 2001 (להלן - חוק הודעה מוקדמת). התובע עבד במשכורת ולכן הוראות סעיף 3 לחוק הודעה מוקדמת חלות עליו ועל הנתבעת היה ליתן לו הודעה מוקדמת כמתחייב מהן.
לטענת הנתבעת, לתובע שולמה תמורת הודעה מוקדמת כדין בתלוש חודש ינואר 2016.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ומכלול הראיות והעדויות מצאתי כי דינה של התביעה לעניין זה להידחות.
התובע לא סתר את הנתונים המופיעים בתלושי שכרו ומעיון בתלוש חודש ינואר 2017 בו נערך לתובע גמר חשבון במסגרתו שולמו לו דמי הודעה מוקדמת עבור 12.25 ימים.
על פי הוראות סעיף 3 לחוק הודעה מוקדמת זכאי התובע לשישה ימי הודעה מוקדמת עבור ששת החודשים הראשונים לעבודתו ועבור החודשיים וחצי האחרונים זכאי התובע ל- 2.5 ימי הודעה מוקדמת. בסה"כ זכאי התובע בהתאם לסעיף 3 לחוק הודעה מוקדמת לתמורת הודעה מוקדמת בשווי שמונה ימים וחצי. בתלוש חודש ינואר שולם לתובע חלף הודעה מוקדמת בסכום השווה ל- 12.25 ימים. סכום גבוה מזה לו היה זכאי.
כללו של דבר, התובע לא זכאי לתשלום חלף הודעה מוקדמת ודינה של התביעה לעניין זה להידחות.
דמי הבראה
נוכח הקביעה כי התובע פוטר מטעמים ענייניים ואין לראות בפיטוריו ככאלה שנעשו בסמוך למלאת שנה להעסקתו הרי שהתובע לא זכאי לתשלום דמי הבראה ודינה של התביעה לעניין זה להידחות.
סוף דבר
התביעה מתקבלת ברכיבים הבאים בלבד:
הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד על תנאי העסקתו בסך של 1,500 ₪. סכום זה ישולם לתובע בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך 1,495 ₪ בגין אי תשלום שעות נוספות. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מאמצע תקופת העסקתו, ה-7.9.16.
לאור דחיית מירב רכיבי התביעה שעמדה על למעלה למאה אלף ₪, יישא התובע בהוצאות הנתבעת בסך 5,000 ₪.

ניתן היום, כ"ד תשרי תשפ"א, (12 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .