הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 37023-12-18

18 יולי 2021

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק

נציג ציבור (עובדים) מר ברוך הראל
נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסי אביבי

התובעים

  1. יפעת כץ יעיש
  2. ורד סרבגולה
  3. עדי כהן
  4. הדס ריבק
  5. עברי באומגרטן

ע"י ב"כ עו"ד שלמה בכור ואח'

-
הנתבעת
מפעלי אנקורי (1971) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אורית זילוני קליינמן ועו"ד שרון לולצ'י

פסק דין

לפנינו עומדת שאלת חוקיות פיטוריהם של התובעים אשר עיקרה בטענה כי פוטרו על ידי מפעלי אנקורי (1971) בע"מ (להלן – הנתבעת) בניגוד להוראות סעיף 33י לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 (להלן – חוק הסכמים קיבוציים) בשל פעילותם בארגון העובדים, במסגרת ועד עובדים או הקמתו.
העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת ועולות מכתבי הטענות וחומר הראיות:
גב' יפעת כץ יעיש (להלן - גב' כץ) הועסקה בנתבעת כמורה לאזרחות, היסטוריה ומנהל עסקים וכן כמחנכת, רכזת ולימוד השכלה כללית בשכבת ט' ו-י', במשך 3 שנים אצל הנתבעת.

גב' סרבגולה (להלן - גב' סרבגולה) הועסקה בנתבעת כמורה להיסטוריה, פילוסופיה, אמנות ותנ"ך. על פי כתב התביעה "לימדה בכל השכבות" וכן לימדה השכלה כללית בשכבות ט' וי-י' (סעיף 34 לכתב התביעה), במשך 3 שנים אצל הנתבעת.

מר עדי כהן (להלן – מר כהן) הועסק בנתבעת כמורה להיסטוריה ואזרחות, מחנך ורכז מעורבות חברתית, במשך שנתיים.

גב' הדס ריבק (להלן – גב' ריבק) הועסקה בנתבעת כמורה לאזרחות, תקשורת ואורבניקה ולימדה את כיתות ט', י' ו-יא', במשך שנתיים .

מר עברי באומגרטן (להלן – מר באומגרטן) הועסק בנתבעת כמורה לקולנוע, במשך שנתיים.

התובעים המנויים בסעיפים 2 עד 6 יכונו יחדיו לשם הנוחות "התובעים".

הנתבעת היא רשת חינוך פרטית הפועלת בפיקוח ובהכרה של משרד החינוך ומפעילה 8 בתי ספר תיכוניים, מכוני הכנה לבחינות בגרות ולמבחן פסיכומטרי ברחבי הארץ. בתי הספר התיכוניים, לרבות קמפוס תל אביב בו הועסקו התובעים, הינם מוסדות לחינוך על יסודי, מוכרים שאינם רשמיים כהגדרת מונח זה בתקנה 1 לתקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), התשי"ג-1953 (להלן – תקנות חינוך ממלכתי).

אין חולק בין הצדדים כי הארגון היציג בנתבעת הוא ארגון המורים העל יסודיים, אשר נציגה באותה עת היה מר שרון גול (להלן – מר שרון גול).

ההסכמים הקיבוציים החלים במערכת החינוך אינם חלים על הנתבעת על דרך של תחולה ישירה מאחר ואינה צד להם, אך משהנתבעת גוף מפוקח על ידי משרד החינוך ובהתאם לתקנות חינוך ממלכתי, הנתבעת התחייבה כלפי משרד החינוך במסגרת כתב התחייבות של מנהלי הבעלות בגין קבלת תקציב להפעלת מוסדות חינוך כי תנאי ההעסקה, גובה השכר ותנאים סוציאליים של עובדי השירותים במסגרת המוסדות שאושרו הם לפי השיעורים והכללים הנהוגים במוסדות חינוך רשמיים (בדרגה זהה), ובהתאם להסכמי השכר הקיבוציים. עוד התחייבה היא כי מקבלי השכר מהבעלות יקבלו שכר אשר לא עולה על הנקבע בהוראות לתשלומי שכר לעובדי הוראה וכי כל הוצאת שכר העולה על הסכומים הללו לא תיחשב כחלק מהוצאת השכר המתוקצבת על ידי משרד החינוך.

תמצית טענות התובעים
לטענת התובעים מדובר במקרה בוטה של פגיעה בהתארגנות עובדים ופיטורי עובדים אך ורק בשל היותם חלק מהתארגנות עובדים. התובעים היו יוזמי מאבק ההתארגנות והיו היחידים שפוטרו.

התובעים מבקשים כי בית הדין יוקיע את התנהלותה והתנהגותה של הנתבעת תוך קביעת פיצוי הולם לתובעים, כאשר כל אחד מהם תובע פיצוי בסך של 250,000 ₪ בגין פיטורים עקב התארגנות ופעולותיהם במסגרת ועד עובדים או הקמתו וכן פיצוי בסך של 100,000 ₪ בגין עוגמת נפ ש.

כפי שיפורט בהרחבה במסגרת פסק הדין, לגישת התובעים זכות השביתה המוקנית להם נפגעה קשות תוך שהובהר למורים כי נאסר עליהם לשבות.

עוד טענו התובעים כי למחרת יום השביתה קבוצת מורים, וביניהם התובעים , ניגשה למנהל בית הספר, מר ד וויד קלאר (להלן – מר קלאר) בבקשה לקיים שיחה על אודות הפגיעה הקשה בחופש השביתה וזכותם להתארגנות. לטענתם הגיב הוא בתוקפנות קשה תוך שהבהיר כי לא ייפגש עם כל "נציגות" או "קבוצת התארגנות".

על אף שעיצומי ארגון המורים העל יסודיים בארץ המשיכו להתקיים, מורי הנתבעת לא נטלו בהם חלק מחשש לעתידם, כאשר היו מאוימים על ידי הנהלת בית הספר.

ביום 14.11.17 יזמו התובעים (מלבד גב' כץ) פגישה בביתו של מר באומגרטן על מנת להחליט על הצעדים המתבקשים אל מול הנהלת בית הספר לאור הפגיעה בחופש השביתה וההתארגנות והאיומים החוזרים והנשנים מצד ההנהלה. התובעים טענו כי גב' כץ הוזמנה לשיחת נזיפה בעקבות המפגש וכי גב' סרבגולה הוזמנה אף היא לפגישה, כפי שיובא בהרחבה במסגרת פסק הדין.

לטענת התובעים הנהלת הנתבעת לא הי יתה מוכנה להיפגש עם מר גול, ולאחר שלבסוף נאלצו לקבוע עמו פגישה ללא ההנהלה, מר קלאר וסגנו התפרצו לפגישה על מנת שהמורים שנכחו בפגישה יירתעו מלהביע את דעתם. בעקבות פגישה זו הוציא מר גול מכתב להנהלת בית הספ ר ביום 20/12/17 שתוכנו יובא בפסק הדין.

לאחר שליחת המכתב חדלו התובעים להחתים שעון נוכחות על פי הנחיית ארגון המורים העל יסודיים. עם זאת, על אף ההנחיות המפורשות של ארגון המורים הם חויבו להחתים שעון נוכחות באיומים כי מורה שלא יחתום לא יקבל שכר.

לאחר משלוח המכתב וכצעד מאיים, הנהלת בית הספר זימנה באופן אישי את המורים אשר חתמו על המכתב, ואילצה חלק מן המורים לסגת מן האמור בו. במסגרת השיחות שהתקיימו בין הצדדים הובהר כי אין מקום לוועד או התארגנות בבית הספר וכי כל מקרה הוא עניין לגופו, ו אין מקום לפנות לארגון המורים. התובעים הוסיפו וטענו כי הנתבעת הבהירה כי אין מקום לנציגות עובדים ו הדרך של פניה אישית היא דרך המלך באנקורי. לטענתם, היה ברור משיחות אלו כי מי שלא ייסוג מהליך ההתארגנות הנטען ולא יחזו ר בו מחתימתו על המכתב, יפוטר.

ביום 19.3.18 התקיימה פגישת צוות של המורים ומנהל בית הספר בה הובהר להם כי אין מקום לשאלות וטענות שהועלו על ידי המורים. מר קלאר דרש מן המורים לחזור ולהחתים שעון תוך יצירת תחושה מאיימת כי אין מקום להתנהלות אחרת. בעקבות פגיש ה זו חזרו מורים רבים להחתים כרטיס נוכחות.

חלק מן התובעים הוזמנו לשיחות הבהרה כי פעולותיהם יגרמו לפיטוריהם, ובשלב מסוים החלה הנתבעת לממש את האיומים ופיטרה את התובעים אך ורק ב של פועלם במסגרת ההתארגנות וחופש השביתה.

תמצית טענות הנתבעת
פיטורי המורים היו מחויבים עקב העובדה שלהנהלת הנתבעת התברר כי בשנת הלימודים העוקבת- תשע"ט, צפוי היה מספר התלמידים בבתי הספר להצטמצם באופן משמעותי, באופן שחייב צמצום מצבת העובדים ופיטורי מורים. בניית צוותי ההוראה וההיערכות נעשית בהתאם לנתוני ההרשמה הנכונים לחודש מאי, המועד האחרון בו ניתן לקבל החלטות בקשר להמשך העסקת המורים.

מדובר בתהליך שראשיתו כבר בשנת הלימודים תשע"ז, וצוות בית הספר כולו היה ער ומודע לו. תוך שנתיים בלבד היקפי השעות אשר משקפים למעשה את היקפי המשרות ירדו בכ-45%.

ההחלטה על זימון המורים שזומנו לשימוע ובסופו של דבר גם הסתיימה העסקתם הייתה בהתאם לכל דין, בהתחשב במקצוע בו לימדו מול לוח השעות והמקצועות שצפויים להילמד בשנת הלימודים תשע"ט, בהתחשב בצרכיו העתידיים של הקמפוס, ובנתוניהם האישיים של המורים- וותקם בקמפוס ובנתבעת, חלקיות משרתם, וכן בהתחשב בתעודות וברישיונות ההוראה שברשותם . כל זאת נוכח דרישה הולכת וגוברת מצד משרד החינוך להעסקת מורים במקצועות שלגביהם יש ברשותם תעודות הוראה. במקרה אחד בלבד, בעניינו של מר באומגרטן, ההחלטה התבססה על חוסר שביעות רצון מתפקודו המקצועי לאורך שנת הלימודים, ולא נבעה מהצמצומים המתוארים.

מר גול היה נוכח בחלק מהשימועים שנערכו לתובעים כאשר ההחלטה על התייצבותו הייתה לפי שיקול דעתם, הוא קיבל בזמן אמת את מלוא הפרטים הדרושים כדי לוודא כי החלטת הפיטורים וזהות ה מפוטרים התקבלה על סמך נימוקים עניינים גרידא. בתום הליך הפיטורים לא הועלתה טענה על ידי ארגון המורים בדבר נימוקים לא עניינים או פגם שנפל בהליך, ולא הועלתה כל טענה בדבר פגיעה בהתארגנות.

לשיטת התובעים וארגון המורים הם מאורגנים באמצעות ארגון המורים כך שממילא לא יכולה להישמע טענה בדבר פגיעה בהתארגנות, ולא בכדי טענה מסוג זה לא עלתה על ידי ארגון המורים, שאף אינו צד להליכים דנן.

הנתבעת לא אסרה על המורים המועסקים על ידה לשבות, אך ציינה כי לאור אופיו הייחודי של בית הספר, ובפרט העובדה כי מדובר בבית ספר פרטי בו התלמידים משלמים שכר לימוד בגין לימודיהם, בכוונתה לקיים יום לימודים רגיל. בנוסף, מודבר בשני ימי שביתה בתחילת שנת הלימודים, כאשר במשך כל שנת הלימודים ועד להחלטה על סיום העסקתם יחסי העבודה היו תקינים , כך שממילא מדובר בהוצאת דברים מהקשרם. לא קיים קשר סיבתי בין המורים שהביעו רצון או כוונה לשבות במהלך שביתת המורים במוסדות החינוך הציבורי ויזמו שיח והתכתבות בעניין זה לבין זהות המורים המפוטרים, כאשר ברשימת המפוטרים נכללו מורים שלא הביעו כל עמדה ולא הייתה להם מעורבות כלשהי, ומנגד ישנם מורים שהביעו בגלוי תמיכה בזכות השביתה ולא פוטרו מעבודתם.

לא בכדי התובענה דנן מוגשת על ידי המורים עצמם כתביעת פרט ולא כסכסוך קיבוצי . כמו כן לא עלתה על ידי ארגון המורים טענה, לא כל שכן הליך משפטי, שעניינו פגיעה בחופש ההתארגנות או בפעילות מאורגנת.

העדים
בימים 18.11.20 וכן 1.12.20 התקיימו דיוני הוכחות.
מטעם התובעים העידו: גב' כץ, גב' סרבגולה, מר כהן, גב' ריבק, מר באומגרטן ומר גול. יש לציין, כי הנתבעת וויתרה על חקירתו של מר אסף לפיד, עובד לשעבר בנתבעת (להלן – מר לפיד).

מטעם הנתבעת העידו: מר יפתח גרין, סמנכ"ל הכספים בנתבעת (להלן – מר גרין), ומר קלאר.

הכרעה ודיון
נקדים אחרית לראשית, ונאמר כי לא שוכנענו כי נפל פגם בהחלטת הנתבעת בעניין פ יטורי התובעים. אנו סבורים כי ההחלטה התקבלה משיקולים עניינים, ו לא עקב רצון לפגוע בתובעים בשל פעילותם בארגון עובדים לכאורה, או פעילותם במסגרת ועד עובדים או הקמתו, כנטען על ידם , ונפרט.

לאחר בחינת כלל הראיות ושמיעת העדויות שוכנענו כי טענות התובעים לא הוכחו כנדרש. עוד יש לומר, כי ניכר שתצהיריהם של התובעים הועתקו ברובם כמעט באופן מושלם וללא שינוי, מבלי שניתן לזהות מה מן הטענות אכן נקלטו בחושים של כל תובע ותובעת ומה הסיקו מתוך טענות דברי חבריהם לכאורה. כפי שיובא בהרחבה במסגרת פסק הדין, חלק מהתובעים נטלו חלק מזערי ביותר בהתארגנות הנטענת על ידם. לא שוכנענו כי קבוצת התובעים הייתה הכוח המניע להתארגנות כלשהי בנתבעת, או ה'רוח החיה' מאחוריי העמידה על זכויות המורים, כפי שמתאר בתצהירו מר לפיד. במסגרת פסק הדין נפרוט את הטיעונים בגינם אנו סבורים כי יש לדחות את התביעה.

המסגרת הנורמטיבית
בחוק הסכמים קיבוציים עיגן המחוקק שורת חובות וזכויות אשר תכליתן "ביצור זכות ההתארגנות" ואפשרות יישומה הלכה למעשה. ההלכה הפסוקה קבעה כי - "המחוקק עיגן את האיסור לפגוע בתנאי עבודתו של עובד, להימנע מלקבלו לעבודה או לפטרו בשל פעילותו בו ועד עובדים או בארגון עובדים, קבע את סעד האכיפה כסעד ראשון, והעניק לבית הדין לעבודה סמכות ליתן שורת סעדים אפקטיביים על מנת להבטיח את זכויות העובדים שבסעיפים 33 ט ו 33 י לחוק הסכמים קיבוציים" [עסק (ארצי) 24/10 הוט טלקום בע"מ – הסתדרות העובדים הלאומית (16.3.2010)].

סעיף 33י' לחוק הסכמים קיבוציים קובע כדלהלן:

"(א) מעסיק לא יפטר עובד, לא ירע תנאי עבודה של עובד, ולא יימנע מקבלה של אדם לעבודה, בשל אחד מאלה:
(1) חברותו או פעילותו בארגון עובדים;
(2) פעילותו לצורך הקמה של ארגון עובדים;
(3) הימנעותו מהיותו חבר בארגון עובדים או הפסקת חברותו בארגון עובדים;
(4) חברותו בועד עובדים או פעילותו בועד עובדים הפועל במסגרת ארגון עובדים; לענין זה, יראו ועד עובדים כפועל במסגרת ארגון עובדים אם יושב ראש ארגון העובדים או מי מטעמו נתן הודעה בכתב המאשרת זאת;
(5) פעילותו לצורך הקמה של ועד עובדים.
(ב) בסעיף זה, "תנאי עבודה" – לרבות קידום בעבודה, הכשרה או השתלמות מקצועית, פיצויי פיטורים, הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה."

סעיף 33יא קובע את סמכותו הייחודית של בית הדין לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות סעיפים 33ט' ו-33י והוא רשאי ליתן את הסעדים הנקובים בו, בין היתר:

"(1) ליתן צו מניעה או צו עשה; הוראת פסקה זו כוחה יפה על אף האמור בסעיף
3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970;
(2) לפסוק פיצויים, אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין.
(ב) (1) מצא בית דין אזורי לעבודה כי מעסיק הפר את הוראות סעיפים 33ט או 33י, רשאי הוא לחייב את המפר בתשלום פיצויים שאינם תלויים בנזק (בסעיף זה – פיצויים לדוגמה), בסכום שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים; ואולם רשאי בית הדין לפסוק, בשל הפרה כאמור, פיצויים לדוגמה בסכום העולה על 50,000 שקלים חדשים ובלבד שלא יעלה על 200,000 שקלים חדשים, בהתחשב בחומרת ההפרה או נסיבותיה;
(2) אין בהוראות פסקה (1) כדי לגרוע מזכותו של עובד לפיצויים או לכל סעד אחר לפי כל דין, בשל אותה הפרה; ואולם בית הדין לא יפסוק פיצויים לפי אותה פסקה, בתובענה ייצוגית כמשמעותה בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006;..."

סעיף 33יב קובע, כי תובענה בשל הפרת הוראות 33ט' ו-33י' יכול שתוגש כדלהלן-

"33יב. תובענות בשל הפרת הוראות סעיפים 33ט ו-33י יכול שיוגשו בידי –
(1) העובד או דורש העבודה;
(2) ארגון עובדים."

מן הכלל אל הפרט
מחומר הראיות עולה כי נציגי הנתבעת נפגשו עם מר גול במהלך השנה וכן שוחחו עמו טלפונית. יתרה מכך, מר גול תאר מערכת יחסי עבודה טובה עם מר גרין, וציין כי הוא איש מקצוע מצוין וגם כאשר ישנם חילוקי דעות מערכת היחסים עמו " מכבדת ומקצועית" (פרוטוקול מיום 18.11.20, ע"מ 71, שורות 17-16, שורה 21).

על אף טענתם של התובעים כי נציגי הנתבעת לא היו מוכנים לתאם פגישה שעה שניסיונות מזכירתו של מר גול לתאם פגישה "נתקלו בקיר אטום" (סעיף 17 לכתב התביעה), בפועל, ולמרות שהנושא לא אוזכר בתצהיריהם של התובעים, אנו למדים כי מר גול נפגש ביום 3.12.17, כשבועיים לאחר יום השביתה, עם מנכ"לית הנתבעת, גב' אסנת הבר (להלן – גב' הבר) וכן עם מר גרין (פרוטוקול מיום 18.11.20, עדותו של מר גול, ע"מ 68, שורה 19, שורה 26)(להלן תכונה פגישה זו – "פגישת ההנהלה"), כאשר לטענתו בוודאות עדכן את גב' סרבגולה אודות דבר הפגישה (פרוטוקול מיום 18.11.20, ע"מ 69, שורה 29).

מור גול העיד בפנינו כי זו הייתה פגישה טובה אם כי לדבריו" אני לא זוכר על מה דיברנו, באמת." (פרוטוקול מיום 18.11.20, ע"מ 69, שורה 6), וצין כי העלה את אשר היה ידוע לו באותה עת (פרוטוקול מיום 18.11 .20, ע"מ 69, שורה 12). עוד הבהיר כי ".. כנראה שבגלל זה עשיתי את הפגישה עם המורים כדי לבוא ולומר להם המנכלית של הרשת אומרת שלא, שמה שאתם מרגישים זה לא הדרך של הרשת..." (פרוטוקול מיום 18.11.20, ע"מ 69, שורות 31-30).

הישיבה האמורה המתוארת על ידו התקיימה בינו לבין המורים ביום 5.12.17, כאשר בתצהירו של מר גול צו ין כי מטרת הפגישה הייתה להסביר למורי בית הספר על אודות זכויותיהם (סעיף 12 לתצהירו של מר גול). חרף עמדתו בתצהירו כי הופתע לגלות את מר קלאר וסגנו אשר נמנעו להיפגש עמו קודם לכן (סעיף 12 לתצהירו של מר גול), העיד בפנינו כי לא ביקש ממר קלאר או מסגנו שלא להיכנס לפגישה (פרוטוקול מיום 18.11.20, ע"מ 71, שורות 5-4). מכל מקום, אנו מוצאים את טענות התובעים בעניין זה תמוהות, שכן מחד, טוענים הם כי הנתבעת נמנעה מלקיים פגישה בנוכחות מר גול, ומאידך, מלינים הם על כך שלבסוף נציגיה השתתפו בפגישה וכי הדבר נועד ליצור תחושה מאיימת לכאורה על מורי בית הספר על מנת שיימנעו מלומר את דעתם באופן חופשי (סעיף 19 לכתב התביעה). לדידנו, יש בטענה זו משום סתירה לטענתם המקדמית בדבר חוסר רצונם של נציגי הנתבעת להיפגש עם מר גול. כך או כך, לא הייתה מניעה למי ממשתתפי הישיבה ליצור קשר טלפוני עם מר גול על מנת להשלים את הפרטים החסרים לכאורה בעיניהם, כפי שהוכח שנעשה על ידי גב' סרבגולה בעניין השביתה שאודותיה נרחיב בהמשך פרק זה. נוסף על כך, מר גול לא ציין בפנינו בעדותו או בתצהירו כי מר קלאר או סגנו מנעו העלאת נושא כלשהו במהלך הפגישה האמורה.

בעקבות פגישה זו, ביום 13.12.17 שלח מר גול לגב' הבר ולמר קלאר מכתב בו חזר על עיקרי הפגישה, בזו הלשון:

"תנאי העסקת מורי "אנקורי"
בפגישתנו מיום ה-5 דצמבר 2017 עם הנהלת אנקורי ומורי אנקורי תל אביב הובהרו זכויות המורים שלהלן:
מורי הארגון מחויבים לפעול בהתאם להנחיות הנהלת ארגון המורים בזמן סכסוך עבודה.
מורים מתוגמלים על שעות מילוי מקום בהתאם להסכמים הקיבוציים.
מורים מתוגמלים על ישיבות מעבר למערכת שעות העבודה בשכר נוסף או בקיזוז משעות שהייה שהינן שעות קצה.
מורים זכאים לקבל תשלום עבור הוראה במהלך ימי החופשה. למען הסר ספק אין מורי הארגון מחויבים לימי עבודה אלו.
מורים זכאים לקביעות במקום העבודה בהתאם לנהלי משרד החינוך.
על המורים החברים בארגון חל איסור להחתים שעון נוכחות בכניסה וביציאה. כן הובהר, כי החתמת שעון הנוכחות אינה מהווה תנאי לקבלת דמי נסיעה.
אין להחתים מורים על חוזה העסקה אישי שסותר את ההסכם הקיבוצי.
מדברי המורים כפי שהובאו לידיעתנו, עולה כי קיים פער בין תנאי העסקת המורים לבין התנאים החלים על יתר עובדי הוראה.
מאחר והפגישה האמורה נותרה בלי מענה או תגובה כלשהי מצדכם, למורים ו/או לארגון, נבקשכם למען הסדר הטוב להודיע לנו במכת ב עד ליום ה-31.12.2017 על הסכמתכם לתיקון הפערים הללו.
עוד נציין כי במהלך החודש האחרון ארגון המורים השבית את הלימודים מספר פעמים במאבק על העלאת שכר המורים בישראל, אך בה בעת, נמסרה למורי אנקורי הודעה כי "באנקורי אין שביתות והלימודים באנקורי מתקיימים כרגיל." הודעה זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הארגון ואנו מבקשים כי הודעה כזו לא תשנה."

כפי שניתן להיווכח ממכתבו של מר גול, אמנם, הוא הבהיר מפורשות כי קיים פער בין תנאי העסקת המורים בבית הספר לבין התנאים החלים על יתר עובדי ההוראה וכן ציין הוא כי ההודעה שנשלחה על ידי הנתבעת לעניין השביתה אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הארגון. עם זאת, לא נאמר בשום שלב כי הנתבעת פגעה בהתארגנות העובדים או כי אמירה כזו נמסרה לו במהלך הפגישה שערך עם המורים. ברי, כי ככל שהמורים היו מעלים בפני מר גול טענות בדבר פגיעה כלשהי בהתארגנות מצידה של הנתבעת, הדבר היה בא לידי ביטוי בכתובים, ולא בכדי הדבר לא נעשה. עוד נאמר כי בצדק מציינת הנתבעת כי מאותו מועד ואילך ולאורך כל שנת הלימודים מר גול לא העלה טענה כלשהי מצד ארגון העובדים ביחס לפגיעה כלשהי בהתארגנות או במורים בקמפוס (סעיף 7 לסיכומי הנתבעת).

מאוחר יותר, ביום 2.1.18, שלחו לא פחות מ-15 מורים מכתב לידי מר קלאר וגב' הבר, בזו הלשון:

"שלום רב,
בתאריך 20.12.17 נשלח אליכם מכתב מטעם ארגון המורים בדבר הפער בין תנאי העסקתנו לבין התנאים החלים על עובדי הארגון, דבר אשר מהווה הפרה של זכויותינו.
נדגיש כי אנחנו רואים לנגד עיננו את טובת התלמידים של אנקורי ועל כן לא פגענו ולא שיבשנו את מהלכם התקין של ימי הלימודים, של ימי ההורים ושל ערבי הישיבות הפדגוגיות, למרות שדבר זה עמד בסתירה להנחיות הארגון.
יחד עם זאת, אנחנו רואים לנכון לעמוד על מימוש זכויותינו כחוק מעתה והלאה. חשוב לציין כי אנו עומדים על מימושן מתוך אהבה ומסירות למקום העבודה שלנו ולחזונו.
מאחר וניסיונותינו להיפגש עמכם ולהידבר לא צלחו וגם לא התקבלה כל תגובה מצדכם למכתב של ארגון המורים, אנו מבקשים להודיע כי בכוונתנו לפעול בהתאם להנחיות שקבלנו מארגון המורים.
על החתום,
צוות מורי תיכון אנקורי תל אביב"

מעיון במכתב, התובעים אינם 'הרוח החיה' מאחורי המכתב, אין כל אינדיקציה לאבחן את התובעים מיתר החתומים על המכתב, הם אינם הכוח המוביל ורבים מן התובעים אף העידו כי לא היה להם כל קשר לניסוח המכתב. אם כן, גם מכך ניתן ללמוד כי אין כל קשר סיבתי בין פיטורי התובעים דוו קא לבין החתימה על המכתב האמור על כן לדידנו, אין כל בסיס לקשור בין השניים.

אשר לתוכן המכתב, אמנם המורים מלינים על כך שישנו פער בין תנאי העסקתם לבין התנאים החלים על עובדי הארגון, אך אין כל אינדיקציה לטענתם בדבר הפרת זכותם של המורים להתארגן או לפגיעה בחופש השביתה. מהמכתב ניתן ללמוד כי הסיבה בגינה הוחלט שלא לשבש את המהלך התקין של הלימ ודים על ידי עיצומים נבע מהעובדה כי ראו את טובת התלמידים לנגד עיניהם, ולא בשל לחץ פסול כלשהו מצד הנתבעת.

נוסף על כך, התובעים לא הוכיחו את טענתם כי הנתבעת הפעילה לחץ לסגת מן החתימה על המכתב, והבהירה כי מי שלא יעשה כן, יסכן את המשך העסקתו בנתבעת. עיון בחומר הראיות מלמדנו אחרת: 6 מורים שחתמו על המכתב האמור המשיכו העסקתם בנתבעת בשנה העוקבת, כאשר 5 נוספים התפטרו מעבדותם (להשוואה ראו את חתימות מכתב המורים על גבי המכתב (נספח 3 לתצהירי התובעים), וכן תיעוד המשך העסקתם של המורים בנתבעת (סעיף 34 לתצהירו של מר קלאר)). במהלך עדותה, גב' סרבגולה הבהירה כי מדובר במורה אחת שאמרה כי אינה עומדת יותר מאחורי המכתב לאחר שיחה עם מר קלאר, אך לא הוצגה כל ראייה לאישוש טענתה זו, ומכל מקום הדבר לא הובא כלל לידיעת הנתבעת (פרוטוקול מיום 18.11.20, ע"מ 41, שורות 20-6).

התובעים טוענים כי לאחר משלוח המכתב פעלו על פי הנחיות ארגון המורים וחדלו מלהחתים שעון נוכחות, ו על אף הנחיות אלו הנהלת הנתבעת חייבה את המורים להחתים שעון תוך איום כי מי שלא יחתום לא יקבל את שכרו (סעיף 23 לכתב התביעה). עוד נטען כי הובהר על ידי הנהלת הנתבעת כי אי החתמת השעון היא חלק מההתארגנות הבלתי לגיטימית וכי הנהלת הנתבעת תסיק את המסקנות (סעיף 24 לכתב התביעה). עם זאת, מעדותם של התובעים עולה כי אין פני הדברים כך. מרבית מן המורים ציינו בפנינו כי בפועל לא אוימו שלא יקבלו משכורת באם לא יחתימו שעון , החתימו שעון והמשיכו לקבל שכר (פרוטוקול מיום 18.11.20, ר' עדותה של גב' ריבק, ע"מ 88, שורות 21-16, שורות 23-22, ע"מ 89, שורות 2-1; עדותה של גב' כץ, ע"מ 20, שורות 26-14 ; עדותו של מר באומגרטן, שורות 29-1). בנוסף, לאחר שנשאלה מספר פעמים במהלך חקירתה הנגדית, גב' סרבגולה השיבה כי "ענת המזכירה החמודה ששוב עשתה את זה חשוב לי להגיד לא באשמתה אלא כי זה חלק מההנחיות שהיא קיבלה, שכן, מורה שלא יחתים... היא אמרה אם אתם לא תחתימו שעון אתם לא תקבלו שכר, ככה במילים האלו.", ובאותה נשימה ציינה גם כי היא קיבלה שכר לכל אורך התקופה וכי מדובר היה באיומי סרק (פרוטוקול מיום 18.11.20, ע"מ 39, שורות 15-7). דהיינו, על אף שלא החתימה שעון, גב' סרבגולה קיבלה שכר לכל אורך התקופה, והחשוב לעניינו- ברי כי אין באמירתה של מזכירת הנתבעת כדי להוכיח כי זו הייתה מדיניות הנתבעת, כאשר היא אינה מייצגת את הנהלת הנתבעת. מכל מקום, הלכה למעשה, לא נעשתה הפחתה בשכר למי מהמורים, ועל כן לא נעשתה כל פעולה המהווה פגיעה במורים עקב אי החתמת שעון הנוכחות.

עוד נפנה בהקשר זה לתצהירו של מר קלאר, בו ציין כי קיימים מורים שבחרו שלא להחתים כרטיס נוכחות עד לסוף שנת הלימודים והמשיכו וממשיכים בעבודתם בנתבעת (גב' רויטל אדלר וכן אדם גרונדלנר), ובשום שלב לא טען כי אי החתמת כרטיס נוכחות עולה בגדר "התארגנות בלתי לגיטימית" או כי הנהלת בית הספר "תסיק את המסקנות" כנטען על ידי התובעים (סעיף 24.3 לתצהירו של מר קלאר). התובעים לא הביאו הוכחות על מנת לסתור את הטענה בדבר המשך העסקת המורים הנ"ל, וממילא לא נטען כי כל המורים שהמשיכו עבודתם בנתבעת הינם מורים שלכאורה "יישרו קו" עם הדרישות הנטענות על ידם.

נציגי הנתבעת אכן מודים כי הם ביקשו מהמורים להחתים שעון הנוכחות בשל התחייבות הנתבעת בפני משרד החינוך בעניין כתנאי למתן תקצוב (ר' סעיף 9 לתצהירו של מר גרין), וכי ביקשו לקדם פתרונות יצירתיים כאשר למורה הייתה בעיה עקרונית להחתים שעון (ס עיף 24.1 לתצהירו של מר קלאר). עם זאת נדמה כי אין בדברים האמורים כדי להוות כל איום מצידה של הנתבעת. מר קלאר העיד בעניין זה כי: "בשום שלב לא חייבתי אני או מי בהנהלת בית הספר את מי מהמורים להחתים כרטיס, לא כל שכן באיומים, וממילא גם מורים שלא החתימו כרטיס שכרם לא נגרע ושולם כסדרו." אכן, לא הוכח שהייתה לאי החתמת השעון כל השלכה בפועל, ואף מתצהירו של מר קלאר עולה כי ישנם מורים נוספים אשר בחרו שלא להחתים שעון נוכחות והמשיכו בעבודתם בנתבעת בשנה העוקבת כמתואר לעיל (סעיף 24.3 לתצהירו של מר קלאר).

התובעים הוסיפו וטענו בכתב התביעה ובתצהיריהם בנוסח אחיד, כי לאחר משלוח המכתב החלה הנהלת בית הספר בצעד מאיים נוסף כאשר זימנה באופן אישי את המורים שחתמו על המכתב (סעיף 25 לכתב התביעה). על אף האמור, התובעים הודו במהלך עדותם כי שיחות המשוב לא נערכו עם התובעים בלבד, אלא עם כלל המורים בקמפוס. כלומר, אין קשר בין משלוח המכתב לבין זימון המורים לשיחות משוב, שנעשו כחלק משגרת העבודה של הנתבעת (פרוטוקול מיום 18.11.20, עדותה של ג ב' סרבגולה, ע"מ 40, שורות 31-30; עדותה של גב' ריבק: ע"מ 89, שורות 5-4 ; עדותו של מר כהן: ע"מ 106, שורות 6-4). דהיינו, טענה זו של התובעים התבררה כלא נכונה, ובלתי מבוססת בלשון המעטה.

נזכיר כי לפגישת ההנהלה קדם 'אירוע השביתה', כאשר ביום 10.11.17 החליט ארגון המורים העל יסודי המייצג את מורי בית הספר על קיומה של שביתה במערכת החינוך העל יסודי (סעיף 4 לכתב התביעה). בתגובה לכך, סגן מנהל בית הספר, מר ירון אברמוביץ (להלן – מר אברמוביץ) כתב בקבוצת הוואטסאפ של המורים כי:

"ייתכן וביום ראשון ארגון המורים ישבית את הלימודים בתיכונים ליום אחד, כחלק מסכסוך העבודה שהכריז. חשוב לזכור ולהעביר לתלמידים בקבוצות שאין באנקורי שביתות!!!" (נספח א' לכתב התביעה).

בתגובה השיבה גב' סרבגולה: "ללא כוונה להתריס, חשוב לי לומר שלמרות שאנקורי הוא בית ספר פרטי, המאבק של ארגון המורים נועד כדי להעלות את שכרם של כל המורים, כולל המורים של אנקורי" (נספח א' לכתב התביעה), ומר כהן השיב "מסכים איתך לגמרי" (נספח א' לכתב התביעה). תשובתו של מר אברמוביץ נקטעה ולא הועברה לעיוננו במלואה, אך ניתן לראות כי הוא השיב לחילופי הדברים האמורים של גב' סרבגולה ומר כהן כי "כל דעה היא לגיטימית ואפשר לשוחח בקמפוס על הכל זו קבוצה להעלאת...." (נספח א' לכתב התביעה).

למחרת, ביום 11.11.17, כאשר ארגון המורים הודיע כי תתקיים שביתה באופן סופי, על פי האמור בכתב התביעה מר קלאר שלח גם הוא הודעה לפיה "ארגון המורים כן הודיע על שביתה מחר. כפי שירון כבר כתב, אנחנו לומדים מחר.. חשוב שכל מחנך יבהיר לתלמידים שאנחנו לומדים כרגיל." (התכתובת עצמה לא צורפה לכתב התביעה, אך תוכנה אושר על ידי מר קלאר).

התובעים סבורים כי הוראותיהם של מנהל בית הספר וסגנו אסרו הלכה למעשה על המורים בבית הספר לשבות, תוך שהתובעים מצהירים בלשון אחידה כי נאלצו להגיע לעבודה ביום השביתה בתחושה כבדה כי זכותם לחופש השביתה וחופש ההתארגנות נפגעה, תוך חשש כבד לעתידם המקצועי (ר' לדוגמה סעיף 9 לתצהירה של גב' ריבק- כאמור הנוסח זהה בכל התצהירים שהונחו בפנינו).

על אף האמור, מעדותם של התובעים בפנינו נגלתה מציאות שונה בתכלית. מרבית התובעים, מלבד גב' סרבגולה, כלל לא פנו לנציגי הנתבעת בעניין השביתה טרם קיומה ולא הביעו כל רצון שלא להגיע לבית הספר. כך, גב' כץ העידה בפנינו כי היא לא פנתה למר קלאר או למר אברמוביץ בעניין, מאחר וסברה כי אין לכך מקום לאחר קבלת ההודעה (פרוטוקול מיום 18.11.20, ע"מ 8, שורות 33-31, ע"מ 9, שורות 3-1); גב' ריבק העידה כי לא עשתה דבר לפני יום השביתה, לא שוחחה עם מר קלאר וכן לא אמרה לגורם כלשהו שהיא מעוניינת לשבות לכאורה, ואף ציינה " .. אני גם זוכרת שהייתי בהופעה באותו ערב אז לא שיתפתי פעולה" (פרוטוקול מיום 18.11.20, ע"מ 86, שורה 10). גב' ריבק אף העידה כי לא ידוע לה על אף מורה שהביע רצון לשבות או שאמר למר קלאר כי אינו מעוניין להגיע לבית הספר ביום השביתה או מישהו שניסה לעשות כן, משהדבר היה ברור מההודעה (פרוטוקול מיום 18.11.20, ע"מ 90, שורות 30-20); מר כהן העיד אף הוא כי הוא לא שוחח עם אף גורם בדבר רצון לשבות (פרוטוקול מיום 18.11.20, ע"מ 99, שורות 8-1); ומר באומגרטן העיד כי לא היה שותף לשיחות שניהלה גב' סרבגולה (פרוטוקול מיום 18.11.20, ע"מ 113, שורות 12-11).

על אף שהתובעים מייחסים למר קלאר אמירה לפיה בבית הספר שבו ההורים משלמים הרבה כסף לא תהינה שביתות או התארגנויות, הדברים לא גובו בעדותם של התובעים. כך, מעדותם של גב' ריבק, ומר באומגרטן עולה כי אמירה זו לא נמסרה להם באופן אישי (פרוטוקול מיום 18.11.20, גב' ריבק: ע"מ 87,שורה 21; מר באומגרטן: ע"מ 113, שורה 2). כאשר חלק מן התובעים טענו כי ההודעות הן אלו שנסכו בהם את האיום לכאורה (גב' ריבק: פרוטוקול מיום 18.11.20, ע"מ 87, שורה 26, מר באומגרטן: ע"מ 113, שורה 15).

היחידה מבין התובעים שהביעה התרעמות על נוסח ההודעה האמורה הינה גב' סרבגולה, אשר שוחחה באותו הערב עם מר גול ועם מר קלאר. לטענתה בשיחתה עם מר גול הובהר באופן חד משמעי כי פעולת הנתבעת היא בלתי חוק ית, ועליה לאפשר למורים לשבות בהיותם חלק מארגון המורים העל יסודיים מאחר ששכרם משולם על ידי ממשרד החינוך. גב' סרבגולה ציינה כי היא הביאה את הדברים בפני מר קלאר והדגישה כי זו עמדת ארגון המורים. לטענתה מר קלאר הבהיר לה כי " אין לצפות מהורה המשלם כסף לספוג שביתות" (סעיפים 8 עד 10 לתצהירה של גב' סרבגולה). עם זאת, כפי העולה מעדותה והן מתצהירה, לא נאמר לגב' סרבגולה כי נאסר עליה לשבות וכי היא מחויבת להגיע פיסית לבית הספר, או לחילופין כי יהיו תוצאות לאי הגעה כאמור. לדיד נו, עצם האמירה כי בית הספר פתוח לתלמידיו, אין פירושה כי הנהלת בית הספר אסרה על המורים לשבות.

מתצהירו של מר קלאר ניתן לראות כי הגם שתוכן השיחה זהה לזה שמתארת גב' סרבגולה, המשמעות והכוונה הנטענת על ידו היא שונה, כאשר הכוונה לא הייתה לאסור על מי מהמורים לשבות, וכי הוא אף לא התנגד לאמירה בדבר זכותם לשבות. כך מתצהירו:

"לפי מיטב זכרוני את תוכנה של השיחה, בשיחה זו ורד טענה כי היא כעסה והתקוממה על לשון ונוסח הודעתו של סגני- מר אברמוביץ, שהובנה על ידה כאיסור על שביתה מצד מורי בית הספר ועל כך שלא מתנהל שיח בסוגיה. לדבריה היא שוחחה עם מר שרון גול מארגון המורים וכי לדבריו למורים בבית הספר יש זכות לשבות, אמירה שאני לא התנגדתי לה.
כאמור, דווקא בגלל שהייתי בראשית דרכי היה חשוב לי לייצר שיחה פתוחה והבנות עם צוות המורים ולכן בשיחתנו הטלפונית הסברתי לורד שהגם שבמובנים רבים הנתבעת עובדת באופן דומה למשרד החינוך, ואף מבטיחה למורים שכר שאינו נופל מתנאי משרד החינוך, במובנים רבים הנתבעת אינה עובדת כמו משרד החינוך, ומעצם העובדה שהתלמידים והוריהם משלמים שכר לימוד גבוה, נוצר מסד ציפיות שונה מהם מבית הספר, ולכן הודענו את שהודענו..."
(סעיף 9 לתצהירו של מר קלאר).

כן הצהיר מר קלאר כי "לפי מיטב זכרוני השיחה כולה התנהלה ברוח טובה וגם הסתיימה ברוח טובה, ואני כשלעצמי סברתי שבעצם השיחה עמי ניתן בעצם המענה לורד." (סעיף 9 לתצהירו של מר קלאר).

יתר על כן, עדותו של מר קלאר תומכת את הדברים האמורים:

"ש: לא. מה ורד אמרה לך שהיא רוצה? מדוע היא יזמה את השיחה? ערב השביתה.
ת: הבנתי. היא רצתה, קודם כל, אם אני זוכר נכון, היא לא אהבה את ההודעה של ירון והיא רצתה לדבר על העניין הזה. היא גם אמרה שקשה לה עם זה שיש לימודים מחר. אני לא התנגדתי, בתוך השיחה עם ורד אני לא התנגדתי לאמירה של ורד שהיא רוצה לשבות. אני אמרתי שיש לימודים ליום למחרת. התלמידים, אני מקווה שהתלמידים יגיעו לבית הספר, ואנחנו ניתן מענה לימודי לכל התלמידים שיגיעו."
(פרוטוקול מיום 1.12.20, ע"מ 153, שורות 33-31, ע"מ 154, שורות 4-1).

עדות המפתח בעניין זה הינה עדותו של מר גול. מר גול העיד בפנינו באופן שאינו משתמע למספר פירושים כי הוא שוחח עם מר קלאר באותו הערב בנושא, וכי מר קלאר השיב לו כי " הם לא מונעים מהמורים לעשות את זה" (פרוטוקול מיום 18.11.20, ע"מ 61, שורה 33), וכי הוא עדכן את גב' סרבגולה בדבר (פרוטוקול מיום 18.11.20, ע"מ 62, שורה 6). הנה כי כן, לא רק שמר גול קיבל את המסר המפורש לפיו אין כל מניעה לשבות, הוא העביר את המסר לגב' סרבגולה בזמן אמת. ברי, כי אם הייתה למורים מניעה כלשהי ל הוציא לפועל את זכותם לשבות, מר גול היה פועל בעניין באופן מ ידי. עם זאת, כפי שניתן להיווכח מההתנהלות של מר גול, הוא קיבל את תשובתו של מר קלאר ועדכן את המורים.

בנוגע לתוכן ההודעות שנשלחו על ידי מר אברמוביץ, רואים אנו לנכון לקבל את גרסתו של מר קלאר בעניין זה אשר הצהיר כי: "בקשתו של מר אברמוביץ באה על רקע עמדתה העקרונית של הנהלת אנקורי ולפיה מאחר שנתבעת היא בית ספר פרטי, היא עצמה אינה משביתה את הלימודים ומקיימת לימודים כרגיל. למיטב הבנתי, ולא הייתה כל כוונה אחרת, אין דבר וחצי דבר העולה כדי אמירה בדבר איסור על מורי הרשת לשבות. הוא הדין ביחס להודעה שלי שיצאה בהמשך הערב, כפי שצוטטה בסעיף 7 לכתב התביעה. גם הודעה זו נועדה להבהיר לתלמידי בית הספר כי שערי בית הספר יהיו פתוחים בפני התלמידים (להבדיל מבתי הספר העל יסודיים) וכי יתקיים יום לימודים כרגיל" (סעיף 8-7 לתצהירו של מר קלאר).

לסיכום נקודה זו, אנו סבורים כי חילופי הדברים שהועברו בקבוצה כפי שתואר לעיל, אכן נועדו כדי להבהיר לתלמידים כי שערי בית הספר פתוחים, וזאת במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של בית ספר פרטי לקיים את יום הלימודים באופן רגיל. מכאן ועד לטענה כי הלכה למעשה נחסמה בפניי התובעים היכולת לשבות או כי הדבר הוביל לפיטוריהם המרחק רב. יתרה מכך, כפי שניתן להיווכח מההודעה הקטועה של מר אברמוביץ הוא לא ענה בשלילה לדבריהם, לא חסם אותם ואף הבהיר כי " כל דעה היא לגיטימית". עוד ניתן להתרשם מן ההודעות האמורות כי גב' סרבגולה ומר כהן הבינו את זכויותיהם, לא נמנעו מלהביע דעתם ובאותו האופן לא היה דבר שעמד בדרכם לשבות, באם אכן חפצו בכך- כפי שאף אישר מר גול בפני גב' סרבגולה. עוד יש לומר בהקשר זה, כי ניכר כי אירוע השביתה התקיים בתחילת שנת הלימודים (וארך יומיים בלבד) , בעוד פיטורי המורים התרחשו בסוף שנת הלימודים, על כן, לדידנו הניסיון לקשור בין שני האירועים לא צלח.

יום למחרת השביתה, החליטה קבוצה של מורים לגשת לשוחח עם מר קלאר בנוגע לפגיעה הנטענת בחופש השביתה וההתארגנות, כאשר לטענתם נענו בתוקפנות קשה מצידו של מר קלאר. גודל הקבוצה שהגיעה לעשות כן משתנה בתלות מוסר העדות, כאשר גודלה נע בין 7 ל-15 מורים (על פי גב' כץ היו בין 12 ל-15 מורים (פרוטוקול מיום 18.11.20, ע"מ 10, שורה 29); על פי מר כהן היו בין 8 ל-10 מורים (פרוטוקול מיום 18.11.20, ע"מ 99, שורה 26 ); על פי גב' סרבגולה היו בין 8-7 מורים (פרוטוקול מיום 18.11.20, ע"מ 29, שורה 29) ; ועל פי מר באומגרטן היו בין 10 ל-12 (פרוטוקול מיום 18.11.20, ע"מ 115, שורות 31-9). מכל מקום, והחשוב לעניינו, אין חולק כי קבוצה זו הכילה מורים נוספים מעבר לקבוצת התובעים.

קבוצה זו ניגשה אל מר קלאר בעת שהוא ישב עם מזכירתו, אשר סירב לדרישתם לחדול מענייניו באופן מידי על מנת ליתן להם מענה. אנו סבורים כי אין בעובדה זו כדי להעיד על התנה לות המצרה את זכות ההתארגנות מצדו של מר קלאר. מדובר במענה סביר לאור דרישתם של קבוצת המורים כי מר קלאר יחדל לאלתר מעיסוקיו, תוך שבחרו הם להגיע למשרדו ללא הכנה וללא התראה, ולבטח כאשר מר קלאר בעצמו היה מנהל חדש באותה עת אשר אך למד את רזי המקום. כפי שהעיד בפני נו מר קלאר הוא הבהיר למורים כי מדובר בנושא שהוא צריך ללמוד אותו וכי הפגישות האישיות נועדו להבנה והעמקה בעיותיו של כל מורה ומורה (פרוטוקול מיום 1.12.20, ע"מ 155, שורה 17 ושורה 26).

כך העיד בפנינו מר קלאר בנוגע לאותו אירוע:

"ש: ולמעשה המורים נכנסים למשרדו של אדוני ביום השביתה, שוב, כדי לבקש לממש את זכותם לשבות, נכון? לשיטתם.
ת: מה שהיה, אני ישבתי מול מנהלת אדמיניסטרטיבית, ישבתי בכיסא עם הגב שלי לדלת, פתאום אני מסתכל, אני מרים את העיניים שלי ואני רואה קבוצה מאוד גדולה של מורים שנכנסו לתוך המשרד, עוקפים אותי במעגל, לי באופן אישי זה הרגיש כמו איום ומארב, אמבוש, זה מה שאני זוכר מאותו אירוע. אני, אני לא יודע באותו רגע על מה הם רצו לדבר. אני הרגשתי מאוד מאוים, ואני ביקשתי מהם שלצאת. יכול להיות שבאותו רגע ביקשו להיפגש איתי. אני יודע שאני לא יכול להתנהל בצורה הזאת. היה גם ברור שהיה נושא שהייתי צריך להבין, ללמוד. אני גם כן רציתי לדעת על מה הפגישה, כאילו כמובן, ואם אני צריך ללמוד משהו, אז אני צריך ללמוד משהו. אבל זה היה התנהלות מאוד מקצועית ומאוד מאיימת."
(פרוטוקול, ע"מ 154, שורות 29-18).

עוד יש לציין, כי עדותם של התובעים מעלה ספק באשר לטענה כי מר קלאר אכן נהג בתוקפנות קשה כדבריהם (פרוטוקול מיום 18.11.20, ע"מ 86, שורות 30-29, ע"מ 11, שורות 3-2, ע"מ 116, שורות 23-20), ואף מר באומגרטן ומר כהן העידו כי הוא היה מבוהל (פרוטוקול מיום 18.11.20, ע"מ 99, שורה 1, ע"מ 116, שורה 20).

אנו ערים לעדותה של גב' ריבק על פיה מר קלאר אמר להם כי הוא לא מוכן לדבר עם אף קבוצה, אינו מוכן להתארגנות או ועד, ואינו מוכן לדבר עמם כקבוצה שכן דרכה של אנקורי לדבר עם אנשים באופן אישי ולא כקבוצה (פרוטוקול מיום 1 8.11.20, ע"מ 11, שורות 6-2). הדברים האמורים הוכחשו באופן נחרץ על ידי מר קלאר (פרוטוקול מיום 1.12.20, ע"מ 155, שורה 7), ומכל מקום לאחר בחינת מכלול הראיות ושמיעת העדויות איננו סבורים כי בפועל ננקטו פעולות על מנת למנו ע מתובעים את היכולת להוציא אל פועל את זכויותיהם.

גב' כץ טענה בתצהירה כי ביום 13.11.17 זימן אותה מר קלאר למשרדו והבהיר לה כי בהיותה ר כזת שכבה היא חלק מקבוצת ההנהלה לפיכך , נאסר עליה לקחת חלק בהתארגנות העובדים (סעיף 12 לתצהירה של גב' כץ). עם זאת, מר קלאר השיב לכך בתצהירו כי לאורך כל השנה גב' כץ הייתה חלק מצוות הניהול של הקמפוס ולכן היו לשניים שיחות קרובות שגם נגעו בעניינים רגישים של צוות המורים. לטענתו, בזמן אמת הוא לא ידע כי גב' כץ נמנית עם המורים שיש להם טענות כלפי הנהלת הנתבעת ולכן בוודאי שלא אמר לה את הדברים המיוחסים לו כפי שהובאו כאן (סעיף לתצהירו של מר קלאר). תצהיריהם של השניים סותרים זה את רעהו, כאשר מר קלאר לא נחקר בעניין זה על ידי בא כוח התובעים בחקירתו הנגדית. משכך, לא ראינו לנכון להעדיף מי מגרסאות הצדדים בעניין זה.

אשר למפגש שהתרחש בביתו של מר באומגרטן ביום 14.11.17. התובעים טוענים כי הם יזמו את הפגישה (למעט גב' כץ) של כלל המורים בביתו של מר באומגרטן על מנת להחליט כדבריהם על הצעדים המתבקשים מול הנהלת בית הספר "לאור הפגיעה בחופש השביתה וההתארגנות והאיומים החוזרים ונשנים מצד ההנהלה" (סעיף 14 לכתב התביעה). עוד נטען, כי שבוע לאחר הפגישה גב' כץ נקראה לשיחת נזיפה על ידי מר קלאר אשר הבהיר לה כי הוא יודע על הפגישה וכי אינו מרוצה ממנה ואף הבהיר כי אין מקום לפגישות קבוצתיות שכאלו (סעיף 15 לכתב התביעה). בתצהירה ציינה גב' כץ כי זומנה לשיחת נזיפה על ידי מר קלאר, כאשר אמר כי הוא יודע על הפגישה וכי יפעל נגד משתתפיה (סעיף 16 לתצהירה של גב' כץ). גב' כץ אף העידה בפנינו כי זו הייתה שיחה נוראית שחקוקה בה, כי מר קלאר כעס על שהתקיימה "פגישה מאחורי הגב והתארגנות ודיבור על הדבר הזה והוא השתמש במילים מאוד מאוד קשות. מאוד קשות." (פרוטוקול מיום 18.11.20, ע"מ 14, שורות 8-2). על אף האמור, מר קלאר ציין בתצהירו כי בשיחות שקיים לא איים על המורים, וכלל לא ידע על קיומה של פגישה בביתו של מר באומגרטן עד למועד שבו התקבל כתב התביעה (סעיף 16 לתצהירו של מר קלאר). במהלך חקירתו חזר על טענתו כי לא ידע שהמורים נפגשו בביתו של מר באומגרטן (פרוטוקול מיום 1.12.20, ע"מ 171, שורות 21-20). בעניין זה, לא ראינו לנכון להעדיף מי מגרסות הצדדים. עוד נציין, כי התובעים מיאנו מלהציג בפנינו כל תיעוד של הפגישה שהתקיימה לכאורה בביתו של מר באומגרטן. לא הוצג בפנינו פרוטוקול ישיבה, עיקרי דברים/נושאי שיחה ואף לא אוזכר כלל הרכב הנוכחים באותה פגישה. במצב דברים זה, לא ניתן לעמוד על טיבה, ולבטח שלא ניתן לקשור בין פגישה זו לבין התנהלות כלשהי מצד נציג הנתבעת.

בנוסף, חשוב להבהיר, כי כעולה מחומר הראיות מר קלאר כן ערך פגישה קבוצתית יחד עם מורי בית הספר וזאת ביום 19.3.18. עיון בפרוטוקול הישיבה שהתקיימה מלמדנו על שיח פתוח שקיים מר קלאר עם צוות המורים, וניכר כי לא חשו כל איום או מניעה מלהביע את עמדתם (נספח 1 לתצהירו של מר קלאר). נבהיר כי מבחינת הרכב הנוכחים, גב' כץ לא נכחה באותה פגישה עקב השתתפות באזכרה ומר באומגרטן אף הוא לא נכח בישיבה הקבוצתית שהתקיימה, כאשר העיד הוא בפנינו כי מדובר היה ביום שהוא לא עובד וכי לא היה לו חשוב מספיק להופיע לפגישה זו (פרוטוקול מיום 18.11.20, ע"מ 123, שורה 9). כמו כן, בישיבה הקבוצתית האמורה השתתפו לא פחות מ-15 מורים, כך שלא ניתן לומר כי התובעים הם 'הכוח המניע', או 'הרוח החיה' מאחורי התארגנות/שיח המורים בעת שעמדו על קיום זכויותיהם. בצדק טענה הנתבעת בסיכומיה כי ממילא לא היה בידה כל אפשרות לאבחן דווקא את התובעים כדמויות מובילות ודומיננטיות בהתארגנות או בפעילות בעניין זכויות העסקה (סעיף 40 לסיכומי הנתבעת).

זאת ועוד. מעדותם של חלק מן התובעים עולה כי הייתה קיימת קבוצת וואטסאפ של חלק מן המורים, לרבות התובעים, בה העבירו מידע (ר' עדותה של גב' ריבק, פרוטוקול מיום 18.11.20, ע"מ 85, שורות 32-26, ע"מ 86, שורות 3-1). לדידנו, התכתובות שהועברו בזמן אמת היה בהן כדי לחזק את גרסתם של התובעים בדבר האירועים שהתרחשו לשיטתם, אווירת האיומים המתוארת על ידם ומסכת ההפחדות לכאורה לאורך השנה וכן הפגיעה בהתארגנות וודאי שהייתה מקבלת ביטוי בקבוצה זו. הלכה פסוקה היא כי הימנעות מהבאת ראיה או עדות רלוונטית, מקימה לחובתו של הנמנע מלהביא את הראיה או העדות, חזקה שבעובדה הנעוצה בהיגיון, בשכל הישר ובניסיון החיים, לפיה: דין הימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה העדות הייתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לעדות שלא הובאה [ראו- ע"א 641/87 קלוגר – החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ (80.1.90)]. הדברים נכונים לעניינו, מ שמוטל על התובעים להוכיח גרסתם. אנו סבורים כי העובדה שלא הוצגו בפנינו תכתובות מזמן אמת בין חברי הקבוצה, מחזקת את המסקנה כי גרסתם של התובעים אינה תואמת את אשר התרחש במציאות. עוד נדגיש, כי כפי העולה מעדותו של מר באומגרטן בקבוצה זו היו חברים כ-10 מורים נוספים, ולא התובעים בלבד (פרוטוקול מיום 18.11.20, ע"מ 116, שורות 19-17).

לאחר שקילת ובחינת מכלול הראיות בתיק אנו סבורים כי התובעים לא הוכיחו כי פעלו כנציגות או מטעם ארגון המורים וכי הוציאו לפועל פעולות המהוות התארגנות עובדים בנתבעת . התובעים לא הוכיחו כי היו פעולות בגינן הנתבעת יכלה לבסס החלטה לסיים העסקתם או כי יכלה היא לאבחן את פועלם מיתר עובדי הנתבעת שכן המשיכו העסקתם בשנה העוקבת. עוד נאמר, כי אין במחלוקות שהיו לתובעים ביחס לזכויותיהם, כדי להוות פגיעה בהתארגנות באופן המקים להם סעד מכוח הדין. בנוסף, נזכיר, כי אין חולק כי התובעים חברים ומאוגדים בארגון המורים, ופעלו בהתאם להנחיותיו, ואשר ליווה אותם לאורך תקופת העסקתם בנתבעת.

פיטורי התובעים
נקדים אחרית לראשית, ונבהיר כי לא הוכח בפנינו כי התובעים פוטרו בשל סיבות שאינן ענייניות וכן לא הוכח קשר סי בתי בין הפעולות הנטענות על ידם ובין פיטוריהם.

אין חולק בין הצדדים כי מר גול נטל חלק בשימועים של מי מהתובעים אשר חפץ בכך. עם זאת, בשום שלב לא נטען על ידי מר גול או מי מטעם ארגון המורים כי פיטוריהם של המורים היו על רקע פעילות ארגונית כלשהי. המקרה היחיד בו ביקש מר גול פרטים נוספים היה בעניינה של גב' סרבגולה, וזאת כאשר פנה במכתב מיום 31.5.18 הממוען לגב' הבר, בזו הלשון:

"הנדון: סרבגולה ורד, ת.ז...
מכובדתי שלום וברכה,
בהמשך לשימוע שהתקיים לגב' סרבגולה ובו ביקשתי לקבל מצבת תלמידים ומורים, עדיין לא קיבלתי את הדוחות הנ"ל.
המורה מלמדת שנה שלישית בבית ספר אנקורי, ולא ניתן להעסיק מורים חדשים, או בעלי וותק נמוך משל המורה בבעלות במקומה .
בשל כך לא ניתן לפטר את המורה.
כמו כן מורי אנקורי מבצעים מילויי מקום בבית הספר, ולא מתוגמלים בהתאם.
נא בדיקתך וטיפולך."

במענה למכתבו של מר גול, השיב מר גרין, כדלקמן:

"שלום רב,
קיבלנו את מכתבך שבנידון, להלן התייחסותנו,
מצבת התלמידים תשע"ט לעומת תשע"ח
שכבה
תשע"ח
תשע"ט
ט'
17
2
י'
53
18
י"א
62
29
י"ב
113
32
סהכ
245
81

בשנה זו, תשע"ח, מסיימים 113 בוגרים, ועוזבים את בית הספר, רישום תלמידים חדשים עומד על 16 תלמידים, נתון זה גורם לפער משמעותי. גם בהנחה שכל שאר התלמידים ימשיכו לימודיהם, נכון להיום ניתן להעריך כי בבית הספר ילמדו 148 תלמידים.
לנוכח מציאות ברורה זו, אין מנוס מצמצום והתאמת שעות ההוראה בבית הספר.
שעות ההוראה בתשע"ח הינן 575 ש"ש ועל פי צפי התלמידים תקן ההוראה יפחת מ400 ש"ש."

האמור לעיל מקבל ביטוי בתצהירו של מר גרין, אשר ציין כי עקב הירידה במספר התלמידים בעת קבלת ההחלטה היה צפוי היקף השעות להצטמצם משמעותית. בנוסף, כעולה מתצהירו מדובר בתהליך שהתרחש אף שנה קודם לכן, על כן ניתן להסיק כי אין מדובר בתופעה חדשה שלא הייתה ידועה למורים זה מכבר. כך עולה מתצהירו:

"בעוד שבשנה"ל תשע"ז הועסקו בקמפוס 33 מורים שלימדו 11 כתות ובהיקף של 770 שעות הוראה שבועיות (להלן: "ש"ש"), בשנה"ל תשע"ח צומצם היקף הכיתות ל-10 כיתות ובהתאמה הועסקו רק 26 מורים בהיקף של 600.5 ש"ש, ובשנת תשע"ט פחת מספר הכיתות ל-8 כיתות בלבד, ומספר מורים צומצם בהתאמה ל-21 מורים ו-440.5 ש"ש. כך, בתוך שנתיים בלבד היקפי השעות אשר משקפים למעשה היקפי משרות ירדו בכ-45%."
(סעיף 25 לתצהירו של מר גרין).

יתרה מכך, כפי העולה מעדותו של מר גרין, אין נפקות לתוספת כלשהי של מספר התלמידים לאחר מועד קבלת ההחלטה בחודש מאי, שכן, בכל מקרה מספר הכיתות בשנת תשע"ט, מראשיתה ועד סופה , נותר על 8 כיתות בלבד:

"...אני יכול לציין שעד היום יש 8 כיתות ולא השתנה שום דבר. זה מה שאמרתי גם בתחילת דבריי. שמרוב ההתייחסות שלנו שזה נתון כל כך קיים, שאנחנו, לדעתי זה חבל שזה לא מצוין פה. אני יכול לציין עכשיו שזה היה 8 כיתות לאורך כל השנה. זה לא השתנה. הצפי השתנה במספרי תלמידים ולא במספר כיתות, מה שלא שינה את מספר השעות."
(פרוטוקול מיום 1.12.20, ע"מ 144, שורות 21-17, ההדגשה אינה במקור).

בהתאם לדבריו של מר גרין, הפחתת השעות הנדרשת נותרה על כנה ביחס למספר כיתות הלימוד. ברי, כי צמצום חד של כיתות באופן שכזה מחייב אף צמצום המורים. על כן, הוכח בפנינו, כי היה הכרח בצמצומים ובפיטורי צמצום, כפי שטוענת הנתבעת. עוד יש לציין, כי על פי הנתבעת, ההחלטה על זהות המורים שזומנו לשימוע ושהסתיימה העסקתם, הייתה בהתחשב במקצוע בו לימדו מול לוח השעות והמקצועות שצפויים להילמד בשנת הלימודים תשע"ט, בהתחשב בצרכיו העתידיים של הקמפוס, ובנתוניהם האישיים של המורים- וותקם, חלקיות משרתם, וכן התעודות והרישיונות שברשותם (ר' סעיף 29 לתצהירו של מר קלאר).

נדגיש, כי לאחר קבלת מענה מאת מר גרין, מר גול לא נקט בכל פעולה נוספת. על כן, נדמה כי בשעת אמת תשובתו של מר גרין הייתה מספקת עבורו. זאת ועוד, מר גול לא נקט בכל פעולה למניעת פיטוריה של גב' סרבגולה כגון הגשת צו מניעה כנגד פיטוריה, וכן לא הלין בפני הנהלת הנתבעת כי פיטוריה נעשו מטעמים לא עניינים או תוך הפרת הדין. כעולה מעדותו של מר גול הוא לא הגיש צו מניעה כנגד פיטורי מי מהתובעים, מאחר ולא התבקש לעשות כן (פרוטוקול מיום 18.11.20, ע"מ 59, שורות 27-4).

עוד נציין , כי אנו ערים להצעה המקדמית של הנתבעת לגב' סרבגולה וגב' כץ בדבר צמצום משרתן. במקרה של גב' סרבגולה היא סירבה לאפשרות זו (סעיף 37.5 לתצהירו של מר קלאר) על כן לא היה מנוס בפני הנתבעת אלא להחליט על סיום העסקתה. במקרה של גב' כץ מר קלאר ה צהיר כי התנהלה היא בצורה קיצונית, פוגענית ומזלזלת, וכי לא ניתן היה לייחס לתגובתה הסכמה , כפי שניתן להיווכח מפרוטוקול השימוע שנערך בעניינה (ר' נספח 4 לתצהירו של מר קלאר). מכל מקום, אין לכך נפקות ממשית נוכח העובדה הברורה כי היה הכרח בביצוע צמצומים, כך או אחרת.

לדברי הנתבעת, ביחס למורה אחד בלבד, מר באומגרטן, ההחלטה להביא לידי סיום העסקתו נבעה מחוסר שביעות רצון מתפקודו המקצועי לאורך שנת הלימודים ואין יסודה בצמצומים. על פי האמור בתצהירו של מר קלאר הנימוקים שפורטו היו על רקע: "אירועי מבחנים שבוטלו או שלא התקיימו, אי הגעה לישיבות צוות, אי שימוש במשו"ב למרות תזכורות מרובות, חוסר תקשורת עם תלמידים ומוריהם ואי תיאום תערוכה למרות תזכורות בעניין." (נספח 13 לתצהירו של מר קלאר). כפי שניתן להיווכח מחומר הראיות, בעקבות שיחת המשוב שקיים מר קלאר עם מר באומגרטן הוא אכן תיעד במייל נקודות לא מועטות לשיפור, כפי שעלו במהלך שיחתם (המייל מיום 9.2.18, נספח 12 לתצהירו של מר קלאר). הנתבעת צירפה תכתובות בין הצדדים לאורך השנה מהן עולה חוסר שביעות רצון מהתנהלותו של מר באומגרטן (נספח 14 לתצהירו של מר קלאר). נציין כי הצדדים לא צירפו את העתק פרוטוקול השימוע של מר באומגרטן. אם כן, לא מצאנו כי מר באומגרטן פוטר בשל סיבה לא עניינית, ומכל מקום, לא מצאנו קשר סיבתי בין פיטוריו לבין התנהלותו במסגרת התארגנות לכאורה , במהלך שנת הלימודים.

כעולה מהשימועים טענת התובעים אינה כי אין הכרח בצמצומים, אלא כי הבחירה בהם נובעת בשל פעילותם לאורך השנה. כפי שתואר בהרחבה במסגרת פסק הדין, לא הוכח כי התובעים היו מעורבים ביתר שאת ממורים אחרים בקמפוס ו כי יש לקשור את פעולותיהם לבחירה של הנתבעת לסיים העסקתם. כמו כן, לא שוכנענו כי התובעים היו ה'רוח החיה' מאחורי התארגנות כלשהי בנוגע ליישום ההסכמים הקיבוציים בנתבעת.

כעולה מחומר הראיות, הלכה למעשה, מלבד המקרה של מר באומגרטן אשר פוטר עקב חוסר שביעות רצון מתפקודו ולפיכך גויס מורה להחליפו (סעיף 40.3 לתצהירו של מר קלאר), לא גויסו מורים חדשים על מנת למלא את שעות עבודתם של התובעים במלואם. אנו ערים לכך, שתצהירו של מר קלאר אינו מדייק בעניין זה שכן לא פורטו המקרים בהם שעות העבודה מולאו בחלקן על ידי מורים חדשים, כמפורט בסיכומי הנתבעת (ר' סעיף 36 כדוגמה בעניין שעות עבודתה של גב' כץ למול סעיף 57 לסיכומי הנתבעת). עם זאת, מאחר ומדובר לדברי הנתבעת בהיקף מצומצם של 14 שעות שחולקו בין 2 מורות חדשות מתוך היקף שעות כולל של 81 שעות, הרי שלא ניתן לטעון כי גויסו מורים חדשים על מנת להחליף את התובעים שפוטרו, או כי לא התרחשו צמצומים בנתבעת. אנו סבורים כי אין בנתון זה כדי להטות את הכף לטובתם של התובעים.

לאור הדברים האמורים לעיל, מסקנתנו הינה כי ההחלטה על סיום העסקתם של התובעים התקבלה משיקולים עניינים, בשל צרכי המערכת ונוכח צמצום משמעותי של שעות ההוראה וירידה במספר התלמידים. כמו כן, לא הוכח קשר סיבתי בין התארגנות כלשהי הנטענת על ידי התובעים לסיום העסקתם.

סוף דבר
התביעה נדחית במלואה .

לאור התוצאה אליה הגענו ולפנים משורת הדין אנו משיתים על כלל התובעים הוצאות שכ"ט עו"ד ברף הנמוך , בסך כולל של 10,000 ₪ , אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדי ן.

ניתן היום, ט' אב תשפ"א, (18 יולי 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג עובדים מר ברוך הראל

רוית צדיק,שופטת,
סגנית נשיאה

נציג מעסיקים מר יוסי אביבי