הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 36432-11-16

01 ספטמבר 2020

לפני:

כב' השופט תומר סילורה
נציג ציבור (עובדים) גב' גל טלית
נציג ציבור (מעסיקים) מר חיים הופר

התובע
תומר משומר
ע"י ב"כ: עו"ד אוהד אור
-
הנתבעות
1. מוקד אמון סביון 1997 אבטחה ושמירה בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד שלמה בכור
2. שפע בטחון בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד עליזה מזא"ה
3. דה נורמן בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד שלמה בכור

פסק דין

1. לפנינו תביעתו של מר תומר משולם (להלן – "התובע") לפיצוי כספי בגין הפרת תקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העוסקים בקרינה מייננת) (להלן - " תקנות הבטיחות בעבודה"), הפרת החובה להציב התובע בתנאי סביבה הולמים ובמקום מוצל ומוגן, הפרת הוראות חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, התשמ"ג - 1983 (להלן - "החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים"), הפרת הוראות חוק הזכות לעבודה בישיבה, התשס"ז – 2007 (להלן - " חוק הזכות לעבודה בישיבה"), התנכלות תעסוקתית והתעמרות בעבודה, עוגמת נפש וזכויות סוציאליות.

2. התביעה הוגשה כנגד חברת מוקד אמון סביון 1997 אבטחה ושמירה בע"מ (להלן - "הנתבעת 1" ), נגד חברת שפע בטחון בע"מ (להלן – "הנתבעת 2") ונגד מלון דה נורמן תל אביב (להלן- "הנתבע 3" ו/או "בית המלון").

טענות התובע

3. התובע הועסק בשירות הנתבעים 2-1 בתפקיד מאבטח והוצב אצל הנתבע 3 החל מיום 2.8.2014 ועד ליום 19.6.2016, למעט חודשיים בהם הוצב התובע באתר "כפר המכביה". תחילה הועסק התובע על ידי הנתבעת 1, מיום 2.8.2014 ועד ליום 20.2.2016, קרי, 19 חודשים, ובהמשך הועסק על ידי הנתבעת 2, מיום 22.2.2016 ועד ליום 19.6.2016, קרי, כחמישה חודשים.

4. לטענת התובע, עם כניסתו לתפקיד אצל הנתבע 3, הנתבעת 1, מעסיקתו, נמנעה מלהפנות אותו לקורס בודק ביטחוני וציידה אותו באמצעי הגנה "גז פלפל" ללא כל הכשרה בנושא.

5. לטענת התובע, הנתבעים 3-1 הפרו ביחד ולחוד את חוקי העבודה בכך שלא סיפקו לתובע סביבת עבודה תקינה כמפורט להלן:

5.1 התובע הוצב בעמדת שמירה כשהוא חשוף לרמות גבוהות של קרינה פי 72 מהמותר כתוצאה מקרבת עמדת השמירה לחדר שנאים ולוח ממונים. לטענת התובע, הנתבע 3 היה מודע לרמות הקרינה הגבוהות ועל כן הורה לבצע בדיקת קרינה שבעקבותיה הוחלט על ידי הנתבעים להעביר את עמדת השמירה מאזור הסמוך לחדר השנאים ולוח המונים לאזור שלא חשוף לרמת קרינה גבוהה וזאת בתום חודשיים מסיום הבדיקה. עוד טוען התובע, כי הנתבע 3, המשיך לסכן את בריאות עובדיו, לרבות מנהל הרכש, מנהל האבטחה ועובדי המטבח, כך שעבדו בסמוך ללוח המונים ונחשפו לרמות קרינה מעל המותר. לטענת התובע, מנהלי הנתבע 3 נמנעו מלחשוף בפני העובדים בנתבעת 2 את דבר הקרינה המאפיינת את סביבת עבודתם תוך שהם בוחרים להסתיר מהעובדים בנתבעת 2 את בדיקת הקרינה ותוצאותיה ובכך סיכנו את בריאותם של כלל עובדי הנתבעים.

5.2 התובע הוצב בעמדת שמירה במקום בו הנתבע 3 קבע כפינת עישון וכתוצאה מכך נאלץ התובע לסבול מעישון פאסיבי וזאת בניגוד לרצונו של התובע. לטענת התובע, חשיפתו לפינת העישון, בניגוד לרצונו, פגעה בבריאותו והביאה להתפרצות אסתמת נעורים ממנה סבל ונרפא.

5.3 התובע הוצב בעמדת שמירה תוך שהנתבעים 3-1 מונעים ממנו לשבת, הגם שביצוע העבודה אינו מחייב עמידה.

5.4 התובע הוצב בעמדת שמירה תחת כיפת השמיים, ללא כל מחסה, כך שנאלץ לבצע את עבודתו בשמש, בקור ובגשם. לטענת התובע, רק לאחר שהתקבלו תלונות על עמידה בשעות החום הכבד, אושר לתובע ולשאר המאבטחים לעמוד בשעות החום הכבד באזור המדרגות וכן להיעזר בשמשיה באזורים החשופים לשמש אך רק בחזית לשמשיה, כך שלמעשה הצל היה חלקי ולא אפקטיבי. לטענת התובע, גם פנייתו של מנהל האבטחה בנתבע 3, מר אבי קרוסינקר (להלן – "מנהל האבטחה") למנכ"ל החברה בבקשה להציב ציליה, לא סייעה, וזה האחרון השיב בסירוב. לטענת התובע, באחת המשמרות הדרדר מצבו הבריאותי והוא נזקק לטיפול רפואי וזאת לאור התייבשותו.
6. לטענת התובע, לאורך כל תקופת העסקתו על ידי הנתבעים 2-1 סבל התובע מתנאי העסקה פוגעניים ומהתנכלויות מצד מנהל האבטחה אשר באו לידי ביטוי בתקיפה פיזית, " כשמנהל אבטחה בעט ברגלו, במספר אירועים שונים, בצורה משפילה" ובתקיפה מילולית, " כשמנהל האבטחה לא פסק מלקלל אותו ולגדפו וכדוגמה: "אתה נראה כמו.. שמחכה לקליינט"" (סעיף 11 לכתב התביעה).
7. לטענת התובע, החל מיום 5.12.2014 החל לסבול מכאבי ראש, סחרחורות, כאבים בכפות הידיים והרגליים ומכאבי שרירים. בחלוף שנה לעבודתו בנתבע 3, חלה החמרה נוספת במצבו הבריאותי וזאת עקב תנאי העבודה וסביבת עבודה בלתי הולמים שהתאפיינו, לטענתו, בקרינה, עמידה ממושכת במהלך המשמרת, עמידה ממושכת בשמש ועישון פאסיבי. למרות תנאי ההעסקה "המחפירים", כלשונו, שהיו ידועים למנהליו, המשיך התובע לעבוד במסירות לשביעות רצון מנהליו.
8. לטענת התובע, ביום 22.2.2016, בתום שנה וחמישה חודשים בהם הועסק על ידי הנתבעת 1 אצל הנתבע 3, פוטר התובע מעבודתו ויחד עימו כלל עובדי הנתבעת 1 וזאת בשל הפסד במכרז לטובת נתבעת 2. בסמוך להחלפת הנתבעת 1 בנתבעת 2, פנה אליו מנהל מטעם הנתבעת 2 והציע לתובע להמשיך לעבוד בנתבע 3 באמצעות העסקה דרך הנתבעת 2. התובע נענה להצעת הנתבעת 2 לאור חיבתו למקום עבודתו ולשאר העובדים שנשארו לעבוד עמו, שכן סבר, כי הליקויים עליהם הצביע בעבר יתוקנו.
9. לטענת התובע, טרם העסקתו על ידי הנתבעת 2 התבקש לעבור קורס בודק ביטחוני בן 4 ימים (להלן – " הקורס"). במהלך שיחה שנערכה עם רכזת כוח אדם מטעם הנתבעת 2 בנוכחות שני מאבטחים נוספים טרם יציאתו לקורס , התבקש התובע ויחד איתו שני המאבטחים הנוספים, לעבור לעבוד כמאבטחים באתר אחר – כפר המכבייה למשך כשבועיים וזאת כדי למנוע סכסוך בין הנתבעת 1 לנתבע 3 בנושא "גניבת עובדים", שכן לטענתה, השיבוץ באתר כפר המכבייה בא בעקבות התנהגות התובע - " תודות לתומר כל זה קרה" (סעיף 21 לכתב ההגנה). בתום השיחה סרב התובע ואיתו שני המאבטחים הנוספים לעבור ולעבוד באתר כפר המכבייה, אך "משום שהובהר להם תחת איומים ומניפולציות, כי אם לא יעשו כן לא יחזרו וישובו לעבודתם בנתבע 3 כך שלא נותרה להם ברירה אלא להמתין לזימונים לקורס" (ר' סעיף 22 לכתב התביעה).
10. לטענת התובע, בסיום הקורס נערכה עמו פגישת שיבוץ באתר כפר המכבייה עם רכזת כוח אדם בנתבעת 2, בנוכחות מאבטח נוסף. במהלך השיחה, עדכן התובע, כי הוא אינו מעוניין לעבוד באתר כפר המכבייה ועל כן, ביקש לדעת, האם עומדת לו הזכות "להקפיא" את החוזה בינו לבין הנתבעת 2 עד למועד בו יתאפשר לו לחזור ולעבוד בנתבע 3.

11. לטענת התובע, התשובה לה זכה הייתה, כי מצופה ממנו לפעול בהתאם לדרישת הנתבעת 2 וככול שלא יפעל בהתאם להוראותיה, יהיו לכך השלכות וככול שהוא יבחר לא לעבוד כמאבטח באתר כפר המכבייה עומדת לו החובה לשלם לנתבעת 2 את עלות הקורס, טרם סיום העסקתו בנתבעת 2.
12. לטענת התובע, כהמשך לבירור באשר לאתר כפר המכבייה, התלווה התובע לראיון העבודה של חברו שבסופו גילתה רכזת כוח אדם בנתבעת 2 עוינות כלפיו ואף זימנה אותו לשיחת בירור בה כינתה אותו "תחמן" ואיימה לפטר אותו ולחייבו בעלות הקורס.
13. עוד טוען התובע, כי במעמד השיחה עם רכזת כוח האדם בנתבעת 2, הובהר לו, כי בראיון הצפוי לו באתר כפר המכבייה הוא נדרש להסתיר את היותו עובד זמני.
14. לטענת התובע, הוא החל את שיבוצו באתר כפר המכבייה אך למרות שסוכם אתו כי אחרי שבועיים יחזור לעבוד בנתבע 3, הועסק התובע באתר כפר המכבייה למשך חודשיים.
15. לטענת התובע, עם חזרתו לעבודה בנתבע 3 גילה, כי חרף בקשותיו החוזרות ונשנות למנהלי הנתבעת 1 ולמנהלי הנתבע 3, לטפל בליקויים בסביבת העבודה, הליקויים לא תוקנו וגם כשפנה התובע למנהל האבטחה בדרישה לטפל בליקויים זכה לתשובה " למי שלא מתאים שיעזוב" (סעיף 30 לכתב התביעה).
16. לטענת התובע, זמן קצר לאחר שובו לעבוד בנתבע 3, לקה התובע בהתקף אסתמה. לטענת התובע, מבדיקות שביצע במהלך תקופת עבודתו, התברר לו, כי אסתמת הנעורים ממנה סבל והבריא שבה ופקדה אותו.
17. לטענת התובע, ביום 15.6.2016 שלחה אליו הנתבעת 2 מכתב ובו הודיעה לו כי בעקבות טענותיו לגבי מקום עבודתו בנתבע 3 הוחלט לשבצו באתר מלון כפר המכבייה. ביום 19.6.2016 פנה התובע באמצעות מכתב למנהליו בנתבעת 2 והציג את האירועים שקדמו ליום קבלת החלטה בדבר שיבוצו באתר מלון כפר המכבייה תוך שהוא חותם את המכתב בהודעה על סיום עבודתו. במסגרת מכתבו עמד התובע על דרישתו לקבל את כל דוחות הנוכחות, תלושי השכר וכן לבצע חישוב של כל הזכיות הסוציאליות המגיעות לו לרבות פיצויי פיטורים. בסיום מכתבו דרש התובע מהנתבעת 2 לפצות אותו בגין עוגמת הנפש, אי מתן אפשרות לשבת במהלך העבודה וכן בגין מצב תעסוקתי שהוביל לפגיעה בבריאותו. ביום 28.6.2016 התקבל מכתב מב"כ הנתבעת 2, בו הנתבעת 2 התנערה מכל טענותיו ולא העבירה לתובע את דוחות הנוכחות, תלושי השכר וכן לא ערכה לו חישוב בגין זכויותיו הסוציאליות להן היה זכאי וזאת חרף דרישותיו.
18. עוד טוען התובע, כי עד למועד הגשת התביעה, לא נערך לו גמר חשבון על ידי הנתבעת 2 ולא הועברו אליו מכתבי השחרור לקופות הפיצויים.
19. לטענת התובע, הנתבעים פעלו בניגוד לסעיף 4 לתקנות הבטיחות בעבודה בכך שלא מסרו למפקח העבודה האזורי את תוצאות הבדיקה שערכו ואף לא מסרו לו את תכנית הבטיחות שאישרה מעבדה מוסמכת לקרינה , הכוללת את המידע בדבר סיכוני קרינה מייננת אישיים וסביבתיים. בנוסף, הנתבעים לא מינו ממונה בטיחות קרינה בהסכמת מפקח עבודה אזורי, לא ביצעו שום פעולה לתיקון רמות הקרינה הגבוהות במלון, לא תחמו את אזור הקרינה ולא מסרו לעובדי הנתבעים את תוצאות הבדיקות הסביבתיות התעסוקתיות. לאור התנהלות הנתבעים, פעל התובע באופן עצמאי והזמין את המכון לבדיקות קרינה ובריאות סביבתית בע"מ א.מ.נ. (להלן- " המכון לבדיקות קרינה") שקבע באמצעות מר משה ניר, מומחה לבטיחות קרינה ותאימות מגנטית (EMC) כי "צפיפות שטף השדה המגנטי שנמדד בחניון, באזור שהיית השומר (סמוך לחדר שנאים ולוח מונים) – חורגת מההמלצות המעודכנות של המשרד להגנת הסביבה. יש לנקוט בפעולות שיפור ו/או להגביל שהיית השומר באזורים אלו " (סעיף 63 לכתב התביעה).
20. לטענת התובע, הנתבעים קבעו אזור עישון שאינו עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 5 לחוק למניעת העישון במקומות ציבוריים ובכך הביאו לחשיפת התובע לעישון הגורם למוות, למחלות ולנכות. על כן, יש להכיר בנזקי העישון כעילה להפרת חובה חקוקה ללא הוכחת נזק. עוד טען התובע, כי על הנתבעים לפצות אותו, ביחד ולחוד, בגין הפרת הוראות החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים.
21. לטענת התובע, עם כניסתו של מנהל האבטחה לתפקיד, יצאה הוראה כי חל איסור לשבת במהלך המשמרת. ביום 8.2.2015 פנה התובע למנהל האבטחה בנושא העמידה הממושכת וכן בעניין ליקויי העבודה וזה האחרון השיב לו " אלו נהלי המלון החדשים" (סעיף 98 לכתב התביעה). משסרב התובע לקבל את תשובתו, הורה מנהל האבטחה למפקח בנתבעת 1, מר ליאור, "לסלק אותו מאותה משמרת" (סעיף 99 לכתב התביעה) ורק לאחר שהתובע אולץ להתנצל בפני מנהל האבטחה, חזר התובע לעבודה סדירה בנתבע 3.
22. לטענת התובע, ביום 18.4.2015 התקבלה החלטה על ידי המפקח בנתבעת 2 , כי החל מיום 19.4.2015 התובע ושאר העובדים הוותיקים בנתבעת 1 שעבדו עד כה בנתבע 3, לא ישובצו עו ד בנתבע 3 וזאת בהתאם להוראה שהתקבלה על ידי מנהל האבטחה. רק בתום שיחה עם מנכ"ל הנתבע 3, הוחזר התובע ואיתו שאר עובדי הנתבעת 1 לעבודה סדירה בנתבע 3.
23. לטענת התובע, מנהל האבטחה וסמנכ"לית הנתבע 3, הגב' דנה, מנעו מהתובע לשבת במהלך עבודתו. הגב' דנה ציינה בפניו, כי מצופה ממנו ומשאר המאבטחים לעמוד כל שעות היום "כמו מאבטחי שגרירויות, מאבטחי תע"ש" (ר' סעיף 103 לכתב תביעה). מנהל האבטחה אסר על התובע וכן גם על שאר המאבטחים, להישען על הקיר ודרש מהם "לעמוד זקוף" ובשעה שהבחין כי התובע נשען על הקיר, הורה לו מנהל האבטחה בנתבע 3 " להתיישר" וכאשר התובע התלונן באוזניו על כאבים הנגרמים כתוצאה מעמידה זקופה, השיב לו מנהל האבטחה בנתבע 3 כי "הגוף יתרגל לכאב" (סעיף 104 לכתב התביעה).
לטענת התובע, בדרך זו הנהיג מנהל האבטחה ו/או מי מטעמו משטר קפדני לאכיפת איסור הישיבה תוך יצרת סביבת עבודה עוינת ונוקשה מלווה בפחד. גם כשעובד בשם נדב, העז ופנה למנהל האבטחה והתלונן בפניו, כי ההוראה בדבר איסור ישיבה במהלך העבודה הינה מנוגדת לדיני העבודה, זכה ליחס מנוכר ומצא עצמו מפוטר, ביום למחרת. רק לאחר הגשת תלונות חזרות ונשנות בפני מנהלי ומפקחי הנתבעים, מר דוד אופיר ומר ליאור, שוכנע מנהל האבטחה וקבע "נוהל עבודה" חדש לפיו, במזג האוויר תקין, המאבטחים ידרשו לעמוד כל שעות העבודה ובחלוף כשעה יורשו לשבת 10-5 דקות בספסל ב שפינת העישון ליד חדר השנאים ולוח המונים. עם קבלת ממצאי בדיקת הקרינה, ספסל פינת העישון הועבר למקום אחר - המרוחק מחדר השנאים ולוח המונים. למרות הנוהל החדש, על אף היותו תקין, לתובע כמעט ולא ניתנה האפשרות לשבת בפועל ולא סופק לו כיסא מתאים לעמדה בה עבד כך שבסופו של דבר, לא הייתה לתובע כל אפשרות לשבת למעט בזמני ההפסקה שנועדו לארוחה.
24. עוד טוען התובע, כי לאחר שהתפרצה אצלו אסתמת נעורים נמנע התובע לנוח בחניון בסמיכות לפינת העישון.
25. לטענת התובע, ביום 8.5.2016 פנה למפקח הנתבעת 2 בבקשה שיפנה למנהל האבטחה להזיז את פינת העישון, אך במקום למלא אחר בקשה זו, השיב המפקח בנתבעת 2, בדרך של הלצה, כי הוא ממליץ לו להתחיל לעשן.
26. לטענת התובע, הנתבעים מעולם לא סיפקו לו ו/או לחבריו לעבודה כיסאות. גם כאשר מצא כיסא רעוע ברחוב והביא אותו למקום עבודתו לצורך מנוחה, הורה לו מנהל בנתבע 3 "להעיף את הכיסא" (סעיף 117 לכתב התביעה), דבר שהוביל את התובע לשבת בספסלי המעשנים לפרקי זמן קצובים.
27. לטענת התובע, ביום 9.10.2015 נכנס "נוהל חדש" לפיו שומר הכניסה הראשית לא יידרש לבצע סריקות אלא השומר בחניון. המנכ"ל בנתבע 3, אשר לא ראה "בעין יפה" את הישיבה בכניסה הראשית למלון, לא אישר למאבטחים לשבת במהלך עבודתם בכניסה הראשית.
28. לטענת התובע, באחת מהביקורת שערך המפקח בנתבעת 2, מר רונן, עלה כי הנתבע 3 מפר את "חוק הכיסאות" וכי הכיסא המוצב בכניסה הראשית אינו תיקני. על כן, קבע מר רונן, כי יש לספק לשומרים כיסא בר גבוה עם משענת גב, בהתאם לנהוג במלון הילטון.
29. לטענת התובע, הנתבע 3 לא הציב כיסא לשומרים בכניסת המסעדה וכן לא הציב כיסא למארחת.

30. לטענת התובע, במהלך שיחה שקיים התובע עם רכזת כוח אדם בנתבע 3, בעניין דרישתו לשבת במהלך המשמרת, נאמר לו על ידי הרכזת כי "אין דבר כזה חוק, החוק מופנה למוכרות בחנויות ולקופאיות, שלי יחימוביץ הוציאה את זה, זהו. זה לא קשור למאבטחים.. וחלק מהאבטחה יש מקומות שמתירים כיסא ויש מקומות שלא מתירים, זה לפי דרישת העבודה, המקום עצמו,.." (סעיף 121 לכתב התביעה).
31. לטענת התובע, במהלך עבודתו סבל התובע מהתנכלות תעסוקתית, מהתעמרות בעבודה ומהשפלה מצד מנהליו אשר אופיינה בהתנהגות ביריונית, באלימות מילולית ובאלימות פיזית אשר פגעה בבריאותו תוך התעלמות מדיני העבודה. ביום 8.2.2015 תקף אותו מילולית מנהל האבטחה באומרו, כי הוא "נראה כמו... שמחכה לקליינט" (סעיף 143 לכתב התביעה), ובמקרה אחר, בחודש יוני בשנת 2016 פנה אליו מנהל האבטחה בהערה סקסיסטית - "העגיל הוריד מהגבריות שלך טוב שהורדת אותו זה לא מתאים לך" (סעיף 145 לכתב התביעה).
32. לטענת התובע, מעבר להערות המילולית שספג ממנהל האבטחה, הוא נאלץ לחוות גם פגיעה פיזית. באחת המשמרות ניגש מנהל האבטחה לתובע "בעט ברגליו בצורה משפילה והורה לו "להתיישר"" (סעיף 146 לכתב התביעה). לטענתו, פגיעה זו חזרה על עצמה שלוש פעמים במהלך עבודתו של התובע בנתבע 3. אם ל א די בכך, הוסיף התובע גם לגבי מקרה אחר ומאבטח אחר, עת מנהל האבטחה "תקף מאבטח אחר, בשם דניאל נעמן בבעיטה חזקה ומשפילה בנוכחות אורחת הנתבע 3" (סעיף 148 לכתב התביעה). בסופו של דבר, התנהגותו של מנהל האבטחה מנעה מהתובע ומשאר העובדים לשבת במהלך עבודתם בנתבע 3.
33. לטענת התובע, במהלך עבודתו ספג גם התנהגות אלימה מצד מנהלי הנתבע 3, אשר נהגו להעביר תמונות של עובדי הנתבעת 2 אשר העזו להפר את הוראות מנהל האבטחה ונשענו על הקיר מפאת איסור הישיבה במהלך עבודתם.
34. לטענת התובע, מנהל האבטחה פעל "כרודן", כלשונו, השליט אווירה של פחד, מנע מהעובדים בנתבע 3 להביע את דעתם בקול ואף נהג "להעיף" עשרות רבות של שומרים בנתבעת 1 ובנתבעת 2.
35. לטענת התובע, נוכח התנהגותו של מנהל האבטחה, יזם התובע שיחה עמו וזאת במטרה להביע בפניו את תחושותיו ו את העלבונות אותם הוא חש תוך מחשבה, כי השיחה תמגר את התנהגותו. לתדהמתו של התובע, בחר מנהל האבטחה להשיב "למי שלא מתאים לו שילך הביתה" (סעיף 153 לכתב התביעה). יום לאחר השיחה עם מנהל האבטחה, נקרא התובע על ידי המפקח ורכזת כוח אדם בנתבע 3,להגיע למשרדים וזאת לשם שיבוץ מחדש.
36. לטענת התובע, עם סיום עבודתו בנתבעת 2, נודע לו כי מנהל האבטחה פנה לחבריו לעבודה של התובע וציין בפניהם, כי "התובע הועסק בזכות היותו "שטינקר" ו"מלשין" והשמיץ אותו בפני חבריו" (סעיף 154 לכתב התביעה) תוך שהוא מראה להם התכתבויות שלו עם התובע. משנודע הדבר לתובע, הוא יצר קשר עם מנהל האבטחה וביקש ממנו לחדול מהתנהגותו. מנהל האבטחה הכחיש את העניין, חסם את התובע מאנשי הקשר שלו והשאיר אותו ללא כל התייחסות.
37. בסיכומו של דבר, טוען התובע, כי הנתבעים הפרו, ביחד ולחוד, את חובתם להציבו בתנאי סביבה הולמים ובמקום מוצל ומוגן (30,000 ₪) , הפרו את תקנות הבטיחות בעבודה (30,000 ₪ ), הפרו את הוראות החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים (50,000 ₪) והפרו את חוק הזכות לעבודה בישיבה (150,000 ₪) . בנוסף טוען התובע, כי הוא זכאי לפיצוי בגין התנכלות תעסוקתית והתעמרות מצד מנהלי הנתבעים (50,000 ₪) , לפיצוי בגין עוגמת נפש (30,000 ₪.) ולזכויות סוציאליות (17,060 ₪) . סה"כ תביעתו עומדת על סך 357,060 ₪.
טענות הנתבעת 1
38. התובע עבד אצל הנתבעת 1 החל מיום 2.8.2014 ועד להתפטרותו בחודש פברואר 2016 המסתכמים ל-18.5 חודשים, כעובד שעתי, במשרה חלקית שעמדה על 97% משרה בממוצע, במשמרות ובאתרים אשר השתנו מעת לעת. הנתבעת 1 נהגה מידי חודש למסור לתובע תלושי שכר ברורים ומפורטים.
39. לטענת הנתבעת 1, טרם קליטתו של התובע בשורותיה, הובהר לו , כי אופי העבודה בנתבעת 1 מצריך ניוד עובדים בין אתרי העבודה השונים. התובע נתן את הסכמתו המפורשת לעניין הניוד ורק בהסתמך על הסכמה זו נקלט לעבודה בנתבעת 1.
40. לטענת הנתבעת 1, לתובע סופקה סביבת עבודה תקינה וכן שולמו לתובע מלוא הזכויות הסוציאליות להן היה זכאי כדין. התובע בשום שלב לא הלין בפני הנתבעת 1 על תנאי העסקתו ולא הציג אסמכתא בדבר תלונה שכזו.
41. לטענת הנתבעת 1, לאור סיום ההתקשרות בין הנתבעת 1 לנתבע 3, נשלח לתובע מכתב על שיבוץ מחדש והוצע לו להשתבץ במתקן אחר של הנתבעת 1, זאת תוך שהובהר לו כי תנאי העסקה שלו לא ישתנו ו באתרים מסוימים התעריף השעתי שלו אף יגדל. המתקנים שהוצעו לתובע היו, בין היתר, חניוני הארבעה בתל אביב, נמל תל אביב, שרונה מרקט ויחידת מגן אמון. התובע דחה את ההצעות לשיבוץ מחדש והודיע על התפטרותו מהנתבעת 1 תוך שהוא מציין כי הוא בוחר להישאר לעבוד בנתבע 3.
42. לטענת הנתבעת 1, היא לא הפרה את תקנות הבטיחות בעבודה. התובע לא הוכיח, כי במהלך עבודתו בנתבע 3 היה חשוף לרמות קרינה גבוהות מאוד כנטען על ידיו. התובע עצמו טוען כי לאחר בדיקת הקרינה שנערכה הוחלט להעביר את עמדת השמירה, כך שגם אם הייתה חשיפה לקרינה, המוכחשת, הליקוי, המוכחש גם הוא, תוקן על ידי העברת עמדת השמירה ועל כן, אין התובע זכאי לכל פיצוי בגין הפרת תקנות הבטיחות בעבודה.
43. לטענת הנתבעת 1, לתובע סופקה סביבת עבודה תקינה ועל כן, הוא אינו זכאי לפיצוי בגין הפרת החובה להציב אותו בתנאי סביבה הולמים ובמקום מוצל.
44. לטענת הנתבעת 1, הנתבעת 1 לא הפרה את הוראות החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים ועל כן, התובע אינו זכאי לפיצוי.

45. לטענת הנתבעת 1, היא לא הפרה את הוראות חוק הזכות לישיבה, שכן התובע עצמו טוען בכתב התביעה, בסעיף 108, כי ניתנה למאבטחים האפשרות לשבת, וטענה זו אינה מתיישבת עם שאר טענותיו בנושא זה. על כן, לטענתה, התובע אינו זכאי לפיצוי בגין הפרת הוראות חוק הזכות לעבודה בישיבה.
46. לטענת הנתבעת 1, התובע לא חווה כל התנכלות תעסוקתית ועל כן אין הוא זכאי לפיצוי בגינה.
47. לטענת הנתבעת 1, לתובע לא נגרמה כל עוגמת נפש, שכן, התובע הוא זה שהודיע על התפטרותו ועל רצונו להמשיך לעבוד בנתבע 3. לפיכך, אין לראות בתובע כמי שעומדת לו הזכות לפיצוי בגין רכיב זה.
48. לטענת הנתבעת 1, התובע אינו זכאי לפיצוי בגין הפרשות פנסיוניות חסרות. עוד טוענת הנתבעת 1, כי התביעה לרכיב זה מופנית לנתבעת 2 בלבד ומתייחסת לתקופה שלאחר התפטרותו של התובע מהנתבעת 1.
49. לטענת הנתבעת 1, במהלך חודש נובמבר בשנת 2014, במועד בו קמה לתובע הזכות לקרן השתלמות, צורף התובע לקרן ההשתלמות עם קבלת הסכמתו לביצוע הפרשה הדדית. ההפרשות לקרן ההשתלמות בוצעו הן על ידי העובד והן על ידי הנתבעת 1 וזאת בהתאם לשכרו של התובע המפורט בתלושי השכר שהועברו לידיו.
50. לטענת הנתבעת 1, במסגרת תלוש השכר של חודש פברואר 2016 שולם לתובע פדיון ימי חופשה בסך 151.20 ש"ח. עוד טוענת הנתבעת 1, כי לעניין כל טענותיו של התובע בדבר פדיון ימי חופשה לאחר תקופת התפטרותו - אין הנתבעת 1 הכתובת.
51. לטענת הנתבעת 1, אין כל שחר לטענות התובע בנוגע למספר ימי החג ו/או היקף זכאותו לימי החג, שכן, סידור העבודה נעשה על ידי ובהתאם לשיקול דעתו הבלעדי ולפי דרישתו המפורשות של התובע. עוד טוענת הנתבעת 1, כי ככול שהתובע עבד בימי החג הוא קיבל שכר לפי 150% לשעה.
52. לטענת הנתבעת 1, שולמו לתובע 963 ₪ בגין דמי חגים, בהתאם לפירוט הבא: בתלוש השכר של חודש אפריל לשנת 2015 שולם לתובע - 663 ₪, ובתלוש השכר של חודש ספטמבר 2015 שולם לתובע – 300 ₪.
53. לטענת הנתבעת 1, ככול שהתובע עומד בתביעתו על פדיון ימי חופשה עבור התקופה שבאה לאחר התפטרותו מהנתבעת 1, עליו להפנות את תביעתו בגין רכיב זה לנתבעת 2 בלבד.
54. לטענת הנתבעת 1, התביעה לרכיב פיצויי פיטורין או הפרשות פנסיוניות חסרות לפיצויים, עומדת לפתחה של הנתבעת 2 שהרי התובע מתייחס בתביעתו לתקופה שלאחר התפטרותו מהנתבעת 1.
55. לטענת הנתבעת 1, התובע התפטר מעבודתו ועל כן אין התובע זכאי לפיצויי פיטורין.
56. לפיכך, מתבקש בית הדין ע"י הנתבעת 1 לדחות את התביעה על כל ראשיה ורכיביה ולחייב את התובע בהוצאות משפט נכבדות ולדוגמא.
טענות הנתבעת 2
57. לטענת הנתבעת 2, התובע עבד בנתבעת 2 החל מיום 22.2.2016 ועד למועד התפטרותו, קרי- 13.6.2016 המסתכמים לשלושה וחצי חודשים בלבד. עם קליטתו של התובע בנתבעת 2 הוא שובץ לעבוד במלון כפר המכבייה. ביום 7.4.2016, בתום כחודשים בתפקיד, שובץ התובע לבקשתו בנתבע 3. התובע עבד בנתבע 3 לתקפה קצרה בת חודש וחצי בלבד, מיום 7.4.2016 ועד ליום 13.6.2016.
58. לטענת הנתבעת 2, התובע עבד בתעריף של עובד שעתי, בהיקף משרה חלקי. בחודש מרץ 2016 התובע עבד 82% משרה, בחודש אפריל 2016 עבד התובע 95% משרה ובחודש מאי 2016 עבד התובע 76% משרה.
59. לטענת הנתבעת 2, היא סיפקה לתובע סביבת עבודה תקינה באתרים בהם עבד, הן במלון כפר המכביה והן בנתבע 3, הנחשב לאחד מבתי המלון היוקרתיים במדינת ישראל.
60. לטענת הנתבעת 2, התובע שובץ לעבוד בנתבע 3 החל מיום 7.4.2016 ועד ליום 13.6.2016, קרי עבד כחודש וחצי בלבד. בתקופה הקצרה בה עבד התובע, תנאי המזג האוויר היו נוחים ולא התאפיינו בשמש יוקדת או בקור עז המלווה בגשמים.
61. עוד טוענת הנתבעת 2, כי פינת העישון מרוחקת מעמדת השמירה וכן כי השמירה אינה סטטית.
62. לטענת הנתבעת 2, לרשות התובע עמדו מקומות ישיבה רבים בנתבע 3 ואף במהלך הפטרול עמד לרשות התובע ויתר העובדים בנתבע 3 חדר אוכל מפואר ומאובזר, כך שהתובע רשאי היה לבקש הפסקה ולשבת לנוח ולשתות קפה ו/או לאכול בפרק זמן סביר וזאת תוך כדי ובמהלך המשמרת, ללא קשר להפסקה הארוכה של ארוחת הצהריים או ארוחת הערב.
63. לטענת הנתבעת 2, טענת התובע, כי הוצב במקום החשוף לרמות גבוהות של קרינה פי 72 מהמותר, הינה טענה שקרית ומוכחשת אשר אינה נכונה משפטית ועובדתית ואף לא הוכחה.
64. לטענת הנתבעת 2, התובע התקבל לעבוד בנתבעת 2 ביום 22.2.2016 והחל ממועד זה הוא נשלח מטעם הנתבעת 2 לעבור קורס בודק ביטחוני בהרצליה תוך שהוא מחויב להמציא אישור רפואי המעיד על היותו בריא, טרם התחלתו את הקורס. באישור הרפואי שהמציא התובע ביום 19.2.2016 צוין, כי "לאחר בדיקה גופנית ועיון בתיק הרפואי לא מצאתי מניעה רפואית לפעילות גופנית" (סעיף 24 לכתב ההגנה מטעם הנתבעת 2). בהתאם לאישור רפואי אחר שהמציא התובע במסגרת מילוי טפסי קרן הפנסיה, הצהיר התובע, כי הוא לא אושפז בבית חולים כתוצאה ממחלה או מתאונה בשלוש השנים האחרונות וכן כי אין לו היסטוריה של מחלות לב, לחץ דם גבוה, סוכרת או סרטן וזאת במשך 5 השנים האחרונות. לכן ניתן ללמוד על מצבו הרפואי התקין של התובע ועל היותו בריא ללא היסטוריה או רקע למחלת ו/או אשפוזים.
65. לטענת הנתבעת 2, לאורך עבודתו בנתבעת 2 לא דיווח לה התובע על ליקויים לכאורה שיש לתקן לכאורה במלון.
66. לטענת הנתבעת 2, בהתאם לחוזה עם הנתבע 3, היא החלה לספק ל נתבע 3 שירותי שמירה וכוח אדם החל מיום 1.2.2017.
67. לטענת הנתבעת 2, התובע אשר ראה וידע על החלפת הנתבעת 1 בנתבעת 2 פנה ודווח מיוזמתו על התפטרותו לנתבעת 1 בטענה, כי הוא מעוניין להמשיך לעבוד בנתבע 3.
68. לטענת הנתבעת 2, לאור נושאים משפטים שאינם נוגעים לה, הורה הנתבע 3 לנתבעת 2, כי לא ניתן לשבץ את התובע ויתר העובדים שעבדו דרך הנתבעת 1 בנתבע 3 באופן מיידי. בהתאם לאמור, רכזת כוח אדם בנתבעת 2, הציגה והסבירה לתובע כי עליו לעבוד תחילה בכפר המכבייה טרם שיבוצו בנתבע 3. התובע עבד בכפר המכבייה מיום 22.2.2016 ועד ליום 6.4.2016. בתום תקופה זו, שובץ התובע בנתבע 3 כבקשתו.
69. לטענת הנתבעת 2, התובע נדרש על ידי משטרת ישראל לעבור קורס בודק ביטחוני בן 4 ימים. טרם יציאתו של התובע לקורס , הוסבר לו כי הוא נדרש לחתום על טופס התחייבות בו הוא מצהיר כי במידה ויסיים את תפקידו בפרק זמן של פחות מעשרה חודשים הוא יחויב להחזיר לנתבעת 2 את עלות הקורס, בסך 3,000 ₪. התובע חתם על טופס ההתחייבות.
70. לטענת הנתבעת 2, עומדת לה הזכות מתוך הפררוגטיבה הניהולית, לשבץ את כלל עובדיה ואת התובע בפרט, בכל אתר שתבחר וזאת בהתאם לצורכי העבודה הקיימים. התובע ידע טרם קליטתו בנתבעת 2, כי מצופה ממנו להשתבץ לעבוד בכל אתר שאליו יופנה.
71. עוד תטען הנתבעת 2, כי שיבוצו של התובע היה ידוע לו מראש טרם יציאתו לקורס וכן טרם קליטתו לשורותיה, ומשכך ככול שהתובע לא רצה לעבוד במלון כפר המכביה לאחר קליטתו לעבודה , חלה עליו החובה להודיע על כך מראש לנתבעת 2, שכן במקרה זה מלכתחילה לא הייתה קולטת את התובע לשירותיה.
72. לטענת הנתבעת 2, לא עומדת לתובע הזכות לשנות את תנאי העסקתו בצורה חד צדדית.
73. לטענת הנתבעת 2, התובע לא פנה אליה ולא דיווח לה על היותו חולה אסתמה ו/ או שעבר התקף אסתמה. עוד טוענת הנתבעת 2, כי התובע עבד רוב תקופת העסקתו באמצעותה במלון כפר מכביה ולא בנתבע 3, כך שאין לשייך את מחלתו לעבודתו בנתבע 3, בה עבד פרק זמן קצר. עוד טוענת הנתבעת, כי לא הוצגה ראשית ראיה הקושרת בין התקף האסתמה לבין הנתבעת 2.
74. לטענת הנתבעת 2, היא המציאה לתובע מידי חודש בחודש את תלושי השכר וכן ערכה תחשיב ושילמה לתובע את מלוא זכויותיו הסוציאליות וזאת בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי בענף השמירה. עוד טוענת הנתבעת 2 , כי בהתאם לנוהל הנהוג בחברה, עובדיה רשאים להגיע למשרדי החברה עד 5 לחודש, לשם בדיקה ותיקון שעות העבודה. במהלך עבודתו בנתבעת 2 לא העלה התובע טענה לגבי שעות העבודה.
75. לטענת הנתבעת 2, היא ביצעה לתובע גמר חשבון והמציאה לו טופס 161 ומכתב שחרור עם סיום עבודתו בנתבעת 2.
76. לטענת הנתבעת 2, עבודת השמירה של המאבטחים אינה סטטית במהותה. כל מאבטח נדרש לבצע רוטציה עם שאר המאבטחים בעמדות האחרות כך שאף מאבטח לא עומד באותה עמדה 8 שעות או 4 שעות ואפילו לא שעה. גם כאשר נדרש המאבטח לבצע פטרול במהלך המשמרת, הוא חולף בדרכו על פני לוח המונים כך שהוא לא נדרש לעמוד לידו. עמדת השמירה בחניון אינה קרובה כלל לחדר השנאים וללוח המונים כך שהמרחק עולה מעל מטר. מבדיקה שבצעה הנתבעת 2 מול הנתבע 3, עולה כי בדיקת הקרינה שביצע הנתבע 3,בוצעה בסמוך למועד פתיחת המלון וזאת כחלק מדרישות קבלת רישיון עסק. עמדת השמירה הצמודה ללוח המונים אינה מאוישת היות ומיקומה אינו מאפשר למאבטח לראות מי נכנס לחניון ומי יוצא לחניון הנתבע 3, כך שההחלטה בגינה לא הוצב מאבטח שם נבעה ממניעי אבטחה בלבד.
77. לטענת הנתבעת 2, המסמכים הרפואיים שהגיש התובע מעלים כי מצבו הבריאותי של התובע היה תקין וכי הוא לא סבל מאסתמה.
78. לטענת הנתבעת 2, התובע הוצב בתנאי סביבה הולמים ובמקום מוצל ומוגן. המשמרות בהן נכח התובע, החל מיום 7.4.2016 ועד ליום 13.6.2016, היו ברובן בשעות הערב, כך שהתובע לא היה חשוף לשמש קיצונית.
79. לטענת הנתבעת 2, אישורי המחלה שהציג התובע לימים 24.5.16-23.5.16 אינם עולים בקנה אחד עם המציאות. ביום 24.5.2016 התובע עבד כרגיל בנתבע 3 משעה 15:00 ועד לשעה 23:00 וכך בכל יתר ימי השבוע.
80. לטענת הנתבעת 2, בין התובע לבין הנתבע 3 לא התקיימו יחסי עובד מעביד ועל כן לבית הדין הנכבד לא עומדת הסמכות העניינית לדון בתביעה זו ברכיב של הפרת החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים.
81. עוד טוענת הנתבעת, כי ככול שימשיך התובע בתביעתו בגין רכיב זה עליו להוכיח כי החוק למניעת עישון במקומות ציבורים אכן הופר וכי נגרם לו נזק עקב הפרתו, דבר אשר, לטענת הנתבעת 2, לא הוכח ולו בראשית ראיה.
82. לטענת הנתבעת 2, עיון מעמיק בתיק הרפואי של התובע מלמד, כי התובע דיווח על קשי נשימה ביום 26.2.2017, לאחר שעבר קורס בודק ביטחוני וטרם כניסתו לתפקיד מאבטח בנתבע 3. עוד טוענת הנתבעת 2 , כי בסיום הקורס שובץ התובע לעבוד בכפר המכביה וזאת עד ליום 7.4.2016 כך, שלטענתה, אין כל קשר בין טענות התובע לנתבעת 2.
83. לטענת הנתבעת 2, חל איסור לעשן בשטח הנתבע 3 למעט שני אזורים: אזור אחד המיועד לאורחי הנתבע 3 ואזור שני המיועד לעובדי הנתבע 3. האזור השני המיועד לעובדי הנתבע 3 נמצא בחניון הנתבע 3 כשהוא פתוח לרווחה ומאוור במשך 24 שעות על פני 7 ימים ובו ממוקמים ספסלים לרווחת העובדים. אזור העישון המיועד לעובדי הנתבע 3, משרת את כלל עובדי הנתבע 3 לרבות מאבטחיה.

84. לטענת הנתבעת 3, התובע לא היה צריך לעמוד ליד הספסלים בחניון וככול שנהג לעשות כך הרי לא ביצע את עבודתו כנדרש. בעמדת השמירה הממוקמת בחניון, נדרש התובע במסגרת תפקידו לעמוד בפתח השער של החניון המרוחק מאוד מפינת העישון ובשעה שהשמש מגיעה לאזור זה, רשאי התובע לרדת לכיוון החניון לעמדת צל הרחוקה מאזור העישון של העובדים וזאת בהתאם להנחיות מנהל האבטחה.
85. לטענת הנתבעת 2, הנתבע 3 הינו מלון מפואר בו פרוסים כסאות רבים למכביר. בהתאם להנחיה שהתקבלה על ידי הנתבע 3, רשאים המאבטחים, לצאת להפסקה, לזמן סביר, תוך כדי ובמהלך המש מרת, ללא קשר להפסקה הגדולה, בחדר האוכל המפואר של הנתבע 3, המאובזר באוכל שתיה, בשולחנות וכסאות.
86. לטענת הנתבעת 2, מנהלי הנתבעת 2 מעולם לא התעמרו בתובע ו/או התנכלו לתובע ו/או נהגו בו באופן בריוני ו/או באלימות מילולית ו/או פיזית תוך פגיעה בביטחונו ובריאותו.
87. לטענת הנתבעת 2, במהלך עבודתו של התובע בנתבע 3 הגיעו לידי הנתבעת 2 תלונות באשר לתפקודו של התובע. כך, לדוגמא:
"א. ביום 1.6.2016 התובע סיים את המשמרת והפריע לעבודת המאבטח השני שעה שאותו מאבטח בעצמו מבקש מהתובע שלא לשוחח איתו.
ב. ביום 10.6.2016 בסיום המשמרת התובע לא ביצע העברת משמרת בהתאם לנוהל, העברת חתימות ועדכונים למחליפו ללילה. התובע פשוט השאיר את מכשיר הקשר ועזב את בית המלון.
ג. ביום 12.6.2016 בעת המשמרת בבית המלון מכשיר הפלאפון נלקח לתיקון. כל המאבטחים קיבלו הוראה שלמרות שאין את הפלאפון לצילום הסיורים אזי חייבים עדיין הסיורים להתבצע גם ללא הפלאפון. אלא שהתובע לא ביצע אפילו סיור אחד וגם טען שאף אחד מהשומרים האחרים לא עשה, עובדה שהתבררה כשקרית".
(סעיף 104 לכתב ההגנה מטעם הנתבעת 2).

88. לטענת הנתבעת 2, לאור התלונות שהתאספו בשולחנה וכתוצאה מהשיחה שהתנהלה בין התובע למנהל האבטחה, זימנה הנתבעת 2 את התובע 3 לשיחת בירור ולשיבוץ מחדש. התובע מצדו סרב לשתף פעולה ובחר לא להגיע לשיחה עם רכזת כוח אדם בנתבעת 2. כל ניסיונותיה של מנהלת כוח אדם בנתבעת 2 ליצור קשר עם התובע נכשלו, שכן התובע לא טרח לענות לה ואף ניתק את השיחות. בחליפת מסרונים שהתקיימה בין השניים, איים התובע שהנתבעת 2 צפויה לקבל מכתב מעורך דינו, מכתב שלא הגיע עד למועד הגשת התביעה. לפיכך, לאור התנהגותו של התובע וסירובו להישמע להוראות הממונים עליו בנתבעת 2, היא טוענת כי יש לראות בתובע כמי שהתפטר ולא פוטר.
89. לטענת הנתבעת 2, התובע תבע רכיב בגין עוגמת נפש, אשר חזר על עצמו עם רכיב ההתנכלות והתעמרות. לפיכך, אין התובע זכאי לקבלת סעד פעמיים.
90. לטענת הנתבעת 2, הנתבעת 2 הפרישה לתובע 1,240 ₪ עבור קרן ההשתלמות - את מלוא הכספים כדין. ההפרשה לקרן ההשתלמות בוצעה מידי חודש בחודש ולא בשיטת הממוצעים.
91. לטענת הנתבעת 2, אין לה קשר עם הנתבעת 1 וכן לא קיימת לתובע רציפות תעסוקתית באותו מקום עבודה, שכן עם כניסתו לשורותיה של הנתבעת 2, עבד התובע בכפר המכביה למשך חודשיים כך שלא ניתן לחייב את הנתבעת 2 בחובות, ככל שקיימים, של הנתבעת 1.
92. לטענת הנתבעת 2, התובע היה זכאי ל-3.13 ימי חופשה בסך של 751 ש"ח אשר סומן בדוח נוכחות כשולם ובטעות לא התווסף לתלוש השכר, ולפיכך, תוקן ושולם לתובע בתלוש השכר של חודש 2/2017. במהלך עבודתו של התובע בנתבעת 2, התובע היה זכאי לתשלום עבור 3 ימי חג בהם עבד, על פי בחירתו, ועל כן שולם לתובע שכר של 150%. בהתאם להסכם הקיבוצי מחודש נובמבר 2014, לא עומדת לתובע הזכות לתשלום עבור דמי חג שכן בשלושת החודשים הראשונים אין התובע זכאי לתשלום עבור דמי חג.

93. לטענת הנתבעת 2, בהליך הקליטה של התובע, טרם תחילת עבודתו אצלה, נפגש התובע עם רכזת כוח אדם בנתבעת 2, אשר הסבירה לו בצורה ברורה את אופי העבודה בחברה תוך שהיא מציגה בפניו את הסכם העבודה. התובע קרא את הסכם העבודה, הפנה שאלות וקיבל הסברים טרם חתימתו על הסכם העבודה.
94. לטענת הנתבעת 2, התובע בחר להתפטר מיזמתו ועל כן במעמד סיום ההעסקה קיזזה הנתבעת 2, בהתאם לכתב התחייבות, את החלק היחסי מעלות הקורס. הואיל והתובע עבד כ-3.5 חודשים מתוך 10 חודשים, קיזזה הנתבעת 2 משכרו של התובע סך של 1,800 ₪ מתוך 3,000 ₪.
95. לטענת הנתבעת 2, היא הפרישה לטובת התובע לקופת פיצויי פיטורין ולקרן פנסיה בהתאם לחוק והשלימה לתובע את יתרת תשלום פיצויי פיטורין בתלוש שכר של חודש פברואר 2017.
96. לטענת הנתבעת 2, הרכיבים: דמי חופשה ודמי חג ועוד, אשר נתבעו על ידי התובע הינם סכומים נמוכים מאוד אשר אינם חייבים במס וספק אם יעלו לתובע את שיעור המס. בכל מקרה רכיבים אלו אינם פטורים ממס ולפיכך אין הנתבעת 2 צריכה לגלם ו/או לשלם את ההפרש בסכומי המס הנתבעים.
97. לאור כל האמור, מתבקש בית הדין ע"י הנתבעת 2 לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות משפט.
טענות הנתבע 3
98. לטענת הנתבע 3, הוא כלל לא העסיק את התובע, אלא התובע הועסק על ידי הנתבעת 1 והנתבעת 2.
99. לטענת הנתבע 3, הנתבעות 2-1 סיפקו לנתבע 3 שירותי שמירה ואבטחה. נתבעת 1 העסיקה את התובע החל מיום 2.8.2014 ועד לחודש 2.2016 והנתבעת 2 העסיקה את התובע החל מיום 22.2.2016 ועד ליום 13.6.2016.
100. לטענת הנתבע 3, התובע אינו בעל הסמכות לקבוע האם יש צורך לבצע את עבודת האבטחה בעמידה או בישיבה.
101. לטענת הנתבע 3, מנהל האבטחה אינו נוהג לקלל את העובדים וכן אינו נוהג לדבר בבוטות ובטח לא נוהג לבעוט בהם.
102. לטענת הנתבע 3, שולמו לתובע מלוא הזכויות הסוציאליות להן היה זכאי כדין הן על ידי הנתבעת 1 והן על ידי הנתבעת 2.
103. לטענת הנתבע 3, במהלך עבודתו לא הלין התובע על תנאי עבודתו. מצבו הרפואי של התובע נודע לנתבע 3 לראשונה עם הגשת כתב התביעה.
104. לטענת הנתבע 3, התובע הוא זה שבחר להתפטר ולא פוטר מהנתבעת 1 וזאת כדי שיוכל להמשיך לעבוד בנתבע 3, מה שאכן קרה.
105. לטענת הנתבע 3, כל עובד המוצב בנתבע 3 על ידי הנתבעת 1 והנתבעת 2, עובר שיחה מקדימה עם מנהל האבטחה, בה מוסבר לו על תהליכי העבודה וכן החובה לפעול בהתאם לנהלי העבודה. במהלך עבודתו של התובע בנתבע 3, נהג התובע, בשתי הזדמנויות שונות (לפחות), להתפרץ בצעקות על מנהל האבטחה בטענה, כי נהלי העבודה אינם מתאימים. בעקבות התנהגותו של התובע, זומן לשיחת הבהרה בה התנצל התובע וביקש להמשיך לעבוד לפי הנהלים שנקבעו
106. לטענת הנתבע 3, בחלופי חברות השמירה, הביע התובע בפני מנהל השטח של הנתבע 3, על רצונו להמשיך לעבוד בנתבע 3.
107. לטענת הנתבע 3, כשנודע למנהל האבטחה כי התובע במקביל לעבודתו בנתבע 3 הוצב לעבוד גם בקריה, פנה אליו מנהל האבטחה והודיע לו, כי עליו לבחור בין שני מקומות העבודה, שכן לא ראוי שהתובע יגיע לעבודה בנתבע 3 כשהוא סובל מעייפות ולא ערני. בתגובה עזב התובע את עבודתו בקריה והמשיך לעבוד כמאבטח בנתבע 3.
108. לטענת הנתבע 3, נודע לו לראשונה על התקף אסתמה ממנה סבל התובע מעיון בכתב התביעה.
109. לטענת הנתבע 3, בתקופה האחרונה לעבודתו של התובע אצלו, פנה התובע בבקשה שי יבנו למאבטחים "בוטקה". בקשה זו נדחתה לאור חוק השימור, בהן חייב לעמוד המלון.
110. לטענת הנתבע 3, מנהל האבטחה פנה לתובע והבהיר לו כי הוא יכול לשנות את מקומו ולעבור מהשמש לצל. כתגובה לכך השיב התובע - "מרגיש בשואה לרדוף אחרי הצל" (סעיף 24 לכתב ההגנה מטעם הנתבע 3).
111. לטענת הנתבע 3, התובע החל "לזייף בעבודה", כלשונו, כך שהתובע החל להמעיט בביצוע סיורים תוך שהוא פוגע בעבודת האבטחה ועל כן, לאור אי עמידה בביצוע המטלות הנדרשות ממנו ולאחר שהתגלה כי במשמרת אחת לא ביצע התובע כלל סיורים כנדרש, פנה מנהל האבטחה לנתבעת 2 ובקש שהתובע לא יוצב לעבודה בנתבע 3. התובע זומן לנתבעת 2 לשם שיבוץ מחדש והוצע לו לעבור לעבוד במקום אחר.
112. לטענת הנתבע 3, הוא לא הפר את תקנות הבטיחות בעבודה, שכן הן אינו חלות על הנתבע 3.
113. לטענת הנתבע 3, בשטחו יש קרינה אלקטרומגנטי ת והיא בלתי מייננת.
114. לטענת הנתבע 3, במהלך המשמרת המאבטחים לא נדרשו לעמוד סמוך לחדר ממסרים או ליד לוח מחווני חשמל, מכוון שהאינטרקום לפתיחת שער הרכבים עמד ממול. המאבטחים נדרשו לעמוד ליד השער, לפרקי זמן קצרים מאוד.
115. לטענת הנתבע 3, בדיקה אלקטרומגנטית בוצעה בעקבות דרישה של ממונה הבטיחות מטעם הנתבע 3. בבדיקה נקבע כי השדה המגנטי הגבוה ביותר שנמדד עמד על 19.5 ועל כן, אין מניעה, שהמאבטחים יעמדו ב"בוטקה" למשך שעות ספורות. מעבר לכך, בדוח הבדיקה שבוצעה נכתב, כי הנתונים נמדדו בחדר השומרים - חדר לא מאויש ונעול, כך שלמאבטחי ם ולתובע בפרט אין כל גישה אליו. התובע שהיה נוכח, כנראה, בעת הבדיקה שוחח עם הבודק וזה טען בפניו, כי הקרינה הקיימת בחדר החשמל הינה קצת יותר מעל הנורמה. עמדת החניון מעולם לא הפכה להיות עמדת שמירה וזאת ללא קשר "לקרינה" אלא כי עמדה זו לא התאימה לצורכי האבטחה. עמדת השמירה לא שונתה בעקבות גילוי הקרינה.
116. לטענת הנתבע 3, בשיחה אקראית שהתקיימה בין התובע לבין מנהל האבטחה נאמר לתובע כי גם לטלפון נייד יש קרינה.
117. לטענת הנתבע 3, באחת ממשמרות הבוקר של התובע, בזמן בו מנהל האבטחה בנתבע 3 שהה בחו"ל, הכניס התובע, במרמה, בודק, תוך שהוא עוזב את עמדת השמירה לטובת הבדיקה, ביודעין - ו ללא קבלת אישור ממנהל האבטחה. מנהל האחזקה שראה את התובע והבודק גרם לכך שהבודק עזב את המקום.
118. לטענת הנתבע 3, הוא סיפק לתובע סביבת עבודה תקינה.
119. לטענת הנתבע 3, בהתאם לנוהל הקיים במלון, המאבטחים מקבלים בכל משמרת הפסקת אוכל בת חצי שעה, בנוסף להפסקות של 10-5 דקות הניתנות להם לצורך עישון, שתיית קפה, ניהול שיחת טלפון ועוד. התובע וכן יתר המאבטחים לא חייבים לשהות בפינת העישון באתן הפסקות קצרות, שכן לרשותם עומד חדר אוכל עובדים ממוזג ובו פינת קפה ושתיה חמה וקרה וחדר מלתחות הכולל שירותים, מקלחת ומקום להחלפת בגדים.
120. לטענת הנתבע 3, עמדת השמירה הממוקמת בשער הרכבים אינה מאוישת כל הזמן שכן, השער נעול. על כן, מורשים המאבטחים בכל רגע נתון לגשת לחדר אוכל עובדים הממוזג ולנוח בו ולשתות קפה.
121. לטענת הנתבע 3, ההנחיות למאבטחים היו לעמוד בצל ולשתות הרבה. המאבטחים לא נדרשו לעמוד בשמש. בעמדת האבטחה במסעדה, הונחו המאבטחים לעמוד תחת השמשייה בשעות היום החמות, עם המארחת, כאשר שהוצב לרשותם מפוח מצנן. הדרישה לציליה מחוץ לשטחי המלון, אינה אפשרית וכן סורבה על ידי המנכ"ל בנתבע 3, לאור חוק השימור, אשר אינו מאפשר זאת.
122. לטענת הנתבע 3, חל איסור לשבת בשטחים הציבורים של המלון, שכן יש אזור שרות שמיועד לכך.
123. לטענת הנתבע 3, לא דווח לו על התייבשותו של התובע. התובע ויתר המאבטחים הונחו לשתות הרבה ולא הייתה להם כל מגבלה לרדת לחדר האוכל, לנוח ולשתות.
124. לטענת הנתבע 3, הוא לא הפר את הוראות חוק העישון במקומות ציבורים. עוד טוען הנתבע 3, כי עמדת השמירה אינה נמצאת בסמוך לפינת העישון.
125. לטענת הנתבע 3, נודע לו בדבר מצבו הרפואי, קרי אסתמת נעורים רק במועד הגשת כתב התביעה.
126. לטענת הנתבע 3, למאבטחים ניתנה האפשרות לשבת במהלך המשמרת וכן עמד לרשותם חדר אוכל ממוזג עם מתקני שתיה קרה וחמה, הזמין 24 שעות על פני 7 ימים.
127. לטענת הנתבע 3, התובע לא עבר התנכלות תעסוקתית.
128. לטענת הנתבע 3, עם סיום עבודתה של נתבעת 1 במלון, פנה התובע מיוזמתו לנתבעת 1 והודיע על התפטרותו בטענה שהוא מעוניין להמשיך לעבוד בנתבע 3. גם כאשר הוצע לתובע הצבה באתר אחר, סירב התובע להצעה של הנתבעת 1 . לכן, בנסיבות המתוארות לא נגרמה לתובע כל "עוגמת נפש".
129. לטענת הנתבע 3, התובע קיבל את מלוא התנאים הסוציאליים להם היה זכאי כדין, לרבות: הפרשות פנסיוניות, הפרשות לקרן השתלמות, פדיון ימי חופשה ותשלום דמי חג. הניכויים שבוצעו משכרו של התובע על ידי הנתבעת 2, בוצעו כדין.
130. לטענת הנתבע 3, התובע התפטר מתפקידו בנתבעת 2 ועל כן - אין הוא זכאי לפיצויי פיטורין.
131. לטענת הנתבע 3, הסעד לגילום שיעורי מס במועד תשלום התביעה אינו מפורט ואינו מכומת ועל כן, דינו להידחות.
132. לפיכך, מתבקש בית הדין על ידי הנתבע 3 לדחות את התביעה על כל רכיביה ולחייב את התובע בהוצאות משפט.

ההליכים בתיק
133. בתיק התקיימו ארבעה דיוני הוכחות: דיון הוכחות ראשון התקיים בפנינו בתאריך 4.7.2018 במסגרתו העיד התובע. דיון הוכחות שני התקיים בתאריך 18.7.2018 במסגרתו העיד מר שבצ'נקו (עד מטעם התובע) . דיון הוכחות שלישי התקיים בתאריך 24.2.2019 במסגרתו העידו מר אוקשטיין מר זיסמן, גב' דדון ומר בנישי. דיון הוכחות רביעי התקיים בתאריך 17.7.2019 במסגרתו העידו מר קרוסינקר ומר מגנזי.
134. הצדדים הגישו סיכומים בכתב.
השאלות השנויות במחלוקת
135. על מנת לעשות סדר בכל השאלות השנויות במחלוקת נפרט להלן את השאלות העומדות בפנינו להכרעה:
האם הנתבעים הפרו את חוק הזכות לעבודה בישיבה?
האם התובע סבל מהתעמרות והתנכלות תעסוקתית והאם התובע זכאי לפיצוי בגין עוגמת נפש?
האם הנתבעים הפרו את חוק למניעת עישון במקומות ציבורים?
האם הנתבעים הפרו את תקנות הבטיחות בעבודה?
האם הנתבעים סיפקו לתובע תנאים סביבתיים הולמים לעבודה ובמקום מוצל ומוגן?
ו) האם התובע זכאי לפיצוי בגין הפרשות סוציאליות?
ז) האם התובע זכאי להחזר ניכויים שלא כדין?
ח) האם התובע זכאי לפיצויי פיטורין?
ט) האם הנתבעות הפרו את חובת תום הלב?
136. נציין כבר עתה, כי לאחר שעיינו בכובד ראש בכל המסמכים שהוגשו לתיק, לרבות סיכומי הצדדים ושמיעת כל העדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה התובע להידחות ברובה.
להלן נפרט את נימוקי הכרעתנו.
הפרת הוראות חוק הזכות לעבודה בישיבה
המסגרת הנורמטיבית
137. סעיפים 2 ו-3 לחוק הזכות לעבודה בישיבה קובעים -
"2. מעסיק יעמיד לרשות עובד במקום העבודה מושב לעבודה ולא ימנע מעובד ישיבה במהלך העבודה, אלא אם כן הוכיח המעסיק שביצועה הרגיל של העבודה אינו מאפשר ישיבה.
3. בלי לגרוע מהוראות סעיף 2, מעסיק יעמיד לרשות העובדים במקום העבודה כסאות או ספסלים מתאימים, בעלי משענת גב, במספר מספיק ובמצב תקין, לישיבה בעת הפסקה בעבודה".

138. סעיף 3א. לחוק הזכות לעבודה בישיבה קובע -
"3א. (א) מעסיק של מאבטח יעמיד לרשות המאבטח עמדה מקורה או מוצלת באופן אחר, המספקת הגנה מגשם ומשמש; לעניין זה, "עמדה" – מקום שמאבטח יכול לשבות בו בעת מילוי תפקידו, בין שהמקום משמש למטרה זו בלבד ובין שהוא חלק ממבנה המשמש למטרות נוספות.
(ב) בעמדה כאמור בסעיף קטן (א) יעמיד המעסיק לרשות המאבטח אמצעי חימום או קירור הולמים, בהתאם לעונות השנה ולתנאי מזג האוויר במקום, ובהתחשב באמצעי החימום או הקירור המקובלים שניתן להפעילם באותה עמדה.
(ג) מעסיק של מאבטח לא ימנע ממנו את השהות בעמדה כאמור בסעיף קטן (א) במהלך העבודה, בכפוף לצורכי האבטחה.
(ד) מעסיק של מאבטח –
(1) יבטיח למאבטח גישה לנקודת חשמל ולמים ויקצה מקום שבו הוא יוכל להניח את חפציו האישיים, והכול בין בעמדה כאמור בסעיף קטן (א) ובין במקום אחר במקום העבודה;
(2) יערוך התאמות בסדרי העבודה כדי לאפשר למאבטח שימוש באמצעים כאמור בפסקה (1).
(ה) היה מאבטח עובד של קבלן כוח אדם או עובד של קבלן שירות –
(1) יחולו חובות המעסיק האמורות בסעיפים קטנים (א), (ב) ו-(ד)(1) על המעסיק בפועל או על מזמין השירות שאצלם הוא מועסק, לפי העניין;
(2) לא יציב קבלן כוח האדם או קבלן השירות, לפי העניין, את המאבטח במקום עבודה, אלא אם כן הועמדו לרשותו עמדה בהתאם להוראות סעיף קטן (א) ואמצעי חימום או קירור בהתאם להוראות סעיף קטן (ב).
(ו) (1) הוראות סעיף זה לא יחולו על יחיד שמעסיק מאבטח שלא במסגרת עסק, משלח יד או שירות ציבורי;
(2) הוראות סעיף זה, למעט הוראות סעיף קטן (ד), לא יחולו לגבי מאבטח שכל תפקידו ביצוע סיור;
(3) הוראות סעיף זה, למעט הוראות סעיף קטן (א), לא יחולו לגבי מאבטח המוצב במקום לשם אבטחה של פעילות ארעית בלבד; לעניין זה, "פעילות ארעית" – פעילות המתקיימת במקום לצורך אירוע מסוים, לתקופה שאינה עולה על שבועיים".

139. בפסק הדין המנחה בעניין זואילי, הדן בזכות לישיבה ובחוק הזכות לעבודה בישיבה (ע"ע 33680-08-10 דיזינגוף קלאב בע"מ – זואילי, [פורסם בנבו], 16.11.2011), (להלן- "עניין זואילי") עמדה הנשיאה (בדימוס) ארד על חובותיו של המעסיק על פי החוק:
"הרישא לסעיף 2 לחוק מכילה הוראה כללית המקימה חזקה סטטוטורית לפיה ביצועה הרגיל של העבודה - של כל עבודה - ניתן להיעשות בישיבה. מכוח חזקה זו קמה חובתו של המעביד כלפי העובד ובה שני יסודות מצטברים: היסוד החיובי הפטרנליסטי מתערב בפררוגטיבה הניהולית של המעביד, באופן המטיל עליו חובה לעצב את סביבת העבודה כך שתנאי העבודה יאפשרו ביצוע העבודה בישיבה. זאת, באמצעות העמדת מושב מתאים וראוי לשימוש העובד במקום העבודה, כאשר על איכות המושב, צורתו ומיקומו להתאים הן לדרישות העבודה והן לרווחת העובד ובריאותו. בנוסף, על כמות המושבים להיות ביחס ראוי למספר העובדים בסביבת העבודה.
היסוד השלילי של חובת העבודה בישיבה - אוסר על המעביד למנוע מן העובד אפשרות לעבודה בישיבה. מניעת עבודה בישיבה יכול ותהיה אחת מאלה: הקצאת מושב בלתי תקין - שבור או רעוע, או מושב אשר אינו מותאם לתנאי עבודתו של העובד ורווחתו, כנדרש בחוק; מספר המושבים יהיה ביחס בלתי הולם למספר העובדים, כך שבפועל אין לכל עובד הזדמנות לשבת במהלך העבודה השוטפת ובהפסקות; העמדת המושבים במרחק בלתי סביר מסביבת העבודה השוטפת של העובד; וכיוצ"ב".

דיון והכרעה
140. בבואנו לבחון האם, המקרה המוצג לפנינו, עולה לכדי הפרה של חוק הזכות לעבודה בישיבה, אנו נדרשים תחילה לפרט את הפעולות אותן נדרש התובע לבצע במהלך עבודתו כמאבטח במלון.
141. בכל משמרת נדרש התובע לאייש אחת מתוך שלוש עמדות האבטחה: עמדת שער הרכבים, שער הכניסה הראשי ושער הכניסה של המסעדה, תוך ביצוע רוטציה עם המאבטחים האחרים אשר נכחו עם התובע באותה משמרת. הרוטציה בוצעה בהתאם לרצון המאבטחים ללא צורך באישור מפקח ו/או מנהל האבטחה.
142. במהלך המשמרת המאבטחים נדרשים לבצע 4 סיורים במלון הכוללים, בין היתר, הליכה לשני המבנים של המלון ועלייה ברגל בין קומות המלון. כך יוצא, שסך זמן הסיורים בכל משמרת עומד על כ-80 דקות. בכל יום נדרשים המאבטחים להחליף קלטת גיבוי בחדר התקשורת, לטפל בכרטיסי מאסטר עבור כלל העובדים ולטפל בציוד הקשר במלון - עבודה הדורשת מהם לעזוב את עמדת האבטחה ולתת מענה לעובדים במלון כך שמטלה זו דורשת מהמאבטח טיפול שנמשך כ-50 דקות במשמרת. במהלך המשמרת נדרשים המאבטחים לטפל, בין היתר, גם בכספות של אורחים, בהתאם לפנייתם. במקרה כזה, המאבטח נדרש לרדת לעמדת האבטחה, לאסוף מכשיר קשר לגשת ולתת מענה לאורח בחדרו. לעיתים, מערכת כיבוי האש מצפצפת, על כן, נדרש המאבטח לעזוב את העמדה ולרוץ למקום בו מופעלת מערכת כיבוי אש ולתת מענה לאורחי המלון. בימות הקיץ בהם מופעלת בריכת המלון, מוזעקים המאבטחים לטפל באנשים המגיעים לבריכה ללא כל אישור ולבקש מהם לעזוב את המלון (סעיפים 50, 58-53 לתצהיר מנהל האבטחה, מטעם הנתבע 3).
143. בעמדת החניון נדרש המאבטח לפתוח את שער החניון לספקים, לעובדים ולאנשים החפצים לחנות את רכבם ו/או להיכנס בשער המלון.
144. בעמדת הכניסה למלון נדרש המאבטח להושיט עזרה לאורחי המלון בין אם מדובר בעזרה עם מזוודות ובין אם מדובר במתן מענה לפניה של אורח.
145. בשתי העמדות הנוספות, הן בעמדת הכניסה והן בעמדת המסעדה, נדרש המאבטח לבצע סיורים ותצפיות על הנעשה בשטחי המלון.
146. בעדותו, העיד מנהל האבטחה כך –
"ש. תאמר לי בבקשה, המסעדה והכניסה הן סטטיות. נכון?
ת. לא.
ש. לא. מותר לעזוב אותן?
ת. השאלה לא נכונה. המסעדה והכניסה הן לא סטטיות, לא בגלל שמותר לעזוב, אלא בגלל שלמאבטח יש הרבה תפקידים שהוא צריך לעשות בהיותו בעמדה. הוא מסייר מהכניסה למלון, במדרגות למטה, למדרכה. הוא אמור, להסתכל בבניין השני, בצד החיצוני שלו, הוא אמור גם להסתכל על שאר הרכבים, כי רוב הזמן, כמו שהבנת ממה שכתבתי, רוב הזמן לא היה שם מאבטח, אז אותו בחור מהכניסה היה אמור להסתכל גם על השער השני וגם לגשת לשער השני ולקבל את הרכיבים ולהחליט לפתוח או לסגור גם בצד השני. במסעדה אותו סיפור. המאבטח היה רוב הזמן מתחת לשמשיה עם המצנן ביחד עם המארחת, הוא היה אמור לרדת למטה ולעשות אותו הדבר. .. שתי העמדות דינמיות ולא סטטיות, למרות שזה תחום באזור" (עמ' 188 לפ' ש' 4-20).

147. כעת, משהוצג בהרחבה תפקיד המאבטח במלון ניגש כעת לבחון, האם עבודת התובע כמאבטח במלון הייתה ניתנת לביצוע בישיבה.
148. במסגרת בחינת שאלה זו, יש להביא בחשבון את השיקולים הבאים: אופי מקום העבודה; סוג העבודה אות ו מבצע, או ביצע, התובע; אופי התפקיד, מהותו ודרישותיו; בחינת עומס העובדה ומרבית הפעילות הנדרש מהתובע במהלך המשמרת; בחינת אופי הפעילות - האם הוכח כי עבודתו מחייבת תנועה מתמדת ממקום למקום, במתחם העבודה, במקום העבודה, או מחוצה לו; האם העבודה על פי טיבה, מאפשרת ביצועה בישיבה בכל שלביה, או בחלקם; האם הועמד מספר מספיק של כסאות באיכות הנדרשת - בשים לב לאופי מקום העבודה ולצרכיו, וביחס לעובדים במקום העבודה.
149. תחילה נציג את תפקיד המאבטח במלון מנקודת מבטם של הנתבעים. לטענת הנתבעת 2 מדובר במלון נורמן שהינו " בית מלון יוקרתי בו שוהים, בין היתר, שועי עולם ובמציאות הביטחונית אליה אנו חשופים תפקיד המאבטח בעיקר לאבטח ולערוך סיורים דבר שלא ניתן לבצע בישיבה במהלך משמרת מלאה". עוד הוסיפה הנתבעת 2 " ביצוע עבודת אבטחה בישיבה הינה לא סבירה בעליל ומנוגדת לשכל הישר ועשויה לפגוע בביטחונם של אורחי המלון" (סעיפים 86- 85 לכתב ההגנה מטעם הנתבעת 2).

150. עוד בהקשר זה, הוסיף וטען הנתבע 3, כי תפקיד המאבטח הינו תפקיד מגוון הטומן בחובו משימות רבות ועל כן "לפני שחברת האבטחה מציבה עובד לעבודה במלון, מנהל האבטחה של המלון יושב איתו ומסביר לו שמדובר בעבודה קשה, הרבה שעות על הרגליים, ריבוי תפקידים, מטלות קטנות נוספות, טיפול בכספות, טיפול בכרטיסי מאסטר, ציוד קשר. מנהל האבטחה של המלון מציין בפני העובד חד משמעית שאף אחד לא חייב לעבוד בעבודה זאת, אך מי שהחליט לעשות כן מחויב לעבוד לפי הנהלים " (סעיף 18 לכתב ההגנה מטעם הנתבע 3).
151. ועל כן מודגש, כי בהתאם לאופי מקום העבודה - המלון - וסוג העבודה - אבטחה - נדרש היה התובע לבצע את עבודת השמירה והאבטחה בתנועה מתמדת, ממקום למקום במתחם המלון.
152. יחד עם זאת, אף אם אנו סבורים, כי עבודת האבטחה אותה נדרש התובע למלא בנתבע 3, דרשה תזוזה שבמהלכה היה התובע בתנועה, נשאלת השאלה, האם בין מטלה למטלה וכן בין סיור אחד למשנהו, יכול היה התובע לשבת והאם הנתבעים העמידו לרשותו כיסא?
153. התובע טען בכתב התביעה , כי נאסר עליו לשבת במהלך המשמרת, שכן "עם מינויו של מנהל האבטחה ניתנה על ידו הוראה שיש לעמוד במהלך כל המשמרת וכי חל איסור לשבת בזמן המשמרת" (סעיף 96 לכתב התביעה).
154. הנתבעת 2 טענה בכתב ההגנה , כי במהלך עבודת האבטחה עמדה לרשותו של התובע האפשרות לקחת הפסקות לשם מנוחה. "במהלך הסיורים המאבטחים רשאים לשבת וכן רשאים ליזום בעצמם הפסקות ואף ללכת לחדר האוכל ולנוחיות וכיוצ"ב. לפרק זמן סביר" (סעיף 87 לכתב ההגנה מטעם הנתבעת 2), ואף הוסיפה וציינה את הנחיות הקב"ט "לגבי מנוחה כל הסיכומים והנחיותיי תקפים, אבל אנא מנוחות זמן סביר ובין הסיורים להימצא בכניסה למלון" (סעיף 89 לכתב ההגנה מטעם הנתבעת 2).

155. בעדותו התייחס מנהל האבטחה לנושא ההפסקות שאישר למאבטחים לקחת במהלך המשמרת והעיד כך:
"כמו שגם ראית בוואטסאפ שכתבתי לכם, אני הגדרתי 5 עד 10 דקות הפסקה, מכל סיבה שהיא, גם כמה פעמים במשמרת, מצדי גם פעם בשעה, מכיוון שאני צריך שאנשים יהיו ערניים ולא עייפים גמורים, אז אני הגדרתי 5 עד 10 דקות, שזה מעבר למה שהחוק מחייב אותנו, זה הרצון שלי להטיב עם אנשים, שהם יהיו ערניים, זאת אומרת".
(עמ' 180 לפ' ש' 10-14)
156. התובע בעדותו טען, כי ניתנו לו ולשאר המאבטחים הפסקות של 10-5 דקות במהלך המשמרת אך ה הפסקות לא היו לטובת מנוחה והעיד כך:
"ש. אז לא היו הפסקות אתה אומר לי מנוחה לא היו הפסקות לקפה ולא היו הפסקות גם ללכת לשירותים?
ת. אחת לשעה אוקיי.
ש. כן.
ת. אבי הביא הוראה שאפשר
ש. אז אני שואלת אותך עשר פעמים אז יש הפסקות? בין 5 ל-10 דקות יש מנוחה אז יש הפסקה או אין הפסקה לשבת?
ת. זה לא הפסקה. אני באופן אישי, אני לא, אני כמעט ואני לא ישבתי כי אני לא מעשן והפינת עישון וההפסקות.
ש. תכף נדבר גם על זה,
ת. זה היה רק בפינת העישון
ש. תכף אני אדבר איתך ארחיב את הנושא.
ת. אוקיי
ש. אז אני שוב שואלת אותך ושואלת אותך תענה
ת. זה לא היה מנוחה זה היה הפסקה".

(עמ' 58 לפ' ש' 16-3).

157. מצד שני, בתצהירו טען התובע כי " בכל הפסקות המנוחה נאלצתי לשהות בסמוך לעמדת השמירה שהוצבה ליד חדר השנאים" ואף התייחס ואישר את הנוהל שיצא תחת ידיו של מנהל האבטחה "לפי נוהל זה, כשיש מזג האוויר תקין, המאבטחים יעמדו כל שעות העבודה ובחלוף כשעה יוכלו לשבת 5-10 דקות. הישיבה לפי הנוהל, תהא בספסל פינת העישון ליד חדר השנאים/לוח המונים". בכך למעשה מודה התובע כי כן ניתנו לו הפסקות מנוחה במהלך המשמרת בה עבד למשך פרק זמן הנע בין 5 דקות ל-10 דקות (סעיף 50 לתצהירו).
158. אם לא די בכך, מר אלכסנדר שבצ'נקו (להלן- "מר שבצ'נקו") עד מטעם התובע, חיזק את טענת הנתבע 3 שכן בעדותו טען, כי בעבודתו כמאבטח מלון, הוא נדרש, במהלך המשמרת, לבצע כל שעה סיור שבמהלכו ניתנה לו האפשרות לנוח ולשבת וכך העיד:
"ש. כל שעה סיור?
ת. כן.
ש. אה, יפה. טוב מאוד, כל שעה עשית סיור. או, זאת אומרת כל שעה אתה נהנת מהמזגן, נהנית מלשבת. תאשר לי, אני שואלת אותך שאלה ואני שואלת ברצינות, אני לא צוחקת.
ת. במשמרות, שהיית בסיור.
ש. כן.
ת. אז כן. כאילו
ש. אוקיי
ת. הייתי תמיד מסתובב במלון.
ש. היית מסתובב במלון והיית גם יושב, מן הסתם.
ת. בפינת העישון. שבאתי אחרי
ש. אחרי,
ש. מה זה?
ת. יושב, מעשן סיגריה ושוב מתחיל סיור"

(עמ' 21 לפ' ש' 15-29).

159. בעדות נוספת, שניתנה על ידי מר אוראל אוקשטיין (להלן - "מר אוקשטיין"), מאבטח במלון (עד מטעם התובע) חזר מר אוקשטיין על דברי מר שבצ'נקו ואף הוסיף וחיזק את טענת הנתבע 3, כי במהלך המשמרת ניתנה לו ולשאר המאבטחים הן הפסקה בת חצי שעה והן הפסקות קטנות בנות 5-10 דקות למנוחה ולישיבה. להלן עדותו:
"ש. .. עכשיו תגידי לי בבקשה האם בזמן עבודתך בנורמן הייתה לך הפסקת צהריים?
ת. הייתה הפסקה, כן.
ש. כמה זמן?
ת. חצי שעה להערכתי.
ש. חצי שעה להערכתך. האם חוץ מהפסקה של חצי שעה של צהריים, היו לך גם הפסקות לאורך המשמרת?
ת. הפסקה לישיבה של כמה דקות, לא יותר מזה".

(עמ' 59 לפ' ש' 25-18).

160. בהמשך לעדותו נשאל שוב מר אוקשטיין על נושא ההפסקות והישיבה במהלך המשמרת וזאת עדותו:

"ש. .. תגיד לי בבקשה שאלתי על ההפסקות. חוץ מהפסקה של חצי שעה כמה הפסקות היו לאורך המשמרת?
ת. הפסקות של ישיבה פעם בשעה, שעתיים.
ש. הפסקות של ישיבה.
ת. כמה דקות" ( עמ' 61 לפ' ש' 4-1).

..."ש. .. מישהו מנע ממך לשבת בזמן ההפסקות, אותן הפסקות שאתה הגדרת כהפסקות ישיבה, לשבת בחדר האוכל או במקום אחר? מישהו מנע ממך?
ת. הייתה פינת עישון והיה חדר אוכל שם.
ש. כן. מישהו מנע ממך לשבת בחדר האוכל?
ת. לא" ( עמ' 61 לפ' ש' 23-28).

161. אם לא די בכך, באה עדותו של מר בוליסלב זיסמן (להלן – " מר זיסמן") עד התביעה אשר העיד כך:
"ש. .. עכשיו כשאתאם הייתם, אנחנו מדברים על שתי העמדות, האם זה נכון שההוראות היו שהייתה יכולה להיות רוטציה ביניכם? הייתם מתחלפים ביניכם לבין עצמכם?
ת. כן אפשר.
ש. הייתם יכולים?
ת. היה אפשרי.
ש. אוקיי. עכשיו מה קורה אם אחד רוצה ללכת לשירותים?
ת. הוא היה מתצפת על העמדה שלי.
ש. אוקיי.
ת. זאת אומרת אם אני עומד בכניסה אז הוא מתצפת על העמדה שלי.
ש. ואם אחד רוצה ללכת להפסקת קפה?
ת. אותו דבר.
ש. הוא יוצא?
ת. היה יוצא והוא מתצפת. מבקש מאבי אישור ויוצא.
ש. הבנתי, זאת אומרת אז היו לכם הפסקות?
ת. היה באישור.
ש. אז היו הפסקות?
ת. היה באישור בלבד.
ש. אז היו הפסקות?
ת. כן"

(עמ' 77 לפ' ש' 1-20).

162. לשיטתנו, תפקיד המאבטח במלון הינו תפקיד דינאמי. לצד הסיורים אותם נדרשים המאבטחים לבצע אחת לשעה, עומדות למאבטחים משימות נוספות אשר מחייבות אותם להיות בתנועה ואין הם יכולים לבצע אותן בישיבה. יחד אם זאת, בין משימה אחת לשנייה, אין חולק, כי אין מניעה שהמאבטח יצא להפסקה לטובת מנוחה, התרעננות וישיבה.
163. כעת, משמצאנו, כי מנהל האבטחה פעל בהתאם לנוהל הנהוג במלון, ואישר לתובע לצאת להפסקות, נבחנת השאלה האם הנתבעים אפשרו לתובע לשבת במהלך המשמרת או שמא מנעו זאת ממנו.
164. ככל שבחנו את העדויות והראיות שהובאו בפנינו, אין לנו אלא לקבוע, כי הנתבעים וכן מנהל האבטחה אפשרו לתובע לצאת להפסקה בת חצי שעה ולהפסקות יזומות שנעו בין 5 דקות ל-10 דקות אשר במהלכן עמדה לתובע האפשרות לשבת, לנוח, לשתות ולהתרענן.
165. מהראיות שהוצגו בפנינו עולה, כי לרשות המאבטחים ו בכללם התובע עמד חדר אוכל בו יכלו לשבת ולנוח או לחילופין לשבת בספסל הממוקם בפינת העישון ככול שבחרו בכך. מנהל האבטחה לא מנע מהמאבטחים ומהתובע בפרט לצאת להפסקות. הנתבעים העמידו לרשות המאבטחים כיסאות, שולחנות, עמדה לקפה ותה ועוד בחדר האוכל המשרת את עובדי המלון.
166. אנו סבורים, כי גרסת התובע ועדיו בעניין מתן ההפסקות וכן במתן האפשרות לשבת ולנוח במהלך המשמרת, לא הייתה סדורה ועקבית והדבר עומד לתובע לרועץ. עדי הנתבע ים ובראשם עדותו של מנהל האבטחה, הצליחו להבהיר את התנהלות המלון בכל הנוגע ליישום נוהלי העבודה בדגש על מתן ההפסקות לישיבה, למנוחה ולשתייה לאורך כל המשמרת.

167. בהתאם להוראות סעיף 3א לחוק הזכות לעבודה בישיבה, אישר התובע בעדותו את דברי מנהל האבטחה כפי שהם אף הופיעו בהודעה כתובה שנשלחה לכלל המאבטחים . מההודעה ניתן ללמוד כי מנהל האבטחה אפשר למאבטח המוצב בעמדת החניון לעמוד בצל ולהימנע מלעמוד בשמש במהלך המשמרת. התובע העיד כך:
"ש. הציטוט הזה בנספח י"ב לכתב התביעה שאתה צירפת לאותה קבוצת ווטסאפ שאתה נמצא בה.
ת. אוקיי
ש. והוא אומר ככה,
ת. כן.
ש. שומר נמצא למעלה, בשעות השמש כשאין בכלל מקום מוצל השומר יורד למטה עד לנקודת הצל.
ת. נקודת הצל.
ש. רגע, כל רכב שמגיע לשער השומר יעלה לבדוק ויחזור לצל
ת. אוקיי
ש. אין כוונה שהשומר ישב על ספסל המעשנים ויעסוק בדברים שאינם קשורים לאבטחה ויכניס רכבים בלי זיהוי
ת. אוקיי.
ש. כמו כן הנחיתי שהשומרים מתחלפים ביניהם על מנת לשבור שגרה
ת. אוקיי"

(עמ' 69 לפ' ש' 22-10)

בהמשך עדותו התייחס התובע שוב להוראותיו של מנהל האבטחה והעיד כך:

"ת. היינו אמורים להיות למעלה, זה העמדה שלנו למעלה ברגע ש-
ש. מסכימה איתך.
ת. נכון, ברגע שחם או קר קבלנו הוראה מאבי להצטמצם למטה למקום מוצל"

(עמ' 71 לפ' ש' 28-26)
168. בהמשך לטענת התובע, העיד מטעמו מר שבצ'נקו כי ניתנה למאבטחים האפשרות לעמוד בצל בעמדת החניון. מר שבצ'נקו העיד כך:
"ת. שאמרו כן, שיש פה שמש, בעמדת החניון היה אפשר לרדת, אבל,
ש. לאן לרדת? עד איפה אפשר לרדת?
ת. עד הפס ה-, פה"

(עמ' 33 לפ' ש' 9-7)

והמשיך והעיד:

"העד, מר שבצ'נקו: כן, לפס הצל, בוא נגיד"

(עמ' 33 לפ' ש' 17)

בעדותו התייחס מר שבצ'נקו לעמדת הכניסה והעיד כך:

"עו"ד מזא"ה: ... העמדה הזאת, כשיש שמש, העמדה, סליחה, איפה שהBELLBOY, עמדת הקבלה שאתה מדבר עליה, מקוקה? או שאני צריכה להראות תמונות?
ת. מה זה מקורה? מזגן כאילו?
ש. לא. מקורה זה כשאין שמש, תחת גג.
ת. אה, כן, כן.
ש. הייתה מקורה. לא.
ת. כן."

(עמ' 36 לפ' ש' 25-19)

169. במהלך עדותו העיד מר שבצ'נקו, כי בעמדת המסעדה עמדה לרשות המאבטחים ציליה. מר שבצ'נקו העיד כך:

"ת. הייתה שם ציליה, לקבלה.
ש. תודה. תודה. איזו קבלה?
ת. הקבלה שבכניסה למסעדה"
(עמ' 37 לפ' ש' 31-29)

"...עו"ד מזא"ה. קבלה ל-, אז אני שואלת אותך, אז הייתה ציליה או לא הייתה ציליה?
ת. לה. היה לה. כאילו.
ש. ואתם לא יכולתם לעמוד שם?
ת. יכולנו לעמוד שם"
(עמ' 38 לפ' ש' 12-9)

170. בנוסף על האמור, בהתאם להוראות סעיף 3א לחוק הזכות לעבודה בישיבה, חלה החובה על מעסיקים של מאבטחים לספק להם "עמדה מקורה או מוצלת באופן אחר, המספקת הגנה מגשם ומשמש", ובין היתר להעמיד לרשות המאבטחים בעמדה " אמצעי חימום או קירור הולמים, בהתאם לעונות השנה ולתנאי מזג האוויר במקום, ובהתחשב באמצעי החימום או הקירור המקובלים שניתן להפעילם באותה עמדה". בין היתר, נדרש המעסיק של מאבטח לספק למאבטחים " גישה לנקודת חשמל ולמים".
171. כפי שהוסבר לעיל, הנתבעים מלאו אחר הוראות סעיף 3א לחוק הזכות לעבודה בישיבה, כפי שנתן להתרשם מהעדויות שהוצגו. בכל אחת מעמדות השמירה בהם נדרש התובע לעמוד: עמדת הכניסה למלון, עמדת החניון ועמדת המסעדה, העמידו הנתבעים לרשות התובע אמצעים מספקים להגנה. בעמדת הכניסה, המ מוקמת ליד הלובי של המלון, זכה התובע להגנה מפני הגשם בימי החורף, ובימי הקיץ זכה התובע לעמוד בצל וכן להתקרר במזגן המצוי בלובי המלון. בעמדת המסעדה אשר פעלה בעיקר בימות הקיץ, זכה התובע להגנה מפני השמש באמצעות שמשייה אשר שרתה אותו ואת המארחת, ולמצנן. בעמדת החניון, העמדה השלישית, אשר אין חולק כי הייתה פעילה חלקית במהלך המשמרת של התובע, זכה התובע להגנה הן מפני הגשם והן מפני השמש. בנוסף על האמור ובהסתמך על העדויות והראיות שהובאו בפנינו, אנו קובעים כי בעמדת הכניסה לחניון, עמדה לתובע האפשרות לבצע את עבודת האבטחה בחניון מינוס אחד כך שמצד אחד זכה התובע להגנה מפני תנאי מזג האוויר הקשים ומצד שני יכול היה לתת מענה לבאים בשער החניון.
172. נוסף על כך, התובע רשאי היה לצאת להפסקה בתיאום עם המאבטחים הנוספים ובכך יכול היה להתחמם או להתקרר במתחם המלון לרבות בחדר האוכל שעמד לרשותו לאורך כל המשמרת.
173. בסיכומו של דבר, שוכנעו, כי הנתבעים מילאו אחר הוראות חוק הזכות לעבודה בישיבה וכן עמדו בנטל להוכיח, כי ביצועה הרגיל של העבודה אפשר ישיבה, בהפסקות שניתנו לתובע, לכל אורך המשמרת.
174. על כן, אנו דוחים את טענת התובע וקובעים, כי אין התובע זכאי לפיצוי בגין הוראות חוק הזכות לעבודה בישיבה.

התעמרות והתנכלות תעסוקתית

המסגרת הנורמטיבית

175. בפנינו עומדת ה שאלה, האם אכן סבל התובע מהתנכלות תעסוקתית במהלך עבודתו כמאבטח בנתבע 3 .
176. ההכרה בתופעה של התנכלות תעסוקתית ושאלת ההגנה על עובדים מפניה במקום עבודתם, הן סוגיות חדשות יחסית בעולם המשפט הישראלי. עילת התביעה המוכרת במדינות שונות באירופה, אשר מכונה בישראל "התנכלות תעסוקתית", "התעמרות בעבודה" או "העסקה פוגענית", מקנה הגנה משפטית לעובד אשר מוצא עצמו פגוע במקום עבודתו: מתנאי העבודה, מהממונים עליו או מחבריו לעבודה. החידוש בעילה זו הוא מתן הגנה לעובד מפני כלל הפגיעות וההטרדות הפוגעות בכבודו, וזאת בניגוד להגנות המשפטיות המוכרות בחוק הישראלי, המצומצמות למקרים של הטרדה מינית או אפליה (ר' מאמרה המכונן של שולמית אלמוג, "התנכלות תעסוקתית" (Mobbing) שפורסם בכתב העת עבודה, חברה ומשפט, כרך י"א (תשס"ו). להלן: "מאמר אלמוג").
177. נושא ההתעמרות בעבודה עדיין לא הבשיל לדבר חקיקה, והגנה משפטית מפני "התנכלות תעסוקתית" טרם עוגנה בחקיקה. על שולחן הכנסת מונחות שתי הצעות חוק: האחת; הצעת חוק למניעת התנכלות תעסוקתית, התשע"ה-2015 , והשנייה הצעת חוק למניעת התעמרות בעבודה, התשע"ה-2015. הצעות החוק אינן מהוו ת עדיין מקור לחיוב מעסיק בפיצוי. יחד עם זאת, הן משמשות את בתי הדין כמקור נורמטיבי במעמד נמוך מזה של דבר חקיקה (סע"ש 53849-07-15 יעל וייס - רוקונט אלקטרוניקה בע"מ,9.11.17; ס"ע 35082-03-12 ד"ר אבי אביטל - המכללה האקדמית עמק יזראעל ע"ש מקס שטרן, 10.02.16 (להלן: "פס"ד אבי אביטל"); סע"ש 16783-04-14 גיא אליהו - משרד ראש הממשלה ואח', 31.05.16; סע"ש 38335-03-14 מנחם נפתלי - משרד ראש הממשלה ואח', 10.02.16 (להלן: "פס"ד נפתלי")).
178. הצעות החוק קובעות כי התנכלות תעסוקתית או התעמרות בעבודה הן עוולות אזרחיות אשר בהוכחת קיומן זכאי עובד לפיצוי ללא הוכחת נזק, בגבול עליון של בין 50,000 ₪ ל-120,000 ₪.
179. בפסק דין נפתלי קבעה נשיאת בית הדין לעבודה בירושלים דאז, כב' השופטת דיתה פרוז'ינין, כי חרף העובדה שהצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה עברה בקריאה טרומית בלבד, אין מקום למנוע הגשת תביעות בעילה זו וכי ניתן לפסוק פיצוי עקב תנאי העסקה פוגעניים והתעמרות בעבודה במסגרת פסיקת פיצוי בגין עגמת נפש.
180. דרך נוספת להכיר בפגיעות בכבודו של עובד, שלא דרך הפריזמה של התנכלות תעסוקתית או התעמרות בעבודה, היא קביעה, אשר תיעשה בנסיבות מיוחדות בלבד, לפיה המעסיק הפר חוזה עבודה באופן אשר גרם לעובד עוגמת נפש. או אז רשאי בית הדין לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש, ללא הוכחת נזק, אשר גובהו לא יעלה על אמת המידה שנקבעה על ידי המחוקק במקרים של הטרדה מינית (פס"ד אבי אביטל).
181. גם אם טרם ניתנה תשובה סופית לשאלת סמכותו של בית הדין לדון בעילה של התנכלות תעסוקתית, אנו סבורים כי לא ניתן להתעלם מהמציאות הנשקפת מניסיונות המחוקק להעביר הצעות חוק בעניין התנכלות תעסוקתית או התעמרות בעבודה, מההכרה בתופעה בחו"ל וכמובן מההתייחסות שניתן למצוא בפסיקת בתי הדין לעבודה למציאות משפטית זו. על כן, ראוי כי בית הדין יחל בעריכת בירור עובדתי ראוי ויכריע בשאלת התרחשות ההתנכלות.
וכך השופטת גליקסמן בע"ע 12029-11-13 יוליוס מלק -מדינת ישראל הקריה למחקר גרעיני, 24.11.16, קבעה כי:
"אין חולק, שקיימת תופעה של התנכלות בעבודה, או בשמה האחר "התעמרות במסגרת העבודה", כלשון הצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה, התשע"ה-2015 [וראו בעניין זה גם שולמית אלמוג, "התנכלות תעסוקתית" (mobbing) עבודה חברה ומשפט יא' (התשס"ו) 223]... בסופו של יום, השאלה אם התרחשה או לא התרחשה התנכלות כלפי העובד במקום העבודה היא שאלה עובדתית, שעל הערכאה הדיונית להכריע בה, על יסוד התרשמותה ממכלול הראיות והעדויות לפניה".

182. בחינת השאלה העובדתית חשובה גם משום שקיים קושי רב ליתן הגדרה נורמטיבית ממוקדת וברורה להתנהגות הפסולה, והצטברות מקרים מציאותיים בפסיקת בתי הדין עשויה לסייע לעיצוב העילה המשפטית בעתיד לבוא.
183. בהיעדר עיגון חקיקתי, אין הגדרה ברורה למושג "התנכלות תעסוקתית". בהצעת החוק הוגדרה התנכלות:
"התנכלות תעסוקתית" - פגיעה בכבוד עובד או השפלתו במקום העבודה, לאורך תקופה ובאופן חוזר ונשנה, באופן שהופך את סביבת העבודה לעוינת, ויוצר הטרדה רגשית, לרבות התנהגות בריונית כלפי עובד במקום העבודה.
וכך בהצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה:
"התעמרות בעבודה" - התעמרות במסגרת עבודה היא התנהגות חוזרת ונשנית כלפי אדם, במספר אירועים נפרדים, שיש בה כדי ליצור עבורו סביבה עוינת במסגרת עבודה, לרבות אחת או יותר מהתנהגויות אלה:
(1) התייחסות מבזה או משפילה או מזיקה כלפי אדם, לרבות באמצעות צעקות, קללות, האשמות שווא, או הפצת שמועות מזיקות;
(2) שיבוש יכולתו של אדם לבצע את תפקידו, לרבות באמצעות הצבת דרישות בלתי סבירות או יצירת תנאים בלתי סבירים לביצועו, שאינם נחוצים לביצוע התפקיד ואינם מטעמים עניניים, כגון היטפלות קנטרנית למעשיו, הצגת דרישות או שינוין באופן שלא ניתן להתמודד עמן, שליטה הדוקה באופן בלתי סביר על פעילותו במסגרת עבודה או הצרה, בפועל או בכוח, של סמכויותיו או תחומי אחריותו כנגזר מתפקידו, מטעמים בלתי ענייניים וכשביצוע העבודה אינו מחייב זאת;
(3) הטלת משימות על האדם שמטרתן מילוי צרכיו האישיים של אחר ושאינן נוגעות לתחומי תפקידו;
(4) הכפפתו של אדם לאווירה של פחד ואיומים;
(5) ייחוס עבודתו, הישגיו והצלחותיו של אדם לאדם אחר או ייחוס לאדם כישלונות לא לו, תוך הסתרת עובדות או הצגה מעוותת שלהן;
(6) נקיטת פעולות שיש בהן כדי להוביל לבידוד מקצועי או חברתי של האדם;
(7) נקיטת פעולות שיש בהן כדי לפגוע באופן בלתי סביר בפרטיותו של האדם."
184. במאמר אלמוג מתוארת התנכלות תעסוקתית כפגיעות בכבוד העובד, המשפילות ומבזות אותו, תוך גרימת סבל רגשי. אשר לביטויי ההתנכלות, מסבירה הכותבת:
"ביטוייה המעשיים של ההתנכלות התעסוקתית עשויים להיות מגוונים ככל שיעלה הדמיון... פגיעה בעובדים באמצעים מילוליים-תקשורתיים (צעקות, ביקורת לא-מוצדקת וכדומה); פגיעה במעמדם של העובדים (באמצעות הפצת שמועות, פעולות השפלה פומביות וכדומה); ומתן משימות משפילות (שאין בהן צורך או מניעת עבודה בפועל). מקובל לראות התנכלות תעסוקתית לא כמקרה חד-פעמי, אלא כחשיפה מתמשכת למעשים המתוארים".
185. במסגרת בחינת השאלה העובדתית, נשאל בין היתר האם היה העובד חשוף באופן מתמשך לפגיעה ובאיזה אופן זו באה לידי ביטוי: אמצעים מילוליים (כגון צעקות או ביקורת לא מוצדקת), פגיעה במעמד העובד (באמצעות הפצת שמועות או השפלה פומבית), ומתן משימות משפילות (מטלות שאין בהן צורך או מניעת עבודה בפועל).
דיון והכרעה
186. לאחר הקדמה זו, נפנה לבחינת התשתית העובדתית שהעמיד התובע במקרה שלפנינו.
187. בתצהירו מתאר התובע התעמרות קשה מצד מנהל האבטחה וכדבריו " ביום 8.2.2015 מנהל האבטחה תקף אותי מילולית וציין בפני כי אני "נראה כמו... שמחכה לקליינט" (סעיף 171 לתצהיר התובע). במקרה אחר, " בחודש 6.2016 במקרה נוסף ניגש אליי מנהל האבטחה והעיר לי הערה סקסיסטית וציין כי "העגיל הוריד מהגבריות שלך, טוב שהורדת אותו זה לא מתאים לך" (סעיף 174 לתצהיר התובע). בנוסף להערותיו המילולית הפוגעניות לטענת התובע, נאלץ התובע להתמודד גם עם התעמרות פיזית. לדבריו " מנהל האבטחה בעט ברגלי בצורה משפילה והורה לי "להתיישר. נאלצתי לחוות 3 אירועים שונים כדוגמת הפגיעות הפיזית הללו" (סעיפים 176-175 לתצהיר התובע).
בחקירתו הנגדית, נשאל התובע, האם אי פעם התלונן בפני רכזת כוח האדם, גב' חביבה דדון, או בפני מנהל אחר בנתבעת 2, על התעמרותו של מנהל האבטחה כלפיו, בתקופה בה עבד בנתבעת 2. התובע השיב בשלילה וציין כי לא התלונן: " ש:האם אי פעם אתה התלוננת בפני חבי או בפני על איזה שהיא התעמרות בפני אבי שאבי עשה לך בתקופה שעבדת בשפע? ת. לא" (ר' עמ' 92 לפ' ש' 19-21).
בהמשך לעדותו של התובע, בחקירתו הנגדית העיד מר שבצ'נקו, עד מטעם התובע, כי התנהגותו המחפירה של מנהל האבטחה כפי שטען בתצהירו הינה כדבריו " התכוונתי לזה שהוא היה מעיר לי על איך שאני עומד, שאסור לשבת בעמדת הכניסה, שאסור לשבת, כאילו, בפינת העישון יותר מידי זמן. כאילו, אתה בא, מעשן מהר והולך. זהו. כאליו התכוונתי לזה, שהוא היה" (עמ' 50 לפ' ש' 2 4-22).
188. לטעמנו, התובע לא השכיל להוכיח כי התעמרו בו בעבודת ו, ולהתרשמותנו, מצב הדברים שתיאר התובע ועדי התביעה מטעמו, אינו כזה אשר עולה כדי התנכלות תעסוקתית או פגיעה בכבוד ו של התובע, באופן אשר יש בו כדי לזכות אות ו בהגנה משפטית. נציין, בהקשר זה, כי התובע לא הביא ראיה חיצונית שתתמוך בטענותי ו והדבר בהחלט פגע בסיכוי ים להוכחת טענותי ו. למעשה, מלבד טענותיו של התובע העולות מתצהירו, בדבר יחס לא ראוי כביכול מצד מנהל האבטחה - לא הוצג בפנינו דבר.
189. מהראיות שהוצגו בפנינו עולה המסקנה, כי לא התקיימו נסיבות עובדתיות המצדיקות פסיקת פיצוי בגין עילה זו, שכן לנוכח הראיות והעדויות ששמענו לא שוכנענו בהתנהלות העולה כדי העסקה פוגענית. יתרה מכך, מדובר בעובד אשר מנהליו לא היו מרוצים מתפקוד ו כמאבטח. כדברי מנהל האבטחה שנאמרו לרונן מנהל השטח מטעם הנתבעת 2, "תומר משולם לא עושה את העבודה, הוא מתחמק מלעשות סיורים, לא רק באותו יום, אלא שבועות על גבי שבועות לאחור הוא לא עשה סיורים בכלל"(עמ' 178 לפ' ש' 10-12) .
190. לא שוכנענו על ידי התובע, כי מנהל האבטחה התנהג בבריוניות כלפיו, שהביאה לפגיעה בבריאותו, שכן התובע לא הרים את נטל ההוכחה. מצד אחד בתצהירו טוען התובע, כי סבל מהתנכלות תעסוקתית, התעמרות בעבודה ומהשפלה מצד מנהליו לרבות מנהל האבטחה במלון (סעיף 134 לתצהיר התובע), ומצד שני בחקירה נגדית, מציג התובע גרסה אחרת בה טוען, כי חזר לעבוד כמאבטח במלון משום חיבתו למקום העבודה ולעובדים ובידיעה כי הנתבעת 2 והנתבעת 3 יתקנו את הליקויים עליהם הצביע (עמ' 36 לפ' ש' 13-14). התובע לא הצליח להוכיח כי הליקויים אותם פרש בכתב התביעה כנגד המלון הופנו לנתבעת 2 ולנתבע 3 טרם חזרתו לעבודה במלון וכן במהלך עבודתו. בחקירתו הנגדית, לא הצליח התובע להוכיח את הטענה כי פנה לנתבעת 2 טרם כניסתו לתפקיד ועדכן אותה בדבר הליקויים. ואלו הם דבריו:
"ש. רגע, שבמשך חודשיים שלמים אתה חפרת למנהלת כדי לחזור למלון נורמן.
ת. נכון כי אני חשבתי שהליקויים יסתדרו כמו שציינתי ב-
ש. ליקויים ששפע לא יודעת עליהם, הבנתי.
ת. הליקויים ששפע צריכה לדעת מהם כי הם עובדי חברת שמירה והם צריכים להיות בקיאים בחוקים" (עמ' 38 לפ' ש' 10-8)

191. לסיכום, חקירתם הנגדית בבית הדין של עדי התובע מר שבצ'נקו ומר אוקרשטיין לא הועילה לטענות התובע, ולא הוכח, דרך חקירת ם, כי מנהל האבטחה התעמר והתנכל לתובע. מקובלת עלינו גרסת מנהל האבטחה כי הוא נאלץ לבקש מהנתבעת 2 שלא לשבץ את התובע במלון וזאת לאור טענתו, כי התובע "מזייף" בעבודה וכן פוגע באבטחה במלון.
192. בהמשך קביעתנו, כי אין התובע זכאי לפיצוי בגין התנכלות תעסוקתית מצד מנהלי הנתבעים, אנו מוצאים לנכון לקבוע גם כי בנסיבות בהן התובע סיים את תפקידו כמאבטח במלון ולאור סירובו להשתבץ לאתר אחר הן על ידי הנתבעת 1 והן על ידי הנתבעת 2, אין התובע זכאי לפיצוי בגין עוגמת נפש.
193. בחינת הראיות והעדויות מביאה אותנו למסקנה, כי הנתבעים פעלו בתום לב ביחסי העבודה ובהגינות כלפי התובע. התובע הוא זה שבחר שלא למלא אחר נהלי המלון וכן בחר שלא לעבוד באתר אחר שהוצע לו על ידי הנתבעות 2-1. משכך הם פני הדברים אין לנו אלא לדחות את תביעתו של התובע בגין רכיב זה.
הפרת ההוראות החוק למניעת עישון במקומות ציבורים

המסגרת הנורמטיבית

194. סעיף 1(א) לחוק למניעת עישון במקומות ציבוריים קובע כי:
"לא יעשן אדם במקום המפורט בתוספת (להלן: "מקום ציבורי)".

סעיף 1א. לחוק למניעת עישון במקומות ציבורים קובע כי :

"מטרתו של חוק זה למנוע את העישון במקומות ציבוריים ואת חשיפת הציבור לעישון, הגורמת למוות, למחלות ולנכות"...

סעיף 2 לחוק למניעת עישון במקומות ציבורים קובע:

" (א) המחזיק למעשה של מקום ציבורי כבעלים, כשוכר או בכל אופן אחר (להלן – המחזיק), למעט מעלית לנשיאת בני אדם בבית מגורים, יקבע בו שלטים המורים על איסור העישון, ויחזיקם במצב תקין".

סעיף 15 לתוספת לחוק למניעת עישון במקומות ציבורים קובע 5 תנאים מצטברים, להתרת העישון במקום עבודה:
א. העישון מותר ב"חדר" או "אולם" נפרד.
ב. העישון הותר במפורש על ידי אחראי במקום לאחר התייעצות עם העובדים.
ג. באזור העישון אין עובדים או אנשים שהם או חלק מהם אינם מעשנים.
ד. קיימים באזור העישון סידורי אוורור תקינים.
ה. העישון באזור העישון אינו גורם למטרד בחלקים אחרים של הבניין.

דיון והכרעה
195. בתביעה שלפנינו, התובע מבקש לפסוק לו פיצוי בגין עוולה של הפרת חובה חקוקה שביצעו לטענתו הנתבע ות, בכך שהפרו את הוראות החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים , הן בכך שהציבו את פינת העישון לעובדים בסמוך לעמדת השמירה והן בכך שלא עש ו כל הניתן למניעת עישון במקום העבודה ובכך חשפו את התובע, בעל כורחו, ל עישון פאסיבי (סעיף 77 לכתב התביעה).
196. רכזת כוח אדם מטעם הנתבעת 2, טענה בתצהירה כי "בכל שטח המלון חל איסור מוחלט לעשן למעט אזור המיועד לאורחי המלון ואזור שני המיועד לעובדי המלון אשר הנהלת הנתבעת 3 הקצתה לעובדיה המעשנים ולפי נוחיותם וזאת בחניון אשר בו ממוקמים ספסלים והוא פתוח לרווחה ומאוורר 24/7 שעות ביממה" (סעיף 107 לתצהירה). מר בנישו, אחמ"ש בנתבעת 2 ועד מטעם הנתבעת 2, המשיך את גרסתה של רכזת כוח אדם בנתבעת 2 וטען בחקירתו הנגדית כך:
"ש. תאמר לי בבקשה, בסעיף 23 לתצהיר שלך, 23. יש שילוט שאסור לעשן?
ת. יש, יש שלטים. כן, יש שלטים, יש רק מקומות ספציפיים שמותר לעשן ויש שלט שם שכתוב מותר לעשן.
ש. זאת אומרת שבכל המקום אסור לעשן בשום מקום חוץ מאיפה שיש שלט, זה מה שאתה אומר?
ת. יש, לא. אחרי זה יש בתוך המלון שזה בשביל, בשביל האנשים שבאים"

(עמ' 140 לפ' ש' 24-19)

197. עיון בתמונות המצורפות לתצהירה של מנהל כוח האדם מטעם הנתבעת 2 מלמד, כי עמדת העישון ממוקמת בחניון הרחק מעמדת השמירה וכן הרחק מחדר השנאים כך שהיא פונה ליציאה מהחניון, מאווררת ופתוחה. כמו כן אנו מקבלים את הטענה כי חל איסור מוחלט לעשן בבית המלון למעט אזור אחד המיועד לאורחי המלון ואזור אחר המיועד לעובדים. בהתאם לאמור, ובהסתמך על עדויות שהוצגו בפנינו אנו קובעים כי הנתבעות לא הפרו את הוראות החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים וכי הייתה הקפדה בעניין מצד בית המלון .
198. בהתאם לאמור, אנו קובעים כי עמדת השמירה לא הייתה בסמוך לעמדת העישון של העובדים. ככול שהתובע טוען, כי היה חשוף לעישון, הרי הוא זה שבחר לעמוד בסמוך לפינת העישון בסמיכות לחבריו המעשנים. יתרה מכך, התובע לא הציג מסמכים רפואיים המעידים כי אסתמת הנעורים התפרצה אצלו כתוצאה ועקב חשיפה לעשן הסיגריות. התובע לא פנה לביטוח לאומי בדרישה להכיר בנזקים הרפואיים שנגרמו לו במהלך עבודתו בנתבעת 3. לאור הממצאים שהוצגו לנו אנו קובעים, כי טענת התובע כי נגרם לו נזק רפואי כתוצאה מעישון פסיבי, דינה להידחות.
הפרת תקנות הבטיחות בעבודה

המסגרת הנורמטיבית

199. סעיף 4 (א) לתקנות הבטיחות בעבודה קובע:

"בכל מקום עבודה שבו מעבדים חומרים רדיואקטיביים, משתמשים או מחזיקים בהם, וכן בכל מקום עבודה שבו מפעילים מכשירי קרינה או מקורות קרינה או מחזיקים בהם, ינקוט הבעל או המעביד כשהוא או עובדיו כולם או מקצתם עלולים להיחשף לקרינה מיננת מעל עשירית המנה הגבולית, אמצעים אלה, בנוסף לכל חובה אחרת המוטלת עליו לפי תקנות אלה ולפי כל דין אחר:

(1) ימסור למפקח עבודה אזורי, אחת לשנה, בשני עותקים, תכנית בטיחות שאישרה מעבדה מוסמכת לקרינה, הכוללת כל מידע הנוגע לסיכוני קרינה אישיים וסביבתיים הקיים בחצרים שבהחזקתו, סוגי העובדים שלגביהם יש להנהיג בקרה אישית, בהתאם לתקנה 6, וכן תוכנית להדרכת העובדים בהגנה מפני קרינה מיננת;

(2) ימנה ממונה בטיחות קרינה, בהסכמת הממונה, ומפקח עבודה אזורי;

(4) יערוך בחצריו, באמצעות מעבדה מוסמכת לקרינה, בדיקות סביבתיות תעסוקתיות לקביעת סיכוני הקרינה בהם לעובדיו מיד אחרי התקנת מכשירי קרינה או מקורות קרינה, וכן אחת לשנה לפחות, אלא אם כן הורה מפקח אזורי אחרת, ויעביר, מיד, את תוצאות הבדיקה למפקח עבודה אזורי, תוך מתן הסבר על האמצעים שבכוונתו לנקוט לתיקון ליקויים, אם נמצאו, ואת המועד המשוער לסיום תיקונים כאמור;

(9) יתחום, במקום העבודה לפי הצורך, את האזורים שבהם צפויה חשיפה למנת קרינה מעבר לעשירית המנה הגבולית בשנה, ויקפיד על סימונם ועל שילוטם בעברית, באופן ברור ובולט לעין שיכלול את הסימון הבינלאומי המקובל לקרינה מיננת, כמפורט בתוספת החמישית;

(15) ימסור לעובדי הקרינה שבחצריו, לפי בקשתם, נתונים עדכניים על תוצאות הבדיקות הסביבתיות התעסוקתיות, שערכה מעבדה מוסמכת לקרינה, ואת תוצאות הבקרה האישית של חשיפותיהם לקרינה מיננת; במקרה של חשיפות שמעל לרמת הבדיקה ימסור לעובדים את נתוני החשיפה עם הסבר בדבר הסיכונים הכרוכים בחשיפותיהם והאמצעים שיש לנקוט כדי למנוע את הישנותם".

דיון והכרעה

200. השאלה העומדת במקרה שלפנינו, היא האם מתקיימת תשתית עובדתית הקובעת כי הנתבעים לא מילאו אחר הוראות תקנות הבטיחות בעבודה בכך שהציבו את עמדת השמירה בסמוך לחדר השנאים, חשפו את התובע לקרינה מייננת ובכך לא ספקו לתובע סביבת עבודה בטוחה.
201. התובע טוען בכתב התביעה להפרה של סעיף 4(א) לתקנות הבטיחות בעבודה (סעיף 55 לכתב התביעה). בתצהירו שינה התובע את תביעתו בעניין זה וטען כי הנתבעים פעלו בניגוד הן להוראות חוק הקרינה הבלתי מייננת, התשס"ו-2006 (להלן- " חוק הקרינה הבלתי מייננת") והן לתקנות הקרינה הבלתי מייננת, התשס"ט-2009 (להלן- " תקנות הקרינה הבלתי מייננת") (סעיף 43 לתצהירו של התובע).

202. מעיון בחומר הרלוונטי שהוגש בפנינו, ובנסיבות בהן התובע שינה את תביעתו והפנה להפרה של חוק הקרינה הבלתי מייננת ותקנות הקרינה הבלתי מייננת, אנו קובעים כי הנתבעים לא הפרו את הוראות חוק הקרינה הבלתי מייננת ותקנות הקרינה הבלתי מייננת.

203. בתצהירו של מנהל האבטחה מטעם הנתבע 3, הוא טען כי ממונה הבטיחות מטעם הנתבע 3 ביצע ביקורת בתקופה בה המלון היה בשלבי פתיחה, אשר במסגרתה יצא דו"ח שקבע כי השדה המגנטי הגבוה ביותר שנמדד מחדר השנאים עמד על 19.5, משמע, ניתן לעמוד ליד חדר השנאים עד מספר שעות (סעיף 63 לתצהירו של מנהל האבטחה). עוד טען מנהל האבטחה בתצהירו, כי חדר השנאים עמד בקרבה ל"בוטקה" השמירה, שלא נעשה בו שימוש וזאת שכן "הבוטקה הזה מעולם לא הפך להיות עמדת שמירה וללא קשר לקרינה אלא כי הוא לא היה מתאים לצרכי האבטחה" (סעיף 64 לתצהירו של מנהל האבטחה).

204. בעדותו לא הצליח התובע להוכיח, כי עמדת השמירה עמדה בסמוך לחדר השנאים. התובע נדרש לעמוד במהלך המשמרת בעמדת השמירה שהוצבה בסמוך לחניון. בהתאם לתנאי מזג האוויר – גשם או שמש, ניתנה לתובע האפשרות להיכנס ולעמוד בתחילת החניון ו"לתפוס מחסה", לא לעמוד ליד חדר השנאים או לחילופין לעמוד ליד פינת העישון, כך שאנו דוחים את טענות התובע כי נדרש לעמוד בסמוך לחדר ה שנאים ולהיות חשוף לקרינה בלתי מייננת.

הפרת תנאי סביבה הולמים ובמקום מוצל ומוגן

המסגרת הנורמטיבית

205. סעיף 3א. לחוק הזכות לעבודה בישיבה מציין כי:

(א) מעסיק של מאבטח יעמיד לרשות המאבטח עמדה מקורה או מוצלת באופן אחר, המספקת הגנה מגשם ומשמש

דיון והכרעה

206. התובע טען בכתב התביעה, כי הנתבעים הציבו אותו בעמדת שמירה תוך שהם נמנעים מלדאוג לו לתנאי סביבה הולמים ובמקום מוצל ומוגן, חרף פניותיו ובקשותיו (ר' סעיף 66 לכתב התביעה).

207. מעיון בעדויות והראיות שהוצגו בפנינו, אנו קובעים כי הנתבעים סיפקו לתובע תנאי סביבה הולמים אשר אפשרו לו לבצע את עבודת השמירה. כפי שקבענו מעלה וכפי שאנו חוזרים וקובעים כעת, הנתבעים דאגו לתובע לתנאי סביבה ראויים לאבטחה, שכן בכל עמדה, ניתנה לתובע האפשרות לעמוד בצל ולשתות מים. ביחס לטענת התובע כי באחד הימים, במהלך המשמרת, מצבו הרפואי הדרדר והוא נזקק לטיפול רפואי עקב התייבשות, טען מנהל האבטחה בתצהירו כי הדבר לא הובא לידיעתו והדגיש כי "המאבטחים הונחו לשתות הרבה ולא הייתה להם מגבלה לרדת לחדר האוכל לנוח ולשתות". על כן, לא הוכח כי התייבשותו של התובע נגרמה כתוצאה מהתנהלותם של הנתבעים.

208. בהתאם לאמור, אין לנו אלא לדחות את טענת התובע להפרת תנאי סביבה הולמים ובמקום מוצל ומוגן.

פיצויי בגין מלוא זכויותיו הסוציאליות

209. לשם חישוב התנאים הסוציאליים להם זכאי התובע אנו נדרשים תחילה לחשב את שכרו של העובד.

210. בהתאם לארבעה תלושי השכר של התובע בנתבעת 2 בוצע החישוב הבא:

תלוש השכר
שעות עבודה
שכר לשעה
סכום לתשלום
גמל נסיעות
גמל שעות נוספות
פנסיה
קרן השתלמות
3/2016
152.70
30 ש"ח
4,581
12.30
4.41
114.53
320.7
4/2016
177.20
30 ש"ח
5,316
12.30
3.15
372.15
132.90
5/2016
142.30
30 ש"ח
4,269
12.30
148.10
367.13
106.73
6/2016
75.60
30 ש"ח
2,268
4.77
72.14
171.02
59.24
סך הכול

41.67
227.8
853.81
619.57

הפרשות פנסיוניות חסרות

211. התובע בכתב התביעה מציג את שכרו הכולל לצורך הפרשות פנסיוניות (סעיף 165 לכתב התביעה). התובע אינו מראה כיצד הגיע לחישוב זה. על כן, לא ברור על מה הסתמך התובע, שכן השכר שקיבל מתבסס על שעות שביצע התובע בפועל ולא לפי משרה מלאה של 186 שעות בחודש.

212. מבדיקת תלושי השכר של התובע עולה, כי הנתבעת 2 הפרישה לתובע כנדרש על פי הדין. הנתבעת 2 העבירה לתובע תשלום נוסף של 67 ₪ בגין תגמולים ועל כן אנו מוצאים כי הנתבעת 2 מילאה אחר הוראות הדין בגין רכיב זה.

213. לאור האמור ובשל העובדה שהתובע לא פירט את דרך החישוב הנטענת על ידו, אין לנו אלא לקבל את טענת הנתבעת 2 ולדחות את טענת התובע בגין רכיב הפנסיה.

הפרשות חסרות לקרן ההשתלמות

214. התובע טוען בכתב התביעה כי על הנתבעות 1 ו-2 להפריש לזכותו בגין הפרשות לקרן השתלמות לפי משרה מלאה (סעיף 168 לכתב התביעה).

215. הנתבעת 1 טענה בכתב ההגנה, כי פעלה בהתאם לדין והפרישה לתובע בגין רכיב זה תוך שהיא מפנה לתלושי השכר שהציג התובע בכתב התביעה (סעיף 23 לכתב ההגנה מטעם הנתבעת 1).

216. עיון בתלושי השכר של התובע בנתבעת 1 מלמד כי החל ממשכורת חודש ינואר 2015, בתום תקופת וותק של חצי שנה, החלה הנתבעת 1 להפריש לתובע לקרן ההשתלמות בהתאם לשכר של התובע (נספח ג' לכתב התביעה).

217. הנתבעת 2 טוענת בכתב הגנתה, כי התובע לא עבד משרה מלאה ועל כן ההפרשות לקרן ההשתלמות נעשו בהתאם לשכר בפועל של העובד.

218. עיון בתלושי השכר של התובע כפי שהציגה הנתבעת 2 בכתב ההגנה מטעמה וכן מעיון במכתב מטעם חברת "מנורה" בדבר אישור הפקדות במנורה מבטחים השתלמות מסלול כללי (נספח י"א לתצהיר עדות ראשית מטעם מנהלת כוח אדם בנתבעת 2), עולה, כי התובע לא עבד משרה מלאה וזאת בהתאם לטבלה המצורפת. על כן הופרש לתובע כל חודש לקרן ההשתלמות בהתאם לשעות העבודה שלו בפועל, בצורה מדויקת.

219. על כן, אנו מוצאים כי הנתבעת 2 מילאה אחר הוראות הדין והפרישה לתובע לקרן ההשתלמות בהתאם לדין.

220. בהתאם לאמור לעיל וכן לאור הראיות והעדויות שהוצגו בפנינו, סבורים אנו, כי דין התביעה בגין רכיב זה דינה להידחות.

פדיון דמי חופשה

221. התובע טען בתביעתו , כי על הנתבעות 1 ו-2 לשלם לו בגין ימי חופשה סך של 902 ש"ח.

222. עיון בתלושי השכר של התובע מלמד, כי הנתבעת 1 שילמה לתובע פדיון ימי חופשה בסך 151.20 ש"ח בתלוש השכר של חודש פברואר 2016 וכן, בתלוש שכר של חודש ינואר 2016 שילמה הנתבעת 1 לתובע סך של 1680 ש"ח תמורת ימי חופשה (סעיף 24 לתצהי רו של מר מגנזי, מנכ"ל בנתבעת 1). כל זאת, בהתאם ליתרת ימי חופשה שצבר התובע בנתבעת 1.

223. מנהלת כוח האדם מטעם הנתבעת 2, טענה בתצהירה כי "התובע היה זכאי ל3.13 ימי חופשה בסך של 751 ש"ח אשר בדוח נוכחות סומן כשולם ועקב שגגה לא התווסף לתלוש השכר ולפיכך שולם לתובע בתלוש השכר לחודש 2/2017 אשר צורף לכתב ההגנה" (סעיף 161 לתצהירה).

224. משהנתבעים מלאו אחר הוראות החוק ושלמו לתובע את ימי החופשה להם היה זכאי, אנו מוצאים כי בגין רכיב זה, התובע קיבל את מלוא התשלום הן מהנתבעת 1 והן מהנתבעת 2.

תשלום דמי חג

225. התובע טען כי קופחה זכותו לקבלת דמי חג בגין שמונה ימים מהנתבעת 1 ושלושה ימים מהנתבעת 2 (סעיף 213 לתצהירו).

226. מנכ"ל הנתבעת 1, מר רמי מגנזי, התייחס בתצהירו בצורה מפורטת לטענת התובע תוך שהוא צירף את תלושי השכר של התובע (סעיף 26 לתצהירו). עיון בתלושי השכר של התובע מלמד כי התובע קיבל תשלום ימי חג בהתאם לדין.

227. מנהלת כוח האדם בנתבעת 2 טענה בתצהירה כי "בכל תקופת עבודתו של התובע חלו 3 ימי חג בלבד כשבכל ימי החג הללו התובע עבד מרצונו וקיבל שכר כדין 150%" (סעיף 163 לתצהירה).

228. עיון בתלושי השכר של התובע בתקופה בה עבד בנתבעת 2, מלמד כי התובע קיבל שכר בגין עבודתו בחג הן בתלוש שכר של חודש מרץ 2016 והן בתלוש השכר של חודש אפריל 2016.

229. לאור האמור לעיל ובהתבסס על הראיות והעדויות שהוצגו בפנינו אנו קובעים, כי הנתבעת 1 והנתבעת 2 שילמו לתובע עבור ימי חג בהתאם לכל דין ועל כן, אנו דוחים את תביעתו של התובע בגין רכיב זה.

החזר ניכוי שלא כדין

המסגרת הנורמטיבית

230. סעיף 29 לצו הרחבה להסכם קיבוצי בענף השמירה והאבטחה 2014 (להלן - " צו ההרחבה") קובע כי:

"(א) השתתפות העובד במהלך תקופת העבודה במטווח ו/או בהשתלמות מקצועית ו/או ברענון ירי תהיה על חשבון המעסיק בלבד. לעניין סעיף 29 זה, ולמען הסר ספק, האמור יחול גם על מטווח, השתלמות או רענון כאמור אשר בוצעו על פי הנחיית המעסיק טרם תחילת העבודה בפועל.
(הדגשה לא במקור ת.ס.)

(ב) המעסיק יישא בעלות המלאה של המטווח, הציוד בעבור המטווח וכל הכרוך בו ו/או ההשתלמות ו/או רענון הירי ולא תנוכה השתתפות כלשהי של העובד.
(הדגשה לא במקור ת.ס.)

(ג) השתתפות העובד במטווח ו/או השתלמות ו/או רענון המבוצעת במהלך תקופת העבודה כהגדרתה לעיל, תיחשב כתקופה עבודה לכל דבר ובגין שעות השהות במיתקן האימונים העובד יהיה זכאי לשכר עבודה כקבוע בחוק שעות עבודה ומנוחה, וכן החזר הוצאות נסיעה בהתאם להוראות הסכם זה.

(ד) ככל שהשתתפות העובד במטווח אורכת זמן קצר, מוסכם כי בגין השתתפות העובד במטווח ישלם לו המעסיק שכר עבודה בגין שעה אחת לפחות, בתוספת הוצאות נסיעה".

231. סעיף 30 לצו ההרחבה – שכותרת השוליים שלו היא "איסור על הטלת קנסות ועונשים" – קובע כך:

"המעסיק אינו רשאי לקנוס את העובד ו/או לנכות סכומי כסף משכרו של העובד ו/או לגבות מהעובד סכומי כסף בשום תנאי, אלא בכפוף להוראות צו זה".
(הדגשה לא במקור ת.ס.)

דיון והכרעה

232. לפנינו תניה חוזית הקובעת כי הנתבעת 2 תהא זכאית להחזר עלות הכשרה שהשקיע ה בתובע אם האחרון לא יעבוד תקופה של עשרה חודשים. מנגד טוען התובע כי דינה של תניה זו להתבטל וזאת מחמת סתירתה להוראות צו ההרחבה .

233. התובע טוען בכתב התביעה כי "במשכורת האחרונה שקיבל בחודש 6/2016 הנתבעת 2 קיזזה שלא כדין ממשכורתו סך של 1,800 ₪ בגין אי התחייבות לקורס בודק ביטחוני" (סעיף 180 לכתב התביעה). עוד טוען התובע, כי הנתבעת 2 פעלה בניגוד להוראות סעיף 29 לצו ההרחבה אשר קבע כי "עלויות מטווחים השתלמויות וריענון ירי יהיו על חשבון המעסיק בלבד" (סעיף 182 לכתב תביעה).

234. הנתבעת 2 טוענת מנגד, כי התובע נשלח לקורס בודק ביטחוני טרם כניסתו לתפקיד לא כהשתלמות ו/או כריענון אלא מתוך הנחיית חובה ממשטרת ישראל. עוד מוסיפה נתבעת 2, כי התובע עבר קורס בן 4 ימים בהם שולם לו שכר מלא ועל כן, אין לראות בקורס כקורס ריענון אלא כקורס חובה (ס' 165 לתצהירה של מנהל כוח אדם מטעם הנתבעת 2).

235. עוד טענה הנתבעת 2, כי טרם יציאתו של התובע לקורס הוסבר לו על ידי מנהל ת כוח האדם בנתבעת 2, כי עליו להתחייב לתשלום הקורס במידה ויבחר לסיים את תפקידו בנתבעת 2 לפני פרק זמן של 10 חודשים. בתום ההסבר שלווה בשאלות מצד התובע, חתם התובע על ההסכם התחייבות (סעיפים 164-167 לתצהירה של רכזת כוח אדם מטעם הנתבעת 2).

236. בבואנו לדון האם תניה זו עומדת בהוראות צו ההרחבה, ראשית עלינו לתת את הדעת, לסוגיה, האם קורס האבטחה עולה לכדי השתלמות מקצועית - שימור מיומנות או שמא מדובר בקורס הכשרה המיועד להקנות לתובע מיומנות חדשה.

237. תשובה לשאלה זו נעוצה בפרשנות שניתנה לביטוי "השתלמות מקצועית", כפי שפורטה בהרחבה בפסק הדין עע (ארצי) 46536-09-16 בן - בטחון (1989) בע"מ - גיא אורטל [פרסם בנבו] (24.2.19):

"הכשרה והשתלמות הן שתי פעולות לימודיות הנדרשות על מנת שהמאבטח יוכל לקיים את תפקידו, הנבדלות זו מזו במהותן, כפי שנרחיב להלן. יחד עם זאת, קורס ההכשרה מיועד להקנות לעובד מיומנות חדשה, קרי להעניק לו את הכושר לעסוק בתחום שלא היה בידו לעסוק בו עובר להכשרה, ובמובן זה הוא דומה לקורס הסמכה. הוא נעשה לרוב – אך לא בהכרח – טרם תחילת העבודה, והעובד יוצא ממנו נשכר באופן משמעותי שכן הצלחה בו פותחת בפניו אפיק תעסוקתי נוסף. מעת שנרכשים הכישורים יכול העובד לעסוק בתחום זה בכפוף לריענון והשתלמות מעת לעת. ואילו, תכלית ההשתלמות המקצועית השוטפת היא שימור מיומנות שכבר נרכשה על מנת שהעובד יוכל להמשיך ולמלא את תפקידו. אמנם עובד שלא מקיים את חובת הריענון באופן שוטף כנדרש עתיד להידרש לחזור על קורס ההכשרה בשנית. אולם, אין בכך לטשטש את השוני במהותן ותכליתן של שתי מסגרות הלימוד הללו, שהוא השוני בין רכישת מיומנות לצורך מילוי תפקיד חדש לבין שימורה לצורך המשך מילוי התפקיד הנוכחי. השוני האמור משתקף גם במשך כל אחת מהפעילויות הלימודיות ובעלותן".
(הדגשה לא במקור ת.ס.)

238. יישום ההלכה שפורט ה לעיל על המקרה שלפנינו מביאנו, כאמור, למסקנה כי קורס בודק בטחוני עולה לכדי השתלמות מקצועית.

239. טרם העסקתו של התובע על ידי הנתבעת 2, הועסק התובע על ידי הנתבעת 1 והוצב כמאבטח בנתבע 3, כך שערב יציאתו לקורס, התובע היה בעל מיומנות וידע בתחום האבטחה. התחום לא היה חדש עבורו, ועל כן, למיטב הבנתנו, התובע לא רכש מיומנות חדשה לעסוק בתחום אחר, שכן להבנתנו כל מטרתו של הקורס הייתה לשמר את הידע הקיים ולהוסיף עליו ידע חדש ולא לחשוף את התובע לתחום חדש. התובע המשיך לעסוק בתחום בו עסק – אבטחה. על כן אנו קובעים, כי יש לראות בקורס ה הכשרה כהשתלמות מקצועית לכל דבר ועניין.

240. משקבענו כי קורס האבטחה עולה לכדי השתלמות מקצועית, אנו קובעים כי צו ההרחבה חל במקרה שלפנינו ועל כן, בהתאם להוראות סעיפים 29 ו-30 לצו ההרחבה, אין הנתבעת 2 רשאית לקזז לעובד את התשלום בגין הקורס.

241. לפיכך, אנו מורים לנתבעת 2 להשיב לתובע את הקיזוז שנערך שלא כדין משכרו על סך של 1,800 ₪.

פיצויי פיטורים

המסגרת הנורמטיבית

242. סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 קובע כי:
"תשלום לקופת תגמולים, לקרן פנסיה או לקרן כיוצא באלה, לא יבוא במקום פיצויי פיטורים אלא אם נקבע כך בהסכם הקיבוצי החל על המעסיק והעובד ובמידה שנקבע, או אם תשלום כאמור אושר על ידי שר העבודה ובמידה שאושר".
243. סעיף 7 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964 (להלן- " תקנות פיצויי פיטורים") קובע כי:
"עבר עובד מעבודה מלאה לעבודה חלקית או מעבודה חלקית לעבודה מלאה, יחושב שכרו האחרון לגבי כל אחת מתקופות העבודה לפי שכרו ערב פיטוריו באופן יחסי למידת החלקיות של עבודתו".
244. בפסק הדין עע (ארצי) 44824-03-16 י.ב. שיא משאבים בע"מ נ' ADHENOM BERH [פורסם בנבו], (4.6.2017) ( להלן - "עניין שיא משאבים") קבע כבוד השופט אילן איטח כי:
"לאחר בחינה חוזרת של הדברים דומה כי במקרה של עובד שעתי המקבל את שכרו על בסיס מספר שעות עבודה ואשר היקף שעות עבודתו משתנה מחודש לחודש הדרך הנכונה לחשב את שכרו האחרון היא לפי או בהיקש מתקנה 7 דווקא. העיקרון העולה מתקנה 7 הוא חישוב השכר לפי חלקיות המשרה של העובד. עקרון זה ניתן ליישמו גם לגבי עובד שעתי שהיקף עבודתו לכל אורך תקופת העבודה משתנה מדי חודש בחודשו".
245. בהתאם לקביעה זו בעניין שיא משאבים, חישוב שכרו האחרון של עובד שעתי לצורך פיצויי פיטורים יעשה בהתאם לתקנה 7 לתקנות פיצויי פיטורים, כלומר חישוב השכר יעשה בהתאם לחלקיות המשרה של העובד, באופן הניתן ליישום גם לגבי עובד שעתי שהיקף עבודתו לכל אורך תקופת העבודה משתנה מדי חודש.
דיון והכרעה
246. בתצהירו טען התובע, כי על הנתבעת 2 היה לצבור לזכותו הפרשות לקרן הפיצויים בסך 1,948 ש"ח (סעיף 288 לתצהירו) שכן לטענתו עמדה לו הזכות למלוא פיצויי הפיטורים ללא קשר לנסיבות סיום העסקתו (סעיף 233 לתצהירו). בחישובו הסתמך התובע על שכר חודשי בהתאם למשרה מלאה, קרי 186 שעות עבודה.
247. בתצהיר עדות ראשית מטעם רכזת כוח אדם בנתבעת 2 עולה, כי הנתבעת 2 הפרישה לתובע לקופת הפיטורים בקרן הפנסיה במנורה מבטחים כמפורט בטופס 161 סך של 1,674.67 ש"ח וזאת בהתאם לשכרו המדויק של העובד (סעיף 170 לתצהירה).
248. עוד טענה רכזת כוח אדם מטעם הנתבעת 2, כי הנתבעת 2 שילמה לתובע יתרת פיצוי פיטורים של 176 ₪ אשר שולמו לו עם הגשת כתב התביעה.

249. מבדיקת הראיות והעדויות שהונחו בפנינו ובהסתמך על פסק הדין בעניין שיא משאבים אנו קובעים, כי הנתבעת 2 חישבה את פיצויי הפיטורים בהתאם לתקנה 7 לתקנות פיצויי פיטורים ועמדה בהוראות סעיף 14 לחוק הפיטורין ועל כן מילאה את חובתה כלפי התובע בתשלום פיצויי הפיטורים.
250. לאור קביעתנו, כי הנתבעים לא הפרו את החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים, הרי שהדיון בזכאותו של התובע לקבלת מלוא הפיצויים כדין מפוטר - מתייתר. יתרה מכך, ככול שהתובע לא סיים שנת עבודה בנתבעת 2, אין הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורין אלא רק בהתאם לסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים.
251. בהתאם לאמור, אנו קובעים כי דין תביעתו של התובע בגין רכיב זה דינה להידחות.
האם הנתבעות הפרו את חובת תום הלב?
252. שעה שקבענו כי לא היה דבר בהעסקתו של התובע שניתן לראות בו התעמרות ו/או התנכלות תעסוקתית וכן כי לא הייתה הפרה של חוק הזכות לישיבה בעבודה, ברי כי גם לא הופרה חובת תום הלב מצד הנתבעות ועל כן דין רכיב זה – להידחות.
סוף דבר:
253. הנתבעת 2 תשלם לתובע בתוך 30 ימים מהיום סכום של 1,800 ₪ בגין ניכוי עלות קורס בודק ביטחון אשר נעשה בניגוד להוראות הדין. הסכום ישולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (15.11.2016) ועד למועד התשלום בפועל.

254. מנגד ונוכח תוצאות ההליך ומאחר שמרבית התביעה נדחתה ובשים לב לסכום התביעה ולכמות הדיונ ים שהתקיימו בתיק, ישא התובע בהוצאות הנתבעות בסך 30,000 ₪ (10,000 ₪ לכל נתבעת) שישולם בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

פסק הדין ניתן לערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ב אלול תש"פ, (01 ספטמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציגת ציבור עובדים
גב' גל טלית

תומר סילורה, שופט
אב"ד
נציג ציבור מעסיקים
מר חיים הופר