הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 36056-11-17

25 אוקטובר 2020

לפני:

כב' השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין
נציג ציבור (עובדים) מר יהונתן דקל
נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסף רובינשטיין

התובע
MOHAMED MUSA OMAR
ע"י ב"כ: עו"ד תמיר שטינוביץ
-
הנתבעות

  1. עירית ראשון לציון- התביעה נדחתה
  2. קפלן את לוי בע"מ

ע"י ב"כ: עוה"ד שמואל אזולאי

פסק דין

בתביעה שלפנינו, עותר התובע לתשלום זכויות הנובעות מתקופת העסקתו בנתבעת כמנקה רחובות.
יצוין כי לבקשת הצדדים, ביום 2.5.2019 התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחתה ללא צו להוצאות ועל כן פסק דין זה מתייחס למערכת היחסים בין התובע לנתבעת 2 בלבד (להלן: הנתבעת).
המחלוקות העיקריות שלפנינו הינן בשאלת גובה שכרו השעתי של התובע וכפועל יוצא מכך האם הוא קיבל את מלוא התנאים להם הוא זכאי על פי דין והאם מדובר בתלושים עם רכיבים פיקטיביים וכן לענין סיום העבודה .

העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מכלל החומר שהונח בפנינו הן כדלקמן:-
הנתבעת היא חברת ניקיון המספקת שירותי ניקיון לרשויות ומוסדות שונים, כאשר אין מחלוקת שצו ההרחבה בענף הניקיון חל בעניינה ("צו ההרחבה").
התובע הוא מבקש מקלט מסודן השוהה בישראל. התובע הועסק באמצעות הנתבעת כמנקה רחובות בשטחי הנתבעת 1, החל מיום 9.5.2016.
קיימת מחלוקת באשר למועד סיום עבודתו של התובע. בעוד שהתובע טוען כי פוטר בחודש 8.2017 הנתבעת טוענת כי התובע התפטר עת נטש עבודתו בחודש 7.2017.
נציין, כי בכתב ההגנה הודתה הנתבעת כי היא חייבת לתובע בגין רכיבי תביעה שונים סך כולל של 3,640 ₪ ₪ כאשר הנתבעת קיזזה מתוך סכום זה סך של 2,822 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת ושילמה לתובע סך של 760 ₪.

עדויות הצדדים:
בפתח פסק הדין נציין כי העדים שהעידו לפנינו מטעם שני הצדדים למעשה לא שפכו כל אור על המחלוקות נשוא תיק זה והם התאפיינו יותר בחוסר היכולת או חוסר הרצון שלהם לענות על השאלות שהופנו אליהם מאשר ממתן תשובות לשאלות שנשאלו.
בהתייחס לעדותו של התובע – הרי שהיא הסתכמה בכך שסיכמו עמו על שכר של 30 ₪ לשעה כאשר התובע לא ידע להשיב למרבית השאלות שהופנו אליו.
עם זאת, לקחנו בחשבון שמדובר בתובע שהנו נתין זר שאינו שולט בשפה העברית ומן הסתם יתקשה להשיב לשאלות בנוגע לאופן חישוב שכרו וכדומה.
גם עדותו של העד היחיד מטעמה של הנתבעת הייתה עמומה ויצרה בעינינו רושם בלתי אמין באופן כזה שיש בו להשליך על אמינות גרסת הנתבעת ולפעול לחובתה.
העד, מר עזיז עאצי, לא ידע או אולי התחמק ממתן תשובות לכמעט כל השאלות שהופנו אליו ולמעשה התאפיין בעיקר באי מסירת מידע כלשהו.
בהקשר זה נציין, כי לאור טענות התובע כפי שפורטו כבר בכתב התביעה, היה מקום מצד הנתבעת לזמן לעדות מי מטעמה הבקיא בתלושי השכר על מנת שישפוך אור על התלושים ואופן חישוב שכר התובע כאשר הימנעותה מלעשות כן ולהביא עד אשר לא יודע לענות על השאלות שבלב ליבו של תיק זה פועלת לחובתה.
נציין עוד, כי ישנן תביעות נוספות כנגד ה נתבעת שהגישו עובדים זרים אשר הועסקו על ידה והמיוצגים על ידי ב"כ התובע בתביעה שלפנינו, כאשר בכל התיקים עלו , למיטב הבנתנו, הטענות בדבר אי אמינות התלושים וההסכמה לשכר שעתי של 30 ₪ נטו. לאור האמור , מן הסתם ידעה ה נתבעת מפני מה עליה להתגונן במסגרת התביעה שלפנינו ועל מה היא תישאל. למרות זאת, התחושה שלנו היא שה נתבעת במודע הביאה לעדות מטעמה את מר עזיז עאצי אשר לא ידע או לא רצה לענות על השאלות שנשאל .
כך למשל, כאשר התבקש מר עאצי לתת הסברים לגבי תלושי השכר של התובע הוא טען כי הוא אינו יודע/אינו זוכר וכי לצורך כך הוא מעסיק חשבי שכר ו כאשר נשאל מדוע לא הביא לעדות את החשבת הוא טען כי לא הביא אותה מאחר ויש לה עבודה (עמ' 26 לפרוטוקול).
עניין נוסף לגביו לא יכול היה מר עאצי לתת הסבר הוא רכיב בשם "החזר הלוואה" המופיע בחלק מתלושי השכר. מדובר ברכיב המופיע בחלק מתלושי השכר במינוס, דהיינו כספים שהנתבעת השיבה לתובע בגין הלוואה. כאשר נשאל מר עאצי לגבי כך הוא השיב כי אין לו תשובה.
"ש. נסתכל על 6/16 – תלוש זה אני רואה ברובריקה של ניכויים, בתוך הריבוע של הניכויים – איך יכול להיות הלוואה ב"מינוס", כלומר מינוס ומינוס זה פלוס, כלומר התובע הלווה לכם כסף. למה הוא עשה זאת?
ת. את המיליון דולר שהלווה לי (בציניות). מה שאתה אומר אין לי תשובה בשביל זה. אני חוזר שוב ואומר שאם קרה משהו בין המנהל והעובד אני ניסיתי לברר ולא הצלחתי. לא הגעתי למשהו...."
(עמ' 26 לפרוטוקול).

עוד נציין כי בתלושי השכר של התובע לחודשים 11,12.2016 צוין כי שולם לו עבור ימי חג. כאשר נשאל מר עאצי לפי איזה חגים שולם לתובע הוא השיב כי התובע מוסלמי וכאשר נשאל אילו חגים מוסלמיים היו בחודשים נובמבר/דצמבר 2016 הוא לא ידע להשיב על כך על אף היותו מוסלמי: "התובע מוסלמי. כשבית הדין שואל אותי אם היו חגים מוסלמים בנובמבר או דצמבר 2016 אני משיב, שאני לא זוכר, אפילו שזה שייך אלי ואני מוסלמי..." (עמ' 27 לפרוטוקול).
לאור האמור לעיל ומאחר והעדים שהעידו בפנינו כמעט ולא מסרו אינפורמציה ולא ענו בפועל לשאלות שנשאלו, למעשה, הראיה העיקרית שעל פיה אנו יכולים להכריע במחלוקת זו היא על פי תלושי השכר של התובע , כפי שעשינו בהמשך.

הודעה על תנאי ההעסקה
בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלה האם לתובע נמסרה הודעה על תנא י העסקה או לא.
הנתבעת צרפה כראיה את ההודעה אשר לטענתה מסרה לתובע. מדובר בהודעה בעברית המפרטת את תנאי העבודה של התובע לרבות השכר השעתי – 25 ₪ ברוטו. בחלק "אישור העובד" מופיעה חתימה שלטענת הנתבעת היא של התובע בעוד שהתובע מכחיש שזאת חתימתו .
נציין כי הנתבעת לא הציגה כל ראיה אשר ת תמוך בטענתה לפיה התובע חתם על ההודעה (כמו למשל חוות דעת גרפולוג) או כי ההודעה תורגמה לתובע לשפתו, כאשר עדותו של מר עאצי בעניין זה לא הועילה.
"ש. מי החתים את התובע על ההסכם?
ת. בדר"כ יש עובדים שמגיעים אצלנו למשרד וחותמים מול אחת המזכירות שלנו שהיא שייכת לאותו תחום עבודה, או מנהל עבודה ראשי בשטח מחתים את העובדים על מסמכים.
ש. אני שואל על התובע ספציפית? אתה יכול לזהות מי החתים אותו?
ת. לא יודע.
ש. אתה יודע מי תרגם לתובע את ההסכם כי הוא בעברית?
ת. אני לא יודע ספציפית מי זה היה, אבל יש גם אריתראים וסודנים ואני אומר בוודאות שבמקרה הסודנים עצמם הם יודעים לדבר עברית טוב והם מבינים , דווקא הסודנים יותר מאריתראים, אבל היו לנו גם אנשים שהיו צמודים למנהלי עבודה שלנו שהיו מדברים גם את השפה הארתיראית וחלק מהם היו ערבים , אבל מי תרגם לתובע ספציפית אני לא יודע".
(עמ' 28 לפרוטוקול).

טענות הצדדים:
לטענת התובע הנתבעת לא נתנה לו הסכם עבודה ו/או הודעה לעובד בעניין תנאי העסקתו.
מנגד, טוענת ה נתבעת כי הודעה כאמור נמסרה לתובע והוא אף חתם עליה.

דיון והכרעה:
בהתייחס למחלוקת האם ההודעה על תנאי ההעסקה נמסרה לתובע, בנסיבות בהן התובע מכחיש שקיבל את ההודעה ובשים לב לכך שלא הוצגה לפנינו ראיה על כך שההודעה אכן נמסרה ל תובע, לא ניתן לדעת כיום האם ההודעה אכן נמסרה לתובע. כמו כן בהעדר חוות דעת גרפולוגית או אסמכתא אחרת, איננו יודעים האם החתימה על גבי ההודעה היא של התובע ואין באפשרותנו להכריע במחלוקת זו.
יחד עם זאת, גם אם נניח לטובת הנתבעת כי ההודעה נמסרה לתובע, הרי שהנתבעת לא הוכיחה שההודעה תורגמה לתובע לשפה המובנת לו, כאשר כאמור עדותו של מר עאצי בעניין זה לא הועילה שכן הוא לא ידע להגיד מי תרגם לתובע את ההודעה.
חוק עובדים זרים, תשנ"א- 1991 קובע תנאים שעל מעסיק לקיים לצורך העסקת עובד זר כאשר אחד מהתנאים הוא כי "המעסיק התקשר עם העובד הזר בחוזה עבודה בכתב, בשפה שהעובד הזר מבין, ומסר לעובד הזר העתק ממנו" (ס' 1ג'(א)).
כאשר ההודעה נמסרת לעובד בשפה שאינה שפתו אין לצפות ממנו שיבין את תוכן ההודעה הכוללת לא מעט פרטים כגון ימי ושעות העבודה, שכר שעתי, הפרשות לגמל וכו' ומכאן שאנו סבורים כי במקרה שלפנינו מסירת הודעה לתובע בשפה שאינה מובנת לו היא כאילו לא נמסרה לו הודעה כלל.
בענייננו, כאמור הגענו למסקנה כי לתובע לא נמסרה הודעה על תנאי העסקה כדין ולקחנו ענין זה בחשבון במסגרת קביעותינו בתיק זה ובמיוחד בהתייחס שכר שסוכם עם התובע.
משכך – כל נזק שנגרם לתובע כתוצאה מאי מתן הודעה על תנאי העבודה למעשה פוצה במסגרת פסק דין זה ב מסגרת הרכיבים שנתבעו ועל כן, אנו סבורים שאין מקום לפסוק פיצוי נוסף בגין אי מתן הודעה על תנאי העבודה.

תקופת ההעסקה והיקף המשרה:
התובע התחיל לעבוד ביום 9.5.2016.
לטענת התובע הוא פוטר בסוף חודש 8.2017 בעוד שלטענת הנתבעת התובע נטש את עבודתו בחודש 7.2017.
מעיון בתלושי השכר ודו"חות הנוכחות שצורפו עולה כי התלוש ודו"ח הנוכחות האחרונים של התובע הם לחודש 7.2017.
התובע לא הציג אסמכתא אשר תתמוך בגרסתו לפיה עבד בחודש אוגוסט ולכן בהעדר אינדיקציה אחרת אנו קובעים כי תקופת העסקת התובע בנתבעת היא החל מיום 9.5.2016 ועד לחודש 7.2017 (כולל), כעולה מתלושי השכר ודו"חות הנוכחות שהוצגו לעיוננו.
בהתייחס להיקף המשרה, אין מחלוקת כי השעות המצוינות בתלושים משקפות את שעות העבודה בפועל של התובע, כאשר חישוב שערך בית הדין מלמד כי התובע עבד בממוצע 153.7 שעות בחודש ומכאן שהיקף משרתו עומד על 82% (153.7/186).

תלושי השכר:
המחלוקת העיקרית שלפנינו היא בשאלה מהו גובה השכר השעתי שסוכם עם התובע (30 ₪ נטו לשעה כגרסת התובע או שכר מינימום לפי ענף הניקיון כגרסת ה נתבעת) וכפועל יוצא מכך, האם הוא קיבל את מלוא התנאים להם הוא זכאי על פי דין והאם מדובר בתלושים עם רכיבים פיקטיביים.
כפי שפירטנו לעיל, התלושים הם הראיה העיקרית שיש בפנינו בתיק זה ועל כן עלינו לבחנם לעומק.
לפי התלושים התובע היה עובד בשכר מינימום של ענף הניקיון כאשר עיון בתלושי השכר מלמד שתחילה השתכר התובע 25 ₪ לשעה, החל מחודש 7.2016 עלה השכר השעתי שלו ל- 25.94 ₪ והחל מחודש 1.2017 עלה השכר השעתי ל- 26.88 ₪ לשעה.
בנוסף, לפי התלושים קיבל התובע רכיבים נוספים כלהלן: "חופש", "נסיעות", "חג", "הבראה גמל", "גמל", "גמל 5%", "פיצויים 8.33", "חלף קה"ל", "פיצויים ש"נ", "מתנות", "תוספת וותק".
כמו כן, בחלק מתלושי השכר מופיע רכיב בשם "החזר הלוואה", כאשר כאמור מדובר ברכיב המופיע במינוס וזאת על אף שלא נטען בשום שלב על ידי הנתבעת כי התובע קיבל הלוואה.
כפי שפירטנו לעיל, לא קיבלנו מהנתבעת כל הסברים לגבי התלושים הללו והרכיבים המפורטים בהם.

טענות הצדדים:
לטענת התובע הסיכום עימו היה לשכר של 30 ₪ נטו לשעה וכך גם שולם לו בפועל .
לגרסתו הנתבעת "התאימה" את תלושי השכר שלו באופן כזה ששכר הנטו בתלוש מהווה את מכפלת שעות העבודה ב 30 ₪ בצירוף נסיעות נטו ועל כן, הרכיבים המפורטים בתלוש הם רכיבים פיקטיביים.
כך פעלה הנתבעת מדי חודש תוך החדרת רכיבים פיקטיביים לתלוש השכר (שנרשמו כזכויות) כאשר בפועל שילמה לתובע 30 ₪ לשעה ונסיעות בלבד.
מנגד- הנתבעת טוענת כי השכר שהוסכם עם התובע היה עפ"י האמור בצו ההרחבה בענף הנקיון, כמצוין בתלושים וכי התלושים משקפים את שעות עבודתו של התובע ואת יתר הרכיבים אשר שולמו לו בהתאם להוראות הדין כאשר גרסתו לפברוק התלושים חסרת בסיס ונובעות מחוסר הבנה של התובע.
גרסת התובע לפברוק התלושים באופן כזה שסכום הנטו המופיע בתלוש מהווה את מכפלת סך השעות שעבד בצרוף רכיב הנסיעות, אינה מתקיימת בכל התלושים.
כמו כן, חישובי התובע אינם לוקחים בחשבון כי מרכיב הנסיעות שולם לתובע בברוטו ויש להפחית ממנו מס. התובע על מנת להגיע לתוצאה של 30 ₪ לשעה ביצע מניפולציה חישובית כאשר חישב את רכיב הנסיעות בערך נטו זאת על אף שרכיב הנסיעות הנו רכיב חייב במס הכנסה ולכן סכומו המופיע בתלוש הוא בערכי ברוטו.
על פי הסכמיה עם העיריות להן היא מספקת עובדי ניקיון, מחויבת הנתבעת לערוך רישומי עובדים, לשלם שכרם ותנאיהם בצורה מסודרת ולדווח על כך לעירייה ומשכך אין בסיס לטענת התובע לחסרים בתשלומים עבור עבודתו.
לו הייתה הנתבעת 1 סוברת כי הנתבעת התחייבה לשלם לעובדיה שכר שעתי שונה מתעריף שכר המינימום הרי שהייתה מתרה בזמן אמת על קיפוח שכר העובדים לרבות התובע ולא הייתה מאפשרת לנתבעת להמשיך ולהפר התחייבויותיה.
טענות התובע לתלושים פיקטיביים ולשכר של 30 ₪ נטו נדחתה בפסקי דין שניתנו בתביעות דומות שהגישו עובדים של הנתבעת כנגדה כאשר גם פסק הדין היחיד בו התקבלה טענת ה "30 ₪ נטו" מעוכב במסגרת הליך הערעור.

דיון הכרעה:
בהתאם להלכה תלושי השכר מהווים דרך כלל ראיה לאמיתות תוכנם, למעט אם הוכח בראיות מהימנות אחרת, כאשר נטל ההוכחה להוכיח כי רכיב בתלוש השכר הוא פיקטיבי מוטל על טוען הטענה.
בענייננו, לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובראיות שלפנינו אנו סבורים כי התובע עמד בנטל הנדרש כדי להוכיח שהסיכום עמו היה לשכר של 30 ₪ נטו לשעה וכי כך שולם לו בפועל עד לחודש 9.2016 וכי גם לאחר חודש זה המשיכה הנתבעת לשלם לו לא פחות מ-30 ₪ נטו לשעה (למעט חודש 7.2017) . גרסת התובע בעניין זה הייתה עקבית ולא השתנתה גם במסגרת חקירתו לפנינו.
"בית הדין:
ש. אתה מבין את ההבדל בין נטו לברוטו?
ת. כן. אני יודע. 30 זה נטו.
ש. אתה טוען שברוטו הגיע לך 35 ₪ לשעה?
ת. אני מקבל 30 לשעה.
ש. אתה יודע כמה זה בברוטו?
ת. אני מקבל נטו לפי שעות שעבדתי.
ש. כמה אתה אמור לקבל ברוטו?
ת. אני עובד 7 שעות ומקבל 30 ₪ לשעה".
(עמ' 8 לפרוטוקול).

גרסת התובע נתמכה גם בעדותו של מר מוחמד נורלדין אשר העיד כלהלן:
"מה שסיכמתי איתו מההתחלה לגבי 30 ₪ לשעה, התחלתי לעבוד 7 שעות ביום, אחר כך הוא לקח ימים ועשה חישובים לפי שעות וימים שעבדתי אחרי זה הוא מכפיל ב 30 ₪, אחרי כך הוא מכפיל את הימים בשעות, ואז הוא נותן לי את הכסף. ובסוף הוא כותב לי את הסכום הסופי ואני מקבל את הכסף" (עמ' 16 לפרוטוקול).

נציין, כי קביעתנו שסוכם עם התובע על שכר של 30 ₪ נטו לשעה מסתמכת לא רק על עדות התובע והעד מטעמו אלא מסתמכת בעיקר על תלושי השכר של התובע והעדר הודעה בשפתו על תנאי עבודה .
עיון בתלושי השכר של התובע לשנת 2016 (למעט לחודשים 10,12.2016 אליהם נתייחס בהמשך) מלמד כי שכר הנטו המופיע בתלושי השכר מהווה את מכפלת השעות שעבד התובע באותו חודש ב-30 ₪ לשעה בתוספת סכום הנסיעות בנטו.
לא יתכן כי ענין זה הוא מקרי, ואנו סבורים שיש בכך כדי להוות הוכחה לטענת התובע כי כך סוכם עמו.
להלן טבלה המפרטת את תלושי השכר ממנה עולה כי עד לחודש 9.2016 (כולל) וגם בחודש 11.2016 שכר הנטו ששולם לתובע תואם את מכפלת השעות ב- 30 ₪ לשעה בתוספת רכיב הנסיעות. ביתר החודשים למעט חודש 7.2017, שולם לתובע שכר הגבוה ממכפלת שעות העבודה ב 30 ₪ בצירוף רכיב הנסיעות :
חודש
שעות עבודה
נסיעות
התוצאה המתקבלת ממכפלת שעות העבודה ב 30 ₪ נטו ובתוספת נסיעות
התשלום ששולם בפועל
5.2016
117
212.40 ₪
3,722 ₪
3,723 ₪
6.2016
162.5
213 ₪
5,088 ₪
5,088 ₪
7.2016
162.5
213 ₪
5,088 ₪
5,087 ₪
8.2016
175.5
213 ₪
5,478 ₪
5,478 ₪
9.2016
162.5
213 ₪
5,088 ₪
5,087 ₪
10.2016
136.5
213 ₪
4,308 ₪
4,615 ₪
11.2016
156
213 ₪
4,893 ₪
4,892 ₪
12.2016
156
213 ₪
4,893 ₪
5,050 ₪
1.2017
169
213 ₪
5,283 ₪
5,691 ₪
2.2017
149.5
213 ₪
4,698 ₪
4872 ₪
3.2017
168.5
213 ₪
5,268 ₪
5,643 ₪
4.2017
143
213 ₪
4,503 ₪
5,075 ₪
5.2017
149.5
213 ₪
4,698 ₪
5,129 ₪
6.2017
155.5
213 ₪
4,878 ₪
5,110 ₪
7.2017
143
213 ₪
4,503 ₪
3,322 ₪

נציין, כי מר עאצי, העד מטעם הנתבעת, נחקר בעניין זה אך התחמק ממתן תשובה, וזאת על אף שגם בתיקים אחרים בהם העיד הוא נשאל לענין המקריות של התשלום כאמור.
"אני רוצה לחזור לשני תלושים : אני מבקש לעבור עימך על תלוש 6/16 אל מול 7/16. שים לב שבחודש 6/16 ובחודש 7/16 התובע עבד 162.5 שעות. זכויות התובע הם אחוזיות. מחושבות באחוזים. שכרו של התובע ב-6/16 הוא 25 שח לשעה. שכרו של התובע ב-7/16 – 25.94 שח. איך יכול להיות מצב של שני תלושי שכר זהים בכמות השעות ושונים בערך השעתי שלהם, והנטו בשניהם זהה?
ת. אני עוד פעם אני לא חשב שכר. לא עושה את החישובים וסומך על חשבי השכר שלי.
ש. איך יכול להיות מצב שבו שכרו השעתי של התובע שונה כמות השעות שונה, הזכויות מחושבות באחוזים והתוצאה תוביל אותי תמיד לסכום נטו.
ת. אין לי תשובה בשבילך" (עמ' 26 לפרוטוקול).

לא נעלם מעינינו כי בתלושי השכר לחודשים 10.2016 ו- 12.2016 ובתלושי השכר לשנת 2017 אופן חישוב זה של מכפלת השעות ב 30 ₪ בצירוף נסיעות אינו מגיע בדיוק לשכר הנטו של התובע כמופיע בתלושים. עם זאת, עיון בתלושים אלה מעלה כי השכר נטו ששולם לתובע היה גבוה ממכפלת השעות ב 30 ₪ בצירוף הנסיעות. על כן, ענין זה לא שולל כי סוכם עם התובע על 30 ₪ נטו לשעה, כאשר בשלב כלשהו החלה הנתבעת לשלם לו יותר ממה שסוכם עימו.
היות והעדות של כל העדים בתיק לא הייתה אינפורמטיבית (כפי שפירטנו לעיל) אין אנו יודעים מדוע החלה הנתבעת להעלות את שכרו של התובע בסוף 2016. ואולם מסיכומי הצדדים למדנו כי הוגשו כנגד הנתבעת תביעות רבות בהתייחס לאותה טענה לעניין אותו שכר מובטח, ועל כן, לא מן הנמנע, שלנוכח תביעות אלה ביצעה הנתבעת שינויים בתלוש כך ששכר הנטו לא יתאים במדויק למכפלת השעות ב 30 ₪ בצירוף נסיעות.
בכל מקרה, לתובע לא שולם פחות מ-30 ₪ לשעה (כפי שלגרסתו סוכם עמו) ועל כן, אנו סבורים שאין בתלושים המאוחרים כדי להפריך את טענת התובע לעניין השכר שסוכם עמו כאשר נחזור ונזכיר כי עדותו של עד ה נתבעת לא הועילה ולא שפכה כל אור נוסף על מחלוקת זו וכי הנתבעת לא מסרה לתובע הודעה על תנאי עבודה בשפתו המסבירה לו כיצד ישולם שכרו.
בנסיבות אלה, כאשר התלושים הסמוכים לתחילת עבודת התובע אצל הנתבעת תואמים את גרסת התובע אנו סבורים שהתובע עמד בנטל המוטל עליו במשפט אזרחי (51%) להוכיח גרסתו לפיה סוכם עמו שכר שעתי של 30 ₪ לשעה נטו וכי ה נתבעת "התאימה" את מרבית תלושי השכר כך ששכר הנטו ישקף את מכפלת השעות ב 30 ₪ לשעה, כאשר הוסיפה לסכום זה תשלום נסיעות.
להשלמת התמונה ובהתייחס לטענת הנתבעת למניפולציה חישובית שביצע התובע כאשר על מנת להגיע לתוצאה של שכר נטו לפי מכפלה של שעות העבודה ב 30 ₪ חישב את רכיב הנסיעות בער ך נטו ולא בברוטו, נציין כי אנו סבורים שמאחר וקבענו כי הרכיבים בתלושי השכר של התובע פיקטיביים הרי שאין משמעות לטענת הנתבעת בעניין זה. הנתבעת כיוונה שתלושי השכר ישקפו בסופו של יום שכר שעתי של 30 ₪ נטו במכפלת שעות העבודה בתוספת רכיב הנסיעות נטו ומכאן שכל מה שנרשם בתוכן התלוש חסר משמעות.
מהמפורט לעיל אנו מקבלים את גרסת התובע אשר נתמכה בתלושי השכר כי סוכם עמו שכר שעתי של 30 ₪ נטו. נציין שוב כי מדובר בתובע שהוא עובד זר שאינו דובר השפה ומן הסתם אינו יודע לקרוא תלושים ועל כן לא מן הנמנע כי כל מה שעניין אותו הוא סכום הנטו שמשולם לו בסופו של דבר.
משקיבלנו את גרסת התובע המסקנה היא שלפירוט בתלושים שהונפקו לתובע אין כל משמעות ושרכיבי שכר המופיעים בתלוש כגון הבראה, גמל, פיצויים וחלף קרן השתלמות למעשה לא שולמו לתובע.
עם זאת, משקבענו כי הסיכום עם התובע היה לשכר שעתי של 30 ₪ לשעה הרי שכל מה ששולם לו מעבר ל 30 ₪ (למעט נסיעות, להם היה זכאי על פי דין) ניתן לקזז מול יתר רכיבי תביעתו כאשר חישוב שערכנו מעלה כי מדובר בסכום כולל של 2,656 ₪ לפי הפירוט הבא:

חודש
התוצאה המתקבלת ממכפלת שעות העבודה ב 30 ₪ נטו ובתוספת נסיעות
התשלום בפועל
הפרש
10.2016
4,308 ₪
4,615 ₪
307 ₪
12.2016
4,893 ₪
5,050 ₪
157 ₪
1.2017
5,283 ₪
5,691 ₪
408 ₪
2.2017
4,698 ₪
4,872 ₪
174 ₪
3.2017
5,268 ₪
5,643 ₪
375 ₪
4.2017
4,503 ₪
5,075 ₪
572 ₪
5.2017
4,698 ₪
5,129 ₪
431 ₪
6.2017
4,878 ₪
5,110 ₪
232 ₪

חופשה שנתית:
לטענת התובע הוא זכאי לפיצוי בסך 3,920 ₪ ברכיב זה, כאשר לטענת הנתבעת התובע זכאי לתשלום בסך 2,970.07 ₪.
עפ"י צו ההרחבה בענף הניקיון עובד שעובד 6 ימים בשבוע ובעל ותק של 1-2 שנים זכאי ל- 12 ימי חופשה שנתיים.
התובע הצהיר כי עבד שבע שעות ביום ועל כן זכאי התובע ברכיב זה לפיצוי בסך 3,150 נטו לפי החישוב הבא:
15 חודשי עבודה X 7 שעות עבודה ביום X 30 ₪ לשעה.

ימי חג:
לטענת התובע הוא זכאי לפיצוי בסך 2,205 ₪ ברכיב זה בעוד שלטענת הנתבעת התובע זכאי להשלמה בסך של 32.99 ₪ בלבד.
עפ"י צו ההרחבה עובד בשכר לאחר 3 חודשי עבודה במקום העבודה אשר לא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (כלומר יום לפני ו/או יום אחרי החג) אלא בהסכמת המעסיק, יהיה זכאי לתשלום מלא בעבור 9 ימי חג כמפורט בס' הרלבנטי בצו.
התובע אינו זכאי לדמי חגים עבור שלושת החודשי העבודה הראשונים (מיום 9.5.2016 ועד ליום 9.8.2016). ביתר התקופה זכאי התובע לתשלום בגין 9 ימי חג בהתאם לגרסת התובע אשר לא נסתרה: 3-4.10.2016 – ראש השנה, 12.10.2016- יום כיפור, 17,24.10.2016 סוכות, 11,17.4.2017 פסח, 2.5.2017 עצמאות, 31.5.2017 שבועות.
על כן זכאי התובע לפיצוי בסך של 1,890 ₪ נטו ברכיב זה לפי החישוב הבא:
9 ימי חג X 7 שעות עבודה X 30 ₪ לשעה.

פנסיה- רכיב תגמולים:
לטענת התובע הוא זכאי לפיצוי בסך 7,389.77 ₪ ברכיב זה בעוד שלטענת הנתבעת היא נותרה חבה לתובע ברכיב זה סך של 318.74 ₪ לכל היותר.
עפ"י צו ההרחבה בעד תקופת העבודה מיום 1.7.2015 ואילך –שיעור הפרשות המעסיק יעמוד על 7.5% לתגמולים ושיעור ההפרשות המעסיק בעד קצובת נסיעה יעמוד על 5% לתגמולים;
על כן זכאי התובע לפיצוי ברכיב זה בסך של 5,306 ₪ לפי החישוב הבא:
15 חודשים X 186 שעות X 30 ₪ לשעה X 82% משרה X 7.5% = 5,147 ₪
בגין קצובת הנסיעות זכאי התובע ל-159 ₪ לפי החישוב הבא:
15 חודשים X 213 ₪ X 5% = 159 ₪
מבלי לגרוע מהאמור לעיל – מהסכום הנ"ל ניתן לקזז את הסכומים שהנתבעת הפקידה בגין "פקדון מסתננים".

פנסיה- רכיב פיצויים:
לטענת התובע הנתבעת חייבת לו סך של 8,018.32 ₪ בעבור קופת פיצוי הפיצויים בהתאם לצו ההרחבה. ה נתבעת טוענת כי היא אינה חייבת לתובע מאום. משקבענו כי תלושי השכר של התובע לא שיקפו את מלוא הזכויות להן היה זכאי, הרי שהתובע זכאי לפיצוי גם ברכיב זה.
עפ"י צו ההרחבה שיעור הפרשות המעסיק לקופת גמל לקצבה יעמוד על 7.5% לתגמולים ו-8.33% לפיצויים (סה"כ 16.33%) כאשר ההפרשות לפיצויים (8.33% כאמור) יבואו במקום מלוא החבות בפיצויי פיטורים. על כן, זכאי התובע לפיצוי ברכיב זה בסך של 5,717 ₪ נטו לפי החישוב הבא:
15 חודשים X 186 X 30 ₪ X 82% X 8.33%

הפחתת "פיקדון מסתננים":
לטענת התובע הנתבעת הפחיתה משכר היסוד שלו תחת הכותרת "פיקדון מסתננים" הגם שסוכם עמו שכר נטו ועל כן חבה הנתבעת לתובע סך של 1,632 ₪ שנוכה משכרו בניגוד לדין.
מנגד הנתבעת טוענת כי החל מחודש 7.2017 נוכו משכר התובע מדי חודש סכומים בגין "פקדון לגבי מסתנן" וזאת בהתאם לס 1יא1 לחוק עובדים זרים, תשנ"א- 1991, כאשר נגבה בגין רכיב זה סך של 816.53 ₪.
תחילה נציין, כי עיון בתלושי השכר מעלה כי בתלוש 7.2017 ניכתה הנתבעת סך של 816 ₪ משכרו של התובע בגין פיקדון מסתננים כאשר טענת התובע לפיה הוא זכאי ברכיב זה להחזר של 1,632 ₪ לא פורטה ואינה עולה מהראיות.
באשר לשאלה, האם על הנתבעת להשיב לתובע סכום זה, הרי משקבענו כי התובע הוכיח גרסתו כי הוא סיכם עם הנתבעת על שכר נטו, הרי שהיה על הנתבעת לעמוד בסיכום ולא היתה רשאית לנכות את פקדון המסתננים משכרו, ועל כן, על הנתבעת להשיב לתובע את הסכום שנוכה משכרו בסך 816 ₪ נטו .

דמי הבראה:
לטענת התובע הוא זכאי לפיצוי בסך 3,946.59 ₪ ברכיב זה.
לטענת הנתבעת היא אינה חייבת דבר לתובע ברכיב זה ועומדת על זכותה לקזז סך של 100.31 ₪ אשר לטענתה שולם לתובע ביתר ברכיב זה .
עפ"י צו ההרחבה עובד בוותק של עד 3 שנים זכאי ל 7 ימי הבראה בשנה בתעריף של 423 ₪, כאשר עובד שעבד פחות מ-12 חודשים בשנה יהיה זכאי בעד אותה שנה לדמי הבראה חלקיים בגין החלק היחסי של השנה אשר בו עבד.
על כן, זכאי התובע לפיצוי ברכיב זה בסך של 3,035 ₪ לפי הפירוט הבא:
בגין שנת עבודתו הראשונה ממאי 2016 ועד אפריל 2017 זכאי התובע ל-7 ימי הבראה במכפלת 82% אחוזי המשרה לפי 423 ₪ ליום - 2,428 ₪.
בגין התקופה ממאי 2017 ועד סוף יולי 2017 (3 חודשים) זכאי התובע ל-7 ימי הבראה במכפלת 3/12 (חודשים) במכפלת 82% לפי 423 ₪ ליום – 607 ₪.

תוספת וותק:
לטענת התובע הוא זכאי לפיצוי בסך של 209.3 ₪ ומנגד הנתבע טוענת כי התובע זכאי להשלמה של 2.27 ₪ ברכיב זה.
עפ"י צו ההרחבה עובד יהיה זכאי החל מהשנה השנייה ואילך לעבודה לתוספת ותק בגובה 0.35 ש"ח לכל שעת עבודה.
התובע אינו זכאי לתוספת ותק עבור שנת העבודה הראשונה (מיום 9.5.2016 ועד ליום 9.5.2017). באשר ליתר התקופה (10.5.2017 עד סוף 7.2017) זכאי התובע לפיצוי בסך 160 ₪ (3 חודשים X 186 X 82% X 0.35).
מהמפורט לעיל על הנתבעת לשלם לתובע סך של 160 ₪ ברכיב זה.

שי לחג:
עסקינן בזכות שאינה ניתנת לפדיון בסיום יחסי העבודה בהיותה זכויות נלווית ועל כן דין התביעה ברכיב זה להידחות.

קרן השתלמות:
לטענת התובעת הנתבעת חייבת לו סך 6448.31 ש"ח ברכיב זה ומנגד ה נתבעת טוענת כי התובע זכאי להשלמה של 13.64 ₪ ברכיב זה.
עפ"י צו ההרחבה מעסיק מחויב להפריש לעובד תשלומים חודשיים לקרן השתלמות בגובה 7.5% מהשכר המחושב לפי ס' 5 לצו ההרחבה.
בעניינו קבענו כי שכרו השעתי של התובע הוא 30 ₪ נטו ועל כן התובע זכאי לפיצוי ברכיב זה בסך 5,147 ₪ נטו לפי החישוב הבא:
15 חודשים X 186 X 30 ₪ X 82% X 7.5%.
מהמפורט לעיל על ה נתבעת לשלם לתובע סך של 5,147 ₪ ברכיב זה.

פיטורים שלא כדין, אי מתן הודעה מוקדמת, אי עריכת שימוע כדין, פיצויי פיטורים, קיזוז הודעה מוקדמת.
על מנת להכריע לגבי רכיבים אלו, עלינו להכריע תחילה ב שאלה האם התובע התפטר או פוטר על ידי הנתבעת.

טענות הצדדים
התובע טוען כי בסוף חודש 8.2017 הוא פוטר מעבודתו על יד מנהלו קיקו ללא הודעה מוקדמת, ללא שימוע וללא שנערך לו גמר חשבון זאת לאחר ששב מחופשת מחלה בת שבעה ימים.
מנגד טוענת הנתבעת כי התובע נטש עבודתו בחודש 7.2017 ולפיכך בדין קיזזה לתובע סך של 2,822 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

דיון והכרעה:
לאחר שעיינו בטענות ובראיות שלפנינו הגענו לכלל מסקנה כי אף אחד מהצדדים לא עמד בנטל הדרוש להוכיח גרסתו בעניין זה, ונפרט.
עדות התובע בעניין זה הסתכמה בדברים הבאים: "קיקו. הוא בעל הבית. אני הייתי חולה. חזרתי אחרי שבוע, והוא אמר לי "תלך"" (עמ' 5 לפרוטוקול). התובע לא צרף את אישורי המחלה בגין חופשת המחלה בה שהה לטענתו ולא ביקש לז מן את אותו מנהל בשם קיקו לעדות כאשר במקרה זה הימנעות זו פועלת לחובתו. על כן, התובע לא עמד בנטל להוכיח כי פוטר.
מאידך, גם לא עלה בידי ה נתבעת להוכיח טענתה לפיה התובע נטש עבודתו ועל כן היתה רשאית להפחית משכרו סכום בגין אי מתן הודעה מוקדמת. בחקירתו טען מר עאצי כי קיקו אמר לו שהתובע נעלם בלי להודיע. כאשר נשאל האם הוא או קיקו ניסוי ליצור קשר עם התובע הוא טען שקיקו אמר לו שהוא ניסה ליצור קשר עם התובע אולם ללא הצלחה וכאשר נשאל האם ניסה לאתר את התובע הוא השיב "לא. מה אני צריך להביא גששים?".
בהמשך עדותו כאשר נתבקש לאשר את האמור בתצהירו לפיו בתחילת 2.2017 התובע נטש את עבודתו באופן חד צדדי וללא הודעה מוקדמת הוא השיב כי היום הוא לא זוכר את זה אולם במועד עריכת התצהיר הוא זכר "אני גם זכרתי ספציפית את העובד בגלל השם, אני שם לב חלק לשמות, עם אריתראים יותר קשה לי לזכור".
כפי שאנו רואים גם טענות הנתבעת בעניין זה נטענו בעלמא ולא הוכחו. מר קיקו לא העיד לפנינו ולא הובאו לפנינו ראיות אשר יתמכו בטענה כי התובע נטש עבודתו מבלי לתת הודעה מוקדמת.
נזכיר, כי עסקינן בתביעה אזרחית בה על טוען הטענה לעמוד בנטל הנדרש של 51% להוכחת טענתו. במקרה שלפנינו, אף אחד מהצדדים לא הוכיח גרסתו ברמה העולה על 50% ומכאן שאף אחד מהצדדים לא עמד בנטל הדרוש להוכיח גרסתו באשר לנסיבות סיום העסקת התובע.
על כן, משטענת התובע לפיטורים לא ההוכחה ברמה הנדרשת אין בידנו לקבלה ובהתאם נדחות גם תביעותיו לפיצוי בגין אי עריכת שימוע, אי מתן הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים. עם זאת, אין בכך כדי לשלול מהתובע זכאות לרכיב הפיצויים בפנסיה כפי שפורט לעיל.
מנגד, משאף ה נתבעת לא עמדה בנטל להוכיח שהתובע התפטר עת נטש עבודתו הרי שהנתבעת לא הייתה רשאית לקזז משכר התובע את הסך של 2,822 בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

פיצויים לפי סעיף 26א' לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958
משקיבלנו את גרסת התובע המסקנה היא שהפירוט בתלושים שהונפקו לתובע לקוי באופן כזה שרכיבי שכר המופיעים בתלוש כגון הבראה, גמל, פיצויים וחלף קרן השתלמות הם פיקטיביים ו למעשה לא שולמו לתובע.
על פי סעיף 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958 והתוספת לחוק, על תלושי השכר לכלול שורה של פרטים ובכלל זאת את שכרו הרגיל של העובד ומספר השעות שעבד. ס' 26א(ב) לחוק הגנת השכר מסמיך את בית הדין לפסוק פיצויים לדוגמה מקום בו המעסיק מסר לעובד תלושי שכר שלא נכללים בהם פרטי שכר הנדרשים ובאשר לגובה הפיצוי נפסק כי על בית הדין לשקול בין היתר את חומרת ההפרה, משכה, תום לבם של הצדדים, הפגיעה בעובד בשל הרישום הלא תקין ומכלול הנסיבות.
בעניינו, בשם לב לכל המפורט לעיל מצאנו לנכון לפסוק לתובע פיצוי בסך 2,500 ₪ אשר לטעמנו יש בו כדי להלום את מחדלי ה נתבעת במקרה זה .

הלנת שכר:
לטענת התובע אי תשלום מלוא שכרו, זכויותיו ופיצויי הפיטורים וכן תשלום שכרו שולם לכל המוקדם בעשירי לכל חודש מהווים הלנת שכר.
בהתאם לפסיקה לבית הדין שיקול דעת בכל הנוגע לפסיקת פיצויי הלנה . בענייננו לא מצאנו כי זה המקום לפסוק לתובע פיצויי ברכיב זה. בהתייחס לטענת התובע לפיה שכרו שולם לו בכל 10 לחודש מדובר בטענה בעלמא שאף אינה מתיישבת עם הראיות מהן עולה כי ההמחאות שנמסרו לתובע הן מ 9 לכל חודש (ההמחאות צורפו לתצהיר מר עאצי). בהתייחס לטענות לזכאות לפיצוי הלנה בגין אי תשלום מלוא השכר, הזכויות פיצויי הפיטורים אנו סבורים כי בנסיבות בהן דובר במחלוקת של ממש בין הצדדים בדבר עצם החוב כפי שצוין בכתב ההגנה, אין מקום לפסוק לתובע פיצוי הלנה מעבר לפיצויים שכבר פסקנו עבורו ברכיבים השונים.
על כן תביעת התובע ברכיב זה נדחית.

סוף דבר
התביעה מתקבלת באופן כזה שעל הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן , כאשר בגוף פסק הדין צוין אילו רכיבים ישולמו בנטו.
חופשה שנתית בסך 3,150 ₪;
ימי חג בסך 1,890 ₪;
פנסיה (רכיב תגמולים) בסך 5,306 ₪, מסכום זה ניתן לקזז את הסכומים שהנתבעת הפקידה בגין פקדון מסתננים.
פנסיה (רכיב פיצויים) בסך 5,717 ₪;
הפחתת "פיקדון מסתננים" בסך 816 ₪;
דמי הבראה בסך 3,035 ₪;
תוספת ותק בסך 160 ₪;
קרן השתלמות בסך 5,147 ₪;
פיצוי לפי חוק הגנת השכר בסך 2,500 ₪;
מסכום זה יש לקזז סך של 760 ₪ שהנתבעת שילמה לתובע לאחר הגשת כתב הגנה וכן סך של 2,656 ₪ שכפי שפורט לעיל שולם לתובע מעבר למכפלת שעות העבודה ב 30 ₪ לשעה נטו ובצירוף נסיעות.
הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
תביעות התובע לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת, אי עריכת שימוע כדין, פיצויי פיטורים, שי לחג, אי מתן הודעה על תנאי העסקה והלנת שכר נדחות, הכל כמפורט לעיל.
הנתבעת תישא בהוצאות התובע שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא בהפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, ז' חשוון תשפ"א, (25 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר יהונתן דקל
נציג ציבור, עובדים

אילת שומרוני-ברנשטיין, שופטת

מר יוסף רובנישטיין
נציג ציבור, מעסיקים