בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 35931-11-17

06 אוקטובר 2020

לפני:

כב' השופטת שגית דרוקר
נציג ציבור (עובדים) גב' שושנה שורק
נציג ציבור (מעסיקים) מר איתן קירשנר

התובע
גריגורי ווינובסקי
ע"י ב"כ: עו"ד דוד קפוסטין
-
הנתבעת
י.ב. שיא משאבים בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד כרמית זמיר

פסק דין

לפנינו תביעתו של גריגורי ווינובסקי (להלן: התובע), אשר הועסק על ידי י.ב. שיא משאבים בע"מ (להלן: הנתבעת), לתשלום זכויות סוציאליות בגין תקופת עבודתו וסיומה.
העובדות שאינן שנויות במחלוקת ועולות מכתבי הטענות וחומר הראיות:

הנתבעת הינה בעלת רישיון קבלן שירות, העוסקת באספקת שירותי ניקיון למוסדות, לגופים ציבוריים ולחברות, ובין היתר לעיריית אשדוד.
על יחסי העבודה בין הצדדים חל צו ההרחבה בענף הניקיון משנת 2014, הצדדים נחלקים באשר לחלותם של צווי הרחבה נוספים בתחום הניקיון הקודמים לשנת 2014, וצו החל על העסקת עובדים על ידי קבלני שירות בתחומי השמירה והניקיון בגופים ציבוריים, התשע"ג -2013, מחודש 9/13.
התובע החל עבודתו ביום 1.3.11 וסיים עבודתו בסוף חודש 2/17 הצדדים נחלקים באשר לנסיבות סיום העסקת התובע.
התובע הועסק בעבודות ניקיון, לרבות ובעיקר בעבוד ת ניקיון רחובות.
התובע עבד 6 ימים בשבוע, בימים א'- ו' 7 שעות ביום.

העדים
ביום 7.1.20 התקיים דיון הוכחות.
מטעם התובע העיד התובע בעצמו.
מטעם הנתבעת העידה הגב' יאנה ברויטמן, הבעלים ומנכ"ל הנתבעת (להלן: גב' ברויטמן).

טענות הצדדים:
לטענת התובע, החל לעבוד בנתבעת בטרם הגיע לגיל פרישה וסיים לאלתר עבודתו עם פיטוריו לאחר גיל פרישה לפיכך, טען התובע כי הוא זכאי לתמורת הודעה מוקדמת לאור פיטוריו לאלתר בסך של 4,980 ₪ ול השלמת פיצויי פיטורים מלאים בסך של 8,368 ₪.
לתובע לא נמסרה הודעה מסודרת בדבר הפסד מכרז והצבה במקום חלופי. התובע נשלח ל-2 מקומות עבודה חלופיים ונדחה על ידי מנהלי העבודה במקום באחד מהם בטענה כי גילו מבוגר. ניסיונות התובע וביתו ליצור קשר עם מנהלי הנתבעת לקבלת מקום הצבה חלופי לא נענו ועל אף שנאמר לו להמתין בביתו להצבה בפועל לא הוצע כל מקום העסקה חלופי. לפיכך, טען התובע כי הוא זכאי לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובהעדר שימוע בסך של 20,000 ₪.
במהלך כל תקופת עבודתו לא קיבל הפסקות ובנסיבות תנאי העבודה אלה אף לא אפשרו נטילת הפסקות בפועל על אף שאלה נוכו משכרו ועל אף שהתובע פנה מספר רב של פעמים ודרש החזר כספים שנוכו בגין העדר הפסקות בפועל. ההודעה על תנאי העסקה שהוצגה במסגרת ההליך מעבר לעובדה כי נחתמה שנה לאחר שהחל התובע עבודתו אינה מתייחסת לנושא ההפסקות. משכך טען התובע כי הוא זכאי לפיצוי בגין רכיב זה שנוכה משכרו בסך כולל של 22,514 ₪.
כמו כן, טען התובע כי הוא זכאי לפיצוי בגין דמי חגים בגין ימי חג בהם אולץ לעבוד ובגין דמי חגים שלא שולמו לו עקב היעדרות בהסכמה שכן סידורי העבודה של התובע נכפו עליו על ידי הנתבעת ועל כן, אין כל משמעות לעבודה יום לפני או יום אחרי החג. בסה"כ טען התובע כי הוא זכאי בגין רכיב זה לסך של 1,256 ₪.
עוד טען התובע, כי הנתבעת החלה בהפרשות לקרן פנסיה ופיצויים החל מחודש 8/13 למרות שלתובע הייתה קרן פנסיה פעילה במועד בו החל עבודתו והיה זכאי להפרשות מהיום הראשון לעבודתו, סכומים ששולמו לתובע בגין ניצול ימי חופשה לא נלקחו בחשבון לצורך קביעת "שכר מבוטח" עד לחודש 1/15, בהפרשות הנתבעת עד לחודש 3/14 לא הוכללו שעות נוספות, דמי נסיעות, והבראה בהתאם לצו החל על עובדי ניקיון במוסדות ציבוריים.
לבסוף טען התובע, כי הוא זכאי לקרן השתלמות בהתאם לצו ההרחבה החל על עובדי ניקיון במוסדות ציבוריים וזאת החל מחודש 9/13 עוד בטרם החלה הנתבעת להפריש עבורו בחודש 1/15 ובסך הכל לסך של 6,733 ₪. חתימת התובע על מסמך מיום 28.1.14 אשר נוסח בעברית אינה זכורה לו ואינה יכולה להוות בנסיבות העניין כתב ויתור לעניין רכיב זה.
לטענת הנתבעת, התובע סיים עבודתו בנתבעת לאחר שנטש עבודתו בשירותה משחדל להתייצב ללא מתן הודעה מוקדמת אותה יש לקזז מכל סכום שייפסק ככל שייפסק לזכות התובע. התובע הועסק בהיקף משרה שעתי משתנה ומידי יום יצא להפסקה בת חצי שעה שנוכתה משכרו. עדת הנתבעת העידה כי כלל ידוע הוא שעובדי הנתבעת קופצים במהלך יום עבודתם על מנת לאכול ושבים אח"כ לעבודתם. התובע מעולם לא הלין על הניכוי בוצע משכרו. התובע היה מודע לתנאי העסקה ולניכוי שבוצע מהשכר שכן לטענתו בתחילת עבודתו מחה בפני עדת הנתבעת אודות ההפחתה ונאמר לו כי ככל שהחוקים אינם מתאימים לו הוא מוזמן לעזוב. ככל שהתובע ויתר על יציאתו להפסקה הדבר נעשה על דעתו משעה שידע שמבוצע הניכוי משכרו- החישוב שבוצע על ידי התובע שגוי והניכוי מסתכם בסך של 21,490.79 ₪ ולא כפי שתבע התובע.
באשר לנסיבות סיום העסקת התובע – התובע לא הרים את הנטל שהוטל עליו להוכחת טענתו לפיה פוטר . גרסתו בעניין האמור לא הייתה סדורה. התובע נמנע מלזמן את העדים (מנהלי העבודה) שלטענתו סרבו להציבו במקומות העבודה החלופיים שהוצעו לו.
התובע זכאי היה להפרשות לקרן פנסיה לאחר 6 חודשי העסקה ראשונים והחל חודש 7/11. התובע לא הוכיח קיומה של קרן פעילה קודם למועד האמור.
התובע כשל בהוכחת גרסתו לפיה פוטר מעבודתו ולפיכך, אינו זכאי להפרשים בגין פיצויי פיטורים. טענות התובע לעניין הפרשות בגין רכיב החופשה והנסיעות דינן להידחות שכן החובה להפריש בגין רכיבים אלה חלה מכוח הוראות צו ההרחבה שענף הניקיון החל מתאריך 1.3.14 ולא קודם למועד זה.
התובע אינו זכאי לקרן השתלמות חתימת התובע על כתב הויתור לפיו בקש מהנתבעת להימנע מהפרשות לקרן השתלמות תקפה ומדברת בעד עצמה. לתובע שולמו דמי חגים ביתר.
התובע זכאי להפרשי חגים בסך של 363.83 ₪ בלבד כאשר בניגוד לנטען על ידו במסגרת חישוביו 6 מימי החג בכיפור ופסח בחמשת שנות העסקתו הראשונים נפלו ביום שבת. כאשר בכל מקרה, יש לקזז סכום זה בו מודה הנתבעת כנגד הודעה מוקדמת בסך של 4,980 ₪ אותה חב התובע לאור העובדה כי נטש עבודתו מבלי ליתן הודעה מוקדמת.

דיון והכרעה
לאחר ששקלנו את מכלול טענות הצדדים האמור בכתבי הטענות תצהירי הצדדים, החקירות והמסמכים שהוגשו לתיק אנו מכריעים כי דין התביעה להתקבל בחלקה הארי , כפי שיפורט להלן בהרחבה.
באשר לתצהיר התובע, טענה הנתבעת בפתח דיון ההוכחות שהתקיים בתיק כי יש למחוק התצהיר לאור פסיקה הקובעת כי תובע או צד שאינו דובר עברית על התצהיר ש מוגש על ידו להיות מגובה בתצהיר מתורגמן כאשר בתצהיר התובע אף לא נרשם מיהו הגורם שתרגם את תצהיר התובע. במסגרת הדיון התובע אישר כי ב"כ הדובר רוסית תרגם לו את התצהיר טרם חתימת התובע עליו. בעניין האמור יובהר כי אין בפקודת הראיות [נוסח חדש] הוראה מפורשת המחייבת הגשת תרגום של תצהיר בעברית לשפה הזרה המובנת לחותם התצהיר. נפסק שאין לשלול התצהיר של המצהיר הערוך בשפה העברית מראש או לבטלו ומשקלו ייבחן בפועל בחקירה הנגדית של המצהיר.
במקרה דנא, התובע הודה בחקירתו כי אינו קורא עברית וכי התצהיר תורגם על ידי ב"כ הדובר את השפה הרוסית. לא מצאנו סיבה שלא לקבל עדות זו של התובע בדבר תרגום התצהיר הערוך בשפה העברית לשפתו על ידי ב"כ וזאת בפרט לאור העקביות בגרסת התובע הן במסגרת כתב התביעה הן במסגרת תצהירו והן במסגרת חקירתו הנגדית כפי שאף יפורט עוד להלן.

תחולת צו ההרחבה בענף הניקיון וצו העסקת עובדים בגופים ציבוריים

אין חולק בין הצדדים כי על היחסים שבין הצדדים חל צו ההרחבה בענף הניקיון שהוחל בחודש 11/14.
לטענת התובע ביחסים שבין הצדדים חלים בנוסף הסכמים נוספים בענף הניקיון ובנוסף צו העסקת עובדים על ידי קבלני שירות בתחומי השמירה והניקיון בגופים ציבוריים, התשע"ג – 2013 (להלן: צו העסקת עובדים).
בעניינו אין חולק כי התובע הועסק בניקיון ברשות מקומית, עיריית אשדוד, משכך, על יחסי העבודה בין הצדדים חלים בנוסף צו ההרחבה בענף מפעלי הניקיון והתחזוקה משנת 1979, וכן ההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 4.12.12 שקיבל תוקף מכוח חוק העסקת עובדים על ידי קבלני שירות בתחום השמירה והניקיון בגופים ציבוריים, התשע"ג -2013 ובהעדר טענה לסתור גם הוראות צו העסקת עובדים וזאת החל ממועד פרסום הצו ביום 1.9.13.

קרן השתלמות

לטענת התובע הוא זכאי לקרן השתלמות מחודש 9/13 בהתאם להוראות צו ההרחבה החל על עובדי ניקיון במוסדות הציבוריים כאשר הנתבעת החלה בהפרשות בגין רכיב זה רק בחודש 1/15 . לטענת הנתבעת התובע חתם ביום 28.1.14 על נספח ד' לכתב ההגנה מכוחו בקש להימנע מהפרשות לקרן השתלמות. לטענת התובע הוא אינו מכיר את המסמך מעולם לא חתם עליו ומעולם לא בקש לוותר על זכותו להפרשות לקרן השתלמות.
אולם, בחתימתו על טופס אי ההפקדה לקרן השתלמות חיווה התובע עמדתו ביחס לאי רצונו לבצע הפקדות בגין רכיב זה לפחות החל מחודש 1/14 . אין חולק כי הפרשות לרכיב זה כרוכות בנוסף להפרשות בגין חלק מעסיק גם להפרשות משכרו של העובד ומכאן שנדרשת החתמת התובע ביחס להסכמתו לאמור.

התובע לא הוכיח טענותיו לפיהן במועד בו חתם על הטופס לא ידע על מה הוחתם ומכאן שבהעדר ראיות לתמוך בטענותיו כי הוטעה לחשוב ביחס לתוכן המסמך הרי שאין הוא זכאי להפרשות חלק מעביד לקרן השתלמות החל מהמועד בו חתם על המסמך בו הביע את אי רצונו בחתימתו לבצע הפרשות לקרן השתלמות.
טענתו של התובע כי המסמך אינו מוכר לו, דינה להידחות. אנו סבורים כי איננו נדרשים לדון בטענת התובע לפיה חתימתו זויפה או כי אינו זוכר שחתם על המסמך. שכן טענת הזיוף כלל לא הוכחה ואף לא הובאה חוות דעת מומחה מטעם התובע בעניין זה.
אומנם, ערים אנו לכך כי המסמך מנוסח בשפה העברית ולא תורגם לשפת התובע ברוסית - אך מאחר והפרשות לקרן השתלמות כרוכות גם בניכוי משכר העובד מן הראוי היה כי העובד יבקש לברר על מה הוא נדרש לחתום כשם שלטענתו פנה מספר פעמים לגב' ברויטמן בעניין הפסקות שנוכו וכשם שידע לבקש מביתו שתשמש כנציגה מטעמו בכל פנייה לנתבעת כך בהקשר להצבתו במועד סיום עבודתו. כך או כך, אין בכך לגרוע מהעובדה כי טענת התובע על פיה לא זוכר כי חתם על המסמך או לחילופין כי חתימתו ייתכן וזוייפה, לא הוכחה ולו לכאורה, לפיכך, התוצאה היא כי חתימת התובע על כתב הויתור להפרשות לקרן השתלמות החל מחודש 1/14 לא נסתרה על ידי התובע ודין תביעתו להפרשות לקרן השתלמות ממועד זה ואילך להידחות.
התובע זכאי אם כן, להפרשות החל מחודש 9/13 ועד ליום 28.1.14.

התובע תבע ברכיב זה עבור התקופה שבין 9/13 ועד 12/14 סך של 6,733 ₪ בגין 16 חודשים. משקבענו כי התובע זכאי להפרשות לקרן השתלמות בגין 5 חודשים למן תחילת העסקתו ועד למועד בו חתם על בקשתו שלא להצטרף לקרן השתלמות זכאי התובע באופן יחסי לשווי ים של 2,104 ש"ח.

נסיבות סיום העסקת התובע וזכאותו לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובהעדר שימוע

לטענת התובע הוא סיים עבודתו בפועל בחודש 2/17 לאחר שפוטר בעקבות הפסד מכרז של הנתבעת כאשר לא שובץ להצבה חלופית ולא קבל כל מכתב להצבה מחדש . לתובע נודע יומיים שלושה לפני סיום עבודתו באתר שהנתבעת מפסיקה עבודתה באתר. התובע שמתגורר באיזור ו' באשדוד נשלח להצבה נוספת בחודש 3 /17 באיזור ד' אולם מאחר ומנהל העבודה באתר לא נזקק לעובדים נוספים נשלח חזרה לביתו. בפעם נוספת התייצב למחרת למקום נוסף באיזור ו' הקרוב לביתו ושם נאמר לו על ידי מנהל הנתבעת (משה) כי בשל היותו אדם מבוגר הוא אינו נזקק לשירותיו. למחרת שוחחה הבת של התובע עם מאיר שהיה סגן מנהלו של התובע אשר הורה לתובע להמתין עד לשיבוץ אולם מאז אותה שיחה לא נעשה כל ניסיון לשבץ את התובע.
לטענת הנתבעת, התובע נטש את עבודתו ונעלם. עדות התובע הייתה עדות יחידה ובלתי מהימנה מבלי שהובאו בתמיכה לה אסמכתאות, פלט שיחות, בקשות לזימון עדים להוכחת הגרסה שנטענה.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, העדויות והראיות, שוכנעתי כי התובע הוכיח גרסתו כי פוטר שלא כדין ובהעדר שימוע כדין.
הנטל להוכיח זכאות התובע לפיצויי פיטורים מכוח מעשה פיטורים מוטלת על התובע הטוען לכך. ההכרעה בשאלה מי מהצדדים הביא את יחסי העבודה לידי גמר מתקבלת על יסוד מכלול העובדות הרלבנטיות. במקרה שלפנינו, לאחר בחינת עדויות הצדדים – הגענו לכלל מסקנה שהתובע הוכיח כי פוטר מעבודתו.
ראשית מצאנו כי עדות התובע בעניין נסיבות סיום העסקתו מפורטת , סדורה מהימנה ועקבית, כאשר עדותו עולה בקנה אחד עם תצהירו והאמור בכתב התביעה. התובע חזר בעדותו והעיד כמו בתצהירו כי ב-2/3 הלך לאיזור ד' ואח"כ למחרת ביום 3/3 הלך לאיזור ו'. (עמ' 14 לפרוטוקול שורה 9). כמו כן, ה עיד התובע במסגרת חקירתו הנגדית כי ביתו התקשרה למאיר בחור אתיופי ש אמר לה שהתובע ישב בינתיים בבית עד שיחפש לו מקום עבודה אחר. (עמ' 14 שורות 14-15, ו-22) וכי משה שהיה אחראי על איזור ו' אליו נשלח אמר לו שאינו נזקק לעובד מבוגר .
מנגד לא השכילה הנתבעת להוכיח גרסתה כי התובע נטש עבודתו. אומנם טענה הגב' ברויטמן במסגרת עדותה כי הנתבעת משוועת לעובדים וכוח אדם וכמעט ואינה מפטרת בשל הצורך בכוח אדם אולם לא מצאנו כי יש להעדיף גרסה כללית זו של הנתבעת על פני גרסת התובע. הנתבעת לא השכילה להמציא עדויות אשר יש באלה כדי לשפוך אור על גרסתה באשר לנסיבות סיום העסקת התובע האופן שבו יודע התובע אודות הפסד מכרז ו/או ביחס למקומות עבודה חלופיים שהוצעו לתובע על ידה כפועל יוצא מהפסד המכרז.
הגב' ברויטמן מטעם הנתבעת העידה כי לא הייתה הגורם שמסר לתובע את המסמך הנושא תאריך 15.2.17 בו הודע לתובע על הפסד מכרז. (עמ' 20 שורה 16).
הגב' ברויטמן אף לא ידעה להתייחס בעדותה לגרסת התובע לפיה פקד 2 מקומות נוספים מטעם הנתבעת לפני שהורו לו להמתין בביתו לשיבוץ חדש. לטענתה חשבת השכר אשר לא הובאה מטעם הנתבעת לאשר גרסתה יצרה עם התובע קשר ודיברה עם התובע ברוסית כמו עם יתר העובדים אך לא הגב' ברויטמן בנושא של שיבוץ לאחר סיום עבודת התובע במקום שיבוצו בעקבות הפסד מכרז (עמ' 21 שורות 5-6). מדובר בעדות מפי השמועה ובהעדר עדות מטעם חשבת השכר הרי שלא מצאנו כי יש להעדיף את עדותה של הגב' ברויטמן על פני עדות התובע בנוגע לנסיבות סיום העסקת התובע בפרט כאשר אין חולק כי עבודת התובע באתר בו עבד הסתיימה מכוח הפסד מכרז והנטל מוטל על הנתבעת להוכיח כי הציעה לתובע מקומות הצבה חלופיים. מכאן, שהתובע הוכיח כי פוטר במועד סיום עבודתו מהנתבעת כאשר לא השכילה להוכיח כי הציעה לו מקומות ש יבוץ חלופיים לאחר הפסד המכרז.
שוכנענו כי הנתבעת לא הרימה הנטל להוכחת טענתה שהתובע הוא זה שנטש את מקום עבודתו על אף שהנתבעת נתנה לו שיבוץ להצבה מחדש . מכתב ההגנה כמו גם גם מעדותה של הגב' ברויטמן עולה כי הנתבעת לא עשתה מאמצים לשבץ התובע במקום עבודה חלופי. הנתבעת לא השכילה לסתור גרסת התובע ולא הוכיחה גרסתה כי התובע נטש מקום עבודתו. הנתבעת אף לא השכילה להוכיח כי לתובע ניתנה התרעה עם ידיעתה אודות הפסד מכרז לא כל שכן קבלת הצעות לשיבוץ מחדש. בכך נפל פגם בהתנהלות הנתבעת עת לא ערכה לתובע שימוע ועת פוטר שלא כדין.
עוד נציין, שהנתבעת אף נמנעה מלזמן לעדות את מנהלו האחרון של התובע ו/או סגנו מאיר שישפוך אור על עדות התובע.

לאור כל האמור לעיל, הננו קובע ים כי התובע הרים את נטל השכנוע והראיה להוכי ח כי לא נערך לו שימוע כדין והננו דוח ים את גרסת הנתבעת בעניין האמור. משהנתבעת לא השכילה לסתור גרסת התובע נסיבות פיטורי התובע מצדיקות פסיקת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בהיעדר שימוע.

שקלנו את גובה הפיצוי לו זכאי התובע בגין אופן פיטוריו, ובמסגרת זו הובאו בחשבון השיקולים הבאים: משך עבודת התובע - שש שנים; גובה שכרו הממוצע של התובע בשנת עבודתו המלאה האחרונה (201 7-2016) - כ – 4,980 ש"ח; תפקידו של התובע – במסגרת האמור, שקל נו את העובדה כי התובע הינו עובד ניקיון והמדובר באוכלוסיית עובדים מוחלשת, אשר מתקשה לעמוד על זכויותיה.

לנוכח כלל שיקולים אלו, הגענו לכלל מסקנה כי התובע זכאי לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בסך של 5,000 ₪.

פיצויי פיטורים
לטענת התובע, הוא זכאי לפיצויי פיטורים נוכח העובדה כי פוטר מעבודתו עוד הוסיף התובע כי מאחר והחל עבודתו לפני גיל פרישה וסיים עבודתו לאחר גיל פרישה הוא זכאי לפיצויי פיטורים מלאים בהתאם להוראות סעיף 11 (ה) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג -1963. לטענת הנתבעת, התובע נטש עבודתו ואינו זכאי לפ"פ.
גרסת הנתבעת לעניין אי זכאות התובע לאור נטישתו את מקום עבודתו - נסתרה במסגרת חקירתה הנגדית של הגב' ברויטמן. שכן, כאשר עומתה הגב' ברויטמן עם העובדה כי התובע החל עבודתו לפני גיל פרישה וסיים עבודתו לאחר גיל פרישה אישרה הגב' ברויטמן בעדותה את טענות התובע כי זכאי הוא לפיצויי פיטורים מלאים נוכח סיום עבודתו לאחר גיל פרישה (עמ' 21 לפרוטוקול שורות 21, 23, 25) . בהמשך חקירתה הנגדית ניסתה הגב' ברויטמן לחזור בה מעדותה עם זאת הבהירה כי הנתבעת בכל מקרה מפרישה הפרשות לפיצויי פיטורים לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים והפרשות מתבצעות בהתאם להוראות הסעיף. (עמ' 21 שורה 29). עוד הוסיפה הגב' ברויטמן כאשר נשאלה באשר למו עד בו הוחל בהפרשות לפי סעיף 14 ועומתה עם העובדה כי הנתבעת החלה בהפרשות בשיעור של 8 ושליש משכר התובע רק החל מחודש 3/14 ולא קודם למועד זה הוסיפה כי ככל שקיימים חוסרים תדאג הנתבעת להשלמות (עמ' 22 שורה 11).
מבלי לגרוע מכל האמור לעיל, שוכנענו כי גרסת התובע אודות נסיבות פיטוריו לא נסתרה על ידי הנתבעת ואף הוכחה על ידו. משאין חולק כי הנתבעת הפסידה במכרז למקום בו הוצב התובע במסגרת עבודתו בנתבעת באיזור ד' בעיר אשדוד מוטל הנטל על הנתבעת להוכיח כי יידעה את התובע בדבר האמור וכי הוצעו לתובע מקומות עבודה חלופיים אותם דחה התובע עקב רצונו להמשיך ולעבוד באותו מקום הצבה מטעם מעסיקו החדש שלג לבן.
אלא שלגרסת התובע שלא נסתרה התובע התייצב ב-2 מקומות עבודה חלופיים בהם הוצב מטעם הנתבעת. גם גרסה זו לא נסתרה ובכל מקרה גרסת הנתבעת כי יידעה התובע בדבר הפסד המכרז לא הוכחה שכן חשבת השכר שלטענת הגב' ברויטמן הייתה אמורה ליידע התובע בדבר הפסד מכרז והצבה במקום חלופי לא הובאה לעדות להוכחת הגרסה ומכאן שאין בידנו לקבלה.
בנוסף לאמור, אין חולק כי התובע, החל עבודתו לפני גיל פרישה וסיים עבודתו לאחר גיל פרישה גרסה זו של התובע כאמור לא נסתרה אף היא. ועל כן, זכאי התובע לפיצויי פיטורים מלאים אף מכוח האמור. זאת ועוד, משנקבע כי ביחסים שבין הצדדים חל צו העסקת עובדים הרי שהתובע זכאי החל מיום עבודתו הראשון 1.9.13 לבי צוע הפקדות הבאות במקום מלוא החבות בפיצויי פיטורים לפי סעיף 14. אלא שבהעדר ביצוע מלא של הפקדות מעסיק הרי שלא הוכחה טענת הנתבעת לעניין הפרשות מלאות בהתאם להוראות סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים ומשכך נדחית גרסתה. בהעדר תחשיב נגדי על הנתבעת לשלם לתובע הפרש מלוא פ"פ בסך של 8,368 ₪.

השבת ניכויים שלא כדין בגין "הפסקות"
לטענת התובע, לא יכול היה ליטול הפסקות בפועל שכן תנאי העבודה לא אפשרו זאת ועל כן הסתפק בשתייה לאורך שעות העבודה. התובע פנה בעניין האמור, בתחילת העסקתו לגב' ברויטמן אך נדחה מספר פעמים. לטענת הנתבעת, העובדים יצאו להפסקות בנות חצי שעה הדבר הוסבר להם במועד תחילת העסקתם אף על ידי הגב' ברויטמן בעצמה. אופשר לעובדים לחזור לביתם לצורך ניצול ההפסקה והמנהלים אף פ קחו על נושא ההפסקות באופן שכל אזור נטל הפסקות בשעות שונות לרוב בשעה 10 בבוקר למנוע מצב שכל העובדים נטלו הפסקות באותה שעה.
לאחר ששקלנו טעות הצדדים מצאנו כי דין תביעת התובע ברכיב זה להתקבל.
סעיף 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 (להלן – חוק שעות עבודה ומנוחה) קובע שביום עבודה של 6 שעות ומעלה, תופסק העבודה למנוחה ולסעודה למשך 45 דקות לפחות, מתוכן 30 דקות רצופות. עוד נקבע, כי בהפסקה הנמשכת חצי שעה ומעלה רשאי העובד לצאת ממקום העבודה. בהתאם לפרק ההגדרות בחוק שעות עבודה ומנוחה, שעות העבודה אינן כוללות זמן הפסקה לפי סע' 20 לחוק ואולם, בהתאם לסע' 20(ג) לחוק, מקום בו העובד נדרש על ידי מעסיקו להישאר במקום העבודה – ייחשב זמן ההפסקה כחלק משעות העבודה. על המעסיק המבקש לנכות את זמן ההפסקה משכרו של העובד, מוטל הנטל להוכיח קיומה של הפסקה, המותרת בקיזוז משעות הנוכחות של העובד.
בענייננו, נחלקו הצדדים בשאלה אם התובע קיבלה בפועל מחצי ת שעת הפסקה ואם אכן הועמד לרשותו מקום מסודר לאכילה ובמקרה זה התאפשר לתובע לשוב לביתו על מנת לאפשר לו לאכול , כטענת הנתבעת.
נטל ההוכחה בעניין האמור מוטל על הנתבעת להוכיח כי התובע ניצל בפועל את ההפסקות שהועמדו לרשותו. הנתבעת לא הוכיחה כי התובע נצל בפועל הפסקות במהלך עבודתו ו/או כי לא נדרש לעמוד לרשות הנתבעת בכל שעות העבודה שהוגדרו לתובע ועל כן לא היה מקום לנכות את זמן ההפסקה משכר התובע. הנתבעת לא הוכיחה כי היה זמן מוגדר להפסקה או הפסקות סדורות. הנתבעת אומנם טענה כי התובע היה זכאי לצאת לחצי שעה הפסקה שנוכתה משכרו ואף היה רשאי לחזור בזמן זה לביתו וכי מנהלי העבודה פיקחו על יציאת העובדים להפסקות סדורות - אך לא הוכיחה טענות אלה כי לתובע הייתה חצי שעה ביום בה היה התובע חופשי לעשות כרצונו ואף לשוב לביתו.
הנתבעת לא הציגה גרסה סדורה בעניין ההפסקות. ממילא נטען כי המפקחים / מנהלים היו אלה שהיו אחראים על עבודת התובע וההפסקות שנטל ובחינת עבודת התובע ומתן הנחיות. לא הובאו על ידי הנתבעת מנהלי הנתבעת שישפכו אור על גרסה זו של הנתבעת ולא הוכח כי התובע היה חופשי כרצונו לצאת להפסקות בנות חצי שעה לעזוב את מקום העבודה. לאור כל האמור לעיל, שוכנענו כי התובע לא קיבל הפסקה סדורה בת חצי שעה בהתאם להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה והפסיקה הרלבנטית, ולא היה מקום לנכות משכרו שעות הפסקה משכר עבודתו. במסגרת סיכומיה הציעה הנתבעת תחשיב חלופי במסגרתו סכמה לטענתה את מספר המשמרות אותן ביצע התובע לאורך תקופת העסקתו. עיון בשתי הטבלאות שהציגו הצדדים במסגרת סיכומיהם מעלה כי אין חולק בין הצדדים באשר לתעריף השעתי אותו קבל התובע לאורך שנות עבודתו אשר נגזר מתלושי השכר אולם קיימים הפרשים הנובעים ממספר המשמרות שהוצגו על ידי כל צד. במאמר מוסגר, נציין, כי במסגרת תביעתו העמיד התובע את תביעתו ברכיב זה על סך של 30,235 ₪ כאשר במסגרת סיכומיו הפחית מהסך שתבע והעמידו על סך של 22,514 ₪. עוד נציין, כי במסגרת החלטה שניתנה ביום 2.9.20 אפשר בית הדין לתובע להגיש סיכומי תשובה עד ליום 18.9.20 במסגרתם יכול היה התובע להתייחס לתחשיבי הנתבעת ולהבהיר החישובים שבוצעו על ידו.
משהנטל בעניין האמור, מוטל על התובע, ובהעדר הפנייה לתלושים לא כל שכן במסגרת התחשיב המתוקן ובהעדר התייחסות לחישובי הנתבעת, הרינו לאמץ את תחשיב ה נתבעת לעניין הפסקות ו על כן, זכאי התובע להחזר בגין ניכוי הפסקה בסך של 21,490.79 ₪. מאחר והצדדים היו חלוקים ברכיב זה אין מקום לפסוק בנוסף פיצויי הלנה.

דמי חגים
התובע טען בכתב התביעה כי המשמרות שביצע היו בהתאם להוראות האחראים עליו כאשר לעיתים נדרש לעבוד בימי חג בניגוד לרצונו. משכך עתר התובע לתשלום דמי חגים בסך של 2,191 ₪. בסיכומיו פירט התובע את ארבעת ימי החג בהם נדרש לעבוד מתוך כורח וימי החג בהם לא עבד והכל בהתאם לסידור העבודה שנקבע על ידי הנתבעת והוכתב על ידה .
מנגד טענה הנתבעת, במסגרת סיכומיה ועל פי טבלה שערכה שהתובע זכאי להפרשי דמי חגים בסך של 363.83 ₪ והוסיפה כי במהלך חמשת שנות עבודתו הראשונות של התובע 6 ימי חג של כיפור ופסח נפלו בשבת.
בהתאם לסעיף 2 לצו ההרחבה משנת 1979, עובדים זכאים לתשלום דמי חגים עבור ימי החג המפורטים בסעיף זה, בתנאי שהועסקו בסמוך להם או שלא עבדו בם מחמת סיבה מוצדקת ומוסכמת. מאחר ואין חולק כי התובע עבד גם בימי שישי הרי שהוא זכאי לתשלום דמי חגים אף עבור ימי חג שחלו בימי שישי.
עיון בתחשיבים שערך התובע מעלה כי נפלו בהם מספר טעויות. כך מציין התובע כי הוא זכאי ל יום חג בגין הראשון במאי בשנ ות העסקתו 2011-2013 ול-9 ימי חג בשנת העסקתו הראשונה שהחלה בחודש 3/11. על פי הוראות צו ההרחבה בענף הניקיון עובד בשכר לאחר 3 חודשי עבודה במקום העבודה שלא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (כלומר יום לפני ו/או יום אחרי החג) אלא בהסכמת המעסיק, יהיה זכאי לתשלום מלא עבור 9 ימי החג המנויים בהוראות הסעיף. ואלה ימי החג המנויים בסעיף : 2 ימים בפסח, סוכות וראש השנה, ויום בגין שבועות, יום העצמאות ויום כיפור. התובע במסגרת חישוביו לא ל קח בחשבון כי במהלך שנת העסקתו הראשונה הוא אינו זכאי לדמי חגים במהלך 3 חודשי עבודתו הראשונים ומשהחל לעבוד בחודש 3/11 אין הוא זכאי לדמי חגים בעבור החודשים 3-5/11. לפיכך, דמי החגים ששולמו לו בגין שנה זו תואמים את המגיע לו.
ביחס לשנים 2011 ועד 2013 נפלה טעות בחישובי התובע עת ציין הוא שזכאותו הינה ל-9 ימי חג הכוללים את הראשון במאי. הזכאות הינה ל-9 ימי חג כטענתו שאינם כוללים את הראשון במאי. לפיכך, יש להפחית את 3 ימי החג המתייחסים לראשון במאי בחישובי התובע בגין שנים אלה כאשר בהפחתת אלה מתקבלת התוצאה הרשומה בטבלת שערכה הנתבעת ביחס לזכאות התובע להפרשים בגין ימי חג .
ביחס ליתר השנים 2014-2016 עיון בחישובי הנתבעת מעלה כי נלקחו על ידה נתונים שגויים ביחס לשכרו השעתי של התובע במהלך אותן השנים שהינו כמצויין בטבלה שערך התובע כאשר אין חולק בין 2 הצדדים ביחס לזכאות התובע ל-8 ימי חג באותן השנים וזאת עקב יום חג אחד שנפל בשבת. על כן, ביחס לשנים 2014 -2016 יש בידנו לקבל את חישובי התובע לעניין זכאותו להפרשים בגין ימי חג.
נוכח האמור, במהלך תקופת העסקתו בנתבעת התובע היה זכאי ל-הפרשים בגין ימי חג 301.08 ₪ + 247.42 ₪ + 1 38.84 ₪ + 19 ש"ח + 51 ₪ - 89= 668.64 ₪.

קרן פנסיה

לטענת התובע, הנתבעת החלה להפריש עבור ו לקרן פנסיה החל מחודש 8/11 למרות שלתובע הייתה קרן פנסיה פעילה בתחילת העסקתו והיה זכאי להפרשות מהיום הראשון גם בהתאם לצו ההרחבה הרלבנטי בענף הניקיון במועד תחילת העסקתו. עוד טען התובע כי לא נלקחו במסגרת ההפרשות שבוצעו ימי חופשה שנצל התובע וזאת עד לחודש 1/15. עוד טען התובע כי לא הופרשו בעבורו הפרשות לפנסיה בתקופה שבין 9/13 ועד 3/14 הפרשות בהתאם לצו עובדי ניקיון במוסדות ציבוריים הכולל גם הפרשות בגין שעות נוספות נסיעות והבראה. לטענת הנתבעת, התובע לא עדכן ולא הציג בפני הנתבעת כי הייתה לו קרן פנסיה פעילה ולפיכך אינו זכאי להפרשות בגין התקופה שממרץ 2011 ועד יולי 2011 כאשר הפרשות בגין הרכיבים חופשה ונסיעות הינם בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף הניקיון החל מתאריך 1.3.14 ולא קודם למועד זה.
על פי צו ההרחבה בענף הניקיון משנת 1979, וההסכמים הקיבוציים המאוחרים שהגדילו את תשלומי המעסיקים לפנסיה מקיפה, התובע היה זכאי לביצוע הפקדות המעסיק ברכיב התגמולים בשיעור 6% מחודש העבודה הראשון וזאת ללא קשר לקיומה של קופה קודמת שהייתה קיימת לו. כמו כן, והחל מחודש 9/13, עם כניסתו לתוקף של צו העסקת עובדים, התובע זכאי לביצוע הפקדות המעסיק ברכיב התגמולים בשיעור 7% מהשכר המבוטח הכולל אף דמי הבראה.
התובע ערך כבר בכתב התביעה תחשיב בנוגע לשיעור ההפקדות להן הוא זכאי בגין התקופה שבין 3-7/11 ממועד תחילת עבודתו, בהכללת ימי חופש שנצל, והפרשים הנובעים מהעלאת אחוז ההפרשה והכללת רכיבי השכר שעות נוספות, נסיעות והבראה הנאמדות על ידו בסך כולל של 1,787 ₪. לא מצאנו בטיעוני הנתבעת טענה הסותרת את תחשיב התובע או את השכר המבוטח הנטען על ידו.

קיזוז בגין הודעה מוקדמת

הנתבעת טוענת כי יש לקזז מכל סכום שייפסק לטובת התובע, סכום בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך של 4,980 ₪ משעה שהתובע נטש עבודתו בנתבעת מבלי ליתן הודעה מוקדמת כמתחייב בדין.
משנדחתה גרסת הנתבעת לפיה התובע נטש מקום עבודתו הרי שאין לקבל טענת הנתבעת לעניין קיזוז ימי הודעה מוקדמת ויש אף לחייבה במתן תמורת הודעה מוקדמת לתובע. כפי שקבענו לעיל, טענה הנתבעת לפיה התובע נטש מקום עבודתו לא הוכחה על ידה עת נמנעה הנתבעת מלזמן האחראים על התובע באותה עת לגביהם טען התובע כי ניהל עימם שיחות סביב שיבוצו עת נאמר לו להמתין עד לקבלת שיבוץ בביתו . הנתבעת לא הוכיחה כי יידעה התובע בדבר הפסד מכרז ובדבר הצעת מקומות שיבוץ חלופיים. התובע אמנם העיד כי נודע לו בדבר הפסד מכרז אולם לא קיבל כל התייחסות לבקשתו להיות משובץ באתרי עבודה חלופי ים מטעם הנתב עת וגרסתו לעניין 2 המקומות אותם פקד מטעם הנתבעת ושיחותיו עם סגן מנהל הנתבעת מאיר בעניין האמור כמפורט לעיל לא נסתרו על ידי הנתבעת.
לפיכך, משנדחתה גרסת הנתבעת לעניין זכאותה לקיזוז תמורת הודעה מוקדמת ומשהתקבלה גרסת התובע בעניין נסיבות סיום עבודתו ופיטוריו, על הנתבעת לשלם לתובע תמורת הודעה מוקדמת בסך של 4,980 ₪ סכום עליו לא חלקו הצדדים. מאחר והצדדים היו חלוקים ביחס לרכיב זה אין מקום לפסיקת פיצויי הלנה .
סוף דבר
תביעת התובע מתקבלת ברובה.
הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין:
פיצויי פיטורים בסך של 8,368 ₪.
דמי חגים בסך של 668.64 ₪.
פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 5,000 ₪.
תמורת הודעה מוקדמת בסך של 4,980 ₪.
קרן השתלמות בסך של 2,104 ₪.
החזר ניכוי הפסקות 21,490.79 ₪.
הפרשות לפנסיה בסך של 1,787 ₪.
לסכומים הנ"ל יווספו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.
בשים לב לתוצאת פסק הדין, תישא הנתבעת בהוצאות התובע ובשכ"ט עורך דינו בסך של 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום מתן פס ק הדין ועד יום התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ח תשרי תשפ"א, (06 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור עובדים
גב' שושנה שורק

שגית דרוקר שופטת
אב"ד

נציג ציבור מעסיקים
מר איתן קירשנר